– ולמה לא?
– והלא אין שום שדים בנמצא!
– וגמדים-אצבעונים, פיות ובנות-ים אנשי-המאדים ואנשי-פנים-מרכז-כדור-הארץ, יש?
קיצוּרוֹ של דבר:
כל מה שקיים ונוצר בדמיונותיו המתוּקים והפּרוּעים של אדם-קטן, ילד, ושל אדם-גדול, בוגר, הם “יש”.
ואין כל “יש” חייב להֵירָאות בעין, להישמע באוזן, להיות מוחש ביד או מוּרח באף…
די בכך, שאותו “יש” קיים ברוחו של אדם, בחלום ובהקיץ, בשמחה ובמצוקה,
נראה בעיני-רוחו ומוחש בכל חושיו פנימה…
ואותם חז"לינו, חכמינו-זכרונם-לברכה שלנו, שרק טיפּה מים סיפוריהם על שדים, על יצורים אלה שלא מן העולם הזה מובאים כאן, האם האמינו הם בכל אלה?
מה פתאום?!
אבל כאמור, חכמי-נפש היו, מבינים מעמיקים בנפש האדם והתיחסו בכבוד רב ובחשיבות מרובה לדמיונותיהם-חלומותיהם של הבריות, ממש כרבּי-הפסיכולוגים בימינו…
הם סיפרו את סיפורי השדים והכּשפים בתענוג, מחוּיכים ומבודחים ואפילו שבויים בסיפוריהם הם.
הם ידעו היטב כמה סיפורים כאלה משחררים גדולים וקטנים מפְּחדים שהם הם – “נַפשות” כל השדים והמפלצות, ואם רצונכם באחת מעשרות עדויות-עצמן,הנה אחת מהן לפניכם, מלה במלה:
"פעם, כשהפליגו חכמים בסיפורי שדים וכשפים, לחשים, נחשים ותרופות-אליל למיניהן, אמר להם רבי חייא:
– כל שראיתם – אחיזת עיניים היא!
אפילו יתכנסו כל הבריות שבעולם
וירצו לברוא בריאה חדשה אחת
לא יוכלו לברוא אפילו יַתוש אחד!"…
ובכל זאת, מה פתאום שדים?
וכי אין סיפורים אחרים לאלפים, לסַפּר אותם לילדים?
ועל כך מעשה שהיה:
בקיבוצי חי לו ילד, ארז שמו.
ארז מיטיב לעשות דברים יפים בידיו, גם לצייר.
ארז הצעיר הוא ידידי ופעם חשתי בצורך חזק לתת לו מתנה.
שאלתי אותו איזו מתנה היה רוצה מידי.
אמר לי: – לצייר מה שאת כותבת לילדים…
שאלתי: – ואיזה סיפורים אתה מחַבֵּב?
שאל: – חז"ל שלך סיפרו גם סיפורים על שֵׁדים?
– אוהו! – אמרתי לו – סיפּרו גם סיפרו!
– אם כן, אותם אני רוצה לצייר – אמר לי ארז.
וכך, על פי יָזמתו של ארז, ליקטתי אותם סיפורים על שדים וסיפרתי אותם לילדים, והוא, ארז, צייר את כל הסיפורים והוא אז בן שלש-עשרה שנים, תלמיד כיתה ח' בקיבוצי, בית-השיטה.
ועכשיו בואוּ ונשתעשע בין השדים!
בְּרֵאשִׁית בְּרִיאַת הָעוֹלָם, הָיְתָה הַגֶּפֶן עוֹשָׂה יַיִן
וְהָיָה הַיַּיִן מְשַׂמֵּחַ לֵב אָדָם וּמֵיטִיב אֶת לִבּוֹ.
בָּא הַשָּׂטָן וְצָרָה עֵינוֹ בָּאָדָם שֶׁשָּׁתָה מִן הַיַּיִן
וְהָיָה שָׂמֵחַ כָּל הַיָּמִים.
מֶה עָשָׂה?
כְּשֶׁרָאָה אָדָם שׁוֹתֵל גֶּפֶן,
הָיָה שׁוֹחֵט כִּבְשָׂה וּמְטַפְטֵף מִדָּמָהּ לְגֻמַּת הַשְּׁתִיל;
אַחַר-כָּךְ שָׁחַט אַרְיֵה וְטִפְטֵף מִדָּמוֹ לְאוֹתָה גֻּמָּה;
אַחַר-כָּךְ שָׁחַט חֲזִיר וְטִפְטֵף מִדָּמוֹ לְאוֹתָה גֻּמָּה;
לָאַחֲרוֹנָה שָׁחַט קוֹף וְטִפְטֵף מִדָּמוֹ לְאוֹתָה גֻּמָּה;
גָּדְלָה הַגֶּפֶן וְעָשְׂתָה פֵּרוֹת הִלוּלִים.
עָשָׂה מֵהֶם הָאָדָם יַיִן.
הָיָה אָדָם שׁוֹתֶה מְעַט יַיִן וְהָיָה תָּמִים כְּכִבְשָׂה;
שָׁתָה עוֹד – נַעֲשָׂה גִבּוֹר כַּאֲרִי וְאוֹמֵר:
– מִי כָּמוֹנִי בָּעוֹלָם!
שָׁתָה עוֹד – הִשְׁתַּכֵר וְהִתְלַכְלֵךְ בְּקִיאוֹ כַּחֲזִיר;
שָׁתָה עוֹד – הָיָה עוֹמֵד וְרוֹקֵד כְּקוֹף…
וְכָךְ הָפַךְ הַיַּיִן לָאָדָם – מִבְּרָכָה לִקְלָלָה.
שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ הָיָה, כְּפִי שֶׁיּוֹדֵעַ כָּל יֶלֶד, הֶחָכָם בָּאָדָם.
כָּל מַלְכֵי הָעוֹלָם כֻּלּוֹ יָרְאוּ מִפָּנָיו וְהֶעֱלוּ לוֹ מַס.
עֹשֶׁר כָּל הָעוֹלָם, כֶּסֶף, זָהָב וּמַרְגָּלִיּוֹת הִתְגַּלְגְּלוּ אֶל אוֹצְרוֹתָיו.
דְּגֵי-הַיָּם, בֶּהֱמַת-הָאָרֶץ וְעוֹף-הַשָּׁמַיִם עָלוּ וּבָאוּ בְּלֹא הֶרֶף
לְבֵית-הַמִּטְבָּחַיִם שֶׁבְּאַרְמוֹנוֹ, לְהִשָּׁחֵט לִסְעֻדּוֹתָיו.
שְּלֹמֹה הָיָה מְמַשֵּל מְשָׁלִים, פּוֹתֵר חִידוֹת, שׁוֹפֵט מִשְׁפָּטִים,
מַגִּיד סְתָרִים, מוֹדִיעַ רָזִים, רוֹאֶה בֶּעָבִים, קוֹרֵא בַּכּוֹכָבִים,
מַקְשִׁיב לִשְׂפוֹת בַּעֲלֵי-הַחַיִּים וּמַחֲלִיף אִתָּם דְּבָרִים…
צְבָאִים וְאַיְלוֹת-הַשָּׂדֶה הָיוּ רָצִים לְפָנָיו,
אֲרָיוֹת וּנְמֵרִים עוֹמְדִים לִפְנֵי כִּסְאוֹ וְעוֹשִׁים דְּבָרוֹ.
יוֹם אֶחָד, נִכְנַס לְפָנָיו אַשְׁמְדַאי מֶלֶךְ-הַשֵּׁדִים וְאָמַר לִשְׁלֹמֹה:
– אַתָּה הוּא הוּא שֶׁאוֹמְרִים עָלֶיךָ שֶׁחָכָם אַתָּה מִכָּל אָדָם?
אָמַר לוֹ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ:
– כֵּן. כָּךְ הִבְטִיחַ לִי הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא.
אָמַר לוֹ אַשְׁמְדַאי:
– רוֹצֶה אַתָּה? אַרְאֶה לְךָ דָבָר שֶׁלֹּא רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ?
אָמַר לוֹ שְׁלֹמֹה:
– כֵּן, רוֹצֶה אֲנִי!
מִיָּד הוֹשִׁיט אַשְׁמְדַאי אֶת כְּנָפוֹ הָאַחַת
לַשָּׁמַיִם
וְאֶת כְּנָפוֹ הַשְּׁנִיָּה לָאָרֶץ, לִפְנֵי אַרְמוֹן שְׁלֹמֹה.
