רקע
תקוה שריג
שְׁלֹמֹה מוֹצִיא מִפִּי אַשְׁמְדַאי אֶת סוֹד הַשָּׁמִיר
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה

כְּשֶׁנִּגַּשׁ שְׁלֹמֹה לִבְנוֹת אֶת בֶּית-הַמִּקְדָּשׁ בִּירוּשָׁלַיִם,

לֹא יָדַע הַמֶּלֶךְ, מָה עֵצָה וּמַה תְּבוּנָה,

כֵּיצַד יַשִּׂיג אַבְנֵי-גָזִית,

מִבְּלִי שֶׁיַעֲבֹר עַל מִצְוַת אֱלֹהִים,

שֶׁלֹּא לְהָנִיף גַּרְזֶן-בַּרְזֶל עַל אַבְנֵי הַבִּנְיָן.

צִוָּה לִקְרֹא לְפָנָיו אֶת אַשְׁמְדַאי, מֶלֶךְ הַשֵּׁדִים

וּלְבַקֵּשׁ מִיָּדוֹ אֶת הַשָּׁמִיר,

אוֹתוֹ יְצוּר-פְּלָאִים קָטָן הַחוֹתֵךְ בְּמַגָּעוֹ אֲבָנִים,

שֶׁהָיָה בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל רַב-הַשֵּׁדִים.

שָׁלַח שְׁלֹמֹה שְׁלִיחִים לְחַפֵּשׂ אֶת אַשְׁמְדַאי.

חִפְּשׂוּ וּמָצְאוּ אֶת מְקוֹמוֹ, בְּהָר אֶחָד,

אוּלָם הוּא עַצְמוֹ נֶעְדַּר מֵאוֹתוֹ הַר.

בּוֹר מָלֵא מַיִם הָיָה לְאוֹתוֹ אַשְׁמְדַאי,

שֶׁפִּיו סָתוּם בְּאֶבֶן גְּדוֹלָה וְחָתוּם בְּחוֹתָמוֹ.

הָיָה הַשֵּׁד מְשׁוֹטֵט לוֹ שָׁם, בֵּין שָׁמַיִם וָאָרֶץ,

וְיוֹרֵד מִדֵּי פַּעַם לִבְדֹּק וְלִרְאוֹת,

אִם לֹא נָגְעָה יַד זָר בְּבוֹר הַמַּיִם הֶחָתוּם בְּחוֹתָמוֹ.

אָז הָיָה שׁוֹתֶה מִמֵּי-הַבּוֹר,

שָׁב וְחוֹתְמוֹ וְחוֹזֵר לְשִׁטּוּטוֹ…

שָׁבוּ הַשְׁלִיחִים וְסִפְּרוּ עַל מִנְהָגוֹ שֶׁל אַשְׁמְדַאי בְּאָזְנֵי שְׁלֹמֹה.

שָׁלַח שְׁלֹמֹה אֶת שַׂר צְבָאוֹ, בְּנָיָה בֶּן-יְהוֹיָדָע

לִתְפֹּס וּלְהָבִיא לְפָנָיו אֶת אַשְׁמְדַאי.

הִצְטַיֵּד בְּנָיָה בְּשַׁלְשֶׁלֶת, בְּטַבַּעַת שֶׁשֵּׁם אֱלֹהִים חָקוֹק בָּהּ,

בַּעֲרֵמַת גְּבַב-צֶמֶר וְנֹאדוֹת רַבִּים מְלֵאִים יַיִן…

הָלַךְ בְּנָיָה וּמָצָא אֶת בּוֹר-הַמַּיִם שֶׁל רַב-הַשֵּׁדִים,

סָתוּם וְחָתוּם וְאֵין יַד אָדָם יְכוֹלָה לִפְתֹּחַ אֶת מִכְסֵהוּ.

מֶה עָשָׂה?

חָפַר לוֹ בּוֹר לְמַטָּה מִבּוֹרוֹ שֶׁל אַשְׁמְדַאי,

וּפָתַח חוֹר בְּקַרְקַע בּוֹרוֹ שֶׁל הָאַשְׁמַאי,

עַד שֶׁנָּזְלוּ כָּל מֵימָיו לְתוֹךְ הַבּוֹר הֶחָדָשׁ.

לְאַחַר זֹאת, סָתַם וְחָתַם אֶת הַחוֹר

בְּכָל אוֹתוֹ גְּבַב-צֶמֶר, בְּטִיט וְטִיחַ.

