רקע
ס. יזהר
על גירוש ועל הרס
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: דבר; 1988

למה נהרסו בתים בכפר ביתא? אם הסיבות הן כל־כך ברורות והכרחיות – למה לא בבית־המשפט בפומבי, שיהיה הצדק גם נראה? למה צריך לסמוך על שיפוטם של מחליטים חשאיים ועל צדק המסתיר פניו?

אם הרס הבתים הוא רק נקמה – לאיזה תוצאות מצפים? אם הרס הבתים הוא עונש – מה היחס בין החטא והעונש? ואם הרס הבתים הוא גמול הסתה, התגרות וחרחור מעשי איבה – מה עושים למסיתים יהודים ולמחרחרי מעשי איבה יהודים? או די שיהיה האיש ערבי כדי שייפלו בין דין לדין? לפורעים יהודים בכוח ובפועל, בהסתה ובמעשה? האם מתכוננים לגרש גם אותם?

מדוע לא רואים שאין כאן רק יהודים וערבים המכים זה את זה – אלא יש כאן בני־אדם משני צדי בעיה קשה – ששום אש ושום כוח ושום הרס בתים ושום גירוש אנשים לא יפתור אותה. הכוח הגדול לא פתר כלום בלבנון, והכוח הגדול לא יפתור כלום גם כאן ובשטחים.

האם כבר אין אצלנו אנשים חכמים, ואין לנו אנשים שהם בני־אדם? כי חכמי הגירוש אינם חכמים ופוקדי ההרס אינם בני־אדם.


על הראשים המלאים דם

איך צמחו אצלנו אנשים שראשם מלא דם – ובידיהם ההיסטריות כלי נשק רועדים?

מניין באו קשי־המצח הללו המחרפים את צה"ל והמחציפים פנים כלפי תקוות ישראל לחיים, והגוררים אותנו יום־יום מאש אל אש ולא ינוחו עד למלחמת היאוש הגדולה?

למה מעודדים קבוצות שוליים להיות מנווטי המדיניות? למה אין מרסנים את המתפרצים האלה? למה אין יד קשה על מסיתים ועל מתפרעים יהודים, ממש כשם שהם תובעים יד קשה כנגד כל מסיתים ומתפרעים – למה אין מסתייגים מהם ומכל צעקותיהם?

למה קוראים להם לדבר איתם – אלה החושפים שרירים של רשע, של רוע ושל שנאה תאוותנית, במקום שלבני־אדם יש לב־אדם – אלה הממריצים כאחוזי תזזית להרוס את תקוות ישראל, למה נותנים לקוראים למוות – לשלוט על חיינו?


יזהר סמילנסקי, דבר, 15.4.1988

המלצות קוראים
תגיות