רקע
אברהם אורי קובנר
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות

מאמר “שׁרש דבר” מדבר בצדקת ספרות העברית נגד משנאיה ומנדיה בימים האלה. מאת צד“ה, ווילנא שׁנת תרכ”ו.

שונים המה דרכי קוֹראי שפת עבר מקוראי שׂפות זרות! הקוראים האחרונים אם גם לפעמים לא רחוקות יאמינו גם המה בדברי כל כותב, בכל זאת לרוב ישפטו על כל דבר לפי ערכו וּתכונתוֹ, ישׁקלוהו במאזני בּינתם, אם ראוי לשׂים לב עליו או לא. לא כן קוראי ספרי שׂפת עבר! כחומר ביד היוצר הם בּיד הסופר להטותם לכל אשר יחפוץ, יכרעוּ ברךְ לפני כל כותב, ולא יעיזוּ לשפוט ברוח בּינתם מטוב ועד רע. הן בא פלוני וכתב ספר, הקורא ישׂמח עליו – והנה בא השני וחקרו, נתחהו לנתחים והראה בצדק או בערמה, כי אולת ורעוּת רוּח בּקרבּו – הקורא ישׁתומם רגע קטן, אךְ בּכל זאת מן הוא והלאה יאמין כי אין הספר הזה שׁוה לקרות בו; פתע בא שׁלישׁי וּבדברים אמתים או נבערים נפץ אל הסלע דברי השני, – אז הקורא עוד הפעם עם הכותב האחרון, וכה חוזר חלילה… לכן מטרתי בּמאמרי הזה להעיר ולעורר את בינת הקורא משׁנתה, אשר השׁכיב אותה עד הלום כל כותב, ומן הוא והלאה לא יהיו לו דברי כל כותב כדברי האוּרים והתומים, אךְ יחקור וישפוט בעצמו על כל מה שׁעיניו רואות.

מן כלל הקוֹראים המאמינים יצאו שׂרידים אחדים, אשר עיניהם בראשׁם לדעת ולשׁפוט על כל דבר לאשׁורו, ובעלי הריב באיזה דבר. אוּלם בימים האחרונים נוֹלדו קוראים רבים, אשׁר גם המה לא יאמינו בדברי כל כותב, והמה “בעלי הלהפךְ”. והנני לבאר את השם החדשׁ הזה: השׁועלים הקטנים, אשׁר לבם ריק מכל חכמה ודעת, ובכל זאת יחפצו לראות את שׁמם נדפס, זאת יעשׂו, ישׁמרו לפתחי כל ספר חדשׁ, אשר יתראה בגבול ישראל, או לפתחי כל מאמר היוצא במכתבי העתים. ויכתבו להפךְ. השוּעלים הקטנים האלה, מבּלי ידעם אל איזו מטרה יהינו, יכתבו תמיד להפךְ, לפי רוח הספר וּמהלכו. אם המאמר או הספר ידבר ברוח ומהלך ישׁן נושן אז יצאו השׁועלים הקטנים האלה במלחמת תנופה בשׁם העת החיה, אשׁר לא ידעוּ ממנה מאוּמה, יריעוּ בּחצוצרות בשׁם ההשכלה, הנודעה להם אךְ מפי השמועה, ויחלו לקרא את קריאותיהם, אשׁר יצאו כבר מאף כל קורא ואשׁר נהיו כבר למשל; אוּלם אם ספר או מאמר אחר בּא ברוּח הזמן, אשר יעיר ויעורר את דעת הקהל לאיזה תקון יפה, לאיזה סדרים חדשים, לשׁרשׁ איזה דעה או קבלה ישנה ונשחתה – אז בעלי הלהפך האלה יקומו חברים ויעוררו תאניה ואניה על “כבוד שׂפת עבר כי גלה, על עלבונה של תורה, על עלבון חכמי התלמוד”, אשר לפי דעתם נשׁפל כבודם וערכם הרם, וכדומה. אך באמת כל זה לא היה ולא נברא, כל אלה בראו למו בעלי הלהפךְ ברוח הלהפךְ, ואין כאן לא גלות השׁכינה, לא אי כבּוֹד התורה, לא חוּרבן השפה ולא חרפת חכמי התּלמוּד. בעלי הלהפךְ גרועים עוד מדון קישׁוט, אשׁר ילחם עם רחיים של רוח, כי זה האחרון יחשׁוב בּלב תמים וּבידיעה פנימית (אם גם כוזבת), כי יעשה גדולות וּנצוּרות, כי הרחיים של רוּח המה מבצרים חזקים וכדוֹמה; אבל בעלי הלהפךְ אינם כן – הם יודעים כי יכתבו דברי הבל ובכל זאת כותבים! יודעים המה כי אין בּכל דבריהם לא אות אמת אחד, לא רעיון בּריא אחד, לא דעה חדשׁה אחת ולא מטרה נכונה וּברוּרה, זאת לא זאת, יודעים הם ג"כ שׁהשׁחיתו בּזדון את הספר או את המאמר אשׁר דברו ממנו, בּצדיה יחפאו עליו דברים לא היוּ מעולם, למען הטעות את הקורא; יודעים המה כי בעל הספר או המאמר יקום ויתבע עלבּונו,יראה לעין כל כי נבערים משׂכל המה, בּקיצור כי מבּעלי הלהפךְ המה – ובכל זאת יכתבו, למען התענג על דבריהם הנדפסים, למען למשוך עליהם עיני הקוראים… שכרם אתם אם ידבּרו מהם בשׁער גם לרעה. אין חקר לרוח האדם ואין קצה לתאות כבודו הנקלה!…

