(מתוך הפואמה בּית־אבּא)

אָז הִגִּיד חַיִּים־דָּוִד: ׳בֶּאֱמֶת, יְהוּדִים,

עוֹד לֹא הָיִינוּ מֵעוֹלָם בָּעוֹלָם כָּךְ יְרוּדִים

כְּמוֹ עַכְשָׁו. וְהָרַעַל וְהַשִּׂנְאָה מִתְגַבְּרִים

בְּכָל־מָקוֹם. דּוֹחֲקִים אֶת־רַגְלֵינוּ בְּאֵשׁ!

מִכָּל־מָקוֹם מְבַקְשִׁים רַק לְגָרֵשׁ, לְגָרֵשׁ –

וּלְהֵיכָן? וּכְפִי שֶׁהָעִתּוֹנִים מְסַפְּרִים – – –׳

׳הָעִתּוֹנִים מְסַפְּרִים! – עִקֵּם רַ׳ גּוּטְמַן הַחֹטֶם –

אַי שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם! הָעִתּוֹנִים סִפְּרוּ גַם קֹדֶם!

הָעִתּוֹנִים מְסַפְּרִים! וְאִם מְסַפְּרִים הֵם, אָז מַהוּ?

מֶנְדֶּל, קַח נָא וּפְתַח וְזַמֵּר אֵלִיָּהוּ…׳

וְאִמָּא הִקְשִׁיבָה מֵעֵבֶר לַסָּף.

וְאִם־כִּי הַפֵּרוּשׁ לֹא הָיָה לָהּ יָדוּעַ,

הַמִּלִּים שֶׁהוּשְׁרוּ – הֵן בִּלְבַד הִשְׁכִּירוּהָ,

וְכִתְרוּעָה מְבַשֶּׂרֶת שֶׁל שׁוֹפַר הַזָּהָב

כֵּן הָיוּ לָהּ הַשֵּׁמוֹת דָּוִד, מָשִׁיחַ, אֵלִיָּהוּ,

שֶׁחָזְרוּ בּוֹ בַּזֶּמֶר וּבְאָזְנֶיהָ נָגָעוּ.

שֶׁיָּבוֹא כְּבָר אֵלִיָּהוּ, מְבַשֵּׂר הַבְּשׂוֹרָה,

וִירַפֵּא פְּצָעֶיהָ וּפִצְעֵי כָּל־תֵּבֵל!

שֶׁיָּבוֹא וִינַחֵם! כִּי הָעוֹלָם – אִמִּי סְבוּרָה –

דַוְקָא עַכְשָׁו הוּא זָקוּק בְּיוֹתֵר לַגּוֹאֵל.

כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁכָּל יוֹם כָּל־כָּךְ נָאֶה וּמֵהֵל –

הוּא לוֹחֵץ וּמֵעִיק כַּמַּשָּׂא הַכָּבֵד,

וְכַדֶּמַע הַטַּל שֶׁעִם־שַׁחַר יוֹרֵד,

וְהַשֶּׁפַע הַמָּתוֹק שֶׁל סוֹף־קַיִץ – כְּלַעֲנָה

הוּא לָהּ מַר, וּמָלֵא בָּהּ לִבָּהּ שֶׁנַּעֲנָה,

וְעוֹבֵר עַל גְּדוֹתָיו, וּבִכְלָל וּבִכְלָל – –

שְׁנֵים־עָשָׂר אֶפְרוֹחִים הִיא הָרְתָה וְיַלְדָה,

וּשְׁלֹשָׁה מֵחֵיקָהּ מַר־הַמָּוֶת גָּזַל.

נִשְׁאֲרוּ לָהּ תִּשְׁעָה, וְאוּלָם רַק יַלְדָה

יְחִידָה, הַצְּעִירָה בְּכֻלָּם, רַק הַבַּת־

זְקוּנִים, נִשְׁאֲרָה עוֹד בַּבַּיִת, בַּ׳פִּנָּה

הַנִּדַּחַת׳, כִּלְשׁוֹנָהּ – וְאַף הִיא עוֹד מְעַט

וְתִבְרַח כְּכֻלָּם, וְתִפְרַח מִקִּנָּהּ…

בֵּן אֶחָד בִּנְיוּ־יוֹרְק, אַלְלַי לָהּ וְאוֹי!

