רקע
אהוד בן עזר
"וידויו של איציק'ל היתום" לאהרן וייסמן [?]
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: כתב יד המחבר 7.3.20

פורסם לראשונה במוסף “תרבות וספרות” של עיתון “הארץ” בעריכת בנימין תמוז, ביום 15.7.1977

לעיתים מזדמן לידיך ספרון אשר הקריאה בו דומה למלאכת בילוש, והרשימה על אודותיו היא כקריאה לעזרת הציבור בקשר לפיענוח הפרטים. “וידויו של איציק’ל היתום” הוא ספרון קצר ומדהים, ואין אתה יודע אם הוא באמת – “מכתב מיהודי אמריקני לידידו בתל־אביב,” או בדייה שהליץ המתרגם מיידיש, אהרן וייסמן.

על אהרן וייסמן נכתב בלכסיקון הספרות העברית של ג. קרסל כי נולד באוקראינה ב־1894, עלה ארצה ב־1925 והיה במשך שנים בעל מסעדה, ואחר כך עסק בעבודות הגהה בעיתונות, בעיקר בעיתון “הבוקר”. ראשית כתיבתו היתה ברוסית, ואילו בעיתוני הארץ פירסם בעברית סיפורים, הומורסקות ופיליטונים, וכן תירגם ספרים מיידיש ומרוסית ואף הוציא שלושה קבצים של הומורסקות מקוריות ומתורגמות.

ישראל הר, שמצא את “וידויו של איציק’ל היתום” לפני שנים אצל מוכר הספרים הישנים מינקובסקי [ליד התחנה המרכזית], מספר כי החוברת זכורה לו עוד מילדותו, בראשית שנות הארבעים [למאה ה־20].

התאריך היחידי המצוי בחוברת, בהקדמתו של וייסמן, הוא שנת 1938, אשר בה היה אמור להתבצע בארץ־ישראל מפעלו של איציק’ל היתום. ומאחר שמלחמת העולם השנייה אינה מוזכרת כלל במכתבו של איציק’ל לידידו בתל־אביב, יש לשער שהחוברת אכן יצאה לאור בראשית שנות הארבעים [או מעט קודם לכן].

קרסל אינו מזכיר את החוברת במניין ספריו ותרגומיו של וייסמן, ודומה כי בבחינת נעלם תישאר השאלה (אלא אם כן מישהו יודע על כך עובדות שנשכחו) – האם פרשת הווידוי, במכתביו של איציק’ל היתום לידידו “האזרח הארץ־ישראלי ליפא וינשלמן” (עמ' 4) היא הומורסקה שחורה שחיבר וייסמן עצמו, או תרגום למכתב אמיתי שנשלח במקורו ביידיש, כדברי וייסמן בפתיחתו:

“לפניך, קורא נכבד, לא סיפור בלשי ‘מותח’, לא ‘מעשה נורא’ מסוג ‘המעשיות’ הידועות, גם לא יצירה דמיונית של סופר בעל הזיות, כי אם מכתב אמיתי, פשוט בתכלית הפשטות, כתוב בלשון יידיש עממית (תורגם לעברית כמעט מילה המילה) בלי מליצות, בלי רצון ‘לעשות רושם’.” (עמ' 3).

ההתנצלויות הרבות הללו כמו מחשידות את המתרגם שחש מראש כי אולי לא יאמינו לו.


ומה מספר איציק’ל היתום במכתבו?

“רצחתי שני אנשים חפים מפשע!” (עמ' 7) – זה עיקר וידויו. והוא פורש בפני ליפא וינשלמן, בנו של ידידו הטוב ר' אהרן, מנוחתו עדן, את כל פרשת התלאות שעברו עליו מנעוריו ועד היום והוא זקן ותשוש ורתוק אל מיטתו.

יתום היה איציק’ל ואיש לא דאג לו בנעוריו לבד מר' אהרון הזכור לטוב. לאחר שנים אחדות נעשה בעזרתו מסגר, שכר סדנא ברחוב גונצ’רני, נשא אישה והוליד ילדים. אלא שהסתבך, עקב קמצנותו המופרזת, וסולק משכירות סדנתו. רוח נקם העבירה אותו על דעתו ובעצה אחת עם פועלו הרג את בנו של בעל הבית שבו היתה מצויה הסדנא. ייסורי מצפונו וביעותיו של הפועל איימו להסגיר את שניהם, ולא היה ברירה לאיציק’ל אלא לאסוף אל ביתו את הפועל, לקחתו במירמה אל הנהר הקפוא, ושם להטיל אותו באחת הפרצות עד שנעלם.

על פשעו הכפול מתוודה איציק’ל בפני ר' אהרון, וזאת לאחר שמצוקת נפשו גברה ועמד בפני התאבדות. המוצא נמצא בנסיעתו לאמריקה, ור' אהרון הוא שנתן לו 50 רובל להוצאות הנסיעה, ושילחו וביקשו שלא יכתוב לו דבר. על פי סיפורו של איציק’ל דומה שר' אהרון ראה בו בן־טיפוחיו, על כן חס מלהסגירו, ועזר לו למלט נפשו.

