תודת המחבר נתונה למחלקה לאמנות של משרד החינוך והתרבות ולקרן עמו"ס על שם הנשיא שזר בירושלים וכן לקרן ישראל מץ בניו-יורק שסייעו להופעת המהדורה הזאת של שבעה כרכים.

למרים באהבה

א

מחשבת הכינוס של ערכי רוחנו לדורותיהם, כשהיא נדרשת, בתכנית מבוררה, הלכה למעשה, דין שתהא מקפת, בכלל מפעלי התרגום הצריכים, לא בלבד את לשונות-הנֵכר, אלא גם – ומבחינות מסוימות: ביחוד – את לשונות-הבית, שיצירתנו נזקקה להן. ולשונות-בית אלה ראש להן לשון-היהודים, שזכתה לְמַה שלא זכו חברותיה, שכן בנתה בית גדול, רב-קומות ועתיר-אגפים, בספרותנו הכוליית, והוא בית שהכרת תולדתו, על עשייתה ורחשה, הוא חלק אינטגראלי של ידיעת תרבותנו ותודעתה. ואין לך מה שעשוי לפרנס בקרבנו את ההכרה הזאת כמעשה-תרגום נאות ומחושב, שעניינו מבחר ספרות-אידיש לסוגיה. כמעט כדרך-הטבע הוא, כי מעשה-תרגום כזה הנועד להקנותנו אותו מבחר רב-פנים, יתפתח מקו-מגע סמוך למעגל-הבנה מופלג; בדיבור אחר: מן המאוחר אל המוקדם. לאמור, ראוי לו לאותו מחזור-כרכים שסדר נתינתו יהא באוֹפן שדור אחרון יסע ראשון, ואחריו יבואו קודמיו וקודמי-קודמיו. אכן, שורת-השיקול נותנת, כי עינם ולבם של קהל-העברים, וביותר של צעיריו, נוח להם לתפוס תחילה את אילנה של ספרות אידיש מצמרתה המתנוססת ברומו, על חִנָה הגמיש והעז, ואחר-מכן לצנוח אל העובי החסום של גזעו, ובאחרונה לירד אל העומק המשופע על שרשיו ושרשי-שרשיו. סדר הכרה כזה צידוקו גם בתכונתו של רוח-הקורא גם במתכונתו של חומר-הנקרא: הצמרת לגופה היא בנותן חידוש; הגזע לגופו הוא בנותן השלמה; השורש לגופו הוא בנותן יסוד. ואם לגופם כך, לגופו של הקורא לא-כל-שכן.

הלכך נקבעו שלוש תחנות מכריעות בסדר-המסעות של מעשה הכינוס שלפנינו: תחנה ראשונה, תחנת החידוש, בחינת תפוס לשון אחרון, שהיא גם גמר-בישולה של ספרות אידיש – מיטב שירה, פרוזה וביקורת שלאחר הקלסיקה, ששלושת אבותיה-בוניה נעשו מכבר נחלת קהל-העברים, באופן שידיעתם המַפרה היא כהנחת-אב-שממילא. תחנה שלאחריה, תחנת ההשלמה – יצירי תקופה קודמת, שבין ההשכלה ולאחריה, ביחוד בשני סוגים; הסוג האחד (פרוזה), שאין לו בספרות העברית מקבילה סינכרוֹנית מַספקת; ובעיקר הסוג האחר (מחזה), שאין לו בה מקבילה סינכרונית כל-עיקר. אסופּה המכוונת למנות את החסרון האחד (פרקים מובחרים של הפרוֹזה עד מנדלי וכמעט ועד בכלל), וכן אסופּה המכוונת למנות את החסרון האחר (תריסר חטיבות של קומדיה עד מנדלי ובפירוש ועד בכלל), חשיבותן מרובה גם מצד עצמן, כמופת לחיוניותה וכוח-עיצובה של הלשון, שהשימוש בה בידי הסופרים תחילתו שלא לשמה וסופו לשמה; גם מצד התוספת המכרעת שבהן לחשבון-התקופה וסיכומו. תחנה אחרונה, תחנת המסד – מיטב היצירה, שיצאה מרשות-היחיד ונכנסה לרשות-הרבים ונבלעה בה עד שעשתה בה כבתוך שלה; עידית יצירת-העם, ביחוד בשלושת סוגיה: פתגם-העם, שיר-העם, אגדת-העם, המחייבים שוני גישה וטיפול, שכן מה שהוא משאלה בשתי התחנות הראשונות הוא חובה בתחנה האחרונה – צירופה של לשון המקור ללשון התרגום. דומה, כי כינוס משולש כזה יכשיר המשך התעניינות והעמקתה, ויעודד סיום המפעל, באופן שכינוס האידיש החיה, שהוא בחזקת וכבר-מועד-לחזון, יחייב כינוס האידיש ההיסטורית, שהוא בחזקת ועוד-חזון-למועד.

ומשתזכה מגמת-הכינוס הזאת לברך על המוגמר, תוכל גם להתברך, כי סייעה לא בלבד להשלמת הידיעה הספרותית, אלא גם להשלמת התודעה ההיסטורית, וביחוד להשלמת-המאזן של כלל-יצירתנו, שלא תיעשה אלא מתוך בינה וכושר-בינה במפה גדולה ומקיפנית ביותר. הרוצה לידע גודל עירעורו של המאזן הזה בימינו, יבדוק במחקרים הכוללים של ספרותנו כפולת הלשון, שנצמחה בקרב גדול-שבטי-העם, שבט אשכנז, וביותר בדורות אחרונים, וימצא כי החוקר המתייחד בחטיבה העברית נוהג כאילו לא היתה חטיבה אידית; והחוקר בחטיבה האידית נוהג כאילו לא היתה חטיבה עברית, וכאן וכאן מפת היצירה מצומצמת לא בלבד ביריעת שטחה אלא בעיקר בקישורי עמקה. אמנם דרכו של צמצום שהוא מבליט ואף מגדיל את הפוזיציות, אך הוא מעמעם ואף משבש את יחסי-הפרופורציה הנכונים, וביחוד הוא מקפח את שיעור-הקומה ושיעור-ההיקף ומרגיל לראייה חסרה או מפוצלת של חזיון כולל, ולענייננו: החזיון הכולל של ספרות העם.

ב

בקשת ההתגברות על קפוח-העיון ופיצוי הדיון ניתן לה לכאורה בית-אחיזה נוח בתחום-הזימון של שתי הלשונות כדמות אוּנְיָה פֶּרסוֹנאַלית – הלא זאת הסיעה הגדולה של סופרים כפולי-לשון בדורות אחרונים, המניחה פתח-התבוננות נרחב במעשה היצירה שהתחולל בכפל-היסודות, כשהיוצר נדרש להֵאָמן לכל יסוד ויסוד לפי חוקתו, וחתר מתוך המתיחות של שניהם להגיע דרך השוֹני של אפשרויות-הביטוי לשוֹוי של יכולת-הביטוי. אבל תחום הזימון הזה בדורות אחרונים תחילתו כחבל העבה, אמצעו כרצועה הצרה, וסופו כחוט הדק-מן-הדק, שכן האוּנְיָה הפֶּרסוֹנאַלית התפוגגה והלכה ותחתיה באה, בהדרגה נמהרה ביותר, יחידוּת-לשון, על דרך הפירוד של הנושאים והנשוּאים; פירוד שהבחינה האידיאולוגית, שעיקרה הבדל האוריֶנטציה ההיסטורית, היתה מפרנסת אותו ומתפרנסת הימנו. ולפי שרובה של יצירתנו במעלת הבשלוּת, שהיא ממפלאות-כוחו וסגולתו של הדור, היא על דרך ההפרד, באופן שתקופתנו חולשת על שתי ספרויות מעולות, הדין נותן שמעשה הכינוס, המבקש להגיע מן המאוחר אל המוקדם, ייפתח לא בתחום הזימון אלא בחילופו דוקא.

והמבקש חילופו ימצאנו בדרגת ההתפתחות, שבה שתי הספרויות עשו כל אחת בלשונה לפי מצעה ולפי אמצעיה, באופן שנבראו שתי מלכויות, שכמעט נתקיים בהן עניין אין מלכות אחת נוגעת בחברתה כמלוא נימה. וניתן להבחין בין הפרוזה, שבה דרגת-הריחוק היא ממוצעת, ובין השירה, שבה דרגת-הריחוק היא קיצונה, שכן ספירת-השירה מידת חירותה גדולה משל כל ספירה אחרת בספרות, ולא בכדי נמצאו שחששו מפני מעמד, שבו הפרד הלשון, שהביא לידי הפרד-ספרות, סופו יחזק את הפרד-העם; אלא שחששה זו היא כדרך חשבון שלא מדעת-בעלים, שכן התעלמה מדיאלקטיקה מיוחדה, שכמותה כמושכל – משנעשה התוכן, במזל החיצוי האידיאולוגי, כשמאל דוחה, נעשית הצורה, במזל השיתוף העממי, כימין מקרבת; משנעשה הכלי, במזל ההפרד הלשוני, כשמאל דוחה, נעשה הענין, במזל האיחוד ההיסטורי, כימין מקרבת. ואפשר ושחוק-הפלאים הזה הוא חידת-השירה הזאת ופתרונה.

ג

סקירה חטופה בהתפתחותה של ספרות-אידיש, ובעיקר של שירתה, עשויה להעמידנו על אותה חיוניות מופלאה שגרמה כי תקופה קצרה ביותר היה בה כדי תהליך גמור, מהתחל-בוֹסר על רוב חיספוסו ומעט חִנו, עד השלם-פרי על גודש-עסיסו ושפעת-נויוֹ. כמעט לא ייאמן כי עוגת-ימים קטנה-בערך, כפי שהיא מפרידה, אם להעזר במשלים מועטים, בין פזמוני אליקום צונזר ובין שירי ה. לייוויק או משה קולבאק, בין החרוזות של בירך שאפיר ובין שירי מ.ל. האלפרן או מאני לייב, בין הקוּפּלטים של וולוולי זבארזשר ובין שירי יעקב גלאטשטיין או איציק מאנגר – יהא בה כדי תהליך, שהצריך בספרויות אחרות שלשלת דורות ארוכה למדי. ודאי שיש גזירה שוה עם התפתחות מפליאה כמותה – כמה גלגולי התפתחות נדרשו ברגיל למעבר חד, שכמותו כמהפכה, בין גמר-הבישול של יל"ג ובין המזרע, לא-כל-שכן הקציר, שבשירת ביאליק, כביכול קירבה קיצונה ומרחק קיצון בשעה סמוכה אחת. אבל דוקא הגזירה השוה הזאת עשויה שתּטעה, שכן שירה שנשענת מדעת על מוֹרשת שהקלאסיקה פקדתה בכמה מהדורות, ומשכילי-העם נהגו בלשונה סלסול-קודש, אינה דומה כשירה שלא היתה לה משענת זאת וכזאת, ומה שהיה לה בקירוב-קירובה היה סמוי ממנה או לא נחשב בעיניה, ומשכילי-העם נהגו בלשונה בעטת-חוֹל, ובפתח התקופה, ואפילו בהמשכה, היו נעזרים בה על דרך האסטרטגיה המחוכמת של הוצאת החנית מידי המצרי להמיתהו. כי קצרה יד החנית ועשתה בהיפך יד האוחז בה וחפצו, הוא דבר, שכשם שהוא מכלל התבוסות הפּרוגראמאטיות של המשכילים, כך הוא מכלל הנצחונות הסתמיים של העם, שהאידיש היתה לו דֶבק עז של חייו, חיי העדה וחפץ קיומה והתמדתה. על-כן ודאי הדין עם אלה מחוקרי ספרות אידיש, הקרויה חדשה, שאינם אדוקים בסכימה של רוב חוקרי ספרות עברית, הקרויה חדשה; היא הסכימה, המעמידה את הספרות הזאת על מסד יחיד – יציריה של מפלגת ההשכלה, באופן שהספרות החדשה הזאת, על דרכה הגיניטית והדיאלקטית, אינה מסתברת אלא על בסיסם בלבד. הסכימה הזאת, שהיא הטעאה חמורה לחקר החטיבה העברית, היא פרדוֹכּס גמור לחקר החטיבה האידית – שכן היא מחייבת להניח כאָביה את אוֹיבה, ולפחות את יריבה, וכאִמָהּ את מגילת כתיבתם המעטה. והרי כל אותה כתיבה לא באה אלא משום דבירותם של המוני-העם, טיפוחי המפלגות היריבות להשכלה, בלשון-דיבורם, כשם שערכה הקיים של כל אותה כתיבה אינו אלא במידה שנמשכו, ויהא בלשון סגי נהור, לקנייני העם, החל בהווי ומנהגות, וכלה בסממני אידיומאטיקה.

אלא שגם הסכימה המתוקנת של חוקרי ספרות-אידיש צריכה תיקון, שכן ברגיל היא מדברת על בסיס כפול, באופן שהיא מזכירה את מפלגת המשכילים ומפלגת-החסידים ומבלעת את מפלגת המתנגדים, ודין שתהא כוללת מה שבין המפלגות ומעבר להם, כלל ‘עמך’, שהוא אדוני הבסיס הנכון של ספרות חיה, וביחוד של שירה חיה, מהיותו אדוני לשון עשירה ודינאמית, שיש בה אוצר מופלג של סיפור-מעשה וחידה, מהתלה ומשל, שיר-עם ופתגם, ירֵשה חיה ותוססת, מִשקע של תולדה והווי, אספקלריה של אמונה ותקווה, והוא-הוא המעיין שפירנס במכריע את הספרות בלשון אידיש, ובמסוים אף את הספרות בלשון עברית, והיא פרשה לגופה.

והמעיין הזה, שמשכילי-העם גילו אותו באיחור מעציב כל-כך (בדוק, למשל, תאריכה של אסופּה ראשונה לשירי-עם בעם מעמי אירופה ותאריכה של האסופּה הראשונה בעמנו), פירנס את שירת האידיש בכל גלגוליה בתמורת-העתים וגורל בית-ישראל בה, בתחום-המושב על ייצובו ופריצתו, בנחשול הנדודים ושידוד המערכות, בגלגל הנפתולים של עקירה והנחה, בנפתולי הזרמים והכיוונים, במאבקי מהפכות ומלחמת-מעמדות, בתנודות-הקרקע ופרפורי-הנפש, בסבך הבעיות של מסילת-הרבים ונתיב-היחיד, ולכל לראש במלחמה הרצופה לקיום העם והווייתו. ואין לך אספקלריא פנימית לכל אלה כשירת אידיש, שחלל-התפשטותה כרוחב-התפשטותם של המוני דובריה על כינוסם ופיזורם כאחד.

ד

פתח-הצצה ראוי באספקלריה זאת הוא צורך גדול לקהל-העברים, והוא ניתן לו באסופּה זאת – שמשון מלצר, שרוח-העברית ומזג-האידיש הם כאחדים בידו, כעדות פיוטו, מָשָל שירת נעמי ושירת רות בכרך אחד, נראה כשושבין המזומן לקיים את התעודה, והוא גם קיימה בספר שלפנינו, שבניינו ומתכונתו מיוחדים במינם. אין זו אנתולוגיה לפי הסדר המקובל ביותר – סדר של מחברים, אלא לפי סדר שאינו מקובל כל-כך – סדר של חיבורים. לא שלא היתה דאגה לנציגות מבחינת האישים, ולא שלא היתה הקפדה על טיב-נציגותם, אלא הדאגה וההקפדה הזאת הם כתנאים מוקדמים ומחוייבים מאליהם, הבאים לשמש את העיקר – בחירת השיר וקביעתו מבחינת העניין, הנושא, המוטיב.

תשעה שערים באסופּה, והטיול בהם סדרו עמו: תחילה אנו ככנוסים בפינת הנפש וסתרה; ואף שהרחש, שהוא מעניינו של שיר ושיר, הוא על-פי אופיו וגזירתו, בודד ויחיד, הריהו משתלב, עם לכרחו אם לרצונו, בארשת שהיא על-פי מהותה ותכונתה עממית. ואפשר שהשילוב הזה, שהוא מקיים את עצמו כמעט ככלל, מקורו בתולדה ודרכה של שירת אידיש, שקשה לה ניתוק אחרון בין פרט וכלל. וראה, ההפלגה מפינת הנפש לנופו של עולם כרוכה בה יגיעת רוח ודמיון נאמנה לתפוס את המראות לעצמם, אך סוֹפה של היגיעה שאינה מוצאת מחוצה לה אלא את הכבוש מפנים לה, ונמצא ששני היסודות שהתנצחו בפינת-הנפש מתנצחים גם בנופו-של-עולם, שממנו אנו קרוּאים לנופו של בית ונפשותיו. ופה מתנגנת שירה כמעט אחידה במצעה ושונה בנעימותיה – ואריאציות נלבבות ביותר למזמור-שיר-האינטימיות. התרחבותם של כתלי-הבית כדי כתלי-ההיסטוריה נעשית גם היא לאורה וצליליה של אותה אינטימיות עצמה – הריווח הניתן בשירה העברית בכוח לשונה על סיגנאותיה ההיסטוריים נטרד בשירת אידיש, שהיא כדרך המדרש החי שאין מוקדם ומאוחר, ודין דמויות רחוקות כאישי המקרא כדין דמויות קרובות כאישי החסידות, שאלה ואלה שרויים במחיצה אחת, היא מחיצת הבית, שמיצר-הקירבה של דור ומרחב-הריחוק של דורות מקופלים בו כפקעת אחת.

ולפי שגם חמדת-טיול של פייטני-יהודים בשירה אינה פטורה מגזירת-טלטול של המוני-יהודים בחיים, הרי משעמדת על כפל-התכונה המופלאה של הבית, אתה נתבע לעמוד על כפל-תכונה מופלא ממנו: ארבעת כתליו הם גם נטועים ועומדים בגולה הישנה וגם מתנודדים והולכים לגולה החדשה, ולא ייפלא עירוב-רגשות, מבהיל ונוגה, של בית ונכר בקנה אחד. ומשננערה פרשת גורלו של בית-ישראל, היא כמדלגת על פני גלגולי-הדור ונאחזת בקטבים: הקוטב האחד, והוא כגוש-האופל המעובה, בחינת אחרון אחרון נורא – הקינה על טבח העם וכליית קיבוציו בגולת אירופה; הקוטב האחר, והוא כקו-האור הדק, בחינת אחרון אחרון נאור – ההתרפקות על תקומת ישראל במולדתו, נחמת הבראשית החדשה. והיא נחמה, שאינה נקנית בשיכחה העולה חטא, חטא ההתעלמות מאמיתם של קורות העם.

ומִשמרת-הזכרון, כשם שהיא מובלטת יפה-יפה במחזורי-הסיום, כך היא מובלעת בכל המחזורים שלפניהם ומחלחלתם, והיא תפארתם, תפארת השירה הזאת וייעודה בעם.

[בין כסה לעשור תשט"ז]

ה

ובבוֹא המשורר עתה לכנס את כתביו ולההדירם ראה טוב לפניו לכלול בהם, בשני כרכים מיוחדים, תרגומיו משירת יידיש, ובהם ניתנה, מקץ עשרים שנה ושנה, מהדורה חדשה ומורחבת של אסופּתנו “על נהרוֹת”, וחידוּשה והרחבתה הם במה ששָת לה שלוש נוספות. האחת – משוררים שכונסו להם עתה משיריהם שלא באו קודם על תרגומם, ובכללם אף חטיבת-שיר גדולה, והיא הפּואימה של י.ל. פּרץ “מוּניש”, שהיא בכוֹרת-פירסומיו ביידיש. האחרת – משוררים שלא נכללו באסוּפּה נוסף עתה מניינם, ויש בהוספתם כדי להרחיב את המעגל ולגוונוֹ מקצת צדדיו, מהיותם בנותן-ייצוּג, אם לייחוּדה של שירתם על מחוז הורתה או גידולה (וכדוגמה יעקב גרוֹפר איש מולדאבה, מ.מ. שאפּיר איש בּוּקוֹבוֹנה, שמחה אייזין איש העלייה השנייה), אם למיוּחדוּתם של שירתם, שהיא כלוואי לעיקרם (וכדוגמה א. מ. פוּכּס הפרוֹזאיקן; מארק שאגאל הצייר), אם לנדירות עצמיוּתה של שירתם (וכדוגמה רייזל ז’יכלינסקי), ואם כי אך קומץ הוא – השלמתו כדבר נאה ומתקבל; אחרונה – מחזור גדול של שירי-עם, שנכללו קודם בקובץ “זמר עם” (הוצאת מרדכי ניומן, תל-אביב תש"ו), וכן בקובץ “על האהבה”, שהמתרגם תירגמם לפי בקשתו ולפי מיבחרו של מנדל זינגר עליו השלום (הוצאת “ידע עם”, חיפה תשי"א). רובם המכריע של השירים האלה הם שירי-עם ממש, שמחבריהם מעיקרם לא נודעו או נשתכחו, ואלמוֹניוּתם נתנה שהעם עשה בהם כבתוך שלוֹ, על דרך התוספת והמגרעת, ונבחרה הנוסחה הנאה והפשוטה ביותר. אך האסוּפּה לא פסחה גם על קצת שירים שמחבריהם נודעים, אלא שגורלם היה כגורל שירי-עם, שנתפשטו הרבה ואוֹפיָים העממי לא הצריך פוֹלקלוֹריזציה. כדי להשגיר זמרתם של השירים האלה נתלוו להם מנגינותיהם, כפי שהתקינום בני-הכי (יצחק אֵדֶל עליו השלום, יהויכין סטוּצֶ’בסקי ומשה בוּק שיאריכו ימים ושנים), ולוואי ויזכו להיות מושרים בפי העם, כי לכך נוצרו.

[צום גדליהו, תשל"ז]

דב סדן

אַהֲבָה וְיָגוֹן

---

למרים באהבה

---

הַשֶּׁמֶשׁ תִּשְׁקַע לָהּ

מאת

משה לייב הלפרן

הַשֶּׁמֶשׁ תִּשְׁקַע לָהּ מֵעֵבֶר לָהָר,

תַּגִּיעַ בְּשֶׁקֶט, תָּבוֹא אַהֲבָה.

תַּגִּיעַ בְּשֶׁקֶט, תָּבוֹא אַהֲבָה,

תּוּגָה תוֹשִׁיבֶנָּה עַל כֵּס-זְהָבָהּ,

תִּבְכֶּה עִמָּהּ יַחַד בְכָל לְבָבָהּ.

הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת מֵעֵבֶר לָהָר,

יַגִּיעַ טַוַּס-הַזָּהָב בְּטִיסָה.

יַגִּיעַ טַוַּס-הַזָּהָב בְּטִיסָה,

יִקַּח אֶת כֻּלָּנוּ עִמּוֹ וְיִשָּׂא

אֶל רֹאשׁ גַּעְגּוּעָיו בָּאַרְמוֹן הַנִּשָּׂא.

הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת מֵעֵבֶר לָהָר,

יַגִּיעַ הַלַּיְלָה, יָשִׁיר לוּ-לוּ-לוּ.

יַגִּיעַ הַלַּיְלָה, יָשִׁיר לוּ-לוּ-לוּ,

וְהָעַפְעַפַּיִם יֵרְדוּ וְיִפְּלוּ

מֵעַל לָעֵינַיִם לַמָּוֶת כָּלוּ.

---

יִצְחָק לֵיבּוּשׁ פֶּרֶץ: רוֹמַנְצֶרוֹ (א–י).

מאת

יצחק ליבוש פרץ

א

עֶצֶב נִשְׁמָתִי קוֹרֵעַ

וּבַלֵּב אֵין נַחַת,

אַף עַל פִּי שֶׁהִבְטִיחַנִי

לְכַלָּה לָקַחַת.

אֶלֶף פְּעָמִים נִשְׁבַּע לִי

כִּי הוּא יִשָּׂאֵנִי;

אַךְ לִבִּי בּוֹכֶה, נִצְבָּט בִּי –

כִּי בְּטוּחָה אֵינֶנִּי!

ב

הוֹי, חַיַּי תְּלוּיִים בְּךָ

כְּמוֹ בְּחוּט-שַׂעֲרָה;

כֵּן, נִשְׁבַּעְתָּ, וְאוּלָם –

אִם זוֹ שְׁבוּעָה כְּשֵׁרָה?

הוֹי, אַל נָא תִכְעַס עָלַי,

אִמִּי – מְקוֹר כָּל חֲשָׁשׁ;

גֶּבֶר, הִיא אוֹמֶרֶת לִי,

אֵינוֹ אֶלָּא נָחָשׁ!

ג

אִם אֹהַבְךָ? תּוּכַל כְּבָר לְשַׁעֵר!

הֵן בִּלְעָדֶיךָ כְּלָל חַיָּה אֵינֶנִּי!

אִם לִי יָקַרְתָּ? מֵחַיַּי יוֹתֵר!

אֲבָל לָקוֹחַ הֵן לֹא תִקָּחֵנִי!

דּוֹמֶה, אֲנִי עוֹמְדָה בְּלֵב הַיָּם,

וְלֹא אַגִּיעַ לְעוֹלָם לַחוֹף!

אַהֲבָתְךָ הָיְתָה לִי כְּמוֹ סַם,

לִמְנוּחָתִי הִגִּיעַ כְּבָר הַסּוֹף!

ד

חָתָן אָהוּב, יָקָר לִי,

עָשְׁרִי אֲשֶׁר נִשְׁאַר לִי

תִּרְצֶה עַתָּה לָדַעַת?

הָיֹה הָיְתָה גִנָּה לִי,

סְגוּרָה וּמְסֻגֶּרֶת,

גְּדוּרָה וּמְנֻטַּעַת.

אֲבָל אַתָּה קָפַצְתָּ,

וְלַגִּנָּה פָּרַצְתָּ,

בַּסֵּתֶר הִתְגַּנַּבְתָּ,

פִּרְיִי יָפֶה רַב-יֶתֶר מֵעַל עֲנַף תִּפְאֶרֶת

בְּגִנָּתִי קָטַפְתָּ!

ה

עֵינַי יָבְשׁוּ מִדֶּמַע,

בּוֹכֶה בִּי לְבָבִי!

מִמְּךָ אֵיךְ אִפָּרֵדָה,

מִמְּךָ, הוֹי אֲהוּבִי!

אַתָּה אִם תִּשְׁכָּחֵנִי –

שְׁמַע אֲשֶׁר אֹמַר:

אֲנִי בְּךָ אֶדְבָּקָה,

שֶׁיִּלְעֲגוּ לִי מַר!

אֲנִי אוֹתְךָ אַזְכִּירָה,

גַּם עֵת וִדּוּי אֹמַר!

בְּסוֹף נְשִׁימָתִי עוֹד

אַבִּיעָה אֶת שִׁמְךָ – –

עַתָּה סְעָה, עָזְבֵנִי,

גָּרְשֵׁנִי מֵעִמְּךָ!

ו

'אֲבוֹי, בִּתִּי, הוֹי, עֲטַרְתִּי,

עַל מַה תִּבְכִּי מָרָה?

הַאִם אָכְלֵךְ, מַשְׁקֵךְ יֶחְסַר

אוֹ נַעֲלֵךְ צָרָה?

אֲבוֹי, בִּתִּי, הוֹי, עֲטַרְתִּי,

הָקֵלִּי לְלִבֵּךְ!

הֵן אֵין מַחְסוֹר בַּחֲתָנִים,

אִם אַתְּ יָפָה הִנֵּךְ!'

אֲבוֹי, אִמִּי, הוֹי, עֲטַרְתִּי,

מַה בִּדְבָרֵךְ מוֹעִיל?

הֵן בִּשְׁבִילִי אֵין בָּעוֹלָם

לֹא נַחַת וְלֹא גִיל!

אֲבוֹי, אִמִּי, אֵין נֹחַם לִי

בְּעֵת צָרָה וָצוֹק –

חַיַּי מָרִים כְּלַעֲנָה,

הַמָּוֶת לִי מָתוֹק!

ז

אִמִּי הַנֶּחְמֶדֶת, עֲטֶרֶת רֹאשִׁי!

(בּוֹכָה הַכַּלָּה וְאוֹמֶרֶת)

תְּנִי לִי שִׂמְלוֹת נִשּׂוּאַי הַיָּפוֹת,

אֶהְיֶה עֲלֵיהֶן מְמָרֶרֶת!

שִׂמְלוֹת נִשּׂוּאֶיהָ בְּדֶמַע הִטְלִילָה,

בְּזוֹ אַחַר זוֹ מְמוֹגֶגֶת.

אִמִּי (הִיא אוֹמֶרֶת) קְחִי וְחַלְּקִי,

לְכַלָּה עֲנִיָּה תְּנִי כָּל בֶּגֶד.

וְהָיוּ לִבְרָכָה, לְשִׂמְחָה וּלְמַזָּל

שִׂמְלוֹתַי לְכַלָּה עֲנִיָּה.

וְרַק אֶת שִׂמְלַת הַחֻפָּה לִי קִרְעִי –

לִקְלֹעַ לִי חֶבֶל-תְּלִיָּה!

ח

'לְפָנִים גַּם שְׁנֵינוּ פָּרַחְנוּ,

בֶּאֱמֶת כְּמוֹ זוּג שׁוֹשַׁנִּיּוֹת.

כָּל עֶרֶב מְשִׁי שַׂעְרוֹתֶיהָ

לִטַּפְתִּי הָרֵיחָנִיּוֹת.

עֵינֶיהָ יָפוֹת אָז נָשַׁקְתִּי,

שְׂפָתֶיהָ אָדְמוּ בְּרָב-חֵן;

כָּל עֶרֶב חָבַקְתִּי בִּזְרוֹעַ

צַוָּארָהּ הַצָּחוֹר מִנִּי שֵׁן.

עַתָּה אִישׁ אַחֵר בַּעֲלָהּ הוּא,

עִמּוֹ הִיא יוֹצֵאת לְטַיֵּל.

וַאֲנִי כָּל הַיּוֹם רַק אֻמְלַלְתִּי,

וְכִמְעַט מִשְׁתַּגֵּעַ בַּלֵּיל!'

ט

'עָבוֹר עָבַרְתִּי בָּעוֹלָם,

לִמְצֹא אָשְׁרִי חָשַׁבְתִּי;

עָזַבְתִּי כָּל הַצְלָחוֹתַי

וְרַק אֵלַיִךְ שַׁבְתִּי!'

הוֹעֵל יוֹעִיל עַתָּה שׁוּבְךָ

כְּמוֹ לַמֵּת אַסְפֶּלֶת!

יוֹתֵר מֵאֶלֶף חַיָּלִים

אִמִּי עַצְמָהּ פּוֹעֶלֶת!

הִיא כָּעֲסָה וְצָחֲקָה,

כִּי עוֹד מַמְתֶּנֶת אָנִי;

וְנִשְׁבְּעָה לִי כָּל הַיּוֹם,

רַמֵּה כִּי רִמִּיתַנִי!

וְהִתְחַנֵּן הִתְחַנְּנָה

וּבִדְמָעוֹת בָּכָתָה,

וְנִשְׁבְּעָה כִּי לֹא אָמְנָה

הָיוּ דְבַרֶיךָ אָתָּה.

הַבְטֵחַ הֵם הִבְטִיחוּ לִי

שִׂמְחָה וְנֶחָמָה;

וְכָךְ קָבְרוּ אוֹתִי קָבוֹר

חַיִּים בָּאֲדָמָה!

י

הוּא הָיָה בּוֹדֵד מְאֹד

כְּאֶבֶן כֵּן בָּדָד;

רַק אַחַת הָיְתָה לוֹ כָּאן,

רַק אֲנִי בִּלְבַד!

וְעַתָּה שֶׁמֵּת, וַאֲנִי

צוֹחֶקֶת לִפְעָמִים,

מֵת הוּא בֶּאֱמֶת, מִסְכֵּן,

אֶלֶף פְּעָמִים!

---

תּוֹר יַלְדוּת

מאת

מרדכי גבירטיג

תּוֹר יַלְדוּת, הוֹי נְשִׁיקָה-עַל-מֵצַח,

עַל לִבִּי חָרוּת אַתָּה לָנֶצַח;

עֵת עָלֶיךָ רַק אֶחְשֹׁב

עֶצֶב אֶת נַפְשִׁי יִתְקֹף –

הוֹי כַּמָּה מַהֵר כְּבָר נִזְדַּקַּנְתִּי.

עוֹד לִפְנֵי עֵינֵי-רוּחִי עוֹמֶדֶת

הַבִּקְתָּה שֶׁל יַלְדוּתִי נֶחְמֶדֶת,

גַּם עַרְשִׂי אֶרְאֶנָּה עוֹד,

בִּמְקוֹמָהּ שָׁם תַּעֲמוֹד –

כַּחֲלוֹם רָחוֹק, כְּצֵל פּוֹרֵחַ.

וְאִמִּי, אוֹיָה, שֶׁאֲהֵבַתְנִי,

אַף-עַל-פִּי לַחֶדֶר שֶׁגֵּרְשַׁתְנִי,

כָּל צְבִיטָה מֵאֵת יָדָהּ

מַה הֵיטֵב נַפְשִׁי יָדְעָה –

אִם כִּי שׁוּם סִימָן לֹא עוֹד נִשְׁאַר לִי.

עוֹד אֶרְאֵךְ, הוֹי פֵיגֶלֶה יָפְיֶפֶת,

עוֹד אֶשַּׁק לֶחְיֵךְ הַמְשֻׁזֶּפֶת;

בָּבוֹתַיִךְ בְּנוֹת הַחֵן

אֶל לִבִּי חָדְרוּ לִי הֵן –

הֶאֱמַנְתִּי כִּי תִהְיִי שֶׁלִּי אָתְּ.

תּוֹר יַלְדוּת, יְמֵי שִׂמְחָה שֶׁיָּפוּ!

לֹא תָּשׁוּבוּ עוֹד, יָמִים חָלָפוּ!

עֵת רָעָה, יְמֵי סַגְרִיר,

קֹר וָעֶצֶב, בְּכִי מָרִיר –

מְקוֹמְכֶם הַמְכֻבָּד תָּפָסוּ!

תּוֹר יַלְדוּת, הַפְסֵד הִפְסַדְתִּיךָ!

גַּם אִמִּי רֹאשָׁהּ בַּבּוֹר הִנִּיחָה…

מִן הַבַּיִת אֵין סִימָן,

פֵיגֶלֶה פָּרְחָה מִזְּמָן…

הוֹי, כַּמָּה מַהֵר כְּבָר נִזְדַּקַּנְתִּי.

---

מַעֲשֶׂה בְּחַיְטוּט

מאת

מני ליב

– אִמִּי הַיְקָרָה, הוֹי אִמִּי שֶׁאֹהַב,

אַל־נָא תְגָרְשִׁי הַחַיְטוּט מִן הַסַּף,

כִּי זֶה הַחַיְטוּט הוּא יָפֶה כְּמוֹ פָּז

וְזֶה הַחַיְטוּט הֵן אֹהַב מִנִּי־אָז.

– בִּתִּי, אַתְּ הָפַכְתְּ אֶת חַיַּי לְתוּגָה!

הַאִם לְחַיְטוּט שֶׁכָּזֶה אַתְּ זוּגָה?

אָבִיךְ לָךְ יָבִיא מִמֶּרְחָק מִן הָעִיר

חָתָן לְתִפְאֶרֶת, יַחְסָן וְעָשִׁיר.

– אֵינֶנִּי רוֹצָה לֹא יַחְסָן, לֹא עָשִׁיר,

וְלֹא לְאַבֵּד עוֹלָמִי הַצָּעִיר;

הֵן זֶה הַחַיְטוּט הוּא יָפֶה כְּזָהָב

וְזֶה הַחַיְטוּט אוֹתוֹ רַק אֹהַב.

לֹא תֵשְׁתְּ, לֹא תֹאכַל הַנַּעֲרָה כָּל הַיּוֹם,

אַף עַיִן אַחַת כָּל הַלֵּיל לֹא תַעֲצֹם;

חִוֵּר, מִתְנוֹדֵד כְּעָלֶה הַמָשְׁלָךְ,

לִפְנֵי חַלּוֹנָה הַחַיְטוּט יִתְהַלָּךְ.

וְאַבָּא וְאִמָּא יָדְעוּ מָה אִתָּם,

כָּתְבוּ לְמַזָּל הַתְּנָאִים לְבִתָּם!

עָבַר טֵי"ת בְּאָב, שַׁבַּת־נַחֲמוּ בָּא –

הֵכִינוּ הַכֹּל, הֶעֱמִידוּ חֻפָּה!

שָׁנִים עַל שָׁנִים לֹא רָאוּ הַבְּרִיוֹת,

שֶׁכָּךְ חֲתֻנּוֹנֶת הִפְלִיאָה לִהְיוֹת;

הַזּוּג כַּחַמָּה בָּרָקִיעַ הֵאִיר,

נִגְּנוּ וְרָקְדוּ וְיָצְאוּ גַם בְּשִׁיר;

אָכְלוּ וְשָׁתוּ מִנִּי־טוֹב וּמֵיטָב,

יָרַד הַשֻּׁמָּן עַל זָקָן וּמַדָּיו,

וְעַד אֶל הָרְחוֹב הַשְּׁבִיעִי לַחַיְטוּט

יִלְּלוּ כִּנּוֹרוֹת וְנִסֵּר בַּס צָרוּד.

---

סוֹחֵר הַפְּנִינִים

מאת

מני ליב

טָסִים הַסּוּסִים רְתוִּמים לַמִּזְחֶלֶת,

הַשּׁוֹט מְלַהֵט וּצְלִיפָה מִצְטַהֶלֶת,

בְּעֶלֶז רַנִּים הַזּוּגִים.

– לְכִי, נַעֲרָה, וּפִתְחִי אֶת הַשַּׁעַר!

תְּנִי לִי לִמְצֹא פֹּה מַחְסֶה מִן הַסַּעַר,

הֲרֵינִי סוֹחֵר בִּפְנִינִים.

– סוֹחֵר בֶּן־סוֹחֵר, אַתָּה בָּא מִן הָרַחַק,

אֶל בֵּית־עֲנִיִּים הַגָּרִים פֹּה בְּדַחַק,

וּמִי פֹּה פְּנִינֶיךָ יִקְנֶה?

– לֹא בָּאתִי לִמְכֹּר, אֶלָּא בָּאתִי לָקַחַת,

אַשְׁרֵי הַהוֹרִים, שֶׁזָּכוּ לָךְ בְּנַחַת

לַבַּת הַיְקָרָה מִפְּנִינִים!

– סוֹחֵר בֶּן־סוֹחֵר, בְּוַדַּאי שֶׁלֹא בָּאתָ

אֶת כָּל הָאֱמֶת לוּ יָדוֹעַ יָדַעְתָּ,

קָנֹה לֹא תִּקְנֵנִי בִּמְחִיר…

– לְכִי, נַעֲרָה, וּפִתְחִי אֶת הַשַּׁעַר!

תְּנִי לִי לִמְצֹא פֹּה מִסְתּוֹר מִן הַסַּעַר,

לִפְצֹר בְּאָבִיךְ וְאִמֵּךְ…

– סוֹחֵר בֶּן־סוֹחֵר, הוֹי מִלִּים אַל תַּכְבִּירָה,

וְאַל נָא לַשָּׁוְא אֶת סוּסֶיךָ תַּדְהִירָה,

הֲרֵינִי נַעֲרָה מְאֹרָסָה…

זָזִים הַסּוּסִים רְתוּמִים לַמִּזְחֶלֶת,

הַשּׁוֹט מְרֻפֶּה, אֵין צְלִיפָה מִצְטַהֶלֶת,

בְּעֶצֶב רַנִּים הַזּוּגִים…

---

כַּלָּה הוֹי כַּלָּה

מאת

מני ליב

הַשֶּׁמֶשׁ זוֹרְחָה, גֶּשֶׁם־פָּז לוֹ נִתָּז,

עַל־יַד הַחַלּוֹן הַכַּלָּה יוֹשְׁבָה הָס;

לֹא מֶשִׁי הַלְּבוּשׁ, וְלֹא כֶּתֶּר־מְלוּכָה,

לַגֶּשֶׁם צוֹפָה, הִיא יוֹשְׁבָה וּבוֹכָה.

– כַּלָּה הוֹי כַּלָּה, מַה תִבְכִּי בְּכִי רָב?

–אֵיכָה לֹא אֶבְכֶּה, וּלְבָבִי בִּי יִכְאָב;

הָלַךְ חֲתָנִי, הוֹי אָשְׁרִי לוֹ הָלַךְ,

הִבְטִיחַ לָשׁוּב, וְלֹא שָׁב וְשָׁכַח.

–כַּלָּה הוֹי כַּלָּה, לְחִנָּם פַּחֲדֵךְ, –

הִנֵּה חֲתָנֵךְ בָּא, הַשְּׁבִיל מִתְאַבֵּךְ.

– זֶה לֹא חֲתָנִי שֶׁהַלֵּב לוֹ סוֹעֵר,

הַשְּׁבִיל מִתְאַבֵּךְ, כִּי הָעֵדֶר חוֹזֵר.

– כַּלָּה הוֹי כַּלָּה, לֹא תִרְאִי לְבַדֵּךְ,

כִּי עַל הַגִּבְעָה חֲתָנֵךְ שָׁם הוֹלֵךְ?

– זֶה לֹא חֲתָנִי שֶׁהַלֵּב לוֹ חוֹמֵד,

שָׁם עַל הַגִּבְעָה עֵץ בּוֹדֵד לוֹ עוֹמֵד…

– כַּלָּה הוֹי כַּלָּה, לֹא תִרְאִי זֹאת יָשָׁר,

הֵן בָּא חֲתָנֵךְ שָׁם מֵעֵבֶר־הַנָּהָר,

וּפָז, אֲבָנִים בְּשִׁבְעָה הַגְּוָנִים,

נוֹשֵא הוּא עִמּוֹ לָךְ מַתְּנַת־חֲתָנִים…

– לֹא פָּז, אֲבָנִים בְּשִׁבְעָה הַגְּוָנִים,

נוֹשֵׂא הוּא עִמּוֹ לִי מַתְּנַת־חֲתָנִים,

הֵרְחֵק וְהַרְחֵב, שָׁם מֵעֵבֶר־הַנָּהָר,

הַקֶּשֶׁת פֹּרְשָׂה, בִּגְוָנֶיהָ תִּזְהָר…

אוֹר שֶׁמֶשׁ וָעֶרֶב… הַטַּל אַט נִתָּז.

עַל־יַד הַחַלוֹן הַכַּלָּה יוֹשְבָה הָס;

לֹא מֶשִי הַלְּבוּשׁ, וְלֹא כֶּתֶר־מְלוּכָה,

צוֹפָה לֶחָתָן הִיא יוֹשְׁבָה וּבוֹכָה.

---

משֶׁה נַאדִיר: תָּאֳרֵי-הַשֵּׁם.

מאת

משה נדיר

דֻּבְדְּבָנִים יָפִים עַל-הָעֵץ,

הֲתִרְצוּ לְהִפָּרֵד

מִן הַשּׂוֹרֵקָה-אִמְּכֶם?

דֻּבְדְּבָנִים יָפִים שׁוֹתְקִים.

דֻּבְדְּבָנִים אֲדֻמִּים עַל-הָעֵץ,

הֲתִרְצוּ אֶל תּוֹךְ כַּפַּי

הַפְּרוּשׂוֹת יָשָׁר לִנְפֹּל?

דֻּבְדְּבָנִים אֲדֻמִּים שׁוֹתְקִים.

דֻּבְדְּבָנִים אֲהוּבִים עַל הָעֵץ,

הֲתִרְצוּ כִּי צִפֳּרִים

אֶת כְּבֵדְכֶם הָרַךְ יְנַקְּרוּ?

דֻּבְדְּבָנִים אֲהוּבִים שׁוֹתְקִים.

דֻּבְדְּבָנִים חֲמוּדִים עַל-הָעֵץ,

הֲתִרְצוּ כִּי שֶׁמֶשׁ תֵּשְׁתְּ

וּתְיַבֵּשׁ אֶת עוֹרְקֵיכֶם?

דֻּבְדְּבָנִים חֲמוּדִים שׁוֹתְקִים.

דֻּבְדְּבָנִים בְּשֵׁלִים עַל-הָעֵץ,

הֲתִרְצוּ כִּי הַסְּעָרָה

תְּפִיצְכֶם לְמֶרְחַקִּים?

דֻּבְדְּבָנִים בְּשֵׁלִים שׁוֹתְקִים.

דֻּבְדְּבָנִים עֲסִיסִיִּים,

הֲתִרְצוּ כִּי הָרִמָּה

תְּכַרְסֵם לִבְּכֶם אָדֹם?

דֻּבְדְּבָנִים עֲסִיסִיִּים מִזְדַּעְזְעִים

וְנוֹפְלִים עַל שִׂפְתוֹתַי.

---

אַהֲבָה

מאת

איציק מאנגר

אַיָּלוֹת שְׁלוּחוֹת עַל הָרִים מֻשְׁלָגִים,

קַרְנֵיהֶן, קַרְנֵי כֶּסֶף, נֶאֱחָזוֹת בַּלְּבָנָה,

וְהַלְּבָנָה הַטּוֹבָה טוֹבָתָן מְבַקֶּשֶׁת.

וְאִמִּי מְהַלֶּכֶת וְשׁוֹמֶרֶת צַעֲדֵיהֶן,

בַּל יַרְגִּישׁוּ בָּהֶן זְאֵבִים שֶּׁבַּיַעַר,

עִקְּבוֹתֵיהֶן שֶׁבַּשֶּׁלֶג הָרַךְ הִיא מְטַשְׁטֶשֶׁת.

אִמִּי נִפְטְרָה זֶה שָׁנִים מְרֻבּוֹת,

וְאוּלָם אַהֲבָתָה מִתְהַלֶּכֶת בֶּחָלָל

בִּזְרוֹעוֹת פְּתוּחוֹת אֶל הָרוּחַ הָרַנָּה.

מַרְדִּימָה אֶת הֶמְיַת הַדְּרָכִים בָּעֲרָבִים,

מְלַחֶשֶת עֵין־הָרָע לִקְטַנֵּי אַרְנָבִים

וְאוֹמֶרֶת ‘בִּתִּי’ לְתוֹלַעַת קְטַנָּה.

הָאַהֲבָה אֵינֶנָּה מַנַּחַת

לָהּ לָנוּחַ בַּקֶּבֶר בְּנַחַת.

הִנֵּה הִיא פּוֹתַחַת תְּחִנָּתָה לְאוֹר הַכּוֹכָבִים

וְאוֹמֶרֶת וְאוֹמֶרֶת, שֶׁיִּשְׁמַע לָהּ הָאֵל.

דִּמְעוֹתֶיהָ מְאִירוֹת בַּחֲלוֹמִי בְּכָל לֵיל…

---

בַּלָּדָה יְשָׁנָה־נוֹשָׁנָה

מאת

איציק מאנגר

יָשָׁן וְנוֹשָׁן כְּבָר הַזֶּמֶר, אַךְ טוֹב לְשִׁירוֹ לְיָמִים,

בִּפְרָט בְּדַמְדֵּם יוֹם שֶׁל חֹרֶף לְיַד הַתַּנּוּר הֶחָמִים –

וְרוֹטְטוֹת עֲרָבוֹת עַל שְׂפַת הַנָּהָר.

הָיוּ לְכְלִיזְמָר בְּנוֹתַיִם, יָפְיָן כִּיפִי אוֹר הַמְגֻנָּז.

אַךְ הֵן הִתְעַקְּשׁוּ – אַלְלַי לָן! – מִשַּׁחַק צַלַּחַת הַפָּז! –

רוֹטְטוֹת עֲרָבוֹת עַל שְׂפַת הַנָּהָר.

אַחַת, לְמָשָׁל, מָה רוֹצָה הִיא? נָסִיך וְאַרְמוֹן שֶׁל זָהָב!

