חֲצוֹת הַלָּיִל. שֶׁקֶט, דְּמָמָה.

סַהַר-כֶּסֶף הֵאִיר פָּנִים.

בְּבֵית הַמִּדְרָשׁ בַּשֻּׁלְחָנוֹת

תִּמְתַּק שֵׁנָה לַבַּטְלָנִים.

וּבַחֲלוֹמָם: מַאֲכַל-תַּאֲוָה

אַךְ לְלַקֵּק לָשׁוֹן אָיִן. –

שָׁם בַּפִּנָּה יֵשֵׁב עֶלֶם

וּבַסֵּפֶר יָשִׂים עָיִן.

קוֹלוֹ חֹדֵר לֵב וָקֶרֶב,

נַפְשׁוֹ תִבְעַר כַּלֶּהָבָה,

יִצְלַל, יַעַל, עֹלֶה, יֹרֵד:

“אֶלָא קַשְׁיָא”, “אָמַר רָבָא”.

וּמִתְחַטֵּא לִפְנֵי רָבָא,

עַל רָבִינָא מִתְגַּעְגֵּעַ… –

– לֵךְ לָנוּחַ, עֶלֶם יַקִּיר!

אַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ. – –

הוּא לֹא יֵלֵךְ, עוֹד בְּקֶרֶב

בֹּעֵר אֵשׁ, הַנֵּר לֹא כָבָה…

אֵלִי, אֵלִי! כַּמָּה קֶסֶם

יֵשׁ בַּמִּלִּים “אָמַר רָבָא!”

כַּמָּה קֶסֶם, כַּמָּה כֹּחַ

יֵשׁ בַּסַּפְסָל וּבַגְּמָרָא

לִמְשֹׁךְ לֵב בֶּן אִישׁ יִשְׂרָאֵל

עֵת מִחוּץ תּוֹפִיעַ נְהָרָה;

עֵת בַּמְּרוֹמִים שׁוֹט יָשׁוּטוּ

גִּזְרֵי עָבִים זַכִּים, בָּרִים;

סַהַר-כֶּסֶף יָקָר הֹלֵךְ,

שָׁט וְעוֹבֵר בֵּין הַגְּזָרִים;

מִן הָעֵצִים זְמִירוֹת לַיִל

קוֹל תִּתֵּנָּה וּתְשׁוֹרֵרְנָה;

בָּאֲגַמִּים וּבַיְאוֹרִים

הַצְּפַרְדְּעִים תְּקַרְקֵרְנָה;

עֵת בֵּין נִבְכֵי שֶׁקֶט יָשׁוּט

מַלְאָךְ שֵׁנָה וּבִדְמָמָה

יִשְׁפֹּךְ רוּחוּ עַל כָּל בָּשָׂר,

תָּנוּם, תַּחֲלֹם כָּל הַנְּשָׁמָה. – –

הוּא, אַךְ הוּא – הוֹי אֶבֶן דּוֹמֵם –

יֹשֵׁב, הֹגֶה, “אָמַר רָבָא” – –

זֶה כֹּחֲךָ לֵאלֹהֶיךָ,

יַעֲקֹב בֶּן יִשְׂרָאֵל סָבָא.

כתב יד מן העיזבון. נכתב בוולוזין באלול תר“ן. נדפס ב”כנסת" ב', תרצ"ז

חַטּאת עַמִּי יאֹכֵלוּ

(הושע ד, ח)

לְקַדֵּם עֵת רָצוֹן, וּלְהָעִיר הַשַּׁחַר,

בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ,

וּלְהַקִּיף סָבִיב רֹאשִׁי בְּתַרְנְגוֹל צַחַר –

מִיָּמִים יָמִימָה כֵּן דַּרְכִּי בַקֹּדֶשׁ.

שֶׂכְוִי לָבָן אֶבְחָרָה, כִּלְבֶן צֶמֶר צַחַר –

כֵּן מִנְהַג יִשְׂרָאֵל, כֵּן הוֹרוּנִי אֲבוֹתָי,

וְאַקִּיף רֹאשׁ וּתְלָאָה, אֲסִבֵּהוּ סְחַרְחַר,

וְנָשָׂא עָלָיו הַשֶּׂכְוִי אֶת כָּל עֲוֹנוֹתָי.

גַּם כָּל הַיּוֹם צַמְתִּי מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב,

הִתְעַנֵּיתִי מֵעָוֹן, עֲדֵי תָקְעוּ בַשּׁוֹפָר,

הוֹדֵיתִי וְעָזַבְתִּי, כִּי לִפְשׁוֹעַ לֹא אֶרֶב

אֹמֶר גָּמַרְתִּי. הֶאָח! מָצָאתִי כֹפֶר.

מִפֶּשַׁע רָב נִקֵּיתִי, הִטַּהַרְתִּי מֵעֲוֹנִי,

אֶת לִבִּי הֲזִכּוֹתִי – וּבְשָׁמְעִי קוֹל הַשּׁוֹפָר

רַצְתִּי חִישׁ הַבַּיְתָה לִשְׁבּוֹר רַעֲבוֹנִי,

רַצְתִּי חִישׁ כָּאַיָּל, דִּלַּגְתִּי קַל כָּעֹפֶר.

וָאֶסְעַד חִישׁ אֶת לִבִּי, אָכַלְתִּי בְּחִפָּזוֹן,

כִּלְחוֹךְ הַשּׁוֹר לִחַכְתִּי בְּשַׂר נְשׂוּא אַשְׁמוֹתָי,

גָּרַמְתִּי אֶת עַצְמוֹתָיו, שִׁלַּחְתִּי בָּמוֹ רָזוֹן,

וַיָּבֹאוּ הַחֲטָאִים כַּשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָי.

הוֹסַפְתִּי לִטְעוֹם טַעַם¹ כְּטַעַם לְשַׁד הַשָּׁמֶן,

וָאֹכַל בְּכָל פֶּה גַּם הָעוֹר וְהַפָּדֶר,

עַל קְרָבָיו וְעַל כְּרָעָיו, הַפֶּרֶשׁ וְהַדֹּמֶן,

וְאָנֹכִי לֹא יָדַעְתִּי כִּי אוֹרֵב לִי בֶחָדֶר.

אָנֹכִי, הָהּ! שָׁכַחְתִּי כִּי אוֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ,

כִּי אֶת בְּשַׂר שִׁקּוּצַי אֹכְלָה לְתֵאָבוֹן,

וּפְשָׁעַי הֲקִיאוֹתִים יָשׁוּבוּ בִי יָקוּמוּ,

יָשׁוּבוּ עַל עֵקֶב בָּשְׁתָּם הַפֶּשַׁע וְהֶעָוֹן.

וְאָנֹכִי לֹא יָדַעְתִּי, שָׁכַחְתִּי, הָהּ! בְּחָפְזָה

כִּי בִטְנִי תַּשֵּׂג קִרְבָּהּ אֲשֶׁר תְּמוֹל הִפְלִיטָה,

וָאֹכַל כְּנַף־שִׁקּוּצַי, אָכַלְתִּי שׁוֹק וְחָזֶה,

בָּלַעְתִּי קִיא־חַטֹּאתַי וַיֵּרְדוּ מַטָּה מָטָּה.

וְעוֹד בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, מִמָּחֳרַת צוֹם כִּפּוּרִים

הוֹסַפְתִּי חֵטְא עַל פֶּשַׁע, עוֹד יֶתֶר מִבַּתְּחִלָּה:

רַצּוֹתִי אֶת עֲמִיתִי, הִכֵּיתִיו בַּמִּסְתָּרִים,

חָרַשְׁתִּי רַע וָאָוֶן, מְזִמּוֹת בַּל אוּכָלָה.

לַשָּׁוְא נָעַרְתִּי חָצְנִי, נָעַרְתִּי חֵטְא לַמַּיִם,

לַשָּׁוְא בְּכַנְפֵי שֶׂכְוִי צָרַרְתִּי צְרוֹר פְּשָׁעָי,

וּבְאָכְלִי בְּשַׂר קָרְבָּנִי, בְּשַׂר אָשָׁם בַּעַל כְּנָפַיִם,

עִמּוֹ גַם עֲוֹנַי שָׁבוּ לְתוֹךְ מֵעָי.

עַל כֵּן הִרְבֵּיתִי פֶשַׁע, צְמֵאָה עִם הָרָוָה

הִתְלַקְּטוּ שָׁנָה שָׁנָה חֲדָשִׁים גַּם יְשָׁנִים,

אָז יָדַעְתִּי פֵשֶׁר, בַּנְתִּי רָז “בַּעַל תְּשׁוּבָה”,

שֶׁשָּׁב עַל עֲוֹנוֹתָיו וַחֲטָאָיו הָרִאשׁוֹנִים.

כֵּן דַּרְכִּי כָּל הַיָּמִים, – כֵּן דֶּרֶךְ אִישׁ יִשְׂרָאֵל –

מִפְּשָׁעַי כִּי עָצֵמוּ לֹא אוּכַל, הָהּ! נִקָּיוֹן,

אִם שִׁלַּחְתִּים עַל רֹאשׁ שֶׂכְוִי, וָאֹכַל וָאֶתְגָּאֵל

וָאֶטְפֹּל עַל עֲוֹנַי זָדוֹן עַל שִׁגָּיוֹן.

וּבְפוֹשֵׁעַ זֶה הַלָּבָן

אֶחֱטָא כָּל הַיָּמִים,

אַאְדִּים חֵטְא וְעָוֹן

כְּאֵילִים מְאָדָּמִים.

כתב יד, וולוזין תר“ן. פורסם בחוברת ט' של “דורנו” בשיקגו, ומופיע באגרות ביאליק כרך א‘, עמ’ כ”ד-כ"ו

רֹאשׁ רַב הַמַּחֲשָׁבָה,

לֵב חוֹצֵב לֶהָבָה,

קוֹל שַׁדַּי מְדַבֵּר בְּקוֹל…

לוֹ אֶלֶף עֵינַיִם,

לוֹ רִבּוֹא אָזְנַיִם,

וְיֶחֱזֶה וְיַקְשֵׁב בַּכֹּל.

לוֹ נִפְתָּח הַצֹּהַר

בַּשַּׁחַק לָטֹהַר,

בּוֹ יָרֹן שִׁיר קֹדֶשׁ וָהוֹד.

בִּכְבוֹדָהּ הַשְּׁכִינָה

מַקְשֶׁבֶת לָרִנָּה

אֶרְאֶלִּים יַמְתִּיקוּ לוֹ סוֹד.

וְיַשְׁקֵף מִמָּרוֹם

אֶל צָפוֹן אֶל דָּרוֹם,

עֲמֻקָּה עֲמֻקָּה הַשְּׁאֹל.

בָּהּ יֵרֶא כָּל חֶלְאָה,

מִשָּׁם יַבֵּט הָלְאָה,

וְיֵדַע וְיָבֵן אֶת הַכֹּל,

כַּיֶּלֶד הוּא תָּמִים,

לוֹ יַלְדוּת עוֹלָמִים,

כַּיָּשִׁישׁ יָפֵחַ לַקֵּץ.

ולוזין תר"ן

כתב יד. מכתב מוולוזין, ז' אלול תר“ן; מופיע באגרות ביאליק כרך א‘, עמ’ מ”ב-מ"ג

בָּכֶם עֲלֵי תַלְמוּד, בָּכֶם עָלִים בָּלִים,

הַגָּדוֹת נֶחְמָדוֹת וּקְדוּמוֹת,

בִּימֵי חַיֵּי הֶבְלִי כִּי אֶהְגֶּה נְכָאִים –

בָּכֶם נַפְשִׁי תִּמְצָא תַנְחוּמוֹת.

בִּנְקִיק סֶלַע אָפֵל וּבְמַחֲשַׁךְ חֹר עָפָר

שָׁם תִּחְיֶה, תִּשָּׂגֵב תּוֹלֵעָה;

וּבְחשֶׁךְ סִתְרְכֶן מִתִּגְרַת עָרִיצִים

תַּרְגִּיעַ שָׁם נַפְשִׁי הַנְּכֵאָה.

אוֹר בָּהִיר בַּשְּׁחָקִים אוֹר דַּעַת הָאָרֶץ

כַּמַּיִם בַּיָם הִיא מְלֵאָה;

אוֹר דַּעַת… אוֹר מַתְעֶה… הוי עֵינַי תֶּחְשַׁכְנָה,

לֹא לִי אוֹר, לֹא לִי הוֹי תּוֹלֵעָה…

הַבֵּט לֹא אוּכָלָה, הוֹי עֵינַי תֶּחְשַׁכְנָה

לִרְאוֹת אוֹר רָקָב אוֹר דָּעַת;

אַסְתִּירָה אֶת פָּנַי, אֶטָּמֵן בֶּעָפָר

וְאָבוֹא בְּצוּר כַּתּוֹלָעַת.

מֵאוֹר אֵלֵךְ חשֶׁךְ, מֵאֶרֶץ גֹּרַשְׁתִּי

תִּפְתְּחוּ לִי שַׁעֲרֵי רָקִיעַ.

וּלְלִבִּי הֶחָלָל מִבַּעַד עֲרָפֶל

אוֹר חָדָשׁ אוֹר עוֹלָם יַבְקִיעַ.

וּכְאֵבִי יֵחָשֵׂךְ, אֵנָּחֵם עַל עָפָר

כִּי אֶרְאֶה בַּשַּׁחַק עֶזְרָתִי.

אֵדַע בַּשַּׁחַק חַי חַי גּוֹאֲלִי

הַנַּחְלֶה עַל שִׁבְרִי מַכָּתִי.

מַר רֶשַׁע כֶּסֶל, וְרִשְׁעַת חֲכָמִים

אַחֲרִיתָהּ הוֹי מִי יְשׁוּרֶנָּה…

בְּחָכְמָה לְהָרַע, לַעֲשׁוֹק דִּין דַּלִּים

תִּקְוָה לַסִּכְלוּת מִמֶּנָּה.

“גַּם אוֹרְךָ יִבָּקַע, עוֹד יִזְרַח לְךָ שֶׁמֶשׁ”

קִוִּיתִי, חִכִּיתִי – וָאָיִן;

הוֹי אִמְרֵי נוֹאָשׁ! אֵיךְ שָׁוְא תְּנַחֲמוּנִי

אֶת הֶבֶל אֵיכָה יֶאֱהַב קָיִן?..

אָז אִיגַע מֵרְדֹף אַחֲרֵי צִלְלֵי תֹהוּ

וְצֵל עָלִים בָּלִים אֶחֱמָדָה;

שָׁם אֶבְכֶּה וְאֶשְׁקֹט, וְשָׁם גַּם תַּנְחוּמוֹת

אִינָקָה מִשּׁד הַהַגָּדָה.

שָׁפָל וּבָזוּי בַּגּוֹיִם נִתַּתִּי,

גַּם לִבְכּוֹת לֹא יִתְּנוּ בָּרָמָה…

לוּא לִבְכּוֹת דֵּי שִׂפְקִי לִי נָתְנוּ, בָּכִיתִי

עַד רוּחַ בְּקִרְבִּי לֹא קָמָה.

הֵן כִּנּוֹר לִי הָיָה וּתְלִיתִיו עַל עַרְבֵי

הַנַּחַל שֶׁשָּׁמָּה יָשָׁבְתִּי;

גַּם הַרְבֵּה בָּכִיתִי… וּבְנַחֲלֵי דְמָעוֹת

הַכִּנוֹר מִיָּדִי עָזָבְתִּי.

הוֹי כִּנּוֹר יְשֻׁרוּן! נְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל,

זֶה כִּנּוֹר לְדָוִד וּשְׁלֹמֹה,

בְּךָ רָאָה יָהּ דָּוִד, וּשְׁלֹמֹה בַּקֹּדֶשׁ

בְּךָ חָזָה שׁוּלַמִּית בַּחֲלוֹמוֹ…

וּמֵאָז וְעַד עַתָּה אֵין מֶלֶךְ בִּישֻׁרוּן,

אֵין מֶלֶךְ, אֵין כִּנּוֹר וָנָבֶל;

עֻגָבִי – קוֹל בּוֹכִים, כִּנּוֹרִי כַּיּוֹנִים

יֶהְגֶּה עַל אֲפִיקֵי בָבֶל…

אֶל הֵד הַמַּנְגִּינוֹת גִּבּוֹרֵי הָרוּחַ

בְּבָבֶל אָז כָּרוּ אָזְנָיִם;

רַק קוֹל דְּמָמָה דַקָּה בַּתַּלְמוּד צָפָנוּ

אַךְ אָזְנַי תִּשְׁמַעְנָה פִּי שְׁנָיִם.

וּמֵאָז וְעַד עַתָּה כִּי אֶהְגֶּה נְכָאִים

הַגָּדָה לְכִנּוֹר אֶקָּחָה,

בָּהּ אֵבְךְ עֱנוּת עַמִּי, בָּהּ אָשִׁיר תַּנְחוּמוֹת –

אֲנַגֵּן וּתְהִי לִי הָרְוָחָה.

אָז רֹאשׁ עַמִּי אַחַז, מַה שַּׂגִיא מַה כַּבִּיר

שִׂיא חָסְנוֹ וְעֻזּוֹ בַשְּׁחָקִים…

אָבִינָה אַחֲרִיתוֹ, כִּי עַם זוּ תוֹלַעַת

עוֹד יָשׂר וְיוּכַל עֲנָקִים.

הוֹי עָלִים בָּלִים! מַה נָּעִים גּוֹרָלִי

כִּי אַתֶּם עִמָּדִי בַּחַיִּים;

בְּיֶדְכֶם הָאַחַת לִי תִּתְּנוּ טוּב אָרֶץ,

בַּשְּׁנִיָּה – כָּל קָדְשֵׁי שָׁמַיִם…

הוֹי עָלִים נוֹבְלִים! כַּבִּיר מָצְאָה יֶדְכֶם

כִּי לֹא כְעָלֶה נִדָּף נִדַּפְתֶּם

מֵרוּחַ זִלְעָפוֹת, מִסּוּפַת שַׁלֶּכֶת

כִּרְדוֹף אֶת קַשׁ יָבֵשׁ נִרְדַּפְתֶּם.

מִסְּעָרוֹת וְסוּפוֹת, מִנַּחֲלֵי בְלִיַּעַל

שֶׁסָּחֲפוּ אֶתְכֶם כָּל הַיָּמִים,

מִגִּבְעוֹת חוֹל לוֹהֵט שֶׁכִּסּוּ עֲלֵיכֶם

צַלְמָוֶת – וְהִנְּכֶם קַיָּמִים!

וְאִם עָלֶה טָרַף הָרוּחַ בְּאַפּוֹ

וְשָׂם שׂוֹרָה נִסְמַן בִּסְעָרוֹת

וּפֹה פֶּרֶץ נִבְעֶה הַנְּחָלִים נָבָעוּ

וְכֻלָּם כְּמוֹ הָפְכוּ שְׂדֵה קְבָרוֹת;

אָז תַּחַת הָעִיִּים בֵּין גַּלִּים הַנִּצִּים

שָׁם צָבוּר שָׁם קָבוּר אָשְׁרֵנוּ…

שְׁאוֹל שָׁם הִצִּיעַ כָּל קֹדֶשׁ וִיקָר

כָּל יְקָר – לֹא יָשׁוּב אֵלֵינוּ…

וַאֲנִי יָתוֹם אֻמְלָל בְּרֹאשׁ מָט לָאָרֶץ

אֶבְכֶּה בִּבְכִי כוֹס חֳרָבוֹת;

אָרִידָה בְשִׂיחִי עַד אֶכְלֶה בִּדְמָעוֹת

אָרִידָה עַל קִבְרֵי הָאָבוֹת!…

(ערב חג העצרת, תרנ"א, וואלאזין)

נוסח ראשון של “אל האגדה”

כתב יד מתקופת וולוז’ין. פורסם ב“הדאר” תש“ז, גליונות כ”ד-כ"ו

אֶרֶץ שֶׁחוֹלָהּ כִּפְנִינִים,

שָׁמֶיהָ כִּבְדֹלַח לָטֹהַר,

שֶׁמֶן פְּלָגֶיהָ יִמְשֹׁכוּ

וַאֲבָנֶיהָ כְּסַפִּיר לָזֹהַר.

אֶרֶץ שֶׁצָּפוּן בָּהּ רֶגֶשׁ…

בָּהּ לוּטִים זִכְרוֹנוֹת קְדוּמִים –

אֶבְחַר אֶשְׁתַּפֵּךְ בְּחֵיקָהּ

אֶשְׁתַּפֵּךְ – וְאֶמְצָא נִחוּמִים.

אֶשְׁתַּפֵּךְ בְּחֵיק אֵם אוֹהֶבֶת,

חַקַּתְנִי מֵאָז עַל כַּפָּיִם,

וְצָרוּר בִּכְנָפָהּ אִישָׁנָה,

אִישָׁנָה – עַד בִּלְתִּי שָׁמָיִם…

אִישָׁנָה וְאֶחְלוֹם חֲלוֹם צִיּוֹן,

אִישָׁנָה – עַד עוֹלָם עַד נֶצַח;

עַד–דֵּעָה הָאָרֶץ תִּמָּלֵא,

וְכָלָה גַּם אָוֶן וָרֶצַח…

אִישָׁנָה – אַךְ לִבִּי עוֹד עֵר בִּי

וְאָזְנַי תִּשְׁמַעְנָה עוֹד חֶרֶשׁ

שִׁיר צִיּוֹן מִכְּנַף אֵם אוֹהֶבֶת,

שִׁיר שֵׁנָה בְּנוֹעַ הָעֶרֶשׂ…

וַתְּמָרֵר, – וַתַּנְעִים זְמִירוֹת,

לַחֲלִיפוֹת שִׁיר תּוּגָה שִׁיר נָעִים;

שִׁיר נָעִים לַיָּמִים הַטּוֹבִים,

שִׁיר תּוּגָה לַיָּמִים הָרָעִים…

אָז יִרְעַשׁ יִתְחוֹלֵל הַלְּבָנוֹן,

יִמַּסּוּ כַּדּוֹנַג הֶהָרִים;

הַשָּׁרוֹן יִתְמוֹגֵג בְּבֶכִי,

וְצִיּוֹן אָז תֵּבְךְּ בְּמִסְתָּרִים…

אָז תִּזְעַק וְתָחִיל הָרָמָה,

מָרָה יִבְכָּיוּן הַגְּבָעוֹת;

תֶּמֶס יַהֲלוֹךְ הַיַּרְדֵּן

וְהָיָה לְנַחַל דְּמָעוֹת…

וַתּוֹסֶף לְהָמֵר וּלְהַנְעִים

לַחֲלִיפוֹת שִׁיר תּוּגָה, שִׁיר נָעִים;

אֶרְאֶלִּים אָז חוּצָה צָעָקוּ,

וּדְמָעוֹת אָז עָרְפוּ שָׁמָיִם…

וּלְלִבִּי חֲלִיפוֹת כְּמֹהֶן

תּוּגָה וְנֹעַם נָשָׁקוּ;

וּמַעַרְכֵי לִבִּי פְּנִימָה

מַעַרְכוֹת מַנְגִינָה דָפָקוּ.

