רקע
חיים נחמן ביאליק
אֶל הַצִּפּוֹר (כתב יד)
mנחלת הכלל [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: בתוך 'כתבים גנוזים', תל-אביב: בית ביאליק על ידי דביר; תשל"א?

שָׁלוֹם רָב שׁוּבֵךְ, צִפּוֹרָה יְקָרָה,

מֵאֲרָצוֹת הַחַמּוֹת לְחַלּוֹנִי!…

אֶל קוֹלֵךְ כִּי עָרֵב מַה נַּפְשִׁי כָלָתָה

בַּחֹרֶף בְּעֵת עֲזַבְתִּנִי…


אַתְּ עֲזַבְתִּנִי – וַאֲנִי לַאֲנָחוֹת

נִשְׁאַרְתִּי בְּאַרְצִי הַקָּרָה,

עֲנָנִים נִזְעָמִים רָאִיתִי רִאשׁוֹנָה

וְרוּחִי הַטּוֹבָה אָז סָרָה.


הַגְּשָׁמִים יִדְלֹפוּ – וַיִרֶב הָרֶפֶשׁ,

הַיָּמִים עֲצֵלִים, נִרְדָּמִים;

וּבְעַצְלָה כְמֹהֶם בִּי עֹרְקַי יִשְׁכָּבוּ,

וּבְרִפְיוֹן יִזְחֲלוּ הַדָּמִים…


הֲשָׁבָה הָאָרֶץ לְרֶפֶשׁ עוֹלָמִים?

– הֶעָבִים יִמָּלְאוּ, יַעֲרֹפוּ;

“וִיהִי כֵן לָנֶצַח” בְּנַפְשִׁי דִמִּיתִי,

– הַגְּשָׁמִים יִדְלֹפוּ, יִדְלֹפוּ…


נָשִׁיתִי רְנָנִים, נָשִׁיתִי צִפֳּרִים,

גַּם אוֹתָךְ שָׁכַחְתִּי שָׁכֹחַ,

– אַיֵּכֶם, אַיֵּכֶם הַיָּמִים הַטּוֹבִים

וְאַיֵּה נַחְבֵּאתֶם לִבְרֹחַ?…


אַךְ הִנֵּה הַיָּמִים הַמָּרִים הַקָּרִים

תַּחְתֵּימוֹ כַּפֶּרֶץ אָתָיוּ,

נִפְרַץ גַּג בֵּיתִי, שָׁם טֹרֵד הַדֶּלֶף,

הַקִּירֹות יִבְכָּיוּ, יִבְכָּיוּ…


וַיָּבֹא הַחֹרֶף וַיִּפְקֹד צִבְאוֹתָיו,

הַקֶּרַח, הַשֶּׁלֶג, הַקָּרָה…

קֶרַח נִשְׁמָתוֹ, וּלְשׁוֹנוֹ לֹהָטֶת

כַּמַּחַט בִּבְשָׂרִי דָקָרָה.


“פְּתַח דְּלָתֶיךָ” בְּחַלּוֹנִי בַּלַּיְלָה

הַסְּעָרָה הַקָּרָה דֹפֶקֶת;

– סוּרִי, גְּבִרְתִּי, הֵן פֹּה לֹא יַכִּירֵךְ

מְקוֹמֵךְ – אֵין עֵצִים לָשֶׂקֶת.


וַתַּעַל כַּגַּנָּב בְּעַד הָאֲרֻבָּה

וַתֵּילֶל וַתֵּבְךְּ כַּיַּעֲנָה,

וּכְיִלְלַת אֹחִים בֵּין חָרְבוֹת שְׁאִיָּה

אָזְנַי מִן הַסְּעָרָה תִּשְׁמַעְנָה…


וְיֶלֶד לְפִצְעִי אָז אִשְׁתִּי הִמְלִיטָה

וַתָּבֹא עַד מַשְׁבֵּר – וַתָּמֹת…

כֹּה דוּמָם כַּמָּוֶת יָשַׁבְתִּי לְבָדָד

וָאֶהְגֶּה בְעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת…


הַחַלּוֹנוֹת הִלְבִּינוּ כַמֵּתִים מִקֶּרַח

בַּעֲדָם יָצִיצוּ לִי רְפָאִים…

– מַדּוּעַ כֹּה תִבְכִּי, צִפּוֹרִי יַקִּירָה,

מַדּוּעַ כֹּה תֶהְגִּי נְכָאִים?…


כֹּה אָרְכוּ הַיָּמִים, כֹּה אָרְכוּ הַלֵּילוֹת,

כֹּה אָרַךְ הֶעָמָל, הָעֹנִי!…

אוֹי הַרְפִּי, אַל תִּבְכִּי, מַדּוּעַ צִפּוֹרִי

תּוֹסִיפִי יָגוֹן עַל יְגוֹנִי?…


לֹא דֶמַע וּבֶכִי לִי גֵהָה יֵיטִיבוּ,

לֹא אֵלֶּה יְרַפְּאוּ מַכָּתִי…

כְּבָר עֵינַי עָשֵׁשׁוּ, מִלֵּאתִי נֹאד דְּמָעוֹת,

כְּבָר הֻכְּתָה לִרְסִיסִים לִבָּתִי…


כְּבָר כָּלוּ הַדְּמָעוֹת, כְּבָר כָּלוּ הַקִּצִּים

לֹא הֵקִיץ עוֹד קֵץ עַל יְגוֹנִי… –

…שָׁלוֹם רָב שׁוּבֵךְ מֵאֲרָצוֹת הַחַמּוֹת

צַהֲלִי צִפּוֹרִי וָרֹנִּי!…


עוֹד יִרְבּוּ הַיָּמִים – וְאַתְּ שָׁנָה שָׁנָה

תָּנוּדִי אֶל אֶרֶץ הַחַמָּה,

וַאֲנִי פֹּה אִוָּתֵר – כֹּה לִבִּי יִנָּבֵא –

עַד מָתַי, אֲדוֹנָי, עַד כַּמָּה?…


חלק ב‘, כתב יד. נכתב בוולוז’ין תר“ן-תרנ”א, ורק חלקו הראשון נדפס בשעתו, בשינויים, ב“הפרדס” גליון א’, בעריכת י"ח רבניצקי

המלצות קוראים
תגיות