בּעל המאמר “שרש דבר” צד“ה (אנכי הכרתיו באזניו…), אשר בּא לדבר בּצדקת ספרות העברית נגד משנאיה ומנדיה בימים האלה, כנאמר בּשׁער מאמרו, ואשר יצא אךְ נגדי, כנראה מכל מאמרו, יצא ראשׁונה נגדי, בּעת אשר כל מחרפי האחרים יצאו לי לשטנה, יען נגעתי אנכי בהם ראשונה לרעה, – א”כ הלא יכלתי לקות ממנו, כי ידבר בלי משׂוא פנים על אודות ספרי, – אךְ מה מאד השׁתוממתי, כי מלבד שׁמאמרו זה מלא חרפות וגדופים עוד יותר ממאמרי חורפי האחרים, אשׁר ידברו מרוב שיחם וכעסם – מלבד זה יטפח צד“ה את האמת על פניה ויקללני קללה על דברים אשר לא עלו מעולם על דעתי. והנה כאשׁר יגעתי למצא פשׁר הדבר הזה, מצאתי, כי גם הוא אחד מחברת “בעלי הלהפךְ”; ואם גם יאמר לא פעם ושתים: “אהבת עמי תאכלני, קנאת השׂפה התורה והתלמוּד בוֹערת בקרבי” – כל אלה אךְ דברים בעלמא, והאבן פנה לכל דבריו הוא רוח הלהפךְ, כאשׁר נראה מכל דבריו. אךְ טרם אביא מופתים לדברי, הנני להגיד לךְ, קורא יקר, את הפעולה והרושׁם שׁיעשה מבקר כצד”ה על המבוקר.

שלש הנה הפעולות בכלל, אשׁר יפעלו המבקרים על המבוקרים:

א) פעולה לא טובה, בעת אשר המבקר ינפץ כל דעות ומחשׁבות המבוּקר. ויאמת כל זה בטענות ומופתים נאמנים, אשׁר אין להשיב עליהם. עד כמה שׁאהבת האמת קדושה ויקרה אצל האדם, בכל זאת לבּו עליו יכאב לראות כי שגה, וכי הוא למשל ולשנינה קבל עם;

ב) פעולה טובה, בעת אשׁר המבקר לא הבין דברי המבוּקר וטעה כשׂה אובד, אז ישׂמח המבוּקר, כי ישׁ לאל ידו להראות את אולת מבקרו וּלטפחו על פניו;

ג) פעולה חלשׁה או פעולה נבערה, בעת אשר המבקר ירבה לעג ולהג כמים יצפצף ויהגה בּגרונו, בלי כל דעה חדשׁה ורעיון בריא, יכביר דברים שׁל מה בכךְ, אשׁר תקוץ בהם נפשׁנוּ, ואין על מה להשיב.

