רקע
אהוד בן עזר
"איש המים" לארתור ואן סחנדל
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: כתב יד המחבר 7.3.20

עברית: 1967

פורסם לראשונה במוסף הספרותי של עיתון “על המשמר” ביום 2.2.1968, תחת הכותרת “בין הרפתקה לאמונה”


“איש המים” הוא סיפור על הולנד לפני למעלה ממאה שנה, ומחברו, ארתור ואן סחנדל, אשר נולד בשנת 1874, נחשב לאחד מסופריה הגדולים של ארץ זו. ראשית יצירתו נסבה על ימי הביניים באיטליה ורק לאחר מכן החל כותב את יצירות המופת מחיי הולנד.

“השחקנים” של גריהם גרין, הסופר האנגלי בן תקופתנו, נכתב במקום ובתקופה שונים לגמרי, והנה, במקרה או שלא במקרה, עוסקים שני הספרים בנושא מעט דומה, והוא – חיפושי אמונתו של האדם היחיד, החפץ ללכת בדרכו שלו, ופוגש על דרכו כל מיני עריצות שונים, בין אם זו דתית ובין פוליטית מודרנית, אשר אינה מניחה לו לחיות את חייו ולבטיו כרצונו.

“איש המים” מספר על חיי מרטן רוסרט, נער הולנדי ממשפחה פרוטסטנטית, הגדל בצל הים והמחלוקות הדתית. הסיפור מתרחש באחד העשורים הראשונים של המאה הקודמת [ה־19]. אחד המראות המכריעים הנחרתים בזיכרונו של הנער הנו מראה אדם הנרצח וגופתו מושלכת למים. בצל תמונה זו מתנהלים כל חייו הבוגרים. הים, תודעת החטא, וחיפושיו אחר תיקון לנפשו – הם הממלאים את כל הרהוריו.

הוא מתאהב בנערה ממשפחה קתולית, החברה בה הוא חי אינה מוכנה לקבל נישואים בין בני כנסיות שונות. הוא יוצא לשנות נדודים ארוכות, ומתחבר אל כת דתית שחבריה חיים חיי שיתוף ואחווה נוצריים.

כתות כגון אלו פרחו בהולנד ובארצות השפלה באותן שנים שלאחר הרפורמציה. ידועה בייחוד היא התנועה הקווייטיסיטית שנפוצה במאה השבע־עשרה, ואשר ראתה את מילוי הנצרות האמיתית באהבת אלוהים הבאה מתוך שלוות הנפש ובלא כל פעילות חיצונית. בין אישיה הבולטים של התנועה היה הספרדי מולינו, ובצרפת מאדאם גיון ופנלון.

ואן סחנדל אינו מגלה לנו בספרו (המתרחש כאמור בראשית המאה התשע־עשרה) מי היא אותה כת דתית אליה הצטרף רוסט גיבורו, אך כמה קווים אופייניים לה מעמידים אותנו על יחסה אל הנצרות הממוסדת, הן הקתולית והן הפרוטסטנטית. בוויכוח המתגלע בין בני החבורה בקשר לעמדתם כלפי החטא, מצטט רוסרט את דברי מנהיג עדתם, שמת בבית־הסוהר, ואשר אמר כי כל המקיים את מצוות אהבת הבריות פדוי הוא בידי ישו ומובטח לו שהוא בן האלוהים, כדבר השליח.

מול דבריו אלו מושמעים דברי חבר אחר מבני העדה, המבקש להכניס בה דיעות חיצוניות השייכות לנצרות הממוסדת, ואשר מביא לבסוף לחורבנה של העדה. והוא אומר: אמנם נצלבו הראשונים עם ישו, אך החטא מוסיף לשכון בגופו של כל בן־תמותה, וחייב אדם להישמר מפניו תמיד.

החברים הנאמנים כועסים, משום שהם מבינים כי בתמונות האימים שהוא מצייר הוא מסכן את האמונה התמימה בהתחברות בני־האדם, באמצעות האל ואל האל. דיברתם שלהם עומדת על משפט אחד: “האהבה לאל ולאח, זה כל האדם.”

היחס לחטא הוא יסוד אמונתה של העדה. שיחרורו של האדם יבוא רק אם יחדל להאמין בחטא הקדמון הרובץ עליו. רוסרט חי מילדותו בהרגשה הנוראה, כי חוטא הוא ללא תקנה. רק חיי העדה, שחבריה כופרים בחטא ובעונש ומעמידים מולם את חיי השיתוף ואהבת הבריות, רק חיים אלו מעניקים לו שנים אחדות של שלווה. הוא גם נושא לאישה את הנערה הקתולית אשר אהב. אך שנותיו הטובות באות לקיצן עם התפוררות העדה עקב מריבות פנימיות וחילוקי דיעות.

רוסרט ממשיך בנדודיו על פני נהרות הולנד ותעלותיה כשהוא גורר אחריו בחבל את ספינתו הקטנה ומתפרנס למחייתו מהעברת משאות בה. בספינה מצויים אשתו ובנו. אך הים לקח את בנו, והאישה, מדוכאה מן האסון, נוטשת אף היא את הספינה כי המים מהלכים עליה אימה. וכך, כבסיפורו של איוב, נקי מכל נכסיו ובודד מכל האנשים האהובים עליו, ממשיך רוסרט, הוא “איש המים”, להלך עם ספינתו הקטנה עד אשר בזיקנתו מרחם עליו הים ואוספו אל מעמקיו.

המים, בנפשו של רוסרט, כמוהם כחיים עצמם. בילדותו הם מגלים לו את אימת החטא, בנעוריו משמשים לו מפלט מן הגזירות החברתיות והדתיות של הסביבה. והם גם מקור של כוח, בזכותם הוא מקבל את כינויו “איש המים”, וזאת על שום בקיאותו היתירה, כמין חוש שישי, בידיעתם של השיטפונות המתקרבים, וכן על שום מעשי ההצלה שלו. בסירה קלה, בכפרים המוצפים מים עד לגגותיהם.

כל חייו מתנהלים במקביל למים, הנותנים לו את מחייתו אך גם לוקחים ממנו את היקר לו מכל, את בנו. חייו מסתיימים באכזבה. מאום לא נותר מן האמונה שהחזיק בה בשנות בחרותו. העדה, לה נתן את מיטב כוחו, התפזרה לכל עבר ומעקרונותיה לא נשאר דבר. בני משפחתו מתו ועזבוהו. כל אשר נותר לו הם המים, וספינתו הקטנה, והשלווה העצובה בה הוא חי את שארית חייו עד שהים אוספו אל חיקו.


* ארתור ואן סחנדל: “איש המים”. תורגם מהולנדית בידי שמואל שניצר. הוצאת ספרים “עם עובד”, ספרייה לעם, תל־אביב, 1967. 178 עמ'.

המלצות קוראים
תגיות