אַף־עַל־פִּי שֶׁתָּמִיד הוּא כּוֹתֵב לְשֵׁם נוֹי

שֶׁהַכֹּל אֶצְלוֹ טוֹב וְ׳אוֹלְרַיט׳ וְ׳אוֹ־קֵי׳,

הִיא שׁומַעַת בְּמִכְתָּבָיו קוֹל גַּעְגּוּעִים הַבּוֹקֵעַ,

וְכַמָּה הִיא מִתְגַּעְגַּעַת – אֱלֹהִים הַיּוֹדֵעַ!

זֶהוּ יֶלֶד – יַהֲלוֹם!

הַשֵּׁנִי בְּפָּרִיס,

וְאַף־עַל־פִּי שֶׁיֵּשׁ לֶחֶם וְהָעֵסֶק מַכְנִיס,

כִּי תָמִיד הוּא מְנַחֲמָהּ רַק בִּ׳בְּיֶן׳ וּבִ׳בְּיֶן׳

שֶׁפֵּירוּשׁוֹ כִּי טוֹב – הִנֵַּה אַף־עַל־פִּי־כֵן,

אִלּוּ הָיָה עִמָּהּ כָּאן – הָיָה וַדַּאי יוֹתֵר נָעִים.

כִּי חוֹלְפִים וְעוֹבְרִים בִּמְהִירוּת הַחַיִּים,

שָׁעָה שָׁעָה, יוֹם אֶל יוֹם וְשָׁנָה לְשָׁנָה –

וְהִנֵּה כְּבָר עָבְרוּ וְהַשֶּׁמֶשׁ פָּנָה!

וְכָל אֶחָד לְעַצְמוֹ, בְּעַצְמוֹ, בְּמָקוֹם אַחֵר,

וּבְסִימָנִים שֶׁל־דְּיוֹ צָרִיךְ אֶל־יֶלֶד לְדַבֵּר,

אֶל מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל, אֶל בָּנֶיהָ הַשְּׁנַיִם.

וְרָחֵל עִם לֵאָה, בְּנוֹתֶיהָ הַשְּׁתַיִם,

הֶעֱמִידוּ כָּאן חֻפּוֹת – וְהִפְלִיגוּ לִקְצֵה תֵבֵל

הַרְחֵק הַרְחֵק אֶל־מֵעֵבֶר לַיָּם, עִם בַּעֲלֵיהֶן,

וַעֲדֵי שֶׁזּוֹכִים מֵהֶן מִשָּׁם לְקַבֵּל

צוּרַת־אוֹת – הָעֵינַיִם יוֹצְאוֹת מֵחוֹרֵיהֶן.

הִיא הוֹלֶכֶת אֶל־הַדֹּאַר. אִם כִּי יַאן הַדַּוָּר

מִתְרָעֵם וְתָמִיד הוּא מַטִּיף לָהּ מוּסָר

וְאוֹמֵר: ׳כְּשֶׁיֵּשׁ רַק מִכְתָּב בִשְׁבִילֵךְ –

כְּלוּם אֵינֶנִּי מֵבִיא? אִם־כֵּן לָמָּה לֵילֵךְ

עַד לְכָאן, אֶל הַדֹּאַר?׳ לֵךְ סַפֵּר לוֹ, לַגּוֹי,

שֶׁהָאֵם הַיְּהוּדִית כָּךְ אֲבוֹי לָהּ וָאוֹי,

וֵאלֹהִים כָּךְ הִקְשָׁה גוֹרָלָהּ וְהֵמַר,

שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְצַפּוֹת לַדַּוָּר

עַד שֶׁיָּבוֹא אַחַר־כָּךְ וְהַבַּיְתָה יָבִיא.

