רקע
תקוה שריג
אַשְׁמְדַאי שׁוֹלֵף אָדָם בַּעַל שְׁנֵי רָאשִׁים
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה

שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ הָיָה, כְּפִי שֶׁיּוֹדֵעַ כָּל יֶלֶד, הֶחָכָם בָּאָדָם.

כָּל מַלְכֵי הָעוֹלָם כֻּלּוֹ יָרְאוּ מִפָּנָיו וְהֶעֱלוּ לוֹ מַס.

עֹשֶׁר כָּל הָעוֹלָם, כֶּסֶף, זָהָב וּמַרְגָּלִיּוֹת הִתְגַּלְגְּלוּ אֶל אוֹצְרוֹתָיו.

דְּגֵי-הַיָּם, בֶּהֱמַת-הָאָרֶץ וְעוֹף-הַשָּׁמַיִם עָלוּ וּבָאוּ בְּלֹא הֶרֶף

לְבֵית-הַמִּטְבָּחַיִם שֶׁבְּאַרְמוֹנוֹ, לְהִשָּׁחֵט לִסְעֻדּוֹתָיו.

שְּלֹמֹה הָיָה מְמַשֵּל מְשָׁלִים, פּוֹתֵר חִידוֹת, שׁוֹפֵט מִשְׁפָּטִים,

מַגִּיד סְתָרִים, מוֹדִיעַ רָזִים, רוֹאֶה בֶּעָבִים, קוֹרֵא בַּכּוֹכָבִים,

מַקְשִׁיב לִשְׂפוֹת בַּעֲלֵי-הַחַיִּים וּמַחֲלִיף אִתָּם דְּבָרִים…

צְבָאִים וְאַיְלוֹת-הַשָּׂדֶה הָיוּ רָצִים לְפָנָיו,

אֲרָיוֹת וּנְמֵרִים עוֹמְדִים לִפְנֵי כִּסְאוֹ וְעוֹשִׁים דְּבָרוֹ.


יוֹם אֶחָד, נִכְנַס לְפָנָיו אַשְׁמְדַאי מֶלֶךְ-הַשֵּׁדִים וְאָמַר לִשְׁלֹמֹה:

– אַתָּה הוּא הוּא שֶׁאוֹמְרִים עָלֶיךָ שֶׁחָכָם אַתָּה מִכָּל אָדָם?

אָמַר לוֹ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ:

– כֵּן. כָּךְ הִבְטִיחַ לִי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא.

אָמַר לוֹ אַשְׁמְדַאי:

– רוֹצֶה אַתָּה? אַרְאֶה לְךָ דָבָר שֶׁלֹּא רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ?

אָמַר לוֹ שְׁלֹמֹה:

– כֵּן, רוֹצֶה אֲנִי!

מִיָּד הוֹשִׁיט אַשְׁמְדַאי אֶת כְּנָפוֹ הָאַחַת

לַשָּׁמַיִם

וְאֶת כְּנָפוֹ הַשְּׁנִיָּה לָאָרֶץ, לִפְנֵי אַרְמוֹן שְׁלֹמֹה.

צָץ וְקָפַץ מִתּוֹכָהּ אָדָם בַּעַל שְׁנֵי רָאשִים וְאַרְבַּע

עֵינַיִם.

הִזְדַּעְזַע שְׁלֹמֹה וְרָעַד בְּכָל אֵיבָרָיו וְנָקְשׁוּ שִׁנָּיו.

שָׁאַל שְׁלֹמֹה אוֹתוֹ אָדָם-מִפְלָץ:

– בֶּן מִי אַתָּה?

הֵשִׁיב לוֹ אוֹתוֹ אָדָם:

– מִבְּנֵי אָדָם-הָרִאשׁוֹן אֲנִי, מִנִּינֵי קַיִן.

שָׁאַל אוֹתוֹ שְׁלֹמֹה עוֹד:

– וְהֵיכָן אַתָּה וְאַנְשֵׁי בֵּיתְךָ גָרִים?

הֵשִׁיב לוֹ אוֹתוֹ אָדָם:

– בְּאֶרֶץ אַחַת וְשְׁמָהּ “תֵּבֵל”.

– וְיֵשׁ לָכֶם בְּ“תֵבֵל” זוֹ, שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים? – שָׁאַל שְׁלֹמֹה.

– בְּוַדַּאי – הֵשִׁיב אוֹתוֹ מִפְלָץ.

– וּמֵהֵיכָן זוֹרַחַת לָכֶם הַשֶּׁמֶשׁ וְהֵיכָן הִיא שׁוֹקַעַת?

– הַשֶּׁמֶשׁ, הַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים זוֹרְחִים לָנוּ

מִמַּעֲרָב וְשׁוֹקְעִים בַּמִּזְרָח!

– וְמַה מַּעֲשֵׂיכֶם בַּ“תֵּבֵל” שֶׁלָּכֶם?

– אֲנַחְנוּ חוֹרְשִׁים, זוֹרְעִים וְקוֹצְרִים וְגַם רוֹעִים צֹאן וְבָקָר.

– וְאַתֶּם מִתְפַּלְּלִים לֵאלֹהִים?

– וַדַּאי שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים לֵאֶלֹהִים!

– לְמִי אַתֶּם מִתְפַּלְּלִים וְמַהִי תְּפִלַּתְכֶם?

