רקע
אהוד בן עזר
"שגעון אירופה" להנס גובש, עברית: 1934
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות

פורסם לראשונה במוסף “תרבות וספרות” של עיתון “הארץ” ביום 17.5.1974, לפני 43 שנים


"ב־20 באוגוסט 1934, בערב, עם קול מחי־הפעמון לשמונה שעות, מובאים לידי תנועה שני המניעים של אוניית האוויר ‘הליוס’, העומדת להפליג מכיכר־הטיִס בלה בורז’ה.

“הפרופלרים (המניפים) מנסרים באוויר. גופת האונייה וכנפיה מרטיטות על פני הכנה שלה, טרטור המניעים עולה כזמר פראי, האווירון פולט אוושת־נשימה ומתגלגל על פני מקום־המעגן. עם כל שנייה ושנייה גובר הטמפו, מקץ ארבעים וחמש שניות הוא עולה לחמישים מטר, למאה מטר, מתנדנד וגונח, למרות חוקי הכובד. האדמה שואפת לקלוט אותו חזרה. כי ‘הליוס’ יוצא למסע על פני האוקינוס ועמוס הוא עד קצה גבול האפשרות. דומה, עוד מעט ויצנח, ויישמט שנית למטה. והינה תופסים בו איזה אגרופים בלתי ניראים, בתנועה גסה הוא מתמתח צד־הפנים, תשע מאות כוחות סוס נשמעים לרצון הפילוט (הנהג). הציפור הענק מתנשא למרומי האוויר. קריאות־פרידה וקולות ברכה מידרדרים מאחוריו. הגופה הצהובה תלווייה ככתם־של־צבע מבהיק בין הכנפיים האפורות־המכסיפות. מקץ דקות־מיספר מיטשטשים כל שרטוטי האווירון. ‘הליוס’ נבלע באפלולית. במשך רגעים אחדים מעידה עדיין המיית הפרופלור האדירה על המגמה שזה אחז, לצד מערב: כלפי הים.”

כך נפתח הרומאן האוטופי “שגעון אירופה 1934” מאת הנס גובש. הרומאן תורגם לעברית ב־1932. הוא מתאר את איטליה כנתונה לשלטון פאשיסטי של “הדוצ’ה השני” (כלומר, הספר נכתב לאחר 1922, השנה בה נעשה מוסוליני לדיקטטור של איטליה). על הנס גובש עצמו לא מצאתי פרטים בשום לכסיקון ספרותי. לפי צליל שמו ההונגרי ולפי עיסוקו הרב בספר בשאלות הפוליטיקה הפנימית בצרפת, אני משער שבדומה לסופרת בת־תקופתו יולן פלדש (מחברת “רחוב החתול הצד־דגים”) היה הונגרי שחי שנים רבות בפאריס, ובה כתב את ספרו. וייתכן, בצרפתית. (אם אחד הקוראים יודע פרטים מדוייקים על הנס גובש, אנא יכתוב לי).


עם אירופי

בספינת האוויר “הליוס” נוהג ליאון בראנדט, מיניסטר החוץ הסוציאליסטי והפאציפיסטי בממשלת הקואליציה של צרפת. טייס קרבי גיבור מלחמת העולם הראשונה. הוא צרפתי, אך נוזל בעורקיו דם גרמני של אבי־אביו, שהיה אנוס להימלט מפרוסיה על שנלחם על הבאריקאדות ב־1848, מצא לו מכורה חדשה בבראֵטן שבצרפת, וב־1870 כבר נלחם בנו נגד הצבא הגרמני.

בראנדט אינו רק מיניסטר חוץ, זה כעשר שנים שהוא טווה, מעל לראשי ממשלות אויבות או מהססות, בעבודה חרישית ועקשנית, קשרי הקמתו של סינדיקאט אינטרנאציונאלי אשר סניפיו מקיפים את כל הסתדרויות הפועלים באירופה השסועה, במטרה ליצור “עם אירופי” מלוכד ואחד.

תוך כדי נסיעתו בספינת האוויר מפאריס לוואשינגטון נודע לו על תקרית גבול בין יוגוסלאביה לאלבניה. אלבניה קשורה בברית הגנה עם איטליה הפאשסיטית (ב־1927 הצליח מוסוליני לכפות משטר חסות איטלקי על אלבניה, שבחוף המזרחי של הים האדריאטי. הספר נכתב מן־הסתם לאחר המאורעות האלה. אמנם, רק ב־1939 שלח מוסוליני את צבאו לאלבניה וסיפח אותה לאיטליה).

יוגוסלאביה קשורה בברית הגנה עם צרפת. גובש היה סבור כנראה כי תחילתה של מלחמת־העולם השנייה, כלומר של שגעון אירופה 1934, תתרחש בדומה לפרוץ מלחמת העולם הראשונה, בעקבות סכסוך מזויין בין שתי מדינות בלקניות, אשר יגרוף את בעלי־הברית הגדולים למלחמת השמד הדדית.

