רקע
נחום גוטמן
שְׁבִיל קְלִפּוֹת הַתַּפּוּזִים
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
גוטמן-כריכה.jpg

א.5.png

א6.png

נִשְׁאֲרוּ בְּיָדִי אַרְבָּעָה צִיּוּרִים יְשָׁנִים מִיָּמֶיהָ הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל תֵּל־אָבִיב. אִם הֵם מְטֻשְׁטָשִׁים קְצָת אַל תַּאֲשִׁימוּ אוֹתִי: יוֹבֵל שָׁנִים עָבְרוּ מֵאָז.

צִיּוּר זֶה מַרְאֶה אֶת הַמָּקוֹם שֶׁעָלָיו נִבְנְתָה הַשְּׁכוּנָה ''אֲחֻזַּת־בַּיִת', הִיא ‘תֵּל־אָבִיב’ שֶׁלְּאַחַר כַּמָּה שָׁנִים. הַקַּטָּר מִיָּמִין מוֹשֵׁךְ אֶת הָרַכֶּבֶת הַבָּאָה מִירוּשָׁלַיִם, וּבִמְקוֹם הַשִּׁקְמָה הָעוֹמֶדֶת עַל שָׁרָשֶׁיהָ הַגְּלוּיִים – נִצָב הַיּוֹם בִּנְיַן הַבַּנְק הַלְּאֻמִּי שֶׁבִּרְחוֹב הֶרְצְל. הַחִפּוּשִׁיוֹת שֶׁרָחֲשׁוּ בַּחוֹל – הָיוּ הָאֶזְרָחִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל הַמָּקוֹם.


א7.png

לֹא עָבְרוּ יָמִים רַבִּים – וְהַשְּׁכוּנָה נִבְנְתָה. זַעֲרוּרָה אַךְ מְתֻכְנֶנֶת וּשְׁרִירָה. זֶהוּ רְחוֹב הֶרְצְל שֶׁהִסְתַּיֵּם בְּבִנְיַן הַגִּמְנַסְיָה ‘הֶרְצְלִיָּה’ – אֲשֶׁר כַּיוֹם אֵינֶנּוּ עוֹד. בִּמְקוֹמוֹ הוֹלֵךְ וְנִבְנֶה בִּנְיָן הָעֲנָק הַגָּבוֹהַּ מִכָּל בִּנְיָנֵי הָעִיר. הַלַּיְלָה לֵיל יָרֵחַ, שְׁנֵי שׁוֹמְרִים וְכֶלֶב עוֹרְכִים ‘סִבּוּב’ מִסָּבִיב לַשְּׁכוּנָה הָרְדוּמָה.


א8.png

רְחוֹב הֶרְצְל הִתְפַּתַּח גַּם לַכִּוּוּן הַשֵּׁנִי אֶל מוּל שַׁעֲרֵי הָרַכֶּבֶת. הַיִּשּׁוּב גָּדַל וְעִם לַיְלָה הָיוּ כָּל הַתּוֹשָׁבִים יוֹצְאִים לָרְחוֹב, לְטַיֵל וְלָשֶׁבֶת עַל הַגְּדֵרוֹת.

מֵחַלּוֹנוֹת הַבַּיִת אֲשֶׁר בּוֹ גָּר הַכַּנָּר מַר הוֹפֶּנְקוֹ יָצְאוּ צְלִילֵי הַקּוֹנְצֶרְט הָרִאשׁוֹן שֶׁנִּשְׁמַע בֵּין גִּבְעוֹת הַחוֹל. עַל מַר הוֹפֶּנְקוֹ יְסֻפַּר בְּאַחַד הַפְּרָקִים הַבָּאִים.

הַחוֹל וְהַשְּׁמָמָה שֶׁמִּסָּבִיב הֵם הָיוּ הַקִּירוֹת שֶׁסָּגְרוּ עַל תּוֹשְׁבֵי הַשְּׁכוּנָה, וַעֲשָׂאוּם לִיחִידָה אַחַת. לֹא הָיוּ, אֲפִלּוּ, גְּדֵרוֹת בֵּין חָצֵר לְחָצֵר.


א9.png

וּלְבַסּוֹף הִנֵּה תְמוּנַת יוֹם הַשַּׁבָּת בְּתֵל־אָבִיב. הַמַּלְאָךָ בַּשָּׁמַיִם רַק לְמַעַן הָרשֶׁם. הָרְחוֹבוֹת הוֹמִים מֵאָדָם: תּוֹשָׁבֵי הַשְּׁכוּנָה וְתוֹשָׁבִי יָפוֹ יְהוּדִים וְעַרְבִים שֶׁהָיוּ בָּאִים לְטַיֵּל הָלוֹךְ וָשׁוֹב עַל הַמִּדְרָכוֹת וְהַכְּבִישׁ שֶׁל רְחוֹב הֶרְצְל.

כְּבָר נִכָּרוֹת גִּנּוֹת בַּחֲצֵרוֹת וּרְחוֹב הֶרְצְל כְּבַר נִרְאֶה כִּרְחוֹב. נִצְטָרְפוּ אֵלָיו הַתְחָלוֹת שֶׁל רְחוֹבוֹת נוֹסָפִים.

הִנֵּה עִם פֶּרֶק־זְמַן זֶה – כְּשֶׁלְּתֵל־אָבִיב כְּבָר דְּמוּת שֶׁל תֵּל־אָבִיב כְּפִי שֶׁהִיא שְׁמוּרָה בְּזִכְרוֹן אֶזְרָחֶיהָ הָרִאשׁוֹנִים – מַתְחִיל סִפּוּרִי.


א10.png

 

הַקְדָּמָה

זֶהוּ סִפּוּר מִימֵי מִלְחֶמֶת־הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה, בָּהּ כָּבְשׁוּ הַבְּרִיטִים אֶת הָאָרֶץ מִידֵּי הַצָּבָא הַתֻּרְכִּי. וְהוּא סִפּוּר דִּבְרֵי אֱמֶת, שֶּׁאֵינוֹ כָּתוּב לְמַעַן בִּדּוּחַ־דַּעַת, כִּי אִם מְסַפֵּר דְּבָרִים כַּהֲוָיָתָם. מִתּוֹךְ רָצוֹן שֶׁהַקּוֹרֵא יַרְגִּישׁ כְּאִלוּ הוּא עַצְמוֹ עָבַר אוֹתָם יָמִים. אִם אַצְלִיחַ בְּפֶרֶק רִאשׁוֹן – אֶכְתּוֹב שֵׁנִי, וְכָךְ עַד תֹּם דְּבָרַי. הַלְוַאי וַיַעֲלֶה הַדָּבָר בְּיָדִי.

נַחוּם גּוּטְמַן


א11.png

לֹא קָשֶׁה לְהַגְדִּיר מִי מִן הַשְּׁנַיִם קָצִין וּמִי מֵהֶם חַיָּל. אֲנִי אַחֲרָאִי בְּמֵאָה אֲחוּזִים שֶׁכָּךְ הָיָה בֶּאֱמֶת מַרְאֵה הַצָּבָא הַתֻּרְכּי בְּאוֹתָם הַיָּמִים. אָמְנָם יֵשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין הַצָּבָא שֶׁל אוֹתָם הַיָּמִים שֶׁהָיָה צָבָא עוֹתְ’מַנִי וּלְבֵין הַצָּבָא הַתֻּרְכִּי שֶׁל יָמֵינוּ.


 

הַקְדָּמָה שְׁנִיָּה

בְּאוֹתָם יָמִים הָיְתָה תֵּל־אָבִיב שְׁכוּנָה קְטַנָּה בַּתּ כַּמָּה עֲשָׂרוֹת בָּתִּים בִּלְבַד. כַּאֲשֶׁר הִתְחִיל הַצָּבָא הַבְּרִיטִי לְהִתְקַדֵּם מִמִּצְרַיִם לְעֵבֶר אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, צִוָּה מְפַקֵּד הַצָּבָא הַתֻּרְכִּי עַל תּוֹשָׁבֵי תֵּל־אָבִיב וְיָפוֹ לִנְדֹּד לִפְנִים הָאָרֶץ. בֵּין הַשְּׁאָר הֶעֱמִיסָה גַּם מִשְׁפַּחְתֵּנוּ כַּמָּה חֲפָצִים עַל עֲגָלָה וְנָדַדְנוּ לְפֶתַח־תִּקְוָה. רְחוֹבוֹת פֶּתַח־תִּקְוָה וּפַרְוָרֶיהָ הָיוּ מְלֵאִים מְהַגְּרִים שֶׁלֹּא מָצְאוּ לָהֶם מָקוֹם לָגוּר בּוֹ. מִשְׁפָּחוֹת רַבּוֹת בָּנוּ לָהֵן סֻכּוֹת מֵעַנְפֵי אֵקָלִיפְּטוּסִים וְהִתְיַשְּׁבוּ בָּהֶן. בֵּין הַשְּׁאָר גַּם מִשְׁפַּחְתֵּנוּ.

הַחַיָּלִים הַתֻּרְכִּיִּים הָיוּ מְשׁוֹטְטִים בָּרְחוֹבוֹת וְתוֹפְשִׂים אֶת הַבַּחוּרִים שֶׁלָּנוּ, שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּמְּטִים מִן הַצָּבָא. בַּחוּרֵינוּ הִשְׁתַּמְּטוּ מִגִּיּוּס לַצָּבָא הַתֻּרְכִּי, מִשּׁוּם שֶׁלא הָיָה כָּל טַעַם לִשְׁפֹּךְ אֶת דָּמֵנוּ בְּמִלְחָמָה שֶׁאֵינָהּ מִלְחַמְתֵּנוּ. הַצָּבָא הַתֻּרְכִּי שֶׁל אוֹתָם הַיָּמִים הָיָה צִבּוּר שֶׁל אֻמְלָלִים, עֲזוּבִים, רְעֵבִים, הַנְּתוּנִים לְמָרוּתָם שֶׁל קְצִינִים בּוּרִים וְאַכְזָרִים שֶׁלֹּא יָדְעוּ עַל מַה הֵם לוֹחֲמִים.

גָּמַרְתִּי עִם הַהַקְדָּמוֹת. לְאַחַר שֶׁתִּסְתַּכְּלוּ בְּצִיּוּר חַיָּל תֻּרְכִּי וְקָצִין תֻּרְכִּי שֶׁל אוֹתָם הַיָּמִים, נוּכַל לַעֲבֹר אֶל הַפֶּרֶק הָרִאשׁוֹן:


 

שֹׁד

בֹּקֶר אֶחָד נָעַלְתִּי אֶת נְעָלַי וְשָׁרַקְתִּי בְּרֶגֶשׁ. אֲנִי תָּמִיד נוֹעֵל אֶת נְעָלַי בְּרֶגֶשׁ, כִּי שָׂמֵחַ אֲנִי לַיּוֹם הֶחָדָשׁ שֶׁמַּתְחִיל. פִּתְאֹם שָׁמַעְתִּי קְרִיאוֹת לָעְזֶרָה:

– שׁוֹדְדִים, הַצִּילוּ!

פָּרַצְתִּי הַחוּצָה. רָאִיתִי לְפָנַי אֶת פִּיו הַפָּתוּחַ שֶׁל הַכַּוְרָן הַשָּׁכֵן, שֶׁהָיָה זָב דָּם. שְׁפָתָיו הַנְּפוּחוֹת הִתְנוֹעֲעוּ, אַךְ לֹא הֲבִינוֹתִי מַה הוּא דוֹבֵר.

הִבַּטְתִּי אֶל אֶצְבָּעוֹ הַמּוּשֶׁטֶת אֶל חֻרְשַׂת־הָאֵקָלִיפְּטוּסִים, שֶׁבָּה הִצִּיב אֶת כַּוְרוֹת הַדְּבוֹרִים שֶׁלּוֹ. שְׁנֵי חַיָּלִים תֻּרְכִּים עָמְדוּ שָׁם וְהָיוּ הוֹלְמִים בְּקַתּוֹת־רוֹבֵיהֶם עַל כַּוֶּרֶת אַחַת, שְׁכְּבָר הִתְנַפְּצָה.

רַצְנוּ כֻּלָּנוּ לַמָּקוֹם. הַכַּוְרָן פָּסַע לְפָנֵינוּ בִּצְעָדִים מֻחְלָטִים, כִּצְעָדָיו שֶׁל שְׁלִיחַ־צִבּוּר. כְּשֶׁהִגִּיעַ לְשָׁם – מָחָה בְּגַב־כַּפוֹ אֶת הַדַּם מֵעַל שְׂפָתָיו וְהִצִּיב עַצְמוֹ, פַּעַם שְׁנִיָּה בֵּין הַכַּוֶּרֶת וְהַחַיָּלִים.

חַיָּל אֶחָד שָׁלַף אֶת כִּידוֹנוֹ וְהִכָּה בּוֹ בֵּין כִּתְפֵי הַכַּוְרָן, עַל גַּבּוֹ. הַחֻלְצָה שֶׁנִּקְרְעָה הֶאְדִּימָה וְהִזִּילָה טִפּוֹת דָּם, שֶׁנָּשְׁרוּ לַחוֹל נוֹצְצוֹת, וּלְאַחַר רֶגַע נִסְפַּג בְּרָקָן.

הַכַּוְרָן לֹא נָפַל; הוּא הוֹסִיף לְהָנִיעַ שְׂפָתַיִם נְפוּחוֹת (מִן הַמַּכָּה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁקִּבֵּל, כְּשֶׁהִשְׁתַּדֵּל לִמְנֹעַ אֶת הַחַיָּלִים מִמְּלַאכְתָּם) וּמִלֵּט מִפִּיו דִּבּוּרִים:

– הַנִּיחוּ לַכַּוָרוֹת. הֵן עֲשׂוּיוֹת עֵץ מְשֻׁבָּח. לְפִי שִׁיטַת הַפְּרוֹפֶסוֹר גִּ’י־הֵיטְש וִינְגֶרְטוֹן מֵאוּנִיבֶרְסִיטַת בְּרוּקְלִין. קְחוּ דְבַשׁ; קְחוּ! אַךְ אַל תִּשְׁדְּדוּ אֶת הַכַּוָּרוֹת וְאַל תַּהַרְגוּ אֶת הַדְּבוֹרִים. אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם: אַל תָּעֵזּוּ, בּוּרִים, בּוּרִים!

הַחַיָּלִים הוֹסִיפוּ לְהַכּוֹת בְּקַתּוֹתֵיהֶם וּלְנַפֵּץ אֶת הַכַּוֶּרֶת בְּקֹר־רוּחַ. הַדְּבוֹרִים זִמְזְמוּ בְּבֶהָלָה גְדוֹלָה וְחָגוּ בַּעֲנָנָה שֶׁעָלְתָה וְיָרְדָה סְבִיב מְקוֹם הַהֶרֶס. מִתְרַחֲקוֹת, חוֹזְרוֹת וּמִתְרַחֲקוֹת.

הַחַיָּלִים שָׁלְחוּ לְאִטָּם אֶת יְדֵיהֶם אֶל חַלּוֹת־הַדְּבָשׁ, בָּצְעוּ וְשָׁאֲפוּ לְבֵין שִׂפְתוֹתֵיהֶם אֶת הַדְּבַשׁ הַנִּגָּר. הֵם לֹא שָׂמוּ לֵב לַדְּבוֹרִים, כְּאִלּוּ הָיוּ מְחֻסָּנִים בְּמַסֵּכוֹת מִפָּנָי עֲקִיצוֹתֵיהֶן.

גַּבּוֹת הַחַיָּלִים, שֶׁהָיוּ מֻפְנִים אֵלַי, הִבִּיעוּ בּוּרוּת אֲדִישָׁה. הֵם הָיוּ מְחֻסָּנִים מִפְּנֵי הַהַסְבָּרוֹת וְהַמְּחָאוֹת כְּמוֹ מִפְּנֵי עֲקִיצוֹת הַדְּבוֹרִים. הֵם לִקְּקוּ אֶת אֶצְבְּעוֹתֵיהֶם בִּלְשׁוֹנוֹתֵיהֶם. בִּגְדֵיהֶם הַבְּלוּיִים וּפְנֵיהֶם הַכְּחוּשִׁים עוֹרְרוּ רִגְשֵׁי רַחֲמִים. אִם כִּי מְשֻׁנֶּה לְרַחֵם עַל בּוֹזְזִים תּוֹקְפָנִיִּים. גַּם הַבָּעַת אֲדִישׁוּתָם לַזּוּלָת הֵנִיסָה כָּל רֶגֶשׁ רַחֲמִים מִן הַלֵּב. (כְּבַר אֵין לְךָ מַה לַעֲשׂוֹת, כִּי אִם לְרַחֵם עַל הַתּוֹקְפָן?)

בֵּינָתַיִם בָּאוּ עוֹד שְׁכֵנִים אֲחָדִים שֶׁהִקִּיפוּ יַחַד אֶת הַחַיָּלִים, כְּדֵי לִמְנֹעַ אוֹתָם מֵהֶרֶס נוֹסָף. אֵשֶׁת הַכַּוְרָן לֹא הִצְלִיחָה לְהַשְׁפִּיעַ עַל בַּעְלָהּ שֶׁיִּכָּנֵס לַצְּרִיף, לַחֲבשׁ פִּצְעוֹ. הוּא הוֹסִיף לְהַסְבִּיר אֶת מַעֲלוֹת כַּוְרוֹתָיו, כְּשֶׁהוּא חוֹסֵם בְּגוּפוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ אֲלֵיהֶן:

– אֶצְּלִי מַלְכָּה מְשֻׁבַּחַת… אַרְגָּזִים מְיֻחָדִים… אַתֶּם בּוּרִים!

אָז הוֹצִיא חַיָּל אֶחָד (הָיָה זֶה קָצִין) אֶקְדָּח וְאִיֵּם בּוֹ עָלֵינוּ. נְסוּגוֹנוּ צַעַד לְאָחוֹר וְנִשְׁאַרְנוּ עוֹמְדִים חַסְרֵי מַעַשׂ.

הַחַיָּלִים הִצְטַחֲקוּ, נִגְבוּ אֶת יְדֵיהֶם הַדְּבִיקוֹת בְּמִכְנָסֵיהֶם וְהִסְתַּלְּקוּ.

עַל אַף הַפְצָרוֹת אִשְׁתּוֹ לֹא מִהֵר הַכַּוְרָן לְהִכָּנֵס הַבַּיְתָה. רָאָה אֶת הַדְּבוֹרִים הַפְּצוּעוֹת שֶׁפִּרְפְּרוּ בַּחוֹל, דָּרַךְ עָלֵיהֶן וּרְמָסָן כְּדֵי לְקַצֵּר אֶת יִסּוּרֵיהֶן; אָז הוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ אֶל אִשְׁתּוֹ, וְהָלַךְ אַחֲרֶיהָ לַבַּיִת.


 

אַפִּיס מֶלִיפִיצָה

בָּא הַחוֹבֵשׁ מִבֵּית־הַמִּרְקַחַת לַחֲבשׁ אֶת פִּצְעוֹ. נִתְבָּרֵר שֶׁהַפֶּצַע שִׁטְחִי. הַכַּוְרָן שָׁכַב בְּמִטָּתוֹ, כְּשֶׁהוּא עֲדַיִן מוֹסִיף לְדַבֵּר, כַּנִּרְאֶה לְעַצְמוֹ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לְשׁוֹמְעָיו:

– אַפִּיס מֶלִיפִיצָה! (זֶה שְׁמָן הַמַּדָּעִי שֶׁל הַדְּבוֹרִים) הֲלֹא אֵין חֵקֶר לַעֲדִינוּת אֵיבְרֵיהֶן וּלְמִנְהֲגֵי חַיֵּיהֶן. הַצְהֻבָּה, הַקַּפְרִיסָאִית, הַקָּרוֹלִינִית הָאֲפוֹרָה הָעֲדִינָה, וְהַשְּׁחוֹרָה… אֶת הַשְּׁחוֹרוֹת אֲנִי מְנַסֶּה לְגַדֵּל מִשּׁוּם פּוֹרִיוּתָן. הַיָּפָה מִכֻּלָּן הִיא הָאִיטַלְקִיָּה הַצְּהַבְהֶבֶת. אוֹתָהּ גִּדַּלְתִּי בַּכַּוֶּרֶת שֶׁנִּפְּצוּ. פְּרָאִים! כַּמָּה עָמָל הִשְׁקַעְתִּי בְּאֵלֶּה! לָמֶד־לָמֶד־לַנְגְסְטְרוֹ – הוּא הָאִישׁ שֶׁגִּלָּה אֵיךְ לִרְדּוֹת דְּבַשׁ בְּלִי לְהַשְׁמִיד אֶת הַדְּבוֹרִים. הוּא וְאָלֶף־יוֹד רוּט, הֵם שֶׁלִּמְּדוּ אֶת הָעוֹלָם הַמּוֹדֶרְנִי אֵיךְ לְגַדֵּל דְּבוֹרִים. אַךְ מַה מְבִינִים הַפְּרָאִים? בְּקַתּוֹת הָרוֹבִים הוֹרְסִים הַכֹּל. קַל לַהֲרֹס, קַל מְאֹד…

כַּךְ דִּבֵּר וְהִסְבִּיר מָה עֵרֶךְ יֵשׁ לַדְּבוֹרִים וְאֵילוּ הֵם הַמִּינִים הַשּׁוֹנִים. לֵילוֹת רַבִּים בִּלָּה כַּנִּרְאֶה לְיַד מְנוֹרַת־הַנֵּפְט הַמְפֻיַּחַת, הַתְּלוּיָה לְיַד הַשֻּׁלְחָן הֶעָשׂוּי תֵּבוֹת־נֵפְט, וְהָגָה בַּסִּפְרוּת הַמַּדָּעִית עַל גִּדּוּל הַדְּבוֹרִים.

כַּאֲשֶׁר רָאָה שֶׁנִּשְׁאַרְתִּי הַיָּחִיד הַמַּקְשִׁיב לוֹ – נִשְׁתַּתֵּק וְעָצַם אֶת עֵינָיו.

יָצָאתִי מֵחֶדְרוֹ עַל בְּהוֹנוֹתַי. הוּא נִרְאָה שָׁזוּף וְכָחוּשׁ מְאֹד עַל הַכַּר הַלָּבָן. אַךְ מַרְאֵהוּ לֹא הָיָה עָלוּב כָּל עִקָּר. אָדָם הַמָּסוּר לְמַחְשְׁבוֹתָיו וּלְמַעֲשָׁיו לְעוֹלָם אֵינוֹ נִרְאֶה עָלוּב – וַאֲפִלּוּ אִם הִכּוּהוּ בְּפָנָיו וּשְׂפָתָיו נְפוּחוֹת.


א15.png

– זֶה מַצְחִיק?

– לֹא, זֶה מַכְאִיב. (שִׂימוּ לֵב, לָרָהִיטִים שֶׁהִתְקַנּוּ לָנוּ).



 

שָׁלשׁ אִיטַלְקִיּוֹת

שַׁבְתִּי לְסֻכָּתֵנוּ, סַבְתָּא קִבְּלָה אֶת פָּנַי בְּבַת־שְׂחוֹק שֶׁל בֹּקֶר־טוֹב וְנָתְנָה בִּי אֶת עֵינֶיהָ הַנְּבוֹנוֹת. וּכְאִלּוּ הֵבִינָה מִיָּד כָּל מַה שֶׁקָּרָה וְהָיִיתִי לוֹ עֵד. לִפְעָמִים נִדְמֶה לִי שֶׁעֵינֶיהָ יוֹדְעוֹת גַּם לְנַחֵשׁ אֶת הַבָּאוֹת. הִיא קָרְאָה אוֹתִי לַשֻּׁלְחָן, לַאֲרוּחַת־הַבֹּקֶר.

אַךְ יָשַׁבְתִּי עַל הַסַּפְסָל – נִתַּרְתִּי מִמּוֹשָׁבִי כְּאִלּוּ הִתְיַשַּׁבְתִּי עַל גֶּחָלִים. לֹא, לֹא הִתְיַשַּׁבְתִּי עַל גֶּחָלִים: דְּבוֹרִים עָקְצוּ אוֹתִי. שָׁלשׁ דְּבוֹרִים מָצְאוּ לָהֶן מַחְסֶה בִּבְגָדַי. שְׁלָשְׁתָּן הִשְׁאִירוּ בִּי בָּזֶה הָרֶגַע אֶת עָקְצֵיהֶן.

הָיוּ אֵלּוּ שָׁלשׁ אִיטַלְקִיּוֹת צְהַבְהַבּוֹת, מֵהַיָּפוֹת בְּיוֹתֵר, כְּפִי שֶּׁלִּמֵּד אוֹתִי הַכַּוְרָן. לָמָּה עָקְצוּ הַדְּבוֹרִים אוֹתִי? מָה הַשֵּׂכֶל וּמָה הַהַצְדָּקָה? שָׁאַלְתִּי וַאֲנִי שׁוֹאֵל גַּם כָּעֵת – וְאֵין לִי תְּשׁוּבָה. אַךְ עוֹד אָשׁוּב לָזֹאת בְּהֶמְשֵׁךְ הַסִּפּוּר.


 

בְּשֵׁם הָאֱלֹהִים

לְאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲכַלְתִּי אֶת אֲרוּחַת־הַבֹּקֶר, כַּמּוּבָן, – בַּעֲמִידָה. אַךְ גָּמַרְתִּי אוֹתָהּ, אָמְרָה אֵלַי סַבְתָּא (אַגַּב, תָּמִיד הָיְתָה סַבְתָּא דוֹבֶרֶת עִמִּי לְאַחַר שֶׁאָכַלְתִּי. אָכֵן, זוֹ מִדָּה נְבוֹנָה):

– בְּנִי, קוּם וּבְרַח. אֲנִי בָּאָה כָּעֵת מִן הַשּׁוּק. חַיָּלִים תֻּרְכִּיִּים מְשׁוֹטְטִים בָּרְחוֹבוֹת: רְעֵבִים וּפְרָאִים. שׁוֹדְדִים כָּל מַה שֶׁיְּכוֹלִים. הַקְּצִינִים שֶׁלָּהֶם צָדִים בָּחוּרִים לְשָׁלְחָם לַצָּבָא אוֹ כְּדֵי לְקַבֵּל שֹׁחַד־שִׁחְרוּר. לְעֵינַי צָדוּ צוֹלֵעַ – וְגַם אוֹתוֹ תָּפְשׂוּ. הֵם יְכוֹלִים לְהַחְלִיט שֶׁגַּם אַתָּה, בֶּן הֶחֲמֵשׁ־עֶשְׂרֵה, כְּבָר בְּגִיל הַצָּבָא. בְּנִי, אֵין מָקוֹם פֹּה לִצְעִירִים. שׁוּב מִיָּד לְתֵל־אָבִיב, לִפְנֵי שֶׁהַצָּבָא הַתֻּרְכִּי יַקִּיף אֶת כָּל פֶּתַח־תִּקוָה.

סַבְתָּא שָׂמָה בְּכִיסִי רֶבַע כִּכַּר־לֶחֶם מִקֶּמַח־דּוּרָה, הִשְׁהֲתָה אֶת עֵינֶיהָ עַל פָּנַי וְהוֹסִיפָה:

– תַּפּוּזִים תִּמְצָא בַּדֶּרֶך. לֵךְ, בְּשֵׁם הָאֱלֹהִים.

* * * * *

כַּעֲבֹר רְגָעִים אֲחָדִים כְּבַר נִמְצֵאתִי בִּשְׁבִיל צַר, בֵּין הַפַּרְדֵּסִים; חוֹמֵק מִלָּלֶכֶת בַּדְּרָכִים, מְשַׁפְשֵׁף אֶת מְקוֹם הָעֲקִיצוֹת, צוֹעֵד לְתֵל־אָבִיב, וְחוֹשֵׁב: – לֹא נִתַּן לִי לִגְמֹר אֶת הַשִּׁיר שֶׁשָּׁרַקְתִּי הַבֹּקֶר בְּרֶגֶשׁ. אֲנִי הִגַּעְתִּי עַד לִגְבוּלוֹת הַמּוֹשָׁבָה – וְאַתֶּם לִתְחִלָּתוֹ שֶׁל פֶּרֶק ב', אֲשֶׁר שְׁמוֹ:


 

פַּרְדֵּסִים מֵתִים

יְרִיּוֹת רוֹבִים וּמְכוֹנוֹת־יְרִיָּה נִשְׁמְעוּ בַּהַפְסָקוֹת לֹא קְצוּבוֹת, מֵאֵי־אֵלּוּ מְקוֹמוֹת, מֵעֵבֶר לַפַּרְדֵּסִים.

לִפְעָמִים נִשְׁמַע רִשְׁרוּשׁ הַכַּדּוּרִים, שֶׁחָדְרוּ בִּשְׁרִיקָה מְהִירָה אֶל בֵּין עֲלֵי הָעֵצִים. הֶעָלִים הַפְּצוּעִים רָעֲדוּ עַל שַׁרְבִיטֵיהֶם, עַד שֶׁחָזְרוּ לְקַדְמוּתָם הַשְּׁקֵטָה.

בֻּלְבּוּלִים צְהֻבֵּי בֶּטֶן וּשְׁחֹורֵי רֹאשׁ נִתְּרוּ בְּאִי־מְנוּחָה בֵּין הַגְּדֵרוֹת. הַשְּׁבִילִים הָיוּ שׁוֹמְמִים מֵאָדָם. עַל שַׁעֲרֵי הַפַּרְדֵּסִים נִתְלוּ הַשַּׁרְשְׁרָאוֹת עִם מַנְעוּלִים סְגוּרִים. בֵּין הָעֵצִים לֹא נִרְאוּ כָּל פּוֹעֲלִים, שֶׁהָיִינוּ רְגִילִים לִרְאוֹתָם עֲסוּקִים תָּמִיד בְּהַתְקָנַת הַ“צַלָּחוֹת” סְבִיב עֲצֵי הֶהָדָר, לְקַבֵּל אֶת מֵי הַהַשְׁקָאָה. אֲפִלּוּ צְעָדֵי הַפּוֹעֲלִים, שֶׁהָיוּ תָּמִיד עֲמֻקִּים וּשְׁקוּעִים בְּאַדְמַת הַחֹמֶר הַרְטֻבָּה, נִמְחוּ מִזְּמַן; וְהַ“צַלָּחוֹת” – אֵין לְהַכִּירָן, כִּי כֻּסּוּ עֵשֶׂב.

בָּתֵּי הַמַּשְׁאֵבוֹת עָמְדוּ סְגוּרִים, וְהַחַלּוֹנוֹת וְהַדְּלָתוֹת שֶׁנֶּחְסְמוּ בִּקְרָשִׁים, נִרְאוּ כְּעֵינֵי עִוֵּר. עַכְבִישִׁים טָווּ אֶת רִשְׁתוֹתֵיהֶם בֵּין הַיָּדִיּוֹת וְהַמַּנְעוּל. לֹא נִשְׁמַע קוֹל פְּלִיטוֹת הַמַּשְׁאֵבוֹת: טְיוּ…טְיוּ… שֶׁהָיוּ מַשְׁרוֹת הַרְגָּשַׁת רְוָיָה וָקֶבַע עַל תּוֹשָׁבֵי הַמּוֹשָׁבָה.


 

לֹא, לֹא… סְלִיחָה!

כֵּן, סְלִיחָה! אֵינִי יָכוֹל לַעֲבֹר עַל פְּנֵי בְּאֵרוֹת בְּפַרְדֵּסִים בְּלִי לְסַפֵּר עֲלֵיהֶן.

לֹא פַּעַם נִזְדַּמֵּן לִי לָרֶדֶת בְּסֻלַּם הַבַּרְזֶל לְתוֹךְ עֹמֶק הַבְּאֵר. הָיָה זֶה מַסָּע לְתוֹךְ בֶּטֶן־הָאֲדָמָה, לְתוֹךְ רֵיחַ שֶׁל רְטִיבוּת וַאֲפֵלָה. לְאַחַר שֶׁיָּרַדְתִּי לְסוֹפָהּ, הִלְבַּשְׁתִּי אֶת הַחֲגוֹרָה עַל הַגַּלְגַּל וְעָלִיתִי בְּדַרְכִּי חֲזָרָה, וְעִם כָּל דְּרִיכַת כַּף־רֶגֶל עַל שְׁלַבֵּי הַבַּרְזֶל וְיִשּׁוּרָהּ הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁאֲנִי חוֹזֵר אֶל הָאוֹר, אֶל הַבָּרוּר וְהַיָּדוּעַ. אַךְ בְּתוֹךְ לִבִּי נִשְׁאֲרוּ גַּעְגּוּעִים טְמִירִים לַחֵיק הֶחָמִים וְהָרָוֶה שֶׁל הַבְּאֵר.

כְּשֶׁאַתָּה רוֹאֶה אֶת הַמַּיִם פּוֹרְצִים בְּשִׂמְחָה, וּבְקוֹל שִׁכְשׁוּךְ וּבְבוּעוֹת־קֶצֶף לְתוֹךְ הַבְּרֵכָה שֶׁבַּפַּרְדֵּס, וּמִתְפַּשְּׁטִים בְּעִיגּוּלִים רְחָבִים וּצְלוּלִים – אַתָּה תָּמֵהַּ: הָאֵלֶּה הֵם אוֹתָם הַמַּיִם הַשְּׁקֵטִים הָרְדוּמִים שֶׁבְּתַחְתִּית הַבְּאֵר?

כַּמָּה נָעִים לְהִתְהַפֵּך בִּשְׁנָתְךָ עַל צִדְּךָ, כְּשֶׁאָזְנֶיךָ קוֹלְטוֹת אֶת קוֹל נְשִׁימַת הַמַּשְׁאֵבוֹת. מְחַיֵּךְ אַתָּה לְמַרְאֵה הַצִּנּוֹר, שֶׁנִּרְאָה לְךָ בַּדִּמְיוֹן, כְּשֶׁהוּא מֵרִיק מִתּוֹךְ לוֹעוֹ סֶרֶט בִּלְתִּי פּוֹסֵק שֶׁל מַיִם. וַדַּאי, אֵין בְּרָכָה טוֹבָה מֵאֲשֶׁר אֲדָמָה רְווּיָה – אֲנִי אוֹמֵר לְעַצְמִי כְּשֶׁאֲנִי דּוֹרֵךְ בְּאַדְמַת הָאָבָק שֶׁבַּשְּׁבִיל.

בֵּין צְרוֹר יְרִיּוֹת לְמִשְׁנֵהוּ הִשְׂתָּרֵר שֶׁקֶט מְשֻׁנֶּה, הֲרֵה־אָסוֹן, שֶׁהֵעִיק עַל הָאָזְנַיִם, וְגָזַל אֶת הַמְּנוּחָה בְּאוֹתָהּ מִדָּה שֶׁעָשׂוּ זֹאת הַיְּרִיּוֹת. כָּל הַנּוֹף כְּאִלּוּ חָדַל לִנְשֹׁם. כַּמָּה זְמַן אֶפְשָׁר לֹא לִנְשֹׁם?

אָנָא, הַשִׁיבוּ לִי: מָתַי יִצְעַד בַּשְּׁבִילִים הָאֵלֶּה הַמְחַלֵּל הַפֶּלְאִי, שֶׁלְּקוֹל צְלִילֵי חֲלִילוֹ יָקוּמוּ הַחַיִּים מֵחָדָשׁ בַּפַּרְדֵּסִים הַשּׁוֹמְמִים, וְהַכֹּל יַתְחִיל לִנְשֹׁם, וְהַמַּיִם יְפַכּוּ מֵחָדָשׁ?


 

אִם אֶתָּפֵס – מָה אַגִּיד?

פֶּגֶר גָּמָל, כָּבֵד וָרַךְ, הָיָה מוּטָל בַּשְּׁבִיל וְחָסַם אֶת הַמַּעֲבָר. רֹאשׁוֹ הַמָּאֳרָךְ הָיָה מוּטָל בִּתְנוּעָה שֶׁל הִתְפַּנְּקוּת וְגִלָּה אֶת תַּלְתַּלֵּי זְקָנוֹ הָרַךְ, כְּאִלּוּ פָּשַׁט אֶת צַוָּארוֹ כְּדֵי שֶׁיְּחַכְּכוּ לוֹ מִתַּחַת לְרֹאשׁוֹ. הַגָּמָל נִפְגַּע, כַּנִּרְאֶה, מִירִיּוֹת הָרוֹבִים. אֵימַת הַחַיָּלִים נָפְלָה גַּם עַל הַבֶּדְוִים, שֶׁעָלוּ מִן הַדָּרוֹם עִם גְּמַלֵּיהֶם לְמִרְעֶה בִּסְבִיבוֹת הַמּוֹשָׁבָה, לָכֵן לֹא יָצְאוּ לְחַפֵּשׂ אֶת גְּמַלָּם הָאָבוּד.

תַּנִּים אֲחָדִים נָבְרוּ בְּתוֹךְ כֶּרֶס הַגָּמָל הַפְּתוּחָה, כְּשֶׁהֵם מְטַלְטְלִים אֶת זַנְבוֹתֵיהֶם בְּהִתְרַגְּשׁוּת גְּדוֹלָה. הֵם חִרְחֲרו בְּחִשּׂוּף שִׁנַּיִם זֶה לָזֶה, כְּשֶׁסָּחֲבוּ בִּרְעַבְתָּנוּת אֶת הַמֵּעַיִם הָאֲרֻכִּים. לֹא בְּרָצוֹן פִּנּוּ לִי אֶת הַמַּעֲבָר.


א18.png

אַף שֶׁהַשָּׁמַיִם הָיוּ בְּהִירִים כַּאֲשֶׁר הֻרְגַּלְנוּ, וְעַל אַף רִשְׁרוּשָׁם הַנָּעִים שֶׁל עֲלֵי הֶהָדָר הָעֲסִיסִיִּים, לֹא הָלַכְתִּי בְּלֵב קַל.

אִם אֶתָּפֵשׂ בִּידֵי הַחַיָּלִים, שֶׁיִשְׁאָלוּנִי מַה מַּעֲשַׂי בַּגְּבוּלוֹת הַקִּיצוֹנִיִּים שֶׁל הַמּוֹשָׁבָה – מָה אַגִּיד?

לֹא יָדַעְתִּי מֶה עָלַי לְהָשִׁיב, וְלָכֵן רַק הֵחַשְׁתִּי אֶת צְעָדַי. סַבְתָּא וַדַּאי שֶׁכְּבָר פִּנְּתָה אֶת הַצַּלָּחוֹת מֵעַל הַשֻּׁלְחָן וְיָצְאָה לֶחָצֵר, לִשְׁטֹף אוֹתָן בְּמַיִם. חָזְרָה לַסֻּכָּה אֲשֶׁר קָרָאנוּ לָהּ “הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ”, אוֹתָהּ הֲקִימוֹנוּ בְּחֻרְשַׁת הָאֵקָלִפְּטוּסִים, בֵּין שְׁאָר הַסֻּכּוֹת שֶׁהֵקִימוּ מִשְׁפְּחוֹת הַמְהַגְּרִים.

הִיא הוֹלֶכֶת וְכִתְמֵי הַצֵּל וְהָאוֹר עוֹלִים־יוֹרְדִים וְחוֹלְפִים עַל גַּבָּהּ. נִכְנֶסֶת לַסֻּכָּה וְשָׂמָה אֶת הַצַּלָּחוֹת בֵּין הַמַּקְלוֹת שֶׁהִתְקִינָה מֵעַנְפֵי הָאֵקָלִפְּטוּסִים – מִין רָהִיט שֶׁסִּדְּרָה לָהּ לְיִבּוּשׁ צַלָּחוֹת.

עַתָּה, וַדַּאי, נוֹתֶנֶת אֶת מִשְׁקָפֶיהָ עַל אָזְנֶיהָ (הָאֵסֶל הַשְּׂמָאלִי שָׁבוּר). דֶּרֶךְ מִשְׁקָפַיִם אֵלֶּה נִרְאִים אִישׁוֹנֶיהָ מֻגְדָּלִים וְסַקְרָנִיִּים. בַּאֲנָחָה קַלָּה מִתְיַשֶּׁבֶת הִיא עַל הַשְּׁרַפְרָף וּבַהֲרָמַת גַּבּוֹת עֵינֶיהָ מַתְחִילָה לִקְרֹא בְּ“צְאֶינָה וּרְאֶינָה”.

רֵיחַ חָרִיף שֶׁל עֲלֵי הָאֵקָלִפְּטוּס, שְׁכְּבָר נִתְיַבְּשׁוּ מַשְׁרֶה מְנוּחָה.

כָּל קּוֹל שֶׁמַּשְׁמִיעָה סַבְתָּא – רִשְׁרוּשׁ

נַעֲלֵי־הַבַּיִת שֶׁלָהּ בַּשָּׁעוֹת הַמֻּקְדָּמוֹת שֶׁל הַבֹּקֶר, כְּשֶׁהִיא מַשְׁכִּימָה הָרִאשׁוֹנָה, נְקִישׁוֹת הַמִּכְסִים־שֶׁעַל־הַסִּירִים בִּשְׁעוֹת הַצָּהֳרַיִם, וקוֹל הַכִּסֵּא שֶׁמֻּכְנָס הַבַּיְתָה עִם חֲרִיקַת הַמַּנְעוּל הַנִּסְגָּר לִשְׁנַת הַלַּיְלָה – כָּל הַקּוֹלוֹת הָאֵלֶּה הַבָּאִים מִמֶּנָּה מַשְׁרִים בִּטָּחוֹן שֶׁל חַיִּים תְּקִּינִים.

כְּשֶׁהִתְחַלְתִּי לְצַיֵּר וַאֲנִי בֶּן שְׁמוֹנֶה, רָצִיתִי כְּמּוּבָן לְצַיֵּר אֲנָשִׁים. אַךְ הֵם תָּמִיד עֲסוּקִים וְלֹא פִּנּוּ עַצְמָם לֵישֵׁב לְפָנַי. הִנֵּה מֵאָז הִרְגַּלְתִּי עַצְמִי, כְּשֶׁאֲנִי מוֹצֵא אֶת סַבְתָּא קוֹרֵאת בְּסֵפֶר, לֵישֵׁב מוּלָהּ וּלְצַיְּרָהּ. הַרְבֵּה שָׁעוֹת שֶׁל תַּעֲנוּג עָבְרוּ עָלַי כְשֶׁאֲנִי מִסְתַּכֵּל בְּכָל פְּרָט שֶׁבְּפָנֶיהָ וְנִתְפָּשׂ לִפְעָמִים לְדִבְרֵי הַסֵּפֶר שֶׁקָּרְאָה מִתּוֹכו. סַבְתָּא בַּבַּיִת – אשֶׁר בַּבַּיִת.

הַצִּיּוּרִים מֵאוֹתָם הַיָּמִים כְּבָר הִצְהִיבוּ, אַךְ אֲנִי שׁוֹמֵר עֲלֵיהֶם. מַרְאֵהֶם מַרְתִּיחַ אֶת לִבִּי כְּמוֹ אוֹתָן טִפּוֹת זְעַרְעָרוֹת הַקּוֹפְצוֹת בְּמֶרֶץ וּמַתְסִיסוֹת בְּתוֹךְ כּוֹס מֵי־סוֹדָה טְרִיִּים.

כְּשֶׁאָמְרָה לִי “בְּשֵׁם הָאֱלֹהִים” – הָאִם הָיְתָה סַבְתָּא בְּטוּחָה שֶׁעוֹד נִתְרָאֶה?


א20.png

 

טוֹב שֶׁלּא תֵּדַע אֶת שְׁמִי

פִּתְאֹם נִשְׁמְעָה אִוְשַׁת עָלִים מִצַּד יָמִין, וּמִתּוֹךְ גֶּדֶר הַמִּימוֹזוֹת יָצָא אֵלַי אָדָם, שֶׁעָשָׂה בְּיָדָיו תְּנוּעוֹת שֶׁל מִי שֶּׁנִּזְהָר מִדְּקִירוֹת קוֹצִים שֶׁבַּגָּדֵר. בָּחוּר שָׁזוּף. נִתְחַיֵּךְ אֵלַי וְאָמַר:

"רָאִיתִי אוֹתְךָ עוֹד מֵרָחוֹק. חָשַׁבְתִּי שֶׁאַתָּה דָוִד. מֵעַתָּה נֵלֵךְ יַחַד. אַךְ אַתָּה אֵינְךָ מְמַהֵר… יֵש לְמַהֵר!

וְאָמְנָם, מִיָּד נָתַן לִי הַדְגָּמָה שֶׁל “מַה־זֶּה־הֲלִיכָה־מְהִירָה”. הִתְחִיל לְהָנִיעַ יָדָיִם בְּמֶרֶץ, בַּחֲצָאֵי־קְשָׁתוֹת סְבִיב חֲזֵהוּ וּבְהוֹשָׁטַת רַגְלַיִם לְתוֹךְ חֲלַל הָאֲוִיר.

– זֶה לֹא צְחוֹק, – אָמַר – יוֹרִים, יֵשׁ לְמַהֵר.

כַּדּוּרִים הִבְקִיעוּ דֶּרֶךְ סִבְכֵי הַמִּימוֹזוֹת שֶׁבְּצִדֵּי הַשְּׁבִיל וְהִשְׁאִירוּ בָּאָבָק סִימָנִים, כְּמוֹ שֶׁמַּשְׁאִירוֹת הַלְּטָאוֹת.

– אַתָּה בֶּאֱמֶת לֹא דָוִד? – שָׁאַל אוֹתִי פִּתְאֹם.

–­ לֹא דָוִד; וְכִי אֵינְךָ מַכִּיר אֶת דָּוִד?

– אָמְרוּ לִי שֶׁאַחֲרֵי פֶּגֶר הַגָּמָל אֶפָּגֵשׁ עִם דָּוִד.

– מִי אָמַר לְךָ?

– וְאַחֲרֵי גִבְעַת הַחַמְרָה הָרִאשׁוֹנָה אֶפָּגֵשׁ עִם סוּרְקֶס.

– וְאֶת סוּרְקֶס אַתָּה מַכִּיר?

– סַךְ הַכֹּל אֲנַחְנוּ צְרִיכִים לִהְיוֹת שְׁלשָׁה. מָה שִּׁמְךָ?

– נַחוּם.

– אוֹתְךָ לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ לִפְגֹּשׁ. אֲבָל אֵין דָּבָר. טוֹב שֶׁלא תַּכִּיר אוֹתִי וְלֹא תֵּדַע מַה שְּׁמִי. אִם יִתְפְּשׂוּ אוֹתָנוּ פֹּה הַתֻּרְכִּים, יַאֲשִׁימוּ אוֹתָנוּ בְּרִגּוּל.

פֹּה חֲזִית. אַתָּה יוֹדֵעַ מַה עוֹשִׂים לִמְרַגְּלִים בַּחֲזִית? יֵשׁ לְמַהֵר!

כְּאִשּׁוּר לִדְבָרָיו נִשְׁמְעוּ צְרוֹרוֹת דְּחוּפִים שֶׁל מְכוֹנוֹת־יְרִיָּה. הִרְגַּשְׁתִּי בַּגָּרוֹן מַשֶּׁהוּ – שֶׁאֵינוֹ רוֹצֶה לָרֶדֶת וְאַף לֹא לַעֲלוֹת. וּמִתַּחַת לַלֵּב, בִּתְחִלָּתָהּ שֶׁל הַבֶּטֶן, מִין חָלָל רֵיק, מָאוּס וְכָבֵד. הָרַגְלַיִם אִבְּדוּ אֶת מִשְׁקָלָן וְהִתְחִילוּ לְהִתְרוֹמֵם וְלִדְרֹךְ מִבְּלִי שֶׁאַרְגִּישׁ אֶת מַגָּעָן עִם הָאֲדָמָה. כְּבַר שָׁכַחְתִּי שֶׁהָיוּ לִי שָׁלשׁ אִיטַלְקִיּוֹת בַּיַּשְׁבָן…

אֶגְלֵי זֵעָה צָנְחוּ מֵעַל פָּנַי וְנִסְפְּגוּ בַּחֻלְצָה. בֵּין עַצְמוֹת הַשֶּׁכֶם נִתְמַשֵּׁךְ וְיָרַד לוֹ זַרְזִיף שֶׁל זֵעָה, וְהָרוּחַ (נִדְמֶה לִי שֶׁהִתְחִילָה רוּחַ לִנְשֹׁב) צִנְנָה אֶת הַזֵּעָה.


 

מִכָּאן מַתְחִילָה פָּרָשַׁת קְלִפּוֹת הַתַּפּוּזִים

– אַתָּה יוֹדֵעַ – אָמַר לִי הַבָּחור – עוֹד לֹא גִּלִיתִי בְּשׁוּם מָקוֹם אֶת קְלִפּוֹת הַתַּפּוּזִים.

– אֵיזֶה קְלִפּוֹת?

– שֶׁל תַּפּוּזִים.

– אֵיזֶה תַּפּוּזִים?

– שֶׁל דָּוִד.

– לְמָה אַתָּה מִתְכַּוֵּן?

–אִם תִּרְ־אֶה מִצַד יָ־מִין שֶׁל הַדֶּ־רֶךְ שָׁלשׁ קְלִיפּוֹת שֶׁל תַּ־פּוּ־זִים, מֻ־נָּחוֹת בְּצוּ־רַת סֶגּוֹל – תָּגְ־גְ־גִּיד לִי.

בְּשֶׁל קֶצֶב הַהֲלִיכָה הַמְּהִירָה הָיִינוּ מְקַטְעִים בְּמִלִּים מֵחֹסֶר נְשִׁימָה. אַךְ לָמָּה אֲנִי אוֹמֵר הֲלִיכָה? כְּבַר מִזְּמַן עֶבְרָה הֲלִיכָתֵנוּ וְהָיְתָה לְמִין רִיצָה בְּהוּלָה.


 

וִילוֹן בַּחַלּוֹן וְסַפְסָל בַּפֶּתַח

אֲנִי מְחֻיָּב לְהַרְגִּיעַ אֶת עַצְמִי. אֵינֶנִּי מֵבִין מַה רוֹצֶה הַבָּחוּר. הוּא הֵטִיל בִּי בֶּהָלָה וְעוֹשֶׁה רשֶׁם שֶׁל אָדָם שֶׁיּוֹדֵעַ מַה הוּא אוֹמֵר. מַה עוֹשָׂה סַבְתָּא כָּעֵת? נָעִים לַחְשֹׁב עָלֶיהָ.


וַדַּאי נִכְנְסָה אַל בֵּית הַכַּוְרָן, לִרְאוֹת מַה שְּׁלוֹמוֹ. וַדַּאי שֶׁמַּצִּיעָה לוֹ לָשִׂים עַל הַמֵּצַח תַּחְבֹּשֶׁת שֶׁל מֵי חֹמֶץ. זוֹהִי הַתְּרוּפָה שֶׁל סַבְתָּא לְכָל מַכְאוֹב. עַל אֶשְׁנַבֵּי הַסֻּכָּה שֶׁלָּנוּ תָּלְתָה סַבְתָּא וִילוֹנוֹת לְבָנִים. הֵם מְסַנְּנִים אֶת הָאוֹר וְהָרוּחַ מַשִּׁיבָה אוֹתָן בְּנַחַת. צָרִיךְ – אָמְרָה אָז סַבְתָּא – שֶׁנַּרְגִּישׁ עַצְמֵנוּ גָּרִים בְּבַיִת זֶה יְשִׁיבַת קֶבַע. וְאָמְנָם, מִסְתּוֹבֶבֶת סַבְתָּא בַּשֶּׁטַח הַקָּטָן שֶׁל הַסֻּכָּה, כְּאִלוּ זֶהוּ בֵּיתָהּ הַמְרֻוָּחַ שֶׁעָזְבָה בִּרְחוֹב הֶרְצְל בְּתֵל־אָבִיב.

סֻכָּתֵנוּ מְשַׁמֶּשֶׁת מִטְבָּח, חֲדַר־אֹכֶל וַחֲדַר־שֵׁנָה. יֵשׁ חֵן מְיֻחָד בִּתְנוּעוֹתֶיהָ, שֶׁאֵינָן צְרִיכוֹת לְהִתְאָרֵךְ כְּדֵי לָגַעַת בְּמַה שֶּׁהִיא רוֹצָה לָגַעַת. הַשְּׁכֵנוֹת בָּאוּ לִרְאוֹת אֶת הַוִּילוֹנוֹת וְחִיְּכוּ לְמַרְאָם. חִיּוּךְ רִאשׁוֹן שֶׁהוֹפִיעַ עַל פְּנֵיהֶן מִיּוֹם שֶׁעָזְבוּ אֶת יָפוֹ.

כְּשֶׁרָאֲתָה סַבְתָּא שֶׁנְּשֵׁי הַמְהַגְּרִים מְחַכּוֹת לְתוֹר הַמַּגְהֵץ – כִּי רַק נָשִׁים בּוֹדְדוֹת עָלָה בְּדַּעְתָּן לָקַחַת עִמָּן מַגְהֵץ לַדֶּרֶךְ – בִּקְשָׁה מִמֶּנִּי שֶׁאַתְקִין סַפְסָל מֵעַנְפֵי אֵקָלִיפְּטוּס לְיַד סֻכַּת בַּעֲלַת הַמַּגְהֵץ. מָצָאתִי מַסְמְרִים מֻחְלָדִים וְיִשַּׁרְתִּי אוֹתָם. עַל הַסַּפְסָל הָיָה מָקוֹם לְשֵׂשׁ נָשִׁים. סַבְתָּא אָמְרָה: “סַפְסָל זֶה, נַחוּם, יְקָרֵב אֶת הַלְּבָבוֹת וְיַשְׁרֶה יְדִידוּת בְּשׁוּרַת הַסֻּכּוֹת”.

עַל סַפְסָל זֶה יוֹשְׁבוֹת נָשִׁים וּמְשִׂיחוֹת בֵּינֵיהֵן. עַל סַפְסָל זֶה סִפְּרָה סַבְתָּא בְּפֵרוּט רַב עַל כָּל מִינֵי מַאֲכָלִים וּמַאֲפֵה, וּבְפֵרוּט לֹא קָטָן מֵהֶם כֵּיצַד הִשִּׂיאָה אֶת שָׁלשׁ בְּנוֹתֶיהָ.


א23.png

הֶסְבֵּר לְצִיּוּר:

לְיַד בֶּרֶז הַמַּיִם עוֹמְדִים הַפַּחִים, כִּי הַמַּיִם

זוֹרְמִים רַק שָׁעָה אַחַת בְּיוֹם. מֵעֵץ הָאֵקָלִפְּטוּס הַגָּרוּעַ

הֵקִימוּ הַמְּהַגְּרִים עֶשְׂרִים סֻכּוּת.

אֶת חֶרְמֵשׁ הַיָּרֵחַ צִיַּרְתִּי מִשּׁוּם שֶׁאֲנִי

אוֹהֵב אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא תָלוּי בַּשָּׁמַיִם לְלֹא דְרִישַׁת

תְּשׂוּמֶת־לֵב.


עַל סַפְסָל זֶה סִפְּרָה אֵשֶׁת הַסַּנְדְּלָר, כְּשֶׁהִיא מַחֲזִיקָה בְּיָדָהּ אֶת קְצֵה שִׂמְלַת הַתִּינֹקֶת הָרוֹצָה לְהַרְחִיק לִזְחֹל, בְּאֵילוּ מְסִבּוֹת פָּגְשָׁה בְּמִי שֶׁעָתִיד לִהְיוֹת בַּעֲלָהּ. עַל סַפְסָל זֶה מִתְיַשֵּׂב הַצּוֹלֵעַ וּמְחַלֵּל בַּחֲלִילוֹ.

– אַגִּיד אֶת הָאֱמֶת, – אָמְרָה שְׁכֵנָה אַחַת שֶׁיָּשְׁבָה עַל הַסַּפְסָל, – נִדְמֶה לִי שֶׁתְּלָאוֹת הַהֲגִירָה אִחֲדוּ אוֹתָנוּ וְנוֹתְנוֹת לָנוּ אֲפִלּוּ… (שָׁאֲפָה לִרְוָחָה אֶת רֵיחַ הָאֵקָלִפְּטוּסִים וְהִבִּיטָה בַּשָּׁמַיִם שֶׁהִוְרִידוּ מִן הַשְּׁקִיעָה) תַּעֲנוּגוֹת שֶׁלּא יְדַעְנוּם בְּסִמְטוֹת יָפוֹ.

סַבְתָּא יוֹדַעַת לְתַכְנֵן דְּבָרִים. הִיא מִין אִשָּׁה שֶׁכָּזֹאת.


 

שָׁלשׁ קְלִפּוֹת

פִּתְאֹם הִתְחִיל הַבָּחוּר לָרוּץ בְּיֶתֶר שֵׂאֶת וְהִשְׁאִיר אוֹתִי מֵאֲחוֹרָיו. רָאִיתִי אֶת סֻלְיוֹת נְעָלָיו הַמְשֻׁפְשָׁפוֹת. מִצַּד יָמִין שֶׁל הַדֶּרֶךְ נֶעְצַר וְהוֹרָה בְּאֶצְבָּעוֹ. שָׁלשׁ קְלִפּוֹת תַּפּוּזִים הָיוּ מֻנָּחוֹת בְּצוּרַת סֶגּוֹל.

– אַתָּה רוֹאֶה? שֶׁל דָּוִד! נְמַהֵר!

הַבָּחוּר הִתְחִיל לָרוּץ בִּמְהִירוּת. אִם מִשּׁוּם שֶׁרָצָה לְמַהֵר לִמְצֹא אֶת דָּוִד, וְאוּלַי מִשׁוּם שֶׁכַּדּוּרֵי מְכוֹנוֹת־הַיְרִיָּה הִתְחִילוּ לְטַאטֵא אֶת הַחוֹל שֶׁבַּשְּׁבִיל.

כַּמָּה מֵהֶם חָלְפוּ כְּבָזָק עַל פְּנֵי הַחוֹל, וְכַמָּה מֵהֶם, שֶׁבָּאוּ תְּשׁוּשִׁים מִן הַמֶּרְחָק שֶׁעָבְרוּ, הִתְחַפְּרוּ בַּחוֹל וְנִשְׁאֲרוּ מוּטָלִים, כְּאִלּוּ הִתְעַלְּפוּ.

מוּבָן שֶׁגַּם אֲנִי רַצְתִּי בְּכָל כֹּחוֹתַי: אָלֶ“ף – מִפַּחַד הַכַּדּוּרִים, בֵּי”ת – מִשּׁוּם שֶׁרָצִיתִי לְהַשִּׂיג אֶת הַבָּחוּר וְלָדַעַת סוֹף־סוֹף מַה עִנְיַּן הַקְּלִפּוֹת וּמַה מַעֲשָׁיו, וְגִימֶ"ל – מִשּׁוּם שֶׁחָשַׁשְׁתִּי לְהִשָּׁאֵר יָחִיד. הַנָּכוֹן הוּא שֶׁרַצְתִּי עֵקֶב שָׁלשׁ הַסִּבּוֹת יַחַד.

פָּנַי נִשְׁתַּלְהֲבוּ וְהִרְגַּשְׁתִּי שֶׂכָּל שֶׁאָכַלְתִּי בַּאֲרוּחַת־הַבֹּקֶר בְּיוֹם מְקֻלָּל זֶה נִתְכַּוֵּץ כְּאֶגְרוֹף, וְהָיָה מוּטָל כָּאֶבֶן בְּקֵבָתִי, וְהִיא שׁוֹקֶקֶת כַּאֲגוֹרָה בְּקֻפְסַת הַקֶּרֶן־הַקַּיֶּמֶת וְגוֹרֶמֶת לִי דְקִירוֹת בְּצִדִּי הַיְמָנִי (בִּסְבִיבוֹת הַטְּחוֹל) הַמַּקְשׁוֹת עַל הָרִיצָה.

