1967

פורסם לראשונה במוסף הספרותי של עיתון “על המשמר” ביום 4.8.1967

ספר המונוגראפיות של יעקב יערי־פולסקין [1886–1944] “חולמים ומגשימים” מעלה תקופה ארץ־ישראלית רחוקה על שלל דמויותיה ועדותיה. ספרו זה הוא מעין חלק שני לספרו “חולמים ולוחמים” שמהדורתו הראשונה ראתה אור ב־1922 (בהוצאת האיכר זלמן גיסין מפתח־תקווה), והאחרונה יצאה לפני זמן־מה בהוצאת מזרחי.

בניגוד לתחזיות קודרות התברר כי הציבור הישראלי מוצא עניין בספרי מונוגראפיות על ראשוניו, וכך התעוררה ההוצאה להביא ספר נוסף מכתבי אותו מחבר. הספר החדש לא נערך על־ידי מחברו אלא הורכב מכתבים שנשארו אחריו ואשר חלקם הגדול, אם לא רובם, כבר התפרסם בבימות שונות או שהם חלקים מספריו האחרים של המחבר. מתכונת זו יש והיא פוגמת מעט בתבנית הספר, אף מביאה לחזרות בפרקים על משפחת אהרנסון, אבשלום פיינברג ויוסף לישאנסקי, אולם אין בכך כדי לפגום בעניין שמעורר הספר.

מבין עשרים וחמש המונוגראפיות יש קצרות ויש מקיפות יותר, ומן המעניינות: סיפור חייו של פנחס רוטנברג, קורות משפחתו של גר הצדק יואב דוברובין שהגיעה מגדות הוולגה לגדות הירדן, והסיפורים על אנשי ניל"י.

יערי־פולסקין לא היה היסטוריון מובהק אלא רושם־רשומות. לא המחקר עניינו אלא דיוקנם של תקופה ואדם כפי שהצטיירו בעיניו ובסיפורי האנשים שלקחו חלק והכירו את המאורעות מקרוב. לצורך כתיבתו עיבד והשתמש במקורות רבים, לרוב בלי ציונם המדוייק, כך שכיום קשה לעיתים לדעת מה מן המסופר הינו אמת היסטורית ומה הם סיפורים שהילכו מפה לאוזן בתקופתם מבלי שנבדקה מהימנות המסופר. אולם דומה כי בכך עיקר חן כתיבתו של יערי־פולסקין. רוחה של תקופה נשמרת לעיתים טוב יותר באמצעות סיפורים קטנים, אפילו שמועות, המלמדים על הלכי רוח ואווירה.

הקו המנחה את יערי־פולסקין בבחירת האנשים עליהם כתב הוא מידת השפעתם על התקופה בה חיו ופעלו. אין למצוא אצלו העמקה בניתוח פסיכולוגי של מניעים. כך למשל הוא מספר, ככרוניקה בלבד, על נישואיה של שרה אהרונסון לחיים אברהם, שהיו מיפנה מכריע בחייה וביחסה לאהובה אבשלום פיינברג – ואינו מפליג בהשערות כיצד השפיע מאורע זה על כל חייה בעתיד ובכלל זה על גורל קבוצת הריגול של ניל"י.

גם בספרו בן ארבעת הכרכים על ניל"י אנו מוצאים גישה דומה. מצד אחד שפע פרטים, סיפורים ושמועות שאין למוצאם בשום מקום אחר ואשר מאירים נקודות נעלמות, ומצד שני מסירת הדברים כפשוטם מתוך הנחה כי הקורא יבין לבד כיצד השפיעו מאורעות ביוגראפיים־נפשיים מכריעים על מהלך המאורעות החיצוני.

קו דומה נמצא בביוגראפיה המקפת של פולסקין על פנחס רוטנברג. פולסקין מעלה את עולמה של המחתרת הרוסית המהפכנית האנטי־צארית מראשית המאה הנוכחית [ה־20] ועד למהפכה הרוסית, ומספר על חלקו של רוטנברג באירגונה ועל קשריו עם הכומר הבוגד גאפּוֹן, אותו הוא הוציא להורג, וכן על פרשת יחסיו עם הבוגד השני, יונה אָזֶף, שגרם בעקיפין לפרישתו של רוטנברג מכל פעילות. פרקים אלו נקראים במתח רב, והיטב אנו חשים בכוח אישיותו הבלתי־רגילה של רוטנברג, אשר ידע להקים כאן בכוח מרצו הבלתי־נילאה את מפעלי חברת־החשמל. אך מכל הנכתב איננו יודעים מאום על חייו הפרטיים, מראהו, ומה היו המאורעות הנפשיים אשר עיצבו את דרכו הן ברוסיה והן בשנותיו כאן בארץ. אולי היו האנשים והמאורעות קרובים מדי לפולסקין בשעת כתיבתו, וייתכן כי פסח במתכוון על הרבה מניעים אישיים שידעם היטב.

חלק מן הדמויות שהוא מעלה בשרטוט ראשוני – ראויות ודאי למונוגראפיות נפרדות, פרי מחקר של שנים. ספרים רבים נכתבו על תולדות תקופה זו, אך מעטים מהם הינם בעלי ערך ספרותי כחומר קריאה שווה לכול.

* יעקב יערי־פולסקין: “חולמים ומגשימים”. עם מבוא מאת ההיסטוריון יוסף נדבה. הוצאת מזרחי, ת"א. 1967. 327 עמ'.