בראשית ימי האינתיפדה דיברתי וכתבתי כנגד יצחק רבין, עם ה“לשבר את העצמות” שלו – ונישאר דוק של ריחוק בינינו.
עם תחילת מהלכי־השלום של הממשלה החדשה תמכתי בו לא רק בלי סייג אלא בהליכה שלימה איתו. הסיפור על מה היה בינינו הוא כמובן חסר חשיבות, ולא בא אלא רק כדי להראות את התפנית הגדולה. ואיך ראה פתאום יצחק רבין את כוכב הצפוִן לפניו וידע לאן בדיוק צריך ללכת מעתה ולאן להוליך, ומאז ועד ליל הרצחו לא חדל מללכת ולהוליך בכל עוצמתו הבלתי מבוטלת אל האור שניגלה לו ושהפך מעתה להיות לוודאות שלימה ולפקודת מבצע היסטורית. הוא ידע בברור שכלום בארץ לא יוכל להיפתח ולא יוכל להשתנות אם לא ייפתח מייד תהליך שלום שביטויו המעשי הוא ההסכם.
ההסכם, ההסכם הוא שם השינוי, ההסכם הוא האופן היחיד שיכול למנוע מלחמה ולבוא במקומה. הוא הכוח היחיד שיכול למנוע שימוש בכוח. וההסכם משמעו הודאה בשני. והודאה בשני פירושה הידברות והידברות פרושה פשרה, ופשרה פירושה וויתורים, וויתורים משמעם הסכמה לתת משהו תמורת משהו. וידיעה שאף צד לא יקבל את מלוא מלוא ואף צד לא יפסיּד את כל עולמו. והסכם שסיכומו אי אפשר שלאּ יהיה הנכונות לתת שטחים ולקבל אפס מלחמה.
וכאן צמח יצחק רבין ועלה מהר למלוא גדולתו. והיתה לו עמדה של עוצמה בעם, והוא השתמש בכולה כדי לקדם את ההליכה אל האור שניגלה לו. ואל ביסוס ההכרה שבלי פתרוִן פוליטי אין כוח, ויהיה הכוח חזק ככל שיהיה, שיש בכוחו לשנות את המציאות, להפסיק סכסוך עקוב מדם ולהתחיל חייֹ שכנות בשלום.
כמובן, שום דבר לא היה קל, לא מחוץ ולא מבית. העם ניפלג מייד למסרבי מסירת שטחים ולמסכימים בדלית ברירה. הפילוג היה קיצוני ומר ולעתים גם מחוספס וכוחני ובלתי בורר באמצעים. ואף על פי כן, בקואליציה בלתי אפשרית וברוב על חודו של קול, עמד רבין מלוא קומת הקברניט וניווט בכל עוצמתו ויוקרת סמכותו, כדי להשיג את השינוי, כדי להשיג נכונות להידבר על קח ותן, וכדי להשיג פשרה שתביא הסכם לשינוי המציאות [ה]מסרבת להשתנות בשני הצדדים.
חזק ועקשִן ומסור לדבר אחד, מתמרן ומנווט, נוגח קדימה ומושך אחריו, הלך אז רבין וגדל לעינינו, ברעננות של מנהיג צעיר, ובנסיוִן של חייל וותיק ובדבקות של מאמין גדול. ובלי להסתמא בקריאה לא נכונה של מפת האפשר והאי אפשר.
כעת גם גילה את החברות עם שמעוִן פרס, שאחר כל מה שהיה עכור ביניהם זמִן רב מדי, הם מצאו זה את זה ואת הדרך להיות משִלימים זה את זה. ועשו את הצמד המושך את העגלה הכבדה והשוקעת, לעתים עד עמוק בבוץ. לא קל לשנות הרגלים, לא קל לבטל סטיריוטיפים, לא קל למחוק חדשות, לא קל לעמוד בזעם הרחובות הכועסים, גם לא קל היה לגשת ללחוץ ידיו של עראפת, ובודאי לא היה קל לעמוד במכות הפיגועים והאירועים הנוראים שניחתו עלינו, ושרבים השתמשו בהם כהוכחה לכשלוִן ההסכמים.
להפוך את מה שנראה כאי אפשר חסום לאפשר פתוח, לא רק שזה דבר לא קל אלא שזה מהלך מפחיד, שמא מסתבכים, שמא מסתכנים ובודאי שמאבדים את הרגלי ההתמצאות הרגילה, ואנשים שונאים שינויים, שונאים איבוד שיווי משקל מורגל גם כשהוא לא נוח ועקום למדי, ואנשים שונאים להיקרא למה שלא נקראו כל ימי המדינה – לעשות הסכם עם הערבים, על ידי פשרה, וויתורים וקח ותן, ועל ידי הימור נועז על הביטחון.
רק איש כמו רבין יכול היה, ובתנאים הגרועים ביותר, לעורר אמון בקבלת הסיכון. הוא היה חייל, והוא היה ישר, והוא היה יציב, והוא היה דמות אב חזק. וכשהוא ושמעון יחד הוליכו את קצב השינויים ואת מהותם, היה כפל אישיותם נותן לציבור הרגשה מרגיעה משהו, אבל לפני הכל, הציבור ידע שאבא עושה רק לטובתם ולא יעשה דבר שיוכל לפגוע בהם. אבל לא כל הציבור. חלֵק חלַק עליו במסגרת הדמוקרטיה. חלק מרר את חייו בשם המיתולוגיה וחלק קטן גם זמם כנגדו, כשלוחי איזה ערכים מוחלטים שמחייבים אותם יותר מכל ערכי הדימוקרטיה.
אלה מצאו שליח עם אקדח והוא רצח את רבין היורד במדרגות עצרת השלום. מאחורי האחד קצת רחוק ממנו עמדו אחדים וקצת יותר רחוק עמדו יותר ובמרחק רחוק כבר עמדו רבים ומסביבם עמד אקלים חם ולח של הסכמה ועידוד. באופן שבאקדח שהחזיק הרוצח בידו – על ההדק לחצו רבים מורעלים כולם באותו סם לאומני־דתי ורצחו את האבא של השלום.
אבל המם את הארץ. קשה לסבול שמה שקרה – אמנם קרה. ומשהו מוכרח כעת לההשתנות. העם חייב להתבגר. ולעמוד כעת מאחורי איש אחד, איש שבור זוג, שיהיה קשה לו מאד ויצטרך לכל התמיכה כדי שיוכל להמשיך ולעשות כעת לבד מה שהיה קשה גם לשניים, ובלבד שהמסע לשלום לא רק שלא יהיה ניקטע, אלא שיהיה הולך ומגבר חיילים והולך וניפתח והולך ונימשך הלאה, עצוב יותר, אבל גם מבוגר יותר.
יזהר סמילנסקי, 1996
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.