וַתְּזַמֵּר – וָאֶחְלוֹם חֲלֹמוֹת,

חֲלֹמוֹת וּזְמִירוֹת נִפְגָּשׁוּ;

נָדַמּוּ עֵת נָדַמָּה שִׁירָתָהּ,

וַתָּשַׁר – וַיִּתְחַדָּשׁוּ…

אָז שָׁרָה אֶת אָשְׁרָהּ מִלְּפָנִים

– אֶת דָּוִד וּשְׁלֹמֹה חָזִיתִי…

חָזִיתִי אֶת עַמִּי בּוֹטֵחַ

וָאִישַׁן– מֶה עָרְבָה לִי שְׁנָתִי!…

הָאָרֶץ גַּן עֵדֶן לְפָנַי,

עַל רֹאשִׁי שָׁמַיִם מַזְהִירִים…

חַיַּי לִי שִׁירוֹת נְעִימוֹת:

זִמְרַת־יָהּ, צְלִיל שִׁיר הַשִּׁירִים…

אֲבִיב חֶלֶד עַמִּי חָזִיתִי,

עֵת דּוֹדִים בְּקַדְמַת נְעוּרִים…

הִגָּיוֹן לְדָוִד בְּכִנּוֹר,

וּשְׁלֹמֹה אָז שָׁר שִׁיר הַשִּׁירִים.

עַל מִצְחוֹ טַל יַלְדוּת לֹא חֹרָב,

כְּמוֹ נֶטַע עוֹד רָטֹב רַעֲנָן;

כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל לְאַרְצוֹ

וַיִּשְׁכֹּן בְּחֵיקָהּ שַׁלְאֲנָן.

בָּהּ רָבַץ כְּלָבִיא אֵין מַחֲרִיד

עַל רֹאשׁ שְׂנִיר וְחֶרְמוֹן בָּהּ רָמוּ;

כִּי קֹדֶשׁ יִשְׂרָאֵל לַא[דֹנָ]י, –

כָּל בֹּזָיו, כָּל אֹכְלָיו יֶאְשָׁמוּ.

עוֹד רַבִּים בַּקֹּדֶשׁ חָזִיתִי

חֶזְיוֹנוֹת – לְקוֹל אֵם הַבָּנִים…

הַשִּׁירֹות מִפִּיהָ נָזָלוּ

עַל לִבִּי כְּנַחַל עֲדָנִים…

מִלִּבִּי עוֹד הָלְאָה נָקָבוּ,

נָקְבוּ עַד נֶפֶשׁ פְּנִימָה…

חֹם צַח עֲלֵי אוֹר בָּהּ שָׁפָכוּ

– מַה טּוֹבָה שִׁירָתָהּ וּנְעִימָה!..

כתב יד. פורסם ב“הדאר” תש“ז, גליונות כ”ד-כ"ו. מופיע גם בספר “ביאליק, חייו ויצירתו” מאת פ' לחובר, עמ' 84–85

שָׁלוֹם רָב שׁוּבֵךְ, צִפּוֹרָה יְקָרָה,

מֵאֲרָצוֹת הַחַמּוֹת לְחַלּוֹנִי!…

אֶל קוֹלֵךְ כִּי עָרֵב מַה נַּפְשִׁי כָלָתָה

בַּחֹרֶף בְּעֵת עֲזַבְתִּנִי…

אַתְּ עֲזַבְתִּנִי – וַאֲנִי לַאֲנָחוֹת

נִשְׁאַרְתִּי בְּאַרְצִי הַקָּרָה,

עֲנָנִים נִזְעָמִים רָאִיתִי רִאשׁוֹנָה

וְרוּחִי הַטּוֹבָה אָז סָרָה.

הַגְּשָׁמִים יִדְלֹפוּ – וַיִרֶב הָרֶפֶשׁ,

הַיָּמִים עֲצֵלִים, נִרְדָּמִים;

וּבְעַצְלָה כְמֹהֶם בִּי עֹרְקַי יִשְׁכָּבוּ,

וּבְרִפְיוֹן יִזְחֲלוּ הַדָּמִים…

הֲשָׁבָה הָאָרֶץ לְרֶפֶשׁ עוֹלָמִים?

– הֶעָבִים יִמָּלְאוּ, יַעֲרֹפוּ;

“וִיהִי כֵן לָנֶצַח” בְּנַפְשִׁי דִמִּיתִי,

– הַגְּשָׁמִים יִדְלֹפוּ, יִדְלֹפוּ…

נָשִׁיתִי רְנָנִים, נָשִׁיתִי צִפֳּרִים,

גַּם אוֹתָךְ שָׁכַחְתִּי שָׁכֹחַ,

– אַיֵּכֶם, אַיֵּכֶם הַיָּמִים הַטּוֹבִים

וְאַיֵּה נַחְבֵּאתֶם לִבְרֹחַ?…

אַךְ הִנֵּה הַיָּמִים הַמָּרִים הַקָּרִים

תַּחְתֵּימוֹ כַּפֶּרֶץ אָתָיוּ,

נִפְרַץ גַּג בֵּיתִי, שָׁם טֹרֵד הַדֶּלֶף,

הַקִּירֹות יִבְכָּיוּ, יִבְכָּיוּ…

וַיָּבֹא הַחֹרֶף וַיִּפְקֹד צִבְאוֹתָיו,

הַקֶּרַח, הַשֶּׁלֶג, הַקָּרָה…

קֶרַח נִשְׁמָתוֹ, וּלְשׁוֹנוֹ לֹהָטֶת

כַּמַּחַט בִּבְשָׂרִי דָקָרָה.

“פְּתַח דְּלָתֶיךָ” בְּחַלּוֹנִי בַּלַּיְלָה

הַסְּעָרָה הַקָּרָה דֹפֶקֶת;

– סוּרִי, גְּבִרְתִּי, הֵן פֹּה לֹא יַכִּירֵךְ

מְקוֹמֵךְ – אֵין עֵצִים לָשֶׂקֶת.

וַתַּעַל כַּגַּנָּב בְּעַד הָאֲרֻבָּה

וַתֵּילֶל וַתֵּבְךְּ כַּיַּעֲנָה,

וּכְיִלְלַת אֹחִים בֵּין חָרְבוֹת שְׁאִיָּה

אָזְנַי מִן הַסְּעָרָה תִּשְׁמַעְנָה…

וְיֶלֶד לְפִצְעִי אָז אִשְׁתִּי הִמְלִיטָה

וַתָּבֹא עַד מַשְׁבֵּר – וַתָּמֹת…

כֹּה דוּמָם כַּמָּוֶת יָשַׁבְתִּי לְבָדָד

וָאֶהְגֶּה בְעוֹלַם הַנְּשָׁמוֹת…

הַחַלּוֹנוֹת הִלְבִּינוּ כַמֵּתִים מִקֶּרַח

בַּעֲדָם יָצִיצוּ לִי רְפָאִים…

– מַדּוּעַ כֹּה תִבְכִּי, צִפּוֹרִי יַקִּירָה,

מַדּוּעַ כֹּה תֶהְגִּי נְכָאִים?…

כֹּה אָרְכוּ הַיָּמִים, כֹּה אָרְכוּ הַלֵּילוֹת,

כֹּה אָרַךְ הֶעָמָל, הָעֹנִי!…

אוֹי הַרְפִּי, אַל תִּבְכִּי, מַדּוּעַ צִפּוֹרִי

תּוֹסִיפִי יָגוֹן עַל יְגוֹנִי?…

לֹא דֶמַע וּבֶכִי לִי גֵהָה יֵיטִיבוּ,

לֹא אֵלֶּה יְרַפְּאוּ מַכָּתִי…

כְּבָר עֵינַי עָשֵׁשׁוּ, מִלֵּאתִי נֹאד דְּמָעוֹת,

כְּבָר הֻכְּתָה לִרְסִיסִים לִבָּתִי…

כְּבָר כָּלוּ הַדְּמָעוֹת, כְּבָר כָּלוּ הַקִּצִּים

לֹא הֵקִיץ עוֹד קֵץ עַל יְגוֹנִי… –

…שָׁלוֹם רָב שׁוּבֵךְ מֵאֲרָצוֹת הַחַמּוֹת

צַהֲלִי צִפּוֹרִי וָרֹנִּי!…

עוֹד יִרְבּוּ הַיָּמִים – וְאַתְּ שָׁנָה שָׁנָה

תָּנוּדִי אֶל אֶרֶץ הַחַמָּה,

וַאֲנִי פֹּה אִוָּתֵר – כֹּה לִבִּי יִנָּבֵא –

עַד מָתַי, אֲדוֹנָי, עַד כַּמָּה?…

חלק ב‘, כתב יד. נכתב בוולוז’ין תר“ן-תרנ”א, ורק חלקו הראשון נדפס בשעתו, בשינויים, ב“הפרדס” גליון א’, בעריכת י"ח רבניצקי

הַמַּלְאָךְ הָעָף שָׁם בָּרָמָה

וְנוֹשֵׂא בִּזְרוֹעוֹ נְשָׁמָה,

כּוֹכָבִים, כָּל צְבָא הַשָּׁמַיִם

יַטּוּ לְשִׁירוֹ אָזְנַיִם.

כתב יד. נדפס באגרות ביאליק, כרך א‘, עמ’ ל"ח

וְהַנָּחָשׁ הָיָה עָרוּם מִכֹּל חַיַּת הַשָּׂדֶה

בראשית ב, א

הנחשׁ: פִּתְחִי לִי דְלָתַיִךְ, חַוָּה יוֹנָתִי!

לְבַקֵּר בִּמְעוֹנֵךְ הִנֵּה בָאתִי!

חוה: מַה תַּעֲשֶׂה פֹּה בַּלַּיְלָה?

בְּלֵיל חשֶׁךְ, נֶשֶׁף וַאֲפֵלָה?

הנחשׁ: פִּתְחִי הַדֶּלֶת, יוֹנָתִי! מַהֵרִי!

אַחַר נִשְׁתָּעֶה, וּדְבָרַיִךְ תְּדַבֵּרִי!

חוה: אַיֶכָּה?! מֵאֹפֶל לֹא תֵרָאֶה.

פָּתַחְתִּי הַדֶּלֶת, מַהֵר בּוֹאָה!

הנחשׁ: מַה שְּׁלוֹמֵךְ, תַּמָּתִי? הֵן זֶה מִכְּבָר

פָּנַיִךְ לֹא רָאִיתִי, יֶרַח עָבָר.

חוה: הוֹדוֹת לָאֵל הַכֹּל שָׁלוֹם.

אַךְ מַה הֱנִיעֲךָ לָבוֹא הֲלֹם?!

הנחש: הֵן אִישֵׁךְ הַזָּקֵן הַנִּרְגָּן,

מְנָעֵךְ מֵאֱכוֹל מֵעֲצֵי הַגָּן?!

חוה: חָלִילָה! רַק מֵעֵץ הַדַּעַת

צִוָּה לְבִלְתִּי בּוֹ גַעַת.

הנחשׁ: וְאַתְּ, חַוָּה, יְדִידַת נַפְשִׁי!

הֲתִשְׁמְעִי אֶל אִישֵׁךְ? בּוֹשִׁי!

הֲתִשְׁמְעִי אֶל דִּבְרֵי אִישֵׁךְ הַסָּכָל

וּמֵעֵץ הַדַּעַת לֹא תֹאכַל?

עָלַיִךְ לֹא הֶאֱמַנְתִּי כָּזֹאת מֵעוֹלָם

כִּי תִשְׁמְעִי לְדִבְרֵי אִישֵׁךְ הַחוֹלֵם.

לְאִשָּׁה חֲכָמָה דִּמִּיתִיךְ, רַעְיָתִי,

אַךְ עַתָּה נוֹכַחְתִּי כִּי שָׁגִיתִי.

סִלְחִי, יוֹנָתִי! אִם אֹמַר כָּזֹאת

כִּי אָנֹכִי אֲהַבְתִּיךְ זֶה לָךְ הָאוֹת.

שִׁמְעִי לִי, אֲהוּבָתִי, הַפַּעַם

וּמִפְּרִי עֵץ הַדַּעַת טְעַם.

הֵבֵאתִי לָךְ מִפִּרְיוֹ תַּפּוּחַ

מַעֲלֶה לָאַף רֵיחַ נִיחוֹחַ,

כְּמוֹר דְּרוֹר וְרָאשֵׁי בְשָׂמִים.

אִכְלִיהוּ וְיִיטַב לָךְ כָּל הַיָּמִים.

וַתִּקָּחֵהוּ חַוָּה מִיַּד הַנָּחָשׁ

וְרַב תּוֹדוֹת לִבָּהּ לוֹ רָחָשׁ.

וַיְהִי כַּהֲתִמָּה לֶאֱכֹל וַיֵּהָפֵךְ לְרָעַל

כִּי הַנָּחָשׁ אַרְסוֹ בּוֹ מָהַל.

וַיְהִי כִּי בָא בְּקִרְבָּהּ הָאַרְסָה

וַתִּפֹּל לָאָרֶץ וֶהֱמִיתָהּ.

*

אַף כִּי חַוָּה נִגְזְרָה מֵאֶרֶץ הַחַיִּים

וְהַנָּחָשׁ עַתָּה קְצוּץ־הָרַגְלַיִם

אַַךְ עוֹד עַתָּה יִזְחַל הַנָּחָשׁ עַל כְּרֵסוֹ

וְיִשְׁלַח בְּחַוָּה אֶת לְשׁוֹנוֹ וְאַרְסוֹ.

כתב יד. נכתב תרנ“א-תרנ”ב. פורסם ב“הדאר” תש“ז, גליונות כ”ד-כ"ו

(מכתב מאת יקביאל)

חֲסִידִים קִדְּשׁוּ צוֹם, קָרְאוּ עֲצָרָה,

כִּי נֶעֱצַר הַצַּדִּיק, הָהּ צוּקָה וְצָרָה

(הַמַּלְעִיבִים בִּקְדוֹשִׁים וֶאֱמוּנָה מֵהֶם פַּסָּה

מִתְלַחֲשִׁים כִּי בָאָה לוֹ זֹאת מֵאֲכִילָה גַסָּה).

וַיָּצוּמוּ מֵעֵת לְעֵת שָׁלֵם, מִלַּיְלָה עַד לַיְלָה,

עַד שֶׁעָשׂוּ רַעַשׁ בַּפָּמַלְיָא שֶׁל מַעְלָה.

וּלְעֶת עֶרֶב, בְּהַגִּיעַ תְּפִלַּת הַנְּעִילָה,

נִרְפָּא הַצַּדִּיק, כִּי נִתְקַבְּלָה הַתְּפִלָּה,

וַיִּפָּתְחוּ הַצִּנּוֹרוֹת, מִהֵר צֹועֶה הִפָּתֵחַ,

וַיַּשְׁפִּיעַ שֶׁפַע רָב וְכָל אֲסוּרָיו פִּתֵּחַ.

וַיְהִי בְּהִפָּנוֹתוֹ… בְּעֵת פָּנָה הַיּוֹם

וַיִּסְעֲדוּ אֶת לִבָּם אַחַר הַצּוֹם.

וּבִזְכוּת הָרַבִּי, הַצַּדִּיק הַוָּתִיק

אָכְלוּ לְשָׂבְעָה וְלִמְכַסֶּה עָתִיק…

כתב יד, בחתימת “יקביאל”, מתקופת וולוז’ין-ז’יטומיר. פורסם ב“הדאר”, י“ח תמוז תש”ט

כַּר וְאָחוּ פְּרָחִים עָטוּ,

וּמֵרוּח צַח יָפוּחַ

שָׁם יָנוּעוּ אַף יִנָּטוּ,

וַאֲנִי הוֹלֵךְ שָׁם לָשׂוּחַ.

הוֹלֵךְ אָנִי, אָטֶּה אָזְנִי

פְּרָחִים שָׁמָּה מַה יַּבִּיעוּ,

מַה תַּגֵּדְנָה הַחֲבַצָּלוֹת,

הַשׁוֹשַׁנִּים מַה יַּשְׁמִיעוּ…

אַלְפֵי קוֹלוֹת תִּשְׁמַע אָזְנִי…

כָּל עוֹף כָּנָף יִתְרוֹעָעוּ.

שָׁם הַזָּמִיר יֵיטִיב נַגֵּן,

הָאַלּוֹנִים כָּף יִמְחָאוּ.

וּבְמַקְהֵלוֹת שָׁם יָשִׁירוּ

הַצִּפֳּרִים וִירַנֵּנוּ,

עוֹלָלֶיהָ חֲסִידָה תִּקְרָא

עַל הַבְּרוֹשִׁים שָׁם קִנֵּנוּ.

וַאֲנִי הוֹלֵךְ – עֵינַי דִּלּוּ

אֶל יָם פֶּלֶא, יָם הַתְּכֵלֶת,

שָׁם הַשֶׁמֶשׁ רוֹחְצָה, שׁוֹחָה,

תִּזְרוֹם אוֹרוֹת כַּשּׁבֹּלֶת.

וּבִתְהוֹמוֹת יָם הָאוֹרָה

חֶזְיוֹן נָעִים תָּשׁוּר עֵינִי,

אֵיךְ הַכְּרוּבִים שָׁם יִצְחָקוּ,

שָׁם הָאֶחָד אֶל הַשֵׁנִי

בִּמְלֹא חָפְנָיו יִזְרֹק מַיִם

צַחִים זַכִּים כַּסַּפִּירִים,

וּמִשְׁנֵהוּ יַטְבִּלֵהוּ

שָׁם בַּגַּלִּים הַמְּאִירִים.

יִצְלוֹל, יַעַל עָטוּי אוֹרָה,

יִשּׁוֹם יִשְׁאַף אַף יָפוּחַ,

וּמְטַר זָהָב יֵרֵד אָרֶץ,

חֶרֶשׁ ישּׁב גַּם הָרוּח…

וּמְטַר זָהָב יֵרֵד אָרֶץ…

חִצִּים יִפְּלוּ שָׁם הַנְּטִיפוֹת,

שָׁם מִקֶּשֶׁת הָאַרְגָּמָן

וּתְפַלַּחְנָה לֵב הַ…

הוֹי! הִנֵּה בַּנְתִּי לְרֵעֲכֶן,

הַשּׁוֹשַׁנִּים וַחֲבַצָּלוֹת!

– הֵן הִתְאַדְּמוּ אָף חָוָרוּ, –

בֹּשְׁנָה בֹּשְׁנָה, הַהוֹלֵלוֹת!

אֶל הַכְּרוּבִים הַנֶּחְמָדִים

הֵן נְשָׂאתֶן אֶת עֵינֵיכֶן,

וּבַלָּט אַהֲבָה תֶּהֱגוּ

אֶל הַיְקָרִים לִלְבָבֵ[י]כֶן.

עַתָּה אֵדַע אֵת אֲשֶׁר שָׂחָה

הַשּׁוֹשַׁנָּה לַחֲבַצֶּלֶת

עֵת כָּפָפָה וַתָּשׂוּחַ

אֹדוֹת שׁוֹכְנֵי יָם הַתְּכֵלֶת.

כְּרוּבֵי שַׁחַק הַנֶּחֱמָדִים,

הָגְתָה דִבְּרָה הַיְפֵיפִיָּה,

וַתִּתְאַדַּם הַשׁוֹשַׁנָּה,

וַיֶּחֱוָרוּ פְּנֵי הַשְׁנִיָּה.

גַּם הַפְּרָחִים שָׁם הִבִּיעוּ

הָגוּת רוּחָם וַיָּשִׂיחוּ

וּמֵרוּח אַט יָפוּחַ

כָּפוּ רֹאשָׁם וַיִּשּׁחוּ.

וּמִמַּעַל כְּרוּבִים שׂוֹחְקִים

רִשְׁפֵּי אֵשׁ כַּטַּל יַרְעִיפוּ

לַשּׁוֹשַׁנִּים בְּנוֹת אֲדָמָה,

וִילַבֵּבוּ כִּי יַשְׁקִיפוּ.

וּבְמֶרְחֲבֵי הָרָקִיעַ

אַט יִזּוֹלוּ יִבְלֵי תְּכֵלֶת,

שֶׁמֶשׁ אָבִיב בָּם רוֹחֶצֶת

תִּזְרוֹם אוֹרוֹת כַּשּׁבֹּלֶת.

וּבִתְהוֹמוֹת יָם הָאוֹרָה

צוֹלֵל שָׁמָּה מַבַּט עֵינִי,

אִתּוֹ יַחַד עֶשְׁתּוֹנוֹתַי

הָהּ, לֹא אֵדַע נַפְשִׁי אָנִי!..

כתב יד מן העיזבון. פורסם ב“הדאר” תש“ז, גליונות כ”ד-כ"ו.

לְכִי, דּוֹדָה, נֵצֵא הַשָּׂדֶה לָשׂוּחַ,

שָׁם יִחְיוּ יִצְהֲלוּ כָּל יַלְדֵי הָטֶּבַע,

שָׁם אוֹר שֶׁמֶשׁ צְדָקָה, מַה נָּעִים הָרוּחַ,

עִם צִיפּוֹר דְּרוֹר נָנוּד עַל כָּל הַר וָגֶבַע;

בַּלָּט תַּחַת אֶרֶג מַסֶּכֶת מַרְגּוֹע

בִּתְנוּעה חֲרִישִׁית זִיז שָׂדַי יָנוּעַ.