אִם בַּת יִשְׂרָאֵל מִתְעַקֶּשֶׁת – לַשָּׁוְא תַּחֲנוּנֶיךָ, לַשָּׁוְא! –

רוֹטְטוֹת עֲרָבוֹת עַל שְׂפַת הַנָּהָר.

וְזוֹ הַשְּׁנִיָּה – מָה רוֹצָה הִיא? מִבִּיהֶם אֶת בֶּן הַדֻּכָּס!

הַאִם לְפִי כֹּחַ כְּלִיזְמָר הוּא, כְּלִיזְמָר וְעָנִי מְדֻכָּא?

רוֹטְטוֹת עֲרָבוֹת עַל שְׂפַת הַנָּהָר.

שָׁבוּעַ וָחֹדֶשׁ יִנְקֹפוּ, הוֹלֵךְ וּמַזְקִין הַכְּלִיזְמָר.

הִנֵּה – הָהּ! – הִנֵּה כְּבָר קָרֵב הוּא, הַמָּוֶת הַמַּר הַנִּמְהָר –

וְרוֹטְטוֹת עֲרָבוֹת עַל שְׂפַת הַנָּהָר.

יוֹשְׁבוֹת הַבָּנוֹת בַּגְּזוֹזֶרֶת, הָעַיִן צוֹפָה לַמֶּרְחָק;

צוֹפוֹת עַד כּוֹכְבֵי הָרָקִיעַ נוֹשְׁרִים מִשּׁוּלָיו שֶל הַגָּג –

וְרוֹטְטוֹת עֲרָבוֹת עַל שְׂפַת הַנָּהָר.

– רוֹאָה אַתְּ, אָחוֹת, הֲרוֹאָה אָתְּ? שָׁם עֵדֶר כְּבָשִׂים… לֹא, עָנָן!

– טָעוּת! הֵן אֶרְאֶה פָּרָשַׁיִם (יְשַׁן, כְּלִיזְמָרוֹן, הָהּ, יְשָן!) –

וְרוֹטְטוֹת עֲרָבוֹת עַל שְׂפַת הַנָּהָר.

– פָּרָשִׁים? אָמְנָם כֵּן הוּא, אֶרְאֵמוֹ.. הִנֵּה הֵם, אֶרְאֵם כְּבָר, אֶרְאֵם.

אֶחָד מְנוֹפֵף הַמִּטְפַּחַת… וּמִי, אַתְּ חוֹשֶׁבֶת, מִי הֵם? –

רוֹטְטוֹת עֲרָבוֹת עַל שְׂפַת הַנָּהָר.

רְאִי־נָא, אֶרְאֶה כְּבָר מַרְאֵהוּ… נָסִיך מֵאַרְמוֹן הַזָּהָב…

יָרֹק לִלְבוּשׁוֹ כְּמוֹ עֵשֶׂב, מַדֵּי צַיָּדִים הֵם מַדָּיו –

וְרוֹטְטוֹת עֲרָבוֹת עַל שְׂפַת הַנָּהָר.

– רְאִי־נָא, אֶרְאֶנּוּ גַם אָנִי… מִבִּיהֶם הוּא בָּא, הַדֻּכָּס…

עַל יַד יְמִינוֹ הַטַּבַּעַת, נוֹצֶצֶת חוֹתֶמֶת הַפָּז –

וְרוֹטְטוֹת עֲרָבוֹת עַל שְׂפַת הַנָּהָר.

– וְרֶשֶׁת שֶׁל כֶּסֶף נִשְׁזֶרֶת מֵהֶם עַד לְכָאן לְהַפְלִיא…

רְאִי נָא, מְאוּם לֹא אֶרְאֶה עוֹד, מִלְּבַד דִּמְעָתִי זוֹ שֶׁלִּי –

וְרֶטֶט עֲרָבוֹת עַל שְׂפַת הַנָּהָר.

– מַעְבֹּרֶת שֶׁל כֶּתֶם נִמְשֶׁכֶת מֵהֶם עַד לְכָאן לְהַפְלִיא…

רְאִי נָא, מְאוּם לֹא אֶרְאֶה עוֹד, מִלְּבַד דִּמְעָתִי זוֹ שֶׁלִּי –

וְרֶטֶט עֲרָבוֹת עַל שְׂפַת הַנָּהָר.

בַּלַּיְלָה מֵעַל לַגְּזוֹזֶרֶת שְׁנַיִם רָאשִׁים מַכְסִיפִים,

וְיַד צוֹעֲנִי מְכַנֶּרֶת שִׁיר־זֶמֶר רְווּי כִּסּוּפִים –

וְרוֹטְטוֹת עֲרָבוֹת עַל שְׂפַת הַנָּהָר.

יָשָׁן וְנוֹשָׁן כְּבָר הַזֶּמֶר, אַךְ טוֹב לְשִׁירוֹ לְיָמִים,

בִּפְרָט בְּדַמְדֵּם יוֹם שֶׁל חֹרֶף לְיַד הַתַּנּוּר הֶחָמִים –

וְרוֹטְטוֹת עֲרָבוֹת עַל שְׂפַת הַנָּהָר.

---

הַכַּלָּה הַנַּעֲלָה

מאת

י. י. סיגל

(עדיין לא פומבי)

---

דּוּכִיפַת הַזָּהָב

מאת

אנה מרגולין

הִתְנַשְּׂאָה דּוּכִיפַת הַזָּהָב עַל כְּנָפַיִם,

וְהַלַּיְלָה פָּקַח כּוֹכָבָיו הָעֵינַיִם.

בֶּן-זֹהַר שֶׁלִי, הֵרָדֵם.

וְהַלַּיְלָה פָּקַח כּוֹכָבָיו הָעֵינַיִם,

נַעֲשֵׂיתִי כִּנּוֹר וְאַתָּה לוֹ יָדַיִם.

בֶּן-סַעַר שֶׁלִּי, הֵרָדֵם.

נַעֲשֵׂיתִי כִּנּוֹר וְאַתָּה לוֹ יָדַיִם,

וְהָאשֶׁר שָׂחַק וְקָד לָנוּ אַפַּיִם.

בֶּן-נֹעַם שֶׁלִּי, הֵרָדֵם.

וְהָאשֶׁר שָׂחַק וְקָד לָנוּ אַפַּיִם,

וְהוּא עֲזָבָנוּ, הִתְעוֹפֵף עַל כְּנָפַיִם.

בֶּן-עֹצֶב שֶׁלִּי, הֵרָדֵם.

---

אִמָּא אֲדָמָה

מאת

אנה מרגולין

אִמָּא אֲדָמָה, הַרְבֵּה דְרוּכָה, וּמְרֻחֶצֶת שֶׁמֶשׁ,

שִׁפְחָה שְׁחֹרָה וּגְבֶרֶת

אֲנִי לְךָ, אָהוּב.

מִמֶּנִּי הַנְּמוּכָה, הַנֶּעֱגֶמֶת,

אַתָּה צוֹמֵחַ – גֶּזַע רָם זָקוּף.

וּכְמוֹ כּוֹכְבֵי הַנֵּצַח, וּכְמוֹ מִשֶּׁמֶשׁ הַלַּהֶבֶת,

בָּאֵלֶם הָעִוֵּר וְהַמְמֻשָּׁךְ אֲנִי סוֹבֶבֶת

בְּשָׁרָשֶׁיךָ וּבַעֲנָפֶיךָ,

עֵרָה לַחֲצָאִין, לַחֲצָאִין נַיֶּמֶת,

אֶת הָרָקִיעַ הַגָּבוֹהַּ מְבַקֶּשֶת עַל-יָדֶיךָ.

---

אַתָּה גָמִישׁ וָקַל

מאת

דבורה פוגל

אַתָּה, אַתָּה גָמִישׁ וָקַל,

כְּסוּס צָעִיר.

אַתָּה צוֹחֵק. לִצְחֹק אַתָּה יוֹדֵעַ.

אוֹתָהּ שָׁעָה מֵרִים אַתָּה הָרֹאשׁ לְמַעְלָה,

כְּסוּס צָעִיר, בַּהֲרִיחוֹ הַדֶּרֶךְ הָרְחָבָה.

הַיּוֹם הַשֶּׁלֶג רַךְ,

וְהוּא נוֹשֵׁם בְּרֵיחַ גַּרְעִינֵי שִׁבֹּלֶת־הַשּׁוּעָל הָרֵיחָנִים,

וַאֲנִי אֶפְשָׁר שֶׁיִּתְרַחֵשׁ בִּי כָּל דָּבָר.

אַרְאֶה לְךָ כֵּיצַד אֶפְשָׁר אוֹתִי לִמְשֹׁךְ.

בִּדְבַר אֲהוּבוֹתֶיךָ כָּל־כֻּלָּן סַפֵּר לִי.

וְאוּלַי שׁוּם אֲהוּבוֹת עֲדַיִן לֹא הָיוּ לְךָ?

הַאִם הָיוּ אַפְלוּלִיּוֹת דָּמִים, כְּבֵדוֹת כְּבֵדוּת־פָּרָה?

אוֹ זְקוּפוֹת־קוֹמָה וּגְמִישִׁיּוֹת, כְּגִבְעוֹלֵי־פְּרָחִים?

אוֹהֵב אַתָּה אוּלַי עַגְלוּלִיתוֹ הַפְּלוּמָתִית שֶׁל גוּף?

וְאוּלַי הָיוּ הֵן רַק בֻּבּוֹת שֶׁל חַרְסִינָה

וְעֵינֵיהֶן שָׁטוֹת, וְעֵינֵיהֶן כְּצִמּוּקִים?

עָלַי בְּיוֹם מִן הַיָּמִים תְּסַפֵּר לֵאמֹר:

מְצָאתִיהָ עֶרֶב יוֹם אֶחָד,

וְזֶה הָיָה יוֹם חֲמִישִׁי

שֶׁל אֵיזֶהוּ־שָׁבוּעַ,

בְּחֹדֶשׁ הַדּוֹמֶה לִשְׁאָר הֶחֳדָשִׁים.

כְּמוֹ סוּסָה צְעִירָה, סוּסָה הַבַּת שָׁנָה,

הִיא לָהֲטָה לִשְׂבֹּעַ וְלִרְווֹת

בַּשֶּׁלֶג שֶׁרֵיחוֹ כְּגַרְעִינֵי שִׁבֹּלֶת־הַשּׁוּעָל,

וְאוּלַי גַם בִּי.

---

לְעֵת הָעֶרֶב

מאת

פראדל שטוק

בְּצַפְרִיר לְעֵת הָעֶרֶב

עֲנָפִים יָנוּעוּ,

בְּבֻסְתָּן צִפּוֹר פּוֹרֵחַ,

בַּדְּמָמָה נָשׂוּא הוּא.

עַל עָלִים רִמָּה יוֹשֶׁבֶת

וּפֵרוֹת יַשְׁחִיתוּ –

בִּלְבָבִי יוֹשֵׁב הָעֶצֶב

וְנַפְשִׁי מֵמִית הוּא.

---

הָרוּחַ סָבִיב מְפַרְפֵּר

מאת

פראדל שטוק

הָרוּחַ סָבִיב מְפַרְפֵּר לוֹ,

לוֹחֵשׁ אֶת שִׁירוֹ הַמְעֻדָּן;

בַּלֵּב תְּפִלָּה מְפַרְפֶּרֶת,

לוֹחֵשׁ הַלִּילָךְ שֶׁבַּגָּן.

אַל נָא תְלַחֵשׁ לִי, הָרוּחַ,

שִׁירָה לְטִיפָה וּלְהִיטָה –

אַל נָא אַהֲבָה תְּעוֹרֵר בִּי,

כִי אֵין לִי לְמִי לְתִתָּהּ.

---

כַּמָּה נֶעְצֶבֶת...

מאת

זישה לנדוי

כַּמָּה נֶעְצֶבֶת עֵין אִשָּׁה נִשְׁקֶפֶת!

אֶת אֶבְרֵיהֶן רַכִּים רַבֵּי־הַכֶּשֶׁף

לֵאוּת כַּעֲרָפֶל תָּמִיד עוֹטֶפֶת.

לֹא פַּעַם תַּעַזְבֵן עָיֵף בַּנֶּשֶׁף,

אַךְ קֹדֶם שֶׁיָּבוֹא יוֹמְךָ – תָּשׁוּבָה

לֹא פַּעַם עוֹד לְהִכָּווֹת בָּרֶשֶׁף.

לְנֵצַח נְצָחִים אוֹתְךָ קָשְׁרוּ בָהּ!

כִּי נֶצַח, בַּל־יַעֲבֹר, בְּךָ הַסַּעַר,

וְסַעֲרֵי הַחֵשֶׁק יִשְׁכְּכוּ בָהּ.

וְיֵשׁ תּוּאַר בְּזֶה עוֹלַם־הַצַּעַר

אוֹר־שֶׁמֶשׁ מִן הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת,

וְהָאִשָּׁה לְזוֹ הָאָרֶץ – שַׁעַר!

אַשְׁרֵי הָאִישׁ הַדֶּרֶךְ לוֹ נִפְתַּחַת.

---

וּמִי מוֹלִיךְ אֶת הַסְּפִינוֹת

מאת

זישה לנדוי

לזכרו של אלדד

וּמִי מוֹלִיךְ אֶת הַסְּפִינוֹת

אֲשֶׁר בַּיָּם תַּפְלֵגְנָה? –

הַשֵּׁם מוֹלִיךְ אֶת הַסְּפִינוֹת

אֲשֶׁר בַּיָּם תַּפְלֵגְנָה.

וּמִי שׁוֹלֵחַ הָרוּחוֹת

הַמְנַשְּׁבוֹת עִם עֶרֶב? –

הַשֵּׁם שׁוֹלֵחַ הָרוּחוֹת

הַמְנַשְּׁבוֹת עִם עֶרֶב.

וּמִי מְשַׂחֵק עִם יְלָדִים

וּקְצָת אֵלָיו לוֹקֵחַ? –

הַשֵּׁם מְשַׂחֵק עִם יְלָדִים

וּקְצָת אֵלָיו לוֹקֵחַ.

וּמִי הוּא שֶׁתָּמִיד הוּא שָׁר,

קוֹלוֹ סָבִיב מַשְׁמִיעַ? –

הַטַּף תָּמִיד לְמַעְלָה שָׁר,

הַטַּף שֶׁבָּרָקִיעַ.

---

וּבְהִתְוַכְּחֵנוּ בְּקָפֶה עַל־יַד שֻׁלְחָן...

מאת

זישה לנדוי

וּבְהִתְוַכְּחֵנוּ בְּקָפֶה עַל־יַד שֻׁלְחָן

עַל הַתַּפְקִיד שֶׁמְּמַלְאִים בַּמִּלְחָמָה

הָאֵרוֹפְּלָנִים,

הַטַּנְקִים וְהַצּוֹלְלוֹת;

עַל מַצָּבוֹ שֶׁל הַטּוּרְקִי

וְעַל הַשִּׁנּוּיִים אֳשֶׁר יָחוּלוּ

בַּבַּלְקָנִים,

הִרְגַּשְתִּי פֶּתַע בְּחֻמּוֹ שֶׁל הַוִּכּוּחַ,

אֵיךְ מַבִּיטוֹת בִּי בְּרֹךְ וְנֹעַם

עֵינַיִךְ הַשְּׁתַּיִם.

הִפְנֵיתִי אֶת רֹאשִׁי אֵלַיִךְ וְרָאִיתִי

בָּהֶן בָּרָק, שֶׁלֹּא אוּכַל לִשְכֹּחַ!

וְהִתְבָּרֵר לִי נִתְבָּרֵר פִּתְאֹם,

שֶׁמַּגְבִּיהִים לָטוּס

הָאֵרוֹפְּלָנִים,

שֶׁמַּעֲמִיקוֹת לָשׁוּט הַצּוֹלְלוֹת,

שֶׁמַּפְלִיאִים לִפְעֹל הַטַּנְקִים,

כְּכָל דָּבָר שֶׁאַנְגְּלִיָּה עוֹשָׂה,

שֶׁשִּׁנּוּיִים יָבוֹאוּ בַּבַּלְקָנִים, –

אַךְ מַה יִּהְיֶה עָלַי,

עָלַי וְגַם עָלַיִךְ –

עַל שְׁנֵינוּ?

זָוִית שֶׁל פִּיךְ הִרְעִידָה בְּלֹא הֶרֶף,

הַאִם הִרְגַּשְׁתְּ מַה שֶּׁהִרְגַּשְׁתִּי אָנִי?

---

שִׁיר עֶרֶשׂ

מאת

מני ליב

פֶּתַח וְחַלּוֹן נִסְגָּרוּ,

גֶּחָלִים לֹא עוֹד יִבְעָרוּ, –

לוּלִינְקָה, בְּנִי.

שֶׁקֶט, חשֶׁךְ אַךְ בַּחֶדֶר.

– מִי שָׁם מְגָרֵד כְּסֵדֶר?

לוּלִינְקָה, בְּנִי.

מְכַרְסֵם עַכְבָּר בְּסֵפֶר.

– לֹא יָבוֹא מֵת מִן הַקֶּבֶר?

לוּלִינְקָה, בְּנִי.

עַל הַתֵּל פְּרָחִים נָשִׂימָה.

– לֹא תָבוֹא אַף פַּעַם אִמָּא?

לוּלִינְקָה בְּנִי.

נִשְׁמָתָהּ, אֵלִי, טַהֵרָה!

– אַבָּא, אֲפַחֵד! מַהֵרָה!

לוּלִינְקָה בְּנִי.

יוֹם וָלַיְלָה אֶשְׁמְרֶךָ,

כְּמוֹ אִמָּא אֶשְׁמְרֶךָ.

לוּלִינְקָה, בְּנִי.

---

שִׁיר הַפֶּשֶׁת

מאת

מני ליב

אַי־לִי־לוּ־ליִ, נוּמָה, הָס!

עַל כָּנָף הָרוּחַ טָס.

אֵי הָיִיתָ, רוּחַ נָד?

‘עַל הָרֵי הָאֲרָרָט!’

מָה רָאִיתָ, רוּחַ, שָׁם?

'פֶּשֶׁת כִּתְכוֹלוֹ שֶׁל יָם.

מוּל יָרֵחַ הַלַּבְקָן,

מוּל כּוֹכַב הָעֶרֶב,

מִתְאַנֵּחַ הַפִּשְׁתָּן,

מִתְנַעְנֵעַ וְנִרְכָּן

וְקוֹבֵל בְּלִי הֶרֶף:

מַה לִּי יֵשׁ תּוֹחֶלֶת?

וְעוֹנֶה כּוֹכַב הָעֶרֶב:

בַּד תִּהְיֶה שֶׁל תְּכֵלֶת'.

אַי־לִי־לוּ־לִי, נוּמָה, הָס!

עַל כָּנָף הָרוּחַ טָס!

אֵי הָיִיתָ, רוּחַ נָד?

‘בָּחַלוֹן שֶׁל בָּיִת קָט’.

מָה רָאִיתָ, רוּחַ, שָׁם?

'יְשִׁישׁוֹת בְּבַיִת חָם.

אֶת הַפֶּלֶךְ הֵן שׁוֹלְחוֹת

עַד כּוֹכַב הַשַּׁחַר;

אֶצְבָּעוֹת נָעוֹת־הוֹלְכוֹת,

חוּט צָחוֹר הֵן כָּךְ פּוֹלְכוֹת,

שֶׁיִּהְיֶה בַּד צַחַר.

צַח הַבַּד מִנֶּתֶר,

מִכּוֹכַב הַשַּׁחַר

צַח הַבַּד רַב־יֶתֶר'.

אֵי־לִי־לוּ־לִי, נוּמָה, הָס!

עַל כָּנָף הָרוּחַ טָס.

אֵי הָיִיתָ, רוּחַ נָד?

‘בַּבָּתִּים לַחְטֹף מַבָּט’.

מָה רָאִיתָ, רוּחַ, שָׁם?

'אִמָּהוֹת, חִוְרָה לֶחְיָם.

עֲרִיסוֹת תָּנַעְנָה נִיד

מוּל כּוֹכַב עַרְבַּיִם:

הֵן שָׁרוֹת: אֶל הַיָּרִיד

בַּד לָבָן סוֹחֵר מוֹרִיד;

גְּזִיר בְּמִסְפָּרַיִם –

וּמְשַׁלְּמִים בְּדֶמַע…

לִילָדִים שְׁחֹרֵי־עֵינַיִם –

כֻּתֳּנוֹת לָהֵמָּה!'

אַי־לִי־לוּ־לִי, נוּמָה, הָס!

עַל כָּנָף הָרוּחַ טָס.

אֵי הָיִיתָ, רוּחַ נָד?

‘בָּרְחוֹבוֹת הָיִיתִי שָׁט’.

מָה רָאִיתָ שָׁם בָּרְחוֹב?

'כָּל תִּינוֹק בָּחוּר וָטוֹב.

בַּכֻּתֹּנֶת כָּל אֶחָד,

מוּל כּוֹכַב הָעֶרֶב

מְרַקְּדִים הֵם: פֶּשֶׁת, בַּד, –

מְקֻדָּשׁ תִּהְיֶה לָעַד,

מְבֹרָךְ מִקֶּרֶב, –

מִפְּנִינִים בַּכֶּתֶר

מִכּוֹכַב הָעֶרֶב,

צַח תִּהְיֶה רַב־יֶתֶר!'

---

שִׁירָה שֶׁל אֵם

מאת

מני ליב

צִפּוֹר לָהּ חוֹלֶפֶת,

בַּתְּכֵלֶת חוֹצָה,

לִפְנֵי חַלּוֹנִי לִי

הִשִּׁירָה נוֹצָה.

צִפּוֹר, עוּפִי עוּפִי,

עוּף, עוּף, עוּף! –

אֲנִי אֲצַפֶּה פֹּה

לִבְנִי הָאָהוּב.

כְּמוֹ הַצִּפּוֹר כֵּן

בְּנִי הִתְעוֹפֵף,

וְלִי הוּא הִשְׁאִיר פֹּה

רַק דֶּמַע נוֹטֵף.

הַדֶּמַע, נְטוֹפָה,

טִיף, טִיף, טִיף! –

יֵדַע שָׁם בְּנִי אֵיךְ

צַעֲרִי לִי מַכְאִיב.

אֶקַּח הַנּוֹצָה לִי,

מִכְתָּב לוֹ אֶכְתֹּב,

וּלְוַאי מֵרָחוֹק עוֹד

אוֹתי יֶאֱהֹב.

מִכְתָּב, צֵא לַדֶּרֶךְ,

צֵא, צֵא, צֵא! –

יֵדַע שָם בְּנִי כִּי

לִבִּי פֹּה יוֹצֵא!

---

הָעֲיָרָה

מאת

אלתר קציזנה

כָּל הָעֲיָרָה בִּכְאֵב לֵבָב עָמֹק

הָאָרוֹן לִוְּתָה אֶל הַקִּבְרוֹן כַּחֹק;

רַק קוֹלוֹת הָאֵם הָיוּ עוֹלִים בּוֹקְעִים:

– צִפּוֹר רַכָּה שֶׁלִּי, לְאָן אוֹתְךָ לוֹקְחִים?

אִמָּא נֶאֱהֶבֶת,

חִדְלִי נָא מִדִּמְעָת,

לֹא תִשָּׁאֲרִי פֹּה

בּוֹדְדָה, לְבָד;

כְּצִפּוֹר אָטוּס אֵלַיִךְ וְאָשׁוּב,

וְאָשִׁיר לָךְ אֹשֶׁר, אַהֲבָה וָטוּב.

כָּל הַיּוֹם עַד עֵת הַלֵּיל הַמְאֻחָרָה

שָׁם עַל הַקִּבְרוֹן הָאֵם יָשְׁבָה עֵרָה;

צִפּוֹר שֶׁלִּי רַכָּה, פֹּה יִהְיֶה בֵּיתִי,

לֹא אַשְׁאִיר אוֹתְךָ בַּקֶּבֶר יְחִידִי.

אִמָּא נֶאֱהֶבֶת,

חִדְלִי נָא מִדִּמְעָת,

לֹא תִשָּׁאֲרִי פֹּה

בּוֹדְדָה, לְבָד;

כְּצִפּוֹר אָטוּס אֵלַיִךְ וְאָשׁוּב,

וְאָשִׁיר לָךְ אֹשֶׁר, אַהֲבָה וָטוּב.

וּלְמָחָר הָעֲיָרָה הִתְעוֹרְרָה

וְהִיא רָאֲתָה דָּבָר נִפְלָא נוֹרָא –

עַל אוֹתוֹ קִבְרוֹן עֵץ־דֻּבְדְּבָן פָּרַח,

עַל עָנָף יוֹשְׁבָה צִפּוֹר וְשִׁיר תִּפְצַח:

אִמָּא נֶאֱהֶבֶת,

חִדְלִי נָא מִדִּמְעָת,

לֹא תִשָּׁאֲרִי פֹּה

בּוֹדְדָה, לְבָד;

כְּצִפּוֹר אָטוּס אֵלַיִךְ וְאָשׁוּב,

וְאָשִׁיר לָךְ אֹשֶׁר, אַהֲבָה וָטוּב.

---

וּמַהוּ מַרְאֵהוּ, אָחִי?

מאת

אברהם רייזן

חָשַׁבְתִּי בַּלֵּיל הַבּוֹדֵד

עָלָיו, עַל אָחִי הַנּוֹדֵד.

רָחוֹק הוּא, אָחִי, וּמִכְּבָר

עָלָיו לֹא שָׁמַעְתִּי דָבָר.

הוֹ, מַהוּ, הוֹ מַהוּ שְׁלוֹמוֹ

בִּמְקוֹם הַצָּרָה, בִּמְקוֹמוֹ?

הֵיכָן הוּא, חָפְשִׁי אוֹ כָּלוּא

עֵינָיו לַגּוֹאֵל שָׁם יִכְלוּ?

וּמַהוּ מַרְאֵהוּ, הָאָח?

נַפְשִׁי מִתְגַּעְגַּעַת כָּל־כָּךְ…

הוֹ, מִי יְסַפֵּר לִי עָלָיו,

יַרְאֶה לִי מַרְאֵהוּ עַכְשָׁו?

אֶפְשֹׁט מֵעָלַי הַנְּעָלִים,

אֶנְעַל לִי קְרָעִים הַבָּלִים.

כֻּתֹּנֶת וּמְעִיל לִי אֶקְרַע –

כָּמוֹהוּ בְּאֶרֶץ זָרָה.

אַלְבִּין אֶת פָּנַי לֹבֶן־גִּיר –

כָּךְ הוּא בַּנֵּכָר מַחֲוִיר.

וּלְמַעַן דִּמְיוֹן יוֹתֵר טוֹב –

לָעַסְתִּי בְּזַעַם אֶגְרוֹף.

וּלְמַעַן דִּיּוּק בַּדִּמְיוֹן

פָּתַחְתִּי לַקֹּר הַחַלּוֹן.

מִקֹּר עַצְמוֹתַי רָחֲפוּ –

כָּךְ הוּא גַם רוֹעֵד שָׁם אַף הוּא.

אַחַר שֶׁעָשִיתִי כָּל זֶה

נִרְעַד לְבָבִי בֶּחָזֶה,

חָנוֹק הֶחְנִיקַנִי הַבְּכִי –

כִּי כָּךְ הוּא בּוֹכֶה שָׁם, אָחִי.

---

הַבַּלָּדָה שֶׁל צְעִיף־הַכַּלָּה

מאת

איציק מאנגר

בַּחֲצוֹת הַלֵּיל צִלְצֵלוּ

שְׁנֵים־עָשָׂר צִלְצוּל בָּאֹפֶל,

צִלְצוּלִים חַדִּים כְּחֶרֶב.

וּבוֹכָה כַּלָּה חִוֶּרֶת –

"מִי אֶת הַצָּעִיף יֶאֱרֹג לִי?

וְלַחוּט הֻגַּד לִי הֶרֶף!"

אָז נִפְתַּחַת אַט הַדֶּלֶת.

שֶׁבַע יְשִׁישׁוֹת בְּשֶׁקֶט,

כָּל אַחַת חִוְרָה, צוֹלַעַת,

אֶל הַבַּיִת דֹּם נִכְנֶסֶת,

הָעֵינַיִם – צִלְלֵי עֶרֶב:

"אַל תַּזִּילִי דִמְעוֹתַיִךְ

וּצְעִיפֵךְ לָךְ נֶאֱרֹגָה

בִּשְׂעָרֵנוּ לֹבֶן־כֶּסֶף".

וְטוֹווֹת הָאֶצְבָּעוֹת לָהּ,

הַמְעֻקָּמוֹת מִזֹּקֶן,

שַׂעֲרוֹת הַצְּחוֹר בָּאֶרֶג,

בִּצְעִיפָהּ הַצַּח כַּשַּׁחַק.

מַנְצִיצוֹת עֵינֵי הָאֹפֶק

אֵשׁ קָרָה וְאֵשׁ מוּזֶרֶת.

צֵל עַל הַשִּׁמְשָׁה נוֹפֵל לוֹ,

צֵל שֶׁל הֵלֶךְ בָּא מֵרַחַק.

וְגוֹוֵעַ אוֹר הַצֹּהַב

וְהָעֲשָׁשִׁית דּוֹעֶכֶת.

שֶׁבַע יְשִׁישׁוֹת יוֹשְׁבוֹת עוֹד

וְטוֹווֹת, אוֹרְגוֹת בְּיַחַד:

אֵי־שָׁם בַּמֶּרְחָק טוֹפַחַת

כֶּנֶף עוֹף אֶל־מוּל הַכֶּנֶף,

מִתְנַשֵּׁם עוֹלָם מוּל שַׁחַר.

"נַעֲרָה־כַּלָּה, שָׁלוֹם לָךְ,

אָנוּ אֲנוּסוֹת לָלֶכֶת".

וּמוּטָל עַל הַשֻּׁלְחָן לוֹ

הַצָּעִיף צָחוֹר כְּשֶׁלֶג

וְכֻלּוֹ הוּא רַעַד, רַעַד.

וּלְאוֹר כּוֹכַב־הַשַּׁחַר

הַנַּעֲרָה בָּדָד נִצָּבֶת,

בַּמַּרְאָה הִיא מִסְתַּכֶּלֶת

וּבְצֶנֶן לָהּ טוֹפֵחַ

הַצָּעִיף בִּשְׁתֵּי כְּנָפַיִם –

כַּנְפֵי לֹבֶן, כַּנְפֵי מָוֶת.

הַשִּׁמְשָׁה נִצְבַּעַת תְּכֵלֶת,

מִן הַתְּכֵלֶת אֵשׁ נוֹשָׁבֶת.

וְהַנַּעֲרָה מַחְוֶרֶת

וּמַחְוֶרֶת וְהוֹלֶכֶת,

וּמַלְבֶּנֶת כִּצְעִיפָהּ זֶה,

כַּמְּנוֹרָה כֵּן הִיא דוֹעֶכֶת.

---

אֶת כֻּלְּכֶם אֶזְכֹּרָה...

מאת

אברהם רייזן

אֶת כֻּלְּכֶם אֶזְכֹּרָה,

יְדִידִים מִכְּבָר:

אִם כִּי יַפְרִידוּנוּ

רֹחַק, זְמַן עָבָר.

אִם כִּי לֹא זֶה אָנִי

לְמַבַּט אִישׁוֹן,

חַי אֲנִי עֲדֶנָּה

בְּאָשְׁרִי רִאשׁוֹן…

מַה שֶּׁחַי אֶתְמוֹל עוֹד

כְּבָר הַיּוֹם עָבָר,

אַךְ חַיִּים לָנֶצַח

יְדִידִים מִכְּבָר.

אִם כִּי פֹּה אֵשֵׁבָה,

אֲסַפֵּר עָנְיִי,

מִמֶּרְחָק אֶשְׁמָעָה

עָנְיְכֶם אֲנִי;

אִם כִּי פֹּה אֶנְדֹּדָה

בֵּין סָאוֹן וּדְחָף,

בִּלְבָבִי שׁוֹכֵן עוֹד

מִזְמוֹרְכֶם חָלָף.

כָּל כַּמָּה חַיַּי לִי

מַכְבִּידִים יוֹתֵר,

זִכְרוֹנְכֶם לִבִּי בִּי

עוֹד יוֹתֵר נוֹטֵר.

---

הַבַּלָּדָה שֶׁל טַבַּעַת הָאֹדֶם

מאת

איציק מאנגר

יוֹשְׁבָה הַנַּעֲרָה בַּגְּזוֹזֶרֶת,

לֶחְיָהּ הָאַחַת מַאְדֶּמֶת.

בְּחוּט שֶׁל זָהָב וּבְחוּט כֶּסֶף

שַׂקִּיק שֶׁל תְּפִלִּין הִיא רוֹקֶמֶת.

בִּשְׁבִיל הֶחָתָן שֶׁיַּגִּיעַ

מִפּוֹלִין־גָּדוֹל, מִגָּבוֹהַּ…

כְּמוֹ שֶׁרוֹצִים אַבָּא־אִמָּא

וּכְמוֹ שֶׁצִּוָּנוּ אֱלוֹהַּ.

וְתַךְ וְעוֹד תַּךְ וְתַךְ־תַּךְ עוֹד

וְהִיא מְהַרְהֶרֶת בְּלִי הֶרֶף.

עָף יוֹם וְחוֹלֵף, עָף שָׁבוּעַ,

אוּלָם בְּכָל יוֹם לִפְנוֹת עֶרֶב

נוֹפֶלֶת יָדָהּ מְיֻגַּעַת,

מַחְטָהּ בַּשַּׂקִּיק הִיא נוֹעֶצֶת,

וּכְמוֹ מַנְגִּינָה שֶׁל שִׁיר־זֶמֶר

נֵעוֹר בְּלִבָּהּ בָּהּ הָעֶצֶב.

בָּאָה סְנוּנִית הַפּוֹרַחַת,

מֵעֹמֶק שָׂדֶה הִיא הִגִּיעָה.

כְּנַף יְמִינָהּ מְאָדֶּמֶת,

שֶׁקּוֹץ דּוֹקְרָנִי לָהּ הִפְצִיעַ.

עַל אֶצְבַּע הַנַּעֲרָה מִתְיַצֶּבֶת

הַסְּנוּנִית וּמוֹסֶרֶת הַשַּׁי לָהּ:

טַבַּעַת שֶׁל דָּם מַאְדֶּמֶת,

וְנֶעֱלֶמֶת לְאֹפֶל הַלַּיְלָה.

קוֹרֵאת לָהּ אִמָּהּ: “לִישׁוֹן בּוֹאִי!”

וְהָאָב לוֹ נוֹחֵר בִּנְגִינָה.

אַךְ עוֹד הַנַּעֲרָה בַּגְּזוֹזֶרֶת

יוֹשְׁבָה, מַמְתִּינָה, מַמְתִּינָה.

עַד בָּא מִלִּבּוֹ שֶׁל הַלַּיְלָה

אִישׁ זָר וְשָׁחוֹר עַד מוֹרָא,

נוֹשֵׂא בְּיָדוֹ הַמַּשְׁחֶרֶת

מִזְוָדָה כְּבֵדָה וּשְׁחוֹרָה.

– כַּלָּה, נַעֲרָה, בּוֹאִי רֵדִי! –

לוֹחֵשׁ לָהּ בַּחֲשַׁאי הַשָּׁחוֹר.

עַל־גַּב אֶצְבָּעֵךְ טַבַּעְתִּי הִיא,

כִּי בָּךְ רַק הוֹאַלְתִּי לִבְחוֹר.

מִשַּׁיִשׁ שָׁחוֹר לָךְ בָּנִיתִי

בַּיִת קָט בַּשָּׂדֶה, בָּעֲרָבָה.

הַנַּעֲרָה מַחֲוִירָה וּמַלְבֶּנֶת,

הַטַּבַּעַת כֻּלָּהּ לֶהָבָה.

– חָתָן שְׁחַרְחַר, חָתָן זָר לִי,

אִתְּךָ לֹא אוּכָלָה לָלֶכֶת!

אִמִּי הַיְשִׁישָׁה, חַס חָלִילָה,

תִּטְבַּע בְּדִמְעָתָהּ הַנִּשְׁפֶּכֶת.

צוֹחֵק בַּחֲשַׁאי הָאוֹרֵחַ:

– הָשִׁיבִי לִי אֶת הַטַּבַּעַת!

אַךְ הִיא מִתְנוֹצֶצֶת בְּאֹדֶם,

כָּזֹאת אֵין לְיֹפִי נוֹדַעַת!

צוֹחֵק בַּחֲשַׁאי הָאוֹרֵחַ

לוֹחֵשׁ לָהּ הַזָּר וּמְחַיֵּךְ:

– וּבְכֵן, הַטַּבַּעַת הָשִׁיבִי,

הוֹרִידִי מֵעַל אֶצְבָּעֵךְ!

בּוֹכָה הַנַּעֲרָה, מִתְיַפַּחַת,

בּוֹכָה בַּחֲשַׁאי וּמַרְעֶדֶת:

– אֵינֶנָּה רוֹצָה, הַטַּבַּעַת,

מֵעַל אֶצְבָּעִי עוֹד לָרֶדֶת!

הֱיוּ לִי שָׁלוֹם, אַבָּא אִמָּא,

הַבַּיִת, הַגָּג, הַפְּרוּסָה.

הֵבִיאָה סְנוּנִית לִי טַבַּעַת,

הֲרֵינִי נַעֲרָה אֲרוּסָה.

עַתָּה הִנֵּה בָּא חֲתָנִי זֶה,

הַזָּר, הַשָּׁחוֹר עַד מוֹרָא,

נוֹשֵׂא בְּיָדוֹ הַמַּשְׁחֶרֶת

מִזְוָדָה כְּבֵדָה וּשְׁחוֹרָה…

שַׂקִּית הַתְּפִלִּין הִיא נוֹתְנָה לוֹ.

וּכְבָר בַּמִּזְוָדָה הִכְנִיסָהּ.

וּכְבָר כִּרְכָּרָה מוּכָנָה שָׁם,

וְהִיא כְּבָר לָרַכֶּבֶת תִּסַּע.

מָחָר בְּוַדַּאי תִּבְכֶּה אִמָּא –

וּבְכֵן, וְאִם אִמָּא תִּבְכֶּה לָּהּ?

הַזָּר, הַשָּׁחוֹר, הָאוֹרֵחַ,

בְּוַדַּאי לֹא רָעָה הוּא עוֹשֶׂה לָהּ!

---

הַבַּלָּדָה שֶׁל הַכִּבְשָׂה הָאֲבוּדָה

מאת

איציק מאנגר

פַּעַם־פַּעַם הָיָה לוֹ רוֹעֶה,

וְאָבְדָה לוֹ כִּבְשָׂה מִן הָעֵדֶר.

הוּא הוֹלֵךְ הַר לְמַעְלָה, הוֹלֵךְ הַר לְמַטָּה

וּמְחַפֵּשׂ כִּבְשָׂתוֹ כָּךְ כְּסֵדֶר.

הוּא פּוֹגֵשׁ רַב זָקֵן: – רַבִּי רַבִּי זָקֵן,

וַי לִי וַי לִי, כִּבְשָׂה כִּי אִבַּדְתִּי.

מִין כִּבְשׂנֶת רָפָה, עֲצוּבָה וְיָפָה,

וַי לִי וַי, כִּבְשָׂתִי שֶׁהִפְסַדְתִּי!

טְרִילִילִי זֶה שְׁמָהּ, טְרִילִילִי קְרָאוּהָ,

בְּשֵׁם זֶה הָרוֹעִים הִכִּירוּהָ.

מְלַטֵּף לוֹ הָרַב זְקָנוֹ הַצָּחוֹר,

מְלַטֵּף וְחוֹזֵר וְלוֹטֵף.

וְכָזֹאת לוֹ הָרַב הַזָּקֵן לָרוֹעֶה

סָח בַּקּוֹל הַשָּׁקֵט, הָרוֹעֵף:

אִם אִבַּדְתָּ כִּבְשָׂה, הֵן אִבַּדְתָּ.

וַהֲרֵי גַם כּוֹכָב – הוּא מֵאִיר וּמַזְהִיר,

וּפִתְאֹם נֶעֱלָם – וְהִפְסַדְתָּ.

וְאוּלָם הָרוֹעֶה הַקָּטָן מְהַלֵּךְ

וְהוֹלֵךְ עַד לְגַן הוּא מַגִּיעַ.

וְהִנֵּה נַעֲרָה כָּל־כֻּלָּהּ בְּצָחוֹר

מִבֵּינוֹת הַפְּרָחִים לוֹ הוֹפִיעָה.

– נַעֲרָה, נַעֲרָה, נַעֲרָה בְּצָחוֹר,

וַי לִי וַי לִי, כִּבְשָׂה כִּי אִבַּדְתִּי.

מִין כִּבְשׂנֶת רָפָה, עֲצוּבָה וְיָפָה,

וַי לִי וַי, כִּבְשָׂתִי כִּי הִפְסַדְתִּי.

טְרִילִילִי זֶה שְׁמָהּ, טְרִילִילִי קְרָאוּהָ,

בְּשֵׁם זֶה הָרוֹעִים הִכִּירוּהָ.

מְשִׁיבָה הַנַּעֲרָה שֶׁכֻּלָּהּ בְּצָחוֹר:

– אִם אִבַּדְתָּ כִּבְשָׂה, הֵן אִבַּדְתָּ.

וַהֲרֵי גַּם הַפֶּרַח – יִפְרַח וְיִפְרַח,

וּפִתְאֹם הוּא קָמֵל – וְהִפְסַדְתָּ.

וְאוּלָם הָרוֹעֶה הַקָּטָן מְהַלֵּךְ

וְהוֹלֵךְ וּפוֹגֵשׁ בְּזָקֵן עוֹבֵר־דֶּרֶךְ:

– הוֹ זָקֵן זְקֵנִי, הֲיָדַעְתָּ אוּלַי

הַמָּקוֹם כִּבְשָׂתִי בּוֹ נִסְתֶּרֶת?

וְאוֹתוֹ הַזָּקֵן הוּא הָיָה אֵלִיָּהוּ,

נְטָלוֹ בְּיָדוֹ וְאָמַר: dir=“rtl”>יְדַעְתִּיהוּ.

וְהָלְכוּ כָּל הַיּוֹם וְהָלְכוּ כָּל הַלַּיִל

וּלְשָׂדֶה הֵם בַּבֹּקֶר הִגִּיעוּ.

וְהָיָה הַשָּׂדֶה כָּל־כֻּלּוֹ שֶׁל זָהָב

וְנָהָר בּוֹ עָבַר מִשֶּׁל כֶּסֶף.

וְקָפְצָה הַכִּבְשָׂה בַּשָּׂדֶה וְרָקְדָה

עַד הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה אֶל הָעֵשֶׂב.

וְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא כָּךְ אָמַר לָרוֹעֶה:

לְחִנָּם דִּמְעוֹתֶיךָ נִשְׁפָּכוּ.

אִם אִבֵּד הָרוֹעֶה כִּבְשָׂתוֹ בַּשָּׂדֶה

יִמְצָאֶנָּה הַשֵּׁם, מְבֹרָךְ הוּא.

---

הַבַּלָּדָה עַל שָׁלשׁ הַיּוֹנִים הַלְּבָנוֹת

מאת

איציק מאנגר

לוֹחֲשָׁה הַנַּעֲרָה לַמַּרְאָה לְחִישָׁה:

“אַחַת וְאַחַת הֵן שְׁתַּיִם”.

בָּאוֹת בְּטִיסָה מְהִירָה מִמֶּרְחָק

יוֹנִים גִּימֶ"ל צְחוֹרוֹת כְּנָפַיִם.

עָצְמָה הַנַּעֲרָה אֶת עֵינֶיהָ מְעַט

וְחָזְרָה וְאוֹתָן הִיא פּוֹקַחַת –

"יוֹנִים צְחוֹרוֹת, לִי הָבִיאוּ מַהֵר

אֶת טַבַּעַת־הַפָּז הַמַּצְלַחַת!"

פָּנְתָה הַיּוֹנָה הָאַחַת לַמַּעֲרָב

וְלַלֵּיל בְּאָפְלוֹ הִיא נִשְׁבָּתָה.

וְעַל טִירָתוֹ מִשֶּׁל שַׁיִשׁ שָׁחוֹר

כְּמוֹ צְלָב עַל הַשַּׁעַר נִתְלָתָה.

פָּנְתָה הַיּוֹנָה הַשְּׁנִיָּה לַמִּזְרָח

וְלַשַּׁחַר לָטוּס הִיא הִרְחִיקָה.

פָּגְעָה קֶרֶן־אוֹר אֲדֻמָּה בַּיּוֹנָה

וּמִיָּד צַוָּארָה הִיא הֶחֱנִיקָה.

הַיּוֹנָה הַשְּׁלִישִׁית – עֲצֵי־יַעַר טָווּ

רִשְׁתוֹת אוֹר־מַתְעֶה מִסְּבִיבֶיהָ.

תָּעֲתָה הַיּוֹנָה מִדַּרְכָּהּ וּלְעוֹלָם

לֹא תוּכַל לַחֲזֹר עוֹד אֵלֶיהָ.

הַמַּרְאָה כְּחֻלָּה וְחִוְרָה הַנַּעֲרָה

וּצְהֻבִּים הַנֵּרוֹת הַשְּׁנַיִם.

בַּמַּרְאָה רוֹעֲדִים צְלָלִים שְׁלשָׁה –

הַיּוֹנִים צְחוֹרוֹת הַכְּנָפַיִם.

---

הַשִׁיר עַל דּוּכִיפַת הַזָּהָב

מאת

איציק מאנגר

נִתְעוֹפְפָה דּוּכִיפַת הַזָּהָב עַל כָּנָף

לְמִזְרָח, לְחַפֵּשׂ יוֹם אֶתְמוֹל שֶׁחָלָף.

טְרִילִי, טְרָה לָה.

מִתְעוֹפְפָה הִיא הַרְחֵק וּמוֹצְאָה עַל הַרְהוֹר

אִישׁ תֻּרְכִּי, אִישׁ יָשִׁישׁ עַל סוּסָה בְּצָחֹר.

וְשׁוֹאֶלֶת אוֹתוֹ דּוּכִיפַת הַזָּהָב:

“הֲרָאִיתָ אֶת יוֹם הָאֶתְמוֹל שֶׁחָלָף?”

מְקַמֵּט הַתֻּרְכִּי אֶת מִצְחוֹ וְתָמֵהַּ:

יוֹם אֶתְמוֹל שֶׁחָלַף? מִי רוֹאֶה, מִי שׁוֹמֵעַ!

הוּא מוֹשֵׁךְ הַמּוֹשְׁכוֹת, הַסּוּסָה מְבַטֶּשֶׁת,

וּמְצַלְצֵל צְחוֹקוֹ בֶּהָרִים כְּמוֹ אֶשֶׁד.

צִפּוֹר שֶׁל זָהָב, וְכָל־כָּךְ מְטֻפֶּשֶׁת!

נִתְעוֹפְפָה דּוּכִיפַת הַזָּהָב עַל כָּנָף

לְצָפוֹן, לְחַפֵּשׂ יוֹם אֶתְמוֹל שֶׁחָלָף.

טְרִילִי, טְרָה לָה.

וְרוֹאָה הִיא דַּיָּג עִם רִשְׁתּוֹ בִּמְפֹרָשׂ

עַל חוֹפוֹ שֶׁל הַיָּם וְשָׁר שִׁיר מְחֹרָז.

וּבַשִּׁיר אָח בּוֹעֶרֶת, וְיֶלֶד יָשֵׁן,

וּבְפֶלֶךְ טוֹוָה שָׁם אִשָּׁה רַבַּת־חֵן.

וְשׁוֹאֶלֶת אוֹתוֹ דּוּכִיפַת הַזָּהָב:

“הֲרָאִיתָ אֶת יוֹם הָאֶתְמוֹל שֶׁחָלָף?”