הֶחְלַטְתִּי שֶׁאִם אַגִּיעַ לִקְצֵה הַשְּׁבִיל, שָׁם לְיַד הָעֵץ, אֵעָצֵר לָפוּשׁ, יִהְיֶה מַה שֶׁיִּהְיֶה. אַךְ כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לְשָׁם נַעֲשָׂה לִי “חֹשֶׁךְ בָּעֵינַיִם”: מַמָּשׁ עִם סִיּוּם הַשְּׁבִיל מָצָאנוּ לְרַגְלֵינוּ שׁוּחַת־הֲגַנָּה עֲמֻקָּה. הָיְתָה כַּנִּרְאֶה עֲזוּבָה, אַךְ בְּתַחְתִּיתָהּ הָיוּ מוּטָלִים רוֹבִים אֲחָדִים, וּבְצִדָּהּ – עֲרֵמַת פִּגְזֵי תּוֹתָח עֲרוּכִים בְּפִירָמִידָה.

– אֵין זֶה מָקוֹם בִּשְׁבִילֵנוּ, לְהִמָּצֵא בְּתוֹךְ חֲפִירַת־הֲגַנָּה צְבָאִית בִּקְצֵה הַחֲזִית – חָשַׁבְתִּי.

– עַתָּה – אָמַר הַבָּחוּר – שַׁנֵּס אֶת מָתְנֶיךָ

וְהִתְכּוֹנֵן לְמֵרוֹץ גָּדוֹל. אַתָּה רוֹאֶה אֶת גִּבְעוֹת־הַחוֹל הָאֵלּוּ? זֶהוּ שֶׁטַח גָּלוּי מְצֻיָּן, וּמַתְאִים בְּיוֹתֵר בִּשְׁבִילֵנוּ לִקְלֹט בַּאֲחוֹרֵינוּ כַּדּוּרִים אֲחָדִים. צָרִיךְ שֶׁנַּעֲבֹר אוֹתָן מַהֵר וְנִצְנַח שָׁם, מֵאַחֲרֵי הַגִּבְעָה הָאֲדֻמָּה.

וִתַּרְתִּי כְּבָר עַל הַחְלָטָתִי לַעֲמֹד לָפוּשׁ מִן הַדְּקִירוֹת שֶׁבְּצִדִּי הַיְּמָנִי. שָׁאַפְתִּי אַוִּיר מְלֹא רֵאוֹתַי, כְּמִי שֶׁמִּתְכּוֹנֵן לִצְלִילָה רַבָּתִי.


א25.png

לֹא צָלַלְתִּי.

לֹא נִתַּן לָנוּ זְמַן מַתְאִים לַהֲכָנָה – כִּי פִּתְאֹם הוֹפִיעָה עַל אַחַת הַגְּבָעוֹת שֶׁמִּיָּמִין שׁוּרַת פָּרָשִׂים דּוֹהֲרִים. הַפָּרָשִׁים חָבְשׁוּ כּוֹבְעֵי־בַּד מְשֻׁלָּשִׁים, כְּפִי שֶׁהָיוּ מַדֵּי הַחַיָּלִים הַתֻּרְכִּים. בְּאֵין בְּרֵרָה הָיִינוּ אֲנוּסִים לִקְפֹּץ לְתוֹךְ חֲפִירַת הַהֲגַנָּה הָעֲזוּבָה.

בְּרֶגַע זֶה אֲנַחְנוּ כְּבַר מְרַגְּלִים – לְפִי חֻקֵּי כָּל צָבָא שֶׁהוּא בָּעוֹלָם. רַעְיוֹן זֶה צִנֵּן אֶת לִבִּי כְּמוֹ שֶׁמְּצַנֶּנֶת סֻכָּרִיַּת מֶנְטָה אֶת הַלָּשׁוֹן.

הַפָּרָשִׁים לֹא גִּלּוּ אוֹתָנוּ. בְּיִתְרוֹן אֶחָד זָכִיתִי: הַלֵּב, שֶׁהִתְחִיל לִדְפֹּק בִּמְהִירוּת, הֶחֱרִישׁ אֶת אָזְנַי וְשָׁכַחְתִּי אֶת הַדְּקִירוֹת בַּצַּד.

הַבָּחוּר הֵחֵל לִבְדֹּק אֶת אָרְכָּהּ שֶׁל הַחֲפִירָה – אַךְ כְּשֶׁהִתְרוֹמֵם, רָאָה בְּמֶרְחָק לֹא גָדוֹל מֵאִתָּנוּ פֶּתַח שֶׁל מַחְצֶבֶת אַבְנֵי כֻּרְכָּר.

– בּוֹא אַחֲרַי! – קָרָא אֵלַי.

עָלִינוּ וְרַצְנוּ אַל פֶּתַח הַמַּחְצֵבָה. – כָּאן אָנוּ בְּטוּחִים יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר בַּחֲפִירָה, – אָמַר, – כָּאן לֹא יַחְשְׁדוּ בָּנוּ בְּרִגּוּל.

הַיְּרִיּוֹת גָבְרוּ. בְּרִאשׁוֹנָה קָשֶׁה הָיָה לְהַבְחִין בֵּין מִינֵי הַיְּרִיּוֹת הַשּׁוֹנִים. אוּלָם לְאַט לְאַט לָמְדָה הָאֹזֶן לְהַבְחִין בֵּינֵיהֶם.

מְנוּחָה מְשֻׁנָּה יָרְדָה עָלֵינוּ. הַלְמוּת לִבִּי פָּסְקָה בְּלִי שֶׁהִרְגַּשְׁתִּי מָתַי קָרָה הַדָּבָר. חָשַׁבְתִּי: “כַּמָּה טוֹב לִהְיוֹת רָחוֹק מִכָּאן”.

הַבָּחוּר הוֹכִיחַ שֶׁאֵינוֹ שַׁתְקָן. שָׂמַחְתִּי עַל כָּךְ. הוּא הָיָה מְדַבֵּר בְּשֶׁקֶט, אַךְ לְלֹא הַפְסָקוֹת. כְּמִנְהָגוֹ לֹא עָנָה לִי עוֹד עַל אַף שְׁאֵלָה אַחַת שֶׁהִצַּגְתִּי לוֹ. אַךְ הוּא דִּבֵּר! כָּל שֶּׁדִּבֵּר בִּמְסִיבּוֹת אֵלֶּה מְכַנֵּס אֲנִי בְּפֶרֶק אֶחָד שֶׁאֲנִי קוֹרֵא לוֹ:


 

הֶסְבֵּר מְדֻיָּק אֵיךְ אֶפְשָׁר לִהְיוֹת מוּגָן מִפְּגִיעַת כַּדּוּרִים וְשִׂיחָה עַל פְּצָעִים טוֹבִים וּפְצָעִים רָעִים

(אני מקוה שלפרק זה יש ערך ותועלת לכל מי שיקרא אותו)


יָשַׁבְתִּי בְּשֶׁקֶט, לָחוּץ אֶל הַקִּיר הַמְחֻסְפָּס, וְהִקְשַׁבְתִּי לְדִבְרֵי הַבָּחוּר. הוּא מְדַבֵּר וַאֲנִי מַקְשִׁיב, אַךְ עֵינַי הָיוּ נְתוּנוֹת בְּאוֹתָהּ שָׁעָה לְחִפּוּשִׁית־זֶבֶל אַחַת, שֶׁגָּלְלָה בִּשְׁקִידָה אֶת כַּדּוּרָהּ. אֵין סָפֵק, שֶׁהִסְתַּכְּלוּת זוֹ הִרְגִּיעָה אוֹתִי. חִפּוּשִׁית זוֹ עוֹרְרָה בְּלִבִּי רְגָשׁוֹת שֶׁל קִנְאָה, עַל שֶׁהִיא אֵינָה רְדוּפָה וְאֵינָהּ חָשָׁה בַּמִּלְחָמָה שְׁבֵּין שְׁתֵּי הַחֲזִיתוֹת.

הַבָּחוּר דִּבֵּר:

– הֲכִי טוֹב זֶה כְּשֶׁהַכַּדּוּר פּוֹגֵעַ בַּיָּד אוֹ בָּרֶגֶל. לְעֻמַּת כַּדּוּר בָּרֹאשׁ – הֲרֵי זֶה מַמָּשׁ תַּעֲנוּג. וְכַדּוּר שֶׁל רוֹבֶה הוּא סֻכָּרְיָּה מוּל רְסִיס. הַכַּדּוּר חָלָק וְנוֹצֵץ וָחַד. הָרְסִיס הוּא מֻחְלָד, קוֹרֵעַ אֶת הַבָּשָׂר. צָרִיךְ לְהָגֵן עַל הָרֹאשׁ בַּיָּדַיִם, אוֹ, אִם נוֹחַ לְךָ – בָּרַגְלַיִם. אֶת הַיָּדַיִם וְהָרַגְלַיִם יֵשׁ לְהַפְקִיר. פָּחוֹת יָד, יוֹתֵר יָד – אֵין לְכַךְ חֲשִׁיבוּת מְרֻבָּה. יֵשׁ לִי בֶּן־דּוֹד אֶחָד, שֶׁהָיָה חַיָּל בַּמִּלְחָמָה הָרוּסִית עִם הַיַּפָּנִים. הָיָה לוֹ מַזָּל לְקַבֵּל תָּמִיד פְּצָעִים טוֹבִים. בִּזְכוּתָם הוּא חַי עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וְיֵשׁ לוֹ


א27.png

שָׁלשׁ מֶדַלְיוֹת שֶׁל זָהָב. אַךְ כָּל שָׁלשׁ הַמֶּדַלְיוֹת לֹא הוֹעִילוּ לַהֲנִיעוֹ לְהַמְשִׁיךְ לַעֲסֹק בְּשֶׁקֶט בַּחֲנוּתוֹ שֶׁבְּעִיר־הַבִּירָה. הוּא הִגֵּר מֵרוּסְיָה, אֲבָל לֹא מִשּׁוּם שֶׁהַפְּצָעִים שֶׁלּוֹ לֹא הָיוּ טוֹבִים בֶּאֱמֶת – כִּי אִם מִשּׁוּם שֶׁהַמֶּמְשָׁלָה הָרוּסִית הָיְתָה רָעָה. הוּא אוֹמֵר שֶׁכָּל הַפְּצָעִים שֶׁלּוֹ הָיוּ טוֹבִים מִשּׁוּם שֶׁהָיָה שׁוֹפֵךְ עֲלֵיהֶם מִיָּד “ווֹדְקָה”. זֶה נָכוֹן, זוֹהִי דִיזֶנְפֶקְצִיָּה, חִטּוּי בָּעִבְרִית. אֶלָּא שֶׁמִּתּוֹךְ הֶרְגֵּל הָיָה בֶּן־דּוֹדִי שׁוֹפֵךְ ווֹדְקָה גַם לִגְרוֹנוֹ. יוֹצֵא שֶׁלִּפְעָמִים פְּצָעִים טוֹבִים מְבִיאִים נֶזֶק. אֲבָל זֶה לֹא בְּאַשְׁמָתָם.

וְאִם רוֹצֶה אַתָּה דֻגְמָה טוֹבָה לְפֶצַע רַע – אֲסַפֵּר לְךָ עַל בֶּן־דּוֹד אַחֵר שֶׁלִּי. זֶה הָיָה בִּזְמַן הַפְּרָעוֹת שֶּׁעָשׂוּ הָרוּסִים בַּיְּהוּדִים בָּעִיר קִישִׁינוֹב. בֶּן־דּוֹדִי זֶה “חָטַף” פֶּצַע רַע בְּרֹאשׁוֹ. יֵשׁ לְהַגִּיד לִזְכוּתוֹ: הוּא גַם הִנְחִיל לָרוּסִים פְּצָעִים רָעִים, רָעִים בֶּאֱמֶת. הוּא זָרַק עֲלֵיהֶם פְּצָצָה שֶׁהֵכִין בְּבֵיתוֹ בְּתוֹךְ בַּקְבּוּק שֶׁל דְּיוֹ. שִׁבְעָה פּוֹרְעִים נִשְׁאֲרוּ דְבוּקִים לָרִצְפָּה, עִם פְּצָעִים רָעִים לְלֹא תַּקָּנָה, וּכְתָמִים שֶׁל דְּיוֹ לְתוֹסֶפֶת. עוֹד הַיּוֹם מְצֻלָּקִים פָּנָיו שֶׁל בֶּן־דּוֹדִי זֶה, וְהָעַרְבִים קוֹרְאִים לוֹ “בַּטָּטָה”, זֹאת אוֹמֶרֶת: תַּפּוּחַ־אֲדָמָה. פָּנָיו דּוֹמִים בֶּאֱמֶת לְתַפּוּחַ־אֲדָמָה. לֹא נָעִים לְהַבִּיט בָּהֶם. אַךְ זֶה טוֹב – כִּי הָעַרְבִים מְכַבְּדִים אוֹתוֹ מְאֹד וּמְפַחֲדִים לָבוֹא לִגְנֹב עֲנָבִים מִכַּרְמוֹ. הִנֵּה, הוּא מְשַׁמֵּשׁ לָנוּ דֻגְמָה טוֹבָה לְפֶצַע רַע. פֶּצַע רַע, אִם אֵינֶנּוּ גוֹרֵם לְמוֹתוֹ שֶׁל אָדָם – יָכוֹל לְהָבִיא לוֹ גַם בְּרָכָה.


* * * * *

בָּזֶה אֲנִי מֵבִיא שְׁנִי צִיּוּרִים וְצִלּוּם כְּדֵי

לְהוֹכִיחַ אֶת צִדְקַת דִּבְרֵי הַבָּחוּר. דָּאַגְתִּי וְהִצְלַחְתִּי

לִמְצֹא אוֹתָם.

הֶסְבֵּר לַצִּיּוּר “בֶּן־הַדּוֹד” שֶׁבְּדַף 31: בִּמְרוּצַת הַשָּׁנִים הָיָה לִי הָאשֶׁר לִפְגּשׁ בְּבֶן־הַדּוֹד “בַּטָּטָה”. כְּשֶׁשָּׁאַלְתִּי עָלָיו בְּמּוֹשָׁבָה הֶרְאוּ לִי כֻּלָּם בְּאֶצְבַּע עַל גִּבְעָה אַחַת וְאָמְרוּ:

– הַבֵּט שָׁמָּה: עִם רֶדֶת הַשֶּׁמֶשׁ הוּא מוֹפִיעַ שָׁם.

אָמְנָם מָצָאתִי אוֹתוֹ עוֹמֵד שָׁם עִם עֶרֶב, מְזֻמָן לִשְׁמִירָה. הָעַרְבִים לֹא נָגְעוּ לְרָעָה בְּכַרְמוֹ; אֶפְשָׁר מִשּׁוּם פָּנָיו, כְּפִי שֶׁהִסְבִּיר הַבָּחוּר, אֲבָל גַּם מִפְּנֵי שֶׁהָיָה מוֹפִיעַ חָמוּשׁ יָפֶה, כְּפִי שֶׁצִּיַּרְתִּי אוֹתוֹ.

– רֵאשִׁית כֹּל – אָמַר לִי – צָרִיךְ לֹא לְהִתְרַגֵּשׁ וְלִהְיוֹת אָדִישׁ. (זֹאת אֶפְשָׁר לְהַכִּיר בַּעֲמִידַת הָרַגְלַיִם הַמְפֻשָּׂקוֹת:

א) שֵׁנִית, כְּלֵי־נֶשֶׁק. אָמְנָם, הָרוֹבֶה הוּא עַתִּיק (רְאוּ אֶת הַחִטּוּבִים בַּקַּת):

ב) וּמְקוֹמוֹ יוֹתֵר בַּמּוּזֵיאוֹן מֵאֲשֶׁר עַל כָּתֵף שׁוֹמֵר – אוּלָם הָעֲרָבִים אוֹהֲבִים אוֹתוֹ. כְּדֵי לִירוֹת בּוֹ צָרִיךְ לִשְׁפֹּךְ לְתּוֹךְ הַצִּנּוֹר אֲבַק־שְׂרֵפָה וּבְמוֹט הַבַּרְזֶל:

ג) גַּם לִדְחֹס אוֹתוֹ פְּנִימָה. כְּשֶׁיּוֹרִים בּוֹ יוֹצֵאת מִקְלַחַת שֶׁל כַּדּוּרִים קְטַנִּים שֶׁמִּתְפַּזְּרִים לְכָל אַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם. אֵינְךָ יָכוֹל לָדַעַת לְאָן הֵם מַגִּיעִים. לִפְנֵי יוֹם כִּפּוּר אֲנִי שָׂם קְצָת שֶׁמֶן בַּ“שַּׁבְּרִיֶּה” (פִּגְיוֹן):

ד) כְּדִי שֶׁלֹּא תַּעֲלֶה חֲלוּדָה. אִם אַתָּה חָמוּשׁ הֵיטֵב – סִיֵּם “בַּטָּטָה” – הָעֲרָבִים מְפַחֲדִים מִמְּךָ. זֹאת לָמְדוּ מִמֶּנִּי כָּל רִאשׁוֹנֵי הַשּׁוֹמְרִים. כֻּלָּם מַכִּירִים אוֹתִי. הָעִקָּר לֹא לְהִתְרַגֵּשׁ! – וְשִׁבֹּלֶת בַּפֶּה – מְבִיאָה תָּמִיד מַזָּל!

ומַה בְּיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית?


א29.png

הַבָּחוּר הוֹסִיף לְאַלְּפֵנִי בִּינָה בְּהִלְכוֹת מִלְחָמָה: – "כְּשֶׁיֵּשׁ יְרִיּוֹת שֶׁל רוֹבִים, יוֹדֵעַ כָּל תִּינוֹק: צָרִיךְ לִשְׁכַּב עַל הַבֶּטֶן. גּוּף רָבוּץ הוּא מַטָּרָה קְטַנָּה יוֹתֵר לְכַדּוּרִים. אוּלָם פְּצָצוֹת, פְּגָזִים אֵלֶּה, הַנִּקְרָאִים “שְׁרַפְּנֶלִים” – הֵם עִנְיָן אַחֵר. הַשְּׁרַפְּנֶלִים מִתְפּוֹצְצִים בָּאֲוִיר, בְּגֹבָהּ, וּמִשָּׂם הֵם מַמְטִירִים בָּרָד שֶׁל רְסִיסֵי מַתֶּכֶת. אִם תּוֹסִיף לִשְׁכַּב עַל קֻרְקְבָנְךָ – תְּקַבֵּל מָנָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר מַן הַמִּקְלַחַת הַזֹּאת. בְּמִקְרֶה זֶה מֻתָּר לְךָ לַעֲשׂוֹת כָּל מַה שֶּׁעוֹלֶה בְּדַעְתְּךָ. תְּקַבֵּל רְסִיס – תְּקַבֵּל רְסִיס. לֹא תְּקַבֵּל – לֹא תְּקַבֵּל.

חָשׁוּב שֶׁלֹּא תַּעֲמֹד צָמוּד לָאָדָם שֵׁנִי. שְׁנַיִם מְהַוִּים מַטָּרָה גְּדוֹלָה יוֹתֵר. רְסִיס אֶחָד יָכוֹל פִּתְאֹם

“לְהַשְׁחִיל” אֶת הָאֶחָד, לַעֲבֹר, כְּמוֹ בְּמִסְדְּרוֹן, וְלִפְגֹּעַ גַּם בַּשֵּׁנִי. זֶהוּ! לִשְׁנֵי אֲנָשִׁים יֵשׁ שְׁנֵי גוֹרָלוֹת.

לִשְׁנֵי אֲנָשִׁים צְמוּדִים – רַק גּוֹרָל אֶחָד. וְלֹא תָּמִיד זֶהוּ גוֹרָל טוֹב!"


הַחִפּוּשִׁית הַטּוֹבָה

חִפּוּשִׁית־הַזֶּבֶל הִצְלִיחָה, סוֹף־סוֹף, לְגוֹלֵל אֶת כַּדּוּרָהּ וְיָצְאָה מִן הַפֶּתַח, כְּשֶׁהִיא מַשְׁאִירָה מֵאֲחוֹרֶיהָ שְׁבִיל נֶחְמָד שֶׁל עֲקֵבוֹת, בְּדוֹמֶה לִשְׁבִילִי הַתְּפָרִים שֶׁל מְכוֹנַת־תְּפִירָה. כַּאֲשֶׁר הִתְרוֹמַמְתִּי לִרְאוֹת לְאָן הִיא נִכְנֶסֶת, גִּלִּיתִי בַּשֶּׁקַע מִתַּחַת לָעֵץ שֶׁמִּמּוּלֵנוּ שָׁלשׁ קְלִפּוֹת שֶׁל תַּפּוּזִים.

– הִנֵּה קְלִפּוֹת! – צָעַקְתִּי. הַבָּחוּר הִפְסִיק אֶת סִפּוּרוֹ וְקָרָא בְּשִׂמְחָה: – אֵלֶּה הֵן שֶׁל סוּרְקֶס! נְמַהֵר!

הוּא הֵכִין עַצְמוֹ לָצֵאת מִן הַבּוֹר, אַךְ בְּאוֹתוֹ רֶגַע נִשְׁמַע קוֹל רַעַשׁ אַדִּיר. הָאֲדָמָה רָעֲדָה וּמִן הַגִּבְעָה שֶׁמִּמּוּל עָלָה עֲנָן עָשָׁן כָּבֵד. זוֹ הָיְתָה יְרִיַּת תּוֹתָח. אָנוּ בִּטְוָח יְרִיּוֹת תּוֹתָחִים…

בְּאֵין בְּרֵרָה נִשְׁאַרְנוּ יוֹשְׁבִים בִּמְקוֹמֵנוּ. עָבַר פֶּרֶק זְמַן עַד שֶׁשָּׁמַעְנוּ שׁוּב אֶת קוֹל הַפְּגָזִים. עַד אָז הִסְפִּיק הַבָּחוּר לְהַסְבִּיר לִי מַשֶּׁהוּ עַל תּוֹתָחִים. עַל זֶה אֲנִי חוֹזֵר בַּפֶּרֶק שֶׁאֲנִי קוֹרֵא לוֹ –


 

דַּעְתּוֹ שֶׁל גֶּנֶרָל סוּבוֹרוֹב

ב33.png

תַּצְלוּם זֶה נַעֲשֶׂה בִּשְׁנַת 1882. צָדַקה הַבָּחוּר: קְנֵי הַתּּוֹתָחִים הָיוּ מִתְפּוֹצְצִים בִּשְׁעַת הָעבוֹדָה.

הַגֶּנֶרָל סוּבוֹרוֹב הַגָּדוֹל (גֶּנֶרָל מְפֻרְסָם מִזְּמַן מִלְחֶמֶת נַפּוֹלֵיאוֹן) אָמַר: הַחֶרֶב וְהַכִּידוֹן עֲדִיפִים בַּמִּלְחָמָה מִתּוֹתָחִים. הַכַּדּוּר – שׁוֹטֶה, וְאִלּוּ הַכִּידוֹן – בֶּן־חַיִל. פְּעֻלַּת הַחֶרֶב אוֹ הַכִּידוֹן מְגַלָּה מִיָּד אֶת הַתּוֹצָאוֹת. הַמַּכָּה שֶׁנָּחֲתָה – נָחֲתָה וּפָגְעָה בְּאָדָם שֶׁרָצִיתָ לִפְגֹּעַ בּוֹ. הַתּוֹתָח הוּא גָדוֹל, כָּבֵד, מַרְעִישׁ, מַרְעִיד, אַךְ סָפֵק אִם עָשָׂה אֶת שְׁלִיחוּתוֹ. נְחוּצִים שְׁלשָׁה פְּגָזִים כְּדֵי לִפְגֹּעַ בְּחַיָּל אֶחָד. סָפֵק אִם פָּגַע בַּמַּטָּרָה, סָפֵק אִם נִפְגַּע מִי־שֶׁהוּא שֶׁעָמַד שָׁם. הֶעָשָׁן וְהָאָבָק מַסְתִּירִים אֶת הַתּוֹצָאוֹת. וְאֵין גַּם לִשְׁכֹּחַ שֶׁהַתּוֹתְחָן עַצְמוֹ נִמְצָא בִּשְׁתֵּי סַכָּנוֹת:

סַכָּנָה רִאשׁוֹנָה: שֶׁתֶּחֱרַשְׁנָה אָזְנָיו מִן הָרַעַשׁ.

סַכָּנָה שְׁנִיָּה: שֶׁיִּתְפּוֹצֵץ יַחַד עִם הַתּוֹתָח.

(עוֹד לֹא הִגִּיעוּ בְּאוֹתָם הַיָּמִים לְבִטָּחוֹן מֻחְלָט בְּתַעֲשִׂיַּת הַתּוֹתָחִים).


ב1.png

–“וַאֲנִי”, – אָמַר הַבָּחוּר, "סְתָם בָּחוּר־מוֹשָׁבָה; אֵינֶנִּי מַסְכִּים לְדַעְתּוֹ זוֹ שֶׁל הַמָּנוֹחַ הַגָּדוֹל סוּבוֹרוֹב. אֵינֶנִּי מֵבִין גָּדוֹל בְּתַכְסִיסֵי הַמִּלְחָמָה הַמּוֹדֶרְנִית – וְגַם לֹא כָּל כַּךְ בְּתַכְסִיסֵי הַמִּלְחָמָה הַיְשָׁנָה; אַךְ כְּשֶׁשּׁוֹמֵעַ אֲנִי יְרִיּוֹת תּוֹתָח, מֵעֵין זוֹ שֶׁנַּפְלָה אֶתְמוֹל בַּשּׁוּק הַמֶּרְכָּזִי בְּפֶתַח־תִּקְוָה – אֲנִי מַחֲוִיר, אֲנִי נִשְׁאָר תָּקוּעַ בַּמְּקוֹמִי, מַרְגִּישׁ פַּחַד מָהוּל בְּרֶגֶשׁ שֶׁל כָּבוֹד רַב אֶל הַתּוֹתָח. הַיְרִיָּה הִיא יְרִיָּה. יֵשׁ לָהּ רַעַשׁ וְיֵשׁ לָהּ עָשָׁן, וְיֵשׁ לָהּ אָבָק וְיֵשׁ הוּ וְיֵשׁ הָא! וְאַל תִּדְאַג, יֵשׁ גַּם פְּצוּעִים. הִנֵּה, בַּשּׁוּק נִפְצְעָה אִשָּׁה בַּת שִׁבְעִים וְחָמֵשׁ, בְּגָדֶיהָ הָיוּ מְכֻסִּים דָּם שֶׁנִּשְׁפַּךְ עֲלֵיהֶם כְּאִלּו מִדְּלִי מָלֵא, פָּנֶיהָ הָרָזִים אֶל מוּל הַשָּׁמַיִם. וּשְׁנֵי תִּינוֹקוֹת. אוֹתָם לֹא רָאִיתִי. וְהַגַּג שֶׁל בֵּית פִישֶׁלְזוֹן הוּעַף כְּמוֹ מִגְבַּעַת בָּרוּחַ. הָאָדוֹן פִישֶׁלְזוֹן נָתִין אַנְגְּלִי, הַתֻּרְכִּים גֵּרְשׁוּ אוֹתוֹ מִן הָאָרֶץ וּבֵיתוֹ עָמַד רֵיק מִדַּיָּרִים. מִתּוֹךְ הַבַּיִת קְטוּעַ הַגַּג הוּעֲפָה מִזְוָדָה שֶׁנָּפְלָה לָרְחוֹב וְנִתְבַּקְעָה. נִתְפַּזְּרוּ מִתּוֹכָהּ צַוְארוֹנִים קָשִׁים, לְבָנִים, שֶׁהִתְחִילוּ לְהִתְגַּלְגֵּל בִּזְרִיזוּת מֻקְיוֹנִית בְּמִדְרוֹן הָרְחוֹב וְהִתְחָרוּ, בְּהַצְלָחָה, בְּמֵרוֹץ עִם הָאֲבַטִּיחִים שֶׁהָיוּ סְדוּרִים בַּעֲרֵמוֹת בַּשּׁוּק; מִזַּעֲזוּעַ הָאֲוִיר הִתְחִילוּ גַם הֵם לְהִדַּרְדֵּר בַּמּוֹרָד, בֵּין צְרִיפוֹנֵי הָעֵץ הַיְּשָׁנִים עַד שֶׁנִּתְרַסְּקוּ.


תּוֹעֶלֶת שֶׁל מַמָּשׁ לֹא הִרְוִיחוּ מִן הַפָּגָז הַזֶּה, אַף שֶׁהִצְלִיחוּ לִפְגֹּעַ בַּמַּטָּרָה. נֶהֶרְגוּ אֲנָשִׁים חַפִּים מִפֶּשַׁע. רֹב הַהֲרוּגִים בַּמִּלְחָמוֹת הֵם חַפִּים מִפֶּשַׁע. אַל נְרַמֶּה אֶת עַצְמֵנוּ. אַךְ בָּרֶגַע שֶׁנּוֹרְתָה אוֹתָהּ יְרִיַּת־הֶבֶל – הִנֵּה כָּל חֲפִירוֹת הַהֲגַנָּה הַתֻּרְכִּיוֹת עוֹמְדוֹת רֵיקוֹת מֵאָדָם. וְזֹאת עָשָׂה הַתּוֹתָח".

אוֹתוֹ רֶגַע נִשְׁמַע קוֹל הִתְפּוֹצְצוּת אַדִּיר.

עַכְשָׁיו נִסְתַּמֵּן לָנוּ בְּבֵרוּר קַו־הַחֲזִית שֶׁל עֶמְדוֹת הַתּוֹתָחִים. לְרַגְלֵי הַגְּבָעוֹת, בְּקַו אָפְקִי, רָאִינוּ מִדֵי פַּעַם לַהֲבוֹת־אֵשׁ קְטַנּוֹת, שֶׁהָיוּ מְאִירוֹת לַמְרוֹת אוֹר הַיּוֹם. כַּעֲבֹר רֶגַע קַל הִתְחִילָה לְהִתְפַּתֵּל, מֵאוֹתוֹ כִּוּוּן, שְׁרִיקָה חַדָּה שֶׁהָלְכָה וְגָבְרָה בִּמְהִירוּת אֲיֻמָּה. נִדְמָה שֶׁהַשְּׁרִיקָה חוֹפֶנֶת וְקוֹלֶטֶת לְתוֹכָהּ אֶת כָּל הָאֲוִיר, וּבְעֶזְרַת כְּנָפַיִם בִּלְתִּי נִרְאוֹת טָסָה בְּצָהֳלָה וּבְאַכְזָרִיּוּת. אוֹתָהּ אֵין רוֹאִים, הִיא שְׁקוּפָה כַּאֲוִיר, לַמְרוֹת שֶּׁהִיא גַשְׁמִית וְנוֹרָאַת־כֹּחַ.

כָּל הָעָצְמָה הַזֹּאת חָתְרָה בְּמַאֲמַצִּים שְׂטָנִיִּים, חָלְפָה מֵעַל לְרָאשֵׁינוּ בְּקֶשֶׁת גְּדוֹלָה וְנָחֲתָה עַל חֻרְשַׁת הַזֵּיתִים הַסְּמוּכָה.


 

עֵץ בָּאֲוִיר

הַפָּגָז פָּגַע בְּאֶחָד מֵעֲצֵי־הַזַּיִת הָעַתִּיקִים. עָנָן שֶׁל עָשָׁן עָטַף אֶת הַחֻרְשָׁה. רִגְבֵי אֲדָמָה גְדוֹלִים וַאֲבָנִים נִזְרְקוּ מִתּוֹכוֹ בְּרֻגְזָה וָשֶׁצֶף. רַק אָז נִשְׁמַע קוֹל הִתְפּוֹצְצוּת הַפָּגָז.

הֶעָשָׁן גּוֹלֵל מִתּוֹכוֹ תַּלְתַּלִים סְבוּכִים וְהִתְחִיל לְהִתְפַּזֵּר בַּחֲשִׁיבוּת וּבְאִטִּיּוּת.

עֵץ הַזַּיִת נֶעֱקַר מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה כִּבְכֹחַ קְסָמִים. הוּא הִתְרוֹמֵם לְתִמְהוֹנִי, בָּאֲוִיר בְּגֹבַהּ שֶׁל כַּמָּה מֶטְרִים, כְּאִלּו הָיָה בָּלוֹן, הִשְׁתַּהָה שָׁם קְצָת, כְּנִמְלָךְ בְּדַעְתּוֹ, וְהִתְהַפֵּך: צַמַּרְתּוֹ הָעֲבֻתָּה לְמַטָּה, וְשָׁרָשָׁיו הַשְּׁחוֹרִים פִּרְכְּסוּ לְמַעְלָה. אָז נָפַל וְנֶחְבַּט בַּקַּרְקַע, כְּשֶׁהוּא נִצָּב בִּמְהֻפָּךְ בָּאֲדָמָה.

צֹמֶת הַשָּׁרָשִׁים, שֶׁהִשְׁחִיר עַל רֶקַע הַשָּׁמַיִם, רָעַד וְנִעֵר מִתּוֹכוֹ רִגְבֵי אֲדָמָה. אֲשֶׁר לָאֲדָמָה חוֹזֵר לָאֲדָמָה.

בּוֹר עָמֹק הִשְׁחִיר בַּמָּקוֹם בּוֹ עָמַד הָעֵץ הָעַתִּיק.


 

אֲנִי שׁוֹמֵר עַל הַגֻּלְגֹּלֶת

לֹא עָבְרוּ רְגָעִים, וְהִנֵּה בָּרְקוּ בְּבַת־אַחַת לֶהָבוֹת חֲדָשׁוֹת מִכַּמָּה עֲמָדוֹת שֶׁלְּאֹרֶךְ הַחֲזִית.

– “אֵין סָפֵק”, אֲמָר הַבָּחוּר, "נִתְקַעְנוּ בֵּין

שְׁתֵּי חֲזִיתוֹת. רַק זֶה חָסֵר לָנוּ. וְאֵינֶנִּי רוֹאֶה לֹא אֶת דָּוִד וְלֹא אֶת סוּרְקֶס".

שְׁרִיקוֹת נוֹסָפוֹת הֵחֵלּוּ לַחְתֹּר בְּתוֹךְ הַשָּׁמַיִם הַכְּחֻלִּים. נִדְמֶה הָיָה לִי שֶׁכָּל הַפְּגָזִים הַשּׁוֹרְקִים חוֹתְרִים בְּכָל מַאֲמַצֵּיהֶם הָאֵיתָנִים, הַשְּׁקוּפִים וְהַזֵּדוֹנִיִּים רַק לְמַטָּרָה אַחַת: אֶל גֻּלְגַּלְתִּי. נִדְמֶה שֶׁהֵם מוּכָנִים אֲפִלּוּ לְהִשְׁתַּהוֹת קְצָת בָּאֲוִיר לְמַעְלָה, אוֹ לִסְטוֹת מִמַּסְלוּל מְרוּצָתָם, וּבִלְבַד שֶׁיּוּכְלוּ לְגַלּוֹת אֶת גֻּלְגַּלְתִּי וְלִפְגֹּעַ בָּהּ. פַּחַד גָּדוֹל מַחַץ אוֹתִי,

וְהִתְקַפַּלְתִּי כְּמוֹ אוֹלָר. רֹאשִׁי כִּמְעַט שֶׁהָיָה נָתוּן בֵּין

בִּרְכַּי.

גַּם שְׁאָר הַפְּגָזִים הִתְפּוֹצְצוּ בְּקִרְבָתֵנוּ.

שְׁרִיקַת הַפְּגָזִים וְהֶדֶף־הָאֲוִיר הוֹצִיאוּ אֶת הָאֲוִיר מֵרֵאוֹתַי; מֵרֹב בֶּהָלָה, חֹסֶר יֶשַׁע וְהַרְגָּשַׁת אַפְסוּתִי שָׁכַחְתִּי אֶת עַצְמִי. פִּתְאֹם הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁמִי שֶׁהוּא סוֹחֵב אוֹתִי בְּיָדִי. נִסִּיתִי לְהִשְׁתַּחְרֵר, אַךְ הַמְּשִׁיכָה גָּבְרָה. הִפְנֵיתִי פָּנַי וְרָאִיתִי אֶת הַבָּחוּר. שָׁכַחְתִּי עַל קִיּוּמוֹ; בֶאֱמוּנָה! רִגְעֵי הַהִתְרַגְּשׁוּת שֶׁעָבְרוּ עָלַי הֵדִיחוּ אֶת מֹחִי מִכָּל מַה שֶּׁהָיָה בּוֹ קֹדֶם.

הוּא עָמַד לְפָנַי חִוֵּר, יְרַקְרַק, שְׂפָתָיו הִלְבִּינוּ וּפָנָיו נִרְאוּ קְטַנּוֹת. הִפְלִיאַנִי הַדָּבָר שֶׁעֵינָיו לֹא הִבִּיעוּ פַּחַד. הוּא סָחַב אוֹתִי אַחֲרָיו וְדִבֵּר בְּלַחַשׁ, כְּאִלּו לָאַט סוֹד: – “בּוֹא נַחוּם! נָרוּץ לְמַחֲסֶה בָּטוּחַ יוֹתֵר, אֶל בּוֹר הַפָּגָז שֶׁלְּרַגְלֵי הַזַּיִת הֶהָפוּךְ”.


ב5.png

 

בְּרַגְלַיִם יְחֵפוֹת עַל גֶּחָלִים

לֹא הָיָה קַל לַעֲבֹר אֶת הַמֶּרְחָק הַקָּטָן עַד לַבּוֹר. בֵּין מֶרְחֲבֵי הַגְּבָעוֹת הַשּׁוֹמֵמוֹת וְתַחַת הָרָקִיעַ הַגָּדוֹל שֶׁהִכְחִיל מֵעָלֵינוּ הָיִינוּ אֲנַחְנוּ הַיְּצוּרִים הַמִּתְנוֹעֲעִים הַיְחִידִים. הָאָזְנַיִם הִמְהֲמוּ כְּמוֹ תֻּפִּים שֶׁנִּתְבַּקְעוּ. רַצְנוּ מְכֻרְבָּלִים, כְּאִלּו הֵטִילוּ בֵּין זְרוֹעוֹתֵינוּ תְּרֵיסַר בֵּיצִים וְחַסְנוּ לְהַשְׁמִיטָן.

פְּגָזִים קָרְעוּ אֶת הָאֲוִיר, וְלֶהָבוֹת קְטַנּוֹת הוֹסִיפוּ וְהִבְהִיקוּ מִדֵּי פַּעַם בְּתּוֹךְ הַמְּהוּמָה וְהַבֶּהָלָה הַזֹּאת, בְּתוֹךְ הַצִפִּיָּה הַמְּדַכֵּאת שֶׁבָּאָה מִיָּד עִם הַבְהָקַת הַלֶּהָבָה בִּקְצֵה הָאֹפֶק (כִּי אֵין כָּל סָפֵק שֶׁלְּאַחַר כָּל הַבְהָקָה בָּא קוֹל הַשְּׁרִיקָה הָאָיֹם שֶׁל הַפָּגָז).

קָפַצְנוּ, דִּלַּגְנוּ. לֹא פַּעַם רָאִיתִי אֶת יְדֵי הַבָּחוּר שֶׁהָיוּ מוּרָמוֹת וְהִזְכִּירוּ אֶת שָׁרְשֵׁי־הַזַּיִת עַל רֶקַע הַשָּׁמַיִם… בְּתוֹךְ כָּל אֵלֶּה הִבְחִין הַבָּחוּר בְּשָׁלשׁ קְלִפּוֹת תַּפּוּזִים שְׁהָיוּ מֻנָּחוֹת בְּצוּרַת סֶגוֹל.

– “עוֹד נִמְצָא אֶת הַבַּחוּרִים!” קָרָא בְּשִׂמְחָה וְשָׂם קְלִיפָּה אַחַת בְּכִיסוֹ.

בְּפִיּוֹת פְּעוּרִים בִּנְשִׁימָה כְּבֵדָה וּבְיֹבֶשׁ בַּגָּרוֹן הִגַּעְנוּ אֶל הַבּוֹר שֶׁלְּיַד הַזַּיִת הֶהָפוּךְ. כֵּן, נִדְמֶה הָיָה לִי כְּאִלּו עָבַרְנוּ אֶת הַמֶּרְחָק הַזֶּה בְּרַגְלַיִם יְחֵפוֹת עַל גֶּחָלִים.

הָיָה בּוֹ, בַּבּוֹר, רֶוַח מַסְפִּיק לִשְׁנֵינוּ. גָּהַרְנוּ אֶל קַרְקַעִיתוֹ.

– “כָּאן אָנוּ מוּגַנִּים”, אָמַר הַבָּחוּר, “לַמָּקוֹם שֶׁנָּפַל פָּגָז אֶחָד לֹא יִפֹּל שֵׁנִי”.

הִרְגַּשְׁתִּי כְּאִלּו נִמְצָא אֲנִי בְּתוֹךְ חֵיק. הָעוֹרְקִים שֶׁעַל צְדָעַי הָלְמוּ כְּמוֹ מַשְׁאֵבוֹת קְטַנּוֹת, אַךְ רֶגֶשׁ שֶׁל הַרְגָּעָה כָּבַשׁ אוֹתִי לַמְרוֹת קוֹלוֹת הַפְּגָזִים. בְּתוֹךְ הַבּוֹר הַזֶּה עָלָה לְפָנַי, כְּמוֹ זִכְרוֹן יָמִים שְׁכוּחִים רְחוֹקִים, דְּמוּתָהּ שֶׁל סַבְתָּא הַטּוֹבָה. רָאִיתִי אֶת עֵינֶיהָ כַּאֲשֶׁר אָמְרָה לִי: “בְּשֵׁם אֱלֹהִים!”. הֵן בְּכַוָּנָה לֹא נִפְרְדָה מֵעָלַי, כְּדֵי לְהָקֵל עַל רִגְעֵי הַפְּרִידָה.

נָעִים הָיָה לְהַרְגִּישׁ אֶת הָאֲדָמָה, אֶת חֻמָּהּ וְאֶת רֵיחָהּ. כָּל הַשַּׁיָּךְ לָאֲדָמָה חוֹזֵר לָאֲדָמָה.


 

סוֹד קְלִפּוֹת הַתַּפּוּזִים

– “אֲנִי מִתְפַּלֵּא”, אָמַר הַבָּחוּר, “מַדּוּעַ לֹא יָרוּ אֵלֵינוּ בִּפְגָזִים שֶׁל גַּזִּים מַרְעִילִים”.

– גַּם זֶה מַגִּיעַ לָנוּ?"

– “וּמָה אַתָּה חוֹשֵׁב? לֹא קַל לִשְׁמֹר עַל הַגֻּלְגֹּלֶת שֶׁתִּשָּׁאֵר עַל מְקוֹמָהּ, בֵּין הַכְּתֵפַיִם. וְלָלֶכֶת לַמִּלְחָמָה לֹא רָצִינוּ. לֹא רָצִינוּ לָמוּת בְּמִלְחָמָה אֱוִילִית, שֶׁאֵינָהּ שֶׁלָּנוּ. וְאִם רוֹצִים אָנוּ לִחְיוֹת – צָרִיךְ שֶׁנִּשְׁמֹר עַל הַגֻּלְגֹּלֶת שֶׁלָּנוּ, לַמְרוֹת שֶׁאֵין זֶה קַל בְּיוֹתֵר”.

– “אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מַדּוּעַ מַגִּיעִים לָנוּ כָּל הַסַּכָּנוֹת וְהַפְּחָדִים שֶׁעָבַרְנוּ כָּעֵת. לֹא עָשִׂינוּ כָּל רַע. הִרְגַּשְׁתִּי עַצְמִי עָלוּב מְאֹד כְּשֶׁרַצְנוּ בַּשָּׂדֶה. יָרַד עָלַי אָז פַּחַד בְּהֵמִי”, עָנִיתִי.

– “וְעַכְשָׁיו, נַחוּם, צָרִיךְ שֶׁאֲסַפֵּר לְךָ סוֹף סוֹף כַּמָּה דְּבָרִים. עַד שֶׁנַּגִּיעַ לְתֵל־אָבִיב עוֹד מְחַכּוֹת לָנוּ בַּתּוֹר סַכָּנוֹת נוֹסָפוֹת. אֲנַחְנוּ לֹא נִהְיֶה צְמוּדִים. הֵן הִסְבַּרְתִּי לְךָ: שְׁנֵי אֲנָשִׁים – שְׁנֵי גוֹרָלוֹת. לְאֶחָד מִשְּׁנֵיהֶם יָכוֹל לִהְיוֹת גּוֹרָל טוֹב. מִי הוּא זֶה בֵּינֵינוּ, אֵינֶנּוּ יוֹדְעִים. אֶפְשָׁר אֲנִי וְאֶפְשָׁר אַתָּה. וְאֶפְשָׁר שֶׁגּוֹרַל שְׁנֵינוּ יִהְיֶה טוֹב. בִּיָדִי יֵשׁ פֶּתֶק לְאַנְשֵׁי הַוַּעַד שֶׁל תֵּל־אָבִיב בִּשְׁלשָׁה הֶעְתֵּקִים. צָרִיךְ הָיִיתִי לִמְסֹר הֶעְתֵּק אֶחָד לְדָוִד, שֵׁנִי – לְסוּרְקֶס. אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁאֶמְצָאֵם בְּדַרְכֵּנוּ. קַח לְךָ הֶעְתֵּק אֶחָד – וְאִם לֹא אַגִּיעַ לְתֵל־אָבִיב תִּהְיֶה אַתָּה הָאִישׁ שֶׁיִּמְסֹר אֶת הַפֶּתֶק לָאָדָם הַמַּתְאִים”.

– “אַתָּה סוֹמֵךְ עָלַי בְּעִנְיָן, שֶׁהוּא כַּנִּרְאֶה חָשׁוּב”, אָמַרְתִּי.

הוּא לֹא עָנָה לִי דָבָר, כִּי אִם הִגִּישׁ לִי פֶּתֶק מְקֻפָּל, בְּלִי מַעֲטָפָה. לָקַחְתִּי אוֹתוֹ וּטְמַנְתִּיו עָמֹק בְּכִיסִי. יָדִי עוֹד שָׁם – וַאֲנִי מַרְגִּישׁ מַשֶּׁהוּ הַמֻּנָּח בּוֹ. בְּסַקְרָנוּת רַבָּה אֲנִי מִתְבּוֹנֵן בְּיָדִי, שֶׁהוֹצֵאתִיהָ חוֹפֶנֶת דְּבַר־מָה. הָיָה זֶה רֶבַע כִּכַּר־הַלֶּחֶם מִקֶּמַח־דּוּרָה, שֶׁשָּׂמָה לִי סַבְתָּא בְּכִיסִי.

– "הִיא אָמְרָה לִי: “תַּפּוּזִים לְלַפֵּת אֶת הַפַּת תִּמְּצָא בַּדֶּרֶךְ”, אָמַרְתִּי, כְּשֶׁאֲנִי פּוֹרֵס לַבָּחוּר מַחֲצִית מִן הַלֶּחֶם.

הוּא נָגַס וְאָמַר:

– “וְעִם זֵיתִים אֵין הַלֶּחֶם טוֹב?”

אָכֵן, בְּתַחְתִּית הַבּוֹר מָצָאנוּ זֵיתִים שְׁחוֹרִים וַעֲסִיסִיִּים, שֶׁנָּשְׁרוּ מִן הָעֵץ. כְּיָדוּעַ, לֹא יָצְאוּ אוֹתָהּ שָׁנָה לִמְסִיק הַזֵּיתִים בַּמְּקוֹמוֹת הַקְּרוֹבִים לַחֲזִית.

– וּמָה עִנְיַן קְלִפּוֹת הַתַּפּוּזִים? – שָׁאַלְתִּי. – “אֵלֶּה הֵם סִימָנִים שֶׁכָּל שָׁלִיחַ מִטַּעַם וַעַד הַהֲגִירָה צָרִיךְ לְהַשְׁאִיר אַחֲרָיו. דָּוִד, סוּרְקֶס וַאֲנִי נִשְׁלַחְנוּ בִּשְׁלִיחוּת לְתֵל־אָבִיב. וְעַכְשָׁו גַּם אַתָּה”.

– וּמַהִי הַשְּׁלִיחוּת?" שָׁאַלְתִּי, וְלִבִּי שָׂמֵחַ שֶׁהַבָּחוּר הִתְחִיל סוֹף סוֹף עוֹנֶה עַל שְׁאֵלוֹתַי.

“חֲשׁוּבָה. הַוַּעַד מְבַקֵּשׁ שֶׁיִּשְׁלְחוּ אֵלָיו עַל יְדֵי הַמּוֹכָ”ז חֲפִיסָה הַטְּמוּנָה בָּאֲדָמָה, שֶׁעָלֶיהָ כָּתוּב: “כִּכְלוֹת כָּל הַקִּצִּים”.

– “מָה זֶּה מוֹכָ”ז?"

– “רָאשֵׂי־תֵּבוֹת: מוֹסֵר־כְּתַב־זֶה”.

– “מִנַּיִן אַתָּה יוֹדֵעַ עַל הַתִּיק הַכָּבֵד?” שָׁאַלְתִּי בִּתְמִיהָה גְדוֹלָה.


 * * * * *

עַתָּה נַעֲזֹב נָא לִזְמַן מָה אֶת שְׁנֵי הַגִּבּוֹרִים הַיּוֹשְׁבִים בְּיַחַד בְּתוֹךְ בּוֹר־שָׁחַת, חֲבוּיִים מִפַּחַד וּמִן הָאֵשׁ הָרוֹתַחַת, וַאֲסַפֵּר מַעֲשֶׂה אַחֵר בְּשֶׁקֶט וָנַחַת. וַנַעֲבֹר לַפֶּרֶק שֶׁשְׁמוֹ –


 

הַשֻּׁלְחָן וַאֲשֶׁר לוֹ מִתַּחַת

אֲשֶׁר אֲסַפֵּר בְּפֶרֶק זֶה קָרָה תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים לִפְנֵי גֵרוּשׁ הַתּוֹשָׁבִים מִתֵּל־אָבִיב.

הָיָה לַיְלָה. חשֶׁךְ כָּבֵד רָבַץ עַל כָּל הַבָּתִּים שֶׁבִּשְׁכוּנַת תֵּל־אָבִיב. אִישׁ לֹא נִרְאָה בָּרְחוֹבוֹת הַשּׁוֹמֵמִים. הָיִיתִי אוֹמֵר שֶׁהַחֲשֵׁכָה הַמְּעִיקָה שֶׁשָּׂרְרָה בַּחוּץ הָיְתָה מְזֻפֶּתֶת וְקוֹדֶרֶת, כַּחֲשֵׁכָה שֶׁשָּׂרְרָה בְּלִבּוֹתֵינוּ פְּנִימָה.

הַבָּתִּים הַקְּטַנִּים שֶׁעָמְדוּ בִּשְׂדֵרוֹת־רוֹטְשִׁילְד נִצְּבוּ מְכֻנָּסִים תַּחַת גַּגּוֹתֵיהֶם, כְּאִלּו רָצוּ לְהִצְטַמֵּק עַד כְּדֵי הֵעָלְמוּת. הַבְּרוֹשִׁים עָמְדוּ כַּעֲטוּפִים בְּאַדָּרוֹת אֲרֻכּוֹת. נִדְמֶה שֶׁהֵם מְחַכִּים בִּנְשִׁימָה עֲצוּרָה לְאֵיזֶה אוֹת מִסְתּוֹרִי, מוּכָנִים כָּל רֶגַע לְהַשְׁלִיךְ מֵעֲלֵיהֶם אֶת הַמְּעִילִים, לְהֵעָקֵר וְלִבְרֹחַ מִכָּאן לְקוֹל צְרִיחוֹת עוֹרְבִים חֲבוּיִים.


ב9.png

א. הַיָּרֵחַ לֹא הָיָה בַּשָּׁמַיִם (הַסִּבָּה מַסְפִּיקָה?)

ב. פַּנָּסֵי הָרְחוֹב, שֶׁהָיוּ שְׁנַיִם בְּסַךְ הַכֹּל בְּכָל תֵּל־אָבִיב שֶׁל אָז, כָּבוּ מִזְּמַן.

ג. בַּבָּתִּים הִקְדִּימוּ לְכַבּוֹת אֶת הַמְּנוֹרוֹת בְּשֶׁל חִסָּכוֹן בְּנֵפְט.

ד. אָסוּר הָיָה, בִּפְקֻדַּת הַמִּשְׁטָרָה, לְהַלֵּךְ בָּרְחוֹבוֹת לְאַחַר הַשָּׁעָה הַתְּשִׁיעִית בַּלַּיְלָה.

ה. הַמּוֹדָעָה הַקְּטַנָּה.

כָּל הַסִבּוֹת שֶׁאֲנִי מוֹנֶה הָיוּ הַגּוֹרֵם לְהַרְגָּשָׁה הָרָעָה, הַרְגָּשָׁה שֶׁל סַכָּנָה צְפוּיָה לְכָל הַצִּבּוּר בְּלַיְלָה זֶה.

הָיָה זֶה הַלַּיְלָה הָאַחֲרוֹן בְּטֶרֶם נִצְטַוּוּ אַנְשֵׁי תֵּל־אָבִיב וְיָפוֹ מִטַּעַם הַמֶּמְשָׁלָה הַתֻּרְכִּית לְהַגֵּר מֵעִירָם. הַמּוֹדָעָה הַקְּטַנָּה, אֲשֶׁר אֲנִי מַזְכִּיר אוֹתָה בְּפִסְקָה ה' – הִיא הָיְתָה הַמָּרָה בְּכָל הַסִבּוֹת. מוֹדָעָה זוֹ הִיא שֶׁצִּוְּתָה עַל כֻּלָּנוּ תַּחַת מוֹרָאוֹ שֶׁל עֹנֶשׁ מָוֶת – לְהַגֵּר.

רַק בְּבַיִת אֶחָד, בַּעַל שְׁתֵּי קוֹמוֹת, שֶׁבִּתְחִלַּת שְׂדֵרוֹת־רוֹטְשִׁילְד (מִס' 2 הוּא עוֹד עוֹמֵד עַל תִּלּוֹ גַם כַּיּוֹם) נִרְאָה אוֹר־קָלוּשׁ, מֵאֲחוֹרֵי תְּרִיסִים מוּגָפִים וּוִילוֹנוֹת מוּרָדִים. רַק עַיִן שֶׁהִתְרַגְּלָה לַחשֶׁךְ הָיְתָה יְכוֹלָה לְגַלּוֹת בְּקשִׁי אֶת הָאוֹר הַמִּסְתַּנֵּן. בְּמִקְרֶה זֶה – אֲנַחְנוּ הָיִינוּ מֵאֵלֶּה שֶׁגִּלּוּ אֶת הָאוֹר הָאָסוּר. וַאֲנִי מַכְנִיס אֶתְכֶם לְתוֹךְ הַבַּיִת הַזֶּה, כְּדֵי שֶׁתִּרְאוּ מַה מִּתְרַחֵשׁ בּוֹ. כַּמָּה דְבָרִים מְשֻׁנִּים הָיוּ בַּחֶדֶר, אֲשֶׁר בּוֹ דָלְקָה הַמְּנוֹרָה הָאֲסוּרָה.

הַשֻּׁלְחָן הַגָּדוֹל, נְפוּחַ הָרַגְלַיִם, שֶׁבַּחֲדַר־הָאוֹרְחִים לֹא עָמַד, כְּדֶרֶךְ כָּל הַשֻּׁלְחָנוֹת הַגְּדוֹלִים, בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר, כְּשֶׁהוּא מוּסָב כִּסְאוֹת הַנִּכְנָסִים תַּחַת גַּבּוֹ. הַפַּעַם הוּזַז הַשֻּׁלְחָן לְפִנַּת־הַחֶדֶר.

הַשָּׁטִיחַ הַגָּדוֹל, שֶׁמְּקוֹמוֹ הַקָּבוּעַ הָיָה מִתַּחַת לְשֻׁלְחָן זֶה – הָיָה מְגוֹלָל – וְנִתְגַּלּוּ הַמַּרְצָפוֹת הַחִוְרוֹת שֶׁל הַרִצְפָּה. שְׁנֵי אֲנָשִׁים, עִם מַכְשִׁירִים בִּידֵיהֶם, עָקְרוּ אֶת הַמַּרְצָפוֹת, לָקְחוּ אִתִּים בִּידֵיהֶם וְהִתְחִילוּ לַחְפֹּר בּוֹר רָבוּעַ.


 

לְאוֹר מְנוֹרַת הַנֵּפְט

מְנוֹרַת נֵפְט קְטַנָּה, מֵאֵלֶּה שֶׁנְּהוּגוֹת לְהָאִיר אֶת חֲדַר־הַמִּטְבָּח, הֵאִירָה אֶת הַחֶדֶר הַגָּדוֹל. וַדַּאי שֶׁאֵין זוֹ חֲדָשָׁה אִם אַגִּיד כִּי הָאוֹר הַוְּרַדְרַד שֶׁל מְנוֹרַת הַנֵּפְט נָעִים לָעַיִן וְיוֹצֵר מֶרְכָּז לְכָל הַנִּמְצָא בַּחֶדֶר – וְאֵין אוֹרוֹ קַר וּמְפֻזָּר כְּאוֹר נוּרַת הַחַשְׁמַל.

צִלְלֵי הָעוֹבְדִים עָלוּ וְטִפְּסוּ עַל פְּנֵי קִירוֹת־הַחֶדֶר, הִתְפַּשְּׁטוּ כַּעֲנָקִים וְכִסּוּ אֶת תַּצְלוּמֵי בְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה, שֶׁהָיוּ תְּלוּיִים בְּמִסְגְּרוֹת; פִּתְאֹם, כְּאִלּו מִתּוֹךְ חֲרָטָה, הָיוּ נוֹפְלִים הַצְּלָלִים וּמִתְפָּרְשִׂים כִּשְׁטִיחִים עַל הַרִצְפָּה.

מְשֻׁנֶּה, מְשֻׁנֶּה מְאֹד לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדָה גַסָּה, הַמַּעֲלָה עָפָר וָחוֹל בְּתוֹךְ בַּיִת מְסֻדָּר וּמְקֻשָּׁט, שֶׁהַנִּקָּיוֹן שָׁרוּי בּוֹ.

הַחוֹפְרִים עָבְדוּ בְּשֶׁקֶט וְדִבְּרוּ בְּלַחַשׁ. מִדֵי פַּעַם הָיוּ זוֹרְקִים מַבָּט חוֹקֵר אֶל זֶה שֶׁיָּשַׁב לְיַד הַתְּרִיס הַמּוּגָף וְהִבִּיט הַחוּצָה (אֲנִי יָכוֹל לְגַלּוֹת: זֶה הָיִיתִי אֲנִי).

בֵּינָתַיִם נֶעֶרְמוּ עַל הַשֻּׁלְחָן תִּיקִים רַבִּים, חֲבִילוֹת וְקֻפְסוֹת, לְכָל חֵפֶץ הָיָה מִסְפָּר וּכְתֹבֶת עָלָיו.


