רקע
אהוד בן עזר
"בת ירושלים הקטנה" למרים הרי
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: כתב יד המחבר 7.3.20

פורסם בעברית: 1975

רשימה זו לא פורסמה אלא הוכנה בשעתה לשידור


מה היה רומאן הילדות הארצישראלי הראשון?

שאלה זו מעלה מיד סיפורי ילדות של דור הסופרים הראשון שרובו נולד או הובא לארץ בגיל צעיר. סיפוריהם של ס. יזהר, בנימין תמוז, משה שמיר ואחרים. אך המעניין הוא כי רומאן הילדות הארצישראלי הראשון התפרסם עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, והוא מספר על ילדות בירושלים לפני מאה שנה. שם הרומאן הוא “בת ירושלים הקטנה”, והמחברת – מרים הרי [1869–1958], סופרת נוצרייה, בת לאב שהיה מומר, שנולדה בירושלים לפני יותר ממאה שנה, וכתבה בצרפתית.

מי היתה מרים הרי?

לשם כך עלינו לחזור שנים רבות לאחור, אל אמצע המאה התשע־עשרה. בחור יהודי, מומר, מקייב, ושמו ויליאם משה שפירא, בא לירושלים. הוא נושא לאישה אחות רחמנייה, גרמנייה, פרוטסטאנטית, ופותח ברחוב הנוצרים חנות למימכר עתיקות. חנותו גדושה כתבי־יד, חרסים, פסלים, מזכרות מהארץ הקדושה, ספרים עתיקים וחדשים, מגילות קלף, פרחים מיובשים ותשמישי קדושה.

שתי בנות נולדו לו בירושלים. והצעירה בהן היתה מרים. ילדותה של מרים עברה עליה בירושלים. תחילה ברובע הנוצרים. אחר כך בבית מפואר ומוקף גן, לא רחוק ממגרש הרוסים, הוא הבית ששימש לימים ביתו של רופא העיניים ד"ר טיכו.

מילדותה נכבשה מרים הקטנה לקסם המזרח. אביה נמצא רוב הזמן בנסיעות. חרסים עם כתב עברי עתיק מביאים לו השייח’ים הבדואים מארץ מואב. לתימן הוא נוסע, מחופש כרופא, ומביא משם ספרי תורה עתיקים. שמו נודע באירופה, והוא משמש נציגם של ספריות ומוזיאונים בגרמניה ובאנגליה. אך צל של מירמה מעיב על חיי האב. הוא נאשם בזיוף חרסים עתיקים ממואב. לאחר שנים אחדות הוא יוצא לאירופה עם תגליתו הגדולה ביותר – חמש־עשרה רצועות קלף עתיקות, שנתגלו על ידי בידואים במערב, בצוק שבמעלה נחל ארנון, ועליהן כתובים קטעים מספר דברים, בשינויי נוסחה.

תגליתו מחוללת רעש גדול בעולם. ראש הממשלה הבריטית, גלאדסטון, מתבונן ביריעות המוצגות במוזיאון הבריטי. עבור המגילות מציעים לשפירא סכום של מיליון לירות שטרלינג, מאוצר המלכה ויקטוריה. אך עד מהרה נאשם שפירא בזיוף. והמאשים הוא הארכיאולוג הצרפתי קלרמון־גאנו, מגלה מצבת מישע מלך מואב. שפירא החל יוצא מדעתו. הוא נעלם מלונדון, וסופו שאיבד את עצמו לדעת ביריית אקדח בבית מלון קטן ברוטרדם.

בירושלים נשארות בחוסר־כל אשתו ובתו הקטנה, מרים. בעזרת ידידים הן מגיעות לגרמניה, ולאחר שנים אחדות עוברת מרים הצעירה לצרפת, שם היא נכבשת לקסמה של השפה הצרפתית. ומראשית המאה [העשרים] מתחילים להופיע בצרפת סיפוריה הראשונים, סיפורים אכזוטיים מזרחיים, אשר ירושלים היא רקע לאחדים מהם, והגיבור החוזר שוב ושוב בכמה מהם, בשינוי שמות, הוא אביה ופרשת גורלו המר.

