רקע
יעקב אורלנד
עַל הָאַבְּסְטְרַקְט
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל־אביב: עקד; שבט תשל"ח – ינואר 1978

כל הוויה, אם רצונה למצוא פורקן אמנותי, חייבת ללבוש צורה מוּכּרת בתחוּם חוויותיו של האדם הקרוּי נוֹרמלי. גם האנוֹרמלי יש לו מסכוֹת אנושיות, מעוּותוֹת ככל שתהיינה. אין בתודעתו של האדם שום צורה שאיננה נובעת מנסיונו, ומדמיונו המבוסס על נסיונו.

וכי איזו קומוניקציה יכולה להיות לנו עם יצורים מעולם אחר, אם לֹא באמצעות אביזרי הקשר שיש לנו ולמושגינו? אמת, האינטואיציה שלנו יכולה לשער כל מיני צורות, אולם אמנות איננה אינטואיציה עירומה לעצמה. היפּוּכו של דבר, באמצעות האינטואיציה מלבישה האמנות לבוּש לחוויותיה, במסכות אנושיות. הדמיון והאינטואיציה (ויש הבדל ניכּר ביניהם), באין להם מסכה מתחום האנושי – הריאלי, או המדומה – אינם אלא אחיזת־עיניים, משום שהחוויה איננה באה לידי פורקן בלי הלבוש הצוּרני, כי אין חוויה בלי ראיה פנימית, והאמן שאינו רואה באמצעות יכולתו האנושית – אינו רואה כלל. כל סיפוריו אז, שהוא רואה מעבר לתחום האנושי, מעמידים אותו בבחינת שקרן ומתעתע.

המלצות קוראים
תגיות