רקע
אהוד בן עזר
על שפת נהר שחור

לזכר רן שוחט


מדי לילה נעשה המצב חמור יותר.

שעות ההאפלה כאילו נתארכו והירח מקדים עתה לשקוע. רחל יושבת בביתה, ולה הרגשה זרה כלשהי, שהיא מוקפת.

הטלפון אינו מצלצל. מרחוק נשמעות לעיתים התפוצצויות עמומות. אומרים שהסורים משלחים טילי פרוג לעבר יישובי העמק. ואולי זה רעש מטוסינו היוצאים לקראתם?

רחל מהרהרת בלילותיה.

חלמתי שאני עומדת בפינה הדרומית של גן־המייסדים במושבה, לא הרחק מאחרון האקליפטוסים שנותרו לפליטה, מול המקום בו ניצב בית־המרקחת של בלקינד, בטרם הרסוהו ובנו כביש במקומו. הגן מלא עצים, ובריכה עגולה במרכזו, כמראהו בטרם הפכה אותו העירייה הסוציאליסטית לכיכר בטון מכוערת, עם עמוד שעון מעורר פלצות בארכיטקטוניקה שלו, ובטרם חתמו את פי הבאר הראשונה, שחפר אבא, והקימו עליה קיוסק של מפעל־הפיס.

בצד מערב, מכיוון ביתו של יואל משה סלומון, קפה “קורסו” כיום, אני מבחינה בתנועה של חיילים עיראקים או ירדנים, לבושי מדים מנומרים. והשמועה עוברת ברחוב, כי המקום נכבש, ועימו כנראה כל המערב, ותל־אביב. סביבי נמצאים כמה אנשים שאינני מכירה, והם נראים כחיילים מצבא ישראלי לא מאורגן. אנחנו מטפסים על מדרון צפוני תלול, מלא סלעים ושיחים ירוקים, ובקושי נאחזים בו. מגמת פנינו כלפי מעלה, צפונה, והשמועה עוברת, כי בגליל עדיין נותרו כיסי התנגדות של ישראל, ואך קשה להגיע לשם, אולי דרך הירדן. ורק הכיסים הללו ממשיכים ללחום ולעמוד על נפשם.

התעוררתי בבהלה רבה. עישנתי סיגרה והחלטתי לעשות סדר בניירות הישנים במגירתי. מצאתי גיליון ישן של עיתון “חבצלת” המופיע בירושלים, מתאריך ג' באדר ב' תרנ"א, 1891, שהיה מונח שנים רבות בין ניירותיו של אבא, ובו מסופר כיצד הניס שישה שודדים.

בערב יום החמישי שעבר נסעו מזה האדון מרדכי הויזדורף והאדון אלכסנדר גלפרין, רוכבים על סוסים ופניהם לרמלה. הראשון לקח עמו צרור כסף, ויצאו מזוינים מפחד השודדים. ויהי כאשר עברו את נחל המים המפסיק בדרך ויפגשו בהם שישה ערבים מזוינים בכלי נשק, וחשכת הלילה כבר כיסתה את הארץ, והערבים השודדים חסמו עליהם את הדרך.

האדון מ.ה. רצה להשליך מידו את הכסף למען לא יאונה לו כל רע, אך האדון א.ג. הניא אותו מעשות חפצו, ויאמר לו להילחם עם השודדים ולעבור הלאה. בכוח גדול דפק האדון מ.ה. את סוסו ויעבור בין השודדים, ואחריו האדון א.ג. והשודדים רדפו אחריהם. האדון א.ג. נפל עם סוסו לתוך פי שחת, והשודדים הדביקוהו ויאמרו לתופסו, אז הוציא האדון א.ג. את הקנה־רובה מצלחתו ויור על אחד מהשודדים ויפצעהו בידו.

מקול הירייה נס סוסו מפניו וירץ אחרי סוס האדון מ.ה. אשר נס מרוב פחד בחשבו כי השודדים מורים עליו ועל רעהו, ולא ידע כי רעהו כבר נפל מעל הסוס והנהו בסכנה, עד כי בא קרוב לכפר לוד וירא כי האדון א.ג. איננו ויתעלף.

אחר־כך הביאוהו לרמלה, ויבוא לפני מושל העיר וישלח אנשי־חיל וישכרו גם פלחים לחפש את גוויית האדון א.ג. ולתפוס את השודדים, אך לשווא עמלו כל הלילה ההוא ושעות אחדות ביום. האדון א.ג., אחרי אשר הפציע את אחד השודדים וינס מפניהם, שכב קרוב לנחל מים להינפש מעט, וחמישה השודדים עברו עליו ולא הרגישו בו. אפס כאשר שבו השודדים מדרכם ומצאוהו שוכב על שפת הנחל חפצו להרגו, ויהי כאשר הפחידם האדון א.ג. כי יהרוג את כולם בקנה־הרובה – ובידו רק כדור אחד ולא יותר – הקדים אחד השודדים ויור עליו בקנה־הרובה שלו והכדור עבר דרך בגדו. אז חגר האדון א.ג. שארית כוחו ויקרב של השודד וישלח בבשרו את הכדור האחרון אשר בידו, עד כי נפל שדוד, ויברח א.ג. לנפשו ויבוא אל אוהלי הבעדואינים השוכנים סמוך למקום ההוא, וילן שם כל הלילה – כי שלום להם ולבעדואינים השוכנים באוהלים עם בני פתח־תקווה. ומה גדלה שמחתו בעת נסע האדון א.ג. למחרת בבוקר ליפו, בראותו את רעהו מ.ה. מחפש אחריו להביאו לקבורות והוא עודנו חי!

שני הקולוניסתים האלה הם בני ירושלים, ומה מאד ישמחו על גיבורי החיל האלה בני ירושלים.

אני את הערבים מכירה. אין להאמין להם, הם רוצים לשחוט את כולנו, עד אחד. אני שומעת מטוס ממריא. ועוד מטוס. של מי המטוסים? אני יודעת שיש התקפה כללית. המצב קשה. אפילו בתקופת התורכים לא היה קשה כל־כך.

לקחתי מחצית כדור שינה, וטבלית אלקא־זלצר כנגד הצרבת הנוראה, ושקעתי בחצי תנומה, וגם בשנתי הקשבתי למה שמתרחש בחוץ. אם אין שומרים, אני מוכרחה להיות שומרת.

צריך לצלצל לאפרת.

חלמתי שאני יושבת על שפת נהר שחור, אשר מימיו רוחשים אימה. מעליי עומד אבא, עם רובהו בידו, והוא מבטיח לי בבת־שחוקו הטובה, כי לא יאונה לי כל רע. ואני מתפלאה כיצד זה אינני חוששת עוד מן הנהר המפחיד. והתעוררתי, והרגשתי ביטחון רב. וידעתי, כי אני לא אמות במלחמה הזאת. כי טילים לא יפלו על גג ביתי.

ושוב נרדמתי לשעה קלה וראיתי את אבא, אלא שהפעם היה פצוע בבטנו, מעיו שפוכים מבעד למכנסיו הפתוחים, ונחרדתי. אז הקצתי משנתי, וידעתי כי מישהו מהמשפחה נפל במלחמה הזאת. אבא בישר לי דבר נורא בדמו השפוך. ולא יכולתי לישון עד הבוקר. התאפקתי לא לצלצל לאפרת בחצי הלילה.


1974

המלצות קוראים
תגיות