 

הָאָדוֹן אַבְרָהָם לֵב

הַמְנַצֵּחַ עַל הָעֲבוֹדָה הָיָה הַיָּשִׁישׁ, הָאָדוֹן אַבְרָהָם לֵב. הוּא בָּא לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל זָקֵן, לְאַחַר שֶׁחִסֵּל אֶת כָּל מִסְחָרָיו הַגְּדוֹלִים בְּרוּסְיָה. מִיָּד הִשְׁקִיעַ עַצְמוֹ בְּעִנְיְנֵי צִבּוּר. כֵּיוָן שֶׁהָיָה אָדָם חָבִיב, טוֹב־מֶזֶג וְנָבוֹן בְּהִלְכוֹת־חַיִּים, נַעֲשֶׂה בְּוַעַד הַשְּׁכוּנָה לָאָדָם שְׁהַכֹּל הָיוּ פּוֹנִים אֵלָיו. הוּא הָיָה מַקְבִּיל פְּנֵי הַכֹּל בְּחִיּוּכוֹ הַנָּעִים. קְמָטִים דַּקִּים שֶׁהָיוּ לוֹ לְיַד הָעֵינַיִם, עֲמִידָתוֹ הַקְּלִילָה, הָאֲוִירִית, נָתְנוּ לַזָּקֵן הַזֶּה מִין חֵן שֶׁאֵין לְהַסְבִּירוֹ.

כְּשֶׁאֲנִי נִדְרָשׁ לְצַיֵּר אָדָם זָקֵן וְחָבִיב,

הֲרֵינִי מַעֲלֶה לְפָנַי עוֹד הַיּוֹם אֶת דְּמוּתוֹ שֶׁל הָאָדוֹן לֵב, וּמִשְׁתַּדֵּל לָתֵת מֵחִנּוֹ עַל צִיּוּרַי. אֲנִי שָׂמֵחַ לְהִזְדַּמְנוּת זוֹ שֶׁנָּפְלָה כָּעֵת לְיָדִי לְדַבֵּר בְּשִׁבְחוֹ. וַאֲנִי נוֹתֵן אֶת צִיּוּרוֹ מַעֵבֶר לַדַּף.

הָאָדוֹן לֵב הִתְהַלֵּךְ בַּחֶדֶר אָנֶה וְאָנָה, מִצְחוֹ מְקֻמָּט וְהַחֲרָדָה לַבָּאוֹת עַל פָּנָיו. מִדֵּי פַּעַם הָיָה מְפָרֵשׂ אֶת אֶצְבְּעוֹת יָדָיו, כְּאִלּו רְצוֹנוֹ לְהִתְנַעֵר מִמַּשֶּׁהוּ דָבִיק וְלֹא טוֹב. הוּא הָיָה בְּעֵינַי כְּאַחַד הַגִּבּוֹרִים מִ“זִּכְרוֹנוֹת לְבֵיִת דָּוִד”, שֶׁמְּהַלֵּךְ חָרֵד לְגוֹרַל בְּנֵי עֲדָתוֹ עֶרֶב הַגֵּרוּשׁ מִסְּפָרַד.

ב12.png

צִיָרְתִּי אֶת הַיָּשִׁישׁ אַבְרָהָם לֵב לְפִי הַזִּכָּרוֹן. אֶפְשָׁר שֶׁאַנָשִׁים שֶׁהִכִּירוּהוּ יִסְבְּרוּ שֶׁאֵין הוּא דוֻמֶה כָּל כָּךְ, אוּלָם עֲמִידָתוֹ הַקַּלָּה, הָאֲוִירִית, וְחִיוּכוֹ מְצוּיִים בַּצִּיּוּר הַזֶּה. שְׁתִילֵי הָעֵצִים שֶׁנִּטְּעוּ אָז בִּרְחוֹב הֶרְצְל (וַאֲשֶׁר אֵינָם כַּיּוֹם) הָיוּ עוֹבְרִים יוֹם־יוֹם בְּדִיקַת עֵינָיו הַטּוֹבוֹת שֶׁל הָאָדוֹן לֵב. הַקָּשָׁה נְעִימָה לְמַקְלוֹ, אַךְ צְעָדָיו הַקַּלִּים כִּמְעַט וְלֹא נִשְׁמְעוּ. עַל שְׁמוֹ שֶׁל הָאָדוֹן לֵב יֵשׁ רְחוֹב בְּתֵל-אָבִיב, עַל־ יַד ‘הַבִּימָה’.


אֲנִי אוֹמֵר גִבּוֹר; וְכַיָּדוּעַ, לֹא כָּל גִּבּוֹר הוּא בַּעַל־גּוּף וּגְבַהּ־קוֹמָה. אָכֵן, בְּגוּפוֹ הַקַּל, הָאֲוִירִי, שֶׁל הַיָּשִׁישׁ לֵב הָיָה חֵן שֶׁל אַגָּדַת־קְסָמִים, שֶׁהַכֹּל מִסְתַּיֵּם בָּהּ בְּדֶרֶךְ הַפֶּלֶא, בְּכִי טוֹב, לְלֹא עֳנָשִׁים וּמִלְחֶמֶת־יָדַיִם, כִּי אִם הַצֶּדֶק מֵעַצְמוֹ עוֹלֶה וְצָף כְּמוֹ הַפְּקָק עַל הַמַּיִם. כֻּלָּם נוֹשְׁמִים בְּקַלּוּת.


 

נָא לְהַכִּיר אֶת זְכַרְיָה פּוֹנִימָיוּ

הַמְּנַצֵּחַ עַל הַהוֹצָאָה לַפֹּעַל הָיָה זְכַרְיָה. אָדָם זֶה הָיָה הַמְּכוֹנַאי שֶׁל מִגְדַּל־הַמַּיִם (שֶׁעָמַד מוּל מוּזֵיאוֹן תֵּל־אָבִיב כַּיּוֹם), שׁוֹמֵר פַּסֵּי־הָרַכֶּבֶת, מְחַלֵּק אֶת הַהַזְמָנוֹת לִישִׁיבוֹת וּמַדְלִיק אֶת שְׁלשֶׁת הַפַּנָּסִים שֶׁבָּרְחוֹב. יֵשׁ לוֹ מִשְׁפָּחָה עִם תִּשְׁעָה יְלָדִים, וְהַתַּחְבִּיב שֶׁלּוֹ: לְגַדֵּל שִׂיחֵי “נַעְנַע” רֵיחָנִיִּים בְּצֵל מִגְדַּל־הַמַּיִם. אֵין פֶּלֶא שֶׁבְּמִכְנָסָיו וּבַחֲזִיָּתוֹ, בְּקִפּוּלֵי כּוֹבָעוֹ וּמֵאֲחֲוֹרֵי אָזְנוֹ יֵשׁ כָּל מִינֵי מַכְשִׁירִים שֶׁהוּא נִצְרָךְ לְמִקְצוֹעוֹתָיו הַשּׁוֹנִים.

הָיִיתִי פּוֹגֵשׁ אֶת הָאָדוֹן לֵב וּזְכַרְיָה עוֹמְדִים בְּפִנּוֹת הַמִּדְרָכוֹת וּמְדַבְּרִים בֵּינֵיהֶם בְּחֵשֶׁק וְחֶרֶשׁ. הָיוּ רְכוּנִים זֶה לָזֶה כְּמוֹ הַבֶּרֶז אֶל הַכַּד. זְכַרְיָה הָיָה אִישׁ סוֹדוֹ שֶׁל הָאָדוֹן לֵב וְיָדַע אֶת כָּל שְׁמוֹת הַנִּצְרָכִים לִתְמִיכַת־מָזוֹן שֶׁבַּשְּׁכוּנָה וּבִסְבִיבָתָהּ. יְדִידוּת טוֹבָה נִתְקַשְּׁרָה בֵּין הַשְּׁנַיִם.

בְּבַיִת זֶה הָיוּ קוֹרְאִים לוֹ זְכַרְיָה “פּוֹנִימָיוּ”.

– מַדּוּעַ?

כַּאֲשֶׁר בִּתּוֹ הַבְּכִירָה שֶׁל הָאָדוֹן לֵב רָאֲתָה לָרִאשׁוֹנָה אֶת זְכַרְיָה וְאָמְרוּ לָהּ שֶׁהוּא יְהוּדִי, הֵנִיעָה אֶת רֹאשָׁה וְאָמְרָה:

– “נְיֶה פּוֹנִימָיוּ”, שֶׁפֵּרוּשׁוֹ בְּרוּסִית: אֵינִי מְבִינָה.

אָמְרָה זֹאת בְּדֶּרֶךְ שֶׁל תְּמִיהָה. רָצְתָה לְהַגִּיד שֶׁיְּהוּדִי שֶׁהוּא “שָׁחוֹר”, שֶּׁאֵינוֹ מֵבִין אִידִית אוֹ רוּסִית – אֵינוֹ יְהוּדִי.

כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ פַּעַם שְׁנִיָּה, כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב עַל הַרִצְפָּה וּסְבִיבוֹ תִּשְׁעָה יְלָדִים, כֻּלָּם מְרִימִים רֹאשׁ וְשָׁרִים זְמִירוֹת כְּשֶׁפֵּאוֹתֵיהֶם קוֹפְצוֹת, לְאַחַר שֶׁאָכְלוּ פִּתּוֹת עִם פִּלְפְּלִים אֲדֻמִּים חֲרִיפִים טְחוּנִים טְבוּלִים בְּשֶׁמֶן אָמְרָה: “נְיֶה פּוֹנִימָיוּ”, בְּדֶרֶךְ שֶׁל הִתְפַּעֲלוּת.

כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ בַּשְּׁלִישִׁית, שֶׁהוּא זָרִיז בְּכָל מִינֵי מִקְצוֹעוֹת וְשָׁקֵט בַּהֲלִיכוֹתָיו, אָמְרָה:

– “נְיֶה פּוֹנִימָיוּ!!” בְּדֶרֶךְ שֶׁל הַעֲרָצָה.

וְנִשְׁאָר שְׁמוֹ בְּבַיִת זֶה “זְכַרְיָה פּוֹנִימָיוּ” (מִתּוֹךְ קִצּוּר הִשְׁמִיטוּ אֶת הַמִּלָּה לֹא=נְיֶה).


* * * * *

לַיְלָה זֶה עָבַד זְכַרְיָה בְּרִכּוּז וָשֶׁקֶט. לְבַסּוֹף יָצָא מִן הַבּוֹר בְּמִין חִיּוּךְ מְשֻׁנֶּה. חִיּוּךְ מֻפְנֶה כְּלַפֵּי עַצְמוֹ וְאָמַר:

– אֶה, בְּעֶזְרַת־הַשֵּׁם יִהְיֶה טוֹב!

הִשְׁתָּאֵיתִי לְרוּחַ הָאוֹפְּטִימִיּוּת שֶׁלּוֹ מִשּׁוּם שֶׁדִּמִּיתִי מַה מְחַכֶּה לוֹ בְּיוֹם הַמָּחֳרָת כְּשֶׁעָלָיו לְהַעֲמִיס אֶת מִטַּלְטְלָיו עַל עֲגָלָה (אִם תִמָּצֵא לו), וּלְהוֹשִׁיב עָלֶיהָ אֶת תִּשְׁעַת יְלָדָיו וְתוֹסֶפֶת לָהֶם אִמּוֹ וְחוֹתַנְתּוֹ (אֲשֶׁר לֹא חָיוּ בֵּינֵיהֶן בְּשָׁלוֹם) וְלִדְאֹג לִמְזוֹנוֹת לְכָל הַמִּשְׁפָּחָה בְּמָקוֹם זָר…

אֵין מַצָּב זֶה יָכוֹל לְהַרְחִיב דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם.


 

קְטָעִים מִתְּעוּדוֹת שׁוֹנוֹת שֶׁנִּשְׁתַּמְּרוּ

כְּדֵי שֶׁיּוּבַן מַה הַדְּאָגוֹת וְהַצָּרוֹת

שֶׁהֵעִיקוּ בְּאוֹתוֹ לַיְלָה שָׁחוֹר טָרַחְתִּי, חִפַּשְׂתִּי, וְהִנֵּה

כַּמָּה קְטָעִים מִתְּעוּדוֹת שֶׁל אוֹתָם הַיָּמִים:


ב15.png

 

“כִּכְלוֹת כָּל הַקִּצִּים”

לְתוֹךְ הַבּוֹר, אֲשֶׁר קַרְקָעִיתוֹ רֻצְּפָה, הִתְחִילוּ לְהַכְנִיס כָּל מַה שֶׁנֶּעֱרַם עַל הַשֻּׁלְחָן. תִּיקִים רַבִּים וְסִפְרֵי־חֶשְׁבּוֹנוֹת. כָּל תִּיק הָיָה מְסֻמָּן בְּמִסְפָּר.

הָאָדוֹן לֵב הָיָה מֵרִים אוֹתָם בִּתְנוּפָה קַלָּה לְמַעְלָה, לִפְנֵי שֶׁמְּסָרָם לָזֶה שֶׁעָמַד לִפְנֵי הַבּוֹר. כְּאִלּו הִטְעִימָה תְּנוּפָה זוֹ מָה רַב עֶרְכָּם שֶׁל הַתִּיקִים.

אָכֵן, הֵם הָיוּ בַּעֲלֵי עֵרֶךְ רַב; הֵם הֵכִילוּ אֶת כָּל הַתְּעוּדוֹת הַחֲשׁוּבוֹת שֶׁהַשְּׁכוּנָה וּשְׁאָר הַמּוֹסָדוֹת הַצִּבּוּרִיִּים שֶׁלָּנוּ הָיוּ מְעֻנְיָנִים בִּשְׁמִירָתָן.

בֵּין שְׁאָר הַתִּיקִים הָיָה תִּיק אֶחָד כָּבֵד, קָשׁוּר בִּשְׁתֵּי רְצוּעוֹת־עוֹר; הוּא הָיָה מָלֵא מַטְבְּעוֹת זָהָב.

הַכֶּסֶף הַזֶּה נִשְׁלַח לְמַעַן עֶזְרַת הַיִּשׁוּב שֶׁנִּדַּלְדֵּל מְאֹד בִּשְׁנוֹת הַמִּלְחָמָה; הוּא הִגִּיעַ לָאָרֶץ בְּדֶרֶך סוֹדִית – אַךְ אִי־אֶפְשָׁר הָיָה לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמַטְבְּעוֹתָיו, כִּי הָיוּ מַטְבְּעוֹת חֲדָשִׁים שֶׁנּוֹצְקוּ בִּזְמַן הַמִּלְחָמָה, וּשְׁנַת הַיְצִיקָה הָיְתָה חֲקוּקָה בָּהֶם. לוּ נִתְגָּלּוּ לְעֵין הַמֶּמְשָׁלָה הַתֻּרְכִּית – הָיְתָה פּוֹתַחַת מִיָּד בַּחֲקִירוֹת, וְהָיָה מִתְגַּלֶּה שֶׁהַיִּשׁוּב נִמְצָא בִּקְשָׁרִים עִם יְהוּדִים מֵאַרְצוֹת הָעוֹלָם.

נִמְנוּ חַבְרֵי וַעַד הָעֶזְרָה וְהֶחְלִיטוּ שֶׁלֹּא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּכֶסֶף זֶה, אֶלָּא כִּכְלוֹת כָּל הַקִּצִּים. אִם לֹא תִּהְיֶה כָּל בְּרֵרָה. לָכֵן הֶחְלִיטוּ לְגָנְזוֹ בַּבּוֹר. עַל הַתִּיק הַזֶּה הָיָה מְחֻבָּר פֶּתֶק: “כִּכְלוֹת כָּל הַקִּצִּים”.


* * * * *

מִשֶּׁהֵאִיר הַשַּׁחַר נִמְצָא כְּבָר הַבּוֹר סָתוּם, הַמַּרְצָפוֹת מֻנָּחוֹת עַל שִׁכְבַת טִיט בִּמְקוֹמָן, עָלֵיהֶן פָּרוּשׂ הַשָּׁטִיחַ בָּאֶמְצַע הַחֶדֶר, וְעָלָיו עוֹמֵד הַשֻּׁלְחָן נְפוּחַ הָרַגְלַיִם. מֵיחָם מְזַמְזֵם נִצָּב עַל הַשֻּׁלְחָן וּסְבִיבוֹ מְסֻבִּים כָּל עוֹבְדֵי הַמַּחְתֶּרֶת וְגוֹמְעִים תֵּה שֶׁל שַׁחֲרִית בְּלִי סֻכָּר (לֹא הָיָה אָז סֻכָּר בָּאָרֶץ).

לִפְנֵי שֶׁנִּפְנָה כָּל אִישׁ לִמְקוֹמוֹ מָזַג הָאָדוֹן לֵב מִבַּקְבּוּקוֹן מְגֻנְדָּר מַשְׁקֶה לְתוֹךְ כּוֹסִיּוֹת־זְכוּכִית, שֶׁהִשְׁמִיעוּ צִלְצוּל דַּק וְצָלוּל, הִקִּישׁ בַּכּוֹסִית שֶׁלּוֹ וְאָמַר:

– יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּפָּגֵשׁ כָּאן בְּשָׁלוֹם וְנוֹצִיא לָאוֹר־הַשֶּׁמֶשׁ מַה שֶׁהִטְמַנּוּ בְּחֶשְׁכַת־הַלַּיְלָה.


ב17.png

כֻּלָּנוּ עָנִינוּ “אָמֵן”. צִלְצוּל הַזְּכוּכִית הַדַּקָּה הָיָה חִנָּנִי וּמִתְמַשֵּׁךְ, וְהִזְכִּיר לִי אֶת הַקְּמָטִים לְיַד עֵינָיו הַמִּצְטַחֲקוֹת שֶׁל הַיָּשִׁישׁ לֵב.


* * * * *

הַיּוֹם שֶׁלְּאַחֲרָיו הָיָה מַר וְאָרֹךְ וּמָלֵא טְרָדוֹת – יוֹם הַגֵּרוּשׁ מִתֵּל־אָבִיב וְיָפוֹ.

רָאִיתִי אֶת הָעֲגָלָה, עָלֶיהָ הָיוּ עֲמוּסִים כָּל מִטַּלְטְלָיו וִילָדָיו שֶׁל זְכַרְיָה. תִּשְׁעַת הַקְּטַנִּים הַשְׁחַרְחָרִים הָיוּ מֻטָּלִים עַל הַכָּרִים לְמַעְלָה וְהָיוּ דּוֹמִים לְצִמּוּקִים עַל עוּגָה (וּשְׁתֵּי הַזְּקֵנוֹת – לִשְׁקֵדִים מְצֻמָּקִים). מַשְׁמַע – נִמְצְאָה לִזְכַרְיָה עֲגָלָה.

זֶהוּ מַה שֶׁהָיָה יָדוּעַ לִי עַל הַתִּיק “כִּכְלוֹת כָּל הַקִּצִּים”.


* * * * *

עַתָּה יְכוֹלִים אָנוּ לַחֲזֹר אֶל שְׁנֵי הַגִּבּוֹרִים, שֶׁנִּשְׁאֲרוּ צְמוּדִים בְּבוֹר־שַׁחַת, חֲבוּיִים מִפַּחַד וּמֵאֵשׁ רוֹתַחַת. יוֹתֵר לֹא נִסְטֶה מֵהֶמְשֵׁךְ הַסִּפּוּר כְּחוּט מִן הַמַּחַט. נַחֲזֹר לְהֶמְשֵׁךְ הַשִּׂיחָה שֶׁהִפְסַקְנוּ, מַמָּשׁ לְאוֹתָהּ הַצַּלַחַת, וְהַלְוַאי וְלֹא נִפֹּל מִן הַפַּח אֶל הַפַּחַת.

– וּמָה אַתָּה יוֹדֵעַ עַל הַתִּיק הַזֶּה? – שָׁאַל אוֹתִי הַבָּחוּר. בִּתְשׁוּבָתִי סִפַּרְתִּי לוֹ אֶת שֶׁסִּפַּרְתִּי לָכֶם זֶה עַתָּה. לְיֶתֶר דִּיּוּק, אָמַרְתִּי לוֹ כָּךְ. – אָז אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁלְּתֵל־אָבִיב יֵשׁ וַעַד. וּבְכֵן, וַעַד זֶה הֶחְלִיט בִּישִׁיבַת־חֵרוּם שֶׁלּוֹ…

– מַה זֶה יְשִׁיבַת־חֵרוּם?

– יְשִׁיבָה שֶׁנִּקְרֵאת לֹא בַּיּוֹם הַקָּבוּעַ לִישִׁיבוֹת.

– אֶצְלֵנוּ עוֹשִׂים יְשִׁיבוֹת “מָתַי שֶׁרוֹצִים”. יוֹצֵא שֶׂכָּל חַיַּי אֲנִי עוֹשֶׂה יְשִׁיבוֹת־חֵרוּם, וְלֹא יָדַעְתִּי שְׁאֵלֶּה הֵן יְשִׁיבוֹת־חֵרוּם.

–…וְהֶחְלִיטוּ שֶׁצָּרִיךְ לְהַחְבִּיא אֶת כָּל הַתְּעוּדוֹת הַחֲשׁוּבוֹת. נוּ, חָפְרוּ בּוֹר תַּחַת הַשֻּׁלְחָן. וְזֶהוּ! שָׁם גַּם תִּיק־עוֹר כָּבֵד עִם כְּתֹבֶת שֶׁכָּזֹאת. אַתָּה לֹא צָרִיךְ לְסַפֵּר לִי עַל זֹאת. אֲנִי אֲפִלּוּ שָׁמַרְתִּי אָז לְיַד הַחַלּוֹן.

הֶעָרָה: רוֹאִים אַתֶּם כַּמָּה אֶפְשָׁר לְקַצֵּר בְּדִבּוּרִים כְּשֶׁרוֹצִים? אוּלָם הֲרֵי אָמַרְתִּי בְּרֵאשִׁית סִפּוּרִי כִּי בִּרְצוֹנִי לְסַּפֵּר כָּךְ אֶת דְּבָרַי עַד אֲשֶׁר יָחוּשׁ הַקּוֹרֵא כְּאִלּו הֵם עָבְרוּ עָלָיו עַצְמוֹ. אָמְנָם זוֹהִי דֶרֶךְ אֲרֻכָּה, אַךְ מְמַצָּה יוֹתֵר וְאָנוּ עוֹבְרִים לַפֶּרֶק שְׁבּוֹ מִתְגַּלֶּה –


 

עוֹד בֶּן־דּוֹד (הַשְּׁלִישִׁי)

הַבָּחוּר שָׁמַע אֶת דְּבָרַי, הֵרִים אֶת גַּבּוֹת עֵינָיו כְּמִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל לִפְקֹחַ אֶת עֵינָיו וּלְהַבִּיט פַּעַם שְׁנִיָּה עַל אוֹתוֹ עֶצֶם, שֶׁלֹּא עוֹרֵר תְּחִלָּה אֶת תְּשׂוּמַת־לִבּוֹ. נִרְאֶה שֶׁעֶרְכִּי עָלָה בְּעֵינָיו.

אָז סִפֵּר לִי אֶת הַסִּפּוּר עַל בֶּן־דּוֹדוֹ הַשְּׁלִישִׁי, אָחִיו שֶׁל בֶּן־הַדּוֹד שֶׁקּוֹרְאִים לוֹ “בַּטָטָה”.

– "לְבֶן־דוֹדִי זֶה, הַשְּׁלִישִׁי, הָיָה אֹפִי מְשֻׁנֶּה: תָּמִיד שִׂחֵק לוֹ מַזָּלוֹ; כְּמוֹ אוֹתָהּ חֲתוּלָה, הַנּוֹפֶלֶת לַקַּרְקַע וְרַגְלֶיהָ תָּמִיד לְמַטָּה.

הָעִנְיָן הִתְחִיל בָּזֶה שֶׁאוֹתוֹ בֶּן־דּוֹד עָבַד בַּמִּנְסָרָה שֶׁל שֵׁיךְ סוּלֵימָן בִּצְפַת. וְהִנֵּה, פַּעַם אַחַת גָּמַר לְנַסֵּר גֶּזַע־זַיִת עָבֶה וְחָלוּל, וּפִתְאֹם נָפַל מִתּוֹכוֹ כַּד מָלֵא מַטְבְּעוֹת־זָהָב. רָאָה בָּזֶה בֶּן־דּוֹדִי סִימָן שֶׁאֱלֹהִים חָפֵץ בִּיקָרוֹ – וְשָׂמַח. מַה טּוֹב יוֹתֵר מִלִּמְצֹא אוֹצָר?

ב19.png

שָׂם אֶת מַטְבְּעוֹת־הַזָּהָב בְּכָל כִּיסָיו, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, מֵאָחוֹר וּמִצְּדָדִים, וְהָיָה נָפוּחַ וְגָדוּשׁ כְּמִי שֶׁיָּצָא מִבֵּית־הַבְרָאָה, וְהִקְטִין צְעָדָיו.

הוּא בַּדֶּרֶךְ, וְהִנֵּה מִתְבָּרֵר שֶׁכִּיסָיו, מִתְּחִלַּת בְּרִיאָתָם, לֹא הָיוּ מְכֻוָּנִים לְהָכִיל כֶּסֶף רַב. הֵם נִתְפָּרְמוּ וּמַטְבְּעוֹת־הַזָּהָב נוֹשְׁרוֹת מִתּוֹכָם כֶּאֱגוֹזִים מַן הַקֶּרֶשׁ בְּחַג הַפֶּסַח.

נָפַל עַל בֶּן־דּוֹדִי פַּחַד וּמִצְחוֹ כֻּסָּה טִפּוֹת טִפּוֹת שֶׁל זֵעָה. סָבַר שֶׁאֱלֹהִים אֵינוֹ חָפֵץ בִּיקָרוֹ – וְנִתְיַאֵשׁ.

מַה גַּם, שֶׁרָאָה לְפָנָיו אֶת הַשּׁוֹטֵר אַבּוּ־חַלִיל, בַּעַל הַשְׂפָמִים וּמַגְלֵב בְּיָדוֹ, הוֹלֵךְ וּמִתְקָרֵב אֵלָיו. אֵין מָנוֹס וְאֵין מִפְלָט: הַשּׁוֹטֵר יִרְאֶה אֶת הַמַּטְבְּעוֹת וְיִקַּח מִמֶּנוּ אֶת הָאוֹצָר. זֶה כְּבָר מֻחְלָט! מַה פָּשׁוּט מִזֶּה?

חָשַׁב בֶּן־דּוֹדִי: הוֹאִיל וְאֵין לְהַפְסִיד עוֹד, –

זָקַף קוֹמָתוֹ וְהָלַךְ יָשָׁר לְפָנָיו, כְּאִלּוּ הָיָה קַטָּר (גַּם הַקַּטָּר מֵזִּיעַ).

רָאָה הַשּׁוֹטֵר אַבּוּ־חַלִיל מַטְבְּעוֹת־זָהָב עַל

הָאֲדָמָה וִיהוּדִי צוֹעֵד לוֹ וְאֵינוֹ נוֹתֵן לִבּוֹ אֲלֵיהֶם, – כְּאִלּוּ שִׁלַּח גִּהוּקִים לָאֲוִיר. הִרְכִּין אַבּוּ־חַלִיל עַצְמוֹ וְאָסַף אֶת כָּל מַטְבְּעוֹת־הַזָּהָב שְׁהָיוּ מוּטָּלִים לְאֹרֶךְ הַשְּׁבִיל, זָקַף אֶת שְׂפָמוֹ וְלִבּוֹ מָלֵא גִּיל. וּבֶן־דּוֹדִי מַמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ (כְּמוֹ קַטָּר).

רָאָה בָּזֶה בֶּן־דּוֹדִי סִימָן שֶׁאֱלֹהִים חָפֵץ בְּכָל־זֹאת בִּיקָרוֹ. אוּלָם כְּשֶׁבָּא לַסִּמְטָה שֶׁלּוֹ, עַל־יַד בֵּית־הַכְּנֶסֶת שֶׁל הָאֲרִי הַלָּבָן, רָאָה שֶׁבֵּיתוֹ עוֹלֶה בְּאֵשׁ אֲדֻמָּה וְאִשְׁתּוֹ וִילָדָיו סוֹפְקִים יָדַיִם מִיֵּאוּשׁ. הֵנִיד בֶּן־דּוֹדִי רֹאשׁוֹ: גָּמַרְנוּ! אֱלֹהִים אֵינוֹ חָפֵץ בִּיקָרוֹ!

אֲבָל כֵּיוָן שֶׁנּוֹתְרוּ לוֹ עוֹד הַרְבֵּה

מַטְבְּעוֹת־זָהָב, אֲשֶׁר אָסַף מִכָּל מִינֵי כִּיסָיו – בָּנָה לוֹ בַּיִת חָדָשׁ וְטוֹב מִזֶּה שֶׁלְּפָנָיו… בֹּקֶר אֶחָד מוֹפִיעַ אַבּוּ־חַלִיל מַזְקִיף שְׂפָמָיו וּבְיָדוֹ צַו – לָקַחַתּ אֶת בֶּן־דּוֹדִי לְבֵית־הַכֶּלֶא. וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא – הוּא יָצָא מִשָּׁם עִם זִכָּיוֹן לְמִנְסָרָה בְּיָדָיו!

… לַעֲשׂוֹת אֶת הַמַּעֲשֶׂה קָצָר, וְעָלַי לְמַהֵר, וְהַדֶּרֶךְ הַמְּהִירָה בְּיוֹתֵר – לְהַתְחִיל בְּסִפּוּר אַחֵר. אַךְ אַל נָא נִשְׁפֹּךְ אֶת הַתִּינוֹק עִם מֵי־הָאַמְבַּטְיָה. נִלְמַד מוּסַר־הַשְׂכֵּל וּקְצָת חָכְמַת־יָהּ:

דַּרְכָּם שֶׁל דְּבָרִים שֶׁהֵם עוֹלִים וְיוֹרְדִים, וְעוֹלִים וְיוֹרְדִים. לְאַחַר כָּל מַשְׁבֵּר צָף, אֲנִי אוֹמֵר לְךָ, מוֹצָא אַחֵר.

שָׁאַלְתִּי: "וּמָה הָעִנְיָן שֶׁבִּקַּשְׁתָּ שֶׁלֹא

אֶשְׁכַּח, וְהוּא שֶׁבֶּן־דּוֹדְךָ הַשְּׁלִישִׁי מִלֵּא אֶת הַכַּד

עָפָר?"

– זֶה עִנְיָן בִּפְנֵי עַצְמוֹ; אֲסַפֵּר לְךָ אוֹתוֹ פַּעַם אַחֶרֶת. אַךְ יֵשׁ לְמַהֵר וְלָצֵאת מִמַּחֲבוֹאֵנוּ. עָלֵינוּ לְהַגִּיעַ, אִם נַגִּיעַ, לְתֵל־אָבִיב עוֹד לִפְנֵי שְׁעוֹת הָעֶרֶב.

– אֲבָל אֵיךְ זֶה שֶׁדְּבָרֶיךָ הַפַּעַם הָיוּ מְתֻבָּלִים בַּחֲרוּזִים?

– חֲרוּזִים? אֲנִי לֹא אָשֵׁם. אֵינֶנִּי מְלֻמָּד.

בֶּן־דּוֹדִי הָרְבִיעִי חוֹשֵׁב עַצְמוֹ לִמְשׁוֹרֵר. הוּא הִרְבָּה לַחֲזֹר עַל הַסִּפּוּר הַזֶּה – וּמִמֶּנּוּ נִשְׁתַּמְּרוּ לִי כַּמָּה חֲרוּזִים.

– לִפְנֵי שֶׁנֵּצֵא – אָמַרְתִּי מִתּוֹךְ הַבְרָקָה פִּתְאֹמִית – הָיִיתִי רוֹצֶה לְאַחֵל לָנוּ שֶׁזְּכַרְיָה פּוֹנִימָיוּ יִהְיֶה כְּבָר בְּתֵל־אָבִיב. הוּא יָכוֹל לְהָבִיא תּוֹעֶלֶת.

– מִי זֶה זְכַרְיָה? וּמָה עִנְיָנוֹ לְכָאן? –זֶהוּ עִנְיָן שָׁלֵם; אֲסַפְּרוֹ לְךָ בְּפַעַם אַחֶרֶת.

לוֹ לֹא קִצַּרְתִּי כָּל כָּךְ כַּאֲשֶׁר סִפַּרְתִּי לוֹ עַל אוֹתוֹ לַיְלָה שָׁחוֹר, הָיָה יוֹדֵעַ מִיהוּ זְכַרְיָה. וְלוּ הָיִיתִי שׁוֹמֵר לְעַצְמִי אֶת הָאִחוּל, לֹא הָיִיתִי מְעוֹרֵר לְחִנָּם אֶת סַקְרָנוּתוֹ שֶׁל הַבָּחוּר.


 

מָה מִּשְׁקָלָהּ שֶׁל פִּתְקָה

לֹא קַל הָיָה לִי לָצֵאת מִמָּקוֹם בָּטוּחַ לְתוֹךְ אֲוִירַת הַפְּגָזִים הַמִּתְפּוֹצְצִים. אַךְ יָצָאנוּ – הִתְחַלְנוּ לָרוּץ בִּמְהִירוּת, כְּמוֹ מְטֹרָפִים, כְּאִלּו רַצְנוּ יְחֵפִים עַל רִקּוּעֵי פַּחִים מְלֻבָּנִים. אֵילוּ קְפִיצוֹת וּתְנוּעוֹת עָשִׂינוּ! הוֹי אֵיךְ הִשְׁתַּדַּלְנוּ לִשְׁמֹר עַל הַגֻּלְגָּלוֹת שֶׁלָּנּוּ!

הַבָּחוּר רָץ וּמְדַלֵּג בְּמֶרְחַק־מָה לִפְנֵי. מִדֵּי פַּעַם הָיָה מַחֲזִיר פָּנָיו אֵלַי לִרְאוֹת אִם אֲנִי רָץ אַחֲרָיו. מְשֻׁנֶּה!

אֶלֶף פַּעַם מְשֻׁנֶּה! הַפִּתְקָה אֲשֶׁר בְּכִיסִי שִׁנְּתָה אֶת כָּל הַרְגָּשָׁתִי וּפַחְדִּי. הוֹסַפְתִּי לִפְחֹד, לָמָּה אֲכַחֵד? אַךְ הַפַּעַם לֹא הָיָה זֶה פַּחַד בְּהֵמִי. הַפַּעַם בָּאָה, בִּמָקוֹם הַפַּחַד, הַדְּאָגָה וְהָרָצוֹן לָצֵאת בְּשָׁלוֹם מִזֹּאת הַקַּלַּחַת מִשּׁוּם… מִשּׁוּם שֶׁהָיָה טַעַם לַהִסְתַּכְּנוּת שֶׁלִי.

הִסְתַּכַּנְתִּי לְמַעַן עִנְיָן חָשׁוּב, וְהָאַחֲרָיוּת שֶׁהֻטְּלָה עָלַי נָתְנָה טַעַם לַסֵּבֶל וְלַמַּאֲמַצִּים. מָה מִּשְׁקָלָהּ שֶׁל פִּתְקָה – אֶפֶס! אַךְ אֵיזוֹ תְּמוּרָה הִיא הִכְנִיסָה לָעִנְיָנִים!

דִּלַּגְתִּי אַחֲרֵי הַבָּחוּר וְשָׂמַחְתִּי לִרְאוֹתוֹ מִזְדַּקֵּף, קָם וְיוֹצֵא בְּשָׁלוֹם מִתּוֹךְ מָסַךְ הֶעָשָׁן וְהַמַּהֲמוֹרוֹת שְׁהָיוּ בֵּינֵינוּ. כָּל פַּעַם הָיָה דּוֹמֶה בְּעֵינַי כְּאִלּו קָם מִקִּבְרוֹ.

רַצְנוּ לְכִוּוּן תֵּל־אָבִיב, רָאִינוּ לְפָנֵינוּ בְּרָקִים שֶׁל אֵשׁ; הָיוּ אֵלֶּה פִּגְזֵי הָאַנְגְּלִים. זָחַלְנוּ עַל אַרְבַּע לְצִדֵּי זֵיתִים וּגְדֵרוֹת. הִפְסַדְתִּי כָּל מֻשָּׂג שֶׁל זְמַן. שְׁרִיקוֹת הַפְּגָזִים הָיוּ תְּלוּיוֹת, נִדְמֶה לִי, מֵעַל לְרָאשֵׁינוּ בִּתְמִידוּת, כְּמוֹ לְבָנִים עַל הַחֶבֶל. הִרְכַּנּוּ עַצְמֵנוּ כְּדֵי שֶׁהָרֹאשׁ לֹא יִתָּקֵל בָּהֶם.

נִתְמַזֵּל לָנוּ, שֶׁעַד עַתָּה הִצְלַחְנוּ עִם כָּל נְפִילָה שֶׁנָּפַלְנוּ גַּם לָקוּם מִמֶּנָּה.

רוּחַ־יָם הִתְחִילָה לִנְשֹׁב בְּפָנֵינוּ, – פְּרִיסַת־שָׁלוֹם רִאשׁוֹנָה מִן הַבַּיִת. קִבַּלְנוּ עִדּוּד, כְּאוֹתוֹ אָדָם הַמְהַלֵּךְ עַל חֶבֶל וְהוּא רוֹאֶה לְפָנָיו אֶת סוֹפוֹ שֶׁל הַחֶבֶל, וְיָכוֹל לִסְפֹּר כַּמָּה צְעָדִים עוֹד לְפָנָיו. עָצַמְתִּי עֵינַי וְצָחַקְתִּי. שִׁמְחַת־חַג הִתְחִילָה לְהָצִיף אֶת הַלֵּב. הִגַּעְנוּ לְגִבְעוֹת־חוֹל טְהוֹרוֹת, עָלִינוּ עָלֵיהֶן וְהִתְגַּלְגַּלְנוּ מֵהֶן. שָׁכַבְנוּ בְּשֶׁקֶט, הוֹי אֵיךְ שָׁכַבְנוּ בְּשֶׁקֶט, מְיַחֲלִים שֶׁנּוּכַל לָקוּם שׁוּב עַל רַגְלֵינוּ!

בְּשֶׁקֶט, כְּאוֹתָה חִפּוּשִׁית שֶׁעוֹשָׂה עַצְמָהּ מֵתָה וּמְטִילָה עָצְמָהּ בִּצְנִיעוּת וּבִתְמִימוּת, וְנוֹתֶנֶת שֶׁיִּגְּעוּ בָּהּ וְהִיא אֵינָהּ זָזָה, שֶׁהָרוּחַ תְּטַלְטֵל אוֹתָהּ וְהִיא אֵינָהּ זָזָה, שֶׁתַּחְשְׁבוּ שֶׁהִיא לֹא כְּלוּם, סְתָם עָלֶה יָבֵשׁ לֹא־כְּלוּמִי, אֲבָל רַק שֶׁתַּעַזְבוּ אוֹתָהּ לְנַפְשָׁהּ. הִיא יוֹדַעַת אַחַר כָּךְ לִמְתֹּחַ יָפֶה אֶת שֵׁשׁ רַגְלֶיהָ, חִישׁ בּוֹלְשׁוֹת קַרְנֵי־הַמִּשׁוּשׁ שֶׁלָּהּ אֶת דַּרְכָּהּ הַקּוֹדֶמֶת, וְהִיא מַמְשִׁיכָה דַרְכָּהּ.

לִפְעָמִים הִתְגַּלָּה לְפָנֵינוּ הַיָּם; הָיָה מִתְגַּלֶּה בָּאֹפֶק וְנֶעְלָם כְּמוֹ כַּף־יָדוֹ שֶׁל יְדִיד הַמְבָרֶכֶת בְּשָׁלוֹם.

פִּתְאֹם בָּא מֹחִי לִידֵי הַכָּרָה, כִּי אוֹתוֹ רַעַשׁ עָמוּם שֶׁשָּׁמַעְנוּ מֵרָחוֹק וְלֹא יָדַעְתִּי מָתַי הִתְחִיל וְלֹא יָדַעְתִּי מַהוּ, אִם הוּא בִּי אוֹ מִחוּצָה לִי, וְלֹא יָדַעְתִּי אִם זֶה טִרְטוּר פְּרִימוּס אוֹ הֶמְיָה מְשֻׁנֶּה – כִּי אוֹתוֹ רַעַשׁ מַטְרִיד הוּא דְבַר־מָה רַע, זוֹמֵם רַעַה וְצוֹפֵן בְּתוֹכוֹ אָסוֹן.

הַבָּחוּר נֶעְצַר וְרָאִיתִי אֶת פָּנָיו. אַךְ בְּמָקוֹם לִמְצֹא בָּהֶם, כְּמוֹ תָּמִיד, חֹסֶן הַמְבַטֵּל אֶת פַּחְדִּי – רָאִיתִי כִּי עֵינָיו בּוֹלְשׁוֹת בְּאִי־שֶׁקֶט בְּרַחֲבֵי הַשָּׁמַיִם.

בַּשָּׁמַיִם הוֹפִיעַ מָטוֹס, שֶׁנִּרְאָה קָטָן כְּצַעֲצוּעַ. לְיָדוֹ הִתְבַּקְּעוּ פַּקּוּעוֹת עָשָׁן לָבָן, מִלְּפָנָיו וּמֵאַחֲרָיו. מִיָּד נִשְׁמְעוּ יְרִיּוֹת. פַּקּוּעוֹת אֵלֶּה הָיוּ יְרִיּוֹת מַן הַחֲזִית הַתֻּרְכִּית. אַךְ הָאֲוִירוֹן עָלָה וְיָרַד וְעָשָׂה “זִגְזָגִים” וְעָבַר בֵּין הַפַּקּוּעוֹת בִּזְרִיזוּת כְּשֶׁקּוֹלוֹ הוֹלֵךְ וְגוֹבֵר. כְּשֶׁהִתְקָרֵב אֵלֵינוּ – הִנְמִיךְ טוּס וְהֵטִיל פְּצָצָה.

– אַרְצָה!!! – קָרָא הַבָּחוּר.

הַמָּטוֹס פָּנָה יָמִינָה, הוֹסִיף לִצְלֹל וְהֵטִיל פְּצָצָה שְׁנִיָּה. שָׁכַבְנוּ בְּלִי נוֹעַ, חֲפוּרִים בַּחוֹל. שָׁמַעְנוּ אֶת קוֹל הָאֲוִירוֹן הוֹלֵךְ וּמִתְרַחֵק, הוֹלֵךְ וְנֶחֱלָשׁ עַד שֶׁנָּמוֹג. קָפַצְנוּ עַל רַגְלֵינוּ – הָיִינוּ שְׁלֵמִים. מַמָּשׁ שְׁלֵמִים. רַק הַחוֹל נָשַׁר מֵעָלֵינּוּ. לְשִׂמְחָתֵנוּ הַרַבָּה נָכוֹנָה לָנוּ הַפְתָּעָה: עַל הַגִּבְעָה מִמּוּל מָצָאנוּ שְׁנֵי סְגוֹלִים שֶׁל קְלִפּוֹת תַּפּוּזִים, שְׁנַים!


 

בְּגָדִים סְפוּגִים דָּם

– דָּוִד וְסוּרְקֶס! – קְרָא הַבָּחוּר, – הֵם אֵינָם רְחוֹקִים מֵאִתָּנוּ. הִנֵּה גַם עִקְּבוֹתֵיהֶם! הֵם נִפְגְּשׁוּ וְהָלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחַד.

רַצְנוּ בְּעִקְּבוֹתֵיהֶם, וְעַל הַגִּבְעָה הַשְּׁלִישִׁית רָאִינוּ כַּמָּה קְלִפּוֹת תַּפּוּזִים מֻשְׁלָכוֹת בְּאִי־סֵדֶר, וְהָלְאָה מֵהֶן, בְּתוֹךְ הַשּׁוּחוֹת בְּאַדְמַת הַחַמְרָה, עִקְּבוֹת הַפְּצָצָה, וּבֵין רִגְבֵי הָאֲדָמָה קִרְעֵי בְּגָדִים סְפוּגִים דָּם.

לַשָׁוְא נִסִּינוּ לְגַלּוֹת לְפִי הָעֲקֵבוֹת מַה קָּרָה לָזֶה אוֹ לָאֵלֶּה שֶׁנִּפְגְּעוּ מִן הַפְּצָצָה.

לִבֵּנוֹ נִבָּא כִּי קָרָה אָסוֹן לַשְּׁלִיחִים שֶׁלָּנּוּ. לָקַחְנוּ אִתָּנוּ מִקִּרְעֵי־הַבְּגָדִים וְשַׂמְנוּ בְּכִיסֵינוּ. הַבָּחוּר הוֹצִיא מִכִּיסוֹ קְלִפַּת תַּפּוּז, אוֹתָה קְלִפָּה שֶׁאָסַף קֹדֶם, וְהִשְׁוָה אוֹתָהּ לַקְּלִפּוֹת שֶׁמָּצָאנוּ כָּעֵת. אָכֵן, אֵלֶּה הָיוּ קְלִפּוֹת מֵאוֹתוֹ מִין תַּפּוּזִים. גֹּבַהּ הַגַּבְשוּשִׁיוֹת הָיָה שָׁוֶה בִּשְׁנֵיהֶם. נִרְאֶה שֶׁהַפָּצוּעַ – אוֹ הַפְּצוּעִים – בָּרְחוּ. אֲבָל לְאָן! אֵין סִימָנִים בְּאַדְמַת הַחֵמָר.

רָצִיתִי לִקְרֹא בְּקוֹל – אַךְ הַבָּחוּר מָנַע בָּעֲדִי: – אֲנַחְנוּ קְרוֹבִים מְאֹד לַחֲפִירוֹת הַהֲגַנָּה הַבְּרִיטִיוֹת. אַל נִתְגַּלֶּה לִפְנֵיהֶם. גַּם בְּעֵינֵיהֶם נִהְיֶה מְרַגְּלִים. וְאַל תִּשְׁכַּח אֶת הַמַּטָּרָה שֶׁלָּנּוּ – לְהַעֲבִיר אֶת הַתִּיק הַכָּבֵד.

הִמְשַׁכְנוּ בְּרִיצָה. מֵרֹב מַאֲמָצִים וְהִתְרַגְּשֻׁיּוֹת הָיו עֵינַי בּוֹלְטוֹת וַאֲדֻמּוֹת. גִּבְעוֹת־הַחוֹל הַבּוֹהֲקוֹת נִרְאוּ בְּעֵינַי פַּעַם כְּחֻלּוֹת וּפַעַם אֲדֻמּוֹת; הָעֵצִים הָיוּ שְׁחוֹרִים; יֹבֶשׁ בַּפֶּה. נָשַׁמְתִּי בְּפֶה פָּעוּר. פָּנַי הָיוּ מְכֻסִּים זֵעָה וְעָפָר שֶׁהִתְיַבְּשׁוּ, וְהַלֵּב בִּקֵּשׁ כְּאִלּו לָצֵאת לַאֲוִיר־הָעוֹלָם. קָדִימָה! קָדִימָה!

בְּאָזְנַי צִלְצְלָה קִינָה שֶׁל אֵם אוֹ סַבְתָּא, שֶׁאֵינִי מַכִּירָן, קִינָה עַל מוֹת בֵּן צָעִיר שֶׁקִּפַּח חַיָּיו בָּאֶמְצַע הַדֶּרֶךְ.

אֲבָל הַחַיִּים – חַיִּים!

מִתּוֹךְ שֶׁעָשִׂינוּ דֶרֶך מְסֻלְסֶלֶת, וְלֹא בְּכִיוּוּן יָשָׁר אֶל הַחֲפִירוֹת הַבְּרִיטִיּוֹת – לֹא פָּגַשְׁנוּ כָּל אָדָם. הַמַּזָּל שִׂחֵק לָנוּ.

רַק עֵז אַחַת שְׁחוֹרָה הִבְחִינָה בָּנוּ, הִבִּיטָה בְּעֵינַיִם צְהֻבּוֹת שֶׁלָּהּ וּפָעֲתָה.

– הַס! – קָרָא לְעֻמָּתָה הַבָּחוּר, אַךְ הִיא הִפְנְתָה רֹאשָׁהּ אֵלֵינוּ וְהוֹסִיפָה לִפְעוֹת.

עָשִׂיתִי תְּנוּעוֹת בִּיָדַי, כְּאָדָם שֶׁמְּוַתֵּר עַל טִרְחָה מְיֻתֶּרֶת, אַךְ הִיא לֹא הֵבִינָה. הָלַכְנוּ בִּזְהִירוּת בֵּין צִלְלֵי הָעֵצִים, שֶׁהָיוּ כְּבָר כֵּהִים מְאֹד, כְּפִי שֶׁהֵם תָּמִיד בִּשְׁעוֹת אַחַר־הַצָּהֳרָיִם.

הִנֵּה נִתְגַּלּוּ לְפָנֵינוּ חֻרְשׁוֹת שָׁרוֹנָה וּשְׂדוֹתֶיהָ. רֵיחַ מַיִם עָלָה בְּאַפֵּנוּ. גַּם הַגֶּשֶׁר הַקָּטָן! הַמִּקְרֶה סִיַּע בְּיָדֵנוּ לַעֲקֹף אֶת הָעֲמָדוֹת הַבְּרִיטִיוֹת, וְנִמְצֵאנוּ כְּבָר מֵעֶבְרָן הַשֵּׁנִי. כָּךְ הִסְתַבֵּר לָנוּ כְּשֶׁקָּרַבְנוּ לַגֶּשֶׁר מִן הַצַּד.

שְׁלשֶׁת הַחַיָּלִים הָאוֹסְטְרָלִיִּים שֶׁעָבְרוּ

עָלָיו הִבִּיטוּ בָּנוּ כְּאִלּו אֵין לְהִתְפַּלֵּא עַל מְצִיאוּתֵנוּ. חָשְׁבוּ אוֹתָנוּ לְפוֹעֲלִים שֶׁחוֹזְרִים אַחֲרֵי יוֹם־עֲבוֹדָה. נָשַׁמְנוּ לִרְוָחָה וּרְגָלֵינוּ דָרְכוּ בְּבִטָּחוֹן

עַל קַרְקַע מוּצָקָה. נִדְמָה לִי שֶׁהִיא צִלְצְלָה מִשִּׂמְחָה לְכָל מִדְרַךְ כַּף־רֶגֶל שֶׁלָּנּוּ.

ב24.png

יָרַדְנוּ בַּשְּׁבִיל הַתָּלוּל שֶׁאַחֲרֵי הַגֶּשֶׁר אֶל הַנַּחַל וְרָחַצְנוּ אֶת פָּנֵינוּ. הִבַּטְנוּ אֶל בָּבוּאוֹת הָעֵצִים שֶׁנִּשְׁקְפוּ בְּתוֹךְ רְאִי־הַמַּיִם. צִפּוֹר שֶׁהִנְמִיכָה טוּס נָגְעָה בִּכְנָפֶיהָ

בִּפְנֵי הַמַּיִם, וּמִיָּד נִתְווּ עִגּוּלִים שֶׁהִתְרַחֲבוּ, הִתְרַחֲבוּ עַד שֶׁנָּמוֹגוּ – וְהִשְׁאִירוּ בַּלֵּב הַרְגָּשָׁה שֶׁל מְנוּחָה וְתַנְחוּמִים. יֵשׁ עוֹד שֶׁקֶט בָּעוֹלָם! בֶּאֱמֶת יֵשׁ!

לְמַעֲשֶׂה, מָה אֲנִי מִתְרַגֵּשׁ כָּל כָּךְ לְמַרְאֶה הַשְּׁבִילִים הַמּוֹבִילִים אוֹתָנוּ אֶל עֵבֶר תֵּל־אָבִיב?

הִנֵּה סִיּוּמָהּ שֶׁל חֻרְשַׁת הָאֵקָלִיפְּטוּסִים מוּל שָׁרוֹנָה. פּוֹנִים יָמִינָה. וְהִנֵּה דֶּרֶךְ־הֶעָפָר בֵּין עֲצֵי הַשִּׁקְמִים. עֲצֵי עֲנָק שֶׁמְּנִיבִים פֵּרוֹת קְטַנְטַנִּים, כִּתְאֵנִים זַעֲרוּרוֹת וּוְרֻדּוֹת. הַגֶּזַע עָבֶה כְּבִטְנוֹ שֶׁל פִּיל, וְאֵין לִלְפֹּת אוֹתוֹ כְּשֶׁאַתָּה רוֹצֶה לְטַפֵּס וְלִזְכוֹת בַּפֵּרוֹת. שִׁבְעָה יְלָדִים לֹא יִלְפְּתוּ אֶת גִּזְעוֹ! הַמּוֹרֶה אֲמָר שֶׁהֵם בְּנֵי מֵאוֹת שָׁנִים. צַמְרוֹת הַשִּׁקְמִים נוֹטוֹת מִזְרָחָה מֵחֲמַת רוּחוֹת־הַיָּם הַחֲזָקִים. הַשִּׁקְמִים נִרְאוֹת כְּחַיּוֹת־בְּרֵאשִׁית עֲנָקִיּוֹת, שֶׁהֶחְלִיטוּ לִבְרֹחַ מִן הַיָּם – מָתְחוּ אֶת גּוּפָן וְנִשְׁאֲרוּ קְפוּאוֹת, עוֹמְדוֹת עַל רֶגֶל עֲנָקִית אַחַת. וְהִנֵּה, מֵאֲחוֹרַי הַגִּבְעָה מַאְדִּים גַּג רְעָפִים.

זֶהוּ גַּגּוֹ שֶׁל הַבַּיִת הַיָּחִיד הָעוֹמֵד בְּמַה שֶּׁעָתִיד לִהְיוֹת כַּעֲבֹר שָׁנִים רְחוֹב אַלֶנְבִּי.

מַה הַהִתְרַגְּשׁוּת? כְּבָר רָאִינוּ פְּלָאִים גְּדוֹלִים מֵאֵלֶּה. אַךְ הַלֵּב נוֹקֵף. כָּל עֶצֶם מֻכָּר לִי פֹּה. כָּל שִׁנּוּי קָטָן שֶׁחָל הוּא חֵלֶק מֵחַיַּי. בְּקִצּוּר – בָּאתִי הַבַּיְתָה. אֵין דָּבָר אִם אֲנִי מִתְרַגֵּשׁ קְצָת; עוֹד מְעַט אֶתְרַגֵּשׁ יוֹתֵר. אַךְ אֵינִי רוֹצֶה לִקְפֹּץ, וְאַמְשִׁיךְ אֶת הַסִּפּוּר כְּסִדְרוֹ.


 

פְּגִישׁוֹת רִאשׁוֹנוֹת

הִגַּעְנוּ לִרחוֹבָהּ שֶׁל תֵּל־אָבִיב בְּשָׁעָה טוֹבָה לָהּ, שָׁעָה שֶׁהִיא נִרְאֵית בְּיָפְיָהּ. רוּחַ הַיָּם כְּבַר הִתְחִילָה לִנְשֹׁב וּלְיַשֵּׁר אֶת גַּבְשׁוּשִׁיּוֹת־הַחוֹל שֶׁנִּתְהַוּוּ בַּחוֹל מֵרַגְלֵי הַצּוֹעֲדִים.

הַחוֹלוֹת מִתְיַשְּׁרִים בְּדוֹמֶה לְמִצְחוֹ שֶׁל אָדָם נָח הַמְּיַשֵּׂר אֶת קְמָטָיו. מַסְוֶה קַל שֶׁל שִׁכְחַת־הַיּוֹם מִתְמַסֵּךְ עַל הַכֹּל.

הַדְּלָתוֹת וְהַחַלּוֹנוֹת נִפְתָּחִים לִרְוָחָה אֶל הָרְחוֹב, לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי הָרוּחַ וְהָעֶרֶב.

עַל הַמִּדְרָכוֹת פָּגַשְׁתִּי בַּאֲנָשִׁים מֻכָּרִים, שֶׁלא רְאִיתִים מֵאָז אוֹתוֹ יוֹם שָׁחוֹר. יוֹם הַגֵּרוּשׁ. פְנֵיהֶם הִשְׁתַּנּוּ, כַּחֲשׁוּ, הִשְׁזִיפוּ; עֵינֵיהֶם עָמְקוּ. אוּלָם בִּתְנוּעוֹתֵיהֶם נִכֶּרֶת עֵרָנוּת מְיֻחֶדֶת. עֵרָנוּת שֶׁל אֲנָשִׁים הַמַּרְגִּישִׁים כִּי חַיֵּיהֶם מִתְחַדְּשִׁים עֲלֵיהֶם, כִּי יֵשׁ תִּקוָה וּמַטָּרָה לְחַיֵּיהֶם. כַּךְ נִרְאִים הַצְּמָחִים שֶׁנִּגְזְמוּ, וְהִנֵּה הֵם מַנְבִּיטִים מִכָּל פֶּרֶק שֶׁבְּעַנְפֵיהֶם פַּקּוּעוֹת חֲדָשׁוֹת וַחֲזָקוֹת.

אֶת מִי אֲנִי פּוֹגֵשׁ רִאשׁוֹנָה עַל הַמִּדְרָכָה? אֶת דְּבוֹרָה. וּמִי זֹאת דְּבוֹרָה – לֹא אֶעֱמֹד לְסַפֵּר כָּעֵת, אַךְ שָׂמַחְתִּי לָהּ. הָיִיתִי יָכוֹל לִקְפֹּץ מִשִּׂמְחָה עַד הַגַּג. הִיא חִיְכָה אֵלַי – וְהוֹשַׁטְנוּ זֶה לָזֶה יָד. “סִימָן טוֹב”, חָשַׁבְתִּי, “אִם פָּגָשְׁתִּי אוֹתָהּ רִאשׁוֹנָה”. (שׁוֹטֶה הָיִיתִי שֶׁהִתְחַלְתִּי לְבַקֵּשׁ סִימָנִים טוֹבִים. אָז עֲדַיִן לֹא יָדַעְתִּי מַה מְחַכֶּה לִי בְּ“יוֹם שְׂמָחוֹת” זֶה שֶׁעָבַר עָלַי.)

בֵּין רַגְלֵיהֶם הַגְּבֹהוֹת שֶׁל הַחַיָּלִים הָאוֹסְטְרָלִיִּים שֶׁהָלְכוּ בָּרְחוֹב גִּלִּיתִי אֶת אַחַד הַבָּנִים שֶׁל זְכַרְיָה פּוֹנִימָיוּ; סִימָן שֶׁגַּם זְכַרְיָה בְּתֵל־אָבִיב, וְזֶה – וַדַּאי סִימָּן טוֹב הוּא.

– שָׁלוֹם, שָׁלוֹם!

– שָׁלוֹם, נַחוּם – עָנָה לִי – אֲבָל אֲנִי לֹא שָׁלוֹם וָלֹא בַּטִיח, אֲנִי יִחְיֶה!

– שָׁלוֹם. אֵיךְ אַתָּה יָכוֹל לִהְיוֹת יִחְיֶה וְלֹא שָׁלוֹם, אִם אַתָּה בְּכָל זֹאת שָׁלוֹם? אַתָּה הַבֵּן הַשְּׁלִישִׁי, וְהַהוּא שְׁמוֹ שָׁלוֹם בֶּן זְכַרְיָה?! וְאִלּוּ הַחֲמִישִׁי, שָׁלוֹם שְׁמוֹ, יִחְיֶה!

הִבְהִיק עָלַי זוּג עֵינַיִם נוֹצְצוֹת וּנְבוֹנוֹת וְאָמַר:

– אֲבָל אֲנִי הוּא הַחֲמִישִׁי, יִחְיֶה, שֶׁנִּרְאֶה לְךָ כַּשְּׁלִישִׁי שֶׁשְּׁמוֹ שָׁלוֹם.

– עַד מֵאָה וְעֶשְׁרִים! – עָנִיתִי לוֹ כְּשֶׁאֲנִי מְבֻלְבָּל מֵרֹב חִשּׁוּב.

לֹא הֵבֵאתִי בְּחֶשְׁבּוֹן, שֶׁחֳדָשִׁים רַבִּים אֵלֶּה שֶׁעָבְרוּ עָלֵינוּ בְּפֶתַח־תִּקוָה הֵם פֶּרֶק זְמַן גָּדוֹל לְעַצְמוֹת־יְלָדִים שֶׁתִּגְבַּהְנָה.

