רקע
אהוד בן עזר
"לויתן" לז'וליין גרין, עברית: 1968
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות

פורסם לראשונה במוסף “משא” של עיתון “למרחב” ביום 20.9.1968 לפני 49 שנים, תחת הכותרת “בדידות”


אינני מכיר את ספריו האחרים של ז’וליין גרין. הספר הראשון מפרי־עטו שקראתי הוא “לויתן”, שהופיע לאחרונה בתרגום עברי, ואודה על האמת, מתוך הספר עצמו לא הצלחתי לפענח מפני מה קרוי הוא על שם לויתן. כך שאני בבחינת תייר במחוז נעלם: עיר שדה צרפתית, ערפל, חשכה, נהר, בתים קודרים ואנשים מוזרים אשר כל אחד מהם כאילו עונה על דחף כמוס: סקרנות חולנית, שתלטנות, אכזריות, שיעמום, פחד, תשוקה, אונס ורצח הבא מתוך התפרצות יצרים חסרת תכלית. עולם מוזר ומשכר המהלך קסם על הקורא כאילו טייל במחוזות של חלום בו הסיוט מביא מתיקות מענגת, והאהבה הופכת לסיוט.

סיפור המעשה נסב אודות אדם בשם גרה הנשוי לאישה מאוסה עליו, ואשר מגיע לעיר שדה בשם לורז' בתור מורה פרטי לבנם היחיד של משפחת גרוז’ורז‘. הוא רדוף תשוקות עזות לבחורה בשם אנז’ל העובדת אצל בעלת מסעדה, מרת ז’ורז’ לון, המשמשת גם סרסורית לדבר־עבירה אצל לקוחות המסעדה, אשר משום כך שומרים אמונם למסעדה ואף נותנים עצמם לשליטתה הסקרנית של מרת לון.

גרה הינו אדם ששנותיו הטובות ביותר מאחוריו, אך טרם זכה בחסד שיכוך התאוות שמביאה עימה הזיקנה, והריהו רדוף תאווה לאהבה, חפץ לחיות כל פעם מחדש, כאילו לעלות למדרגת קיום אחר, נעלה יותר, כתוצאה מכל פרשת אהבים שלו, וסופו שהוא נכשל בכולן משום שהוא מכוער, נרגש כנער מתבגר, ואינו חכם כדי להסתיר את תאוותו תחת מעטה שנינות או נכלים. הוא חסר את החן אשר בעטיו סולחת אישה למגרעות הגבר. כל מעשה ממעשיו נעשה שלא במקום הנכון ולא בזמן המתאים.

הוא מבקש את אהבתה של אנז’ל שעה שהיה עליו לשלם לה בכסף, ומאוחר יותר מנסה לשלם לה בכסף כאשר היא באה מתוך נכונות להתמסר לו מתוך אהבה, וכך הוא מקלקל את כל רגעיהם, וככל שהוא מרבה להתייסר בבדידותו כן הולכת דעתו ונטרפת עליו.

הרומאן בנוי סביב גרה אך כוחו של גרין אינו רק בעיצוב הדמות הראשית אלא ברקמת היחסים הסבוכה הנוצרת בין כל הדמויות המשתתפות. השאיפה הכמוסה המפעמת את כל גיבוריו היא לחדור איש לתוך זולתו, לחדור בכל אופני הקיום: במעשה האהבה, בשתלטנות, בבעלות, בשינאה, בקינאה. כל אחת מדמויותיו היא כמין מונאדה סגורה השואפת להכיל את העולם כולו בתוכה בדרך של איפוס כל היתר והתייחסות רק אל בבואותיהם שבתוכה.