תערובת משתי הפעולות האחרונות עשׂה עלי המאמר “שׁרשׁ־דבר” וּבּפרט כי רוח הלהפךְ מרחפת עוד על כל דבריו, כאשׁר נראה, וזה החלי:

א) בהקדמתו יאמר צד“ה: “זה לא כביר קראתי קונטרס “חקר־דבר” וכו' ויהי בּעיני כסלון ממאיר לבית ישׂראל, וכן הוא בּעיני חכמי לב גדולים וטובים (א"כ, גם אני חכם לב גדול וטוב!…), כי שם יתן המחבר את בית יעקב לשׁמצה וכל קדושׁיו (?) לבוז ונאצה וכו', לא יחון ולא יחמול כל קודשׁ ויקר”. והנה חלילה לך קורא יקר להאמין בתומתך, כי צד”ה יקנא קנאת ד' צבאות, אךְ מטרתו להתחפש תחת שׂמלת האמונה ולאמר: להפך, כי אם תקח את מחברתי “חקר־דבר” אז תראה כי אין כל זכר לזה, וצא וראה, כי צד"ה בעצמו לא יביא כל מופתים לדבריו. בּהמשךְ דבריו יאמר: “אי לזאת לא שׁפכתי חמתי כליון חרוץ (sic) על המחבר הלזה ועל כבודו, ולא קראתי דרור לשׁוט לשׁוני בקונטרס זה”; בין כה שם עוד בּהקדמתו יאמר “מעוצר עמל וכעש” (כלומר: מחפץ לאמר להפךְ): "הוי סופר נמהר! הוי מחבל און! הוי מסוס נוסס בהשׂכלת עמי (sic)! וכו' כן יכנני שׁם “מחבל און, מהרס ומנפץ” ובכל מקוֹם אשר יזכיר את שׁמי יאמר: “:מבקר פוחז, מר ונמהר, זד, חוקר שקר, עד שׁקר, בוז לךְ, לעג לךְ!” וכדומה. הגם, זאת מחוקי בעלי הלהפךְ לסתור את דבריהם בעצמם תוךְ כדי דבור?…

ב) בצד 8 ישׁאלני צד"ה: “אל (?) מי כתבת מאמרךְ (כמה שני מציאות האדם) זה?” אך הטרם ידע, כי אם אחד מאלף ינער ממנוּ את ערמות הקבלות הטפלות שכרי כבר עמדי? וּבּפרט כי הוא בּעצמו יעיד בהקדמתו, כי "המצא ימצאון גם משׂכילים מהבילים (לשׁטתו) עומדים לימין מחבל און הזה, וּברנה ותודה יקדמו פני המהרס והמנפץ הלזה וכל תעלוליו (עוד הפעם לשיטתו) יקדישו ויעריצו ויקראו לפניו “צפנת פענח”; אם באמת כן הוא, אז רב לי רב! שׂכרי כבר עמדי ורב מאשׁר קויתי שׁמעתי מפי מקטרגי זה…

ג) כח הלהפךְ גדול כל כך אצל צד“ה, עד כי גם נגד החכם הנודע שליידען יכתוב להפךְ. מופתי שליידען אשׁר הבאתי, כי האדמה בשטאקהלם וּסביבותיה, באנגליא ושׁאטלאנדיא, תתנשׂא לאט לאט, ועל פי חשׁבון ברור נראה, כי עקבות האדם נראו שׁם כבר לפני מאת אלף שנה, לא מצאו חן בעיני “בן הרב הגדול” (כאשׁר יכנה הוא את עצמו) “החכם” (כאשר יכנהו על אפי ועל חמתי השוחט מליק) צד”ה, ויתן עצה לשליידען, כי יביא מופתים אחרים, הידועים לו לצד"ה, כו יאמר שם, כי “שׁכחתי אל מי דבר שליידען ואל מי אדבר אנכי”, וּבאמת לא שׁכחתי, אך הרבתי להטעים דברי שׁליידען לעדת קוֹראי שׂפת עבר, ומכל עברים אשׁמע שהקוראים יבינו את דברי – ואם ראשו עליו כברזל, לא בי האשׁם…