חַיָּלִים אוֹסְטְרָלִיִּים צָעֲדוּ בַּסָּךְ בְּצִדֵּי הַדֶּרֶךָ, כּוֹבְעֵיהֶם רַחֲבֵי־הַשּׁוּלַיִם רְכוּסִים עַל כִּתְפֵיהֶם, צַלְחוֹת־פַּח בִּידֵיהֶם, הָלְכוּ לְקַבֵּל אֶת אֲרוּחַת־הָעֶרֶב שֶׁבִּשְּׁלוּ לְיַד הַמִּגְרָשׁ שֶׁל רְאִינוֹעַ “עֵדֶן”. צוֹעֲדִים וְשׁוֹרְקִים מַנְגִּינָה. בִּגְדֵיהֶם – בְּגָדִים שְׁלֵמִים. נַעֲלַיִּם צְהֻבּוֹת לְרַגְלֵיהֶם, פְּנֵיהֶם טוֹבִים, רְחוּצִים, שְׂעָרָם עַל הַמֵּצַח אָרֹךְ. מִצְטַחֲקִים לְכָל עֵבֶר וְנִכְנָסִים בְּשִׂיחָה עִם כָּל אָדָם. עַל גַּבֵּי מְעִילֵיהֶם יֵשׁ שְׁנֵי קִמְטֵי בַּד, אַרְבָּעָה כִּיסִים רְחָבִים מִלְּפָנִים. יֵשׁ רֹחַב בִּתְנוּעוֹתֵיהֶם וְאַהֲבַת אָדָם בִּפְנֵיהֶם.

ב27.png

הִגַּעְנוּ לִרְחוֹב הֶרְצְל. לָמָּה לְהַאֲרִיךְ? הִנֵּה אֲנִי נוֹתֵן בָּזֶה צִיּוּר שֶׁל רְחוֹב הֶרְצְל, כְּפִי שֶׁהָיָה כַּאֲשֶׁר יָצָאנוּ לְגֵרוּשׁ. וְעַתָּה – הַחַלּוֹנוֹת וְהַדְּלָתוֹת פְּתוּחִים לִרְוָחָה, הַשֻּׁלְחָנוֹת וְהַכִּסְּאוֹת עַל הַמִּרְפָּסוֹת. מִישֶׁהוּ עוֹמֵד בֶּחָצֵר וּמַשְׁקֶה אֶת גִּנָּתוֹ, אָמְנָם, עֲדַיִן לֹא כָּל הַבָּתִּים פְּתוּחִים; רַבִּים הַתּוֹשָׁבִים, בְּעִקָּר אֵלֶּה שֶׁהֻגְלוּ לַגָּלִיל, שֶׁלא חָזְרוּ עוֹד לְבָתֵּיהֶם.

הַקְּיוֹסְק אֲשֶׁר בְּפִנַּת שְׂדֵרוֹת־רוֹטְשִׁילְד וּרְחוֹב אַחַד־הָעָם, הָיָה פָּתוּחַ. כְּמוֹ תָּמִיד עָמְדוּ סְבִיבוֹ יְלָדִים, וּבַעַל הַקְּיוֹסְק קִבֵּל אוֹתִי בְּשִׂמְחָה, כְּפִי שֶׁיָּאֶה לִשְׁכֵנִים טוֹבִים.

בֵּיתֵנוּ הָיָה הַשֵּׁנִי מַן הַקְּיוֹסְק, וְשָׁאַלְנוּ אִישׁ לִשְׁלוֹם כָּל אֶחָד מִבְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ. נִתְקַּנֵאתִי בּוֹ, שֶׁהוּא מְסַפֵּר עַל הַגֵּרוּשׁ כְּדָבָר שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַגַּב, וְאִלּוּ אֲנִי – שֶׁלָּנוּ עֲדַיִן עוֹמְדִים בּוֹ, וְהוּא הוֹלֵךְ וּמַחֲמִיר עוֹד יוֹתֵר. בַּעַל הַקְּיוֹסְק הֵבִין לִי, לָכֵן מִצְמֵץ בִשְׂפָתָיו כְּשֶׁסִּפַּרְתִּי לוֹ דְּבָרִים קָשִׁים, חִיֵּךְ וְהִשְׁמִיעַ אִחוּלִים טוֹבִים.

– נַחוּם, – אָמַר אֵלַי הַבָּחוּר שֶׁהִקְשִׁיב

לְשִׂיחָתֵנוּ וְלֹא מָצָא בָּהּ עִנְיָן, – עַתָּה עָלַי לָלָכֶת בְּהֶתְאֵם לַהוֹרָאוֹת שֶּׁקִּבַּלְתִּי. מָחָר בַּבֹּקֶר בִּשְׁמוֹנֶה אָנוּ נִפְגָּשִׁים כָּאן, בְּמָקוֹם זֶה.

– בִּשְׁמוֹנֶה כָּאן! – עָנִיתִי וְלָחַצְתִּי בְּחֹם אֶת יָדוֹ. הָיְתָה זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁנָּגַעְתִּי בּוֹ, וְלָרִאשׁוֹנָה הִרְגַּשְׁתִּי אֶת כַּף־יָדוֹ הָרְחָבָה, כַּף־יָד שֶׁל עוֹבֵד. פֶּרֶק רִאשׁוֹן שֶׁל בֹּהֶן יְמִינוֹ נָקַע פַּעַם וְהִתְרַחֵב. רַק עַתָּה רָאִיתִי שֶׁבְּעֵינָיו יֵשׁ נִצְנוּץ יָרֹק (כַּמָּה עוֹדֵד אוֹתִי נִצְנוּץ יְרַקְרַק זֶה בַּדֶּרֶך!). וְכַאֲשֶׁר חִיֵּךְ לַפְּרֵדָה רָאִיתִי שֶׁשִּׁנָּיו הַקִּדְמִיּוֹת עוֹלוֹת קְצָת זוֹ עַל זוֹ, דָּבָר שֶׁהֶעֱנִיק לִי (אֵינִי יוֹדֵעַ לָמָּה) תְּחוּשָׁה מִשְׁפַּחְתִּית, הֵן לֹא הָיְתָה לִי הַשְּׁהוּת הַיּוֹם לְהִסְתַּכֵּל בּוֹ בְּנִיחוּתָא.

כַּאֲשֶׁר הִפְנֵיתִי אֶת גַּבִּי אֵלָיו, שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלוֹ כְּשֶׁהוּא אָמַר לְבַעַל הַקְּיוֹסְק: – בַּקְבּוּק סוֹדָה.


 

הַבַּיִת עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ

לִבִּי הִכָּה בְּחָזְקָה. בְּכַוָנָה עָמַדְתִּי כָּל אוֹתָה הָעֵת כְּשֶׁגַּבִּי אֶל עֵבֶר הַבַּיִת שֶׁלָּנּוּ. רָצִיתִי לִרְאוֹתוֹ כְּשֶׁאֲנִי לְבַדִּי. אָמְנָם, הַבַּיִת אֵינוֹ אֶלָּא עֶצֶם דּוֹמֵם, לֹא מְיֻחָד בְּמִינוֹ – אַךְ הוּא מְגַלֵּם בּוֹ כָּל כַּךְ הַרְבֵּה דְבָרִים שֶׁמְּחִישִׁים אֶת הַלְמוּת הַלֵּב, וּבִכְלָל…

עַתָּה אֲנִי לְבַדִּי וְחָפְשִׁי לִרְאוֹתוֹ. הַבַּיִת עָמַד נָטוּעַ בִּמְקוֹמוֹ, בִּרְחוֹב הֶרְצְל, הַשֵּׁנִי מִשְּׂמֹאל, אִם פָּנֶיךָ מֻפְנוֹת אֶל הַגִּמְנַסְיָה “הֶרְצְלִיָּה”. עָמַד לוֹ כְּמוֹ שֶׁעָזַבְנוּ אוֹתוֹ. אִישׁ לֹא הֵזִיז אוֹתוֹ, וְהוּא הִנְחִיל לִי בְּמַרְאֵהוּ קְצָת אַכְזָבָה. אֲבָל שָׁפְעָה מִמֶּנּוּ חֲבִיבוּת.

הַסִּיד הִתְקַלֵּף מְעַט מִקִּירוֹתָיו וְהָיָה כְּיֶלֶד שֶׁלֹּא רֻחַץ. אֲבָל תֵּן בּוֹ טִפּוּלִים שְׁנַיִם וְהִנֵּה הוּא נָקִי וּמְחַיֵּךְ. רַק עֵינָיו הָיוּ עֲצוּמוֹת. אֶת הַתְּרִיסִים הַמּוּגָפִים חִזַּקְתִּי, לִפְנֵי שֶׁיָּצָאנוּ מִמֶּנּוּ, בִּקְּרָשִׁים וּבְמַסְמְרִים בִּשְׁתִי וָעֵרֶב. עוֹד מְעַט וְאֶפְקַח אוֹתָם. מִן הָרְחוֹב וְעַד לַפֶּתַח גָּדְלוּ עִשְׂבֵי־בָּר, שֶׁהֲרֵי זְמַן רַב לֹא עָבַר אִישׁ בַּשְּׁבִיל הַזֶּה.

הוֹלֵךְ אֲנִי אַל אֲחוֹרֵי הַבַּיִת, כְּשֶׁאָזְנַי קַשּׁוּבוֹת בְּלִי רָצוֹן וּמְחַכּוֹת לִשְׁמֹע מֵחֲדַר הַמִּטְבָּח אֶת אֶחָד הַקּוֹלוֹת הַחֲבִיבִים, שֶׁמַּשְׁמִיעָה סַבְתָּא. יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁסָּבָתִי שׁוֹהָה עַתָּה בְּפֶתַח־תִּקְוָה, אַךְ הַהֶרְגֵּל עוֹשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ.

אֲנִי מוֹצִיא מִכִּיסִי אֶת הַמַּפְתֵּחַ שֶׁסַּבְתָא נָתְנָה לִי וּפוֹתֵחַ אֶת הַדֶּלֶת.


 

לְמִי הָאֲלֻנְקָה?

פִּתְאֹם אֲנִי שׁוֹמֵעַ צְעָדִים מְהִירִים מֵאֲחוֹרַי. בַּעַל הַקְּיוֹסְק קָרֵב בְּפָנִים מְבֹהָלִים וְשׁוֹאֵל אוֹתִי:

– יֵשׁ לְךָ אֲלֻנְקָה?

– הֲלֹא יוֹדֵעַ אַתָּה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ אֲלֻנְקָה.

– כֵּן. קַח אוֹתָהּ מַהֵר וְנָרוּץ!

– מָה קָּרָה?


ב29.png

– הוּא נִפְצַע. בַּקְבּוּק גַּזּוֹז הִתְפּוֹצֵץ.

אַתֶּם מְנַחֲשִׁים? כֵּן. זֶה הָיָה הַבָּחוּר. בַּקְבּוּק הַסּוֹדָה הַקַּר הִתְפּוֹצֵץ בְּיָדוֹ.

עַל הַמִּדְרָכָה שֶׁלְּיַד הַקְּיוֹסְק מָצָאתִי אוֹתוֹ שׁוֹכֵב עַל צִדּוֹ. יָדָיו הַמֻּכְתָּמוֹת בְּדָם מְכַסּוֹת אֶת פָּנָיו וְהוּא מִתְעַוֵּת מִכְּאֵבִים, כְּשֶׁהוּא אוֹסֵף אֶת בִּרְכָּיו אֶל בִּטְנוֹ.

הִשְׁכַּבְנוּ אוֹתוֹ בָּאֲלֻנְקָה. כְּשֶׁרָאָה אֶת פָּנַי, חִיֵּךְ חִיּוּךְ מְעֻוָּת, אָנוּס. הֲרִימוֹנוּ אֶת הָאֲלֻנְקָה. חַיָּלִים אוֹסְטְרָלִיִּים נֶעֶצְרוּ וְהוֹרוּ לָנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל הַמִּרְפָּאָה הַצְּבָאִית שֶׁבִּרְחוֹב לִילְיֶנְבּלוּם.

עַד שֶׁהִכְנַסְנוּ אוֹתוֹ לְבֵית־הַחוֹלִים, עַד שֶׁנִּמְצָא הָרוֹפֵא הַתּוֹרָנִי, וְעַד שֶׁגֵּרְשׁוּ אוֹתִי מִן הַמִּסְדְּרוֹן – הֶחֱשִׁיךְ הַיּוֹם.

אֲנִי דָּשׁ בַּחוֹל וְלִבִּי עָלַי מַר. הִנֵּה לְךָ יוֹם מְבֹרָךְ.


* * * * *

הַגִּידוּ! הַגִּידוּ נָא, אִם יֵשׁ מִי שֶׁרוֹצֶה וְיָכוֹל לְהַגִּיד: מַה הַטַּעַם בְּכָל אֵלֶּה?

עָבַרְנוּ בְּקַו־הָאֵשׁ. מְכוֹנוֹת יְרִיָּה תִּקְתְּקוּ, תּוֹתָחִים הִרְעִימוּ, פְּגָזִים הִתְפּוֹצְצוּ, אֲוִירוֹן הִפְצִיץ – וְיָצָאנוּ שְׁלֵמִים. בָּאנוּ לִמְחוֹז־חֶפְצֵנוּ וְאָנוּ שְׁלֵמִים וּבְרִיאִים. וּפֹה, פֹּה קָרַס בֶּן לִוְיָתִי מִתְבּוֹסֵס בְּדָמוֹ. מִמַּה? מִשִּׁבְרֵי בַּקְבּוּק סוֹדָה. בַּקְבּוּק גַּזּוֹז! אָכֵן לַעַג הַגּוֹרָל!

כְּלוּם אֶפְשָׁר לוֹמַר בְּבִטָּחוֹן, כִּי יֵשׁ שֵּׂכֶל וְטַעַם בְּתַהְפּוּכוֹת הַחַיִּים? וְכִי בָּא הָאָדָם אוֹ הַמַּעֲשֶׂה עַל שְׂכָרוֹ הַנָּכוֹן? זוֹהִי הַשְּׁאֵלָה! כַּמָּה פְּעָמִים נִתְקָל הָאָדָם הַמְבֻגָּר, הַנַּעַר וְהַיֶּלֶד בִּשְׁאֵלָה זוֹ. מְשַׁפְשְׁפִים בְּאֶגְרוֹפִים קְמוּצִים אֶת הָעֵינַיִם הַדּוֹמְעוֹת, הֶחָזֶה מִתְנַשֵּׁף בְּחָזְקָה וּמְמָאֵן לְהֵרָגַע – וְאֵין תְּשׁוּבָה מַרְגִּיעָה, וְאֵין מַה לַּעֲשׂוֹת.

אֲנִי עַצְמִי חָשׁ עֲדַיִן בְּשָׁלשׁ הַדְּבוֹרִים הָאִיטַלְקִיּוֹת. וְכִי עֲקִיצוֹתֵיהֶן הִגִּיעוּ לִי? לֹא! אֵינִי מוֹצֵא כָּל טַעַם בְּתַהְפּוּכוֹת הַחַיִּים. מֵאָז עָבְרוּ שָׁנִים רַבּוֹת – וַעֲדַיִן לֹא חָכַמְתִּי. רַק זֹאת לָמַדְתִּי, וּמֵחוֹבָתִי לְהַגִּיד: הַצְדָּקָה יְחִידָה יֵשׁ לַסֵּבֶל שֶׁנּוֹפֵל בְּחֶלְקוֹ שֶׁל הָאָדָם, וְהִיא – הַמַּעֲשִׂים הַטּוֹבִים שֶׁהָאָדָם מִתְכַּוֵּן לַעֲשׂוֹתָם; הֵם הָעִקָּר. בָּהֶם יֵשׁ צֶדֶק וָישֶׁר, אַךְ לֹא בַּסֵּבֶל שֶׁסּוֹבְלִים עֲבוּרָם. אַל תְּחַכּוּ לִמְצֹא בְּסֵבֶל צֶדֶק וָישֶׁר.

לֹא יָדַעְתִּי מַה לַּעֲשׂוֹת עִם עַצְמִי. עָמַדְתִּי לִפְנֵי בֵּיתִי וְלֹא רָצִיתִי לְהִכָּנֵס בּוֹ. הַבֹּקֶר הַזֶּה – יִקָּחֵהוּ אֹפֶל! וְהַמַּנְגִּינָה אֲשֶׁר שָׁרַקְתִּי אָז… לֹא אֶשְׁרֹק אוֹתָהּ עוֹד לְעוֹלָם.

אֵינִי יָכוֹל לְהִתְפָּאֵר שֶׁמַּחֲשָׁבוֹת אֵלֶה הִצְלִיחוּ לְהַרְגִּיעַ אוֹתִי כַּאֲשֶׁר שָׁכַבְתִּי בְּמִטָּתִי. לֹא יָכֹלְתִּי לִשְׁכַּב עַל גַּבִּי וָלֹא יָכֹלְתִּי לְהֵרָדֵם, אַף שֶׁהָיִיתִי עָיֵף מִיּוֹם נִמְהָר זֶה. הֶעֱבַרְתִּי לְפָנַי אֶת כָּל מַעֲשֵׂי הַיּוֹם, כְּמוֹ שֶׁעוֹשֶׂה וַדַּאי כָּל אָדָם לִפְנֵי הֵרָדְמוּ. תָּמַהְתִּי, אֵיךְ אֶפְשָׁר הָיָה לִדְחֹס תַּהְפּוּכוֹת כֹּה רַבּוֹת בְּיוֹם אֶחָד. וְאוֹתוֹ בֹּקֶר, בּוֹ שָׁרַקְתִּי בְּלֵב טוֹב שָׁעָה שֶׁנָּעַלְתִּי אֶת נְעָלַי, נִרְאָה לִי, בֵּין מִצְמוּץ־עַפְעַף לְמִשְׁנֵהוּ, רָחוֹק מְאֹד, מְאֹד רָחוֹק.


* * * * *

יוֹם הַמָּחֳרָת הָיָה גָדוּשׁ. הוֹי כַּמָּה הָיָה גָּדוּשׁ! בַּבֹּקֶר קָפַצְתִּי לְתוֹךְ הַנַּעֲלַיִם – וַאֲנִי בָּרְחוֹב. מוּבָן, שֶׁיָּצָאתִי מִפֶּתַח בֵּיתֵנוּ מְמַצְמֵץ בְּעֵינַי לִקְרַאת אוֹר הַבֹּקֶר הַיָּפֶה, וּבְמֹחִי תָּכְנִית מְדֻיֶּקֶת לְמַעֲשִׂים –

* * *

אַךְ זֶה הָיָה יוֹם שֶׁבּוֹ נָחַלְתִּי אַכְזָבוֹת קָשׂוֹת.


 

אַרְבַּע אַכְזָבוֹת

חָטַפְתִּי אֲרוּחַת־בֹּקֶר – רַק אָז נִזְכַּרְתִּי שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי כָּל יוֹם אֶתְמוֹל – וַאֲנִי עוֹמֵד לִפְנֵי שַׁעַר בֵּית־הַחוֹלִים. דּוֹפֵק. נִפְתַּח הַשַּׁעַר – וּבַפֶּתַח עוֹמָדֶת מַסְעוּדָה בְּסִנָּרָהּ הַלָּבָן. מַבָּטָהּ מְאֻמָּץ כֶּשֶׁל אָדָם אַחֲרָאִי וְיָשָׁר, שֶׁרָגִיל כִּי יָבִינוּ שֶׁהוּא צוֹדֵק תָּמִיד. אוֹתָהּ מַסְעוּדָה שֶׁיָּדַעְתִּי מִזְּמַן. אֶצְבְּעוֹת־רַגְלֶיהָ שֶׁיָּצְאוּ מִתּוֹךְ רְצוּעַת־הָעוֹר שֶׁל הַקַּבְקָבִים (הַמְפֻרְסָמִים) הָיוּ מְאֻמָּצוֹת – בָּרוּר: מַסְעוּדָה כָּעֵת “בְּאֶמְצַע הָעֲבוֹדָה”.

יָדַעְתִּי: כְּשֶׁמַּסְעוּדָה עוֹבֶדֶת, הִיא אֵשׁ לֶהָבָה; וְכַאֲשֶׁר הִיא מְהַלֶּכֶת בֵּין מִטּוֹת־הַחוֹלִים, הֲרֵי הִיא לֹא אָחוֹת, כִּי אִם אִמָּא. הִיא נֵחַנָּה בְּעֵינַיִם עֵרוֹת וְחַמּוֹת וְלֵב חַם. הִיא שׁוֹפַעַת עֵצוֹת טוֹבוֹת וְנִחוּמִים בְּרוּכֵי־טַעַם וְחָכְמַת־חַיִּים, שֶׁהֵם טוֹבִים מִן הַתְּרוּפוֹת שֶׁל הָרוֹפֵא. כָּךְ אוֹמְרִים הַחוֹלִים.

כְּשֶׁמַּסְעוּדָה יוֹצֵאת לַשּׁוּק לִקְנִיַּת מְזוֹנוֹת וּשְׁנֵי סַלִּים גְּדוֹלִים נִשָּׂאִים אַחֲרֶיהָ – קָמִים הָאֲנָשִׁים לִכְבוֹדָהּ מִשְּׁרַפְרְפֵיהֶם וְנוֹתְנִים לָהּ לַעֲבֹר, כְּאִלּוּ הָיְתָה גָמָל נוֹשֵׂא כְּלֵי זְכוּכִית, אוֹ אֵשֶׁת כַּלִיף. וַאֲשֶׁר לַקַּבְקָבִים, הֵם מְפֻרְסָמִים, בַּאֲשֶׁר הֵם מְשַׁמְּשִׁים בְּיָדֶיהָ (וְלֹא בְּרַגְלֶיהָ) לְתַפְקִידִים שׁוֹנִים, אֶמְנֶה רַק אֲחָדִים מֵהֶם: בַּקַּבְקָב הִיא פּוֹתַחַת אֶת בְּרִיחַ הַשַּׁעַר, בַּקַּבְקַב דּוֹפֶקֶת מַסְמְרִים, הוֹרֶגֶת תִּיקָנִים (ז’וּקִים), בִּדְפִיקוֹתָיו מַכְרִיזָה, שֶׁהַמַּיִם עַל הָאֵשׁ רוֹתְחִים; וְלָאַחֲרוֹנָה הֵם מְשַׁמְּשִׁים בְּיָדֶיהָ לְנֶשֶׁק מוֹעִיל, שֶׁעָף לְמֵרָחוֹק וּמְגָרֵשׁ אוֹרְחִים לֹא רְצוּיִים. מֵעָצְמַת הַזְּרִיקָה הֵם חוֹזְרִים לְקִרְבָתָהּ, מֵעֵין “בּוּמֶרָנְג”.

– סְלִיחָה, אָסוּר לְהִכָּנֵס.

– מַסְעוּדָה, שָׁלוֹם! וּמָה שְּׁלוֹם זֶה מִן הַגַּזּוֹז?

– יָשֵׁן, עוֹד יִישַׁן, אֶפְשָׁר שְׁלשָׁה יָמִים.

– מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת שְׁלשָׁה יָמִים? מַסְעוּדָה…

– כֵּן, מַסְעוּדָה, לֹא מַסְעוּדָה, אֵין לִי זְמַן.

אֲנַחְנוּ שׁוֹטְפִים בְּלִיזוֹל אֶת הֶחָצֵר, בַּץ! – הַשַּׁעַר נִסְגָּר וְכִמְעַט שֶׁ“חָטַף” מִמֶּנִּי חֲצִי־אַף.

בֵּית־חוֹלִים הוּא בֵּית־חוֹלִים וַאֲפִלּוּ אִם הוּא קָטָן וּמֵכִיל כִּשְׁמוֹנָה חֲדָרִים בְּבַיִת עַרְבִי עַל חוֹף הַיָּם. יֵשׁ לוֹ חֻקִּים מִשֶּׁלּוֹ, שֶׁיֵּשׁ לִשְׁמֹר עֲלֵיהֶם. כָּל הַכָּבוֹד! אַךְ אֲנִי מֵחֻיָּב לְקַבֵּל הוֹרָאוֹת וִיהִי מָה.


פָּנִים וְאָחוֹר

הָלַכְתִּי לְפִי חֹק זֶה.

לְיַד הַפִּשְׁפָּשׁ הָאֲחוֹרִי הָיוּ מוּטָּלוֹת חֲבִילוֹת לְבָנִים לִכְבִיסָה. נִכְנַסְתִּי לַעֲזֹר לְהוֹצִיא חֲבִילוֹת נוֹסָפוֹת.

שְׁתֵּי נָשִׁים עָמְדוּ יְחֵפוֹת; שׁוּלֵי שִׂמְלוֹתֵיהֶן תְּקוּעִים בַּחֲגוֹרוֹתֵיהֶן, וּמַטְאַטְאִים קְצָרִים בִּידֵיהֶן. אִשָּׁה שְׁלִישִׁית יָצְקָה לִפְנֵיהֶן מִתּוֹךְ פַּחִים מֵי־יָם, וְהַשְּׁתַּיִם גֵּרְשׁוּ בִּזְרִיזוּת בַּמַּטְאַטְאִים אֶת הַמַּיִם עַל פְּנֵי כָּל אַבְנֵי הֶחָצֵר. הַפַּחִים רָעֲמוּ. הַנָּשִׁים קָרְאוּ בְּקוֹל וְהָיָה מַצַּב רוּחַ שֶׁל עֶרֶב־הִתְחָרוּת. הַכֹּל רָתַח מִטִּהוּר מַקִּיף לִקְרַאת בִּקּוּר הָרוֹפֵא. רֵיחַ לִיזוֹל חָרִיף וּדְמֻיּוֹת הַנָּשִׁים שֶׁהִשְׁתַּקְּפוּ בָּרְצָפוֹת הָרְטֻבּוֹת – הִכְפִּילוּ אֶת הַתְּנוּעָה וְהָרַעַשׁ.

ב33א.png

חָמַקְתִּי לְמַעְלָה, הוֹלֵךְ וּמֵצִיץ בַּדְּלָתוֹת. מָצָאתִי אֶת הַבָּחוּר יָשֵׁן שֵׁנָה עֲמֻקָּה, לֹא טִבְעִית. אִלְמָלֵא נְשִׁימָתוֹ הַקְּצוּבָה וְהַחַלָּשָׁה, הָיָה כְּאִלּוּ עֶצֶם דּוֹמֵם. נָדַף מִמֶּנּוּ רֵיחַ חָרִיף שֶׁל יוֹדוֹפוֹרְם, שֶׁהִתְעָרֵב עִם רֵיחַ מְתַקְתֵּק שֶׁל סַמִּים מַרְדִּימִים.

אֲחוֹת יָשְׁבָה לְיָדוֹ, מְגַלְגֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תַּחְבּוֹשׁוֹת מְכֻבָּסוֹת.

– מָתַי יִתְעוֹרֵר, אֲחוֹת?

– תָּבוֹא בַּצָּהֳרַיִם.

מִהַרְתִּי לְהִתְחַמֵּק מַהֵר מֵחֲצַר בֵּית־הַחוֹלִים. אַךְ מִסְּעוּדָה גִלְּתָה אוֹתִי הִתְכּוֹפְפָה, חָלְצָה קַבְקָב אֶחָד – וּטְרַח! זָרְקָה אוֹתוֹ אַחֲרַי. הוּא פָּגַע בַּפִּשְׁפָּשׁ וְחָזַר קָרוֹב לְרַגְלֶיהָ, אַךְ אֲנִי הָיִיתִי כְּבָר בַּחוּץ.

יוֹצֵא אֵפוֹא שֶׁעָלַי לְבַדִּי לִבְדֹּק אֶת הָעִנְיָנִים.


אַכְזָבָה שְׁנִיָּה: הַמִּפְקָדָה הַצְּבָאִית

הָלַכְתִּי אֶל בֵּית הָאָדוֹן לֵב. לְיַד פֶּתַח הַבַּיִת עָמַד מִשְׁמָר צְבָאִי, עִם רוֹבֶה מְכֻדָּן וְשׁוֹטֵר צְבָאִי עִם סֶרֶט ש.צ. מִסְתּוֹבֵב עַל יָדוֹ.

מַה הָעִנְיָן?

פָּשׁוּט מְאֹד: הַמִּפְקָדָה הַצְּבָאִית הָעֶלְיוֹנָה נִמְצֵאת בְּבִנְיָן זֶה, בִּשְׁתֵּי קוֹמוֹתָיו. קְצִינִים מִדְּרָגוֹת שׁוֹנוֹת וְכוֹבָעִים אֲדֻמִּים לְרָאשֵׁיהֶם מְהַלְּכִים בַּחֲשִׁיבוּת מַבְרִיקָה; שׁוֹלְחִים לִפְנֵיהֶם רַגְלַיִם נְעוּלוֹת בְּנַעֲלַיִם חוּמוֹת, שֶׁהַתְּפָרִים שֶׁבָּהֶן מְנֻקָּבִים בְּעִגּוּלִים; וְהֵן מַבְרִיקוֹת כָּךְ, שֶׁקָּשֶׁה לְהִתְרַכֵּז וְלִרְאוֹת אֶת פְּנֵי הָאֲנָשִׁים. צוֹעֲדִים בְּעֶלְיוֹנוּת וּבְמֶרֶץ. שׁוֹלְחִים לִפְעָמִים חִיּוּךְ בִּקְצֵה הַשְּׂפָתַיִם – כְּאִלּו נָתְנוּ מַתָּנָה. עַל כִּתְפֵיהֶם כּוֹבָעִים וְסִימָנִים – מָה אֹמַר? פַּחַד לְהַבִּיט בָּהֶם.

אַנְשֵׁי־הַמִּשְׁמָר מַצְדִּיעִים לִפְנֵיהֶם וְאַחֲרֵיהֶם, יָדַיִם לָרַקָּה הַשְּׂמָאלִית וְיָדַיִם לָרַקָּה הַיְּמָנִית, בִּתְּנוּעוֹת זָוִיתִיּוֹת, עִם הָרוֹבֶה וּבְלִי הָרוֹבֶה. עִם רוֹבֶה מְכֻדָּן עַל כָּתֵף וְרוֹבֶה מְכֻדָּן לִפְנֵי הָאַף: עַיִן אַחַת מַבִּיטָה מִצַּד זֶה שֶׁל הָרוֹבֶה הַזָּקוּף וְהַשְּׁנִיָה מִצַּד זֶה. הַחַיָּלִים נֶעֱזָרִים בְּהַקָּשַׁת עֲקֵבִים, אוֹסְפִים צַוָּאר וּבֶטֶן, אֵינָם כּוֹפְפִים בִּרְכַּיִם וּמַרְפֵּקִים, לֹא מַפְנִים רֹאשׁ לִצְדָדִים וּמִתְנַהֲגִים כְּאִלּוּ הָיוּ בֻּבּוֹת־עֵץ.


ב34.jpg

זֶהוּ אַחַד הַקְּצִינִים הַבְּרִיטִיִּים. וַאֲשֶׁר לַכֶּלֶב הַזֶּה עוֹד יְסֻפַּר עָלָיו בַּפֶּרֶק ‘אַכְזָבָה שְׁלִישִׁית’.


ב35.png

הַסֶּרְגַ’נְּטִים, שֶׁתַּפְקִידָם לְפַקֵּד עַל חִלּוּף הַמִּשְׁמָרוֹת לְיַד הַפֶּתַח – עוֹמְדִים בְּרִחוּק שֶׁל מֶטְרִים אֲחָדִים מִן הַחַיָּלִים, נוֹתְנִים אֶת מַקְלוֹתֵיהֶם תַּחַת בֵּית־שֶׁחְיָם הַשְּׂמָאלִי, פּוֹתְחִים פִּיּוֹתֵיהֶם עַד שֶׁאֶפְשָׁר לִרְאוֹת אֶת כָּל הַשִּׁנַיִּם שֶׁבַּפֶּה, וּמְפַקְּדִים בְּקוֹל רָם כְּשֶׁהֵם אוֹסְפִים אֶת צַוָּארָם וְלִסְתָּם הַתַּחְתּוֹנָה נִשְׁעֶנֶת עַל הֶחָזֶה.

קוֹלוֹת־הַפְּקֻדּוֹת מִתְפַּזְּרִים מִסָּבִיב

וּמַכְנִיסִים דְּאָגָה בְּלִבּוֹת עֲדַת הַכְּלָבִים, שֶׁרוֹבֶצֶת עַל גִּבְעַת הַחוֹל. הַכְּלָבִים קָמִים מִמִּרְבָּצָם בְּאִטִּיּוּת שֶׁל לְמוּדֵי־חַיִּים; “מוּטָב לְוַתֵּר”, מִתְרַחֲקִים וּמִתְרַבְּצִים עַל גִּבְעָה מְרֻחֶקֶת יוֹתֵר.

פְּקֻדּוֹת קוֹלָנִיּוֹת אֵלֶּה מַטְּרָתָן לְהַפְעִיל שְׁלשָׁה חַיָּלִים. שֶׁיָּרִימוּ רוֹבֵיהֶם בְּבַת אַחַת כְּאִישׁ אֶחָד וְיַעֲשׂוּ שְׁלשָׁה צְעָדִים לִפְנֵיהֶם. נִגְמָרוֹת הַפְּקֻדּוֹת הַסֶּרְגַּ’נְטִים שׁוֹלְפִים לְעַצְמָם אֶת מַקְלוֹתֵיהֶם מִתּוֹךְ בֵּית־שֶׁחְיָם הַשְּׂמָאלִי וְצוֹעֲדִים בִּשְׂבִיעוּת־רָצוֹן נִכֶּרֶת.

הַשְּׁכוּנָה חוֹזֶרֶת וְטוֹבַעַת בְּתוֹךְ הַשֶּׁקֶט הָרָגִיל שֶׁלָּהּ. אֶפְשָׁר לִשְׁמֹע אֶת רַעַשׁ הַיָּם וְאֶת קֵצֶב הַקּוֹפִיץ, שֶׁבַּעֲלַת הַבַּיִת אֲשֶׁר בִּקְצֵה הָרְחוֹב מַפְעִילָה בְּמֶרֶץ לַהֲכָנַת קְצִיצוֹת־חֲצִילִים לַאֲרוּחַת־הַצָּהֳרָיִם. לְיַד שַׁעַר בֵּית־הַמִּפְקָדָה נֶעְצָרוֹת מִדֵּי פַּעַם מְכוֹנִיּוֹת וְיוֹצְאִים מִתּוֹכָן מְפַקְּדִים אֲרֻכֵּי־רַגְלַיִם. חֵיל־הַמִּשְׁמָר מַתְחִיל מֵחָדָשׁ בְּכָל תִּרְגּוּלִי הַהַצְדָּעָה.

עָשִׂיתִי סִבּוּב סְבִיב הַבַּיִת. מֵאֲחוֹרָיו הָיְתָה מִרְפֶּסֶת גְּדוֹלָה, שֶׁפָּנְתָה אֶל גִּבְעוֹת־הַחוֹל. הַבַּיִת עָמַד לְמַרְגְּלוֹת הַגְּבָעוֹת. לַמִּרְפֶּסֶת עָלוּ בְּאַרְבַּע מַדְרֵגוֹת.

– לֹא – חָשַׁבְתִּי – לְבִנְיָן כָּזֶה, עִם שְׁמִירָה שֶׁכָּזֹאת, לֹא נוּכַל לְהִכָּנֵס, לִפְתֹּחַ אֶת הַרִצְפָּה וּלְהוֹצִיא אֶת הַגְּנִיזָה – אַכְזָבָה שְׁנִיָּה.


ב36.png

אַכְזָבָה שְׁלִישִׁית

הָלַכְתִּי לְבֵיִת הַוַּעַד. כֵּן בֵּית־הַוַּעַד פָּתוּחַ. וּמִי עוֹמֵד לְיַד הַשַּׁעַר וּמַשְׁקֶה אֶת שְׁתִילֵי־הַנַּעְנָע?

– זְכַרְיָה פּוֹנִימָיוּ! – אוֹתוֹ זְכַרְיָה, שֶׁתָּמִיד הוּא עָסוּק בְּמַשֶּׁהוּ. פְּאוֹתָיו מִתְפַּשְּׁטוֹת וּמִתְכַּוְּצוֹת כְּמוֹ קְפִיצִים, וְעֵינָיו זֵיתִים שְׁחוֹרִים, טְבוּלִים בְּשֶׁמֶן.

– יִמַּח שְׁמָם! – אוֹמֵר זְכַרְיָה, לְאַחַר שֶׁשָּׁאַלְנוּ אִישׁ לִשָׁלוֹם רֵעֵהוּ וּבְנֵי מִשְׁפְּחוֹתָיו.

– שֶׁל מִי?

– שֶׁל הַכְּלָבִים.

– אֵיזֶה כְּלָבִים?

– שֶׁל הָאַנְגְּלִים.

– לָמָּה?

– לַקְּצִינִים הָאַנְגְּלִים יֵשׁ כְּלָבִים מְיֻחָדִים בְּמִינָם, וְאֵלֶּה אוֹהֲבִים לְהָטִיל מֵימֵיהֶם עַל הַנַּעְנוֹת שֶׁלִי דַוקָא פֹּה.

– מַה, הֵם לֹא טוֹבִים?

– מִי?

– הַבְּרִיטִים.

– לֹא, חָלִילָה. נָתְנוּ לָנוּ נֵפְטְ לְהַפְעִיל אֶת מַשְׁאֵבַת הַמַּיִם, גּוּמִי לְעִיסָה לַילָדִים וְנֵרוֹת לַנָּשִׁים.

– וּמָה עוֹשֶׂה שִׁין?

– לֹא פֹּה.

– וּמָה שְׁלוֹם הָאָדוֹן לֵב?

– הוּא וְהָאָדוֹן דִּיזֶנְגוֹף עוֹד בִּידֵי הַתֻּרְכִּים, יִמַּח שְׁמָם.

– שֶׁל מִי?

– שֶׁל הַכְּלָבִים – אוֹמֵר זְכַרְיָה וּמֵרִים אֶת הַמַּשְׁפֵּךְ. סַךְ הַכֹּל אַכְזָבָה שְׁלִישִׁית.


חַכּוּ, עַכְשָׁו בָּאָה הָרְבִיעִית…

אֲנִי עוֹלֶה לַחֲדַר הַמַּזְכִּירוּת. יוֹשֵׁב מַזְכִּיר חָדָשׁ – הַקּוֹדֵם עוֹד לֹא חָזַר לְתֵל־אָבִיב. הִכַּרְתִּי אוֹתוֹ כְּאַחַד הַפְּקִידִים מִן הַבַּנְק. אַךְ עַתָּה גִלַּח אֶת הַזְּקַנְקָן, וְהוּא “אוֹתוֹ־אַךְ־לֹא־הַהוּא”. דָּבַק בּוֹ מַשֶּׁהוּ מַן הַקְּצִינִים הַבְּרִיטִיִּים שֶׁרָאִיתִי לְיַד בֵּית־הַמִּפְקָדָה: זְרִיזוּת מְיֻתֶּרֶת וְהַעֲמָדַת פָּנִים צוֹנֶנֶת, וּמוֹשֵׁךְ אֶת מִכְנָסָיו לְיַד הַבִּרְכַּיִם כְּשֶׁהוּא מִתְיַשֵּׂב.

סִפַּרְתִּי לוֹ כִּי אֶתְמוֹל בָּאתִי מִפֶּתַח־תִּקוָה, וְשָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ אִם יָדוּעַ לוֹ כִּי בָּאוּ עוֹד אֲנָשִׁים מִשָּׁם.

עוֹד אֲנִי מְדַבֵּר, נְקִישָׁה בַּדֶּלֶת וְנִכְנָס חַיָּל בְּרִיטִי, וּמַגִּישׁ לַמַּזְכִּיר מַעֲטָפָה סְגוּרָה. הַמַּזְכִּיר חוֹתֵם עַל קַבָּלָתָהּ, הַחַיָּל אוֹמֵר תּוֹדָה וּמִסְתַּלֵּק (הַאִם אָמַר פַּעַם חַיָּל תֻּרְכִּי תּוֹדָה?!).

הַמַּזְכִּיר הֶחֱזִיק אֶת הַמִּכְתָּב בְּיָדוֹ בְּחִיּוּךְ קַל. הִנִּיחַ אֶת הַסִּיגָרִיָּה שֶׁלּוֹ עַל הַדְּיוֹתָה (אֵיזֶה רֵיחַ נִיחוֹחַ לַסִּיגָרִיּוֹת הָאַנְגְּלִיּוֹת!), קִמֵּט מֵצַח יָפֶה, שֶׁאֵין בְּתוֹכוֹ מַחֲשָׁבוֹת, הִבִּיט בִּדְאָגָה עֲשׂוּיָה בְּעַד הַחַלּוֹן, נֶאֱנַח, לָקַח אֶת סַכִּין־הַנְּיָר וְנִשְׁעַן בְּגַבּוֹ אֶל גַּב כֻּרְסָתוֹ בַּעֲלַת הַמִּשְׁעָנוֹת. פָּתַח אֶת הַמַּעֲטָפָה וְקָרָא בַּחֲטִיפָה וּפִתְאֹם נָעַץ בִּי מַבָּט.

נִרְאֶה שֶׁאֲנִי שַׁיָּךְ לָעִנְיָן. לִבִּי נָקַף וְזָקַפְתִּי אֶת אָזְנַי (לוּ יָכֹלְתִּי).

"מ… מ… אַרְבָּעָה אֲנָשִׁים נִפְגְּעוּ אֶתְמוֹל מִפִּגְזֵי אֲוִירוֹנִים בְּרִיטִיִּים… מממ… הֵם חָשְׁדוּ שְׁאֵלֶּה חַיָּלִים תֻּרְכִּיִּים… ממ… הָאֲנָשִׁים נֶהֶרְגוּ… עַתָּה נוֹכְחוּ לָדַעַת שְׁאֵלֶּה הָיוּ יְהוּדִים… מִצְטַעֲרִים מְאֹד… אוּלַי נוּכַל אֲנַחְנוּ לְזַהוֹת אֶת הָאֲנָשִׁים לְפִי סִימָנִים שֶׁהֵם?… בְּכִיסֵי שְׁנַיִם מֵהֶם נִמְצְאוּ פִּתְקָאוֹת הָרְצוּפוֹת בָּזֶה… וְכַמָּה קְלִפּוֹת שֶׁל תַּפּוּזִים (?!).

– מָה אַתָּה יוֹדֵעַ – שָׁאַל אוֹתִי הַפָּקִיד כְּשֶׁהוּא לוֹקֵחַ אֶת הַסִּיגָרִיָּה הַדּוֹלֶקֶת מִמְּקוֹמָהּ – בְּעִנְיָן זֶה?

– יֵשׁ לִי פֶּתֶק נוֹסָף – אָמַרְתִּי, וְשָׁלַחְתִּי יָדִי עָמֹק לְתוֹךְ כִּיסִי לְהַעֲלוֹת אֶת שֶׁלִי.

– הִנֵּה הִיא, זֵהָה בְּתָכְנָהּ וּבְגָדְלָהּ לְאוֹתָן שֶׁבְּיָדֶיךָ.

– יֵשׁ לִי גַם זֶה – הוֹסַפְתִּי, וְהִנַּחְתִּי עַל הַשֻּׁלְחָן הַיָּרֹק אֶת קְלִפַּת הַתַּפּוּז שֶׁהוֹצֵאתִי

ב39.png

מִכִּיסִי. זוֹ הָיְתָה שִׁשִּׁית שֶׁל תַּפּוּז. הִיא הִתְנוֹדְדָה כְּמוֹ סִירָה קְטַנָּה; כָּךְ הִיא נִרְאֲתָה לִי עַל רֶקַע הַיָּם הַכָּחוֹל שֶׁהֵצִיץ מִן הַחַלּוֹן. כַּמָּה רַעֲנָן וּמִתְבַּלֵּט צִבְעוֹ שֶׁל הַתַּפּוּז.

– זֶה הַכֹּל? – שָׁאַל הַמַּזְכִּיר כְּשֶׁהוּא נוֹעֵץ בִּי עֵינַיִם, כְּאִלּו רַק עַתָּה רָאָה אוֹתִי “בֶּאֱמֶת”.

– כֵּן. רְשֹׁם נָא בֵּין הַנּוֹפְלִים בְּפִגְזֵי הָאֲוִירוֹן שְׁנֵי שֵׁמוֹת, שֶׁאֲנִי יוֹדֵעַ: דָּוִד וְסוּרְקֶס. לֹא זָכִיתִי לְהַכִּיר אוֹתָם. לֹא הִצְלַחְנוּ לְהַשִּׂיג אוֹתָם. רַצְנוּ אַחֲרֵיהֶם בִּשְׁבִיל קְלִפּוֹת הַתַּפּוּזִים, עַד שֶׁמָּצָאנוּ קִרְעֵיהֶם בְּדָם. וְעוֹד בָּחוּר אֶחָד: הוּא שׁוֹכֵב פָּצוּעַ בְּבֵית־הַחוֹלִים פֹּה, זֶה שֶׁעַל חוֹף הַיָּם.

הַמַּזְכִּיר כִּבָּה אֶת הַסִּיגָרִיָּה שֶׁעוֹד טֶרֶם כָּלְתָה, רָשַׁם אֶת הַשֵּׁמוֹת וְנַעֲשָׂה יוֹתֵר פָּשׁוּט:

– אֶת הַפִּתְקָה שֶׁלְךָ שְׁמֹר אֶצְלְךָ. תִּמְסֹר אוֹתָה לְמִי שֶׁהִיא מְיֹעֶדֶת, לִכְשֶׁתִּמְצָא אוֹתוֹ. תַּפְקִידְךָ, יְדִידִי, עוֹד לֹא נִגְמָר. לְעֵת עַתָּה סְמֹךְ עַל עֶזְרָתִי, עַד כַּמָּה שֶׁהִיא יְכוֹלָה לְהוֹעִיל לְךָ. עַתָּה – אֲטַפֵּל בִּקְבוּרָתָם. וַאֲשֶׁר לְאֹכֶל, רָשַׁמְתִּי אוֹתְךָ בִּרְשִׁימַת שׁוֹמְרֵי הַשְּׁכוּנָה וְתוּכַל לֶאֱכֹל בַּ“פֶּנְסִיּוֹן”.

קִפַּלְתִּי אֶת הַפֶּתֶק לִרְבָעָיו, קְצוֹתָיו כְּבָר נִשְׁתַּפְשְׁפוּ, וְהִכְנַסְתִּי אוֹתוֹ לְכִיסִי. יָצָאתִי מִבֵּית הַוַּעַד כְּשֶׁהַפֶּתֶק שׁוּב בְּכִיסִי, וּכְתוֹסֶפֶת לוֹ אֶשְׁכּוֹל שֶׁל אַכְזָבוֹת.

הָיִיתִי בְּעֵינַי כְּאָסִיר שֶׁבָּרַח מִבֵּית־הַכֶּלֶא אַךְ הַכְּבָלִים נִגְרָרִים אַחֲרָיו.


ב40.png

ג1.png

 

הָאוֹסְטְרָלִים

טוֹב, נְתָאֵר לָנוּ הַר שֶׁל בָּשָׂר, וזֶהוּ סוּס עָצוּם, רְחַב־יְרֵכַיִם, נוֹצֵץ וְחוּם. מְנִיפַת זָהָב נֶהְדֶּרֶת מִתְרוֹמֶמֶת לוֹ בְּקֶשֶׁת מֵאֲחוֹרוֹ. מַרְפְּקֵי רַגְלָיו הַקִּדְמִיּוֹת – כְּמוֹ אֲבַטִּיחִים. פַּרְסוֹתָיו כְּמוֹ צַלָּחוֹת. רֹאשׁוֹ הַגָּדוֹל כְּמִזְוָדָה, וְזוּג עֵינַיִם לְלֹא רְבָב שֶׁל כַּעַס מְצִיצוֹת מִתּוֹכו. כָּזֶה הוּא הַסּוּס הָאוֹסְטְרָלִי.

נַכְפִּיל אֶת הַמַּרְאֶה הַזֶּה פִּי אַרְבָּעָה. אַרְבָּעָה הָרִים שֶׁכָּאֵלֶּה, וְהֵם רְתוּמִים לַעֲגָלָה אַחַת קְטַנָּה, בַּת שְׁנֵי גַּלְגַּלִים, וּבָעֲגָלָה תֵּבָה וּבָהּ תְּרֵיסָר קֻפְסוֹת חָלָב. הִנֵּה כָּאֵלֶּה הוֹפִיעוּ הָאוֹסְטְרָלִים בִּרְחוֹבוֹת תֵּל־אָבִיב.

עַל אַחַד הֶהָרִים הָאֵלֶּה, עַל אֻכַּף־עוֹר מְמֹרָק, יוֹשֵׁב לוֹ אָדָם בַּעַל קוֹמָה, נוֹצֵץ כְּמוֹ בֻּבָּה חֲדָשָׁה, כּוֹבַע־שׁוּלַיִם מוּרָם מִצִּדּוֹ הָאֶחָד, נַעֲלַיִם צְהֻבּוֹת לְרַגְלָיו – וְהוּא מְחַיֵּךְ בְּחִבָּה אֶל הָרְחוֹב.

אַךְ אֲנִי, עֵינַי הָיוּ עֲדַיִן נְתוּנוֹת בַּסּוּסִים. אֵלֶּה הֵם סוּסִים! אֱלֹהִים אַדִּירִים! אֵלֶּה הֵם סוּסִים!

דֹּק קַל עָלָה בְּעֵינַי. הִשְׁוֵיתִי אוֹתָם אֶל הַסּוּסִים שֶׁלָּנוּ. וְכִי אֶפְשָׁר לְהַשְׁווֹת?


 

וְכִי אֶפְשָׁר שֶׁלֹּא לְהַשְׁווֹת?

לִשְׁכֵנֵנוּ הַכַּוְרָן הָיָה סוּס לָבָן… בַּעַל עַיִן אַחַת עִוֶּרֶת, רֶגֶל אַחַת “בַּעֲלַת־חִסָּרוֹן” וְזָנָב פָּעִיל. הַזָּנָב, כְּמוֹ הַלֵּב, עָמַד בִּרְשׁוּת עַצְמוֹ לְלֹא תְּלוּת בִּשְׁאָר אֵבְרֵי הַגּוּף וְגֵרֵשׁ כָּל הַשָּׁנִים אֶת הַזְּבוּבִים שֶׁעַל יְרֵכָיו. הָעִקָּר – סַבְלָנוּת…

גָּדְלוֹ שֶׁל הַסּוּס?

– כְּרֶבַע קוֹמָתוֹ שֶׁל הַסּוּס הָאוֹסְטְרָלִי. לֹא מָדַדְתִּי אוֹתוֹ עִם מֶטֶר בְּיָדִי.

בֹּקֶר אֶחָד בָּא קָצִין תֻּרְכִּי וְהוֹדִיעַ לַכַּוְרָן, שֶׁהוּא מַחֲרִים אֶת הַסּוּס, אֶת הָעֲגָלָה וְאֶת בַּעֲלֵיהֶם – וּפוֹקֵד עַל כָּל הַשְּׁלשָׁה לִנְסֹעַ לְדַמֶּשֶׂק.

– הַסּוּס עִוֵּר, הַסּוּס צוֹלֵעַ, הַגַּלְגַּלִים רְעוּעִים וַאֲנִי בַּעַל־מִשְׁפָּחָה וְסוֹבֵל מִקַּדַּחַת…

– בְּלִי דִבּוּרִים.

רָתַם הַכַּוְרָן אֶת הַסּוּס לָעֲגָלָה. אֵשֶׁת־הַכַּוְרָן יָצְאָה לַעֲזֹר לוֹ כְּשֶׁהִיא מוֹחָה דִמְעוֹתֶיהָ בְּסִנָּרָהּ. וְהַסּוּס הַלָּבָן שְׁחוּף־הַשּׁוֹקַיִם מֵנִיעַ זְנָבוֹ בְּמֶרֶץ כִּפְלַיִם כִּמְנַחֵם:

– אֵין דָּבָר, דּוֹדָה, עוֹד תִּרְאִי!

זָזָה כָּל הַשַּׁיָּרָה. הָיוּ כִּשְׁלשִׁים עֶגְלוֹנִים, סוּסִים וַעֲגָלוֹת וְיָצְאוּ לַדֶּרֶךְ הַאֲרֻכָּה. הַסּוּס הַלָּבָן הָיָה מַגְבִּיהַּ אֶת רַגְלוֹ הַצּוֹלַעַת וְהִיא מַשְׁמִיעָה קוֹל טְפִיחָה מְיֻחָד. קַל לְהַבְדִּיל אֶת קוֹלָהּ מִכָּל הַקּוֹלוֹת.

תַּאֲמִינוּ, אוֹ לֹא תַּאֲמִינוּ. כַּעֲבֹר שְׁנֵי חֳדָשִׁים וָחֵצִי אָנוּ שׁוֹמְעִים, בְּלַיְלָה אֶחָד, בֵּין עֲצֵי הָאֵקָלִפְּטוּסִים, קוֹלוֹת:

ג3.png

– דִּיוֹ, דִּיוֹ!

וְנוֹסָף לָהֶם – אֶת טְפִיחַת הָרֶגֶל הַצּוֹלַעַת. חָזְרוּ בְּשָׁלוֹם מִדַּמֶּשֶׂק. פְּנֵי הַכַּוְרָן הִצְטַמְּקוּ וְהָיוּ חוּמִים וּמְקֻמָּטִים כְּצִמּוּק, רַק עֵינָיו בָּעֲרוּ בְּמִין בָּרָק מְיֻחָד, וְהוּא הִתְנוֹעֵעַ בִּזְרִיזוּת כְּפוּלָה מֵאֲשֶׁר קֹדֶם לָכֵן.

וְהַסּוּס? –

הוּא הִצְהִיב כְּמוֹ גְבִינָה שֶׁהֶעֶלְתָה פִּטְרִיּוֹת־רָקָב וְהָיָה גָרוּם. הָעוֹר שָׁקַע וְדָבַק אֶל הָעֲצָמוֹת. עַצְמוֹתָיו וְזִיזָיו הָיוּ כְּמַפָּה בּוֹלֶטֶת שֶׁל הָרִים וּבְקָעוֹת. בֵּין צֵלָע לְצֵלָע אֶפְשָׁר לְהַכְנִיס אֶצְבַּע. הַסּוּס הָיָה כְּעֶצֶם גְּרוּמָה, שֶׁגֵּרְדוּ מֵעָלֶיהָ כָּל שֶׁהָיָה לְגָרֵד, וְהִיא נִשְׁאָרָה רַק עִם עַצְמָהּ – רַק עֶצֶם. שֶׁלֶד חַי? לֹא! הוּא הָיָה כְּאֶגְרוֹף מְיֻבָּשׁ וּמְקֻמָּץ.

הַסּוּס הוֹרִיד רֹאשׁ וְשָׁאַף אֶת רֵיחַ אַדְמַת הֶחָצֵר הַזֹּאת. שְׂפָתָיו הַשְּׁחוֹרוֹת הִתְנוֹעֲעוּ בְּתוֹךְ עַצְמָן כְּמוֹ בְּשַׂר־הַתְּמַנּוּנִים עַל שְׂפַת הַיָּם. הַכַּוְרָן קָרָא לוֹ: – “אָחוֹרָה!”

הַסּוּס פָּקַח עֵינַיִם. הָעֵינַיִם? – אוֹתָן הָעֵינַיִם! הוּא פָּסַע אָחוֹרָה, הֶעֱלָה בִּזְהִירוּת אֶת רַגְלוֹ הַצּוֹלַעַת וְהֶעֱבִירָהּ מֵעַל לִיצוּל הָעֲגָלָה. כְּשֶׁהִרְגִּישׁ שֶׁהוּא מְשֻׁחְרָר, הִרְעִיד אֶת עוֹרוֹ וְהָיָה לְאַחֵר. כְּמוֹ הַמַּפָּה שֶׁנִּעֲרוּ מֵעָלֶיהָ אֶת הַפֵּרוּרִים וְהִנֵּה הִיא פְּרוּשָׂה מֵחָדָשׁ וּמַזְמִינָה לְהָסֵב מֵחָדָשׁ לַשֻּׁלְחָן. וְהַזָּנָב עוֹבֵד בְּמֶרֶץ לְמוּל פָּנֶיהָ שֶׁל אֵשֶׁת הַכַּוְרָן:

– אָמַרְתִּי לָךְ!

אֲנִי אוֹמֵר, גַּם בְּעֶצֶם הַגְּרוּמָה, הַמְּשֻׁפְשֶׁפֶת, יֵשׁ עוֹד טַעַם חַיִּים.


עַד שֶׁאֲנִי זוֹכֵר אֶת הַסּוּס הַלָּבָן, עָצַר הַחַיָּל הָאוֹסְטְרָלִי אֶת הָעֲגָלָה. מַרְאֵה הַיְלָדִים שֶׁעָמְדוּ עַל הַמִּדְרָכָה חִמֵּם אֶת לִבּוֹ. קָפַץ מִן הָהָר־הַסּוּס וְעָמַד בֵּין הַיְלָדִים. צָד זְכַרְיָה קָטָן אֶחָד וְהוֹשִׁיב אוֹתוֹ עַל הַכָּתֵף. וְעוֹד אֶחָד הוֹשִׁיב עַל כָּתֵף שְׁנִיָּה, שׁוֹלֶה אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם נוֹסָפִים וְשָׂם אוֹתָם תַּחַת בֵּית־שֶׁחְיוֹ הַשְּׂמָאלִי וְעוֹד כַּמָּה מֵהֶם תַּחַת בֵּית־שֶׁחְיוֹ הַיְמָנִי, מְמַקֵּם אֶת כֻּלָּם עַל גַּבּוֹת הַסּוּסִים, וּלְבַסוֹף הוּא מְגַלֶּה אֶת זְכַרְיָה הָאָב, חוֹבֵק אוֹתוֹ וְקוֹרֵא לוֹ:

– שָׁלוֹם, אָחִי!

זְכַרְיָה מִשְׁתַּמֵּט אַךְ נִכְנָע וּמַסְכִּים לַעֲמֹד רֶגַע בִּזְרוֹעוֹתָיו – כְּשֶׁחֲבֵרוֹ שֶׁל הָאוֹסְטְרָלִי מְצַלֵּם אֶת כָּל זֶה הַמַּרְאֶה.


 

לֹא לָקְחוּ

זְקֵנָה אַחַת עָמְדָה בְּפִנַּת הָרְחוֹב וּמָכְרָה חַלּוֹת־שַׁבָּת. נִגַּשׂ אוֹסְטְרָלִי וְלָקַח אֶת הַחַלָּה מִיָּדָהּ. הִכְנִיס אֶת יָדוֹ לְכִיסוֹ, הוֹצִיא חֹפֶן מַטְבְּעוֹת וְהֵרִיק אוֹתוֹ לְידֵי הַזְּקֵנָה, וְאוֹתָה שָׁעָה מִתְכּוֹפֵף וּמַבִּיט בְּעֵינֶיהָ לִרְאוֹת לְפִי הַבָּעָתָן אִם שִׁלֵּם לָהּ כְּדֵי סִפּוּקָהּ.

הַזְּקֵנָה מְנִיעָה רֹאשׁ מִתּוֹך הַסְכָּמָה וְשַׂחֲקָה, וּמְבָרֶכֶת אוֹתוֹ בְּאִידִישׁ:

– אַ גֶּעזוּנְד אֵין דַיינֶע בֵּיינֶער! (הַבְּרִיאוּת בְּעַצְמוֹתֶיךָ).

