רקע
שלמה שפאן
כסנופנס
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: ת"א: קרני; תשכ"ד 1964

בין האֶלגיקנים הקדומים נמצא גם פילוסוף בעל רעיונות מקוריים, בעל ביקורת חריפה והתנגדות נמרצת לאמונות ודעות מקובלות. כּסאֶנוֹפאנס מקוֹלוֹפוֹן ניחן, נוסף על שכלו החד והמנתח, גם בחוש פיוטי והוא מרצה את השקפותיו ואת שיטותיו בדרך שיר, בהכּסאמטרים דאקטיליים ובתבנית הדיסטיכוֹן האֶלגי.

כּסנוֹפאנס נולד בערך בשנת 565 לפני ספיה"נ בקולופון שבאסיה הקטנה, שהיתה גם מולדתו של המשורר מימנאֶרמוֹס. אחרי כיבוש העיר על־ידי חיל מדי בשנת 540 הוא עוזב את העיר ויוצא לנדודים על־פני יוון. בקטע אחד הוא אומר על עצמו:

שֶׁבַע שָׁנִים וְשִׁשִּׁים הִנֵּה כְבָר טַלְטֵל תְּטַלְטֵלְנָה

אֶת הָגוּתִי עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שֶׁל יָוָן.

לָמוֹ קָדְמוּ הָעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ מִן הַיּוֹם בּוֹ נוֹלַדְתִּי,

אִם עֲלֵיהֶן הַנְּכוֹנָה דַעַת אֵדַע לְסַפֵּר.


קטע זה נכתב אפוא כשהגיע לזיקנה מופלגת של תשעים ושתים שנים. על קורות חייו אנו יודעים מעט מאד. הוא חי בסיציליה, אחר־כך בדרום איטליה. מיחסים לו את יסוּד האסכולה הפילוסופית האֵיליאַתית (על שם העיר אֵליאַה שבדרום איטליה). יסוד שיטתו הפילוסופית היתה ההתנגדות החריפה לאנתרופּוֹמוֹרפיזם של האלים ואף לריבוים של האלים. הוא מאשים את המיתולוגיה ואת משוררי המיתולוגיה על שיחסו לאלים תכונות אנושיות:

כָּל דְּבַר חֶרְפָּה וְגִנּוּי הַהוֹוִים בָּאָדָם עֲלֵי אֶרֶץ

הוֹמֵירוֹס גַּם זֶה הֵסִיּוֹדוֹס עַל הָאֵלִים הֶעֱבִירוּ;

פֹּעַל גְּנֵבָה וְנִאוּף וְרַמֵּה הָאֶחָד אֶת רֵעֵהוּ.

מלחמתו הרעיונית עשויה בציוריות מוחשת ובסאטירה שנוּנה:

סוּס וְשׁוֹר־פָּר וְאַרְיֵה – אִלְמָלֵי בְיָדַיִם נֵחַנּוּ

גַּם בְּכִשְׁרוֹן לְצַיֵּר כְּאָדָם וּמְלָאכָה לְבַצֵּעַ,

תֹּאַר אֵלִים תֵּאֲרוּ אָז וְאֶת גּוּפֵיהֶם גַּם עִצֵּבוּ

מִין בְּדוֹמֶה לְמִינוֹ, כָּל אֶחָד בְּצַלְמוֹ וּמַרְאֵהוּ:

סוּס בִּדְמוּת סוּס וְהַשּׁוֹר כִּדְמוּת הַשְּׁוָרִים עֲלֵי אָרֶץ.

וכסנוֹפאנס מגיע במחשבתו הפילוסופית למשפט הנראה כתפיסת אחדות האלוהים:

אֵל יֵשׁ אֶחָד, הַגָּדוֹל בָּאֵלִים וּבְנֵי־אֵשֶׁת גַּם יַחַד,

אֵין כָּל דִּמְיוֹן בּוֹ לִבְנֵי הַתְּמוּתָה לֹא בַגּוּף לֹא בָרוּחַ.


ובקטע אחר על האל:

כָּל הַדְּבָרִים הוּא רוֹאֶה, הוֹגֶה בְרוּחוֹ וְשׁוֹמֵעַ.


ועם זה יודע כּסנוֹפאנס, שהשכל האנושי מוגבל על־פי עצם מהותו, ואין בכוחו לחדור לאמיתות המוחלטות בעניין האלהות.


לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר לֹא הָיָה עוֹד אָדָם וְלֹא יֶהִי,

אִישׁ שֶׁיָּבִין בָּאֵלִים וְיָבִין כָּל אֲשֶׁר אֲדַבֵּרָה.

אַף אִם יִקְרֶה הַמִּקְרֶה וֶאֱמֶת הוּא יַבִּיעַ מֻשְׁלֶמֶת, –

לֹא יֵדָעָהּ בְּעַצְמוֹ, כִּי בַכֹּל יַד דִּמְיוֹן הֵן שׂוֹרֶרֶת.


