רקע
פניה ברגשטיין
פְּנִינָה קַר־לִי
mנחלת הכלל [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: הקיבוץ המאוחד; 1976

 

א

הָיֹה הָיְתָה נַעֲרָה וּשְׁמָהּ פְּנִינָה קַר־לִי. בְּעֶצֶם הָיָה שְׁמָהּ פָּשׁוּט – פְּנִינָה, וְרַק בְּמֶשֶךְ הַזְּמַן נוֹסַף לָהּ הַכִּנּוּי “קַר־לִי”.

וְכָךְ הָיָה הַמַּעֲשֶׂה: יְדִידִים רַבִּים לִפְנִינָה וִידִידוֹת רַבּוֹת. וְכֻלָּם נוֹהֲגִים לְבָרְכָהּ תָּמִיד וְלִשְׁאֹל לִשְׁלוֹמָה. אַךְ לֹא תָּמִיד תְּשׁוּבָה אַחַת בְּפִיהָ.

אִם שָׁאֲלוּ אוֹתָהּ בָּאָבִיב:

– מַה שְּׁלוֹמֵךְ, פְּנִינָה?

מִיָּד עָנְתָה:

– תּוֹדָה רַבָּה. טוֹב מְאֹד!

אִם שָׁאֲלוּ אוֹתָה בַּקַּיִץ – תָּמִיד אָמְרָה:

– תּוֹדָה רַבָּה. מְצֻיָּן!

וְאִם זֶה הָיָה בַּסְּתָו – נָהֲגָה לְהָשִׁיב:

– תּוֹדָה… טוֹב.

וּבַחֹרֶף… בַּחֹרֶף הָיְתָה עוֹנָה בְּעֶצֶב וּבְצַעַר:

– קַר לִי. קַר לִי בָּרַגְלַיִם.

אוֹתָהּ שָׁנָה אָרַךְ הַחֹרֶף מְאֹד. הָיָה קַר

וְגָשׁוּם. וְיוֹם־יוֹם עָנְתָה פְּנִינָה תְּשׁוּבָה אַחַת וִיחִידָה

לַכֹּל. בְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי הַחֹרֶף:

– קַר לִי. קַר לִי בָּרַגְלַיִם.

עַד שֶׁהִתְחִילוּ הַכֹּל קוֹרְאִים לָהּ: פְּנִינָה קַר־לִי. וְכָל־כָּךְ הִתְרַגְּלוּ לַשֵּׁם הַזֶּה בְּמֶשֶׁךְ יְמֵי הַחֹרֶף הָאֲרֻכִּים, עַד שֶׁבְּבוֹא הָאָבִיב עוֹד הִמְשִׁיכוּ לִקְרֹא לָהּ כָּךְ, וְגַם בַּקַּיִץ לֹא פָּסְקוּ, וְכָךְ נִשְׁאַר שְׁמָהּ בָּרַבִּים: פְּנִינָה קַר־לִי.

צַעַר רַב גָּרַם הַדָּבָר לִפְנִינָה. בְּפָנֶיהָ אָמְנָם הִשְׁתַּדְּלוּ לִקְרֹא לָהּ פָּשׁוּט – פְּנִינָה, אַך רַק הִפְנְתָה אֶת גַּבָּה, מִיָּד שָׁמְעָה:

– פְּנִינָה קַר־לִי…

וְיוֹם אֶחָד עָבַר עוֹדֵד הַקָּטָן וְשָׁאַל:

– פְּנִינָה קַר־לִי, אוּלַי רָאִית אֶת אִמָּא שֶׁלִּי?

– לֹא רָאִיתִי, – עָנְתָה פְּנִינָה וְנֶעֶצְבָה מְאֹד־מְאֹד, בִּגְלַל עוֹדֵד הַקָּטָן, וּבִגְלַל הָרוּחַ הַקָּרָה שֶׁהֵחֵלָּה מְנַשֶּׁבֶת, וּמִפְּנֵי שֶׁשּׁוּב הָיָה לָהּ קַר בָּרַגְלַיִם.