שָׁם שַׂלְמַת יְרַקְרַק הֶהָרִים דָּשָׁאוּ,

עָלֵימוֹ עֲדָרִים מִרְעֵיהֶם יָתוּרוּ;

צֹנֶה וַאֲלָפִים בְּרֹאשׁ הַר יִקְרָאוּ

וְרָאשֵׁי שִׁבֳּלִים בָּעֵמֶק יַזְהִירוּ;

שָׁם דְּרוֹר לְכָל נֶפֶשׁ, לְרוּחַ אֵין כֶּלֶא,

הֲתָחוּשִי? הֲתָבִנִי? הֲתַחשְׁקִי בָּאֵלֶּה?

לְכִי דּוֹדָה, נֵצֵא הַחֹרְשָׁה לָשׂוּחַ,

בְּצִלוֹ נְחַמְּדָה מִשֶּׁמֶשׁ יַכֵּנוּ;

שָׁם דָּלִיּוֹת הָאֶרֶז, שָׁם עֵץ הַתַּפּוּח,

שָׁם כָּל בַּעֲלֵי כָנָף בֱּעֹז יְרַנֵּנוּ;

שָׁם יָשִׁיר הַזָּמִיר הַמְשׁוֹרֵר פֶּלֶא,

הֲתִשְׁמְעִי קוֹל שִירִים? הֲתָבִינִי לָאֵלֶּה?

לְכִי, דּוֹדָה, נֵצֵא, בַּכְּפָרִים נָלִינָה,

אַךְ שָׁם שַׁלְוֵי עוֹלָם מִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים,

יוֹמָם בַּשָּׂדֶה נַעֲבוֹד בְּרִינָּה,

בַּלַיְלָה נַרְגִיעַ עֵת שׁוֹקְטִים וְנָחִים

כָּל יַלְדֵי הַטֶּבַע מִתַחַת שָׁמָיִם,

– עֲבוֹדָה וּמְנוּחָה מַה טּוֹבוּ הַשְּׁנָיִם! –

רַב לָךְ לֵעָנוֹת מִפְּנֵי עַם לֹא הָיָה

לִלְחֹךְ עֲפַר אַרְצוֹ וְלָמוּת בָּרָעָב;

רַב לָךְ שְׁתוֹת כּוֹס תַּרְעֵלָה לִרְוָיָה,

מִידֵי אֱלֹהַיִך שְׁתִי בְּכוֹס זָהָב.

וְלֶאֱחֹז בְיָדָיו מִי זֶה יִוָּאֵל

אֶת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה עַד “גָּאֵל יִשְׂרָאֵל”?

פֹּה יָבֵשׁ שָׁרְשֵךְ וּקְצִירֵך מִמַּעַל;

בַּבֹּקֶר תִּפְרָחִי לָעֶרֶב תִּבֹּלִי;

שָׁם דֶּשֶׁן יִרְעֲפוּ כָּל צַעַד וַשַׁעַל,

אִם אַחַת תָּקוּמִי לָעַד לֹא תִּפֹּלִי.

לָרוּץ אֹרַח כְּאַיָּלָה רַגְלֵיִך תְּשַׁוִּי.

קוּמִי וּצְאִי לָךְ, יוֹנָתִי הַתַּמָּה,

הֵימִנִי, הַשְׂמִאלִי אוֹ נוּדִי הָהָרָה,

פֹּה קִנֵּךְ הֵשַׁמּוּ, קָדַרְתְּ בְּלֹא חַמָּה,

מָלֵאת בְּלֹא יוֹמֵך וְעָצְמֵךְ נִשְבָּרָה,

וְשָׁם סֻכַּת שָׁלוֹם וּנְוֵה אַהֲבַת תָּמִים

בְּצִלָּם תַּרְגִּיעִי, תָּגוּרִי עוֹלָמִים.

מֵאֶרֶץ אֹכֶלֶת, מֵאֶרֶץ בֹּגֶדֶת

קוּמִי וּסְעִי לָךְ, יוֹנָתִי הַתַּמָּה,

אֶל אֶרֶץ שֹׁקֶטֶת, אֶל אֶרֶץ נֶחְמֶדֶת

עָלַיִךְ מְחַכָּה זֶה כַּמֶּה, זֶה כַּמָּה…

שָׁם גֵּוֵךְ הַנִּדְכָּא וְנַפְשֵׁך הַנְּכֵאָה

יִמְצְאוּ קֵן שַׁלְוָה, יִמְצְאוּ מַרְגֵּעָה.

צִיּוֹנָה, צִיּוֹנָה, אֶל צִיּוֹן הַנְּשַׁמָּה,

אֵלֶיהָ שְׂאִי עַיִן, אֵלֶיהָ שְׂאִי אֵבֶר;

צִיּוֹנָה, צִיּוֹנָה, יוֹנָתִי הַתַּמַּה,

לֹא רוּחַ לֶאֱסוֹף, לֹא לַחְצוֹב לָךְ קֶבֶר,

רַק לִחְיוֹת וְלִפְרוֹת וְלִהְיוֹת לִבְרָכָה

וְלָשִׁית לְמַעְיָן אֶת עֵמֶק הַבָּכָא.

בִּנְוֵה סֻכַּת שָׁלוֹם תִּשְׁקֹטִי, תִּשְׁלָוִי,

אֶת רִבְצֵךְ אֵין מַחֲרִיד, לָבֶטַח תִשְׁכֹּנִי,

מִמַעְיַן הַחַיִּים בְּשָׂשׂוֹן תִּשְׁאָבִי,

תִּצְהֲלי מִשֶּׁמֶן, מִטּוּב לֵב תָּרֹנִּי,

תִּזְרָעִי, תִּקְצֹרִי, וַאֲלֻמּוֹת תִּשְּׂאִי

וּפְרִי עֲבוֹדָתֵךְ תִּלְבָּשִׁי, תִּשְׂבָּעִי.

בָּנַיִךְ עָלֵימוֹ הִקְרַבְתְּ מִנְּעוּרִיךְ

עַל מִזְבַּח ה' אֶת חֶלְבֵּךְ וְדָמֵךְ

מֵרָחוֹק מִקָּרוֹב יֶאֶתָיוּ אֵלַיִךְ,

וּלְזַרְעֵךְ אֵם תִּהְיִי, בַּת תִּהְיִי לְאִימֵּךְ;

וְהֵשִׁיב ה' לֵב אָבוֹת אֶל בָּנִים

וְשִׁלַּם נְוַת צִדְקֵך כַּאֲשֶׁר מִלְּפָנִים.

בַּבֹּקֶר, בַּבֹּקֶר אֶת זַרְעֵךְ תַּפְרִיחִי,

תְּרַוִּים דִּמְעָתֵךְ, תְּרַוִּים שִׂמְחָתֵךְ,

מִבַּעַד הַחַלּוֹן אֵלֵימוֹ תַּשְׁגִּיחִי,

תִּרְאִים צֹהֲלִים גַּם הֵמָּה לִקְרָאתֵךְ;

תִּרְאִי, תִּנְהָרִי בִּרְקֹד עֲוִילָיִךְ

כְּאַיְלוֹת אֲהָבִים עַל הָרֵי בְשָׂמָיִךְ.

אָז כַּף תִּמְחָאִי: "נִצַחְתִּי, נִצַּחְתִּי!

בָּא מוֹעֵד קִוִּיתִיו זֶה כַּמֶּה, זֶה כַּמָּה…

חֵרֶף שֹׁאֲפַי מֵאַרְצָם בָּרַחְתִּי…

וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבֹשָׁה הַחַמָּה.

לִשְׂבֹּעַ נְדֻדִים עָזַבְתִּי נַחֲלָתִי

וּמְנוּחָה מָצָאתִי בַחֲדַר הוּרָתִי".

אֶפְקֹד אֶת נָוִי, לֹא אֶחֱטָא מְאוּמָה,

תִּירוֹשׁ בַּיְקָבִים, וּבַר בָּאֲסָמִים;

גַּפְנִי תְאֵנָתִי, רָב אֹכֶל, שְׂדֵי תְרוּמָה,

אֵת וּמַחֲרֵשָׁה וִירֻנַּן בַּכְּרָמִים,

בָּנִים וּבָנוֹת יִפְרְחוּ כַזַּיִת

עֲבוֹדָה בַשָּׂדֶה וּמְנוּחָה בַבַּיִת!…

וְאַחֲרֵי בְלֹתִי לִי עֶדְנָה הָיָתָה,

שָׁדַיִם שֶׁצָּמְקוּ בְּחָלָב מָלֵאוּ,

נִתְפַּשְּׁטוּ הַקְּמָטִים שֶׁקֻבְּצוּ עֵיפָתָה,

הִתְעַדֵּן הַבָּשָׂר שֶׁצָּפַד עוֹרֵהוּ.

יָפָה הָיִיתִי – רַק עָנְיִי וּמְרוּדִי

דִּיכְּאוּנִי, נִוְּלוּנִי, הִשְׁחִיתוּ אֶת הוֹדִי.

עֲלוּמַי וּנְעוּרַי הֵן עַתָּה חִידַּשְׁתִּי,

מָלֵאתִי רַב כֹּחַ וְגַם יָפְיָפִיתִי;

יִרְאוּ מְנַוְּלַי בְּעֵינֵיהֶם נִבְאַשְׁתִּי

אִם לֹא עַל כֻלָּמוֹ בְיָפְיִי עָלִיתִי,

וַאֲנִי כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין הַחוֹחִים גָּדַלְתִּי,

כְּחוֹחִים דְּקָרוּנִי - וַאֲנִי לֹא נָבַלְתִּי!

אַךְ עַתָּה עֲלוּמַי וּנְעוּרַי חִדַּשְׁתִּי,

מָלֵאתִי רַב כֹּחַ וְגַם יָפְיָפְיתִי;

דָּם חָדָש, דַּם חַיִים בְּעֹרְקַי הֵן חַשְׁתִּי,

שָׁבָה הַטּוֹבָה מִיָּמִים נָשִׁיתִי.

– וַאֲנִי כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין חוֹחִים גָדַלְתִּי

כְּחוֹחִים בְּתְּקוּנִי וַאֲנִי לֹא נָבַלְתִּי!

אָז אוֹרִיד הַכִּינּוֹר מֵעַל הָעֲרָבִים

אֲנַעֵר אֲבָקוֹ, מֵיתָרָיו אֲכוֹנֵן,

אָשִׁירָה אָשִׁירָה נִצְחוֹן אֲהָבִים,

אָשִׁירָה עֲתִידוֹת, לֶעָבָר אֶתְבּוֹנֵן,

אֶתְבּוֹנֵן וְאֶצְחַק "נִצַּחְתִּי, נִצַּחְתִּי,

הוֹי רַבַּת שָׂבְעְתִּי… אַךְ הַכֹּל שָׁכַחְתִּי."

כתב יד מן העיזבון. פורסם ב“הדאר” תש“ז, גליונות כ”ד-כ"ו.

א

פַּעַם אַחַת – כֹּה סִפְּרָה זְקֶנְתִּי,

וַתְּסַפֵּר בִּמְנוּחָה נְעִימָה –

בִּ“צְאֶינָה וּרְאֶינָה” קָרָאתִי

– וַתְּפַצֵּל תַּפּוּחֵי אֲדָמָה:

פַּעַם אַחַת וּשְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ

צַו נָתַן, הֶעֱבִיר פְּקֻדָּה:

"אִישׁ, אִישׁ מִכָּל עִיר, מִכָּל פֶּלֶךְ

אַזְמִין כֻּלָּהַם לִסְעֻדָּה".

לְכָל עוֹף וּלְכָל חַיְתוֹ־יַעַר,

לִשְׂעִירִים, לְשֵׁד וּלְשֵׁדָה

שָׁלַח דְּבָרוֹ בַּסַּעַר:

“חוֹצֵץ הִקְָּבְצוּ לַסְּעֻדָּה”.

וַיִּתְאַסְּפוּ מִזָּקֵן עַד נַעַר,

נִקְבְּצוּ מִכָּל עֲבָרִים.

וּלְהַבְדִּיל בֵּין טָמֵא לְטָהוֹר,

גַּם כָּנָף גַּם חַיָּה אַף שְׂעִירִים.

וּבְעָמְדָם לַמִּפְקָד כֻּלָּהַם

שַׁמָּה אֲחָזַתְמוֹ וְשָׂעַר;

נִצְּבוּ כַּהֲלוּמֵי רַעַם,

כִּי נִפְקַד מְקוֹם “שֶׂכְוִי־יָעַר”

"הָרִים הֲפֹכוּ מִשֹּׁרֶשׁ!

בְּתֹהוּ יְשִׁימוֹן חַפְּשׂוּהוּ!

תַּחְשׂפוּ כָּל יַעַר וָחֹרֶשׁ,

גַּם חַי גַּם מֵת הֲבִיאוּהוּ!"

שְׂעִירִים לְכָל עֵבֶר נִטָּשׁוּ

לְמִצְוַת הַמֶּלֶךְ חָרָדוּ,

וְחַי הֲבִיאֵהוּ חָשׁוּ

וְעִמּוֹ לְפָנָיו עָמָדוּ.

– "אוֹיָה לְךָ, בֶּן בְּלִיָּעַל!

הֲלֹא חַטַּאת מֶרִי חָטָאתָ,

בְּמַלְכְּךָ מָעַלְתָּ מָעַל,

לֹא אַחַר דְּבָרַי מִלֵּאתָ".

הַשֶּׂכְוִי – זְקֶנְתִּי סִפֵּרָה,

וַתָּקָם וַתַּעְמֹד מִלְּפַצֵּל –

נַפְשׁוֹ עָלָיו מְאֹד מָרָה,

וַיִּפְתַּח אֶת פִּיו וַיִּתְנַצֵּל:

– אֲדוֹנִי וּמַלְכִּי רַב דַּעַת,

אָנָּא לוּא שְׁמָעֵנִי,

הַטֵּה נָא אֹזֶן שׁוֹמַעַת

אוֹ אָז תַּעֲבוֹר עֲוֹנִי.

אַחַת נִשְׁבַּעְתִּי לִמְשִׁיחִי,

לְךָ מַלְכִּי הַדָּגוּל מֵרְבָבָה,

וּלְכָל לְךָ חַיֵּי־רוּחִי

וְדִגְלְךָ עָלַי מְאֹד אַהֲבָה.

עָבְדְךָ בֶּאֱמוּנַת אֹמֶן

רוֹמָה נָשָׂאתִי כַפַּיִם,

עַד אֶגְוַע וְאֶהְיֶה לְדֹמֶן,

אִם גַּם בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם.

גַּם עַתָּה תֻּמָּתִי לִי עֵדָה

וְישֶׁר לְבָבִי שָׂהֲדִי,

הָבָה בְּתוֹךְ עַם וְעֵדָה!

אֲסַפְּרָה נָא דֶרֶךְ עִמָּדִי.

תַּרְתִּי תַּלְאוּבוֹת וְצִיָּה,

יְשִׁימוֹן עָבַרְתִּי בְּרֶגֶל,

– אִם יֵשׁ אִישׁ נַפְשׁוֹ לֹא חִיָּה

אֲשֶׁר לֹא לְךָ יָרִים דֶּגֶל.

מָה רַבּוּ הַתְּלָאוֹת שָׂבַעְתִּי

בְּצָיוֹן בִּשְׁמָמָה וּבָתָה,

כִּמְעַט לִשְׁאוֹלָה נִצְמַתִּי

מֵרוּחַ זֵלְעָפוֹת וּבְעָתָה.

סְעָרָה מִנֶּגֶב סוֹעֶרֶת

כַּסֵּנִי בְּחוֹל שׁוֹאֶפֶת,

כֹּחִי הוֹֹי יָבֵשׁ כַּחֶרֶס!

עָרֹם רָאִיתִי הַתֹּפֶת.

הַשֶּׁמֶשׁ עַל רֹאשִׁי הִכַּתְנִי,

קֶרַח אֲכָלַנִי בַּלָּיִל,

חֲמַת חַיְתוֹ־טֶרֶף צִמְּתַתְנִי

מִשֵּׁאתָם לֹא עָצַרְתִּי חָיִל.

אַף צִחֵה צָמֵאתִי לְמַיִם –

לִצְמָאִי מִי מַיִם יַשְׁקֵנִי?

גַּם אֵל לֹא הִמְטִיר מִשָּׁמַיִם

לֶחֶם לִשְׁבֹּר רַעֲבוֹנִי.

כָּל אֵלֶּה נָשָׂאתִי סָבַלְתִּי,

הִגַּעְתִּי עַד שַׁעֲרֵי־מָוֶת,

וּבְשִׁמְךָ אֲדוֹנִי נִדְגַּלְתִּי

בִּהְיוֹתִי גַם בִּשְׁכוֹן צַלְמָוֶת.

בְּשִׁמְךָ עֹז נַפְשִׁי דָרָכָה,

שָׂבַעְתִּי נְדוּדִים בָּאָרֶץ,

לִרְאוֹת אִם יֶשְׁנָהּ מַמְלָכָה

עָלֶיךָ פּוֹרֶצֶת פָּרֶץ.

לָתוּר אִם יֶשְׁנָהּ מַמְלָכָה

שָׁם יָדְךָ אֵינֶנָּה מוֹשֶׁלֶת.

וּמוּצֵאת בְּפִי לְךָ בְּרָכָה,

בִּכְנָפַי צְרוּרָה תוֹעֶלֶת.

אַחֲרֵי נְדוּדַי בַּצִּיָּה

נִקְרֵיתִי לְעֵמֶק בְּרָכָה,

אַחֲרָיו גַּם אֶרֶץ פּוֹרִיָּה

אֶרֶץ בּוֹטְחָה, צוֹלֵחָה.

לַחֶרֶס שָׁם אוֹר שִׁבְעָתַיִם

יָפֹזּוּ קַרְנֶיהָ מִסָּבִיב,

שַׂלְמַת אוֹר עָטוּ שָׁמַיִם

לָהּ רוּחַ כְּרוּחַ הָאָבִיב.

הַיָּרֵחַ זוֹרֵעַ יְקָרוֹת

בֵּין עַרְפְּלֵי טֹהַר בַּמְּרוֹמִים.

כְּאַיְלוֹת אֲהָבִים צְחוֹרוֹת,

מְקַפְּצוֹת עַל הָרֵי בְשָׂמִים.

הַכּוֹכָבִים זִיו נֹגַהּ יָפִיקוּ,

זִיז שָׂדַי תַּעֲטוֹף אֲדָמָה.

שָׁם מָקוֹם לַזָּהָב יָזֹקּוּ,

גַּם מוֹצָא לַכֶּסֶף שָׁמָּה.

הֲרָרֶיהָ בַּרְזֶל וּנְחשֶׁת,

פְּנִינִים כָּל אֶבֶן יְקָרָה,

עֲפָרָהּ לַמֻּצָק בְּגֶשֶׁת,

מַתֶּכֶת לָהּ יַחַד חֻבָּרָה.

וְנֹפֶת מֵעֵדֶן נוֹבַעַת

מָהוּל בְּמֵי־פַלְגּוֹ הַזַּכִּים.

תִּנְעַם לְאֹזֶן שׁוֹמַעַת

הֶמְיַת מֵי־שֶׁקֶט מְפַכִּים.

אַרְזֵי־אֵל יְסֻכּוּהָ צֶאֱלִים,

מִצּוּף פֶּלֶג עֵדֶן יִינָקוּ,

גַּם פִּרְחֵי זָהָב בְּעָלִים

רֵיחַ צַחְצָחוֹת יָרִיקוּ.

וְרוּחַ מֵעֵדֶן נוֹשֶׁבֶת

בַּלָּאט מִתְגַּנֶּבֶת מֵחֲרַכִּים,

רוּחַ וָנֶפֶשׁ שׁוֹבֶבֶת

בִּנְעִימוֹת גַּלֶּיהָ הַדַּקִּים.

שָׁם שַׁלְוָה וּבִטְחָה נִפְגָּשׁוּ,

נָשְׁקוּ שָׁם חֶסֶד וֶאֱמֶת.

כָּלָה מִן גֵּו יְגֹרָשׁוּ

שִׂנְאָה וְקִנְאָה זוֹעֶמֶת.

לֹא יַעֲלֶה שָׁם אוֹיֵב בַּשַּׁעַר,

הָאָרֶץ מִקְּרָב לֹא תֵהָפֵךְ;

יִתְמְהוּ כַּזָּקֵן כַּנַּעַר:

“דַּם אָדָם בְּאָדָם יִשָּׁפֵךְ?”

לָנֶצַח אֲבִיב עוֹלָמִים

יָרַד לִשְׁכּוֹן מִשָּׁמַיִם.

הַצּוּר שָׁם פָּעֳלוֹ תָמִים,

אַךְ זֹאת הִיא אֶרֶץ הַחַיִּים!

פִּתְאֹם נָשָׂאתִי עֵינַיִם

וּכְבוּדָּה רָאִיתִי הוֹלֶכֶת

וּבְרֹאשָׁם כְּבַת שָׁמַיִם

בְּנַפְשָׁהּ עֹז דּוֹרֶכֶת.

הַכְּבוּדָּה נִצְּבָה מִלֶּכֶת

הַחַרְסָה תָּפֹז קַרְנָיִם.

וּתְפִלָּה זַכָּה מִשְׁתַּפֶּכֶת

בְּנָשְׂאָם קֹדֶשׁ יָדָיִם.

וּבַת הַשָּׁמַיִם כּוֹרַעַת

– מַלְכָּה הִיא – אָזְנִי שָׁמָעָה,

וּתְפִלָּה מִלִּבָּהּ נוֹבַעַת,

לַשֶּׁמֶשׁ כַּפֶּיהָ נָשָׂאָה:

הַיּוֹשְׁבִי בַּשָּׁמַיִם

הַקְשִׁיבָה וַעֲנֵנִי.

מִיָּדְךָ לִי קַרְנַיִם

חָנֵּנִי נָא חָנֵּנִי!

שָׁמָּה מֶלֶךְ אָתָּה,

וּמִיָּדְךָ גַּם הִנֵּנִי

מַלְכָּה פֹּה מִלְמַטָּה,

חָנֵּנִי נָא חָנֵּנִי!

בְּאֹורְךָ וַאֲמִתְּךָ

טַהֵר אֶת עֲוֹנִי!

