רקע
אהוד בן עזר
"יטכן גברט" לגיאורג הרמן
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: כתב יד המחבר 7.3.20

עברית: 1941

פורסם לראשונה במוסף “תרבות וספרות” של עיתון “הארץ” ביום 10.7.1970


“לי, שסופר גרמני אני” (כך בערך הריני מביא את הדברים על־פי הזיכרון) כתב לפני שנים משורר־הבלדות הגרמני בריאס פון־מינכהאוזן במכתב פרטי: “לי, שסופר גרמני אני, הרי זה מציק, כמובן, שהיהודים בספרות הגרמנית תופשים מקום בראש, ואולם על כך עוד אפשר היה להבליג. מה שהוא בשבילי ללא־נשוא ממש, הרי זו העובדה, כי בצדק הם תופשים מקום בראש.”

בדברים אלה פותח סמי גרונימן את הקדמתו “יטכן גברט ויוצרה”. אגב, על אותו משורר גרמני, בריאס פון־מינכהאוזן, מצאצאיו של הבדאי המפורסם, מספר גרונימן ארוכות גם בספרו המקסים “זיכרונות של יקה” (“עם עובד”, תש"ו, 1946). פון־מינכהאוזן כתב ספר בלדות בשם “יהודה”, אשר נקרא וזכה לשבחים רבים בחוגים יהודיים בגרמניה, ובצירוף ציורי העיטור של א.מ. לילין הריהו, לדברי גרונימן “ההאדרה המופלאה ביותר של עם ישראל לתולדותיו.”

הברון לבית מינכהאוזן היה ידיד נעורים של גרונימן ומאוהדי התנועה הציונית, ולימים נעשה נאצי. הוא ראה ביהודים את מעמד האצילים הקדמון שבעולם, והתבוללותם בגרמנים הנחילה לו אכזבה ומיררה את רוחו. כשכבר הוטל צילו של היטלר כתב לגרונימן אותו מכתב, אשר הפיסקה ממנו מובאת בהרחבה ב“זיכרונות של יקה”:

“אתה איש־מגן־דוד; אני ודאי איני איש־צלב־הקרס. עם כל זאת תבין, כי בתורת סופר גרמני קשה לי, אם היהודים כובשים להם עמדה של הגמוניה בספרות הגרמנית” וכו'.

לא באו דברים אלה מפי גרונימן אלא כדי להקדים ולהכין את הקורא העברי לקריאה ב“יטכן גברט” – “ועתה דוק ותמצא מה היו, למשל, הרגשותיו של בריאס הטוב, לאחר שיצא לאור הרומן ‘יטכן גברט’ מאת גיאורג הרמן, ועימו ירדה ובאה לגרמניה אותה אופנה של יטכן גברט – כמעט ייתכן לומר: אותה אפידמיה של יטכן גברט, – הזכורה עוד בוודאי לרבים מאיתנו. בכל מקום, בכל נשף־מסיכות וחג־תחפושות, נראתה בהמונים תלבושת־יטכן־גברט. כזאת לא היתה מאז החל ‘ורטר’ של גטה הצעיר את מסע ניצחונו.”

מי היא יטכן גברט?

בהקדמה לספרו (שהיא חלק מעלילת הספר) לוקח גיאורג הרמן את הקורא אל בית הקברות היהודי בברלין, וקורא בפניו מן המצבות: “בת אחינו היקרה, הנריטה יעקובי למשפחת גברט, ראתה אור עולם בט”ו במאי 1812, והלכה לעולמה באוקטובר 1840."

ואילו בתחילת הרומן מסופר: “ודאי אין איש יכול עוד להעלות בזיכרונו כיצד היתה יטכן גברט מהלכת אותו יום של ניסן 1839 לאורכו של רחוב המלך.” (עמ' 4).

כלומר, בתחילת הספר אנו מודעים כי יטכן נפטרה בצעירותה. ולאחר מכן מבינים אנו כי תחילת סיפור המעשה כשנה לפני מותה. פרשת אהבתה ונישואיה הכפויים של יטכן עומדים אפוא בסימן מותה המתקרב, ומה רבה אפוא הפתעת הקורא, אשר הספר מסתיים בבריחתה המטורפת ממסיבת נישואיה, ואין מסופר בו מאום על שנת חייה האחרונה. על סוף פרשת יטכן, מספר גרונימן, כתב הרמן ספר נוסף.

סיפורה של יטכן הוא סיפור משפחת גברט. היא מתחנכת אצל דודה, סוחר־בדים ברלינאי, נערה יהודייה יפה ומשכלת, בת עשרים ושבע, אשר נישואיה בוששים לבוא. היא מעריצה את דודה האחר, יזון גברט, הבוהמיין של המשפחה. אך כוחם של שני חולמים אלה אינו עומד במאבק עם גזע בני גברט, העשירים, החסכנים, ובעלי הדיעות הקדומות והמוצקות.