מרת קון, בעלת בית־האוכל, חיה את חייה באמצעות האחרים, סועדיה. היא מנהלת פנקס של חובותיהם. יודעת מפי אנז’ל את כל סודותיהם וחולשותיהם. חייה מתנהלים על סמך תאוות החדירה שאינה פוסקת לתוך נפשו של הזולת. היא חיה בתחושה שסודות כבירים מוסתרים אצל האנשים הסובבים אותה, מפענחת אותם אחד לאחד ויותר משהיא מעוניינת בידיעת הסודות המתגלים היא רעבה לסודות חדשים, נעלמים, שהם הנותנים טעם לקיומה.

תחושה דומה מפעמת בליבה החרב של מרת גרוז’ורז', אישה כבת ארבעים וחמש, נשואה לבעל עשיר, שמן וזקן ממנה, שעדיין בוגד בה, אם לילד חלוש ושנוא, בו היא מתעללת. היא עריצה, חסרת אהבה, חסרת סיפוק, המתלקחת בהיבהוב אחרון של נשיות, בטרם אספה אותה הזיקנה אל חיקה המריר וחסר הכוח. עדיין יש בה כוח להתאוות, לשלוט ולהטיל את מררתה בזולת.

ככל שמתרבה ומתבררת לעצמם תחושת אפסותם וחוסר הטעם אשר לחייהם, כן גוברת התשוקה בלב גיבוריו של גרין לאפס גם את זולתם, להכריעו תחתם, להשמידו, אם באהבה ואם בשינאה שהן למעשה אותו דבר. הם יוצאים ממצבם הרדום והאפסי כאשר הם מודעים על חוסר התכלית שבקיום, ויציאה זו היא ההגשמה העצמית שלהם, היא הרושם שהם מותירים בעולם, היא אישיותם למעשה, והיא גם אסונם. משום שכל פעולה, כל זיקה – הינן שליליות בלבד, כאשר מודע הפרט על אפסותו מול עולם חסר־תכלית – הוא מצטמק והופך לנקודה של רעל. ונקודה זו היא האפשרות היחידה לחדור ולהותיר רושם בעולם בו אדם לאדם זאב בנפשו.

הזיקה השלילית והתוקפנית בה מצויים גיבוריו של גרין מעלה על הדעת את דמויותיו של אוגוסט סטרינדברג ואדוארד אלבי, דמויות הקשורות אלו באלו בזיקה שלילית שהיא כמין מסכה אחרונה לפני התגלות התהום והאפס המוחלט. הבדידות קשה מנשוא. קשר חיובי בין בני־אדם לא ייתכן. לפני המוות, לפני הטירוף הגמור והאיבוד־לדעת, עומדת כמחסום אחרון הזיקה השלילית בין בני־אדם, היכולת לחיות יחד בגיהינום של יחסים מורעלים, יחסים אשר האינטנסיביות שלהם מסתירה מן המשתתפים בדרמה את בדידותם האכסיסטנציאלית ואת קירבתם למוות ולחידלון.

דמויותיו של גרין בנויות בחוקיות של מכונה נפשית משוכללת אך לא בסכימאטיות. בדידותו של גרה היא הציר שעליו סובבת העלילה, אך הרומאן אינו סיפורה של דמות אחת אלא דרמה בה תורמת כל דמות את חלקה לעלילה ומשפיעה בכך על גורל כל היתר ובתגובה־חוזרת גם על גורל עצמה.

וכך פועלות כל הדמויות במין עולם סגור בו כל התרחשות מותנית בקודמות לה ומתנה את הבאות אחריה. בנקודה מסויימת חדל הרומאן להיות סיפורו של גרה או של כל דמות אחרת והופך להיות דרמה של אישיות אחת אשר כל הדמויות הינן פנים שונות לה בהבעת אותו מצב של ריקנות תהומית המבקשת לעצמה פורקן על־ידי איפוס, שליטה, אכזריות וחדירה אל העולם הסובב אותה.

