זה קרה במשחק רעים בין קבוצת בית הספר הממלכתי שברובע התשיעי נגד קבוצת כיתה ח' של הגימנסיה העירונית שברובע האחד עשר. על אף העבודה המצוינת של ההגנה שבה התבלט במיוחד פרדי זאפוטוצקי פיגרה נבחרת הממלכתי לקראת סוף המחצית השניה שניים-אפס ושערה היה נתון להתקפה מתמשכת. ואז, ברגע שלעברו של השער טס כדור בלתי ניתן לעצירה של זְדֶנֶק פּוֹפֶּר מכיתה ח‘, המכונה קאדיה, אירע משהו מוזר: הכדור נעצר באויר, הסתובב המהירות מסחררת, ולאחר רגע של היסוס טס בחזרה, ונפל כמו קלע מן השמיים לתוך רשת היריב. היה זה ארבע דקות לפני סיום המחצית השניה. איש לא ראה אל נכון מה בעצם קרה, ולפיכך נמשך המשחק; זדנק פופר המזהיר השתלט שוב על הכדור, חדר דרך קווי ההגנה ושלח פגז צמוד לקרקע מקרוב אל תוך הרשת של הממלכתי ט’. שלושים צופים, אוהדי הגימנסיה, כבר פתחו בתרועות ניצחון; אבל הכדור נעלם; כל השחקנים התחילו לחפש אותו, עד אשר השוער של כיתה ח' של הגימנסיה העירונית של רובע י"א גילה את הכדור האבוד, מונח בשלווה ברשת שערו. בינתיים שרק השופט לסיום המשחק. קבוצת כיתה ח' אמנם מחתה על הגול הבלתי תקני, אבל לא היה מה לעשות: תוצאת המשחק היתה שתיים-שתיים.
מאותו יום ואילך צעדה קבוצת הכדורגל של הממלכתי ט' מחיל אל חיל. את ממלכתי י“ג הדבירו שלוש-אפס; את כיתה י' של הריאלי י”ג קרעו ארבע-אחת; את כיתה י“א של הגימנסיה העיר קולין ניצחו ביחס שערים שניים לאחד (יחס הפצועים – שניים לשניים); ולאחר ניצחונותיה על הריאלי של רובע י”ט, קבוצת הנוער של מועדון הספורט סלאביה, ממלכתי י"ז והגימנסיה הגרמנית ב' נועד לה משחק עם קבוצת הספורט האוניברסיטאית. היתה זאת הצלחה ללא תקדים בתולדות האנושות.
אך אפילו בקרב הקבוצה המנצחת לא היה איש מודע לכך, שבמצעד התהילה של ממלכתי ט' היה תמיד נוכח תלמיד כיתה ה' של בית הספר, בוהומיל סמוטני. איש לא דיבר אתו בכלל, כי הנער היה שקט וירא שמיים. איש לא שם לב אליו, לא בבית הספר ולא בשדה הכבוד. רק זדנק פופר האמור לעיל (שנהג, מתוך טינה וקנאה, ללוות את קבוצת האויב בכל שדות הקרב) שם לב אל הצופה הצנוע והנאמן; וירא שבוהומיל סמוטני היה מסתלק ברגעים קריטיים על מנת להתכרבל מאחורי קיר מעקה או שיח קרוב, כורע על ברכיו ומתפלל בדבקות ובלחש: “אלוהים שבשמיים, חוס ורחם! עשה שאנשינו יבקיעו גול!” אותו רגע היה הכדור נעצר במעופו ופונה אל שער היריב; או שהיה נעלם לפתע ונחלץ משער הצד שכנגד; או שהיה מתגלגל לאטו במגרש, בעוד שכוחות האויב כושלים ונופלים, כאילו כופת כוח מסתורי את רגליהם וזדנק פופר, המכונה קאדיה, סיפר על כך לאחיו הבכור, הסטודנט לרפואה זאביש פופר ממועדון הספורט האוניברסיטאי.
ביום לפני הקרב ההיסטורי בין ממלכתי ט' לבין מועדון הספורט האוניברסיטאי חיכה איש צעיר לתלמיד בוהומיל סמוטני. הוא הציג עצמו כזאביש פופר, תלמיד רפואה וספורטאי, ויאמר לו: “אני יודע, מר סמוטני, שאתה ספורטאי נלהב; סיפר לי זדנק שלנו, שאתה אוהב לצפות במשחקי כדורגל. אבל נדמה לי שאתה לא מכיר די הצורך את כללי המשחק; חבר יקר, אתה צריך לדעת את הכללים בכדי שתוכל ליהנות מהמשחק! וכיון שיש לי במקרה קצת זמן פנוי, אמרתי בלבי לספר לך משהו על כדורגל בכדי שתדע איך מתנהל המשחק כתקנו.”
אותו יום טייל הסטודנט לרפואה זאביש פופר במשך שלוש שעות עם בוהומיל סמוטני ברחובות הרובע התשיעי והסביר לו מה זה קרן, אזור עונשין, נבדל, יד, התקפה והגנה, הגשה, משחק הוגן ומשחק לא-הוגן, בעיטת עונשין, עבירה וכן הלאה. בוהומיל סמוטני הנהן ורק אמר מפעם בפעם: “כן, הבנתי. כן, אני מבין. כן, אדוני, אזכור זאת.” ובסוף הודה מקרב לב, כי הוא היה נער טוב ומנומס ולא פרחח שכזה, כמו צעירים רבים בימינו.
למחרת נערך המשחק בין ממלכתי ט' לבין הספורט האוניברסיטאי, במהלך המחצית השניה הוביל הספורט האוניברסיטאי שש-אפס. בקהל הצופים ישב בוהומיל סמוטני, הזיע מרוב אימה, ידיו שלובות בתפילה וכה יתפלל: “אלוהים אדירים, חוס ורחם ועשה משהו…אבל בהתאם לכללים…שאנשים יבקיעו גול תקני…עשה נס, אבל fair!”
לקראת סוף המחצית השניה הוביל הספורט האוניברסיטאי אחת-עשרה – אפס; והסטודנט לרפואה לחש באוזני אחיו: “אתה רואה, ברגע שיש כללים תקפים, אי אפשר לעשות שום נסים.”
22.3.36
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.