(לשנת 1866)

 

1.    🔗

לראשית “המליץ” משנת 1866 יבא מאמר ה' צעדערבוֹים “העמד המצפה” המתחיל בפרחי מליצה כאלה:

“עוד מר אחד מדלי העת נפל בים הנשיה, גם שׁנת 1865 למנין האזרחים נגוזה ועברה; בטן הנצח בלעה אותה ולא נודע כי בא אל קרבה. אךְ טרם תתבולל עוד במי מלא קורות הימים, נחישׁה נא להביא את נטף הזמן הזה אל תחת בדולח מלוטשׁ המגדיל ומבדיל חלקי מים הנאחזים (במה?) כיד פלס האור הטובה עלינו בדורנו זה, נמרחהו על פני זכוכית החלוֹן מבית והקרח מחוץ יקפיאהו לחזות את הציורים אשׁר ישׁוו לעינינו כוכבי המשושׁים, נביאהו אל כור המבחן (כעמישׁע רעטארטע) לדעת הרכבתו כמה מיסוד החמוצי ויסוד החנקי (סוד גדול השׁמיענו ה' צעדערבוים, כי בנטף מים, אשׁר ממנו הוא מדבר, ישׁ גם יסוד החנקי… אשׁרי הדור שזכה להתגלות כזאת!) מעורבים בו וכמה דבקו בו שיד ומלח ממערת רבצו (ממערת רבצו שׁל מי?), נדע מהותו וכחו, במה הצליח לכבות להבות קנאת אישׁ מרעהו (?), אום מלאום, וכמה הרתיח לבבות בקיטוּריו, להריץ כסופה גלגלי איבה ונקם במדת טפח הזמן, אשׁר סבבה השׁמש את מעגלה בחוג השמים (התבינו? גלגלי איבה ונקם במדת טפח הזמן אשׁר השׁמשׁ סבבה את מעגלה בחוג השׁמים!), נשכיל נא אל מקצתו, אשר שׁתו ממנו בני האדם לרוות צמאוֹנם ולהשׁיב נפשׁ, להחלים רוחם וגיום, ואל תערובותיו אשר באו אל קרבם להחלישׁ ולבלע סדר מרוצת רגשׁותיהם ונטות רוחם. ואז נבין לקחת מוסר לימים יוצרו לזקק ולצרף המושׁגים טרם נבלעם, ולהשׁמר מכל מסךְ לא טהור, לטוב לנו כל הימים”.

זאת היא מליצה! מר אחד מדלי העת נפל בים הנשׁיה, ולמען לא יתבולל במי מלא קורות הימים, יביא אותו תחת בדולח מלוטשׁ המגדיל ומבדיל, ימרחהו על פני זכוכית החלון והקרח מחוץ יקפיאהו, יראה כמה בו יסוד החמוצי ויסוד החנקי!!! כפי הנראה חרותות המליצות האלה על לב ה' צעדערבוים בעט ברזל, כי גם לראשׁית שׁנת תרכ"ד (המליץ שׁנה שׁלישׁית 33) ישׁתמש בהן: "עוד מר אחד מדלי העת נוטה לנפול בים הנצחי, עוד מעט וגלי השכחה יבלעוּהו ולא יודע כי בא אל קרבם. אךְ ננסה נא טרם תמהל במי השטף להבּיט בּקני ראות המגדיל ומקרב לעיני בשר על הטפה הנופלת, אשׁר עינה כעין הבּדולח (?) ונשתומם לראות וכו' וכו'.

עתה נפסח על הליכוֹת עוֹלם, כי לא פאליטיקים אנחנו, ונבא אל דברי ה' צעדערבוים, הנוגעים לחיי עמנוּּ.

“אללי לנו, יקרא ה' צעדערבוים בּמאמרוֹ הזה, אם נפל חלקנו להיות מטיף לבני עמנו בעת הזאת, אשׁר יתגעשׁו הנטיוֹת הפנימיוֹת והדעוֹת השׁוֹנוֹת בלב אחינוּ”.

אךְ אנחנוּ לא נוּכל לעצוֹר ברוּחנוּ מבלי שׁאוֹל את השׁאלה הקטנה הזאת: מי יבקשׁ זאת מידוֹ? מי כפה עליו הר כגיגית להיוֹת “מטיף לבני עמוֹ”? אם אללי לו, אם רע וּמר גוֹרלוֹ להיוֹת מטיף, הלא יוּכל להשליךְ אחרי גיוו את המשרה הזאת! אך הוּא לא כן יעשה, א"כ הקריאה “אללי לנוּ” למוֹתר… אך נבא נא ונראה את הישׁוּעוֹת הגדוֹלוֹת, אשׁר עשה אתנוּ ה' צעדערבוים עד הלוֹם ואשׁר עוֹד בדעתּוֹ לעשוֹת!

“למה נדבר בחדות, יאמר ה' צעדערבוים, יקומו יעידו בנו כל יודעינו מאז היינו לאישׁ, אם לא התאמצנוּ בכל יכלתנו לקנוֹת לנו אוֹהבים נאמנים באהבתנו הנאמנה לאמוּנתנוּ וּלכל בני בריתנוּ וּבעמלנוּ להיות להועיל לכלל וליחידים (זאת היא ענוה!). וגם עתה אחרי אשׁר נתן ה' בלבנו להיות “המליץ” לעמו, האם פגענו חלילה באומר ומלה אחד מעקרי הדברים המסורים אל הלב ונטועים בנפשׁ המאמין (א“כ מה עשׂה, ומה התועלת אשר הביא לכלל וליחידים? הלא גם תועבת החסידים מסורות אל הלב ונטועות בנפשׁ המאמין? ומה א”כ המעלה הזאת כי לא פגע חלילה בהן?…). לא יצאנו בזרוע רמה (sic) נגד דעות המהרסים והמכחישׁים, אף כי המה כרקב בעצמינו מדעתנו כי נגע לריק (א"כ במה יתפאר? הלו יודע ומורה הוא כי יגע לריק!) ולמה נביא לחנם את דעותיהם הנפסדות לחלוק עליהם, מדאגה פן יקראום אלה שׁלא שׁמשׁו כל צרכם ויטעו אחריהם”?!

הלא צחוק יעשׂה לנו ה' צעדערבוים! הוא יאמר, שׁלא יביא לחנם דעות נפסדות לחלוק עליהן, מדאגה פן יקראום אלה שׁלא שׁמשו כל צרכם ויטעו אחריהם; א“כ בכח הדאגה הזאת לשׁוא כתב הרמב”ם את ספרו “מורה נבוכים”, לשׁוא לחם הרמב"ן מלחמת תנופה עם מורדי אור, לשוא קמו לאלפים ורבבות חכמים ונבונים לסתור דעות נפסדות ולהאיר אור בחשׁכה; מדוע לא שׁמעו כלם לחקי הגיון שׁל ה' צעדערבוים, כי לא נכון להביא דעות נפסדות לחלוק עליהן, מדאגה פן יקראום אלה שׁלא שׁמשׁו כל צרכם ויטעו אחריהן? אךְ בלי כל ספק לא חפצו המה “להיות להועיל לכלל וליחידים” לכן עשו מה שׁעשו. בין כה יוכל הקוֹרא לשער בנפשׁו את הפעולה אשר יפעל ה' צעדערבוים על קוראיו, בעת אשׁר הוא בעצמו יודה כי אם יביא דעות נפסדות לחלוק עליהן, אז יטעו בהן אלה שׁלא שׁמשׁו כל צרכם.

