רקע
רות בונדי
מלון כיס לשפת עתון

בעתון מרגישה המליצה את עצמה כמו דג במים, כמו עש בכובע־גרב, כמו תולעת בתפוח. כאן ביתה וכאן מבצרה. ויש גם הסבר לדבר: לפנים, בזמנים שעברו, היו רוב העתונאים עובדים לפי חתיכה, וכל מלה היתה שווה כסף. ומי יחסוך מלים, אם כל המרבה הרי זה מורווח. במקום “דיבר” כתבו “נשא את דברו”. במקום “הלך” רשמו “שם את פעמיו”. בינתיים גילו הכתבים את יתרונותיה הנוספים והמרובים של המליצה ונשארו נאמנים לה גם לאחר שעברו למשכורת חדשית.

המליצה מכפרת תמיד על חוסר ידיעה. אם לא ידוע לך, מהיכן באו משתתפי הכינוס לספרי נשים, תמיד תוכל לכתוב “מכל קצווי תבל”. זה לא יאמר מאומה ואיש לא יוכל להאשים אותך שאינך נאמן לאמת. אמיתותה של מליצה, פשוט, אין בודקים. אם תכתוב “המונים נהרו לאסיפה”, לא יטריח את עצמו איש לבדוק, אם אמנם נהרו ומה זה בעצם המונים, אבל אם תכתוב “לאסיפה באו חמש מאות איש” יש תמיד סכנה שיימצא מישהו שיעמיד את הדברים על דיוקם ויציין, כי היו שם שש מאות לפחות.

המליצה היא הדרך הטובה להימנע מצרות. הרי כל אחד משלים עם העובדה, שמליצה מפריזה. כאשר כותבים “שערוריה ללא תקדים” יודעים, שכבר היו דברים בעולם, אולם מי ילך לחטט בתולדות האומה כדי להוכיח, שלפני עשר שנים היתה שערוריה גדולה עוד יותר.

לכאורה מובנת מליצה כמו “טקס רב רושם” אפילו לקוראי “אצבעוני”, אבל תכנה האמיתי נשאר מוסתר. “טקס רב רושם” פירושו, שלא עשה על הכותב כל רושם, אחרת היה מוצא מלים קולעות יותר לתאר אותו. אבל, פשוט, לא ייתכן לכתוב סתם “טקס” בלי שני שמות־תואר לפחות ולהשאיר את הטקס המסכן במערומיו. מצד שני גם לא ייתכן לכתוב על “טקס שיגרתי” או “טקס משעמם”. סוף־כל־סוף צריכים לשמור על יחסים טובים עם האנשים המכובדים שהשתתפו בו. כותבים "רב רושם* והכל שפיר.

מסיבה צנועה, פירושה, כי לא היה שם מה לאכול חוץ מעוגיות קשות ומיץ מבקבוקים.

תשואות סוערות – היו גם אנשים שמחאו כף.

מחוגים יודעי דבר נמסר – קראתי ב“אובזרבר” של השבוע שעבר.

בהתרוממות רוח – הסעודה היתה טובה מאוד,

מסורת נאה – כל שנה אותו הדבר

משקיפים סבורים – אני חושב.

אין שחר לידיעה שפורסמה אתמול… מה לעשות, שוב הקדימו אותנו בעתון אחר.

בנוכחות אישי ציבור – פשוט, לא שמתי לב מי בדיוק היה שם.

שמנה וסלתה – ראה לעיל.

התרגשות עצומה בציבור – שני אנשים צילצלו למערכת.

הידיעות בדויות מעיקרן – כל הפרטים נכונים.

הקהל שמע בדריכות – לא נתנו לצאת באמצע.

פעולה ציבורית ברוכה – הרווחתי מאה לירות בעבודה צדדית.

המשימות הכבדות המוטלות עלינו – עובדים פה ושם.

תוך לבטים בלתי־פוסקים – היו המון פנצ’רים.

הסופר הנודע – מימי לא שמעתי עליו.

קצר את יבול הנצחון – סוף כל סוף הכניסו אותו לרשימת המועמדים.

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 37187 יצירות מאת 1905 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 13505 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!