רקע
פניה ברגשטיין
מַעֲשֶׂה בְּדַג זָהָב וּבְצִפּוֹר־כָּנָף
mנחלת הכלל [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: הקיבוץ המאוחד; 1976

בְּבַיִת אֶחָד הָיָה יֶלֶד קָטָן. וְלַיֶּלֶד זוּג עֵינַיִם צוֹחֲקוֹת. וְלַיֶּלֶד שְׁתֵּי רַגְלַיִם מִשְׁתַּעַשְׁעוֹת, וְהַכַּפַּיִם – מוֹחֲאוֹת, וְהָאָזְנַיִם – קַשּׁוּבוֹת, וְקוֹלוֹ הוֹמֶה כְּקוֹל הַיּוֹנָה:

– גּוּר־גִּי־גִּי, גּוּר־גִּי־גִּי, גוּר־ר…

אַךְ מִי יַטֶּה אָזְנוֹ לְקוֹל הַיֶלֶד? מִי יַעֲנֶה

לְגִרְגּוּרָיו וְיַנְעִים שִׁירִים בְּאָזְנָיו מִנִּי בֹּקֶר וְעַד עֶרֶב?

כָּל הַיּוֹם אִמָּא עֲסוּקָה וְעוֹבֶדֶת. כָּל הַיּוֹם אִמָּא טְרוּדָה. וְגַם אַבָּא עוֹבֵד כָּל הַיּוֹם מִן הַבֹּקֶר וְעַד הָעֶרֶב. וְאֵין לָהֶם פְּנַאי לַעֲמֹד וּלְשַׂחֵק עִם יַלְדָּם הַקָּטָן.

אָמְרָה אִמָּא:

– מָה אֶעֱשֶׂה לְיַלְדִּי וְלֹא יִהְיֶה עָצוּב?

הֶעֱמִידָה מוּל מִטָּתוֹ אַגַּן־זְכוּכִית יָפֶה, מָלֵא מַיִם וּבוֹ דַג־זָהָב אֲדַמְדַּם מִשְׁתַּכְשֵׁךְ. וּבוֹ דַג־זָהָב עַל סְבִיבָיו מְהַלֵּךְ. קַשְׂקַשָּׂיו מַזְהִירִים, סְנַפִּירָיו מְאִירִים, וְכֻלּוֹ מַחְמַדִּים. מְשַׂחֵק הַדָּג הַקָּטָן, מְסוֹבֵב סִבּוּבִים וּמְרַקֵּד רִקּוּדִים, וְהַיֶּלֶד הַקָּטָן מַבִּיט אֵלָיו וּמְמוֹלֵל בְּרַגְלָיו וּמְסוֹבֵב בְּיָדָיו. זֶה בָּזֶה יִתְגָּרֶה, זֶה בָּזֶה יִתְחָרֶה. וְכָךְ יְשַׂחֲקוּ לָהֶם כְּמוֹ שְׁנֵי חֲבֵרִים.

אָמַר אַבָּא:

– אֶעֱשֶׂה גַם אֲנִי לִבְנִי הַקָּטָן וְלֹא יִהְיֶה עָצוּב.

הֵבִיא כְּלוּב קָטָן וּבוֹ צִפּוֹר יָפָה שׁוֹכֶנֶת, צִפּוֹר פְּעוּטָה, צִפּוֹר חֲבִיבָה. נוֹצוֹתֶיהָ נוֹצְצוֹת וְקוֹלָהּ עָרֵב – כְּנַף רְנָנִים עַלִּיזָה.

תָּלָה אַבָּא אֶת הַכְּלוּב עַל־יַד הַחַלּוֹן. זֵרְעוֹנִים קְטַנִּים פִּזֵּר לַצִּפּוֹר וּמַיִם נָתַן לְפָנֶיהָ.

מְלַקֶּטֶת הַצִּפּוֹר זֵרְעוֹנִים, לוֹגֶמֶת מִן הַמִַּיִם הַזַּכִּים וּמְצַפְצֶפֶת:

– צְוִי־וִי־וִיץ! צִי־וִי־צִיץ!

וְהַיֶּלֶד מְזַמֵּר כְּנֶגְדָּה:

– גּוּרְ־גִּי־גִּי! גוּּרְ־רְ־גִּי־גִּי!

שׁוּב אוֹמֶרֶת הַצִּפּוֹר:

– צְוִי־וִי־רוֹן! צִי־רִי־צִיץ!

וְשׁוּב עוֹנֶה הַיֶּלֶד:

גּוּרְ־רְ־גִּי־גִּי! גּוּרְ־רְ־רְ!..

וְכָךְ בְּיַחַד. כְּמוֹ שְׁתֵּי צִפֳּרִים, כְּמוֹ שְׁנֵי יְלָדִים.

וְעַכְשָׁו הַגִּידוּ: עָצוּב לַיֶּלֶד הַקָּטָן? מְשַׁעֲמֵם לַיֶּלֶד הַקָּטָן?

לֹא! לֹא וְלֹא!

גָּדַל הַיֶּלֶד הַקָּטָן. לָמַד לָלֶכֶת. לָמַד לָרוּץ וּלְשַׂחֵק וְלִרְקֹד. חָכַם הַיֶּלֶד הַקָּטָן. לָמַד לְדַבֵּר, לָמַד לָשִׁיר.

הַרְבֵּה מִלִּים דִּבֵּר. הַרְבֵּה שִׁירִים לָמַד – גַּם כָּאֵלֶּה שֶׁלּאֹ יָדְעָה הַצִּפּוֹר הַקְּטַנָּה שֶׁבַּכְּלוּב. הַרְבֵּה צְעָדִים צָעַד הַיֶּלֶד וְטִיּוּלִים טִיֵּל. כָּך לֹא יָדַע לְטַיֵּל גַּם דַּג־הַזָּהָב הָאֲדַמְדַּם.

אָמַר הַיֶּלֶד לַצִּפּוֹר:

– צְוִי־רִי־צִיץ! אֲנִי יוֹדֵעַ הַרְבֵּה שִׁירִים. יוֹתֵר מִמֵּךְ.

רָמַז הַיֶּלֶד לַדָּג:

– דָּג־דָּגִי! אֲנִי הָלַכְתִּי רָחוֹק־רָחוֹק וְטִיַּלְתִּי הַרְבֵּה מְאֹד. וְרִקּוּדִים רַבִּים רָקַדְתִּי, וּמִשְׂחָקִים יָפִים שִׂחַקְתִּי!

אָמְרָה הַצִּפּוֹר:

– צַר־לִי־רוֹן! צַר־לִי־צִיץ! פָּתְחוּ לְפָנֶיךָ אֶת הַדֶּלֶת – וְיָצָאתָ לִלְמֹד שִׁירִים חֲדָשִׁים. פְּתַח אֶת דֶּלֶת כְּלוּבִי – וְאֵצֵא גַם אֲנִי, וְתִשְׁמַע אָז מִפִּי שִׁירִים חֲדָשִׁים וְיָפִים שִׁבְעָתַיִם.

סֹבָה־סֹב! סוֹבֵב הַדָּג הַקָּטָן בְּאַגַּן־הַזְּכוּכִית: – הוֹצִיאוּךָ מִן הַמִּטָּה לֶחָצֵר – וְהָלַכְתָּ, הֶעֱמִידוּךָ עַל רַגְלֶיךָ – וְטִיַּלְתָּ טִיּוּלִים וְשִׂחַקְתָּ מִשְׂחָקִים. הַעֲבִירֵנִי אֶל מֵי הַנַּחַל הַקָּרוֹב – וְאַרְאֲךָ מְחוֹלוֹת יָפִים שִׁבְעָתַיִם, וַאֲלַמֶּדְךָ מִשְׂחָקִים נֶחְמָדִים פִּי כַּמָּה.

– טוֹב, צִפֳּרִי! – הִסְכִּים הַיֶּלֶד. – עָלַי רַק לְסַפֵּר זֹאת לְאָבִי. כִּי הוּא הֱבִיאֲךְ בַּכְּלוּב.

– טוֹב, דָּגִי־זְהָבִי! – עָנָה לַדָּג, – עָלַי רַק לְהַגִּיד אֶת הַדָּבָר לְאִמִּי, כִּי הִיא נָתְנָה אוֹתְךָ בָּאַגָּן.

רָץ הַיֶּלֶד אֶל אִמָּא, רָץ הַיֶּלֶד אֶל אַבָּא וְסִפֵּר לָהֶם:

– כָּךְ וְכָךְ אָמְרָה הַצִּפּוֹר. כָּךְ וְכָךְ אָמַר דַּג־הַזָּהָב. עַכְשָׁו אֵלֵךְ וְאֶפְתַּח אֶת דֶּלֶת הַכְּלוּב, עַתָּה אָרוּץ וְאַכְנִיס אֶת הַדָּג אֶל הַנַּחַל.

אָמְרָה אִמָּא:

– וּמִי יָשִׁיר שִׁירִים לְאָחִיךָ הַקָּטָן?

שָׁאַל אַבָּא:

– וּמִי יְרַקֵּד רִקּוּדִים לִפְנֵי אָחִיךָ הַפָּעוּט?

אָמַר הַיֶּלֶד:

– אֲנִי אָשִׁיר לְאָחִי הַקָּטָן. צִי־וִי־צִיץ… כָּךְ אָשִׁיר לוֹ. אֲנִי אָסֹב סִבּוּבִים וְאֶרְקֹד רִקּוּדִים לִפְנֵי אָחִי הַפָּעוּט. כָּךְ אֶרְקֹד לְפָנָיו, כָּכָה יָפֶה. וְאַחַר־כָּךְ אַרְכִּיבוֹ עַל כְּתֵפַי וְאֵלֵךְ לַחֻרְשָׁה לִלְמֹד מִפִּי הַצִּפּוֹר עוֹד שִׁירִים חֲדָשִׁים. וּמְחוֹלוֹת וּמִשְׂחָקִים חֲדָשִׁים יְלַמְּדֵנִי הַדָּג. וְאֶת כָּל אֵלֶּה אֲלַמֵּד אֶת אָחִי הַקָּטָן. וְיַחַד נָשִׁיר וְיַחַד נִרְקֹד וּנְשַׂחֵק. הַאֶפְתַּח אֶת דֶּלֶת הַכְּלוּב? הַאֶשְׁלַח אֶת הַדָּג אֶל הַנַּחַל?

– כֵּן, ­ֹֹ– עָנְתָה אִמָּא.

– כֵּן, – אָמַר אַבָּא.

רָץ הַיֶּלֶד מַהֵר הַבַּיְתָה. הִרְכִּיב אֶת אָחִיו הַקָּטָן עַל כְּתֵפָיו וְאָמַר:

– הַחֲזֵק בִּי חָזָק־חָזָק וְאַל תִּפּלֹ!

הֶחֱזִיק בּוֹ אָחִיו הַקָּטָן חָזָק־חָזָק וְלֹא נָפַל.

לָקַח הַיֶּלֶד בְּיָדוֹ הָאַחַת אֶת הַכְּלוּב וּבְיָדוֹ הָאַחַת אֶת אַגַּן־הַזְּכוּכִית וּפָנָה לַנַּחַל.

שָׁם שָׁלַח אֶת דַּג־הַזָּהָב אֶל הַמַּיִם, אֶל חֲבֵרָיו וְאֶחָיו. שָׁם פָּתַח אֶת דֶּלֶת הַכְּלוּב, וְהַצִּפּוֹר עָפָה־טָסָה לָהּ אֶל צַמְּרוֹת הָעֵצִים, אֶל קְהַל אַחְיוֹתֶיהָ.

יָשַב הַיֶּלֶד עַל שְׂפַת הַנַּחַל וְאָחִיו הַקָּטָן עַל בִּרְכָּיו, וְכָל דְּגֵי הַנַּחַל יוֹצְאִים לִפְנֵיהֶם בִּמְחוֹלוֹת, וְכָל צִפֳּרֵי־הַכָּנָף מִתְעוֹפְפוֹת מֵעַל רָאשֵׁיהֶם וְשָׁרוֹת־שִׁירֵיהֶן בְּתוֹדָה.

המלצות קוראים
תגיות