הַיְלָדִים שֶׁעָמְדוּ סְבִיבָם הִצְטַחֲקוּ וְהִבִּיטוּ בּוֹ בִּמְאוֹר־פָּנִים. אָמַר מַשֶּׁהוּ, שֶׁהֵם לֹא הֵבִינוּ. הוֹשִׁיט גַּם לָהֶם מַטְבְּעוֹת.

– תִּקְחוּ, תִּקְחוּ – יָעַץ מִישֶׁהוּ.

הַיְלָדִים נִגְּבוּ אֶת יְדֵיהֶם בְּמִכְנְסֵיהֶם, מָשְׁכוּ כַּף צְנוּמָה, נָסוֹגוּ כְּמִדְּבַר־עֲבֵרָה אוֹ מֵעֲקִיצַת־צִרְעָה וְלֹא לָקְחוּ.

ג5.png

הָאוֹסְטְרָלִי שָׁקַל אֶת הַמַּטְבְּעוֹת שֶׁבְּכַפּוֹ, כְּלֹא יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת בָּהֶן וְשָׂם אוֹתָן בְּיַד הַזְּקֵנָה.

– לֹא, לֹא! – אָמְרָה וְהֶרְאֲתָה לוֹ בְּאֶצְבָּעָהּ הַקְּמוּטָה עַל כִּיס מִכְנָסָיו.

נָתַן הָאוֹסְטְרָלִי אֶת הַלֶּחֶם תַּחַת בֵּית־שֶׁחְיוֹ, שָׁלַח אֶל עֵבֶר הַגִּימְנַסְיָה אֶת אֶצְבָּעוֹ כְּשׁוֹאֵל.

– גִּימְנַסְיָה! – עֲנוּ לוֹ הַיְלָדִים פֶּה אֶחָד.

הָאוֹסְטְרָלִי הֵרִים אֶצְבַּע כְּמִי שֶׁתָּפַס אֶת הָעִנְיָן, צֶעַד לְפָנָיו מְחַיֵּךְ וְדוֹפֵק בַּנַּעֲלַיִם הָאֲדֻמּוֹת, מְנַעְנֵעַ בִּשְׁעַת הִלּוּכוֹ אֶת כְּתֵפָיו הָרְחָבוֹת. הַיְלָדִים הָלְכוּ בִּצְעָדָיו כִּשְׂמֵחִים לִהְיוֹת בְּצִּלּוֹ. הוּא הוֹלֵךְ בְּרֹאשׁ קְבוּצַת הַיְלָדִים כִּדְמוּת טוֹבָה, חֲסֻנָּה וּגְדוֹלָה, שֶׁיָּצְאָה מֵאַגָּדוֹת־יְלָדִים.

* * * * *

יֵשׁ בָּעוֹלָם אֲנָשִׁים מִמִּין אֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְנוּ עָלָיו. אֲנָשִׁים רַחֲבֵי־לָב, פְּשׁוּטִים, אוֹהֲבֵי אָדָם, חֲזָקִים וְתִינוֹקִיִּים וְיוֹדְעֵי שֶׁפַע. מַדּוּעַ לֹא יָדַעְנוּ עֲלֵיהֶם? לָמָּה הֵם נִסְתָּרִים מֵאֲחוֹרֵי גְבְעוֹת לְגִדּוּל־כְּבָשִׂים מֵעֵבֶר לָאוֹקְיָנוֹסִים? – מַדּוּעַ אֵין אֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה מְסִבִּים לְיַד שֻׁלְחָנוֹת יְרֻקִּים שֶׁל הַוְּעָדוֹת הַגּוֹזְרוֹת עַל גּוֹרָל אֲרָצוֹת וַאֲנָשִׁים!

וַדַּאי, מֻרְגָּשׁ בָּרְחוֹבוֹת שֶׁאֶזְרְחֵי הָעִיר נָשְׁמוּ לִרְוָחָה. עֲדַיִן זְכוּרִים לָהֶם הַקְּצִינִים הַתֻּרְכִּיִּים הָרְשָׁעִים וְהַחַיָּלִים מְזֵי־הָרָעָב וְהַמִּסְכֵּנִים שֶׁל אוֹתוֹ צָבָא בְּאוֹתָן הַשָּׁנִים.

אַךְ לֹא רַק הַיַּחַס הָאֱנוֹשִׁי הַטּוֹב שֶׁל הָאוֹסְטְרָלִים וְהַנְּיוּ־זִילֶנְדִים הוּא שֶׁהִזְקִיף אֶת קוֹמַת הָאֶזְרָחִים. הִגִּיעוּ יְדִיעוֹת וּשְׁמוּעוֹת, שֶׁהִרְחִיבוּ גַּם אֶת הַנְּשָׁמָה.

בְּאֵר־שֶׁבַע נִכְבְּשָׁה בְּאַרְבָּעָה בְּנוֹבֶמְבֶּר 1917; כְּלוֹמַר: יוֹמַיִם לְאַחַר הַצְהָרַת־בַּלְפוּר. בִּשְׁלשָׁה־עָשָׂר בְּנוֹבֶמְבֶּר נִכְנַס גֶּנֶרָל הִיל, מְפַקֵּד הַדִּיוִיזְיָה ה־52, לְתֵל־אָבִיב. יְדִיעוֹת קְלוּשׁוֹת הִסְתַּנְּנוּ עַל הַצְהָרַת־בַּלְפוּר, שֶׁהֻכְרְזָה בִּשְׁנַיִם בְּנוֹבֶמְבֶּר 1917. אֵין פֶּלֶא, אֵפוֹא שֶׁעִסּוּקֵיהֶם שֶׁל אֶזְרְחֵי תֵּל־אָבִיב קִבְּלוּ בָּרָק חָדָשׁ. הֵם הִבְרִיקוּ בַּחֲגִיגִיּוּת, כְּמוֹ כּוֹסוֹת שֶׁל חַג, שֶׁחִכּוּ לוֹ שָׁנִים. הוּא תָּמִיד בּוֹשֵׁשׁ לָבוֹא וְנוֹתַר מֻצְנָע בֵּין דַּפִּים מְיֻשָּׁנִים שֶׁל סִפְרֵי־תְּפִלָּה. עַתָּה, כַּנִּרְאֶה, הִגִּיעַ הַמּוֹעֵד לְהִשְׁתַּמֵשׁ בָּהֶם.


ג6.png

 

אֵיךְ הִיא בָּאָה אֵלֵינוּ (מִי?)

בִּרְחוֹב יְהוּדָה הַלֵּוִי, בְּבַית קָטָן (כָּל הַבָּתִּים הָיוּ אָז קְטַנִּים), גָּר הַמּוֹרֶה לְכִנּוֹר, הָאָדוֹן הוֹפֶּנְקוּ.

רְחוֹב זֶה עָמַד רֵיק מִתּוֹשָׁבָיו, כְּמוֹ כָּל תֵּל־אָבִיב, תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים.

הַמְּטַפְּסִים שֶׁגָּדְלוּ עַל הַגְּדֵרוֹת הִתְפָּרְעוּ, הִשְׁתַּטְּחוּ עַל פְּנֵי אַדְמַת הַחֲצֵרוֹת, טִפְּסוּ עַל הַבְּרוֹשִׁים, הִשְׂתָּרְגוּ עַל הַגַּגּוֹת, גָּחֲנוּ לַמִדְרָכוֹת וְרָבְצוּ עַל הַכְּבִישׁ כֻּלּוֹ. הָרְחוֹב כֻּסָּה בְּשָׁטִיחַ יָרֹק, עִם גְּבִיעֵי פְּרָחִים כְּחֻלִּים, שֶׁהָיוּ מַפְנִים אֶת פְּנֵיהֶם אֶל מוּל הַשֶּׁמֶשׁ. הַהוֹלֵךְ בַּמִּדְרָכָה דּוֹרֵךְ עַל שָׁטִיחַ חַי.

שְׁלשֶׁת הַחַלּוֹנוֹת שֶׁל הַבַּיִת פְּתוּחִים לָרְחוֹב הַיָּרֹק. אֵין פֶּלֶא, אֵפוֹא, כִּי בְּשׁוּב הָאָדוֹן הוֹפֶּנְקוֹ אֶל בֵּיתוֹ, פֶּתַח בְּרַעַשׁ אֶת הַתְּרִיסִים, כְּדֵי לָתֵת לָאוֹר לְהִכָּנֵס לַבַּיִת, שֶׁהָיָה נָעוּל חֳדָשִׁים רַבִּים.

הִנֵּה פּוֹקְחִים הַחַלּוֹנוֹת עֵינַיִם בּוֹהוֹת וּשְׂמֵחוֹת לָרְחוֹב הַיָּרֹק. אֵין פֶּלֶא, שֶׁהַכַּנָּר פֶּתַח אֶת נַרְתִּיקוֹ הַשָּׁחוֹר וְהוֹצִיא מִתּוֹכוֹ אֶת הַכִּנּוֹר, חֲבֵרָם הַנֶּאֱמָן שֶׁל סַנְטֵרוֹ וּלְבָבוֹ. חֳדָשִׁים רַבִּים הָיָה הַנַּרְתִּיק עָטוּף בִּסְחָבוֹת, לְבַל יְעורֵר אֶת סַקְרָנוּת הַחַיָּלִים הַתֻּרְכִּים. הַכַּנָּר נִסָּה אֶת הַמֵּיתָרִים, מָתַח אוֹתָם, הֶעֱבִיר קֶשֶׁת.

אֵין פֶּלֶא שֶּׁלִּבּוֹ הָיָה טוֹב עָלָיו; שֶׁהִרְגִּישׁ עַצְמוֹ מְשֻׁחְרָר; אֵין כָּל פֶּלֶא. גַּם אִשְׁתּוֹ יָשְׁבָה לְיַד הַפְּסַנְתֵּר, נִגְּבָה אֶת הָאָבָק מֵעַל הַמְנַעְנְעִים, וּמִבֶּטֶן הַמַּנְגָּנוֹן עָלוּ קוֹלוֹת שֶׁהָיוּ רְדוּמִים.

אֵין פֶּלֶא? – יֵשׁ פֶּלֶא!

כִּי הַמַּנְגִּינָה שָׁפְעָה מִן הַחַלּוֹנוֹת אֶל הַכְּבִישׁ הַיָּרֹק וּמִלְאָה אֶת הָאֲוִירָה. הִיא נָתְנָה לַכֹּל מִין מָאוֹר וַחֲגִיגִיּוּת, שֶׁנִּרְאֵית לָעַיִן אַךְ אֵינָהּ נִתְפֶּסֶת בַּיָּד.

רָצָה הַגּוֹרָל שֶׁעַל הַמִּדְרָכָה הַיְּרֻקָּה שֶׁבִּרְחוֹב זֶה יִצְעַד קָצִין אוֹסְטְרָלִי. פִּתְאֹם נֶעְצַר לְשֵׁמַע הַמַּנְגִּינָה, קָרַב לַחַלּוֹן וְהִקְשִׁיב לָהּ עַד תֻּמָּהּ, עַד שֶׁיָּצְאָה כֻּלָּהּ מִתּוֹךְ הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ לַחֲלַל הָרְחוֹב.

בְּחִיּוּךְ בַּיְשָׁנִי קָרַב הַקָּצִין לַפֶּתַח וְשָׁאַל, אִם אֶפְשָׁר לְהִכָּנֵס וּלְהוֹדוֹת לַמְּנַגֵּן. זֶה זְמַן רָב שֶׁלֹּא שָׁמַע מוּסִיקָה טוֹבָה. חֳדָשִׁים רַבִּים עָבְרוּ עָלָיו בַּדֶּרֶךְ וּבַמִּדְבָּר, וְתָמִיד רַק בֵּין חַיָּלִים.

פִּשֵּׂק אֶת בִּרְכָּיו כְּשֶׁיָּשַׁב בְּכִסֵּא, כְּמוֹ שֶׁנּוֹהֲגִים לָשֶׁבֶת כָּל הַפָּרָשִׁים, נִתְחַיֵּךְ כְּמוֹ תִּינוֹק וְאָמַר:

– כְּמוֹ חֲלוֹם…

הַכַּנָּר וְאִשְׁתּוֹ עָנוּ בְּחִיּוּךְ וְאִשְּׁרוּ: “כֵּן…”

הִנֵּה כָּךְ, בְּדֶרֶךְ זוֹ, נוֹדַע לְאֶזְרְחֵי הַשְּׁכוּנָה – עוֹד בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן לְשׁוּבָם לְבֵיתָם – מִפִּי הַקָּצִין הָאוֹסְטְרָלִי הַזֶּה, כִּי נִתְּנָה הַצְהָרַת־בַּלְפוּר; כִּי הֻכְרַז עַל בַּיִת לְאֻמִּי לְעַם יִשְׂרָאֵל, כִּי הוּא עַצְמוֹ קָרָא זֹאת בְּעִתּוֹנִים שׁוֹנִים. זוֹהִי אֱמֶת לַאֲמִתָּהּ. “בַּמֶּה אַתֶּם רָעִים מִן הַפּוֹלָנִים וְהַצֶּ’כִים? גַם לְפּוֹלִין תִּנָּתֵן עַצְמָאוּת וְגַם לְצֶ’כְיָה. לֹא לְחִנָּם”, אָמַר, “הִתְנַדַּבְנוּ וְיָצָאנוּ לַמִּלְחָמָה”. בְּפֵרוּשׁ: בָּאנוּ לְשַׁחְרֵר אֶת הָאָרֶץ לְמַעַנְכֶם.

ג8.png

הַקָּצִין דִּבֵּר צָרְפַתִּית, כִּי אַנְגְּלִית לֹא הֵבִינוּ הַכַּנָּר וְאִשְׁתּוֹ. הֵם חָקְרוּ אוֹתוֹ, הֵם חָזְרוּ וְשָׁאֲלוּ, וְהוּא מְחַיֵּךְ לַחֶדֶר וְעוֹנֶה בְּבִטָּחוֹן: הֵן זֶה בָּרוּר. בָּרוּר כְּמוֹ שֶׁבָּרוּר שֶׁזֶּה רְחוֹב, אָמַר וְהֶרְאָה אֶל מוּל הַחַלּוֹן. אָמְנָם – רְחוֹב רָדוּם, מְשֻׁנֶּה, אַךְ בְּכָל זֹאת רְחוֹב.

הִבִּיטוּ אַנְשֵׁי הַבַּיִת אֶל עֵבֶר אֶצְבָּעוֹ הַמּוּשֶׁטֶת – רַחֲבַת פְּרָקִים, שֶׁעַל גַּב הָרִאשׁוֹן שֶׁבָּהֶם גְּדֵלוֹת שְׂעָרוֹת צְהֻבּוֹת – וְהִבִּיטוּ לָרְחוֹב. לְיַד אַחַד הַשְּׁעָרִים עוֹמֵד יֶלֶד עִם כָּרִיךְ בַּיָּד. עַל הַמִּדְרָכָה הַיְמָנִית נִרְאֶה זָקֵן עִם טַלִּית תַּחַת בֵּית־שֶׁחְיוֹ, הַהוֹלֵךְ מִצְּרִיף בֵּית־הַכְּנֶסֶת; אִשָּׁה תּוֹלָה בֶּחָצֵר כְּבָסִים שֶׁל תִּינוֹק – הַכֹּל רָגִיל, אַךְ אֵינוֹ רָגִיל כְּלָל! יֵשׁ בֹּהַק מְיֻחָד לַכֹּל.

בְּאוֹתָם יָמִים הָיְתָה נְפוֹצָה תְּמוּנָה, שֶׁתֵּאֲרָה אֶת “שִׂיבַת צִיּוֹן”. מְצֻיָּר בָּהּ זָקֵן תָּשׁוּשׁ (זֶהוּ עַם יִשְׂרָאֵל) יוֹשֵׁב בֵּין שִׂיחֵי קוֹצִים. מֵעָלָיו עוֹמֶדֶת אִשָּׁה צְעִירָה עִם כְּנָפַיִם גְּדוֹלוֹת (זוֹ צִיּוֹן), והִיא מַרְאָה בִּימִינָהּ אֶל שֶׁמֶשׁ עוֹלָה מֵעַל שָׂדֶה, וְעָלָיו יְהוּדִי וּבְנוֹ חוֹרְשִׁים בְּסוּס וּבְמַחֲרֵשָׁה.

אָכֵן, שִׂיבַת צִיּוֹן נִתְגַּלְּתָה בִּרְחוֹב זֶה, וְהִיא אַחֶרֶת. לְלֹא כָּל סִימָנֵי־פֶּלֶא וְאַגָּדָה מְיֻחָדִים. הַפֶּלֶא, הַמָּאוֹר וְהָאַגָּדָה הָיוּ סְפוּגִים בְּתוֹךְ הַמַּרֶאָה הַיּוֹם־יוֹמִי. אַשְׁרֵי הַזּוֹכִים לִרְאוֹת זֹאת בְּעֵינֵי־בָּשָׂר!


 

אֵין צֹרֶךְ לְיַפּוֹת אֶת הַמְּצִיאוֹת

יָצָא הָאָדוֹן הוֹפֶּנְקוּ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ נִרְגָּשׁ. הוּא מְחֻיָּב לְחַלֵּק אֶת רִגְשׁוֹתָיו עִם אֲנָשִׁים אֲחֵרִים. הָרְחוֹב הָיָה רֵיק. לְאָן נֶעֶלְמוּ אֵלֶּה שֶׁהָיוּ בּוֹ קֹדֶם? פָּנָה לִרְחוֹב הֶרְצְל, עָצַר אֲנָשִׁים רִאשׁוֹנִים שֶׁפָּגַשׁ בָּהֶם, כְּשֶׁהוּא מֵרִים וְנוֹשֵׂא לְפָנָיו שְׁתֵּי יָדַיִם יָפוֹת וּמְחֻטָּבוֹת שֶׁלּוֹ, כְּמִי שֶׁעוֹצֵר תְּנוּעָה וְאוֹמֵר:

– זוֹ אֱמֶת.

כְּשֶׁרָאָה שֶׁהָאֲנָשִׁים מְטִילִים עֲדַיִן סָפֵק הוֹסִיף: הִנֵּה כָּךְ יָרְדָה וְהִצִּיבָה עַצְמָהּ עַל מִדְרְכוֹת תֵּל־אָבִיב שִׁיבַת־צִיּוֹן – וְעָמְדָה בֵּינֵינוּ.

הִנֵּה לָכֵן, כְּשֶׁהִתְהַלַּכְתִּי אוֹתוֹ לִפְנֵי הַצָּהֳרַיִם בִּרְחוֹבוֹת הַשְּׁכוּנָה, הִבַּטְתִּי בַּצַּפְצָפוֹת שֶׁבִּשְׂדֵרוֹת־רוֹטְשִׁילְד – פִּנַּת־הֶרְצְל וְרָאִיתִי שֶׁהֵן גָּדְלוּ מְאֹד בִּזְמַן הֵעָדְרֵנו, וּבְגַגּוֹת הַבָּתִּים שֶׁנִּטַּל מֵהֶם צִבְעָם הֶחָדָשׁ, בַּשָּׁמַיִם שֶׁהָיוּ נְקִיִּים, וְהֻרְגַּשׁ בָּהֶם עֹמֶק, עֹמֶק כָּחֹל עַד כְּדֵי בֶּהָלָה, וְרָאִיתִי אֶת פְּנֵי הָאֶזְרָחִים שֶׁנִּשְׁתַּזְּפוּ וְנִתְחַדְּדוּ בִּנְדוּדֵיהֶם – רָאִיתִי הַכֹּל כְּמוֹת שֶׁהוּא, אוּלָם מַשֶּׁהוּ נוֹסַף לָהֶם וְלֹא יָדַעְתִּי מָה, וְכֵיצַד לְהַגִּיד.

יָשַׁבְתִּי עַל הַמִּדְרָכָה בִּרְחוֹב הֶרְצְל, שֶׁהָיְתָה גְבֹהָה הַרְבֵּה מִן הַכְּבִישׁ. חִיַּכְתִּי בִּמְבוּכָה לְמוּלִי:

– כְּמוֹ בַּחֲלוֹם…

* * * * *

יֵשׁ, כַּנִּרְאֶה, עוֹד עוֹלָם אַחֵר שֶׁלֹּא יָדַעְנוּ אוֹתוֹ. עוֹלָם שֶׁל יְדִידוּת, דְּאָגָה לַזּוּלַת וְשֶׁפַע רַב. אֵין צֹרֶךְ לְיַפּוֹת אֶת הַמְּצִיאוּת: רְחוֹב שֶׁהוּא שָׁטִיחַ יָרֹק, מַנְגִּינָה מֵחַלּוֹנוֹת פְּתוּחִים, שָׁמַיִם נְקִיִּים – וְהוֹדָעָה עַל שִׁיבַת־צִיּוֹן.

* * * * *

– מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? – שָׁמַעְתִּי קוֹל דּוֹבֵר אֵלַי. הִפְנֵיתִי רֹאשִׁי: לְפָנַי עָמַד גַּן גַּנִּין.


 

גַּן־גַּנִּין

רָצִיתִי לַעֲנוֹת לוֹ: “חוֹלֵם!” אַךְ הִסְפַּקְתִּי לַעֲצֹר בַּעֲדִי. רַק זֶה חָסֵר לִי! לֹא כָּךְ מְדַבְּרִים אֶל גַּן גַּנִּין, אִם אַתָּה רוֹצֶה לִחְיוֹת בְכָבוֹד וּבְשֶׁקֶט בִּרְחוֹב הֶרְצְל.

גַּן גַּנִּין מֵבִין עִנְיָנִים מַעֲשִׂיִּים בִּלְבַד.

גַּן גַּנִּין הוּא מְזֻמָּן וְלֹא הִתְחַיְּבֻיּוֹת. הוּא עֻבְדּוֹת וְלֹא הִרְהוּרִים. לְמַרְאֵהוּ רָחַב לִבִּי. שָׂמַחְתִּי שֶׁכְּבָר חָזַר לְתֵל־אָבִיב. אִם גַּן גַּנִּין פֹּה – סִימָן שֶׁחַיֵּי הָרְחוֹב שֶׁלָּנּוּ כְּבָר בְּסֵדֶר גָּמוּר; שֶׁמַּחֲזִיקִים אוֹתָם בַּיָּדַיִם. יֵשׁ עַיִן רוֹאָה, יֵשׁ אֹזֶן שׁוֹמַעַת, יֵשׁ מִבְצָעִים וְיֵשׁ שִׂמְחָה. אֲנִי בָּטוּחַ שֶׁגַּן גַּנִּין יוֹדֵעַ כָּל מָה שֶׁנַּעֲשֶׂה בַּשְּׁכוּנָה וּמָה מְדֻבָּר בָּהּ, מַכִּיר כָּל אוֹסְטְרָלִי, כָּל קָצִין, וְהוּא וַדַּאי מִסְתּוֹבֵב לוֹ בְּמִסְדְּרוֹנוֹת הַמִּפְקָדָה הָרָאשִׁית, כְּמוֹ בְּבֵית־הַדּוֹדָה שֶׁלּוֹ. יֵשׁ לוֹ כִּשְׁרוֹן שֶׁל עֲשִׂיָּה וְהַמְצָאוֹת לַהֹוֶה וְלֶעָתִיד, הַמִּשְׂתָּרְעוֹת גַּם לֶעָבָר. הוּא יָכוֹל, נִדְמֶה לִי, לְהַחֲזִיר קְלִפּוֹת תַּפּוּזִים לְעַנְפֵי הָעֵצִים – וְהֵן תָּשֹׁבְנָה לִהְיוֹת תַּפּוּזִים. הוּא בְּעֵרָבוֹן בִּלְתִּי־מֻגְבָּל…

כָּל הַסְּגֻלּוֹת הַלָּלוּ מְרֻכָּזוֹת וְנִמְצָאוֹת בְּתוֹךְ פָּנָיו הָעֲגֻלִּים, הַתְּמִימִים וְהַצַּחִים, הַמְּתוּחִים כְּמוֹ כַּדּוּר מֵאֹזֶן אַחַת עַד הַשְּׁנִיָּה.


ג11.png

בְּאֶמְצַע עוֹמֵד גַּן גַּנִּין וּמִשְׁנֵי צִדָיו – שְׁנֵי הָאַחִים הַבֶּלְגִים


 

מֶה עָנִיתִי?

– אֲנִי מְחַכֶּה שֶׁיִּגְמְרוּ כְּבָר לְבַשֵּׁל אֶת אֲרוּחַת הַצָּהֳרָיִם בַּ“פֶּנְסִיוֹן”, ומַה נִּשְׁמַע אֶצְלְכֶם? זֶהוּ מַה שֶּׁעָנִיתִי לְגַן גַּנִּין. – אַתָּה רוֹצֶה סִיגָרִיָּה אַנְגְּלִית, אוֹ מַסְטִיק, אוֹ אוּלַי סֵמֶל אוֹסְטְרָלִי? – שָׁאַל אוֹתִי יְדִידִי.

 

אֲנִי מַבִּיעַ מִשְּׁאָלָה לְגַן גַּנִּין וּמַקְדִּים לָהּ הַקְדָּמָה קָצְרָה

– גַּן גַּנִּין, אֵינִי רוֹצֶה סִיגָרִיָּה אַנְגְּלִית, לֹא רוֹצֶה מַסְטִיק וְלֹא רוֹצֶה סֵמֶל. גַּן גַּנִּין, נָכוֹן שֶׁאֲנַחְנוּ יְדִידִים? (כְּבָר נִצַּבְתִּי עַל רַגְלַי וְהִבַּטְתִּי יָשָׁר לְתוֹךְ אִישוֹנָיו). אֲנַחְנוּ מֵאוֹתָהּ תֵּל־אָבִיב, מֵאוֹתוֹ רְחוֹב, מֵאוֹתוֹ בֵּית־סֵפֶר, מֵאוֹתָהּ כִּתָּה, מֵאוֹתוֹ סַפְסַל, מֵאוֹתָהּ פִּנָה, מֵאוֹתוֹ חִבּוּר וּמֵאוֹתוֹ צִיּוֹן. נָכוֹן?

– אֱמֹר, נַחוּם, מַה אַתָּה רוֹצֶה וְאַל תִּשְׁבֹּר לִי אֶת הַלֵּב.

– גַּן גַּנִּין, נָכוֹן שֶׁלִּפְנֵי זֶה הָיִינוּ מֵאוֹתָהּ יָפוֹ, הִתְרוֹצַצְנוּ יְחֵפִים בַּבֹּץ שֶׁבַּסִּמְטָאוֹת, אָכַלְנוּ “בִּיסַמִין” קְלוּיִים וְרַצְנוּ יַחַד כָּל הַיּוֹם אַחֲרֵי עֶגְלַת מוֹכֵר הַגְּלִידָה, וְאַתָּה עוֹד לָבַשְׁתָּ אָז שִׂמְלָה?

– נַחוּם, מָה אַתָּה עוֹשֶׂה מִמֶּנִּי מַיִם? אֱמֹר

מָה אַתָּה רוֹצֶה! קַח לְךָ כָּל מַה שֶׁיֵּשׁ לִי בַּכִּיסִים, וַאֲפִלּוּ מַה שֶׁיֵּשׁ לִי בַּקֻּפְסָה מִתַּחַת לַמִּטָּה.

– גַּן גַּנִּין, כְּבָר אָמַרְתִּי: לֹא רוֹצֶה

כְּלוּם, אֲבָל רוֹצֶה שֶׁתְּסַפֵּר לִי, שֶׁאַרְגִּישׁ שֶׁאֲנִי בִּפְנִים.

– אָז תִּשְׁאַל.

– אֱמֹר לִי: נָכוֹן שֶׁיִּתְּנוּ לָנוּ אֶת הָאָרֶץ? הֵם נוֹתְנִים וַאֲנַחְנוּ לוֹקְחִים – אֵיךְ? וְלָמָּה אַרְבָּעָה סוּסִים מוֹשְׁכִים עֲגָלָה דּוּ־אוֹפַנִּית קְטַנָּה וּבָהּ תֵּבָה אַחַת קְטַנָּה? וְאֵיךְ אַתָּה דוֹבֵר עִם הָאוֹסְטְרָלִים, וְאֵינְךָ יוֹדֵעַ אַנְגְּלִית? וּמָתַי יַחְזְרוּ חַבְרֵי וַעַד הַשְּׁכוּנָה, וּמִי מְנַהֵל בְּהֵעָדְרָם? וּמָתַי יַחְלִיט גֶּנֶרָל הִיל לִכְבּשׁ אֶת פֶּתַח־תִּקְוָה? וּמַה מְבַשְּׁלִים בְּאוֹתָם הַסִּירִים הַסְּגַלְגַּלִּים הַטַּבָּחִים הַצְּבָאִיִּים? וְלָמָּה מַרְבִּים הַחַיָּלִים לִקְנוֹת חַלּוֹת־שַׁבָּת מִידֵי הַזְּקֵנוֹת שֶׁיּוֹשְׁבוֹת בְּפִנּוֹת הָרְחוֹב? אַתָּה מֵבִין? הַכֹּל חָדָשׁ בְּעֵינַי וַאֲנִי רוֹצֶה לְהָבִין מַהֵר…


 

גַּן־גַּנִּין מַעֲמִיד אוֹתִי עַל הָאֲדָמָה

גַּן גַּנִּין נֶאֱנַח אַנְחַת־הֲקַלָּה, הִבִּיט בִּי בְּעֵינַיִם טוֹבוֹת והִתְחִיל עוֹנֶה לִי כְּמֵיטַב יְכָלְתּוֹ, לְשֵׁם הַצְלָחָה מֻחְלֶטֶת גַּם הוּא הִקְדִּים הַקְדָּמָה קְטַנָּה:

– נַחוּם, אַתָּה לֹא הִשְׁתַּנֵּיתָ. כְּמוֹ תָּמִיד

אַתָּה מְעָרֵב דְּבָרִים מֵעִנְיָנִים שׁוֹנִים. מְכוֹנַת־הַמִּיּוּן שֶׁלְךָ אֵינָהּ עוֹבֶדֶת טוֹב. בְּעִקָּר כָּעֵת, כְּשֶׁאַתָּה נִדְהָם לְכֹחָם וּלְעָשְׁרָם שֶׁל צִבְאוֹת הַכִּבּוּשׁ. אֲנִי אַכְנִיס לְךָ קְצָת סֵדֶר בָּרֹאשׁ. – עַד כָּאן הַקְדָּמָה, וּמִכָּאן – עֶצֶם הָעִנְיָנִים:

– לוּ רָאִיתָ אֵיךְ בָּאוּ הֵנָּה אַנְשֵׁי הַמִּפְקָדָה הָעֶלְיוֹנָה! כַּמָּה מִזְוְדוֹת־עוֹר! עִם פַּרְווֹת דֻּבִּים שֶׁשְּׂעָרָן פּוֹנֶה הַחוּצָה (מִפְּנֵי קֹר הַמִּדְבָּר בַּלֵּילוֹת), עִם כְּלָבִים גְּבֹהִים, טֶלֶפוֹנִים, כּוֹבָעִים אֲדֻמִּים, מְשָׁרְתִים שְׁחוֹרִים לְבוּשִׁים בְּלָבָן, שַׁיָּרוֹת אֲרֻכּוֹת שֶׁל אוֹטוֹמוֹבִּילִים, אֲחָיוֹת רַחֲמָנִיּוֹת עִם שִׁנַּיִם אֲרוּכּוֹת, גּוּמִי לְעִיסָה. אוֹסְטְרָלִים בְּמִכְנְסֵי־רְכִיבָה עַל סוּסִים וּגְמַלִּים, אַנְגְּלִים בְּכוֹבְעֵי־פְּקָק, כְּמוֹ בְּצִיּוּרָיו שֶׁל ז’וּל וֶרְן, סְקוֹטִים בִּשְׂמָלוֹת מְשֻׁבָּצוֹת, צָרְפַתִּים כְּחֻלִּים, אִיטַלְקִים עִם זַנְבוֹת־תַּרְנְגוֹלִים עַל הָרֹאשׁ, הֹדִּים עִם טוּרְבָּנִים כְּמוֹ קֶבֶר־רָחֵל, וּזְקָנִים מְגֻלְגָּלִים עַל שְׂרוֹךְ… נַחוּם אֲנִי אוֹמֵר לְךָ, אֲנִי אוֹמֵר לְךָ – לֶחֶם לָבָן כְּמוֹ שֶׁלֶג, קֻפְסוֹת בָּשָׂר וּבִּירָה, אֲנִי אוֹמֵר לְךָ, וְסִינֶמָה, וְקוֹנְצֶרְטִים…

יָדַעְתִּי שֶׁגַּן גַּנִּין לֹא יְאַכְזֵב אוֹתִי

בִּמְסִירַת עִנְיָנִים, יֵשׁ לוֹ עַיִן רוֹאָה, חֵךְ טוֹב וּמֹחַ בַּקָּדְקֹד.

מִיּוֹם שֶׁנִּפְרַדְנוּ – הוּא גָדַל וְצָמַח מִתּוֹךְ בְּגָדָיו. עָרְפּוֹ הִתְרַחֵב וְהִתְאָרֵךְ וְהָיָה זָקוּף כְּמוֹ מִצְפֵּה־נָמָל. מַהֲלָכוֹ נַעֲשָׂה מְסֻרְבָּל וּמְרֻשָּׁל, הָיָה הוֹלֵךְ מִתּוֹךְ שֶׁהָיָה עוֹקֵר מַמָּשׁ אֶת רַגְלוֹ מִמְּקוֹמָהּ, מַעֲמִיד אוֹתָהּ וּמַתְחִיל לַעֲקֹר אֶת הַשְּׁנִיָּה מִמְּקוֹמָהּ, וְהָיָה מִתְקַדֵּם לְפָנָיו בְּבִטְחָה; בְּבִטְחָה שֶׁל אָדָם שֶׁלֹּא יְפַנֶּה לְךָ דֶּרֶךְ מִמִּשְׁעוֹלוֹ. וּבְכָל זֹאת לֹא הִפְסִיד אֶת טוּב־הַלֵּב הַתִּינוֹקִי שֶׁהָיָה נָסוּךְ עָלָיו תָּמִיד.

כָּל שֶׁסִּפֵּר עַד עַתָּה הָיָה מְתָאֵר בִּתְנוּעוֹת־יָדוֹ לְצַד יָמִין שֶׁל גּוּפוֹ.

– אֶמֶשׁ בַּנֶּשֶׁף, בַּ“קּוֹנְצֶרְט”, לִפְנֵי שֶׁהָאָדוֹן הוֹפֶּנְקוֹ הִתְחִיל לְנַגֵּן לִפְנֵיהֶם בְּכִנּוֹר –

אָמַר הַקָּצִין הַתּוֹרָן: הָעָם הַצָּעִיר שֶׁבָּעוֹלָם (אֵלֶּה הָאוֹסְטְרָלִים) בָּא לִגְאֹל אֶת הָעָם הָעַתִּיק שֶׁבָּעוֹלָם (זֶה אֲנַחְנוּ). אֲנִי בְּאָזְנַי שָׁמַעְתִּי.

– אֵיךְ?

– בְּאָזְנַיִם.

– אֲבָל הַפֶּה שֶּׁדִּבֵּר – אַנְגְּלִית דִּבֵּר?

– וְהָאָזְנַיִם שֶׁלִּי שָׁמְעוּ עִבְרִית.

– אֵיךְ?

– הַכֹּל אַתָּה מְחֻיָּב לָדַעַת! הָאַחִים הַבֶּלְגִּים מִסְפָּר 1 וּמִסְפָּר 2 תִּרְגְּמוּ לִי. הֵם מְנַגְּנִים וְעוֹשִׂים אַקְרוֹבָּטִיקָה בְּנִשְׁפֵי הַחַיָּלִים וְכֻלָּם אוֹהֲבִים אוֹתָם.

– הָאַחִים הַבֶּלְגִּים פֹּה? אָז אֱמֹר כָּךְ.

– אֲנִי אוֹמֵר: כָּךְ.

– אַתָּה לֵץ, גַּן גַּנִּין.

מִכָּאן וְאֵילַךְ הִתְחִיל לְתָאֵר בִּתְנוּעוֹת־יָד לְצַד שְׂמֹאל שֶׁל גּוּפוֹ: – אֲבָל אַל תַּחְשֹׁב שֶׁאַנְגְּלִים יַכְנִיסוּ יָד לַכִּיס, יוֹצִיאוּ מִשָּׁם מְדִינָה וְיִתְּנוּ אוֹתָהּ לָנוּ, יַכְנִיסוּ יָּד שְׁנִיָּה וְיוֹצִיאוּ מִשָּׁם צִי וְיִתְּנוּ אוֹתוֹ לָנוּ, עִם צְבִיטָה בַּלֶּחִי!

– לֹא אֲנַחְנוּ “הַדְּאָגָה שֶׁלָּהֶם”. לוּ שָׁלְחוּ חֲמִשָּׁה אוֹסְטְרָלִים עִם מִקְטֶרֶת הָיוּ בּוֹרְחִים כָּל הַתֻּרְכִּים וּפֶתַח־תִּקְוָה עַל מְהַגְּרֶיהָ וּכְפַר־סָבָא הָיוּ מִשְׁתַּחְרְרוֹת. אֲבָל לָהֶם זֶה אִכְפַּת? הֵם חוֹשְׁבִים אַחֶרֶת.

– תִּזְכֹּר מַה שֶּׁאוֹמֵר לְךָ גַּן גַּנִּין. פֹּה,

עַל הַמַּרְצֶפֶת הַשְּׁלִישִׁית שֶׁל הַמִּדְרָכָה מוּל הַשַּׁעַר הַזֶּה: אִם בְּעַצְמֵנוּ לֹא נַעֲשֶׂה – לֹא יִהְיֶה כְּלוּם. לְעֵת עַתָּה הִבְטִיחוּ לָנוּ. עַל פִּסַּת נְיָר! עַכְשָׁו, נשוכב במטהַחוּם, עוֹמְדוֹת רַגְלֶיךָ עַל הָאֲדָמָה – אָמַר כְּשֶׁהוּא מֵרִים אֶצְבַּע־שֶׁל־הַתְרָאָה, לְבַל אֲבַלְבֵּל שׁוּב אֶת הַסֵּדֶר, בֵּין מַה שֶּׁהֶעֱמִיד מִצַּד יָמִין וּבֵין שֶׁהֶעֱמִיד לְצַד שְׂמֹאל.

ג14.png

תֵּאוּר הַבָּחוּר כְּשֶׁהוּא שׁוֹכֵב בַּמִּטָּה


הִקְדַּמְתִּי לֶאֱכֹל אֶת אֲרוּחַת הַצָּהֳרָיִם בַּפֶּנְסִיּוֹן וּמִהַרְתִּי שׁוּב לְבֵית־הַחוֹלִים. הָיְתָה זוֹ שְׁעַת הַבִּקּוּר. הָאָחוֹת רָמְזָה לִי, לֹא לְהַטְרִיד אֶת הַחוֹלֶה.

הוּא יָשֵׁן. הוּא שָׁכַב מְכֻסֶּה בְּסָדִין; קִמְטֵי הַסָּדִין שָׁקְעוּ וְהִבְלִיטוּ מִתּוֹכָם אֶת גּוּפוֹ, שֶׁהָיָה בַּעַל קוֹמָה רְגִילָה וּצְנוּמָה. זְרוֹעוֹ הָאַחַת, שֶּׁהָיְתָה מֵעַל לַסָּדִין, נִרְאֲתָה גַרְמִית וּבַעֲלַת שְׁרִירִים שִׁטְחִיִּים. לֹא הָיְתָה זוֹ יָדוֹ שֶׁל גִבּוֹר.

עַתָּה כְּדַאי לְהָעִיר, כִּי כְּכָל שֶׁנִּתְרַחַקְתִּי מִמְּאֹרָעוֹת יוֹם אֶתְמוֹל לֹא פָּסַקְתִּי מִלְּהַעֲלוֹת לְפָנַי אֶת כָּל שֶּׁעָבַר עָלֵינוּ. רַק עַתָּה נּוֹכַחְתִּי לָדַעַת כַּמָּה אֹמֶץ־לֵב, עֹז־רוּחַ וּתְבוּנָה גִּלָּה הַבָּחוּר בְּכָל הַרְפַּתְקוֹת תְּמוֹל, וְכַמָּה הִצְלִיחַ לְחַזֵּק אֶת רוּחִי בְּמַעֲשֶׂה וּבְדִבּוּר. עַתָּה, שֶׁהִבַּטְתִּי בּוֹ כְּשֶׁהוּא בַּמִּטָּה, הִשְׁתָּאֵיתִי עַל שֶׁגּוּף רָגִיל שֶׁכָּזֶה הֵכִיל בְּתוֹכוֹ אֶת כָּל הַסְּגֻלּוֹת שֶׁמָּנִיתִי.


הַבָּחוּר שֶׁבַּמִּטָּה נִרְאָה לְמוּל דְּמוּת הַסַּבָּלִים נְטוּל כָּל הַנְּתוּנִים שֶׁל גִבּוֹר. מִצְחוֹ הָיָה רֵיק מִקְּמָטִים, שְׂפָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה הָיְתָה בּוֹלֶטֶת וְהִצְמִיחָה שְׂעָרוֹת

ג15.png

רְגִילִים אָנוּ לְיַחֵס גְּבוּרָה לְבַעֲלֵי שְׁרִירִים. רָגִיל הָיִיתִי לַחְשֹׁב אֶת סַבָּלֵי יָפוֹ לַגִּבּוֹרִים, כִּי רָאִיתִי אוֹתָם נוֹשְׂאִים מַשָּׂאוֹת כְּבֵדִים וּמְכוֹנוֹת בַּרְזֶל, קְשׁוּרִים בְּחֶבֶל מְרֻפָד בְּמִטְפַּחַת אֶל מִשְׁקַע־מִצְחָם. הֵם הָיוּ מַצִּיבִים רַגְלַיִם שְׁרִירִיּוֹת וּמִתְקַדְּמִים צַעַד צַעַד. הָאֲדָמָה כְּאִלּוּ רָעֲדָה תַּחַת כָּבְדָּם. הַקַּבְּלָן שֶׁל הַסַּבָּלִים הוֹלֵךְ לְצִדָּם וּמְחַזֵּק אֶת לִבָּם בִּקְרִיאוֹת: “יָה־אַלְלָה!” רֹאשָׁם לֹא נִמְלַק מִכֹּבֶד הַמַּשָּׂא וְגוּפָם לֹא נִרְמַס תַּחַת כָּבְדָּם. רַק טִפּוֹת־זֵעָה גְדוֹלוֹת נוֹשְׁרוֹת מֵהֶם וְשׁוֹקְעוֹת בְּקוֹל טְפִיחָה קַלָּה בָּאָבָק הֶעָמֹק. עִקְּבוֹת הַסַּבָּלִים עֲמֻקִּים מִשְּׁאָר הָעֲקֵבוֹת. הָאֲנָשִׁים שֶׁבַּסִּמְטָאוֹת עוֹצְרִים אֶת הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן וְשׁוֹתְקִים עַד שֶׁיַּעַבְרוּ הַסַּבָּלִים עַל פְּנֵיהֶם.

בַּאֲוִיר הָיָה נִשְׁאָר, לִרְגָעִים אֲחָדִים, כְּאִלּוּ חָלָל רֵיק: הַעֲרָצַת הָאֲנָשִׁים לַגְּבוּרָה שֶׁעָבְרָה בַּסָּךְ לְפָנַי עֵינֵיהֶם.


בְּנוֹת יוֹמַיִם. אֲפִלּוּ הַסִּימָן הַמְּקֻבָּל לְמֶרֶץ – שְׁתֵּי גַּבּוֹת־עֵינַיִם מְחֻבָּרוֹת – לֹא הָיָה לוֹ. וְלַמְרוֹת זֹאת תָּקְפָה אוֹתִי הַרְגָּשַׁת בִּטָּחוֹן בְּהַבִּיטִי בּוֹ. אָכֵן, לֹא תְּצוּגַת שְׁרִירִים מְעִידָה עַל רוּחַ גְּבוּרָה. גַּם אַנְשֵׁי יוֹם־יוֹם רְגִילִים נוֹשְׂאִים בְּתוֹכָם רוּחַ חֲזָקָה, וְאִלּוּ הָאַתְלֶטִים בַּזִּירָה נוֹשְׂאִים שְׁרִירִים.

הַרְגָּשַׁת שֶׁקֶט וְאֱמוּנָה בַּתְּקִינוּת יָרְדָה עָלַי – אֶפְשָׁר מִשּׁוּם הַסְּדִינִים הַלְּבָנִים הַפְּרוּשִׂים, אֶפְשָׁר מִשּׁוּם שֶׁרֵיחַ הַלִּיזוֹל שֶׁנָּדַף בַּחֶדֶר נָתַן הַרְגָּשַׁת חֲסִינוּת הִיגְיֶנִית, וְאוּלַי מִשּׁוּם שֶׁהָאָחוֹת שֶׁהִתְנוֹעֲעָה בִּזְרִיזוּת וּבְשֶׁקֶט רִשְׁרְשָׁה בְּסִנָּרָהּ הַלָּבָן.

מִן הַחַלּוֹן נִשְׁקַף הַיָּם בְּצִבְעוֹ הַיָּרֹק־כָּחֹל, הִגִּיעַ רֵיחוֹ הֶחָרִיף, וְנִשְׁמַע קוֹל גַּלָּיו הַקָּצוּב, הַטּוֹחֵן זִיפְזִיף וְקֶצֶף לָבָן.

– תָּבוֹא מָחָר. הוּא עוֹד אֵינוֹ מְדַבֵּר.

* * * * *

מַה לַּעֲשׂוֹת? אֵין לְבַזְבֵּז זְמַן. צָרִיךְ לִפְעֹל. נִמְנַעְתִּי מִלְּשַׁתֵּף אֲנָשִׁים אֲחֵרִים, מִשּׁוּם שֶׁלא הָיְתָה לִי סַמְכוּת. אוּלָם צָרִיךְ לִפְעֹל וִיהִי־מָה! וְאִם לְשַׁתֵּף – הֲרֵי הָרִאשׁוֹן בַּתּוֹר הוּא זְכַרְיָה פּוֹנִימָיוּ.

הוּא הָיָה נוֹכֵחַ בִּזְמַן הַגְּנִיזָה וְהוּא אִישׁ סוֹדוֹ שֶׁל הָאָדוֹן לֵב. קָדִימָה!

וְזֶה “הָלַךְ” לִי, כְּמוֹ שֶׁהַכֹּל הָלַךְ מִזְּמַן שֶׁחָזַרְתִּי לְתֵל־אָבִיב. הַחֶמְאָה תָּמִיד לְמַטָּה.

זְכַרְיָה לֹא הָיָה בְּמִגְדַּל־הַמַּיִם, אַף לֹא בְּאוּלָם הַמַּשְׁאֵבָה. אוּלַי בַּבְּאֵר? נִשְׁעַנְתִּי בַּמַּעֲקֶה וְקָרָאתִי בְּקוֹל לְתוֹךְ הַבְּאֵר. – אֵין תְּשׁוּבָה. אוּלַי רַעַשׁ הַמַּשְׁאֵבָה מַבְלִיעַ אֶת הַקּוֹל? אֲנִי יוֹרֵד לְמַטָּה בְּסֻלַּם הַבַּרְזֶל. מַגִּיעַ לַמִּרְפֶּסֶת הָרִאשׁוֹנָה – לֹא דֻבִּים וְלֹא זְכַרְיָה. אֲנִי עוֹלֶה. אוּלַי בְּרֹאשׁ הַמִּגְדָּל? אֵינֶנּוּ גַּם שָׁם. אָהַלְתִּי בְּיָדִי עַל עֵינַי, מְחַפֵּשׂ וְתָר אַחֲרָיו בְּרַחֲבֵי הַגְּבָעוֹת. אֵינֶנּוּ.

– סַבְלָנוּת, סַבְלָנוּת, עוֹד תִּמְצָא אוֹתוֹ – כָּךְ אָמַרְתִּי לְעַצְמִי, וּבֵינָתַיִם נֶהֱנֵיתִי לִרְאוֹת אֶת כָּל תֵּל־אָבִיב וְאֶת גִּבְעוֹת־הַחוֹל וְאֶתֶ שָׂרוֹנָה כְּאִלּוּ עַל כַּף הַיָּד.

עַתָּה אֲבַקֵּשׁ סְלִיחָה עַל הַפְסָקָה בְּסִפּוּרִי. רְצוֹנִי לִשְׁאֹל:

ג17.png

זֶהוּ צִלּוּם שְׂדֵרוֹת רוֹטְשִׁילְד. מִצַּד יָמִין

בֵּיתוֹ שֶׁל רֹאשׁ-הָעִיר מ. דִיזֶגוֹף (כַּיֹּום הוּא בֵּית “מוּזֵיאוֹן תֵּל-אָבִיב”.) מִצַד שְׂמֹאל הַקִּיוֹסְק אֲשֶׁר עָלָיו

סִפַּרְתִּי בפרק פגישות ראשונות. מִגְדַּל הַמַּיִם שֶׁבִּקְצֶה הַשְּׂדֵרָה – עָלָיו בָּאִים דְבָרַי אֵלֶה:


 

מַדּוּעַ הָרְסוּ אֶת מִגְדַּל הָעִירִיָּה?

מִגְדַּל־הַמַּיִם הָיָה בֵּית־הָעִירִיָּה שֶׁל הַשְּׁכוּנָה. בּוֹ הִתְרַכְּזוּ הַחַיִּים הַצִּבּוּרִיִּים שֶׁל הַשְּׁכוּנָה וְשֶׁל הַיִּשּׁוּב. הָיָה בּוֹ אוּלָם יְשִׁיבוֹת הַוַּעַד, עִם סַפְסָלִים לִקְהַל הָאֶזְרָחִים, אֲשֶׁר רָצָה לְהַקְשִׁיב לַדִּיּוּנִים. מֵעַל לְשֻׁלְחַן הַנְּשִׂיאוּת הָיָה רִבּוּעַ רֵיק בַּקִּיר – זֶה הָיָה מְקוֹמָהּ שֶׁל תְּמוּנַת הֶרְצְל, שֶׁהוּסְרָה לְפִי צַו הַמֶּמְשָׁלָה.

מְנוֹרַת נֵפְט גְּדוֹלָה הֵאִירָה אֶת הָאוּלָם וְשִׁטְּחָה רִבּוּעֵי־אוֹר גְּדוֹלִים עַל הַחוֹל שֶׁסְבִיב הַמִּגְדָּל. הַתַּנִּים הָיוּ חוֹשְׁשִׁים לְהִכָּנֵס בִּתְחוּמָם.

חֲדַר הַמַּזְכִּירוּת הָיָה מִתְחַבֵּר עִם הָאוּלָם בְּאֶמְצָעוּת גֶּשֶׁר קָטָן שֶׁהָיָה בַּקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה. שָׁעוֹן גָּדוֹל הָיָה תָּקוּעַ בְּמֵצַח הַמִּגְדָּל, מִתַּחַת לִשְׁנֵי דּוּדִי הַמַּיִם.

כָּל תְּקוּפַת־זְמַן הוֹסִיפוּ מַשֶּׁהוּ לְבִנְיָנוֹ; לָכֵן הוּא הִצְטָרֵף וְגָדַל בִּמְרוּצַת הַשָּׁנִים וְקִבֵּל צוּרָה מְשֻׁנָּה וְרַבַּת־חֵן.

לָמָּה הֶחְלִיטָה עִירְיַּת תֵּל־אָבִיב, כַּעֲבֹר עֲשָׂרוֹת שָׁנִים, לַהֲרֹס אוֹתוֹ? הַאִם עָלֵינוּ לְהִתְבַּיֵּשׁ עַל שֶׁהִתְחַלְנוּ מַעֲשֵׂינוּ בְּהַתְחָלוֹת קְטַנּוֹת?

הַאִם עָלֵינוּ לַהֲרֹס אֶת כָּל סִימָנֵי הֶעָבָר הַקָּרוֹב?

טָעֲנוּ: הַמִּגְדָּל מַפְרִיעַ לְהֶמְשֵׁךְ שְׂדֵרוֹת־רוֹטְשִׁילְד. וַאֲנִי שׁוֹאֵל: וְלוּ נִשְׁאַר הַבִּנְיָן הַזֶּה לַמַּזְכֶּרֶת לְדוֹרוֹת עַל מְקוֹמוֹ וּשְׁנֵי הַכְּבִישִׁים עוֹבְרִים מִימִינוֹ וּמִשְּׂמֹאלוֹ – הַאִם הָיָה מַפְרִיעַ לְהֶמְשֵׁךְ שְׂדֵרוֹת־רוֹטְשִׁילְד? וְלוּ נִשְׁאַר הַמִּגְדָּל עַל עָמְדוֹ, וּבְתוֹכוֹ מוּזֵיאוֹן קָטָן שֶׁל רֵאשִׁית תֵּל־אָבִיב, עִם אֹסֶף תְּעוּדוֹת וְצִלּוּמִים – הַאִם לֹא הָיָה זֶה זִכָּרוֹן טוֹב לַדּוֹרוֹת הַבָּאִים? שִׂיחַ־מְטַפֵּס יָרֹק הָיָה מְכַסֶּה אֶת קִירוֹתָיו הַמִּתְקַלְּפִים וּבְצִלּוֹ הָיוּ מוֹרִיקִים שִׂיחֵי הַנַּעְנַע שֶׁל זְכַרְיָה.

תַּלְמִידִים הָיוּ עוֹלִים בַּמַּדְרֵגוֹת הַלּוּלְיָנִיּוֹת שֶׁבַּמִּגְדָּל וְחוֹשְׁבִים: אֵיזֶה הוֹרִים מַצְחִיקִים הָיוּ לָנוּ; עַד כַּמָּה הִסְתַּפַּקְנוּ בִּמְמַדִּים קְטַנִּים, וְאֵיךְ הִצְלִיחוּ לְסַדֵּר אֶת עִנְיָנֵיהֶם בְּסַנְטִימֶטֶר מְרֻבָּע זֶה. וְהֵד צַעֲדֵיהֶם אֶפְשָׁר וְהָיָה גוֹרֵם תַּעֲנוּג לַדּוֹרוֹת שֶׁעָבְרוּ וְלַדּוֹרוֹת שֶׁיָּבוֹאוּ.

עִירִיַּת תֵּל־אָבִיב, שֶׁהֶחְלִיטָה לַהֲרֹס אֶת מִגְדַּל־הַמַּיִם, צְרִיכָה לְהִתְבַּיֵּשׁ עַל צַעֲדָהּ זֶה. הַמַּצֵּבָה שֶׁהוּקְמָה בִּמְקוֹם הַמִּגְדָּל אֵינָהּ מְשַׁמֶּשֶׁת זִכָּרוֹן רָאוּי לְרֵאשִׁית תֵּל־אָבִיב, כִּי אִם עֵדוּת לְמוֹעֶצֶת הָעִיר, שֶׁלֹּא יָדְעָה לְכַבֵּד אֶת זֵכֶר הָרִאשׁוֹנוּת.

אֲנִי רוֹצֶה שֶׁאֶזְרְחֵי הָעִיר הַצְּעִירִים יִתְּנוּ אֶת דַּעְתָּם עַל כָּךְ – וְיִלְמְדוּ לֶקַח לֶעָתִיד. הַכְנִיסוּ לָכֶם זֹאת בָּרֹאשׁ!


 

נְאוּם שֶׁלֹּא נֶאֱמַר

טוֹב, עָמַדְתִּי אוֹבֵד־עֵצוֹת עַל רֹאשׁ הַמִּגְדָּל. לְפָנַי הָיָה הַקַּו הַכָּחֹל וְהַמִּתְמַשֵּׁךְ שֶׁל הַיָּם. מֵאֲחוֹרַי הָיוּ גִּבְעוֹת־הַחוֹל הַזְּהֻבּוֹת. נָשַׁמְתִּי עֲמֻקּוֹת, כְּמִתְעַתֵּד לִקְפֹּץ לַבְּרֵכָה, וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה קָּרָה לִי.

לְמַרְאֶה הַשְּׁכוּנָה מִמָּקוֹם זֶה, גָּאֲתָה הִתְרַגְּשׁוּתִי וְהָיִיתִי כְּחָלָב עַל הָאֵשׁ: זְמַן רַב הוּא עוֹמֵד אָדִישׁ, אַחַר־כָּךְ מַתְחִיל לְזַמְזֵם לְעַצְמוֹ, קְרוּם דַּק עוֹלֶה עַל פָּנָיו, מִתְחַמֵּק וְרוֹעֵד, הוּא הוֹלֵךְ וּמִתְעַבֶּה… כֹּחוֹת פְּנִימִיִּים סְמוּיִים מִתְרַכְּזִים בְּתוֹכוֹ, מְטַכְּסִים עֵצָה וְזוֹמְמִים, וּפִתְאֹם – עוֹלֶה הַקְּרוּם וּמִתְקַמֵּר, מִתְבַּקֵּעַ וּבְקֶצֶב מְבַעְבֵּעַ; גּוֹלֵשׁ עַל גְּדוֹתָיו…

– תֵּל־אָבִיב! – אָמַרְתִּי וְהִבַּטְתִּי לְאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם וּכְדֵי לְחַזֵּק אֶת לִבִּי חֲזַרְתִּי וְאָמַרְתִּי שֵׁנִית:

– תֵּל־אָבִיב!

(גַּם הַיֶּלֶד הַדּוֹבֵר לְאִמוֹ מוֹשֵׁךְ אוֹתָהּ פַּעֲמַיִם בְּסִנָּרָהּ כְּדֵי לְעוֹרֵר אֶת תְּשׂוּמַת לִבָּהּ).

– אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אֵיךְ לָצֵאת מִן הַמְּבוּכָה, עִזְרִי לִי!

בָּתִּים קְטַנִּים שֶׁנִּתְחַפְּרוּ בַּחוֹל, עִקְּשִׁים כִּכְנִימָה, אֲבוּדִים בֵּין גִּבְעוֹת־חוֹל נוֹדְדוֹת! מְכֻרְבָּלִים תַּחַת גַּגּוֹת אֲדֻמִּים מִפַּחַד שְׁאוֹן הַיָּם הָרוֹעֵשׁ לְלֹא הֲפוּגָה בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה.

אַתְּ אֵינֵךְ רַק קֹמֶץ בָּתִּים וְצֹמֶת־רְחוֹבוֹת בֵּינֵיהֶם. הָרוּחַ הַנּוֹשֶׁבֶת גָּלְלָה מַשֶּׁהוּ וְהַמַּשֶּׁהוּ נֶעְצַר רַק עַל גִּבְעַת הַחוֹל. וְזוֹהִי הַהַתְחָלָה! וְאֶל הַמַּשֶּׁהוּ שֶׁנֶּעְצַר מְגוֹלֶלֶת הָרוּחַ עוֹד מַשֶּׁהוּ. הֲלֹא כָּךְ נוֹצַרְתְּ קַרְקַע־קֶבַע בְּתוֹךְ הַתֹּהוּ וְהַבֹּהוּ.

הַחוֹפֵן חוֹל בְּכַף יָדוֹ – מִשְׁתַּפְּכִים גַּרְגְּרֵי הַחוֹל בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו, וּמַה נִּשְׁאָר בְּכַף־הַיָּד? – לֹא־כְלוּם! זֶה בָּרוּר.

אַךְ אִם הָאֶצְבָּעוֹת מִתְקָרְבוֹת וּמִתְהַדְּקוֹת זוֹ לְזוֹ וְכַף־הַיָּד מִתְקַעֶרֶת – אֲזַי לֹא רַק חוֹל הִיא יְכוֹלָה לַחְפֹּן – אֲפִלּוּ מַיִם יַעֲמְדוּ בָּהּ!

