רקע
ס. יזהר
על יצחק רבין
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: ידיעות אחרונות; נובמבר 1995

כשהיה מדבר תמיד היה מסב ראשו פתאום כאילו מישהו שם היה צריך לשמוע היטב ולהביא גם טענה זו בחשבון, מישהו מן הצד כאילו ארב לו וצריך היה לשכנע אותו בצדקתו.

בבאס העמוק של קולו היה אומר דבריו, לא תמיד בהדגשת המקומות הנכונים אולי כמו זמר חסר שמיעה, אבל תמיד בהגיון ברזל, בלי רגשנות, ובלי לנסות לקחת לב שומעיו בגינונים של נחמדות.‏‎

‏היה מדבר בבת אחת בבישנות של ילד נבוך ובתוקף של הוראות הרמטכ"ל, ביושר לא מתחכם, בלי דיפלומטיה יתרה, ולא תמיד חס על יריבו, נחרץ בלי ברבורים, אבל תמיד ידעת שמילתו מילה ושאפשר לסמוך עליו.

בין כל הקולות היה קולו קול של פוסק סמכותי. ועם זה היה מהסס נבוך ומתחמק כשהיו מנסים להתקרב אליו מדי, וכאילו אמר למתקרב עצור ועמוד שם. משהו בו היה מחוספס ולעתים ללא הומור וﬠם זה נוסך בטחון ביושר גישתו ללא פניות ובאמינות דבריו.

השלום לא נראה לו כחזון רחוק מﬠבר לאופק או אוטופיה לימים רחוקים, כאן עמד כאיכר על אדמתו ושקל בעד ונגד מעשי, רווח או הפסד משקי, כמה קרקע יתן תמורת מה, ואיך ללכת כל הזמן בשתי רגליים על קרקע בטוחה. לא להסתבך בעסק מפוקפק, לא להבטיח בעלמא ולא לסכן לשווא. כאוהב אדמתו שקל שיקולים מדיניים, וכחורש תלם ארוך לא ניסחף לסטיות קצרות מועד.

ברוב בלתי אפשרי הוליך לצעדים נוﬠזים, ובעל־חודו־של־קול פרץ והוליך לדרכים חדשות, שומר ﬠל קור רוח של קברניט ונותן הוראות מדויקות כשהכל סביבו כמרקחה. ב“אני מאמין” המפורסם שלו שבו פתח בל משפט, אמר אמת, הוא האמין באמת במה שאמר, לא עשה דבר בלי להאמין בו. איש בודד מרצון היה ומעורב במידת הצורך. לא התפאר במה שאין לו ובמה שהיה לו עורר אמון.

החיילים שנפלו, ההורים ששכלו בניהם, קרבנות הפיגועים והאירועים, דרכו אותו ליותר מאמץ במהלכי השלום, הוא חזר ואמר שבלי פתרון מדיני הכוח לבדו לא יכול לפתור. גם כששומעיו היו היסטריים וההסתות להגיב בחפזון עטו עליו כצרעות מכל צד.

אבל אלה לא היו צרעות. אלה היו אנשים שלא טרחו להסתיר את גסותם ואת שחצנותם את אלימותם ואת נבלותם, מלים אינן מתנדפות לחלל הריק הן מתאספות וגם המלים הגסות, עד שהן מוצאות את מי שיעשה מהן מעשים, כמו הרוצח מחברון כמו הרוצח מן הכיכר של הפגנת השלום.

בתוך כל התדהמה והראש ההמום אסור להניח להם לבעלי השלטים רבין בוגד, רבין רוצח, לצועקים ולמציירים נאצות, אסור להניח להם, אמור לסבול את רשותם להכין את הרצח הבא. צריך שירגישו היטב שהם בזויים ושהם מנודים ובלתי ניסבלים ושלא יצאו בלתי נענשים.

יש מן המוכן כל מיני אמירות על נפל באמצע הדרך, על היה איש וראו מה קרה. מה שקרה במוצאי שבת הוא נורא מאמירות אלה. קשה להבין מה קרה מפני שזה נורא מהבין. איך הולכים הלאה בלי יצחק רבין. אבל אולי זה גם רגע של התעשתות שבו הרבה אנשים תופשים שהם עם, עם גדול הולך בדרך אל השלום.


יזהר סמילנסקי. נשלח לאילנה שבו, ידיעות אחרונות, תכף אחרי הרצח.

המלצות קוראים
תגיות