עבודה כבדה ורבת אחריות הטילה על עצמה ההסתדרות שלכם ביסדה בפעם אחת שני מוסדים חשובים: את המשרד הטכני לקבלנות הבנין ואת הבנק למלאכה, שבא לעזרת הקואופרטיבים והיחידים מבעלי־המלאכה.

יודע אני את המרץ ואת מסירת הנפש, שבהם נגשים טובי חבריכם לסדור המוסדים האלו; ואולם הרשוני נא להזהירכם מראש, כי הצלחת המוסדים תלויה לא בעבודת ההנהלה והמועצה בלבד, כי אם ובעיקר ביחס האקטיבי ובעזרה המתאימה של רוב בעלי המלאכה העברים בארצנו.

כי מלחמה עתה לבעלי־המלאכה העברים בארצנו בעד קיומם, מלחמה לחיים ולמות במובן החמרי והרוחני.

אחד המנהיגים של מפגלת הפועלים, מר קפלנסקי, דרש מעל במת הקונגרס הציוני האחרון, כי בעלי־המלאכה (יחד עם כל בעלי המעמד הבינוני) צריכים לפנות את מקומם בארץ ישראל. זאת התורה הסוציאליסטית להלכה: מעמד בעלי־המלאכה צריך להבטל ולעבור מן העולם.

ולמעשה תומכת ההנהלה הציונית בשיטה זו: בקושי גדול היא משליכה פרורים לבעלי המלאכה לצרכים היותר חיוניים. וגם זה אך ורק לאחר שהיא מספיקה ככל האפשר את הצרכים ממדרגה השניה והשלישית של מעמד הפועלים.

בעשרות אלפים לירות יסדה ההסתדרות הציונית בנק לעובדים העברים בא"י; ומזה אי אפשר להסתדרות בעלי־המלאכה ליהנות, כי הלא לא פועלים הם. וכשיסדו בעלי־המלאכה בנק לעצמם הכניס הקונגרס הציוני בקושי גדול בתקציבו של חצי מליון לירות – אלפים לירות לבנק למלאכה, ואף את זה העמיד רק בשורה האחרונה, לאחר שימלאו את כל הדרישות של כל המפלגות והחברות.

ואתם, בעלי־המלאכה העברים, אינכם חפצים, כנראה, לפנות את המקום לאחרים וחפצים אתם להתחזק ולהתבצר בארץ במקומות שתפסתם בעבודתכם במרצכם בשורות הראשונות של הישוב העברי, אפשר הדבר, וטוב ומועיל הוא לבנין ביתנו הלאומי; מאמין אני בהצלחתכם ונכון אני לעזור לכם בזה בכל כחותי לחזוק המוסדים העוזרים שיסדתם.

ואולם לשם ההצלחה הזו נחוץ, כי לכל הפחות רוב בעלי־המלאכה העברים שבארצנו יבינו את המצב ואת ערך המוסדים הדרושים לטובתם.

ולא ישקוט בעל־המלאכה, שעודנו מקבל עכשיו עבודה בלי עזרת המשרד הטכני ושמשיג עכשיו הלואה שלא על ידי הבנק למלאכה, ולא ינוח ואל יהיה בטוח החבר הזה בקיומו לאורך ימים; ידע כי בעוד זמן מה יגיע תורו להדחף “לשורה האחרונה”, וכשל ונפל, והביט על ימין ואין תומך ועל שמאל ואין עוזר; כי על פי התורה הסוציאליסטית, המשתררת עכשיו בארצנו בעזרת ההנהלה הציונית שלנו, זה גורלו של המעמד הבינוני ובעל־המלאכה בכלל להטחן ולהרסק בין הגלגלים להיות מושלך מחוץ לחיי החברה ולהיות לזבל על שדות הכלכלה המודרנית.

הסתדרות מקצועית של בעלי־המלאכה ומוסדות משלהם לקבלנות ולאשראי, רק הם שיתנו את היכלת לבעל המלאכה העברי בארצנו להתחזק במעמדו.

* * * * *

ושמא תאמר: מאי איכפת לנו אם נחדל מהיות בעלי מלאכה ונהיה לפועלים? הבה נשקיף על הענין מן הצד האישי והלאומי, כי בזה נגלה סוד קיומו וערכו של בעל המלאכה העברי בתולדות עמנו.