מְקַמֵּט הַדַּיָּג אֶת מִצְחוֹ וְתָמֵהַּ:

יוֹם אֶתְמוֹל שֶׁחָלַף? מִי רוֹאֶה, מִי שׁוֹמֵעַ!

וּמְסַיֵּם שִׁירָתוֹ בִּנְעִימָה מְרֻגֶּשֶׁת…

צִפּוֹר שֶׁל זָהָב, וְכָל־כָּךְ מְטֻפֶּשֶׁת!

הִתְעוֹפְפָה דּוּכִיפַת הַזָּהָב עַל כָּנָף

לְדָרוֹם, לְחַפֵּשׂ יוֹם אֶתְמוֹל שֶׁחָלָף.

טְרִילִי, טְרָה לָה.

וְרוֹאָה הִיא כּוּשִׁי בַּשָּׂדֶה מְתַקֵּן

בִּזְהַב־קַשׁ אָהֳלוֹ הֶחָרוּר, הַמִּסְכֵּן.

וְשׁוֹאֶלֶת אוֹתוֹ דּוּכִיפַת הַזָּהָב:

“הֲרָאִיתָ אֶת יוֹם הָאֶתְמוֹל שֶׁחָלָף?”

וּמַבְעֶה הַכּוּשִׁי אֶת שִׁנָּיו הַצְּחוֹרוֹת

וּמְחַיֵּךְ חִיּוּךְ־חֵן בְּעֵינָיו הָאוֹרוֹת.

וְאֵינוֹ מֵשִׁיב כְּלוּם. שְׂפָתוֹ רַק לוֹחֶשֶׁת:

צִפּוֹר שֶׁל זָהָב, וְכָל־כָּךְ מְטֻפֶּשֶׁת!

נִתְעוֹפְפָה דּוּכִיפַת הַזָּהָב לְמַעֲרָב,

לְחַפֵּשׂ עוֹד אֶת יוֹם הָאֶתְמוֹל שֶׁחָלָף.

טְרִילִי, טְרָה לָה.

וּמוֹצְאָה הִיא אִשָּׁה בְּשָׁחוֹר הַכּוֹרַעַת

סָמוּךְ אֱלֵי קֶבֶר, שְׁפוּפָה וּמְיֻגַּעַת.

הַדּוּכִיפַת לֹא שׁוֹאֶלֶת. הִיא יוֹדַעַת הֵיטֵב,

הָאִשָּׁה בְּשָׁחוֹר הַשּׁוֹפְכָה מִן הַלֵּב

בִּכְיָתָהּ עַל הַקֶּבֶר בְּצַד דֶּרֶךְ־הַסְּתָו,

הִיא הִנָהּ אַלְמָנַת יוֹם אֶתְמוֹל שֶׁחָלָף.

---

סֶפְּטֶמְבֶּר

מאת

איציק מאנגר

סֶפְּטֶמְבֶּר. עַל־גַּב הַמִּרְפֶּסֶת שֶׁל סְתָו

יוֹשֶׁבֶת לָהּ לִי, הַנְּסִיכָה הַקְּטַנָּה.

וּמָה רְצוֹנָהּ

מֵעִם הַלְּבָנָה הַזּוֹהֶרֶת אָדֹם

מֵעַל לְגַגָּהּ, גַּג הַכֶּסֶף?

הִיא מְפַטְפֶּטֶת וְסוֹד מַמְתִּיקָה

עִם הַמָּוֶת הַנָּע־וְהַנָּד מִסָּבִיב

וְטֹווֶה לוֹ אֵלֶיהָ הַדֶּרֶךְ.

הִיא מְפַטְפֶּטֶת וְסוֹד מַמְתִּיקָה

עִם הַגֶּשֶׁם שֶׁהוּא בֶּעָנָן עוֹד מֻנָּח לוֹ.

טוּ־פוּ הַמְשׁוֹרֵר – הוּא לוֹ קָם וְהָלַךְ לוֹ

לִלְקֹט כּוֹכָבִים מֻסְתָּוִים שֶׁבַּיַּעַר.

לָשִׁיר אֶת יָפְיוֹ הַסְּתָוִי שֶׁל הָרוּחַ.

וְרַק אֶת הַסְּתָו הַפּוֹרֵחַ בְּצַעַר

עַל כָּל דְּמוּתִי

וְזוֹהֵר בְּזָהָב עַל כַּפַּי וּמַזְהִיר –

אוֹתוֹ לֹא רָאָה וְאוֹתוֹ לֹא הִכִּיר.

סֶפְּטֶמְבֶּר. עַל־גַּב הַמִּרְפֶּסֶת שֶׁל סְתָו

יוֹשֶׁבֶת לָהּ לִי, הַנְּסִיכָה הַקְּטַנָּה.

וּמָה רְצוֹנָהּ

מֵעִם הַלְּבָנָה הַזּוֹהֶרֶת אָדֹם

מֵעַל לְגַגָּהּ, גַּג־הַכֶּסֶף?

הַרְבֵּה, מָה הַרְבֵּה הִיא רוֹצָה

לְהָבִין וְלִרְאוֹת וְלִשְׁמֹעַ.

לְמָשָׁל, אֶת הַבְּכִי וְהַנֹהַּ

שֶׁהֵם יְשֵׁנִים בֶּחָלִיל הַמֻּסְתָּו,

שֶׁאִבֵּד הָרוֹעֶה בְּדַרְכּוֹ אֱלֵי שַׁעַר

הַמַּלְכוּת שֶׁל שִׁבְעָה מִינֵי צַעַר.

לְמָשָׁל, אֶת הַיְלֵל הַנּוֹגֵס שֶׁל הַזְּאֵב

אֶל כּוֹכְבֵי הַמָּרוֹם

בְּלֵיל שֶׁל סֶפְּטֶמְבֶּר בּוֹהֵק.

וְאֶת נִשְׁמָתוֹ שֶׁל קָדוֹשׁ־מַנְדָּרִין

שֶׁאֵינֶנּוּ בּוֹכֶה וְאֵינֶנּוּ צוֹחֵק.

לְמָשָׁל, הָרִשְׁרוּשׁ שֶׁל מְשִׁי שִׂמְלָתָהּ

לַמַּגָּע הֶעָדִין בְּיוֹתֵר וְהַקַּל

שֶׁל לֵיל הַסֶּפְּטֶמְבֶּר,

אוֹ רַעַד יָדָהּ?

וְלָמָּה זֶה כְּלָל

הַמְּשׁוֹרֵר הַשִּׁכּוֹר מֵעִיר יַאס,

אוֹתָהּ כָּל־כֻּלָּהּ הוּא בָּדָה?

וּמַה כַּוָּנָה הוּא הִכְנִיס בְּתוֹכָהּ?

– – – – – – – –

הָס…

הַנְּסִיכָה הַקְּטַנְטֹנֶת בּוֹכָה.

הֲלָךְ־נֶפֶשׁ

---

יֶשְׁנָן מִלִּים...

מאת

זישה לנדוי

יֶשְׁנָן מִלִּים רַכּוֹת, דַּקּוֹת עֲדֵי הַפְלִיא,

הִבַּעְתָּ רַק – וּכְבָר הוּקַל לְרוּחֲךָ,

אוּלָם מִלְּהַבִּיעָן אַתָּה תָּמִיד נִמְנָע.

רַק לִפְעָמִים, עֵת לֹא תַקְשִׁיב-תַּחְשִׁיב מִלִּים,

הֵן תִּמָּלַטְנָה לְפִי תֻמָּן מִתּוֹךְ הַפֶּה.

גַּם לֹא תַּרְגִּישׁ בְּכָךְ. רַק אַחַר-כָּךְ פִּתְאֹם

תִּרְאֶה כִּי מַשֶּׁהוּ נִפְלָא לְךָ קָרָה,

אַתָּה דּוֹבֵר דְּבָרִים שֶׁלֹּא דִבַּרְתָּ עוֹד,

אַתָּה רוֹאֶה דְבָרִים שֶׁלֹּא רָאִיתָ עוֹד

וְכָל אֲשֶׁר תִּגַּע בּוֹ גִּיל הוּא וְשִׂמְחָה.

אֲהָהּ, מִלִּים רַכּוֹת, דַּקּוֹת עַד לְהַפְלִיא!

---

הַזָּמִיר

מאת

מוריס רוזנפלד

סִלְסֵל זָמִיר לוֹ זֶמֶר

בְּרַחֲבֵי אֲוֵר;

מִי שִׂמְחָתוֹ יַבִּיעַ

וּמִי שְׂשׂוֹנוֹ יְתָאֵר?

סִלְסֵל זָמִיר לוֹ זֶמֶר

בְּתוֹךְ אַרְמוֹן פְּאֵר;

מִי צַעֲרוֹ יַבִּיעַ

וּמִי יְגוֹנוֹ יְתָאֵר?

---

מֵאַיִן?

מאת

אברהם רייזן

מֵאַיִן הַשִּׁירִים יָבוֹאוּ?

מִכָּל מָקוֹם שֶׁלֵּב בּוֹ רָן;

בְּעוֹלָמֵנוּ הַיָּגֵעַ

יְפַכְפְּכוּ כְּמוֹ מַעְיָן.

דּוֹרוֹת רַבִּים עָבוֹר עָבָרוּ,

עָרִים רַבּוֹת הָפְכוּ עָפָר;

אַךְ שִׁירֵיהֶן עוֹד יְרַנֵּנוּ

תְּהִלָּתָן שֶׁבֶּעָבָר.

---

נֵר דּוֹעֵךְ בַּסַּעַר

מאת

יהואש

הֲרֵינִי נֵר דּוֹעֵךְ בַּסַּעַר,

פְּשֹׁט יָדְךָ, כַּסֵּה אוֹתִי.

הֲרֵינִי עָשׁ זוֹחֵל לַשַּׁעַר,

הַרְאֵנִי פֹּה מְנוּחָתִי.

הַיָּם שׁוֹבֵר אֶת דְּפוּס הַזַּעַר,

אוֹקְיָנוֹסִי אַתָּה, אֵלִי.

בִּקַּשְׁתִּי לִי בִּסְבַךְ הַצַּעַר

אֶת דַּרְכְּךָ: גַּלֵּהוּ לִי.

---

מִי עוֹזֵר

מאת

אברהם רייזן

מִי עוֹזֵר לְךָ לִיצֹר שִׁירֶיךָ, נָא אֱמֹר?

– לִפְעָמִים יוֹם שֶׁמֶשׁ רַךְ-נָעִים, יוֹם אוֹר,

לִפְעָמִים הָעֶרֶב, עֵת הַשֶּׁמֶשׁ מִסְתַּלֵּק

וְכוֹכָב רִאשׁוֹן שֶׁבָּרָקִיעַ מִדַּלֵּק.

לִפְעָמִים שָׂדֶה הַמִּתְפַּשֵּׁט הַרְחֵב-הַרְחֵק

וְכָל גִּבְעוֹל שֶׁל עֵשֶׂב מְעוֹרֵר לָשִׁיר,

לִפְעָמִים רְחוֹב, הֲמוֹן אָדָם הַמִּדַּחֵק

וְשִׁיר נִדְלָק מִכָּל אִישׁוֹן מֵאִיר.

---

תְּהִלִּים

מאת

יהואש

גם כי אלך בגיא צלמות…

(תהלים כ״ג)

בָּכִיתִי לַיְלָה בַּדְּמָמָה,

הֵבִיא הַלֵּיל לִי נֶחָמָה.

בָּכִיתִי וְלִבִּי מֵרַר,

בְּבִכְיָתוֹ לִבִּי טָהַר.

שָׁתִיתִי בַּחֲשַׁאי עָנְיִי,

כְּאִישׁ יִגְמָא יֵינוֹ בַּשְּׁתִי.

אָמַרְתִּי: רַב עָנְיִי, הַדָּךְ,

וְאֶל חֵיקְךָ אוֹתִי תִּקַּח.

אָמַרְתִּי, יֶלֶד רַךְ אֲנִי,

חִפַּשְׂתִּי וָאֶמְצָא אָבִי.

וְעֵת אֶכְשַׁל וְעֵת אַמְעִיד,

אֶמְצָא סִפְּךָ מוּכָן תָּמִיד.

וְעֵת אֵלֵךְ בְּגֵי צַלְמוֹן,

אֶשְׁמַע קוֹלְךָ כְּקוֹל הָמוֹן.

וְעֵת יִמְחַק שִׁמְךָ עֵטִי,

אַתָּה עוֹדְךָ שׁוֹמֵר בֵּיתִי.

וְעֵת אַבִּיט אֲנִי רָמִים,

תַּשְׁקִיף עָלַי בְּרַחֲמִים.

וְעֵת אָבוֹא לִשְׂפַת תְּהוֹם,

תּוֹשִׁיט אֵלַי יָדְךָ, מָרוֹם.

---

אַל נָא תֹאמְרוּ...

מאת

אברהם רייזן

אַל נָא תֹאמְרוּ: שִׁירוּ שִׁיר טוֹב –

כִּי הוּא דָמוֹ אֲשֶׁר יִטֹּף!

אַל תְּבַקְשׁוּ מִשְׁקָל, חָרוּז,

בְּשִׁירָתוֹ אֲשֶׁר יָשִׁיר;

הַשָּׁר עַל מֵת הוּא לֹא יָחוּס

עַל גִּנּונֵי פִּיּוּט בַּשִּׁיר.

וְהַשּׁוֹתֶה כּוֹס תַּרְעֵלָה

הוּא לֹא יִדְאַג לִיפִי הַכּוֹס…

וְאַל תַּגִּידוּ: הוּא גָדוֹל…

רַק שַׁאֲלוּ נָא שְׁאֵלָה:

הוֹ, אֵיךְ לָשֵׂאת זֹאת הוּא יָכוֹל?..

---

יַאנְגְּ סֶה פוּ

מאת

יהואש

לַמַּלְכָּה יַאנְגְּ סֶה פוּ

יֵשׁ שִׁבְעִים אַרְמוֹנוֹת,

וּמֵאָה חֲדָרִים כָּל אַרְמוֹן

וּמֵאָה חַלּוֹנוֹת בְּכָל חֶדֶר;

שׁוֹמְרִים גִּבּוֹרִים, עֲבָדִים עֲנָקִים,

מָגִּנִּים כְּבֵדִים, כִּידוֹנִים מַבְרִיקִים…

צוֹחֲקָה לַמַּרְאֶה יַאנְגְּ סֶה פוּ:

כַּמָּה טוֹב, יַאנְגְּ סֶה פוּ, לִרְאוֹתֵךְ,

וְכִי מִי עוֹד גָּדוֹל כְּמוֹתֵךְ?

לַמַּלְכָּה יַאנְגְּ סֶה פוּ

יֵשׁ נָהָר בְּתוֹךְ גָּן,

וְהוֹלְכָה הִיא בַּלֵּיל לַנָּהָר הַלָּבָן

וְכֻלָּהּ מַקְטִינָה כָּאֱגוֹז הַקָּטָן.

הִיא קוֹטְפָה לָהּ עָלֶה יְרַקְרַק,

לְהַפְלִיג בְּתוֹכוֹ לַמֶּרְחָק,

וְלוֹקְחָה לָהּ שְׁנַיִם חוּטִים

מִן הָעֵשֶׂב לִהְיוֹת לִמְשׁוֹטִים…

צוֹחֲקָה לַנָּהָר יַאנְגְּ סֶה פוּ:

כַּמָּה טוֹב, יַאנְגְּ סֶה פוּ, לִרְאוֹתֵךְ,

וְכִי מִי עוֹד קָטָן כְּמוֹתֵךְ?

---

חֲלוֹמִי פּוֹרֵחַ

מאת

שמואל יעקב אימבר

עַל כָּל גָּדֵר לִי חֲלוֹמִי פּוֹרֵחַ,

מְקוֹם וַרְדֵי־הַבָּר פּוֹרְחִים וָרֹד;

אֲבַק דַּרְכִּי, אָפֹר מִכֹּבֶד עֹנִי,

מֻטָּל קַלִּיל עַל נַעֲלֵי הַנְּדוֹד.

הַשֶּׁקֶט מְפַנֶּה לִי אֶת הַדֶּרֶךְ.

בְּאֶלֶף שִׁיר הַסּוֹד לִי מְזַמֵּר.

מִתּוֹךְ כָּל עָב רוֹמֶזֶת לִי הַשֶּׁמֶשׁ,

מִתּוֹךְ כָּל סְנֶה אֵלִי אֵלַי דּוֹבֵר.

---

הַאִם לֹא־כְלוּם

מאת

שמואל יעקב אימבר

הַאִם לֹא־כְלוּם שָׁדֶה יֹאמַר לִי?

הַיַּעַר – אִם לֹא עוֹד יָשִׁיר,

כָּל שֶׁהָיָה אוֹמֵר וְשָׁר לִי

בְּעֵת לִבִּי הָיָה צָעִיר?

הַאִם מֶרְחָק לֹא עוֹד יִרְמֹז לִי

מִקְסַם רָקִיעַ עֵת יָהֵל –

בַּכּוֹכָבִים לֹא עוֹד אֶקְרָאָה

מִכְתַּב קָדְשָׁהּ שֶׁל יַד הָאֵל?

הַאִם כָּל־כָּךְ כְּבָר קָרַבְתִּי,

אֵלִי, אֶל שַׁלְוָתְךָ זַכָּה –

עַד לֹא אֶרְאֶה עוֹד פְּלָאֶיךָ,

כָּמוֹךָ בָּם נַפְשִׁי שָׁקְעָה?

---

הָעֵשֶׂב יָפֶה

מאת

שמואל יעקב אימבר

הָעֵשֶׂב יָפֶה מִכָּל צִיץ וְכָל פֶּרַח,

הַדֶּמַע עָמֹק מִכָּל יָם וְכָל מַיִם;

הָאֹשֶׁר הַבָּא עַל־גַב קַשׁ עִם הַזֶּרֶם

קוֹשֵׁר לָעֲנָק הֶחָזָק הָרַגְלַיִם.

טִפָּה מִן הַדָּם תַּחַת קְצֵה הַצִּפֹּרֶן

בָּאָה לְעִתִּים אֶל הַלֵּב כִּמְנַחֶמֶת;

הַשַּׂק הָרֵיקָן לֶחָכָם מָלֵא בָּר הוּא,

וְיַיִן מָלֵא לְנָכוֹן רִיק הַחֵמֶת.

---

לְוָיָה

מאת

מני ליב

תִּינוֹק בַּזְּרוֹעוֹת, וְתִינוֹק בַּשִּׂמְלָה נֶאֱחָז,

אִשְׁתִּי, – בְּלֹא בֶכִי, וּבְלֹא שׁוּם דִּבּוּר וְרַק הָס, –

כַּמָּה מְשׁוֹרְרִים צְעִירִים עִם שְׁחוֹר בַּשַּׁרְווּל,

כָּל רֹאשֹ מְרֻכָּן בִּדְמָמָה וּבְעֶצֶב שָׁפוּל –

הַיּוֹם מְלַוִּים עֲפָרִי לִמְנוּחַת נְצָחִים.

הָאֵת מְכַסֶּה אֶת גּוּפִי בָּרְגָבִים הַלַּחִים.

כֻּלָּּם מִתְפַּזְּרִים וּפוֹנִים לְאֵי-שָׁם בִּדְמָמָה.

וּבְעִקְּבוֹתֵיהֶם מְהַלֶּכֶת דּוּמָם הָאֵימָה.

הַשַּׁחַק כָּחֹל, אַךְ הִנֵּה שָׁם בָּאֹפֶק יִבְעַר,

הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקֵעַ בְּשֶׁקֶט וְהוּא כִּמְהֻרְהָר.

אֵי-מִי מְצֹעָף בְּשָׁחֹר, יְחִידִי וּבוֹדֵד,

נִשְׁאָר עִם קִבְרִי וְעוֹד זְמַן מְרֻבֶּה הוּא עוֹמֵד.

---

יָמַי

מאת

שמואל יעקב אימבר

יָמַי מִתְחַמְּקִים בַּחֲשַׁאי לַחֲלֹף,

מָשָׁל לְגַלִּים הַכּוֹרְעִים עַל הַחוֹף.

יָמַי מִתְהַלְּכִים כִּנְעָרוֹת בַּמָּחוֹל –

בְּגִיל וּבְחִיל, בְּמַבָּט אֶל הַכְּחוֹל…

יָמַי נִכְנָסִים כִּילָדִים אֶל לִבִּי

וְחוֹל הֵם שׁוֹפְכִים – כִּילָדִים – עַל סִפִּי…

יָבוֹאוּ, יֵצְאוּ, יַעַזְבוּנִי חָרֵד –

כְּמוֹ מִידִידִים כֵּן מֵהֶם אֶפָּרֵד.

---

לִבּוּט לִי שֶׁל זְאֵב

מאת

משה לייב הלפרן

לִבּוּט לִי שֶׁל זְאֵב, וְשַׁלְוָתִי שֶׁל דֹּב,

הַפֶּרֶא בִּי יִצְעַק, הַשֹּׁעַם בִּי יִקְשֹׁב.

אֵינִי מַה שֶּׁאֶחְשֹׁב, אֵינִי מַה שֶּׁאֹבֶה,

אֲנִי הוּא הַקּוֹסֵם, הַקֶּסֶם הַשּׁוֹבֶה.

אֲנִי חִידָה שֶׁאֵין פִּתְרוֹן־עַצְמָהּ מוֹצֵאת,

הָרוּחַ בַּשָּׂדֶה, לִרְדֹּף עַצְמָהּ יוֹצֵאת.

בַּחֹרֶף אֲנִי קֹר, בַּקַּיִץ – הַשָּׁרָב;

אֲנִי הַבַּזְבְּזָן, הַמְפַזֵּר זָהָב;

הַנַּעַר הֶעָנִי, עִם כּוֹבָעוֹ בַּצַּד,

הוֹלֵךְ וּמְצַפְצֵף, לִגְנֹב זְמַנּוֹ מְעָט.

אֲנִי הוּא הַכִּנּוֹר, הַבַּס וְגַם הַתֹּף,

כְּלֵי־זֶמֶר נוֹשָׁנִים הַמְּנַגְּנִים בָּרְחוֹב.

אֲנִי הוּא הָרִקּוּד לְאוֹר הַלְּבָנָה,

שֶׁיְּלָדִים רוֹקְדִים בַּחֲבוּרָה קְטַנָּה.

אֲנִי הוּא הַשּׁוֹטֶה, שֶׁלְּאוֹר הָעֲגֻלָּה

נַפְשׁוֹ בּוֹ כְּמֵהָה לָאָרֶץ הַכְּחֻלָּה.

וּכְשֶׁאֲנִי עוֹבֵר לִפְנֵי חֻרְבָּה – תָּמִיד

אֲנִי הָרֵיקָנוּת אֲשֶׁר מִשָּׁם תַּבִּיט.

הִנֵּה אֲנִי מוֹרָא רוֹבֵץ לִפְנֵי סִפִּי,

הַבּוֹר הַמְּצַפֶּה, אָבוֹא בּוֹ בְּאִבִּי.

הִנֵּה אֲנִי הַנֵּר, נֵר זִכָּרוֹן דּוֹלֵק.

תַּצְלוּם נוֹשָׁן, יַתִּיר, עַל קִיר אָפֹר וָרֵיק.

הִנֵּה אֲנִי הַלֵּב – תּוּגָה נֶאֱמָנָה,

אֲשֶׁר כָּמְהָה אֵלַי לִפְנֵי מֵאָה שָׁנָה.

הִנֵּה אֲנִי הַלֵּיל, הַמְּצַוֶּה: עֲיַף;

עֲנַן־הַלֵּיל כָּבֵד, שִׁיר־עֶרֶב שֶׁיִּרְעַף.

כּוֹכָב שֶׁמֵּעָלַי, לְמַעְלָה בֶּעָנָן,

וְרִשְׁרוּשׁוֹ שֶׁל עֵץ, צִיל־פַּעֲמוֹן, עָשָׁן.

---

מִי כָּךְ בּוֹכֶה

מאת

משה לייב הלפרן

מִי כָּךְ בּוֹכֶה? וּמִי כָּךְ שָׁר? לוּ לַפָּחוֹת בְּלֵיל

כָּזֶה מֵאֵי־מִשָּׁם בָּא קוֹל־קוֹרֵא־עֶזְרָה בִּילֵל,

לוּ לַפָּחוֹת קַו־אֵשׁ רָחוֹק נִצְנֵץ מַבְהִיק, בּוֹדֵד.

שִׁירִי שֶׁלִּי־עַצְמִי כָּבֵד – כָּאֶבֶן כֵּן כָּבֵד

בְּלֵיל כָּזֶה. שִׁירִי שֶׁלִּי־עַצְמִי אָפֹר וָקַר –

אָפֹר וָקַר כְּמוֹ אִשָּׁה בַּעֲזוּבַת נֵכָר,

יוֹשְׁבָה בַּעֲרָפֶל לוּטָה, רֹאשָׁהּ עַל כַּף כָּפוּף,

עֵינֶיהָ, אֲדֻמּוֹת מִבְּכִי, בּוֹהוֹת אֶל יָם זָעוּף.

שִׁירִי שֶׁלִּי – הוּא־הוּא הַפַּחַד הָעִוֵּר־תָּמִיד,

נוֹטֵל מְנוּחָתְךָ מִמְּךָ וְאֶת שְׁנָתְךָ מַדִּיד,

נוֹשֵׂא אוֹתָהּ אֵי־שָׁם כְּעָב בַּלַּיְלָה הַשָּׁמֵם.

הֲלֹא זֶה קוֹל שֶׁל מְקֻלָּל, הַמִּתְאוֹנֵן אִלֵּם

בְּתוֹךְ דָּמְךָ. וְהוּא דָמְךָ, אֲשֶׁר בִּילֵל פּוֹלֵט

כָּל כֹּבֶד זֶה הַשִּׁמָּמוֹן, שֶׁבְּךָ הוּא מִתְפַּשֵּׁט.

וְזוֹ הִיא הַחִידָה שֶׁלְךָ – הַצַּעַר הַגָּדוֹל,

מִמֶּנּוּ לֹא תוּכַל לָנֶצַח עַצְמְךָ לִגְאֹל.

---

תַּרְמִיל־הָאֶבְיוֹנִים שֶׁלִּי

מאת

משה נדיר

עֲלֵי סֶרֶט שֶׁל אֵין־סוֹף,

עֲלֵי קֶשֶׁת עֵת הַגֶּשֶׁם יַעֲרֹף,

כִּנּוֹרִי אֶתְלֶה וְגַרְזִנִּי

עִם תַּרְמִיל־הָאֶבְיוֹנִים שֶׁלִּי;

שֶׁיִּהְיוּ תְלוּיִים לְעֵינֵי־כֹּל

אֵלֶּה הַשְּׁלֹשָׁה עַל־גַּב הַקֶּשֶׁת.

סֵמֶל שֶׁל הַשִּׁיר וְסֵמֶל שֶׁל הַמָּוֶת

וְשֶׁל פַּת־לֶחֶם עֲנִיָּה וּמְיֻבֶּשֶׁת.

---

אֲנִי מַרְגִּישׁ אֶת קַשְׁיוּתוֹ שֶׁל הָעוֹלָם

מאת

אברהם משה דילון

אֲנִי יָשֵׁן בַּפַּרְק כָּווּץ עַל־גַּב הָאֲדָמָה הַקָּשָׁה –

אֲנִי מַרְגִּישׁ אֶת קַשְׁיוּתוֹ שֶׁל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ;

שְׁמֵי הַסְּתָו הַחֲשׁוּכִים מֵעַל רֹאשִׁי תְּלוּיִים,

הַפַּרְק, קָמֵל, שָׁלוּךְ, כְּאֹהֶל לִי הִרְחִיב גְּבוּלוֹ.

אֲנִי יָשֵׁן בַּפַּרְק כָּווּץ עַל־גַּב הָאֲדָמָה הַקָּשָׁה –

וּמִישֶׁהוּ שָׁחֹר בִּשְׁחוֹר אוֹתִי יְכַס וְיַעֲלֹט,

אֲנִי מַרְגִּישׁ שַׁחְרִירוּתוֹ שֶׁל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ.

חָזָק, חָזָק יוֹתֵר, בָּדוּד יוֹתֵר תִּהְיֶה לִי, בְּדוֹד.

---

אוֹתִי שׁוּם בֶּן אָדָם עוֹד לֹא הֵבִין

מאת

אברהם משה דילון

אוֹתִי שׁוּם בֶּן אָדָם עוֹד לֹא הֵבִין עַד עָתָּה,

וְשׁוּם אָדָם גַּם לֹא יָבִין לִי עַד עוֹלָם;

וְכָךְ גַּם אֶפָּרֵד בִּכְאֵב, אֵרֵד לְמַטָּה –

וְזָר קוֹלִי מִן הַחַיִּים וּמִקּוֹלָם.

אוּלַי רַק שָׁם לִי מְנוּחָה טוֹבָה אֶמְצְאָה,

אַךְ אוֹי… אוּלַי גַּם שָׁם לִי לֹא תִהְיֶה מְנוּחָה;

וְאֶצְטָרֵךְ לִנְדֹּד, לָשֵׂאת רֹאשִׁי אִיגָעָה,

לִנְדֹּד וּלְקַלֵּל נְתִיבָתִי דְרוּכָה.

---

אֶל אֲמִתּוֹ שֶׁל הָעוֹלָם

מאת

אברהם משה דילון

וְעֵת הַנְּבָלָה מַגַּעַת עַד לִשְׁמֵי שָׁמַיִם,

שָׁרִים לְךָ עוֹד אֵי־מִשָּׁם הַצֶּדֶק, הַשִּׂמְחָה;

וְעֵת כָּל הָאֲוִיר סָפוּג אַפְסוּת, גַּבְהוּת עֵינַיִם,

עוֹד בַּחֲשַׁאי דְּבַר אֱלֹהִים לוֹאֵט עִמְּךָ.

וְעֵת תַּחֲרִישׁ עוֹלָם הַחֲנֻפָּה הַמְשַׁוַּעַת,

פּוֹעֵם אֵי־שָׁם עוֹד לֵב אֶל אֲמִתּוֹ שֶׁל הָעוֹלָם;

וְעֵת הַחֲצִיפוּת זוֹעֶקֶת בִּזְחִיחוּת הַדַּעַת,

לְךָ הַשֶּׁקֶט, הַדְּמָמָה נוֹטִים אֶת אָהֳלָם.

---

שִׁיר

מאת

משה שימל

נוֹגֵן כִּנּוֹר קָטָן בָּאוֹר, נוֹגֵן בִּכְפָר יָרוֹק,

מָקוֹם אֲנִי אֵינֶנִּי בּוֹ, מָקוֹם בּוֹ לֹא אֶהְיֶה.

זוֹרֵחַ בַּיִת וּפוֹרֵחַ בִּמְדִינָה רְחוֹקָה,

מָקוֹם אֲנִי אֵינֶנִּי בּוֹ, מָקוֹם בּוֹ לֹא אֶהְיֶה.

אִשָּׁה צוֹחֶקֶת מַמְתִינָה בַּיַּעַר הָאָדֹם,

מָקוֹם אֲנִי אֵינֶנִּי בּוֹ, מָקוֹם בּוֹ לֹא אֶהְיֶה.

אֵי־שָׁם מַמְתִּין תֵּל שֶׁל עָפָר וְאֶבֶן מַמְתִּינָה,

וְשָׁם דַּוְקָא אֶהְיֶה,

מַדּוּעַ, מִפְּנֵי מָה?

---

טוֹב

מאת

משה שימל

אָהוֹב אוֹהֵב אֲנִי כָּל מַה שֶּׁחַי בַּשִּׁיר:

צִפּוֹר, וְנַעֲרָה בְּכוֹבָעָהּ תָּכֹל צָבוּעַ.

אִילָן, רְחוֹב וְקִיר.

הַכֹּל. כָּל שֶׁיָּדוּעַ לִי וְכָל שֶׁלֹּא יָדוּעַ.

וְשֶׁרָאִיתִי־כְּבָר אֹהַב. וּמַה שֶּׁיֵּשׁ וּמַה שֶּׁעוֹד יִהְיֶה:

חוֹמוֹת יְרִיחוֹ,

לִבְנֶה בִּלְבוּב, רוֹעֵשׁ לִי אֲבִיבִית וְשָׂח שִׂיחוֹ,

הָאֶבֶן הָאִלֶּמֶת וְהַחֲכָמָה,

הָעֲתִידָה לִהְיוֹת עוֹמֶדֶת לִמְרַאֲשׁוֹתַי

זוֹהֶרֶת בַּחַמָּה.

שֶׁכֵּן כָּל מַה שֶּׁחַי – מִתְמָרֵד וּמִתְנַגֵּד לַמָּוֶת.

(הֵן הוּא נוֹשֵׁם וְחַי בִּנְחִירֵיהֶם שֶׁל סוּסֵי־קְבוּרָה שְׁחֹרִים

וְהוּא סוֹעֵר בְּתַאֲוָה בָּאֹדֶם שֶׁל שְׁקִיעַת־שַׁלְהֶבֶת).

עַל־כֵּן טוֹבִים:

הַצִּפָּרִים, הַנְּעָרוֹת בְּכוֹבָעִים שֶׁל תְּכֵלֶת,

הַדָּם

וְגַם אַבְנֵי־קְבוּרָה, כְּסוּיוֹת קַלִּיל בְּשֶׁלֶג.

---

דָּבָר לֹא נִשְׁתַּנָּה

מאת

משה שימל

דָּבָר לֹא נִשְׁתַּנָּה, דָּבָר לֹא יִשְׁתַּנֶּה.

עֲדֶן אֲנִי סוֹבֵל, כְּאָז עוֹד מִתְעַנֶּה.

אוֹמֵר אֲנִי כָּל זֶה פָּשׁוּט, בְּלֵב גָּלוּי:

אֵין הֵם מַרְפִּים מִנִּי, הַסֵּבֶל, הָעִנּוּי;

אִם כִּי לָבוּשׁ אֲנִי כֻּתֹּנֶת שֶׁל פַּסִּים,

אֵינִי יָכוֹל לַעֲלֹז, לִשְׁכֹּחַ הַכְּעָסִים.

וּבוֹשׁ אֲנִי מְאֹד. אַךְ אֵין לְכָךְ עֵצָה.

עֲדֶן אֵינִי יָכוֹל לִצְחֹק בְּקוֹל דִּיצָה,

אִם כִּי עֵד אֱלֹהִים, שֵׁיֵּשׁ עַל מָה לִצְחֹק;

הִנֵּה, רְאוּ: נוֹפְלִים לָעֵשֶׂב הַיָּרֹק

גְּדוֹלֵי הַתַּפּוּחִים, וְעַל לֶחְיָם לַהֶבֶת,

וְהַבְּרִיּוֹת שָׂשִׂים, אִם כִּי נָפְלָם הוּא מָוֶת…

נוֹעֵץ אֲנִי שִׁנַּי בְּתַפּוּחִי בַּלֶּחִי,

אוּלָם בִּמְקוֹם לִצְחֹק, יַחְנֹק אוֹתִי הַבֶּכִי. – –

דָּבָר לֹא נִשְׁתַּנָּה, דָּבָר לֹא יִשְׁתַּנֶּה,

עֲדֶן אֲנִי סוֹבֵל, כְּאָז עוֹד מִתְעַנֶּה,

וּמְשַׂחֵק בַּכְּאֵב, כְּבֶאֱגוֹזִים הַיֶּלֶד,

אִם כִּי אֵדַע הֵיטֵב, מַצְחִיק הוּא וְאִוֶּלֶת…

רְאוּ: בַּעֲלִיצוּת רַבָּה וְנִסְתָּרָה

הוֹלְכָה אִשָּׁה בָּעֵשֶׂב בְּשִׂמְלָה בָּרָה.

יָפָה הִיא, צְעִירָה, בְּהִירָה הִיא הָאִשָּׁה,

לָאֹפֶק הָאָדֹם, בְּרֶגֶל גְּמִישָׁה,

הוֹלֶכֶת הִיא בַּדֶּשֶׁא, צַעַד אַחַר צַעַד.

וְהִיא אֵינָה חוֹשֶׁבֶת, הִיא אֵינָה יוֹדַעַת,

כִּי דֶשֶׁא זֶה גָבוֹהַּ, בּוֹ רַגְלָהּ דּוֹרֶכֶת,

הוּא בַּעֲלָהּ שֶׁמֵּת בַּסְּתָו בְּיוֹם שַׁלֶּכֶת…

כַּמָּה סָפְדָה לַמֵּת, בָּכְתָה וּמֵרֲרָה…

עַכְשָׁו הִיא גַם יָפָה, צְעִירָה וְגַם בָּרָה,

צוֹעֶדֶת קַלִּילוֹת, בְּרֶגֶל גְּמִישָׁה,

אֶל אַרְגְּמַן הָאֹפֶק – תִּפְאֶרֶת שֶׁל אִשָּׁה.

דָּבָר לֹא נִשְׁתַּנָּה, דָּבָר לֹא יִשְׁתַּנֶּה.

הַמָּוֶת לְכֻלָּנוּ נֵצַח מִתְאַנֶּה.

כּוֹרְתִים הַיַּעַר, שָׁר מַשּׂוֹר, גַּרְזֶן מַבְהִיק.

הָאִילָנוֹת מַטִּים רָאשִׁים לָאֲדָמָה.

כָּל רֹאשׁ חֲפוּף מָטָר, לָטוּף בְּאוֹר חַמָּה,

וְכָל זָקָן עָבֹת – סָבוּךְ, רָטֹב, מוֹרִיק.

אִם כֵּן? יִהְיוּ עֵצִים אֶל הַתַּנּוּר, פָּשׁוּט,

יִהְיֶה שֻׁלְחָן, סַפְסָל, יִהְיֶה מַתְבֵּן וָדֶלֶת –

וְעוֹד דְּבָרִים הַרְבֵּה שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם תּוֹעֶלֶת,

וְגַם אֲרוֹן־מֵתִים – לִי בְּדִיּוּק מָדוּד – –

דָּבָר לֹא נִשְׁתַּנָּה, דָּבָר לֹא יִשְׁתַּנֶּה.

הַמָּוֶת לְכֻלָּנוּ נֵצַח מִתְאַנֶּה.

רַק אֲשַׂחֵק בַּכְּאֵב, כְּיֶלֶד בֶּאֱגוֹזִים,

אִם כִּי אֵדַע הֵיטֵב, זֶה מַעֲשֵׂה הוֹזִים…

יֵשׁ בַּיִת לִי עִם חַלּוֹנוֹת וְעִם קִירוֹת –

וְיֵשׁ אִשָּׁה לִי וְיָדַיִם לָהּ זְעִירוֹת,

שֻׁלְחָן, סַפְסָל וְגַן, גָּדֵר סָבִיב נִצָּבֶת,

אוּלָם כָּל זֶה לֹא יַצִּילֵנִי מִן הַמָּוֶת.

וְעֵת אִשְׁתִּי הַבַּיְתָה מֵרָחוֹק חוֹזֶרֶת

(יָדַיִם לָהּ קְטַנּוֹת, הִיא עֲיֵפָה, חִוֶּרֶת)

מַרְאֶה אֲנִי לָהּ כָּל הָרְכוּשׁ הַזֶּה – בַּשִּׁיר.

וְהִיא קוֹרְאָה, צוֹחֶקֶת, הִיא שְׂמֵחָה כְּיֶלֶד;

אַךְ הִיא סוֹבֶרֶת, כִּי עֲדֶן אֵינִי עָשִׁיר:

הָרוּחַ שֶׁבַּשִּׁיר – אֵינֶנָּה מְיַלֶּלֶת.

הַגֶּדֶר שֶׁבַּשִּׁיר – אֵינָהּ גָּדֵר נִצֶּבֶת.

הַמָּוֶת שֶׁבַּשִּׁיר – לֹא הוּא, לֹא הוּא הַמָּוֶת.

כָּל יוֹם עוֹלֶה הַבֹּקֶר וְיוֹרֵד הָעֶרֶב,

הָרוּחַ אֶת הַשֶּׁלֶג בְּפָנַי מַשִּׁיב –

מַכְאִיב לִי כָּל אָבִיב, שֶׁפְּרִיחָתוֹ עוֹבֶרֶת,

כָּל קַיִץ בְּמִתְקוֹ עֲדַיִן לִי מַכְאִיב.

דָּבָר לֹא נִשְׁתַּנָּה, דָּבָר לֹא יִשְׁתַּנֶּה. –

עֲדֶן אֲנִי סוֹבֵל, כְּאָז עוֹד מִתְעַנֶּה,

וּמְשַׂחֵק בַּכְּאֵב, כְּבֶאֱגוֹזִים הַיֶּלֶד,

אִם כִּי אֵדַע הֵיטֵב, מַצְחִיק הוּא וְאִוֶּלֶת…

---

גַעְגּוּעִים

מאת

אבא שטולצנברג

אֶת הַיָּפֶה בַּחֲלוֹמוֹת אֶפְשָׁר מַהֵר לִשְׁכֹּחַ.

עָרִים וַאֲרָצוֹת, עָבַרְתָּ בְּשִׂמְחָה שֶׁל נַעַר,

מִדַּקְּקוֹת, מִתְעַרְפְּלוֹת, פּוֹרְחוֹת מִתּוֹךְ הַמֹּחַ.

מִלִּים, רַבּוֹת-תִּקְוָה בְּאָזְנְךָ צִלְצֵלוּ,

סוֹפְגוֹת רֹב-כֶּבֶד, כִּרְטֻבּוֹת מִגֶּשֶׁם, מִתְמַלְּאוֹת רֹב צַעַר,

וְרַק הַלֵּב – מִגַּעְגּוּעַ מִתְאַכֵּל הוּא.

הוֹ גַעְגּוּעַ, מִפָּנֶיךָ אֵין מִפְלָט, חֶבְיוֹן.

בִּכְפָר נִדָּח, בִּכְרַךְ גָּדוֹל אוֹ בַּעֲיֶרֶת,

תָּבוֹא בְּיוֹם גָּשׁוּם, שָׁעָה שֶׁל עִצָּבוֹן,

וְתִתְחַפֵּר בְּתוֹךְ הַלֵּב כַּחֲפַרְפֶּרֶת.

וְצַר נַעֲשֶׂה לְךָ הַבַּיִת, גּוּפְךָ לְךָ סוֹגֵר. –

לֹא חִיּוּכוֹ נָבוֹךְ שֶׁל יֶלֶד, וְלֹא דִמְעַת אִשָּׁה אוֹהֶבֶת,

וְלֹא נְבִיחָתָם הַיַּלְלָנִית שֶׁל הַכְּלָבִים, נֶאֱמֶנֶת וְנוּגָה,

יֵשׁ בְּכֹחָם אֶת נַפְשְׁךָ הַחֲזֵק פֹּה רְתוּקָה;

הַלֵּב כּוֹסֵף לְסַעַר, לָרוּחַ הַנּוֹשֶׁבֶת.

רוּחַ סְעָרָה, נְשִׁימָתְךָ קָשָׁה, קָרָה,

נוֹשֶׁמֶת יְבֵשָׁה לְאֹרֶךְ כָּל הַחוֹף;

כְּמוֹ בְּרָקִים מַכִּים גַּלִּים בְּרֶדֶף אֵין-לוֹ-סוֹף.

עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ גָּוָן צָהֹב יַעֲטֹפוּ,

וּמִתְרוֹמֵם כְּמוֹ עָשָׁן הַחוֹל הַדּוֹקְרָנִי,

הָאִילָנוֹת אֶת כִּתְרֵיהֶם בַּחֲרָדָה יִכְפֹּפוּ.

מִי סוֹגֵר מֵאַחֲרָיו הַדֶּלֶת? מִי בּוֹרֵחַ

מִבַּיִת וִידִידוּת, לָרוּץ אֶל מוּל גּוֹרָל עִוֵּר?

בַּקֹּר, בַּחֹם, בַּסַּעַר, בְּאוֹר עָמוּם, חִוֵּר,

עַל-פְּנֵי כְּרַכֵּי רָעָב, בֵּין מַעַרְכוֹת אוֹיֵב,

נוֹדֵד מֵאֶרֶץ עַרְפִלִּית

בְּכִסּוּפָיו חוֹלֵף.

---

אֲנִי הַזַּמָּר

מאת

איציק מאנגר

אֲנִי הַזַּמָּר, הַזּוֹנָה, רוּחַ-הָר.

נַעֲמֹד עַל-יַד מוֹט הַפָּנָס בִּשְׁחוֹר-לַיִל,

וְנִרְמֹז בְּמוֹ אֹדֶם מִטְפַּחַת: שָׁלוֹם,

שְׁלִים-מַזָּל, וְשָׁלוֹם, הַכּוֹכָב בַּשָּׁמַיִם!

וְנֵצֵאָה לָנֶצַח מִפֹּה וְאֵינֶנּוּ,

עוֹד לִפְנֵי שֶׁגָּמַל הַשִּׁפּוֹן לַמַּגָּל

וְלִפְנֵי שֶׁקָּמְלוּ הַפְּרָחִים בְּגַנֵּנוּ.

אֲנִי הַזַּמָּר, הַזּוֹנָה, רוּחַ-הָר.

וַאֲנַחְנוּ הַיֹּפִי בָּאֹפֶל יָלַדְנוּ.

עַתָּה נַעֲמֹד נִשְׁעָנִים אֶל הַקִּיר,

עֲיֵפִים מִן הַגּוּף, מִכּוֹכָב וּמִשִּׁיר;

לַשְּׁעָרִים הָאֲפֵלִים שֶׁבַּשֶּׁקֶט נָדַדְנוּ,

עוֹד לִפְנֵי שֶׁגָּמַל הַשִּׁפּוֹן לַמַּגָּל

וּבָשְׁלוּ שִׁבֳּלֵי-הַשּׁוּעָל לַקָּצִיר.

וְאוּלַי כִּדְמֻיּוֹת אִיקוֹנִין שֶׁהֶחְוִירוּ

בְּלֵילוֹת לְבָנִים שֶׁל סֶפְּטֶמְבֶּר נַעֲמֹד

בְּפִנּוֹת בָּתֵּיכֶם, לֹא-נִרְאִים וּבַבְּדוֹד;

בְּפֵרוּק אֶצְבָּעוֹת עֲצוּבוֹת רַק נַזְכִּירָה,

כִּי חַיֵּינוּ חָלְפוּ וְיָבְשׁוּ כְּחָצִיר

עוֹד לִפְנֵי שֶׁגָּמַל הַשִּׁפּוֹן לַמַּגָּל

וּבָשְׁלוּ שִׁבֳּלֵי-הַשּׁוּעָל לַקָּצִיר.

וְאַתֶּם לַשְּׁקֵטָה בַּמִּלִּים תְּצַיֵּתוּ

וְתֵשְׁבוּ מוּעָבִים, בְּהִרְהוּר, בְּלֹא נוֹעַ,

וּמֵעַל רָאשֵׁיכֶם כּוֹכָבִים יִתְלַהֵטוּ;

וּבְפַחַד תִּפְּלוּ עַל הַבֶּרֶךְ לִכְרֹעַ —

לִפְנֵי אֵלֶּה, כָּל אֵלֶּה, לִפְנֵי כָּל הַלָּלוּ,

שֶׁחָלְפוּ חַיֵּיהֶם וְיָבְשׁוּ כְּחָצִיר

עוֹד לִפְנֵי שֶׁגָּמַל הַשִּׁפּוֹן לַמַּגָּל

וּבָשְׁלוּ שִׁבֳּלֵי-הַשּׁוּעָל לַקָּצִיר.

מַרְאֵה עֵינַיִם

---

אִילָן כָּפוּף

מאת

אברהם רייזן

אִילָן כָּפוּף מֵעַל לְעַיִן

מַרְגִּישׁ הַלֵּב, מַרְטִיב הָעַיִן…

אִילָן כָּזֶה מִכְּבָר יָדַעְתָּ

בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר בּוֹ בָּאתָ.