וְאִם אִכְפַּת לוֹ הַנְּתִינָה אֶל הַיָּד –

הִיא תִתֵּן לוֹ בֵּין־כָּךְ וּבֵין־כָּךְ, וּבִלְבַד

שֶׁיִּהְיֶה, הוֹי, מִכְתָּב מִילָדִים כְּלוּם יָבִין

אֶת זֹאת יַאן, מַה־יָּקָר הוּא, מַה טּוֹב?

אֱלֹהִים לוֹ נָתַן, לְיַאן נוֹשֵׂא הַמִּכְתָּבִים –

אוֹמֶרֶת אִמָּא – חַיִּים מֵחַיֶּיהָ טוֹבִים.

קֹדֶם־כֹּל – הַיְלָדִים הֵם בְּכָאן, מִקָּרוֹב.

הֵם בַּכְּפָר הַסָּמוּךְ, אוֹ הַסָּמוּךְ לַסָּמוּךְ.

הוּא רוֹצֶה לִרְאוֹתָם – בָּא יוֹם־אָלֶף וַהֲרֵיהוּ

מְהַלֵּךְ אֶל־הַכְּפָר אֶל בְּנוֹ וְרוֹאֵהוּ,

וְאֵינֶנּוּ זָקוּק לְרַכֶּבֶת, לָאֳנִיָּה,

לְחַכּוֹת וּלְכַלּוֹת אֶת־עֵינָיו בְּצִפִּיָּה

לְמִכְתָּב, לְדִבּוּר שֶׁעַל נְיָר הוּא עָרוּךְ!

׳לֵאָה – בְּקוֹלוּמְבִּיָּה, בִּבְּרַזִּילִיָּה – רָחֵל!

הֵן מִשְׁפַּחַת צוֹעֲנִים שֶׁבַּעֲגָלָה תִטַּלְטֵל,

אַף גַּם הִיא חַיָּה יַחַד וְיַחְדָּו הִיא צוֹעֶנֶת! –

אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת אִמָּא לֹא פַּעַם טוֹעֶנֶת.

הַשְּׁלִישִׁי בַּבָּנִים לֹא הִרְחִיק בְּיוֹתֵר,

לְפִי־שָׁעָה הוּא בְּעִיר הַבִּירָה מִתְגּוֹרֵר.

אַךְ הוּא סְתָם לֹא אָדָם כִּדְבָעֵי. כְּבָר לְמַעְלָה

מִשְּׁלֹשִׁים, וְאֵינֶנּוּ עוֹשֶׂה עוֹד, אוֹיָה לָהּ,

חֶשְׁבּוֹנוֹ מַה־תַּכְלִית יֵשׁ בָּזֶה וְתוֹחֶלֶת.

רַק בִּלְבֵּל לוֹ רֹאשׁוֹ בִּדְבָרִים שֶׁנָּאִים

הֵם לְנַעַר, וְלֹא לוֹ. וּכְשֶׁבָּא לִפְעָמִים

לָעֲיָרָה כְּאוֹרֵחַ, וְאִם הִיא אוֹתוֹ שׁוֹאֶלֶת,

מַה־יִּהְיֶה בְּסוֹפוֹ? עַד־מָתַי יְשַׂחֵק

בְּמִשְׂחַק הַיְלָדִים הַלָּזֶה? וְאִם עוֹלָמִית

הוּא חוֹשֵׁב כָּךְ: צִיר־צָר, כִּצְרָצַר? – הוּא צוֹחֵק…

שֶׁיַּעֲזֹר אֱלֹהִים וְיַנְחֵהוּ לְתַכְלִית!

וְהַבֵּן הָרְבִיעִי – אַף הוּא נוֹסֵעַ בְּקָרוֹב

לִבְּרַזִּיל, לַאֲחוֹתוֹ.