ובאמריקה החלה פרשת השילומים והנקם באיציק’ל. בנו נחנק באונייה שעה ששיחק במטבע נחושת של שתי קופיקות. אשתו חלתה ומתה, והשאירה לו תינוק שגדל ללא השגחה ובצל קמצנותו של האב, ונעשה לגנב, “עד שבעזרת השם נהרג בחילופי יריות עם המשטרה בעת שוד מזויין שהשתתף בו.” (עמ' 20).

איציק’ל התחתן בשנית, ואשתו החדשה עזבה אותו, בגלל קמצנותו, עם מאהב, וכאשר נטשהּ המאהב איבדה עצמה לדעת על ידי הרעלה בגאז. גם הבת ושני הבנים מנישואיו השניים מתו בקלון. זו לאחר שהסתבכה בניאוף, והללו בקרב עם גאנגסטרים בימי ה“פרוהיבישן” [האיסור על משקאות חריפים]. ובמשך כל השנים הללו השקיע איציק’ל את כל מרצו וזמנו בעסקי בניית בתים, והונו גדל, חצי מיליון דולר, מיליון דולר, ועוד ועוד. אך מהיותו בודד ושנוא בגלל קמצנותו, ללא ידידים, ושוכב כפות למיטה בתחבושת־גבס על הרגליים, כי דרס אותו אוטו, ממלאה רק מחשבה אחת את עולמו:


"ביקרתי בארץ לפני שמונה שנים. בתל־אביב התארחתי במלון בן־נחום ברחוב אלנבי. ראיתי כי בונים הרבה וזה מצא חן בעיניי מאוד־מאוד. ומכיוון שאתה (ליפא וינשלמן) יודע כי כל צרותיי התחילו מהמקרה שגירשו אותי מהסדנא – הייתי רוצה לכפר על עוונותיי ופשעיי בדברים השייכים לדירות.

"וזאת היא בקשתי: שתואיל בטובך להתקשר עם מהנדס־בניין הידוע לך הן במומחיות והן ביושר לבב, ראשית פעולתו צריכה להיות: עריכת רשימה מפורטת של בעלי מלאכה שאין להם דירות משלהם. הרשימה תכלול את השם, שם המשפחה והמקצוע של כל אחד ואחד. אני מוכן להקציב סכום של 400 אלף דולר לשם הקמת בניין של שלוש קומות ובו דירות בנות חדר אחד, מטבח ונוחיות, ועוד 100 אלף דולר אני רוצה להקציב לשם מתן הלוואות בלי ריבית, לתקופה של 20 שנה, לבעלי־בתים עניים – לכל אחד ממאה ועד חמש מאות דולר.

"אני גם מבקש ממך, ידידי, להתראות עם עורך־דין הגון ועם רב. תקרא בפניהם את מכתבי זה ותשאל אם מותר לחרוט על גבי לוח־שיש שיימצא במקום נראה לעין בכניסה לבית, את כל קורותיי, ואם לא יאונה לי כל רע אם יפרסמו את העניין בעיתונות.

"הייתי מרגיש את עצמי מאושר לו התגשם חפצי, כי קול האלמנה והיתומים מצלצל עד היום באוזניי וגוזל את מנוחתי.

"תשים לב שלא ירמוך ושלא ידרשו ממך יתר על המידה, כי כל אחד יכול להגיד: ‘אין דבר. מצווה היא לפשוט את העור מרוצח.’

"ממני הנאמן לך בלב ונפש

“איציק’ל היתום.”

(שם. עמ' 24–26).


חליפת המכתבים בין ליפא וינשלמן ובין איציק’ל היתום נמשכה כשנה ויותר, ובמשך הזמן הזה נתקבלו כמאה דולר להוצאות התייעצות עם עורך־דין. ולבסוף נתקבל מכתב דחוף ורשום. רצה הגורל שדווקא מכתב זה לא יגיע לידי וינשלמן, שעבר באותו זמן לדירה אחרת, ונושא המכתבים לא ידע את כתובתו. המכתב נשלח חזרה על ידי הדואר לאמריקה, וכל השתדלויותיו של ליפא וינשלמן להחזיר לו את המכתב עלו בתוהו.

“יש לשער כי המכתב הכיל בתוכו שיק על סכום ניכר להתחלת מימוש התוכנית, שבה רצה הנדבן להשקיע כחצי מיליון דולר (של אז!)” – אומר וייסמן בהקדמתו, וממשיך ומספר כי ליפא וינשלמן מת לפני שנה וחצי, ויש לשער כי גם איציק’ל היתום מת באמריקה והונו עבר לרשות הממשלה האמריקאית, באין יורשים אחרים.

אכן, אילו האריך ימים היה אולי עולה ארצה במסגרת חוק השבות, וגם דואג לשיכון לזוגות צעירים. מי יגלה עפר מעיניך, איציק’ל היתום.


* “וידויו של איציק’ל היתום” (מכתב מיהודי אמריקני לידידו בתל־אביב). תירגם (מיידיש): אהרן וייסמן. כל הזכויות שמורות למתרגם אהרן וייסמן. תל־אביב. רחוב יוחנן הסנדלר מס' 19. דפוס “השחר”, תל־אביב, רח' הרכבת 32. 30 עמ'. [ללא ציון שנת ההוצאה לאור].

המלצות קוראים
תגיות