צָץ וְקָפַץ מִתּוֹכָהּ אָדָם בַּעַל שְׁנֵי רָאשִים וְאַרְבַּע
עֵינַיִם.
הִזְדַּעְזַע שְׁלֹמֹה וְרָעַד בְּכָל אֵיבָרָיו וְנָקְשׁוּ שִׁנָּיו.
שָׁאַל שְׁלֹמֹה אוֹתוֹ אָדָם-מִפְלָץ:
– בֶּן מִי אַתָּה?
הֵשִׁיב לוֹ אוֹתוֹ אָדָם:
– מִבְּנֵי אָדָם-הָרִאשׁוֹן אֲנִי, מִנִּינֵי קַיִן.
שָׁאַל אוֹתוֹ שְׁלֹמֹה עוֹד:
– וְהֵיכָן אַתָּה וְאַנְשֵׁי בֵּיתְךָ גָרִים?
הֵשִׁיב לוֹ אוֹתוֹ אָדָם:
– בְּאֶרֶץ אַחַת וְשְׁמָהּ “תֵּבֵל”.
– וְיֵשׁ לָכֶם בְּ“תֵבֵל” זוֹ, שֶׁמֶשׁ יָרֵחַ וְכוֹכָבִים? – שָׁאַל שְׁלֹמֹה.
– בְּוַדַּאי – הֵשִׁיב אוֹתוֹ מִפְלָץ.
– וּמֵהֵיכָן זוֹרַחַת לָכֶם הַשֶּׁמֶשׁ וְהֵיכָן הִיא שׁוֹקַעַת?
– הַשֶּׁמֶשׁ, הַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים זוֹרְחִים לָנוּ
מִמַּעֲרָב וְשׁוֹקְעִים בַּמִּזְרָח!
– וְמַה מַּעֲשֵׂיכֶם בַּ“תֵּבֵל” שֶׁלָּכֶם?
– אֲנַחְנוּ חוֹרְשִׁים, זוֹרְעִים וְקוֹצְרִים וְגַם רוֹעִים צֹאן וְבָקָר.
– וְאַתֶּם מִתְפַּלְּלִים לֵאלֹהִים?
– וַדַּאי שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים לֵאֶלֹהִים!
– לְמִי אַתֶּם מִתְפַּלְּלִים וְמַהִי תְּפִלַּתְכֶם?
– אוֹמְרִים אָנוּ בְּכָל יוֹם וָיוֹם:
"מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ אֲדֹנָי
כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ!"
אוֹרוּ פְּנֵי שְׁלֹמֹה וְהִבִּיט בַּמִּפְלָץ בְּעֵינַיִם טוֹבוֹת וְאָמַר לוֹ:
– בֶּן-אָדָם! עֲשֵׂה עִמִּי טוֹב וָחֶסֶד וְשׁוּב לְךָ לַ“תֵּבֵל”!
הֵשִׁיב לוֹ אוֹתוֹ אָדָם:
– אֵינִי יָכוֹל, אַף-עַל-פִּי שֶׁרוֹצֶה אֲנִי מְאֹד!
אָמַר שְׁלֹמֹה לְאַשְׁמְדַאי:
– הָשֵׁב אוֹתוֹ מִיָּד, לְאַרְצוֹ-מוֹלַדְתּוֹ “תֵּבֵל”!
אָמַר לוֹ אַשְׁמְדַאי:
– גַּם אֲנִי אֵינִי יָכוֹל!
נִשְׁאַר אוֹתוֹ אָדָם בַּחֲצַר הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה,
אָכַל לֶחֶם עַל שֻׁלְחָנוֹ, נָשָׂא אִשָּה,
וְהוֹלִיד שִׁבְעָה בָּנִים.
הָיוּ שִׁשָּׁה מֵהֶם בִּדְמוּת אִמָּם, אֵשֶׁת-הַמִּפְלָץ,
בַּעֲלֵי רֹאשׁ אֶחָד וְעֵינַיִם שְׁתַּיִם,
וְהַבֵּן הַשְּׁבִיעִי, רַק הוּא לְבַדּוֹ, דָּמָה לְאָבִיו,
בַּעַל שְׁנֵי רָאשִׁים וְאַרְבַּע עֵינַיִם.
הִתְעַשְּׁרוּ אוֹתוֹ אָדָם וְשִׁבְעַת בָּנַיו, עַד שֶׁהָיוּ מֵעֲשִׁירֵי עוֹלָם.
כַּאֲשֶׁר מֵת הָאָב,
רָבוּ בֵּינֵיהֶם שִׁבְעַת בָּנָיו עַל יְרֻשַּׁת אֲבִיהֶם.
בַּעַל שְׁנֵי הָרָאשִׁים טָעַן:
– אֲנַחְנוּ שְׁנַיִם וְנִירַשׁ כִּפְלַיִם!
אָמְרוּ שֵׁשֶׁת הָאַחִים כְּלַפָּיו:
– אֶחָד אַתָּה, כְּאָבִינוּ מוֹלִידֵנוּ מִ“תֵּבֵל”,
וְחֵלֶק אֶחָד תִּירַשׁ כָּמוֹנוּ אֲנַחְנוּ!
בָּאוּ לִפְנֵי שְׁלֹמֹה לְמִשְׁפָּט, וְהִשְׁמִיעוּ טַעֲנוֹתֵיהֶם.
חָשַב שְׁלֹמֹה בַּדָּבָר כָּל הַלַּיְלָה וְלַבֹּקֶר – מִשְׁפָּט.
קָרָא לְפָנָיו אֶת הַבֵּן הַשְּׁבִיעִי, בַּעַל שְׁנֵי הָרָאשִׁים וְאָמַר לוֹ:
– רְאוּ־רְאוּ, אִם יוֹדֵעַ וְחָשׁ הָרֹאשׁ הָאֶחָד שֶׁלְּךָ-שֶׁלָּכֶם
בְּדִיּוּק מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ וְחָשׁ הָרֹאשׁ הַשֵּׁנִי שֶׁלְּךָ-שֶׁלָּכֶם –
אַתָּה-אַתֶּם – אֶחָד,
וְאִם לֹא – אַתָּה-אַתֶּם – שְׁנַיִם!
צִוָּה שְׁלֹמֹה עַל עֲבָדָיו לְהָבִיא לְפָנָיו מַיִם רוֹתְחִים.
הִתִּיז שְׁלֹמֹה מִן הַמַּיִם הָרוֹתְחִים עַל הָרֹאשׁ הָאֶחָד –
צָוְחוּ שְׁנֵי הָרָאשִׁים כְּאֶחָד:
– הֶרַף! אֲנִי מֵת!
אָמַר הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה:
– רוֹאֶה אַתָּה שֶׁאֶחָד אַתָּה?
חֵלֶק אֶחָד תְּקַבֵּל מִיְרֻשַּׁת אָבִיךָ, כְּכָל אַחֶיךָ!
נִכְלַם הַבֵּן בַּעַל שְׁנֵי הָרָאשִׁים וְאַרְבַּע הָעֵינַיִים,
הִרְכִּין אֶת שְׁנֵי רָאשָׁיו,
עָצַם אֶת אַרְבַּע עֵינָיו,
כָּרַע עַל בִּרְכָּיו
וְדִבֵּר בְּקוֹל אֶחָד מִשְּׁנֵי פִּיּוֹתָיו:
– אָמְנָם, אֵין חָכָם כְּמַלְכֵּנוּ שְׁלֹמֹה בִּמְלֹא עוֹלָם!
כְּשֶׁנִּגַּשׁ שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֶּית-הַמִּקְדָּשׁ בִּירוּשָׁלַיִם,
לֹא יָדַע הַמֶּלֶךְ, מָה עֵצָה וּמַה תְּבוּנָה,
כֵּיצַד יַשִּׂיג אַבְנֵי-גָזִית,
מִבְּלִי שֶׁיַעֲבֹר עַל מִצְוַת אֱלֹהִים,
שֶׁלֹּא לְהָנִיף גַּרְזֶן-בַּרְזֶל עַל אַבְנֵי הַבִּנְיָן.
צִוָּה לִקְרֹא לְפָנָיו אֶת אַשְׁמְדַאי, מֶלֶךְ הַשֵּׁדִים
וּלְבַקֵּשׁ מִיָּדוֹ אֶת הַשָּׁמִיר,
אוֹתוֹ יְצוּר-פְּלָאִים קָטָן הַחוֹתֵךְ בְּמַגָּעוֹ אֲבָנִים,
שֶׁהָיָה בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל רַב-הַשֵּׁדִים.