ד) בצד 10 יביא צד"ה עדים כי “אין מוּבן והמשךְ בּמקומות רבים בהעתקתי “החום והחיים” וכי מהעתקה רוּסית לקחתי את המאמרים השׁנים”, כמו חפצתי אנכי להכחישׁ את הדברים האלה. והנה בין העדים שהעתקתי את מאמרי משׂפת רוסיא יבא העד הנפלא הזה:

“צד 85 מלותיךָ העבריות “שׁטת המתרים” העתקת לאשכנזית אךְ במלת “נערווען” ולא נערווען סיסטעם כראוי, ולו האשכנזי לפניךָ לא חטאת (?) גם להעתקת המלה השנית. בלי כל ספק היה זה עוֹן גדול מנשׂוא (!?) על החכם אבראמאוויץ, לו לא העתיק נכונה (?)”!

הגידה נא, קורא יקר, אם יבין “החכם” צד“ה בעצמו מה שׁידבר? האם היתה תעוּדתי להעתיק המלות “שׁטת המתרים” לשפת אשכנז, או להעתיק את דברי בּיכנער לשפת עבר? את המלה “מתרים” פרשׁתי “נערווען” יען אדמה כי לא כל הקוראים יודעים מה המה “מתרים”; אולם "שׁטה" לא פרשתי, יען הכל יודעים שׁשׁטה הוא “סיסטעם”… עתה הגידה נא, מה הרבה צד”ה לעג ולהג? כן מה נפלאה סאטירתו “בלי כל לספק היה זה עון גדול מנשוא (?) על החכם אבּראמאוויץ לוּ לא העתיק נכונה (?)”, כלומר על ראשׁ אחרים מגלגל אשׁמות קטנים כאלה, ונאמר כי זה עוֹן גדול מנשׂוא; אוּלם זה שקר גמור, כי את ה' אבראמאוויץ נחייב שׁלא יבין את האשׁכנזי ויעתיק לשפת עבר במשׁגה, אבל מעולם לא עלה על דעת אישׁ לחייב את ה' אבראמאוויץ, מדוע לא יעתיק את דבריו העברים לשפת אשׁכנז… אךְ שכחתי, כי ישׁ לי דין ודברים עם אחד מבעלי הלהפךְ…

הראיה, כי אין מובן במקומות רבים בהעתקותי נפלאה ג"כ; ופה עוד תראה איךְ לא הבין הוא פשוט.

“צד 95, יוסיף צד”ה, “כי הראשונות נוסדו יותרו (צ“ל יותר ולא יותרו, כאשׁר נדפס במחברתי בטעות – והחכם צד”ה לא יכל ברוחב בינתו לתקן את השׁגיאה הקטנה הזאת בעצמו ולראות כי שם הו' למותר, ויביא בדבריו שתי פעמים יותרו ולא יותר) על תוצאות יסוד החמוצי וכו' הראשונות שהם פה משׁפחות החיים. הלא בשׁאיפת היסוד החמוצי ותוצאות החנקי אךְ יחיו; ואולי שנית את טעמךְ פתאום, ואת הצומח האחרון על שׂפתיךָ תשׁוב תושיבהו ראש? פליאה דעת ממני, ואולי צ”ל נוסדו וגם יותרו פי' הבנותם והריסותם (מאן דמפרש לי זאת אוביליה מאני אבתרי' לבי מסותא…) – מי יודע? ואתה הוא המאטריאליסט (sic) הצועק מרה על מליצות ונשׂגבות, ושפתיךָ ברור ימללו. אך קאוונער שׁמךָ ולא אבראמאוויץ ולא נשא עליךָ חטא!"