וּפִתְאֹם – הַפְתָּעָה! אוֹרֵחַ בָּא.

מִי זֶה?

זֶה הַדּוֹד שֶׁל פְּנִינָה, שֶׁהוּא תָּמִיד עַלִּיז וְשָׂמֵחַ, וְכֻלּוֹ גָבֹהַּ וְרָחָב וְשָׁמֵן, וּפָנָיו עֲגֻלּוֹת וּשְׂמֵחוֹת, וְעֵינָיו צוֹחֲקוֹת, וּכְשֶׁהוּא צוֹחֵק – צוֹחֵק הַכֹּל וְחַם וְטוֹב לַלֵּב. אֲפִלּוּ לְרַגְלֶיהָ שֶׁל פְּנִינָה חַם אָז יוֹתֵר.

אוּלָם הַפַּעַם הָיְתָה פְּנִינָה עֲצוּבָה כָּל כָּךְ, שֶׁאֲפִלּוּ הַדּוֹד לֹא הִצְלִיחַ לְהַצְחִיקָהּ.

שָׁאַל הַדּוֹד:

– מַדּוּעַ נֶעֳצַבְתְּ כָּל כָּךְ, פְּנִינָה?

– מִפְּנֵי שֶׁקּוֹרְאִים לִי פְּנִינָה קַר־לִי, וּמִפְּנֵי שֶׁבֶּאֱמֶת קַר לִי. קַר לִי בָּרַגְלַיִם.

– קַר לָךְ בָּרַגְלַיִם? הֲרֵי זֶה מְצֻיָּן!

כָעֲסָה פְּנִינָה וְאָמְרָה:

– דַּי, עַכְשָׁו אֶהְיֶה בְּרֹגֶז אִתְּךָ לְעוֹלָם.

– אֲבָל מַדּוּעַ, פְּנִינָה?

– כִּי לִי קַר בָּרַגְלַיִם, וְאַתָּה שָׂמֵחַ.

– וַדַּאי שֶׁשָּׂמֵחַ. אַתְּ בִּכְלָל שׁוֹכַחַת כִּי סַנְדְּלָר־אָמָּן הִנֵּנִי, וְיוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת נַעֲלַיִם מְצֻיָּנוֹת.

– נָכוֹן, שָׁכַחְתִּי.

– וְעַכְשָׁו, צְאִי וּרְאִי: אִלּוּ הָיָה לָךְ קַר בָּרֹאשׁ – וַאֲנִי אֵינֶנִּי כּוֹבְעָן; אִלּוּ הָיָה לָךְ קַר בַּיָּדַיִם – וְאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ לַעֲשׂוֹת כְּסָיוֹת; אִלּוּ הָיָה לָךְ קַר בַּגַּב – וְאֵינֶנִּי חַיָּט. וְעַכְשָׁו, שֶׁקַּר לָךְ בָּרַגְלַיִם, הֲרֵי זֶה מְצֻיָּן שֶׁבִּמְצֻיָּן. נָכוֹן?

– נָכוֹן. – צָחֲקָה פְּנִינָה.

צָחַק גַּם הַדּוֹד. צָחֲקוּ הָעֲנָנִים בַּשָּׁמַיִם. צָחֲקוּ הֶעָלִים הַנּוֹשְׁרִים. צָחֲקָה הַשֶּׁמֶשׁ, וְהָיָה חַם וָטוֹב.


 

ב

עָבְרוּ יָמִים שְׁלֹשָׁה, וְרוּחַ קָרָה מְאֹד נָשְׁבָה, וַעֲנָנִים כְּבֵדִים כִּסּוּ אֶת עֵין־הַשֶּׁמֶשׁ. וְלִפְנִינָה הָיָה קַר מְאֹד.

וְשׁוּב בָּא הַדּוֹד, וְהַפַּעַם הוּא שָׂמֵחַ שִׁבְעָתַיִם, וּבְיָדוֹ חֲבִילָה.

– מָה הֵבֵאתִי לָךְ, פְּנִינָה?