וְהַבֵּן יַעֲקֹב,

הַחֲמִישִׁי לַבָּנִים, בְּלֹא פְּרוּטָה שְׁבוּרָה

הוּא בָּרַח לַמָּקוֹם שֶׁרָחֵל אִמֵּנוּ קְבוּרָה,

אֶל הָאָרֶץ הַהִיא, שֶׁהִיא גַם יְקָרָה לָהּ,

וְהִיא גַם מִקְּרִיאָה בִּ׳צְאֶינָה־וּרְאֶינָה׳ מֻכָּרָה לָהּ.

הִיא עַצְמָהּ, לוּ רִחֵם כְּבָר הַשֵּׁם וְרָצָה

כְּבָר לִגְאֹל אֶת־עַמּוֹ בִּזְרוֹעוֹ הַנְּטוּיָה,

הִיא הָיְתָה לֹא הוֹלֶכֶת לְשָׁם, רַק רָצָה.

כִּי־עַל־כֵּן הַבִּקְתָּה שֶׁלָּהּ, קַשׁ וָחֹמֶר בְּנוּיָה,

אַף־עַל־פִּי שֶׁחֲבִיבָה הִיא עָלֶיהָ, בְּכָל־זֹאת

לֹא בֵּיתָהּ הִיא. אַף בַּקַּיִץ הִיא קוֹפֵאת כָּאן בַּקֹּר.

וְגַם צִפּוֹר בְּבוֹא הַסְּתָו הִיא יוֹצֵאת לִנְדִידָה

וְרוֹצָה לְהַגִּיעַ לָאֲרָצוֹת הַחַמּוֹת…

לוּ צִוָּה רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ לַעֲקֹר –

לֹא הָיְתָה כָּאן יוֹשֶׁבֶת, אַךְ אַחַת… יְחִידָה…

כִּי אֶל מִי? וְעִם מִי שָׁם תִּהְיֶה? עִם יַעֲקֹב –

אַל יְהִי לוֹ לִגְנַאי הַדָּבָר. הוּא בֵּן טוֹב,

בֵּן יָקָר, אַךְ הַגּוֹאֵל הַגָּדוֹל הַמָּשׁוּחַ

וַדַּאי יִהְיֶה יְרֵא־שָׁמַיִם יוֹתֵר… וְלֹא גָלוּחַ…

שֶׁיִּמְחַל לוֹ הַשֵּׁם, לִבְנָהּ יַעְנְקֶלִי, חֲטָאָיו.

כְּמוֹ אֵם אֶת בְּנָהּ אֶת־הָאָרֶץ יֹאהַב.

אֵין יָדוּעַ אֵיךְ הוּא חַי שָׁם, אִם בְּשֹׂבַע אוֹ בְּרָעָב.

׳בֵּין שֶׁיֵּשׁ לִי פַּת־לֶחֶם – כָּךְ רָגִיל הוּא לִכְתֹּב –

וּבֵין שֶׁאֵין לִי פַּת־לֶחֶם, בְּאַרְצֵנוּ תָּמִיד טוֹב.

וּמְאֹד מְאֹד, אִמָּא יְקָרָה, אֲבַקְשֵׁךְ,

שֶׁהַפַּעַם לֹא תִּשְׁכְּחִי וְתִשְׁלְחִי לִי תְּמוּנָתֵךְ,

כִּי אֲנִי מִשְׁתּוֹקֵק אֶת פָּנַיִךְ לִרְאוֹת;

וְאִם אַבָּא קִבֵּל הָאֶתְרוֹג לִכְבוֹד חַג,

וּמַה־שְּׁלוֹם אָחִי יִידֶה׳לִי, כִּי מְאֹד לוֹ אֶדְאַג.

וְכִתְבִי לִי, הֵיכָן זֶה נִמְצָא הוּא עַכְשָׁו – – – ׳

וְיִדֶה׳לִי, הָאַחֲרוֹן בְּבָנֶיהָ, יוֹשֵׁב!…

לֹא בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ, עַל־גַּבֵּי סֵפֶר מִתְכּוֹפֵף,

כַּאֲבוֹתָיו־זְקֵנָיו וּכְדוֹדָיו.. אַף־עַל־גַּב

שֶׁעֵינַיִם־יוֹנִים יֵשׁ גַּם לוֹ כְּמוֹתָם,

וְלִבּוֹ לֵב רַחוּם וְאוֹהֵב כְּלִבּוֹתָם.