שָׁלַח שְׁלֹמֹה שְׁלִיחִים לְחַפֵּשׂ אֶת אַשְׁמְדַאי.
חִפְּשׂוּ וּמָצְאוּ אֶת מְקוֹמוֹ, בְּהָר אֶחָד,
אוּלָם הוּא עַצְמוֹ נֶעְדַּר מֵאוֹתוֹ הַר.
בּוֹר מָלֵא מַיִם הָיָה לְאוֹתוֹ אַשְׁמְדַאי,
שֶׁפִּיו סָתוּם בְּאֶבֶן גְּדוֹלָה וְחָתוּם בְּחוֹתָמוֹ.
הָיָה הַשֵּׁד מְשׁוֹטֵט לוֹ שָׁם, בֵּין שָׁמַיִם וָאָרֶץ,
וְיוֹרֵד מִדֵּי פַּעַם לִבְדֹּק וְלִרְאוֹת,
אִם לֹא נָגְעָה יַד זָר בְּבוֹר הַמַּיִם הֶחָתוּם בְּחוֹתָמוֹ.
אָז הָיָה שׁוֹתֶה מִמֵּי-הַבּוֹר,
שָׁב וְחוֹתְמוֹ וְחוֹזֵר לְשִׁטּוּטוֹ…
שָׁבוּ הַשְׁלִיחִים וְסִפְּרוּ עַל מִנְהָגוֹ שֶׁל אַשְׁמְדַאי בְּאָזְנֵי שְׁלֹמֹה.
שָׁלַח שְׁלֹמֹה אֶת שַׂר צְבָאוֹ, בְּנָיָה בֶּן-יְהוֹיָדָע
לִתְפֹּס וּלְהָבִיא לְפָנָיו אֶת אַשְׁמְדַאי.
הִצְטַיֵּד בְּנָיָה בְּשַׁלְשֶׁלֶת, בְּטַבַּעַת שֶׁשֵּׁם אֱלֹהִים חָקוֹק בָּהּ,
בַּעֲרֵמַת גְּבַב-צֶמֶר וְנֹאדוֹת רַבִּים מְלֵאִים יַיִן…
הָלַךְ בְּנָיָה וּמָצָא אֶת בּוֹר-הַמַּיִם שֶׁל רַב-הַשֵּׁדִים,
סָתוּם וְחָתוּם וְאֵין יַד אָדָם יְכוֹלָה לִפְתֹּחַ אֶת מִכְסֵהוּ.
מֶה עָשָׂה?
חָפַר לוֹ בּוֹר לְמַטָּה מִבּוֹרוֹ שֶׁל אַשְׁמְדַאי,
וּפָתַח חוֹר בְּקַרְקַע בּוֹרוֹ שֶׁל הָאַשְׁמַאי,
עַד שֶׁנָּזְלוּ כָּל מֵימָיו לְתוֹךְ הַבּוֹר הֶחָדָשׁ.
לְאַחַר זֹאת, סָתַם וְחָתַם אֶת הַחוֹר
בְּכָל אוֹתוֹ גְּבַב-צֶמֶר, בְּטִיט וְטִיחַ.
עַכְשָׁו חָפַר בּוֹר חָדָשׁ, לְמַעְלָה מִבּוֹרוֹ שֶׁל אַשְׁמְדַאי
וְשָׁפַךְ לְתוֹכוֹ אֶת כָּל הַיַּיִן הָרַב שֶׁבַּנֹּאדוֹת.
כְּשֶׁהָיָה הַבּוֹר הָעֶלְיוֹן מָלֵא יַיִן,
נָקַב בְּקַרְקָעִיתוֹ חוֹר, שֶׁיִּהְיֶה הַיַּיִן שֶׁבַּבּוֹר הָעֶלְיוֹן
נוֹזֵל וְמְמַלֵּא אֶת בּוֹרוֹ שֶׁל אַשְׁמְדַאי,
שֶׁכָּל מֵימָיו אָזְלוּ, כִּי נָזְלוּ
לַבּוֹר שֶׁחָפַר בְּנָיָה מִתַּחְתָּיו.
הִגִּיעַ אַשְׁמְדַאי אֶל בּוֹרוֹ,
רָאָה שֶׁשְּׁלֵמָה חוֹתַמְתּוֹ
וְיַד-אָדָם לֹא נָגְעָה בּוֹ.
פָּתַח לוֹ אַשְׁמְדַאי אֶת מִכְסֵה הַבּוֹר, כְּדַרְכּוֹ,
שָׁתָה מְלֹא לֻגְמָיו יַיִן רַב כְּכָל שֶׁיָּכֹל, הִשְׁתַּכֵּר וְנִרְדַּם.
יָרַד לוֹ בְּנָיָה מִן הָאִילָן שֶׁבֵּין עֲנָפָיו הִתְחַבֵּא,
קָשַׁר אֶת אַשְׁמְדַאי בְּשַׁלְשֶׁלֶת, חָתַם אוֹתָהּ בְּטַבַּעַת שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ
וְחִכָּה עַד שֶׁיִּתְעוֹרֵר אַשְׁמְדַאי וְיִתְפַּכַּח מִיֵּינוֹ…
יָשַׁן אַשְׁמְדַאי כַּמָּה שֶׁיָּשַׁן, עַד שֶׁהִתְעוֹרֵר וְהִתְאוֹשֵׁשׁ.
כַּאֲשֶׁר מָצָא עַצְמוֹ קָשׁוּר בְּשַׁלְשֶׁלֶת, הִתְגָּעֵשׁ וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בּוֹ כָּאֵשׁ.
תָּפַס בּוֹ בְּנָיָה, שֶׁחָסֹן הָיָה וְגִבּוֹר, וְהוֹלִיכוֹ לִירוּשָׁלַיִם, לְאַרְמוֹן שְׁלֹמֹה
פָּגְעוּ בְּדֶקֶל רָם וְנִשָּׂא,
הִתְחַכֵּךְ בּוֹ אַשְׁמְדַאי וַעֲקָרוֹ כְּקִסָּם;
עָבְרוּ בְּדַרְכָּם עַל יַד בַּיִת אֶחָד,
נָגַח בּוֹ אַשְׁמְדַאי בִּכְתֵפוֹ וְהֶחֱרִיבוֹ.
וְכָךְ, אַחֲרֵי תַּעֲלוּלִים, עֲלִילוֹת וְהַרְפַּתְקוֹת מֻפְלָאוֹת,
עָלוּ וּבָאוּ לְאַרְמוֹן שְׁלֹמֹה.
נִתְבַּקֵּשׁ בְּנָיָה לְהָבִיא אֶת אַשְׁמְדַאי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.
אָמַר לוֹ שְׁלֹמֹה לְאַשְּמְדַאי:
– אֲנִי שְׁלֹמֹה, מֶלֶךְ-מַלְכֵי-הָאָדָם
וְאַתָּה אַשְׁמְדַאי, מֶלֶךְ-מַלְכֵי-הַשֵּׁדִים!
אֵינִי רוֹצֶה מִמְּךָ אֶלָּא דָבָר קָטָן אֶחָד בִּלְבַד:
אֶת הַשָּׁמִיר!
וְזֹאת, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ בּוֹנֵי בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ
לִפְסֹל אַבְנֵי-גָזִית, בְּלֹא שֶׁיָּנִיפוּ עֲלֵיהֶן גַרְזֶן-בַּרְזֶל
כְּמִצְוַת הָאֱלֹהִים עָלַי!
הֵשִׁיב לוֹ אַשְׁמְדַאי:
– וְכִי בְּיָדִי הוּא הַשָּמִיר הַזֶּה שֶׁאַתָּה מְבַקֵשׁ?!
הֲלֹא הוּא בְּיַד שֵׁד-הַיָּם,
שֶׁאֵינוֹ מוֹצִיא אוֹתוֹ מִיָּדוֹ, אֶלָּא לְמַקּוֹר הַדּוּכִיפַת!
– וְכִי מָה עוֹשָׂה הַדּוּכִיפַת בַּשָּׁמִיר? – שָׁאַל שְׁלֹמֹה.
– הַדּוּכִיפַת, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, מְבַקַּעַת בּוֹ שְׁנֵי סְלָעִים, בֶּהָרִים וּבַגֵּיאָיוֹת
וְזוֹרַעַת בָּהֶם שִׂיחִים וְאִילָנוֹת.