אוֹתוֹ אִילָן, אוֹתוֹ הַכֶּתֶר –

וּמִתְרַגֵּשׁ לִבְּךָ רַב יֶתֶר…

כְּמוֹ יָדִיד יָשָׁן הִכַּרְתָּ

וַחֲלוֹמוֹת אַהֲבָה זָכַרְתָּ.

תִּשְׁמַע דְּבָרִים מִכְּבָר שָׁמַעְתָּ,

תִּרְאֶה כָּל שֶׁבַּתְּהוֹם לְמַטָּה.

וְעֵץ וּמַיִם – עֵד לְטֹהַר

גִּילַת הַשְׁקֵט, סוֹדוֹת הַנֹּעַר.

---

לֹא לִישֹׁן, לְהִתְהוֹלֵל

מאת

יהואש

עַל הָאֲרֻבָּה, עַל גַּג,

צִפֳּרִים בָּאוֹת לְחַג,

בָּעֵינַיִם הַנּוֹגְהוֹת

אוֹר יָרֵחַ הֵן שׁוֹקוֹת.

הִנֵּה כָּכָה כָּל הַלֵּיל

לֹא לִישֹׁן, לְהִתְהוֹלֵל!

עַד רָקִיעַ יִדָּלֵק –

כַּרְבָּלְתּוֹ שֶׁל קוּקוּרֵיק.

הָעֵצִים עוֹמְדִים בַּסָּךְ,

עֵץ אֶל עֵץ בְּלַחַשׁ סָח,

רוּחַ אָץ – יִתְנוֹדְדוּ,

גֶּשֶׁם רַד – יִסְתּוֹדְדוּ.

הִנֵּה כָּכָה כָּל הַלֵּיל

לֹא לִישֹׁן, לְהִתְהוֹלֵל!

עַד רָקִיעַ יִדָּלֵק –

כַּרְבָּלְתּוֹ שֶׁל קוּקוּרֵיק.

צִרְצָרִים בִּלְבוּשׁ יָרֹק

סוֹד יַמְתִּיקוּ, סוֹד מָתוֹק.

בִּלְשׁוֹנָם הֵם מְנַסְּרִים

וּבְשׂוֹרָה הֵם מְבַשְּׂרִים.

הִנֵּה כָּכָה כָּל הַלֵּיל

לֹא לִישֹׁן, לְהִתְהוֹלֵל!

עַד רָקִיעַ יִדָּלֵק –

כַּרְבָּלְתּוֹ שֶׁל קוּקוּרֵיק.

צְפַרְדְּעִים יוֹשְׁבוֹת אֵי־שָׁם,

רֶגַע לֹא עָצְמוּ עֵינָם,

אִם נוֹפֵל כּוֹכָב – בּוֹלְעוֹת,

וְשָׁרוֹת – שִׁבְעָה קוֹלוֹת.

הִנֵּה כָּכָה כָּל הַלֵּיל

לֹא לִישֹׁן, לְהִתְהוֹלֵל!

עַד רָקִיעַ יִדָּלֵק –

כַּרְבָּלְתּוֹ שֶׁל קוּקוּרֵיק.

---

רְחוֹב אַחֲרוֹן

מאת

אברהם רייזן

רְחוֹב אַחֲרוֹן בָּעִיר,

בִּנְיָן אַחֲרוֹן בָּרְחוֹב:

אַחַר שְׁאוֹן הָעִיר

כַּמָּה שָׁקֵט וָטוֹב.

בָּתִּים כָּל כָּךְ דַלִּים,

מָכִים אַךְ נְקִיִּים;

מַה נִּרְחָבִים שָׂדוֹת

וּתְכֵלֶת הָרְקִיעִים.

אֶל כָּל אֲשֶׁר תַּבִּיט

עֵינְךָ תַּבְהִיק מִגִּיל;

פֹּה נִגְמְרָה הָעִיר

וְהָעוֹלָם מַתְחִיל.

---

הַנּוֹף, נִרְחָב וּבְהִיר הָעֵשֶׂב...

מאת

זישה לנדוי

הַנּוֹף, נִרְחָב וּבְהִיר הָעֵשֶׂב,

נָתַן רֵיחוֹ בְּתוֹךְ בֵּיתִי,

אֲנִי יוֹצֵא מִתּוֹךְ הַחֶדֶר

וְעַל הַסַּף אֵשֵׁב בִּדְמִי.

הָאַוְזוֹנוֹת שָׁטוֹת בַּפֶּלֶג

וְהֵן טוֹבְלוֹת אַגַּב מִשְׂחֶה;

אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הַשָּׁמַיִם,

לִרְאוֹת אִם גֶּשֶׁם טוֹב יִהְיֶה.

יִהְיֶה, יִהְיֶה!… רַעֲנָן הָרוּחַ,

וְהָאֲוִיר קָרִיר, עָמֹק.

לְאַט אֲנִי יוֹצֵא לַדֹּאַר,

הֲבָא מִכְתָּב לִי מֵרָחוֹק?

---

עַל חַלּוֹן בֵּיתִי

מאת

מני ליב

עַל חַלּוֹן בֵּיתִי הַקַּר וְהַשָּׁחֹר

מִתְעוֹפֵף וּמִתְפַּרְפֵּר פַּרְפָּר צָחֹר,

מִתְפַּרְפֵּר וּמְפַלֵּל דּוּמָם לַחְדֹּר

אֶל מְנוֹרָתִי, אֶל מְנוֹרָתִי.

קַר הָעֶרֶב, קַר הָעֶרֶב וְאָפֵל,

וְאָפֵל־אָפֵל יִהְיֶה גַּם זֶה הַלֵּיל,

בּוֹא, פַּרְפָּר, וְהִכָּנֵס, לְךָ יָהֵל

אוֹר מְנוֹרָתִי, אוֹר מְנוֹרָתִי.

---

אָנוּ שְׁנֵינוּ

מאת

משה נדיר

אֲנִי וְהַזְּבוּב – אָנוּ שְׁנֵינוּ

מְטִיחִים אֶת הָרֹאשׁ בַּחַלּוֹן.

אֲנִי – וְהַזְּבוּב.

אֲנִי וְהָאַרְיֵה – אָנוּ שְׁנֵינוּ

שׁוֹאֲגִים מִתּוֹךְ הַסּוּגַר.

אֲנִי – וְהָאַרְיֵה.

אֲנִי וְהָעוֹלָם – אָנוּ שְׁנֵינוּ

זֶה אֶת זֶה מְדַקְּרִים בָּעֵינַיִם.

אֲנִי – וְהָעוֹלָם.

---

חַיִּים חֲדָשִׁים

מאת

בר הורוביץ

חַיִּים חַיִּים בְּכָל מָקוֹם…

נִפְתָּחִים כְּבָר הַפְּקָעִים

עַל עֵצִים בְּבֻסְתָּנִי!…

בַּפֶּלֶג שֶׁעַל־יַד הַגֶּדֶר

שָׁטוֹת הַצְפַרְדְּעִים בַּשֶּׁמֶשׁ;

מְטִילוֹת בֵּיצִים

בִּשְׁבִיל דּוֹרוֹת בָאִים –

וּכְבָר הַחֲסִידָה צוֹעֶדֶת

עַל־פְּנֵי שָׂדוֹת…

מוֹרִיק, מוֹרִיק הַגָּן!

הוֹ, רֵיחַ שֶׁל חֵמַר־אָבִיב

וְרֵיחַ־עֵשֶׂב אֲבִיבִי,

שֶׁאֶת חָזִי מַרְחִיב!

הוֹ, שִׂמְחָה לְהִתְהַלֵּךְ

עַל אַדְמָתִי שֶׁלִּי,

מֵרוּם רָקִיעַ עַד תְּהוֹם,

עַד עֹמֶק־עֳמָקִים שֶׁלִּי

לִנְדֹּד עַל־פְּנֵי עֲשָׂבִים עוֹלִים,

בְּדוֹמֶה לַגּוֹרָל

עַל־פְּנֵי חַיֵּי־אָדָם

וַחֲלוֹמוֹת־אָדָם…

---

עָרִים, אֲרָצוֹת

מאת

מני ליב

עָרִים, אֲרָצוֹת וּמְדִינוֹת, יַמֵּי תְכֵלֶת,

פָּנִים, חִיּוּכִים וּמִלִּים שֶׁל תּוֹחֶלֶת –

בָּרְחוּ מֵאִתִּי יוֹם אֶחָד מִשֶּׁכְּבָר,

אֶל עֵמֶק רָחוֹק שֶׁמֵּעֵבֶר לָהָר.

אֶרְאֶה רַק מִבְּעַד לִמְחִצָּה מְעֻרְפֶּלֶת

עֵינַיִם רַק שְׁתַּיִם, עֵינַיִם שֶׁל יֶלֶד,

כִּשְׁתַּיִם כְּבָשִׂים שֶׁנִּתְעוּ בַּמֶּרְחָק,

בְּאֵיזֶה מֶרְחָק אֵינְסוֹפִי וּמֻשְלָג.

---

הַיָּם נִרְחָב

מאת

מני ליב

הַיָּם נִרְחָב, גָּדוֹל, עָמֹק,

בַּחוֹף אֲנִי נִצָּב.

אֶרְאֶה בַּיָם אֳנִי רָחוֹק

לַמֶּרְחָקִים יִרְחַף.

אַבִּיט, אֶרְאֶה, הַיּוֹם יוֹרֵד.

הָעֲרָפֶל נֶעְתָּם.

בְּקֹר וָלֵיל הַיָּם טוֹרֵד

וְהָאֳנִי נֶעְלָם.

הַיָּם אָפֵל, גָּדוֹל, עָמֹק,

וְאֶל רַגְלַי יִזְעֹם.

שָׁלוֹם לְךָ, אֳנִי רָחוֹק,

לַמֶּרְחַקִּים שָׁלוֹם!

---

לַיְלָה

מאת

מני ליב

לַיְלָה. וַאֲנִי עַל מִטָּתִי. הָרוּחַ

מִתְדַּפֶּקֶת בַּשְּׁמָשׁוֹת, בָּאֲרֻבָּה בּוֹכָה הִיא.

לְךָ, יַלְדִּי, הַנָּד בַּמֶּרְחַקִּים וְלֹא יָנוּחַ,

יִקְרְאוּ חֲלוֹמוֹתַי שֶׁבַּחֲשָׁאִי.

הֵד שֶׁל צְעָדִים… אֲנִי קוֹפֵץ כְּנַעַר.

מִי זֶה בָּא? – הָרוּחַ בַּשְּׁמָשׁוֹת דּוֹפֶקֶת.

הוֹ, חֲלוֹמוֹתַי, כְּמוֹ יוֹנִים בַּסַּעַר

כָּךְ הֵם מְהַגִּים בְּפַחַד וּבְשֶׁקֶט.

---

בַּרְבּוּרִים

מאת

אבא שטולצנברג

מִי כִּשֵּׁף אֶתְכֶם, הַבַּרְבּוּרִים בְּנֵי הַצַּחַר,

וּבַאֲגָמִים שְׁקֵטִים, מֵתִים, אֶתְכֶם סָגָרוּ?

בִּסְעָרָה טָסִים אַוְזֵי הַבָּר וּמִתְנוֹעֵעַ סוּף בַּנַּחַל

וְאַתֶּם, הַבַּרְבּוּרִים, כְּצִפֳּרִים מִשַּׁעֲוָה יָצָרוּ.

הַדְּרוֹרִים בּוֹקְעוֹת אֶת הָרָקִיעַ בִּמְהִירוּת וָשֶׁקֶט.

וּבַגֶּשֶׁם הַמַּצְלִיף יוֹצְאוֹת יוֹנִים בִּשְׁלִיחוּתָן לַדֶּרֶךְ.

יַמִּים וְסַכָּנוֹת – יוֹנָה עַל הַשִּׁמְשָׁה דוֹפֶקֶת,

וּבַרְבּוּרִים שׂוֹחִים בְּקִפָּאוֹן בְּתוֹךְ נִמְנוּם שֶׁל קֶרַח.

---

אָבִיב חָדָשׁ

מאת

יצחק קיסין

אָבִיב חָדָשׁ לָטֹהַר – וַאֲנִי כִּבְבֵית־הַסֹּהַר

בְּמַעְגָּלִי סָגוּר.

הֲגַם שִׁמְשִׁי עוֹד יַעַל? אִם מִנַּפְשִׁי מִמַּעַל

הַקֶּרַח יְהִי שָׁבוּר?

זִרְחִי, חַמָּה! עַל פֶּרַח, אָדָם וְעֵץ בַּדֶּרֶךְ,

הַשְׁפִּיעִי גִיל וָאוֹר!

עִתִּי שֶׁלִּי אַךְ סְתָו הוּא, עָלִים אֲשֶׁר צָהָבוּ

וְעֶצֶב קַר, אָפֹר.

---

הַשֶּׁמֶשׁ נֶעְלַם מִשְּׁמֵי־קֶדֶם

מאת

יצחק קיסין

הַשֶּׁמֶשׁ נֶעְלַם מִשְּׁמֵי־קֶדֶם,

גֹּרַשׁ מִפְּנֵי גֶשֶׁם וָקֹר,

בְּעֶצֶב וְאֵפֶר פְּלַג־רֶדֶם

עָטוּף אָהֳלֵנוּ אָפֹר.

אֶל כָּל אֱלִיל־אֶבֶן סָגַדְנוּ

וּבֶרֶךְ כָּרַעְנוּ מְעָט,

וְאֶת הַמַּפְתֵּחַ אִבַּדְנוּ

אֶל פֶתַח בֵּיתֵנוּ אֶחָד.

הָאוֹר נִתְעַלֵּם מִשְּׁמֵי־קֶדֶם,

גֹּרַשׁ מִפְּנֵי גֶשֶׁם וָקֹר,

בִּכְאֵב וְּבְאַחֲרוֹן־רֶדֶם

עָטוּף אָהֳלֵנוּ אָפֹר.

---

הַיּוֹנִים הוֹגוֹת

מאת

יצחק קיסין

הַיּוֹנִים הוֹגוֹת מֵעַל לְכָל סִפֵּי הַצַּחַר,

מַזְכִּירוֹת לִי בַּל אֶשְׁכָּחָה אֶת בִּרְכוֹת הַשַּׁחַר.

זַלְזַלִּים – מִשְׁזָר קָלוּעַ, כָּל עָלֶה כְּעַיִן;

כָּל עָלֶה עָלָה בְּיֹרֶק מִתְפַּלֵּא עֲדַיִן.

בִּבְקָרִים קְרִירֵי הַנֶּשֶׁב הַשְּׁמָשׁוֹת יַזְהִירוּ –

כָּל גִּילְךָ וְכָל זְהָבְךָ הֵם־הֵם לְךָ יַחֲזִירוּ.

רַכַּבְתִּי נוֹסַעַת עַל פַּסֵּי צַחֲרוּת לָרַחַק:

מוֹלִיכָה אֶל יְעָרִים וְאֶל צוּקֵי הַשַּׁחַק.

צֶאֱלִים עֲקֻמֵּי־כֶּתֶף יִבְרְחוּ, יַחְמִיקוּ,

מִשֶּׁבָּא הַפַּנָּסָר וּפַנָּסוֹ מַדְלִיק הוּא.

זוֹ לָמַדְתִּי מִפִּי זָקֵן שָׁנָיו הִפְלִיגוּ…

הוֹ, מַה לַּיִל זֶה הָיָה! מַה כּוֹכָבִים הֶעְמִיקוּ!

---

בַּזְּמַן וּבֶחָלָל

מאת

אבא שטולצנברג

מָה אֲנִי בַּזְּמַן וּבֶחָלָל?

אִילָן בּוֹכֶה אֻמְלָל.

שָׂדֶה יָבֵשׁ קֵרֵחַ.

וּסְנֶה הַמִּתְלַקֵּחַ.

חַיָּה נִרְפָּה, שֶׁאֲסוֹנָה מַרְגֶּשֶׁת.

וְשׁוֹר אָסוּר לָעֹל הָאֱלֹהִי

כְּאֶל מַחֲרֶשֶׁת.

---

חֳרָבוֹת

מאת

אבא שטולצנברג

הַסִּרְפָּד פּוֹרֵחַ בְּלֵב הָעִיר, לוֹהֵט.

בֻּסְתָּנִים עוֹמְדִים שְׂרוּפִים כְּמוֹ פֶּחָם.

מַשְׁאֵבוֹת וָתַיִל – בַּרְזִלָּם חוֹלֵד.

קוֹץ עִקֵּש יִפְרֹץ קִירוֹת בַּיּוֹם הֶחָם,

לְרִיק בֵּית־הַשְּחִיטָה הַמֶּלֶט חֹם פּוֹלֵט.

הַדָּגָה מֵתָה סְרוּחָה בְּחוֹף נָהָר.

קַיִץ מְלַהֵט וְשָׁבוּעוֹת יַחְלֹפוּ.

יוֹם שִׁשִּי יוֹם־אָלֶף הוּא לְכָל דָּבָר.

מִתְקָרְבִים יָמִים בָּם הַגְּשָׁמִים יִטֹּפוּ,

עֵת לַחְפֹּר אֶת תַפּוּחֵי־הָאֲדָמָה.

סְתָו עָמֹק, גְּדֵלָה חֲזֶרֶת בָּרָמָה.

חֲתוּלִים צְמֵאִים לְדָם וְלִנְקָמָה

מוּכָנִים לְהִתְנַפֵּל עַל הַכְּלָבִים.

בִּדְלָתוֹת פְּרוּעוֹת רוּחוֹת עוֹבְרִים־שָׁבִים.

---

רוֹכְלִים בַּכְּפָר

מאת

נחום בומזה

עַל שִכְמֵיהֶם נוֹשְׂאִים הֵם צְרוֹרוֹת רַבֵּי הַכֶּבֶד,

מִינֵי קִטְנִית, בְּצַלְצֶלֶת, פִּשְׁתָן, עוֹרוֹת אַרְנָב.

צַעֲדָם שָׁקֵט רַב־יֶתֶר; עִם זֶה כְּמוֹ גַּנָּב

סִיעָה שֶׁל מִינֵי פַּחַד לְצַעֲדָם אוֹרֶבֶת.

בְּאֶצְבַּע הָרוֹעֶדֶת הֵם נוֹקְשִׁים בַּשַׁעַר,

וּמְצַפִּים עִם עֶרֶב בַּחוּץ, לִפְנֵי הַסָּף.

כָּל פֶּתַח וְכָל דֶּלֶת מְסֻגָּרִים יַחְדָו.

עַל כְּנֵסִיָּה הַצֶּלֶב מַזְהִיר אֶל מוּל הַסַּהַר,

מַרְעִיף זָהֳרוֹ בְּעֶצֶב עֲלֵי בִּקְתָּה שֶׁל דַּחַק.

עוֹרְבִים שְׁחֹרֵי הַכֶּנֶף יְקַרְקְרוּ מוֹרָא

הַדֶּרֶךְ הַפּוֹרַעַת, פַּחֲדָהּ וּמְגוֹרָהּ,

וְאֶת הַגַּעֲגוּעַ לַבַּיִת שֶׁבָּרַחַק.

בְּנֵי־בָקָר בָעֵדֶר מְצַעֲקִים בְּלִי־הֶרֶף

לַחֲמִימוּת הָרֶפֶת, וְאֶל פָּרוֹת חוּמוֹת.

מִשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת יִקְנוּ אָז אֲלֻמּוֹת –

לָשֵׂאת אוֹתָן עַל כֶּתֶף אֶל מוּל הַלֵּיל לְטֶרֶף.

---

אָבִיב בִּרְחוֹב סְלוֹנֶצְ'נָה

מאת

נחום בומזה

הִתְפָּרְחוּ רָאשֵׁי הַטַּף פְּרִיחָה רַבַּת הַסֵּבֶל

(כָּרְסִיסִים תְּפוּחֵי כָּפָן, וְכִכְפִיסִים – רַגְלַיִם) –

מִפַּחֵי אַשְׁפָּה מוּל שֶׁמֶשׁ מִתְרוֹמֵם הַהֶבֶל,

מוּל הַתְּכֵלֶת שֶׁל רָקִיעַ – נֹעַם לָעֵינַיִם.

הִתְעוֹרֵר לוֹ שִׁגְרוֹנוֹ שֶׁל הַשָׁכֵן בָּרֶגֶל

(גֶּשֶׁם מְדַשֵּׁן הָאָרֶץ, הִיא יַרְקוּת עוֹטֶפֶת) –

מִקּוֹמוֹת־מַרְתֵּף עוֹלָה שִׁירַת תִּקְוָה וָשֶׂגֶב,

שִׁיר מִפִּי בָּנִים כְּמוֹ דְרִישַׁת שָׁלוֹם נִלְבֶּבֶת.

לְמִמְחָטוֹת מְלֻכְלָכוֹת הַנְּעָרוֹת תִּירַקְנָה

(רַב עָשְׁרוֹ שֶׁל הָאָבִיב וְהוּא עֲתִיר־הַגֶּוֶן) –

אֶל רְחוֹב־הַשֶּׁמֶשׁ טַף מִתּוֹךְ עַרְשָׂם יִצְחָקוּ,

צֶמֶר־גֶּפֶן מְאָדָּם עַל מַדְרְגוֹת הָאֶבֶן.

מְזַמְּרָה בַּכְּלוּב צִפּוֹר וְשִׁיר חָדָשׁ מַטֶּפֶת

(עַל הָרִים קַרְנֵי אוֹרָה וְהֵם מֵאוּלְטְרָא־סֶגֶל) –

הִתְלַבְלֵב לוֹ בַּמַּרְתֵּף בֻּלְבּוּס לְקּוּי־שַׁחֶפֶת,

בַּבָּתִּים עוֹלֶה סִרְחוֹן מִן הַסָּמוּךְ מִנֶּגֶד.

עַל גַּבֵּי נָסִיךְ רָקוּם הַפִּשְׁפְּשִׁים יִדֹּדוּ,

הֵם נוֹהִים אֶל חֹם הַשֶּׁמֶשׁ מִקִּירוֹת הַחֹרֶף;

בֶּחָצֵר רַנִּים נָכִים, עוֹשֵׂי פְּלָאוֹת יִרְקֹדוּ,

בְּנַפְשָׁם לַחְמָם יָבִיאוּ, בִּשְׁבִירַת הָעֹרֶף.

מַרְזְבִים עַל הַחוֹמוֹת מִגֶּשֶׁם יְזַמֵּרוּ,

חֲתוּלִים בַּפְּרוֹזְדוֹרִים בָּאֹפֶל יִזְדַּוָּגוּ;

מִן הַבַּיִת, מִן הָרְחוֹב, מִמִּדְרָכָה וָדֶרֶךְ,

פִּצְעֵי אָדָם עַד הַקּוֹמָה הָעֶלְיוֹנָה יִזְעָקוּ.

---

עֲרְבַּיִם שֶל חֹרֶף...

מאת

דוד הופשטיין

עַרְבַּיִם שֶל חֹרֶף בְּרוּסְיָה, בִּשְׂדוֹתֶיהָ!

הֲיֵשׁ עוֹד יוֹתֵר מְבֻדָּד, מִתְגַּעְגֵּעַ?

סוּסוֹן שֶׁזָּקֵן, עֶגְלַת־חֹרֶף חוֹרֶקֶת,

שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְדֶרֶךְ מָשְׁלֶגֶת.

בָּאֹפֶק, מַעֲרָבָה, בִּפְאַת הָרָקִיעַ,

בְּעֶצֶב כָּבָה רְצוּעָה שֶׁהִגִּיהָה.

מִקֶּדֶם נִפְרֶשֶׂת שְׁמָמָה הַמַּצְחֶרֶת.

בָּרַחַק פְּזוּרוֹת בְּקָתוֹת כַּעֲשֶׂרֶת,

יוֹשֵב לוֹ כָּל מֶשֶק שָׁקוּעַ בַּשֶׁלֶג –

וְאֶל הַיְּהוּדִי כָּל מִשְׁעוֹל רָץ בְּדֶלֶג.

בִּקְתָּה הִיא כַּשְּׁאָר, אַךְ רָמִים חַלּוֹנֶיהָ,

וַאֲנִי הַגָּדוֹל שֶׁבֵּין כָּל יְלָדֶיהָ.

וְצַר עוֹלָמִי, חוּג־חַיַי מְצֻמְצָם הוּא –

רַק פַּעַם אַחַת בִּשְׁבוּעַיִם יִתְנֶחָמוּ

גַעְגּוּעַי בִּנְסִיעָה מִן הַמֶּשֶק לָעֲיֶרֶת…

שָׂדוֹת נִרְחָבִים בִּדְמָמָה מִזְדַּהֶרֶת,

שָׂדוֹת הַנּוֹשְׂאִים בְּלִבָּם הַגַּעְגּוּעַ

לַיּוֹם בָּם יוּטַל הַגַּרְעִין הַזָּרוּעַ…

עֲרָבִים שֶל חֹרֶף בְּרוּסְיָה, בִּשְׂדוֹתֶיהָ!

הֲיֵשׁ עוֹד יוֹתֵר מְבֻדָד, מִתְגַּעְגֵּעַ?

---

עָבְרָה כְּבָר הַשַּׁבָּת...

מאת

דוד הופשטיין

עָבְרָה כְּבָר הַשַּׁבָּת…

עַל מֶרְחֲבֵי הַשֶּׁלֶג

שָׁם מִישֶׁהוּ גָדוֹל

שׁוֹפֵךְ אָבָק אָפֹר…

וּבַחֲנוּת קָטָה

כְּבָר מְחַכִּים הַשְּׁנַיִם:

נַעֲרָה שְׁחַרְחָרָה

וְלָהּ בַּקְבּוּק שָחֹר.

הַשּׁוֹט כְּבָר נָח לוֹ דַי.

מֵאֲחוֹרֵי כִּירַיִם

בַּאֲפֵלָה חַמָּה

שָׁם כָּל הַיּוֹם הָזָה.

מַפִּית שֶׁל עֲרָפֶל

לְמַעְלָה בָּרָקִיעַ

חַלּוֹנֶת אַחֲרוֹנָה

בְּשֶׁקֶט מְכַסָּה…

‘שָלֹשׁ־הַסְּעֻדּוֹת’

מִזְּמַן גָּמַר אָבִינוּ,

אָרוּג בָּאַפְלוּלִית,

מִן הַשֻּׁלְחָן לֹא קָם.

וּבֵין הָאֲחָיוֹת

וְצִלְלֵי הָעֶרֶב

חוּט דַּק שֶל מִלְמוּלִים

בַּחֲשַׁאי נִרְקָם־נִרְקָם.

וּבַחַלּוֹן אִמִּי

לַשָּׁוְא כּוֹכָב חוֹפֶשֶׂת,

רֹאשָהּ הָאַפְרוּרִי

בְּעֶצֶב הוּא צוֹלֵל.

יוֹרְדָה עָלַי תּוּגָה,

אֵינִי רוֹצֶה לִשְמֹעַ,

כִּי הַפָּרָה גּוֹעָה

לְשַׁחַת וּלְלֵיל.

בֵּית אַבָּא וְאִמָּא

---

חֲמוּדוֹת

מאת

מרים אולינובר

הִתְפָּאֲרוּ שָׁלֹשׁ בָּנוֹת, זָהָב שֶׁל בַּחוּרוֹת,

בַּחֲמוּדוֹת הַיְקָרוֹת שֶׁהֵן אִתָּן שְׁמוּרוֹת:

׳לִי יֵשׁ שָׁבִיס קָטָן נִפְלָא – אָמְרָה אַחַת מֵהֶן –

מִסָּבָתִי־זְקֶנְתִּי שֶׁלִּי, עִם מִשְׁבָּצוֹת שֶׁל חֵן.׳

׳לִי יֵשׁ סִכַּת־רָטִיט לְנוֹי – עָנְתָה לָהּ רְעוּתָהּ –

מִסָּבָתִי־זְקֶנְתִּי שֶׁלִּי, עִם יַהֲלוֹמִים קְשׁוּטָה.׳

אַךְ הַשְּׁלִישִׁית הַנַּעֲרָה צָחֲקָה בַּלָּט־בַּלָּט –

אֶשְׁנָב קָטָן אֶל הַקִּיטוֹן הִיא לָהּ פָּתְחָה לְאַט:

׳שֶׁלִּי הַחֲמוּדָה־יוֹתֵר־מִכֹּל לְכָל דֵּעָה, –

זֹאת סָבָתִי־זְקֶנְתִּי עַצְמָהּ, לְמַעְלָה מִמֵּאָה!׳

---

אִגֶּרֶת הַיּוֹחֲסִין

מאת

מרים אולינובר

שָׁעָה שֶׁבְּעֶצֶב נִפְרַדְתִּי

מֵעֲיָרָתִי הַחֲבִיבָה,

סָבִי נֶכְדָּתוֹ הַנֶּאֱהֶבֶת

עַד־אֶל הַנָּהָר הוּא לִוָּה.

וְשֶׁמֶשׁ אָבִיב אָז הֵאִירָה,

רְקִיעַ הַתְּכֵלֶת זָהַר,

וְסַבָּא שֶׁלִּי בְּאֵם־דֶּרֶךְ

אִגֶּרֶת־יוֹחֲסִין לִי מָסַר.

אוֹתָהּ הָאִגֶּרֶת אָבְדָה לִי,

וַאֲנִי מִתְהַלֶּכֶת בַּצָּר:

אֲבוֹי לִי, בְּלִי הָאִגֶּרֶת

אֵיכָה זֶה אֶחְיֶה בַּנֵּכָר!

וּמִי הַיּוֹדֵעַ, אוּלַי הִיא

מֻטֶּלֶת בַּחוֹל, בָּאָבָק;

אוּלַי מִתְפַּלֵּשׁ הוּא בָּאֵפֶר,

יִחוּס אֲבוֹתַי, וְנִמְחָק.

וְשֶׁמֶשׁ אָבִיב נָטְתָה לָהּ,

פָּנְתָה בַּחֲשַׁאי לַמַּעֲרָב, –

עוֹלֶה וְגוֹבֵר הַגַּעְגּוּעַ,

הַצַּעַר גָּדוֹל בִּי וָרָב –

הֵיכָן הָאִגֶּרֶת שֶׁל סַבָּא,

יִחוּס בֵּית־אָבִינוּ הַשָּׂב?

---

סַבְתָּא ע״ה תַּמָּה לִגְווֹעַ

מאת

משה קולבק

בְּעֵת שֶׁתַּמָּה סַבְתָּא הַיְשִׁישָׁה לִגְווֹעַ,

שִׁירַת הַצִּפֳּרִים הָיְתָה צוֹהֶלֶת,

שֶׁכֵּן בְּטוּב לִבָּהּ וְכָל צִדְקַת מַעֲשֶׂיהָ

כָּל הַסְּבִיבָה הָיְתָה אָז מְצַלְצֶלֶת.

וְעֵת אֶת סַבְתָּא כְבָר מִמִּטָּתָהּ הוֹרִידוּ,

כָּל הָעוֹמְדִים סָבִיב דּוּמָם שָׁתָקוּ,

וּבְלִי הַשְׁמִיעַ אֲנָחָה אֶת הַנִּפְטֶרֶת

לִשְׁכַּב עַל הָרִצְפָּה דּוּמָם שָׁבָקוּ.

וְסָבָא הִתְהַלֵּךְ סָבִיב־סָבִיב בַּחֶדֶר –

כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר שֶׁקַּר וָרֵיק הוּא;

כִּי סָבָא, הַקָּשִׁישׁ מִמֶּנָּהּ, לָה הִבְטִיחַ,

שֶׁהוּא מֻקְדָּם מִמֶּנָּהּ יִסְתַּלֵּק הוּא.

וְעֵת הַבַּר־מִינַן לָעֲיָרָה הוֹרִידוּ,

יָרַד עַל כָּל הַכְּפָר כֻּלּוֹ הָאֵבֶל:

״אֵינֶנָּה עוֹד, אֵינֶנָּה, שְׁלוֹמִיכִי שֶׁלָּנוּ״,

וְגַם הַפּוֹפּ וַאסִיל נָטַל בַּצַּעַר חֶבֶל.

אֲבָל עֵת הַשַּׁמָּשׁ אֶת הָאוֹלָר הוֹצִיא הוּא,

לִקְרוֹעַ בַּדַּשִּׁים אֶת הַקְּרִיעָה,

אָז כָּל דּוֹדַי, אֲבוֹי, בִּבְכִי הֵם הִזְדָּעֲקוּ,

כְּמוֹ רוֹצְחִים לִפְנֵי עֵץ־הַתְּלִיָּה.

---

אֵיךְ סַבָּא הַיָּקָר הָלַךְ לָמוּת…

מאת

משה קולבק

אָפוֹר כְּיוֹנָה, מִשָּׂדֵהוּ שָׁב סַבָּא בַּלָּאט לִפְנוֹת עֶרֶב,

הִתְקִין מִשְׁכָּבוֹ בִּשְׁתִיקָה, קָרָא שְׁמַע וּבְשֶׁקֶט שָׁכַב הוּא,

וּמִן הָעוֹלָם בְּלִבּוֹ הוּא נִפְרַד בְּשַׁלְוָה וּבְלֹא סֶרֶב,

וְאָז בְּלֹא־כֹחַ, יָגֵעַ, עָצַם אֶת עֵינָיו שֶׁעָיָפוּ.

וּבָאוּ מִיָּד הַדּוֹדִים, לִמְרַאֲשׁוֹת אֲבִיהֶם הִתְיַצָּבוּ,

הִרְכִּינוּ עָמֹק רָאשֵׁיהֶם פְּרוּעֵי הַשֵּׂעָר וְהֶחֱרִישׁוּ.

דִּבּוּר יְחִידִי מִמַּעְיַן לִבּוֹתָם הֶחָתוּם לֹא שָׁאָבוּ,

וְאַף אֲנָחָה יְחִידָה מֵעַל־גַּב שִׂפְתּוֹתָם לֹא הִתְלִישׁוּ.

לְאַט וּבְכֹבֶד הִגְבִּיהַּ אָז סַבָּא אֶת הָעַפְעַפַּיִם,

בַּת־שְׂחוֹק חֲלוּשָׁה־חֲמִימָה חָלְפָה עַל־גַּבֵּי הַפָּנִים,

וְהוּא הִתְיַשֵּׁב בַּמִּטָּה, הִתְאַמֵּץ וְנִתְמַךְ בַּיָּדַיִם,

וְזֶה הַדָּבָר שֶׁהִשְׁמִיעַ, הִסְפִּיק עוֹד לוֹמַר לַבָּנִים:

– אַתָּה, בְּנִי אֻרְטְשֶׁה, אַתָּה בְּכוֹרִי וְהַיְסוֹד לַמִּשְׁפַּחַת!

רִאשׁוֹן לַעֲבֹד בַּשָּׂדֶה וְאַחֲרוֹן לְהָסֵב לַשֻּׁלְחָן…

מִתַּחַת לְמַחֲרַשְׁתְּךָ הַשָּׂדֶה חֲמִימָה לְךָ נִפְתַּחַת,

וּכְמוֹ הַשָּׂדֶה כֵּן זַרְעֶךָ הוֹרֶה הוּא יִהְיֶה וְרַעֲנָן.

– רַחְמִיאֵל בְּנִי, מִי לְךָ יִשְׁתַּוֶּה בַּמִּרְעֶה, בִּשְׂדֵה־שַׁחַת!

הָיָה חֶרְמֶשְׁךָ בְּכַר־דֶּשֶׁא כְּמוֹ לֶהָבָה הַחוֹלֶפֶת,

אוֹתְךָ מַכִּירִים הַנְּחָשִׁים בַּבִּיצוֹת, כָּל צִפּוֹר הַפּוֹרַחַת –

תִּשְׁרֶה אֶצְלְךָ הַבְּרָכָה בָּאָסָם, בָּאֻרְוָה וּבָרֶפֶת!

– אַתָּה, שְׁמוּאלִי, אִישׁ הַנָּהָר, בָּעוֹלָם אֵין שֵׁנִי שֶׁיִּדְמֶה לָךְ!

תָּמִיד כֹּבֶד־סַל עַל הַגַּב וְתָמִיד מְרֻטָּב עַד בִּרְכַּיִם,

נָדַף בְּכָל עֵת מִמְּךָ רֵיחַ קַשְׂקֶשֶׂת וְרֵיחַ מֵי־מֶלַח –

בָּרוּךְ תִּהְיֶה בַּיַּבָּשָׁה וּבָרוּךְ עַל־פְּנֵי נַחֲלֵי־מַיִם!

הָעֶרֶב יָרַד לְאִטּוֹ. וּשְׁמָשׁוֹת מַאְדִּימוֹת שֶׁל הַבֶּקֶת

עַל סַבָּא הֵטִילוּ צֵל־זֹהַר, בַּהֶרֶת רַכָּה וּמַבְהֶקֶת.

עָמְדוּ דְּמוּמִים הַדּוֹדִים, וְשָׁתַק אִתָּם יַחַד גַּם אַבָּא,

מִלָּה יְחִידָה לֹא הֶחְסִירוּ מִמַּה שֶּׁאָמַר לָהֶם סַבָּא.

וְאָז נִפְרַד סַבָּא מֵהֵמָּה, שָׁכַב וְאָסַף הָרַגְלַיִם…

בַּחֲשַׁאי וּבְשֶׁקֶט לָנֶצַח עָצַם אֶת עֵינָיו שֶׁהֻפָּכוּ.

הִבִּיטוּ כֻּלָּם וְהִבִּיטוּ בַּמֵּת מְהֻדַּק הַשְּׂפָתַיִם,

אוּלָם שׁוּם דָּבָר לֹא רָאוּ וְדִמְעָה יְחִידָה לֹא שָׁפָכוּ.

צִפּוֹר בִּסְבַךְ־יַעַר לַלַּיְלָה תִּנְּתָה עָקַת־נֶפֶשׁ כִּי רַבָּה,

הָאוּד הָאַחְרוֹן שֶׁבָּרֶמֶץ בְּקֹשִׁי הָיָה עוֹד נָגוּהָּ;

וְהֵם עוֹד עָמְדוּ, הַדּוֹדִים, דּוֹמְמִים לִמְרַאֲשׁוֹת מִטַּת סַבָּא,

כָּל רֹאשׁ מְגֻדָּל וְרַב־כֹּבֶד בְּתוֹךְ הַכְּתֵפַיִם שָׁקוּעַ.

---

הַשֶּׁלֶג שֶׁל אִמִּי

מאת

משה שימל

יָכוֹל לִהְיוֹת, שֶׁיֶּשׁ בָּזֶה אוּלַי טָעוּת,

אֲבָל הַשֶּׁלֶג שֶׁל אִמִּי הָיָה לָבָן פָּשׁוּט,

וְלֹא כְּפִי שֶׁמְּתָאֵר אוֹתוֹ כָּל מְשׁוֹרֵר גָּדוֹל:

יָרֹק אוֹ לִילָכִי אוֹ גַם סָגֹל.

וְלֹא בְּשֶׁקֶט וּבַחֲשַׁאי הָיָה נוֹפֵל,

וְלֹא – כַּכּוֹכָבִים הָרְחוֹקִים, אֲשֶׁר הַלֵּב לָהֶם קָרָא,

הַשֶּׁלֶג שֶׁל אִמִּי הָיָה יוֹרֵד פִּתְאֹם בַּלֵּיל

בִּלְתִּי צָפוּי, כְּמוֹ מַחֲלָה רָעָה.

שֶׁכֵּן מִשֶּׁמַּתְחִיל לָרֶדֶת שֶׁלֶג,

הֵן מֻכְרָחִים בִּשְׁבִיל הַיְלָדִים אֶת מְעִילֵי הַחֹרֶף לְחַדֵּשׁ,

וְכָל הַיּוֹם צָרִיךְ לִהְיוֹת בַּבַּיִת אֵשׁ,

וּלְעֵת הַחֹרֶף מִתְיַקְּרִים מְאֹד עֵצִים וּפֶחָמִים לְדֶלֶק.

עַל־כֵּן אֲנִי מֵבִין כְּבָר, כִּי עַל הַשְּׁמָשׁוֹת –

זֶה לֹא צִיּוּר־פְּרָחִים מוּזָר־מַתְמִיהַּ,

כִּי מִשֶּׁמִּתְיַצֵּב הַקֶּרַח עַל הַחַלּוֹנוֹת – מִיָּד חָלָב עוֹלֶה בְּיֹקֶר,

וְאֶל חֶמְאָה פָּשׁוּט אֵין לְהַגִּיעַ – –

וְאִמָּא מִשְׁתַּעֶלֶת כָּל הַלֵּיל, מֵעֶרֶב וְעַד בֹּקֶר,

בְּקוֹל יָבֵשׁ וְרֵיק וָזָר – – –

וּמִי אָשֵׁם בָּזֶה?

הַשֶּׁלֶג הָאָרוּר, הַשֶּׁלֶג הָאַכְזָר.

אוּלַי עַל־כֵּן גַּם אָנִי – אֵין אֲנִי אוֹהֵב אוֹתוֹ בְּשִׁיר,

הַשֶּׁלֶג הַלָּזֶה, שֶׁאֶת חַיֶּיהָ שֶׁל אִמִּי כָּל־כָּךְ הֶעֱכִיר.

אוּלַי עַל־כֵּן גַּם לּא בְּדִבּוּרִים כּוֹסְפִים אֶהְיֶה יָפְיוֹ פּוֹרֵט,

שֶׁכֵּן תָּמִיד נִזְכָּר לִי עִצְּבוֹנָהּ שֶׁל אִמָּא עֵת הַשֶּׁלֶג אַט יוֹרֵד.

---

נָשִׁים בְּנוֹת הָעֹנִי

מאת

אבא שטולצנברג

כַּמְשָׁרְתוֹת הֵן, הַנָּשִׁים בְּנוֹת הָעֹנִי,

בַּעֲבוֹדָה קָשָה הֵן אֲסוּרוֹת.

הֵן מְהַלְּכוֹת תָּמִיד בְּצַיְּתָנוּת וּבְעֹצֶב,

כְּמוֹ מִתַּחַת יְדֵי נוֹגֵשֹׂ הַחֲמוּרוֹת.

כַּפּוֹת יָדָן – יָפְיָן הוֹפֵךְ לְעוֹר וָעֶצֶם,

הָאֶצְבָּעוֹת הָאֲרֻכּוֹת הוֹפְכוֹת סָמֹק,

מֵרֹב שִׁפְשׁוּף כְּבָסִים וּמִנְּשִֹׂיאַת הַמַּיִם

וּמִלִּישַׁת בָּצֵק בְּתוֹךְ מָלוֹשׁ עָמֹק.

וּמִתְכּוֹפֵף הַגַּב בִּדְמוּת הַחֲטוֹטֶרֶת

מֵרֹב מְרִיטַת נוֹצוֹת, הַשַֹֹּק אַחַר הַשַֹֹּק.

יְמֵי פְּרִיחָתָן עוֹמְדִים כִּימוֹת הַגֶּשֶׁם,

כִּשְׁלוּלִיּוֹת דְּלוּחוֹת מִתַּחַת שְׂפַת הַגַּג.

הֵן מְדַבְּרוֹת בְּלַחַשׁ, מִלּוֹתָן הֵן בֶּכִי,

כָּל עוֹד מִתְנוֹעֲעוֹת שִֹׂפְתוֹתֵיהֶן כְּחֻלּות.

וְרַק בְּבֵית־עָלְמִין, הָעֲשִׁירוֹת בּוֹ חֶרֶשׁ תִּתְיַפַּחְנָה,

שָׁם הֵן קוֹרְעוֹת קְבָרִים בְּזַעַק הַקּוֹלוֹת.

---

אֲנִי כְּבָר גָּדוֹל

מאת

נחום בומזה

אֲנִי כְּבָר גָּדוֹל.

וְאוּלָם

כְּשֶׁאֶגְדַּל עוֹד יוֹתֵר,

אֶגְלֹף לִי בַּסַּכִּין שֶׁל שַׁבַּת־קֹדֶשׁ

בַּחוּץ, בְּאֶמְצָעוֹ שֶׁל הַשּׁוּק,

סֻלָּם

גָּבוֹהַּ יוֹתֵר מֵחֻדֵּי הַתִּפְלָה.

הַיְּהוּדִים עַל הַגַּגּוֹת וְעַל־פְּנֵי הַכְּבִישִׁים

יַעַמְדוּ מַחֲרִישִׁים

לַמַּרְאֶה הַנִּפְלָא,

לֹא יַחְדְּלוּ מִלִּתְמֹהַּ:

הַבִּיטוּ וּרְאוּ, אֵיךְ נַחוּם בְּנוֹ שֶׁל אִיצִיק

עוֹלֶה וְעוֹלֶה וּמַגְבִּיהַּ,

עוֹד מְעַט לַבּוֹרֵא הוּא יַגִּיעַ.

וַאֲנִי עַל הַסֻּלָּם הַגָּבוֹהַּ

אַתְחִיל בַּחֲצוֹצֶרֶת לִתְקֹעַ

וְאַשְׁמִיעַ

בְּאָזְנֵי אֱלֹהִים אֶת הַטַּעֲנָה:

– מִפְּנֵי מָה בּוֹכָה אִמָּא שֶׁלִּי בַּלַּיְלָה?

---

אוֹרֵח לִפְנוֹת עֶרֶב

מאת

נחום בומזה

אֶזְכֹּר עוֹד אֶת הַכֹּל כְּשֶׁהָיָה:

הַשֶׁמֶשׁ לִהֲטָה וְלִהֲטָה, בַּסּוֹף שָׁקָעָה.

לִפְנֵי הַמַּעֲקֶה שִֹׂחֵק לוֹ הֶחָתוּל בְּקַשׁ,

הָרוּחַ אֶת הַשִּׁבֳּלִים נִעְנָעָה.

וְאַבָּא אָז שָׁתָה כּוֹס תֵּה,

וְאִמָּא הַכֵּלִים שָׁטָפָה.

וּפֶתַע נְקִישָׁה בַּדֶּלֶת,

וְנִפְתְּחָה, נָקָפָה.

וְהוּא נִשְׁאַר עוֹמֵד מוּלֵנוּ,

כְּמוֹ הַגְּבֶרֶת הַיָּפָה שֶׁל בֵּית־סִפְרֵנוּ.

'אוֹרֵחַ בָּא, אוֹרֵח בָּא" – אִמִּי חִיְּכָה

וְהַצָּנִיף שֶׁעַל רֹאשָׁהּ תִּקְּנָה לָהּ.

וְהוּא הוֹצִיא יוֹנָה צְחֹרָה מִתּוֹךְ הַסַּל

וּנְתָנָהּ לִי.

אוּלָם אֲנִי נִבְהַלְתִּי וּמִהַרְתִּי

לַאֲחוֹרֵי הָאָרוֹן

וְהִסְתַּתַּרְתִּי.

"וְזֶה הוּא בֶּן־הַזְּקוּנִים שֶׁלָּנוּ,

הַקָּטָן בְּיוֹתֵר.

נַחוּם, בּוֹא נָא הֵנָּה לַחַלּוֹן

וְתֵן לוֹ לָאוֹרֵחַ נְשִׁיקָה בַּיָּד."

נָשַׁקְתִּי לוֹ לַמָּוֶת,

וְהִרְגַּשְׁתִּי: לְחָיַי מַאֲדִימוֹת מִיָּד –

שַׁלְהָבֶת – – –

---

תְּפִלָּה שֶׁל אִמִּי לִפְנוֹת עֶרֶב

מאת

נחום בומזה

אֵלִי, יְהִי אוֹרְךָ בִּשְׁבִיל הַיּוֹם בִּלְבַד

וּתְהִי הָאֲפֵלָה בִּשְׁבִיל הַלֵּיל.

וּתְהִי נָא שִֹׂמְלָתִי, זֶה מַלְבּוּשִׁי הַדַּל,

מֻנַּחַת עַל כִּסֵּא בְּשֶׁקֶט כָּל הַלֵּיל.