– נַעֲלַיִם לְחַמֵּם אֶת הָרַגְלַיִם.

– צָדַקְתְּ. וְאֵיזֶה הֵן? נַחֲשִׁי!

– טוֹבוֹת! – מְחַיֶּכֶת פְּנִינָה.

– נָכוֹן.

– חַמּוֹת…

– בְּהֶחְלֵט.

– רַכּוֹת!..

– בְּוַדַּאי.

– קַלּוֹת!..

– כְּמוֹ נוֹצָה.

– יָפוֹת!..

– יְפֵהפִיּוֹת, פְּנִינָה! הַכֹּל נָכוֹן. אֲבָל מָה עוֹד? אֵיזֶה צֶבַע לַנַּעֲלַיִם?

– הֵן חוּמוֹת. – מְנַחֶשֶׁת פְּנִינָה.

– לֹא!

– שְׁחוֹרוֹת…

– לֹא!

– כְּחֻלּוֹת…

– לֹא

– צְהֻבּוֹת…

– לֹא!

– לֹא חוּמוֹת וְלֹא שְׁחוֹרוֹת. לֹא כְּחֻלּוֹת וְלֹא צְהֻבּוֹת וּבְכֵן אֵיזֶה הֵן?

– אֲדֻמּוֹת, פְּנִינָה! נֶחְמָדוֹת, פְּנִינָה! נִפְלָאוֹת וְנֶהְדָּרוֹת.

וּמִיָּד פָּתַח אֶת הַחֲבִילָה וּשְׁתֵּי נַעֲלַיִם אֲדֻמּוֹת יוֹקְדוֹת אֵשׁ־לֶהָבָה הִבְרִיקוּ בַּחֶדֶר.

– אֲדֻמּוֹת… – לָחֲשָׁה פְּנִינָה – כָּל־כָּךְ אֲדֻמּוֹת… כְּמוֹ אֵשׁ! לָמָּה? לָמָּה הֵן אֲדֻמּוֹת כָּל־כָּךְ?

צָחַק הַדּוֹד.

– בְּוַדַּאי כְּמוֹ אֵשׁ, שֶׁיְּחַמֵּם הֵיטֵב. נַעֲלִי־נָא, פְּנִינָה, אִם טוֹב לָךְ, אִם נוֹחַ לָךְ.

נָעֲלָה פְּנִינָה אֶת הַנַּעֲלַיִם הָאֲדֻמּוֹת – וְאוֹר אָדֹם הִבְהִיק סָבִיב. עַל־פְּנֵי הַקִּירוֹת, עַל וִילוֹן הַחַלּוֹן, עַל מִסְגְּרוֹת הַתְּמוּנוֹת, עַל יָדֶיהָ שֶׁל פְּנִינָה, עַל לְחָיֶיהָ וּשְׂפָתֶיהָ.

– יֹפִי! – שָׂמְחָה פְּנִינָה.

– וְלֹא קַר לָךְ בָּרַגְלַיִם? – שָׁאַל הַדּוֹד.

– לְמִי קַר? אֵיפֹה קַר? חַם לִי, וְרַךְ לִי, וְטוֹב לִי! – קָרְאָה פְּנִינָה וְקָפְצָה מוּל דּוֹדָהּ וְהֵרִיעָה

וְשׁוֹרְרָה.

מַתָּנָה הַיּוֹם קִבַּלְתִּי,

מַתָּנָה יָפָה מְאֹד:

נַעֲלַיִם, נַעֲלַיִם,

נַעֲלַיִם אֲדֻמּוֹת!

וְרָקְדָה וְשָׂמְחָה וְצָחֲקָה. וְהַדּוֹד שָׂמַח עוֹד יוֹתֵר, וְצָחַק עִמָּהּ יַחַד, בְּקוֹל רָם וְחָזָק וּמֵרִיעַ.


 

ג

אֵיזֶה חֹרָף זוֹעֵף, אֵיזֶה רוּחַ נוֹשֵׁב. הַשָּׁמַיִם קוֹדְרִים. הָעֲנָנִים כְּבֵדִים. הַגֶּשֶׁם יוֹרֵד, הַבָּרָד דוֹפֵק. לֹא טוֹב, לֹא נָעִים.

