רקע
אהוד בן עזר
"מר באנטינג במערכה" לרוברט גרינווד, עברית: 1944
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות

פורסם לראשונה במוסף “תרבות וספרות” של עיתון “הארץ” ביום 22.12.1972, לפני 45 שנים


בשנת 1944, עוד לפני שהסתיימה מלחמת־העולם השנייה, הופיעו בתרגום עברי שני ספריו של גרינווד: “מר באנטינג” ו“מר באנטינג במערכה”. (אגב, לשווא חיפשתי בלכסיקונים לספרות פרטים על־אודות הסופר). בעיניי, מעורר הערצה סופר המסוגל בתוך המאורעות עצמם לכתוב עליהם מתוך ריחוק ופרספקטיבה הולמת, לתאר את תקופת ה“בליצקריג” בלונדון עוד לפני תום המלחמה.

אבל אולי אותו איפוק אנגלי, שמאפיין את סגנונו של גרינווד ואת גיבורו מר באנטינג, הוא שמקנה לו את היכולת לתאר תקופה סוערת בלי להיסחף אחריה ובלא לאבד את חוש המידה הנכונה, מידה של סטואיות, הקפדה על המשך מהלך החיים הרגיל גם בתקופות קשות, יובש כלשהו, אירוני, הבא להסתיר התפרצות של רגשות ומאוויים פרטיים, והרבה גאווה ומידה גדושה של אזרחות טובה ופאטריוטיות – אלה הן המידות שאפשר למנות במר באנטינג ובסגנונו של גרינווד כאחד.

מר באנטינג הוא ההתגלמות של מה שנהוג לכנות, מתוך אי־הצדק שבהכללה, בשם “האדם הקטן”, האיש האנגלי הממוצע, האפור, אשר מלחמת־העולם השנייה נפלה עליו במפתיע וכמעט עירערה את אמונו בסדריו של העולם, כלומר של בריטניה. יהא זה באנאלי לומר כי מר באנטינג איננו האיש הקטן, אלא גיבור, כי גם גיבור איננו, אבל בעצם ציור דמותו חל תהליך מעניין, שהוא בעיניי אולי תפקידה המוסרי החשוב ביותר של הספרות.

אפשר לראות זאת בימינו בפרשת סולז’ניצין וסטאלין. אינני יודע אם ראה אי־פעם סולז’ניצין את סטאלין, אבל כמעט כל חייו של סולז’ניצין עמדו בצילו של סטאלין, תוך מערכת מורכבת של יחסי שופט ושפוט, נאשם ומאשים. מאסיר של סטאלין במחנות־הכפייה נעשה סולז’ניצין לשופטו בתארו אותו ב“במדור הראשון” ובחורצו פסק־דין עליו ועל תקופתו. סולז’ניצין מזדהה במיוחד עם אותם גיבורים הקרובים לו בביוגראפיה שלהם ואשר סבלו בתקופת סטאלין, נרז’ין ב“במדור הראשון”, קוסטוגלוטוב ב“אגף הסרטן”, ובאמצעותם הוא משאיר תמונה ספרותית של תקופה שלמה, תמונה שבעצם עיצובה האמנותי יש גם שיפוט ערכי מוסרי.

לשוויק של האשק יש דין־ודברים עם הקיסר פרנץ־יוזף ירום הודו, וגם שוויק, בעצם דמותו ומהותו, נעשה לשופטן של מלחמות וממשלות. ודבר דומה אמור לגבי דמותו של מר באנטינג והדיאלוג המתמיד שיש לו עם היטלר. אמנם אין דמותו של מר באנטינג סוחפת כדמויותיו של סולז’ניצין, וגם לא משעשעת עד כדי אבסורד כשוויק, אבל בדרכו שלו, האנגלית, מנהל מר באנטינג מלחמה עקשנית ויום־יומית כנגד היטלר, כנגד ערעור סדר־העולם הקיים. עצם התקיימותו של מר באנטינג, ויכולתו שלא להישבר גם לאחר נפילת בנו האהוב ביותר, כריס, הטייס – הם כמין ביטוי למשפט שהסופר וגיבורו חורצים על היטלר.

תחילתו של הספר משעשעת. אנו פוגשים את מר באנטינג כורע על ברכיו לפני ארון הנעליים ובודק את מנהגי הבזבוז של בניו ארנסט וכריס ובתו יוליה על־פי מידת ההזנחה שהם נוהגים בנעליהם.

בראשיתה גורמת המלחמה לעליית קרנו של מר באנטינג. לאחר שהודח מכהונת מנהל במחלקת כלי־המתכת בבית־המסחר ברוקלי בלונדון – לדרגת מחסנאי פשוט במרתף, שבה המלחמה והעלתה אותו. יורש מקומו נקרא לצבא והוא הוחזר על כנו.

גם בביתו חיזקה המלחמה את מעמדו. עסקיהם של שני בניו סובלים מהמלחמה, והדבר גורם למר באנטינג שיוכל לחזור ולהטיל עליהם את מרותו.

“בעודם נמקים בעבדותם, היו ילדי באנטינג תמהים לפעמים, אם תחת מסווה הפשטות הזאת של אביהם לא יסתיר תכונה של עורמה ופיקחות, העולה אפילו אל פיקחותם שלהם. או (בשינוי גירסה) יד המקרה העיוור בדבר, שהמאורעות מתפתחים בצורה המשווה להחלטותיו ערך צפייה למרחוק, שאינו מצטיין בה בשום פנים.” (עמ' 21).

הקו האירוני הזה מתפתח והולך, שעה שנפרשת לפנינו יריעת־חיים אנגלית טיפוסית בקילוורת, הסמוכה ללונדון. ארנסט, הבן הפאציפיסט, כריס השובב וטוב המזג. יוליה העושה צעדיה הראשונים, המהוססים, כאישה.

ואולם התפרצותה של המלחמה בכל אכזריותה, בהפצצות ה“בליץ” הנוראות, שמה לאל את הצלחתותיו הקטנות של מר באנטינג. מדמות מגוחכת קמעה, ומטרידה בשמרנותה ובדעותיה הקדומות, הוא נעשה לדמות של נמלה הירואית. איש העמֵל בכל כוחו לשמור את מערכי ליבו וביתו גם כאשר העולם המוכר לו הולך ונהרס באכזריות לנגד עיניו. גם כאשר בנו האהוב נופל במלחמה. איש שהשינוי העז ביותר שעובר עליו הוא בזה שהוא מצליח שלא להשתנות גם כאשר חרב עליו עולמו.

אין זה ספר גדול, וגם לא רומאן עמוק במיוחד, אבל לבד מערכו הספרותי־ההיסטורי, יש בו גם מעין תמצית נשמתה של אומה במערכה, ולקח סמוי: אפשר לכתוב, גם בתוך תקופה של מלחמה, על נושאים כואבים בלי לגלוש לרגשנות הירואית, לזיוף או לתבוסתנות ולייאוש. לגעת בדברים גדולים ברמז, באיפוק ובלי להחזיק טובה לעצמך. ומידה זו של סטואיות, כמוה כדשא האנגלי, זקוקה כנראה לטיפוח של כמה מאות שנים באדמת מולדת אחת.


* רוברט גרינווד: “מר באנטינג במערכה”. רומאן. תירגם מאנגלית פסח גינזבורג. הוצאת “עם עובד”, תש"ד, 1944. 250 עמ'.

המלצות קוראים
תגיות