“כן לא שמנו את ידינו את לוצצים על חכמת הקבלה ועל ההולכים בעקבותיה, יתפאר ה' צעדערבוים בהמשךְ דבריו. גם לא הטחנו דברים כלפי שׁטת החסידות החדשׁה אתנו בעצמה, לא על דרכי הצדיקים ואמונת החסידים והעם בנפלאותיהם, כי אין לנו עסק בזה, אם יבטחו על אחד קדושׁ (?!) להעריצו ולהפקיד עתותיהם בידו, ובשׂכר זה ישׁחדו מכחם בעדו, למען יוכל לשׁבת בשׁלוה להקדיש חייו לתורה ועבודה, לעשות שׁלום בין אישׁ לאשׁתו, חתן וחותנו, אישׁ לרעהו, באמרנו, למה יגרע נחלתם מכל שׁופט, יועץ ורופא הלוקחים שכר משׁלם”.

שׂישׂו ושמחו צדיקים וחסידים! כי הנה בא מליץ יושׁר, אשר יאמר כי אין לו עסק בזה אם יבטחו עליכם, קדושׁים, להעריצכם ולהפקיד עתות בידכם ואשׁר יאמר בפה מלא קבל עם, כי לא נגרע חלקכם מכל שׁופט, יועץ ורוֹפא, הלוקחים שׂכרם משלם. מהרו והריקו ברכות על ראשׁ מליצכם יושׁר, אשר בהמשׁךְ דבריו יאמר עוד “למה לא תתנו חופשׁ לעמיתכם להאמין באחד קדושׁ (sic.), אשר יבחר לו, הצדיקים רובם חכמים מחוכמים אמונים לאמונתנו ועמנו”.

האף אין זאת, קורא יקר, כי מ"ע במהלך כזה יעשה רבות לתועלת ישראל?..

 

2.    🔗

עוד בגליון זה נמצא פרח נחמד אחד והוא מכתב ה' אבראמאוויץ, אשׁר כדי היה להביאהו כלוֹ פה, אךְ חס אנכי על הנייר והזמן, לכן אספר בקצרה מה הגיע לה' אבראמאוויץ לכתוב מכתב כזה. בגליון 46 להמליץ שׁנה חמישׁית בא פלוני גאלובאוו במאמר “עצה טובה” אשׁר יתן בו באמת עצה נבערה לה' אבראמאוויץ כי יכתוב ספרי בוכהאלטעריא. והנה לוּ חכם ה' אבראמאוויץ, כי עתה החרישׁ ולא ענה מאומה, ובזה הראה לה' גאלובאוו, כי לא ישים לב לחלומותיו ודבריו; אך ה' אבראמאוויץ, מיראתו כי גם ה' גאלובאוו יוכל להרע לו ולהמעיט את גדולתו, בא במכתב לה' צעדערבוים להשיב לה' גאלובאוו, ובזה בזה את עצמו הרבה יותר, כאשׁר נראה ממכתבו הלא כה דבריו:

… אנכי אל משׂכילי בני עמי אדברה, אדבר אל משׂכילים אנשׁי אמת, אשר בחנוני גם ראו פעלי בספרותנוּ ואדרושׁ מהם דין ומשׁפט, לדון אותי בצדק ולשפוט על ספרי ומאמרי במשׁרים, ובכל לבי ונפשׁי אדרושׁ מהם להגיד לי באמונה, האם הועלתי מעט בעמי, או אולי הפסדתי וגרמתי נזק לספרותנו ולצעירי בני עמנו ואשׁליךְ את עטי מידי ולא אוסיף לכתוב מעתה ועד עולם."

מי לא יראה כי בדברי ה' אבראמאוויץ האלה נראה שׁרירות לב ילד שׁעשועים, אשׁר הוריו הכלימוהו במשׁגה, והוא ירים תאניה ואניה, אם גם ידע, כי לא חשׁבו להכלימו, יען הוא חפץ שׁיפייסו אותו במגדנות או בכלי משחק… בלי כל ספק חפץ ה' אבראמאוויץ, כּי יקומו כל סופרי ישׂראל כאישׁ אחד חברים, יכרעו ברךְ לפניו ויתחננו אליו, כי בל “ישׁליךְ עטו מידו” והוא ברוב ענותנותו וחסדו הגדול יעתר להם, ולאשׁרנו ולאושׁר כל מין האנושי “יוסיף לכתוב מעתה ועד עולם”… מי לא יראה כי לבו בל עמו בכתבו כדברים האלה! האמנם ישים ה' אבראמאוויץ יד לפה ולא יכתוב מאומה, אם יאמרו איזה אנשׁים, כי לא הביא תועלת? האומנם לא יבין בעצמו לפעולתיו, כי יחשׁוב עוד שׁגרם נזק לספרות העברית?… לפי דעתי, אׁיש אשׁר כתב מעט מזעיר ונגע בשׁאלות החיים, כבר נתבררו ונתלבנו דעותיו ופעולתיו אצלו, אשֹר לא תמוטנה מרוח קל הנושבת בהן. – בין כה זה האישֹ אבראמאוויץ, אשׁר יבא עלינו כפעם בפעם בקולות וברקים, נפל פתע תחת מהלומות היתוּשׁ הזה והוא נכון להשׁליךְ עטו מידו!… לכן, ברור הוא כשׁמשׁ לפי דעתנו, שׁה' אבראמאוויץ יחפוץ להיות ילד שׁעשׁועים, אשׁר כל סופרי ישראל יקריבו לו מכתבי תהלות ובקשות.

והנה אוסיף עוד עד אחד אשׁר יראה כי ה' אבראמאוויץ אינו ענו כזה וכי להפךְ הוא לא יחפוץ אפילו להודות על האמת, אם אךְ זה יוכל לנגוע בכבודו אף כמלא השׁערה. כבר ידוע שה' אבראמאוויץ שׁגה בהעתקתו “ביננען ווירמער” תולעי הדבורים; ה' גאלובאוו במאמרו הנזכר העיר את אזן ה' אבראמאוויץ עוד הפעם על השׁגיאה הזאת. והנה לו חפץ ה' אבראמאוויץ להודות על האמת כי אז כבר הודה, שׁשׁגה בהעתקת המלה הזאת, וזה לא פגם בכבודו אף כמלא השערה, כי שגיאות מי יבין, ולא בשׁביל שׁגיאה אחת או שׁתים, נוכל להקטין את פעלו; אך לא כן ה' אבראמאוויץ! הוא לא יחפוץ בשום אופן להודות על השגיאה הזאת, ויתהפךְ כחומר חותם, כדי שלא יפול מכבודו אף כחוט השערה, ולא יבין כי בזה הוא משפיל את עצמו הרבה יותר מאשׁר יחשׁבו מעירי על השׁגיאה להשׁפילהו. גם במכתבו הזה יאמר: “ובסוף מכתבי אתמה מאד על המו”ל אשר לא העיר אזן צעיר הצאן בעל העצה הטובה, כי טעות הדפוס “תולעי הדבורים” הנה טעות הדפוס הזה כבר תקנתי בעצמי בהמליץ נומר 35 שׁנה שׁלישׁית!!! איךְ שׁכח להעיר דבר כזה הנדפס והנתקן כבר בהמליץ? הלא דבר הוא!… על זה אמנם השׁיב לו ה' צעדערבוים בהערתו להמכתב הזה, כי אין לו לזכור מה שנדפס לפני שׁלשׁ שׁנים, כן לא התקין בנומר הנ“ל כראוי ואךְ במקום “הדבורים” כתב צ”ל “הדברים”, ובאמת ראוי להיות “הפנימים”, אךְ אנחנו נוסיף על ה' צעדערבוים “כי לא טעות דפוס הוא, אךְ בלתי ידיעה, ולראיה נביא את דברי ה' אבראמאוויץ בעצמו בגליון הנ”ל. שׁם במאמרו “שׁלשׁה ענינים עולים בקנה אחד” הענין הראשׁון הוא לתקן טעותי הדפוס, אשׁר נמלטו בספרו “תולדות הטבע”; והנה בכל מקום אשר יתקן יאמר, תחת… צ“ל…, אולם כאשׁר בא אל תקון השׁגיאה הזאת יאמר למותר, כי הרגישׁ הכונה הזאת (שביננען הוא לא דבורים) בלוח המפתחות ולכן החליט לעת עתה לקרוא אותם בשׁם “הדברים” עד אשר ישׁית עצות בנפשׁו לבקשׁ להם שׁם אחר בחלק השׁלישׁי וכו'. מי לא יראה א”כ, כי חסרון ידיעה הוא ולא טעות הדפוס, כי לו היתה זאת טעות הדפוס, כי עתה תקן בקיצור תּחת “הדבורים” צ"ל “הדברים” ולא יותר; אךְ הוא לא כן עשׂה ויוסיף ללא צורךְ, כי הרגיש הכונה, כי לעת עתה יקרא אותם כךְ, וכי ישׁית עצות בנפשׁו לבקשׁ להם שׁם אחר, בין כה כל תינוק של בית רבו, היודע שפת עבר ושׂפת אשכנז יעתיק בפעם אחת “תולעים הפנימים” בלי כל עצות בנפשׁ. ועוד הפעם אני אומר, שׁיען שׁה' אבראמאוויץ לא יחפוץ להודות על השׁגיאה הקטנה הזאת, לכן מדקדקים עמו כחוט השערה.