אָבִי, אֲנִי בִּתְּךָ!

חָנֵּנִי נָא חָנֵּנִי!

אֵלִי, כַּבִּיר, נָאוֹר!

צֶדֶק תְּדִינֵנִי.

חַדֵּשׁ בִּי לֵב טָהוֹר,

חָנֵּנִי נָא חָנֵּנִי!

נַהֲרֵי פַּלְגֵי זֹהַר

מֵאוֹרְךָ תַּשְׁפִּיעֵנִי

כְּעֶצֶם שַׁחֲקֵי טֹהַר

חָנֵּנִי נָא חָנֵּנִי!

מִמְּעוֹן קֹדֶשׁ הַשְׁקִיפָה,

תְּמוּנָתְךָ הַשְׂבִּיעֵנִי.

טַל אוֹרוֹת הַרְעִיפָה,

חָנֵּנִי נָא חָנֵּנִי!

הַיּוֹשְׁבִי בַּשָּׁמַיִם

הַקְשִׁיבָה וַעֲנֵנִי.

מִיָּדְךָ לִי קַרְנַיִם

חָנֵּנִי נָא חָנֵּנִי!

שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ

הֵמָּה יְנַחֲמוּנִי.

חַיַּי אוֹר פָּנֶיךָ!

חָנֵּנִי נָא חָנֵּנִי!

קַרְנֶיךָ כִּי יָפֹֹזּוּ

רָצוֹן יַשְׂבִּיעוּנִי.

נֵצַח בַּל יָגוֹזוּ

חָנֵּנִי נָא חָנֵּנִי!

עֵת מִבַּעַד הַצֹּהַר

קַוֶּיךָ יְעִירוּנִי,

שִׁפְכָה פַּלְגֵי זֹהַר

חָנֵּנִי נָא חָנֵּנִי!

שַׁחַר כִּי יַבְקִיעַ

יָדְךָ, אָב, תַּנְחֵנִי.

אַתָּה כִּי תוֹפִיעַ

חָנֵּנִי נָא חָנֵּנִי!

כִּי תֵרֵד הַיָּמָּה,

טַהֵר גַּם עֲוֹנִי,

תִּרְחָצֵנִי שָׁמָּה,

חָנֵּנִי נָא חָנֵּנִי!

כִּכְלוֹתָהּ לַחַשׁ לָצֶקֶת

אוֹר עַל פָּנֶיהָ הוֹפִיעַ.

מִכִּתְרָהּ הִתְנוֹסְסָה בָּרֶקֶת,

כְּשֶׁמֶשׁ לָהּ רָצוֹן הִשְׂבִּיעַ.

הַכְּבוּדָּה הֵרִימָה הַדֶּגֶל

עַל רֹאשָׁהּ כְּגֻלַּת כּוֹתֶרֶת:

"תֶחִי לָנֶצַח הַשֵּׁגָל!

לַעֲדֵי עַד תִּנּוֹן כַּחֶרֶס!"

שׁוֹמְרֵי רֹאשָׁהּ מִהֵרוּ

וּבְמִטָּה הַמַּלְכָּה נִשָּׂאָה.

מַקְהֵלוֹת לַמַּלְכָּה זִמֵּרוּ,

מִמָּרוֹם הַשֶּׁמֶשׁ שָׁמָעָה…

גַּם צִבְאוֹת שָׁמַיִם אֵין חֵקֶר

הִקְשִׁיבוּ לָרִנָּה מִגָּבוֹהַּ,

וַיָּרֹנּוּ גַם כּוֹכְבֵי בֹקֶר

וַיָרִיעוּ בְּנֵי אֱלוֹהַּ.

כִּנוֹר, הֵאָלֵם! אַל תַּמֵּר,

יְנַתֵּק מֵיתָרָיו הָעוּגָב.

מַה לְּצִפּוֹר מַשְׂכִּיל מְזַמֵּר

קִרְקוּר וּשְׁרִיקַת הֶחָגָב?!

וְעַל חֶלְקַת־אַרְגָּמָן לְבוּשָׁהּ

יְפַזְזוּן וִירַצְּדוּן קַרְנָיִם,

הַשֶּׁמֶשׁ כְּעֵין חַשְׁמַל אִשָׁהּ

סוֹבֶבֶת בִּמְחוֹלוֹת־מַחֲנָיִם.

הַשֶּׁמֶשׁ עַל אַחַת שֶׁבַע

מְפִיצָה זִיו נֹגַהּ – וַתֹּופַע

וַתְּכַרְכֵּר וַתְּפַזֵּז הַטֶּבַע,

כָּל הוֹדָהּ הִשְׁפִּיעָה אָז שֶׁפַע.

אָבָק מִשַּׁחַק מֹאזְנַיִם

דַּק חוֹל מֵהַר בִּי נָבָעָה.

הִזַּלְתִּי מִיָּם נֵטֶף מַיִם

מֵאֲשֶׁר שָׁם אָזְנִי שָׁמָעָה…

הֲתֵדַע נָא, הִכּוֹן וּשְׁמָעָה

אֵת אֲשֶׁר מֵאָז לֹא יָדָעְתָּ!

– כַּרְבֹּלֶת הַשֶּׂכְוִי הִתְנַשָּׂאָה –

– וְאַתָּה, בְּנִי, הֲשָׁמָעְתָּ?

הֲתֵדַע מַה שֵּׁם הָאָרֶץ

אֶת חֻקֶּיךָ, מַלְכִּי, לֹא תִטּוֹר?

וְעָלֶיךָ פּוֹרְצֵי פָרֶץ

– – –¹ בְּאֶרֶץ הַקִּיטוֹר.

– – –² בִּסְעָרָה

מָחָא כְּנָפָיו בְּגָאוֹן.

הַשֶּׂכְוִי לֹא הֶחְטִיא מַטָּרָה

וּבֵין מֶלֶךְ וְשָׂרִים קָם שָׁאוֹן…

הַשֶּׂכְוִי עוֹד פַּעַם פִּיו פָּצָה

וַיֹּאמֶר לַמֶּלֶךְ וְשָׂרִים:

"שִׁמְעוּ לַאֲשֶׁר אִיעָצָה,

צֶדֶק יָעַצְתִּי וּמֵישָׁרִים.

הַמֶּלֶךְ לַסּוֹפֵר יְצַוֶּה

וּבְהַשְׂכֵּל יַעֲרֹך אִגֶּרֶת,

בָּהּ דַּעַת לַמַּלְכָּה יְחַוֶּה

וְתֵדַע לְמִי הָעֲטֶרֶת…

בָּהּ דַּעַת לַמַּלְכָּה יְחַוֶּה,

תֵּדַע מֶמְשַׁלְתּוֹ מָה עַזָּה,

וְרַגְלֶיהָ כָּאַיֶּלֶת תְּשַׁוֶּה

לְמוּלְךָ מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה.

אָצוּר בִּכְנָפַי הַתְּעוּדָה

אֶחְתּוֹם בְּגַפַּי הָאִגֶּרֶת,

עַל עֲקֵבַי קִיטוֹרָה אָגוּדָה

וְשָׁמָּה אֶתְּנֶנָּה לַגְּבֶרֶת.

וְהָיָה אִם לֹא תַטֶּה אֹזֶן

לְקוֹל הָאִגֶּרֶת וְלַפְּקֻדָּה

שִׁמְעוּ כָּל שַׂר גַּם רוֹזֵן!

אֶת אֲשֶׁר לָהּ אַעַשׂ אַגִּידָה.

אָז אַכֶּה כָּנָף עַל כָּנָף

אֶמְחָא – וְסִפִּים יִרְעָשׁוּ!

וּתְשֹׁרַשׁ מִשֹׁרֶשׁ עַד עָנָף

וּמִגֶּזַע שָׂרֶיהָ יְשֹׁרָשׁוּ!

אֶתֵּן אֶת קוֹלִי בְּכֹחַ

לְקוֹלִי יָחִילוּ הָאִיִּים,

אַחֲרֵימוֹ גַם יֶאֱתֶה הָאוֹחַ,

יָגִיחוּ מֵרִבְצָם הָאִיִּים.

וּגְדוּדִים גְּדוּדִים יָבוֹאוּ

תְּחַנְּקֵם חֲמַת טוֹרְפֵי טֶרֶף

(הִשְׁתַּעַשְׁעוּ שָׂרִים, וָשֹׁעוּ!)

יַשְׁחִיתוּ וְאֵין אוֹמֵר: “הֶרֶף!!”

אָז אוֹתָם מַעֲדַנּוֹת אוֹלִיכָה,

מַעֲדַנּוֹת אֶת פּוֹעֲלֵי־אָוֶן!

אַכְנִיעֵם בְּחֵמָה שְׁפוּכָה,

מִזְּרוֹעִי עֹז יִדְּמוּ כָּאָבֶן.

הַמַּלְכָּה לֹא אֶחְמוֹל, אֲרַחֵם,

תֵּדַע עֶבְרָתִי קָשָׁתָה.

אוֹ אָז תִּתְעַצֵּב, תִּנָּחֵם

עַל אֲשֶׁר לֹא אֹזֶן הִטָּתָה.

אַחֲרֵי דוּמִיָּה מְמֻשָּׁכָה

הַשָּׂרִים הֶעֱמִיקוּ חֵקֶר;

וְכַעֲצָתוֹ אִגֶּרֶת עֹרָכָה

וַיַּשְׁכֵּם הַשֶּׂכְוִי בַּבֹּקֶר…

ב

וַיַּשְׁכֵּם הַשֶּׂכְוִי בַּבֹּקֶר

אִגֶּרֶת צְרוּרָה בִּכְנָפֵהוּ,

וּבְלִוְיַת צִפֳּרִים אֵין חֵקֶר

הֵרִים לַדֶּרֶךְ פַּעֲמֵהוּ.

וּכְגִבּוֹר שָׂשׂ לָרוּץ אֹרַח

מַלְאֲכוּת הַמֶּלֶךְ הִרְהִיבַתְהוּ.

וְעָיֵף יָגֵעַ מִטֹּרַח,

קִיטוֹר עוֹד פַּעַם חָזַתְהוּ.

הַשַּׁחַר פָּרוּשׂ עַל הֶהָרִים,

הַשֶּׁמֶשׁ עוֹד טֶרֶם הִבְקִיעַ,

רֹן כּוֹכְבֵי בֹקֶר הַשָׁרִים

לְאָזְנֵי הַשֶּׂכְוִי הִגִּיעַ

רוּחוֹת שַׁאֲנַנּוֹת וְדַקּוֹת

אֶת עֲלֵי הָעֵצִים יָלֹקּוּ,

הַנְּשָׁמוֹת טְהוֹרוֹת וְזַכּוֹת

בֵּין עָלִים סוֹד יַחַד הִמְתִּיקוּ.

שָׁמָּה אֶת לְחָיֵי הַדְּשָׁאִים

יְשַׁעֲשַׁע וִילַקֵּק הָרוּחַ,

וְשָׁמָּה מִבֵּינֹות לָעֳפָאִים

נְשָׁמוֹת מַמְתִּיקוֹת סוֹד שִׂיחַ.

שָׁם עֵשֶׂב לְעֵשֶׂב חָבָקוּ,

יִתְלַחֲשׁוּ בַּל הֶגֶה בַּל אֹמֶר,

יְצַלְצֵל קוֹל מַשָּׁק נָשָׁקוּ

נִשְׂגָּב מֵאֹזֶן הַחֹמֶר

פֹּה שִׂיחַ הָרוּחַ יָנִיעַ

כִּלְיֶלֶד בְּעֶרֶשׂ הָאָמָה

וְאִמּוֹ – הַבְּרִיאָה – תָּרִיעַ,

תָּשִׁיר שִׁיר־שֵׁנָה בִּדְמָמָה.

פֹּה יָנוּם הַפֶּרַח בְּהוֹדוֹ,

בִּפְנִינֵי־טַל כִּתְרוֹ מְיַפֶּה,

וְהקב"ה בְּעַצְמוֹ בִּכְבוֹדוֹ

מַכְרִיז עַל כָּל טִפָּה וְטִפָּה.

שָׁם אָסַף עָלָיו הַגָּבִיעַ

הַמָּסוּךְ עָסִיס, טַל שָׁמַיִם,

שָׁם… שָׁמָּה עַל יַד הַמַּבּוּעַ

יָקֵר מִמְּקוֹר מַיִם־חַיִּים.

פֹּה וָשָׁם בְּעֵמֶק הַגֶּבַע

יְשֵׁנָה וְנָמָה הַבְּרִיאָה.

וְתִישַׁן, וְתָנוּם הַטֶּבַע

סְבִיבָה שׂוֹרֶרֶת דּוּמִיָּה…

הַסּוּ כָּל צִפּוֹר, כָּל כָּנָף!

בִּדְמָמָה בְּקִנְּכֶם קַנֵּנוּ,

אוֹ בַּחֲרוּ בַּיַּעַר בַּד עָנָף –

אַךְ הַסּוּ! כִּי יְשֵׁנָה אִמֵּנוּ.

– "הוֹי נַעֲוַת הַמַּרְדּוּת, אַתְּ זְמִירָה!

בַּת תָּבוּז לְיִקְהַת אֵם הוֹרָתָהּ".

– "שִׁיר־שֵׁנָה לְאִמִּי אָשִׁירָה.

לְקוֹלִי תֶּעֱרַב שְׁנָתָהּ".

וּצְלִילִים הִשְׁתַּפְּכוּ מִסָּבִיב,

כּוֹכָבִים פְּנִינִים מַרְעִיפִים,

תַּךְ גַּלִּים בְּרוּחַ הָאָבִיב,

תַּךְ גַּלִּים בְּיַם־נֹפֶת־צוּפִים.

הֲמוֹן הַצִּפָּרִים נוֹעָדוּ

שֶׁבֶת בַּשָּׁרוֹן שָׁם אִוּוּ,

יְצוּעָם בְּשִׂיחִים רָפָדוּ

וּלְמוֹצָאֵי בֹּקֶר שָׁם קִוּוּ.

שָׁמָּה בַּשַּׁחַק מִקֶּדֶם

הוּצְאוּ עַרְפְּלֵי טֹהַר,

שָׁפְכוּ חַכְלִילוּת וָאֹדֶם

בְּפַלְגֵי זִיו נֹגַהּ וָזֹהַר.

הֵם צִירִים שְׁלָחַתְמוֹ הַשָּׁמֶשׁ

לָסֹל וּלְפַלֵס נְתִיבָה,

לַהֲדוֹף וְלַהֲדוֹךְ הָאָמֶשׁ,

לַעֲזֹב מְקוֹמוֹ לַנְּדִיבָה.

הֵם צִירִים שְׁלָחַתְמוֹ הַשָׁמֶשׁ,

בַּשֵּׂר צִדְקָתָהּ יֹפִיעוּ

הִתְעוֹרְרוּ כָּל חַיָּה וָרָמֶשׂ!

זַמְּרוּ לַמַּלְכָּה, הָרִיעוּ.³

כתב יד מתקופת וולוז’ין-ז’יטומיר. פורסם ב“עין הקורא”, ברלין, חוברת ב‘/ג’, עמ' 95–91, ניסן/אלול תרפ"ג, בחתימת “נחבי בן ופסי”

מַשְׁמִים כַּמָּוֶת בַּלַּיְלָה יָשַׁבְתִּי

לְבַדִּי בְּחַדְרִי לְאוֹר פְּתִילָה כֵהָה,

חָשַׁבְתִּי הָגִיתִי, הָגִיתִי חָשַׁבְתִּי,

עַד רָפָה בִּי מֹחִי וְנַפְשִׁי יָגֵעָה.

וָאָנוּם בְּהָקִיץ וּבְהָקִיץ חָלַמְתִּי

חֲלוֹמוֹת בְּטֵלִים, הִרְהוּרֵי מַחֲשָׁבוֹת,

וּלְנֶגְדִּי בֶּחָזוֹן שִׁוִּיתִי, דּוֹמַמְתִּי

רֶפֶשׁ, גַּל אַשְׁפָּה וּבְלוֹי סְחָבוֹת.

מִבְּלוֹי הַסְּחָבוֹת מְקַבְּלִים תָּפְרוּ,

תַּרְמִילִים עֲמֻקִּים, שׁוּלֵיהֶם נָשָׁקְתִּי,

וָאֶלְעַג לַחֲלוֹמוֹת שֶׁשָּׁוְא יְדַבֵּרוּ

וָאֶצְחַק בְּלִבִּי, מִכְּאֵב לֵב צָחָקְתִּי.

עוֹד רֹאשִׁי בֵּין כְּתֵפַי כַּשִּׁכּוֹר יָנוּעַ

וּלְבָבִי עִם נַפְשִׁי יְבֵשִׁים כַּחֶרֶשׂ

וְשֵׁנִית חָלַמְתִּי דַּל מֻכֶּה נָגוּעַ,

אוּד מֻצָּל מִלַּהַב, קִיר בַּיִת מֵהֶרֶס,

קוֹרֵעַ תַּרְמִילוֹ וּפִתּוֹ הַחֲרֵבָה

בְּבוּז יַשְׁלִיכֶנָּה כִּי מָאַס בַּלָּחֶם

לוֹ אָצְלוּ בְּחֶסֶד כֹּה יֵלֵךְ הַשֵּׂ[י]בָה

רַק מַקְלוֹ לְבַדּוֹ אֵין תַּרְמִיל עַל שָׁכֶם.

וַיָּשֶׂם אֶת רַגְלָיו אֶל אֶרֶץ שׁוֹמֵמָה,

נָשַׁקְתִּי פְּעָמָיו, דִּמְעוֹתָיו רָוִיתִי,

וָאַאֲמֵן בַּחֲלוֹמִי בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה

וָאֶבְכֶּה רַב בֶּכֶה, מִטּוּב לֵב בָּכִיתִי.

כתב יד מן העיזבון

עֲלֵי עֶרֶשׂ רַעֲנָנָה

אַחֲלִיף כֹּחַ וְאֶתְעוֹדֵד,

יָרֵא לֹא אִירָא פֶּן מִתַּחְתַּי

אֶת מִשְׁכָּבִי יִקַּח שׁוֹדֵד.

בָּרִיא שָׁלֵם אֶשָּׂא רֹאשִׁי,

אָשׁוּב אֶזְכֹּר שְׁנוֹת נְעוּרִים;

אֶחְלֹם – טוֹב לִי כִּי אֲעֻנֶּה

שָׁמָּה חֲבִיבִים לִי יִסּוּרִים.

אָמוּת אֶשְׁכַּב עִם אֲבוֹתַי,

יִמְתְּקוּ לִי אָז רִגְבֵי קִבְרִי;

אֶבְטַח כִּי גַם נִינִי נֶכְדִּי

יִחְיֶה אָדָם, יָמוּת עִבְרִי.

כַּמָּה נָאִים הָאִילָנוֹת

עָלֶה יָרוֹק, פִּרְחֵי אָבִיב.

– – – –

אַל לְיֶלֶד לוֹמֵד תּוֹרָה

שַׁעֲשׁוּעִים, שְׂחוֹק, אִוֶּלֶת,

יַחְגוֹר אוֹנִים יֶחֱשׂוֹף זְרֹעַ

תִּקְפֹּץ תָּחוּל – תִּמְרֹט לֶחִי תַּחְצוֹב, תַּךְ

שׁוּב הַבַּיְתָה אַל תִּכָּנַע

דַּל מִתְעַשֵּׁר יֵיטִיב פָּנִים

וּבַבַּיִת כָּפָן רָעָב.

כתב יד מן העיזבון (בכתב היד יש עוד 21 שורות שטרם פוענחו)

חוּשׁוּ, רוֹפְאִים, חוֹלֶה אָנוֹשׁ

שׁוֹכֵב פֹּה עַל מִטָּתֵהוּ.

אֵשׁ קַדַּחַת אָחֲזָה מוֹסְדֵי

גֵווֹ סָבִיב וַתְּלַהֲטֵהוּ.

בְּשָׂרוֹ כָחַשׁ, כָּלָה שְׁאֵרוֹ,

יָבֵשׁ מֹחוֹ, עַצְמוֹ חָרָה.

אִמְרוּ, רוֹפְאִים, אִם יֵשׁ תִּקְוָה

לַצּוֹלֵעָה לַנִּשׁבָּרָה…

לָמָּה תֶחֱשׁוּ, הַאָזְלַת יֶדְכֶם

לְהַעֲלוֹת לוֹ אֲרֻכָה?

נַחְלָה נַחְלָה מַכָּתְךָ,

עַם מְעֻנֶּה, דַּךְ, מְדֻכָּא.

אֵין לֹא אֶגְרוֹף יָד וָאֶבֶן

אֶל הַמִּטָּה הִפִּילוּנוּ.

גָּלוּת, עַבְדוּת, לֶחֶם עֹנִי

הֵנָּה הֵן הֶחֱלִי דִכְּאוּנוּ

אוֹי אֵיךְ אֶמְאַס, אֵיךְ אֲתַעֵב

פֹּה מִשְׁכָּבִי עַל מִטָּתִי.

הֵן הַכְּסָתוֹת רַכּו חַמּוּ

אַךְ תַּרְבֶּינָה אֶת זֵעָתִי

אֵלִי, אָבִי, תֵּן מַה תִּתֵּן

כֹּחַ מִצְעָר לִי חֵלֵכָה,

אָקוּם אֵרֵד מִן הַמִּטָּה

עַל מִשְׁעַנְתִּי אֶתְהַלֵּכָה.

אֵלֵךְ לָתוּר לִי מָנוֹחַ

אֱלֵי אֶרֶץ לִי נִשְׁקָפָה.

אֲרַפֵּד מַצָּעִי עֲלֵי דֶשֶׁא

אוֹר, אוֹר שָׁם אֶשְׁאָפָה.

כתב יד מן העיזבון

– אֲבַדּוֹן וְתֹפֶת!

מֶה חָשַׁךְ הַלַּיְלָה!

אֲפֵלַת צַלְמָוֶת

כָּל מַרְאֵה עֵינַיִם

תְּכַסֶּה בַחֹשֶךְ;

כָּל אֹרַח אָבַדְתִּי

וְלִנְטוֹת אֵין דֶּרֶךְ

יָמִין וּשְׂמֹאל.

