רקע
פניה ברגשטיין
חֲרוּזִים אֲדֻמִּים
mנחלת הכלל [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: הקיבוץ המאוחד; 1976

סָבְתָא נָתְנָה לְשׁוּלַמִּית מְלוֹא חָפְנֶיהָ חֲרוּזִים אֲדֻמִּים, מְלוֹא חָפְנֶיהָ חֲרוּזִים יָפִים. נָתְנָה לָהּ גַּם חוּט לָבָן וְחָזָק וְאָמְרָה:

– קְחִי, יַלְדָּתִי, וְהַשְׁחִילִי אֶת כָּל הַחֲרוּזִים עַל הַחוּט, וְתִהְיֶה לָךְ מַחֲרֹזֶת יָפָה לְצַוָּארֵךְ.

לָקְחָה שׁוּלַמִּית אֶת הַחֲרוּזִים וְאֶת הַחוּט הַלָּבָן. יָשְׁבָה וְהִשְׁחִילָה חֲרוּז אַחַר חֲרוּז, עַד הָאַחֲרוֹן, וּכְשֶׁגָּמְרָה קָשְׁרָה אֶת הַמַּחֲרֹזֶת לְצַוָּארָה וְשָׂמְחָה בָּהּ שִׂמְחָה רַבָּה: יָפָה הַמַּחֲרֹזֶת שֶׁלִּי, יָפָה מְאֹד! רַק קְצָת הִיא כְּבֵדָה מִדַּי. רַק קְצָת הִיא אֲרֻכָּה מִדַּי.

אָמַר לָהּ הַחֲרוּז הָאַחֲרוֹן:

– שׁוּלַמִּית, שׁוּלַמִּית! הַתִּירִי אוֹתִי מִן הַחוּט וְאֵלֵךְ לִי לְטַיֵל בָּעוֹלָם, וְאֵלֵךְ לִי לְהִתְגַּלְגֵּל בָּעוֹלָם, וְיִהְיֶה לָךְ קַל, וְיִהְיֶה לָךְ נוֹחַ. וּכְשֶׁתִּגְדְּלִי קְצָת – אֶחְזֹר אֵלַיִךְ, וְשׁוּב תַּשְׁחִילִי אוֹתִי עַל הַחוּט. וְהַמַּחֲרֹזֶת תַּתְאִים לָךְ בְּדִיּוּק.

– טוֹב, – אָמְרָה שׁוּלַמִּית, וּמִיָּד הִתִּירָה אֶת קֶשֶׁר הַחוּט. וְאוּלָם בְּטֶרֶם הִסְפִּיק עוֹד הַחֲרוּז לְהִתְגַּלְגֵּל וְלָרֶדֶת וְהִנֵּה מִהֲרוּ נִדְחֲפוּ גַם יֶתֶר הַחֲרוּזִים וְהִתְגַּלְגְּלוּ מֵעַל הַחוּט כֻּלָּם חִישׁ קַל וְנֶעֶלְמוּ וְאֵינָם, וְלֹא נִשְׁאַר לָהּ אֲפִלּוּ חֲרוּז אָדֹם אֶחָד, רַק הַחוּט הַלָּבָן בִּלְבָד. יָשְׁבָה שׁוּלַמִּית וּבָכְתָה וּבָכְתָה.

אָמַר לָהּ הַחוּט הַלָּבָן:

– אַל תִּבְכִּי, שׁוּלַמִּית. בּוֹאִי וְנֵלֵךְ לְחַפֵּשׂ אַחַר הַחֲרוּזִים, אוּלַי נִמְצָאֵם.

יָצְאָה שׁוּלַמִּית לְחַפֵּשׂ אַחַר חֲרוּזֶיהָ וְהַחוּט בְּיָדָה. הָלְכָה וְהָלְכָה עַד שֶׁהִגִּיעָה לְנַחַל. עָמְדָה עַל שְׂפָתוֹ וְשָׁאֲלָה:

– נַחַל־מַיִם, בְּהִיר־עֵינַיִם, אוּלַי רָאִיתָ חֲרוּזִים אֲדֻמִּים, חֲרוּזִים יָפִים מִתְגַּלְגְּלִים, מְטַיְּלִים?

– וַדַּאי שֶׁרָאִיתִי, – עָנָה הַנַּחַל, – רָאִיתִי חֲרוּזִים אֲדֻמִּים מִתְגַּלְגְּלִים זֶה אַחַר זֶה אֶל עֵבֶר הַיַּעַר. לְכִי, יַלְדָּה חֲבִיבָה, וְשַׁאֲלִי אֶת פִּי הָאִילָנוֹת.

הָלְכָה שׁוּלַמִּית לַיַעַר, נִגְּשָׁה אֶל אִילָן גָּבֹהַּ מְאֹד וְשָׁאֲלָה:

– אִילָן, אִילָן, גֶּזַע אֵיתָן אוּלַי רָאִיתָ חֲרוּזִים אֲדֻמִּים, חֲרוּזִים יָפִים מִתְגַּלְגְּלִים, מְטַיְּלִים?

– וַדַּאי שֶׁרָאִיתִי. הֵם עָבְרוּ פֹּה לְמַטָּה, סָמוּךְ לְשָׁרָשַׁי וְנֶעֶלְמוּ בֵּין הָעֲשָׂבִים.

הִתְכּוֹפְפָה שׁוּלַמִּית אֶל הָעֲשָׂבִים וְשָׁאֲלָה:

­– עֲשָׂבִים יְרֻקִּים, צְפוּפִים, דְּחוּקִים, אוּלַי עָבְרוּ פֹּה חֲרוּזִים אֲדֻמִּים, חֲרוּזִים יָפִים?

– וַַּדאי שֶׁעָבְרוּ. כֻּלָּם הִתְגַּלְגְּלוּ פֹּה, וְאֶת כֻּלָּם אָסַף הַסְּנָאִי.

– הַסְּנָאִי?

– כֵּן, – אָמְרוּ הָעֲשָׂבִים. – הוּא חָשַׁב כִּי אֵלֶּה הֵם אֱגוֹזִים אֲדֻמִּים וְאָסַף אֶת כֻּלָּם וְהִטְמִינָם בַּמְּזָוֶה.

– הוֹי! – נִבְהֲלָה שׁוּלַמִּית. – וְאַחַר־כָּךְ הוּא יֹאכַל אוֹתָם! הוּא יְפַצַּח אֶת חֲרוּזַי הַיָּפִים, וּלְעוֹלָם, לְעוֹלָם לֹא יִהְיוּ לִי עוֹד…

– אַל תִּדְאֲגִי, שׁוּלַמִּית, – אָמַר לָהּ הַחוּט הַלָּבָן. – אַתְּ שְׁבִי כָּאן לְמַטָּה בֵּין הָעֲשָׂבִים, וַאֲנִי אֲטַפֵּס־אֶעֱלֶה עַל הָעֵץ אֶל דִּירַת הַסְּנָאִי.

– וּמַה יִהְיֶה?

– עוֹד מְעַט וְתִרְאִי.

יָשְׁבָה שׁוּלַמִּית לְמַטָּה וְחִכְּתָה, וְהַחוּט טִפֵּס בִּזְרִיזוּת וְעָלָה לְמַעְלָה, הִגִּיעַ עַד דִּירַת הַסְּנָאִי, נִתְלָה עַל הֶעָנָף הַסָּמוּךְ וּפָתַח בְּשִׁיר:

מִי זֶה, מִי זֶה פֹּה אוֹגֵר לוֹ,

מִי זֶה, מִי זֶה פֹּה צוֹבֵר לוֹ,

חֲרוּזִים, חֲרוּזִים,

חֲרוּזִים, לֹא אֱגוֹזִים?

וְהִנֵּה קְפִיץ וּקְפֹץ, וּקְפִיץ וּקְפוֹץ – וְהַסְּנָאִי בָּא רוֹגֵז וְנוֹׁשֵׁף, כּוֹעֵס וְרוֹטֵן:

­– מִי מִתְחַצֵּף כָּאן לָשִׁיר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה? מִי הֵעֵז לְהַגִּיד כִּי אֱגוֹזַי חֲרוּזִים הֵם?

לֹא עָנָה לוֹ הַחוּט וְהִמְשִׁיךְ לָשִׁיר:

פְּקַח, סְנָאִי, אֶת שְׁתֵּי עֵינֶיךָ,

בְּדֹק יָפֶה אֶת אֱגוֹזֶיךָ,

וְתִרְאֶה כִּי הֵם שְׁבוּרִים,

בְּכֻלָּם חוֹרִים, חוֹרִים!

הוֹצִא הַסְּנָאִי מִן הַמְּזָוֶה חֲרוּז אָדֹם אֶחָד, הִסְתַּכֵּל בּוֹ יָפֶה־יָפֶה וְרָאָה אֶת הַנֶּקֶב. כָּעַס הַסְּנָאִי מְאֹד וְזָרַק אֶת הַחֲרוּז לָעֵשֶׂב. מִהֵר וְהוֹצִיא אֶת הַחֲרוּז הַשֵּׁנִי, הִסְתַּכֵּל בּוֹ יָפֶה וְזָרַק גַּם אוֹתוֹ. וְכָךְ אֶת הַשְּׁלִישִׁי וְאֶת הָרְבִיעִי – אֶת כָּל הַחֲרוּזִים כֻּלָּם.

וּכְשֶׁהַסְּנָאִי זָרַק אֶת הַחֲרוּז הָאַחֲרוֹן, מִהֵר הַחוּט וְיָרַד מֵעַל הָעֵץ אֶל הָעֵשֶׂב. חִישׁ קַל הִשְׁחִיל אֶת עַצְמוֹ בְּכָל הַחֲרוּזִים הַיָּפִים, קָשַׁר אֶת שְׁנֵי קְצוֹ­תָיו בְּקֶשֶׁר חָזָק וְקָפַץ יָשָׁר אֶל יְדֵי שׁוּלַמִּית.

עָנְדָה שׁוּלַמִּית אֶת הַמַּחֲרֹזֶת הַיָּפָה לְצַוָּארָה וְרָצָה בְּשִׂמְחָה הַבָּיְתָה.

המלצות קוראים
תגיות