עַכְשָׁו חָפַר בּוֹר חָדָשׁ, לְמַעְלָה מִבּוֹרוֹ שֶׁל אַשְׁמְדַאי

וְשָׁפַךְ לְתוֹכוֹ אֶת כָּל הַיַּיִן הָרַב שֶׁבַּנֹּאדוֹת.

כְּשֶׁהָיָה הַבּוֹר הָעֶלְיוֹן מָלֵא יַיִן,

נָקַב בְּקַרְקָעִיתוֹ חוֹר, שֶׁיִּהְיֶה הַיַּיִן שֶׁבַּבּוֹר הָעֶלְיוֹן

נוֹזֵל וְמְמַלֵּא אֶת בּוֹרוֹ שֶׁל אַשְׁמְדַאי,

שֶׁכָּל מֵימָיו אָזְלוּ, כִּי נָזְלוּ

לַבּוֹר שֶׁחָפַר בְּנָיָה מִתַּחְתָּיו.


הִגִּיעַ אַשְׁמְדַאי אֶל בּוֹרוֹ,

רָאָה שֶׁשְּׁלֵמָה חוֹתַמְתּוֹ

וְיַד-אָדָם לֹא נָגְעָה בּוֹ.

פָּתַח לוֹ אַשְׁמְדַאי אֶת מִכְסֵה הַבּוֹר, כְּדַרְכּוֹ,

שָׁתָה מְלֹא לֻגְמָיו יַיִן רַב כְּכָל שֶׁיָּכֹל, הִשְׁתַּכֵּר וְנִרְדַּם.

יָרַד לוֹ בְּנָיָה מִן הָאִילָן שֶׁבֵּין עֲנָפָיו הִתְחַבֵּא,

קָשַׁר אֶת אַשְׁמְדַאי בְּשַׁלְשֶׁלֶת, חָתַם אוֹתָהּ בְּטַבַּעַת שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ

וְחִכָּה עַד שֶׁיִּתְעוֹרֵר אַשְׁמְדַאי וְיִתְפַּכַּח מִיֵּינוֹ…


יָשַׁן אַשְׁמְדַאי כַּמָּה שֶׁיָּשַׁן, עַד שֶׁהִתְעוֹרֵר וְהִתְאוֹשֵׁשׁ.

כַּאֲשֶׁר מָצָא עַצְמוֹ קָשׁוּר בְּשַׁלְשֶׁלֶת, הִתְגָּעֵשׁ וַחֲמָתוֹ בָּעֲרָה בּוֹ כָּאֵשׁ.

תָּפַס בּוֹ בְּנָיָה, שֶׁחָסֹן הָיָה וְגִבּוֹר, וְהוֹלִיכוֹ לִירוּשָׁלַיִם, לְאַרְמוֹן שְׁלֹמֹה

פָּגְעוּ בְּדֶקֶל רָם וְנִשָּׂא,

הִתְחַכֵּךְ בּוֹ אַשְׁמְדַאי וַעֲקָרוֹ כְּקִסָּם;

עָבְרוּ בְּדַרְכָּם עַל יַד בַּיִת אֶחָד,

נָגַח בּוֹ אַשְׁמְדַאי בִּכְתֵפוֹ וְהֶחֱרִיבוֹ.

וְכָךְ, אַחֲרֵי תַּעֲלוּלִים, עֲלִילוֹת וְהַרְפַּתְקוֹת מֻפְלָאוֹת,

עָלוּ וּבָאוּ לְאַרְמוֹן שְׁלֹמֹה.


נִתְבַּקֵּשׁ בְּנָיָה לְהָבִיא אֶת אַשְׁמְדַאי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.

אָמַר לוֹ שְׁלֹמֹה לְאַשְּמְדַאי:

– אֲנִי שְׁלֹמֹה, מֶלֶךְ-מַלְכֵי-הָאָדָם

וְאַתָּה אַשְׁמְדַאי, מֶלֶךְ-מַלְכֵי-הַשֵּׁדִים!

אֵינִי רוֹצֶה מִמְּךָ אֶלָּא דָבָר קָטָן אֶחָד בִּלְבַד:

אֶת הַשָּׁמִיר!

