רקע
מיכה יוסף ברדיצ'בסקי
נהריים: שותפים

שני שותפים היו עוסקים ימים רבים במסחר אחד, חיים ויונקים ממקור-מעשה אחד, ושונים היו איש מרעהו, מה שונים!

הראשון, התוֹרני וקצת מקובל, מנחם הלוי, היה איש קטן-קומה וכחוש-הגוף. זקנו לא היה מגודל, פיאותיו לא היו ארוכות ואבנטו לא היה רחב. בכלל לא היה נוהג כבוד בעצמו, כדרך יודעי-ספר או יראים ושלמים להנאתם, כי אם היה איש חי במסיבּוֹ, ועובד את ה' גם מיראה גם מאהבה.

מנחם היה נוהג בטבעו ללכת בצדי-הדרכים והיה משתמט מכל עניני הקהל. גם בקהל החסידים לא היה פותח בחבורה והיה שותק יותר ממה שהוא מדבּר. הוא היה מוֹדע לה“זקן” בעצמו, וצל אותו קדוש היה הוא רואה תמיד לפניו.

זהו כוחו של מנחם, להיות מצניע-לכת, לדבּר בשוּק בפשטות ושלא להסיח דעתו מן הבורא; להיות דר בתחתונים ולחשוב בעליונים.

בנו יחידו דויד’ל מת בלא עתו. ברוך דיין אמת! ומי יודע דרכי השם יתברך? בודאי היו צרכים למעלה לבנו, ועל כן לקחוהו מכאן. – המיתה רק מין לקיחה היא ממקום למקום. – בעיקר הכל שייך להקדוש-ברוך-הוא, ומה שהוא נותן לנו אינם אלא פקדונות ארעיים בידינו…

ביתו נשרף ב“שריפה הגדולה”. בודאי הדבר בא בהשגחה פרטית. – עוונותיו של האדם מרובים הם; וכשגובה אלהים ממנו, הוא גובה אך מעט…

ה“פלונית” שלו אסתר היא חולנית תמיד. זה הדבר הוא באמת דבר רע, בשביל שנאמר: ורחמיו על כל מעשיו… ובכלל הנשים, אף היראות והתמימות, אין להן הסגולה לקבל יסורין באהבה לשמה. אבל מה יעשה אדם כלפי דין שמיא? בודאי רצונו יתברך הוא כך. ואם היא לא חטאה הוא חטא…

קרה הדבר ש“גזירות רעות” באו משׂר המחוז על כלל ישראל בלוּטוֹן עיר מושבו ובעיירות אשר מסביבה. הגזירות דרשו במפגיע לנקות את הרחובות; וכל העובר על זה נענש. גם זה הוא רק נסיון, שמנסה בו קוּדשא-בּריך-הוּא את בריותיו, כדי לעורר את לבבם לעבדו. ובעיקר הלא “נקיוּת” דבר-מצוה היא, כתובה ב“שוּלחן ערוך”. – ה“גויים” כשהם לעצמם בודאי אינם יודעים מהכתוב וממה שנאמר; אבל המה עושים את הדבר כסוּמא בארובה…

הגויים המה כמעט דבר של “מוֹתר” בעולם. – מובן שהם נחוצים לנו לדבר ה“פרנסה” ולעבודות קשות, כמו חפירת בורות וחטיבת עצים… אבל להני הך יספיקו גם מתי מספר… וכשהוא מדבּר בענין זה עם שמעיה שוּתפוֹ, מיד עונה לו הלז: “שיננא, התשכח, שאילמלא הגויים תחסר מסכת אחת – עבודה זרה – עם כל מפרשיה ונושאי-כליה”. מסכת אחת תחסר בגמרא, אתמהה?!

מנחם ושמעיה היו שותפים, וסוחרים היו ביחד זה ימים ושנים בשערות-חזיר, שהיו קונים אותן צרורות צרורות ב“סביבה” ושולחם אותן למדינת-הים… מנחם איש אמיד היה מבית אביו; ושמעיה היה העסקן והבקי בטיב סחורה זו. מנחם גם לא היה יכול להתעסק בדברים טמאים, והיה מוסר את כל המשא-ומתן לשמעיה. שמעיה היה גם הוא מעט ירא-שמים ונזהר בדיני התורה והמצוות; אבל היה גם גנב במקצת. אל תבינו את הדברים כפשוטם, ששמעיה, הלומד משניות בכל יום וטובל את בשרו במקוה, גנוב יגנוב – הוא רק אינו עושה את החשבונות אשר לו עם מנחם כהוגן. ואם תאמרו: המוֹנה את חברו לא ינָקה; יאמר הוא: מתעמל אנכי יותר מחברי בדבר-המסחר ואיכּא כאן גם שכר-טרחה…

שמעיה היה גם איש חונף לפי דרכו. אוהב היה לשתות חמים אצל שוּתפו ולשיח עמו בנפלאות האל. מוחו לא היה מסוגל להבין השגות מופשטות; ועל כל דבר שהוא שמע ממנחם היה מגרד באצבעו על מצחו וקורא: איך? איך? פשיטא!

שמעיה היה אדם מכוער, חטמו קטן לגבי פניו הארוכים, עיניו שקועות, על לחיו השמאלית היתה יבּלת כעין קטנית, לזקנו חסר צבע מיוחד ורובו נאכל. שמעיה היה גם כילי גדול, מקמץ בצרכי ביתו וכעסן בשיחה עם אשתו, ולא דיבּר עמה מעודו רכות. היא היתה יפה לפני הנישואין; אבל פניה קוּמטוּ מרוב עבודה ושירוּת בבית. והיא גם ילדה בכל פעם. מה תעשה בת ישראל? הבעל הוא בעל וה' הוא אלהים.