לא כאן המקום להיכנס לפרטי הרצאת ההשקפות הפילוסופיות והמדעיות של כּסנוֹפאנס.1 נעיר רק, שאת כל רעיונותיו העמוקים, שנשאו עמם חידושים קיצוניים לגבי השקפת העולם האלילית הקדומה, הביע בדרך של שיר. לפנינו פילוסוף־משורר, אחרי שראינו חייל־משורר, מצביא־משורר, מדינאי־משורר. הפראגמנטים ששרדו מיצירתו של כּסנוֹפאנס השקולים במשקל ההכּסאמטר הדאקטילי הם בעלי תוכן פילוסופי. נראה, כי במשקל זה הביע את דעותיו ואת רעיונותיו הפילוסופיים־אוֹבייקטיביים. ואילו שיריו בתבנית האֶלגיה הם בעלי נימה אישית יותר. אמנם, גם בהם אתה מוצא עקיצות למיתולוגיה, המספרת סיפּורי בדים על “טיטאנים, גיגאנטים, קנטאורים” ומעוררת בלב האנשים יצר של מריבות וקרבות ושפיכות־דמים. אבל עם כל האפיקורסות שלו הוא שומר בלבו רגש של יראת־כבוד לאלים:

גֶּבֶר חוֹגֵג חוֹבָתוֹ בַּתְּחִלָּה אֶת הָאֵל לְשַׁבֵּחַ

בַּאֲמָרִים נַעֲלִים וּבִדְבָרִים שֶׁל קְדֻשָּׁה2


או:

‘אֵין מִיִּרְאַת הָאֵלִים טוֹב לָאָדָם כָּל יָמָיו’3


באֶלגיה השניה הוא מגלה את יחסו לחברה, לדעות המוטעות השוררות בה. הוא מתקומם נגד הערצת הספורט אצל היוונים, נגד הסגידה לבעל הגבורה הפיסית. הוא מציין בצער, כי אין האנשים נותנים דעתם על ה“אמנות” שלו, אמנות השירה, או החכמה־הפילוסופיה, אף־על־פי שהללו יש בהן, בלי ספק, יותר תועלת לעיר, מאשר הנצחונות בהתחרויות השונות, המעוררים התלהבות בקרב ההמונים וזוכים לפרסים חשובים ולכיבודים נעלים. נצחונות כאלה אינם ערובה למשטר צודק, לחיים הגונים, לחיי אושר בעיר. בלי ספק היתה דרושה העזה ותקיפות דעת כדי לצאת נגד אורח־חיים מקודש, נגד מנהגי חברה נערצים, המלהיבים את הרוח ומשכרים את הדמיון. כּסנוֹפאנס בוודאי מתקומם כאן נגד המושג ההמוני של ה־åρεԎƞ הרואה בשלימות בראש וראשונה שלימות גופנית וגבורת הזרוע. העדפת היתרונות הרוחניים והכוחות הנפשיים והיצירתיים בוודאי היתה זרה עוד באותה שעה לחברה היוונית הרגילה. הפילוסופיה נקראה להילחם על זכויות הרוח ולהוכיח את חשיבותה בחיי העיר ובחיי האדם.

לפי ידיעה אחת4 חיבר כּסנוֹפאנס גם שירה אֶפּית ארוכה על יסוּד קוֹלוֹפוֹן, עיר מולדתו. אפשר שביצירתו זו הלך בעקבות בן־עירו מ;המאה הקודמת, המשורר מימנאֶרמוֹס, שחיבור שיר על תולדות סמירנה הקרובה לקוֹלוֹפוֹן. לפי אותו מקור כתב גם שירה על יסוּד ההתישבות באֵיליאָה שבאיטליה. בפראגמנט אחד של כּסנוֹפאנס מתוארת אהבת המותרות של בני קוֹלוֹפוֹן, חיי השפע והעושר שלהם, אחרי שכרתו ברית עם ממלכת לידיה – התנשאות ורדיפת מותרות, אשר לפי הכרת הדורות הבאים הביאו חורבן על העיר ועשוּה למשל ולשנינה.5



  1. ראה ניתוח מזהיר בספרו הנ"ל של C. M. Bowra, בפרק על כסנופאנס (עמ' 135־107).  ↩

  2. שיר א, 14־13  ↩

  3. שם, 24.  ↩

  4. ב“חיי הפילוסופים” של דיוגנס לארטיוס (סופר יווני, שחי במחצית הראשונה של המאה השלישית לספיה"נ, חיבר ספר על הפילוסופיה והפילוסופים העתיקים, המשמש מקור ידיעות חשוב על התקופה הקדומה).  ↩

  5. ראה תאוגניס, 1104־1103.  ↩

המלצות קוראים
תגיות