וּבְצַלְמוֹן הַשֶּׁלֶג

עוֹד יַשְׁלֵג צַלְמָוֶת

וְיָמֵשׁ הַחֹשֶךְ…

אֳרָחוֹת חָדֵלוּ,

וּבַעֲרֵמוֹת הַשֶּׁלֶג

תִּכְשַׁלְנָה בִּרְכַּיִם.

הֲקַמְתֶּם לְצַחֵק בִּי

יַלְדֵי הַשְּׁאֹל?..

וּמְסִלּוֹת נָשַׁמּוּ,

גַּם פַּעֲמֵי הַכֶּלֶב

בַּחוּץ לֹא נִכָּרוּ,

רַק שֹׁאָה וָאָמֶשׁ,

כְּמוֹ שָׁבָה הָאָרֶץ

לְתֹהוּ וָבֹהוּ.

אֶצְעַק אֵין שׁוֹמֵעַ

אֵין קֶשֶׁב וָקוֹל…

וְסַעַר כַּקֶּטֶב

יִסְעַר לַהֲפִיצֵנִי.

וּפִתֵּי הַשֶּׁלֶג

כַּחֲרָבוֹת תִּדְקֹרְנָה,

פִּיּוֹת לָהֶן אֶלֶף

הַמְּשׁוּחוֹת בְּרַעַל.

חֵץ שָׁחוּט מִקֶּשֶׁת

כָּל עֶצֶם יַחֲלֹף…

מִמְּזָרִים הַקָּרָה

כָּל בַּדַּי הִקְפִּיאָה

וּבְעֹרְקַי עָמְדוּ

הַדָּמִים מִלֶּכֶת;

תַּחְתֵּימוֹ כַּזֶּפֶת

קַדַּחַת קִרְבָּמוֹ.

הַנְּשִׁימָה כְבֵדָה,

אֵין רוּחַ לִשְׁאֹף…

שָׁוְא קֶשֶׁת וּתְלִי

בְּמָתְנַי חָגַרְתִּי,

לֹא אֶחֱרֹךְ עוֹד צַיִד…

בְּעֶבְרַת הַלַּיִל…

זַרְזִירִי אַיֶּךָּ?

כָּל צִפּוֹר נֶאֱסָפָה,

אַרְנֶבֶת הָחְבָּאָה,

אֵין חַיָּה אֵין עוֹף…

הוֹי, יַלְדֵי הַשַּׁחַת,

מַדּוּעַ הַתֹּפֶת

עֲזַבְתֶּם כְּרֶגַע

לָלֶכֶת בָּאֹפֶל

לְנַעֵר הָאָרֶץ

כִּכְבָרָה לָנוּעַ?

אֵימִים יִתְהוֹלָלוּ

צַלְמֵי בַּלָּהוֹת.

הוֹי בִּרְכַּי כָּשָׁלוּ,

קַרְסֻלַּי מָעָדוּ,

זַרְזִירִי אַיֶּךָּ?..

גַּם אַתָּה כָּמוֹנִי

עָיַפְתָּ, יָגַעְתָּ

וַתֵּלֶא רוּץ אֹרַח…

הֲנִתַּם לִגְוֹעַ?..

אִם אֵין תּוֹצָאוֹת?

אַךְ הִנֵּה שָׁם אֵרֶא

כִּנְקֻדָּה בֹּעֶרֶת…

זַרְזִירִי אַיֶּךָּ?..

הוֹי זַרְזִיר מָתְנַיִם!

אֱזֹר נָא כְּגֶבֶר

מָתְנֶיךָ אַךְ פַּעַם

נָרוּצָה לָגֶשֶׁת

וְנַחַז מָה אוֹת…

ב.

– לְבָדָד, בָּאֹהֶל

בָּחַרְתִּי לָשֶׁבֶת,

בַּשָּׂדֶה הִנֵּנִי,

כָּל רֵעַ לִי אָיִן.

לֹא אֵדַע בֵּית חָבֵר.

כֹּה אַרְבַּע וְעֶשֶׂר

שְׁנוֹת עָמָל מָנִיתִי;

עַד אָן, עַד מָתַי?..

עוֹד אֶזְכֹּר הַלַּיְלָה

בּוֹ קִנִּי עָזַבְתִּי,

אֶת חֲדַר הוֹרָתִי,

הוֹרָתִי אָהַבְתִּי.

"בֶּן יוֹנָה אֶפְרֹחַ

מַהֲרָה לִבְרֹחַ

מִפַּרְסוֹת הַפֶּרֶס

בְּעוֹד אָבִיו חַי…

וּזְכֹר נָא אִמְּךָ

שֶׁשָּׁכְלָה שָׁכֹלָה".

כֹּה דָלְפָה מִבֶּכִי

אָז נֶפֶשׁ הוֹרָתִי

וּבְדִמְעָה עַל לֶחִי

בִּרְכָתָהּ שְׁלָחַתְנִי

וָאָקוּם לִבְרוֹחַ

לִדְרֹשׁ אֲדֹנָי.

בִּגְוִיָּה נִדְכָּאָה,

בְּנֶפֶשׁ דֹּאֶבֶת

וּבְדִמְעוֹת עֵינַיִם

אָב זָקֵן גֹּוֵעַ

מִתְהַפֵּךְ בָּעֶרֶשׂ,

ֶאת חֵיק אֵם אֹהֶבֶת

עָזַבְתִּי לָנֶצַח

כַּעֲזֹב נֶפֶשׁ גֵּו…

מֵחֲמַס אָח פֹּשֵעַ

עַל צַוָּאר נִרְדָּפְתִּי.

רַק מַקֵּל וּבְרָכָה

עִמָּדִי בַדֶּרֶךְ

לַחֶבְרָה אָרָחוּ

עַד בֹּאִי יָגֵעַ

בְּבֹא שֶׁמֶשׁ אֶל בַּיִת

שֶׁשָּׁמַם חָרֵב

אִם דַּעַת יָכֹלְתִּי

כִּי זְרֹעַ מִמַּעַל

בַּלָּט מִשְׂתָּרֶרֶת

הֲלֹם הֱבִיאַתְנִי?..

אַךְ זֹאת עוֹד אֶזְכֹּרָה.

כִּי חֹם וְאוֹר נֹגַהּ

אָז נַפְשִׁי מָלָאָה

וְלָהַב הַלֵּב…

וַתֵּחַם וַתִּגַּהּ

הַנֶּפֶשׁ בַּקֶּרֶב

וָאֶבְכֶּה רַב בֶּכֶה

וּמַה בַּל יָדַעְתִּי…

אַךְ זֹאת עוֹד אֶזְכֹּרָה:

סֻלָּם מֻצָּב אַרְצָה

וְרֹאשׁוֹ בַּשַּׁחַק

בִּשְׁנָתִי בַּלַּיִל

חָלַמְתִּי חֲלוֹם

וַיֵּט מִשָּׁמַיִם

אֲדֹנָי וַיֵּרֶד,

בֵּין רִבְבוֹת קֹדֶשׁ

עַל רֹאשִׁי הוֹפִיעַ…

אִם דַעַת יָכֹלְתִּי

כִּי שַׁעַר פָּתוּחַ

עַל רֹאשִׁי מִמַּעַל

בַּשַּׁחַק לָרוֹם?..

"מִטַּל הַשָּׁמַיִם,

מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ"

כֹּה אָב בֵּרַכְתַּנִי –

וְאֵי בִּרְכָתֶךָ?..

– אַךְ מִי זֶה בַּדֶּלֶת

כֹּה יִדְפֹּק בִּזְרוֹעַ?

בְּחֶשְׁכַת הַלַּיִל

מִי בָּא עַד הֲלֹם?

ג.

…הוֹי פְּתַח דְּלָתֶיךָ,

זַרְזִירִי אַיֶּךָּ? –

לְתוֹעֶה בַּלַּיִל,

לֵיל עֶבְרָה וָזַעַם,

הַנִּצְמָת מִקָּרָה,

הַנִּקְפָּא מִקֶּרַח,

בַּעַל בֵּית ַהמַּרְזֵחַ,

יִשְׂרָאֵל יַעֲקֹב!

הוֹי פִּתְחָה הַדֶּלֶת

אִם לֵב לְךָ בַּקֶּרֶב

אִם שָׂעִיר מִשַּׁחַת

וְשֵׁד שֵׁדִים אֵינֶךָ…

כָּל עוֹד בִּי הַנֶּפֶשׁ

עוֹד רֶגַע וָמַתִּי…

כָּל גֵּוִי בַּשֶּׁלֶג

מְסֻרְבָּל כַּדֹּב…

אַךְ הִנֵּה נִפְתָּחָה

– זַרְזִירִי הַבַּיְתָה!

אוֹי אֻמְלָל עָלֶיךָ

לִבָּתִי דֹּאֶבֶת

רָעַבְתָּ, נִקְפֵּאתָ…

אַךְ פֹּה לְךָ יָנוּחַ –

יִשְׂרָאֵל, תְּנָה יַיִן

אַךְ אַל נָא תַעֲקֹב?

מַה נָּעִים הַיַּיִן,

כָּל דָּמִי בַּקֶּרֶב

כַּמְּצוּלָה הִרְתִּיחַ

וְּבְחֻמּוֹ זֹרָבְתִּי.

אַךְ פֹּה חֹם וָנֹגַהּ!

מֵרֵאשִׁית יָדַעְתִּי

בַּשָּׂדֶה אִם בַּיִת

עוֹמֵד לְבָדָד

בֵּית מַשְׁקֶה מַרְזֵחַ

לְיַעֲקֹב הִנֵּהוּ

כִּי אָמַר: פֶּן יֵתַע

בַּלַּיִל אָחִיהוּ

וְיֹאבַד כָּל דֶרֶךְ

וּבָא שָׁתֹה יַיִן

אֶל בֵּית הַמַּרְזֵחַ

וּבָא גָד בַּיָּד…

וּבְמִרְמָה וָנֵכֶל

כֹּה הַכֹּל לָקַחְתָּ:

בִּרְכָתִי, בְּכוֹרָתִי,

עִם חֶלְקִי בַּחַיִּים,

בָּאָרֶץ מִתַּחַת,

נַחֲלָתִי מִבֶּטֶן;

בְּכָל מִרְמָתְךָ

בַּכֹּל הִנְךָ רָד.

לְךָ חֹם, לְךָ נֹגַהּ,

לְךָ בַּיִת וָיָיִן,

לִי אַבְנֵי הַשָּׂדֶה,

לִי עָמָל, לִי אָיִן.

הוֹי עֶבְרָה וָזַעַם

כָּאֵשׁ בִּי יִצְלָחוּ,

אָח עוֹקֵב מִבֶּטֶן

לְהַשְׁמִיד בָּאָף

לְרוֹצֵץ רֹאשׁ פֶּתֶן

בְּאֶגְרוֹף כָּרַעַם…

שִׁמְעָה, רֹאשׁ פֶּתֶן!

לְךָ מִרְמָה וָנֵכֶל

לִי גְבוּרָה עִם זְרֹעַ

לְרֹאשְׁךָ צָפַנְתִּי

לֹא עַתָּה תִמָּלֵט

כִּי בָאתָ בַּכָּף.

ד.

– …קַח יַלְקוּט עַל שֶׁכֶם,

לֵךְ נוֹדֵד לְלֶחֶם,

אִם בָּצְקָה רַגְלֶךָ,

עוֹד שָׁלֵם מַטֶּךָ…

אַךְ אָנָה אֵלֵכָה?..

הוֹי אֵלִי בַּקֹּדֶשׁ!

הַעוֹלָם אִם נֵצַח

רַק אֶהְיֶה מָרְדָּף?..

כתב יד מן העיזבון. חלק ממנו נדפס בשינויים ע“י ביאליק ב”קובץ לפורים" תרצ“ג. נוסח שני נדפס ב”הדאר" תש“ז, גליונות כ”ד-כ"ו

אחרי קרוא דברי ימי ישראל

פֹּה אָכֹף קָדְקֳדִי

עַל קִבְרֵךְ, אֻמָּתִי,

פֹּה אָשִׁיב אֶת יָדִי,

פֹּה תִּזַּל דִּמְעָתִי.

מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה

אֶל קִבְרֵךְ אָשׁוּבָה,

מַצַּבְתֵּךְ אֶדְפֹּקָה

בִּתְפִלָּה וּבִתְשׁוּבָה…

"עַל יַד הַמַּצֵּבָה

עֲמֹד פֹּה אִישׁ הֵלֶךְ,

פֹּה שָׁבְתָה מַדְהֵבָה,

פֹּה מֵתָה בַּת מֶלֶךְ.

בַּת מֶלַךְ חָיָתָה,

בַּת מֶלֶךְ אָבָדָה,

הַזְכִּירָה נִשְׁמָתָהּ

בִּקְדֻשָּׁה, בִּרְעָדָה…

פֹּה טְמוּנָה נִקְבֶרֶת

הָאֻמָּה הַגְּדוֹלָה,

לִמְלָכִים גְּבֶרֶת,

עֲנָקִים יָכֹלָה,

הָאֻמָּה הַצְּנוּעָה.

הַחֲשׁוּבָה, הַיָּפָה,

בְּתֵבֵל יְדוּעָה,

מִתֵּבֵל נִרְדָּפָה.

כַּנֶּשֶׁר לָהּ אֵבֶר,

כַּלְּבִיאָה לָהּ גְבוּרָה,

פֹּה חָצְבָה לָהּ קֶבֶר,

פֹּה נַפְשָׁהּ צְרוּרָה.

פֹּה מַצֶּבֶת זִכָּרוֹן

לִתְקוּפוֹת אֲרֻכּות.

פֹּה נִגְנַז הָאָרוֹן,

נִשְׁבְּרוּ הַלּוּחוֹת.

וְכוֹנֵן הָהּ, הֵלֶךְ,

לְיָמִים מִקֶּדֶם,

וְדַע כִּי בַּת מֶלֶךְ

הִיא בַּת מַלְכֵי קֶדֶם,

וְנַדֵב אַנְחָתָה

עִם דִּמְעָה עַל לֶחִי

לְזִכְרוֹן נִשְׁמָתָהּ

בְּרֶגֶשׁ בְּבֶכִי…

הֵבַנְתָּ מַשְׂאֵתָהּ,

הוֹקִירָהּ, כַּבְּדֶנָה!..

לֹא מֵתָה! לֹא מֵתָה!

הִיא חַיָּה עוֹדֶנָּה.

רַק נָמָה, נִרְדֶּמֶת,

בַּקֶּבֶר יְשֵׁנָה,

יְשֵׁנָה, חוֹלֶמֶת

הָאֻמָּה הַזְקֵנָה.

עוֹד יָמִים יַגִּיעוּ

וְתָקִיץ לִתְחִיָּה,

רֹב יָמִים יוֹדִיעוּ

כִּי חַיָּה וְחָיָה".

כֹּה כְּתָב הַמַּצֶּבֶת

בִּבְכִיָּה קָרָאתִי

וּבְנֶפֶשׁ דּוֹאֶבֶת

אֶתְוַדֶּה “חָטָאתִי!”

וּפֹה אֶעֱמוֹד עַתָּה

כִּכְלִי מָלֵא כְלִמָּה,

הוֹי נֹחַם וַחֲרָטָה

כָּעָשׁ יֹאכְלוּ פְּנִימָה!..

מֵאֵשׁ בִּי בּוֹעֶרֶת,

בְּעַיִן אֵין חָרָבָה.

מֵעַיִן נִגֶּרֶת

לֹא תִשְׁקַע לֶהָבָה…

עַד לִבִּי אֶצָּקָה

בִּדְמָעוֹת, בִּתְפִלָּה

וְקִבְרֵךְ אֶדְפֹּקָה

בִּתְחִנָּה “מְחִילָה!”

בִּכְפִיפַת קוֹמָתִי

וּבְנֶפֶשׁ נִכְנַעַת

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאתִי

בְּזָדוֹן בְּלִי דַעַת.

עַל מִכְרִי לְזָרִים

אֶת נַפְשִׁי אֶת חֵילִי

וּבְבוֹרוֹת נִשְׁבָּרִים

חָצַבְתִּי מִכְשׁוֹלִי.

וּבְלֹא מְחִיר מָכַרְתִּי

כָּל קֹדֶשׁ קָדָשִׁים,

אֶת נִזְרִי תִפְאַרְתִּי

בֶּחָצִיר, בַּעֲדָשִׁים…

וְזִכְרְךָ מֵעוֹדִי

מִלִּבִּי מָחָקְתִּי,

בְּפָנַי, בִּכְבוֹדִי

יָרַקְתִּי, יָרַקְתִּי.

הָיִית לִי דְוֵי לַחְמִי

עֲטָרָה שֶׁל קוֹצִים,

כְּגַבְנֹן עַל שִׁכְמִי,

כְּקֻפָּה שֶׁל שְׁרָצִים.

וָאֶרְמוֹס בְּרַגְלִי

עֲטֶרֶת גְּאוֹנִי,

מִיָּדִי אֶת דִּגְלִי

הִשְׁלַכְתִּי בִּרְצוֹנִי.

בִּרְצוֹנִי הִפַּלְתִּי

מֵרֹאשִׁי הַכֶּתֶר

וּכְבוֹדֵךְ נִבַּלְתִּי

בַּגָּלוּי בַּסָּתֶר.

כִּי מַה גְּאוֹן מִשְׁפָּחוֹת?

וּמַה נַּחֲלַת אָבוֹת

זִכְרוֹנוֹת נִשְׁכָּחוֹת

עִם תִּקְוֹת נִכְזָבוֹת…

וָאַכְרִית כָּל זֵכֶר

מִפְּרָטִים, ִמכְּלָלִים

וּלְמִזְבַּח אֵל נֵכָר

פִּטַּמְתִּי עֲגָלִים,

וְעֵירֹם וְעוֹרָה

כְּלִי רִיק הָעֳמַדְתִּי,

זְכוּת אָבוֹת, זְכוּת תּוֹרָה

אָבַדְתִּי אָבַדְתִּי.

הַמִּדּוֹת הַיָּפוֹת

שֶׁעִטְּרוּךְ עֲטָרָה

בָּעִתּוֹת הַחוֹלְפוֹת,

לְעִתּוֹת בַּצָּרָה,

טָהֳרַת מִשְׁפָּחָה

בִּצְנִיעוּת, בִּקְדֻשָּׁה,

שׁוֹמֶרֶת הַבְטָחָה,

לֵב יָצוּק נְחוּשָּׁה,

כֹּל לִסְבּוֹל בִּדְמָמָה,

כָּל עָוֶל, כָּל בּוּשָׁה,

עַד תֵּצֵא הַנְּשָׁמָה.

שֶׁצַּוָּאר פּוֹשֶׁטֶת

אֶל כָּל מַאֲכֶלֶת,

אֶל כָּל יָד שׁוֹחֶטֶת,

אֵל כָּל שֵׁן אוֹכֶלֶת,

שֶׁלְּמִזְבַּח כָּל רֶצַח

הִיא עוֹלָה נֶעֱקֶדֶת,

וּבְדַעְתָּהּ הִיא נֶצַח

לְעוֹלָם עוֹמֶדֶת!

לֵב בַּרְזֶל שְׂאֵת עֹנִי,

לֵב בָּשָׂר לַחֲנִינָה,

לְחֻמְלָה כָּל עָנִי

בִּסְעֻדָּה בְּלִינָה…

כָּל אֵלֶּה הַפְּנִינִים

לִי אֶפֶס נֶחְשָׁבוּ,

הֵם חֻקִּים, הֵם דִּינִים

גַּם פְּרוּטָה לֹא שָׁווּ!

כֵּן כָּל מִדָּה טוֹבָה

זָרִיתִי, זָרַקְתִּי,

עִם הָרְשׁוּת גַּם הַחוֹבָה

מִשִּׁכְמִי פָּרַקְתִּי…

כִּי שְׁתֵּיהֶן כְּאַחַת,

הָאֵם עִם תּוֹרָתָהּ,

עַל לִבִּי מֻנַּחַת

כְּאֶבֶן מַעֲמָסָה.

כֹּה יָמִים עַל שָׁנִים

נִתְעֵיתִי תָּעִיתִי,

עַד פָּנִים אֶל פָּנִים

מַרְאַיִךְ חָזִיתִי,

עַד בָּאתִי אֶל קִבְרֵךְ,

עַד שַׁבְתִּי אֶל קִנִּי,

וּבְשִׂיאֵךְ וּבְשִׁבְרֵךְ

אַתְּ, אֵם, לִבַּבְתִּנִי

וְאַחֲרַיִךְ לִבָּתִי

נִמְשְׁכָה כַּמַּיִם,

מַה גָּבְהָה אֻמָּתִי

תּוֹמֶכֶת שָׁמַיִם.

רְאֵה בַּחֲצַר מָוֶת

לְזִכְרוֹן עֲנָקִים

מַצֶּבֶת מַצֶּבֶת

הַתּוֹמְכוֹת שְׁחָקִים:

פֹּה מֹשֶה וְאַהֲרֹן,

שָׁם שְׁמוּאֵל וּדְבוֹרָה,

פֹּה לוּחוֹת בָּאָרוֹן,

פֹּה אָרוֹן עִם תּוֹרָה,

שָׁם תּוֹרָה וּתְעוּדָה,

פֹּה כֹּהֵן, שָׁם נָבִיא,

מַכַּבִּי יְהוּדָה,

פֹּה נֶשֶׁר, שָׁם לָבִיא,

פֹּה בִּקְעָה מְלֵאָה

עֲצָמוֹת נֶחֱרָכוֹת,

בָּהּ מָצְאוּ מַרְגֵּעָה

מִשָּׁנִים נִשְׁכָּחוֹת

שֶׁעָלוּ לְעֹלוֹת

עַל דָּתָם בִּגְבוּרָה,

“שְׁמַע” נָתְנוּ בְּקוֹלוֹת

וַיִּקְפְּצוּ לַמְּדוּרָה.

גִּבּוֹרִים, עֲנָקִים,

מֵאָז וְעַד הֵנָּה

גִּדַּלְתְּ עַד שְׁחָקִים,

אמתי הזקנה!

וָאֶשְׁאַל בְּתֵמַהּ

מִי יָלַד לָךְ אֵלֶּה?