כָּל עוֹד מַרְגִּישָׁה כָּל אֶצְבַּע שֶׁעָלֶיהָ לְהִצָּמֵד אֶל חֲבֶרְתָּהּ.

הִנֵּה מַה שֶׁהִנָּךְ, תֵּל־אָבִיב: כַּף־יָד קְעוּרָה, הַשּׁוֹמֶרֶת בְּתוֹכָהּ מַיִם. בְּרֵכַת־מַיִם זְעִירָה אֶל מוּל הַשְּׁמָמָה וְהַחוֹל.

עוֹד לֹא גָּמַרְתִּי:

– עַל כָּל אֶבֶן, עַל כָּל גָּדֵר אֲנִי יוֹדֵעַ לִתְלוֹת סִפּוּר לִפְנֵי־הֱיוֹתוֹ. עֲדַיִן שָׁמוּר עִמִּי טַעַם חִדּוּשׁוֹ, וּלְעֵינַי מַבְהִיק יוֹם־רִאשׁוֹנוֹ. לֹא עָשׁ, לֹא חֲלוּדָה, וַאֲפִלּו לֹא נְאוּמִים וּזְמַן יוּכְלוּ לִשְׁלֹחַ בָּךְ אֶת שִׁנֵּיהֶם. אֲנִי רוֹאֶה אֶת גִּבְעוֹתַיִךְ הוֹלְכוֹת וְנִמְחָקוֹת מִמַּשַּׁב הָרוּחַ, הוֹי, תֵּל־אָבִיב! גַּם זוֹכְרַיִךְ עֲתִידִים לְהִמָּחֵק מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, לָכֵן אֲנִי אוֹמֵר:

– תֵּל־אָבִיב, חִקְקִי אֶת זִכְרוֹנוֹתַיִךְ עַל לְבָבוֹת צְעִירִים!

– תֵּל־אָבִיב, אֲנִי מַפְסִיק אֶת נְאוּמִי. הוּא לֹא הָיָה קָצָר בְּיוֹתֵר, אַךְ בְּטֶרֶם אֲסַיֵּם אֶת דְּבָרַי וְיָרַדְתִּי – עוֹד מִשְׁפָּט אֶחָד:

– טוֹב לִהְיוֹת בֵּין שְׁתֵּי זְרוֹעוֹתַיִךְ,

תֵּל־אָבִיב: הַזְּרוֹעַ הַכְּחֻלָּה שֶׁלְּפָנַי וְהַזְּרוֹעַ הַזְּהֻבָּה שֶׁמֵּאֲחוֹרַי. כֹּה לֶחָי! לְאַחַר שֶׁהוֹרַדְתִּי מֵעַל לִבִּי אֶת הַמִּלִּים הִרְגַּשְׁתִּי הֲקַּלָּה, כְּאִלּוּ פָּרַקְתִּי מֵעָלַי מַעֲמָסָה כְּבֵדָה; חַשְׁתִּי כִּי נִתְוַסֵּף לִי כֹּחַ שֶׁלֹּא יְדַעְתִּיו. אֵיזֶה גַּלְגַּלִים כְּמוּסִים הִתְחִילוּ פִּתְאֹם לָסֹב בְּתּוֹךְ גֻּלְגָּלְתִּי.

אֲנִי יוֹרֵד בַּמַּדְרֵגוֹת הַלּוּלְיָנִיּוֹת שֶׁל הַמִּגְדָּל וּמַרְגִּישׁ כִּי יֵשׁ לִי פִּתְרוֹן. אֵינִי יוֹדֵעַ מַהוּ, עוֹד לֹא תִּכְנַנְתִּי אוֹתוֹ – אַךְ אֲנִי מַרְגִּישׁ אוֹתוֹ, בִּבְהִירוֹת, כְּמוֹ שֶׁהַיָּד חָשָׁה בִּבְהִירוּת אִם הָאֱגוֹז רֵיק אוֹ מָלֵא. הִתְחַלְתִּי לַחְשֹּׁב בְּמֶרֶץ וּמָצָאתִי שֶׁיֵּשׁ לִי תָּכְנִית. וְהַתָּכְנִית מְקַבֶּצֶת לְתוֹכָהּ כַּמָּה פְּעֻלּוֹת נִפְרָדוֹת, הַמִּצְטָרְפוֹת יַחַד, זֶה לְתוֹךְ זֶה, כְּמוֹ גַּלְגַּלִים בְּמַנְגָּנוֹן. אִם נָע הָאֶחָד – נָעִים גַּם הָאֲחֵרִים. אֵינִי יוֹדֵעַ מָתַי תִּכְנַנְתִּי אוֹתָם. הֵם עָמְדוּ כְּאִלּוּ מֵעַצְמָם לִרְשׁוּתִי.

כְּשֶׁיָּצָאתִי מִפֶּתַח הַמִּגְדָּל, הִרְגַּשְׁתִּי עַצְמִי עָמוּס, כְּאִלּוּ יָרַדְתִּי מֵעֵץ תַּפּוּחִים. כִּיסַי כְּבֵדִים מֵעֹמֶס הַפֵּרוֹת, וּמַהֲלָכִי הָיָה מְאֻשָּׁשׁ, כִּצְעָדָיו שֶׁל אָדָם, הַנּוֹשֵׂא פֵּרוֹת.


ג20.jpg

 

“כְּמוֹ עַל חֶמְאָה”


לֹא מָצָאתִי אֶת זְכַרְיָה פּוֹנִימָיוּ. אַךְ לֹא הִתְיָאַשְׁתִּי, כִּי רָאִיתִי אֶת גַּן־גַּנִּין תָּקוּעַ כְּמַסְמֵר בִּמְקוֹמוֹ הַקָּבוּעַ בְּמִדְרֶכֶת רְחוֹב הֶרְצְל. אֵין זוֹ הַשְׁוָאָה מֻצְלַחַת, לְתָאֵר אֶת גַּן גַּנִּין, הָעוֹמֵד פְּשׁוּק־רַגְלַיִם וְחוֹסֵם אֶת הַמִּדְרָכָה, לְמַסְמֵר. הוּא דָמָה יוֹתֵר לִמְסַנֶּנֶת. עֵינָיו הָעֲגֻּלּוֹת, אָזְנָיו הַקְּטַנּוֹת וְכֹחַ זִכְרוֹנוֹ הַטּוֹב – סִנְּנוּ אֶת כָּל הַזּוֹרֵם בָּרְחוֹב הַזֶּה. צִלּוֹ הַסָּגֹל, שֶׁהִשְׁתַּטַּח עַל הַמִּדְרָכָה, נִשְׁבַּר וְכִסָּה חֵלֶק מִן הַכְּבִישׁ.

הַפַּעַם הִסְבַּרְתִּי לוֹ בְּלִי כָּל הַקְּדָּמוֹת, אֶת כָּל הָעִנְיָנִים, כְּפִי שֶׁהָיוּ יְדוּעִים לִי. רָאִיתִי מִיָּד עִם פְּתִיחַת דְּבָרַי שֶׁהוּא נִכְנָס לְשִׁתּוּף־פְּעֻלָּה. הֶעֱלֵיתִי לְפָנָיו אֶת הַהַבְרָקָה שֶׁלִּי: לַעֲרֹךְ “נֶשֶׁף” לְחַיָּלִים מִן הַמִּרְפֶּסֶת הָאֲחוֹרִית שֶׁל בֵּית־הַמִּפְקָדָה.

שַׂמְתִּי לֵב, כִּי גִּבְעוֹת־הַחוֹל שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַבִּנְיָן הַזֶּה יְכוֹלוֹת לְשַׁמֵּשׁ אַמְפִיתֵיאַטְרוֹן טִבְעִי. אוּלַי לָתֵת לְנֶשֶׁף זֶה צִבְיוֹן שֶׁל “נֶשֶׁף אֶזְרָחִים” לִכְבוֹד הַצָּבָא? אוֹ “נֶשֶׁף צְבָאִי” לִכְבוֹד הָאֶזְרָחִים? וְאוּלַי “חֵצִי־חֵצִי”? הָעִקָּר – בְּשָׁעָה שֶׁהַנֶּשֶׁף יִהְיֶה בְּעִצּוּמוֹ יֵשׁ לִפְתֹּחַ אֶת הַגְּנִיזָה וּלְהוֹצִיא אֶת הַתִּיק עִם הַכְּתֹבֶת “כִּכְלוֹת כָּל הַקִּצִּים”.

גַּן גַּנִּין נִתְפַּשׂ לְרַעְיוֹן הַנֶּשֶׁף בְּהִתְלַהֲבוּת. הוּא הִצִּיעַ לְשַׁתֵּף בַּעֲשִׂיָּתוֹ גַם אֶת שְׁנֵי הָאַחִים הַבֶּלְגִּים – מִבְּלִי שֶׁנְּגַלֶּה לָהֶם אֶת כַּוָּנָתֵנוּ.

וַאֲשֶׁר לְהוֹצָאַת הַגְּנִיזָה – חָכַךְ יְדִידִי אֶת עָרְפּוֹ וְאָמַר: – “זֶה לֹא פָּשׁוּט, כְּלַל לֹא פָּשׁוּט! הַבִּנְיָן מָלֵא קְצִינִים כְּמוֹ תִּיקָנִים בְּמַרְתֵּף”. אָז הִגִּיעַ תּוֹר הַהַבְרָקָה שֶׁל גַּן גַּנִּין: יֵשׁ לְקַלְקֵל אֶת צִנּוֹרוֹת־הַבִּיּוּב שֶׁל הַבִּנְיָן, וְלִקְרֹא לְתִקּוּן אֶת הַשְּׁרַבְרָב הַיָּחִיד שֶׁלָּנּוּ, אֶת זְכַרְיָה פּוֹנִימָיוּ, שֶׁיָּבוֹא לְתַּקֵּן. אֶת קִלְקוּל הַצִּנּוֹרוֹת מְקַבֵּל עַל עַצְמוֹ גַּן גַּנִּין.

נִפְרַדְנוּ בְּכָךְ שֶׁגַּן גַּנִּין הָלַךְ לִמְצֹא אֶת שְׁנֵי הָאַחִים הַבֶּלְגִּים, וְגַם אֶת קְצִין־הַסַּעַד הַבְּרִיטִי, כְּדֵי לָדוּן עַל מוֹעֵד הַנֶּשֶׁף, וַאֲנִי הָלַכְתִּי לְחַפֵּשׂ אֶת זְכַרְיָה.


 

מִתְגַּלֶּה סוֹד הַמִּנְהָרָה

כְּשֶׁשָּׁמַע זְכַרְיָה אֶת כָּל הָעִנְיָנִים אָמַר, שֶׁאִם גַּן גַּנִּין יְקַלְקֵל אֶת הַצִּנּוֹרוֹת מְקַבֵּל זְכַרְיָה עַל עַצְמוֹ לְהוֹצִיא אֶת הַגְּנִיזָה “בְּקַלּוּת־קַלּוּת”. כְּשֶׁשָּׁמַעְתִּי מִפִּיו “בְּקַלּוּת”, הֵבַנְתִּי שֶׁכָּאן חֲבוּיָה הַבְרָקָה שֶׁל זְכַרְיָה.

הֵבַנְתִּי “אֵיךְ זֶה ‘בְּקַלּוּת’?” – הִקְשִׁיתִי.

“בְּקַלוּת, מִשּׁוּם שֶׁכַּאֲשֶׁר חָפַרְתִּי אֶת הַבּוֹר בְּאוֹתוֹ לַיְלָה שָׁחוֹר, חָפַרְתִּי גַם מִנְהָרָה קְטַנָּה מִן הַבּוֹר שֶׁנִּמְצָא בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר, תַּחַת הַשֻּׁלְחָן, עַד הַקִּיר הַחִיצוֹנִי שֶׁל הַבִּנְיָן, אֲשֶׁר בּוֹ צִנּוֹרוֹת הַמַּיִם. לְמַעֲשֶׂה, צָרִיךְ אֲנִי לַעֲקֹר שְׁתֵּי אֲבָנִים מִן הַקִּיר – וַאֲנִי יוֹדֵעַ מְקוֹמָן בְּדִיּוּק־בְּדִיּוּק. – לָכֵן זֶה “בְּקַלּוּת”. עַל הַמִּנְהָרָה יוֹדֵעַ רַק הָאָדוֹן לֵב וַאֲנִי”.

“זְכַרְיָה, אֵין כָּמוֹךָ! מִי נָתַן לְךָ אֶת רַעְיוֹן הַמִּנְהָרָה?”

“הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ. וְכִי אֵינְךָ זוֹכֵר כִּי אָמַרְתִּי אָז: ‘יִהְיֶה טוֹב’? הִתְכַּוַּנְתִּי לַמִּנְהָרָה הַזֹּאת”.

– כֵּן, אֲנִי זוֹכֵר שֶׁחִיַּכְתָּ כַּאֲשֶׁר אָמַרְתָּ זֹאת. תָּמַהְתִּי, מַה מְחַיֵּךְ זְכַרְיָה בְּשָׁעָה כָּזֹאת…

* * * * *

כְּשֶׁשָּׁכַבְתִּי אוֹתוֹ לַיְלָה בַּמִּטָּה

פְּרַקְדָּן (כְּבָר אֶפְשָׁר הָיָה) הֶעֱבַרְתִּי לִפְנֵי הַשֵּׁנָה אֶת סִכּוּמוֹ שֶׁל הַיּוֹם וְנוֹכַחְתִּי, כִּי הוּא הָיָה יוֹם סוֹעֵר, שֶׁקֵּרֵב אוֹתָנוּ לַמּוֹצָא וְנָתַן בָּנוּ אֱמוּנָה, כִּי הַשְּׁלִיחוּת שֶׁלָּנוּ תִּמָּלֵא. שָׁמַעְתִּי קוֹל הַקָּשׁוֹת חֲלוּלוֹת שֶׁל פְּרָסוֹת עֲנָקִיּוֹת, פַּרְסוֹת הַסּוּסִים הָאוֹסְטְרָלִיִּים. רָאִיתִי אֶת עַצְמִי עוֹמֵד בִּרְחוֹב יְהוּדָה הַלֵּוִי, הַמְכֻסֶּה כֻּלּוֹ טַפְּסָנִים. דְּבַר־מָה קוֹרֵן נִצַּב בָּרְחוֹב; מַשֶּׁהוּ כָּל כָּךְ מֵאִיר, עַד שֶׁאֲנָשִׁים נִמְנָעִים מִלְּהַבִּיט בּוֹ. שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלוֹ הַגְּרוֹנִי שֶׁל גַּן גַּנִּין: “בַּדְּוָדִים הַסְּגַלְגַּלִּים יֵשׁ חֲתִיכוֹת בָּשָׂר מְרֻבָּעעעעוֹת”.


ג22.png

 

בַּיִת רֵיק מֵאֲנָשִׁים

בַּבֹּקֶר הַבָּא הִשְׁכַּמְתִּי לָקוּם. הִסְתּוֹבַבְתִּי בַּחֲדָרִים, שֶׁנִּרְאוּ בְּעֵינַי גְּדוֹלִים וְרֵיקִים אַף־עַל־פִּי שֶׁהָרָהִיטִים שֶׁבּוֹ עָמְדוּ עַל מְקוֹמָם הַקָּבוּעַ.

הַשְּׁרַפְרָף שֶׁל סַבְתָּא עָמַד לְיַד הַדֶּלֶת. עָלָיו נוֹהֶגֶת סַבְתָּא לָשֶׁבֶת כְּשֶׁהִיא קוֹלֶפֶת תַּפּוּחֵי־אֲדָמָה וְסִיר עִם מַיִם לְפָנֶיהָ. הַשְּׁרַפְרַף מְשַׁמֵּשׁ לָהּ גַּם הֲדוֹם־רַגְלַיִם כְּשֶׁהִיא קוֹרֵאת בִּ“צְאֶינָה וּרְאֶינָה”. בְּיוֹם שִׁשִּׁי הוֹפֶכֶת אוֹתוֹ סַבְתָּא, כְּשֶׁרַגְלָיו וּבִטְנוֹ לַתִּקְרָה, לְמַעַן יַכְבִּיד עַל הַשְּׂמִיכוֹת הַשּׁוֹמְרוֹת עַל חֹם הַפְּתִילִיָּה הַקְּטַנָּה שֶׁבְּתוֹךְ פַּח הַחַמִּין. זֶהוּ אֶחָד הָרָהִיטִים הָרָאשִׁיִּים שֶׁל סַבְתָּא, רַב־תַּפְקִידִים, שֶׁאֵין לוֹ מְקוֹם קָבוּעַ אוֹ הַצָּבָה יְחִידָה.

כְּשֶׁאֲנִי רוֹאֶה אוֹתוֹ, הֵרֵינִי שׁוֹמֵעַ אֶת קוֹלָהּ, כְּשֶׁהִיא קוֹרְאָה בְּסֵפֶר, וְאֶת גִּרְגּוּר הֶחָתוּל, הַשּׁוֹכֵב מְצֻנָּף לְרַגְלֶיהָ. הַשְּׁרַפְרַף הוּא מֻשָּׂג, וְלֹא רָהִיט שֶׁל מַמָּשׁ. לְמַעֲשֶׂה אֵין הוּא אֶלָּא שְׁלשָׁה קְרָשִׁים שֶׁל אַרְגַּז נֵפְט, שֶׁמֵּרֹב מֵרוּק בְּחוֹל וְסַבּוֹן הִלְבִּין וְהֶחֱלִיק. עַתָּה, בְּלִי סַבְתָּא, הוּא בְּעֵינַי שְׁלשָׁה קְרָשִׁים בִּלְבָד.

שֻׁלְחַן־הַכְּתִיבָה שֶׁל אָבִי, שֶׁהָיָה אוֹצֵר בִּמְגֵרוֹתָיו אֶת כָּל שֶׁנֶּחְשַׁב חָשׁוּב בַּבַּיִת, וּבְעִסְקֵי צִבּוּר רַבִּים שֶׁהָיָה פָּעִיל בָּהֶם, נִרְאֶה כְּמִתְכַּרְבֵּל לְתוֹכוֹ – קָטָן וּמְצֻמָּק. וְכִי אֶפְשָׁר לְהַשְׁווֹת אֶת יָפְיוֹ שֶׁל עֵנָב לְצִמּוּק?

הֶחְלַטְתִּי כִּי בִּשְׁעוֹת הַפְּנַאי הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁתַּעֲמֹדְנָה לִרְשׁוּתִי אֶפְתַּח אֶת הַתְּרִיסִים (הָאוֹר וְהָאֲוִיר צוֹבְאִים לְיָדָם זֶה תִּשְׁעָה חֳדָשִׁים!) וְאַתְקִין אֶת הַבַּיִת לִקְרַאת שׁוּבָהּ שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה. כְּמוֹ תָּמִיד אַחַר הַחְלָטָה טוֹבָה, יָצָאתִי מִפֶּתַח הַבַּיִת בְּלֵב קַל, בְּתָכְנִית קְבוּעָה לְמַעֲשִׂים וּבִשְׂפָתַיִם שׁוֹרְקוֹת.

אַךְ בְּתוֹךְ הַלֵּב, בְּפִנָּה צְנוּעָה, כִּרְסֵם לוֹ עַכְבָּר קָטָן אַךְ פִּקֵּחַ – עַכְבָּר הַסְּפֵקוֹת.


 

עַל הַהֶפְרֵשׁ בֵּין הַמְתֻכְנָן מֵרֹאשׁ לְבֵין הַתּוֹצָאָה

(אין הכרח לקרוא פרק זה)


וּבְכֵן, רוֹאִים אַתֶּם, כָּל הַתִּכְנוּן הָלַךְ וּבָשַׁל; גַּלְגַּל נִכְנַס בְּגַלְגַּל וְהַבִּצוּעַ נִרְאָה לָנוּ קַל, מִכְּתֵפַי נִפְרַק הַמִּשְׁקָל, אָמְנָם הַפֶּתֶק בְּכִיסִי, אַךְ אֵינֶנִּי אֻמְלָל, וּמִשִּׂמְחָה אֲנִי טָס בֶּחָלָל – אַךְ… אֶל נְרַמֶּה אֶת עַצְמֵנוּ. הַהֶפְרֵשׁ בֵּין הַתִּכְנוּן הַטּוֹב לְבֵין הַתּוֹצָאָה הָרְצוּיָה, שֶׁיִּהְיוּ חוֹפְפִים זֶה אֶת זֶה – קָשֶׁה וְלֹא תָּמִיד מַצְלִיחַ. דַּי בְּמִקְרֶה קָטָן – וְכָל הַגַּלְגַּלִים חֲדֵלִים לָנוּעַ. מַדּוּעַ? אֶלֶף פַּעֲמַיִם: מַדּוּעַ? קוֹצוֹ שֶׁל יוֹד (לֹא יוֹתֵר) סֵרֵב לָנוּעַ!

לֹא אַטְרִיד אֶתְכֶם בְּעִיּוּן בְּסִפְרֵי הַהִסְטוֹרְיָה כְּדֵי לְהוֹכִיחַ אֶת הַדָּבָר. שַׁאֲלוּ אֶת הַמּוֹרֶה שֶׁלָּכֶם; הוּא וַדַּאי זוֹכֵר עֻבְדּוֹת עַד צַוָּאר. אַךְ לָמָּה לְהַרְחִיק לֶכֶת?

מִי מֵאִתָּנוּ לֹא טָפַח פַּעַם בְּחַיָּיו עַל מִצְחוֹ וְאָמַר:


– אִלּוּ… אִלּוּ יָדַעְתִּי זֹאת קֹדֶם. אִלּוּ

עָשִׂיתִי כָּךְ וְלֹא אַחֶרֶת. אִלּוּ אָמַרְתִּי זֹאת וְלֹא

זֹאת?…

אֵין תּוֹעֶלֶת בִּטְפִיחוֹת עַל הַמֵּצַח וּבַאֲמִירוֹת “אִלּוּ’יִם”. אוּלָם הֵם מְנַקְּרִים זְמַן רַב בְּמַחְשְׁבוֹתֵינוּ וּמַדִּירִים אֶת שַׁלְוָתֵנוּ. סְפֵקוֹת כָּאֵלֶה וּמִמִּין זֶה כִּרְסְמוּ אֶת שְׁנָתֵנוּ. אַךְ בֵּינְתַיִם עָשָׂה כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ אֶת הַמֻּטָּל עָלָיו.


ג24.png

 

אֵיךְ הָלְכוּ הָעִנְיָנִים

(והוא פרק ארוך המכיל פרקים קטנים)


כָּךְ עָבְרוּ עוֹד שְׁלשָׁה יָמִים. עַד יוֹם הַנֶּשֶׁף. הַבָּחוּר הוֹלֵךְ וּמַבְרִיא; הוֹצִיאוּ מִגּוּפוֹ שִׁבְעָה רְסִיסִים. מֵעַל מִטָּתוֹ בְּבֵית־הַחוֹלִים הָיָה הוּא מַשְׁלִים אֶת תָּכְנִיּוֹתֵינוּ. הוּא יָעַץ לְצָרֵף אֵלֵינוּ אֶת מַזְכִּיר הַוַּעַד.

הַלָּה רִכֵּךְ בִּשְׁבִילֵנוּ אֶת לִבָּהּ שֶׁל מַסְעוּדָה; וְאָמְנָם בְּחֶדְרָהּ, בִּישִׁיבָה עַל הַמִּזְרָן, הָיִינוּ מְסֻבִּים, לוֹגְמִים קָפֶה שָׁחוֹר מִן הַסֵּפֶל – וּמְדַבְּרִים.

הַנֶּשֶׁף הָיָה שָׂמֵחַ

עַתָּה הִגִּיעָה הַשָּׁעָה לְסַפֵּר אֵיךְ יָצְאוּ הַדְּבָרִים לַפֹּעַל: הַנֶּשֶׁף עָבַר בַּהַצְלָחָה וְעוֹד אֵיךְ! טוֹב יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר חָשַׁבְנוּ לַעֲשׁוֹתוֹ וּמִשֶׁתֵּאַרְנוּ לְעַצְמֵנוּ. הֲרֵי לָכֶם עוֹד דֻּגְמָה עַל הַהֶבְדֵּל שְׁבֵּין הַתִּכְנוּן וְהַבִּצוּעַ. אֲנִי מוּכָן לְסַפֵּר עַל כָּל מִבְצַע שֶׁבַּתָּכְנִית.

דִבְרֵי הַבְּרָכָה שֶׁל קְצִין־הַסַּעַד הַבְּרִיטִי הָיוּ נִפְלָאִים! אָמְנָם, לֹא הֲבִינוֹתִי אַנְגְּלִית – אוּלָם נְאוּמוֹ אָרַך שָׁלשׁ דַּקּוֹת בְּסַךְ הַכֹּל. כָּל מִשְׁפָּט שֶׁאָמַר הָיָה בּוֹ מַשֶּׁהוּ מְבַדֵּחַ; כָּל הַחַיָּלִים וְהַקְּצִינִים, שֶׁיָּשְׁבוּ עַל שׁוּרוֹת הַסַּפְסָלִים וְעַל גִּבְעוֹת־הַחוֹל, צָחֲקוּ בְּקוֹל רָם. לֹא הִסְפַּקְתִּי אֲפִלּוּ לִמְצֹא נְקֻדַּת־אֲחִיזָה לְעֵינַי, וּלְהַבִּיט אֵלֶיהָ כָּל זְמַן הַנְּאוּם, כְּפִי שֶׁאֲנִי נוֹהֵג לעֲשׂוֹת בִּשְׁעַת נְאוּמִים אֶצְלֵנוּ – וּכְבָר נִגְמַר הַנְּאוּם, וְהוּא כְּבָר אֵינֶנּוּ. מָחֲאוּ כַּף – וְהָאֲוִיר נָקִי וְצָלוּל.

דְּבוֹרָה נִגְּנָה אֶת מוֹצַרְט וְשׁוּבֶּרְט. הַבֶּלְגִּי מִסְפַּר־שְׁנַיִם לִוָּה אוֹתָהּ עַל הַפְּסַנְתֵּר. דְּבוֹרָה לָבְשָׁה חֻלְצָה עִם צַוָּארוֹן לָבָן, הִסְמִיכָה אֵלָיו אֶת הַכִּנּוֹר, הִבִּיטָה לַשָּׁמַיִם (אֲבָל רַק לְרֶגַע קָט!) וְהִתְחִילָה לְנַגֵּן. כַּאֲשֶׁר הִגִּיעָה לַחֲלָקִים הַסּוֹעֲרִים שֶׁבַּמַּנְגִּינָה הֵנִיעָה אֶת רֹאשָׁהּ, וְהַתַּלְתַּלִּים הַשְּׁחוֹרִים נִתְפַּצְּלוּ עַל מִצְחָהּ. פַּעֲמַיִם נִפְגַשׁ מַבָּטָהּ בְּמַבָּטִי, וַאֲנִי הִתְרַגַּשְׁתִּי. גַּם מִן הַנְּגִינָה.

הָיְתָה דְמָמָה, עַד שֶׁשָּׁמַעְנוּ אֶת קּוֹל הַמּוֹטוֹר הַיּוֹצֵר חַשְׁמַל. כְּשֶׁגָּמְרָה לְנַגֵּן נוֹצְצוּ כָּל שׁוּרוֹת־הָעֵינַיִם מֵעַצְבוּת שְׂמֵחָה. מְחִיאוֹת־כַּפַּיִם סוֹעֲרוֹת מִכָּל הַשׁוּרוֹת.

אַחַר־כָּךְ עָלוּ עַל הַבָּמָה אַרְבָּעָה חַיָּלִים סְקוֹטִיִּים עִם חֵמֶת־חֲלִילִים, לְבוּשִׁים בִּשְׂמָלוֹת כְּמוֹ יְלָדוֹת, עִם סִנָּרִים שֶׁל פַּרְווֹת, עַל הַגַּרְבַּיִם עֲנִיבוֹת. לַסְּקוֹטִים יֵשׁ שְׂפָמִים צְהֻבִּים וְעֵינַיִם תְּכֻלּוֹת. הֵם נִגְּנוּ אַרְבַּע מַנְגִּינוֹת. לְפִי מִדַּת הָרַעַשׁ שֶׁהַחֲלִילִים הַמּוּזָרִים הָאֵלֶּה הִשְׁמִיעוּ, נִדְמָה כְּאִלּוּ אַלְפֵי צִרְעוֹת־בַּר פָּרְצוּ הַחוּצָה. כָּל אַרְבַּע הַמַּנְגִּינוֹת דָּמוּ לְמַנְגִּינָה אַחַת בַּת שָׁלשׁ הַפְסָקוֹת. פְּנֵי הַמְּנַגְּנִים הָיוּ קְפוּאִים וְדָמוּ זֶה לָזֶה כְּמוֹ עוּגוֹת.

אוֹתָהּ שָׁעָה הָיָה עָלַי לְהַקִּיף אֶת הַבַּיִת, לִרְאוֹת אִם הַכֹּל “הוֹלֵךְ כְּסִדְרוֹ”. כָּל צֶוֶת הַקְּצִינִים עָזַב אֶת הַבִּנְיָן וְהִתְיַשֵּׁב בַּשּׁוּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁל הַסַּפְסָלִים. כָּל אֶחָד מֵהֶם נָצַץ כְּמוֹ מֵיחָם, בַּכַּפְתּוֹרִים וּבַתִּסְרוֹקוֹת הַמַּבְרִיקוֹת.

אֶפְשָׁר הָיָה לְהַעֲבִיר קַו יָשָׁר לְכָל אֹרֶךְ הַשּׁוּרָה, בֵּין הַכּוֹכָבִים שֶׁעַל כִּתְפֵיהֶם, וְקַו יָשָׁר לְכָל אֹרֶךְ הַשּׁוּרָה, בֵּין כַּפְתּוֹרֵי הַכִּיסִים הַקִּדְמִיִּים, וְקַו יָשָׁר לִבְרַק נַעֲלֵיהֶם הַנּוֹצְצוֹת. כָּל אֶחָד מֵהֶם הָיָה “אֶחָד־אֶחָד”. רַק הַמִּשְׁמָר שֶׁלְּיַד דֶּלֶת־הַכְּנִיסָה הַקִּדְמִית נִשְׁאַר עַל עֶמְדָּתוֹ. אוּלָם שְׁלשׁת הַחַיָּלִים הַמַּחֲלִיפִים אוֹתוֹ – גַּם הֵם חָמְקוּ וְנִכְנְסוּ לִרְאוֹת בַּנֶּשֶׁף (דָּבָר שֶׁאָסוּר לַעֲשׁוֹתוֹ!). כַּלְבֵי הַקְּצִינִים הָיוּ קְשׁוּרִים בִּרְצוּעוֹתֵיהֶם מִיָּמִין לַבַּיִת.

אָז הוֹפִיעַ זְכַרְיָה, שֶׁבָּא לְהַמְשִׁיךְ בְּהַתְקָנַת הַצִּנּוֹרוֹת גַּם בִּשְׁעוֹת הַלַּיְלָה, לְפִי הַפְצָרָתוֹ הַמְיֻחֶדֶת שֶׁל הַסַּרְגֶ’נְט הַמְמֻנֶּה עַל הַבַּיִת (אֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עַל תַּכְסִיסִיו שֶׁל גַּן גַּנִּין). נִגַּשְׁנוּ אֶל הַקִּיר מִשְּׁמֹאל. הַכְּלָבִים כְּבַר הִכִּירוּ אֶת זְכַרְיָה, בִּגְלַל רֵיחַ הַנַּעְנְעוֹת.

זְכַרְיָה הִנִּיחַ אֶת תֵּבַת מַכְשִׁירָיו (בְּכַוָּנָה הֵבִיא תֵּבָה גְדוֹלָה, הָיָה בָּהּ גַּם מֶלֶט מוּכָן). מִשֵּׁשׁ בְּיָדָיו בַּקִּיר, בֵּין שְׁנֵי הַצִּנּוֹרוֹת, וְאָמַר לִי:

–“אֶבֶן מִקִּיר תִּזְעַק”. אֵלֶּה הֵן. שׁוּב לַנֶּשֶׁף. אֲנִי מְתַקֵּן בֶּאֱמֶת אֶת הַצִּנּוֹרוֹת הַשְּׁבוּרִים.


ג26.png

כְּשֶׁחָזַרְתִּי לַנֶּשֶׁף, הָיָה שָׁם שָׂמֵחַ מְאֹד.

עַל הַבָּמָה עָמַד מוּקְיוֹן, לְבֶן־פָּנִים וַאֲדֹם־אַף, וַחֲמִשָּׁה כַּפְתּוֹרִים גְּדוֹלִים עַל כְּרֵסוֹ. (אֶת הַכֶּרֶס עָשָׂה לוֹ גַן גַּנִּין, הוּא הֵבִיא כֶּסֶת שֶׁל נוֹצוֹת שֶׁל סַבְתָּא שֶׁלּוֹ). מֵאֲחוֹרָיו הָיָה כַּדּוּר־גּוּמִי גָדוֹל, שֶׁהָיָה מִשְׁתַּמֵּט, נוֹפֵל וּמִתְגַּלְגֵּל עַל הַבָּמָה וְהַמּוּקְיוֹן רָץ לִתְפֹּס אוֹתוֹ. כְּשֶׁהַכַּדּוּר נָפַל פַּעַם מִן הַבָּמָה, הֶחֱזִירוּ אוֹתוֹ הַחַיָּלִים לַבָּמָה בִּקְרִיאוֹת צְחוֹק. לְיַד הַמּוּקְיוֹן עָמְדוּ שְׁנֵי אוֹסְטְרָלִים, שֶׁחָבְשׁוּ תַּלְתַּלִּים זְהֻבִּים עַל רֹאשָׁם, חֲזִיּוֹת־נָשִׁים שְׁחוֹרוֹת עַל הֶחָזֶה, וּשְׁנֵי הָאַחִים הַבֶּלְגִּים, בְּתַרְבּוּשִׁים אֲדֻמִּים לְרָאשֵׁיהֶם, הִתְרוֹצְצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה. נִרְאֶה שֶׁהִצְלִיחוּ מְאֹד לְהַצְחִיק, כִּי הַחַיָּלִים הָאוֹסְטְרָלִים שֶׁעַל הַסַּפְסָלִים הִתְחִילוּ לְהָטִיל בָּאָוִיר בַּקְבּוּקֵי־גַּזּוֹז מֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּת.


ג27.png

אֲנִי שׁוֹמֵעַ קוֹל מֵאוֹב

אַחַר כָּךְ עָלָה עַל הַבָּמָה לֵץ אֶחָד, וּבִקֵּשׁ שֶׁיִּהְיֶה שֶׁקֶט גָּמוּר. הוּא הִתְחִיל לְדַבֵּר… מִתּוֹךְ בִּטְנוֹ.

פַּעַם הָיָה נִדְמֶה שֶׁהַקּוֹל בָּא מִיָּמִין לַבָּמָה, פַּעַם – מִשְּׂמֹאל לַבָּמָה וּפַעַם – כְּאִלּוּ הוּא מְדַבֵּר מִן הַקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה. אַךְ הוּא עַצְמוֹ עָמַד בִּמְקוֹמוֹ הַקָּבוּעַ, בָּאֶמְצַע הַבָּמָה. זֶה הָיָה הַפְלֵא וָפֶלֶא! הָיְתָה דְמָמָה גְדוֹלָה וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי בָּהּ… אֶת קּוֹל הַקָּשׁוֹת פַּטִּישׁוֹ שֶׁל זְכַרְיָה, שֶׁהִתְחִיל כַּנִּרְאֶה לַעֲקֹר אֶת הָאֲבָנִים מִמְּקוֹמָן… וְהַלֵּב שֶׁלִּי הִתְחִיל גַּם כֵּן לָנוּעַ מִחוּץ לְגוּפִי.

הִכְנַסְתִּי אֶת לִבִּי לִמְקוֹמוֹ, רָכַסְתִּי אֶת חֻלְצָתִּי וְיָצָאתִי לִבְדֹּק אִם הָעִנְיָנִים מִתְנַהֲלִים כְּסִדְרָם.

כַּוָּנָתֵנוּ הָיְתָה לְהַאֲרִיךְ בַּחֵלֶק הָרִאשׁוֹן שֶׁל הַנֶּשֶׁף, עַד שֶׁזְּכַרְיָה יִגְמֹר אֶת עֲבוֹדָתוֹ. כִּי אַחֲרֵי הַהַפְסָקָה מִתְפַּזְּרִים חַיָּלִים רַבִּים, וּמִי מֵהֶם עָשׂוּי לְהִתָּקֵל בְּמַשֶּׁהוּ שֶּׁאֵינוֹ כְּסִדְרוֹ.

זְכַרְיָה אָמַר לִי:

– הָאֲבָנִים, יִמַּח שְׁמָן! לֹא רוֹצוֹת לָזוּז.

כְּמוֹ מְכֻשָּׁפוֹת. – אֶגְלִי זֵעָה יָרְדוּ מִמִּצְחוֹ. – רוּץ לְגַן גַּנִּין וֶאֱמֹר לוֹ שֶׁיַּמְשִׁיךְ אֶת הַנֶּשֶׁף כָּל כַּמָּה שֶׁיָּכוֹל.

גַּן גַּנִּין אָמַר לִי:

– עַכְשָׁו יָשִׁיר הַחַיָּל עִם תַּלְתַּלֵּי־הַזָּהָב בְּקוֹל סוֹפְּרָן. וְזֶה הַכֹּל; אַחַר כָּךְ – הַפְסָקָה.

– זֶה לֹא טוֹב – עָנִיתִי, וְהִרְגַּשְּׁתִּי שֶׁעוֹד פַּעַם יוֹצֵא לִבִּי, לַמְרוֹת הַכַּפְתּוֹרִים. חָשַׁשְׁתִּי שֶׁמָּא יַתְחִיל הַבִּנְיָן שֶׁלָּנוּ לְהִתְמוֹטֵט; הִנֵּה בָּא הַבֶּקַע הָרִאשׁוֹן.

– אָז מָה? – אָמַר גַּן גַּנִּין וְהִבִּיט אֵלַי בְּעֵינַיִם בּוֹהוֹת.

– אָז מָה? – אָמַרְתִּי גַם אֲנִי. – אָסוּר שֶׁלֹּא נַצְלִיחַ. אָסוּר שֶׁיִּתְגַּלֶּה, כִּי אָנוּ זוֹמְמִים מַשֶּׁהוּ בְּבֵית־הַפִּקּוּד הָעֶלְיוֹן.


הַבְרָקַת הַהַבְרָקוֹת שֶׁל גַּן־גַּנִּין

(וכי איך אפשר לקרוא אחרת לפרק זה?)


עַל גַּן גַּנִּין צָלְחָה הָרוּחַ! הוּא טָפַח בְּיָדָיו עַל מִצְחוֹ, הִבְלִיט עֵינָיו וְקָפַץ בָּאֲוִיר כַּמָּה פַּעָמִיִם, כְּאִלּוּ מַנִּיחַ לְכַדּוּר לַעֲבֹר מִתַּחַת לְרַגְלָיו, וְקָרָא:

– יֵשׁ!

– מָה יֵּשׁ?

– יֵשׁ! תֵּן אֶת הַחֲמוֹר!

–אֵיזֶה חֲמוֹר?

– זֶה שֶׁלְּיַד הַשַּׁעַר מִשְּׁמֹאל.


ג29.png

הַבַּיִת הַזֶּה עֲדַיִן עוֹמֵד בִּמְקוֹמוֹ: בִּתְחִלָּתָן שֶׁל שְׂדֵרוֹת־רוֹטְשִׁילְד. הָאוֹת א' מְסַמֶּנֶת אֶת הַצִּנּוֹר, אוֹתוֹ הִזְכַּרְתִּי בְּאַחַד הַצִּיּוּרִים הָרִאשׁוֹנִים.

שָׁם הַפֶּתַח לַמַּחֲבוֹא. הָאוֹת ב' מְסַמֶּנֶת אֶת מְקוֹם

הַמִּגְרָשׁ, שֶׁבּוֹ נֶעֱרַךְ הַנֶּשֶׁף. לָמָּה צִיַּרְתִּי חֲמוֹר

מִצַּד שְׂמֹאל – לֹא אֲגַלֶּה עַתָּה. וְאִלּוּ הָעֵץ מִצַּד יָמִין

בָּא לְלַמֵּד כִּי תֵּל־אָבִיב הַצְּעִירָה אָהֲבָה מְאֹד עֵצִים

בִּימֵי רֵאשִׁיתָהּ וְדָאֲגָה לִנְטִיעָתָם.


הערה: לפני ימים אחדים יצאתי לטיול וראיתי כי הבית הזה נהרס עד היסוד.


נֵס הַחֲמוֹר

בְּבֹקֶר אוֹתוֹ יוֹם עָלָה בְּדַעְתּוֹ שֶׁל חֲמוֹר אֶחָד מִיָּפוֹ לַעֲזֹב אֶת בְּעָלָיו, וַתִּשָּׂא אוֹתוֹ רוּחוֹ אֶל עֵבֶר תֵּל־אָבִיב. הוּא הִסְתּוֹבֵב זְמַן רַב עַל הַכְּבִישׁ, פַּעַם מִיָּמִין וּפַעַם מִשְּׂמֹאל, וְהָיָה מַפְרִיעַ לִתְנוּעַת הַמְּכוֹנִיּוֹת. לָקַח שׁוֹטֵר צְבָאִי אֶת הַחֶבֶל שֶׁבְּצַוָארוֹ וְשָׁאַל אֶת יַלְדֵי הָרְחוֹב: שֶׁל מִי הַחֲמוֹר. אִישׁ לֹא יָדַע.

הִבִּיט הַשּׁוֹטֵר לְתוֹךְ עֵינַי הַחֲמוֹר, כְּאִלּוּ חִפֵּשׂ בְּתוֹכָן אֶת כְּתֹבֶת בְּעָלָיו. חוּץ מְעַצְבוּת וּתְמִימוּת לֹא הָיָה בָּהֶן וְלֹא כְּלוּם.

מֶה עָשָׂה הַשּׁוֹטֵר? הֵבִיא אֶת הַחֲמוֹר אֶל הַדֶּלֶת הָאֲחוֹרִית שֶׁל הַמִּטְבָּח וְקָשַׁר אוֹתוֹ שָׁם. נָתַן לְפָנָיו כְּרוּב וְלֶחֶם וְרָשַׁם מַשֶּׁהוּ בְּפִנְקָס יוֹמָנוֹ. זֶה הַכֹּל. הַחֲמוֹר הַזֶּה נַעֲשָׂה לִמְקוֹם־מִפְגָּשׁ לַחַיָּלִים, שֶׁהָיוּ עוֹמְדִים סְבִיבוֹ וּמִשְׁתַּעַשְׁעִים בּוֹ.

אֶל הַחֲמוֹר הַזֶּה רָץ גַּן גַּנִּין כְּאֶל מַצִיל וּמוֹשִׁיעַ. הִתִּיר אֶת הַחֶבֶל וְסָחַב אוֹתוֹ אֶל עֵבֶר הַבָּמָה. הַחֲמוֹר לֹא הֵבִין מָה הָעִנְיָנִים, וְגַם אֲנִי לֹא הֲבִינוֹתִי מַה “הוֹלֵךְ” כָּאן. בְּמִקְרֶה כָּזֶה הֲכִי טוֹב הוּא לְהַרְאוֹת סִימָנֵי עַקְשָׁנוּת. זֹאת עָשָׂה הַחֲמוֹר בְּנֶאֱמָנוֹת.

– נַחוּם, קְרָא לַבֶּלְגִּים. אֲנִי צָרִיךְ עֶזְרָה.

קָרָאתִי לַבֶּלְגִּים, שֶׁהָיוּ עֲדַיִן לְבוּשִׁים בַּתַּרְבּוּשִׁים, בְּבִגְדֵי הַלֵּצָנִים, וּפְנֵיהֶם לְבָנִים מִפּוּדְרָה. בֵּינָתַיִם הִתְחִיל הַקָּהָל לָשִׂים לֵב לַחֲמוֹר וְּלַמֶּרְקָחָה שֶׁמִּסְּבִיבוֹ, וְסָבַר שֶׁהָעִנְיָן שַׁיָּךְ לַתָּכְנִית. גַּן גַּנִּין הוֹרִיד אֶת כּוֹבַע־הַלֵּצָנִים שֶׁהָיָה עַל רֹאשׁוֹ וְקָשַׁר אוֹתוֹ בֵּין אָזְנֵי הַחֲמוֹר, הוֹרָה לְאַדוֹלְף (הַבֶּלְגִּי מִסְפָּר 1) לְהוֹרִיד אֶת מִכְנְסֵי הַלֵּצָנִים הָרְחָבִים. אַדוֹלְף נִשְׁמַע לוֹ וְהִלְבִּישׁ אֶת הַחֲמוֹר בְּמִכְנָסָיו הָאֲדֻמִּים.


ג30.png

אָז בָּא וִילִי (הוּא הַבֶּלְגִּי מִסְפָּר 2), רָאָה אֶת הַמַּעֲשֶׂה וּפָרַץ בְּכַעַס רַב:

– חִדְלוּ מִזֶּה! זֶה לֹא הוֹלֵךְ; זֶה אֵינוֹ

בְּהֶתְאֵם לַתָּכְנִית. קְצִין־הַסַּעַד אֵינוֹ מֵאַשֵּׁר הוֹסָפוֹת לַתָּכְנִית שֶׁלא בִּקֵּר אוֹתָן קֹדֶם; גַּן גַּנִּין וְנַחוּם – חִדְלוּ, וְנִגְמַר הָעִנְיָן!

הִבַּטְתִּי בְּפָנָיו הַמַּחְוִירִים שֶׁל גַּן גַּנִּין. שֹׁד וָשֶׁבֶר! אֵיךְ לְהַסְבִּיר לְוִילִי אֶת הָעִנְיָנִים?

הֵן הֶעְלַמְנוּ מִשְּׁנֵי הָאַחִים אֶת מַטְּרָתֵנוּ בְּנֶשֶׁף זֶה. אָכֵן, אֲשֶׁר יָגֹרְנוּ בָּא לָנוּ: הַבִּנְיָן מִתְמוֹטֵט.

– וִילִי, מָה אַתָּה עוֹשֶׂה לָנוּ?! – קָרָאתִי בְּנַהֲמַת נַפְשִׁי.

אַךְ וִילִי אֵינוֹ מֵבִין, אַף לֹא חָשׁ, מַבִּיט בִּי בְּעֵינַיִים־כְּמוֹ־כַּפְתּוֹרִים – וְאֵינוֹ מַסְכִּים…

פִּתְאֹם שָׁמַעְנוּ צְרִיחָה גְדוֹלָה. הַחַיָּל בַּעַל הַחֲזִיָּה הַשְּׁחוֹרָה וְתַלְתַּלֵּי הַזָּהָב פָּרַץ לוֹ דֶרֶךְ, הִתְיַשֵּׁב עַל גַּבֵּי הַחֲמוֹר – וְהִטָּה אוֹתוֹ יָשָׁר אֶל מַדְרֵגוֹת הַבָּמָה.

הַחֲמוֹר הִסֵּס אִם לַעֲלוֹת בְּרֶגֶל שְׂמָאלִית אוֹ יְמָנִית. אָז הִצְטָרְפוּ אַרְבַּעַת הַחַיָּלִים הַסְּקוֹטִיִּים לוֹבְשֵׁי הַשְּׂמָלוֹת, הֵרִימוּ בְּבַת אַחַת, כְּמוֹ בִּפְקֻדָּה, אֶת הַחֲמוֹר, כְּשֵׂכֶל אֶחָד אוֹחֵז בְּרֶגֶל אַחַת, וְהִצִּיבוּ אוֹתוֹ עַל הַבָּמָה לְקּוֹל תְּרוּעוֹת הַחַיָּלִים.

הַחֲמוֹר הִתְנַהֵג כְּמִי שֶׁרָגִיל לָבוֹא בֵּין אֲנָשִׁים: הוּא לֹא שָׂם לֵב לַקָּהָל וְהוֹסִיף לִלְעֹס אֶת הַסֻּכָּרְיָּה שֶׁבְּפִיו.

אַחֲרֵי הַחֲמוֹר עָלָה גַן גַּנִּין, וְהִתְחִיל לְהַשְׁמִיעַ בְּקוֹל נִחָר קְלָלוֹת עַרְבִיּוֹת, שֶׁחָלוּ עַל אֲבִי־אָבִיו שֶׁל הַחֲמוֹר, וְאֵם־אִמּוֹ וַאֲחִי־אָחִיו וַאֲחוֹת־אֲחוֹתוֹ שֶׁל כָּל גֶּזַע הַחֲמוֹרִים. מֵרֹב כַּעַס הָיָה גַן גַּנִּין זוֹרֵק אֶת תַּרְבּוּשׁוֹ בְּכֹחַ עַל רִצְפַת הַבָּמָה וְחוֹזֵר וְחוֹבֵשׁ אוֹתוֹ שֵׁנִית, כְּדֵי לְזָרְקוֹ שׁוּב. הַקְּלָלוֹת הִגִּיעוּ, אֲנִי חוֹשֵׁב (בְּלִי הַגְזָמָה), עַד לִתְקוּפוֹת טְרוֹם־הִיסְטוֹרִיּוֹת. רַבּוֹתַי, זֶה הָיָה צְחוֹק!

הַחַיָּל בַּעַל תַּלְתַּלֵּי־הַזָּהָב נָפַל מָעַל הַחֲמוֹר. כְּשֶׁנִּסָּה גַן גַּנִּין לְהַעֲמִידוֹ עַל רַגְלָיו נִשְׁמְטָה הַשִּׂמְלָה מִמָּתְנֵי הַחַיָּל וְהוּא נִשְׁאַר עוֹמֵד בִּנְעָלָיו הַצְּבָאִיּוֹת. הוּא חִיֵּךְ לְכָל צַד, הִשְׁתַּחֲוָה וְהֶחֱוָה קִדּוֹת בַּעֲדִינוּת שֶׁל רַקְדָּנִית. זֶה הָיָה צְחוֹק!

בֵּין רַעֲמֵי הַצְּחוֹק חָמַקְתִּי וְרַצְתִּי לִרְאוֹת אֶת זְכַרְיָה.


'“כָּעֵת בְּסֵדֶר”

זְכַרְיָה עָמַד בְּשַׁלְוָה בְּצֵל הַבִּנְיָן וּמָרַח בְּכַף־הַסַּיָּדִים אֶת שׁוּלֵי הָאֲבָנִים, שֶׁכְּבָר הִכְנִיסָן לִמְקוֹמָן הַקּוֹדֵם, וּפִזֵּם לְעַצְמוֹ בְּמַנְגִּינָה מְסֻלְסֶלֶת:

“כִּי חִזַּק בְּרִיחֵי שְׁעָרַיִךְ / בֵּרַךְ בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ”…

– מַה נִּשְׁמַע, זְכַרְיָה?

– יִתְבָּרַךְ הַשֵׁם; כָּעֵת בְּסֵדֶר!

אִם זְכַרְיָה אוֹמֵר “כָּעֵת בְּסֵדֶר” – מַשְׁמַע שֶׁהַתִּיק כְּבָר בְּתוֹךְ אַרְגַּז הַמַּכְשִׁירִים. הֲרִימוֹנוּ אֶת הָאַרְגָּז, הוּא בְּאֹזֶן אַחַת וַאֲנִי בַּשְּׁנִיָּה – וְהָלַכְנוּ. אֲנַחְנוּ בַּדֶּרֶךְ, וּזְכַרְיָה מְסַפֵּר עַל

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא שֶׁנִּכְנַס לְגוּפוֹ שֶׁל הַסַּרְגֶּ’נְט

– טוֹב שֶׁהִצְלַחְתֶּם לְהַמְשִׁיךְ בַּנֶּשֶׁף. אוּלָם הָעֶזְרָה עָמְדָה לִי מִצַּד אַחֵר: “רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֵּב אִישׁ וַעֲצַת ד' הִיא תָקוּם!”

– זְכַרְיָה, דַּבֵּר פָּשׁוּט; לֹא כְּמוֹ “טוֹבְיָּה הַחוֹלֵב”. – לֹא מַכִּיר אוֹתוֹ, אֲבָל מַה יֵּשׁ יוֹתֵר פָּשׁוּט מֵאֲשֶׁר פָּסוּק מַתְאִים? אֲנִי עוֹבֵד וּמֵזִיעַ וְהַסֶּלַע מִמְּקוֹמוֹ אֵינוֹ מַרְתִּיעַ. אָז פָּנִיתִי לָאֵל הַמּוֹשִׁיעַ:

“הַאֲזִינָה אֶל תַּחֲנוּנַי / בֶּאֱמוּנָתְךָ עֲנֵנִי בְּצִדְקֶךָ…”

"וּמָה אַתָּה חוֹשֵׁב: זֶה לֹא עָזַר? הִמְשִׁיךְ זְכַרְיָה. זֶה עָזַר! וּמִי עָזַר? אֲנִי רוֹאֶה פִּתְאֹם שֶׁמִּתְקָרֵב אֵלַי הַסַּרְגֶּ’נְט הַמְמֻנֶּה עַל הַבַּיִת. הוּא בְּעַצְמוֹ וּבִכְבוֹדוֹ. נָפְלָה עָלַי אֵימָה שֶׁהִרְעִידָה כָּל עַצְמוֹתַי, בֶּאֱמֶת: עַד הֲכִי קְטַנָּה שֶׁבְּעַצְמוֹתַי. חָשַׁבְתִּי – הִנֵּה יֹאחַז בְּעָרְפִּי וַיְפַצְפְּצֵנִי, וַאֲנִי אֵינֶנִּי. אַךְ הוּא

שׁוֹאֵל אוֹתִי:

– זַכַּרִיָּה קוֹיֶס (בְּעַרְבִית: טוֹב)?

וַאֲנִי עוֹנֶה לְעֻמָּתוֹ:

– מוּשׁ קוֹיֶס (לֹא טוֹב)! – מְנַקֵּשׁ בִּלְשׁוֹנִי, מְטַלְטֵל רֹאשִׁי יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה, כְּאִלּוּ צִרְעָה נִטְפְּלָה לְרֹאשִׁי וּמַרְאֵה לוֹ שֶׁהָאֶבֶן, בֶּאֱמֶת כְּמוֹ סֶלַע, אֵינָהּ זָזָה מִמְּקוֹמָהּ.


ג33.png

אֶת הַכְּנָפַיִם הוֹסַפְתִּי לְכִתְפֵי הַסַּרְגֶ’נְט רַק לְמַעַן הָרֹשֶׁם.


אוֹמֵר לִי הַסַּרְגֶ’נְט וּמִצְטַחֵק כְּמוֹ אֵלִיהוּ הַנָּבִיא:

– חַכֵּה, זַכַּרִיָּה.

מוֹצִיא מִתּוֹךְ הַמַּחְסָן מוֹט־בַּרְזֶל, שֶּׁמִּשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ לְהָרִים אוֹטוֹ שֶׁשָּׁקַע בַּחוֹל, מַכְנִיס אֶת חֻדּוֹ בֶּחָרִיץ שֶׁבֵּין נִדְבְּכֵי הָאֲבָנִים וְאֶת עַצְמוֹ תָּלָה בַּקָּצֶה הַשֵּׁנִי שֶׁל הַמּוֹט. כָּל עֲשָׂרוֹת קִילוֹגְרַמֵּי־בְּשַׂר־הַטְּרֵפָה שֶׁאָכַל כָּל יָמָיו מַכְרִיעִים אֶת הַכַּף.

הָאֶבֶן זָזָה מִמּוֹשָׁבָהּ. הִכְנִיס אֶת הַמּוֹט שֵׁנִית, וְהָאֶבֶן יוֹצֵאת לָהּ כְּמוֹ לֶחֶם מִן הַתַּנּוּר.

עַכְשָׁו נָפַל עָלַי פַּחַד גָּמוּר, גָּדוֹל מִן הָאֵימָה הָרִאשׁוֹנָה פִּי שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה. הַמַּצָּב נַעֲשָׂה חָמוּר. אֵיךְ לַעֲשׂוֹת שֶׁהַגּוֹי, אוֹי לִי וַאֲבוֹי, יִסְתַּלֵּק מִכָּאן “מַמָּשׁ־בְּזֶה־הָרֶגַע” וְלֹא יַעֲמֹד לִי פֹּה כְּפֶגַע? כִּי מֵאֲחוֹרֵי הָאֶבֶן מְצִיצָה הַמִּנְהָרָה… וַאֲנִי בְּכָל רַע. בְּאוֹתוֹ רֶגַע נִשְׁמַע צְחוֹק אַדִּיר מִן הַ“נֶּשֶׁף”. זֶה פָּעַל כְּמַעֲשֶׂה־כֶּשֶׁף. הַסַּרְגֶ’נְט הִשְׁלִיךְ אֶת הַמּוֹט וְרָץ לִשְׁמוֹעַ וְלִרְאוֹת. נָשַׁמְתִּי לִרְוָחָה, תָּבוֹא עָלָיו הַבְּרָכָה. זֶה כָּל הַסִּפּוּר, כָּךְ נָפַל הַפּוּר. פַּחְדִּי הָלַךְ וְגָז וְהַתִּיק שָׁמוּר בָּאַרְגָּז… וְשָׁלוֹם עַל יִשְׂרָאֵל.

הָיָה נָעִים לְהַרְגִּישׁ אֶת כֹּבֶד הָאַרְגָּז!


הַתִּיק בְּיָדַיִם נֶאֱמָנוֹת

כְּפִי שֶׁהָיָה מֻסְכָּם בֵּינֵינוּ, יָשַׁבְנוּ בְּחֶדְרָהּ שֶׁל מַסְעוּדָה בְּבֵית־הַחוֹלִים. מָצָאנוּ אֶת הַחוֹלֶה יוֹשֵׁב, עֲדַיִן בְּתַחְבּוֹשׁוֹת, כְּמוֹ מוּמְיָה מִצְרִית, אוּלָם פָּנָיו מְאִירוֹת.

זְכַרְיָה פֶּתַח אֶת תֵּבַת הַמַּכְשִׁירִים. תִּיק־הָעוֹר הַכָּבֵד בַּעַל הָרְצוּעוֹת, עִם הַפֶּתֶק שֶׁעָלָיו, נִתְגַּלָּה לְעֵינֵינוּ. הַלְוַאי וְתִזְכּוּ פְּעָמִים רַבּוֹת בְּחַיֵּיכֶם לְהַרְגָּשָׁה כָּזֹאת!

הֵרִים אוֹתוֹ זְכַרְיָה בִּשְׁתֵּי יָדָיו, כְּמוֹ שֶׁהֵרִימוֹ בְּאוֹתוֹ לַיְלָה הַיָּשִׁישׁ לֵב, שָׁקַל אוֹתוֹ וְאָמַר:

– בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם אֲנִי מוֹסֵר אוֹתוֹ לְיָדֶיךָ.