עוֹלִים הַשִּׂיחִים וְהָאִילָנוֹת
וְצוֹמְחִים וְעוֹשִׂים פְּרָחִים וּפֵרוֹת,
בָּאִים בְּנֵי-אָדָם, יוֹשְׁבִים שָׁם
וּבוֹנִים לָהֶם עָרִים וַעֲיָרוֹת…
שָׁלַח שְׁלֹמֹה שְׁלִיחִים לְחַפֵּשׂ אַחֲרֵי אוֹתָה דּוּכִיפַת.
מָצְאוּ אֶת קִנָּהֹ מָלֵא לוֹ אֶפְרוֹחִים וְהִיא – אֵינֶנָּה.
כִּסּו אֶת הַקֵּן, בּכִפָּה עֲשׂוּיָה זְכוּכִית שְׁקוּפָה.
שָׁבָה הַדּוּכִיפַת לְהַאֲכִיל אֶת אֶפְרוֹחֶיהָ,
רָאֲתָה אוֹתָם וְלֹא יָכְלָה לְהַגִּיעַ אֲלֵיהֶם…
הָיוּ הָאֶפְרוֹחִים נְטוּיֵי גָרוֹן, פְּעוּרֵי מַקּוֹר, זוֹעֲקִים מָרָה בָּרָעָב.
הוֹצִיאָה הַדּוּכִיפַת אֶת הַשָּׁמִיר מִמַּקּוֹרָהּ,
הוֹלִיכָה אוֹתוֹ עַל כִּפַּת הַזְּכוֹכִית הַזַּכָּה כַּמַּיִם,
נִתְבַּקְּעָה הַכִּפָּה וְנֶחְתְּכָה לִשְׁנַיִם.
זָרְקוּ שְׁלִיחֵי שְׁלֹמֹה עָפָר עַל הַדּוּכִיפַת, הִתְבַּהֲלָה וְהִתְעוֹפְפָה.
נָטְלוּ הַשְּׁלִיחִים אֶת הַשָּׁמִיר,
אוֹתוֹ יְצוּר-פְּלָאִים, שֶׁאֵין כַּיּוֹם אָדָם יוֹדֵעַ זֶהוּתוֹ וּמִיהוּתוֹ,
וֶהֱבִיאוּהוּ לִפְנֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ שֶׁיִּתֵּן אוֹתוֹ לַבַּנָּאִים שֶׁלּוֹ.
וּמֶה עָשְׂתָה הַדּוּכִיפַת?
חָנְקָה-עַצְמָהּ-לָדַעַת, מִפַּחַד שֵׁד-הַיָּם, אֲדוֹנָהּ,
וְלַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה…
שִׁחְרֵר שְׁלֹמֹה אֶת אַשְׁמְדַאי מִשַּׁלְשַׁלְתּוֹ וְהִתְעוֹפֵף לְדַרְכּוֹ, אַחַת-וּשְׁתַּיִם,
כְּנָפוֹ הָאַחַת עַל הָאָרֶץ וְהַשְּׁנִיָּה בְּרוּם שָׁמַיִם…
מֵאָז הַמַּעֲשֶׂה בִּשְׁמִיר הַקְּסָמִים, וְעַד לְשִׁחְרוּרוֹ,
נָהַג שְׁלֹמֹה לִפְעָמִים אֶת אַשְׁמְדַאי בְּשַׁלְשֶׁלֶת כִּנְהֹג בְּכֶלֶב.
יוֹם אֶחָד, יָשְׁבוּ לָהֶם שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו,
וְהִשְׁתַּעַשְׁעוּ בְּחִידוֹת בְּשָׁלוֹם וּבְשַׁלְוָה.
הָיְתָה דַעְתּוֹ שֶׁל שְׁלֹמֹה בְּדוּחָה עָלָיו.
אָמַר לְאַשְׁמְדַאי:
– בַּמֶּה כֹּחֲכֶם, הַשֵּׁדִים, גָּדוֹל מִכֹּחֵנוּ, בְּנֵי-אָדָם?
הֵשִׁיב לוֹ אַשְׁמְדַאי:
– אָנָּא, הָסֵר מֵעָלַי אֶת הַשַּׁלְשֶׁלֶת וְתֵן לִי אֶת טַבַּעְתְּךָ
וּמִיָּד אַרְאֶה לְךָ בַּמֶּה כֹּחִי גָדוֹל מִכֹּחֲךָ…
עָשָׂה שְׁלֹמֹה כִּדְבָרָיו,
הֵסִיר מֵאַשְׁמְדַאי אֶת הַשַּׁלְשֶׁלֶת
וְנָתַן עַל אֶצְבַּע אַשְׁמְדַאי אֶת טַבַּעֲתּוֹ.
מִיָּד הֵסִיר אַשְׁמְדַאי אֶת בִּגְדֵי שְׁלֹמֹה, בִּגְדֵי הַמַּלְכוּת,
וְלָבַשׁ אוֹתָם עַל גּוּפוֹ.
וְאֶת בְּגָדָיו, בִּגְדֵי אַשְׁמְדַאי הַקְּרוּעִים וְהַבְּלוּיִים,
הִלְבִּישׁ אֶת שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ וּבָלַע אוֹתוֹ עַל כְּרָעָיו וְעַל קִרְבּוֹ.
נָתַן אֶת כְּנָפוֹ הָאַחַת בָּאָרֶץ,
וְהַשְּׁנִיָּה - בָּרָקִיעַ,
וּפָלַט מִפִּיו אֶת שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ
בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה, מַהֲלַךְ חֲמֵשׁ מֵאוֹת פַּרְסָה.
הִתְהַלֵּךְ שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ בֵין הַבְּרִיּוֹת, בְּגָדָיו קְרוּעִים וּנְעָלָיו מְרֻפָּטוֹת,
מְחַזֵּר עַל הַפְּתָחִים וּבוֹכֶה:
– אֲנִי, שְׁלֹמֹה, מֶלֶךְ הָיִיתִי בִּירוּשָׁלַיִם!
אָמְרוּ לוֹ הַבְּרִיּוֹת:
– מְשֻׁגָּע אַתָּה! וַהֲרֵי שְׁלֹמֹה יוֹשֵׁב לוֹ עַל כִּסְאוֹ בִּירוּשָׁלַיִם!
הָלַךְ וְהָלַךְ בַּדְּרָכִים, עַד שֶׁבָּא לִירוּשָׁלַיִם, לִפְנֵי חֲכָמָיו.
לֹא הִכִּירוּ הַחֲכָמִים אֶת פְּנֵי שְׁלֹמֹה מַלְכָּם,
אֲבָל בְּחָכְמָתָם, הִקְשִׁיבוּ בְּשִׂים-לֵב לִדְבָרָיו.
אָמְרוּ זֶה לָזֶה בַּחֲשַׁאי:
– הָבָה וּנְפַתֶּה אֶת עַבְדֵי הַמֶּלֶךְ,
הַמְשָׁרְתִים אוֹתוֹ בְּחַדְרֵי מִשְׁכָּבוֹ
שֶׁיִּבְדְּקוּ בָּדוֹק הֵיטֵב אֶת רַגְלָיו…
הָלְכוּ וְנָתְנוּ לָעֲבָדִים כֶּסֶף וְזָהָב הַרְבֵּה, וְאָמְרוּ לָהֶם:
– כְּשֶׁיִּיעַף הַמֶּלֶךְ וְיַחֲלֹץ אֶת נַעֲלֵי מַלְכוּתוֹ,
הָצִיצוּ נָא בְּכַפּוֹת רַגְלָיו!
בָּדְקוּ הָעֲבָדִים אֶת כַּפּוֹת רַגְלֵי הַמֶּלֶךְ,
שָׁבוּ אֶל הַחֲכָמִים וְאָמְרוּ נִדְהָמִים:
– רַגְלֵי הַמֶּלֶךְ, רַגְלֵי עוֹף הֵן!
יָדְעוּ הַחֲכָמִים שֶׁאֱמֶת דִּבֵּר הַקַּבְּצָן לָבוּשׁ-הַקְּרוּעִים
וְכִי אֵין הוּא מְשֻׁגָּע כְּלָל וּכְלָל…
הֵשִׁיבוּ אֶת שְׁלֹמֹה אֶל כִּסְאוֹ הָרָם וְהוֹשִׁיבוּהוּ בּאַרְמוֹנוֹ
וְאַשְׁמְדַאי פָּרַח לוֹ וְתָקַע עַצְמוֹ בַּמִּסְתָּרִים.