שלשה הם ממלאים לכאורה, תפקיד אחד בחיים הכלכליים: העובד, הפועל ובעל־המלאכה; אולם שונים הם איש מרעהו באיכותם וערכם.

העובד ממלא איזה תפקיד שהוא בעבודה, שעל פי רוב אין הוא הקובע את תכניתה ולפעמים תכופות אין הוא המתחיל אותה או אין הוא גומרה; אין הוא בעל העבודה ואין הוא האחראי בעד איכותה ושלמותה. העובד נותן את שריריו לזמן ידוע לעבודה זו, בעוד שכשרונותיו וכחות נפשו מסוגלים אולי ומסורים אפילו בשעה זו לענין אחר לגמרי – הוא ממלא אחרי צו המפקדים.

הפועל הוא זה, שהתמחה במדה ידועה בפעולה שהוא משתתף בה. המומחה העקרי מבאר לו רק את התוים הכלליים והוא משלים את הפרטים בחלק הפעולה שנמסרה לידו; ואולם גם הפועל איננו אחראי בעד הפעולה בשלמותה, הוא הניח, למשל, את האבנים במקומן, בקיר הבית, בשטח ידוע או הכין בדיקנות מתאימה חלק ידוע של הבגד או הנעל, אבל אין הוא המשלים ואין הוא האחראי בעד כל הפעולה, הנהו רק פועל, אחד הפועלים, אבל לא בעל הפעולה, כי לא נתנה לו היכלת להשקיע את כל מרצו וכשרונותיו בתכנית הפעולה שהוא משתתף בה.

בזמננו החלו העובדים והפועלים ללחום על חופשת העבודה והפעולה; הם משתדלים להרחיב את גבול השפעתם ואחריותם בכדי לקבל לעצמם יותר ויותר מפרי התוצרת. למטרה זו הם מתאחדים ומסתדרים, ממנים מומחים ומפקדים משלהם; ואולם כל זה מועיל על פי רוב רק כדי להפטר מן הנצול החמרי, אבל עוד נשארים העובדים והפועלים בעמדתם במדרגה חמרית ורוחנית נמוכה מן המומחים המפקדים והמנהלים, שהם הם האחראים בעד מלוי התפקידים העקרים. בדאבון לב הקרוב ליאוש מספרים על ה“דמורליזציה” של הפועלים והעובדים בבתי החרושת בממלכת הסוביטים; כי אין העובד על פי פקודה מרגיש את כל גודל האחריות ואין הוא משקיע בה את כחות נפשו.

תקון גדול עשו בקבלנות של הסתדרות העובדים בארצנו למסור חלקי עבודה ידועים לקבוצים קטנים אחראים המתמחים בחלק זה של העבודה; אלו אינם עובדים על פי פקודה, כי אם ממלאים את חובת עצמם. אמנם מלוי תפקידים באופן שכזה הם אפשריים רק במקרים יוצאים מן הכלל; ובמקרים אלו מתקרבים העובדים והפועלים במלוי תפקידיהם לאיכותם וערכם של בעלי המלאכה.

בעל המלאכה מקבל על עצמו תפקיד ידוע למלא אותו בשלמותו. הוא האחראי בעד כל התפקיד, הוא משלים אותו כלו, הוא משים עליו את שמו ברבים; על כן הוא משקיע במלאכתו את כל כשרונותיו, הוא מסור לה בכל כחות נפשו, הוא בעל המלאכה להשלימה וליפותה. זוהי העבודה החפשית האמתית, הנעשית על פי נטיה פנימית. המלאכה נהיית לאומנות, ליצירה חפשית; כי על כן אנו מוצאים בספרותנו העתיקה את שמות בעלי המלאכה ובעלי האומנות כשמות נרדפים.