קאפוני, הדוצ’ה השני של איטליה, אינו מוכן לצאת למלחמה ממש, אך הוא הולך על קצה גבול האיומים והסחיטה, גם כלפי חבר הלאומים. בראנדט מבין את המיכאניזם של המדיניות הפאשיסטית, ובטלגרמות שהוא מריץ מדרכו הטראנסאטלאנטית הוא מנסה לאתר את הסכסוך בעודו באיבו, לוותר על מראית עין של כבוד לאומי, ובלבד שייעצר תהליך ההסלמה.

אך כנגדו ניצב הבארון סן בריס, ראש המיניסטרים של צרפת, זקן עקשן, איש המפלגה הימנית, שדעתו אינה נוחה ממיניסטר החוץ הסוציאליסטי שלו. עקשנותו ואיומיו של סן בריס, בתגובה לקרבות הדמים המתפתחים על גבול אלבניה ויוגסלאביה, גורמת הסלמה מהירה של הסכסוך, שעה שהצדדים היריבים, אלבניה, יוגוסלאביה, איטליה וצרפת נקלעים לעמדות קשוחות יותר מאלו שלהן התכוונו, וללא דרך חזרה. כל צעד של פיוס מאבד את ערכו מאחר שלצעד שהצד שכנגד היה מוכן להסכים אתמול, שוב אינו יכול להסכים היום.

גם חזרתו המהירה של בראנדט מאמריקה אינה מצליחה לשנות את המצב. עיני כל אזרחי אירופה, בייחוד הפועלים, ובייחוד בצרפת, נשואות אל בראנדט, מתוך ביטחון שהוא ישכיל למצוא מוצא מן המשבר. המאבק נעשה בעיקרו פנים־צרפתי. ממשלת הקואליציה מתפוררת מאחר שבראנדט אינו מוכן להישאר בממשלה המתכוונת לצאת למלחמה. סן בריס זקוק לבראנדט מאחר שכל עוד הלה בממשלה, היא זוכה באמון המפלגות השמאליות. בראנדט מגיש אולטימטום לממשלת צרפת. עליהם למנותו לראש המיניסטרים ולתת את כל סמכויות השלטון בידו. אחרת, תפרוץ שביתה כללית של הסינדיקאט הסוציאליסטי, הארץ תיפול לתוהו ובוהו ולא תהיה מסוגלת לצאת למלחמה על איטליה.


מינשר מזוייף

המצב דומה לזה ששרר בצרפת ובשאר מדינות אירופה ערב מלחמת העולם הראשונה. (התקופה ההיא תוארה להפליא ב“בית טיבו” לרוזא מרטין די גאר). העיתונים משווים את בראנדט לז’וראס, חוגי הימין מנסים להתנקש בחייו.


[מוויקיפדיה: ז’אן לאון ז’ורס היה מנהיג סוציאליסטי צרפתי, מראשוני הסוציאל־דמוקרטים בצרפת. ניסה למנוע את פרוץ מלחמת העולם הראשונה, ונרצח בשל כך על ידי לאומן צרפתי].


בראנדט מוציא הוראות לשביתה כללית בכל סניפי הסינדיקאט, בגרמניה, איטליה, פולניה, אנגליה, וכמובן בצרפת עצמה. הוא מוכשל על־ידי המפלגה הקומוניסטית הצרפתית, אשר בראשה עומדת רהה לנדריכס, האוהבת אותו ומתחרה בו כאחד. בראנדט מכריז על שביתה כללית כדי למנוע מלחמה. רהה ושותפיה, בהשראת מוסקבה, רוצים בשביתה וגם במלחמה כדי לבנות משטר חדש על חורבות העולם הישן.

גרמניה (עדיין איש אינו מתאר לעצמו שתהיה נאצית) שומרת על נייטראליות, עם העדפה קלה של איטליה על צרפת. תוצאות חוזה ורסאי עדיין משפילות מכדי שתסכים להצטרף בברית צבאית לצרפת. הדוצ’ה סומך לחלוטין על בראנדט שישכיל למנוע את המלחמה. הוא נרגע בשומעו על דבר השביתה הכללית בצרפת. עתה לא יצטרך לממש את איומיו.

אולם רהה לנדריכס, הכובשת בעיצומן של הפגנות רחוב אלימות את תחנת השידור במגדל אייפל, משדרת משם מינשר מהפכני מזוייף בשמו של בראנדט (שבינתיים, בלחץ השביתה האלימה, נתמנה ראש המיניסטרים של צרפת).

מינשר זה קורא לכל עמי אירופה לצאת למלחמה כדי להשמיד את קן הריאקציה הארורה באיטליה. ואכן, צבאות רוסיה זזים מערבה וכובשים את מחצית פולניה. לדוצ’ה לא נותרה ברירה. הוא מכריז מלחמה על צרפת ושולח לעבר עריה הראשיות את גלי מטוסיו הנושאים פצצות הרס איומות, טעונות גאזים מרעילים.