בִּתְקוּפַת הַתַּלְמוּד, מְקֻבָּל הָיָה עַל יְהוּדֵי אֶרֶץ-יִשְׁרָאֵל,
שֶׁלֹּא יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ יְחִידִים בַּלֵּילוֹת…
שֶׁמָּא יִפְגְּשׁוּ צָבוֹעַ בֶּן שֶׁבַע שָׁנִים – שֶׁנַּעֲשָׂה עֲטַלֵּף,
אוֹ עֲטַלֵּף בֶּן שֶׁבַע שָׁנִים – שֶׁנַעֲשָׂה קִמּוֹשׁ
(שֶׁעַל זֶהוּתוֹ הָעוֹפִית שׁוֹבְרִים בַּלְשָׁנִים אֶת הָרֹאשׁ)
אוֹ אוֹתוֹ קִמּוֹשׁ בֶּן שֶׁבַע שָׁנִים – שֶׁנַּעֲשָׂה חוֹחַ,
אוֹ הַחוֹחַ בֶּן שֶׁבַע שָׁנִים – שֶׁנַּעֲשָׂה שֵׁד-אֵימִים,
מִין תַּנִּין-בַּעַל-שִׁבְעָה-רָאשִׁים?…
הָיוּ יוֹצְאִים לַדֶּרֶךְ בִּשְׁנַיִם-שְׁלֹשָׁה וּמוּטָב בַּחֲבוּרָה שְׁלֵמָה…
לַיְלָה אֶחָד, נֶאֱלָץ רַבִּי חֲנִינָא לָצֵאת בַּלַּיְלָה
לַעֲזֹר לְחוֹלֶה אֶחָד שֶׁאָחָזָה אוֹתוֹ קַדַּחַת.
הִתְפַּלֵּל רַבִּי חֲנִינָא אֶת תְּפִלַת-הַדֶּרֶךְ וְיָצָא.
כְּשֶׁיָּצָא לַשָּׂדֶה פָּגַשׁ בַּשֵּׁדָה, אַגְרַת-בַּת-מַחֲלַת
וּבְחֶבְרָתָהּ – שֵׁדוֹת רַבּוֹת וַאֲחֵרוֹת…
הִתְחִילוּ אוֹתָן שֵׁדוֹת מַקִּיפוֹת אוֹתוֹ,
מְחוֹלְלוֹת, מִתְהוֹלְלוֹת, וּמוֹנְעוֹת מִמֶּנּוּ
מִלָּחוּשׁ לְעֶזְרַת הַחוֹלֶה.
עָמַד רַבִּי חֲנִינָא וְקָרָא לְעֻמָּתָן:
"צוֹאָה רוֹתַחַת לְפִיכֶן,
קָרַחַת לְרָאשֵׁיכֶן
יִפְרַח אָבָק לְרַגְלֵיכֶן,
יִתְפַּזְּרוּ סַמְמָנֵיכֶן,
יִתְעוֹפְפוּ הַקְּסָמִים לְסַלֵּיכֶן,
שֵׁדוֹת כַּשְּׁפָנִיּוֹת שֶׁכְּמוֹתְכֶן!"
נָפְלוּ שְׁתֵּי הַמְכַשֵּׁפוֹת לְרַגְלָיו כְּפַרְפָּרִים לִפְנֵי הָאֵשׁ…
פָּתְחָה אַגְרַת אֶת פִּיהָ וְהִתְחַנְּנָה לִפְנֵי רַבִּי חֲנִינָא:
– מִתְחַנֶּנֶת אֲנִי לְפָנֶיךָ, רַבִּי חֲנִינָא, בְּמָטוּתָא,
שֶׁהִכְרִיזוּ עָלֶיךָ בִּשְׁמֵי-שָׁמַיִם שֶׁצַדִּיק גָּמוּר אַתָּה,
הַנַּח לִי וּלְרֵעוֹתַי לְפָחוֹת לַיְלָה אֶחָד
בַּשָּׁבוּעַ – לְמַעֲלָלֵינוּ!
חָשַׁב רַבִּי חֲנִינָא בַּדָּבָר חָשׁוֹב הַרְבֵּה,
נֶעְתַּר וְהִנִּיחַ לָהֶן אֶת לֵילוֹת-הַשַּׁבָּת…
נִזְהֲרוּ הַיְּהוּדִים וְיָשְׁבוּ בְּבָתֵּיהֶם בְּשַׁבָּת בִּמְנוּחָה
וְנִמְצְאוּ מְקַיְּמִים אֶת שַׁבְּתוֹתֵיהֶם כַּהֲלָכָה…
רַבִּי אֶחָד מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, זְעֵרִי שְׁמוֹ, נִזְדַּמֵּן לְמִצְרַיִם וְקָנָה לוֹ חֲמוֹר.
כְּשֶׁהוֹלִיךְ אֶת חֲמוֹרוֹ הֶחָדָש לַנַּחַל, לְהַשְׁקוֹתוֹ,
נָגַע הַחֲמוֹר בְּפִיו בַּמַּיִם
וְנֶהֱפַךְ לְקוֹרָה שֶׁל עֵץ…
חָזַר רַבִּי זְעֵרִי אֶל הַשּׁוּק שֶׁבַּאֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה וְאָמַר לַמּוֹכֵר:
– רְאֵה מָה מָּכַרְתָּ לִי? וְהֶרְאָה לוֹ אֶת הַקּוֹרָה.
אָמַר לוֹ הַמּוֹכֵר:
– וְכִי מִי קוֹנֶה דָבָר בַּשּׁוּק שֶׁל אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה,
הַשְּׁטוּפָה בְּכִשׁוּפִים, וְאֵינוֹ בּוֹדֵק אוֹתוֹ תְּחִלָּה,
כֵּיצַד הִיא אוֹכֶלֶת, כֵּיצַד הִיא שׁוֹתָה?
רַק מִפְּנֵי שֶׁאוֹרֵחַ אַתָּה בְּאַרְצֵנוּ, וְרַבִּי אַתָּה,
אָשִׁיב לְךָ הַפַּעַם אֶת כָּל כַּסְפְּךָ
וּבַפַּעַם הַבָּאָה, רַבִּי זְעֵרִי, הִזָּהֵר!
מַעֲשֶׂה בְּאַלְמָנָה אַחַת, יוֹחַנִּי בַּת רְטִיבִי
שְׁמָהּ,
שֶׁמֵּרֹב עָנְיָהּ וּמְרוּדָהּ,
נֶעֶשְׂתָה מְכַשֵּׁפָה, מוֹשִׁיעָה בִּלְחָשֶׁיהָ לְנָשִׁים מְקַשּׁוֹת
לָלֶדֶת,
וּמִתְפַּרְנֶסֶת מִמַּה שֶּׁשִּׁלְּמוּ לָהּ הַיּוֹלְדוֹת.
מֶה עָשְׂתָה כְּדֵי שֶׁיַּרְבּוּ הַבְּרִיּוֹת
לְהִזְדַּקֵּק לָהּ?
כְּשֶׁהָיְתָה שׁוֹמַעַת עַל אִשָּׁה-קְרוֹבָה-לָלֶדֶת
הָיְתָה מְכַשֶּׁפֶת עָלֶיהָ כִּשּׁוּפִים וּמְלַחֶשֶׁת עָלֶיהָ
לִחוּשִׁים
כְּדֵי שֶׁתְּקַשֶּׁה הָאִשָּׁה לָלֶדֶת…
וּכְשֶׁהָיְתָה הָאִשָּׁה מְקַשָּׁה לָלֶדֶת, הָיוּ
קוֹרְאִים לָהּ, לְיוֹחַנִּי
וְשׁוּב הָיְתָה מְלַחֶשֶׁת עָלֶיהָּ לִחוּשִׁים אֵלֶּה וַאֲחֵרִים:
"קִיקִילִי-אַקִיקַלִּי,
אַבְּרָקָדַבְּרָא,
אוּשְׁכִּי-בּוּשְׁכִּי
שַׁמְגַּז, מְרִיגַז, וְאַסְטְמַאי…"
הָיְתָה הָאִשָּׁה הַמְקַשָּׁה לָלֶדֶת שׁוֹמַעַת
דִּבּוּרִים אֵלֶּה, שֶׁלֹּא שָׁמְעָה אֹזֶן אָדָם כְּמוֹתָם,
הִתְגַּבְּרוּ צִירֶיהָ וְהִתְגַּבְּרָה עֲלֵיהֶם
וְיָצָא הַוָּלָד לָעוֹלָם
וְהָיוּ מְשַׁלְּמִים לְיוֹחַנִּי בְּעַיִן יָפָה…
פַּעַם אַחַת עָבַד פּוֹעֵל בְּבֵיתָהּ שֶׁל יוֹחַנִּי.