יִהְיו נָא בַּתִּפְלָה הַפַּעֲמוֹנִים שְׁקֵטִים

וְאַל־נָא שְׁכֵנִי אִיוַאן אוֹתָם יָנִיעַ.

וְאַל תְּהִי הָרוּחַ מְעִירָה בַּלֵּיל

תִּינוֹק שֶׁבַּעֲרִיסָתוֹ יַרְגִּיעַ.

יִישְׁנוּ נָא הַתַּרְנְגוֹלוֹת עַל הַסֻּלָּם

וְהַסּוּסִים בֻּאֻרְוָתָם בַּחֲצִי הַלֵּיל.

הָסֵר נָא אֶבֶן נֶגֶף מִן הַדֶּרֶךְ,

לְבַל יִפֹּל גַּנָּב בַּחֲצִי הַלֵּיל.

יִהְיֶה מַרְגִּיעַ הָרָקִיעַ עַל הַלַּיְלָה –

עֲצֹר אֶת הַבְּרָקִים, הַשְׁקֵט אֶת הָרְעָמִים,

לְבַל יַבְהִילוּ שׁוּם יוֹלֶדֶת

מִתְהַפֶּכֶת בְּצִירִים וּבְדָמִים.

אֶת גּוֹזָלֵי הַצִּפֳּרִים שְׁמֹר מִפַּחַד

בַּיַּעַר הַפָּרוּעַ עַל הָעֵץ הָרָם.

וְאַל תִּתֵּן לַמַּיִם מִגְּדוֹתָם לִפְרֹץ

בַּלֵּיל לִשְׁטֹף בְּקֶצֶף הָעוֹלָם.

וְגַם עָלַי הָגֵן מִמַּיִם, מִבָּרָק,

מֵאֵשׁ שֶׁעַל הַגַּג בְּזַעַם תִּשְׁתּוֹלֵל.

וּתְהִי נָא שִֹׂמְלָתִי, זֶה מַלְבּוּשִׁי הַדַּל,

מֻנַּחַת עַל כִּסֵּא בְּשֶׁקֶט כָּל הַלֵּיל.

---

לִפְנֵי מוֹתָהּ

מאת

נחום בומזה

לִפְנֵי מוֹתָהּ אִמִּי בְּלַחַשׁ מִלְמְלָה:

הֵן חשֶׁךְ, יְלָדִים, הַגְבִּיהוּ הַפְּתִילָה!

הַכֹּל שׁוֹמְעִים וְאֵין יוֹרֵד לְסוֹף דַּעְתָּהּ –

יֵשׁ אוֹר – וְהַפְּתִילָה הֵן מֻגְבָּהָה עַתָּה.

וְרַק אֲנִי, צְעִיר הַיְלָדִים, כְּמוֹ שָׁפָן בִּתְנוּעָתוֹ הַדִּלּוּגִית,

קָפַצְתִּי לַמְּנוֹרָה, הִגְבַּהְתִּי הַפְּתִילָה –

וּמִיָּד הִתְפּוֹצְצָה בָּהּ הַזְּגוּגִית.

וְהֶאֱפִיל הַחֶדֶר מֵעָשָׁן,

כִּי בָּעֲרָה בֹּו הַפְּתִילָה בְּכִלְיוֹנָהּ.

בֵּינְתַיִם אֶל הַחֶדֶר הִתְגַּנֵּב הַמָּוֶת

וְהוּא כִּבָּה לְאִמָּא אֶת נְשִׁימָתָהּ הָאַחֲרוֹנָה.

הִיא נִשְׁאֲרָה שׁוֹכָבֶת,

פָּנֶיהָ חֲדוּדִים וְלֹא הוֹסִיפָה עוֹד דָּבָר לֵאמֹר –

עָזְבָה אֶת הַחַשְׁכוּת בַּדֶּרֶךְ אֶל הָאוֹר.

---

אַבָּא־אִמָּא חוֹלִים

מאת

נחום בומזה

הֵם רָצִים אַחֲרֵי סְיָחִים בַּדֶּרֶךְ הָאָרֹךְ

וּמְסַיְּעִים לְכָל חוֹטֵב־עֵצִים אֶת הַמַּשֹׂוֹר לִמְשֹׁךְ,

וְאֵינָם יוֹדְעִים כִּי אַבָּא־אִמָּא הֵם חוֹלִים,

חַיֵּיהֶם יִדְעָכוּ, בֶּעָשָׁן עוֹלִים.

הֵם קוֹטְפִים עִנְבָנִיּוֹת עוֹד־יְרֻקּוֹת בַּ’כֶּרֶם'

וּמְסַיְּעִים לוֹ לַבַּלָּן עֲשֹׂוֹת אֶת מַטְאַטְאֵי הַזֶּרֶד,

וְאֵינָם יוֹדְעִים כִּי אַבָּא־אִמָּא הֵם חוֹלִים,

חַיֵּיהֶם יִדְעָכוּ, בֶּעָשָׁן עוֹלִים.

הֵם שׁוֹלִים לוֹ לָרוֹפֵא הָעֲלוּקוֹת מֵרְקָק־אַפְסַיִם,

מְמַלְּאִים לְיַד הַבְּאֵר הַקַּנְקַנִּים לְשׁוֹאֲבֵי־הַמַּיִם,

וְאֵינָם יוֹדְעִים כִּי אַבָּא־אִמָּא הֵם חוֹלִים,

חַיֵּיהֶם יִדְעָכוּ, בֶּעָשָׁן עוֹלִים.

אוֹי אֲבוֹי, מַכְאוֹב לוֹ לְרֹאשָׁם!ֹ וּמַה יִּהְיֶה, חָלִילָה,

לִכְשֶׁיִּצְטָרְכוּ לְטוֹבָתָם שֶׁל הַדּוֹדִים וְהַדּוֹדוֹת?

אַךְ הֵם מַבִּיטִים אַחֲרֵי בְּנוֹת בַּעֲלֵי בָּתִּים עֵת לֶכְתָּן לִטְבִילָה

וְעוֹשִֹׂים אֶת אַבָּא־אִמָּא לְשִֹׂיחָה בְּפִי בְּרִיּוֹת,

וְצוֹחֲקִים, וְצוֹחֲקִים, וְצוֹחֲקִים בְּלִי פַּחַד

מִשִּׁבְעַת כָּל אֵלֶּה הַדְּבָרִים בְּיַחַד.

---

אִמּוֹתֵינוּ מֵתוֹת

מאת

נחום בומזה

הֵן שׁוֹמְעוֹת בַּלֵּילוֹת רַעֲשָׁן שֶׁל בּוּאֶנוֹס־אַיְרֶס וּנְיוּ־יוֹרְק

וּבִכְיָם שֶׁל אֶבְרֵיהֶן שֶׁלָּהֶן, אֵבָרִים עֲיֵפִים וְנַעֲנִים.

וְחוֹלְמוֹת: אֶגְרוֹפִים שֶׁל בַּרְזֶל, צְעָקוֹת וַחֲרָבוֹת שְׁלוּפוֹת,

וּתְפִיסָה, וְיַלְדָּן בַּתְּפִיסָה, וְשִׁירָה שֶׁל עִדּוּד בִּרְנָנִים.

הֵן מַמְשִׁילוֹת הַחַיִּים בְּמָשָׁל הַמּוּבָא בַּתְּחִנָּה: כָּל חַיֵּינוּ –

חֲתֻנָּה בָּעֲיָרָה, מְיַלֵּל הֶחָלִיל, מְנַסֵּר הַכִּנּוֹר,

מִסְּבִיבֵינוּ – מַעֲשִֹׂים, כְּרָיֵי זָהָב, כְּלִיזְמָרִים מְנַגְּנִים־מְנַגְּנִים,

וּפִתְאֹם – זֶה יוֹמֵנוּ יוֹצֵא כְּמוֹ הֵלֶךְ הַיּוֹצֵא עִם בֹּקֶר־אוֹר.

הֵן מַמְשִׁילוֹת הַחַיִּים לְאוֹתָם הַמְּחוֹגִים הַסּוֹבְבִים בַּשָּׁעוֹן,

מַטְלִיאוֹת לְבַעֲלֵיהֶן הַכֻּתֹּנֶת, מְכִינוֹת אֶת הַפַּת לְיַלְדָּן.

לִפְנוֹת־בֹּקֶר רוֹאִים אֲנָשִׁים: עַל־גַּבֵּי הַמִּזְרָן בַּמִּטָּה

הִיא מֻטֶּלֶת, הָאֵם, כְּאֶפְרוֹח, כְּאֶפְרוֹח קָטָן שֶׁנִּרְדָּם.

בְּדוֹמֶה לְאֶפְרוֹח בַּקֵּן, כֵּן בְּשֶׁקֶט מֵתוֹת אִמּוֹתֵינוּ.

בְּשַׁלְוָה, בְּלֹא רַעַשׁ, לִפְנוֹת־עֶרֶב, עֵת הַשֶּׁמֶשׁ יוֹרֶדֶת נוּגָה,

הֵן נוֹשְֹׂאוֹת יְדֵיהֶן אֶל לִבָּן כְּבִתְפִלָּה חֲרִישִׁית וְאִלֶּמֶת,

וְקָמֵל זֶה יוֹמָן הָאַחֲרוֹן כְּמוֹ צִיץ הַנּוֹבֵל בָּעֲרוּגָה.

בִּדְמָמָה, בְּדוֹמֶה לְעַלְעָל עַל אִילָן, כֵּן מֵתוֹת אִמּוֹתֵינוּ,

מְשַׁנּוֹת גַּוְנֵיהֶן בְּיוֹם־קַיִץ מִיָּרֹק עַד לְחוּם הַסְּתָוִי.

וְנוֹשְֹׂאוֹת עֵינֵיהֶן לַתִּקְרָה וּמְלַחֲשׁוֹת בַּקָּשָׁה אַחֲרוֹנָה:

אַל תִּבְכּוּ, יְלָדִים, אַל תִּבְכּוּ! – וּמֵתוֹת, וְהַשֶּׁקֶט סָבִיב – – –

---

סַךְ־הַכֹּל

מאת

יחיאל לרר

(מתוך הפואמה בּית־אבּא)

אָז הִגִּיד חַיִּים־דָּוִד: ׳בֶּאֱמֶת, יְהוּדִים,

עוֹד לֹא הָיִינוּ מֵעוֹלָם בָּעוֹלָם כָּךְ יְרוּדִים

כְּמוֹ עַכְשָׁו. וְהָרַעַל וְהַשִּׂנְאָה מִתְגַבְּרִים

בְּכָל־מָקוֹם. דּוֹחֲקִים אֶת־רַגְלֵינוּ בְּאֵשׁ!

מִכָּל־מָקוֹם מְבַקְשִׁים רַק לְגָרֵשׁ, לְגָרֵשׁ –

וּלְהֵיכָן? וּכְפִי שֶׁהָעִתּוֹנִים מְסַפְּרִים – – –׳

׳הָעִתּוֹנִים מְסַפְּרִים! – עִקֵּם רַ׳ גּוּטְמַן הַחֹטֶם –

אַי שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם! הָעִתּוֹנִים סִפְּרוּ גַם קֹדֶם!

הָעִתּוֹנִים מְסַפְּרִים! וְאִם מְסַפְּרִים הֵם, אָז מַהוּ?

מֶנְדֶּל, קַח נָא וּפְתַח וְזַמֵּר אֵלִיָּהוּ…׳

וְאִמָּא הִקְשִׁיבָה מֵעֵבֶר לַסָּף.

וְאִם־כִּי הַפֵּרוּשׁ לֹא הָיָה לָהּ יָדוּעַ,

הַמִּלִּים שֶׁהוּשְׁרוּ – הֵן בִּלְבַד הִשְׁכִּירוּהָ,

וְכִתְרוּעָה מְבַשֶּׂרֶת שֶׁל שׁוֹפַר הַזָּהָב

כֵּן הָיוּ לָהּ הַשֵּׁמוֹת דָּוִד, מָשִׁיחַ, אֵלִיָּהוּ,

שֶׁחָזְרוּ בּוֹ בַּזֶּמֶר וּבְאָזְנֶיהָ נָגָעוּ.

שֶׁיָּבוֹא כְּבָר אֵלִיָּהוּ, מְבַשֵּׂר הַבְּשׂוֹרָה,

וִירַפֵּא פְּצָעֶיהָ וּפִצְעֵי כָּל־תֵּבֵל!

שֶׁיָּבוֹא וִינַחֵם! כִּי הָעוֹלָם – אִמִּי סְבוּרָה –

דַוְקָא עַכְשָׁו הוּא זָקוּק בְּיוֹתֵר לַגּוֹאֵל.

כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁכָּל יוֹם כָּל־כָּךְ נָאֶה וּמֵהֵל –

הוּא לוֹחֵץ וּמֵעִיק כַּמַּשָּׂא הַכָּבֵד,

וְכַדֶּמַע הַטַּל שֶׁעִם־שַׁחַר יוֹרֵד,

וְהַשֶּׁפַע הַמָּתוֹק שֶׁל סוֹף־קַיִץ – כְּלַעֲנָה

הוּא לָהּ מַר, וּמָלֵא בָּהּ לִבָּהּ שֶׁנַּעֲנָה,

וְעוֹבֵר עַל גְּדוֹתָיו, וּבִכְלָל וּבִכְלָל – –

שְׁנֵים־עָשָׂר אֶפְרוֹחִים הִיא הָרְתָה וְיַלְדָה,

וּשְׁלֹשָׁה מֵחֵיקָהּ מַר־הַמָּוֶת גָּזַל.

נִשְׁאֲרוּ לָהּ תִּשְׁעָה, וְאוּלָם רַק יַלְדָה

יְחִידָה, הַצְּעִירָה בְּכֻלָּם, רַק הַבַּת־

זְקוּנִים, נִשְׁאֲרָה עוֹד בַּבַּיִת, בַּ׳פִּנָּה

הַנִּדַּחַת׳, כִּלְשׁוֹנָהּ – וְאַף הִיא עוֹד מְעַט

וְתִבְרַח כְּכֻלָּם, וְתִפְרַח מִקִּנָּהּ…

בֵּן אֶחָד בִּנְיוּ־יוֹרְק, אַלְלַי לָהּ וְאוֹי!

אַף־עַל־פִּי שֶׁתָּמִיד הוּא כּוֹתֵב לְשֵׁם נוֹי

שֶׁהַכֹּל אֶצְלוֹ טוֹב וְ׳אוֹלְרַיט׳ וְ׳אוֹ־קֵי׳,

הִיא שׁומַעַת בְּמִכְתָּבָיו קוֹל גַּעְגּוּעִים הַבּוֹקֵעַ,

וְכַמָּה הִיא מִתְגַּעְגַּעַת – אֱלֹהִים הַיּוֹדֵעַ!

זֶהוּ יֶלֶד – יַהֲלוֹם!

הַשֵּׁנִי בְּפָּרִיס,

וְאַף־עַל־פִּי שֶׁיֵּשׁ לֶחֶם וְהָעֵסֶק מַכְנִיס,

כִּי תָמִיד הוּא מְנַחֲמָהּ רַק בִּ׳בְּיֶן׳ וּבִ׳בְּיֶן׳

שֶׁפֵּירוּשׁוֹ כִּי טוֹב – הִנֵַּה אַף־עַל־פִּי־כֵן,

אִלּוּ הָיָה עִמָּהּ כָּאן – הָיָה וַדַּאי יוֹתֵר נָעִים.

כִּי חוֹלְפִים וְעוֹבְרִים בִּמְהִירוּת הַחַיִּים,

שָׁעָה שָׁעָה, יוֹם אֶל יוֹם וְשָׁנָה לְשָׁנָה –

וְהִנֵּה כְּבָר עָבְרוּ וְהַשֶּׁמֶשׁ פָּנָה!

וְכָל אֶחָד לְעַצְמוֹ, בְּעַצְמוֹ, בְּמָקוֹם אַחֵר,

וּבְסִימָנִים שֶׁל־דְּיוֹ צָרִיךְ אֶל־יֶלֶד לְדַבֵּר,

אֶל מֹשֶׁה וּשְׁמוּאֵל, אֶל בָּנֶיהָ הַשְּׁנַיִם.

וְרָחֵל עִם לֵאָה, בְּנוֹתֶיהָ הַשְּׁתַיִם,

הֶעֱמִידוּ כָּאן חֻפּוֹת – וְהִפְלִיגוּ לִקְצֵה תֵבֵל

הַרְחֵק הַרְחֵק אֶל־מֵעֵבֶר לַיָּם, עִם בַּעֲלֵיהֶן,

וַעֲדֵי שֶׁזּוֹכִים מֵהֶן מִשָּׁם לְקַבֵּל

צוּרַת־אוֹת – הָעֵינַיִם יוֹצְאוֹת מֵחוֹרֵיהֶן.

הִיא הוֹלֶכֶת אֶל־הַדֹּאַר. אִם כִּי יַאן הַדַּוָּר

מִתְרָעֵם וְתָמִיד הוּא מַטִּיף לָהּ מוּסָר

וְאוֹמֵר: ׳כְּשֶׁיֵּשׁ רַק מִכְתָּב בִשְׁבִילֵךְ –

כְּלוּם אֵינֶנִּי מֵבִיא? אִם־כֵּן לָמָּה לֵילֵךְ

עַד לְכָאן, אֶל הַדֹּאַר?׳ לֵךְ סַפֵּר לוֹ, לַגּוֹי,

שֶׁהָאֵם הַיְּהוּדִית כָּךְ אֲבוֹי לָהּ וָאוֹי,

וֵאלֹהִים כָּךְ הִקְשָׁה גוֹרָלָהּ וְהֵמַר,

שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְצַפּוֹת לַדַּוָּר

עַד שֶׁיָּבוֹא אַחַר־כָּךְ וְהַבַּיְתָה יָבִיא.

וְאִם אִכְפַּת לוֹ הַנְּתִינָה אֶל הַיָּד –

הִיא תִתֵּן לוֹ בֵּין־כָּךְ וּבֵין־כָּךְ, וּבִלְבַד

שֶׁיִּהְיֶה, הוֹי, מִכְתָּב מִילָדִים כְּלוּם יָבִין

אֶת זֹאת יַאן, מַה־יָּקָר הוּא, מַה טּוֹב?

אֱלֹהִים לוֹ נָתַן, לְיַאן נוֹשֵׂא הַמִּכְתָּבִים –

אוֹמֶרֶת אִמָּא – חַיִּים מֵחַיֶּיהָ טוֹבִים.

קֹדֶם־כֹּל – הַיְלָדִים הֵם בְּכָאן, מִקָּרוֹב.

הֵם בַּכְּפָר הַסָּמוּךְ, אוֹ הַסָּמוּךְ לַסָּמוּךְ.

הוּא רוֹצֶה לִרְאוֹתָם – בָּא יוֹם־אָלֶף וַהֲרֵיהוּ

מְהַלֵּךְ אֶל־הַכְּפָר אֶל בְּנוֹ וְרוֹאֵהוּ,

וְאֵינֶנּוּ זָקוּק לְרַכֶּבֶת, לָאֳנִיָּה,

לְחַכּוֹת וּלְכַלּוֹת אֶת־עֵינָיו בְּצִפִּיָּה

לְמִכְתָּב, לְדִבּוּר שֶׁעַל נְיָר הוּא עָרוּךְ!

׳לֵאָה – בְּקוֹלוּמְבִּיָּה, בִּבְּרַזִּילִיָּה – רָחֵל!

הֵן מִשְׁפַּחַת צוֹעֲנִים שֶׁבַּעֲגָלָה תִטַּלְטֵל,

אַף גַּם הִיא חַיָּה יַחַד וְיַחְדָּו הִיא צוֹעֶנֶת! –

אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֶת אִמָּא לֹא פַּעַם טוֹעֶנֶת.

הַשְּׁלִישִׁי בַּבָּנִים לֹא הִרְחִיק בְּיוֹתֵר,

לְפִי־שָׁעָה הוּא בְּעִיר הַבִּירָה מִתְגּוֹרֵר.

אַךְ הוּא סְתָם לֹא אָדָם כִּדְבָעֵי. כְּבָר לְמַעְלָה

מִשְּׁלֹשִׁים, וְאֵינֶנּוּ עוֹשֶׂה עוֹד, אוֹיָה לָהּ,

חֶשְׁבּוֹנוֹ מַה־תַּכְלִית יֵשׁ בָּזֶה וְתוֹחֶלֶת.

רַק בִּלְבֵּל לוֹ רֹאשׁוֹ בִּדְבָרִים שֶׁנָּאִים

הֵם לְנַעַר, וְלֹא לוֹ. וּכְשֶׁבָּא לִפְעָמִים

לָעֲיָרָה כְּאוֹרֵחַ, וְאִם הִיא אוֹתוֹ שׁוֹאֶלֶת,

מַה־יִּהְיֶה בְּסוֹפוֹ? עַד־מָתַי יְשַׂחֵק

בְּמִשְׂחַק הַיְלָדִים הַלָּזֶה? וְאִם עוֹלָמִית

הוּא חוֹשֵׁב כָּךְ: צִיר־צָר, כִּצְרָצַר? – הוּא צוֹחֵק…

שֶׁיַּעֲזֹר אֱלֹהִים וְיַנְחֵהוּ לְתַכְלִית!

וְהַבֵּן הָרְבִיעִי – אַף הוּא נוֹסֵעַ בְּקָרוֹב

לִבְּרַזִּיל, לַאֲחוֹתוֹ.

וְהַבֵּן יַעֲקֹב,

הַחֲמִישִׁי לַבָּנִים, בְּלֹא פְּרוּטָה שְׁבוּרָה

הוּא בָּרַח לַמָּקוֹם שֶׁרָחֵל אִמֵּנוּ קְבוּרָה,

אֶל הָאָרֶץ הַהִיא, שֶׁהִיא גַם יְקָרָה לָהּ,

וְהִיא גַם מִקְּרִיאָה בִּ׳צְאֶינָה־וּרְאֶינָה׳ מֻכָּרָה לָהּ.

הִיא עַצְמָהּ, לוּ רִחֵם כְּבָר הַשֵּׁם וְרָצָה

כְּבָר לִגְאֹל אֶת־עַמּוֹ בִּזְרוֹעוֹ הַנְּטוּיָה,

הִיא הָיְתָה לֹא הוֹלֶכֶת לְשָׁם, רַק רָצָה.

כִּי־עַל־כֵּן הַבִּקְתָּה שֶׁלָּהּ, קַשׁ וָחֹמֶר בְּנוּיָה,

אַף־עַל־פִּי שֶׁחֲבִיבָה הִיא עָלֶיהָ, בְּכָל־זֹאת

לֹא בֵּיתָהּ הִיא. אַף בַּקַּיִץ הִיא קוֹפֵאת כָּאן בַּקֹּר.

וְגַם צִפּוֹר בְּבוֹא הַסְּתָו הִיא יוֹצֵאת לִנְדִידָה

וְרוֹצָה לְהַגִּיעַ לָאֲרָצוֹת הַחַמּוֹת…

לוּ צִוָּה רַק הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ לַעֲקֹר –

לֹא הָיְתָה כָּאן יוֹשֶׁבֶת, אַךְ אַחַת… יְחִידָה…

כִּי אֶל מִי? וְעִם מִי שָׁם תִּהְיֶה? עִם יַעֲקֹב –

אַל יְהִי לוֹ לִגְנַאי הַדָּבָר. הוּא בֵּן טוֹב,

בֵּן יָקָר, אַךְ הַגּוֹאֵל הַגָּדוֹל הַמָּשׁוּחַ

וַדַּאי יִהְיֶה יְרֵא־שָׁמַיִם יוֹתֵר… וְלֹא גָלוּחַ…

שֶׁיִּמְחַל לוֹ הַשֵּׁם, לִבְנָהּ יַעְנְקֶלִי, חֲטָאָיו.

כְּמוֹ אֵם אֶת בְּנָהּ אֶת־הָאָרֶץ יֹאהַב.

אֵין יָדוּעַ אֵיךְ הוּא חַי שָׁם, אִם בְּשֹׂבַע אוֹ בְּרָעָב.

׳בֵּין שֶׁיֵּשׁ לִי פַּת־לֶחֶם – כָּךְ רָגִיל הוּא לִכְתֹּב –

וּבֵין שֶׁאֵין לִי פַּת־לֶחֶם, בְּאַרְצֵנוּ תָּמִיד טוֹב.

וּמְאֹד מְאֹד, אִמָּא יְקָרָה, אֲבַקְשֵׁךְ,

שֶׁהַפַּעַם לֹא תִּשְׁכְּחִי וְתִשְׁלְחִי לִי תְּמוּנָתֵךְ,

כִּי אֲנִי מִשְׁתּוֹקֵק אֶת פָּנַיִךְ לִרְאוֹת;

וְאִם אַבָּא קִבֵּל הָאֶתְרוֹג לִכְבוֹד חַג,

וּמַה־שְּׁלוֹם אָחִי יִידֶה׳לִי, כִּי מְאֹד לוֹ אֶדְאַג.

וְכִתְבִי לִי, הֵיכָן זֶה נִמְצָא הוּא עַכְשָׁו – – – ׳

וְיִדֶה׳לִי, הָאַחֲרוֹן בְּבָנֶיהָ, יוֹשֵׁב!…

לֹא בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ, עַל־גַּבֵּי סֵפֶר מִתְכּוֹפֵף,

כַּאֲבוֹתָיו־זְקֵנָיו וּכְדוֹדָיו.. אַף־עַל־גַּב

שֶׁעֵינַיִם־יוֹנִים יֵשׁ גַּם לוֹ כְּמוֹתָם,

וְלִבּוֹ לֵב רַחוּם וְאוֹהֵב כְּלִבּוֹתָם.

כִּי אֵין אִמָּא מַחְשִׁיבָה אֶת דְּבָרָיו הַמְּלֵאִים עֹז

וִיבֵשִׁים וְקָשִׁים כִּקְלִפָּה שֶׁל אֱגוֹז…

הָעִקָּר – הִיא יוֹדַעַת – הוּא הַתּוֹךְ, הוּא הַפְּנִים.

וְהִיא, הַמַּכִּירָה כָּל־אֶחָד מִן הַבָּנִים

בְּתוֹךְ־תּוֹכוֹ, מִקַּטְנוּתוֹ – לָהּ גָּלוּי וְיָדוּעַ,

שֶׁאֵינֶנּוּ מִכָּל־שְׁאָר יְלָדֶיהָ גָּרוּעַ.

בִּדְבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַבְּרִיּוֹת – אֶבֶן־טוֹב!

אַךְ־בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבֵּין אָדָם לַמָּקוֹם –

כָּאן יָפָה הַשְּׁתִיקָה! וְאוּלָם סוֹף־כָּל־סוֹף,

כָּל־אָדָם יֵשׁ לוֹ דֶרֶךְ מִשֶּׁלּוֹ לַמָּרוֹם,

וְשָׁם לְמַעְלָה נִפְגָּשׁוֹת הֵן, כָּל־דַּרְכֵי הָאָדָם,

כְּשָׁרְשֵׁי הָעֵצִים בְּאַדְמַת הַיְעָרוֹת,

בַַּקַּרְקַע הַמְשֻׁתָּף, וּכְמוֹ כָל הַנְּהָרוֹת,

שֶׁכֻּלָּם הֵם הוֹלְכִים וְנוֹפְלִים אֶל הַיָּם.

הִיא חוֹשֶׁבֶת תְּכוּפוֹת: בִּדְרָכִים מִשֶּׁלָּהֶם,

כָּל אֶחָד בְּשֶׁלּוֹ, הֵם עוֹבְדִים אֶת הַשֵּׁם.

כָּל־מָקוֹם שֶׁיֵּלְכוּ, כָּל־מָקוֹם שֶׁיִּבְרָחוּ.

וְזֹאת הָאֱמוּנָה שֶׁל אִמֵּנוּ, שֶׁכָּךְ הוּא –

הִיא טִפַּת נֶחָמָה לָהּ וּצְרִי לָהּ קֹרטוֹב

בְּשָׁעוֹת שֶׁל עֳנִי, בְּלֵילוֹת שֶׁל מַכְאוֹב.

בְּלֹא מִלִּים מִתְפַּלֶּלֶת הִיא, אִמֵּנוּ תְּכוּפוֹת.

וּבָטוּחַ אֲנִי: הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא עוֹטֵר

אֶת־כִּתְרוֹ הַנַּעֲלֶה וְהַיָּפֶה בְּיוֹתֵר –

אוֹתוֹ כֶּתֶר שֶׁלֹּא כֶּסֶף הוּא רָדוּד וְזָהָב,

אַךְ יָפְיוֹ הַדְּמָעוֹת הַטְּהוֹרוֹת הַנְּטוּפוֹת

מֵעֵינָיו שֶׁל קְשֵׁה־רוּחַ בְּהֶסְתֵּר, וְרַק פְּנִימָה –

אֶת הַכֶּתֶר־הַזֶּה, הַיָּפֶה בִּכְתָרַָיו,

הוּא גַם כֵּן מְקַשֵּׁט בִּתְפִילוֹתֶיהָ שֶׁל אִמָּא.

מֵעֵבֶר לַפֶּתַח, מִבְּלִי לַעֲבֹר אֶת הַסָּף,

מַקְשִׁיבָה אִמָּא לְ׳אֵלִיָּהוּ׳ וְנַפְשָׁהּ בָּהּ תִּתְעַטָּף:

׳נָא קַיֵּם אֶת־תִּקְוָתֵנוּ מֵעוֹלָם, אֶת הַחֲלוֹם,

נָא קַיֵּם וַהֲבִיאֵהוּ. וְצַוֵּה אֶת־הַשָּׁלוֹם

לְעוֹלָמְךָ הַגָּדוֹל הַמִּשְׂתָּרֵעַ כֻּלּוֹ,

לְכָל אֶרֶץ וּמְדִינָה, לְכָל עַם בִּגְבוּלוֹ.

וְעַד שֶׁיָּבוֹא הוּא, עָנִי וְרוֹכֵב עַל חֲמוֹר,

הֱיֵה אַתָּה מָגִנֵּנוּ וְאַתָּה עָלֵינוּ שְׁמֹר!

כִּי הִגִּיעוּ הַמַּיִם עַד מֵעַל לַצַּוָּאר,

וּבִיְּשׁוּנִי הַחַיִּים, וְכָל־מַה שֶּׁשָּׁאַר,

כֹּל וָכֹל – זֶה אַתָּה רַק בִּלְבַד, אֱלֹהַי.

וְתֵן בְּרִיאוּת, פַּרְנָסָה וְשִׂמְחָה לִילָדַי

בְּכָל־מָקוֹם שֶׁהֵם שָׁם פְּזוּרִים הַמִּסְכֵּנִים,

בְּקַצְוֵי הָעוֹלָם! וְאֶל הָאָרֶץ הַהִיא

שֶׁכָּל־אֶחָד מֵהֶם שָׁם – שְׁלוֹמֶיךָ תָּבִיא,

בְּחַסְדְּךָ, אֱלֹהִים! יְהִי שָׁלוֹם בְּפָּרִיס,

בִּנְיוּ־יוֹרְק, בְּקוֹלוּמְבִּיָּה, בִּבְּרַזִּיל. וְתַכְנִיס

הַבְּרָכָה גַם אֶל־פּוֹלִין, שֶׁנּוּכַל בִּמְנוּחָה

כָּאן לִגְמֹר אֶת־שְׁנוֹתֵינוּ זֶה עִם זוֹ, הַזְּקֵנִים.

וְשֶׁנִּשְׁמַע בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת מֵאַרְצֵנוּ הַבְּרוּכָה,

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מֵאַרְצְךָ הַיְּקָרָה.

וְאִם בָּאָה הָעֵת – קַבֵּץ כֻּלָּנוּ בִּמְהֵרָה

רַק לְשָׁם, רַק לְשָׁם, כִּי לְהֵיכָן אִם לֹא לְשָׁם?׳

הִיא יָצְאָה מִן הַחֶֶדֶר. הַשָּׁמַיִם בִּתְכֶלְתָּם

הַכֵּהָה שֶׁלִּפְנֵי עֲלוֹת־הַשַּׁחַר עֲטָפוּהָ

מַעֲטֵה־סוֹד. וְהִרְגִּישָׁה אֶת־גּוּפָהּ כְּחֵלֶק־מָה

מֵאֱלֹהִים, הַמְרַחֵף בֵּין כּוֹכָבִים וַאֲדָמָה.

הִתְבַּיְּשָׁה בַּדְּמָעוֹת וּבַדְּאָגוֹת שֶׁתְּקָפוּהָ

זֶה־עַתָּה, לִפְנֵי כַּמָּה רְגָעִים. וְכָךְ קָרָה,

שֶׁרוּחָהּ הַנְּכֵאָה לִרְגָעִים הִתְבַּהֲרָה,

וּפְצָעֶיהָ נֶעֶלְמוּ כֻּלָּם לְרֶגַע זָעִיר,

וּמְקוֹמָם תָּפְסוּ אֱלֹהִים וְהַשַּׁחַר וְהַשִּׁיר.

---

הַבַּלָּדָה עַל הַלֶּחֶם הַלָּבָן

מאת

איציק מאנגר

עוֹמְדוֹת אִמָּהוֹת בְּסוּדָרִים קְרוּעִים

עַל סִפֵּי הַבָּתִּים בַּאֲפֵל־עֶרֶב שְׁקוּעִים.

פְּנֵיהֶן מַחֲוִירוֹת. אֶצְבְּעוֹתֵיהֶן כְּבוּיוֹת

כִּקְרִיאוֹת שֶׁל רָעָב לַשָּׁמַיִם נְטוּיוֹת.

וְהַעֶרֶב מַדְלִיק עַל רָאשֵׁיהֶן מִלְמַעְלָן

לְבֵנָה הַדּוֹמָה לְכִכַּר לֶחֶם לָבָן.

מוֹשִׁיטוֹת אִמָּהוֹת כַּפּוֹתֵיהֶן בְּלוּיוֹת,

בְּתוּגָה אֶל הַלֶּחֶם הַלָּבָן נְטוּיוֹת.

"הָהּ הַלֶחֶם הַקָּדוֹש, נִפְלָה נָא אֶל חֵיקֵנוּ!

לֶחֶם־חִטָּה הַקָדוֹש, רְדָה נָא וּגְאָלֵנוּ!

"הָרָעָב בָּא וְלָשׁ בְּמִטּוֹתֵינוּ אֶת הַיְלָדִים

בְּכָל לַיְלָה וָלֵיל וְהוֹפְכָם לִשְׁלָדִים."

הַלְּבָנָה עַל חַלּוֹנוֹת תְּפַרְפֵּר וְתָהֵל,

עַל רָאשֵׁי יְלָדִים, עַל מִפְלְצוֹת שְׁעַת־לֵיל.

מְחַיְּכִים לְאוֹרָה שֶׁל הַכִּכָּר הַבְּהִירָה

הַיְלָדִים וּמֵתִים בְּמִיתָה צְעִירָה.

מְכַבָּה הַלְּבָנָה בַּנָּהָר אֶת קַרְנֶיהָ,

הַלְּבָנָה שֶׁלִּנְפֹּל לֹא תּוכַל מִמְּרוֹמֶיהָ.

עוֹמְדוֹת אִמָּהוֹת עַל הַסַּף כְּפוּפוֹת,

בְּסוּדָרִים קְרוּעִים, עִם עֵינַיִם שְׁטוּפוֹת.

וְיוֹשְׁבוֹת לְשִׁבְעָה עַל מוֹת יֶלֶד קָטָן,

וְיוֹשְׁבוֹת לְשִׁבְעָה עַל מוֹת לֶחֶם לָבָן.

---

הַבַּלָּדָה עַל הַיְּהוּדִי שֶׁהִגִּיעַ מֵאָפֹר אֶל כָּחֹל

מאת

איציק מאנגר

הַבֹּקֶר אָפֹר עוֹמֵד יָחֵף בֶּחָצֵר

וְדוֹפֵק עַל הַחַלּוֹן הֶעָנִי בְּיוֹתֵר.

וּמֵקִיץ מִשְּׁנָתוֹ הַיְּהוּדִי הַנֵּעוֹר

וְלוֹבֵשׁ מַלְבּוּשָׁיו שֶׁכֻּלָּם הֵם אָפֹר.

הוּא מַפְשִׁיל הַתַּרְמִיל עַל שִׁכְמוֹ וְנוֹטֵל

בְּיָדוֹ אֶת מַקְלוֹ וְאָפֹר הַמַּקֵּל.

וְהוּא קָם וְיוֹצֵא, אִטִּיִּים צְעָדָיו,

וְהוֹלֵךְ עִם הַדֶּרֶךְ הָאָפֹר גַּם יַחְדָּיו.

הוּא הוֹלֵך וְהוֹלֵך וְהָאַפְרוּרִית גּוֹבֶרֶת

וְנַעֲשֵׂית סְמִיכָה וּכְבֵדָה כְּעוֹפֶרֶת.

נֶעֱצָב הַיְּהוּדִי הֶעָנִי הָאָפֹר

וּבְעֵינָיו תִּתְנוֹצֵץ הַדִּמְעָה וְתִזְהֹר.

וּגְדוֹלָה הַדִמְעָה וּבַלָּאט מִתְגַּלְגֶּלֶת

וְאֶל תּוֹךְ זְקָנוֹ הָאָפֹר הִיא נוֹפֶלֶת.

מִתְבַּהֵר זְקָנוֹ הָאָפֹר שֶׁל הַיְּהוּדִי

מִנִּי זֹהַר הַדִּמְעָה הַכְּסַפְסַף הֶעָדִין,

וְאוּלָם מַה כֹֹּחָהּ שֶׁל דִּמְעָה־מִשֶּׁל־כָּסֶף?

בְּעוֹד רֶגַע אוֹ שְׁנַיִם אֶל עַמָּהּ הִיא תֵאָסֶף.

מִתְיַצֵּב הַיְּהוּדִי בְּסָמוּךְ לְעֵץ אָפֹר

וּבְקוֹל רָם וְנִלְבָּב מִתְפַּלֵל הוּא לֵאמֹר:

'רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם! מְחֹק נָא בְּרַחֲמֶיךּ

הָאַפְרוּרִית מִדְּרָכַי, וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ,

זֶה נוּעִי וְנוּדִי עַל־פְּנֵי הָעוֹלָם

שֶׁיִּהְיֶה לַפָּחוֹת מְבֹהָר וּמְחֹלָם.'

הוּא סִיֵּם הַתְּפִלָּה וְהוּקַל לוֹ בַּלֵּב.

הַתְּפִלָּה – כְּפַרְפַּר הַכָּחֹל הַמְרַפְרֵף –

מְרַפְרֶפֶת לְפָנָיו כִּנְקֻדָּה כְּחֻלָּה

בְּכָל נוֹף הַבְּרִיאָה, שֶׁאָפֹר הִיא כֻּלָּהּ.

הוֹלֵךְ הָלְאָה הַיְּהוּדִי הֶעָנִי וְהוֹלֵךְ,

וְרוֹאֶה הוּא בְּאֵם הַדְּרָכִים הַנִּרְחֶבֶת

עוֹמֵד בֵּית־אוֹרְחִים אַפְרוּרִי וְעַל הַסַּף

אִשָּׁה בְּהִירָה בְּשִׂמְלַת־כְּחֵלֶת נִצֶּבֶת.

נַעֲשׂוֹת בֵּי"ת עֵינָיו גְּדוֹלוֹת וְצוֹמְאוֹת

וְשׁוֹתוֹת בֵּי"ת עֵינָיו אֶת הַכְּחוֹל וְגוֹמְעוֹת.

אוֹמֶרֶת הָאִשָּׁה: "בָּרוּך הַבָּא, רַ' יְהוּדִי,

בְּוַדַּאי אַתָּה עָיֵף מִדְּרָכִים וּנְדוּדִים.

וְעַל־כֵּן סוּר לְרֶגַע וּבוֹאָה אֵלֵינוּ,

גַּם לֶחֶם גַּם יַיִן יֵשׁ לָנוּ דַיֵּינוּ."

הוּא פּוֹתֵחַ בְּיָדַיִם לֵאוֹת אֶת הַדֶּלֶת –

קִירוֹתָיו שֶׁל הַחֶדֶר מְסֻיָּדִים הֵם בִּכְחֵלֶת.

בַּפִּנָּה בַּעַל־הַבַּיִת יוֹשֵׁב וּמְשַׂחֵק

עִם הַבֵּן־זְקוּנִים הַיּוֹשֵׁב לוֹ בַּחֵיק,

וּמְסַפֵּר עַל הַמְּדִינָה שֶׁכֻּלָּה הִיא כְּחֻלָּה,

וְנָהָר כְּחַלְחַל יְסוֹבְבֶנָּה בַּעֲגֻלָּה.

מַאֲזִין הַיְּהוּדִי וּמִתְעַיֵּף מִן הַכְּחֵלֶת,

וּמֵרֹב כַּחְלוּלִית תַּרְדֵּמָה עָלָיו נוֹפֶלֶת.

וְסוֹלֵל הַחֲלוֹם דֶּרֶך – וְהַדֶּרֶךְ כָּחֹל,

וְכָחֹל הַמַּקֵּל, הַתַּרְמִיל הַגָּדוֹל.

וְכָחֹל הַצִּפּוֹר הַפּוֹרֵחַ מֵעָל,

הַשָׂדֶה וְהַיַּעַר, וּבַנַּחַל הַגָּל.

מִשְׁתּוֹמֵם הַמּוֹזֵג וְאִשְׁתּוֹ מִתְפָּעֶלֶת,

אֵיךְ שׁוֹפַעַת מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִי זוֹ הַכְּחֵלֶת,

וּמְמַלְּאָה אֶת הַחֶדֶר וְעוֹבְרָה חֲלָלוֹ

וְעוֹטְפָה כַּחְלוּלִית כָּל הַבַּיִת כֻּלּוֹ.

מִי בּוֹכֶה? הֲשָׁמַעַתְּ? בַּחוּץ שָׁם בּוֹכָה

אַפְרוּרִיתוֹ שֶׁל הַיּוֹם כְּבִכְיוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד:

'מִפְּנֵי מָה הִנִּיחַנִי הַיְּהוּדִי לְבַדִּי

חוּץ־לַבַּיִת וּמֻפְקֶרֶת לָרוּחַ הַמְיַלֶּלֶת?'

מְעוֹרֵר הַמּוֹזֵג אֶת הַיְּהוּדִי: ‘ר’ אוֹרֵחַ,

חוּץ־לַבַּיִת הַדֶּרֶךְ לְךָ מַמְתִּינָה.'

מְחַיֵּךְ הַיְּהוּדִי בַּחֲלוֹמוֹ: הוּא הִגִּיעַ

לִתְחוּם אֶרֶץ־הַכְּחוֹל: לְשַׁעֲרֵי הַמְּדִינָה.

הוּא פּוֹתֵחַ הַשַּׁעַר וְרוֹאֶה מִמּוּלוֹ

אֶת שְׁלֹש הֶעָרִים הָרִאשׁוֹנוֹת הַכְּחֻלּוֹת.

מִשְׁתּוֹמֵם הַמּוֹזֵג וְאִשְׁתּוֹ מִתְפָּעֶלֶת

אֵיךְ שוֹפַעַת מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִי זוֹ הַכְּחֵלֶת,

וּמְמַלְּאָה אֶת הַחֶדֶר וְעוֹבְרָה חֲלָלוֹ

וְעוֹטָה כַּחְלוּלִית כָּל הַבַּיִת כֻּלּוֹ.

וְהַכְּחֵלֶת הוֹפֶכֶת מִלְמוּל וְלִטּוּף

וְרִגּוּשׁ וְרִשְׁרוּשׁ וְשִׁירָה וּמָעוּף,

וְעָלֶה וְעָנָף וְגִזְעוֹ שֶׁל אַלּוֹן,

עַב־עָנָן וְחֻרְשָׁה וַחֲלוֹם עַל חֲלוֹם.

וְהַכְּחֵלֶת הוֹפֶכֶת לְגַל שֶׁבַּיָּם

הַמְמַהֵר אֶל הַחוֹף לְהִשְׁתַּבֵּר בַּעֲיָם.

וְרִמּוּז מְצֹעָף שֶׁל הַסּוֹד הַכָּמוּס,

וְהַהוֹד הָעוֹלֶה עִם הַסּוֹד בֶּחָרוּז.

וְהוֹפֶכֶת מִצְעָד וְרִקּוּד וְגִילָה

וְגִילָה־שֶׁבְּגִילָה שֶׁאַך נֵצַח יְכִילָהּ.

וְהוֹפֶכֶת נִצְנוּץ וְהָאוֹר שֶׁיָּהֵל,

וּמַרְאֵה הַפָּנִים, וְהַחֹמֶר, הַצֵּל.

מִשְׁתּוֹמֵם הַמּוֹזֵג וְאִשְׁתּוֹ מִתְפָּעֶלֶת

אֵיךְ שׁוֹפַעַת מִתּוֹךְ הַיְּהוּדִי זוֹ הַכְּחֵלֶת

וּמְמַלְּאָה אֶת הַחֶדֶר וְעוֹבְרָה חֲלָלוֹ

וְעוֹטְפָה כַּחְלוּלִית כָּל הַבַּיִת כֻּלּוֹ.

דְּמוּת וּדְיוֹקֶן

---

שֶׁקֶט! שֶׁקֶט! / מאני ליב

מאת

מני ליב

שֶׁקֶט! שֶׁקֶט! אַל בְּקוֹל!

הִשְׁתּוֹחַח, חִוְרִים, בִּשְׁחוֹר,

וּבְצַעַר מִתְכּוֹפְפִים –

הָס! וְהַנְּשִׁימָה עָצוֹר!

מִן הַלַּיִל הָאָפֵל,

לֹא־נִשְׁמָע מִשּׁוּם אָדָם,

בּוֹא יָבוֹא עַל סוּס לָבָן

אֶל בֵּיתֵנוּ שֶׁשָּׁמַם.

מִפָּנָיו הַמְּאִירִים

מִמַּדָּיו, מַדֵּי הַצְּחוֹר,

יִתְנַשֵּׁם עָלֵינוּ גִיל,

יִזְדָּרַח עָלֵינוּ אוֹר.

רַק בְּשֶׁקֶט! אַל בְּקוֹל!

הִשְׁתּוֹחַח, חִוְרִים, בִּשְׁחוֹר,

וּבְצַעַר מִתְכּוֹפְפִים –

הָס, וְהַנְּשִׁימָה עָצוֹר.

אִם רִמּוּ אוֹתָנוּ כָּךְ,

וְהִשְׁלוּ רַק עַד עַכְשָׁו,

וְהַלֵּיל הַזֶּה כֻּלּוֹ

שָׁוְא חִכִּינוּ, אַךְ לַשָּׁוְא –

בְּשִׁבְרֵנוּ נִתְכּוֹפֵף,

עַד לָאֲדָמָה נִשְׁחֶה,

וּבְיֶתֶר שֶׁקֶט, הָס,

בִּדְמָמָה כְּפוּפִים נִשְׁהֶה.

הַסּוּ! שֶׁקֶט! אַל בְּקוֹל!

הִשְׁתּוֹחַח, חִוְרִים, בִּשְׁחוֹר,

וּבְצַעַר מִתְכּוֹפְפִים –

הָס, וְהַנְּשִׁימָה עָצוֹר!

---

יַעֲקֹב וְעֵשָׂו

מאת

יחיאל לרר

(מתוך הפואמה בּית־אבּא)

ורַ׳ לִיטְמַן דָּפַק

עַל מִכְסֵה הַקֻּפְסָה וְנָטַל רִיחָה־טַבַּק

וְאָמַר בְּנִיחוּת, כְּדַרְכּוֹ הַשָּׁקֵט:

׳הוּא לֹא הֵבִין, וְהוּא גַם לֹא יָבִין עוֹלָם־וָעֶד.