אגב אעיר את אזן הקורא, כי העניו הגדול ה' אבראמאוויץ, אשׁר יחפוץ להשׁליךְ את עטו מידו, אם אךְ ה' סלאנימסקי יסכים לזה, שׁם במאמרו “שׁלשׁה ענינים” איננו עניו כזה, ולהפךְ רוח גאות יתירה תלבישׁהו לאמר: “החלק השׁני (מתולדות הטבע) נקרא על שׁמי, כי אנכי בעמלי פארתיהו ורביתיהו וסדרתי ענינו במערכי לב (!), אקוה כי חכמי עמנו יוקירו ערכו (!!) ויאמרו, כי ראוי הוא להעתיקו (!!!) גם בלשׁונות העמים”… זאת היא ענוה! מחבר עברי, אשׁר לקט (לפי דבריו עצמו, שׁם) מעל ספרי העמים תולדות עוף השׁמים, יקוה, כי חכמי עמנו יאמרו שׁראוי הוא להעתיקו שׁנית ללשׁון העמים!… אךְ חכה לי קורא יקר, בהמשך דברינו תראה עוד יותר את ענות ה' אבראמאוויץ.

 

3.    🔗

הגליון הזה מן “המליץ” מלא הוא פרחים מראשׁו ועד סופו. בראשׁונה יבא באמת פרח נחמד והוא מאמר “משׂא הוראדנא” המתאר לפנינו בדעת והשכל ובלי משׂוא פנים את חיי העברים כמו שׁהם; אחריו יבא מאמר ה' גאטטלאבער המתחיל במדרשׁ ותהלה רבה לה' צעדערבוים, ותוכן דבריו ללמד זכות על הרב מזיטאמיר, אשׁר מת בחלי־רע ואשׁר כל המ“ע הרוסים ספרו אודותיו, כי יושׁבי זיטאמיר רצו לפדותו מרדת שׁחת בכסף, אשׁר שׂמו מראשׁותיו, ובחלק שׁנות חייהם, אשׁר נתנו לו במתנה; אך מלאך המות לא אבה כל כופר (כי התחת צדיקים הוא?). והנה אחרי תלונות ה' גאטטלאבער, מדוע יפרסמו העברים את מנהגיהם הנבערים בשׂפת רוסיא, יפזר תהלות אין קץ להרב המנוח (אם גם יודה בעצמו שׁלא ידע את הרב המנוח, אך שמעו שׁמע מפי ה' צווייפעל…) ויאמר, שׁהיה אישׁ חכם ונבון, אהב את ההשׂכלה וכו‘, וכו’. “והאות היותר גדל ונאמן שׁלא היה הרב הנ”ל רועה רוח, יאמר ה' גאטטלאבער, הוא שׁידידי ורעי הרב החכם המצוין הנודע הרר”א הכהן צווייפעל ני' היה מאוהביו ואהוביו כנודע לכל באי שער עירנו“. אשרי האיש המאמין! נאמר אנחנו, אךְ אלה אשׁר מקטני אמנה הם יוכלו להסתפק גם במופת החותךְ הזה, כי כבר נודע שׁה' צווייפעל נוטה לחסידות, ובפרט ליוצאי ירךְ הרב מליובאוויטשׁ כנראה משׁירו והערותיו על מות הרב הנ”ל (עי' המגיד שנה עשׂירית, עלה 23). בקצור מכתב ה' גאטטלאבער נחשׁד מכמה טעמים וכפי הנראה חפץ לאחוז את החבל בשׁתי הקצות, כי הזאב יהיה שׂבע והצאן שלמים… אךְ נפלאה עוד יותר הערת ה' צעדערבוים על המכתב הזה:

“רב תודות לךְ אישׁ משׂכיל ואוהב אמת, יאמר ה' צעדערבוים, כי יצאת להסיר חרפה מעל אישׁ יקר והולךְ בלי עתו, אשר חרפו פלוני במ”ע רוסים. אךְ מתוךְ דבריךָ יוכלו חלילה אוהבי שטנה שׁלא קראו או לא יזכרו את דברינו להאמין, כי דברנו דופי באחד קדושׁ (sic!) אחרי עלותו למרום וכו‘, ואנחנו רק על אלה תלונתנו אשר יצאו לחרף אותנו במ“ע רוסים, כאשׁר אמרנו, אנחה שברה לבנו, ונאמר, עד מתי לא ישׂבעו עוד מבשׂרנו המוציאים דבתם רעה עלינו על הנייר במ”ע בלשׁון המדינה והמה רובם מבני בריתנו וכו’. אולם בזה הקדמנוךָ לא אחת ונוכיח את הדוברים סרה בנו על פניהם, מדוע יחמדו לצון על מנהגים ואמונות טפלות בהמון עמנו, בעת אשׁר לא חפשׁים מכמו אלה ועוד מגרועים גם העמים הנאורים? ורוחנו יעצב רק לכל דבר המחלל שם ישׂראל בפרהסיא".