בזכות יזון היא מכירה את גיבור אהבתה הגדולה והיחידה, קסלינג. בחור גרמני צעיר, לא־יהודי, הבא מעיר שדה, עני, אך בוער כולו באש של אהבה ושירה, ועתידות נכונו לו בשדה הספרות. קצרה אהבתם. בני המשפחה מתערבים להפריד ביניהם. יטכן מקבלת על עצמה את הדין, שוקעת בעיצבונה ובחלומותיה. מתוך הרגשת חובה למשפחה היא מקבלת את דין נישואיה לבן האחות של דודתה, יוליוס יעקובי, הבא מפוזן לעשות חיל בברלין ואשר “יש לו אופי זחלני.” שתיים מדודותיה של יטכן מוצאן ממשפחת יעקובי, משפחה “יהודית” מאוד מפוזן, אשר בני גברט הגאים הברלינאים מתביישים בה, ויחד עם זאת כמו נכנעים לחיוניותה ולשאפתנותה של המשפחה המשתלטת עליהם.

עיקר כוח כתיבתו של גיאורג הרמן (שם משפחתו האמיתי – בורכרד) הוא בתיאור עולמה הרגשי הבלום של יטכן – “הכול בא כפי שמוכרח היה לבוא!” הוא הפסוק החוזר ונשנה, עולמה של יטכן הוא עולם מצומצם מאוד ובעל כוח פנימי עצום ומתקבל על דעת הקורא יותר מייסורי שיממונה של אותה אישה צרפתייה, נשואה ומעייפת, גברת אמה בובארי. ואילו בתיאור המילייה היהודי של אמצע המאה ה־19 בגרמניה, אומר גרונימן, “הישוו את גיאורג הרמן לתומס מאן, העידו את רומן המשפחה היהודית ליד ה’בודנברוקס', רומן הפטריקים מעיר ההנסה.”

הקורא הישראלי אשר ימצא את הספר באחת מן החנויות למימכר ספרים עתיקים, לא ישפוט את תוכנו דווקא מנקודת הראות היהודית־גרמנית, יקרא בו בלא תסביך וקירבה יתירה, ויוכל ליהנות כאיש זר וסקרן מול עולם בעל עוצמה רגשית ועצב משכר.


* גיאורג הרמן: “יטכן גברט”. רומן. עם מבוא מאת סמי גרונימן. תרגם מגרמנית י. שנברג [שנהר]. הוצאת “לגבולם” בהשתתפות מוסד ביאליק. כינוס מבחר יצירותיהם של יהודים מלשונות־נכר בעריכת ד“ר ש. פרלמן. חברת “מסדה” בע”מ. תל־אביב. תש"א [1941]. 384 עמ'.


*

לפני שבועות אחדים נדפסה במקום זה רשימה על הרומאן “יטכן גברט” מאת הסופר היהודי־גרמני גיאורג הרמן. בעקבותיה קיבלתי מכתב ממיכאל בן־דרור, מקיבוץ חוליות, שדה־נחמיה:

"במשך תקופה ממושכת אנו מנסים להשיג את תרגומו העברי של הספר. כתבנו להוצאת מסדה, וללא־תועלת. הספר לא נמצא בחנויות הספרים ובכלל אזל, עד כמה שידיעתי מגעת, מן השוק. לי יש עניין מיוחד לקראו: גיאורג הרמן בורכרד היה סבי. אימי, בתו, ניסתה לפנים להשיג למעני ולמען אחי טופס [עותק] עברי של הספר, אך לשווא.

“בקשתי היא, שמא ידוע לך על אפשרות לרכוש את הספר במקום כלשהו. אנחנו מוכנים לשלם כמה שיידרש. אין צורך להסביר איזו הרגשה נואלת זו שאינך יכול לקרוא את כתביו של סבא בעברית בשעה שהספר בהוצאתו הגרמנית מקשט מדפים רבים. במידה שידוע לך על אפשרות כזאת, אנא הודע לנו, ותבוא על הברכה.”

התרגום העברי לרומן זה הופיע ב־1941. באחת החנויות לספרים ישנים, ברחוב נחלת־בנימין, מצאתי עותק נוסף, ושלחתי לנכדו של גיאורג הרמן, בקיבוץ. תמיהני מדוע לא עלה על דעת אחת מהוצאות הספרים עד כה להדפיס את הספר במהדורה חדשה, מצולמת – למען יקראו בו לא רק נכדיו של גיאורג הרמן או חובבי רומנים נושנים כמוני.

“הארץ”. 21.8.1970

המלצות קוראים
תגיות