כְּשֶׁנָּתַן סָבָא יִצְחָק לְיַעֲקֹב הַבְּרָכָה,

וְהַדּוֹד עֵשָׂו הָאָדֹם הִתְיַפַּח וּבָכָה

וְצָעַק צְעָקָה גְדוֹלָה, עַד שֶׁהִרְעִיד

לְבָבוֹ שֶׁל יִצְחָק בְּרַחֲמִים עַל הַתַּכְשִׁיט,

שֶׁנַּעֲשָׂה לוֹ, מִסְכֵּן, עָוֶל וְאִי־צֶדֶק גָּדוֹל,

וּבֵרְכוֹ בְּחֵץ וָחֶרֶב וּבְפֶרֶק־הָעֹל –

הִתְלַהֵט בּוֹ הַדָּם הַפִּרְאִי וּמִיָּד

הוּא תָפַס אֶת הַחֶרֶב וְהַקֶּשֶׁת בַּיָּד

וְהָלַךְ לַשָּׂדֶה, מִתְנַשֵּׁם כַּחֲזִיר־יַעַר

מִמַּרְבִּית הָרְצִיחָה וּמֵרֹב חֲרוֹן־אַף;

שֶׁיִּגְוַע רַק אָבִיו וְיַעֲצֹם אֶת עֵינָיו –

יַעֲשֶׂה חֶשְׁבּוֹנוֹ עִם־יַעֲקֹב, זֶה הַתָּם!

וּבִשְׁמֹעַ רִבְקָה דְּבָרַָיו שֶׁל הֶחָם,

מֵרְרָה עַל־גּוֹרַל יַעֲקֹב בְּנָהּ הַנַּעַר:

הַבְּרָכוֹת שֶׁאָבִיךָ בֵּרַכְךָ הֵן לַשָׁוְא,

כָּל־זְמַן שֶׁהַחֶרֶב נְתוּנָה בְּיָד עֵשָׂו.

גּוֹרָלְךָ, בַּר־בִּטְנִי, לִהְיוֹת תָּמִיד נָע־וָנָד

עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה! וּכְשֶׁנָּטַל יַעֲקֹב מִיָּד

אֶת־הַתַּרְמִיל עַל־גַּבּוֹ, הִיא פָּרְצָה בִּבְכִיָּה

גְּדוֹלָה וּמָרָה: אֵיךְ קָרָה, אֵיךְ נִהְיָה,

יַקִּירִי־אֲהוּבִי, אֵיךְ קָרָה הַדָּבָר?

הֵן אָבִיךָ בֵּרַכְךָ וְאוֹרֲרֶיךָ אָרַר

וְנָתַן לְךָ דָּגָן וְתִירוֹשׁ וְטַל־שָׁמַיִם –

וּבְתוֹךְ בִּרְכָּתוֹ הַקְּלָלָה מְקֻפֶּלֶת!

בִּדְרָכִים רְחוֹקוֹת תְּכַתֵּת הָרַגְלַיִם

וְכַפְּךָ הָרַכָּה בְּכָל־אֶבֶן נִתְקֶלֶת,

שׁוֹתֶתֶת דָּם, וְאַתָּה מִתְחַבֵּא בִּמְעָרָה

מִכַּעְסוֹ שֶׁל עֵשָׂו, מֵחֲמָתוֹ הַנִּסְעָרָה.

וְאַיֵּה הַדָּגָן, וְאַיֵּה הַתִּירוֹשׁ?

אוֹי־אֲבוֹי לְאִמְּךָ, מַר לִי מַר כְּמוֹ רוֹשׁ,

כִּי חַרְבּוֹ שֶׁל עֵשָׂו בְּלִבִּי הִיא נִתְקַעַת,

וְשֶׁבִּקַּשְׁתִּי הַשֵּׂג – הוֹי עַתָּה אֲנִי יוֹדַעַת –

לְהַשִּׂיג לֹא הִצְלַחְתִּי… רְאִיתִיךָ חִוֵּר

וְחַלָּשׁ וְרוֹפֵף וְכַצֵּל הָעוֹבֵר,

רַק יוֹשֵׁב וְלוֹמֵד וְהוֹזֶה וְחוֹלֵם,

וְעֵשָׂו – הִלּוּכוֹ כְּפַטִּישׁ הַהוֹלֵם,

וּזְרוֹעוֹ כְּמוֹ־צוּר וְכַעְסוֹ כְּלַפִּיד.

הִפְחִידַנִי מְאֹד גּוֹרָלְךָ לֶעָתִיד

וּבִקַּשְׁתִּי לַעֲזֹר, לְשַׁנּוֹת, לְסַכֵּל –

וִיהִי בִדְרָכִים עֲקֻבּוֹת, בִּרְמִיָּה…

וְהִנֵּה בָּא הָעֹנֶשׁ! יְשָׁרִים דַּרְכֵי־אֵל,

וּכְבָר בַּ׳בָּרוּךְ׳ הָ׳אָרוּר׳ נִתְקַפֵּל…

וְעַתָּה, אֲהוּבִי, הִנָּצֵל, קַח וּבְרָח!

וְלַדֶּרֶךְ יָצָא יַעֲקֹב וְלָקַח

הַמַּקֵּל בְּיָדוֹ, הָיְתָה אֶבֶן לוֹ כָּר,

וְרָקִיעַ עֵירֹם אָהֳלוֹ בְּלֵיל קָר.

וְאוּלָם חֲלוֹמוֹ מֶה־עָשִׁיר, מַה־נֶּהְדָּר!

הַסֻּלָּם מֻצָּב אַרְצָה, וְאוּלָם הוּא מַגִּיעַ

בְּרֹאשׁוֹ הַשָּׁמַיְמָה, לַכּוֹכָב הַמַּגִּיהַּ,

וְעָלָיו מַלְאָכִים שְְׁקוּפִים וְקַלִּים,

הָעוֹלִים וְיוֹרְדִים וְחוֹזְרִים מִתְעַלִּים.

הוּא מַרְגִּישׁ מַגָּעָם וּבְלִבּוֹ נוֹשְׁקָם אַט,

בְּעֶדְנָה, בְּרַכּוּת, וְכִמְעַט, וְכִמְעַט –

לֹא וָלֹא, בֶּאֱמֶת! – הוּא אִתָּם מִתְרוֹמֵם

וְהוּא עָף בַּחֲלוֹמוֹ… וּלְהֵיכָן? – אֶל הָאֵם.

הִיא עוֹמֶדֶת לְיַד הַחַלּוֹן, כָּרָגִיל,

מִתְגַּעְגַּעַת עָלָיו. הוּא רוֹמֵז לָהּ בְּגִיל:

הֲרוֹאָה אַתְּ שָׁם, אִמָּא? אֲנִי עָף, אֲנִי עָף…

וְאִמּוֹ מַגְבִּיהָה אֶת־עֵינֶיהָ אֵלָיו

וּמִבְּעַד לַדְּמָעוֹת הִיא רוֹאָה: מַה גָּבוֹהַּ

עָף בְּנָהּ, מַמָּשׁ עַד לְכוֹכְבֵי שְׁמֵי־אֱלוֹהַּ.

וּבַת־רוּחַ קַלָּה, רֵיחָנִית וּנְעִימָה,

אֶת־קוֹלָהּ שֶׁל אִמּוֹ לוֹ לְמַעְלָה מְרִימָה…

הֲבוֹכָה הִיא עַכְשָׁו? כֵּן, בּוֹכָה, לֹא אַחֶרֶת…

הוֹי בְּנִי הַמְּבֹרָךְ־הַמְּקֻלָּל! – הִיא אוֹמֶרֶת.

– מִפְּנֵי מָה מְקֻלָּל? הֲרֵי כָּאן הָאֲוִיר

מְבֻשָּׂם וְכָחֹל וְהַכֹּל כָּאן מַזְהִיר…

וְאוּלָם הִיא בּוֹכָה עוֹד: צְרִיכַתְנִי, יַלְדִּי,

לְךָ כָּאן עַל־גַּבֵּי הָאֲדָמָה, עַל־יָדִי.

וְכֵן אַתָּה זָקוּק לִי רַק בְּכָאן, רַק בְּכָאן.

גַּם הַטַּל, הַתִּירוֹשׁ, הַמִִּשְׁמָן, הַדָּגָן –

הֵם כֻּלָּם־כֻּלָּם כָּאן! וְהַכֹּל לְעֵשַָׂו,

בִּשְׁבִילוֹ רַק הַכֹּל! וּלְךָ מָה, וּלְךָ מָה?

צַוָּארָהּ הַדָּקִיק מִשְׁתַּרְבֵּב לַמָּרוֹם

וּמַעֲלֶה לוֹ גִּעְגּוּעַ חָזָק לָאֲדָמָה…

הוּא נִרְעָד, מִתְעוֹרֵר מִן־הַחֲלוֹם הַכָּחֹל,

וְהִנֵּה – בֶּאֱמֶת, לְעֵשָׂו כֹּל וָכֹל.

וְהַדִּין עִם רִבְקָה. אוֹרוֹת־שַׁחַר וְרֻדִּים

מַפְצִיעִים בַּמִּזְרָח. עֶדְרֵי צֹאן וּבָקָר,

צְחֹרִים וּשְׁחֹרִים, אֲמֻצִּים וּבְרֻדִּים

מִתְפַּתְּלִים וְהוֹלְכִים לַמִּרְעֶה מִן הַכְּפָר.

אַחֲרֵיהֶם עַל־גַּבֵּי סוּס אַדִּיר – בֶּן־עֵשָׂו.

מִזְדַהֵב הָאָבָק, רֵיחַ־שַׁחַת וְחָלָב.

לְצִיצֵי הַשָּׂדֶה הַצְּהֻבִּים מְלַחֵשׁ

הָאָבִיב, וְאִם־כִּי הוּא אֵינוֹ מְפָרֵשׁ

דְּבָרָיו – בְּוַדַּאי הוּא אוֹמֵר שָׁם דְּבַר־מָה

הַמְחַיֶּה אֶת־הַנֶּפֶשׁ וּמְרַעְנֵן הַנְּשָׁמָה…

הֵם צָצִים לְעֵינֶיךָ, מַמָּשׁ עַיִן רוֹאָה!

וְשֶׁכֹּתֶרֶת־שֶׁל־פָּז הַמִּתְרוֹמֶמֶת גְּבוֹהָה

וְצוֹחֶקֶת אֵלֶיךָ מִגִּבְעוֹלָהּ הַדָּקִיק

הִיא עוֹלָם לְעַצְמוֹ וְחַיֶּיהָ עִמָּהּ –

לֹא קָשֶׁה זֹאת לִרְאוֹת! הִסְתַּכֵּל בָּהּ הֵיטֵב:

הַשִּׂמְחָה, הַגַּעְגּוּעַ, הַחִיּוּךְ, הַדִּמְעָה,

הַמְרַמְּזִים אֶל־הָעַיִן וּמְדַבְּרִים אֶל־הַלֵּב,

הֲצָרִיךְ עוֹד יוֹתֵר? לִי נִדְמֶה, זֶה מַסְפִּיק!

וְעַכְשָׁו כְּלוּם חִדּוּשׁ הוּא, שֶׁאוֹתָהּ עִם הַכַּד

עַל כְּתֵפָהּ, הָעֵשָׂוִית – מְהַלֶּכֶת בְּשִׁיר?

הֲרֵי לָהּ יֵשׁ הַכֹּל, רִבּוֹנִי, בִּמְלוֹא יָד!

וְיַעֲקֹב מִתְעוֹרֵר, עַל עֵינוֹ כַּף מַעֲבִיר:

הֵן הַדִּין עִם רִבְקָה. מַה־יֵּשׁ לוֹ? רַק תַּרְמִיל!

לֹא יוֹתֵר. אֶלָּא מָה – מִתְנַצְנֵץ לוֹ בַּלֵּיל

חֲלוֹמוֹ בְּרִבֲבוֹת נִיצוֹצוֹת, כְּמוֹ שְׁבִיל

הֶחָלָב עַל־הָרָקִיעַ הַכָּחֹל־הָאָפֵל…

וְאֶת הָאֹשֶׁר הַזֶּה, וְאֶת זֶה חֲלוֹם־הַפָּז,

זֹאת עֵשָׂו מֵעוֹלָם, מֵעוֹלָם לֹא – הַפְּטְשִׁיק!׳

וּמְסַיֵּם חַיִּים־דָּוִד: ׳מֵעוֹלָם לֹא הִשִּׂיג׳.

כִּי כָּזֶה הוּא דַרְכּוֹ שֶׁל רַ׳ לִיטְמַן מֵאָז

בְּסַפְּרוֹ כָּל־סִפּוּר: רִיחָה אַחַת מִלְּפָנָיו,

וּבַשְּׁנִיָּה – וְיָדְעוּ שֶׁהִגִּיעוּ דְבָרָיו

לְסוֹפָם. וְשִׁיֵּר מִלָּתַיִם תָּמִיד,

שֶׁהֻצְרַךְ הַשּׁוֹמֵעַ מֵעַצְמוֹ לְהַגִּיד.

---

שְׁמוּאֵל הַצָּעִיר

מאת

אברהם ליסין

דבר ד׳ כי שומע עבדך (שמואל א׳ ג׳ ט)

בְּרוּם חַלּוֹן נִשְׁקָף הַלֵּיל,

הַלַּיִל הַמְפַרְפֵּר:

וּמְפַרְפֵּר בָּאוֹר יָהֵל

לִבִּי, לִבִּי הָעֵר.

אֲנִי יָשֵׁן – לִבִּי בִּי עֵר,

הַרְחֵק בִּזְמַן, מָקוֹם,

כְּגַג מִמַּעַל מִתְקַעֵר

חֲזוֹן־מִקְדָּשׁ, חֲלוֹם.

אֲנִי אָפוּד, עוֹבֵד לְיָהּ,

בּוֹדֵד וְנֶעֱצָב;

עֵלִי זָקֵן, עֵינוֹ כֵּהָה,

בַּדִּמְדּוּמִים יִרְחָף.

הִנֵּה בַּלֵּיל קוֹרֵא אֵי־מִי

בִּשְׁמִי בְּלַחַשׁ סוֹד;

אָקוּם אֶעֱמֹד, אֶקְשֹׁב בַּדְּמִי:

הָהּ, אֵין קוֹרֵא לִי עוֹד!

אָשׁוּב אֶשְׁכַּב שׁוֹמֵם, מַרְעִיד,

וְחֹשֶׁךְ מִסָּבִיב;

אֶקְרַע עֵינַי, אַבִּיט, אַבִּיט,

אַטֶּה אָזְנִי, אַקְשִׁיב.

לִבִּי פָּתוּחַ וְסוֹעֵר;

אֶשְׁכַּב בַּלֵּיל, אֲחַךְ:

בְּאֹפֶל לֵיל בַּצֵּל עוֹבֵר

צָלִיל צָלוּל וָרַךְ.

וְשׁוּב כְּבַחֲלוֹם אַקְשִׁיב –

קוֹרֵא לִי קוֹל הַסּוֹד;

אָקוּם אֶעֱמֹד, אַבִּיט סָבִיב:

הָהּ, אֵין קוֹרֵא לִי עוֹד!

לִבִּי יוֹצֵא לְסוֹד הַצֵּל,

אֶתְפַּלְּלָה לוֹחֵשׁ;

לִבִּי צָמֵא לְחֶסֶד אֵל,

אֶשְׁכַּב, אֶלְהַט כָּאֵשׁ.

אֶשְׁכַּב, אֶלְחַשׁ, אֶלְהַט, וְשׁוּב

הַקּוֹל בָּרוֹם יִבְעַר

כְּבַחֲלוֹם וְלֹא־קָשׁוּב –

עַתָּה יָדַעְתִּי כְּבָר!

בְּכָל חַיַּי אֶשְׁאַג, אָהִים

בְּגִיל הַמִּתְגַּבֵּר:

הִנֵּנִי, הָהּ, הָאֱלֹהִים!

הָהּ, אֲדֹנָי, דַּבֵּר!

---

דָּוִד הַמֶּלֶךְ וַאֲבִישַׁג / איציק מאנגר

מאת

איציק מאנגר

הַמֶּלֶךְ מְדַפְדֵּף אֶת סֵפֶר הַתְּהִלִּים

(עָמׂק חֲצוֹת־הַלַּיִל הַמְקֻמָּר),

בַּחוּץ לִפְנֵי הַשַּׁעַר עִם חַרְבּוֹ אֶל עָל

זָקוּף חַיָּל עוֹמֵד עַל הַמִּשְׁמָר.

הַמֶּלֶךְ מְמַלְמֵל: אֵלִי שֶׁבַּמְּרוֹמִים,

אֲנִי יוֹדֵעַ כִּי אַתָּה הִנְּךָ

בְּכָל שׁוּרָה שֶׁל סֵפֶר הַתְּהִלִּים שֶׁלִּי

וְגַם בְּתוֹךְ נַפְשִׁי שֶׁלִּי, בִּנְךָ.

הוּא קָם וּמִתְרוֹמֵם – בִּשְׁבִיל הַיּוֹם מַסְפִּיק

אֶל הַקָּדוֹשׁ־בָּרוּךְ־הוּא שׂוֹחַח,

וּכְמוֹ הַצֵּל אָפֵל הוּא מִשְׂתָּרֵךְ בַּחֲשַׁאי

וְאַט מֵעַל לְמִטָּתָהּ הוּא שָׁח.

אֲבִישַׁג יְשֵׁנָה, נוֹשֶׁמֶת בִּמְנוּחָה.

וּשְׁמַע – הִיא מְדַבֶּרֶת מִן הַשְּׁנָת,

וּמֵחֲלוֹם־לֵילָהּ עוֹלֶה נוֹדֵף רֵיחָם

שֶׁל כַּר־מִרְעֶה וְעֵדֶר בַּמּוֹרָד.

וּפֶלֶג צַר וְחׂרֶשׁ־מְחָטִים רֵיחָן,

יָרֵחַ כַּפְרוּרִי גָדוֹל וָזַךְ,

וְעֵץ שִׁטָּה יְרֵא־שָׁמַיִם וְעַתִּיק,

שׁוֹמֵר בֵּית־אִמָּא הַיָּשָׁן הַשָּׁח.

וְעֶצֶב וּכְמִיהָה עַזָּה וְגַעְגּוּעִים,

שֶׁהֵם מוֹשְׁכִים בְּכֹחַ וּבְעָצְמָה

הַרְחֵק מִסֵּפֶר הַתְּהִלִּים הַמַּלְכוּתִי

אֶל שִׁיר רוֹעִים פָּשׁוּט מִשֶּׁל עַצְמָהּ.

הַמֶּלֶך מְהַרְהֵר: דָּבָר מוּזָר. הִנֵּה –

בְּכֻתָּנְתָּה שׁוֹכְבָה הִיא לִי בַּחֵיק,

כָּל־כָּךְ קָרוֹב אֵלַי וְאֶל מַגָּע גּוּפִי,

כָּל־כָּךְ קָרוֹב וְגַם כָּל־כָּךְ הַרְחֵק.

וְהוּא כּוֹפֵף רׂאשׁוֹ הַשָּׂב וְהַכָּבֵד

וְהוּא נוֹשֵׁק לַכְּפָר שֶׁבְּתוֹכָהּ,

וְהוּא נוֹשֵׁק לָהּ לַשִּׁטָּה הָעַתִּיקָה,

שֶׁעַל בֵּית־אִמָּא הִיא שׁוֹמְרָה שְׁחוֹחָה.

וּבִצְעָדִים חֲרַשְׁרַשִּׁים וַעֲיֵפִים

אֶל שֻׁלְחָנוֹ הַמַּלְכוּתִי הוּא שָׁב.

וַאֲנָחָה שְׁקֵטָה. וּלְטָף עַל הַזָּקָן,

וּבְסֵפֶר הַתְּהִלִּים עִלְעָל, דִּפְדָּף.

---

תְּמוּנוֹת מִמַּסַּע הַצְּלָב הָרִאשׁוֹן

מאת

אברהם ליסין

א. עלוּמוֹת־השם

הַקְּדוֹשׁוֹת אֲשֶׁר בְּאֵלֶם,

בַּמַּכְאוֹב נָדַמּוּ –

הָהּ! גַּם לְזִכְרָן אֵין שֶׁלֶם

וּשְׁמוֹתָן נֶעְלָמוּ.

אַךְ גַּם אִם לִשְׁמָן מַזְכֶּרֶת

דּוֹר עוֹבֵר הִשְׁכִּיחַ –

דְּמוּתָן עוֹדָהּ מַזְהֶרֶת

וְאוֹרָן מַזְרִיחַ.

נֵצַח, נֵצַח נִזְכְּרֵן!

קֹדֶשׁ, קֹדֶשׁ, קֹדֶשׁ הֵן,

עֲלוּמוֹת־הַשֵּׁם הָהֵן –

אָמֵן!

הֶהָיָה קָרְבָּן אֵי־פַּעַם

מְקֻדָּשׁ יוֹתֵר?

אוֹ הֲמֵת אֵי־מִי בְּנַהַם

מְכֻבָּשׁ יוֹתֵר?

אֵימָתַי אִשָּׁה הִדְלִיקָה

לַהַב־אֵשׁ כָּזֶה?

וְהִדְלִיקָה וְהֶחְמִיקָה –

הָס, כְּבַמַּחֲזֶה.

נֵצַח, נֵצַח נִזְכְּרֵן!

קֹדֶשׁ, קֹדֶשׁ, קֹדֶשׁ הֵן,

עֲלוּמוֹת־הַשֵּׁם הָהֵן –

אָמֵן!

ב. זורעת הכּסף

עוֹמְדָה הִיא בְּזֹהַר חַיֶּיהָ,

בְּצֹהַר הַבִּישׁוֹף עֵינֶיהָ.

וּבְתַחֲנוּנִים שָׁם לְמַטָּה

עוֹמֶדֶת עֵדָה נִתְפַּתָּתָה,

אִמּוֹת וִילָדִים בָּן נִשְׁעָנוּ.

בַּבִּישׁוֹף אֵמוּן הֵם נָתָנוּ!

הֵם כֶּסֶף שַׁלְמוֹן לוֹ הֵבִיאוּ –

מַחְסֶה בָּאַרְמוֹן כִּי הִבְטִיחַ;

עַתָּה, הָאוֹיְבִים עֵת הִגִּיעוּ,

מוֹצָא שְׂפָתָיו הוּא מַשְׁכִּיחַ.

אַךְ גַּם בַּבְּגִידָה לֹא יַצְלִיחַ

אוֹתָם מִדָּתָם לְהַדִּיחַ.

כִּי פֹּה, בֵּין קִירוֹת בֵּית הַכֹּמֶר,

לְחוּט חַיֵּיהֶם יְהִי גֹמֶר.

בַּחוּץ עִם הַבֹּקֶר בִּשְׁחוֹר הִסְתָּעָרוּ

רוֹצְחִים עִם צְלָמִים – אֹדֶם־דָּם;

בִּפְנִים – הַיְּהוּדִים, בַּמָּקוֹם הִסְתַּתָּרוּ

שָׁם הֵם מִתְקַדְּשִׁים לְמוֹתָם.

וְהִיא עַל מִשְׁמָר בַּחַלּוֹן,

עוֹמֶדֶת בַּפֶּרֶץ לִגְנֹן.

תָּרָה בַּת־עֵינָהּ הַזּוֹרַחַת

לַעֲצוֹר יַד־מַשְׁחִית הַנִּשְׁלַחַת.

בַּחוּץ זֶה הַחַיִל מַה יִּרֶב,

הוֹרֵס לָאַרְמוֹן לַעֲלוֹת;

וְדָם יְהוּדִי עַל הַחֶרֶב,

וְדָם יְהוּדִי בַּתְּמוּנוֹת.

אוּלָם הַכְּנֻפְיָה עֵת נִגֶּשֶׁת

לִפְרֹץ אֶת דַּלְתוֹת הָאַרְמוֹן,

יוֹרְדוֹת מַטְבֵּעוֹת כְּמוֹ גֶשֶׁם

מִלְמַעְלָה, מֵרוּם הַחַלּוֹן.

וְכָל חַיָּלֵי אִישׁ־נַצֶּרֶת

יִפְּלוּ, יִצְטַנְּפוּ, יִתְרוֹצָצוּ,

מָרָה יִלָּחֲמוּ בִּסְחַרְחֶרֶת

מַטְבֵּעַ לִתְפֹּס יִתְפָּרָצוּ.

וְחֶרֶב בְּחֶרֶב יַגִּישׁוּ

וְצֶלֶב בְּאֵפֶר יַכְפִּישׁוּ.

וְהִיא בַּחַלּוֹן מַשְׁקִיפָה כְּמַדּוֹנָּה,

לְמַטָּה, אֶל זוֹ הַמִּלְחֶמֶת;

יָדֶיהָ, שֶׁכֶּסֶף מָלָאוּ, תִּכֹּנָּה

מֵעַל לָעֵדָה הַנִּלְחֶמֶת.

וּמֵאֲחוֹרֶיהָ יֵרוֹמוּ כְּלַהַב

הַנַּאַק, הַזַּעַק, הַשַּׁאַג, הַזַּעַו –

בּוֹכִים בִּיבָבָה הַיְלָדִים כֻּלָּם יַחַד

מִשֶּׁבֶץ אֵימָה סְתוּמָה וּמִפַּחַד.

אָבוֹת כְּבָר עוֹרְכִים אֶת בְּנֵיהֶם לַמַּטְבֵּחַ,

נוֹשְׁקִים בִּלְחִישָׁה וּבִבְכִי מִתְיַפֵּחַ.

אִמּוֹת מַשְׁחִיזוֹת בְּיָדָן מַאֲכֶלֶת

לִמְסֹר לְאָבוֹת בִּבְכִיָּה מְיַלֶּלֶת,

מַכּוֹת עַל חָזָן בִּזְעָקָה וּבְנֹהַּ

שִׁבְעַת רְקִיעִים הִשָּׁמַיִם לִבְקֹעַ.

עוֹבֶרֶת גַּבָּהּ צְמַרְמֹרֶת שֶׁל קֹר,

אוּלָם עַל עָמְדָהּ הִיא נִצֶּבֶת לִשְׁמֹר.

בַּחוּץ הֵם קָמִים מֵעָפָר וּמִכְּרֹעַ,

הַשַּׁעַר לִפְרֹץ כְּבָר יִגָּשׁוּ;

אַךְ הִיא מַטְבֵּעוֹת מוֹסִיפָה עוֹד לִזְרֹעַ –

וְשׁוּב בֶּעָפָר יִתְפַּלָּשׁוּ.

וּמֵאֲחוֹרֶיהָ אֵימָה מִשְׂתָּרֶרֶת,

בְּלַהַט הַקֹּדֶשׁ נִסְתֶּרֶת;

וְתוֹךְ הַיְלֵל הַסּוֹעֵר בִּלְהִיטָה

קוֹלוֹת נִשְׁמָעִים מְבָרְכִים עַל שְׁחִיטָה,

קוֹלוֹת נִשָּׂאִים בְּ׳אָמֵן׳ יִתְלֶהָבוּ –

דָּמִים בְּדָמִים בִפְלָגִים יִתְעָרָבוּ.

עֲדַת יְשׁוּרוּן הַנִּלְהָבֶת

כֻּלָּהּ מִתְקַדֶּשֶׁת בַּמָּוֶת.

הִנֵּה הַקָּרְבָּן כְּבָר נִשְׁחַט וְהֻקְרַב,

הֻגַּשׁ עַד תֻּמּוֹ, הַסַּכִּין לֹא הוּשַׁב,

מַלְאָךְ לֹא יָרַד וְהַנֵּס לֹא קָרָה.

אֲהָהּ, נִסָּיוֹן מַה קָּשֶׁה וְנוֹרָא!

אוּלָם מִתְנַסִּים וְנוֹשְׂאִים עַד הַסּוֹף.

הָעֹנֶשׁ, הַזְּכוּת – – נִצָּחוֹן!

עַתָּה הִיא קָמָה וּבְאֵלֶם־גָּאוֹן

בְּשִׁיר תְּהִלָּה תַּעֲטֹף:

מוֹדָה אֲנִי לָךְ, אֱלֹהַי, שֶׁקִּדַשְׁתָּ

עֲדַת טְהוֹרִים,

וְכֹחַ וָאֹמֶן אוֹתָמוֹ הִלְבַּשְׁתָּ

לְמוֹת יִסּוּרִים.

מוֹדָה אֲנִי לָךְ, אֱלֹהַי, שֶׁנָּתַתָּ

חֶלְקִי עִם חֶלְקָם,

לִדְבֹּק בִּקְדֻשָּׁה עִם כָל אֵלֶּה לְמַטָּה,

לָמוּת בְּמוֹתָם.

מוֹדָה אֲנִי לָךְ, אֱלֹהַי, שֶׁרִצִּיתָ

קָרְבַּן הַתָּמִים,

וְגַם בְּמוֹתֵנוּ כִּי לָנוּ צִוִּיתָ

חַיֵּי עוֹלָמִים.

זוֹהֶרֶת כֻּלָּהּ בְּשִׁלְהַב חֲזוֹנָהּ,

לָהֶם הִיא קוֹרֵאת מִמְּרוֹמֵי חַלּוֹנָהּ:

יָבוֹאוּ כֻּלָּם, כִּקְרוּאֵי־לְמוֹעֵד,

לְזֶה הַמִּשְׁתֶּה שֶׁל הַדָּם הַשּׁוֹתֵת.

יָבוֹאוּ, יִשְׁתּוּ וְיִרְווּ מִן הַדָּם

נִמְזַג מִמֵּאוֹת גְּרוֹנוֹת שֶׁל אָדָם.

וְחֶרֶב בְּרוּם הַחַלּוֹן מְבָרֶקֶת,

וְאַף אֵין מַרְעֶדֶת הַיָּד;

מִיָּד הִיא נוֹפֶלֶת בְּדָם וְזוֹעֶקֶת:

אֶחָד!

ג. היולדת

הָאֹדֶם שֶׁל שֶׁמֶשׁ עוֹלָה וּמַפְצַעַת,

הָעֹדֶן שֶׁל יֶלֶד עַתָּה זֶה חֻבַּל;

עַל גַּג הַמִּגְדָּל הִיא שׁוֹכֶבֶת מֻצְנַעַת,

גּוֹמַעַת הָרוּחַ רְוַת לֵחַ־טַל.

אַךְ עֵת יַעֲבֹר רַק חֶבְלָהּ

מִיָּד בְּעָתָה בָּהּ עוֹלָה,

כְּלַהַב עוֹלֶה מֵאוּדֵי־זִכָּרוֹן:

הִנֵּה הֵם, כְּאֹדֶם הַדָּם,

בָּאִים וְהַצְּלָב בְּיָדָם;

תִּלֵּי מוּמָתִים, הֲרוּגֵי יוֹם־חָרוֹן.

נָסִים נִבְהָלִים כְּמוֹ צֹאן,

אַךְ אֵין עוֹד מִפְלָט מֵאָסוֹן.

הִנֵּה הִיא בּוֹרַחַת מִפַּחַד הַהֶרֶג

עִם כָּל הֶחָשִׁים הָאַרְמוֹנָה לָנוּס;

הִנֵּה הוּא, הַבִּישׁוֹף, מַגִּישׁ אֶת הַצֶּלֶב,

אוּלָם כָּל אַחֶיהָ יִדְחוּהוּ בְּבוּז.

וְהִיא בְּכָבְדָּהּ עוֹד תִּצְעַן,

וְקֹדֶם הִגִּיעָה לְכָאן

בַּדֶּרֶךְ אָחֲזוּ בָּהּ צִירֵי הַָיּוֹלֶדֶת.

הִנֵּה גַם הַיֶּלֶד בָּא חִישׁ.

אַךְ אֵי הוּא הָאָב וְהָאִישׁ?

בְּפַחַד הַמָּוֶת מֵעָל הִיא נִבֶּטֶת,

תָּרָה לְבַקֵּשׁ אֶת אִישָׁהּ –

הָרוּחַ בִּכְיָהּ מַחֲרִישָׁה.

כְּאֹדֶם־חָרוֹן יִשְׁתַּלְהֵב הָרָקִיעַ,

כְּיֶרֶק הַיַּעַר הָרְהַין רַךְ יַכְחִיל.

סָבִיב מְסַחְרֵר עֲרָפֶל שֶׁהִבְלִיעַ

עָרִים זוֹהֲרוֹת בָּעִנּוּי הַמַּאֲפִיל.

הִנֵּה הִיא רוֹאָה מִתְפַּתֵּל

עָשָׁן מִקְּהִלּוֹת יִשְׂרָאֵל,

כְּמוֹ מִזְבְּחוֹת יֶעֱשָׁנוּ בָּרַחַק;

נִדְמֶה: נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת

בְּטֹהַר יוֹצְאוֹת וּפוֹרְשׁוֹת

לְמַעְלָה־לְמַעְלָה, לְגָבְהֵי הַשַּׁחַק.

הַשֶּׁמֶשׁ מַרְעֶפֶת אוֹרָהּ,

כְּאִלּוּ דָבָר לֹא קָרָה.

הַשֶּׁמֶשׁ בְּאֹדֶם הַגֶּוֶן יָגִיחַ,

כְּאֹדֶם הַדָּם עַל עַל־גַּבֵּי הַצְּלָמִים;

שִׁלְהַב פַּרְצוּפִים שֶׁל מֵמִית וּמַדִּיחַ

וְלַהַט הָמוֹן הַשָּׁכוּר מִדָּמִים.

הַשֶּׁמֶשׁ מַגְבֶּרֶת אִשָּׁהּ;

נִצֶּבֶת בָּאוֹר הָאִשָּׁה,

יַלְדָּהּ בִּזְרוֹעָהּ – אֵבָרָיו מַה יָּזוּעוּ;

הִנֵּה הֶהָמוֹן כְּבָר יִסְאַן,

מִיָּד הֵם יַגִּיעוּ לְכָאן,

יִקְחוּ הַוָּלָד וּמֵי־טֶבֶל יַזּוּהוּ.

וְהִיא עִם הַיֶּלֶד אָצָה

לַעֲמֹד עַל הַגַּג בַּקָּצֶה.

הִנֵּה הֵם בָּאִים כְּמֵי זֶרֶם בְּזַעַם,

עַל גַּב וְעַל שֶׁכֶם יַאְדִּים דַּם הַצְּלָב –

וְאֶלֶף פִּיּוֹת לָהּ יָהִימוּ בְּנַהַם,

מֵאֶלֶף עֵינַיִם הַמָּוֶת נִשְׁקָף.

מַבְהִיק הַמּוֹרָא הַמַּבְעִית

מֵחֶרֶב, גַּרְזֶן וַחֲנִית,

מִפֶּרֶא־נָזִיר הָרוֹכֵב עַל חֲמוֹר.

הִנֵּה הוּא צוֹעֵק וְרוֹמֵז,

נוֹפֵף בַּתָּלוּי, עֲשׂוּי עֵץ,

וּכְבָר נִגָּשִׁים אֶת הַפֶּתַח לִשְׁבֹּר.

זֶה פֶּרֶא־נָזִיר מַה יֶחְשַׁק

בָּאֵם וּבִבְנָהּ עַל הַגָּג.

קוֹרֶנֶת לְאֹרֶךְ הָרְהַין בְּאֵשׁ־זֹהַר

כָּל עִיר, וּבָהֶן קְהִלּוֹת וְעֵדוֹת

שֶׁמֵּתוּ בַּקֹּדֶשׁ, בְּאֹמֶץ, בְּטֹהַר –

כֻּלָּן עֲקֵדוֹת, עֲקֵדוֹת, עֲקֵדוֹת.

עֵינֶיהָ רוֹאוֹת אֵשׁ־עָנָן,

הָהָר, הַמִּזְבֵּחַ, עָשָׁן,

וְגַם הַמַּלְאָךְ, זֶה שְׁלִיחַ אֱלֹהַּ.

׳בְּנִי, עוֹלָתִי, הָהּ, בְּנִי!

לְךָ, אֵל אֶחָד, קָרְבָּנִי!׳

מִיָּד הֵם נוֹפְלִים שְׁנֵיהֶם מִגָּבֹהַּ.

רוֹאֶה הֶהָמוֹן הַזּוֹעֵם,

מִכַּעַס וָתֵמַהּ נוֹהֵם.

---

רַבִּי שִׁמְעוֹן מַיְמִי

מאת

אברהם ליסין

הָרַב בַּתָּוֶךְ, חֲתָנוֹ מִימִין, אִשְׁתּוֹ מִשְּׂמֹאל,

כֻּלָּם בְּתוֹךְ חוֹמַת מִגְדָּל עֲדֵי צַוָּאר שֻׁקָּעוּ;

בּוֹעֵר כָּאֵשׁ גֵּוָּם צָפוּד, צוֹרֵב בִּכְאֵב גָּדוֹל,

וְכָךְ הֵם גִּימֶ״ל יְמָמוֹת בִּגְסִיסָתָם יִשָּׁהוּ.

וְיֵשׁוּ עַל הַצְּלָב רוֹמֵז עָיֵף וּמְרוּדִי,

(הָהּ, יִסּוּרָיו דַּקִּים־רַכִּים מִיַּד־אֳמָן יוֹצֶרֶת!)

׳אִמְרוּ נָא לִי: אֵלִי אַתָּה, וְלֹא אִישׁ יְהוּדִי,

מִיָד חוֹלְצִים אֶתְכֶם מֵהַחוֹמָה בְּרֹב תִּפְאֶרֶת׳.

אוּלָם הָרַב אִלֵּם עִקֵּשׁ, חֵרֵשׁ וְלֹא יִשְׁמָע,

וְלֹא יִשָּׂא עֵינָיו לַצֶּלֶם, לֹא יָרִים רֹאשׁוֹ;

בְּאֵלֶם הוּא נוֹשֵׂא סִבְלוֹ וּבִדְמָמָה,

לְאַט לְאַט יוֹצֵאת בְּטָהֳרָה נַפְשׁוֹ

שֶׁל רַב אַחֲרוֹן לְפּוֹרְטוּגַל.

שָׁקוּעַ בַּחוֹמָה אִלֵּם, עֲדֶן עֵינָיו רוֹאוֹת

בִּשְׁחוֹר לוֹהֵט אֶת הַמַּחֲזֶה: אֵיךְ נִסְחֲבוּ לְשַׁעַר

כְּנֵסִיּוֹת מְצַלְצְלוֹת – סָחוֹב בַּשְּׂעָרוֹת –

רַבִּים רַבִּים, לַאֲלָפִים, אִשָּׁה וָאִישׁ וָנַעַר.

הִנֵּה יִרְאֶה עַצְמוֹ תָּפוּס וּבַצִּינוֹק נִלְחָץ,

הִנֵּה יִרְאֶה אֵיךְ צֶלֶם־פֶּסֶל לוֹ לִנְשֹׁק הִגִּישׁוּ;

מִיָד אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֶת־הַפֶּסֶל הוּא נָתַץ –

תִּבְעַר נָא חֲמָתָם שֶׁל הָרוֹצְחִים, מוֹתוֹ יָחִישׁוּ!

אוּלָם הַכְּנֵסִיָּה רוֹצָה שֶׁיִּכָּנַע, יִבְגֹּד,

רוֹצָה לִרְאוֹת אֶת הַיָּשִׁישׁ הָרַב שָׁבוּר בָּרוּחַ.

כַּמָּה קָשִׁים הָעִנּוּיִים! וּכְבָר חָלַשׁ מְאֹד,

אַךְ בָּא־קָרֵב קוֹרֵן בְּאוֹר, בָּא נִצְחוֹנוֹ זָרוּחַ

שֶׁל רַב אַחֲרוֹן לְפּוֹרְטוּגַל.

הִנֵּה הוֹלֵךְ כָּבֶה־דוֹעֵךְ אַחֲרוֹן זִיקֵי חַיָּיו,

אַךְ עוֹד הַכֹּמֶר וְשׁוֹמֵר עוֹמְדִים, עֵינָם בּוֹלֶשֶׁת

הַאֵין עֵינוֹ אוֹמֶרֶת מָה, תִּלְחַשְׁנָה שִפְתּוֹתָיו,

הַאֵין יֵשׁ שֶׁבֶר, בֶּקַע־מָה בְּרוּחַ זוֹ שֶׁל עֶשֶׁת?

לַשָּׁוְא! לַשָּׁוְא! הִנֵּה הוּא מֵת. הַכֹּמֶר כְּבָר הָלַךְ

וּפֶתַע מִתְנַגְּהוֹת פָּנָיו שֶׁל הַשּׁוֹמֵר בְּזֹהַר,

עָמַד לִפְנֵי הָרַב, רֹאשׁוֹ יָכֹף וְיִשְׁתּוֹחַח

וּבִלְהִיטָה יִלְחַשׁ: תּוֹדָה לְךָ, אֵלִי בַּטֹּהַר!

אַתָּה זִכִּיתָ אֲנוּסִים רָפִים, כִּבְדֵי־הַחֵטְא,

לִרְאוֹת קִדּוּשׁ שִׁמְךָ, חִזַּקְתָּ לְבָבֵנוּ סֶלַע,

שָׁלַחְתָּ בְּחֶשְׁכַת דַּרְכֵּנוּ עַמּוּד־אֵשׁ לוֹהֵט

לְהַרְאוֹתֵנוּ אוֹת וָסֵמֶל – לַעֲדֵי עַד סֶלָה –

שֶׁל רַב אַחֲרוֹן לְפּוֹרְטוּגַל.

שׂוֹרֶכֶת לְוָיָה דַּרְכָּהּ בַּאֲפֵלַת הַלֵּיל.

הוֹלֵךְ בְּהֵחָבֵא קָהָל אִלֵּם בִּשְׁחוֹר צַלְמָוֶת.

בִּמְסִירוּת־נֶפֶשׁ מֻגְנָבִים לְקֶבֶר יִשְׂרָאֵל

שְׁלֹשָׁה מֵתִים מִבּוֹר הַכֶּלֶא לַחֲצַר הַמָּוֶת.

חָנוּק עָצוּר נִשְׁמָע שָׁם קוֹל קַדִּישׁ הָאַחֲרוֹן,

דִּמְעַת הָאֲנוּסִים כְּרֶתַח־דָּם נִגֶּרֶת;

וּבְרַעַד זֶה הַיְלֵל וּבְאֵלֶם הֶחָרוֹן

נִשְׁמָע בְּעֹז וָכֹחַ קוֹל שְׁבוּעָה נֶאְדֶּרֶת.

וּבַעַד כָּל אֵימָה וָפַחַד שֶׁל דּוֹרֵי דוֹרִים,

מִבַּעַד שְׁלֹשׁ־מֵאוֹת שָׁנָה שֶׁל עִנּוּיִים וָמָוֶת

בְּאֵשׁ הָאִינְקְוִיזִיטוֹר וּבְמַרְתֵּף הַיִּסּוּרִים,

זוֹהֶרֶת עוֹד הַדְּמוּת זוּ בַּחוֹמָה נִצָּבֶת –

שֶׁל רַב אַחֲרוֹן לְפּוֹרְטוּגַל.

---

הַמּוּמָר הַצָּעִיר

מאת

אברהם ליסין

מימי ׳גזרת וינה׳

א.

מַבְרִיקִים הַקּוֹבָעִים כְּפָז בְּיֶרֶק מַאי.

וְהַדֻּכָּס לְשָׁלִישׁוֹ הוּא שָׂח לַנָּעַר,

עֵת רָכְבוּ בַּחֹרֶשׁ עַל נְהַר דּוּנָי:

׳הֲתִשְׁמַע רִנַּת הַצִּפֳּרִים בַּיָעַר –

וְעַל מָה וְלָמָּה, אַבִּירִי אָהוּב,

תֵּרָאֶה זוֹעֵף כָּל־כָּךְ, עָצוּב?׳

מִתְאַנֵּחַ הָאַבִּיר: ׳בְּזֶה הַיּוֹם שֶׁל מַאי

אֶל סִירוֹת חִשְּׁבוּ־לִשְׁקֹעַ הֵם הֻשְׁלָכוּ

וְשֻׁלְּחוּ הֶפְקֵר לָמוּת בְּזֶרֶם הַדּוּנָי,

וְגַלֵּי הַתְּכֵלֶת זָדוּ וְרָתָחוּ –

עוֹד אֶשְׁמַע אֶת הַקּוֹלוֹת פּוֹלְחֵי־שָׁמַיִם

שֶׁל הַנִּטְבָּעִים בַּמַּיִם׳.

ב.

עֶלֶז, רֹן, וְאֶלֶף אוֹר בְּחַלּוֹנֵי טִירָה.

אַךְ צְעִיר הָאַבִּירִים שָׁרוּי בְּצַעַר,

גַּם עֵת תְּבָרְכֶנּוּ עֵין־הַלַּהַט שֶׁל גְּבִירָה,

גַּם עֵת לִכְבוֹדוֹ הַדֻכָּס כּוֹס־יַיִן יַעַר;

אָז יִקְרָא הַדֻּכָּס: ׳הָהּ, אַבִּירִי מַפְחִיד הַיּוֹם –

עַל פָּנֶיךָ עֹצֶב, אֹפֶל מָה אָיֹם!׳

שָׂח בְּלַחַשׁ הָאַבִּיר: ׳בְּזֶה הַלֵּיל, לֵיל־פִּיד,

הֵם בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת זֶה אֶת זֶה שָׁחָטוּ –

אִישׁ, אִשָּׁה וָיֶלֶד, וּבְלַהַב הַלַּפִּיד

כָּל אַרְבַּע פִּנּוֹת הַבַּיִת אֵשׁ הֻצָּתוּ;

חִרְחוּרָם שֶׁל הַשְּׁחוּטִים אֲנִי שׁוֹמֵעַ

בַּתֻּפִּים וּבַשּׁוֹפָר תּוֹרֵעַ׳.

ג.

צַיִד פֶּרֶא, גַּם הָאֲדָמָה רוֹעֶשֶׁת –

סֹאַן דָּרְבָנוֹת וְתֵקַע קֶרֶן־פָּר,

נִבְחַת־כֶּלֶב, צַהֲלַת סוּסִים נִגְרֶשֶׁת –

הָאַבִּיר בִּפְאַת הַיַּעַר הִסְתַּתָּר;

וּמְבַקְשׁוֹ הַדֻכָּס, וְהוּא מְאֹד תָּמֵהַּ

עַל רָכְבּוֹ פָּרוּשׁ מֵעִם כָּל רֵעַ.

הָאַבִּיר בְּסַעַר־נֶֶפֶשׁ אֶל מָקוֹם רָמָז;

׳שָׁמָּה, שָׁמָּה הֵם הוּבְאוּ כֻּלָּם גַּם יַחַד,

לְמֵאוֹת, וְשָׁם לִפְנֵי הָאֲסַפְסוּף הַלָּז

הֻשְׁלְכוּ לְתוֹךְ הָאֵשׁ הַמִּתְלַקַּחַת –

עוֹד אֲנִי שׁוֹמֵעַ אֵת שִׁירַת־הַקֹּדֶשׁ

שֶׁעָלְתָה מִתּוֹךְ יְקוֹד־אֵשׁ׳.

ד.

מַזְהִירוֹ הַדֻּכָּס, רוֹתֵחַ כְּבָר, מְרֻגָּז:

׳גַּם אִם אֲרַחֵם עַל חַיָּתְךָ תּוֹסֶסֶת,

הֵן נוֹצְרִי הִנֶּךָ, מֵי־טְבִילָה מֻתָּז,

וְעָלַי לִמְסֹר אוֹתְךָ לְדִין הַכְּנֶסֶת –

הוֹי, עִוֵּר־אוֹבֵד! כְּכָל עַמְּךָ אָרוּר,

לֹא תֻּצַּל אַתָּה גַם מִן הָאוּר!׳

וַיִּקֹּד עָמֹק הָעֶלֶם: ׳כֵּן, אָדוֹן וָשָׂר;

מָה אוֹדְךָ עַל טוּב־רָצוֹן זֶה לִי גִלֵּיתָ,

אַךְ בְּיֶתֶר רַחַשׁ־לֵב אֵלֶיךָ אֵאָסַר,

לוּ חֶפְצִי שֶׁלִּי הַנַּעֲלֶה מִלֵּאתָ –

תֵּן, וְגַם אֲנִי, כְּמוֹ אֶחָי, אוּכָלָה

עַל קִדּוּשׁ־הַשֵּׁם אֻכָּלָה!׳

ה.