כִּי אֵין אִמָּא מַחְשִׁיבָה אֶת דְּבָרָיו הַמְּלֵאִים עֹז

וִיבֵשִׁים וְקָשִׁים כִּקְלִפָּה שֶׁל אֱגוֹז…

הָעִקָּר – הִיא יוֹדַעַת – הוּא הַתּוֹךְ, הוּא הַפְּנִים.

וְהִיא, הַמַּכִּירָה כָּל־אֶחָד מִן הַבָּנִים

בְּתוֹךְ־תּוֹכוֹ, מִקַּטְנוּתוֹ – לָהּ גָּלוּי וְיָדוּעַ,

שֶׁאֵינֶנּוּ מִכָּל־שְׁאָר יְלָדֶיהָ גָּרוּעַ.

בִּדְבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַבְּרִיּוֹת – אֶבֶן־טוֹב!

אַךְ־בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם –

כָּאן יָפָה הַשְּׁתִיקָה! וְאוּלָם סוֹף־כָּל־סוֹף,

כָּל־אָדָם יֵשׁ לוֹ דֶרֶךְ מִשֶּׁלּוֹ לַמָּרוֹם,

וְשָׁם לְמַעְלָה נִפְגָּשׁוֹת הֵן, כָּל־דַּרְכֵי הָאָדָם,

כְּשָׁרְשֵׁי הָעֵצִים בְּאַדְמַת הַיְעָרוֹת,

בַַּקַּרְקַע הַמְשֻׁתָּף, וּכְמוֹ כָל הַנְּהָרוֹת,

שֶׁכֻּלָּם הֵם הוֹלְכִים וְנוֹפְלִים אֶל הַיָּם.

הִיא חוֹשֶׁבֶת תְּכוּפוֹת: בִּדְרָכִים מִשֶּׁלָּהֶם,

כָּל אֶחָד בְּשֶׁלּוֹ, הֵם עוֹבְדִים אֶת הַשֵּׁם.

כָּל־מָקוֹם שֶׁיֵּלְכוּ, כָּל־מָקוֹם שֶׁיִּבְרָחוּ.

וְזֹאת הָאֱמוּנָה שֶׁל אִמֵּנוּ, שֶׁכָּךְ הוּא –

הִיא טִפַּת נֶחָמָה לָהּ וּצְרִי לָהּ קֹרטוֹב

בְּשָׁעוֹת שֶׁל עֳנִי, בְּלֵילוֹת שֶׁל מַכְאוֹב.

בְּלֹא מִלִּים מִתְפַּלֶּלֶת הִיא, אִמֵּנוּ תְּכוּפוֹת.

וּבָטוּחַ אֲנִי: הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹטֵר

אֶת־כִּתְרוֹ הַנַּעֲלֶה וְהַיָּפֶה בְּיוֹתֵר –

אוֹתוֹ כֶּתֶר שֶׁלֹּא כֶּסֶף הוּא רָדוּד וְזָהָב,

אַךְ יָפְיוֹ הַדְּמָעוֹת הַטְּהוֹרוֹת הַנְּטוּפוֹת

מֵעֵינָיו שֶׁל קְשֵׁה־רוּחַ בְּהֶסְתֵּר, וְרַק פְּנִימָה –

אֶת הַכֶּתֶר־הַזֶּה, הַיָּפֶה בִּכְתָרַָיו,

הוּא גַם כֵּן מְקַשֵּׁט בִּתְפִילוֹתֶיהָ שֶׁל אִמָּא.