חופש הכשרון והנפש אשר למלאכה, היא שגרמה לעשות את בעלי המלאכה העברים לחטיבה מיוחדת גם בתנאים הרעים של חיי הגלות; אפילו הצרות הרבות לא דחפו את בעלי המלאכה העברים להתבוללות ולירידה מוסרית; בסביבתם השתמרו ביותר המסורת העברית, אם לא לתורה כי אז למעשה ולמדות טובות. בבתי המדרש (פועלי צדק) אשר לבעלי המלאכה נשתמרה יותר הפשטות העבריות, השויון והאחוה, שמה הזמינו גם מורים ומטיפים ללמדם פרק בתורה, באגדה ובספרי מוסר. הם לא השתעבדו לגדולים ולעשירים. זה לא היה אותו “עם הארץ” הגס, השונא את החכם והיה “קורע אתו כדג”; זה היה העובד החפשי, היוצר האומן, היודע את ערכו וגם את ערך האחרים; וקשר רוחני היה בין חכמי ישראל שידעו להעריך את הנהנה מיגיע כפיו ובין בעלי המלאכה העברים, ורבים מחכמי ישראל היו בעצמם בעלי מלאכה בנאים, סנדלרים ונפחים.

גם בדורנו זה, בבואנו להחיות את ארצנו ולבנות בה את ביתנו הלאומי, על בעל המלאכה לתפוס את אחד המקומות היותר חשובים. הסתדרות העובדים הכללית נכשלת במדה מרובה מדעת ושלא מדעת מחקוי התורות והמדות שאי אפשר ואסור לנו להסתגל אליהם, מכניסים הם אלינו את השקרים המוסכמים שאחרים כבר עמדו על טעותם; משרישים הם בלבבות את השנאה והטינא אשר במלחמת המעמדות הרגילה, ואשר אצלנו, במצבנו, היא גורמת יותר להרס מאשר לבנין, ובעל המלאכה, העובד החפשי האמתי, הוא שיכניס את שווי המשקל בחברתנו החדשה. בשדרות הרחובות של בעלי המלאכה נשאר הרוח העברי בצורתו הטבעית בלי כחל וסרק של זרים; במסירותם הנאמנה לעבודה, בלי גאוה מדומה, בלי שנאת חנם ובלי בוז לאחיהם בני עמם, שלא זכו עוד להיות בעלי־מלאכה כמותם, הם יהיו למופת לרבים מבני עמנו העומדים עתה על פרשת דרכים, ימשיכום למלאכה ויחנכום ליצירה ובאהבת אחים כיאות לבני עמנו.

ועוד דברים אחדים על הצד החלש שבמלאכה: אין בעל־המלאכה יכול במקרים רבים לגמור בעצמו את מלאכתו וצריך הוא לפועלים עוזרים; פה הוא מעומד בנסיון ויכול (אבל בשום אופן אינו מוכרח) להכשל בנצול עבודת העוזר. גם הסתדרות הפועלים משתמשת לפעמים תכופות בעבודת שכירים שאינם מחבריה, ורק חזקה היא, שההנהלה המרכזית קובעת חוקים ישרים שלא לנצל את העובד הבא מן החוץ. חובה מוטלת על הסתדרות בעלי־מלאכה לקבוע חוקים לא רק בשביל מוסדותיה, כי אם גם בשביל כל חבריה. חקים ישרים, אשר יגינו על הפועלים והעובדים מפני תאות הנצול הטבועה בכל איש פרטי ובכל מוסד כללי. לא נתנו החיים למלאכי השרת; וההסתדרות וההשגחה הצבורית הן כתריס בפני הנוטים לפריצות גדר.

ונשמרתם לנפשותיכם ולנפש המלאכה – זו צורת העבודה היותר חפשית ומושלמת.

מוסדותיכם החדשים: הלשכות לקבלת עבודות, הבנק למלאכה שיעזור לקואופרטיבים שלכם להכין חמרי עבודה ולאשראי בכלל – המוסדות החמריים האלו יעזרו לכם בהרבה לקיומכם החמרי ותקון הנפש הפרטית והצבורית.

שמרו על הסתדרות בעלי־המלאכה ומוסדותיה, השתתפו בהם בעצמכם בכל לבכם ונפשכם, כי אז בטוח אני שיבאו לעזרתכם רבים מטובי עמנו השואפים לתחיתנו האמתית; וגם ההנהלה הציונית סופה להכיר בכחכם ולהתחשב עמכם, כיאות להתחשב עם נושאי דגל המלאכה בישראל.

“המלאכה”, חוברת ג' שנה ב', כסלו תרפ"ד).