שָׁמַע אוֹתָהּ מְקַשְׁקֶשֶׁת בְּכִשׁוּפֶיהָ בִּלְחָשִׁים וּנְחָשִׁים,
בְּתִפּוּפִים וּבִנְקִישׁוֹת בְּכֵלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים
וּמְקַלֶּלֶת קְלָלוֹת נִמְרָצוֹת
אֶת הַשְּׁכֵנָה שֶׁלָּהּ שֶׁאֲחָזוּהָ צִירֵי לֵדָה…
הִתְגַּנֵּב הַפּוֹעֵל אֵֶל כָּל צְלוֹחִיּוֹתֶיהָ,
בַּקְבּוּקֶיהָ וּקְדֵרוֹתֶיהָ שֶׁל יוֹחַנִּי,
שְׁבָרָם וּזְרָקָם לְכָל הָרוּחוֹת…
מִיָּד נִשְׁמַע מִן הַבַּיִת הַשָּׁכֵן –
קוֹל הַוָּלָד שֶׁנּוֹלַד לְאִמּוֹ בְּשָׁעָה טוֹבָה וּבְמַזָּל טוֹב.
מֵאָז יָדְעוּ הַבְּרִיּוֹת כֻּלָּן
שֶׁמֵּרֹב עָנְיָהּ וּמְרוּדָהּ נֶעֶשְׂתָה יוֹחַנִּי מִרְשַׁעַת.
נָתְנוּ לָהּ פַּרְנָסָה וְיָלְדוּ הַנָּשִׁים אֶת יַלְדֵיהֶן
בְּשָׁלוֹם.
רַבִּי יַנַּאי יָצָא לַדֶּרֶךְ וְהִזְדַּמֵּן לְפֻנְדָּק
אֶחָד.
בִּקֵּשׁ לִשְׁתּוֹת מַשְׁקֶה כָּלְשֶׁהוּ.
הֵבִיאָה לְפָנָיו הַפֻּנְדָּקִית מִין דַּיְסָה עֲשׂוּיָה קֶמַח
וּמַיִם.
הִבְחִין רַבִּי יַנַּאי שֶׁהַפֻּנְדָּקִית מִלְמְלָה בִּשְׂפָתֶיהָ מִינֵי
מִלְמוּלִים.
שָׁפַך רַבִּי יַנַּאי מְעַט מִן הַדַּיְסָה
וְהִנֵה הִשְׁרִיצָה עַקְרַבִּים-עַקְרַבִּים…
אָמַר לָהּ רַבִּי יַנַּאי לַפֻּנְדָּקִית:
– עַכְשָׁו, מְצַוֶּה אֲנִי עָלַיִךְ שֶׁתִּשְׁתִּי מִדַּיְסָתֵךְ!
שָׁתְתָה הַפֻּנְדָּקִית מִן הַדַּיְסָה וְנֶעֶשְׂתָה חֲמוֹרָה…
עָלָה רַבִּי יַנַּאי עַל הַחֲמוֹרָה וּבָא לַשּׁוּק. פָּגְשׁוּ בִּמְכַשֵׁפָה אַחֶרֶת מְהַלֶּכֶת בַּשּׁוּק.
הִכִּירָה אוֹתָהּ מְכַשֵּׁפָה אֶת חֲבֶרְתָּהּ הַפֻּנְדָּקִית
הַכַּשְּׁפָנִית וְנָגְעָה בָּהּ.
מִיָּד שָׁבָה הַחֲמוֹרָה שֶׁעָלֶיהָ רָכַב רַבִּי יַנַּאי, לִהְיוֹת
אִשָּׁה…
רָאוּ הַבְּרִיּוֹת בַּשּׁוּק בְּמוֹ עֵינֵיהֶם
אֶת רַבִּי יַנַּאי רוֹכֵב עַל אִשָּה…
שְׁתֵּי נָשִׁים הָיוּ בָּאָרֶץ, לִפְנֵי שָׁנִים
רַבּוֹת,
לוֹבְשׁוֹת צוּרוֹת שֶׁל שֵׁדוֹת-בְּנוֹת-שֵׁדוֹת
יוֹצְאוֹת וְנִפְגָּשוֹת עַל אֵם-הַדֶּרֶךְ,
פְּנֵיהֶן מֻפְנוֹת זוֹ לְעֻמַּת זוֹ וְעוֹסְקוֹת בִכְשָׁפִים…
פָּחֲדוּ הַבְּרִיּוֹת לַעֲבֹר בְּאוֹתוֹ מָקוֹם.
יָשְׁבוּ חָשְׁבוּ וּמָצְאוּ מִין לַחַשׁ נַחַשׁ כְּנֶגְדָּן:
"אַגְרַת, אָזְלָת אוּסְיָה-בְּלוּסְיָה
כְּבָר אַתֶּן קְטוּלוֹת בְּחֵץ,
וְכֹחֲכֶן כְּכֹחַ בּוּל-עֵץ!"
הָיוּ הַבְּרִיּוֹת הַמְּהַלְּכוֹת בַּדְּרָכִים
מַשְׁמִיעִים כְּלַפֵּי הַשֵּׁדוֹת לַחַשׁ-נַחַשׁ זֶה
וְעוֹבְרוֹת בְּשָׁלוֹם אֶת פָּרָשַׁת-הַדְּרָכִים…
מַעֲשֶׂה בְּשֵׁד אֶחָד, שֶׁהָיָה שָׁרוּי לוֹ בְּנַחַת
עַל מַעְיָן.
יוֹם אֶחָד, בָּא שֵׁד אַחֵר וּבִקֵּשׁ לְהוֹצִיאוֹ מִשָּׁם.
הָיָה רַבִּי יוֹסִי יוֹשֵׁב שָׁם עַל שְׂפַת אוֹתוֹ מַעְיָן,
וְלוֹמֵד לוֹ תּוֹרָה בְּשַׁלְוָה וָנַחַת.
בָּא שֵׁד-הַמַּעְיָן לְפָנָיו, הִתְאוֹנֵן
וְהִתְחַנֵּן:
– רַבֵּנוּ יוֹסִי, הֲרֵי כַּמָּה שָׁנִים אֲנִי יוֹשֵׁב כָּאן
וְאַתֶּם, נְשֵׁיכֶם וְיַלְדֵיכֶם עוֹבְרִים כָּאן וְשָׁבִים עַל פְּנֵי
הַמַּעְיָן,
בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, בַּשַּׁחַר וְלִפְנוֹת עֶרֶב
וּמֵעוֹלָם לֹא הִזַּקְתִּי לְשׁוּם אָדָם!
וְעַכְשָׁו, בָּא שֵׁד אַחֵר וְרוֹצֶה לְגָרְשֵׁנִי מִכָּאן,
מֵהַמַּעְיָן,
וְהוּא רַע מְאֹד וּמַר מְאֹד
וְלֹא יַנִּיחַ בַּחַיִּים לְכָל אָדָם!
אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹסִי לַשֵּׁד:
– וּמַה נַּעֲשֶׂה?
אָמַר הַשֵּׁד לְרַבִּי יוֹסִי:
– לֵךְ וֶאֱמֹר לִבְנֵי הָעִיר:
טְלוּ מַקְלוֹתֵיכֶם וּמַגְּלֵיכֶם, צְאוּ עָלָיו בִּשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם
וְקִרְאוּ בְּקוֹל:
– שֵׁד-הַמַּעְיָן שֶׁלָּנוּ מְנַצֵּחַ!
שֵׁד-הַמַּעְיָן שֶׁלָּנוּ מְנַצֵּחַ!
וְהוּא כְּבָר יִבְרַח…
הָלַךְ רַבִּי יוֹסִי לִבְנֵי עֲיָרָתוֹ וְסִפֵּר לָהֶם
אוֹתוֹ סִפּוּר.
יָצְאוּ אַנְשֵׁי הָעֲיָרָה וְעָשׂוּ כִּדְבַר שֵׁד-הַמַּעְיָן-הַטּוֹב
וְהִבְרִיחוּ מִשָּׁם אֶת הַשֵּׁד הָרָשָׁע-מְרֻשָּׁע.
וְלֹא זָזוּ מִשָּׁם
עַד שֶׁרָאוּ כְּמִין טִפַּת דָּם
צָפָה עַל הַמַּיִם…
מַעֲשֶׂה בְּאִשָּׁה אַחַת שֶׁיָּלְדָה בַּלַּיְלָה
בֵּן.