מלבד, אשׁר אין כל קשור וחבור לדברי החכם הגדול צד“ה, הנני להראות לךְ, קורא יקר, איךְ טעה פה צד”ה כשׂה אובד. במאמרי “החום והחיים” נאמר: “ולא לבד להאדם והחי ישׁ חום עצמי, כי אם גם להצומח, אם גם פעולות הכעמיות, אשר בהן יחיה האחרון (ר"ל הצומח) מתנגדות מעט לפעולות הכעמיות, אשר בגוף החיים; כי הראשׁונות (כלומר פעולות הכעמיות, אשר בּהן יחיה הצומח) נוסדו יותר על תוצאות יסוד החמוצי ולא על בליעתו”. א“כ כל דבר יבא על מקומו הראוי, ולא דברתי מעולם ממשׁפחות החיים; אך צד”ה במחילת כבודו הקטן לא הבין, ולכן הרבה לעג ולהג כמים, ויכנני מאטריאליסט. אלה תולדות בעלי הלהפךְ!

ה) על כל החרפות והגדופים ברוח ר' צדוק, שיצא נגדי צד“ה לא אשיבנו אף אחת מני אלף; אם גם אלפי פעמים יקרא: “תשית קציר לכל קדשׁי בני ישׂראל, לכל שׁרשׁי בני אמונתנו, מאמרךְ אוֹצר כל צורי מכשׁול לישׂראל, שׁבע על כל משנאינו ומנדינו תבאישׁ ריחנו בעיני הממשלה” וכדומה, לא אשׁית לו לב, כי כלום ישׁ לדבר ולהצטדק לפני אנשים חנפים וצבועים, או שׁומרי הבלי שׁוא באמת, אשׁר לא ידעו מה תורה, מה אמונה, מה יראה ומה קודשׁ, – אך על זדון לבו אשפוט עמו, על אשר ידלג בכונה על שׁורות שׁלימות, ויוציא מקרבם ככל העולה על רוחו, להעיר עלי חמת הקוראים הפשׁוטים, אשר נרפים המה להוכח אם כנים דבריו אם לא. אם ככה הוא עושׂה, אז יוכל לאמר, כי משׁה צונו לעבוד אלהים אחרים, שנאמר “ועבדתם אלהים אחרים והשׁתחויתם להם”, אם אךְ לא יביא את הדברים הנאמרים לפניהם ואחריהם. בין כה עמדי יעשׂה צד”ה כזאת באמת. הלא כה דבריו:(צד 14)

“והנה הנסתרות לד' אלהינו יבא הוא במשׁפט עמו והנגלות לנו ולעינינוּ בדברים האלה: זמן מענדעלסאהן וכו‘, הופיע אור חדשׁ וכו’, בין כה עדת שׁוגי התלמוד ומפרשׁיו וכו', כי יבלו ימיהם בתהו בשבתם תמיד על התלמוד ומפרשיו ויאספו עוד גל דברים של הבל על גל הבל הגדול אשר נאסף עד הלום”. אי שׁמים! אחד השׁועלים הקטנים יתחרה לחבל כרם ד' צבאות כלו".

והנה לו נאמר במחברתי אךְ כדברים האלה, כי עתה היה באמת הצדקה אף לחדל אישים כצד“ה להוכיחני על פני ולחרפני ולגדפני; אולם צד”ה בזדון לבו דלג על דברי למען עור את עיני הקוראים, לכן חובה עלי להביא כל דברי, למען יראו הקוראים מי ומי המה בעלי הלהפך, ומה גדלה זדון לבם. במחברתי נאמר:

"בין כה עדת שׁוגי התלמוד ומפרשׁיו הקדישה מלחמה על הוגי שׂפת עבר, הראשׁונים קראו מלא על האחרונים, כי ישחיתו את שׂפת עבר ויורידו אותה מקדושׁתה, בהערותם בה דברים של הבל, והאחרונים קראו מלא על הראשׁונים, כי יבלו את ימיהם בתֹהו, בשׁבתם תמיד על התלמוד ומפרשׁיו ויאספו עוד גל דברים שׁל הבל על גל הבל הגדול אשר נאסף עד הלוֹם.

א“כ פה גם העור יראה (אךְ לא הזד ולא אחד מבעלי הלהפךְ), כי אדבר מדעות ומחשבות שׁתי הכתות, ולא הגדתי פה את דעתי ומשׁפטי בעצמי; אך הבן בלי שם צד”ה, בצדיה ובזדון פסח על כמה וכמה שׁורות, ויאמר, כי זה משׁפטי ודעתי, למען יוכל לקרוא בגרון: אי שׁמים! ועתה ברור כשמשׁ שאחד מבעלי הלהפךְ הוא, כי מדוע לא הפך בזכותי לאמר שאכנה גם את דברי המשכילים “דברים של הבל” כנאמר שׁם? אך הוא הבין כי זאת לא דעתי העצמית, א“כ ידע שׁגם בדבר התלמוד ומפרשׁיו לא דעתי העצמית היא, א”כ מבעלי הלהפךְ הוא!…

עתה אביא עוד ראיות אחדות כי צד"ה מבעלי הלהפךְ הוא, ונשים קץ למאמרנו זה.

א) צד 14 יאמר: “מעתה ישׁפוך בוז ונאצה על כל (?!) סופרי ישראל מימות הרמבמ”ן עד הנה, וירבה (!?) לספר בגנות (sic) הרב רנ“ה ווייזיל ז”ל וילאה את שׂרי הממשׁלה בלהג הרבה מתכונת השׁירי תפארת, איךְ תעה ווייזיל להתחרות את האמער ואת ווירגיל לעשׂות כמעשה האיליאדע, העניאידע המעססיאדע, ושגה ווייזיל עד מאד וקאוונער לא יוכל סלוח לו".

גם זה בכח הלהפךְ, כי מעולם לא הרבתי לספר בגנות ווייזיל, אך אמרתי כי למותר עשה ווייזיל את “שׁירי התפארת” למען התדמות אל שׁירי העמים בעת אשׁר אתנו יש כבר ספרי תנ“ךְ, העומדים גבוהים הרבה מאד מכל שיריהם. אך כבר דברתי מזה ברחבה ב”פרחי המליץ" (פרח 18 ב).

ב) ידוע, כי הראמאנען יביאו תועלת גדולה, יטעו מטעי חמד בלבות בני הנעורים ויפיצו בקרבם דעות חדשׁות ומועילות! כן צוחו כבר קמאי דקמאי על העקסיגעזין אשר ימלאו אותם את מה“ע, על המודעות הרבות מבתי מדרשים ומרחצאות, וכדומה; אולם צד”ה בכח הלהפךְ יראה ההיפךְ.

“וע”ד המ“ע, יאמר צד”ה (צד 21), הנה המטרה הישׁרה בספרתנו בביאורי המקראות והגדות הלא גם במו, הוא והמטרה הישׁרה בה ובכל ליטעראטורי העמים להבעיר חשק העם לכל חסד וצדקה, הנה היא המטרה הישׁרה במה“ע האל בהמודעות מבתי מדרשים ובתי חסד אשׁר יבנו נדיבי עם בכל עת למען מהם יראו אחיהם וכן יעשו!”

והנה אם קצרה בינתךְ, קורא יקר, להבין קשׁר דברי החכם הגדול צד“ה, אשר לא שׁניתי בהם אף כקוצו של יו”ד, אך למצער תדע את כונתו, כי המטרה הישׁרה במה"ע המה המודעות מבתי מדרשׁים!…

ג) במחברתי “חקר דבר” הראתי אולת התארים, אשר קצה בהם כבר כל נפש היפה ואשׁר צוחו עליהם קמאי דקמאי; אולם רוח הלהפךְ לא יתן מנוח לצד"ה גם בדבר הזה:

“ואשר צחוק עשה לךְ מנהג התהלות כי מצא לו קן בקהל סופרינו, יאמר צד”ה ברוחב פה (צד 21, 22). שמע נא חוקר מר ונמהר! אם כי לא חדש הוא זה לעגךְ למו, ולא מחכמתךְ דברת זאת, בכ“ז (?) הלא לךְ מדברותינו! הנה אישׁ אחד יבא על שכרו וכו' הלא כֹה חלק כל סופרי העמים גם הוֹן גם כבוד ויקר ירכשׁו למכביר למו ואךְ סופרי ישראל כל מחיר כסף לא ישיגו בעד פעולתם וכל תודה בעבודתם, ובעד אשׁר חרפו חייהם וכבודם לטובת עמם – כל מחיר אין להם על כל אלה בארץ החיים, ולמה תרע עינךָ הרעה באלהים (sic) ואנשׁים גם בהתגמול הקט והמצער הזה על כל פעולתם וחכמתם ושאר רוחם, האות הדל והאחרון לכל כשׁרונם ועמלם – וגם בּזה תרע עינךָ הרעה? בוז לך, לעג לךְ, חוקר שׁקר!”

בוז לי, לעג לי, חוקר שׁקר! אומר לכבודי ועצמי, כי מבלי שום לב לחכמת צד“ה ולדעתו הרחבה, אומר כי הבל ורעות רוח המה התארים אשׁר יעניקו סופרינו זה את זה, ואךְ בני בלי שׁם כצד”ה יחשׁבו אותם לתגמול על כל פעולתם וחכמתם ושׁאר רוחם, – בוז לי, לעג לי! בוז לי, לעג לי, חוקר שקר!… בוז לךְ, לעג לךְ, ה' פאפירנא, אשר גם אתה כמוני בין האנשים אשׁר רעה עינם באלהים ואנשׁים, ובמחברתך “קנקן חדש מלא ישׁן” תאמר כי התארים נאים ויאים אךְ לראש חכמים כצד"ה…

ד) בקצה המאמר “שׁרשׁ־דבר” נקרא בהערה אחת כדברים האלה:

“הערה. אחרי התּימי הדפסת קונטרסי זה שמח לבי לראות את ידינ”… (ולכן) החכם המדקדק השׁלם מוה' ירחמיאל קלאצקי נ“י יוֹצא גם הוא במלחמת חובה (?) נגד הספר חקר דבר והוא בהיות לאל ידו עבר גם על פני הספר היקר (sic) כנור דוד להמליץ והמשׁורר השׁלם (על אפי ועל חמתי) מהרמ"ד מיצקון נ”י, וירא ויבחון את כל השׁירים אשר קרא ה' קאוונער בשם. והנה (זמרוּ כל עצי יער!) כלם מתאימים וכל מום אין בם – מי יתן וראו בני ישׂראל גם את צדקת (?!) המשורר השׁלם הזה קרב ימים, וכי שׁוא הלאנו בלהג הרבה גם אודותיו;

יחי צד“ה! על יסוד שיצא ידי”נ החכם המדקדק השלם קלאצקי ויראה כי שירי מיצקון כלם מתאימים וכל מום אין בם, יאמר הוא כבר “ששוא הלאנוּ בלהג הרבה גם אודותיו”, אם גם הודה בפה מלא (צד 12), כי “ס' המשורר מיצקון היה בידי אך רגעי מספר ולא יכלתי לנסות דבר אודותם”… כן נפלאה תפלת החכם הגדול צד"ה “מי יתן וראו בני ישׂראל גם את צדקת המשורר השׁלם הזה קרב ימים!” כמו אשׁר שמתי אנכי אשם בראשו, כי גנב גזל וכדומה. הן אנכי אמרתי כי ה' מיצקון איננו משׁורר והוכחתי זה, לפי דעתי, במופתים נאמנים; עתה יתפלל צד"ה כי יראו בני ישׂראל צדקת המשורר הזה!… אךְ חפצתי לראות, איךְ יראה ה' קלאצקא צדקת המשׁורר מיצקון גם בדבר הקרי שׁראתה השׁמשׁ ואיךְ היא נגאלה בטיט ורפש?…

וּבטרם נצא מאת פני החכם הגדול צד"ה נברכהו מקרב לב עמוֹק, כי יעלה ויצלח בדרךְ זה ורוח הלהפךְ לא ימוֹש ממנו מעתה ועד עולם…


המלצות קוראים
תגיות