אךְ בער אנכי ולא אבין, מדוע תשבר אנחת לבות חכמינו אלה, אם יראו כי ישׂימו לשׁמצה את הבלי העברים בּשׂפת רוסיא? ולפלא כי התלונות האלה נשׁמע לרוב אךְ מפי המתפארים, כי זורעים המה אור בישׂראל, כי יבקשׁו קרבת הרוסים, כי יחפצו שׁשפה אחת ודברים אחדים יהיו לנו עם הרוסים?… ה' גאטטלאבער ידבר כזאת במכתבו הנוכחי וה' צעדערבוים ישׁנה וישלשׁ זאת בכל עלה ועלה, ובכל זאת שׁניהם יתקצפו ויתמרמרו על הפורעים לשמצה את הבלי העברים, בשפת רוסיא, ולא יתנו אל לב, כי בזה סותרים המה את דבריהם הנשגבים אודות התאחדות העברים עם הרוסים. מה הוא העונשׁ לאיש עול, נוכל, צבוע וכדומה, אם נסיר מעל פניו את הלוט ונגלה את ערותו לעין השׁמשׁ? הלא איש כזה יודע הוא שׁעושׂה עול ואון! אך הפּורעים לשמצה ישׁ להם שׁתי כונות:

א) יחשבו כי אם יגלו ערות מי שׁיהיה על פני השׁמשׁ, אז יבושׁ האישׁ ההוא ולא ישנה עוד נבלותו, כי לא כל מה שיעשה האדם בסתר, עושה הוא בפּרהסיא, לכן יזהר;

ב) כי אם גם הפרוע לשׁמצה לא ישׁנה דרכו לטוב, אךְ למצער האנשׁים המקיפים עליו ידעו להזהר ממנו ויביטו מעתּה והלאה בשבע עינים על עלילותיו.

א“כ אם יגלו איזה כותבים חסרונות העברים בשפת רוסיא, אז לא משנאה יעשו זאת, כאשׁר ידמו חכמינו הגדולים, אךְ חפצים המה להביא אותם לפני משפט דעת הקהל אשר בשפתו הוא כותב, וכונתם רצויה להועיל להיטיב, להתם חטאת ולכלות פּשע. ולפי דעתנו ברוכים המה הפורעים לשׁמצה בשפת רוסיא, יען כי יראו שכל חכמינו הגדולים יצעקו חמס על זה “ובוטה הוא בלבם כמדקרת חרב”; א”כ כל אשר יוסיפו להכאיבם ולמררם (אם אךְ האמת נגד פּניהם) הרי זה משׁובח…

אך מה נפלאת שׁאלת ה' צעדערבּוֹים: “מדוּע יחמדו לצון על מנהגים ואמונות טפלות בהמון עמינו, בעת אשׁר לא חפשים מכמו אלה ועוד מגרועים מהם גם העמים הנאורים”? אם ישׁ אצל העמים הנאורים גרועים, לכן לא נוכל לחמוד לצון על מנהגים ואמונות טפלות בהמון עמנו? הלא בזה שיש אצלם עוד גרועים, לא נעשו עוד מנהגינו ואמונותינו הטפלות לחכמות, אשׁר בהן נוכל להתפאר? הן ישׁ לכל אדם הצדקה לדרוש מהפורעים לשמצה, כי לא יחטאו נגד האמת, אולם לצעוק עליהם חמס, מדוע יעשׂו זאת בשפת רוסיא הוא אולת וזדון לב, ואךְ אישׁ אשׁר “אין לו עסק בזה אם יאמין העם באחד קדושׁ להעריצוֹ” יוכל להתמרמר נגד הפורעים לשׁמצה הבלי העברים בּשפת רוּסיא, ובזה יאמת את המשׁל הנודע хата покрьішка, ויראה לדעת כי לבּו בל עמוֹ בּכתבו על דבר התאחדות העברים עם הרוסים…

 

4.    🔗

אחרי כן יבא מאמר “עצה תחת עצה” מאת פלוני ה' הירשׁבּערג, והוּא תשׁובה לה' גאלובּאוו על “עצתו הטובה”. והנה כבר אמרנוּ כי ה' גאלובּאוו שגה בּמאמרו ההוא, כי ספרי בּוּכהאלטעריא בּשפת עבר לא יביאו כל תועלת ואבוד הזמן הוא לא יותר; אולם החכם הגדול הירשׁבּערג לא מנקודת הראות הזאת יתנפל על ה' גאלובאוו, אךְ מצא מקוֹם אחר במאמרו ומשׁם יצא עליו למלחמה. ה' גאלובּאוו יאמר במאמרו הנ"ל: “קשה מאד על צעיר הצאן כמוני לבקר דברים שׁוֹנים, ואנכי מה אענה אחרי אבּראמאוויץ אשׁר קטנו עבה ממתני, ומי אנכי, כי אגיד דעתי אודות מחבר, אשׁר קוראי ספרו ביראת הכבוד יזכירו שם אבראמאוויץ, אשׁר האיר לארץ במחברותיו, אשׁר בּאמת מכל מליצותיו אךְ לצון חמד לו”. והנה כל בר דעת יראה, כי דברי ה' גאלובאוו פה המה דרךְ שחוק והיתול, אבל החכם הגדול הירשבּערג הבין דברים כמו שׁהם ועשׂה חבילות חבילות קושׁיות של הבל, ולאחרוֹנה דמה בלבּו, כי נצח את ה' גאלוּבּאוו. הלא כה דבריו: “מלבד זאת אתפלא עליךְ הפלא ופלא, בעצמךָ תּתודה פעמים רבּוֹת כי נער אתּה, תלמיד שׁלא שׁמשׁ כל צרכו, ואיךְ ערבתּ את לבּךָ להיות כיועץ ומורה דרךְ למי שׁגדול ממךְ? מי בקשׁ זאת מידך צעיר הצאן לחונן את אבּראמאוויץ בּעצותיך הטובות”? חכם הוא ה' הירשׁבּערג, ומי ידמה ומי ישוה לו?!

אךְ מלבד כל הדקדוקי עניות, אשׁר מלא מהם כל המאמר, לא ידענו בּאיזה פלא, יבא שׁם מכתב פרטי מה' אבראמאוויץ אל ה' גאטטלאבּער ע"ד מאמר ה' גאלובּאוו, – ויען כי המכתב הזה זכה בּאיזה נס לבא בדפוּס, הנני להביא פה ממנו דברים אחדים לשׂמחת לב הקוראים, כי הוא יוכל להיות הפרח היותר נחמד בּליטעראטור העברית.

“ד' עדי וכל אנשי ביתי עדים, יכתּוב ה' אבראמאוויץ לה' גאטטלאבּער, כי בּשחוֹק גדול (!) קראתי את דברי הנער (!) גאלוּבּאוו וכל היום (גוּזמא קתני!) לא פסק חוכא מפי. הן באמת לא מצאתי בּי עון אשׁר חטא בעמלי וביגיעי לטוֹבת (sic) צעירי עמנו, וכל דברי מחרפי עוד יעלוני מעלה מעלה (?!) תחת אשׁר חשׁב להשפילני מטה. אורי קאוונער ורעיו המתקנאים (מה ענין אורי קאוונער ורעיו המתקנאים לה' גאלוּבּאוו לא זכיתי להבין!) עוד יאזרוני חיל לכתוב, לעשׂות ולהועיל (sic), ד' אורי וישׁעי ממי אפחד, ובקרוב עלי מרעים לאכול את בשׂרי (לפי דעתם) אךְ המה יכשׁלוּ ויפולוּ. המה ומאמריהם הריקים כלבושׁ יחלופו ויגיעי ואמתי (!?!) לעולם (sic) יעמודו, והיה הדור הבּא לדיין! (יחי ה' אבּראמאוויץ! כל זה יאמר הוא בכבודו ובעצמו, ואנן מה נענה אבתריה? עלינו אךְ להודות ולהלל את ה' על כל הטוב שגמלנו ולא מנע ממנוּ גם בדור הזה נביא, או חכם עדיף מנביא, אשׁר ידע מראש, כי יגיעו ואמתו לעולם יעמודו… והנה ארהיב עז בנפשׁי לשאול את ה' אבּראמאוויץ הגדול והנורא, איךְ יסכימו דבריו אלה עם מכתבו הנדפס בעלה הראשׁון, אשׁר בו ישׁער כי הביא עוד נזק לספרות העברית?… לאיזה מדבריו נתן היתרון, יבא בעל החידה ויפתר אותה!..), סוף דבר קאוונער ואחוזת מרעיו (עוד הפעם קאוונער ואחוזת מרעיו!! טוביא חטא וזיגד מנגד!…) כקליפת השׁום בעיני (ואיךְ הוא בעיניהם?) ושריקת עטם כאשר ישׁרוק הזבוב וכו‘. גם אויבי (?) קאוונער וגאלובאוו אומרים כי בני עמנו יעמיסו עלי טיטלען!! (מה ענין שׁני אותות הקריאה האל, לא זכיתי לדעת), לדעתי טוב ויפה(!?) הדבר הזה יותר מלקחת בעצמו שם ותהלה בשׁערים בדור אשׁר כל החפץ יבא ויטול את השם בדברי רוח וכו’.”