רוֹעֲדִים הָאֲנָשִׁים וְשִׁנֵּיהֶם נוֹקְשׁוֹת: בְּרְ־רְ־ר, אֵיזֶה קֹר, בְּרְ־רְ־ר, אֵיזֶה כְּפוֹר! וְהָרוּחַ דוֹחֶפֶת, הוֹדֶפֶת. וְהַכֹּל אָצִים־מְמַהֲרִים וְהַכֹּל שׁוֹאֲלִים:

– מַה שְּׁלוֹמֵךְ הַיּוֹם, פְּנִינָה?

­ – תּוֹדָה רַבָּה, מְצֻיָּן!

– מָה? – נֶעֱצְרוּ הָאֲנָשִׁים מִמְּרוּצָתָם.

– נִפְלָא! – צוֹעֶקֶת פְּנִינָה, כִּי הָרוּחַ עַזָּה־נוֹעָזָה, מַפְרִיעָה לִשְׁמֹעַ.

– מָה אַתְּ אוֹמֶרֶת? – עָמְדוּ הָאֲנָשִׁים וְלֹא הִרְגִּישׁוּ בַּגֶּשֶׁם.

– נֶהְדָּר!

– הַגִּידִי עוֹד פַּעַם, פְּנִינָה! – בִּקְשׁוּ כֻּלָּם וְלֹא חָשׁוּ בַּבָּרָד.

– מְצֻיָּן וְנִפְלָא וְנֶהְדָּר!

– וְהַגֶּשֶׁם? – נִזְכָּר אֶחָד.

– יִפָּסֵק! – מַבְטִיחָה פְּנִינָה.

– וְהַבָּרָד? – שׁוֹאֵל הַשֵּׁנִי.

– יִסְתַּלֵּק! – צוֹחֶקֶת פְּנִינָה.

– וְהָרוּחַ? – שׁוֹאֲלִים כֻּלָּם כִּבְמַקְהֵלָה.

– יִשְׁתַּתֵּק! – עוֹנָה הִיא לְעֻמָּתָם.

– בֶּאֱמֶת, פְּנִינָה? – וְלֹא הֶאֱמִינוּ לְמִשְׁמַע אָזְנֵיהֶם.

– בֶּאֱמֶת!

– וְלֹא קַר לָךְ?

– לֹא!

– בִּרְצִינוּת?

– בִּרְצִינוּת!

שָׂמְחוּ כֻּלָּם וְרָצוּ הָלְאָה בַּגֶּשֶׁם וּבָרוּחַ, בַּבָּרָד וּבַבֹּץ וְצָחֲקוּ:

הַגֶּשֶׁם? – לֹא אִכְפַּת, יִפָּסֵק.

הַבָּרָד? – אֵין דָּבָר, יִסְתַּלֵּק.

וְהָרוּחַ? – עוֹד מְעַט וְיִשְׁתַּתֵּק.

שָׁמַע כָּל זֹאת הֶחָתוּל הַבָּרֹד – וּקְפִיץ!.. עָלָה עַל הַגָּג לִרְאוֹת אִם נָכוֹן הַדָּבָר.

הִגִּיעָה הַשְּׁמוּעָה לַכֶּלֶב בַּמְּלוּנָה – וּצְלַח! – יָשָׁר אֶל הַשְּׁלוּלִית לִשְׂחוֹת וְלִרְאוֹת אִם קַלּוּ הַמַּיִם.

רָאָה זֹאת עוֹדֵד הַקָּטָן – לָבַשׁ מְעִילוֹ, נָעַל מַגָּפָיו, חָבַשׁ כּוֹבַע־גֶּרֶב – וְיָשָׁר לַבֹּץ, לְבוֹסֵס וְלִקְפֹּץ.

