רקע
חיים נחמן ביאליק
אֶרֶץ שֶׁחוֹלָהּ כִּפְנִינִים
mנחלת הכלל [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: בתוך 'כתבים גנוזים', תל-אביב: בית ביאליק על ידי דביר; תשל"א?

אֶרֶץ שֶׁחוֹלָהּ כִּפְנִינִים,

שָׁמֶיהָ כִּבְדֹלַח לָטֹהַר,

שֶׁמֶן פְּלָגֶיהָ יִמְשֹׁכוּ

וַאֲבָנֶיהָ כְּסַפִּיר לָזֹהַר.


אֶרֶץ שֶׁצָּפוּן בָּהּ רֶגֶשׁ…

בָּהּ לוּטִים זִכְרוֹנוֹת קְדוּמִים –

אֶבְחַר אֶשְׁתַּפֵּךְ בְּחֵיקָהּ

אֶשְׁתַּפֵּךְ – וְאֶמְצָא נִחוּמִים.


אֶשְׁתַּפֵּךְ בְּחֵיק אֵם אוֹהֶבֶת,

חַקַּתְנִי מֵאָז עַל כַּפָּיִם,

וְצָרוּר בִּכְנָפָהּ אִישָׁנָה,

אִישָׁנָה – עַד בִּלְתִּי שָׁמָיִם…


אִישָׁנָה וְאֶחְלוֹם חֲלוֹם צִיּוֹן,

אִישָׁנָה – עַד עוֹלָם עַד נֶצַח;

עַד–דֵּעָה הָאָרֶץ תִּמָּלֵא,

וְכָלָה גַּם אָוֶן וָרֶצַח…


אִישָׁנָה – אַךְ לִבִּי עוֹד עֵר בִּי

וְאָזְנַי תִּשְׁמַעְנָה עוֹד חֶרֶשׁ

שִׁיר צִיּוֹן מִכְּנַף אֵם אוֹהֶבֶת,

שִׁיר שֵׁנָה בְּנוֹעַ הָעֶרֶשׂ…


וַתְּמָרֵר, – וַתַּנְעִים זְמִירוֹת,

לַחֲלִיפוֹת שִׁיר תּוּגָה שִׁיר נָעִים;

שִׁיר נָעִים לַיָּמִים הַטּוֹבִים,

שִׁיר תּוּגָה לַיָּמִים הָרָעִים…


אָז יִרְעַשׁ יִתְחוֹלֵל הַלְּבָנוֹן,

יִמַּסּוּ כַּדּוֹנַג הֶהָרִים;

הַשָּׁרוֹן יִתְמוֹגֵג בְּבֶכִי,

וְצִיּוֹן אָז תֵּבְךְּ בְּמִסְתָּרִים…


אָז תִּזְעַק וְתָחִיל הָרָמָה,

מָרָה יִבְכָּיוּן הַגְּבָעוֹת;

תֶּמֶס יַהֲלוֹךְ הַיַּרְדֵּן

וְהָיָה לְנַחַל דְּמָעוֹת…


וַתּוֹסֶף לְהָמֵר וּלְהַנְעִים

לַחֲלִיפוֹת שִׁיר תּוּגָה, שִׁיר נָעִים;

אֶרְאֶלִּים אָז חוּצָה צָעָקוּ,

וּדְמָעוֹת אָז עָרְפוּ שָׁמָיִם…


וּלְלִבִּי חֲלִיפוֹת כְּמֹהֶן

תּוּגָה וְנֹעַם נָשָׁקוּ;

וּמַעַרְכֵי לִבִּי פְּנִימָה

מַעַרְכוֹת מַנְגִינָה דָפָקוּ.


וַתְּזַמֵּר – וָאֶחְלוֹם חֲלֹמוֹת,

חֲלֹמוֹת וּזְמִירוֹת נִפְגָּשׁוּ;

נָדַמּוּ עֵת נָדַמָּה שִׁירָתָהּ,

וַתָּשַׁר – וַיִּתְחַדָּשׁוּ…


אָז שָׁרָה אֶת אָשְׁרָהּ מִלְּפָנִים

– אֶת דָּוִד וּשְׁלֹמֹה חָזִיתִי…

חָזִיתִי אֶת עַמִּי בּוֹטֵחַ

וָאִישַׁן– מֶה עָרְבָה לִי שְׁנָתִי!…


הָאָרֶץ גַּן עֵדֶן לְפָנַי,

עַל רֹאשִׁי שָׁמַיִם מַזְהִירִים…

חַיַּי לִי שִׁירוֹת נְעִימוֹת:

זִמְרַת־יָהּ, צְלִיל שִׁיר הַשִּׁירִים…


אֲבִיב חֶלֶד עַמִּי חָזִיתִי,

עֵת דּוֹדִים בְּקַדְמַת נְעוּרִים…

הִגָּיוֹן לְדָוִד בְּכִנּוֹר,

וּשְׁלֹמֹה אָז שָׁר שִׁיר הַשִּׁירִים.


עַל מִצְחוֹ טַל יַלְדוּת לֹא חֹרָב,

כְּמוֹ נֶטַע עוֹד רָטֹב רַעֲנָן;

כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל לְאַרְצוֹ

וַיִּשְׁכֹּן בְּחֵיקָהּ שַׁלְאֲנָן.


בָּהּ רָבַץ כְּלָבִיא אֵין מַחֲרִיד

עַל רֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן בָּהּ רָמוּ;

כִּי קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַא[דֹנָ]י, –

כָּל בֹּזָיו, כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ.


עוֹד רַבִּים בַּקֹּדֶשׁ חָזִיתִי

חֶזְיוֹנוֹת – לְקוֹל אֵם הַבָּנִים…

הַשִּׁירֹות מִפִּיהָ נָזָלוּ

עַל לִבִּי כְּנַחַל עֲדָנִים…


מִלִּבִּי עוֹד הָלְאָה נָקָבוּ,

נָקְבוּ עַד נֶפֶשׁ פְּנִימָה…

חֹם צַח עֲלֵי אוֹר בָּהּ שָׁפָכוּ

– מַה טּוֹבָה שִׁירָתָהּ וּנְעִימָה!..


כתב יד. פורסם ב“הדאר” תש“ז, גליונות כ”ד-כ"ו. מופיע גם בספר “ביאליק, חייו ויצירתו” מאת פ' לחובר, עמ' 84–85

המלצות קוראים
תגיות