בספר “בת ירושלים הקטנה” סיפרה מרים הרי על ילדותה בירושלים. היא מכנה עצמה בסיפור בשם ציונה. ולאביה קוראת בנדיקטוס. הספר כתוב בתמימות ובצבעוניות רבה. ואין דומה לו בספרות העברית. כי מרים הרי כתבה בלשון מודרנית, והיתה מושפעת ממיטב הספרות הצרפתית. בעוד אשר הסיפורים העבריים המעטים, שמתארים את ארץ ישראל באותה תקופה, לפני כמאה שנה [ויותר], כתובים כולם בלשון ארכאית, ללא שום מסורת ספרותית אירופאית של מחבריהם. ואיש מהם אף לא נולד בארץ.

עם סיפורה של בת ירושלים הקטנה אנו יכולים לטייל בירושלים ולהכיר את נופיה המיוחדים בתקופה כה רחוקה. הנה חנותו האפלולית והמלאה עתיקות של מר בנדיקטוס, אביה של ציונה. הנה השייח' עומר בן דיב, הבא מן המדבר ומארס לו, בצחוק, את הילדה הקטנה, ומעורר בה חלומות נרגשים להיות מלכת המדבר.

והנה היא מתאהבת בבחור יהודי יפהפה מרוסיה, שארוסתו נשחטה לנגד עיניו בפרעות 1882, והוא החליט לעלות לארץ־ישראל ולהתנצר. והם רוכבים על גבי סוסים, במשלחת של מיסיונרים ומומרים יהודיים, לעשות נפשות לנצרות בקרב הקהילה היהודית בחברון. והנה היא יושבת ושומעת סיפורים מקפיאי־דם מפי האומנת שלה, שהיא ערבייה נוצרייה מבית־לחם, מצאצאי נושאי־הצלב. וכצל על פני הסיפור כולו מהלכת פרשת הזיוף המפורסם בו נאשם האב, עד לסוף הטראגי.

מרים הרי באה לבקר, שנים אחדות לאחר מלחמת העולם הראשונה, בארץ־ישראל, וכתבה בצרפתית ספר רשמים אוהד מאוד על התיישבות היהודית. היא זכתה להאריך ימים בצרפת, גם אחרי השואה, ומתה בפאריס לפני כעשרים שנה, והיא בת למעלה משמונים.

אין אנו מכירים את ספריה הצרפתיים של מרים הרי, ורק “בת ירושלים הקטנה” זכה ותורגם לעברית לפני שנים רבות בידי יעקב אסיא, בנו־בכורו של איש ירושלים וחוקר תולדות ארץ ישראל, אברהם משה לונץ. יעקב אסיא, המתרגם, היה כמעט בן־גילה של מרים הרי, ובתרגומו, שנדפס רק לפני שנים אחדות, הוא השקיע מאהבתו ומידיעתו את נופי ירושלים ואנשיה בתקופה ההיא.


* מרים הרי: “בת ירושלים הקטנה”. רומן של ילדה. תרגם וסיפר את סיפור הפלאים של מרים הרי – יעקב אסיא (ד"ר יעקב לונץ, בנו בכורו של רבי אברהם משה לונץ, איש ירושלים). ואליהם נוספה פרשת שפירא, שערורייה שתחילתה בין חומות ירושלים לפני מאה שנה, אשר הגיע לשיא של מיליון שטרלינג מאוצר המלכה ויקטוריה והמוזיאון הבריטי, וסופה בכדור אקדח במלון קטן ברוטרדם. הוצאת בית א. לוינסון. תל־אביב. תשל"ה, 1975. 191 עמ'.

המלצות קוראים
תגיות