אֲסַפְסוּף… סָבִיב יָרֹנוּ:

הַיְּהוּדִי הָאַחֲרוֹן הוּא;

בָּא בְּדֶרֶךְ אִמָּא־אַבָּא,

לַמּוֹקֵד כְּלַחֻפָּה בָּא –

הַלְלוּ־יָהּ!

לְבַדּוֹ בָּא; לֹא מִשְׁמֶרֶת,

לֹא רַתּוֹק וְלֹא שַׁרְשֶׁרֶת;

לֹא כָּבוּל לַמּוֹט נִצָּג הוּא

וּקְרָבָיו בָּאֵשׁ יִשְׁאָגוּ –

הַלְלוּ־יָהּ!

וְרֹאשׁוֹ מוּרָם לְמָעְלָה,

וְעֵינוֹ מָרוֹם נִתָּלָה,

וְלָאֵשׁ יָשִׁיר: שִׂרְפִינִי,

טַהֲרִינִי, טַהֲרִינִי –

הַלְלוּ־יָהּ!

---

וְהַבֶּעשְׁ"ט הַקָּדוֹשׁ... / זישו לאנדוי

מאת

זישה לנדוי

וְהַבֶּעשְׁ"ט הַקָּדוֹשׁ בַּשָּׂדֶה הִתְהַלֵּךְ לוֹ,

עִם שַׁחַר בַּקֹּר, בַּשָּׂדֶה הִתְהַלֵּךְ לוֹ,

נָשְׁבוּ הָרוּחוֹת, מִצָּפוֹֹן הִתְנַשָּׁבוּ,

קָרוֹת זוֹעֲפוֹת מִצָּפוֹֹן הִתְנַשָּׁבוּ

הִתְחִיל מִן הַקֹּר בּוֹ כָּל אֵבֶר קוֹפֵא.

וְכָךְ, עֵת הָיָה בּוֹ כָּל אֵבֶר קוֹפֵא,

פָּתַח הַבַּעַל־שֵׁם הַקָּדוֹשׁ פִּתְחֵי־פִיהוּ,

נָשָא אֶת קוֹלוֹ וַיְשׁוֹרֵר,

וְכָךְ הוּא אָמַר בְּפָתְחוֹֹ פִּתְחֵי־פִיהוּ

וְכָךְ הוּא הָיָה מְשׁוֹרֵר:

'מַה־טּוֹב וּמַה־טּוֹב לָאָדָם הַזּוֹכֶה

שֶׁרוּחַ קָרָה מִלְּפָנֶיךָ תִּגַּע בּוֹ,

מַה־טּוֹב וּמַה־טּוֹב לְגוּפִי הַזּוֹכֶה

שֶׁהַקֹּר הַיּוֹצֵא מִלְּפָנֶיךָ יִפְגַע בּוֹ;

מַה־טּוֹב לְגוּפִי וּמַה־טּוֹב וּמַה־טּוֹב,

מַה־טּוֹב לִי, מַה־טּוֹב וּמַה־טּוֹב!'

וְקֹר הָאֲוִיר בְּצָמָא הוּא גוֹמֵעַ,

וְשׁוּב בְּמַחֲשָׁבוֹת עֲמֻקּוֹת מִשְׁתַּקֵּעַ.

וְאָז בַּשָּׁמַיִם הַשֶּׁמֶשׁ עוֹלָה,

הַשֶּׁמֶשׁ כָּל־כָּךְ לוֹהֲטָה וּגְדוֹלָה,

שֶׁכְּמוֹ גֵיהִנּוֹם הָאֲוִיר מִשְׁתַֹלְהֵב

וּמִן הַפָּנִים טַל־זֵעָה מְטַפְטֵף.

וּבְכָל הַשָּׂדֶה הַגָּדוֹל הַמְשֻׁלְהָב

גַּם רוּחַ קָלִיל לֹא רטֵּט.

אַךְ פֶּתַע בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה הַמְשֻׁלְהָב

קוֹלוֹ שֶׁל הַבֶּעשְׁ"ט הִתְּפַּשֵּׁט;

הַבֶּעשְׁ"ט לַבּוֹרֵא כָּךְ שׁוֹרֵר,

תְּהִלָּה לַבּוֹרֵא כָּךְ שׁוֹרֵר:

'עַל קׂר וְעַל חׂם וְעַל שֶׁמֶשׁ וָרוּחַ,

עַל יוֹם וְעַל לֵיל תִּשְׁתַּבָּח!

עַל כֹּל שֶׁמִּמְּךָ לָאָדָם הוּא שָׁלוּחַ

תִּשְׁתַּבַּח, תִּשְׁתַּבַּח, תִּשְׁתַּבַּח!

וְטוֹב לִי, מַה־טּוֹב, שֶׁאֲנִי כָּאן נִשְׂרָף,

מֵאִשֶּׁיךָ שֶׁלְּךָ כָּאן נִשְׂרָף,

וְאִם גַּם אֶזְכֶּה וְאָמוּּת מִצָּמָא

בְּכָאן לְפָנֶיךָ עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה,

מַה־טּוֹב לִי, מַה־טּוֹב לִי, מַה־טּוֹב וּמַה־טּוֹב,

מַה־טּוֹב לִי, מַה־טּוֹב לִי וְטוֹב!'

---

הַבַּעַל־שֵׁם בֶּהָרִים

מאת

בר הורוביץ

וַאֲנִי, חַנָּה שֶׁלִּי, אוֹמֵר לָךְ:

בִּקְתָּה זוֹ מֵאַרְמוֹן תִּיקַר –

זָהָב אַתְּ מוֹבִילָה לְקוּטִיב,

וְלֹא בַּעֲגָלָה חֵמָר…

וַאֲנִי, חַנָּה שֶׁלִּי, אוֹמֵר לָךְ:

זֶה קֶמַח־הַתִּירָס צָהֹב –

הוּא מָן יָקָר מִן הַשָּׁמַיִם

וְטַעֲמוֹ מָתוֹק וָטוֹב…

וַאֲנִי, חַנָּה שֶׁלִּי, אוֹמֵר לָךְ:

שֶׁאֵין כְּלָל בָּעוֹלָם הַזֶּה

עָשִׁיר אֲשֶׁר לִקְנוֹת יָכוֹל הוּא

גַּם חֵלֶק מֵאָשְׁרִי בָּזֶה…

לֹא הִתְעַנּוֹת תְּקוּפוֹת כָּאן בָּאתִי,

וְלֹא לְהִסְתַּגֵּף בְּצוֹם,

מִן הָרַחְבוּת בָּעִיר בָּרַחְתִּי,

מִטִּמְטוּמוֹ שֶׁל עֹל־הַיּוֹם –

חַיָּב אֲנִי לְהִתְבּוֹדֵד כָּאן,

אֶת שִׂמְחָתִי הֵיטֵב הַעֲמֵק,

שֶׁיְּהֵא סִפֵּק בָּהּ כָּל אַחֵינוּ,

קָרוֹב וְגַם רָחוֹק, לְחַבֵּק.

עוֹלָם בִּבְשׂוֹרָתוֹ אַרְעִישָׁה!

אֶתֵּן לַכֹּל בַּלֵּב, בַּיָד,

אֶת אֵשׁ־הָאֹשֶׁר הַנֶּאְדֶּרֶת

אֲשֶׁר בְּתוֹךְ חָזִי תִּלְהַט…

קָרוֹב הַיּוֹם, הוֹ אֵשֶׁת־חַיִל!

וְאַתְּ עִמִּי תִּתְנַהֲלִי –

עִם רֹאשׁ־דּוּכָן וְעִם מַצְלִיף זֶה

שֶׁל כָּל הָעָם הַיִּשְׂרְאֵלִי…

---

הַבֶּעשְׁ"ט הַקָּדוֹשׁ / אִיצִיק מַאנְגֶר

מאת

איציק מאנגר

יוֹשֵׁב הַבַּעַל־שֵׁם בְּשָׁעָה שֶׁל חֲצוֹת

בְּחַדְרוֹ הַמְיֻחָד וּמְהַרְהֵר לוֹ כָּזֹאת:

'הַלַּיְלָה קָדוֹשׁ וְעָמֹק וְיָפֶה,

וַאֲפִלּוּ אָדָם הַמְהַלֵּךְ לוֹ תוֹעֶה

וְיָחֵף עַל־פְּנֵי־אֶרֶץ זָרָה לֹא־גְאוּלָה,

מַרְגִּישׁ מֵעָלָיו יַד הַשֵּׁם הַכְּחֻלָּה'.

וְהוּא קָם וּפִתְאֹם הוּא נִצָּב בִּשְׁתִיקָה:

בַּחַלּוֹן מְרַטֶּטֶת בִּכְיָה דְּקִיקָה.

'מִי בּוֹכֶה בִּשְׁעַת־לַיְלָה, בַּשָּׁעָה הַלָּזֹאת,

עֵת יָשֵׁן הַצִּפּוֹר וִישֵׁנִים הַשָּׂדוֹת,

יְשֵׁנָה הַבִּקְתָּה וְיָשֵׁן עֵץ־הַיַּעַר?

מִי גֵּרַשׁ חֲלוֹמוֹ מִנִּי פֶּתַח וָשַׁעַר?

שִׁמְעִי! – הוּא אוֹמֵר לַבִּכְיָה הַדְּקִיקָה –

בּוֹאִי וְהֵרָדְמִי עַל כַּפַּי בִּנְשִׁיקָה.'

אַךְ רוֹטֶטֶת הַבִּכְיָה כִּצְלִילוֹ שֶׁל כִּנּוֹר,

דְּקִיקָה כְּמוֹ קוּר־הַשְּׁמָמִית הַמָּתוּחַ,

דְּקִיקָה כַּגְּסִיסָה שֶׁל תִּינוֹק שֶׁבָּרוּחַ

הוּא מַפְשִׁיל אֶת רֹאשׁוֹ הַקָּטָן לְאָחוֹר.

פּוֹתֵחַ הַבַּעַל־שֵׁם אֶת הַדֶּלֶת הַנְּמוּכָה,

הוֹלֵךְ לִרְאוֹת מִי מַפְרִיעַ לַשִּׂמְחָה הַבְּרוּכָה,

שִׂמְחָתוֹ שֶׁל עוֹלָם, חֲלוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם.

יְשֵׁנָה כָּל הָעִיר,

הַשָּׂדֶה, הַנָּהָר – אֵין נִשְׁמָע עוֹד קוֹלָם.

וְאִם כֵּן מִי בּוֹכֶה בַּשָּׁעָה הַלָּזֹאת,

עֵת יָשֵׁן הַצִּפּוֹר, יָשֵׁן רוּחַ־שָׂדוֹת,

וִישֵׁנָה הַבִּקְתָּה וְיָשֵׁן עֵץ־הַיַּעַר?

מִי גֵרַשׁ הַחֲלוֹם מֵעַל פֶּתַח וָשַׁעַר?

'שִׁמְעִי! – הוּא אוֹמֵר לַבִּכְיָה הדְּקִיקָה

בּוֹאִי וְהֵרָדְמִי עַל כַּפַּי בִּנְשִׁיקָה!'

אַךְ רוֹטֶטֶת הַבִּכְיָה כִּצְלִילוֹ שֶׁל כִּנּוֹר,

דְּקִיקָה כְּמוֹ קוּר־הַשְּׁמָמִית הַמָּתוּחַ,

דְּקִיקָה כַּגְּסִיסָה שֶׁל תִּינוֹק שֶׁבָּרוּחַ

הוּא מַפְשִׁיל אֶת רֹאשׁוֹ הַקָּטָן לְאָחוֹר.

נוֹשֵׂא הַבַּעַל־שֵׁם אֶת עֵינָיו כְּלַפֵּי־מַעְלָה,

אֶת עֵינָיו הָאוֹרוֹת לָרָקִיעַ לְמַעְלָה,

וְרוֹאֶה עַב־עָנָן אֲפַרְפַּר הָרוֹבֵץ

עַל גַבּוֹ שֶׁל כּוֹכָב וּמֵעִיק וְלוֹחֵץ.

וְעוֹמֵד הַבַּעַל־שֵׁם רֶגַע קָט בִּשְׁתִיקָה

וּמַקְשִׁיב לַבִּכְיָה הַכְּסוּפָה הדְּקִיקָה.

אַחַר־כָּך הוּא מַגְבִּיהַּ אֶת יָדוֹ הַטְּהוֹרָה,

לָרָקִיעַ לְמַעְלָה אֶת יָדוֹ הַזְּהוּרָה,

וּמְנַגֵּב הֶעָנָן הָאָפֹר בְּרֹב נַחַת.

מְפַרְפֵּר הַכּוֹכָב, מְשֻׁחְרָר מִן הַפַּחַד,

מְפַרְפֵּר, מִזְדַּהֵר, מִתְנוֹצֵץ, מִצְטַלְצֵֵל,

בַּחֲלַל־הָאֲוִיר כְּזָהָב מִצְטַלְצֵל,

מְחַיֵּךְ הַבַּעַל־שֵׁם: 'הוֹי כּוֹכָב, הוֹי שׁוֹבָב,

אֵיךְ עוֹרַרְתָּ עוֹלָם וּמְלוֹאוֹ שֶׁשָּׁלַו'.

בִּצְעָדִים מְתוּנִים הוּא חוֹזֵר לַבִּקְתָּה,

לְבֵנִים וְחֵמָר בְּנוּיָה הַבִּקְתָּה,

מִתְיַשֵּׁב עַל הַסַּף שָׁם בַּלֵּיל בָּאִישׁוֹן,

וּמְצַפֶּה לְצִפְצוּף־הַצִּפּוֹר הָרִאשׁוֹן,

מְצַפֶּה לַטִּפְטוּף הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַמָּה,

לְטִפְטוּף־הַזָּהָב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַמָּה.

וְעוֹד קֹדֶם הֵאִיר לוֹ הַבֹּקֶר בְּאוֹר,

הוּא דִבֵּר אֶל עַצְמוֹ בַּחֲשַׁאי כָּךְ לֵאמֹר:

'בִּכְיָתָהּ שֶׁל תּוֹלַעַת, בִּכְיָתוֹ שֶׁל אַרְנָב,

בִּכְיָתוֹ שֶׁל גִּבְעוֹל, בִּכְיָתוֹ שֶׁל כּוֹכָב –

יְכוֹלִים לְזַעְזֵעַ עוֹלָם מִמְּנוּחָה.

הוֹי שָׁמְרֵם אַתָּה, אַבָּא, בְּיָדְךָ הַבְּרוּכָה!'

וְטִפְטִיף זַךְ־בָּהִיר אָז נוֹפֵל עַל יָדוֹ,

וְיוֹרֵד מִתְגַּלְגֵּל עַל כָּנָף שֶׁל בִּגְדּוֹ.

---

הַגְּרָ"א מִוִּילְנָא וְהַבֶּעשְׁ"ט

מאת

לייזר וולף

הַגָּאוֹן דְּקַ"ק וִילְנָא יוֹשֵׁב וְלוֹמֵד

וְכֻלּוֹ צִמָּאוֹן, כֻּלּוֹ אֵשׁ, כֻּלּוֹ קֶשֶׁב;

הָרָקִיעַ מֵעָל אוֹ כּוֹכָב הָרוֹעֵד

לֹא זָכוּ לִרְאוֹתוֹ לְאוֹר־יוֹם, לְעֵת־נֶשֶׁף.

הוּא יָשֵׁן רַק שָׁעָה,

וּמִיָּד שׁוּב הוּא בָּא

וּמוּכָן שׁוּב מֹחוֹ להַתִּיז זִיקֵי־רֶשֶׁף.

גַּם בַּיּוֹם גַּם בַּלֵּיל עַל סְפָרָיו הוּא יוֹשֵׁב,

הַפְּתִילָה בְּנֵרוֹ רוֹעֲדָה, מְהַבְהֶבֶת;

וְאִשְׁתּוֹ, יְלָדָיו – כְּמוֹ מֵת מִן הַלֵּב!

כִּי נַפְשׁוֹ רַק לִמּוּד־הַתּוֹרָה הִיא שׁוֹאֶפֶת.

לוֹ נִדְמֶה לְעִתִּים

כִּי הוּא בֵּית־אֱלֹהִים,

כִּי אִוָּה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בּוֹ לָשֶׁבֶת.

לְעִתִּים עֵת יַעֲמֹד בְּטַלִּית וּתְפִלִּין,

וְכֻלּוֹ מִתְמַסֵּר לַתְּפִלָּה הַנִּלְבֶּבֶת,

הוּא שׁוֹמֵע בַּת־קוֹל, כְּהֶמְיַת חֲלִילִין,

כְּהִגּוּי הַיּוֹנָה, מִן הַנֶּפֶשׁ דּוֹבֶבֶת:

"הַגָּאוֹן, הַאֲמִין,

מוֹצָא־פִיךָ הוּא דִין!"

וְיָדוֹ בַּטַּלִּית אֶת פָּנָיו מְעַטֶּפֶת.

הוּא יוֹשֵׁב וְלוֹמֵד. וְהִנֵּה מַכְחִילָה

לוֹ כָּל אוֹת עַל הַדַּף הַצָּהֹב לִפְנוֹת־עֶרֶב;

וּפִתְאֹם נִכְנָסִים גַּבָּאֵי הַקְּהִלָּה –

מֶה חָדָשׁ כְּהַיּוֹם הֵם יָבִיאוּ מִקֶּרֶב?

– הוֹ, רַבֵּנוּ, עֲזֹר!

חֲסִידִים כְּעָשׂוֹר

מְרַקְּדִים כְּגוֹיִים שָׁם בַּקְּלַיזֶל בְּלִי־הֶרֶף!

הַגָּאוֹן מִתְרוֹמֵם מְסֹעָר: הַפְּרָאִים!

הַבַּעַל־שֵׁם, זֶה יִשְׂרֻאלְקֶה, מוֹרָם־וְרַבָּם הוּא!

הִנֵּה חֵרֶם מַכְרִיז אָנֹכִי גַּבָּאִים,

וְאַתֶּם פַּרְסְמוּ בַּקְּהִלָּה כִּי הָחֳרָמוּ!

הַשְׁמַעְתֶּם דְּבָרַי?

אֶרְדְּפֵם בַּחֲרָמַי,

אוֹי אֲבוֹי לַגּוֹיִים, כִּי הֵם לֹא יְרֻחָמוּ!

וְשׁוֹכֵב הַגָּאוֹן, בְּדַל־הַנֵּר מְהַבְהֵב.

וּפַס־כֶּסֶף אֶחָד מֵאוֹרוֹ שֶל יָרֵחַ

מתְגַּנֵּב וּמֵאִיר נִמְנוּמוֹ הָרוֹפֵף…

הוּא נוֹסֵעַ… וְדֶרֶךְ־הַשֶּׁלֶג בּוֹרֵחַ…

הוּא בְּיַעַר עוֹבֵר,

וְהַקֹּר מָה־חוֹדֵר…

כָּל כּוֹכָב כְּמוֹ אוֹת לוֹ רוֹמֵז וְזוֹרֵחַ…

וּפִתְאֹם – בֵּית־מִמְזָג… מִי בִּפְנִים, שׁוֹלְלִים?

לֹא וָלֹא! חֲסִידִים בְּמַעְגָּל יִסְתּוֹבֵבוּ!

וְאֶחָד, בַּמֶּרְכָּז שֶׁל אוֹתָם הוֹלְלִים,

בֵּי"ת עֵינָיו כְּעֵינֵי גוֹי־שִׁכּוֹר יִשְׁתַּלְהֵבוּ.

מֵעָצְמַת הָרְקִידָה

הַקִּירוֹת בִּרְעִידָה,

וְכֻלָּם בְּנִגּוּן שִׂפְתוֹתָם יְדוֹבֵבוּ…

אַךְ לְפֶתַע, בְתוֹךְ כָּל אוֹתוֹ חִזָּיוֹן,

בַּגָּאוֹן הָעוֹמֵד מִן־הַצַּד הֵם הִבְחִינוּ;

וְאֶחָד קָם מַכְרִיז: אֵיזֶה מִין בִּזָּיוֹן!

יְהוּדִי מִתְיַצֵּב מֵרָחוֹק? אֵיזֶה מִין הוּא!

יְהוּדִי, בּוֹא לִרְקֹד!

הוּא לָקוּח לִצְעֹד,

יַרְקִידוּהוּ סָבִיב וּבְשִׁיר לוֹ יַרְנִינוּ!

הוּא נוֹפֵל. וּלְאַחַר שׁפּוֹקֵחַ עֵינָיו

הוּא רוֹאֶה: עַל־גַבֵּי הַר גָּבוֹהַּ שׁוֹכֵב הוּא;

וְהוֹלֵךְ מִתְקָרֵב יְהוּדִי… עַל הַגַּב

רֹב־עֵצִים הוּא נוֹשֵׂא, מִמַּשָׂא מִתְכּוֹפֵף הוּא.

הוּא מַדְלִיק מְדוּרָה,

וְסָבִיב לְאוּרָהּ

הָרְשָׁפִים כִּדְבוֹרִים עַלִּיזוֹת יִתְעוֹפֵפוּ…

וְרוֹאֶה הַגָּאוֹן: יְהוּדִי זֶה מֵרִים

אֶת רֹאשׁו לִקְרָאתוֹ וּפָנָיו – פְּנֵי־לַהַט.

הוּא צוֹעֵק: הִתְרַחֵק! זֶה אֲנִי, הַמַּחֲרִים!

הוּא צוֹעֵק – וְכֻלּוֹ זַעַף־רֹגֶז וָרַעַד.

אַךְ הַלָּה לוֹ שׂוֹחֵק,

עַל מִצְחוֹ לוֹ נוֹשֵׁק,

וְהוֹלֵךְ… וְקוֹל־זֶמֶר עוֹלֶה מִן הַצַּעַד…

הַגָּאוֹן מִתְעוֹרֵר, וּלְבָבוֹ בּוֹ יַהֲלֹם.

מַה־נִּפְחַד מֵאוֹתוֹ יְהוּדִי לֹא־כָנוּעַ.

וְאוּלָם הַנְּשִׁיקָה שֶׁנֻּשַּׁק בַּחֲלוֹם –

כְּמִכְוֵה רִצְפַּת־אֵשׁ לוֹ בַּמֵּצַח שָׁקוּעַ!

וְנִּגּוּן לוֹ בַּמֹּחַ –

לֹא יִתֵּן לוֹ מָנוֹחַ,

הַנִּגּוּן אֲשֶׁר רַק לְחָסִיד הוּא יָדוּעַ…

---

רַבִּי נַחְמָן בְּעַצְבוּת

מאת

י. י. סיגל

(עדיין לא פומבי)

---

הָרַב לֵוִי יִצְחָק מִבֶּרְדִּיטְשֶׁב

מאת

אברהם ליסין

עֶרֶב טֵי"ת בְּאָב, שָׁמַיִם – אֵשׁ־זָהָב,

וְאוּלַי לְמַעְלָה עֵת־רָצוֹן עַכְשָׁו?

מְצַפֶּה הָרַב, צוֹפֶה מִן הַחַלּוֹן:

הַיְהִי יוֹם בֶּכִי יוֹם שִׂמְחָה וָרֹן?

הֲיָבוֹא מָשִׁיח בַּעֲנַן־כָּבוֹד,

בֶּן־דָּוִד יוֹפַע קוֹרֵן־זוֹהֵר בְּהוֹד?

וְרוֹאֶה הָרַב אֵיךְ נִשְׁתַּלְהֵב רָקִיעַ,

נֶחֱרַשׁ תְּלָמִים־תְּלָמִים שֶׁל אֵשׁ דּוֹלֶקֶת,

וּבָרֹאשׁ, בִּכְתָב שֶל לַהַב־פּוּרְפּוּרִיָּא,

שֵׁם יוּ“ד הֵ”א וָא“ו הֵ”א – אוֹת וָאוֹת מַבְהֶקֶת.

הוּא רוֹאֶה בָּרוּר אֶת כְּתָב־הַמַּלְאָכִים,

הוּא רוֹאֶה כָּל אוֹת עִם עִטּוּרֵי תָגִים.

הָהּ, הֲיַאֲמִין לְזֶה מַרְאֵה עֵינַיִם?

מַהוּ שֶׁיָּהִין סוֹפֵר שֶׁבַּשָּׁמַיִם

אֹדֶם־אֵשׁ לִכְתֹּב עֲלֵי גְוִילֵי־תְכֵלֶת –

מַהוּ זֶה הָאוֹת? הַאִם יִרְמֹז תּוֹחֶלֶת:

יוֹם זֶה שֶׁל חֻרְבָּן הוֹיֶה יוֹם־גְּאֻלָּה,

יוֹם זֶה שֶׁל אָסוֹן הוֹיֶה יוֹם־גְּדֻלָּה?

הוֹי, דֶּערְבַּארֶמְדִּיקֶע"ר!

וּבְבֵית הַכְּנֶסֶת עַמּוּדִים הֻפָּכוּ,

נְשׁוּלֵי הַנַּעַל יְהוּדִים יָשָׁבוּ,

רֹאשׁ אָבֵל הִרְכִּינוּ וּדְמָעוֹת שָׁפָכוּ.

וְהִמְתִּינוּ בְּקִינוֹת לְבוֹא הָרַב.

וּבְבֵית הָרַב, עָלוּף כֻּלּוֹ בְּצַעַר,

עוֹד צוֹפֶה הָרַב, צוֹפֶה עוֹד לַמָּשִׁיחַ,

שֶׁמָּא הִתְמַהְמֵהַּ אַךְ מִיָּד יוֹפִיעַ

בַּעֲנַן־הָאֵשׁ שֶׁל לֵיל תִּשְׁעָה־בְּאָב?

וְצוֹפֶה הָרַב, עוֹמֵד מַבִּיט מִבַּעַד

הַחַלּוֹן, מַבִּיט אֶל תּוֹך נַפְשׁוֹ בְּרַעַד,

וּכְכָל שֶׁאֵש־רָקִיעַ מִשְׁתַּלְהֶבֶת,

מִתְגַּבֵּר הַנַּהַם בְּנַפְשׁוֹ דוֹאֶבֶת,

בְּזָכְרוֹ אֶת כְּנֶסֶת־יִשְׂרָאֵל נִדְרֶסֶת,

הַבּוֹכָה עַתָּה בְּכָל בָּתֵּי־הַכְּנֶסֶת,

בָּעוֹלָם כֻּלּוֹ, בְּאֶלֶף קְהִלּוֹת,

יִשְׂרָאֵל כֻּלּוֹ – נְהִי, בְּכִי, קִינוֹת.

כָּל מָקוֹם מֻכִּים, כָּל מָקוֹם דֻּכִּים,

עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם בְּמַסְרְקוֹת סְרוּקִים,

וְקוֹרְאִים מֵעֹמֶק, מֵחֶשְׁכַת הַלֵּיל:

בָּא? הֲבָא מְשִׁיחַ צֶדֶק הַגּוֹאֵל?

הוֹי, דֶּערְבַּארֶמְדִּיקֶע"ר!

וְהָרַב נוֹשֵׂא עֵינָיו דּוֹמְעוֹת לְמַעְלָה,

וְעֵינָיו רוֹאוֹת רְאוּת שֶׁאֵין דּוֹמָה לָהּ:

בִּמְרוֹמֵי הַשַּׁחַק מֻפְלָאָה נִשְׁקֶפֶת

בָּבוּאָה שֶל דְּמוּת־כִּסֵּא וּדְמוּת רוֹחֶפֶת,

צֵרוּפֵי־עֶלְיוֹן בְּאוֹר־סוֹדוֹת יִגָּהוּ,

נִיצוֹצֵי־קְדֻשָּׁה אֱלֵי שָׁרְשָׁם יִנָּהוּ,

מִקְּלִפּוֹת הָאֹפֶל מִתְמַשְּׁכִים לַזֹּהַר,

הִזְדַּכֵּךְ בַּלֹּבֶן, הִדַּבֵּק בַּטֹּהַר,

עוֹלָמוֹת שֶׁל נֹגַהּ, הֵיכָלוֹת שֶׁל לֶשֶׁם,

כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת בַּעֲנַן הַגֶּשֶׁם.

וּבֵית מִקְדָשֵׁנוּ, עִיר יְרוּשָׁלַיִם,

זוֹהֲרִים עַל כֹּל בְּאוֹר־הַשִּׁבְעָתַיִם.

מִתְקוֹמֵם בָּרַב לִבּוֹ כְּלַפֵּי־מַעְלָה,

בִּרְאוֹתוֹ לְמַטָּה אֶרֶץ שֶׁנִּשְׁפָּלָה –

מַעְלָה הָאַדְנוּת וּמַטָּה הַשִּׁפְלוּת,

עַם בְּלֹא מִקְדָּשׁ וּמֶלֶךְ אֵין מַלְכוּת…

הוֹי, דֶּערְבַּארֶמְדִּיקֶע"ר!

אַנְחָתוֹ גוֹבְרָה אַנְחוֹת כָּל יִשְׂרָאֵל

תַּחַת שִׁלְטוֹן־רֶשַׁע שֶל הַסַּמָּאֵל–

אֵצֶל הַפּוֹלִיק ואֵצֶל הַקּוֹזַק,

בַּשְּׁוָקִים, וּבֵין חָבִית וּבֵין הַשַּׂק,

בְּזוּיִים, תּוֹעֵי עוֹלָם, מְגֹרָשִׁים,

וְאַחַר כָּל אֵלֶּה – עַם שֶׁל קְדוֹשִׁים,

אֲלָפִים שָׁנָה בְּפַחַד מְאַיֵּם –

ומוּכָן לָמוּת עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם.

אֵימָתַי יִזְכֶּה כְּבָר לִגְאֻלָּה נִכְסֶפֶת?

אוֹ שֶׁגַּם הַפַּעַם תִּקְוָתוֹ נִכְזֶבֶת?

הוֹי, דֶּערְבַּארֶמְדִּיקֶע"ר!

וּבְהִתְלַהֲבוּת־הַקֹּדֶשׁ וּבְלִי אֹמֶר

מִתְפַּשֵּׁט הָרַב מִגַּשְׁמִיוּת הַחֹמֶר,

הוּא מַרְעִישׁ עוֹלָם וְהוּא מַרְעִיד הַיְסוֹד

וְגָדוֹל הָרשֶׁם בִּשְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת –

כָּאן מִלְּמַטָּה: אִתְעָרוּתָא דִלְתַתָּא,

אֶל דָּרֵי־הַמַּעְלָה מִדָּרֵי־לְמַטָּה.

וְהוּא מְצָרֵף צֵרוּף אֱלֵי צֵרוּף,

עוֹלֶה לְמַעְלָה, מִתְרוֹמֵם בִּמְעוּף,

וּכְהֶרֶף עַיִן וְנַפְשׁוֹ מַרְגֶּשֶׁת:

זַיִ"ן רְקִיעִים עָבְרָה כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת…

מִתְעוֹרֵר לְמַעְלָה רַעַשׁ כְּבָר מִמֵּילָא –

פֶּלֶא עַל כָּל פֶּלֶא! אִתְעָרוּת דִּלְעֵילָא!

הוּא רוֹאֶה אֶת מִיכָאֵל שַׂר־יִשְׂרָאֵל

נֶאֱבָק עִם שַׂר־הַחֹשֶׁךְ סַמָּאֵל;

וְהַמַּלְאָכִים, לִגְיוֹן צְחֹרֵי כָּנָף,

וְנִשְׁמוֹת־קְדוֹשִׁים בָּאוֹת כִּתּוֹת בִּיעָף,

זוֹהֲרוֹת וְנוֹהֲרוֹת מִתּוֹךְ הַדָּם –

וְכֻלָּם מִסְתָּעֲרִים עַל מַחֲנֵה הַסַּ"ם;

מְאִירִים וּמַשְׁפִּיעִים כָּל צִנּוֹרֵי קְדֻשָּׁה,

הַקְּלִפּוֹת כְּבָר נְסוֹגוֹת מִפַּחַד וּבוּשָׁה,

רֶגַע קָט וְהַשָּׂטָן אֵינֶנוּ עוֹד –

הָאָבוֹת, הָאִמָּהוֹת, זְכוּתְכֶם תַּעֲמֹד!

כַּף אֶל כַּף מוֹחֵא הָרַב מֵרֹב הִתְלַהֲבוּת,

רֶגֶל בַּקַּרְקַע יִרְקַע בְּאֵשׁ, בְּתַקִּיפוּת:

הוֹי, דֶּערְבַּארֶמְדִּיקֶע"ר!

הַשַּׁמָּשׁ בַּפֶּתַח כֹּל הִבִּיט וַיַּרְא,

וּפִתְאֹם לָחַשׁ: רַבִּי, מְאֻחָר!

וְהָרַב הוּא חָשׁ, בִּקְרֹא קוֹל הַשַּׁמָּשׁ,

אֵיךְ שֶׁהוּא נוֹפֵל לְתוֹךְ תְּהוֹם מַמָּשׁ;

וּמַבַּט עֵינוֹ, בָּעַר בְּאֵשׁ לוֹהֶטֶת,

מִתְחַבֵּט כְּמוֹ צִפּוֹר הַמִּתְחַבֶּטֶת.

אֵיךְ מִן הַשָּׁמַיִם עֶלְיוֹנִים נֶעְלָמוּ,

אֵין מֵהֶם נִרְאֶה עוֹד, הַמַּרְאוֹת נָדַמּוּ.

תַּם הַכֹּל, כָּבָה, כָּל קַו שֶׁל אוֹר דָּעַךְ,

עֲנָנִים כְּבֵדִים, הַכֹּל חָשַׁךְ, חָשַׁךְ!

רַק אָסוֹן נִשְׁאַר, תֹּהוּ רֵיק וָרָב,

וְהַצֵּרוּפִים הַנּוֹרָאִים לַשָּׁוְא.

גַּם מַלְכוּת, הָרֹאשׁ שֶל הַסְּפִירוֹת הָעֶשֶׂר,

שְׁרוּיָה בְחשֶׁךְ, בִּבְדִידוּת וָחֶסֶר.

גַּם כְּבַיָּכוֹל, בְּצַעֲרוֹ כָּבֵד,

מִתְאַבֵּל וְדֶמַע מֵעֵינוֹ יוֹרֵד.

הָהּ! גָּלוּת לְמַטָּה וְגָלוּת לְמָעְלָה!

קוֹל בָּעוֹלָמוֹת – הַשְּׁכִינָה הוֹמָה לָהּ:

אוֹי לוֹ לָאָב

שֶׁהֶגְלָה אֶת בָּנָיו

וְאוֹי לַבָּנִים שֶׁגָּלוּ מִשֻּׁלְחַן אֲבִיהֶם!

וְשָׁטוּף זֵעָה, בְּרֶגֶל הַקּוֹרֶסֶת,

רָץ הָרַב מִיָּד בָּהוּל לְבֵית־הַכְּנֶסֶת,

וְהַכֹּל שׁוֹמְעִים בְּפַחַד וּמוֹרָא

אֵיךְ הוּא מִתְיַפֵַּחַ בִּבְכִיָּה מָרָה:

אֵיכָה יָשְׁבָה בָּדָד!

---

רַבִּי־שְׁנֵיאוּר־זַלְמָן בְּבֵית־הָאֲסוּרִים

מאת

מנחם בורישו

(מתוך ‘דער גייער’)

מִתּוֹךְ הַתָּא, מִבֵּית הָאֲסוּרִים, מְדַבֵּר רַ' שְׁנֵיאוּר זַלְמָן

אֶל הַגָּאוֹן בְּעוֹלַם הָאֱמֶת:

זוֹ לִי הַפַּעַם הַשְּׁנִיָּה שֶׁהַמּוֹסְרִים

בִּרְשׁוּת הַחֵרֶם שֶׁהִכְרַזְתָּ מְבִיאִים אוֹתִי לְכָאן.

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ פָּדַנִי פַּעַם רִאשׁוֹנָה

וְהוּא עָתִיד שֵׁנִית אוֹתִי לְהַצִּיל.

וּלְךָ, רַ' אֵלִיָהוּ, תַּעֲמֹד לְךָ זְכוּת תּוֹרָתְךָ!

קְרָא לְרַ' מְנַחֵם מֶנְדְּל מֵהוֹרוֹדוֹק –

הוּא כְבָר אִתְּךָ בְּעוֹלַם הָאֱמֶת –

וּשְׁאַל: מָה רָצִינוּ שְׁנֵינוּ

בְּעֵת עָמַדְנוּ יַחַד יוֹם וּשְׁנַיִם

מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת אֶצְלְךָ מִתּוֹךְ שִׁפְלוּת וְהַכְנָעָה

וְהִתְחַנַּנּוּ שֶׁתִּשְׁמַע בַּקָּשָׁתֵנוּ?

בְּשִׁמְךָ אַתָּה נָסְעוּ מְשֻׁלָּחִים עַל־פְּנֵי קְהִלּוֹת

וְחֵרֶם שָׁם הִכְרִיזוּ,

לַחְמָם, יֵינָם וּבְנוֹתֵיהֶם

שֶׁל יְהוּדִים כְּשֵׁרִים אָסָרוּ,

וְאֶת כָּל־יֵשׁ־לָהֶם עָשׂוּ הֶפְקֵר –

וְשַׂר הַטֻּמְאָה אָסַף, כְּשִׁבֳּלִים אַחֲרֵי הַקּוֹצֵר,

נִשְׁמוֹתֵיהֶם שֶׁל אֲנָשִׁים מִיִּשְׂרָאֵל שֶׁנִּשְׁתַּקְּעוּ

בְּחֵטְא שְׁפִיכוּת־דָּמִים, מְסִירוּת וְאַכְזְרִיּוּת.

שְׁנֵי יָמִים מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת אֶצְלְךָ

חָלְשָׁה־גָוְעָה עַל שִׂפְתוֹתֵינוּ הַתְּפִלָּה:

עֲצֹר אֶת הַחֻרְבָּן עַל בֵּית־יִשְׂרָאֵל!

אֲבָל אַתָּה, בְּלִי הַבֵּט עָלֵינו וּבְלִי שְׁמֹעַ דְּבָרֵינוּ,

בָּרַחְתָּ מִן הָעִיר.

זְכוּתָהּ שֶׁל תּוֹרָתְךָ תַּעֲמֹד לְךָ!

מְעַט הָאֲמִירָה שֶׁלִּי,

כֵּיצַד יִדְבַּק הָאָדָם בַּבּוֹרֵא,

אָסַפְתִּי בִּמְגִלָּה שֶׁל סֵפֶר –

צִוִּיתָ מְגִלַּת סִפְרִי לִשְׂרֹף בָּרְחוֹב,

וְשׁוּב אֶת תַּלְמִידֶיךָ לְדַרְכָּם שָׁלַחְתָּ

מִנִּי קְהִלָּה אֱלֵי קְהִלָּה

לִזְרֹעַ מְדָנִים וְהֶפְקֵרוּת עִם רְצִיחָה.

עַכְשָׁו אַתָּה כְּבָר בְּעוֹלַם הָאֱמֶת,

אוּלָם עֲדַיִן מִתְהַלֵּךְ לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה הֶתֵּרְךָ שֶׁלְּךָ

לְהַמְצִיא לוֹ לְשַׂר הַטֻּמְאָה

נְשָׁמוֹת יְהוּדִיּוֹת מְשֻׁקָּעוֹת בַּחֵטְא

שֶׁל שְׁפִיכוּת־דָּמִים, מְסִירוּת ואַכְזְרִיּוּת.

זְכוּתָהּ שֶׁל תּוֹרָתְךָ תַּעֲמֹד לְךָ!

אִם אָנֹכִי קָטֹנְתִּי מִשֶּׁתְּזַכֶּה אוֹתִי

אִתִּי לְהִתְוַכֵּחַ בָּעוֹלָם הַזֶּה –

קְרָא שָׁם לְוִכּוּחַ אֶת הָרַבִּי רַ' בֵּר,

קְרָא אֶת הַבַּעַל־שֵׁם־טוֹב, קְרָא אֶת הָאֲרִ"י,

קְרָא אֶת רַ' שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, קְרָא אֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא,

קְרָא אֶת משֶׁה רַבֵּנוּ – יוֹצִיאוּ הֵם הַפְּסָק:

אִם אוֹר־חוֹזֵר בִּלְבַד מִן הָאֵין־סוֹף יִתְבָּרַךְ

נֶאֱצַל אֶל הַסְּפִירוֹת

וְאֵין שׁוּם הִזְדַּכְּכוּת, אֵין שׁוּם דְּבֵקוּת

שֶׁהִיא תוּכַל לְהָבִיא לְהַנְּשָׁמָה הַקְּדוֹשָׁה – בְּיוֹתֵר

יוֹתֵר מֵאוֹר חוֹזֵר בִּלְבַד –

יְהֵא שָׁרִיר וְקַיָּם הַחֵרֶם שֶׁהִכְרַזְתָּ

וּבְהַכְנָעָה אֲנַחְנוּ נְקַבֵּל הָעֹנֶשׁ.

אַךְ אִם הָאֵין־סוֹף יִתְבָּרַךְ עַצְמוֹ

מִנִּי אוֹרוֹ שֶׁלּוֹ עַצְמוֹ הֶאֱצִיל לְהַסְּפִירוֹת,

אִם כָּל נְשָׁמָה טִפָּה הִיא מִן הָאוֹר

וְיָכוֹל אָדָם, שָׁפָל שֶבִּשְׁפָלִים, בְּהִזְדַּכְּכוּת וּבִדְבֵקוּת

מֵעַל לְכָל חָכְמָה וְכָל תְּפִיסָה לָשׁוּב וּלְהִדַּבֵּק

אֶל הַמָּקוֹר בָּרוּךְ הוּא –

נָא הִתְגַּלֵּה אֶל הַיּוֹרְשִׁים, לַתַּלְמִידִים שֶׁלְּךָ,

הוֹדַע לָהֶם בְּאוֹת אֶת פְּסַק הַדִּין

וְיֵעָצֵר נָא הַחֻרְבָּן מֵעַל בֵּית יִשְׂרָאֵל.

לֹא עַל הָעִנּוּיִים שֶׁלִּי אֲנִי כָּאן מְבַקֵּשׁ

וְלֹא לְמַעַן כְּבוֹדִי,

הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ פָּדַנִי פַּעַם אַחַת

וְהוּא עָתִיד שֵׁנִית אוֹתִי לְהַצִּיל.

גַּם כָּאן, בֵּין אֵלֶּה הַכְּתָלִים, הַשְׁגָּחָתוֹ עָלַי.

אֶלָּא לְמַעַן שְׁלוֹם בֵּית יִשְׂרָאֵל,

וּלְמַעַן כְּבוֹדְךָ שֶׁלְּךָ בָּזֶה וְגַם בַּבָּא,

כְּאָז מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת אֶצְלְךָ

עוֹמֵד אֲנִי עַכְשָׁו לִפְנֵי הַדֶּלֶת כָּאן בְּתָא הָאֲסוּרִים

שֶׁנִּסְגְּרָה עָלַי מִכֹּחֲךָ כְּדַלְתְּךָ הַהִיא,

וּמִתְחַנֵּן: שֶׁהַשְּׁכִינָה עָלֶיךָ תְּרַחֵם,

וְשֶׁתֶּחְדַּל לִהְיוֹת מִכְשׁוֹל בְּדֶרֶךְ הַשָּׁלוֹם –

זְכוּתָהּ שֶׁל תּוֹרָתְךָ תַּעֲמֹּד לְךָ.

---

בִּלְוָיָתוֹ שֶׁל משֶׁה בֶּן מְנַחֵם

מאת

מנחם בורישו

(מתוך (‘דער גייער’)

עַל־פְּנֵי הָרְחוֹבוֹת שֶׁל בֶּרְלִין לְוָיָה גְדוֹלָה מִתְנוֹעַעַת.

חֲשׁוּבֵי אֶזְרָחִים שֶׁבָּעִיר מְהַלְּכִים בָּהּ בְּצַעַד אִטִּי.

חֲשׁוּבֵי אֶזְרָחִים שֶׁבָּעִיר – אֲדוּקִים וּבְנֵי חֹפֶשׁ הַדַּעַת,

שְׂרָרוֹת, גְּבִירִים וַחֲכָמִים רַבֵּי־לֶמֶד – נוֹצְרִי וִיהוּדִי.

הִנֵּה כָּךּ מוֹלִיכִים לִמְנוּחַת עוֹלָמִים אֶת משֶׁה מֵעִיר דֶּסּוֹי,

שֶׁטָּוָה חוּט־שָׁלוֹם בֵּין טַלִּית יְהוּדִית וּבֵית צֶלֶם וּצְלָב.

הוּא לִמֵּד כָּל יָמָיו לָעוֹלָם תּוֹרָתוֹ, תּוֹרַת ישֶׁר וָחֶסֶד,

וְגוֹמְלִים לוֹ חַסְדָּם הָאַחְרוֹן הַטַּלִית וְהַצֶּלֶב יַחְדָּו.

[קוּמָה מִן הָרֶכֶב

וּרְאֵה הַשֶּׁבֶר:

בִּצְלָב צֶאֱצָאֶיךָ

יְלַוּוּךָ לַקֶּבֶר.]

בָּא נַעַר גִבֵּן מְלֻבָּשׁ בְּקַפְטַן וּבְטַלִּית־הַקֹּטֶן,

וְלָעִיר הָאֲסוּרָה לִיהוּדִים, עִיר הַמֶּלֶךְ, בַּחֲשַׁאי הִתְגַּנָּב.

הוּא יַפְקִיר מִמּוֹרֶשֶׁת אָבוֹת אַךְ וְרַק הַקַּפְטַן, הַקַּפּוֹטָא,

וִירוֹמֵם כְּנֶגְדָּם וִיגַדֵּל אֶת שְׁמוֹ שֶׁל אֱלֹהֵי אֲבוֹתָיו.

וְכִי לֹא כְּבָר הִשְׁלִים לְפָנִים זֶה משֶׁה בֶּן מַיְמוֹן בֵּין רַבֵּנוּ

משֶׁה בֶּן עַמְרָם וַאֲרִיסְטוֹ וְחָכְמַת הַיְוָנִים הָרֹאשָׁה?

וּמשֶׁה בֶּן מְנַחֵם מֵעִיר דֶּסּוֹי יָבוֹא וְיִקְשֹׁר בְּיָמֵינוּ

חָכְמָתוֹ שֶׁל הַדּוֹר עִם תּוֹרַת יִשְׂרָאֵל וּלְשׁוֹנָהּ הַקְּדוֹשָׁה.

*

כָּל מִי שֶׁעוֹקֵר אֶת עַצְמוֹ מִן הַגֶּטּוֹ, לְבַל יִהְיֶה כֹּרַח

שֶׁיַּעֲזֹב אֶת תּוֹרַת הָאָבוֹת וְיִשְׁבֹּר בְּראשׁוֹ הַחוֹמָה, –

יִבְנֶה גֶשֶׁר עַל־פְּנֵי הַשִּׂנְאָה שֶל אַנְשֵׁי אֱמוּנָה בְּנֵי־דַעַת,

וְעַל־גַּב אַבְנֵי ישֶׁר וָשֵׂכֶל יִבְנֶנּוּ קוֹמָה עַל קוֹמָה…

הַדָּת יְרֻשָּׁה מֵאָבוֹת הִיא, מִדּוֹר אֱלֵי דוֹר הִיא עוֹבֶרֶת

וְחַיָּב הָאָדָם לִירֻשַּׁת הַדּוֹרוֹת לְהִשָּׁאֵר נֶאֱמָן.