וְזֹאת, כְּדֵי שֶׁיּוּכְלוּ בּוֹנֵי בֵּית-הַמִּקְדָּשׁ

לִפְסֹל אַבְנֵי-גָזִית, בְּלֹא שֶׁיָּנִיפוּ עֲלֵיהֶן גַרְזֶן-בַּרְזֶל

כְּמִצְוַת הָאֱלֹהִים עָלַי!

הֵשִׁיב לוֹ אַשְׁמְדַאי:

– וְכִי בְּיָדִי הוּא הַשָּמִיר הַזֶּה שֶׁאַתָּה מְבַקֵשׁ?!

הֲלֹא הוּא בְּיַד שֵׁד-הַיָּם,

שֶׁאֵינוֹ מוֹצִיא אוֹתוֹ מִיָּדוֹ, אֶלָּא לְמַקּוֹר הַדּוּכִיפַת!

– וְכִי מָה עוֹשָׂה הַדּוּכִיפַת בַּשָּׁמִיר? – שָׁאַל שְׁלֹמֹה.

– הַדּוּכִיפַת, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, מְבַקַּעַת בּוֹ שְׁנֵי סְלָעִים, בֶּהָרִים וּבַגֵּיאָיוֹת

וְזוֹרַעַת בָּהֶם שִׂיחִים וְאִילָנוֹת.

עוֹלִים הַשִּׂיחִים וְהָאִילָנוֹת

וְצוֹמְחִים וְעוֹשִׂים פְּרָחִים וּפֵרוֹת,

בָּאִים בְּנֵי-אָדָם, יוֹשְׁבִים שָׁם

וּבוֹנִים לָהֶם עָרִים וַעֲיָרוֹת…


שָׁלַח שְׁלֹמֹה שְׁלִיחִים לְחַפֵּשׂ אַחֲרֵי אוֹתָה דּוּכִיפַת.

מָצְאוּ אֶת קִנָּהֹ מָלֵא לוֹ אֶפְרוֹחִים וְהִיא – אֵינֶנָּה.

כִּסּו אֶת הַקֵּן, בּכִפָּה עֲשׂוּיָה זְכוּכִית שְׁקוּפָה.

שָׁבָה הַדּוּכִיפַת לְהַאֲכִיל אֶת אֶפְרוֹחֶיהָ,

רָאֲתָה אוֹתָם וְלֹא יָכְלָה לְהַגִּיעַ אֲלֵיהֶם…

הָיוּ הָאֶפְרוֹחִים נְטוּיֵי גָרוֹן, פְּעוּרֵי מַקּוֹר, זוֹעֲקִים מָרָה בָּרָעָב.

הוֹצִיאָה הַדּוּכִיפַת אֶת הַשָּׁמִיר מִמַּקּוֹרָהּ,

הוֹלִיכָה אוֹתוֹ עַל כִּפַּת הַזְּכוֹכִית הַזַּכָּה כַּמַּיִם,

נִתְבַּקְּעָה הַכִּפָּה וְנֶחְתְּכָה לִשְׁנַיִם.

זָרְקוּ שְׁלִיחֵי שְׁלֹמֹה עָפָר עַל הַדּוּכִיפַת, הִתְבַּהֲלָה וְהִתְעוֹפְפָה.

נָטְלוּ הַשְּׁלִיחִים אֶת הַשָּׁמִיר,

אוֹתוֹ יְצוּר-פְּלָאִים, שֶׁאֵין כַּיּוֹם אָדָם יוֹדֵעַ זֶהוּתוֹ וּמִיהוּתוֹ,

וֶהֱבִיאוּהוּ לִפְנֵי שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ שֶׁיִּתֵּן אוֹתוֹ לַבַּנָּאִים שֶׁלּוֹ.


וּמֶה עָשְׂתָה הַדּוּכִיפַת?

חָנְקָה-עַצְמָהּ-לָדַעַת, מִפַּחַד שֵׁד-הַיָּם, אֲדוֹנָהּ,

וְלַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה…

שִׁחְרֵר שְׁלֹמֹה אֶת אַשְׁמְדַאי מִשַּׁלְשַׁלְתּוֹ וְהִתְעוֹפֵף לְדַרְכּוֹ, אַחַת-וּשְׁתַּיִם,

כְּנָפוֹ הָאַחַת עַל הָאָרֶץ וְהַשְּׁנִיָּה בְּרוּם שָׁמַיִם…


המלצות קוראים
תגיות