– אוֹמְרִים אָנוּ בְּכָל יוֹם וָיוֹם:

"מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ אֲדֹנָי

כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ!"


אוֹרוּ פְּנֵי שְׁלֹמֹה וְהִבִּיט בַּמִּפְלָץ בְּעֵינַיִם טוֹבוֹת וְאָמַר לוֹ:

– בֶּן-אָדָם! עֲשֵׂה עִמִּי טוֹב וָחֶסֶד וְשׁוּב לְךָ לַ“תֵּבֵל”!

הֵשִׁיב לוֹ אוֹתוֹ אָדָם:

– אֵינִי יָכוֹל, אַף-עַל-פִּי שֶׁרוֹצֶה אֲנִי מְאֹד!

אָמַר שְׁלֹמֹה לְאַשְׁמְדַאי:

– הָשֵׁב אוֹתוֹ מִיָּד, לְאַרְצוֹ-מוֹלַדְתּוֹ “תֵּבֵל”!

אָמַר לוֹ אַשְׁמְדַאי:

– גַּם אֲנִי אֵינִי יָכוֹל!


נִשְׁאַר אוֹתוֹ אָדָם בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה,

אָכַל לֶחֶם עַל שֻׁלְחָנוֹ, נָשָׂא אִשָּה,

וְהוֹלִיד שִׁבְעָה בָּנִים.

הָיוּ שִׁשָּׁה מֵהֶם בִּדְמוּת אִמָּם, אֵשֶׁת-הַמִּפְלָץ,

בַּעֲלֵי רֹאשׁ אֶחָד וְעֵינַיִם שְׁתַּיִם,

וְהַבֵּן הַשְּׁבִיעִי, רַק הוּא לְבַדּוֹ, דָּמָה לְאָבִיו,

בַּעַל שְׁנֵי רָאשִׁים וְאַרְבַּע עֵינַיִם.

הִתְעַשְּׁרוּ אוֹתוֹ אָדָם וְשִׁבְעַת בָּנַיו, עַד שֶׁהָיוּ מֵעֲשִׁירֵי עוֹלָם.


כַּאֲשֶׁר מֵת הָאָב,

רָבוּ בֵּינֵיהֶם שִׁבְעַת בָּנָיו עַל יְרֻשַּׁת אֲבִיהֶם.

בַּעַל שְׁנֵי הָרָאשִׁים טָעַן:

– אֲנַחְנוּ שְׁנַיִם וְנִירַשׁ כִּפְלַיִם!

אָמְרוּ שֵׁשֶׁת הָאַחִים כְּלַפָּיו:

– אֶחָד אַתָּה, כְּאָבִינוּ מוֹלִידֵנוּ מִ“תֵּבֵל”,

וְחֵלֶק אֶחָד תִּירַשׁ כָּמוֹנוּ אֲנַחְנוּ!


בָּאוּ לִפְנֵי שְׁלֹמֹה לְמִשְׁפָּט, וְהִשְׁמִיעוּ טַעֲנוֹתֵיהֶם.

חָשַב שְׁלֹמֹה בַּדָּבָר כָּל הַלַּיְלָה וְלַבֹּקֶר – מִשְׁפָּט.

קָרָא לְפָנָיו אֶת הַבֵּן הַשְּׁבִיעִי, בַּעַל שְׁנֵי הָרָאשִׁים וְאָמַר לוֹ:

– רְאוּ־רְאוּ, אִם יוֹדֵעַ וְחָשׁ הָרֹאשׁ הָאֶחָד שֶׁלְּךָ-שֶׁלָּכֶם

בְּדִיּוּק מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ וְחָשׁ הָרֹאשׁ הַשֵּׁנִי שֶׁלְּךָ-שֶׁלָּכֶם –

אַתָּה-אַתֶּם – אֶחָד,

וְאִם לֹא – אַתָּה-אַתֶּם – שְׁנַיִם!


צִוָּה שְׁלֹמֹה עַל עֲבָדָיו לְהָבִיא לְפָנָיו מַיִם רוֹתְחִים.

הִתִּיז שְׁלֹמֹה מִן הַמַּיִם הָרוֹתְחִים עַל הָרֹאשׁ הָאֶחָד –

צָוְחוּ שְׁנֵי הָרָאשִׁים כְּאֶחָד:

– הֶרַף! אֲנִי מֵת!

אָמַר הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה:

– רוֹאֶה אַתָּה שֶׁאֶחָד אַתָּה?

חֵלֶק אֶחָד תְּקַבֵּל מִיְרֻשַּׁת אָבִיךָ, כְּכָל אַחֶיךָ!

נִכְלַם הַבֵּן בַּעַל שְׁנֵי הָרָאשִׁים וְאַרְבַּע הָעֵינַיִים,

הִרְכִּין אֶת שְׁנֵי רָאשָׁיו,

עָצַם אֶת אַרְבַּע עֵינָיו,

כָּרַע עַל בִּרְכָּיו

וְדִבֵּר בְּקוֹל אֶחָד מִשְּׁנֵי פִּיּוֹתָיו:

– אָמְנָם, אֵין חָכָם כְּמַלְכֵּנוּ שְׁלֹמֹה בִּמְלֹא עוֹלָם!


המלצות קוראים
תגיות