נֶאֱמָנִים עָלַי דְּבָרֶיךָ וְדִבְרֵי הַפִּתְקָאוֹת אֲשֶׁר הֶרְאֵיתֶם לִי. “וְנִשְׁלַח הַפְּתָקִים בִּידֵי הָרָצִים”. הַתִּיק חָתוּם בְּחֹמֶר־חוֹתָם וְנִכְתָּב וְנֶחְתַּם בְּטַבַּעַת הַוַּעַד. בִּדְקוּ וּרְאוּ. וְהַתּוֹדָה לְאֵל חַי שֶׁנִּתְגַּלְגְּלָה לְיָדִי הַזְּכוּת הַזֹּאת. אֲנִי עוֹשֶׂה זֹאת עַתָּה בְּלֵב קַל, שֶׁהֲרֵי קֹדֶם הָיִיתִי מְהַסֵּס אִם מֻתָּר לִי לִפְתֹּחַ אֶת הַגְּנִיזָה בְּלִי יְדִיעָתוֹ שֶׁל הָאָדוֹן לֵב, וְיִסַּרְתִּי עַצְמִי עַל שֶׁהִסְכַּמְתִּי לִפְתֹּחַ. אַךְ הַלַּיְלָה הָאַחֲרוֹן חָלַמְתִּי חֲלוֹם, וּבוֹ הוֹפִיעַ הָאָדוֹן לֵב מִצְטַחֵק וְלוֹחֵשׁ לִי מַשֶּׁהוּ בָּאֹזֶן. לֹא שָׁמַעְתִּי מַה לָּחַשׁ, אַךְ נִתְחַמֵּם לִי הַלֵּב וְיָדַעְתִּי כִּי הוּא מַסְכִּים לַמַּעֲשֶׂה הַזֶּה. נִזְכֶּה וְיָשׁוּב אֵלֵינוּ בִּמְהֵרָה בָּרִיא וְשָׁלֵם!

כָּךְ אָמַר זְכַרְיָה וּמָסַר אֶת הַתִּיק לְידֵי הַבָּחוּר.

– מַסְעוּדָה, – קָרָא הַבָּחוּר לַחֲלַל־הֶחָצֵר, – אַיֵּה הַכִּבּוּד אֲשֶׁר הִבְטַחְתְּ?

בְּקוֹל נְקִישַׁת קַבְקָבִים בָּאָה מַסְעוּדָה הַגְּדוֹלָה, כְּשֶׁהִיא מַחֲזִיקָה בְּיָדֶיהָ צְבָת וּבְקָצֶהָ גַּחֶלֶת קְטַנָּה.

בָּנְתָה עַל הַגַּחֶלֶת כַּמָּה פֶּחָמִים. קְצוֹת הַפֶּחָמִים, שֶׁנֹּאחֲזָה בָּהֶם הָאֵשׁ, הֶאְדִּימוּ וְהֵאִירוּ אֶת סִנָּרָהּ הַלָּבָן, והִיא נִרְאֲתָה כְּפַנָּס עֲנָקִי. הָאֵשׁ אָחֲזָה בַּפֶּחָמִים שֶׁשָּׁלְחוּ מִתּוֹכָם לֶהָבוֹת כְּחֻלּוֹת, מְחֻטָּבוֹת, כְּמוֹ רָאשֵׁי מִכְחוֹלִים אֲרֻכֵּי־שֵׂעָר שֶׁהָיוּ בַּמַּיִם.

מִדֵּי פַּעַם נִתְּזוּ נִיצוֹצוֹת שֶׁתָּעוּ וְכָבוּ. תַּלְתַּלֵּי־עָשָׁן תְּכֻלִּים הִסְתַּלְסְלוּ אֶל הַתִּקְרָה. סִפְלֵי הַקָּפֶה הַזַּעֲרוּרִים שֶׁהָיוּ בְּיָדֶיהָ קִשְׁקְשׁוּ כְּמוֹ פַּטְפְּטָנִים. נִדְמָה לִי כְּאִלּוּ הָיִינוּ צֶוֶת־סַפָּנִים שֶׁתָּעוּ בַּיָּם וְעָלוּ לְאוֹר פַּנַס־חוֹף אֶל הַיַּבָּשָׁה. מִן הַתִּקְרָה הָלְכָה וְיָרְדָה מְנוּחָה וָרֹגַע,

שֶׁהִקִּיפוּ וְחָבְקוּ אֶת כֻּלָּנוּ. הֵרַחְנוּ אֶת נִיחוֹחַ הַקָּפֶה וְיָשַׁבְנוּ רְכוּנִים וּמְחַכִּים. כָּל שֶׁהָיָה מִסָּבִיב הָיָה רָחוֹק, אֲבָל אֲנַחְנוּ שֶׁיָּשַׁבְנוּ יַחַד הִרְגַּשְׁנוּ שֶׁהִנְנוּ אֲנַחְנוּ. מַעֲשֶׂה טוֹב שֶׁהִתְחַלְנוּ בּוֹ קֵרֵב אוֹתָנוּ וְאָנוּ שְׂמֵחִים שֶׁהִצְלַחְנוּ בּוֹ. אֱמוּנָה חֲזָקָה בְּחַיִּים טוֹבִים אִחֲדָה אוֹתָנוּ.

– אֱלֹהִים! כַּמָּה טוֹבִים הַחַיִּים!


ג35.png

עוֹד עַל הַסַּרְגֶּ’נְט שֶׁאֵלִיהוּ הַנָּבִיא נִכְנַס בּוֹ

וְהִנֵּה הוֹפִיעַ גַּם גַּן גַּנִּין. לְפִי הַבָּעַת פָּנָיו הֲבִינוֹנוּ שֶׁהוּא עֲמוּס חֲדָשׁוֹת, מַעֲמִיד פָּנִים כְּאִלּוּ הֵן רָעוֹת, אַךְ עֵינָיו הַמְּקַפְּצוֹת בְּעֵרָנוּת מַכְחִישׁוֹת אוֹתוֹ וְאוֹמְרוֹת כִּי טוֹבוֹת הֵן:

– אַתֶּם יוֹשְׁבִים פֹּה בְּשָׁלוֹם וְאוֹתִי הִפְקַרְתֶּם שָׁם, עִם הַחֲמוֹר! הִנֵּה אַרְגַּז־הַבִּירָה בִּשְׁבִילְכֶם. וְהִנֵּה הַפִּתְקָה בִּשְּׁבִיל זְכַרְיָה. אַתֶּם רוֹאִים, לָכֶם אֲנִי תָּמִיד דּוֹאֵג. מָחָר בַּבֹּקֶר תּוּכַל לְקַבֵּל אֶת שְׂכַר־עֲבוֹדָתְךָ בְּעַד תִּקּוּן הַצִּנּוֹרוֹת. לָמָּה לֹא הוֹדַעְתֶּם לִי כִּי הִסְתַּלַּקְתֶּם? הָיִיתִי עָסוּק עִם הַחֲמוֹר; הַצְלָחָה עֲצוּמָה, אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם! אֵיזֶה רַעַם מְחִיאוֹת־כַּפַּיִם! בַּקְבּוּקִים עָפוּ לַשָּׁמַיִם, קָרְאוּ הַדְרָן

וְהַדְרָנִים; קִלְלוֹתַי שָׁפְעוֹ כְּאִלּוּ יֵשׁ לִי כְּאֵב־שִׁנַּיִם וְהַחֲמוֹר הֶעָנָו מִצְמֵץ בְּעֵינַיִם וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהַפְסִיק בָּאֶמְצַע. פִּתְאֹם אֲנִי רוֹאֶה אֶת הַסַּרְגֶּ’נְט הַמְּמֻנֶּה עַל הַבַּיִת חוֹתֵר אֵלַי בְּפָנִים זוֹעֲפוֹת, כְּמוֹ סַדְרָן בַּקּוֹלְנוֹעַ, שֶׁתָּפַס מִסְתַּנֵּן בְּלִי כַּרְטִיס־כְּנִיסָה.

– אֵיפֹה זְכַּרְיָה?

– מָה יֵּשׁ, סַרְגֶּ’נְט? מֶה עָשָׂה זְכַּרְיָה? (חָשַׁבְתִּי שֶׁאֲנִי מֵת. לִבִּי עָמַד כְּמוֹ נֵד).

– הוּא אֵינֶנּוּ! לֹא פֹּה וְלֹא שָׁם! הָלַךְ בְּלִי לָקַחַת מִמֶּנִּי פִּתְקָה שֶׁסִּיֵּם אֶת עֲבוֹדָתוֹ.

– אָז מַה יֵּשׁ?

– מַה זֹּאת אוֹמֶרֶת מַה יֵּשׁ? סֵדֶר זֶה סֵדֶר, אוֹ סֵדֶר זֶה לֹא סֵדֶר?!

– וַדַּאי שֶׁ… – אֲנִי אוֹמֵר, נִרְגָּע

מֵהִתְרַגְּשׁוּתִי שֶׁרַק זוֹהִי כָּל הַצָּרָה, וּמַרְגִּישׁ עַצְמִי שָׁלֵו וְיָשָׁר כְּמוֹ סַרְגֵּל.

– תַּגִּיד בָּרוּר: כֵּן אוֹ לֹא!

– וַדַּאי שֶׁכֵּן, – עָנִיתִי, – סֵדֶר זֶה סֵדֶר, סַרְגֶּ’נְט!

– זֶהוּ, תִּלְמַד לְדַבֵּר כְּמוֹ חַיָּל. צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה סֵדֶר.

בְּרֶגַע זֶה פָּנָה אֵלָיו הַבֶּלְגִּי מִסְפָּר 2:

– מָה חֲשׁוּבָה הַפִּתְקָה, סַרְגֶּ’נְט? הוּא עָשָׂה מְלָאכָה טוֹבָה?

– עוֹד לֹא נִסִּיתִי – עָנָה הַסַּרְגֶּ’נְט.

– אָז לָמָּה אַתָּה מְחַכֶּה, סַרְגֶּ’נְט? נֵלֵךְ לְנַסּוֹת! – קָרְאוּ הַבֶּלְגִּים.

רַצְנוּ כֻּלָּנוּ וְנִכְנַסְנוּ כָּל אֶחָד לַחֲדַר־שִׁמּוּשׁ אַחֵר. הַסַּרְגֶּ’נְט נָתַן פְּקֻדָּה וְסָחַבְנוּ בַּשַּׁרְשְׁרָאוֹת, אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, הַמַּיִם שָׁטְפוּ כְּמוֹ אֶשֶׁד “הַתַּנּוּר” בִּמְטוּלָה, וְהַסַּרְגֶּ’נְט אָמַר:

– זְכַּרְיָה אוֹלְרַיְט!

נָתַן לִי אֶת הַפֶּתֶק בִּשְׁבִילוֹ וְהוֹסִיף גַּם אֶת אַרְגַּז־הַבִּירָה. חָזַרְנוּ לַנֶּשֶׁף וְשַׁרְנוּ יַחַד עִם כֻּלָּם “לוֹנְג וֵי טוּ טִיפָּרֵרִי”, וּ“בְּלַיְטִי” וְכָל שְׁאַר הַשִּׁירִים, בְּדִיּוּק כַּאֲשֶׁר הָיָה בַּתָּכְנִיָּה. וְאָז עָלָה עַל הַבָּמָה – אַתֶּם יוֹדְעִים מִי? – גֶּנֶרָל הִיל, מְפַקֵּד הַצְּבָאוֹת הַבְּרִיטִיִּים!


 

נְאוּמוֹ שֶׁל גֶּנֶרָל הִיל וּתְגוּבוֹת הָאֶזְרָחִים

הַגֶּנֶרָל אָמַר, שֶׁהוּא שָׂמֵחַ לִרְאוֹת בֵּין הַשּׁוּרוֹת סַפְסָלִים אֲחָדִים עִם אוֹרְחִים נִכְבָּדִים, מֵאֶזְרְחֵי הַשְּׁכוּנָה, וְהוּא מְבָרֵךְ אוֹתָם בִּמְיֻחָד. הוּא חִיֵּךְ אֲלֵיהֶם בָּאֲדִיבוּת וְכָל הָאֶזְרָחִים עָשׂוּ תְּנוּעָה שֶׁל הִתְעוֹדְדוּת, מִשּׁוּם שֶׁמְּדַבְּרִים בָּהֶם וְחִיְּכוּ. אַגַּב, בֵּין הָאֶזְרָחִים רָאִיתִי – אַתֶּם יוֹדְעִים אֶת מִי? אֶת שִׁין! זֶה, שֶׁנַּחוּם שׁוֹאֵף כָּל כָּךְ לִרְאוֹתוֹ. אַךְ עַכְשָׁו וַדַּאי כְּבָר אֵין לוֹ צֹרֶךְ בּוֹ. הוּא חָזַר בְּאֹפֶן פִּתְאֹמִי. הַגֶּנֶרָל הוֹסִיף שֶׁמֶּמְשֶׁלֶת הוֹד־מַלְכוּתוֹ מַבִּיטָה בְּעַיִן יָפָה עַל קִרְבָה זוֹ וְתַעֲמֹד בְּהִתְחַיְּבֻיּוֹתֶיהָ לְמַעַן שְׁלוֹם כָּל תּוֹשָׁבֵי הָאָרֶץ הַזּוֹ. (בֵּין שׁוּרוֹת הָאֶזְרָחִים הָיְתָה שׁוּב תְּנוּעָה, כְּאִלּוּ מְעוֹרְרִים זֶה אֶת זֶה בְּמַרְפְּקֵיהֶם). הוּא שָׂמַח לִרְאוֹת אֶזְרָחִים גַּם עַל הַבָּמָה (הִתְכַּוֵּן אֵלֵינוּ!) וְ“תוֹדָה בְּעַד הִשְׁתַּתְּפוּתְכֶם” (הוּא חָשַׁב בֵּין אֵלֶּה גַם אֶת הַחֲמוֹר) וְלַיְלָה טוֹב.

נִגְּנוּ אֶת הַהִמְנוֹנִים. שְׁנֵי קְצִינִים אוֹסְטְרָלִיִּים שֶׁיָּשְׁבוּ בֵּין שׁוּרוֹת הָאֶזְרָחִים, עָמְדוּ דֹם גַּם בִּזְמַן שֶׁנִּגְּנוּ אֶת “הַתִּקְוָה”. כֻּלָּנוּ נֶהֱנִינוּ מֵהֶם וְהִבַּטְנוּ בְּעָרְפֵּיהֶם הַזְּקוּפִים כָּל שְׁעַת “הַתִּקְוָה”… וְעַכְשָׁו פַּנּוּ מָקוֹם בֵּינֵיכֶם, זוּזוּ! תְּנוּ גַם לִי סֵפֶל וְנִשְׁתֶּה יַחַד קָפֶה שֶׁל מַסְעוּדָה, הַכֹּל כְּפִי שֶׁתֻּכְנַן – סִיֵּם גַּן גַּנִּין אֶת סִפּוּרוֹ.


 

לֹא זָכִיתִי לִשְׁתּוֹת אֶת הַקָּפֶה

מֵילָא, גַּן גַּנִּין סָבַר שֶׁהַכֹּל שָׁטַף כְּתִקְנוֹ, וְלֹא הִרְגִּישׁ שֶׁהַכֹּל הֻרְכַּב מִנִּסִּים קְטַנִּים שֶׁעָמְדוּ סְמוּכִים זֶה לָזֶה, כְּמִי שֶׁמְּחַבֵּר פְּתִיתִים לְאִטְרִיּוֹת וְחֻלְיוֹת לְמַחֲרֹזֶת. אָמְנָם, שְׁתִּיַּת הַקָּפֶה בִּמְשֻׁתָּף הָיְתָה מְתֻכְנֶנֶת, אַךְ אֲנִי לֹא זָכִיתִי לִשְׁתּוֹת אֶת זֶה הַמְתֻכְנָן!

הִרְגַּשְׁתִּי עַל פָּנַי אֶת מַבָּטוֹ שֶׁל הַבָּחוּר וְיָדַעְתִּי שֶׁעָלַי לִקְרֹב אֵלָיו.

– לְמָה אַתָּה מְחַכֶּה? – שָׁאַל אוֹתִי.

– לַקָּפֶה הַמְתֻכְנָן – עָנִיתִי.

– נַחוּם, אַתָּה מֵבִין מָה אֲנִי חוֹשֵׁב!

מוּבָן שֶׁהֵבַנְתִּי. הִצְטַעַרְתִּי שֶׁעָלַי לַעֲזֹב אֶת הַמָּקוֹם הָזֶּה, אֶת הַחֶבְרָה הַזּוֹ לִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְנוּ לְהִתְפָּרֵק יַחְדָּוֹ מִכָּל רָשְׁמֵי הַיּוֹם הַזֶּה. קַמְתִּי מִמְּקוֹמִי בְּאִי־רָצוֹן וְהִתְחַלְתִּי לָרוּץ אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל שִׁין. רַצְתִּי מִשּׁוּם שֶׁהֲבִינוֹתִי מַה רַבָּה הַחֲשִׁיבוּת לִרְאוֹתוֹ, וְהַלְוַאי וְלֹא הָיָה שׁוֹכֵב עוֹד לִישֹׁן.


 

אֵיךְ מִתְפַּקְּדִים הָאֲנָשִׁים הַנּוֹשְׂאִים בָּעֹל?

הִנֵּה זֶהוּ הַהֶבְדֵּל: לוּ סִפַּרְתִּי רַק אֶת עֶצֶם הַסִּפּוּר הָיִיתִי אוֹמֵר: הָיִיתִי אֵצֶל שִׁין, סִפַּרְתִּי לוֹ כָּל הָעִנְיָנִים, מָסַרְתִּי לוֹ אֶת הַפִּתְקָה – וַחֲסַל. אַךְ הוֹאִיל וְהִבְטַחְתִּי לְסַפֵּר דְּבָרַי כָּךְ, שֶׁהַקּוֹרֵא יַרְגִּישׁ כְּאִלּוּ הוּא עַצְמוֹ עָבַר מְאֹרָעוֹת אֵלֶּה – עָלַי לְסַפֵּר אַחֶרֶת. אָנוּ עוֹסְקִים לֹא בְּסִפּוּר־בַּלָּשִׁים, רַבּוֹתַי; אֲנִי מְסַפֵּר עַל רֵאשִׁיתָהּ שֶׁל תֵּל־אָבִיב! מַטְּרָתִי הִיא שֶׁכַּאֲשֶׁר תִּגְמְרוּ לִקְרֹא אֶת סִפּוּרִי – תֵּדְעוּ יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר יְדַעְתֶּם קֹדֶם עַל עִיר זוֹ וְעַל אֲנָשֶׁיהָ.

הַשְׁאַלְתֶּם פַּעַם אֶת עַצְמְכֶם אֵיךְ נִמְצְאוּ לָנוּ בִּשְׁעַת הַצֹּרֶךְ אֲנָשִׁים שֶׁיְּשַׁמְּשׁוּ אַנְשֵׁי צִבּוּר, מְאַרְגְּנִים, שׁוֹמְרִים, וְשֶׁיִּתְּנוּ חַיֵּיהֶם עַל מַעֲשִׂים אֵלֶּה? וַהֲלֹא רֹב הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בָּאוּ הֵנָּה צְעִירִים מְחֻסְּרֵי מִקְצוֹעַ וּמְחֻסְּרֵי נִסָּיוֹן, וְאֵיךְ יָצָא שֶׁקָּמוּ מִתּוֹכָם אַנְשֵׁי־צִבּוּר, מְאַרְגְּנִים, שׁוֹמְרִים וְיוֹדְעֵי אַחֲרָיוּת?

שְׁאַלְתֶּם אוֹ לֹא שְׁאַלְתֶּם?

וַדַּאי תָּשִׁיבוּ: בְּשָׁעָה שֶׁהַחַיִּים נִצְרָכִים לַאֲנָשִׁים כָּאֵלֶה – מִתְפַּקְּדִים הָאֲנָשִׁים הָרְאוּיִים לַתַּפְקִידִים.

זֶה נָכוֹן, נָכוֹן מְאֹד. אֲנִי אֲפִלּוּ מִתְפַּלֵּא אֵיךְ הִגַּעְתֶּם לִתְשׁוּבָה זוֹ כָּל כָּךְ מַהֵר. כִּי אֲנִי, בִּשְׁנוֹת חַיַּי (חָמֵשׁ עֲשָׂרוֹת שֶׁל שָׁנִים), רָאִיתִי זֹאת וְנוֹכַחְתִּי בַּאֲמִתּוּתָם – אֲבָל תָּמִיד לֹא חָדַלְתִּי לְהִתְפַּלֵּא לָעֻבְדָּה הַזֹּאת. תָּמִיד אֲנִי מֻקְסָם לְמַרְאֵה אֲנָשִׁים שֶׁפִּתְאֹם מוֹכִיחִים עַצְמָם מֻכְשָׁרִים לְתַפְקִידִים שֶׁקֹּדֶם לֹא נִתְנַסּוּ בָּהֶם – וְהִנֵּה הֵם בֶּאֱמֶת עוֹמְדִים בְּתַפְקִידָם וּמְבִיאִים בְּרָכָה לַצִּבּוּר.

לָמָּה אַרְחִיק לֶכֶת בְּחִפּוּשׂ דֻּגְמָאוֹת? אִם מִזְדַּמְּנִים חֲבֵרִים אֲחָדִים יַחַד לְשֵׁם מַעֲשֶׂה מְשֻׁתָּף אוֹ בִּלּוּי זְמַן, תָּמִיד נִמְצָא אֶחָד שֶׁהוּא לֵץ, אֶחָד שֶׁהוּא חָרִיף וְאֶחָד שֶׁהוּא שַׁתְקָן. אוֹתָם הַחֲבֵרִים כְּשֶׁהֵם בְּתַעֲרֹבֶת אַחֶרֶת – חֲלֻקַּת הַתַּפְקִּידִים אֵינָהּ מִתְחַלֶּקֶת דַּוְקָא כְּמִקֹּדֶם – הַלֵּץ אֵינוֹ לֵץ מֻשְׁבָּע, הֶחָרִיף חָדֵל לִהְיוֹת פִּקֵּחַ וְהַשַּׁתְקָן “יוֹצֵא לִהְיוֹת” אִישׁ מַרְבֶּה שִׂיחָה. כָּל חֶבְרָה יוֹצֶרֶת מֵעֵין חֲלֻקַּת תַּפְקִידִים.


וְעַכְשָׁו דֻּגְמָה קְרוֹבָה לָנוּ וּלְסִפּוּרֵנוּ. הַמֶּמְשָׁלָה הַתֻּרְכִּית הוֹצִיאָה צַו לְפַנּוֹת אֶת הָעִיר, וְהַיִּשׁוּב דַּל, אֵינוֹ מְאֻרְגָּן, אֵינוֹ אָחִיד בַּאֲנָשָׁיו וּבְמִנְהָגָיו. וְהִנֵּה תַּחַת הֶכְרֵחַ הַחַיִּים, מִתְאַרְגֵּן וַעַד צִבּוּרִי שֶׁעוֹשֶׂה אֶת מֵיטַב הַמַּאֲמַּצִים לְהַמְעָטַת הָאָסוֹן כְּכָל הָאֶפְשָׁר. וְהָאֲנָשִׁים לֹא רָאוּ מִלְחָמוֹת בְּחַיֵּיהֶם, וְלֹא יָדְעוּ מַה הֵן פְּקֻדּוֹת צְבָאִיּוֹת וּמַשְׁמְעוּתָן.


 

אֲנִי מַצִּיג אֶת שִׁין

וְעוֹד דֻּגְמָה: פְּקֻדַּת הַגֵּרוּשׁ יָצְאָה לַפֹּעַל בְּכָל אַכְזְרִיּוּתָהּ. הַמֶּמְשָׁלָה נָתְנָה רְשׁוּת לַשְּׁכוּנָה לְהַפְקִיד מִתּוֹכָהּ תְּרֵיסַר צְעִירִים, שֶׁיִּשְׁמְרוּ עַל הָעִיר הָרֵיקָה. צָרִיךְ שֶׁיִּמָּצֵא אָדָם צָעִיר בַּעַל מֶרֶץ, נָבוֹן. נִמְצָא וְקָם אָדָם כָּזֶה, אֲשֶׁר יָצָא מִפֶּתַח בֵּית־דְּפוּס קָטָן שֶׁבְּיָפוֹ. לֹא גָבֹהַּ, לֹא רָחָב, לֹא שָׁמֵן. לֹא שְׁרִירִים וְלֹא חָזֶה – צָעִיר פָּשׁוּט, קְצָת רָזֶה, עִם שְׂפַמְפָם קָלוּשׁ מִזֶּה וּמִזֶּה – וְלֹא יוֹתֵר. עַתָּה כָּל הָעִיר נְתוּנָה לְיָדָיו; כָּל הַמַּשָּׂא וּמַתָּן עִם הַמֶּמְשָׁלָה – עַל כְּתֵפָיו. צָרִיךְ זְהִירוּת, צָרִיךְ חָכְמָה וְצָרִיךְ רוּחַ חֲזָקָה. נִמְצָא שֶׂכָּל זֶה הָיָה מְקֻפָּל בְּתוֹךְ אוֹתוֹ צָעִיר, שִׁין שְׁמוֹ. הִכַּרְתִּי אֶת אֶחָיו, הִכַּרְתִּי אֶת אָבִיו – אִישׁ מֵהֶם לֹא הָיָה בַּ“קַּו” שֶׁלּוֹ. אֵיךְ יָצָא הוּא מִבֵּינֵיהֶם?

רָאִיתִי אוֹתוֹ דוֹבֵר עִם חֲבֵרָיו לִשְׁמִירָה. אֵיזוֹ רוּחַ חֲבֵרִית טוֹבָה יָדַע לְהַשְׁלִיט סְבִיבוֹ! וְזֹאת – מִבְּלִי לְהַשְׁמִיט אֶת הַמִּשְׁמַעַת הַחֲרִיפָה מִיָּדוֹ. רָאִיתִי אוֹתוֹ דוֹבֵר עִם קְצִינֵי הַמֶּמְשָׁלָה; כַּמָּה הָיָה זָהִיר בִּדְבָרָיו! יוֹדֵעַ מַה לְּהַגִּיד וּמַה לְּהַעֲלִים. יֵשׁ שֶׁמִּצְחוֹ חָלָק וְתָמִים – וְיֵשׁ שֶׁהוּא פִּקֵחַ וּמְהִיר־הַחְלָטָה.

רָאִיתִי אוֹתוֹ בִּשְׁמִירָה בַּלֵּילוֹת. בְּאֵיזֶה בִּטָחוֹן וְאַחֲרָיוּת הָיָה מִסְתּוֹבֵב בַּסִּמְטָאוֹת הָאֲפֵלוֹת, אֲשֶׁר שׁוֹדְדִים וְגַנָּבִים מִסְתַּתְּרִים בְּפִנּוֹתֵיהֶן, וְעֵינָיו – רַק עַתָּה גִּלִּיתִי שֶׁיֵּשׁ לָהֶן בָּרָק קָשֶׁה וְאָפוֹר – עַזּוֹת וְיוֹדְעוֹת מַה לִּפְנֵיהֶן. וְכִי כָּל הַסְּגֻלּוֹת הָאֵלֶּה בָּאוּ לִידֵי גִּלּוּי כְּשֶׁעָבַד בְּאַפְלוּלִית הַחֲנוּת, שֶׁהָיְתָה גַּם בֵּית־הַדְּפוּס שֶׁבִּרְחוֹב יָפוֹ?

אַךְ הַחַיִּים גִּלּוּ אוֹתוֹ, הָיוּ צְרִיכִים לוֹ, וְהֶעֱמִידוּ אוֹתוֹ בְּתַפְקִידוֹ – וְכָל הַסְּגֻלּוֹת הַנִּדְרָשׁוֹת קָמוּ לוֹ, וּלְשִׂמְחָתֵנוּ וַדַּאי יַעַמְדוּ לְכָל חַיָּיו.


 

צוֹעֲדִים בַּלַּיְלָה

כְּשֶׁדָּפַקְתִּי עַל דַּלְתּוֹ שֶׁל שִׁין, הוּא נִרְדַּם כְּבָר. הִתְעוֹרֵר מִנְּקִישׁוֹתַי.

– תֵּכֶף! – הֶעֱלָה גַּפְרוּר וְהִדְלִיק נֵר.

הֵד צְעָדֵינוּ עַל הַמִּדְרָכוֹת הָיָה צָלוּל. הַשְּׁכוּנָה כְּבָר הָיְתָה שְׁקוּעָה בְּשֵׁנָה. הַבָּתִּים הַקְּטַנִּים כִּמְעַט שֶׁנִּמְחוּ בְּתוֹךְ הָאֲפֵלָה וְכוֹכָבִים גְּדוֹלִים (כָּאֵלֶּה הֵם תָּמִיד בְּתֵל־אָבִיב), נוֹצְצוּ בִּדְמָמָה חֲדָשָׁה וּבְבָרָק חָדָשׁ, כְּאִלּוּ זֶה עַתָּה מֹרְקוּ. יָדַעְתִּי: כָּל צַעַד שֶׁאָנוּ קְרֵבִים יוֹתֵר אֶל בֵּית־הַחוֹלִים מְקָרֵב אוֹתִי יוֹתֵר לְסוֹף תַּפְקִידִי. הַפֶּתֶק כְּבָר אֵינוֹ בְּכִיסִי; מָסַרְתִּי אוֹתוֹ לְמִי שֶׁהָיָה מְיֹעָד וַאֲנִי אֶחֱזֹר לִהְיוֹת נַחוּם הַקּוֹדֵם וְלֹא אֶהְיֶה נָתוּן תַּחַת שׁוֹט־הַחֲשָׁשׁ, שֶׁמָּא אֵינֶנִּי מְמַלֵּא אֶת הַחוֹבָה כַּיָּאוּת.

לָכֵן גַּם רָאִיתִי אֶת עוֹלָמִי הַפְּרָטִי חוֹזֵר לִהְיוֹת כְּמִקֹּדֶם. וְהַכּוֹכָבִים שֶׁיָּדַעְתִּי אֶת מְקוֹמוֹתֵיהֶם שֶׁל כַּמָּה מֵהֶם לְפִי תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה, הִבְרִיקוּ אֵלַי בִּידִידוּת נוֹשָׁנָה.

רַגְלֵינוּ הָלְמוּ בְּבִטָּחוֹן וּבְקֶצֶב עַל הַמִּדְרָכוֹת, אוֹתָן מִדְרָכוֹת שֶׁהָיִינוּ מְמַהֲרִים לַחֲלֹף עָלֵיהֶן בַּלֵּילוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְפְּשׂוּ אוֹתָנוּ הַשּׁוֹמְרִים (הַהֲלִיכָה בַּלַּיְלָה אֲסוּרָה הָיְתָה).


ג41.png

צִיּוּר זֶה מְכֻוָּן לַפֶּרֶק “צוֹעֲדִים בַּלַּיְלָה”.

נִרְאֶה שֶׁאֲנִי מְצַיֵר בָּזֶה בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה אֶת בִּנְיַן

הַגִּימְנַסְיָה “הֶרְצְלִיָּה”, הַנִצָּב מוּל רְחוֹב הֶרְצֶל,

בְּתֵל־אָבִיב. אוֹמְרִים שֶׁעוֹמְדִים לְהָרְסוֹ. אֶת עֲצֵי הַשִּׁקְמָה

הָעַתִּיקִים, שֶׁנִּצְּבוּ זֶה דּוֹרוֹת לְיַד בֵּית “הַבִּימָה”,

עָקְרוּ לִפְנֵי שְׁבוּעַיִם וְעַתָּה נוֹתְרוּ רַק שְׁלשָׁה.

לָּמה גּוֹזְרִים כְּלָיָּה עַל סִמָּנֵי־הֶעָבָר שֶׁל הָעִיר. הַאִם אִכְפַּת לָכֶם הַדָּבָר? גַּם לִי אִכְפַּת.


לֹא יָדַעְתִּי; לֹא יָדַעְתִּי כִּי לְמַרְאֵה עֲשֶׂרֶת הַבָּתִּים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהָלְכוּ וְנִבְנוּ בֵּין גִּבְעוֹת־הַחוֹל הָאֵלֶּה, מַתְחִילָה לְעֵינַי פְּעֻלָּה שֶׁהָלְכָה וְהִתְמַשְׁכָה כְּמִין מַנְגָּנוֹן שֶׁל גַּלְגַּלִים, שֶׁהָאֶחָד מַפְעִיל אֶת מִשְׁנֵהוּ. בֵּין הַבָּתִּים נִמְתְּחוּ מִדְרָכוֹת; בֵּין הַמִּדְרָכוֹת נִכְבַּשׁ הַכְּבִישׁ. הַכְּבִישִׁים עָשׂוּ שְׁכוּנָה – וְהַקַּו הָלַךְ וְהִתְמַשֵּׁךְ עַד לְמִשְׁטָר שֶׁל חַיִּים צִבּוּרִיִּים, מִנְהָגִים, חוֹבוֹת וְחֻקִּים. הַקַּו הַזֶּה עָלָה עַד שֶׁהַמָּקוֹם הַזֶּה וְהָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הִשִּׂיגוּ אֶת זְכוּתָם לְחַיִּים עַצְמָאִיִּים, עַד כְּדֵי הַכָּרָה עַל־יְדֵי אֻמּוֹת־הָעוֹלָם.

בֵּין אִם הָיְתָה אֱמוּנָה בְּהַצְהָרַת בַּלְפוּר וּבֵין אִם הָיוּ פִּקְפּוּקִים בְּמַמָּשׁוּתָהּ הַמַּעֲשִׂית – הָיְתָה הָרְוָחָה. הַמִלְחָמָה עוֹד לֹא נִגְמְרָה, אַךְ הִרְגַּשְׁנוּ בַּכֹּל שֶׁהָעוֹלָם הוֹלֵךְ וּמִתְרַחֵב לְפָנֵינוּ. “גָּבְהוֹ שְׁמֵי הַשָּׁמַיִם, מֶרְחָבִים חֲדָשִׁים נָגֹלּוּ”. לֹא רַק אֲנִי רָאִיתִי בָּרָק רַעֲנָן בַּכּוֹכָבִים שֶׁמֵּעָלֵינוּ.

גַּם עַל עַצְמִי וְעַל גּוֹרָלִי חָשַׁבְתִּי. תִּגָּמֵר הַמִּלְחָמָה וְאוּכַל לְהִתְמַסֵּר בִּרְצִינוּת לְצִיוּר. אֶחְדַּל לְגַדֵּשׁ אֶת עַצְמִי בִּתְמוּנוֹת שֶׁאֲנִי רוֹאֶה וְלֹא מְצַיֵּר. אֶזְכֶּה לְבַקֵּר בְּמוּזֵיאוֹנִים וְאוּכַל לִרְאוֹת בְּמוֹ עֵינַי, מִקָּרוֹב, עַד כְּדֵי נְגִיעָה, תְּמוּנוֹת שֶׁל רֶמְבְּרַנְדְט וּרְפָאֵל.

לָמָּה אֲכַסֶּה? גַּם מִשּׁוּם כָּךְ הָיָה קוֹל צְעָדֵינוּ עַל הַמִּדְרָכוֹת, בְּדַרְכֵּנוּ לְבֵית־הַחוֹלִים, כָּל כָּךְ צָלוּל לְאָזְנַי.

בַּיִת אֶחָד קָרַץ אֵלַי בִּידִידוּת בְּעֵינָיו הַסּוּמוֹת. הָיָה זֶה בֵּיתֵינוּ שֶׁעָבַרְנוּ עַל פָּנָיו. לֹא הָיָה לִי עוֹד סִפֵּק לְהוֹרִיד מֵעַל הַתְּרִיסִים אֶת הַקְּרָשִׁים. הָיִיתִי רוֹצֶה לְהַקְשִׁיב רֶגַע, אוּלַי אֶשְׁמַע מִתּוֹכוֹ אֶת קוֹל נַעֲלֵי־הַבַּיִת שֶׁל סַבְתָּא.

שָׁאַלְתִּי אֶת שִׁין:

– מָה אַתָּה יוֹדֵעַ עַל הַצְהָרַת־בַּלְפוּר? הַאֻמְנָם הֵם נוֹתְנִים וַאֲנַחְנוּ לוֹקְחִים – כָּךְ פָּשׁוּט?

– אֶרֶץ לֹא נוֹתְנִים וְלֹא מְקַבְּלִים; אֲפִלּוּ אֶרֶץ יְעוּדָה מִפִּי הָאֱלֹהִים, הָיָה צָרִיךְ לִכְבּשׁ אוֹתָהּ בְּמִלְחָמוֹת. כָּךְ עָשׂוּ יְהוֹשֻׂעַ, דָּוִד וּשְׁלֹמֹה. וְאִם לֹא נִלָּחֵם לְמַעֲנָהּ גַּם אֲנַחְנוּ, אֲפִלּוּ כַּעֲבֹר עֶשְׁרִים וְחָמֵשׁ שָׁנִים לְאַחַר הַהַצְהָרָה – לֹא תִּהְיֶה הָאָרֶץ שֶׁלָּנוּ. הַצְהָרָה מְעֻרְפֶּלֶת עֲדַיִן אֵינָהּ שִׁיבַת־צִיּוֹן וּמְדִינָה.

– וּמָ… מָתַי תְּשֻׁחְרַר פֶּתַח־תִּקְוָה?

– לֹא בִּמְהֵרָה. אָמְנָם, פֶּתַח־תִּקְוָה אֵינָהּ מוּגַנָּה עַל–יְדֵי הַתֻּרְכִּים; אַךְ הַבְּרִיטִים מִתְכּוֹנְנִים, כַּנִּרְאֶה לַהַתְקָפָה רַבָּתִי וְאֵינָם מְעֻנְיָנִים בַּאֲבֵדוֹת בַּאֲנָשִׁים לְשֵׁם הַ“כִּבּוּשׁ הַקָּטָן” שֶׁל פֶּתַח־תִּקְוָה. אֲפִלּוּ שֶׁהֵם יוֹדְעִים כִּי שָׁם נִמְצָאִים רֹב גּוֹלֵי תֵּל־אָבִיב וְהֵם בְּסֵבֶל גָּדוֹל. כְּדֵי לְהָגֵן עַל הַיִּשּׁוּב אָנוּ נֶעֱזָבִים, בּוֹדְדִים לְנַפְשֵׁנוּ. וְלָנוּ אֵין מַכְשִׁירִים, וְלֹא אֲנָשִׁים, שֶׁבְּעֶזְרָתָם נוּכַל כָּעֵת לַעֲשׂוֹת בִּשְׁבִיל עַצְמֵנוּ. אֲנַחְנוּ רַק טִפָּה. תָּאֵר לְךָ טִפַּת־מַיִם – עַל הַחוֹל הַזֶּה. מָה אַתָּה חוֹשֵׁב? אֲנַחְנוּ רַק בַּהַתְחָלָה.


ג43.png

 

יוֹמָן אִישִׁי בִּרְשׁוּת הָרַבִּים

עַתָּה נִתְבָּרֵר לִי סוֹדוֹ שֶׁל רְחוֹב הֶרְצְל (אֲנַחְנוּ עָבַרְנוּ בּוֹ, אוֹתוֹ לַיְלָה, לְכָל אָרְכּוֹ): אֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ עוֹבְרִים אֶת רְחוֹב הֶרְצְל בַּלַּיְלָה, הָיוּ שׁוֹקְעִים בְּמַחֲשָׁבוֹת שֶׁל עֲשִׂיַּת חֶשְׁבּוֹן־נֶפֶשׁ. הָרְחוֹב לֹא הָיָה קָצָר מִדַּי כְּדֵי שֶׁלֹּא יַסְפִּיק לְהִתְרַכֵּז; וְהוּא לֹא הָיָה אָרֹךְ מִדַּי, כְּדֵי לְהַטִּיל שִׁעֲמוּם. אֵיךְ לְהַגִּיד? – תֵּל־אָבִיב הָיְתָה בְּדִיּוּק בַּגֹּדֶל הַדָּרוּשׁ כְּדֵי לְהַנְבִּיט בַּלְּבָבוֹת מַחֲשָׁבוֹת וַעֲשִׂיַּת סִכּוּמִים. נִדְמֶה לִי שֶׁזֶּהוּ סוֹדָם שֶׁל רְחוֹבוֹת תֵּל־אָבִיב עוֹד הַיּוֹם. כְּשֶׁפּוֹסְעִים בָּהֶם (וְלֹא כֻּלָּם יָפִים וְלֹא כֻּלָּם מְעַנְיְנִים) בַּלַּיְלָה, מִתְפָּרְשִׂים לִפְנֵי כָּל אָדָם יְרִיעוֹת־מַחֲשָׁבָה שֶׁלּוֹ.

מִין יוֹמָן אִישִׁי שֶׁנִּמְצָא בִּרְשׁוּת־הָרַבִּים. עַכְשָׁו כְּבָר תָּבִינוּ אֵיךְ אֶפְשָׁר לֶאֱהֹב אֶת תֵּל־אָבִיב לַמְרוֹת שֶּׁהִיא גַם – – לֹא יָפָה?

כְּשֶׁנִּכְנַס שִׁין לְחַדְרָהּ שֶׁל מַסְעוּדָה בִּקֵּשׁ שֶׁנַּשְׁאִיר אוֹתוֹ וְאֶת הַבָּחוּר לְשִׂיחָה שֶׁלֹּא בְּנָכְחוּתֵנוּ.


ג44.png

 

שָׁעוֹן בְּלִבָּהּ שֶׁל מַסְעוּדָה

– זֶה הַכְּאֵב־רֹאשׁ. סִדְרֵי בֵּית־הַחוֹלִים אֵינָם סְדָרִים! הַחֶדֶר שֶׁלִּי כְּמוֹ פְּרִימוּס! לֹא רוֹצָה יוֹתֵר! תִּקְחוּ אֶת הַכְּאֵב־רֹאשׁ. וָלֹא – אָרִים אֶת הַקַּבְקַב שֶׁלִּי וְאֶזְרֹק אוֹתוֹ בְּכָל אֶחָד מִכֶּם. יַאלְלָה! הַדּוֹקְטוֹר רוֹצֶה שֶׁאֶעֱשֶׂה חִטּוּי בְּכָל הַחֲדָרִים. גָּמַרְנוּ! קַח אֶת תִּיק־הַמַּכְשִׁירִים שֶׁלְּךָ, וְלֵךְ!

מִי הַמְּדַבֵּר כָּךְ? – מַסְעוּדָה! זֶה הָיָה לְמָחֳרַת אוֹתוֹ לַיְלָה.

– בֹּקֶר טוֹב, מַסְעוּדָה!

– לֹא בֹּקֶר טוֹב וְלֹא מַסְעוּדָה. קְחוּ אֶת הַכְּאֵב־רֹאשׁ!

– וּמִי הַכְּאֵב־רֹאשׁ?

– זֶה הַבָּחוּר מִן הַגַּזּוֹז. לֹא נִשְׁאֲרָה בּוֹ אַף חֲתִיכָה מִן הַגַּזּוֹז. אוֹ שֶׁיִּשְׁכַּב בַּמִּטָּה כְּמוֹ כֻּלָּם – אוֹ שֶׁיֵּלֵךְ. לִי יֵשׁ מִמֶּנּוּ מֵעַל הָרֹאשׁ! – אָמְרָה וְהֶרְאֲתָה כַּמָּה יֵשׁ לָהּ “מֵעַל הָרֹאשׁ”.

– מַה יֵּשׁ, מַסְעוּדָה, נִמְאַסְתִּי עָלַיִךְ?

הַגִּידִי מַסְעוּדָה. אֱמֶת שֶׁזָּרַקְתְּ קַבְקַב בְּקָצִין תֻּרְכִּי וְאָז קָרְאוּ לָךְ “מַסְעוּדָה זַאבֶּט” (קָצִין)? נָכוֹן שֶׁזָּרַקְתְּ קַבְקַב בְּחָסִיד אֶחָד שֶׁבָּא לִבְדֹּק אִם דּוֹלֵק הַפְּרִימוּס בְּשַׁבָּת – וְאָז קָרְאוּ לָךְ “מַסְעוּדָה הָרַבָּנִית”? וְיַצִּיב שֶׁזָּרַקְתָּ קַבְקַב בְּאוֹסְטְרָלִי אֶחָד שֶׁבָּא בַּלַּיְלָה לְבָקֵּשׁ פֹּה יַיִן וְקָרְאוּ לָךְ “מַסְעוּדָה דַרְלִינְג”

(יַקִּירָה)?

– הַנָּכוֹן הוּא שֶׁאֲנִי זוֹרֶקֶת קַבְקַב בְּרֹאשְׁךָ וּמֵרֹב כֹּחַ שְׁנֵיהֶם יִשָּׁאֲרוּ תְּלוּיִים פֹּה עַל הַקִּיר מוּל הָעֵינַיִם שֶׁלְךָ! וְאַל תַּזְכִּיר לִי שׁוּם דָּבָר, וְלֹא אֲבַטִּיחִים, וְלֹא כְּלוּם! יַאלְלָה! – אָמְרָה וְהֵרִימָה קַבְקַב. אָז קָרָא הַבָּחוּר.

– מַסְעוּדָה, אִם תַּשְׁלִיכִי בִּי יִקְרְאוּ לָךְ: “מַסְעוּדָה גַּזּוֹז”!

– אָז לֵךְ לְךָ!

לֹא הוֹעִיל אֲפִלּוּ הַמַּזְכִּיר. כְּשֶׁמַּסְעוּדָה מַחְלִיטָה מַשֶּׁהוּ, אֲפִלּוּ הָרוֹפֵא מְפַשֵּׂק שְׁתֵּי יָדַיִם – וּמֵנִיעַ בַּמִּשְׁקָפַיִם. מַסְעוּדָה אֵינָהּ מַבִּיטָה אֵיךְ הוּא עוֹשֶׂה תְּנוּעָה זוֹ. הִיא יוֹדַעַת שֶׁהִיא צוֹדֶקֶת. נִצַּלְנוּ רֶגַע שֶׁל קֹרַת־רוּח שֶּׁהָיְתָה לַמַּסְעוּדָה וּבִקַּשְׁנוּ שֶׁתַּסְבִּיר לָנוּ: אֵיךְ הִיא יוֹדַעַת שֶׁהִיא צוֹדֶקֶת?

– יֵשׁ לִי מִין שָׁעוֹן בְּלִבִּי – הֵשִׁיבָה לָנוּ בִּשְׂחוֹק, – וְהוּא מַרְאֶה לִי מָתַי אֲנִי צוֹדֶקֶת. וְאָז אֲנִי אוֹמֶרֶת וְעוֹשָׂה וְכֻלָּם מַסְכִּימִים. וָלֹא – בְּחַיַּי, אֲנִי מוֹרִידָה מֵעָלַי אֶת הַסִּנָּר הַלָּבָן וְהוֹלֶכֶת הַבַּיְתָה. הִנֵּה שָׁם, עַל הַמַּסְמֵר, הַהוּא, אֲנִי תוֹלָה אֶת הַסִּנָּר.

– אֵיזֶה שָׁעוֹן זֶה?

– לֹא שָׁעוֹן, כְּמוֹ שָׁעוֹן, בַּלֵּב! הוּא הוֹלֵךְ; הוֹלֵךְ־הוֹלֵךְ… פִּתְאֹם – תִּיק! – דָּפַק לִי, לֹא מִן הַלֵּב בְּאֶמְצַע כִּי אִם מִן הַצַּד. זֶה סִימָן שֶׁלֹּא בְּסֵדֶר! לֹא בְּסֵדֶר – אָז אֲנִי כְּמוֹ קִיר! כְּמוֹ אֲוִיר! אֶפְשָׁר לָקַחַת אֲוִיר בַּיָּד? כְּמוֹ מִגְדָּל! – יְכוֹלִים לִכְפֹּף מִגְדָּל? לֹא – וְדַי! אֲבָל אִם בְּסֵדֶר – אָז כָּל הַלֵּב שֶׁלִּי הוֹלֵךְ אַחֲרָיו. כְּמוֹ קֻפְסָה עִם גַּפְרוּרִים: כָּל גַּפְרוּר שֶׁאַתָּה מְשַׁפְשֵׁף – נִדְלָק. כָּךְ כָּל הַקֻּפְסָה. כָּל פַּעַם בְּאוֹתָהּ הָאֵשׁ, אוֹתוֹ הַחֵן; שָׁוִים זֶה לָזֶה כְּמוֹ נֵרוֹת־הַחֲנֻכִּיָּה. הַטּוֹב שֶׁלִּי כְּמוֹ מַיִם מִן הַיָּם. הַרְבֵּה! הָרַע שֶׁלִּי – כְּמוֹ קִיר־בַּרְזֶל, לֹא תּוּכַל לְהַכְנִיס בּוֹ אֲפִלּוּ מַסְמֵר. אֲנִי אוֹ כָּךְ – אוֹ לֹא כָּךְ.


ג46.png

 

מִי יַעֲבִיר אֶת הַתִּיק?

לָמָּה אַרְבֶּה בְּדִבּוּרִים? הַבָּחוּר יָצָא מִבֵּית־הַחוֹלִים. לְמַסְעוּדָה דָּפַק הַשָּׁעוֹן מִן הַצַּד.

לְמַעֲשֶׂה, נִצְרַךְ הַבָּחוּר רַק לְהַחֲלָפַת תַּחְבּשֶׁת כָּל יוֹמַיִם. הַבָּחוּר עָבַר, אֵפוֹא, לַ“פֶּנְסְיוֹן”. בְּחֶדֶר צְדָדִי בַּפֶּנְסְיוֹן הָיוּ הִתְיַעֲצֻיּוֹת קְדַחְתָּנִיּוֹת: אֵיךְ לְהַעֲבִיר אֶת הַתִּיק לְפֶתַח־תִּקְוָה? הַאִם לעֲשׂוֹת זֹאת בִּידִיעַת הַבְּרִיטִים אוֹ שֶׁלֹּא בִּידִיעָתָם? וּמִי יַעֲבֹר אֶת הַגְּבוּל הַתֻּרְכִּי? אֵינִי רוֹצֶה לְהַעֲלוֹת חֲשִׁיבוּת עַל עַצְמִי וּלְסַפֵּר שֶׁגַּם אוֹתִי שִׁתְּפוּ בַּדִּיּוּנִים. אַךְ מִשּׁוּם כָּךְ לֹא פָּסְקָה סַקְרָנוּתִי לָדַעַת סוֹף מַעֲשֶׂה.

שִׁין הִצִּיעַ כִּי שְׁלשָׁה צְעִירִים יַעַבְרוּ אֶת הַגְּבוּל, מֵאוֹתָם שֶׁהָיוּ שׁוֹמְרֵי הַשְּׁכוּנָה, וְקָרָא בִּשְׁמוֹתֵיהֶם.

– אֲנִי מֵחֻיָּב לָשּׁוּב – הֵשִׁיב עַל זֹאת הַבָּחוּר.

– אָנוּ צְרִיכִים פֹּה כָּעֵת בַּחוּרִים מִן הַמִּין שֶׁלְךָ. אַתָּה – יֵשׁ לִסְמֹךְ עָלֶיךָ.

– מִן הַמִּין שֶׁלִּי יֵשׁ כְּמוֹ זְבוּבִים. –

וּלְיֶתֶר תֹּקֶף הוֹסִיף וְהִסְבִּיר: – בֶּן־דּוֹד שֶׁלִּי הוֹלֵךְ לָמוּת – וַאֲנִי הַיָּחִיד שֶׁיָּכוֹל לִדְאֹג לָאִשְׁתּוֹ וְלַחֲמֵשֶׁת הַיְּלָדוֹת שֶׁיֵּשׁ לָהּ. אֲנִי מִצְטַעֵר – אֵינִי יָכוֹל לְהִשְׁתַּמֵּט מִלַּעֲזֹר לַמִּשְׁפָּחָה.

שִׁין קִבֵּל אֶת דְבָרָיו כְּמוֹ שֶׁהֵם, וְהֶחְלִיט כִּי הַבָּחוּר יִהְיֶה הָאִישׁ שֶׁיִּשָּׂא אֶת הַתִּיק.

הַרְבֵּה זְמַן פָּנוּי נִתְגַּלָּה לְפָנַי וְהִשְׁתַּטַּח לְמוּלִי, כְּמוֹ מִגְרָשׁ גָּדוֹל וְרֵיק. אָז נִתְפַּנֵּיתִי לָעִנְיָנִים שֶׁלִּי: הוֹרַדְתִּי אֶת הַקְּרָשִׁים מֵעַל חַלּוֹנוֹת הַבַּיִת שֶׁלָּנוּ, אִוְרַרְתִּי כָּל שֶׁיֵּשׁ לְאַוְרֵר, שָׁטַפְתִּי אֶת הָרְצָפוֹת. אֵיזוֹ מַנְגִּינָה שְׂמֵחָה שָׁרַקְתִּי אוֹתָהּ שָׁעָה! עָשִׂיתִי עַצְמִי כְּאִלּוּ אֲנִי עוֹמֵד לְקַבֵּל אֶת בְּנֵי מִשְׁפַּחְתֵּנוּ עוֹד הַיּוֹם אוֹ מָחָר. וְעוֹד נִשְׁאַר לִי פְּנַאי רַב לְהִצְטָרֵף אֶל חֶבְרַת גַּן גַּנִּין וְאֶל שְׁנֵי הָאַחִים הַבֶּלְגִּים (מִסְ' 1 וּמִסְ' 2), בִּזְכוּתָם הִכַּרְתִּי הַרְבֵּה אוֹסְטְרָלִים וּבִלִּינוּ בְּחֶבְרָתָם.


 

הַלַּיְלָה הָאַחֲרוֹן

עֶרֶב אֶחָד נִזְדַּמְּנָה הַחֶבְרָה יַחַד בְּבֵיתֵנוּ. יָדַעְתִּי שֶׁבְּסוֹף אוֹתָה פְּגִישָׁה בַּחֲצוֹת לַיְלָה, נִפָּרֵד מֵעַל הַבָּחוּר. הוּא וְעוֹד שְׁנַיִם יֵצְאוּ לְדַרְכָּם עִם הַתִּיק “כִּכְלוֹת כָּל הַקִּצִּים” לְפֶתַח־תִּקְוָה.

יָדַעְתִּי כִּי הֵם יֵלְכוּ זֶה אַחֲרֵי זֶה, מְרֻחָקִים אִישׁ מֵרֵעהוּ, וְהַבָּחוּר בָּאֶמְצַע. הֵם יְשַׁמְּשׁוּ מֵעֵין עֶמְדוֹת־תַּצְפִּית לְפָנָיו וְאַחֲרָיו. הַתִּיק יֻנַּח בְּתוֹךְ שַׂק פָּשׁוּט, עִם כַּמָּה בְּגָדִים עָלָיו.

הַקּשִׁי הָעוֹמֵד בִּפְנֵיהֶם אֵינוֹ רַק לַעֲבֹר בְּשָׁלוֹם אֶת הַחֲזִית הַתֻּרְכִּית, כִּי אִם הַחֲשָׁשׁוֹת שֶׁיִּתָּפְשׂוּ עַל יְדֵי הַמִּשְׁטָרָה הַצְּבָאִית הַבְּרִיטִית מִצַּד זֶה. לָכֵן נָתְנוּ בִּידֵיהֶם תְּעוּדוֹת הַמְּעִידוֹת שֶׁהֵם פּוֹעֲלִים, שֶׁהֻטַּל עֲלֵיהֶם לִבְדֹּק אֶת הַפַּרְדֵּסִים הַמְרֻחָקִים.

אֵינִי רוֹצֶה לְכַסּוֹת כִּי הָיִיתִי נִרְגָּשׁ. שָׁאַלְתִּי אֶת עַצְמִי כַּמָּה פַּעֲמַיִם אִם הָיִיתִי מוּכָן לְקַבֵּל עַל עַצְמִי לַעֲבֹר שׁוּב אוֹתָה דֶּרֶך שֶׁעָבַרְנוּ בְּבוֹאֵנוּ הֵנָּה, וּבָחַרְתִּי שֶׁלֹּא לַעֲנוֹת עַל שְׁאֵלָה זוֹ.

הַבָּחוּר הָיָה שָׁקֵט, כָּרָגִיל. אַגַּב, שֶׁלֹּא כְּדַרְכּוֹ בִּיחִידוּת, לֹא הָיָה בַּחֶבְרָה אִישׁ־שִׂיחָה. הָיָה מְחַיֵּךְ בְּעֵינָיו בִּלְבַד וְלֹא נִכְנַס בְּדִבְרֵי זוּלָתוֹ. לֹא הָיָה נִמְרָץ בְּדִבּוּרָיו וּבְמַעֲשָׂיו; כַּמָּה פְּעָמִים הִדְגִּישׁ לְפָנֵינוּ שֶׁהוּא “בָּחוּר מִמּוֹשָׁבָה”. לֹא הִבְרִיק, לֹא הִצְחִיק, וְהַכֹּל נִרְאָה לִי עַל יָדוֹ, אוֹ דַרְכּוֹ, פָּשׁוּט וְלֹא מֻרְכָּב.

גַּם הוּא נָבוֹךְ מִכָּל הָעשֶׁר וְרִבּוּי הַמִּסְפָּרִים שֶׁל כָּל דָּבָר שֶׁרָאָה בַּצָּבָא הַבְּרִיטִי. אַךְ כָּל שֶׁאָמַר לְמַרְאֵיהֶם הָיָה: – “אוּהַ!”

הָיָה מוֹנֵעַ עַצְמוֹ מִלְּדַבֵּר בְּעִנְיָנִים חֲשׁוּבִים, וְלֹא קָבַע דֵּעוֹת וְנִחוּשִׁים עַל הֶעָתִיד. הָיָה מְדַבֵּר עַל הָעֲבוֹדָה בַּפַּרְדֵּסִים, עַל שְׁאֵלַת “הָעֲבוֹדָה הָעִבְרִית” (שֶּׁהָיְתָה יְקָרָה יוֹתֵר) וְ“עֲבוֹדָה עַרְבִית” (שֶׁהָיְתָה זוֹלָה יוֹתֵר, וְלָכֵן רֹב הַפַּרְדְּסָנִים “הֶחֱזִיקוּ” בָּהּ), וְעַל מִסְפַּר “הַצַּלָּחוֹת” שֶׁיֵּשׁ לְהַסְפִּיק בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם בַּעֲבוֹדָה יוֹמִית בַּפַּרְדֵּס אָמְנָם, הַפַּרְדֵּסִים עוֹמְדִים זְמַן רַב לְלֹא טִפּוּל וּלְלֹא הַשְׁקָאָה – אַךְ הוּא עֲדַיִן חַי עִמָּם.

מַה גָדְלָהּ שֶׁל תֵּל־אָבִיב, ומַה חַיֵּי הַכְּרַך שֶׁיֵּשׁ בָּהּ? אַךְ הַבָּחוּר נָהַג כְּאִלּוּ הוּא בֶּן־כְּפָר לְמוּלָהּ. הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁהָיָה שָׂמֵחַ לוּ נִתַּן לוֹ לָשׁוּב לַמַּסְלוּל הַקָּבוּעַ שֶׁלּוֹ, לָכֹף אֶת קוֹמָתוֹ עִם מַעְדֵּר בַּיָּד תַּחַת עַנְפֵי עֲצֵי הֶהָדָר וּלְהָצִיץ מִבֵּינֵיהֶם אִם מִתְמַלְּאוֹת הַגֻּמּוֹת מַיִם; לְקַבֵּל בְּיוֹם שִׁשִּׁי אֶת הַ“בִּישְׁלִיקִים” הַקְּצוּבִים וְלָשׁוּב לִפְנוֹת־עֶרֶב (בְּהַקְדָּמַת מָה) עִם הַסַּל הָרֵיק עַל זְרוֹעוֹ וְלִקְרֹא בִּשְׁעַת הַהֲלִיכָה אֶת גִּלְיוֹן “הַפּוֹעֵל הַצָּעִיר”, לְהֵעָצֵר רֶגַע לְהַבִּיט סְבִיבוֹ וּלְהַמְשִׁיךְ בְּדַרְכּוֹ.