אָמְרָה לוֹ לְתִינוֹקָהּ:
– צֵא וְחַפֵּשׂ לִי נֵר וְהַדְלֵק בּוֹ אֵשׁ,
כְּדֵי שֶׁאֶרְאֶה כֵּיצַד לַחְתֹּךְ אֶת שָׁרְךָ (חֶבֶל טַבּוּרְךָ)!
יָצָא הַבֵּן לְחַפֵּשׂ לְאִמּוֹ נֵר
וּפָגַשׁ בַּשֵּׁדוֹן-שִׁמְדּוֹן וְלֹא הִבְחִין בְּטִיבוֹ…
עַד שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ הַיַּלְדּוֹן נֵר מִשִּׁמְדּוֹן-הַשֵּׁדוֹן,
קָרָא הַתַּרְנְגוֹל, שֶׁקְּרִיאָתוֹ “קוּקוּרִיקוּ”
מְבַטֶּלֶת מַעֲשֵׂי כָּל שֵׁדִים וְרוּחוֹת מֵאָז וּמֵעוֹלָם…
אָמַר הַשֵּׁדוֹן-שִׁמְדּוֹן לַיַּלְדּוֹן:
– מַהֵר וְהִכָּנֵס אֶל אִמְּךָ וְהִשְׁתַּבַּח לְפָנֶיהָ,
שֶׁקְּרִיאַת הַתַּרְנְגוֹל, רַק הִיא, הִצִּילָה אוֹתְךָ
מִשֵּׁדוֹן-שִׁמְדּוֹן וּמִכִּלָּיוֹן!
הֵשִׁיב לוֹ הַיַּלְדּוֹן לַשֵּׁדוֹן-שִׁמְדּוֹן:
– לֵךְ אַתָּה אֶל אֵם-אִמְּךָ וְהִשְׁתַּבַּח לְפָנֶיהָ,
שֶׁמִּפְּנֵי שֶׁאִמִּי לֹא כָּרְתָה אֶת שָׁרִי,
לֹא פָּגַעְתִּי אֲנִי, הַיַּלְדּוֹן, בְּךָ, הַשֵּׁדוֹן-שִׁמְדּוֹן!
לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, לִפְנֵי דּוֹרוֹת, לִפְנֵי
יוֹבְלוֹת,
יָשַב לוֹ הַנַּעַר עֲנָה עִם אָבִיו, עַל סַף הַמִּדְבָּר.
הָיָה עֲנָה יוֹצֵא לוֹ, מִדֵּי בֹּקֶר, לִרְעוֹת אֶת חֲמוֹרֵי אָבִיו,
דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ, קַיִץ וָחֹרֶף, סְתָו וְאָבִיב.
יוֹם אֶחָד, כְּשֶׁהָיוּ הַחֲמוֹרִים
אוֹכְלִים בְּכָל-פֶּה קוֹצִים וְדַרְדָּרִים,
הָלְכוּ הַשָּׁמַיִם וְהִתְקַדְּרוּ
בְּאָבָק צָהֹב כְּעֵין הַגָּפְרִית,
עַד שֶׁנִּשְׁקְפָה הַשֶּׁמֶשׁ מִבַּעַד לְמָסָךְ שֶׁיָּרַד עַל
הָעוֹלָם,
כְּיָרֵחַ נִסְתָּר בֶּעָבִים.
חָשְׁכוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲפֵלָה שָׂרְרָה בְּעֶצֶם הַצָּהֳרַיִם.
נִשְׁתַּלַּח פַּחַד נוֹרָא בְּלֵב עֲנָה, הַבּוֹדֵד
בַּיְשִׁימוֹן
שֶׁיּוֹדֵעַ הָיָה מִפִּי אָבִיו, סִפּוּרֵי סוּפוֹת הֲרוֹת אָסוֹן.
אָסַף עֲנָה אֶת כָּל חֲמוֹרָיו הַמְּבֹהָלִים,
הַמְחַרְחֲרִים וְנוֹעֲרִים בְּקוֹל אֵימִים,
וְהֶעֱמִיד אוֹתָם דְּחוּפִים וּצְפוּפִים
בְּצַלְעָם שֶׁל צוּקִים עֲנָקִים.
בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, עוֹף לֹא פָּרַח,
נָחָשׁ לֹא לָחַשׁ,
צֵל לְטָאָה לֹא נִרְאָה.
נִשְׂתָּרְרָה דְמָמָה בַּמִּדְבָּר,
דְּמָמָה עֲמֻקָּה וּמְעִיקָה,
כְּמוֹ חִכָּה הַכֹּל לַחֲנִיקָה.
לְפֶתַע פִּתְאֹם רָעֲשָׁה הָאָרֶץ רַעַשׁ מַחֲרִיד אָזְנַיִם.
עֲנָה רָאָה אֶת חֲמוֹרָיו כֻּלָּם כְּאֶחָד
מִזְדַּקְּפִים עַל רַגְלֵיהֶם הָאֲחוֹרִיּוֹת
אָזְנֵיהֶם מְכֻוָּצוֹת עֵינֵיהֶם קְרוּעוֹת
שְׂעַר פַּרְוָתָם סוֹמֵר
זַנְבוֹתֵיהֶם מְקֻפָּלִים לָהֶם בֵּין רַגְלֵיהֶם
וּמַבָּטָם הֶחָרֵד נָעוּץ לִפְנֵיהֶם – –
כָּל הַמִּדְבָּר גָּעַשׁ וְרָעַשׁ, קָם כַּיָּם
וְהִתְחִיל לָנוּעַ בְּהָרֵי חוֹל וְעַמּוּדֵי אָבָק
מִמִּזְרָח לְמַעֲרָב, בִּסְלָעִים מִתְעוֹפְפִים וְגַלְגַּלֵּי קוֹצִים
שׁוֹטְפִים כְּאוֹקְיָנוֹס צָהֹב, כְּחוֹמָה אַדִּירָה
לִקְבֹּר תַּחְתֵּיהֶם עוֹלָם וּמְלֹאוֹ – – –
אוֹתָהּ שָׁעָה מַמָּשׁ, הֵגִיחוּ מִבֵּין הַסְּלָעִים וְגַלְגַּלֵּי
הַקוֹצִים
מֵאָה וְעֶשְׂרִים שֵׁדִים, מְרַחֲפִים וְטָסִים –
מַחֲצִיתָם וָמַעְלָה בְּנֵי-אָדָם
מַחֲצִיתָם וָמַטָּה – מֵהֶם קוֹפִים, מֵהֶם דֻּבִּים.
זַנְבוֹתֵיהֶם צוֹמְחִים לָהֶם מִלְּפָנִים
וּנְטוּיִים הֵם וּפְרוּשִׂים כִּזְנַב הַדּוּכִיפַת…
וְהִנֵּה קָרְבוּ מֵאָה וְעֶשְׂרִים הַשֵׁדִים
אֶל חֲמוֹרָיו הַנִּבְעָתִים שֶׁל עֲנָה הַמִּתְפַּלֵּץ,
כָּל שֵׁד עַל אַחַד הַחֲמוֹרִים קוֹפֵץ
וְאוֹתָם חֲמוֹרִים גְּדֵלִים לְעֵינֵי עֲנָה כִּגְמַלִּים-נְפִילִים
פּוֹרְחִים וּמִתְעוֹפְפִים,
כָּל חֲמוֹר וְשֵׁדוֹ עַל גַּבּוֹ,
אֶל עִמְקֵי הַמִּדְבָּר – – –
כְּשֶׁרָגְעָה הַסּוּפָה וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה
הֵרִים עֲנָה אֶת עֵינָיו
וְרָאָה כָּל מָקוֹם שֶׁהָיָה גִבְעָה נַעֲשָׂה גַיְא
וְכָל מָקוֹם שֶׁהָיָה גַיְא הִזְדַּקֵּף לְהַר.
חִפֵּשׂ וְחִפֵּשׂ עֲנָה אֶת חֲמוֹרָיו
לַיְלָה וָיוֹם, יוֹם וְעוֹד יוֹם, וְלֹא מָצָא.
וְאִם לֹא מֵת עֲנָה בָּרָעָב וּבַצָּמָא
אוּלַי הוּא עֲדַיִן מְחַפְּשָׂם, חוֹלֵם וְהוֹזֶה,
עַד עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה.