וְאִם נִתְיַשֵּׁן מְעִילָהּ שֶל תּוֹרָה, נִתְרַפְּטָה הָאַדֶּרֶת,

חַיָּבִים לָהּ לִתְפֹּר מְעִילוֹן מְחֻדָּשׁ לְפִי רוּחַ הַזְּמַן.

[קוּמָה מִן הָרֶכֶב

וּרְאֵה הַשֶּׁבֶר:

בִּצְלָב צֶאֱצָאֶיךָ

יְלַוּוּךָ לַקֶּבֶר.]

הוּא כָּתַב חֲקִירָה בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז הַצֶּחָה מִנִּי שֶׁלֶג,

עַל נִשְׁמַת הָאָדָם הַטְּהוֹרָה וְחֶלְקוֹ שֶׁל אָדָם בָּאֵין־סוֹף.

וּשְׂרָרוֹת, חֲכָמִים וּנְבוֹנִים, וַאֲפִלּוּ הַכֹּמֶר עִם צֶלֶב,

הֵם הִרְכִּינוּ רֹאשָׁם לְפָנָיו, אִישׁ הַטֹּהַר וְהַפִּילוֹסוֹף.

הוּא הִלְבִּישׁ הַתּוֹרָה בִּמְעִילוֹן אַשְׁכְּנַזִּי וְחִדֵּשׁ אֶת הַכֶּתֶר

וְחָגַר לָהּ סָבִיב לְפִי רוּחַ הָעֵת חֲגוֹרָה שֶל ‘בִּיאוּר’ –

שֶיִּהְיוּ הַיְלָדִים בְּבֶּרְלִין כְּמוֹתוֹ, עִם מְזוּזָה עַל הַפֶּתַח,

שֶׁיִּהְיוּ יְהוּדִים כְּשֵׁרִים וְיִהְיֶה לְדָתָם פֹּה שִׁיּוּר…

*

עַל־פְּנֵי הָרְחוֹבוֹת שֶל בֶּרְלִין לְוָיָה גְדוֹלָה מִתְמַשֶּׁכֶת.

חֲשוּבֵי אֶזְרָחִים שֶׁבָּעִיר מְהַלְּכִים בָּהּ בְּצַעַד אִטִּי.

מְהַלְּכִים יְהוּדִים וְנוֹצְרִים – רְאָיָה בְרוּרָה וְחוֹתֶכֶת,

כִּי הָאִישׁ שֶׁחָרַשׁ וְזָרַע גַּם זָכָה וְקָצַר הַחִטִּים.

וְאוּלָם לֹא־נִרְאֵית שָׁם הוֹלֶכֶת הָאֵם הַזְּקֵנָה מְכוֹפֶפֶת,

הִיא יָצְאָה מִקִּבְרָהּ אֶת פָּנָיו שֶׁל הַבֵּן הַגָּדוֹל לְהַקְבִּיל.

וּצְמוּדָה לָאָרוֹן הַשָּׁחֹר, בַּחֲשַׁאי בַּחֲשַׁאי הִיא מַטֶּפֶת

דְּבָרִים הַמָּרִים מִלַּעֲנָה, מִשְּׂפָתַיִם חִוְרוֹת כְּמוֹ גְוִיל:

קוּמָה מִן הָרֶכֶב

וּרְאֵה הַשֶּׁבֶר:

בִּצְלָב צֶאֱצָאֶיךָ

יְלַוּוּךָ לַקֶּבֶר.

---

הָרַבִּי משֶׁה לֵיבּ מִקַּ"ק סַאסוּב בַּיָּרִיד

מאת

נחום בומזה

נַעֲרֵי הַחֲדָרִים, בִּפְנֵיהֶם אֲבַעְבּוּעוֹת כִּפְרָחִים,

מְרַדְּפִים אַחֲרֵי הָעוֹשֵׂה־נִפְלָאוֹת בַּדְּרָכִים.

הַבָּתִּים פְּתוּחִים, עַל־גַּבֵּי הַתְּרוֹנוֹס – הַקְּדֵרָה,

מִתַּחְתָּיו מְעַשֵּׁן הַכָּפִיס הָאַחֲרוֹן בַּבְּעֵרָה,

תַּפּוּחֵי־הָאֲדָמָה יִצְטַנְּנוּ בִּמְהֵרָה.

שְׁכוּרָה כָּל הָעִיר. נְטוּשִׁים לְחַסְדֵי הַבּוֹרֵא

נִשְׁאֲרוּ תִּינוֹקוֹת בָּעֲרִיסָה. הֵם בּוֹכִים, בּוֹעֲטִים,

צוֹעֲקִים, וְאוּלָם אֵין שׁוֹמֵע קוֹלָם הַקּוֹרֵא.

הַזְּבוּבִים הָרָעִים – הֵם בִּלְבַד דִּמְעָתָם הֵם שׁוֹתִים.

הֵן רַק פַּעַם אַחַת בַּשָּׁנָה הַמְּזִיגָה כָּך שׁוֹפַעַת,

הַגּוֹיִים מְחַבְּטִים לַיְּהוּדִים כַּף עַל כָּף.

הַחַמָּה בָּרָקִיע מִלְמַעְלָה תִּלְהַב

וְתִבְעַר בְּרֹב לַהַט,

וּבָאָבָק עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה בִּצְמָאָם מַצְנִיפִים

בְּרִיּוֹתָיו שֶל הַבּוֹרֵא – הַסּוּסִים הָעֲיֵפִים.

יוֹם־יָרִיד בְּקַ"ק סַאסוּב. בְּקוֹלוֹת שֶׁל אַלְפֵי כַּוָּרוֹת

מַחֲרִישׁ הַיָּרִיד רַעַשׁ־יַעַר וְשִׂיחַ־שָׂדֶה.

‘לָקְחוּ עִיר וְהִנִּיחוּ כֻּלָּהּ לַהֶפְקֵר’ –

בִּרְעָדָה משֶׁה לֵיבּ מִקַּ"ק בְּרוֹד מְהַרְהֵר.

'הוֹי בּוֹרֵא הָעוֹלָם, אֵיכָכָה וְכֵיצַד יְתֹאָר,

שֶׁבָּרְדִיפָה אַחֲרֵי הַפְּרוּטָה הָעֲלוּבָה בַּשְּׁוָקִים

יִשְׁכְּחוּ הַבְּרִיּוֹת יָפְיְךָ הַשָּׁפוּךְ בָּעֲמָקִים,

גְּדֻלָּתְךָ הַנִּרְאֵית עַל גִּבְעָה וְעַל הָר?

הָכֵיצַד בָּרְדִיפָה אַחֲרֵי הַפְּרוּטָה הָעֲלוּבָה

שׁוֹכְחִים תִּינוֹקוֹת עִם גָּרֶדֶת בְּאֵשׁ צְרוּבָה?'

וְרָאשִׁים עִם גָּרֶדֶת כָּאֵשׁ בּוֹעֲרָה וְלוֹהֶטֶת

מְרַפֵּא משֶׁה לֵיבּ בַּמַּטְלִית הַקָּרָה הַנִּסְחֶטֶת.

וּבִשְנֵי דְלָיִים מִבְּאֵרוֹ שֶל מִיקוֹלַאי הוּא שוֹאֵב

וּמַשְׁקֶה בָּם כָּל סוּס – בַּעַל־חַיִּים הָאִלֵּם, הֶעָיֵף,

הוּא הוֹלֵךְ וּמַתִּירָם וּמוֹלִיכָם וּמַעֲמִידָם בִּמְקוֹם־צֵל

וּמְדַבֵּר אֶל עַצְמוֹ בַּחֲשַׁאי וּבְזֶה הַלָּשׁוֹן:

'נְשָׁמוֹת קְדוֹשׁוֹת, הִתְפַּלֵּלְנָה לָאֵל,

בַּל תִּפְרַח הַצַּרַעַת בְּרָאשֵׁיהֶם שֶל יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל…'

---

אברהמל מטליא הטלאים

מאת

מני ליב

מתוך: על נהרות: תשעה מחזורי שירה מספרות יידיש

אַבְרֵהְמֶל מַטְלִיא הַטְּלָאִים, הַבַּרְנָשׁ הָעַלִּיז,

הַלֵּץ הֶעָנִי־הַמִּסְכֵּן, הַמַּנְשִׁיךְ וּמַרְגִּיז,

שֶׁכְּבָר מִתּוֹךְ זֶה הָעוֹלָם הַיָּפֶה הוּא פֻּטַּר

וְנָח בְּקִבְרוֹ בֵּין קְבָרִים מְרֻבִּים מְסֻתָּר,

בְּקשִׁי עוֹד חֹד מַצַּבְתּוֹ מִזְדַקֵּר מִן הַתֵּל,

הָיָה עַל עַצְמוֹ בִּמְרֵרָה מִתְלוֹצֵץ, מְהַתֵּל:

בְּעֵת הוּא יַגִּיעַ בִּשְׁתַּיִם רַגְלָיו לַמָּרוֹם,

וְאֵל הַשָּׁמַיִם יִקְרָא לוֹ לַדִּין בְּבוֹא־יוֹם:

"אַבְרֵהְמֶל בַּרְנָשׁ, סַנְדְּלָרוֹן שֶׁקּוֹרְאִים שׁוּסְטֶערַאק,

בּוֹא הֵנָּה, נִרְאֶה נָא, מַה יֵּשׁ לְךָ פֹּה תּוֹךְ הַשַּׂק:

אֶת כָּל הַמִּצְוֹות, שֶׁהִסְפַּקְתָּ בְּשָׁם לֶאֱסֹף,

וְכָל הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים שֶׁהֵבֵאתָ לָרֹב" –

אָשִׁיב לוֹ מִיָּד בְּתַכְלִית הַפַּשְׁטוּת וְאֹמַר:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֶצְלְךָ הֵן רָשׁוּם כָּל דָּבָר,

כָּתוּב בַּסְּפָרִים וְסָפוּר וּמָנוּי וְנֶחְתָּם

כָּל חֵטְא שֶׁחָטָא וּמִצְוָה שֶׁעָשָׂה כָּל אָדָם!

אֲבָל אִם מִמֶּנִּי לִשְׁמוֹעַ תִּרְצֶה דַּוְקָא כָּאן,

מַה יֵּשׁ לִי בַּשַּׂק שָׁם – אֲנִי הֵן אֵינֶנִּי עַצְלָן,

יֹאמְרוּ־מַה־יֹּאמְרוּ, וְאוּלָם לֹא יֹאמְרוּ רַק אֶת זֹאת –

עַצְלָן לֹא הָיִיתִי, אֶפְשָׁר בְּיָדַי לַחֲזוֹת,

אֶת־הַיַּבָּלוֹת הַשְּׁחוֹרוֹת מִמַּרְצֵעַ וָחוּט

שָׁחוֹר וְזָפוּת – וְאוּלָם עִנְיָן זֶה הוּא לְחוּד…

עַתָּה, רִבּוֹנִי, הִנֵּה כַּאן: הוּא רֵיקָן, זֶה הַשַּׂק,

רֵיקָן מִכָּל טוּב… קָצְצֵנִי, טְחָנֵנִי עַד־דַּק!

אַךְ אִם נִרְשָׁמִים לְפָנֶיךָ, אֵלִי, בַּסְּפָרִים

צָרוֹת הָאָדָם וּמַדְוִים נֶאֱמָנִים וּמָרִים,

אָז יֵשׁ לִי, אֵלִי, כָּל מְלוֹא זֶה הַשַּׂק הַגָּדוּשׁ

צָרוֹת מִכָּל מִין – פֻּרְעָנוּת וּמַחֲלָה וְיֵאוּשׁ,

בְּקשִׁי הִצְלַחְתִּי אוֹתוֹ עַד לְהֵנָּה לָשֵׂאת,

אֵלֶיךָ, לְשֵׁם כְּבוֹדְךָ, כְּדֵי־כָּךְ הוּא כָּבֵד…

מִיָּד הוּא יִתְפֹּס בּוֹ בַּשַּׁק, לְשִׂימוֹ עַל הַכַּף,

לִשְׁקוֹל אִם אָמְנָם הוּא כְּמוֹ שֶׁסִּפַּרְתִּי עָלָיו.

אַךְ מָה? – הוּא אֵינֶנּוּ יָכוֹל הֲזִיזוֹ מִמְּקוֹמוֹ…

ואָז יִתְבַּיֵּשׁ, כִּבְיָכוֹל, וְיַכְרִיז מִמְּקוֹמוֹ:

"כָּבֵד הוּא, אַבְרֵהְמְל, שַׂקְּךָ, מֵעֹפֶרֶת כָּבַד! – –

הַאִם לְבַדְּךָ נְשָׂאתוֹ עַד לְהֵנָּה, לְבַד?"

– לְבַד, וּכְשֵׁם שֶׁאֲנִי יְהוּדִי – יְחִידִי…

וְאָז הוּא יֹאמַר: "עַל כֵּן לִי תֵּלֵךְ, יְדִידִי,

אַבְרֵהְמֶל שֶׁלִּי הַיָּקָר, לַגַּן־עֵדֶן יָשָׁר…

עִם כָּל צַדִּיקֵי הָעוֹלָם שָׁם לֵישֵׁב מְאֻשָּׁר…"

אַי אַי, וַהֲרֵינִי לָכֶם מְאַחֵל, אֲהוּבִים,

בְּיַחַד אִתִּי בַּגַּן־עֵדֶן לִהְיוֹת יְשׁוּבִים!

---

הַנַּפָּח

מאת

אברהם ליסין

לזכר הנפח מבויסק, ישראל פרידמן, שחישל את הפגיונות בשביל ההגנה, ונהרג ביריה בידי הקוזאקים בדצמבר 1905

לֹא בַּשָּׂדֶה, בַּדְּרוֹר,

בְּאוֹר חַמָּה עָטוּר,

יוֹפַע לִי הַגִּבּוֹר,

זֶה אַבִּירִי הָדוּר;

לֹא עַל הַסּוּס הָרָם,

יָהִיר, שׁוֹדֵד־אַבִּיר,

בַּאֲזֵנוֹ יִרְעַם,

בְּמָגִנּוֹ כַּבִּיר.

מִשְּׁחוֹר הַמַּפָּחָה,

בְּאֹדֶם גַּחֲלֵי־אוּר,

דְּמוּת גִּבּוֹר צָמְחָה –

זֶה אַבִּירִי הָדוּר,

מִתַּחַת שִׁיר־קֻרְנָס,

נְהוּם־מִשָּׁב נִלְהָט,

פָּרְחָה כְּפֶרַח־רָז

אַבִּירוּתוֹ נִפְלָאת.

זַמְּרָה, שִׁירִי, וּפְצַח

בְּתִפְאָרָה וָהוֹד

לִכְבוֹד זֶה הַנַּפָּח,

לָאַבִּירוּת הַזֹּאת!

עוֹלַם הָאַבִּירִים

שֶׁבִּגְבוּרָה נֶאְדָּר,

הוּא לֹא צָר בַּשִּׁירִים

גִּבּוֹר יוֹתֵר נֶהְדָּר.

הַזְּמַן שָׁלַח כָּרוֹז,

קוֹרֵא לְאַבִּירָיו:

הִכּוֹנוּ, דִּרְכוּ עֹז,

כִּי־בָא, כִּי־בָא הַקְּרָב!

וְכָל שָׁמַע הַקּוֹל

וְאֶל לִבּוֹ חָדַר,

יִסְבֹּל בְּשֶׁקֶט כֹּל,

כְּכָל אֲשֶׁר נָדַר.

זַמְּרָה, שִׁירִי, וּפְצַח

בְּתִפְאָרָה וָהוֹד

לִכְבוֹד קָדוֹשׁ־נַּפָּח,

וְלַקְּדֻשָּׁה הַזֹּאת!

עוֹלָם הַמְקֻדָּשִׁים

בְּזָהֳרוֹ עוֹטֵר –

לוֹ אֵין בָּאֲנָשִׁים

קָדוֹשׁ מַזְהִיר יוֹתֵר.

*

לִבֵּן הַבַּרְזֶל וְלִהֵט,

לִהֵט וְלִהֵט;

פִּגְיוֹן וּפִגְיוֹן הוּא נִגֵּד,

נִגֵּד וְנִגֵּד.

לָהַט בַּבַּרְזֶל הַנָּקָם, וְהַלַּהַט

קָדוֹשׁ וְאָדֹם;

עָנָה הַקֻּרְנָס לַנְּשָׁמָה הַמְּשַׁוַּעַת:

עַד מָוֶת לִלְחֹם!

עַד מָוֶת לִלְחֹם – בָּרוֹצֵחַ!

עַד מָוֶת לִלְחֹם – בַּטּוֹבֵחַ!

הִתִּיז הַקֻּרְנָס אֶת הַזִּיק,

וְזִיק אַחַר זִיק;

צִלְצוּל עִם צִלְצוּל לוֹ הִבְרִיק,

הִבְרִיק וְהִבְרִיק.

נִשָּׂא בַּזִּיקִים וְהִפְצִיעַ הַכֹּחַ

קָדוֹשׁ וְאָדֹם;

הִבְרִיק הַצִּלְצוּל וְהִבְרִיק לוֹ בַּמֹּחַ:

עַד מָוֶת לִלְחֹם!

עַד מָוֶת לִלְחֹם – בָּרוֹצֵחַ!

עַד מָוֶת לִלְחֹם – בַּטּוֹבֵחַ!

נָהַם הַמִּשָּׁב וְלִבָּה,

לִבָּה וְלִבָּה:

הוֹלֵךְ יוֹם הַדִּין וְהוּא בָּא,

הוּא בָּא וְהוּא בָּא!

הוּא בָּא, רְצוֹן־עַם הַגּוֹאֵל, וּבְזַעַף

קָדוֹשׁ וְאָדֹם;

יִרְעַם בְּאַלְפֵי לְשׁוֹנוֹת שֶׁל הַלַּהַב:

עַד מָוֶת לִלְחֹם!

עַד מָוֶת לִלְחֹם – בָּרוֹצֵחַ!

עַד מָוֶת לִלְחֹם – בַּטּוֹבֵחַ!

כָּךְ שָׂחָה לָהּ הַמַּפָּחָה בִּלְשׁוֹנָהּ,

בִּלְשׁוֹן הַשִּׁלְהָב,

הָאָרֶץ כֻּלָּהּ עֵת רָגְשָׁה בַּחֲרוֹנָהּ,

צִפְּתָה וַתְּקַו.

וּכְבָר שַׁלְהֲבוֹת אֵשׁ הַמֶּרֶד פָּשָׁטוּ,

רָבוּ וְגָבֵרוּ;

וְהַתַּלְיָנִים נִבְהָלִים הִתְעַשָּׁתוּ,

עַל חֹפֶשׁ דִּבֵּרוּ.

שָׁמַע הַנַּפָּח הַשּׁוֹתֵק רַק הַהֵד

שֶׁל רַעַם־דִּבּוּר,

בְּיֶתֶר שִׂמְחָה בַּקֻּרְנָס יְנַגֵּד

בַּרְזֶל מִן הָאוּר:

הַאִם הִיא בָּאָה, תִקְוַת־דּוֹר הַגְּדוֹלָה,

וְתֶהִי בְּמֶמֶשׁ?

רוֹמֵז לוֹ הַחֹפֶשׁ כְּקֶשֶׁת עוֹלָה

בְּזֹהַר הַשֶּׁמֶשׁ.

הִנֵּה הוּא שׁוֹמֵעַ כָּל אִישׁ וּמִפְעָל

בַּמֶּרֶד הֻדְלַק;

עָמְדוּ רַכָּבוֹת, נֶעֱצַר כָּל גַּלְגַּל,

כָּל דֹּפֶק שֻׁתַּק.

הִנֵּה יִתְנוֹפֵף כְּבָר בְּאֹדֶם הַנֵּס,

הִנֵּה כְּבָר יִשְׁלַח הֶעָרִיץ מִן הַכֵּס

בְּפַחַד וָרַעַד

לָעָם גִּלּוּי־דַעַת.

בְּאֵשׁ וּבַרְזֶל הַנַּפָּח לוֹ נִגֵּד

שִׁירוֹ הַלּוֹהֵט;

כָּל זִיק מִשְׁתַּלְהֵב שֶׁנִּמְלַט מִקֻּרְנָס

לוֹ מֶרֶד רָמַז;

שָׁמַע בְּצִלְצוּל הַפַּטִּישׁ עַל הַפֶּלֶד

שִׁיר־הַמַּעֲמָד;

וַיַּרְא בַּשַּׁלְהֶבֶת בְּאֹדֶם הַשְּׂרָף,

דְּמוּת גִּבּוֹרָיו.

הִנֵּה הוּא יוֹצֵא מְאֻחָד מוּל הַצָּר,

מַעֲמַד הַפּוֹעֵל;

הִנֵּה הוּא רוֹעֵד וְכוֹרֵעַ, הַצָּר,

כּוֹשֵׁל וְנוֹפֵל.

בְּחֹם הוּא חוֹשֵׁל, הַנַּפָּח, וְנִשְׂרָף,

חוֹשֵׁל בְּרֹב חֵשֶׁק,

וִיהִי בְּיוֹם קְּרָב לַקָּהָל זֶה הָרָב

דֵּי נֶשֶׁק! דֵּי נֶשֶׁק!

*

נִצְּחוּ בְּכָל־זֹאת הַקּוֹזַק וּשְחוֹר הַשַּׁיְקָא –

הַמַּצְלֵפָה הַבַּת־רַסֵּיָא – הַנַּהַיְקָא.

לַשָּׁוְא הַפַּחַד! שׁוּב הָעֲרִיצוּת שׂוֹרֶרֶת;

הִיא מַטְבִּיעָה הַמֶּרֶד בְּיוֹרַת עוֹפֶרֶת.

וּמַה שֶּׁעוֹד הִשְׁאִירָה לְמִפְלָט הַחֶרֶב,

מַשְׁלֶמֶת בִּפְרָעוֹת מִיָּד חַיַּת־הַטֶּרֶף.

וְטֶבַח בֶּעָרִים, וְטֶבַח גַּם בַּכְּפָר –

בְּשִׁיר וְצִלְצוּלִים וְאִיקוֹנַת הַצָּאר.

וְהַפְּחָדִים בָּאָרֶץ יִתְהַלְּכוּ סָחוֹר,

וְזֶה מִזֶּה נוֹרָא, וְזֶה מִזֶּה שָׁחוֹר.

אַךְ הַנַּפָּח חוֹלֵשׁ, צִלְצוּל יִרְדֹּף צִלְצוּל:

בְּכָל־זֹאת עוֹד יָבוֹא, יָבוֹא עוֹד יוֹם הַגְּמוּל!

וְהוּא נוֹגֵד, לוֹהֵט, מָרָה נַפְשׁוֹ, מוֹרֶדֶת,

אַךְ קֻרְנָסוֹ יוֹרֵד, הַמַּפָּחָה רוֹעֶדֶת.

צִלּוֹ שֶׁל כָּל קָדוֹשׁ לִפְנֵי עֵינָיו רוֹחֵף,

וְהוּא לָהֶם חַיָּב, וְהוּא לָהֶם עָרֵב.

וְקֻרְנָסוֹ יוֹרֵד כָּבֵד בְּצִלְצוּלָיו –

וְאֵשׁ בְּמֶבָּטוֹ, מִצְחוֹ כֻּסָּה בְּעָב.

הַבֹּקֶר לוֹ יִלְעַג, יְדַכְדְּכוֹ הַלֵּיל:

הַקְּרָב שֶׁנִּתְחַלָּל! הַדּוֹר שֶׁהִתְחַלֵּל!

הִנֵּה יִרְאֶה צַוָּאר, כְּשֶׁל כִּבְשָׂה נִשְׁחָטָה;

עֵינַיִם הַתּוֹבְעוֹת: נוֹקֵם דָּמֵנוּ אָתָּה!

הִנֵּה יִרְאֶה הַקִּיר נֻפַּץ בּוֹ רֹאשׁ עוֹלָל,

יִשְׁמַע אֶנְקַת אִשָּׁה, שֻׁתְּקָה בְּיַד חַלָּל.

הִנֵּה יִרְאֶה אוֹתָם, פְּנֵי כָּל בַּחוּרָיו,

שֶׁזֶּה עַתָּה לֹא־כְבָר רִנֵּן בָּם עֹז־הַקְּרָב.

יִרְאֵם לְיַד קִירוֹת, וַהֲרוּגִים הֵם כְּבָר;

בַּמָּוֶת נִקְפָּאִים, בְּדַם לִבָּם נִגָּר.

עֵַינֵי אַחִים בַּקֶּבֶר נִפְקָחוֹת לִתְבֹּעַ –

וְהַקֻּרְנָס נִשָּׂא בְּיֶתֶר עֹז בַּזְּרוֹעַ.

בְּכָל־זֹאת עוֹד יִזְרַח לוֹ אוֹר קוֹרֵן אָדֹם

וְעוֹד יָרֹד מִשְּׁחוֹר אֶת זֹהַר הַחֲלוֹם.

כְּנַהַם מַפּוּחוֹ יִנְהֹם בּוֹ כָּל שַׂרְעַף,

תַּבְהֵקְנָה תָּכְנִיּוֹת, כְּפִגְיוֹנוֹת בִּיעָף.

וְהוּא נוֹגֵד, לוֹהַט, צִלְצוּל יִרְדֹּף צִלְצוּל:

בְּכָל־זֹאת עוֹד יָבוֹא, יָבוֹא עוֹד יוֹם הַגְּמוּל!

*

כָּל דֶּרֶךְ בָּאֵשׁ וּבַחֶרֶב עוֹבֶרֶת,

בַּדָּם שֶׁהוּצַק;

יַצְהִילוּ בַּכְּפָר, בֶּחָצֵר הַבּוֹעֶרֶת,

סוּסֵי הַקּוֹזַק.

כָּל אִישׁ מִבֵּיתוֹ אֶל הַיַּעַר יִבְרַח לוֹ –

וְרַק הַנַּפָּח לֹא.

הִנֵּה הוּא רוֹאֶה כִּי הַצָּר הַצּוֹדֶה לוֹ

יִסְגֹּר מִסְּבִיבָיו;

הִנֵּה עוֹד מְעַט וּמִפְלָט לֹא יִהְיֶה לוֹ,

וְקוֹל בְּאָזְנָיו:

הֵן אָב לִפְעוּטוֹת אַתָּה, אָב לִילָדֶיךָ –

בְּרַח עַל נַפְשֶׁךָ!

אַךְ הוּא לֹא יִבְרַח וְרַגְלָיו כְּרֻתָּקוּ;

שָׁלְחוּ בּוֹ יָדָן

קְהַל הַדְּמֻיּוֹת שֶׁל אַחִים נֶהֱרָגוּ,

רִתְּקוּהוּ לַסְּדָן;

וְאֵיךְ הַשִּׁלְהָב לְכַבּוֹת וְלִבְרֹחַ,

וְאֵיךְ גַּם לִשְׁכֹּחַ?

מִכְּבָר הֵן הָיָה לוֹ נְהוּם הַמַּפּוּחַ

לְנַהַם לִבּוֹ,

וְלַהַב הָאֵשׁ הַנּוֹגֵהַּ זָרוּחַ –

הָאָח לְקִצְפּוֹ;

נִתָּז בַּזִּיקִים וּבְהֹלֶם הַקֶּצֶב

כָּל זַעַם הָעֶצֶב.

קְהַל הַצְּלָלִים יְסֻבּוּהוּ, יִקְרֹבוּ,

וְצֵל אֵצֶל צֵל;

קְהַל אֲלָפִים הֵם… הַאִם מֵהֶם טוֹב הוּא,

כִּי הוּא יִנָּצֵל?

בְּשֶׁקֶט יַעֲמֹד וְיַגְבִּיר הַשַּׁלְהֶבֶת,

חוֹכֶה אֶל הַמָּוֶת.

מַהֵר וּמִשְׁלַחַת־הָעֹנֶשׁ נִכְנָסָה,

מַהֵר וְתָפָסָה.

בְּשֶׁקֶט נִפְרַד מֵעִם אֵשׁ הַשַּׁלְהֶבֶת,

מוּכָן אֶל הַמָּוֶת.

הָלַךְ רַק בְּנַחַת לִנְשֹׁק עוֹד לָאֵשֶׁת,

לַטַּף הָחֲמֵשֶׁת.

מִיָד הוּא יוֹצֵא אַחֲרֵי הָרוֹצֵחַ

בְּשַׁחַר זוֹרֵחַ.

עָמַד וּכְסוּתוֹ עַל חָזֵהוּ נִפְעֶרֶת

אֶל מוּל הָעוֹפֶרֶת.

---

רַ' שְׁלֹמה שׁוֹאֵב הַמַּיִם

מאת

מני ליב

עָיֵף רַ' שְׁלֹמֹה אֶל הַחֶדֶר הִגִּיעַ,

הוֹרִיד אֶת הָאֵסֶל מֵעַל־גַּב הַשֶּׁכֶם,

בֵּרַךְ וְאָכַל אֶת אָכְלוֹ הַצָּנוּעַ,

הִצִּיעַ לוֹ אֵת הַפַּרְוָה לְמִשְׁכָּב לוֹ,

עֵינָיו נֶעְצָמוֹת – אַךְ ‘שְׁמַע’ הוּא קָרָא עוֹד

וְתֵכֶף שָׁקַע בְּשֵׁנָה כְּמוֹ אֶבֶן.

יָשֵׁן רַ' שְׁלֹמֹה וְחוֹלֵם, וְרוֹאֶה הוּא:

מַלְאָךְ רַב־הַזֹּהַר יוֹרֵד מִשָּׁמַיִם,

יוֹרֵד עַל כְּנָפַיִם צַחוֹת מִנִּי שֶׁלֶג,

בְּעַד הַחַלּוֹן הוּא יוֹרֵד אֶל הַחֶדֶר

וְהִנֵּה בְּסָמוּךְ לַמִּטָּה הוּא יוֹשֵׁב לוֹ.

וְרוֹאֶה רַ' שְׁלֹמֹה בְּעֵינַיִם שֶׁל תֵּמַהּ;

מוֹצִיא הַמַּלְאָךְ מֵאַחַר כְּנַף־הַשֶּׁלֶג

פִּנְקָס שֶׁל זָהָב וְנוֹצָה מִשֶּׁל כֶּתֶם,

וּבִכְתָב שֶׁל זָהָב מַשֶּׁהוּ שָׁם רוֹשֵׁם הוּא.

שׁוֹאֵל בַּחֲלוֹם רַ' שׁלֹמֹה בְּרֹב תֵּמַהּ:

בְּסֵפֶר הַפָּז הַמַּלְאָךְ מַה כּוֹתֵב שָׁם?

עוֹנֶה הַמַּלְאָךְ רַב־הַזֹּהַר, מֵשִׁיב לוֹ:

אֲנִי כָּאן רוֹשֵׁם בְּזָהָב עַל הַסֵּפֶר

שְׁמוֹת הַלּוֹמְדִים אֶת תּוֹרַת אֵל־שָׁמַיִם

וּפִיהֶם אֵין פּוֹסֵק מִתְּפִלָּה וּמִשֶּׁבַח.

הִתְחִיל רַ' שׁלֹמֹה בַּחֲלוֹמוֹ מִתְאַנֵּחַ

וּבָכָה בְּאָזְנֵי הַמַּלְאָךְ, שָׁפַךְ דֶּמַע:

אִם־כֵּן אוֹי־אֲבוֹי לְחַיַּי, אַלְלַי לִי!

אֵינֶנִּי לוֹמֵד תּוֹרַת־אֵל הַמַּחְכֶּמֶת,

אֵינֶנִּי עוֹסֵק בִּתְפִלָּה וּבְשֶׁבַח,

אֲנִי רַק שׁוֹאֵב מִן הַבְּאֵר אֶת הַמַּיִם

לָשֵׂאת לְבָתֵּי עֲנִיִּים, דַּלֵּי־נֶפֶשׁ…

וַיְהִי אַךְ שָׁמַע הַמַּלְאָךְ רַב־הַזֹּהַר,

כִּי נוֹשֵׂא הוּא מֵימָיו לַעֲנִיִּים, דַּלֵּי־נֶפֶשׁ,

וּמָחָה הַמַּלְאָךְ הַדִּמְעָה הַנּוֹטֶפֶת

מֵעֵין רַ' שְׁלֹמֹה וְאִמֵּץ אֶת לִבֵּהוּ.

וְרָאָה רַ' שְׁלֹמֹה בְּעֵינֵיִם שֶל תֵּמַהּ,

כִּי רוֹשֵם הַמַּלְאָךְ אֶת שְׁמוֹ וְכוֹתְבוֹ שָׁם

בִּכְתָב שֶׁל זָהָב עַל הַדַּף שֶׁבַּסֵּפֶר

בְּיַחַד עִם כָּל הַשֵּׁמוֹת שֶׁבַּקֹּדֶש,

שֶׁל כָּל הַלּוֹמְדִים תּוֹרַת אֵל־הַשָּׁמַיִם

וְעוֹסְקִים כָּל הַיּוֹם בִּתְפִלָּה וּבְשֶׁבַח.

וּבְהָקִיץ רַ' שְׁלֹמֹה מִשְּׁנָתוֹ זֶה הַלַּיְלָה,

וַיִּזְכֹּר הַחֲלוֹם וַיֵּדַע אֶת הַפֶּתֶר,

וְהָיָה אוֹר קָדוֹשׁ עַל פָּנֵיהוּ זָרוּעַ.

לָבַשׁ רַ' שְׁלֹמֹה פַּרְוָתוֹ רַבַּת־יֹשֶׁן,

הִבְנִיט הַכְּנָפוֹת בְּאַבְנֵט מִשֶׁל חֶבֶל,

לָקַח אֶת הָאֵסֶל, עָמַס עַל הַשֶּׁכֶם

וְהָלַךְ אֶל הַבְּאֵר בְּשֵׂאתוֹ הַדְּלָיַיִם,

דְּלָיַיִם גְדוֹלִים, רֵיקָנִים, רַבֵּי־כֹּבֶד,

לִשְׁאֹב מַיִם בִּשְׁבִיל עֲנִיִּים, דַּלֵי־נֶפֶשׁ.

---

אֵלִיָּהוּ בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ

מאת

מני ליב

בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ יְשׁוּבִים יְהוּדִים לְעֵת עֶרֶב

וְתוֹרָה הֵם לוֹמְדִים בָּרָמָה.

וִיהוּדִי שֶׁלַּהֲגוֹת בַּתּוֹרָה הוּא אֵינֶנוּ יוֹדֵעַ

מִתְיַשֵּׁב וּמַקְשִׁיב בִּדְמָמָה.

עַל־גַבֵּי הַשֻּׁלְחָן מְעַשֵּׁן זְנַב־נֵר וּמַבְלִיחַ

וּמֵנִיד צֶאֱלִים בַּכְּתָלִים.

פּוֹרֵשׂ אוֹר עַל־גַּבֵּי סְפָרִים נוֹשָׁנִים שֶׁהִצְהִיבוּ,

עַל פֵּאוֹת וּזְקָנִים כְּגַלִּים.

וּבַחוּץ הָרוּחוֹת סוֹבְבוֹת בַּגַּלְגַּל אֶת הַשֶּׁלֶג

וְקָרָה קַטְלָנִית בָּאֲוֵר.

וְאוּלָם הַיְהוּדִים, הֵם הוֹגִים בַּתּוֹרָה בְּכָל נֶפֶשׁ

וּשְׁרוּיִים בָּעוֹלָם הָאַחֵר.

וּלְפֶתַע מִצַּד הַפָּלוּשׁ תִּפָּתֵחַ הַדֶּלֶת.

כִּמְחַזֵּר־בַּפְּתָחִים הָרָגִיל

מִשְׂתָּרֵךְ וְנִכְנָס בַּחֲשַׁאי־בַּחֲשַׁאי אֵלִיָּהוּ

וּמוֹרִיד לָרִצְפָּה הַתַּרְמִיל.

בְּסָמוּךְ לַתַּנּוּר הָיָּשָׁן הֶחָמִים מִתְיַשֵּׁב הוּא

וּמְחַמֵּם אֶת רַגְלָיו הַקְּרִירוֹת.

וּמַקְשִׁיב לַיְּהוּדִים הַהוֹגִים בְּתוֹרַת אֵל־שָׁמַיִם

וּפָנָיו שׂוֹחֲקוֹת וּמְאִירוֹת.

– יִלְמְדוּ הַיְּהוּדִים, יֶהֱגוּ בְּתוֹרַת אֵל־שָׁמַיִם,

שְׂכָרָם מְזֻמָּן וּמוּכָן…

וּפִתְאֹם הוּא מַטֶּה לְמֶרְחָק הָרָחוֹק אֶת הָאֹזֶן

וּמַקְשִׁיב לְקוֹל־בְּכִי לֹא־בְּכָאן.

לֹא בִּכְיָהּ שֶׁל חַיָּה הוּא בַּחוּץ, וְלֹא רוּחַ הַלַּיְלָה

בַּאֲרֻבַּת הֶעָשָׁן מִתְיַפְּחָה.

אֶלָּא תַ"ק פַּרְסָאוֹת בַּמֶּרְחָק, בְּבִקְתָּה מִשֶּׁל חֹמֶר,

שָׁם אִשָּׁה בְּצִירִים מִתְהַפְּכָה.

וַהֲרֵיהוּ חוֹמֵק מֵאַחַר הַתַּנּוּר וּבַתֵּסֶר

הוּא מֵרִים וְעוֹמֵס הַתַּרְמִיל,

כְּשֶׁבָּא בַּחֲשַׁאי, בַּחֲשַׁאי וּבְהֶסְתֵּר כֵּן יוֹצֵא הוּא

וְהוֹלֵךְ בְּלֹא דֶרֶךְ וּשְׁבִיל.

מֶרְחַקֵּי מֶרְחַקִּים הוּא בָּרֶגֶל עוֹבֵר, אֵלִיָּהוּ,

וְכָפוּף הוּא הוֹלֵךְ, בִּשְׁחִיָּה.

וּמִבֵּין הָרוּחוֹת הַנּוֹשְׁבוֹת וּמִבֵּין עַב־הַשֶּׁלֶג

הוּא שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹל הַבְּכֵיָּה.

הוּא הוֹלֵךְ וְהוּא בָּא אֶל בִּקְתָּה שֶׁל חֵמָר הָעוֹמֶדֶת

בּוֹדְדָה בִּיסוּרִים וּבְחֵטְא,

בְּלֹא אֵם וְאָחוֹת, וּבְאֵין מְנַחֵם וְגוֹאֵל לָהּ –

הָאִשָּׁה שָׁם כּוֹרַעַת לֵילֵד.

וְהוּא רָץ אֶל בָּתֵּי אֲנָשִׁים שֶׁאֵינָם מֻכָּרִים לו –

וּכְרוֹעֶה הָאוֹסֵף הָרָאשִׁים,

הוּא דוֹפֵק עַל־גַּבֵּי הַחַלּוֹן בְּכָל בַּיֵת וּבַיִת

וּמֵעִיר מִשְּׁנָתָן הַנָּשִׁים.

מִתְעוֹרְרוֹת הַנָּשִׁים מִשְּנָתָן בַּחֲרָדָה, וּבַחֹשֶׁךְ

מַתְחִילוֹת הֵן לָלֶכֶת תַּמָּן.

וְנוֹשְׂאוֹת נֶחָמָה לְבִקְתַּת הַחֵמָר הַבּוֹדֶדֶת

וְעֶזְרָה לִבְשָׂרָן־וְדָמָן.

וּבַחוּץ סוֹבְבוֹת הָרוּחוֹת בַּגַּלְגַּל אֶת הַשֶּׁלֶג

וְקָרָה קַטְלָנִית בָּאֲוֵר.

וְאוֹתָם הַיְּהוּדִים עוֹד הוֹגִים בַּתּוֹרָה בְּכָל נֶפֶשׁ

וּשְׁרוּיִים בָּעוֹלָם הָאַחֵר.

בְּסָמוּךְ לַתַּנּוּר הִנֵּה שׁוּב לוֹ יוֹשֵׁב אֵלִיָּהוּ

וּמְחַמֵּם אֶת רַגְלָיו הַקְּרִירוֹת.

וּמַקְשִׁיב לָיְּהוּדִים הַהוֹגִים בְּתוֹרַת אֵל־שָׁמַיִם

וּפָנָיו שֹוֹחֲקוֹת וּמְאִירוֹת.

---

פּוֹשֵׁט־יָד

מאת

י. י. סיגל

פּוֹשֵׁט־יָד הָיָה בָּא לְבַקֵּשׁ נְדָבָה בְּבֵיתֵנוּ,

גְּבַה־קוֹמָה, יְפֵה־תֹאַר וּבַעַל זָקָן מִגּוֹן פֶּשֶׁת.

הָעֵינַיִם – כָּחֹל־אֲפַרְפַּר וַחֲלוֹם בָּן יָנוּחַ,

לְעִתִּים רְחוֹקוֹת יֵרָאֶה פּוֹשֵׁט־יָד שֶׁכָּמוֹהוּ.

אַף־עַל־פִּי שֶׁלְּבוּשׁוֹ הוּא בָּלוּי וְדָהוּי וְקָרוּעַ,

אַף־עַל־פִּי שֶׁנְּעָלָיו גְּדוֹלוֹת וּסְדוּקוֹת וּשְׁחוּקוֹת הֵן,

אַף בִּמְעַט מִן הַמְּעַט לֹא פָּחֲתָה מִכָּל זֶה הַתִּפְאֶרֶת

שֶׁל פָּנָיו הַיָּפִים לְהַפְלִיא, שֶׁל גוּפוֹ דַּק־הַמֹּתֶן.

הוּא עָמַד עַל הַסַּף וּפָשַׁט אֶת יָדוֹ אֶל הַבַּיִת

וְהוֹסִיף עוֹד מַבָּט חִנָּנִי מְלַבֵב שֶׁל תְכֵלֶת,

וַאֲפִלוּ הַדַּל בֵּין דַּלִּים לֹא קָפַץ אֶת יָדוֹ מִלָּתֵת לוֹ,

פְּרוּטָה אַחְרוֹנָה לוֹ הוֹשִׁיט וְהִרְגִּישׁ בָּזֶה נַחַת.

אַחַר־כָּךְ הוּא הִבִּיט אַחֲרָיו וְלִבּוֹ מְהַרְהֵר בּוֹ:

מִי הוּא זֶה הָאֶבְיוֹן שֶׁמַּרְאֵהוּ מַלְכוּת מְסֻתֶּרֶת,

כּוֹבָעוֹ הַשָּׁחוּק עַל רֹאשׁוֹ הַגֵּאֶה כְּמוֹ כֶּתֶר,

וְיָפִים פְּעָמָיו בַּנְּעָלִים הַשְּׁחוּקוֹת מִנִּי יֹשֶׁן?

וּמִנַּיִן הוּא בָּא, וְאֵינוֹ מִתְבַּיֵּשׁ כְּלָל לָקַחַת

נְדָבָה בְּעֵינַיִם כָּאֵלֶּה שֶׁל תְּכֵלֶת וָזֹהַר,

לִפְשֹׁט יָד וּלְקַבֵּל, וּלְהַבִּיט בְּחִבָּה בַּמַּטְבֵּעַ

וְלָלֶכֶת זָקוּף לְדַרְכּוֹ, לֹא כָּפוּף מִנִּי בֹּשֶׁת?

הֵן גָּלוּי וְיָדוּעַ, אֶבְיוֹן הָעוֹמֵד עַל הַפֶּתַח –

מִבָּשְׁתּוֹ הַמְרֻבָּה לֹא יוּכַל לְהַגְבִּיהַּ הָעַיִן.

הָאֶחָד – הִיא נִכֶּרֶת אֶצְלוֹ עַל שְׂפָתוֹ הַמְעֻוֶּתֶת,

הָאַחֵר – עַל כַּנְפוֹת אַדַּרְתּוֹ הָאֲפֹרָה כְּמוֹ אֵפֶר.

שׁוּב אַחֵר – בְּקוֹלוֹ מְחַרְחֵר מִין צֵרוֹד בָּא מִיֹּבֶשׁ

וּמִלָּיו מְשׁוּלוֹת לְקוֹלוֹת שֶׁפּוֹרְרוּ בַּגַּרְגֶּרֶת.

שׁוּב אֶחָד – בַּהִלּוּךְ: מְהַלֵּךְ, כָּךְ נִרְאֶה, כְּבָטוּחַ,

אַךְ מֵעֵבֶר לַפֶּתַח פִּתְאֹם מִתְנוֹדֵד, מִתְנוֹעֵע,

וְנִרְתָּע לְאָחוֹר; וְאוּלָם הַגְּבוּרָה הָאַחֶרֶת,

הַהֶכְרָח, מְחַזְּקוֹ, מַחֲזִיקוֹ כִּבְתוֹךְ צִפָּרְנַיִם,

וְדוֹחֲפוֹ אֶל הַפֶּתַח: שֶׁלֹּא תִּתְבַּיֵּשׁ! הֵן מִמֵּילָא

הַיּוֹם עֶרֶב־שַׁבָּת, בְּשַׁבָּת כְּבָר תִּשְׁכַּב וְתָנוּחַ.

וְתִרְחַץ אֶת יָדֶיךָ, תַּחֲלִיף כֻּתָּנְתְּךָ בְּאַחֶרֶת,

וְתִישַׁן וְתִשְׁכַּח בִּשְׁנָתְךְ מַמְרוֹרֵי בִּזּוּיֶיךָ…

אַךְ אוֹתוֹ, אֶת הַמֶּלֶךְ־אֶבְיוֹן הַגֵּאֶה, הַגָּבוֹהַּ,

מֵעוֹלָם לֹא לִוּוּ צִלְלֵי הִרְהוּרִים שֶׁכָּאֵלֶּה.

מִקְּלַסְתֵּר הַפָּנִים הַמְפֹאָר הַלָּזֶה נָפַל זֹהַר

עַל־גַּבֵּי הַבְּגָדִים הַבְּלוּיִים, עַל כָּל קֶרַע בַּנַּעַל.

מִזְקָנוֹ הַבָּהִיר הַמַּזְהִיר הִתְפַּשֵּׁט חֵן וָחֶסֶד

עַל־פְּנֵי כָּל שְׁאָר הָאֶבְיוֹנִים וְעַל כָּל שֶׁעוֹשִׂים הֵם.

וְסָבִי רַ' שָׁלוֹם – הוּא לֹא פַּעַם אָמַר בְּאָזְנֵינוּ,

שֶׁבְּיוֹם מִיָּמִים יִתְרַחֵשׁ עוֹד הַנֵּס וְהַפֶּלֶא,

הָאֶבְיוֹן הַלָּזֶה בְּשׁוּקָה שֶׁל הָעִיר יִתְגַּלֶּה עוֹד

מְלֻבָּשׁ כְּקֵיסָר יְהוּדִי, בְּתִפְאֶרֶת שֶׁל מֶלֶךְ.

וְאֶת כָּל הַפְּרוּטוֹת, מִשְׁלוֹשִׁים, שִׁישׁוֹנִים, כָּל מַטְבֵּעַ

הוּא לְפֶתַע יוֹצִיא מִכִּיסוֹ וְיַשְׁלִיךְ בִּמְלֹא חֹפֶן.

אַךְ יִפְּלוּ לֹא פְּרוּטוֹת מוֹרִיקוֹת־עֲבֵשׁוֹת שֶׁל נְחֹשֶׁת,

רַק אֲדַרְכְּמוֹנִים שֶׁל זָהָב מִתְנַצְנֵץ בְּאוֹר שֶׁמֶשׁ.

• דניאל פריש
• שלי אוקמן
• צחה וקנין-כרמל
• יוסי לבנון
• גלי סנדיק
• נורית רכס
• תאיר אלוף ז"ל
• עמי זהבי
• עמליה הרן
• בת ציון רביב
• נילי אפשטיין