 

מִתְגַּלֶּה עוֹד בֶּן־דּוֹד

אוֹתוֹ עֶרֶב, בְּהֶמְשֵׁךְ הַשִּׂיחָה, הֵבִיא הַבָּחוּר לְדֻגְמָה אֶת בֶּן־דּוֹדוֹ, שֶׁעָבַד בְּפַרְדְּסֵי פֶּתַח־תִּקְוָה. כֵּיוָן שֶׁהִתְחִיל בְּבֶן־דּוֹד – חָשַׁבְתִּי: הִנֵּה “יִהְיֶה לָנוּ עַלִּיז” וְתִתְבַּדַּח דַּעְתֵּנוּ, כְּפִי שֶׁעָשָׂה בְּסִפּוּרָיו הַקּוֹדְמִים עַל בְּנֵי־דוֹדָיו בְּדַרְכֵּנוּ לְתֵל־אָבִיב. אָמַרְתִּי:

– אֱמֹר נָא: כַּמָּה בְּנֵי־דוֹד יֵשׁ לְךָ?

– כַּמָּה שֶׁנָּחוּץ.

– אַתָּה מְאַמֵּץ לְךָ בְּנֵי־דוֹד כְּמִדַּת הַנְּחִיצוּת לְסַפֵּר סִפּוּרִים?

– יֵשׁ לִי הַרְבֵּה בְּנֵי־דוֹד, – עָנָה בִּרְצִינוּת וּבְפַשְׁטוּת, כְּשֶׁהוּא מְפַשֵּׂק כַּפּוֹת־יָדָיו, כְּאִלּוּ מַרְאֶה עָלֵינוּ שֶׁגַּם אָנוּ בְּתוֹכָם.


ג49.png

זֶהֶוּ צִיּוּר שֶׁל ‘צַלַּחַת’ שֶׁנֶּחְפְּרָה סְבִיב

עֵץ הָדָר. וּכְדֵי לְהָבִין פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל הַצִּיּוּר שֶׁלְאַחֲרָיו –

נָא לִקְרֹא בְּהֶמְשֵׁךְ הַסִּפּוּר.


לֹא יָדַעְתִּי אִם הִתְלוֹצֵץ אוֹ דִבֵּר לְפִי תֻּמּוֹ. עַל אַף אָפְיוֹ הַבָּרוּר וְהַפָּשׁוּט אֵינִי יָכוֹל לְהַגִּיד לְעַצְמִי שֶׁאֲנִי מַכִּירוֹ יָפֶה. אִם אוֹמְרִים “אָדָם תָּמִים” – עֲדַיִן אֵין זֶה סִימָן שֶׁהִגַּעְתָּ לַקַּרְקָעִית.

– אָז בֶּן־הַדּוֹד הַזֶּה, שֶׁהוּא לֹא שַׁיָּךְ

לַדּוֹד הַהוּא, אוֹ הַהוּא־הַהוּא, כִּי אִם אַחֵר: הוּא עָבַד בְּפַרְדֵּסֵי פֶּתַח־תִּקְוָה וּמֵת מִקַּדַּחַת צְהֻבָּה, הוּא הָיָה מַסְפִּיק לַעֲשׂוֹת “צַלָּחוֹת” יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר פּוֹעֵל עַרְבִי, לַמְרוֹת קוֹמָתוֹ הַקְּטַנָּה. עָבַד מַהֵר בְּמַעְדֵּר תַּחַת עֲצֵי־הֶהָדָר כְּאִלּוּ חָשׁ לְכַבּוֹת אֵשׁ. וּבְכָל זֹאת, הַפַּרְדְּסָנִים לֹא רָצוּ לָתֵת לוֹ עֲבוֹדָה. הֵם רִחֲמוּ עָלָיו כְּשֶׁרָאוּהוּ מִתְאַמֵּץ בָּעֲבוֹדָה. בַּעֲבוֹדָה עַרְבִית הַפַּרְדְּסָן מְקַמֵּץ כֶּסֶף, ואִם בִּגְלַל רַחֲמִים עַל יְהוּדִי אֶפְשָׁר גַּם לְקַמֵּץ כֶּסֶף – אָז זֶה כְּדַאי וְעוֹד אֵיךְ… מְרֹב עֶלְבּוֹנוֹת וּכְעָסִים הִתְחִיל בֶּן־דּוֹדִי לַחְשֹׁב, וּמֵרֹב מַחֲשָׁבוֹת מַגִּיעִים גַּם לְדֵעוֹת, וְגַם לְדִבּוּרִים. הוּא הָיָה מַרְבֶּה לְסַפֵּר לַפּוֹעֲלִים הָעַרְבִים עַל סוֹצִיאַלִיזְם, הָיָה מַסְבִּיר: הַכֹּל – צָרִיךְ לִהְיוֹת שַׁיָּךְ לְהַכֹּל. מַה לֹא בָּרוּר כָּאן?

אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַדַּאי שֶׁהַפַּרְדְּסָנִים לֹא נָתְנוּ לוֹ עוֹד עֲבוֹדָה. לֹא מֵרַחֲמִים. וְאַחַר כָּךְ הוּא מֵת, “כְּלָל”, מִקַּדַּחַת צְהֻבָּה. וּשְׁמַעְתֶּם עַל חַנָּה צִ’יזִ’יק? פּוֹעֶלֶת מִפֶּתַח־תִּקְוָה, הִיא לֹא תִּכָּנֵס בַּדֶּלֶת הַזֹּאת, וְגַם לֹא בְּזוֹ שֶׁמּוֹבִילָה לַמִּטְבָּח. עֵינַיִם וּבַת־צְחוֹק בִּלְחָיֶיהָ הַוְּרֻדּוֹת – הַלְוַאי שֶׁתִּהְיֶה לִי שָׁנָה כָּזֹאת! גַּם הִיא עָשְׂתָה “צַלָּחוֹת”.

פַּעַם הָלַכְתִּי עִם שַׁכְנֶס הַפַּרְדְּסָן אֶל פַּרְדֵּסוֹ, וְהִנֵּה רָאָה אֶת עִקְּבוֹת צְעָדָיו הַקְּטַנִּים שֶׁל בֶּן־דּוֹדִי בָּאֲדָמָה הַרְטֻבָּה. הֵם הָיוּ צְפוּפִים כְּמוֹ חֲרוּזִים, וּלְיָדָן רָאָה עִקְּבוֹת צְעָדִים שֶׁל רַגְלַיִם גְּדוֹלוֹת; אוּלַי, אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, שְׁנֵי מֶטְרִים בֵּין צַעַד לְצַעַד!

“אֵיךְ אֲנִי יָכוֹל לְהַעֲסִיק פּוֹעֵל יְהוּדִי שֶׁעוֹשֶׂה צְעָדִים קְטַנִּים כְּמוֹ מְכוֹנַת תְּפִירָה? בְּשָׁעָה שֶׁפּוֹעֵל עַרְבִי שֶׁאֲנִי שׁוֹכֵר לִי הוּא גָבֹהַּ כְּמוֹ גָמָל, עוֹשֶׂה צַעַד כְּגָמָל וְנִכְנָע כְּגָמָל”, אָמַר שַׁכְנֶס.

אוֹתוֹ רֶגַע אָנוּ שׁוֹמְעִים רַחַשׁ בֵּין הָעֲנָפִים, וּמִתּוֹכָם מוֹפִיעוֹת זוּג עֵינַיִם חוּמוֹת וְחִיּוּךְ עִם גֻּמּוֹת שֶׁל חָנָּה צִ’יזִ’יק בַּעֲלַת שְׁתֵּי הַצָּמּוֹת.

“אֵלֶּה צְעָדִים שֶׁלִּי”, אָמְרָה, “רַצְתִּי לִסְגֹּר אֶת בֶּרֶז הַבְּרֵכָה. הַמַּיִם נִגְּרוּ מִתּוֹכָהּ”. אָמַרְתִּי לְאָדוֹן שַׁכְנֶס: “אוֹי אָדוֹן שַׁכְנֶס!”


ג50.png

 

שִׂיחָה עַל מִינֵי צָרוֹת שׁוֹנוֹת

– לָמָּה סִפַּרְתִּי עַל בֶּן־דּוֹד זֶה? – הִמְשִׁיךְ הַבָּחוּר – מִשּׁוּם שֶׁאִם מְדַבְּרִים עַל צָרוֹת – יֵשׁ לְהַגִּיד שֶׁיֵּשׁ צָרוֹת שׁוֹנוֹת וְהֵן רָעוֹת.

– יֵשׁ צָרוֹת לֹא רַק שֶׁל מִלְחָמָה – הִרְהֵר זְכַרְיָה.

– וְלֹא כָּל הַצָּרוֹת בָּאוֹת מִצּוֹרְרֵי יִשְׂרָאֵל – אָמַר גַּן גַּנִּין.

– יֵשׁ שֶׁל מִדּוֹת מְגֻנּוֹת שֶׁבֵּין אָדָם לַחֲבֵרוֹ, שֶׁל גּוֹרָל, שֶׁל פַּרְנָסָה – הוֹסִיף הַבָּחוּר בְּחִיּוּךְ – וְכָל אִישׁ עוֹשֶׂה לוֹ יוֹם יוֹם מִלְחָמָה קְטַנָּה מִשֶּׁלּוֹ. וְאִם אֵין לוֹ בַּמֶּה לִתְלוֹתָהּ – הוּא מַמְצִיא לָהּ סִבָּה.

– בְּלִי אֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה הָעוֹלָם נִרְאֶה רֵיק – אָמַרְתִּי אֲנִי, כְּמִי שֶׁמַּדְבִּיק זָנָב קָטָן.

– וְכָל הַדְּבָרִים – כֻּלָּם! – פִּתְרוֹנָם תָּלוּי בָּנוּ בְּעַצְמֵנוּ, – אָמַר שִׁין, וְנָגַע בְּאֶצְבָּעוֹ בַּשְּׂפַמְפָמִים הַקְּטַנִּים שֶׁלּוֹ. תְּנוּעָה זוֹ הָיְתָה בָּהּ מֵעֵין נְקֻדָּה בְּסוֹף פָּסוּק.



 

הַמַּשְׁמָעוּת הַמְּיֻחֶדֶת שֶׁל נְגִיעָה בִּשְּׂפַמְפָמִים

לָמָּה נִכְנַסְנוּ לְשִׂיחָה רְצִינִית שֶׁכָּזוֹ? מִשּׁוּם שֶׁכֻּלָּנוּ הַיִינוּ קִצְרֵי־רוּחַ; הִרְגַּשְׁנוּ כִּי מַשֶּׁהוּ אֵינוֹ כַּשּׁוּרָה. עָבְרוּ כְּבָר שְׁעָתַיִם וּמַזְכִּיר הַוַּעַד עֲדַיִן לֹא בָּא. תָּמַהְנוּ פַּעַם; תָּמַהְנוּ פַּעֲמַיִם.

הָיִינוּ מַבִּיטִים בַּדֶּלֶת וּבַחַלּוֹן אֶל הָרְחוֹב. הִגִּיעָה שְׁעַת הַיְּצִיאָה לַדֶּרֶךְ, וְהַמַּזְכִּיר הַזֶּה נָחוּץ מְאֹד לָעִנְיָן. כִּי הַתִּיק הָיָה אֶצְלוֹ בְּתוֹךְ קֻפַּת־הַבַּרְזֶל שֶׁל וַעַד הַשְּׁכוּנָה. הַמַּפְתֵּחַ עִם יְדִיעַת סוֹד הַמִּסְפָּרִים לִפְתִיחַת הַקֻּפָּה הֵם בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל הַמַּזְכִּיר בִּלְבַד.

לֹא בְּרָצוֹן הוֹצִיא הַבָּחוּר מִיָּדָיו אֶת הַתִּיק וּמָסַר אוֹתוֹ לְמִשְׁמֶרֶת בְּקֻפַּת וַעַד הַשְּׁכוּנָה. אוּלָם כָּל זְמַן שֶׁהָיָה בְּבֵית־הַחוֹלִים גָּרַם לוֹ הַתִּיק דְּאָגוֹת וְעוֹרֵר בְּכָבְדוֹ חֲשָׁדוֹת אֵצֶל מַסְעוּדָה וְהָאָחוֹת כְּשֶׁהָיוּ בָּאוֹת לִשְׁטֹף אֶת הָרִצְפָּה וּלְסַדֵּר אֶת הַמִּטּוֹת.

– מַהוּ כָּבֵד כָּזֶה? – שָׁאֲלָה מַסְעוּדָה.

– בּוֹ כְּלֵי־עֲבוֹדָה שֶׁלִּי – עָנָה, וְעִם זֹאת הֶחְלִיט שֶׁיֵּשׁ לִמְסֹר אֶת הַתִּיק לְמִשְׁמֶרֶת בְּקֻפַּת הַוַּעַד, כְּפִי שֶׁהִצִּיעַ שִׁין.


 

מָה עוֹשִׂים כְּשֶׁאֵין סַבְלָנוּת?

קֹצֶר־הָרוּחַ שֶׁלָּנוּ עָלָה, וּכְבָר הֻרְגַּשׁ בְּקוֹלוֹתֵינוּ, שֶׁנַּעֲשׂוּ יְבֵשִׁים וּגְבוֹהִים, וּבַשְּׁתִיקוֹת הַמְּמֻשָּׁכוֹת, שֶׁעָשׂוּ “חוֹרִים” בְּשִׂיחָתֵנוּ הַשּׁוֹטֶפֶת. לָכֵן הָיְתָה מַשְׁמָעוּת מְיֻחֶדֶת כְּשֶׁנָּגַע שִׁין בַּשְּׂפַמְפָמִים שֶׁלּוֹ. הָיָה זֶה גַּם סִימָן לְסַבְלָנוּתוֹ שֶׁפָּקְעָה מִשּׁוּם הָאִחוּר, שֶׁבָּא עָלֵינוּ דַוְקָא בָּרֶגַע הָאַחֲרוֹן, כְּשֶׁהַכֹּל מוּכָן וּמְתֻכְנָן.

שִׁין פָּנָה אֶל “קוֹאוֹפֶּרָטִיב הַבָּנִים” שֶׁל זְכַרְיָה, מֵאֵלֶּה שֶׁעֲדַיִן לֹא שָׁכְבוּ לִישֹׁן, וּבִקְשָׁם כִּי יֵצְאוּ לָרְחוֹב, לְגַלּוֹת אֶת מְקוֹם הִמָּצְאוֹ שֶׁל הַמַּזְכִּיר.

כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ הִשְׁתַּדֵּל לִסְפֹּג לְתוֹכוֹ בְּשֶׁקֶט אֶת עַצְבָּנוּתוֹ. כָּל אֶחָד לְפִי בֵּית־קִבּוּלוֹ. אִם לַגַּן גַּנִּין הָיְתָה סַבְלָנוּת כְּקִבּוּלָהּ שֶׁל קֻפְסַת בְּשַׂר־שִׁמּוּרִים – הֲרֵי לְשִׁין הִיא הָיְתָה כְּחָבִית. אֲבָל כְּשֶׁרָאִינוּ שֶׁגַּם הֶחָבִית מִתְמַלֵּאת תָּסַסְנוּ בְּיוֹתֵר.

גַּן גַּנִּין הִצִּיעַ לְהִכָּנֵס לַמַּזְכִּירוֹת דֶּרֶך הַחַלּוֹן וּלְהַשְׁלִיךְ אֶת הַקֻּפָּה מִן הַמִּגְדָּל:

– אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם שֶׁהִיא תִּתְבַּקַּע. אֵיזֶה מִין טֶמְבֶּל הוּא זֶה! וְכִי אֵינוֹ יוֹדֵעַ אֶת חֲשִׁיבוּת הָעִנְיָן וַחֲשִׁיבוּת הַשָּׁעָה?

לִי נִרְאֶה שֶׁיּוֹתֵר נוֹחַ לְהִמָּצֵא בְּצִפָּרְנֵי סַכָּנָה מְאַיֶּמֶת, לָשֶׁבֶת בְּבוֹר שֶׁל עֵץ־זַיִּת, מֵאֲשֶׁר לִהְיוֹת מְטֻגָּן, לְלֹא שֶׁמֶן וָמֶלַח, בִּמְתִיחוּת שֶׁכָּזֹאת, כַּאֲשֶׁר מְחַכִּים לַשָּׁוְא בִּגְלַל אֵיזֶה בֹּרֶג, שֶׁפִּתְאֹם לֹא נִמְצָא בִּמְקוֹמוֹ. הִנַּחְתִּי בֶּרֶךְ יְמָנִית עַל שְׂמָאלִית, אַחַר כָּךְ שְׂמָאלִית עַל יְמָנִית – וְזֶה לֹא עָזַר. חִשַּׁבְתִּי כַּמָּה זֶה 73X136 – וְלֹא הִתְקָרַרְתִּי.

גַּן גַּנִּין נָקַשׁ בְּרַגְלוֹ עַל גַּבֵּי הָרִצְפָּה, כְּאוֹתוֹ כְּלַבְלָב שֶׁמְּגָרֵשׁ פַּרְעוֹשִׁים מִזְּנָבוֹ – וְזֶה לֹא עָזַר לוֹ.

הַבָּחוּר הִבִּיט בְּקֹר־רוּחַ אֶל הַזְּבוּבִים שֶׁדָּבְקוּ לִשְׁנַת־לַיְלָה עַל שַׁרְשֶׁרֶת־הַמְּנוֹרָה. הָאוֹר הִפְרִיעַ לָהֶם, וּבְזִמְזוּם רוֹגֵז הָיוּ מַחֲלִיפִים אֶת מְקוֹמוֹתֵיהֶם וְלֹא מָצְאוּ לָהֶם מָנוֹחַ.

* ** * *

בָּא צְפַנְיָה, בְּנוֹ שֶׁל זְכַרְיָה, וְסִפֵּר שֶׁהַמַּזְכִּיר אֵינֶנּוּ בַּבַּיִת. מָתַי יָבוֹא אֵין בְּנֵי בֵּיתוֹ יוֹדְעִים. הַמַּזְכִּיר אָמַר לָהֶם בְּפֵרוּשׁ שֶׁעָלָיו לִהְיוֹת הַלַּיְלָה בַּמַּזְכִּירות. הוּא “חָטַף” אֶת אֲרוּחַת־הָעֶרֶב שֶׁלּוֹ וּמִהֵר לָצֵאת.

קַמְנוּ כֻּלָּנוּ וְהָלַכְנוּ אֶל מִגְדַּל־הַמַּיִם. גַּן גַּנִּין טִפֵּס וְנִכְנַס דֶּרֶךְ הַחַלּוֹן, הִדְלִיק אֶת מְנוֹרַת הַנֵּפְט הַגְּדוֹלָה וּפָתַח לָנוּ אֶת הַדֶּלֶת. נִכְנַסְנוּ לַחֲדַר הַמִּשְׂרָד. הָאוֹר בַּמִּשְׂרָד וַדַּאי שֶׁיַּגִּיעַ לְעֵינֵי הַמַּזְכִּיר, – אָמַר גַּן גַּנִּין.

פִּתְאֹם נִשְׁמְעוּ צְעָדִים רַבִּים שֶׁל יְלָדִים, כְּקוֹל הַגֶּשֶׁם עַל גַּג הַפַּח. בְּבַת אַחַת הוֹפִיעוּ כָּל חַבְרֵי הַקּוֹאוֹפֶּרָטִיב שֶׁל בֵּית זְכַרְיָה, גַּם אֵלֶּה שֶׁכְּבָר שָׁכְבוּ לִישֹׁן, וּבִנְשִׁימָה קְצָרָה וְעֵינַיִם בּוֹהֲלוֹת בִּשְּׂרוּ לָנוּ: “הוּא הוֹלֵךְ! הוֹלֵךְ מַהֵר, יָשָׁר לַמִּשְׂרָד!”


ג53.png

לִא קַל לַעֲבֹר חַי בֵּין הָאֵשׁ הַצּוֹלֶבֶת שֶׁל הָעֵינַיִם הָאֵלֶּה


 

נָקַבְנוּ אוֹתוֹ כִּכְבָרָה

הִתְיַשַּׁבְנוּ כֻּלָּנוּ בְּשֶׁקֶט עַל הַכִּסְאוֹת, שֶׁעָמְדוּ לְיַד קִירוֹת הַחֶדֶר, שִׁלַּבְנוּ יָדֵינוּ עַל הֶחָזֶה, קִמַּצְנוּ אֶת גַּבּוֹתֵינוּ וְהִבַּטְנוּ אִישׁ נִכְחוֹ בְּעֵינַיִם מְלֵאוֹת תּוֹכָחָה אִלֶּמֶת (זֶהוּ מַכְשִׁיר־עִנּוּי!). שָׁמַעְנוּ אֵת קוֹל צְעָדָיו הַמְּהִירִים, כְּשֶׁהוּא עוֹלֶה בַּמַּדְרֵגוֹת. נִכְנַס הַמַּזְכִּיר וְנִשְׁאַר עוֹמֵד דָּבוּק אֶל הָרִצְפָּה, בְּאֶמְצַע מִשְׂרָדוֹ, נָקוּב כִּכְבָרָה. פִּלַחְנוּ אוֹתוֹ בְּחִצֵּי עֵינֵינוּ בְּלִי לְהוֹצִיא אַף הֶגֶה מִפִּינוּ. רַק בְּמַבָּטִים! הָיִינוּ קָשִׁים וְאַכְזָרִיִּים. הָיִינוּ כֻּלָּם מוּל אֶחָד. הָיִינוּ צוֹדְקִים מוּל אָשֵׁם.

– רַבּוֹתַי, – אָמַר הַמַּזְכִּיר – יֵשׁ חֲדָשׁוֹת.

שִׁנּוּי בַּתָּכְנִית! אַךְ קֹדֶם עָלַי לְדַבֵּר עַל כָּךְ עִם שִׁין.

נִכְנְסוּ שְׁנֵיהֶם לְחֶדֶר שֵׁנִי. כְּשֶׁיָּצְאוּ מִשָּׁם רָאִינוּ לְפִי פְּנֵיהֶם שֶׁהָעִנְיָנִים בְּסֵדֶר וְזָקַפְנוּ אֶת אָזְנֵינוּ.


 

רְשׁוּת הַדִּבּוּר לַמַּזְכִּיר

בְּעוֹד חָמֵשׁ דַּקּוֹת יָבוֹא הֵנָּה אוֹטוֹ־מַשָּׂא אוֹסְטְרָלִי וְיִקַּח אֶת שְׁלֹשֶת הַשְּׁלִיחִים עַד לְמֵעֵבֶר לִגְבוּל הָעֲמָדוֹת הַבְּרִיטִיּוֹת. הַבַּחוּרִים שֶׁלָּנוּ הֵם בְּנֵי פֶּתַח־תִּקְוָה, שֶׁרוֹצִים לָשִׁים עַיִן עַל הָרְכוּשׁ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם בְּתוֹךְ הַפַּרְדֵּסִים שֶׁמֵּעֵבֶר לַגְּבוּל, מוּבָן? זֶה הַכֹּל. פָּשׁוּט, הִתְוַדַּעְתִּי בְּמִקְרֶה אֶל הַנֶּהָגִים; הֵם הִפְגִּישׁוּנִי עִם הַסַּרְגֶּ’נְט, וְהוּא הִרְשָׁה לָהֶם לְקַחְתָּם עִמָּם. הִנֵּה לָכֵן אֵחַרְתִּי. הַסִּדּוּר הֶחָדָשׁ מְבַטֵּל אֶת סַכָּנוֹת הַדֶּרֶךְ וְהַשְּׁלִיחִים לֹא יִשָּׁאֲלוּ וָלֹא יֵחָקְרוּ עַל יְדֵי שׁוֹטְרִים צְבָאִיִּים. זֶהוּ!

אָסַפְנוּ חֲזָרָה אֶל תּוֹכֵנוּ אֶת חִצֵּי עֵינֵינוּ וְהִתְרַכַּכְנוּ. מַה יָּכֹלְנוּ לְהַגִּיד? הָיִינוּ נְטוּלֵי לָשׁוֹן. הָיִינוּ כַּחֲצִילִים קְלוּיִים הַרְבוּצִים תַּחְתָּם כְּבֵדִים וּדְבוּקִים לִמְקוֹמוֹתֵיהֶם, חַסְרֵי כָּל הֲגָבָה. מָה לּוֹמַר עוֹד?

הַמַּזְכִּיר נַשָּׂא בְּעֹל הַשְּׁלִיחוּת וְחָשַׁב עַד הָרֶגַע הָאַחֲרוֹן אֵיךְ לְהַבְטִיחָהּ. פִּנִּינוּ לוֹ כִּסֵּא, כְּדֵי שֶׁיִּתְיַשֵּׁב בֵּינֵינוּ, כְּשֶׁאָנוּ מְאִירִים לוֹ פָּנִים כְּמוֹ פֵּרוֹת צַבָּר, שֶׁהַקּוֹצִים הוּצְאוּ מִתּוֹכָם וְהֵם חֲלָקִים וּמַזְמִינִים כִּי יִפְתְּחוּ אוֹתָם וְיֵהָנוּ מִמִּתְקָם. הַמַּזְכִּיר נִקָּה אֶת הָאָבָק מֵעַל הַמּוֹשָׁב, מָשַׁךְ בְּמִכְנָסָיו בִּמְקוֹם הַבִּרְכַּיִם, הִתְיַשֵּׁב בְּהַרְחָבָה וְסוֹבֵב בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו מַקְלוֹן, מֵאֵלֶּה שֶׁהַסַּרְגֶּ’נְטים מִתְגַּנְדְּרִים בָּהֶם, וְסִפֵּר לָנוּ אֶת הָעִנְיָן לִפְרָטָיו.


ג55.png

 

נֵס הַחֲמוֹר גּ’וֹנִי

“אֶת הַחֲמוֹר שֶׁעָמַד לְיַד מִטְבַּח הַמִּפְקָדָה הָרָאשִׁית אַתֶּם מַכִּירִים? וּבְכֵן, זֶהוּ! בִּזְכוּתוֹ יָצָא כָּל הָעִנְיָן הַזֶּה! וְאֶת הַסַּרְגֶּ’נְט הַמְמֻנֶּה עַל הַבַּיִת אַתֶּם מַכִּירִים? (הַמַּקְלוֹן הַזֶּה – הוּא נָתַן לִי אוֹתוֹ). הוּא קָרָא לִי וְאָמַר: “אַתָּה מַזְכִּיר הָעִיר. תַּגִּיד לִי מֶה עָלַי לַעֲשׂוֹת בַּחֲמוֹר הַזֶּה? הוּא אֵינֶנּוּ שְׁלַל־מִלְחָמָה, וְאֵינוֹ רְכוּשׁ צְבָאִי. עִיַּנְתִּי “בִּפְקֻדּוֹת הַמַּטְכָּ”ל” שֶׁלָּנוּ, לָדַעַת לְאֵיזֶה סָעִיף הוּא מִשְׁתַּיֵּךְ. יוֹצֵא שֶׁאֶצְטָרֵךְ לִמְסֹר אוֹתוֹ לִידֵי הַמַּחְלָקָה־הַפּוֹלִיטִית־לְעִנְיָנֵי־הָאֶזְרָחִים בְּאֶרֶץ־הַכִּבּוּשׁ, וְאָז עָלַי לִכְתֹּב מִכְתָּבִים, לְסַדֵּר תְּעוּדוֹת וּלְקַבֵּל קַבָּלוֹת. לְעֵת עַתָּה הוּא עוֹמֵד פֹּה, מַטִּיל גְּלָלִים וְנוֹעֵר נְעִירוֹת. הַחַיָּלִים קוֹרְאִים לוֹ “גּ’וֹנִי” וּמְעוֹרְרִים אוֹתוֹ לִנְעֹר. אִי־אֶפְשָׁר לָשֶׁבֶת בְּשֶׁקֶט בַּמִּשְׂרָדִים. הֵם אוֹמְרִים שֶׁיֵּשׁ לוֹ קוֹל שֶׁל גְּרָמוֹפוֹן מְקֻלְקָל. סֵדֶר זֶה סֵדֶר אוֹ סֵדֶר זֶה אִי־סֵדֶר?”

אָמַרְתִּי לְסַרְגֶּ’נְט: “הַחֲמוֹר בָּא מִיָּפוֹ, סַרְגֶּ’נְט. שְׁלַח אוֹתוֹ לְיָפוֹ וְתַעֲשֶׂה כְּדִבְרֵי הַמָּשָׁל: מַלֵּא אֶת הַבּוֹר בְּחֻלְיָתוֹ”.

אָמַר לִי: “עֲשֵׂה עִמָּדִי חֶסֶד. אַתָּה אֶזְרָח וְחָפְשִׂי מִכָּל מִינֵי סְיָגִים. מְסֹר אוֹתוֹ לִידֵי מַזְכִּיר עִירִיַּת יָפוֹ וַחֲסַל!”

הִסְכַּמְתִּי. נִּתַּן צַו לִשְׁנֵי נֶהָגִים, שֶׁיַּעֲלוּ אֶת הַחֲמוֹר עַל אוֹטוֹ־מַשָּׂא. הִתְיַשַּׁבְתִּי לְיַד הַנֶּהָג וְיָרַדְנוּ לְיָפוֹ. בַּדֶּרֶךְ הִכִּירוּ אוֹתוֹ כָּל הַחַיָּלִים, כִּי כּוֹבַע הַלֵּצָנִים נִשְׁאַר בֵּין אָזְנָיו – וְקָרְאוּ לוֹ: “גּ’וֹנִי!”

מָסַרְתִּי אֶת גּ’וֹנִי לְמַזְכִּיר הָעִירִיָּה בְּיָפוֹ. הִתְבָּרֵר שֶׁהַחֲמוֹר שַׁיָּךְ לְבַלַּן בֵּית־הַמֶּרְחָץ וְהָיָה מוֹבִיל עָלָיו אֵת הָעֵצִים לְהַסָּקָה. אָנוּ בַּדֶּרֶךְ, וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ מִפִּי הַנֶּהָגִים כִּי הֵם יוֹצְאִים הַלַּיְלָה לְחַלֵּק מָזוֹן לַעֲמָדוֹת הַקִּיצוֹנִיּוֹת. אָז צָץ הָרַעְיוֹן בְּמֹחִי. הֵם הִסְכִּימוּ בְּרָצוֹן לָקַחַת עִמָּם שְׁלֹשָה צְעִירִים, אַךְ רָצוּ שֶׁהַסַּרְגֶּ’נְט שֶׁלָּהֶם יְאַשֵּׁר זֹאת. כְּשֶׁהֵבִיאוּ אוֹתִי אֶל הַסַּרְגֶּ’נְט, הוּא הָיָה “לֹא בְּתַפְקִיד”, לָכֵן הָיִיתִי צָרִיךְ לְפַלֵּס לִי דֶּרֶךְ בְּאָהֳלוֹ וְלַעֲשׂוֹת שְׁבִיל בֵּין עֲשָׂרוֹת רַבּוֹת שֶׁל בַּקְבּוּקֵי בִּירָה רֵיקִים, שְׁהִתְגּוֹלְלוּ עַל הָרִצְפָּה.

כְּשֶׁהִגַּעְתִּי אֵלָיו רָאִיתִי שֶׁהוּא שִׁכּוֹר כְּלוֹט. הוּא הִשְׁעִין אֶת רֹאשׁוֹ אֶל הַשֻּׁלְחָן בֵּין שְׁתֵּי זְרוֹעוֹתָיו הַשְּׁלוּחוֹת לְפָנָיו – וְנִרְדַּם! נוֹחֵר כְּמוֹ מַשּׂוֹר. וְכָל נֵס הַחֲמוֹר נִרְאָה לִי אוֹתָהּ שָׁעָה נָס לְאָחוֹר!

לָקְחוּ אוֹתוֹ חֲבֵרָיו, טָפְחוּ עַל כְּתֵפָיו וְהִשְׁכִּיבוּהוּ עַל הַמִּטָּה. גַּם אֶת הָרַגְלַיִם הֶעֱלוּ אַחֲרָיו. אָמְרוּ לִי: חַכֵּה שָׁעָה אוֹ שְׁתַּיִם – יִתְעוֹרֵר. נוּ, לֹא הָיָה לִי מוֹצָא אַחֵר. שָׁתִינוּ בִּירָה. מִי פָּחוֹת מִי יוֹתֵר… אֲנִי יוֹתֵר. לֹא הָיְתָה לִי בְּרֵרָה וְנִשְׁאַרְתִּי יוֹשֵׁב. שׁוֹתֶה בִּירָה. מִי פָּחוֹת מִי יוֹתֵר – אֲנִי יוֹתֵר. וּכְשֶׁהִתְעוֹרֵר – אַתֶּם יוֹדְעִים כְּבָר אֶת הַסּוֹף.

* * * * *

גַּן גַּנִּין הָיָה מָלֵא הִתְפַּעֲלוּת: – אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם – זֶה הַחֲמוֹר, הוּא יוֹצֵא מִן הַכְּלָל! פַּעֲמַיִם הִשְׁתַּלֵּב בְּעִנְיָנֵנוּ. מְקוֹמוֹ בַּמּוּזֵיאוֹן וְלֹא בְּבֵית־מֶרְחָץ.

כָּל מַה שֶּׁנִּגְמָר טוֹב – הוּא טוֹב. שָׂמַחְנוּ שֶׁבֵּינָתַיִם נִפְתְּרָה גַּם תַּעֲלוּמַת הַחֲמוֹר וְנוֹדָע לָנוּ מֵאַיִן הוּא בָּא וּלְאָן הוּא הוֹלֵךְ. הֲכִינוֹנוּ עַצְמֵנוּ לְהַבִּיעַ אֶת דֵּעוֹתֵינוּ עַל הַחֲמוֹר הַזֶּה, אִישׁ אִישׁ לְפִי רוּחוֹ, אַךְ בְּאוֹתוֹ רֶגַע נֶעְצַר אוֹטוֹ־מַשָּׂא לְיַד הַמִּגְדָּל

– וְהַנֶּהָג הוֹצִיא אֶת רֹאשׁוֹ מִתּוֹכוֹ וְקָרָא: “גּ’וֹנִי!”

– הֵם קוֹרְאִים לַחֲמוֹר! – קָרָאתִי.

– לֹא, כִּי לֹא! – עָנָה הַמַּזְכִּיר – כָּל בַּעַל־חַיִּים, לְלֹא הֶבְדֵּל מִין, דָּת וָגֶזַע, שֶׁאוֹסְטְרָלִי רוֹצֶה לְדַבֵּר עִמּוֹ, נִקְרָא בְּפִיו “גּ’וֹנִי”.

הַמַּזְכִּיר קָם עַל רַגְלָיו, עָשָׂה כַּמָּה צְעָדִים לְעֵבֶר קֻפַּת־הַבַּרְזֶל וְנִשְׁאָר עוֹמֵד…


ג57.png

 

תַּקָּלַת הַתַּקָּלוֹת

צְעָדָיו שֶׁל הַמַּזְכִּיר לֹא הָיוּ צְעָדִים בְּטוּחִים. חִיּוּךְ מְשֻׁנֶּה, נֶחְמָד וֶאֱוִילִי עָלָה עַל פָּנָיו. חִיּוּךְ כָּזֶה יֵשׁ לָנוּ כְּשֶׁאָנוּ רוֹאִים מַחְבֶּרֶת רִאשׁוֹנָה שֶׁלָּנוּ מִכִּתָּה א' וְעָלֶיהָ כָּתוּב “מַכְבֶּרֶת קְתִיבָה”. הַמַּזְכִּיר הוֹצִיא אֶת הַמַּפְתֵּחַ מִכִּיסוֹ, קָרַב לַקֻּפָּה, נָעַץ אוֹתוֹ בְּחוֹר־הַמַּנְעוּל וְנִשְׁאַר עוֹמֵד מְהֻרְהָר, קְצָת מִתְנוֹעֵעַ וּמִלְמֵל בִּשְׂפָתָיו כְּמִתְאַמֵּץ לְהִזָּכֵר בְּמַשֶּׁהוּ מְסֻיָּם אַךְ מְעֻרְפָּל. הִתְחַיֵּךְ בְּחִיּוּךְ־אַשְׁמָה אֶל מוּל הַמְעֻרְפָּל הַזֶּה וְהוֹסִיף לַעֲמֹד לְלֹא תְנוּעָה.

כֻּלָּנוּ הֶחֱוַרְנוּ מֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּת. כְּבָרָק עָבְרָה בָּנוּ הַמַּחְשָׁבָה: הַמַּזְכִּיר שָׁכַח אֶת סִסְמַת הַמַּנְעוּל! הוֹי אָסוֹן, הוֹי תַּעֲלוּל! שֹׁד עַל שֶׁבֶר, וְשֶׁבֶר עַל שֹׁד! דַּוְקָא בְּרֶגַע זֶה מִתְרַחֲשִׁים עִכּוּבִים עוֹד וְעוֹד. הַבִּירָה שֶׁשָּׁתָה עִם הָאַנְגְּלִים, כְּשֶׁחִכָּה לַסַרְגֶּ’נְט שֶׁיִּתְעוֹרֵר, נִכְנְסָה לוֹ, לְמַזְכִּיר, לְרֹאשׁוֹ וּבִלְבְּלָה אֶת זִכְרוֹנוֹ.

מָה אַגִּיד? כָּל אוֹתָם קוֹצֵי הַצַּבָּר נִזְדַּקְּפוּ מֵחָדָשׁ, כְּמוֹ מַחֲטֵי הַקִּפּוֹד. הָיִינוּ חַדִּים – סַכָּנַת נְפָשׁוֹת! מַבָּטִים בּוֹתְקִים כַּחֲרָבוֹת וְעָמַדְנוּ סְבִיבוֹ כְּחוֹמָה מוּצֶקֶת.

– זְכַרְיָה! – קָרָא גַּן גַּנִּין – פְּתַח מִיָּד אֶת בֶּרֶז־הַמַּיִם הַגָּדוֹל, אֶת בֶּרֶז הַשְּׂרֵפוֹת! חֶבְרֶה, נָרִים אֶת הַמַּזְכִּיר וְנִשָּׂא אוֹתוֹ לְשָׁם, זֶה יְפַכַּח אוֹתוֹ מִן הַבִּירָה!

– אֵין צֹרֶךְ – אָמַר הַמַּזְכִּיר, – עֲדַיִן לֹא הִתְרַגַּלְתִּי לַבִּירָה. – גִּהֵק, אָמַר “סְלִיחָה” וְהֵנִיעַ בְּכַף־יָדוֹ עַל מִצְחוֹ כְּדֵי לְגָרֵשׁ אֶת הַמְּעֻרְפָּל. שָׁלַח אֶצְבַּע, כִּוֵּן בְּבִטָּחוֹן אֶת סִסְמַת הַמַּנְעוּל וְסוֹבֵב אֶת הַמַּפְתֵּחַ. דֶּלֶת הַקֻּפָּה נִפְתְּחָה. הַתִּיק קָרַץ אֵלֵינוּ בִּידִידוּת מִתּוֹךְ הַקֻּפָּה.

הַמַּזְכִּיר הֵנִיף בִּשְׁתֵּי יָדָיו אֶת הַתִּיק הַכָּבֵד וּמְסָרוֹ לִידֵי הַבָּחוּר. הַבָּחוּר שָׂם אוֹתוֹ בְּתוֹךְ הַשַּׂק, שֶׁהֵכִינוּ לְצֹרֶךְ זֶה, כִּתֵּף אוֹתוֹ עַל שִׁכְמוֹ וּפָנָה אֶל הַדֶּלֶת. כְּשֶׁיָּרַדְנוּ בַּמַּדְרֵגוֹת זָכַרְתִּי אֵיךְ עָלִיתִי בָּהֶן לִפְנֵי יָמִים סְפוּרִים, כְּשֶׁהָיִיתִי אוֹבֵד עֵצוֹת. אֶפְשָׁר שֶׁנְּאוּמִים – בֵּין שֶׁהֵם נֶאֱמָרִים אוֹ לֹא נֶאֱמָרִים – מְסַיְּעִים לִפְעָמִים.

נִפְרַדְנוּ מִשְׁלשֶׁת הַיּוֹצְאִים. פְּנֵיהֶם הִבִּיטוּ אֵלֵינוּ חֲטוּבִים וּמְחַיְּכִים מִבֵּין קִפּוּלִים מְלֻכְסָנִים שֶׁל מִכְסֶה־הַבְּרֶזֶנְט הַכָּבֵד, שֶׁכִּסָּה אֶת הַפֶּתַח הָאֲחוֹרִי; פְּנֵיהֶם הָיוּ מוּאָרִים בְּרִבּוּעֵי הָאוֹר שֶׁהִשְׁתַּטְּחוּ מֵחַלּוֹנוֹת הָעִירִיָּה.


ג59.png

 

מַה שֵׁם הַבָּחוּר?

אוֹתוֹ לַיְלָה אֲנִי שׁוֹכֵב פְּרַקְדָּן וּמַעֲלֶה אֶת יוֹמִי לְפָנַי – פִּתְאֹם קָפַצְתִּי מִמִּטָּתִי.

– מָה שְּׁמוֹ שֶׁל הַבָּחוּר? – אֲנִי שׁוֹאֵל אֶת עַצְמִי בְּקוֹל רָם – וְאֵינִי יוֹדֵעַ! מְמַצְמֵץ בְּעֵינַי בַּחֲשֵׁכָה: פָּשׁוּט לֹא יוֹדֵעַ!

– מָה שֵּׁם הַבָּחוּר? – שָׁאַלְתִּי לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר אֶת שִׁין.

– הַבָּחוּר! – עָנָה לִי.

* * * * *

הַמִּשְׁלַחַת הִצְלִיחָה בְּדַרְכָּהּ, וְהַכֶּסֶף אֲשֶׁר הֵבִיאָה עִמָּהּ הוֹעִיל הַרְבֵּה לְצִבּוּר הַמְהַגְּרִים, שֶׁעָבְרוּ אָז זְמַנִּים קָשִׁים וּמַחֲלוֹת מִדַּבְּקוֹת רָעוֹת.


“בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה בְּדֶצֶמְבֶּר 1917 נִכְבְּשָׁה פֶּתַח־תִּקְוָה. לְמַעֲשֶׂה הָיְתָה פֶּתַח־תִּקְוָה בִּידֵי הַבְּרִיטִים שְׁנֵי יָמִים, לִפְנֵי כְּחֹדֶשׁ יָמִים, אַךְ הֵם עֲזָבוּהָ וְהַתֻּרְכִּים הִשְׁתַּלְּטוּ עָלֶיהָ מֵחָדָשׁ. הַפַּעַם הָיָה זֶה כִּבּוּשׁ שֶׁל קַיָּמָא. הַגּוֹלִים שֶׁהָיוּ בָּהּ חָזְרוּ לְתֵל־אָבִיב, וְגַם רַבִּים מִתּוֹשָׁבֵי פֶּתַח־תִּקְוָה הִצְטָרְפוּ עַמָּם. כִּי הָיְתָה פֶּתַח־תִּקְוָה מַטָּרָה לְתוֹתְחֵי הַתֻּרְכִּים שֶׁעֲדַיִן עָמְדוּ בִּכְפַר־סָבָא. רַק בְּעֶשְׂרִים בְּסֶפְּטֶמְבֶּר 1918 כָּלְתָה רַגְלָם שֶׁל הַתֻּרְכִּים מִן הָאֶרֶץ”.(ספר תל־אביב, עמ' 150)


בַּהֲבִיאִי קֶטַע זֶה מִתּוֹלְדוֹת תֵּל־אָבִיב הָיִיתִי יָכוֹל לְסַיֵּם אֶת סִפּוּרִי, אַךְ – –


 

כְּתֹם עֶשֶׂר שָׁנִים

עֶרֶב אֶחָד, לְאַחַר כְּעֶשֶׂר שָׁנִים, אֲנִי עוֹבֵר בִּרְחוֹב “הַגְּדוּד הָעִבְרִי” (שֶׁנִּקְרָא עַל שֵׁם הַגְּדוּד הָעִבְרִי שֶׁהִתְנַדַּבְנוּ אֵלָיו, לְמַעַן הַשְׁלָמַת כִּבּוּשׁ הָאֶרֶץ מִידֵי הַתֻּרְכִּים, וְעָלָיו אֲנִי יָכוֹל לְסַפֵּר סִפּוּר שָׁלֵם), וְהִנֵּה אֲנִי מוֹצֵא עַצְמִי הוֹלֵךְ בְּעִקְּבוֹת פּוֹעֵל אֶחָד עִם סַל בְּיָדוֹ.

פּוֹעֵל בִּנְיָן שֶׁחוֹזֵר מֵעֲבוֹדָתוֹ. הוֹלֵךְ הֲלִיכָה רַשְׁלָנִית, כְּשֶׁמִּכְנָסָיו סְפוּגֵי הַסִּיד מֻקְשִׁים וּקְרוּשִׁים, וְהֵם נִשְׂרָכִים עַל הַכְּבִישׁ. הָעֹרֶף שֶׁלּוֹ, שֶׁשְּׁנֵי מִשְׁקָעִים מִשְּׁנֵי עֲבָרָיו הָיוּ עֲמֻקִּים בְּמִקְצָת, נִרְאָה לִי מֻכָּר, מֻכָּר בְּיוֹתֵר. אֲנִי מֵחִישׁ צְעָדַי וּמַבִּיט בְּפָנָיו – זֶה הָיָה הַבָּחוּר!


ג61.png

נִתְחַיֵּךְ אֵלַי בְּעֵינָיו הַיְּרַקְרַקּוֹת, וּשְׂפָתָיו נִתְמַשְּׁכוּ עַד שֶׁהָיוּ חֲלָקוֹת מִקְּמָטִים.

הַשִּׂמְחָה לְמַרְאֵהוּ גָאֲתָה בְּלִבִּי כְּמוֹ גַל. הָלַכְתִּי עִמּוֹ כַּמָּה רְחוֹבוֹת וְסִמְטָאוֹת שֶׁנִּתְפַּלְּגוּ, וְעָקַפְנוּ כַּמָּה תִּלֵּי זִיפְזִיף, וְשׂוֹחַחְנוּ.

בֶּאֱמֶת שֶׁאֵינִי זוֹכֵר עַל מָה דִּבַּרְתִּי עִמּוֹ וְעַל מַה לֹא. אַךְ כָּל שֶׁהֶעֱלֵיתִי בִּשְׂפָתַי לֹא הִבִּיעַ מַה שֶּׁהִרְגַּשְׁתִּי. שָׁמַעְתִּי אֶת מִלּוֹתַי יוֹצְאוֹת מִפִּי וְהֵן הָיוּ לִי רֵיקוֹת וּתְפֵלוֹת. קִוִּיתִי שֶׁהַבָּעַת־פָּנַי וְקוֹלִי יְסַפְּרוּ לוֹ עַל רִגְשׁוֹתַי, שֶׁהִסְתַּתְּרוּ מֵאֲחוֹרֵי הַמִּלִּים.

– מַה שְּׁלוֹמְךָ? מָה אַתָּה עוֹשֶׂה? אֵיפֹה אַתָּה חַי? שָׂמֵחַ לִרְאוֹתְךָ. אַתָּה זוֹכֵר אֵיךְ! – כָּאֵלֶּה הָיוּ הַמִּלִּים.

הַבָּחוּר עוֹבֵד עַתָּה כְּפוֹעֵל בִּנְיָן. הַרְבֵּה רְחוֹבוֹת, הַרְבֵּה מְאֹד, נִבְנוּ וְנוֹסְפוּ בֵּינָתַיִם בְּתֵל־אָבִיב הַקְּטַנְטֹנֶת. רַק פַּרְדֵּסִים נְחוּצִים לָנוּ? הַשָּׂכָר טוֹב. נָשַׂא אִשָּׁה, יֵשׁ יְלָדִים. הַקְּטַנָּה בַּת שְׁנָתַיִם (אֵיזֶה חִיּוּךְ נִתְמַשֵּׁךְ וְעָלָה מִתּוֹכוֹ לְזִכְרָהּ!) וְנִתְרָאֶה, נִתְרָאֶה. וַדַּאי שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְרָאוֹת. יְדִידוּת טוֹבָה וְזִכְרוֹנוֹת מְשֻּׁתָּפִים יוֹתֵר טוֹבִים מ… מִמָּה הֵם לֹא יוֹתֵר טוֹבִים? מִן הַכֹּל! בֶּאֱמֶת! וְכָעֵת עָלָיו לִפְנוֹת יָמִינָה. הוּא גָר אֵצֶל בֶּן־דּוֹד (אֵיזֶה?), בִּקְצֵה הַסִּמְטָה הַשְּׁנִיָּה יָמִינָה. זוֹכֵר? מוּבָן שֶׁהוּא זוֹכֵר, כִּי בֵּיתִי שֶׁלִּי הוּא הַשֵּׁנִי מִיָּמִין, לִפְנֵי הַגִּמְנַסְיָה, כְּשֶׁפּוֹנִים אֵלֶיהָ. וַדַּאי; בְּקָרוֹב!

– לְהִתְרָאוֹת! – אָמַרְתִּי, הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁהַגַּל שֶׁגָּאָה בִּי עֲדַיִן לֹא שָׁקַע. הַפְּגִישָׁה הַזֹּאת לֹא פָּגְעָה רַק בְּשֶׁטַח לוּחַ־הַשֻּׁלְחָן, כִּי אִם בְּכָל הַמְּגֵרוֹת הַגְּדוּשׁוֹת, הַסְּגוּרוֹת, שֶׁבְּבֶטֶן הַשֻּׁלְחָן. לֹא הִפְסַקְנוּ וְהִמְשַׁכְנוּ אֶת דַּרְכֵּנוּ יַחַד.

– וּמָה, אֵיךְ הָיָה שְׁבִיל קְלִפּוֹת הַתַּפּוּזִים? – שָׁאַלְתִּי.

– אֵיזֶה שְׁבִיל?

– שֶׁל קְלִפּוֹת.

– אֵיזֶה קְלִפּוֹת?

– שֶׁל תַּפּוּזִים.

– אָהּ! אַתָּה קוֹרֵא לָזֶה “שְׁבִיל קְלִפּוֹת הַתַּפּוּזִים”!


אֲנִי אוֹמֵר לוֹ: “כֵּן!” וּבְלִבִּי חוֹשֵׁב אֵיךְ לְהַסְבִּיר לוֹ שֶׁזֶּה לֹא הָיָה שְׁבִיל סְתָם, שֶׁזֶּה נִרְאֶה לִי הַיּוֹם כְּסֵמֶל. כֵּן, כְּסֵמֶל. סֵמֶל לְמַעֲשִׂים שֶׁיְּכוֹלִים לְהֵעָשׂוֹת וְיֵשׁ לַעֲשׂוֹתָם. אֲבָל הַ“כֵּן” שֶׁאָמַרְתִּי אֵינוֹ צוֹפֵן בְּתוֹכוֹ אֶת הָרַעְיוֹן. אֵין זֶה אוֹמֵר וְלֹא כְּלוּם. אֵיךְ לִדְחֹס אֶת הַמַּחֲשָׁבוֹת לְתוֹךְ הַמִּלִּים? הַבָּחוּר הִתְחִיל לְהַחֲלִיף רֶגֶל בְּרֶגֶל וְטִלְטֵל אֶת הַסַּל הָרֵיק. נִרְאֶה שֶׁהוּא מְמַהֵר לְבֵיתוֹ. וַדַּאי מְחַכִּים לוֹ, וַאֲנִי מַרְבֶּה שִׂיחָה.

וַדַּאי שֶׁאָבוֹא לְבַקְּרוֹ! אֵיזוֹ שְׁאֵלָה! צָרִיךְ לְסַפֵּר לוֹ שֶׁהָיִינוּ בַּ“גְּדוּד הָעִבְרִי”, שֶׁהָיִיתִי בְּאֵירֹפָּה וְרָאִיתִי מוּזֵיאוֹנִים, וְשֶׁהִרְגַּשְׁתִּי עַצְמִי, כְּשֶׁהָיִיתִי בֵּין כָּל הַתְּמוּנוֹת הָהֵן, כְּאִלּוּ אֲנִי שׂוֹחֶה בְּמַיִם אַדִּירִים. גַּלִים גְּדוֹלִים רוֹחֲשֵׁי טוֹבָה. אֲבָל אֵיךְ מְסַפְּרִים כָּל זֶה? וְצָרִיךְ לְסַפֵּר לוֹ עַל דּוֹרָה רַעְיָתִי, וכִי יֵשׁ לָנוּ בֵּן. כַּמָּה מְעַנְיֵן, הוֹי כַּמָּה מְעַנְיֵן לִרְאוֹתוֹ גָדֵל מִיּוֹם לְיוֹם! עַתָּה הוּא חָצוּף וְלֹא מְמֻשְׁמָע, וְכוֹתֵב בְּעִפָּרוֹן, בִּשְׁגִיאוֹת, וְגַם זֶה מְעַנְיֵן.

וְהַצְהָרַת בַּלְפוּר – כֵּן! – מָה אִתָּהּ? אֱלֹהִים! כַּמָּה דְּבָרִים אֶפְשָׁר לְסַפֵּר לוֹ, אֶלֶף עִנְיָנִים! זֶהוּ, עִם יְדִיד־נֶפֶשׁ אֶפְשָׁר לְדַבֵּר. וְכַמָּה הִשְׁתַּנּוּ פְּנֵי הָרְחוֹבוֹת שֶׁל אָז! וּמֶה הָיָה פֹּה קֹדֶם…

* * * * *

מִסָּבִיב עָמְדוּ בָּתִּים שֶׁזֶּה עַתָּה נִכְנְסוּ אֲלֵיהֶם הַמִּשְׁתַּכְּנִים. רֵיחַ הַצֶּבַע הַטָּרִי עוֹד עָלָה מִתּוֹכָם. בּוֹרוֹת מְרֻבָּעִים שֶׁל סִיד הָיוּ פְּתוּחִים. עֲרֵמוֹת שֶׁל אַבְנֵי מִדְרָכָה מֻטָּלוֹת בַּחוֹל וְחוּטִים מְתוּחִים עַל יְתֵדוֹת מְסַמְּנִים אֶת הָרְחוֹבוֹת הָעֲתִידִים. הָיְתָה זוֹ שְׁעַת הַהַלְעָטָה הָאַחֲרוֹנָה, שֶׁאִמָּהוֹת מַלְעִיטוֹת בַּנָּנָה־מְרוּסָה אֶת פְּעוּטֵיהֶן, עַל מִרְפְּסוֹת הַבָּתִּים, כְּשֶׁהַשָּׁמַיִם מַוְרִידִים וּמַכְהִים וְהַתִּינוֹקוֹת מַעֲמִידִים עֵינַיִם מַרְדָּנִיּוֹת, מִשּׁוּם שֶׁמַּרְגִישִׁים כִּי עוֹד מְעַט יַשְׁכִּיבוּם לִישֹׁן וּפוֹעֲרִים בְּרָצוֹן פִּיּוֹתֵיהֶם לְכָל כַּפִּית שֶׁמְּקָרְבִים אֲלֵיהֶם.

מִתּוֹךְ הַמִּקְלָחוֹת הַחֲדָשׁוֹת שׁוֹמְעִים אֶת שְׁאוֹן הַמַּיִם; הָאָבוֹת מִתְקַלְּחִים בְּשׁוּבָם מִן הָעֲבוֹדָה. הַחֲשֵׁכָה הָלְכָה וְהִתְקָרְבָה, הַכּוֹכָבִים מַתְחִילִים לְהִכָּנֵס לְתַפְקִידָם.

* * * * *

צָרִיךְ שֶׁאֲסַפֵּר גַּם עַל סָבְתָּא, שֶׁבְּגִיל שִׁבְעִים הִתְחִילָה לְהִתְעַנְיֵן בְּתַצְפִּית כּוֹכָבִים וְלִשְׁאֹל לִשְׁמוֹתֵיהֶם. עֶרֶב עֶרֶב יָשְׁבָה עַל הַמִּרְפֶּסֶת וְרָאֲתָה שִׁנּוּי מְקוֹמוֹתֵיהֶם. וְעַל סָבְתָּא שֶׁמֵּתָה פִּתְאֹם, וְאֵיךְ הַבַּיִת – אַף שֶׁהוּא מָלֵא שְׁאוֹן הַיֶּלֶד – הוּא כְּאִלּוּ חָלוּל וְיֵשׁ בּוֹ הֵד, כְּאִלּוּ מְרֻקָּן. וְאֵיךְ אֲנִי מוֹסִיף לָחוּשׁ אוֹתָהּ וּלְדַבֵּר עִמָּהּ בֵּין בַּיּוֹם וּבֵין בַּחֲלוֹם.

עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה חָשַׁבְתִּי – וּמִן הַפֶּה יָצְאוּ מִלִּים אֲחֵרוֹת, רְגִילוֹת. אָמַרְנוּ זֶה לָזֶה בַּפַּעַם הַשְּׁבִיעִית “שָׁלוֹם” וּ“לְהִתְרָאוֹת” וּ“בְוַדַּאי”…

* * * * *

הַגַּל שֶׁגָּאָה בִּי עֲדַיִן לֹא שָׁקַע גַּם כְּשֶׁנִּפְרַדְתִּי מִמֶּנּוּ. הָלַכְתִּי לְבֵית יְדִידִים וְסִפַּרְתִּי לָהֶם בְּשִׂמְחָה כִּי פָּגַשְׁתִּי אֶת אֶחָד מִטּוֹבֵי יְדִידַי. שָׁתִיתִי תֵּה, אָכַלְתִּי שְׁקֵדִים בְּמֶלַח וְדִבַּרְתִּי שָׁם עַל אֶלֶף דְּבָרִים וְאֶחָד. שַׁבְתִּי הַבַּיִת מְעֻדָּד וּמְאֻשָּׁר.

אוֹתוֹ לַיְלָה אֲנִי שׁוֹכֵב פְּרַקְדָּן עַל מִטָּתִי, וּמַעֲלֶה לְפָנַי אֶת פָּרַשַׁת הַיּוֹם כְּהֶרְגֵּלִי, וּפִתְאֹם קָפַצְתִּי מִמִּטָּתִי, כְּאִלּוּ עָקְצָה אוֹתִי דְבוֹרָה אִיטַלְקִית:

– בּוּקָה וּמְבוּקָה! מַה שְּׁמוֹ שֶׁל הַבָּחוּר? –

מְהַבְהֵב בְּעֵינַי בַּחֲשֵׁכָה וְשׁוֹאֵל: מַה שְּׁמוֹ שֶׁל

הַבָּחוּר?


 

סוֹף דָּבָר


אַתֶּם רוֹצִים לָדַעַת אִם נִפְגַּשְׁתִּי עִמּוֹ שׁוּב, וְאִם אֲנִי יוֹדֵעַ סוֹף סוֹף אֶת שְׁמוֹ? סְלִיחָה, לֹא אֶעֱנֶה

לָכֶם. תִּשָּׁאֲרוּ גַּם אַתֶּם בְּלִי יְדִיעָה, כְּמוֹ שֶׁנִּשְׁאַרְתִּי אֲנִי בְּלִי דַּעַת, עַד הַיּוֹם הַזֶּה, לָמָּה מִלֵּא בֶּן־הַדּוֹד הַהוּא, זֶה שֶׁהָיָה לוֹ מַזָּל לָאוֹצָרוֹת, אֶת הַכַּד בֶּעָפָר.

אֵיךְ אָמַר הַבָּחוּר? זֶהוּ סִפּוּר אַחֵר, וַאֲסַפֵּר אוֹתוֹ בְּפַעַם אַחֶרֶת.


ג64.png

אֲנִי תָמִיד נוֹעֵל אֶת נְעָלַי בְּרֶגֶשׁ, כִּי אֲנִי שָׂמֵחָ לַיּוֹם הֶחָדָשׁ שֶׁמַּתְחִיל.

המלצות קוראים
תגיות