לבראנדט נודע באיחור דבר השידור המזוייף. המטוסים האיטלקיים כבר עושים דרכם לצרפת. הוא נאלץ להכריז מלחמה על איטליה ולהורות על משלוח חיל האוויר הצרפתי להפצצת השמד דומה של כל ערי איטליה. אלה מול אלה:


"עכשיו טסים שני אווירונים איטלקייים בגובה של חמישים מטר מעל לגגות (פריס). רובים ומכונות־ירייה מתנפלים עליהם. אחד משליחי־המוות האלה שולח בשורת רצח לכיכר האינוולידים, משתער מעבר מזה של הסינה, מרעיש את גן־טילרי, מתעופף שוב למעלה בטלטלו את הפצצה השלישית על כיכר ונדום. ובעשותו עוד דרך של חמישים מטר הוא נשמט במערבולת־הגגות, אשר עמוד אש עולה מתוכו.

"האווירון השני נישא, כשבר אונייה טרופה, בכנפיים מדולדלות, משדה מרס [שאנז אליזה] על פני הסינה. עשרות כדורים פגעו כבר במכונתו, אך עוד הוא חותר הלאה צפונה. בכיכר אטואל פוגע בו גורלו. שרידיו מתרסקים בשער־הניצחון, אשר לרגליו עוד עומד החייל האלמוני ומוסיף לחלום את חלום מלחמת העולם האחרונה.

“רסיסי־אדם, שרידי אוטומובילים, פירורי־אספלט, תלי־אבנים שוטפים על פני הבולברים. זרמי־דם נוהרים לתוך הביבים. קיטור־ארס חודר בעד החומות ובעד עור בשרם של האנשים. פרפורי מוות מתמזגים בצחוק־מטורפים, אלומות־אש מתנפנפות כדגלים ברוח. כדורי־הנוגה של זורקי־האור חגים על פני כיפת־השמיים, תותחים רועמים, מכונות־ירייה משקשקות, אווירונים צונחים כמטאורים ברעש למטה. ליבה של צרפת, לב עם הראוי לאהבה, נקרע על־ידי רוחות רעות לגזרים.” (עמ' 223).


ובאיטליה: “כשלהבת אדומה עולה שמש הבוקר על פני הים האדריתי. ריח חללים מיתמר לעומתה למעלה. בית־הכנסייה המילני [הקתדרלה במילאנו] מתרומם כתל־חורבות, כחטוטרת של שיש, מעל לים אדי הרעל. אין איש יודע מה נאנק, מה כלה שם למטה, שם, במקום שעמדו טורין, אלסנדריה, קרימונה ופלורנציה, שולחים רק שרידי מגדלים את קינתם ותלונתן מעל לענני הארס המיתמרים. אל נמל גינואה סוערים הגלים הכחולים ומטלטלים שברי־ספינות ואברי־אנשים אל החוף הסלעי. העיר עצמה הפכה לצל בוער, עשֵן. צבאות של חיילים ואזרחים מכסים את הדרכים. עדרי־חיות מחוסרי־בית, אשר צלם אדם להם, משוטטים ביערות, גוועים ככלבים מסוממים, כפרים הפכו ללפידים אילמים. ערים הומות מנשימות־גסיסה ומצחוק־יללה. נצחיותה של רומא עולה בשלהבת של עמודי־אש. חורבתה של כנסיית פטר שולחת מבט קופא, בלי רוח חיים, אל שמי הדרום הכחולים. פאלאצו ונציה עומד אילם בחורבנו. פגרי־אדם, ערמה על גבי ערמה, שומרים עליו בדממה מחרדת.” (עמ' 224).

*

גובש אמנם החמיץ את חיזוי חלקה של גרמניה במלחמת־העולם השנייה, גם הקדים את מועדה בחמש שנים. מצד שני, מדהימה מידת הבהירות ששבה תיאר תהליך של הסלמה, של התפוררות מאזן־האימה, ושל השמדה הדדית המתרחשת בין שתי מעצמות. וכך, כמעט במדויק, חזה את איום ההשמדה המרחף כצל של מלחמת עולם שלישית, שיופעלו בה נשק גרעיני וטילים בין־יבשתיים.


* הנס גובש: “שגעון אירופה 1934”. תרגם מ.ז. ולפובסקי. הוצאת ספרים “מצפה” בע“מ. תל־אביב. תרצ”ב. 1932. 224 עמ'.


*

מר שלום בן־פורת, ממיפעל הביבליוגרפיה העברית שליד האוניברסיטה העברית בירושלים, הואיל לשלוח אליי פרטים על מחברו של הספר “שגעון אירופה 1934”.

האנס גובש היה אפוא גרמני, ושם ספרו שנכתב גרמנית (ולא צרפתית, כהשערתי):

“Wahn-Europa 1934”

הספר יצא לאור בשנת 1931, בהוצאת פאקלרייטר המבורג־ברלין־לייפציג.

גובש Gobsch)) נולד בעיר קמניץ ב־1 באוגוסט 1883. היה בוגר האקדמיה הצבאית בברלין, קצין במלחמת העולם הראשונה, שבה אף נפצע. הוא מת במורנאו (באוואריה) בשנת 1958.

תודתנו למר בן־פורת.

“הארץ”, “תרבות וספרות”, “ספרי דורות קודמים”, 7.6.1974.

המלצות קוראים
תגיות