ספרו של גרין חזק ומפחיד, רווי אווירה של עולם נידח וסגור, בו כל אדם חוזר על עצמו, כל פושע חוזר למקום פשעו, ואין שום דרך להימלט. קיימות רק שתי ברירות: להיות פאסיבי, לא לפעול, לא להגשים את עצמך, ופירושו של דבר להיות אפס, לא להיות קיים כלל, להימנע מגורל חיים המוליכים לקראת אסון ומוות על ידי כך שהינך מת בעודך חי, אפס מהלך על שתיים.

והברירה השנייה – לפעול, להתערב, לחדור אל הזולת, ועל ידי כך להחיש, כמו בטראגדיה יוונית, את הקץ הבלתי־נמנע, שהוא אצל גרין תולדה של אופי ההופך לגורל אכסיסטנציאלי [קיומי]. לא התכונות המשניות של אופי האדם הן הסיבות לאסונו, אלא עצם מצבו ומהותו, שהם הצטברות של רשע על פני תהום של בדידות.


* ז’וליין גרין: “לויתן”. תורגם מצרפתית בידי בבה ינאי. “הספריה לעם”. הוצאת “עם עובד”. תל־אביב. תשכ"ה. 1968. 211 עמ'.


ויקיפדיה: ז’וליין גרין נולד בפריז להורים אמריקניים. אביו היה בנקאי שעבד בפריז. ב-1916, אחרי מות אימו שהיתה פרוטסטנטית, המיר את דתו לקתולי לבקשת אחיותיו ואביו. ב-1917 התנדב לשירות האמבולנסים האמריקני במלחמת העולם הראשונה, אך נאלץ לעזוב את תפקידו זה אחרי שהתברר כי היה בן 17 שנה בלבד. ב-1918 שירת בצלב האדום האמריקני שישה חודשים ואחר כך בחיל התותחנים הצרפתי בדרגת סגן משנה עד 1919. הוא למד באוניברסיטת וירג’יניה בארצות הברית (1919–1922) ושם כתב את ספרו הראשון באנגלית.

עם סיום לימודיו שב לצרפת והחל בקריירה ספרותית בלשון הצרפתית שנמשכה עד 1940, כאשר חזר לארצות הברית בעקבות מפלת צרפת במלחמת העולם השנייה ב-1942 גויס לצבא האמריקני ונשלח לניו יורק כדי לשרת במשרד האינפורמציה המלחמתית של ארצות הברית. במשך כשנה שימש כשדרן ברדיו “קול אמריקה” ושיתף פעולה עם אנדרה ברטון ועם יול ברינר בשידורים יומיים לצרפת הכבושה. עם סיום המלחמה שב מיד לצרפת והמשיך בקריירה הספרותית שלו.

ב-1970 קיבל את הפרס הגדול לספרות מטעם האקדמיה הצרפתית, וב-1971 נבחר לחבר אקדמיה זו. בכך היה החבר הראשון של האקדמיה הצרפתית שלא החזיק באזרחות צרפתית. ב-1972, נשיא צרפת, ז’ורז' פומפידו הציע לו אזרחות צרפתית אך הוא סירב והעדיף להישאר אזרח אמריקני.

ב-1990 ביקר בעיר קלגנפורט שבאוסטריה והתפעל מן הפסל של מריה, אם ישו שניצב בכנסייה של עיר זו. ב-1994 אימץ לעצמו כבן את הסופר והמחזאי הצרפתי אריק ז’ורדאן שהיה הומוסקסואל. ז’וליאן גרין עצמו גם הוא היה הומוסקסואל, כפי שהוא מגלה בספריו. ז’וליאן גרין מת בפריז ב-1998 ועל פי צוואתו נקבר באוסטריה בכנסיית קלגנפורט.

ז’וליין גרין נודע בצרפת לא בשל הרומנים והנובלות, אלא בעיקר בשל יומניו שהתפרסמו ב-18 כרכים (1936–2006). יומנים אלה כוללים תיעוד של חייו הספרותיים והדתיים, ומציגים את חיי האמנות והספרות בפריז החל ב-1928 עד מותו.

המלצות קוראים
תגיות