נִרְטַב הֶחָתוּל עַד מֹחַ עַצְמוֹתָיו, מֵרֹאשׁ הַשָּׂפָם וְעַד קְצֵה הַזָּנָב, וּבָא לְהִתְגָּרֵד עַל דַּלְתָּהּ שֶׁל פְּנִינָה:

– מְיָאוּ, מְיָאוּ, הַגֶּשֶׁם יוֹרֵד. הַבָּרָד דּוֹפֵק, מְיָאוּ, מְיָאוּ.

צָלַח הַכֶּלֶב אֶת כָּל הַשְׁלוּלִיוֹת וְיָצָא עָלוּב וְרָטֹב, כֻּלּוֹ נוֹטֵף מַיִם וַעֲצוּב־עֵינַיִם. בָּא וְנָבַח עַל־יַד דַּלְתָּהּ שֶׁל פְּנִינָה:

– הַב־הַב, הַשְּׁלוּלִית קָרָה, הָרוּחַ סוֹעֵרָה. הַב־הַב!

פָּתְחָה לָהֶם פְּנִינָה אֶת הַדֶּלֶת וְאָמְרָה:

– הִכָּנְסוּ בְּבַקָּשָׁה, נוּחוּ, הִתְחַמְּמוּ, הִתְיַבְּשׁוּ!

נִכְנְסוּ הֶחָתוּל וְהַכֶּלֶב, לַחֶדֶר, וְאַךְ קָרְבוּ לִנְעָלֶיהָ הָאֲדֻמּוֹת שֶׁל פְּנִינָה – וּמִיָּד הוּחַם לָהֶם, מִיָּד הוּטַב לָהֶם. בִּן־רֶגַע שָׁכְחוּ אֶת הַקֹּר וְהַגֶּשֶׁם, הַבָּרָד וְהָרוּחַ, וְהִרְגִּישׁוּ לְפֶתַע תֵּאָבוֹן עָצוּם לַאֲכִילָה. כְּמוֹ אַחֲרֵי אַמְבַּטְיָה.

קָרַב הֶחָתוּל לַנַּעַל הַשְּׂמָאלִית, לִקֵּק שְׂפָמוֹ וְשָׁאָל:

מְיָאוּ, מְיָאוּ,

מִיהוּ, מָהוּ?

הֲמֻתָּר לִטְעֹם

מִן הָאֹדֶם הָאָדֹם?

קָרַב הַכֶּלֶב לַנַּעַל הַיְמָנִית וְנָבַח בְּשִׂמְחָה:

הַב־הַב, זֶה נֶחְמָד,

מְבֻשָּׁל וְאָדֹם,

הַב־הַב, תְּנִי מְעַט,

הַב־הַב, רַק לִטְעֹם!

– לֹא וָלֹא, חֲתוּלִי! אַל תִּתְקָרֵב בְּיוֹתֵר, עוֹד תְּקַבֵּל כְּוִיָּה בְּפַרְוָתְךָ הַנָּאָה. לֹא וָלֹא, כַּלְבִּי! הִזָּהֵר, פֶּן תִּצְרֹב לְשׁוֹנְךָ הָאֲדֻמָּה. חַמּוֹת הַנַּעֲלַיִם, בּוֹעֲרוֹת הַנַּעֲלַיִם. הִסְתַּלְּקוּ מִן הָאֵשׁ, הִתְרַחֲקוּ מִן הָאֵשׁ, שְׁבוּ מִן הַצַּד וְהִתְחַמְּמוּ.

רָבְצוּ הֶחָתוּל וְהַכֶּלֶב מִן הַצַּד, הִתְחַמְּמוּ, הִתְיַבְּשׁוּ, הִתְכַּרְבְּלוּ וְנִרְדְּמוּ.

וְהִנֵּה קָרַב עוֹד מִישֶׁהוּ לַדֶּלֶת. אֵינוֹ נוֹבֵחַ כַּכֶּלֶב, אֵינוֹ שׂוֹרֵט כֶּחָתוּל, וְרַק דּוֹפֵק בְּאֶצְבַּע קַלָּה, בְּנִמּוּס.

– דְּפִיק, דְּפִיק.