פַּעַם אַחַת, כְּשֶׁהָיְתָה רוּחָהּ שֶׁל לִילִית טוֹבָה
עָלֶיהָ,
אָמְרָה לִבְנָהּ הוּרְמִיז:
– צֵא בְּנִי וְהַרְאֵה טִיבְךָ וְכֹחֲךָ לַבְּרִיּוֹת!
אָמַר לָהּ הוּרְמִיז לְאִמָּא-לִילִית:
– הִנֵּה אֵצֵא כִּדְבָרַיִךְ, אִמִּי, וְאַרְאֶה לָהֶן, לְאוֹתָן
בְּרִיּוֹת…
יָצָא וְרָץ לוֹ הוּרְמִיז עַד הַחוֹמָה שֶׁל עִירָם
שֶׁהָיוּ בָּהּ מִגְדָּלִים, צְרִיחִים וּגְדֵרוֹת,
חַלּוֹנוֹת וְאַכְסַדְרוֹת, סָבִיב סָבִיב.
רָאָה אוֹתוֹ פָּרָשׁ אֶחָד מִבְּכִירֵי הַפָּרָשִׁים בָּעִיר,
רָכוּב עַל סוּסוֹ הָאַבִּיר,
שֶׁהָיָה אֵד עוֹלֶה מִנְּחִירָיו כֶּעָשָׁן.
רָץ הַפָּרָשׁ לְהַשִּׂיג אֶת הוּרְמִיז
דּוֹהֵר לוֹ עַל דֶרֶךְ יְשָׁרָה וַחֲלָקָה, מִסָּבִיב לְאוֹתָהּ חוֹמָה
וְלֹא הִשִּׂיגוֹ.
פַּעַם אַחֶרֶת, חָבַשׁ לוֹ הוּרְמִיז שְׁתֵּי פְּרָדוֹת
קְטַנּוֹת
וְהֶעֱמִידָן זוֹ עַל צִדּוֹ הָאֶחָד שֶׁל גֶּשֶׁר שֶׁל נָהָר
וְזוֹ עַל צִדּוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל אוֹתוֹ גֶשֶר…
קָפַץ הוּרְמִיז בַּעֲמִידָה מִן הַפִּרְדָּה הָאַחַת אֶל
הַפִּרְדָּה הָאַחֶרֶת
כְּשֶׁהוּא מַחֲזִיק צֶמֶד כּוֹסוֹת יַיִן בְּיָדָיו,
הַכּוֹס בְּיָדוֹ הָאַחַת מְלֵאָה
וְהַכּוֹס בְּיָדוֹ הָאַחֶרֶת – רֵיקָה.
הָיָה דוֹהֵר וְיוֹצֵק אֶת הַיַּיִן מִן הַכּוֹס הָאַחַת
אֶל הַכּוֹס הָאַחֶרֶת
וְאֲפִילּוּ טִפָּה אַחַת קְטַנָּה
לֹא הָיְתָה נוֹשֶׁרֶת…
נִסּוּ הַבְּרִיּוֹת לַעֲשׂוֹת כְּמוֹתוֹ,
מְלַהֲטֵי לְהָטִים
וְלוּלְיָנֵי-לוּלְיָנִים
וְלֹא צָלַח הַדָּבָר בְּיָדָם:
נִשְׁפַּךְ הַיַּיִן, נִשְׁבְּרָה הַכּוֹס
וְאַף עַצְמוֹתֵיהֶם לֹא נִשְׁאֲרוּ שְׁלֵמוֹת…
יַעֲקֹב, בְּנוֹ שֶׁל רַב אַחָא, נַעַר בַּר-בֵּי-רַב
הָיָה
וְהָלַךְ בִּשְׁלִיחוּת אַבָּא לִלְמֹד תּוֹרָה
לְבֵית-מִדְרָשׁוֹ שֶׁל אַבַּיֵּי.
יָשַׁב שָׁם כַּמָּה שֶׁיָּשַׁב, וְכַאֲשֶׁר שָׁב,
נִמְצָא שֶׁלֹּא לָמַד מְאוּמָה,
כְּאִלּוּ הָיוּ אָזְנָיו סְתוּמוֹת…
אָמַר רַב אַחָא בְּלִבּוֹ:
– כֵּיצַד יִתָּכֵן שֶׁלֹא לָמַד בְּנִי כְּלוּם
בְּבֵית-מִדְרָשׁוֹ שֶׁל אַבַּיֵּי
שֶׁגָּדוֹל הוּא כָּל כָּךְ בַּתּוֹרָה
וּבְנִי, הֲלֹא עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ,
לִבּוֹ נָבוֹן וְאָזְנָיו פְּקוּחוֹת?
אֵלֵךְ אֲנִי לְבֵית מִדְרָשׁוֹ שֶׁל אַבַּיֵּי
וְאֶרְאֶה בְּעֵינַי וְאֶשְׁמַע בְּאָזְנַי, פֵּרוּשׁוֹ שֶׁל
דָּבָר.
הָלַךְ וּבָא לְאוֹתוֹ בֵּית-מִדְרָשׁ וְרָצָה לָלוּן
בּוֹ.
אָמְרוּ לוֹ:
– חָלִילָה לְךָ לָלוּן כָּאן שֶׁכָּל מִי שֶׁלָּן כָּאן, נִפְגַּע!
שָׁמַע אַבַּיֵּי שֶׁבָּא רַב אַחָא לְבֵית מִדְרָשׁוֹ
וְיָדַע עָלָיו שֶׁהוּא צַדִּיק וְיָשָׁר וְגָדוֹל כֹּחוֹ בַּתּוֹרָה,
אָסַר עַל כָּל בְּנֵי עִירוֹ
לְהָלִין אֶת רַבִּי אַחָא בְּבֵיתָם, כִּי אָמַר בְּלִבּוֹ:
– אוּלַי יֵעָשֶׂה נֵס, בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ צַדִּיק, רַב אַחָא,
וְתוּסַר הַקְּלָלָה, וְיָפוּג הַפֶּגַע מִבֵּית-הַמִּדְרָשׁ?
כֵּיוָן שֶׁרָאָה רַבִּי אַחָא, שֶׁאִישׁ לֹא קְרָאוֹ
לָלוּן בְּבֵיתוֹ,
שָׁכַב לִישֹׁן בְּבֵית-הַמִּדְרָש עַל הַשֻּׁלְחָן.
בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה הִתְעוֹרֵר בְּאֵימָה.
הִדְלִיק בְּיָדָיו הָרוֹעֲדוֹת נֵר,
וְרָאָה לְפָנָיו עַל הָרִצְפָּה תַּנִין בַּעַל שִׁבְעָה רָאשִׁים
לֹא פָּחוֹת וְלֹא יוֹתֵר…
הִתְפַּלֵּל רַבִּי אַחָא לֵאלֹהִים
לִשְׁמֹר עָלָיו מִפְּנֵי אוֹתוֹ מַזִּיק.
וְהִנֵּה, אַחֲרֵי כָּל תְּפִלָּה שֶׁהִתְפַּלֵּל
נָשַׁר מִמֶּנּוּ, מֵאוֹתוֹ תַּנִּין,
רֹאשׁ אֶחָד מִשִּׁבְעַת הָרָאשִׁים
עַד שֶׁנָּמוֹג וְנֶעְלַם…
לַמָּחֳרָת סִפֵּר רַבִּי אַחָא לְאַבַּיֵּי אֶת קוֹרוֹת
הַלַּיְלָה הַנּוֹרָא.
הֵבִינוּ הַשְּׁנַיִם בְּזֶה הָרֶגַע
אֶת כָּל הַמַּרְעִין-בִּישִׁין שֶׁהָיוּ לְפֶגַע
לְיַעֲקֹב הַנַּעַר שֶׁהָיָה לָן שָׁם תָּמִיד בְּבֵית-הַמִּדְרָשׁ…
מִהֵר אַבַּיֵּי אֶל רַבִּי יַעֲקֹב הַנַּעַר
אִמֵּץ אוֹתוֹ אֶל לִבּוֹ בְּצַעַר,
עַל שֶׁגָּעַר בּוֹ וְסִפֵּר לְאָבִיו שֶׁאֵין הוּא לוֹמֵד דָּבָר.
שָׁב יַעֲקֹב לִלְמֹד תּוֹרָה מִפִּי רַבִּי אַבַּיֵּי
וְכָל כָּךְ צָלַח בְּתַלְמוּדוֹ
עַד שֶׁבִּזְמַן קָצָר שֶׁבְּקָצָר
נַעֲשָׂה גָדוֹל וּמְפֻרְסָם בַּתּוֹרָה…
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.