“מעתה, יסיים החכם הגדול הירשׁבערג, יאמרו נא מסטיניו מה שיאמרו!” ובאמת מסטינים, מעתה, אחרי שה' אבּראמאוויץ בכבודו ובעצמו אמר, כי “יגיעו ואמתו לעולם יעמּודו” והחכם הגדול הירשׁבערג הסכים לזה. – מעתה עליכם באמת לתת יד לפה ולדום מהדר גאונוֹ…

והנה ה' הירשׁבּערג לא הסתפק בזה שׁה' אבראמאוויץ הכניס גם אותי בּ“עצת” ה' גאלובּאוו, אם גם לא ידעתי מזה מאומה, וידה גם הוא אבן בי.

“לא אגיד לךְ פה מאומה, יאמר ה' הירשׁבערג בהמשׁךְ מאמרו, אודות ה' קאוונער, אשׁר התנפל גם הוא על אבראמאוויץ בהכרמל, כי ראשׁונה דיה לו תשׁובת אבראמאוויץ בּעצמו (הכרמל ש"ז), והשׁנית מי לא יראה כי אין אות אמת בּמאמריו של מה?”

האומנם כן? ומדוּע לא נתן כל מוֹפת לדבריו? ילךְ ויקרא את דברי ה' אבראמאוויץ בעצמוֹ בהכרמל, אז יראה, כי ה' אבראמאוויץ בעצמו יפזר לי שׁם, על אפי ועל חמתי, תהלות לאמר: "ולכן קשׁה לי מאד לפגוע בכבוד איש כמוךָ, אשר באמת אכבדך בלבי (ולעיל אמר כי הנני כקליפת השום בעיניו…), מפני שׁהנני רואה בךְ היכולת להיות כאחד המשכילים ההם וכו' ". אךְ אנכי לא שמתי להן לב, יען ראיתי שבאמת אין אות אמת בכל מאמרו ההוא, כן בדבר הביבליאטיק, כן בכל חלומותיו ודבריו, ולכן לא השׁיבותי לו מאומה, יען ראיתי שגם שם עוד הפעם יתהפךְ כחומר חותם.

“וכי חפץ הוא, יוסיף ה' הירשׁבערג, רק להתרומם למעלה למשׂכיל על כל מחברי ישׂראל החדשׁים (אף כי הקטן שׁבהם (וגם אתה בתוכם?) פעל ועשׂה יותר ממנו), ולהשפיל כבוד כלם לא בראיות צודקות כ”א בדברי לצנות שׁאינם דורשׁים שום למוד רק רוּח כביר בלבד".

שׁקר גמור! כמעט לכל דברי אביא מופתים נאמנים, והוא הוא אשר יעיר עלי חמת הסופרים, כי קשׁה להם האמת יותר מספחת… הסופרים העברים לא ישׂימו לב אם יגעו בכבודם בלי מופת נאמן, אך אם יתנו להם אות ומופת אז יתקצפו ויתגעשׁו, כי לא יאבו מעולם להודות על האמת. צא וראה, כמה יגיעות יגע ה' צווייפעל להצדיק את עצמו נגד מופתי ה' אבראמאוויץ אשׁר הביא נגדו! כמה יגיעות יגע זה האישׁ אבּראמאוויץ בעצמו להצדיק את עצמו בדבר השגיאה “ביננען־ווירמער” ולא יחפוץ עד היום להודות על האמת! ולכן נתכה גם עלי חמת כל הסופרים יען כי הבאתי להם מופתים נאמנים, אשׁר ינקרו עיניהם. כמה זלזולים חרפות וגדופים שׁפךְ עלי ה' גאטטלאבער על אשר נגעתי בכבודו (לפי דעתו) בהמופתים הנאמנים אשׁר הבאתי מדבריו בעצמו ע“ד פאסטעלס (עי' מאמרי “לא שׁלום ולא אמת”), ע”ד תארו הגדול והנורא לה' צווייפעל (עי' “חקר־דבר”) וע"ד תהלות פיו, אשר יאמר כי מקצה אמעריקא ועד קצה נודע שׁמו (עי' מאמרי “רוח חיים”)! כמה יגיעות שׁל הבל יגע ה' לערנער להשׁיב את דברי פינסקער, הנאמרים באמת ובמשׁרים! צא וחשׁוב ותמצא עוד יותר… אך נבא נא גם אל הערת ה' הירשׁבערג המחוכמת.

“מדי דברי בה' קאוונער, יאמר ה' הירשבּערג בהערה, ראיתי להעיר את הקוראים המשׂכילים על ספרו “חקר־דבר” אשׁר יצא זה לאור מקרוב. צחוק עשׂה לי ה' קאֹוונער בספרו וכו'.”

הלא תשתומם קורא יקר, על העזות הזאת, כי התלמיד שלא שׁמשׁ כל צרכו הזה יעיז להגיד קבל עם, כי צחוק עשׂיתי לו בספרי “חקר־דבר” כמו כתבתי את מחברתי אךְ בשׁבילו, ואךְ הוא השׁופט הראשׁון בספרות העברית!

הוא אומר שהחכמים המשׁוררים: שׁד"ל גאטטלאבער וכו' לא עשׂו ולא כלום ואינו מביא ראיה לדבריו. וכו'.

ואיךְ נוכל להביא ראיה שׁלא עשׂו ולא כלום? אם לא עשו, אז לא נוכל להביא ראיה; אךְ ייטיב נא לראות את מאמרי “רוח משׁפט” הנדפס פה ויראה, כי מלבד שׁשׁד"ל לא הביא תועלת ולא עשׂה כלום, אךְ עוד הֵרַע הרבה, ועל זה אביא שׁם ראיות ומופתים נאמנים לפי דעתי.

“ככה ישׁ להתפלא על ה' קאוונער, האומר, כי באה לפני כבודו צעקת תלמידי בית המדרשׁ, על אשׁר הרח”ץ לערנער יכביד עליהם את אכפו בספרו “מורה הלשון”. יגד לי ה' אוונער, הטוב מזה להעמיס עליהם את התל“ע או המסלול?”;ואם לא טוב ממנו התל"ע, לכן “מורה הלשׁון” טוב?…

“ובנוגע לכל הספר ח”ד נראה לי שׁהדברים המעטים והטובים אודות שׁירי מיצקון (פליאה מני, הלא מורו החכם הגדול לערנער יאמר כי גם דברי אודות מיצקון הבל הבלים?!) בטלים ברוב הסכלות(!) שׁבו, ומניח אני לאישׁ גדול ממני לְאַמֵת את דברי".