לֹא שָׁפְלָה הָאֻמָּה

שֶׁכְּמֹהֶם גִּדֵּלָה,

לֹא אָבְדָה עוֹד נִצְחָהּ

יֵשׁ תִּקְוָה וָשֵׂבֶר,

כִּי חַם עוֹד בָּהּ נִצְחָהּ,

עוֹד יָנוּד בָּהּ אֵבֶר.

וְקָמוּ בְּנֵי חַיִל

בְּאַחֲרִית הַדּוֹרוֹת

עֵת יֶחְשַׁךְ לָהּ לַיִל

וְהָיוּ לִמְאוֹרוֹת –

וְהָיוּ לִמְאוֹרוֹת

מִבַּעַד עֲרָפֶל,

יוֹצִיאוּהָ לְחֵרוּת

מֵעַבְדוּת, מִשָּׁפֵל,

וְשָׁבָה אֶל בֵּיתָהּ,

הָעֲצָמוֹת תִּחְיֶינָה…

לֹא מֵתָה! לֹא מֵתָה!

הִיא חַיָּה עוֹדֶנָּה…

הִיא חַיָּה גַם תֶּחִי

כתב יד מן העיזבון. נדפס בחלקו בספר “ביאליק, חייו ויצירותיו” מאת פ' לחובר, עמ' 109–111

אֶת הַחַמָּה בִּגְבוּרָתָהּ

אַחֲרֵי גֶשֶׁם אֶרֶץ יוֹרֶה

אִם רְאִיתֶם אֵיכָה תִקְרַן,

תִּזְרֹק חֲנִיתוֹת, חִצִּים תּוֹרֶה

אֶל כָּל אֵגֶל, אֶל כָּל טִפָּה,

הַנִּפְזָרִים כַּסַּפִּירִים

בֵּין יְרַקְרַק דֶּשֶׁא עֵשֶׂב

וּמַבְהִיקִים וּמַזְהִירִים,

וּבְקַרְנֶיהָ אֶל כָּל נִלְאֶה

תִּשְׁלַח מַרְפֵּא, תִּפַּח נָפֶשׁ;

אָז יַבְרִיקוּ גַם מֵי בִצָּה

יִרְפַּד חָרוּץ עֲלֵי רָפֶשׁ…

כָּכָה אַחֲרֵי דְמָעוֹת חַמּוֹת

מֶרְחַב תֵּבֵל יִרְחַב לִבִּי

וּבְמַחֲשַׁכָּיו תָּצִיץ קֶרֶן

אוֹר הַיַּלְדוּת – עֵת בְּאִבִּי

רְוֵה טַל שַׁחַר עוֹד הָיִיתִי,

כְּאַיָּלָה קַל וּמָהִיר

לָרוּץ לָרוּץ… וּכְצִפּוֹר

לָעוּף עָל אֶל שַׁחַק בָּהִיר…

כִּימֵי הַשָּׁמַיִם.

וּבְדִמְעָה עַל לֶחִי

וּבְשִׁפְלוּת בִּרְכַּיִם

וּבְרֹאשׁ כָּפוּף מַטָּה,

בְּרֶטֶט, בְּחִילָה

אֵבוֹשָׁה, אֵחַתָּה

וְאֶשְׁאַל “מְחִילָה”.

וּלְכַפֵּר פָּנַיִךְ

פֹּה אֶשָּׂא לִבָּתִי,

שֶׁלָּךְ וְאֵלַיִךְ

הִנְנִי אֻמָּתִי.

וָלֹא, אֶצַּע קִבְרִי

בְּנַחַת וְשׁוּבָה

כִּי מַתִּי כְּעִבְרִי

בְּוִדּוּי בִּתְשׁוּבָה…

כ' כסלו תרנ"א

וּכְבָר אֵדְעָה אָבִין שִׁבְרָם;

הוֹי, אֵיךְ עֵינַי בִּי תִּכְלֶינָה

טֶרֶם קָמוּ לִרְאוֹת קִבְרָם!

דְּמָעוֹת חַמּוֹת, דְּמָעוֹת רוֹתְחוֹת…

אַזֵּל, אַזֵּל… יִרְחַב לִבִּי,

אֶרְאֶה אוֹתִי בְּיַלְדוּתִי

חַי, רַעֲנָן, עוֹד בְּאִבִּי,

וּמִבֶּטֶן אַשְׁפָּה אָשׁוּב

אֶחְלֹם: פֶּרַח רַךְ נָטוּעַ

עֲלֵי עָיִן, וּמִמַּעַל

מֶרְחַב יָהּ וְאוֹר זָרוּעַ…

ג' אדר תרנ"ב

כתב יד מן העיזבון. נדפס בספר “ביאליק, חייו ויצירותיו” מאת פ' לחובר, עמ' 117–118

הושר ביום גורשׁתי עם בית אבי מרומניה

חוהמ“ס שנת תרנ”ב

קוּמִי וּצְאִי לָךְ, יוֹנָתִי הַתַּמָּה,

הֵימִינִי הַשְׂמִאילִי אוֹ נוּדִי הָהָרָה,

פֹּה קִנֵּךְ הֵשַׁמּוּ, קָדַרְתְּ בְּלִי חַמָּה,

נִמְלֵאת בְּלֹא יוֹמֵךְ וְעָצְמֵךְ נִשְׁבָּרָה,

וְשָׁם סֻכַּת שָׁלוֹם וּנְוֵה אַהֲבַת תָּמִים,

בְּצִלָּם תַּרְגִּיעִי, תָּגוּרִי עוֹלָמִים.

מֵאֶרֶץ אוֹכֶלֶת, מֵאֶרֶץ בּוֹגֶדֶת

קוּמִי וּסְעִי לָךְ, יוֹנָתִי הַתַּמָּה;

אֶל אֶרֶץ שׁוֹקֶטֶת, אֶל אֶרֶץ נֶחְמֶדֶת

עָלַיִךְ מְחַכָּה זֶה כַּמֶּה, זֶה כַּמָּה…

שָׁם גֵּוֵךְ הַנִּדְכָּא וְנַפְשֵׁךְ הַנְּכֵאָה

יִמְצְאוּ קֵן שַׁלְוָה, יִמְצְאוּ מַרְגֵעָה.

צִיוֹנָה צִיוֹנָה, אֶל צִיוֹן הַנְשַׁמָּה,

אֵלֶיהָ שְׂאִי עַיִן אֵלֶיהָ שְׂאִי אֵבֶר;

צִיוֹנָה צִיוֹנָה, יוֹנָתִי הַתַּמָּה,

לא רוּחַ לֶאֱסוֹף לֹא לַחְצוֹב לָךְ קֶבֶר;

פֹּה יָבֵשׁ שָׁרְשֵׁךְ וּקְצִירֵךְ מִמַּעַל,

בַּבֹּקֶר תִּפְרָחִי, לָעֶרֶב תִּבֹּלִי,

שָׁם דֶּשֶׁן יִרְעָפוּ כָּל צַעַד וָשַׁעַל,

אִם אַחַת תָּקוּמִי לָעַד לֹא תִפֹּלִי.

אִם אַחַת תָּקוּמִי תַּעֲלִי, תַּצְלִיחִי,

תִּשְׂגִּי כָּאֶרֶז, כַּתָּמָר תַּפְרִיחִי.

שָׁם, תַּמָּה, נֵצֵא, בַּכְּפָרִים נָלִינָה.

אַךְ בָּם שַׁלְוֵי עוֹלָם, מִשְׁכְּנוֹת מִבְטַחִים.

יוֹמָם בַּשָּׂדֶה נַעֲבוֹד בְּרִנָּה,

בַּלַּיְלָה נַרְגִּיעַ עֵת שׁוֹקְטִים וְנָחִים

כָּל יַלְדֵי הַטֶּבַע מִתַּחַת שָׁמָיִם,

– עֲבוֹדָה וּמְנוּחָה, מַה טּוֹבִים הַשְּׁנָיִם!

בִּנְוֵה סֻכַּת שָׁלוֹם תִּשְׁקֹטִי, תִּשְׁלָוִי,

אֶת רִבְצֵךְ אֵין מַחֲרִיד לָבֶטַח תִּשְׁכֹּנִי.

מִמַּעְיַן הַחַיִּים בְּשָׁשׁוֹן תִּשְׁאָבִי,

תִּצְהֲלִי מִשֶּׁמֶן, מִטּוּב לֵב תָּרֹנִּי,

תִּזְרָעִי, תִּקְצֹרִי וַאֲלֻמּוֹת תִּשָּׂאִי,

וּפְרִי עֲבוֹדָתֵךְ תִּלְבָּשִׁי, תִּשְׂבָּעִי.

בָּנַיִךְ עֲלֵימוֹ הִקְרַבְתְּ מִנְּעוּרַיִךְ

בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר אֶת זַרְעֵךְ תַּפְרִיחִי,

תְּרַוִּים דִּמְעָתֵךְ, תְּרַוִּים שִׂמְחָתֵךְ;

מִבַּעַד הַחַלּוֹן אֵלֵימוֹ תַּשְׁגִּיחִי,

תִּרְאִים צֹהֲלִים גַּם הֵמָּה לִקְרָאתֵךְ;

תִּרְאִי, תְּמַהֲרִי בִּרְקוֹד עוֹלָלַיִךְ

כְּאַיְלוֹת אֲהָבִים עַל הָרֵי בְשָׂמַיִךְ.

אָז כַּף תִּמְחָאִי: "נִצַּחְתִּי, נִצַּחְתִּי!

בָּא מוֹעֵד קִוִּיתִיו זֶה כַּמֶּה, זֶה כַּמָּה…

חֵרֶף שֹׁאֲפַי מֵאַרְצָם בָּרַחְתִּי…

וְחָפְרָה הַלְּבָנָה וּבֹשָה הַחַמָּה.

לִשְׂבֹּעַ נְדוּדִים עָזַבְתִּי נַחֲלָתִי

וּמְנוּחָה מָצָאתִי בַּחֲדַר הוֹרָתִי".

"אֶפְקוֹד אֶת נָוִי – לֹא אֶחֱטָא מְאוּמָה,

תִּירוֹשׁ בַּיְקָבִים וּבָר בָּאֲסָמִים;

גַּפְנִי, תְּאֵנָתִי, רָב אֹכֶל, שְׂדֵה תְרוּמָה,

אֵת וּמַחֲרֵשָׁה וִירֻנָּן בַּכְּרָמִים,

בָּנִים וּבָנוֹת יִפְרְחוּ כַּזַּיִת,

עֲבוֹדָה בַּשָּׂדֶה וּמְנוּחָה בַּבַּיִת!…"

וְאַחֲרֵי בְלוֹתִי לִי עֶדְנָה הָיָתָה,

עֲלוּמַי וּנְעוּרַי הֵן עַתָּה חִדַּשְׁתִּי,

מָלֵאתִי רַב כֹּחַ וְגַם יָפְיָפִיתִי,

דָּם חָדָשׁ, דַּם חַיִּים בְּעֹרְקַי הֵן חַשְׁתִּי,

שָׁבוּ הַיָּמִים אֶת זִכְרָם נָשִׁיתִי,

וַאֲנִי כְּשׁוֹשַׁנָּה בֵּין חוֹחִים גָּדַלְתִּי,

כְּחוֹחִים בִּתְּקוּנִי וַאֲנִי לֹא נָבַלְתִּי!"

עַתָּה אוֹרִיד הַכִּנּוֹר מֵעַל הָעֲרָבִים,

אֲנַעֵר אֲבָקוֹ מֵיתָרָיו אֲכוֹנֵן,

אָשִׁירָה אָשִׁירָה נִצְחוֹן אֲהָבִים;

אָשִׁירָה עֲתִידוֹת, לֶעָבָר אֶתְבּוֹנֵן,

אֶתְבּוֹנֵן וְאֶצְחַק: נִצַּחְתִּי, נִצַּחְתִּי

הוֹי רַבּוֹת שָׂבַעְתִּי – אֵיךְ הַכֹּל שָׁכַחְתִּי.

א חוהמ“ס, תרנ”ב

כתב יד מן העיזבון. נדפס בחלקו בספר “ביאליק, חייו ויצירותיו” מאת פ' לחובר, עמ' 109–111. שיר זה נכלל, בשינויים, בשיר “לכי דודה” (ר' לעיל)

דּוּמָם עַל יָם זוֹעֵף שְׁתֵּי עֵינָיו נִטָּיוּ

הַיְחַפֵּשׂ בִּתְהֹם רַבָּה רָזֵי עוֹלָם לֹא יִגָּלוּ?..

הַיָּם סוֹעֵר זוֹעֵף וּמִשְׁבָּרָיו יֶהֱמָיוּ

מַה תֶּהֱמוּ, הָאֵיתָנִים! הֲתַעֲנוּ אִם תִּשְׁאָלוּ?..

זֹעֵף עַל פֶּלֶג בָּהִיר שְׁתֵּי עֵינָיו נִטָּיוּ,

הַיְחַפֵּשׂ בּוֹ נִחוּמִים שֶׁמִּמֶּנּוּ רָחָקוּ?

עַל חֲצָצָיו זוֹחֵל הַפֶּלֶג וּמֵימָיו יִבְעָיוּ…

מַה תְּשַׁכְשְׁכוּ, מַיִם זַכִּים! הֲתִבְכּוּ אִם תִּצְחָקוּ?

כ“א אב, תרנ”ב זיטומיר

כתב יד מן העיזבון

מְשׁוֹטֵי צִי שֵׁיטִי אֶל לוֹעֲךָ, יָם זוֹעֵף,

בְּיָדִי אַשְׁלִיכָה אַף אָסִיר נִסֵּהוּ

גַּם תָּרְנוֹ אָמִישׁ; וְלִמְקוֹם הָרוּחַ שׁוֹאֵף

תַּנְחֶנּוּ בִּלְעָדַי, לְבַדְּךָ הַשְׂחֵהוּ…

כִּי כָבְדָה עָלַי הָעֲבוֹדָה, כָּבָדָה,

שׁוּט בָּדָד בֵּין גַּלִּים, בָּרוּחַ הִלָּחֶם

וְחָתוֹר אֶל יַבָּשָׁה עֵת דֶּרֶךְ אָבָדָה

עֵת אֶפְגֹּש בַּגַּלִּים וִישִׁיתוּנִי שָׁכֶם…

מִשְּׂפָתְךָ, יָם זוֹעֵף, אַךְ הָנְתֵּק הָנְתַּקְתִּי,

לֹא נִסִּיתִי תְּפוֹשׂ מָשׁוֹט, בַּחוֹבְלִים לֹא יָצָאתִי,

אַךְ שׁוּט הַחִלּוֹתִי עַד לֶכֶת הִרְחַקְתִּי

וּמָה רַבּוּ הַגַּלִּים שֶׁרָגְשׁוּ לִקְרָאתִי…

שֶׁרָגְשׁוּ וַיִּגְעֲשׁוּ וַיִּלָּחֲמֻנִי

וְנָבוֹךְ בֵּין נִבְכֵי הַמַּיִם הַזֵּידוֹנִים

נִלְחַמְתִּי בְרֵאשִׁית אֹנִים – וַיַּלְאוּנִי

עַד אָבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה וּשְׁאֵרִית אוֹנִים…

וַהֲנִיחוֹתִי אֶת כַּפַּי; וּבַיַּרְכָתַיִם

בַּסְּפִינָה אֵרָדֵם וְאֶשְׁמֹר הָרוּחַ.

אָנָה יוֹלִיכֵנִי? הֲיָשֹׁכוּ הַמַּיִם?

הַאֶמְצָא מֵי מְנוּחוֹת בָּם אוּכַל לָנוּחַ?

כ“ג אב תרנ”ב זיטומיר

כתב יד. פורסם ב“מאזנים” כרך י“ט, עמ' 128, ע”י מ' אונגרפלד

לַחֲצִי הַשָּׁמַיִם

הַשֶּׁמֶשׁ הִגִּיעַ;

אוֹר, חֹם וְחַיִּים

מִסָּבִיב זָרוּעַ.

בָּהָר וּבַשְּׁפֵלָה

בָּעֵמֶק, בַּגֶּבַע –

שָׁם תַּחַת הָאֵלָה

מַה יָּפֶה הַטֶּבַע!..

בְּיַעַר וּשְׁדֵמָה

קַל יַחֲלוֹף הָרוּחַ,

וְיִגַּע בַּקָּמָה,

בַּיַּעַר יָנוּחַ…

עַל רָאשֵׁי הָאֵלִים

אַט יָנַע הֶעָלִים,

עַל תְּלָמִים כַּגַּלִּים

רָאשֵׁי הַשִּׁבֳּלִים.

עַל קֹמַת שִׁבֹּלֶת

שָׁם צִפּוֹר לְאִטָּהּ

לָהּ תְּלַקֵּט מַכֹּלֶת

מֵרֹאשׁ חֵלֶב חִטָּה.

הַצִּפּוֹר בִּרְנָנָה

לַשָּׁלָל עָטָתָה

וַיִּשַּׁח הַקָּנֶה

הַחִטָּה נֻכָּתָה.

וְשָׁם עַל רֹאשׁ אָמִיר

בְּעִמְקֵי הַיָּעַר

יִשְׁתַּפֵּךְ הַזָּמִיר

כָּל רוּחוֹ שָׁם יָעַר

פְּלָגִים, יִבְלֵי מַיִם

כַּנְּחָשִׁים יִזְחָלוּ,

מֵרָאשֵׁי הַשְּׁפָיִם

לַגָּיְא יִתְגַּלְגָּלוּ.

שָׁם רֹעֶה עַל כִּכָּר

נֶחְמָד לָעֵינַיִם

עֶדְרֵי צֹאן וּבָקָר

יַרְבִּיץ בַּצָּהֳרָיִם.

לְיַד מַקְלוֹ תַּרְמִילוֹ

סְבִיב גֶּבַע כְּסוּי עֵשֶׂב

מְחַלֵּל בַּחֲלִילוֹ

וּמְרַקֵּד כָּל כֶּשֶׂב.

עֲדָרִים עֲדָרִים

יַאֲזִינוּ תְּרוּעָה,

מִסָּבִיב הֵד הָרִים

תַּעֲנֶה הַבְּרִיאָה.

שָׁם יִרְקֹד הַכֶּשֶׂב,

פֹּה יִרְבַּץ הָעֵגֶל;

הַשּׁוֹר יֹאכַל עֵשֶׂב,

וְיִרְקַע בָּרֶגֶל.

גַּם צִפּוֹר תּוֹלַעַת

בְּהוֹד רִקְמָתַיִם

גַּם נַפְשָׁהּ יוֹדַעַת

מַה יָּפוּ הַחַיִּים…

שָׁם פַּעֲמֵי עַלְמָה

דָּאוֹת כַּצִּפֳּרִים

וְכַנְפֵי הַשַּׂלְמָה

כַּנֵּס עַל רֹאשׁ הָרִים…

וְכַדָּהּ עֲלֵי שֶׁכֶם

אֶל יַד הַבְּאֵר שָׁמָּה

הַמּוּגָח מֵרֶחֶם

הַגִּבְעָה הָרָמָה.

מֵרָחוֹק הָרֹעֶה

הִכִּירָהּ – וַיַּאַת…

כִּי לוֹ עַיִן רֹאָה

וְנֶפֶשׁ יוֹדַעַת…

הִיא בּוֹ הֵאִיצָה…

הוּא אַהֲבָה הִבִּיעַ.

אֶת כַּדָּהּ הֵרִיצָה

עַל יַד הַמַּבּוּעַ…

בְּאַחַת מֵעֵינֶיהָ

הִבִּיטָה בַשֶּׁלִי…

וַיַּחַלֵק מִיָּדֶיהָ

חֶבֶל הַדֶּלִי…

וּכְבָר גַּם הַשְּׁנִיָּה

כַּיּוֹנָה נִשְׁקָפָה…

וּנְשִׁיקָה בַדּוּמִיָּה

כָּעוֹף הִתְעוֹפָפָה…

וְעַיִן מוּל עַיִן

כַּיּוֹנִים נִטָּיוּ…

רָאָה זֹאת הָעַיִן

וּמֵימָיו הָמָיוּ…

עוֹד נִטָּיָה עֵינוֹ

תִּתְעַנֵּג עַל הֶדֶר

וַיִּזְכֹּר אֶת צֹאנוֹ

וַיָּרֶץ לָעֵדֶר.

וְהִיא כְּנִכְלָמָה

מַבֶּטֶת אַחֲרֶיהָ…

מִבּשֶׁת אָדָמָה,

שׁוֹשַׁנִּים לְחָיֶיהָ…

וְהִנֵּה רֶגַע אַחַת

וַתְּמַלֵּא כַּד מָיִם,

וּכְמַהֵר מִפַּחַת

נִסְתְּרָה מֵעֵינָיִם…

לַחֲצִי הַשָּׁמַיִם

הַשֶּׁמֶשׁ הִגִּיעַ,

אוֹר, חֹם וְחַיִּים

מִסָּבִיב זָרוּעַ.

שֶׁמֶשׁ. הָעַרְבַּיִם

יָרְדָה מַטָּה מָטָּה,

מִמְּכוֹן הַשָּׁמַיִם

הִבִּיטָה וְשָׁקָטָה.

עָבִים בְּהִירִים

כִּנְחָלִים נֶעֱרָמוּ,

וּכְגִזְרוֹת סַפִּירִים

צַחוּ גַם אָדָמוּ.

בַּמֹּרָד שָׁמָּה יָמָּה

כִּנְחָלִים הֻצָּקוּ.

– שָׁם תַּחַת וְרֹמָה

נִפְגָּשׁוּ נָשָׁקוּ. –

מַה נּוֹרָא נְהַר דִּי-נוּר!

נוֹרָא לְעֵין יָלֶד;

"שָׁמָּה – יֹאמַר – כּוּר

לִצְרֹף רִשְׁעֵי חָלֶד"

אוֹר כַּשַּׂלְמָה עָטָה

הַכִּכָּר מִנֶּגֶד, –

הָעֵמֶק מִלְמַטָּה

עָטַף צֵל כַּבֶּגֶד.

שָׁם עֵצִים מוּפַזִּים

גַּאֲוָתָם שְׁחָקִים,

צִלֵּיהֶם – צֵל אֲרָזִים

כְּחַלְלֵי עֲנָקִים.