מֵעֵבֶר לַפֶּתַח, מִבְּלִי לַעֲבֹר אֶת הַסָּף,

מַקְשִׁיבָה אִמָּא לְ׳אֵלִיָּהוּ׳ וְנַפְשָׁהּ בָּהּ תִּתְעַטָּף:

׳נָא קַיֵּם אֶת־תִּקְוָתֵנוּ מֵעוֹלָם, אֶת הַחֲלוֹם,

נָא קַיֵּם וַהֲבִיאֵהוּ. וְצַוֵּה אֶת־הַשָּׁלוֹם

לְעוֹלָמְךָ הַגָּדוֹל הַמִּשְׂתָּרֵעַ כֻּלּוֹ,

לְכָל אֶרֶץ וּמְדִינָה, לְכָל עַם בִּגְבוּלוֹ.

וְעַד שֶׁיָּבוֹא הוּא, עָנִי וְרוֹכֵב עַל חֲמוֹר,

הֱיֵה אַתָּה מָגִנֵּנוּ וְאַתָּה עָלֵינוּ שְׁמֹר!

כִּי הִגִּיעוּ הַמַּיִם עַד מֵעַל לַצַּוָּאר,

וּבִיְּשׁוּנִי הַחַיִּים, וְכָל־מַה שֶּׁשָּׁאַר,

כֹּל וָכֹל – זֶה אַתָּה רַק בִּלְבַד, אֱלֹהַי.

וְתֵן בְּרִיאוּת, פַּרְנָסָה וְשִׂמְחָה לִילָדַי

בְּכָל־מָקוֹם שֶׁהֵם שָׁם פְּזוּרִים הַמִּסְכֵּנִים,

בְּקַצְוֵי הָעוֹלָם! וְאֶל הָאָרֶץ הַהִיא

שֶׁכָּל־אֶחָד מֵהֶם שָׁם – שְׁלוֹמֶיךָ תָּבִיא,

בְּחַסְדְּךָ, אֱלֹהִים! יְהִי שָׁלוֹם בְּפָּרִיס,

בִּנְיוּ־יוֹרְק, בְּקוֹלוּמְבִּיָּה, בִּבְּרַזִּיל. וְתַכְנִיס

הַבְּרָכָה גַם אֶל־פּוֹלִין, שֶׁנּוּכַל בִּמְנוּחָה

כָּאן לִגְמֹר אֶת־שְׁנוֹתֵינוּ זֶה עִם זוֹ, הַזְּקֵנִים.

וְשֶׁנִּשְׁמַע בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת מֵאַרְצֵנוּ הַבְּרוּכָה,

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מֵאַרְצְךָ הַיְּקָרָה.

וְאִם בָּאָה הָעֵת – קַבֵּץ כֻּלָּנוּ בִּמְהֵרָה

רַק לְשָׁם, רַק לְשָׁם, כִּי לְהֵיכָן אִם לֹא לְשָׁם?׳

הִיא יָצְאָה מִן הַחֶֶדֶר. הַשָּׁמַיִם בִּתְכֶלְתָּם

הַכֵּהָה שֶׁלִּפְנֵי עֲלוֹת־הַשַּׁחַר עֲטָפוּהָ

מַעֲטֵה־סוֹד. וְהִרְגִּישָׁה אֶת־גּוּפָהּ כְּחֵלֶק־מָה

מֵאֱלֹהִים, הַמְרַחֵף בֵּין כּוֹכָבִים וַאֲדָמָה.

הִתְבַּיְּשָׁה בַּדְּמָעוֹת וּבַדְּאָגוֹת שֶׁתְּקָפוּהָ

זֶה־עַתָּה, לִפְנֵי כַּמָּה רְגָעִים. וְכָךְ קָרָה,

שֶׁרוּחָהּ הַנְּכֵאָה לִרְגָעִים הִתְבַּהֲרָה,

וּפְצָעֶיהָ נֶעֶלְמוּ כֻּלָּם לְרֶגַע זָעִיר,

וּמְקוֹמָם תָּפְסוּ אֱלֹהִים וְהַשַּׁחַר וְהַשִּׁיר.