נאה ויאה לה' הירשׁבערג משפט קצר כזה על מחברתי כלה, ולהפךְ לו אמר משפט אחר כי עתה השתוממתי הפלא ופלא…

 

5.    🔗

האישׁ הגדול, אשר הניח לו ה' הירשבּערג לאמת את דבריו ע"ד החקר־דבר, הנה בא בא טרם כלה עוד לדבר והוא מיודענו ה' אבראמאוויץ במאמר "דברים אחדים על דברי המחברת “חקר דבר” הנדפס בעלה זה ונמשךְ בעלה 8,6,3.

והנה טרם אשׁיב לה' אבראמאוויץ על דבריו במאמרו הזה הנני נותן בקצרה את טענותיו עלי, ואלה הן:

א) מדוע אתהלל ואתפאר בהקדמתי, כי מראשׁ אראה את הסער הגדול אשׁר יתחולל על ראשי, וזה לא מדרכי הענוה.

ב) בהקדמתי מצא אי הגיון, באמרי: “והנה לא אשפּוךְ פה רוחי בהמון מליצות, כיתר הסופרים, למצא חן בעיני הקוראים, כי אחת היא לי מה שׁלא יענו בי המה; אם משכילים ע”ד אמת הנמו, הלא בלי מליצות רמות ונשגבות ימשכוני חסד, ואם בחשׁכה יתהלכו, הלא אלפי הקדמות לא יועילו." א“כ, ישׁאל ה' אבראמאוויץ בצדק, או “כי אחת היא לי” למותר, או התנאי השׁני “אם משׂכילים ע”ד אמת” למותר.

ג) מדוע אשים עליו עון השׁגיאה “תולעי הדבורים” בעת אשׁר הוא בעצמו תקן את טעות הדפוס הזה בהמליץ שׁנה שׁלישׁית נומר 35?

ד) יעיר על שגיאה גדולה אשר נמלטה ממני, באמרי במאמרי “כמה שׁני מציאות האדם על פני האדמה” שׁקלומבוס גלה את אמעריקא בקצה המאה הארבע עשׂרית, ובאמת היתה זאת בקצה המאה החמשׁ עשׂרית.

ה) במאמרי הנ"ל מצא איזה שׁגיאות בגעאלאגיא.

ו) בקצה מאמרו הוא אומר כי את דברי על המשׁוררים האידעאליסטען והרעאליסטען לקחתי ממ"ע “סאוורעמעניק” ותוכן דברי בראשׁ “תשׁובתי” לוקח מראש מאמרו “עמק יהושׁפט” ומדברי דוד על הספרות העברית בספרו “למדו היטב”.

וההערות המעטות האלה נמשׁכו בארבעה המשׁכים גדולים! ומה איפו ידבר ביתר דבריו? על השאלה הזאת ישׁיב גם ה' צעדערבוים בהערתו לקצה מאמר ה' אבראמאוויץ (1866 עלה 8) לאמר: “ואךְ אחת נאמר לךְ כי בכל חריפתךָ ובקיאתךָ במלאכת הבקרת לא מצאנו ברוב מאמרךָ “דברים אחדים” לא חריפות, אךְ חרופים וגדופים ודקדוקי עניות”. ואם ה' צעדערבוֹים יעיד על הרוב, אז נוכל אנחנו להגיד כאלה כמעט על כל המאמר, כי מלא הוא חרפות וגדופים, המצאות מבית המדרש ולא יותר. ומלבד זאת במאמרו הזה הראה ה' אבראמאוויץ לעין כל, כי עשׂה פרי אצל רבו ואלופו ה' גאטטלאבער במלאכת החרפות והגדופים: במאמרו זה יכנני “מצפצף, שה בן תרבות, נפש שׁחורה כעורב, נכנסה בו רוח שטות, אינו יודע מימינו לשׂמאלו, כל דבריו הבל הבלים ודברי בלע ועוד, ועוד, ועוד.” והנה כבר אמרתי, כי לא אענה מאומה על השׁקוצים אשׁר ישׁליכו עלי אויבי (באמת, כנראה מדבריהם), יען כי לא יוכלו לנגוע בכבודי אף כמלא השערה, וישׁפילו את כבודם הרבה יותר; אךְ באתי כעת להראות לו כי אין כל יסוד בדבריו הרבים. אךְ טרם אשיב לו על הערותיו כסדרן אביא לפני הקוראים את הקדמת ה' אבּראמאוויץ למאמרו זה, הנפלאה מצד כמה וכמה ענינים.

“זה לא כביר, יתחיל ה' אבראמאוויץ, הגיע לידי המחברת “חקר־דבר” ובקראי כל הכתוב שׁמה, מצאתי לנכון לעשות בהמחברת ההיא (צ"ל בה) משׁפט כתוב ולבקר אותה במאמר ארוךְ, לא מפני שהיא ראויה לכךְ אלא מפני שׁהשׁעה צריכה לכךְ; ויען אשׁר לא בידי עתותי כעת להשׁלים את המאמר הארוך ההוא ולקבעו בדפוס וכו', לכן אמרתי (אני בכבודי ועצמי!) לדבר עד כה ועד כה דברים אחדים על המחברת הזאת ולהגיד להמחבר פשעו ושמץ משׁגיאותיו, פן יהי חכם בעיניו ובעיני אנשים כגילו עד צאת מאמרי הארוך לאור.”

מן ההקדמה הזאת תראה, קורא יקר, את ענות ה' אבראמאוויץ, כמו כל הליטעראטור העברית על כבודו הגדול עומדת, הוא הבונה והסותר ובלעדו לא ירים אישׁ את ידו ורגלו; כל קוראי מחברתּי דרושׁים ליחל למוצא פיו ולמשׁפטו, אשׁר בלעדו יוכל לטעות ולאמר כי ישׁ דבר טוב במחברתי, לכן, למען אשר לא אהיה חכם בעיני ובעיני אנשׁים כגילי, מהר להאיר עיני הקוראים במאמרו הזה, – ועתה, אחרי דעתו ומשׁפטו, אם גם בקצרה, לא יעיז אישׁ לחשוב חלילה אחרת, כי מי מבקר כמוהו?… אך בא וראה, ידידי הנחמד, כי לא יכלת לכסות את השנאה והקנאה המדברות מתוךְ גרונךְ, ולאות אביא את דבריךָ בעצמךָ. הלא לפי דבריך “נפשי שחורה כעורב, נכנסה בי רוח שׁטות, לא אדע בין ימיני לשמאלי” א“כ גם האנשׁים כגילי נפשותיהם שׁחורות כעורב, נכנסה בהם רוח שׁטות וכו', א”כ בעד אנשׁים כאלה ועל עת קצרה כזאת שִׁחַתָ דבריך הנעימים, והשׁפלת את כבודך הגדול?… כמדומה לי שאין בוז וקלון מזה לשחת דברים ברבים אודות אנשׁים, אשר נכנסה בהם רוח שׁטות וכו',!… כלום ישׁ לךְ לדבר ממרום גדולתךָ אודות אנשׁים אשׁר נפשׁותיהם שׁחורות כעורב? ומה אכפת לךְ אם אנשים אשׁר נכנסה בהם רוח שׁטות יאמינו כי חכם אני? חי אני! כי אם יבאו כל האנשׁים אשׁר נכנסה בהם רוח שטות ויאמרו כי מבקר גדול הנך, כי חוקר, טבעי, משׁורר, מבאר אתה, אז לא יחרה לי כמעט… ולמה א“כ לא נחת ולא שׁקטת, אם גם אנשים שנפשותיהם שחורות כעורב יאמינו כי חכם אני?… אךְ בלי כל ספק גם האנשים האלה לא יתנו לךְ מנוח, יגרשו שׁינה מעיניך, לכן קמת נגדם – א”כ מה לךְ לדבר גבוהות גבוהות, רדה אלינו ונתראה פנים! א"כ ברור כשׁמשׁ, שׁהשׂנאה מדברת מתוךְ גרונךָ, לכן הנני בא להשׁיב לךְ כפעולתךָ.