ראה שמעיה פעם שפחה נאה אחת בשכנוּתו והרגיש איזה חשק אליה. – אבל דבר זה היה אצלו “יצר הרע” גמור. לעשות עבירה בלא דררא דממונא דבר מכוער היה גם לגבי שמעיה.

לכאורה לא היה יודע שמעיה איזה צורך שם בכרכי הים בשערות חזיר, – אבל מה לו לדעת זאת? העיקר שמשלמים שם פי שנים או גם פי שלושה מאשר נתן הוא במחירן לערלים הטיפשים.

יודע היה שדרכם של בני-הכפר להוביל את הזיבּוּרית אל השוק ולשמור בביתם תחת כרעי המיטה את העידית. ומה עשה? חזר עליהם בכפרים, הביא עמו בקבוק יי"ש ושאל בשלום כל אחד. הוא העמיד עצמו כתם ולפתע הטה ראשו אל תחת המיטה והראה באצבעו על הצרורים המונחים שם ושאל: “מה לך שם, אהוּבי?”

וכיון שקיבץ שערות הרבה ומשלוח מהכא להתם החל, אז באו לו ימי הכנה יתירה וחיבת העבודה. בחדר לפנים מחדר עשה את מעשהו. את השערות הוא מניח צרור צרור על גבי סינר לבן פרוש על הקרקע, ואת הדלת סגר בעדו, לבל יפריעוהו ילדיו. שערות לבנות, שחורות, זהובות מונחות לפניו, דקות ועבות, קלות ושאינן קלות. השׂק נשען בעץ אל הקיר ומוכן לקבל אל תוכו כל המינים האלה; וצריך לזה התחכמות יתירה, לסדר את הדברים היטב, חליפות חליפות.

בנוהג שבכרכי הים, שכיון שבאים לשם השקים מלאים סחורה ניגשים הקונים לבחון ולבדוק את הסחורה, פותחים את תפרי השק בסכין עשוי לכך, מכניסים את היד בפנים ומוצאים צרור צרור ובודקים את השערות. אולם ההשערה החריפה של המוכרים מרחוק תסַכּל גם בדיקה זו למפרע ותדין בעת סידוּר השערות, באיזה מקום יפתחו האנשים הזרים את השק ואיפה יש להניח את השער היותר טוב, ושמעיה בקי היה בכמו אלה. הוא פיזר את החלקים הטובים בכל פינות השק, ושׂם את המשובח בראשו ותחתיתו.

שמעיה לא היה אך שמח ב“התחכמותו” זו היתירה, כי אם גם ידע שהאמצעים האלה מובילים אל התכלית הנרצה. והן בחַשבו את חשבונותיו עם שותפו היה גם זה מכריע את הכף לגבי עצמו. אין זו לקיחה בידים, כי אם מתן-שכר. וכי אדם עושה ומתעמל בעומק שכלו ולא לו? – שמעיה הבין גם במילי-דעלמא גם במילי-דשמיא; והיה גם מבין מעט דברי חכמים ותורתם. כי חייב אדם לשבּר את היצר היה משיג. מה ששוב לא השיג בבירור זה היה ענין ה“צדקה”. בעולם יש עשירים ועניים; הללו אמנם נותנים והללו לוקחים. אבל איך אפשר לאדם בעל-בית סתם ואינו מבעלי ה“אוצרות של קורח” לפתוח את הכיס ולקחת ממנו סכום פרוטות של נחושת ולתתן לאחר בלא דבר? לבר-נש אפשר לקיים מצוות גם בלי נזקי-ממון. והוא גם הוא מקפיד תמיד לקדש על היין ולא על החלות. הוא קונה תמיד דגים ליום השבת.

שמעיה היה גם כן נזהר לשרוף את צפרניו, כי חתכם מאצבעותיו, וּלצרף להם “עדים” נאמנים ילוו אותם על דרכם… הוא לא מאס בעולם הזה, אדרבה, הבין כי העולם הוא עולם, בכל זאת חשב גם לנחול מה מהעולם הבא. הוא גם היה “מעביר על הסדרה” בערבי שבתות, שנים מקרא ואחד תרגום; וכשהיה קורא בפרשת האבות, בספר בראשית, היה שמח שהוא בן לאברהם, ליצחק וליעקב. ומה היה עושה לו היה בן ישמעאל ואיתימא בנו של עשׂיו הרשע, רע-העין? ולא שׂם אל לבו כלל שהוא בעצמו מעט אכזרי הנהו וקשה-לב.

ומנחם שותפו, הלא יודעים אתם, כי היה אדם כשר ואיש אחר לגמרי משמעיה. הלז הולך בדרכו והלז בדרכו ושניהם נעשו חברים לעסק אחד… על פי “השגחה פרטית” נגזר בשמים שיתפרנס מנחם ממסחר בשערות חזיר, לקיים: מי יתן טהור מטמא. ולעסוק במסחר זה היה צריך לחברת שמעיה, שהיה יודע בו ובקי בו כהוגן. ממשלת אלהים היא רבה, ובני-אדם יבינו מזה פרקים איש איש לפי מידתו…

מנחם ושמעיה בודאי שונים היו זה מזה; ומובטחני שבעולם העליון זה פורש לחלקו בגן-עדן וזה מציץ מבין החרכים. אבל בעולם הזה היו בשותפות כל הימים, טהור וטמא יחד.

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47810 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!