רוּחַ צַח חֲרִישִׁית

מִסָּבִיב יָפוּחַ,

לִוְיַת נֹעַם יָשִׁית

לַהוֹלְכִים לָשׂוּחַ.

מֵחֹם הַיּוֹם הֶלְאָנוּ

חַרְבוֹנֵי-צָהֳרָיִם,

– יְשׁוֹבְבוּ נַפְשֵׁנוּ

צִלְלֵי עַרְבָּיִם.

וּשְׁרִיקוֹת עֲדָרִים –

וּמֵרוֹץ הַטְּלָאִים –

– נִשְׁמָע מֵעֲבָרִים

נִרְאֶה מֵאַפְסָיִם.

מֵהַלְמוּת עֲמֵלִים

הֶחֱלִיפוּ עַתָּה כֹּחַ

לֹא יָדְעוּ הָעֲצֵלִים

אַחֲרֵי עָמָל – נוֹחַ…

מַחֲנַיִם, מַחֲנַיִם

נְעָרִים יְשַׂחֵקוּ;

אָבָק מְלֹא חָפְנַיִם

שָׁמַיְמָה יִזְרֹקוּ.

– טְהוֹרֵי עֵינַיִם!

פְּנֵיכֶם מַה יִצְהָלוּ?

הֵן גָּבְהֵי שָׁמַיִם

יְלָדִים מַה יִּפְעָלוּ?..

עֲדַת זְבוּבִים דַּקִּים

– כִּנְקֻדּוֹת כֵּהוֹת –

יֵרָאוּ מִמֶּרְחַקִּים

מִתְרוֹצְצִים בִּנְגֹהוֹת.

שָׁם בְּגַגּוֹת חֶמֶד

בֵּין עֵצִים רַעֲנַנִּים

יֵלְכוּ צֶמֶד צֶמֶד

לָשׂוּחַ שַׁאֲנַנִּים.

עֲלָמוֹת שָׁם – מַה יָּפוּ!. –

בֵּין זְרֹעוֹת הָעֲלָמִים,

כְּפִרְחֵי-גַן נִשְׁקָפוּ

הָעֹלוֹת שָׁם בַּתְּלָמִים.

שָׁם בָּחוּר וִיפֵה-פִיָּה,

שָׁם אָבוֹת וְיַלְדֵיהֶם

יִתְעַנְּגוּ עַל הַבְּרִיאָה,

– תִּתְעַנֵּג הִיא עֲלֵיהֶם.

וְרוּחוֹת שַׁאֲנַנִּים

יָפִיחוּ סְבִיבוֹתֵיהֶם,

יָנוּעוּ הַשּׁוֹשַׁנִּים

אַף יִזְּלוּ בָּשְׂמֵיהֶם.

כתב יד. פורסם ב“הדאר” תש“ז, גליונות כ”ד-כ"ו

א. הַתַּהְפּוּכָה

עַד הַיּוֹם לֹא נוֹדַע לָמָּה

קָצַף שַׂר הָאֵשׁ רַב קֶצֶף,

וּמַדּוּעַ פָּרַץ חֻקּוֹ

יַם הָאֵשׁ מֵעָל וַיָּצֶף –

נַהֲרֵי נַחֲלֵי לַהַב פְּלָדוֹת

עַל אֲפִיקָיו זָרְמוּ זָרֹם –

הֲבָאֵלִים חָרָה אַפְּךָ,

שַׂר הָאֵשׁ? אִם גַּנַּב מָרוֹם,

פְּרוֹמֵטֵיאוּס, בָּא וַיִּגְנֹב

רִצְפַּת-אֵשׁ בְּמֶלְקָחַיִם?

אַךְ אִם כֹּה אוֹ כֹה הַדָּבָר –

דְּלֵקָה נָפְלָה בַּשָּׁמַיִם!

בַּשָּׁמַיִם דְּלֵקָה נָפְלָה –

הוֹי, מַה-גָּדְלָה הַמַּהְפֵּכָה!

כָּל הָאָרֶץ אָז הֵרִיחָה

רֵיחַ שְׂרֵפָה, רֵיחַ חֲרֵכָה.

גֵּאוּת עָשָׁן נִתְּכוּ אָרְצָה,

וַתִּכְהֶינָה כָל עֵינַיִם;

חֲרוּכֵי אֵבֶר, צְרוּבֵי כָנָף,

נָפְלוּ כְּרוּבִים מִשָּׁמָיִם.

נוּדוּ, נוּדוּ, אַנְשֵׁי חֶסֶד,

אֶל הַכְּרוּבִים הַנֶּחְשָׁלִים!

אוֹמְרִים, כִּי מֵאֵלֶּה נָפְצוּ

פִילוֹסוֹפִים וּמְקֻבָּלִים…

אָז גַּם אֶל עֲלִיּוֹת מָרוֹם,

מוֹשָׁבוֹת הָאֱלִילִים, פָּרְצָה

אֵשׁ וַתְּלַהֲטֵם, וּבְהֵחָפְזָם

לָנוּס נָפְלוּ, נָפְלוּ אָרְצָה.

נֵפֶל אֵלִים – מַחֲזֶה יָפֶה,

מַרְנִין לֵב כָּל-יִלְדֵי שַׁחַת

וַיּתְהוֹלְלוּ הָאֵימִים,

הִתְרוֹעֲעָה שְׁאוֹל מִתַּחַת.

וַיַּעֲלֹזוּ, וַיִּצְחָקוּ,

וַיְרַקֵדוּ, וַיָּחֹלוּ

חַבְרֵי שֵׁדִים – וְהָאֵלִים

נָפְלוּ, נָפְלוּ וַיִּפֹּלוּ.

“עֵת בֵּהָלָה – עֵת לַעֲשׂוֹת”!

– נָתְנוּ שֵׁדִים קוֹל בְּחֻמָּם –

עַתָּה נָקוּם; הַשְׁמֵד הַשְׁמֵד

כָּל הָאֵלִים, אַבְּדֵם, הֻמָּם

הָבָה, פִּתְחוּ בְּרִיחֵי אָרֶץ!

נֵצֵא חוֹצֵץ וְשׁוֹטַטְנוּ

נָעוּף, נִסַּק זְבוּל עֲרָבוֹת

וּכְבַשְׁנוּהוּ וְשָׁלַטְנוּ

בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ,

עֶלְיוֹן נִהְיֶה עַל כֻּלָּהַם…

שְׂאוּ רָאשֵׁיכֶם, פִּתְחֵי עוֹלָם!"

צַהֲלַת שֵׁדִים, צְחוּק כְּרָעַם,

שֶׁבֶר בְּרִיחִים, פֶּרֶץ דְּלָתוֹת…

מַה-תְּחִילִין, הָאֲדָמָה!

הֲתַמְּלִיטִי¹ אֶרֶץ חֲדָשָׁה,

אִם גַּם אַתְּ תֶּחֶרְבִי שְׁמָמָה?

וַתִּבָּקַע הָאֲדָמָה

וַיִּפָּתְחוּ אַלְפֵי פֵיוֹת

וַיָּקִיאוּ אַלְפֵי שֵׁדִים

פֹּה וָשָׁם מִכָּל הַפֵּאוֹת.

וּמִכֹּחַ קִיא הָאָרֶץ

בְּנֵי-הָרֶשֶׁף עוּף הִגְבִּיהוּ;

אֵלֵי-רוֹם מִנִּפְלָם עָז

בְּפִי הָאָרֶץ שְׁאוֹל הִצִּיעוּ.

וּבֵין תִּימְרוֹת אֵשׁ וְעָשָׁן

שָׁטוּ שֵׁדִים, עָפוּ רוֹמָה;

אֵשׁ בְּנֵי-רֶשֶׁף לֹא יִירָאוּ

וַיַּעֲלוּ הַשָּׁמָיְמָה.

עָלוּ, כָּבְשׁוּ הֵיכְלֵי אֵלִים,

אַף מֶמְשֶׁלֶת עָל יָרָשׁוּ;

וּבְקִבְרוֹתָם הָאֱלִילִים

שָׁכְבוּ, בָּלוּ וַיִּבְאָשׁוּ.

חֲמַת הַמֵּצִית כְּבָר שָׁכָכָה,

אַף הַשְּׁחָקִים כָּבֹה כָבוּ –

אַךְ הַסְּדָרִים הָרִאשׁוֹנִים

אֶל מְכוֹנָם טֶרֶם שָׁבוּ.

עוֹד מִתִּגְרַת שֵׁדֵי מָרוֹם

אֵלִים כָּלִים, נוֹפְלִים חֲלָלִים.

מֵעַי, מֵעַי עַל חַלְלֵיהֶם

לִבִּי אֶל הָאֲמֵלָלִים!

ג' שבט תרנ"ג, זיטאמיר

כתב יד. נדפס ב“כנסת” כרך א‘, תרצ"ו, עמ’ 16–18

ב

(סוניט – דלא כגרדון)

מְשׁוֹרֵר סוֹחֵר תְּבוּאָה הִקְנַנִי אֵלִי,

סוֹחֵר מְשׁוֹרֵר – שָׂב מֻכֶּה קַדַּחַת,

כְּרוּב עִם נָחָש דָּר בִּכְפִיפָה אַחַת –

וַיְהִי יוֹמִי לְמֶרְקוּר וּלְפֶגַּסּוּס לֵילִי.

וּבִפְרֹץ מַעֲרָבִי וַיְּבָרֶךְ ה' חֵילִי –

גַּם צְרוֹרוֹת כֶּסֶף גַּם בָּר בָּאַמְתַּחַת –

וַיַּעַל פֶּגַּסּוּס וַתְּהִי שִׁירָתִי נִשְּכַּחַת,

וַיְהִי עֻזִּי כַּסְפִּי וּזְהָבִי אֵלִי.

אַךְ לֹא לְעוֹלָם חֹסֶן – וֵאלֹהַי אֶתְנַנִּי

בָּגַד בִּי כְמוֹ נַחַל וַיָּשֶׁב אוֹפַנִּי.

כִּנְעָתִי נֶאֱסָפָה וַתֹּאכַל כָּל הוֹנִי.

וּמֵאַיִן כֶּסֶף וַעֲבוֹדָה כָּל הַיּוֹם שַׁרְתִּי.

עָנִיתִי זְמִיר עָרִיצִים וּסְפָרִים חִבַּרְתִּי,

כִּי אֵין עִבְרִי שָׁר כִּי אִם מֵעֹנִי…

ז‘. ט’ ניסן תרנ"ג

כתב יד. נדפס ב“כנסת” כרך א‘, תרצ"ו, עמ’ 19

על-פי הַיְנֶה

יֵש שֶׁיִּתְגַּעְגֵּעַ הַלֵּב עַל הַשּׁנִים

הַשְּׁקֵטוֹת, הַשּׁלֵווֹת, שֶׁהָיוּ מִלְּפָנִים,

עֵת יָשֵׁן בִּדְמָמָה הַיְקוּם, וְהָאָדָם

הִתְנַמְנֵם שְׂבַע שַׁלְוָה וָרֹךְ וַיֵרָדַם.

וְעַתָּה מֶה עָצְמוּ הַטְּרָדוֹת, מָה רַבּוּ!

הֵן כָּל הָעִנְיָנִים כֹּה רָחֲבוּ נָסַבּוּ,

כְּאִלּוּ אֵין אֵל בַּשָּׁמַיִם מִלְמָעְלָה

וְאַשְׁמְדַי מֵת בְּמֶמְשֶׁלֶת הַלָּיְלָה.

וַאֲסִירֵי הָעַצְלָה כֻּלָּנוּ מִטֹּרַח,

אֵשׁ תֹּאכַל הַדָּמִים, הָעוֹר יֹאכַל קֶרַח.

וּכְבָר מִשּׁמָּמוֹן גָּוַעְנוּ כֻּלָּנוּ

לוּלֵא מְעַט אַהֲבָה שֶהָיָה לָנוּ.

כתב יד. נדפס בחלקו בספר “ביאליק, חייו ויצירתו” מאת פ' לחובר, עמ' 142, ובמלואו ב“כתבים גנוזים” בהוצאת בית ביאליק ודביר

תָּאֳמֵי יוֹנִים

מָרוֹם עָפוּ,

שָׁפְלוּ, גָּבְהוּ

לֹא יִיעָפוּ. –

– הָלְאָה, מָעְלָה

יוֹנִים שְׁתָּיִם!

עַד שְׁחָקִים

שְׁמֵי שָׁמָיִם! –

שְׁתֵּי הַיּוֹנִים

שָׁטוּ, דָּאוּ,

גָּבְהוּ רוֹם,

בָּרֹם שָׁקָעוּ.

מָרוֹם, רוֹמָה

עַל הֶעָבִים,

עַד הַשֶּׁמֶשׁ,

רֹאשׁ כּוֹכָבִים…

וַיִפְגָּשֵׁן

שָׁם כְּרוּב קָטָן

וּבְכַנְפוֹתָיו

כִּסָּן, עָטָן.

צַח הַכְּרוּב

מִצֶּמֶר צָחַר;

שְׁתֵּי כַּנְפוֹתָיו

כַּנְפֵי שָׁחַר.

עֵינָיו יוֹנִים,

חֶסֶד פָּנָיו;

רַגְלָיו שָׁלוֹם,

אוֹר מִלְּפָנָיו.

מִצְחוֹ נֹעַר,

אַפּוֹ בְשָׂמִים;

טוֹב כָּאֵם,

כַּיֶּלֶד תָּמִים.

נֶחְמָד, נָעִים

רַךְ כְּשַעֲוָה. –

כֻּלּוֹ אוֹמֵר

כְּרוּב אַהֲבָה!..

וַיִקָּחֵן

עַל אֶבְרָתוֹ

וַיִשָּׂאֵן

לִמְעֹנָתוֹ

נְוֵה הַקֹּדֶשׁ

נְוֵה הַטֹּהַר;

מְעוֹן הַשָּׁלוֹם

מְעוֹן הַנֹּעַר.

פֶּרַח עֵדֶן

אַט, יֵט שׂוֹכֹה,

חֵן, אַהֲבָה

רָצוּף תּוֹכוֹ.

מַעְיַן יֶשַׁע

שָׁם יִקָּוֶה

יַזֵּל צֶדֶק,

יֵט נְדָבָה.

חֶבְיוֹן קֹדֶשׁ

קוֹל דְּמָמָה

כְּבוֹד אֲדֹנָי

חוֹפֵף שָׁמָּה…

מַשּׁק רוּח

בֵּין צֶאֱלִים.

יִזַּל, יִזַּל

רֹן אֶרְאֶלִּים.

נֵזֶל יַיִן

יֵלֵךְ קוֹלָם,

יַזֵּל תִּקְוָה,

תְּחִיַּת עוֹלָם…

יָצוּד נֶפֶשׁ,

יִשְׁבְּ הָרוּח…

– כְּרוּב אַהֲבָה

שָׁם יָנוּחַ!..

שְׁתֵּי הַיּוֹנִים

מִכַּנְפוֹתָיו

הוֹצִיא, נוֹפֵף. –

וַחֲמֻדוֹתָיו –

הֵרִים, בֵּרַךְ

וַיַעֲנִיקֵן

וַיִּשּׁקֵן

וַיַּשִּׁיקֵן.

וּלְנֹגַהּ סַהַר

יוֹנִים שְׁתָּיִם

שָׁטוּ, נָטוּ

מִשָׁמָיִם.

זַכּוֹת נוֹצָה

לִבְנוֹת כָּנָף

יָרְדוּ, עָמְדוּ

עַל בַּד עָנָף.

הַנֶּאֱהָבוֹת

הִתְרַפֵּקְנָה,

פָּרְשׂוּ אֵבֶר

וַתַּשּׁקְנָה…

* * *

– שׁוֹבְנָה יוֹנִים

הָאֹהֱלָה,

רְוֶינָה דּוֹדִים

נֶצַח סֶלָה!!!

כתב יד. פורסם ב“הדאר” תש"ז

לֹא מִגְּדוֹת יַרְדֵּן, מֵרֹאשׁ הַר הַלְּבוֹנָה –

מִלִּבִּי בְּרָכוֹת תָּבֹאנָה,

וְרוּחִי עַל עָב קַל יִשָׂאֵן אֵלֶיךָ

בְּדֶרֶךְ הָעוֹלֶה צִיּוֹנָה.

וְיִהְיוּ-נָא רִגְעֵי הַגִּיל קַרְנֵי אוֹר

הַמְבַשְּׂרִים יוֹם בָּהִיר, הַקּוֹרְאִים לִדְרוֹר,

וּתְהִי-נָא הַכּוֹס הַמְנוֹפֶפֶת אֶל עָל

לִתְקוּמַת הַר צִיּוֹן, לִתְשׁוּעַת עַם דָּל,

כִּי שָׁם צִוָּה אֵל אֶת הַבְּרָכָה לָעַד,

שָׁם מִקְוֵה-יִשְׂרָאֵל, אוֹר יוֹמוֹ הָרָד.

נדפס בחלקו בספר “ביאליק, חייו ויצירתו” מאת פ' לחובר, עמ' 361–362

…כֹּה עָבְרוּ שֵׁשׁ שָׁנִים בִּמְנוּחָה שְׁלֵמָה,

וַיִּגְדַּל הַנַּעַר וַיְחִי בְּתוֹרָתוֹ;

לֹא נָפַל כָּל-דָּבָר בַּיָּמִים הָהֵמָּה

שֶׁיַפְרִיד בֵּינוֹ וּבֵין זָוִית עֶמְדָּתוֹ.

רְעָבוֹן, לֹא-שֵׁנָה, מַק-בָּשָׂר, רְזוֹן פָּנִים, –

מָה הֵמָּה כִּי יָשִׂים אֶת לִבּוֹ אֲלֵיהֶם!

אַךְ פִּתְאֹם בָּא לַיְלָה מִקֵּץ שֵׁשׁ הַשּׁנִים,

לֵיל-רַעַשׁ הַיְשִׁיבָה – וַיַפְרֵד בֵּינֵיהֶם.

וְזֶה דְּבַר הָרַעַשׁ: בְּהֵעָצֵר הַחֲלֻקָּה,

בִּקְרֹב יוֹם הַמַּסָּה, בִּמְנוֹת רֹאשׁ יְשִׁיבָה

עַל-כָּל-נֶגַע וָפֶגַע, כָּל-צָרָה וְצוּקָה, –

יִקְרְאוּ הַבַּחוּרִים לְרַעַשׁ וּמְרִיבָה.

אָז תִּהְיֶה הַיְשִׁיבָה לִמְעָרַת פָּרִיצִים,

צְבָא אֱלֹהִים נִלְחָם בְּחֵמָה שְׁפוּכָה,

נְקַם כֹּחוֹת נִכְלָאִים כְּרוּחַ עָרִיצִים,

וּבְהַעֲבִירָם הַגְּזֵרָה יָשׁוּבוּ לִמְנוּחָה.

גַּם בַּלַיְלָה הַהוּא מוֹדָעָה נִדְבָּקָה,

מִטַּעַם הָרַבָּנִית: "נֶעֶצְרָה הַחֲלֻקָּה!

אֵין כֶּסֶף, רַבּוֹתַי! הַקֻּפָּה הוּרָקָה,

בַּעֲוֹנוֹתֵינוּ הָרַבִּים הַשָּׁעָה דְּחוּקָה".

וַתַּעֲבֹר הַשְׁמוּעָה כַּחֵץ, וּבַלַּיְלָה

הִתְלַקְּטָה מִקָּצֶה עֲדַת הַתַּלְמִידִים,

הַנְּעָרִים הַפְּשׁוּטִים, בַּחוּרֵי הַמַּעֲלָה,

מִבְּכוֹר הָעֲצֵלִים עַד רֹאשׁ הַמַּתְמִידִים,

בָּם אַבְרְכֵי מֶשִׁי וּבְנֵי שַׁעֲשׁוּעִים,

טִירוֹנֵי רַבָּנוּת חֲרִיפִים וּבְקִיאִים,

עִלּוּיִם שְׁלֵמִים וַחֲצָיֵי עִלּוּיִם,

הַשָׂגוֹת נוֹרָאוֹת, זִכְרוֹנוֹת מַפְלִיאִים.

גַּם זִקְנֵי הַפְּרוּשִׁים הַבָּלִים, הַחֲלוּשִׁים

הֵפֵרוּ תוֹרָתָם וַיֵרְדוּ הַמַּעֲרָכָה;

כִּי קָדוֹשׁ הָרַעַשׁ בְּעֵינֵי הַפְּרוּשִׁים

כְּמִנְהַג וָתִיקִין הַמְבַטֵּל הֲלָכָה.

וַיֵּעוֹר הַבַּטְלָן וַיִּטֹּשׁ מִשְׁכָּבוֹ,

וַיֶּחֱרַד מֵרִבְצוֹ כָּל חֹבֵק יָדָיִם,

וַיִּשְׁכַּח אִיש טְחוֹרָיו, כָּל-נִגְעֵי לְבָבוֹ –

כִּי רִיב לַה' הוּא – מִלְחֶמֶת שָׁמָיִם!

וּבְבֵית הַיְשִׁיבָה הַנֵּרוֹת הָרַבִּים

עַל מְלֹא כָּל-הַבַּיִת יִשְׁפְּכוּ נְגֹהוֹת.

מִזֶּה וּמִזֶּה הַשּׁלְחָנוֹת מוּסַבִּים

שְׁנֵי טוּרֵי בַּחוּרִים כִּשְׁתֵּי חוֹמוֹת גְּבֹהוֹת.

כָּל-מֵצַח נִקְמֶטֶת, כָּל פָּנִים מוּעָמִּים,

כָּל-עַיִן נְטוּעָה וּטְבוּעָה בַּגְּוִילִים,

וְקוֹלוֹת הַמְלֵאִים תַּמְרוּרֵי עוֹלָמִים

יִשְׁתַּפְּכוּ, יִשְׁתַּפְּכוּ, יֶהֱמָיוּ כַּחֲלִילִים.

וּבֵין הַשֻּׁלְחָנוֹת בְּנַחַת פּוֹסֵעַ

אִישׁ זָקֵן – הוּא מוֹרֵה הַיְשִׁיבָה הַגָּאוֹן,

מַה קּוֹרְאִים הַקּוֹלוֹת רַק רוּחוֹ יוֹדֵעַ

וּבְכָל זֹאת מַה-נָּעִים לְאָזְנוֹ הַשָּׁאוֹן!