א) הן אם צדקת מאד, בצעקך חמס עלי, על אשׁר נבאתי בהקדמתי, כי סער גדול יתחולל על ראשׁי מעבר מזה ומעבר מזה, וזה הוא באמת התהללות והתפארות; אבל איךְ לא שמת לבך, כי נבואתי זאת נתמלאה עוד ביתר שאת? הראה לי איזה ספר חדשׁ בימים האלה הביא סער כזה, אשׁר התחולל עלי מעבר מזה ומעבר מזה? כמה התנפלו עלי מנקודת מורדי אור (ה“ה לערנער, גאטטלאכער, המגיד, צד”ה, גורלאנד, צעדערבוים וכו') וכמה יצאו לשטן לי מאלה אשׁר במשכילים ימנו!… א“כ נבואתי נהיתה, – ואם אודה כי שגיתי מאד בכתבי אז כדברים ההם, אךְ בא וראה, כי שנאתך עורה עיניך לראות, כי דברי נתקיימו. אךְ מלבד כל אלה, מי הוא המוכיח? אתה, אשׁר כל מלה ומלה היוצאת מפיךָ היא התהללות והתפארות!… על דברי בהקדמתי “אם משכילים ע”ד אמת הנמו (הקוראים) הלא בלי מליצות רמות ונשגבות ימשׁכוני חסד” אמרת חדוד בית המדרשׁ, כי זה “לעילא ולעילא מן כל תשבחתא והתהללות דאמירן עד כה בעולם הספרות” – ואנכי לא אבין, האומנם חטא גדול מנשוא הוא, אם אקוה, כי משכילים ע"ד אמת ימשׁכוני חסד, כלומר יסכימו לדברי? יעידו נא הקוראים, איפו יותר התהללות, בדברי ההם, או בדבריךָ "יגיעי ואמתי לעולם יעמודו, והיה הדור הבא לדיין “אשׁר באמת לא נשׁמע עוד כזאת מכל סופר שׁבעולם… א”כ, ידידי הנחמד, לשוא הכברת מלים, כי לא כצעקתה כן הוא וטול קורה מבין עיניך…

ב) ע“ד האי הגיון אשר מצאת בהקדמתי, הצדק אתךָ, וכונתי היתה באמת להגיד זה וזה, כלומר שלמותר לשׁפוךְ מליצות, יען לראשׁונה “אחת היא לי מה שׁלא יענו בי הקוראים, ובשׁניה, כי אם משׂכילים ע”ד אמת הנמו, הלא בלי מליצות ראמות ימשׁכוני חסד, ואם בחשיכה יתהלכו, הלא אלפי הקדמות לא יועילו”. אך אנכי לא בארתי זאת יפה, ואתה באת עלי בקולות וברקים, בליצנות וחדודי ביהמ"ד על עלה גדול, כמו חפצתי להרוס תבל ומלואה…

ג) בנוגע לתלונתך וחרון אפךָ על אשׁר פרסמתי במחברתי את שׁגיאתךָ “ביננען ווירמער”, הנה אם צדקת בזה שׁהוצאתי משׁפט על ספר שׁלם משׁגיאה אחת, וכן לא יעשה, אולם איך תעשה לנו צחוק בשׁנותךָ את טעמךָ כי “טעות הדפוס”הוא, בעת אשׁר כלנו ידעים שׁטעית, ואתה לא תאבה להודות על האמת עד היום.

ד) הערתך ותּלונתךָ ע“ד קאלומבוס נאמנה עד מאד, ואודה ולא אבושׁ להגיד בקהל רב, כי שׁגיתי לאמר, שׁקאלומבוס גלה את אמעריקא ואוסטראליא בקצה המאה הארבע עשרית, בין כה הוא היה בקצה החמשׁ עשרית, ואוסטראליא גלה לראשׁונה מאגעללאן ואחרי כן קוק; אולם ידידי הנחמד! אם כתבת את מאמרך זה בלי איבה ונקם, בּלי חרפות וליצנות שׁל הבל, כי עתה לא העמסת עלי את החטאת הזאת מפאת גדלה באמת. כל הנערים יודעין שׁקאלומבוס חי בשׁנת 1492; יודע אתה ג”כ שגם אנכי יודע וידעתי זאת גם טרם כתבי המאמר ההוא, אךְ אתה מצאת מקום לשׁפוךְ עלי כל זעמך, ותשמח על זה כמוצא שׁלל רב, תשנה ותשׁלש בלי מספר “בראת קאלומבוס חדש”; ובאמת סבת השׁגיאה הזאת היא, כי לא כתבתי באותיות המספר: לו כתבתי באתיות המספר, כי עתה לא הצבתי 1392 תחת 1492, אךְ בכתבי אז נדמה בעיני ששנת 1392 היא קצה המאה הארבע עשרית, ולכן יצאה השגיאה ההיא, אולם מעולם לא חשׁבתּי שקאלומבוס חי וגלה את אמעריקא בשנת 1392; ובנוגע להתגלות אויסטראליא, לא באתי אז להעמיק חקר מי ומי המגלה, אך דברתי על אודות ההתגלות ולא יותר, וקאלומבוס היה המגלה הראשׁון ואחריו החרו החזיקו עוברי ארחות ימים אחרים. ועתה ישׁפטו הקוראים בלי משׂוא פנים גם בדבר השגיאה הנוראה הזאת…

ה) למאמרי "כמה שׁני מציאות וכו' " תעיר על דברי שׁאמרתי שׁם “האדמה היתה באיזה זמן מן הזמנים, במצב כזה אשׁר נקראהו מצב הקפאון או במצב אבני, אשׁר יעידו על זה כמה וכמה בעלי חיים נקפאים או מאבנים, הנמצאים בחפירות הרבה מקומות”, כדברים האלה: "מאש מאש השתוממתי אני הצעיר לשמוע מבעל “חקר־דבר” הרוצה לברר מאמר שליידען, חדשׁות ונצורות כאלה: א) כי כל האדמה היתה במצב הקפאון. ב) במצבה זו היתה פעם אחת בזמן ידוע, ג) מצב הקפאון נרדף עם מצב האבני!!! – קודם מתן “חקר־דבר” היו סבורים וכו' ".

