כבר בנעוריו, בהיותו אצל דודו במצרים התעסק סנקא הרבה במחקרים על הטבע ואם כתב אז ספר שלם על הנילוס ואבד, אין ספק כי חלק גדול ממנו נכנס לתוך הספר שלפנינו. הוא כתב אותו בסוף ימיו כשהתרחק מכל המשרות ולמד לבוז לשלטון המדיני האבטוקרטי שהיה בידי הקיסר נירון וגם לכל גדולה ותפארת ועושר וכבוד ותשוקתו האחת נשארה לו להרחיב ידיעותיו על הנפלאות הפיסיות שבעולם, באויר, במים ובארץ ולדבר על כל זה בספרו אשר קורא ותיק מבין ומקשיב היה לו בתלמידו לוציליוס, השליט הרומי בסיציליה. “כשאנחנו חודרים למסתרי הטבע ועוסקים בענינים האלהיים, התכלית היא לשחרר הנפש מסבל צרותיה” (ספר ב', נ"ט). בראש ספר ג' הוא מדבר בדברים נוגעים ללב על זריזותו ושקידתו עכשיו בסוף ימיו בעבודתו יומם ולילה להרויח במחקרו המדעי מה שהפסיד שנים רבות בפעולות חסרות ערך נצחי.

מן הפתיחות לספרי המחקרים ומהערות רבות צדדיות, מן השקידה להזכיר בכל הזדמנות כי רק המשקיף ממרום השכל הזך על כל עניני העולם הזה הוא מגיע לאושר נפשי, ולהעיר על השפלות של רודפי ההנאות הגסות; מצד אחר גם בעניני הטבע, מן הליקויים והשגיאות בביאור תופעות שונות, מכיר הקורא כי אין הכוונה הראשית של המחבר כלל לבאר הפרטים בסדרי הטבע באופן מדעי מדויק (לתכלית זו היה יכול על נקלה להביא הדברים כתיקונם מתוך ספרי אריסטוטלס) – יותר מהם חשובה לו הסברת רוממות נפלאות הטבע ויד אלהים השולטת בהן. המחשבה התיאולוגית הזאת (בלי כל השפעה מצד כתבי הקודש, שלא ידע) היתה ששונו ונחמתו היחידה בזקנתו אחרי הכירו היטב את חיי שרי המדינה והעשירים המפונקים וכל הרקבון שבמלכות הנירונית. אבל בימי כל אחד מהקיסרים, מן טיבריוס עד נירון, יכלו להכתב הדברים ב, מג, שהם כמו אזהרה לעריצים, כי “השליטים צריכים להחליש את דינם כשהוא לרעה, וללמוד זאת מיופיטר”.

החיבור הזה הנחלק לז' ספרים לא זכה למסורה יציבה אחידה. את כתבי היד הלטיניים הרבים בדק בשקידה רבה פרופ' גרקה וסידר אותם לפי השינויים שבהם (סדר הספרים שונה, ובספר ד' ביחוד גם חלקיו בערבוביה, ועל זה ידובר עוד שם). ישנם כתבי יד אשר בהם כל החיבור מתחיל בחלק השני של ספר ד' Grandinem וסדר הספרים הוא: ד' (חלק שני), ה, ו, ז, א, ב, ג, ד, (חלק א').

בתרגומי יכולתי הפעם להשתמש מלבד בהוצאת ליפסיא גם בהוצאה המדעית של פרופ' אולטרמֵרה הצרפתי ובהערותיו על יסוד החקר בכתבי יד.

אהרן קמינקא