אָצָה פְּנִינָה וּפָתְחָה אֶת הַדֶּלֶת – וְעוֹדֵד הַקָּטָן לְפָנֶיהָ. כּוֹבָעוֹ – מַמְטֵרָה. מְעִילוֹ ­– מַפַּל־מַיִם, מַגָּפָיו – זוּג דְּלָיַיִם.

– מַה קָּרָה, עוֹדֵד?

– פְּנִינָה, קַר לִי…

– זֶה הַכֹּל? – שָׁאֲלָה פְּנִינָה בְּרֹב תִּמָּהוֹן.

– כֵּן… – לָחַשׁ עוֹדֵד.

– וּלְשֵׁם זֶה בָּאתָ?

– כֵּן, – נִעְנַע בְּרֹאשׁוֹ.

הִתְפַּלְּאָה פְּנִינָה וְקָרְאָה בְּצַעַר:

– רְאֵה, אֵיזֶה מִין יֶלֶד אַתָּה: בְּמֶזֶג־אֲוִיר כָּזֶה בָּא אַתָּה לִדְפֹּק עַל דַּלְתִּי רַק כְּדֵי לִקְרֹא לִי שׁוּב פְּנִינָה קַר־לִי.. לֹא יָפֶה, עוֹדֵד!

נָשָׂא אֵלֶיהָ עוֹדֵד שְֹתֵּי עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת, פְּקוּחוֹת, שְׁטוּפוֹת גֶּשֶׁם וְאָמַר:

– אֲבָל בֶּאֱמֶת, פְּנִינָה… קַר לִי… מְאֹד… קַר נוֹרָא לְעוֹדֵד. בַּיָּדַיִם, בָּרַגְלַיִם, בָּעֵינַיִם וּבָאַף. וְעַכְשָׁו יִכְעֲסוּ עָלַי הַכֹּל וְיַגִּידוּ שֶׁיִּהְיֶה לִי חֹם… שֶׁתִּהְיֶה לִי נַזֶּלֶת… שֶׁאֶהְיֶה חוֹלֶה.

כָּךְ אָמַר עוֹדֵד הַקָּטָן וְעָמַד עַל־יַד הַדֶּלֶת.

מִהֲרָה פְּנִינָה וְהוֹשִׁיטָה לוֹ זְרֹעוֹתֶיהָ:

– אֵין דָּבָר, עוֹדְדִי, אֵין דָּבָר, חֲמוּדִי, בּוֹא מַהֵר, הִכָּנֵס, הִתְחַמֵּם! הִנֵּה אַתָּה רוֹאֶה, הַכֶּלֶב הִתְחַמֵּם וְנִרְדַּם. הֶחָתוּל הִתְיַבֵּש וְהִתְנַמְנֵם. בּוֹא, שֵׁב, וְלֹא יִהְיֶה לְךָ קַר, וְלֹא תִּהְיֶה חוֹלֶה.

נִכְנַס עוֹדֵד. יָשַׁב וְהִתְחַמֵּם. נָח וְהִתְנַחֵם. יָבְשׁוּ הַמַּגָּפַיִם – הִתְחַמְּמוּ הָרַגְלַיִם; הַכּוֹבַע כֻּבַּס וְיָפָה שִׁבְעָתַיִם; וּכְשֶׁהַמְּעִיל הִתְיַבֵּשׁ – אָמְרוּ הַכֹּל: תִּתְחַדֵּשׁ!

וּבֵינְתַיִם – נִקְרְעוּ עֲנָנִים בַּשָּׁמַיִם. וְהַגְּשָׁמִים פָּסְקוּ, וְהָרוּחוֹת שָׁקְטוּ. הַחַלּוֹנוֹת נִפְתְּחוּ, הַשָּׂדוֹת פָּרְחוּ, הַלְּבָבוֹת שָׂמְחוּ. וְאִישׁ בָּעוֹלָם לֹא קָרָא עוֹד לִפְנִינָה – פְּנִינָה קַר־לִי.


המלצות קוראים
תגיות