והנה כמה יגיעות שׁיגעתי להבין יתר דבריךָ ולא עלתה בידי, כי אין להם דבר עם יתר טענותיך, ובלי כל ספק חפצת לזרוק אבק בעיני הקוֹראים הפשוּטים, כי הנךָ גם געאלאג גדוֹל… אך זאת הבנתּי, שׁתּביא ראיה מדברי שׁליידען, שׁהאדמה לא היתה כלה במצב הקפאוֹן ואךְ חלקים ממנה, ותסיים בדברים האלה " ועוֹד נראה, כי במצב הקפאוֹן לא היתה כל האדמה פעם אחת בזמן ידוע." אךְ מלבד שׁהוספת בדברי מלה קטנה “כל” בזדוֹן, אשׁר לא נאמרה במאמרי, ואמרתּי שׁהאדמה היתה, א“כ יוכל היות כי חלקים ממנה היו במצב הקפאוֹן, מלבד זאת הנה הוא אךְ דעת שליידען, אבל הגעאלאגים האחרים יאמרו ברור, כי האדמה היתה במשׁךְ אלף שׁנה במצב הקפאון, לדוּגמא ראה גם דברי ביכנער (פיזיאלאגישׁע בילדער) אשׁר יאמר כדברים האלה: “קוֹר זמן הקפאון, אשׁר האריךְ ימים אלף על פּני כדור ארצנוּ, רדף על צואר את החיים בעלי האברים אל מקוֹם קצר משׁני עברי קו המשׁוה, והוא היה הסבּה לקץ משׁפחוֹת צמחים וחיים שׁונים, אשר ספוּ תמוּ אז מן הארץ, ואךְ בּעת אשׁר הקור נמעט, אךְ אז החלוּ החיים עוֹד הפעם לפרוֹת וּלרבוֹת על פני כל הארץ מאיזורים החמים, ואךְ על ההרים הגבוֹהים נשׁארוּ תּמוּנוֹת החיים ההם, אשׁר יעידוּ לנוּ, כי היה מצב כזה.” ע”כ. א“כ יעיד ביכנער שׁהיה מצב הקפאוֹן כמעט על כל האדמה מלבד האיזורים החמים, כי הזמן הזה נמשׁךְ כאלף שנה, א”כ אין מקום לשׁתּי טענותיך הראשׁוֹנוֹת, – ומה שׁנוגע לטענתך השׁלישׁית, כי עשיתי את מצב הקפאוֹן נרדף עם מצב – האבני, הצדק אתךְ ואתי תּלין משׁוּגתי. אוּלם הלא ידעת כי לא באתי במאמרי ההוּא להראוֹת את ידיעוֹתי בגעאלאגיא, אךְ להשיג מטרה אחרת, ולמטרתי ההיא לא ירע המשגה הזה מאוּמה. והבן…

ו) עתּה אבא ליתר דבריך! אחרי אשׁר תּוֹסיף לעג ולהג הרבה בסגנון ה' גאלובאוו, אשׁר מהם נראה כי תחשדני שׁהייתי עמדוֹ בעצה אחת, וּבאמת לא ידעתי ממנה מאוּמה, תאמר, כי במאמרךָ הארוךְ תּוֹכיח, כי דברים אחדים מחקר־דבר לוקחו ממ“ע Cовременикъ, ממאמרך “עמק יהושׁפט” וּמספרךָ “למדוּ היטב”. והנה, ידידי הנחמד, מלבד כי לא הוֹאלתּ בחסדךָ הגדוֹל לציין את השׁנה, את החוֹדש ואת הדף מהמ”ע ההוּא, מלבד כי בזה נראה את שׂנאתךָ, אשׁר הוֹדעתּ דבר כזה ברבים מבלי אַמֵת את דבריך ותמכת יסודוֹתיךָ על מאמרך הארוךְ, אשׁר ד' אלהים יוֹדע מתי נזכה לאוֹרוֹ; מלבד כי דברים רבים שׁכתבתי נשׁנו ונשלשׁו באמת כבר בכל ספרי העמים, וּמעוֹלם לא חפצתּי להגיד כי אני בראתים, אךְ אני הבאתים בשׂפת עבר; מלבד כי דברים כלליים כאלה, כמוֹ ע“ד האידעאליסטען והרעאליסטען, ע”ד פעוּלוֹת הליטעראטור וכדוֹמה, ידוּעים וּגלוּים לכל, וּלכל אחד ואחד ישׁ הרשוּת לספר מה שׁראו עיניו, מבלי הגיד שראה זאת באיזה ספר; מלבד כי ישׁנם דעוֹת רבּוֹת ברוּרוֹת וּמקוּבלוֹת אשר כל הסוֹפרים ידברו מהן ולא יזכירוּ איה איפו ראוּ אוֹתן, כמוֹ כי האדם דרוּשׁ ללמוֹד, לדעת ולעשׂוֹת, כי ראוּי ונכוֹן לסמוֹךְ נוֹפלים, להשׂביע רעבים וכדוֹמה, ובכללם גם הדברים על דבר הליטעראטור וּפעוּלוֹתיה; מלבד כי גם בעת אשׁר כתבתי מאמרי ההם לא זכיתי לקרא את מאמריךָ הנחמדים וּספריך היקרים – מלבד כל זה הן תסתור את דבריך בּעצמך! פעמים אין מספר תאמר במאמרך ההוא, כי “כל דברי הבל הבלים ודברי בלע”, א"כ איךְ תאמר שׁלקחתי דברים ממךְ? בזה הלא תוֹדה, כי גם דבריךָ “הבל הבלים ודברי בלע” ראה איךְ נוֹקשׁת באמרי פּיך!…

ובקצה דברי אומר לךְ, ידידי הנחמד, בדברי ה' צעדערבוים בהערתו למאמרךָ הזה, כי “לא נאה ויאה לאישׁ מצוּין (?!) כמוךְ לחרף וּלגדף את מתנגדיךָ כי לא באלה יורם כבודךָ.” הגד נא איזה תועלת הבאת להקוֹראים בּמאמרךָ “דברים אחדים” אשר אין בו כל רעיוֹן חדשׁ ודעה טוֹבה וּנכוֹנה והמלא חרפוֹת וגדוּפים, ליצנוֹת וּבדחנוֹת ולא יוֹתר? לאשׁרךְ המו“ל “המליץ” הוּא ה' צעדערבוֹים אשׁר יודה בפה מלא כי “לא מצא ברוֹב דבריךָ לא חריפוֹת וּבקיאוֹת, אךְ חרוּפים וגדוּפים ודקדוקי עניוֹת” ובכל זאת קבל את מאמרךָ, אבל לו היה מו”ל אחר, כי עתה, חי אני! שׁלא קבל את דבריךָ, אשׁר אין בהם כל תּוֹעלת להקוֹראים. כן אשׁאלךָ: הזאת היא בקרת? האוּמנם לא מצאת בכל מחבּרתּי אף רעיוֹן אחד טוֹב וּבריא, כי הוֹצאת משפּט חרוּץ כזה, שׁכל דברי “הבל הבלים ודברי בלע”? שׂים־ידךְ על לבּךְ, אז תראה כי רע עין הנךָ, ולכן עשׂית מעשׂים, אשׁר לא יעשׂו;..

 

6.    🔗

פסחתי על מאמרי “השׁקפה קטנה” אשר הדפסתיו עוד הפעם והנני לעבור על יתר המאמרים.

בגליון 5 יבא כותב אחד מלאחוויץ, אשׁר יפזר לכותב אחר פרחי תהלות כאלה:

“כותב כוזב, עוד הרהבת בנפשךָ להעיד שקר ולבזות עיר מוֹשב בישראל ולהיות כמשחק מבן (?) רב אחד אשׁר עפר רגליו לא תשווה (!?), בוז לךְ, לעג לךְ משׂכיל להרע, דובר שׁקרים ומפיח כזבים, הוי! נבער מכל דת ודין, הוי חוטא! ועוד, ועוד, ועוד.”

“והמליץ” ברוב חסדיו קבל את המכתב הזה ואספהו אל קרבו, אם גם יטיל בעצמו ספק (בהערה) באמתת הכותב הזה…

 

7.    🔗

בגליון הזה יבא מאמר קטן אחד “אולת שׂמחה לחסר לב”. ויען כי ה' צעדערבוים עשׂה עליה הערה גדולה, הראויה לנתחה לנתחים למען יראה הקורא עד כמה מגיע כח הגיון שׁלו, הנני להביא גם את כל המאמר הקטן הזה. ואלה דברי המאמר: