כל הוויה, אם רצונה למצוא פורקן אמנותי, חייבת ללבוש צורה מוּכּרת בתחוּם חוויותיו של האדם הקרוּי נוֹרמלי. גם האנוֹרמלי יש לו מסכוֹת אנושיות, מעוּותוֹת ככל שתהיינה. אין בתודעתו של האדם שום צורה שאיננה נובעת מנסיונו, ומדמיונו המבוסס על נסיונו.
וכי איזו קומוניקציה יכולה להיות לנו עם יצורים מעולם אחר, אם לֹא באמצעות אביזרי הקשר שיש לנו ולמושגינו? אמת, האינטואיציה שלנו יכולה לשער כל מיני צורות, אולם אמנות איננה אינטואיציה עירומה לעצמה. היפּוּכו של דבר, באמצעות האינטואיציה מלבישה האמנות לבוּש לחוויותיה, במסכות אנושיות. הדמיון והאינטואיציה (ויש הבדל ניכּר ביניהם), באין להם מסכה מתחום האנושי – הריאלי, או המדומה – אינם אלא אחיזת־עיניים, משום שהחוויה איננה באה לידי פורקן בלי הלבוש הצוּרני, כי אין חוויה בלי ראיה פנימית, והאמן שאינו רואה באמצעות יכולתו האנושית – אינו רואה כלל. כל סיפוריו אז, שהוא רואה מעבר לתחום האנושי, מעמידים אותו בבחינת שקרן ומתעתע.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.