רקע
ס. יזהר
אנטומיה של מתפרעים
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: כתב יד; 1981

האם שאגות המתפרﬠים באספות הבחירות – אינן חוזרות אלינו ואומרות: אנחנו שאגות הילדים שלכם שגדלו בּשוליים?

אנחנו קולות המוזנחים שלכם מכל ימות השנה: אנחנו נושרי בתי־הספר, אנחנו ניכשלי ההיקלטות בחברה, אנחנו פליטי קוצר־היד שלכם – אנחנו הילדים שגדלו בצל ההצלחה של כולכם, נידחים בצידי התרבות שלכם ותקועים בגזירה להישאר נחותים מכם – האם מנאשמים הם הופכים למאשימים, האם שאגות המתפרﬠים הופכות לקובלנות הנחשלים במרוץ?

אין ספק שזﬠקות אלה יש בהן גם אמת דחוייה שניטרקת כﬠת בפנינו – ושהשילהוב הפוליטי שנזדמן להם רק נתן לפתחון־פה לוולקן מחאה, ושﬠה גדולה לכל אלה שנושאים את תג הרﬠים,‏ המופרﬠים והנחשלים אין ספק שכשהם מתפרﬠים הם מבטאים, יותר מאשר ﬠמדה פוליטית, ושההתפרﬠות היא גם כמי טקס התבגרות מאוחרת, וגילוי אלים של זהות ﬠצמית, ויש בה סיפוק היציאה מן “הגיטו”, וסיפוק ההריסה של סמלי ה“אין־כניסה”; ואין ספק שרגשת הכוח מגבירה את ההתרגשות הכמו אירוטית, והכרת הפחד שמפחדים מפניהם – מﬠניקה להם תנופה וﬠמדת מיקוח, נוסף ﬠל הּסיפוק מן הﬠמידה באור זרקורי האומה וההכרח שהם מכריחים את כולם להודות בהם ובקיומם המפחיד: הנה, אנחנו האיום שלכם!

אבל ראייה זו אינה אלא חלקית בלבד. לא רק בגלל הניצול הפוליטי החד־צדדי שמנצלים את כוחם המאיים, ולא רק משום שמישהו מאחוריהם מכוון אותם והופך את סיבלם לקרדום תﬠמולה – אלא, הרבה מדאיג מזה – הם אינם גוף האסיפה אלא רק הנוספים ﬠליה. כמין קצף תוסס ﬠל גבי הזרם שמתחתיו. בלי הזרם שמתחתיו לא היה הקצף נישא. ולכן, לא הם סיבת הדאגה הגדולה, אלא הזרם הנושא אותם הוא המדאיג; זרם שאינו של מקופחים, ולא של נחשלים ולא של נﬠזבים: אלא זרם ראשי בציבור הישראלי.

בניגוד למה שהיה מקובל ﬠד ﬠתה, חדלו המקופחים ואינם רואים ﬠצמם כמשתייכים למפלגות שמן המרכז ושמאלה (ההסתדרות, מפלגות הפוﬠלים, תנוﬠת קידמה חברתיות, וכו') אלא גם נוטים אל המפלגות שמן המרכז וימינה וﬠד הימין הקיצוני. והבשורה המבוקשת להם היא – לאומנות, קנאות, וﬠדתיות, או במלים אחרות: אנטי ﬠרבית, אנטי אשכנזית ואנטי סוציאליסטית.

זה זרם ציבורי השואף שישראל תחזיק בכל, שלא תחזיר כלום, ושתראה לכל הﬠולם את כוחה הגדול. זרם ציבורי שמוכן להסתכן בכל הסכנות – כדי לממש את חלום הגדולה היהודית, וכדי לבטא את הﬠליונות הלאומית, וכדי לקיים את האגוצנטריות הישראלית – מﬠל הכל.

יוצא, שקבוצוֹת המתפרﬠים באספות אינם רק בריונים, או רק שובבים, או רק מתמרדים, או כרצונכם, אלא הם תיסמונת לזרם שמﬠליו הם נישאים, ושבﬠגה הפוליטית הוא ניקרא “הימין השחור”.

זרם האגוצנטריות הלאומנית האלימה – זרם שדוחה ראציונאליות, שדוחה דימוקרטיה ודוחה טווח־רחוק – ומﬠמיד הכל ﬠל הסיפוק המיידי, וﬠל אידיאולוגיה משיחית – שהמזרח התיכון הולך ומתמלא בה – ﬠד יותר מדאגה.

המתפרﬠים האלה מכריזים לילה לילה בקול ניחר ﬠל התממשות שלושה משברים בישראל:

– משבר תנוﬠת הﬠבודה וﬠקרונותיה

– משבר ההגמוניה של הישוב הוותיק

– משבר המודרניזם של הנחשלים

ומי שיש בידיו פתק בוחר – אסור שלא יחשוב היטב ביום הבחירות.


יזהר סמילנסקי, טיוטה מתקופת בחירות 81.

המלצות קוראים
תגיות