אָז פִּתְאֹם נֶאֶלְמוּ כְּאֶחָד הַפֵּיוֹת

וּמֵאוֹת עֵינַיִם אֶל אֶחָד הוּרָמוּ.

וַיַּעַן הָרַב: “הָרַבָּנִית לֹא תֵאוֹת”

וּפָנָיו הִלְבִּינוּ וְאַחַר הוּעָמּוּ.

אָז מֵאוֹת רַגְלַיִם, יָדַיִם לְמֵאוֹת

מָחָאוּ, רָקָעוּ, בָּעָטוּ, סָפָקוּ.

– מֶה עָנָה הָרַב? – “הָרַבָּנִית לֹא תֵאוֹת”

וְקִמְטֵי מִצְחֵהוּ הִרְחִיבוּ עָמָקוּ.

אָז מֵאוֹת יָדַיִם תִּפְתַּחְנָה מוֹסֵרוֹת

וּכְעָסִים עֲצוּרִים לַחָפְשִׁי שֻׁלָּחוּ

וַיְנַפְּצוּ חַלּוֹנוֹת וָיְכַבּוּ הַנֵּרוֹת,

סַפְסָלִים, שֻׁלְחָנוֹת עַל פְּנֵיהֶם נֶהְפָּכוּ.

וַיַּרְא הַמַּשְׁגִּיחַ וַיַּקְדֵּם לִבְרֹחַ,

הִסְתַּתֵּר הַשַּׁמָּשׁ, הַמְּנַהֲלִים חָמָקוּ,

כִּי יוֹדְעִים הֵם גְּבוּרַת הָרַעַשׁ בְּכֹחַ,

כִּי יָבֹא יוֹם פְּקֻדָּה גַּם הֵם לֹא יִנָּקוּ.

וּכְגוּפוֹת מוּמָתִים, שֻׁלְחָנוֹת, סַפְסָלִים

בַּחֲשֵׁכָה עַל קַרְקַע הַבַּיִת נְטוּשִׁים,

הַסִּפִּים יִרְעָשׁוּ, יָנוּעוּ הַכְּתָלִים,

הָפֵחַ בַּחוּרִים וּמַכּוֹת פְּרוּשִׁים.

אַךְ נֵר אֶחָד הָיָה לִפְלֵטָה בַּפִּנָּה

לֹא הֵעֵז גַּם רוּחַ הַמַּשְׁחִית כַּבּוֹתוֹ,

שָׁם מְקוֹם שְׁתֵּי אַמּוֹת נִתְבַּצֵּר לַשְּׁכִינָה

וּלְמַחֲמַד בָּנֶיהָ – וֵאֱלֹהִים יִשְׁמֹר אוֹתוֹ.

שָׁם מְקוֹם מוֹדָעֵנוּ הַנַּעַר וְעָלָיו,

מְלֵא רַחֲמִים וַחֲנִינָה, כְּאָב עַל יְחִידוֹ,

כְּנֶשֶׁר עַל קִנּוֹ, עַל שְׂרִידֵי גּוֹזָלָיו

הַשְּׁדוּדִים – כֵּן יָעִיר הָרַב עַל תַּלְמִידוֹ.

וּבְמוּט הַסַּפְסָלִים, בִּנְפֹל הַשֻּׁלְחָנוֹת –

וַיִּפְּלוּ נֵד אֶחָד מֵאַחֲרֵי הַנַּעַר

וַיִהְיוּ כְּחוֹמָה מַבְדֶּלֶת, וּכְמָנוֹס

לְתוֹרַת ה' עַד יַעֲבֹר הַסַּעַר.

וּבְעוֹד רוּחַ פְּרָצִים מֵאַחֲרָיו הֵכִינָה

בַּבַּיִת הֲרִיסוֹת וּמְבוּכָה וּמְהוּמָה

וַיְהִי הוּא הָאֶחָד שֶׁנִּסְגַּר בַּפִּנָּה

וּמִפִּנָּה אֶל קִירוֹ לֹא שָׁמַע מְאוּמָה.

וּכְּכֹל אֲשֶׁר יֶחֱזַק וְיִפְרֹץ הַשָּׁאוֹן

כֵּן יֵרֹם וְנִשָּׂא וְגָבַהּ קוֹלֵהוּ:

הוֹי הוֹי, אָמַר רָבָא! וְחַם לֵב הַגָּאוֹן

הַזָּקֵן הַנִּצָּב עָלָיו מֵאַחֲרֵיהוּ.

וּפִתְאֹם שְׁתֵּי טִפּוֹת מֵעֵינָיו יָרָדוּ

וְנִתְלוּ בִּשְׂעַר כֶּסֶף זְקָנוֹ הַלָּבָן

וּלְאוֹר נֵר הַנַּעַר הַכֵּהֶה רָעָדוּ,

כִּשְׁתֵּי אַבְנֵי אֵשׁ מִמִּלּוּאַת זְהָבָן…

וּפִתְאֹם הִתְעוֹרֵר הַזָּקֵן וַיָרֶם

אֶת-יָדוֹ הַצְּנוּמָה וַיִּגַּע בְּכֶתֶף

הַנַּעַר הַהֹגֶה וּדְמָעוֹת כְּזֶרֶם

תִּשְׁטֹפְנָה, תִּזְחַלְנָה בֵּין חוּטֵי הַכֶּסֶף…

וַיֶחֱרַד הַנַּעַר וַיֶּפֶן רֹאשֵׁהוּ

“הוֹי, מוֹרִי וְרַבִּי!” – “אֲהָהּ, בְּנִי הֶחָבִיב!”

וְעֵינֵי הַנַּעַר אֶל עֵינֵי מוֹרֵהוּ

נִשּׂאוּ כְּעֵינֵי הַיֶּלֶד אֶל אָבִיו.

"הֲתִרְאֶה, הַבָּחוּר, אֶת אֲשֶׁר עוֹלֵלוּ…

לֹא הָדְרוּ שֵׂיבָתִי, לֹא נָשְׂאוּ אֶת פָּנַי…

וַיְבַלְּעוּ קָדָשַׁי, מִקְדָּשִׁי חִלֵּלוּ,

עֲלֵיהֶם הִקְרַבְתִּי כָּל-חַיַּי, מַעְיָנַי.

אַךְ אַתָּה – וְעֵינֵי הַזָּקֵן הַקֹּדֵר

הִבִּיטוּ לַנַּעַר וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים

לֹא יִשְׁכַּח אֶת מַבַּט מוֹרֵהוּ הַחֹדֵר

וְנוֹקֵב עַד-נֶפֶש הַנַּעַר הַתָּמִים.

קטע גנוז מתוך “המתמיד”, בכתב יד. פורסם ב“כנסת” א‘, תרצ"ו, עמ’ 3–7

הָאָרֶץ הַלֵּזוּ, שָׁמֶיהָ הָאֵלּוּ

כְּבָר בָּלוּ; כְּבָר נוֹשְׁנוּ לְמַדַּי;

לוּ שְׁמָעֵנִי: הֲשִׁיבֵם לַתֹּהוּ

וּבְרָאֵם חֲדָשִׁים, אֵל שַׁדַּי!

בָּאָרֶץ הַבָּלָה הַזֹּאת אָפֵס דָּבָר

אֲשֶׁר לֹא שׁוֹרְרוּ אֲנָשִׁים,

וַיִּתַּם הַחֹמֶר וְאֵין נוֹשֵׂא חָדָשׁ

לְשִׁירֵי הַמְשׁוֹרְרִים הַחֲדָשִׁים.

וּתְכֵלֶת שָׁמַיִם וּזְהַב קַרְנֵי שֶׁמֶש

וְחִוְרַת הַלְּבָנָה הַבָּרָה –

הוֹי, אֵלִי אֵלִי! הַאֻמְנָם לֹא קַצְתָּ

מִפְּנֵיהֶם וַיִּהְיוּ לְזָרָא?

וּתְשׁוּאוֹת יוֹם בָּהִיר וּדְמִי רָזֵי לָיִל,

יָם סֹאֵן וְסוּפָה מִמְּזָרִים…

וּמַשַּׁק הַפֶּלֶג… וִיְרַקְרַק הַדֶּשֶׁא…

וּנְשִׁיקָה… וְצִפְצוּף צִפֳּרִים…

הָאָבִיב וּפְרָחָיו, הַזָּמִיר וּרְנָנָיו –

מַחְמֻדֵי כָּל בַּעֲלֵי הָרְנָנִים..

אִם יָפוּ בְּעִתָּם כְּבָר שִׁחֲתוּ הוֹד צַלְמָם

הַמְּשׁוֹרְרִים מִיָּמִים וְשָׁנִים.

מִקַּרְנֵי הָרְאֵמִים עַד בֵּיצֵי הַכִּנִּים –

עַל כֻּלָּם שִׁירֵיהֶם הִכְבִּירוּ;

וַאֲנַחְנוּ עֲלוּבִים, עֵט שֶׁקֶר עָשִׂינוּ

כִּי לָנוּ מְאוּם לֹא הִשְׁאִירוּ.

אַךְ הבֶלֶ יָגַעְתִּי לִמְצֹא עִנְיָן חָדָשׁ

לַחֲרוּזַי עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל

אֲהָהּ! אֵין כָּל חָדָשׁ שֶׁלֹא הִקְדִּימָנִי

בוֹ אַחַד הֶחָרָזִים מִתְּמוֹל.

אָמַרְתִּי שְׂאֵת חָזוֹן עַל מַדְקְרוֹת הַפַּרְעֹשׁ

וְהִנֵּה הִקְדִּימַנִי הַחֲרִיזִי,

וָאֹמַר תֵּת קוֹלִי בְּשִׁיר לִכְבוֹד עִזִּי

וּפִתְאֹם – וַתָּמָת עָלַי עִזִּי.

עֲנִיָּה! בַּבֹּקֶר בָּרֶפֶת חָלָשָׁה

וַתְּזוֹרֵר וַתִּגְהַר וַתָּמֹת;

וּמֵאָז לִבִּי רַע עָלָי, לָשִׁיר לֹא אוּכַל,

רַק אֶבְכֶּה וְאַזְכִּיר נְשָׁמוֹת…

וּכְעַנְנֵי בֹּקֶר עַל לִבִּי הָרֵיקָן

הִרְהוּרַי הַבֹּקֶר יָגֹדּוּ,

וּלְפָנַי כַּחֲזוֹן תְּנוּמָה קַלָּה, חֹד זְקָנָהּ

וַעֲטִישָׁתָה בָּרוּחַ יִדֹּדּוּ…

וּבְמַעֲמַקֵּי שְׁתֵּי אָזְנַי קוֹל שְׂעִירָה מִתְגַּלְגֵּל

כְּגִרְגּוּר הַחַזָּן דְּמָתָא,

עֵת יִצְנֹף בִּגְרוֹנוֹ “הַצָּפִיר וְהַשָּׂעִיר”

בְּפִזְמוֹן הַפַּיְטָן וַיְזָתָא

וּבְכָל זֹאת עָרַכְתִּי לִכְבוֹדָהּ שִׁיר אָרֹךְ

בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה תְּנוּעוֹת מִלְּעֵיל

וּבַדֶּלֶת וּבַסּוֹגֵר… לוּלֵא שֶׁקְּדָמַנִי

הַפָּיְטָן הַנִּזְכָּר לְעֵיל…

עַד שׁוּלָיו הוֹבִישׁוּ אֶת מַעְיַן הַשִּׁירָה,

כִּי עַל מַה לֹא סָמְכָה שִׁירָתָם?..

אִם גָּרַם מַזָּלָם הִוָּלֵד רִאשׁוֹנָה

וְסָבַלְנוּ אֲנַחְנוּ קַדְמָתָם?

עִם עִתָּם תַּם שִׁירָם וְלָמָּה יוֹגִיעֻנוּ

בְּמִשְׁנֶה וּבְכֵפֶל הָעִנְיָן?

הָאָרֶץ הַלֵּזוּ, שָׁמֶיהָ הָאֵלּוּ –

מַה יָּשֵׁן, מַה בָּלֶה הַבִּנְיָן!

לוּ, אֵלִי, שְׁמָעֵנִי: הֵן צָבָא לָאָרֶץ, –

הַאֻמְנָם עַד כֹּה לֹא בָּא יוֹמָהּ?

אִם לֹא לְמַעַנְךָ – עֲשֵׂה לְמַעֲנֵנוּ

וּבְרָא אֶרֶץ חֲדָשָׁה בִּמְקוֹמָהּ!

וְאָנֹכִי הָאַחֲרוֹן עַל עָפָר אָקוּמָה

לְשׁוֹרֵר מַהְפֵּכַת הֶחָלֶד,

וּבְשׁוּבְךָ לְחַדֵּשׁ פְּנֵי תֵבֵל – אָשׁוּבָה

וְרִאשׁוֹן מְשׁוֹרֵר אִוָּלֵד…

ער’ח כסלו, תרנ’ד

כתב יד. נכתב בתרנ"ד. נדפס בספר “ביאליק, חייו ויצירתו” מאת פ' לחובר, עמ' 225–226.

וְטוֹבָה מֵחָכְמָה הַרְבֵּה סִכְלוּת מְעָט

בֵּין הָעֵצִים הַגְּבוֹהִים,

עַל הֶהָרִים הָרָמִים,

דּוּמָם הָלְכוּ וַיֶהְגּוּ

שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים.

וּבַמַּעֲרָב הִזְהִירָה

שֶׁמֶשׁ גְּדוֹלָה אֲדֻמָּה –

וּבֵין עֲצֵי הַיַּעַר

שָׁר גַּם זָמִיר, כִּמְדֻמֶּה…

הָכֹּל הָיָה כַּנָּהוּג…

וּבְכֵן, מוּבָן מִמֵּילָא

שֶׁהַשּׂיחָה לֹא הָיְתָה

שִׁיחָה רֵיקָה וּבְטֵלָה.

וְאֶל מַעֲשֵׂי בְּרֵאשִׁית

אַחֲרִית שִׂיחָם נָסַבָּה,

וּמִמַּעֲשֵׂי בְּרֵאשִׁית

אֶל מַעֲשֵׂי מֶרְכָּבָה.

וּמֵעִנְיָן לְעִנְיָן

נִתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים

אֶל כָּל אוֹתָם הַסּוֹדוֹת

שֶׁבְּלִי פִּתְרוֹן נוֹצָרִים:

אֶל סוֹד תַּכְלִית הַבְּרִיאָה

עַל יְדִיעָה וּבְחִירָה,

אִם הַבִּירָה בְּלִי מַנְהִיג,

אִם יֵשׁ מַנְהִיג לַבִּירָה; –

אֶל כָּל אוֹתָן הַשְּׁאֵלוֹת

שֶׁאֵין שְׁאֵלָה אַחֲרֵיהֶן, –

שֶׁכֹּה הָיוּ לְזָרָא,

שֶׁכֹּה קַצְנוּ מִפְּנֵיהֶן…

אֶחָד אוֹמֵר, – הָאֶחָד

זָקֵן חָשׁוּב נְשׂוּא פָּנִים

אַךְ אִיש מָצוֹק מַר-נֶפֶשׁ,

עָנִי מְטֻפָּל בְּבָנִים. –

וּבְכֵן אוֹמֵר: "אַלּוּפִי!

כָּל הַדְּבָרִים הַלָּלוּ

עַל סְבִיבוֹתָם הֵם שָׁבִים,

וְלָעַד לֹא יֶחְדָּלוּ.

כֹּחַ אַדִּיר אַךְ עִוֵּר

יִדְרֹךְ יַצְנִיף אוֹתָנוּ,

וּבְיַד גַּאֲוָה נִסְתָּרָה

כַּדּוּר מִשְׂחָק כֻּלָּנוּ.

הֵן יֵשׁ מַנְהִיג לַבִּירָה –

אַךְ מִי יִתֵּן אֵדָעָה

כָּל הַבִּירָה הַלֵּזוּ

בִּשְׁבִיל מִי הִיא נִבְרָאָה?

הַהֵיכָל מַתְעֶה הִנֶּהָ,

וְאִם בִּירַת תַּעְתּוּעִים?

אִם בֵּית מִשְׂחָק יְצָרָהּ

בּוֹרֵא אוֹהֵב שַׁעֲשׁוּעִים?

אוּלַי פֻּנְדָּק הִנֶּהָ

וּבֵית אוֹרְחִים לְלִינָה? –

אִם כֵּן, אֵיפֹה פְּרוֹזְדֹרָהּ

וְאֵיפֹה טְרַקְלִינָהּ?

אוּלַי מִקְלָט הִנֶּהָ

לְתוֹעֵי לֵב מְשֻׁגָּעִים?

אוֹ אוּלַי, הָהּ! וְכָל אֵלֶּה –

חֲלוֹמוֹת קָשִׁים וְרָעִים! –

וְכָל הַכַּדּוּר הַגָּדוֹל

סְדַן אַרְצֵנוּ הַתֹּעָה

אֵינָה אֶלָּא רֹאשׁ מַחַט

אֲשֶׁר אָבַד לֶאֱלֹהַּ, –

לִפְנֵי נְצָחִים אֵין סְפֹרוֹת

בְּמֶרְחַב יָהּ אָבָדָה,

וְאֵל גֵּא, רָם עֵינַיִם,

לֹא הִתְבּוֹנֵן, לֹא יָדָע…

אוּלַי הָהּ! וְכָל אֵלֶּה

אַךְ הֲתוּלִים עִמָּנוּ, –

וְאֶל כּוֹכַב הַגְּזֵרָה

מִקְרֶה זָר הִשְׁלִיכָנוּ?

מִקְרֶה עִקֵּשׁ הֲפַכְפַּךְ,

מִקְרֶה מַתְמִיד בַּעַל חֻקִּים,

קֹרֵא סְדָרִים מֵאֹפֶל

וּמִבֹּהוּ – מְצוּקִים?..

אוּלַי הָהּ!.. כָּכָה אֶשְׁאַל

עַד שׁוּבִי לַעֲפָרִי;

הֲיֵשׁ פִּתְרוֹן לָהֵמָּה?

לָמָּה תִּצְחַק, אַכְזָרִי?"

כָּכָה טָעַן הָאֶחָד,. –

וּשְׁתֵּי עֵינָיו הַדְּלוּחוֹת

דַּלּוּ נִשּׂאוּ לַשֶּׁמֶשׁ

הַהוֹלֶכֶת לִמְנוּחוֹת.

וּבְהִתְלַהֲבוּת עֲצוּמָה..

בִּזְקַן חֲבֵרוֹ הַשּׁחוֹר

תָּקַע בֹּהֶן עֲקֻמָּה

עַד כִּי נִרְתַּע לְאָחוֹר.

וּמָה אָמַר הַשּׁנִי? –

– גַּם הַשּׁנִי נְשׂוּא פָּנִים

לֹא נָפַל מֵחֲבֵרוֹ

בְּחָכְמָה וּבְשָׁנִים;

וּמִזְּקָנוֹ הָרָחָב

וּמִבִּטְנוֹ הַמְלֵאָה

נִרְאֶה בָּרוּר שֶׁקָּנָה

הַרְבֵּה חָכְמָה וְדֵעָה.

וּמֶה עָנָה הַלָּז? –

בָּרִאשׁוֹנָה הִתְבּוֹנֵן

בְּדֻמִיָּה בַּחֲבֵרוֹ

הַמִּתְעַטֵּף וּמְקוֹנֵן, –

אַחַר הוֹצִיא אֶת תֵּבַת

הַטַּבַּק מִצַּלַּחְתּוֹ

וַיָּרַח מְלֹא אֶצְבָּעוֹ,

אַחַר הוֹצִיא מִטְפַּחְתּוֹ –

וַיִּמַח אֶת נְחִירָיו

וְאַחֲרֵי כֵן הִתְעוֹרֵר

וַיִּפְתַּח אֶת פִּיהוּ

וַיִּנָעֵר – וַיְזוֹרֵר!..

וּבֵין הָעֵצִים הַגְּבוֹהִים,

עַל הֶהָרִים הָרָמִים

הָלוֹךְ הָלְכוּ וַיֶחֱשׁוּ

שְׁנֵי תַּלְמִידֵי חֲכָמִים.

וּכְלָפִּיד בּוּז, הַשֶּׁמֶשׁ,

וּבְחֻצְפָּה יְתֵרָה –

כֹּה הִזְהִירָה מִמַּעֲרָב,

כֹּה עֵינַיִם נִקֵּרָה…

וּמֵרֹאשׁ הָאִילָנוֹת

עַל כָּל פְּסִיעָה וּפְסִיעָה

הַקּוּקִיאָה בַּיַּעַר

“קוּ-קוּ! קוּ-קוּ!” הִשְׁמִיעָה..

כתב יד. פורסם ב“מאזנים” א' עמ' 116

לֶמֶךְ הַחַיָּט נָשָׂא מִכְנְסַיִם

עִם חֲשֵׁכָה בֵּין הַשְּׁמָשׁוֹת,

וַיִּפְגַּע בְּחֲנוֹךְ (וַחֲנוֹךְ – תּוֹפֵר נַעֲלַיִם)

הָרָץ בְּרַגְלַיִם חָשׁוֹת.

– אָנָה תָרוּץ, חֲנוֹךְ? – הֲטֶרֶם תֵּדַע,

כִּי קָרְאָה הַלַּיְלָה אֲסֵפָה הָעֵדָה,

וְלֹא אֲסֵפָה פְּשׁוּטָה, כִּי אֲסֵפָה רַבָּתִי,

וּמִהַרְתִּי אֵלֶיהָ אַחֲרֵי עֲבוֹדָתִי.

וְאַתָּה, לֶמֶךְ, הַאִם לֹא נִקְרֵאתָ?

וּגְדוֹלִים חִקְרֵי לֵב וְעִנְיָנִים שׁוֹנִים

לַעֲלוֹת עַל שֻׁלְחַן הַקָּהָל נְכוֹנִים.

וְעַתָּה, בִּי לֶמֶךְ, אַל תְּעַכְּבֵנִי,

נֶחְפָּז אָנֹכִי לְדַרְכִּי, שַׁלְּחֵנִי!

– כַּתַּר זְעֵיר, חֲנוֹךְ, טוֹב כִּי נִקְרֵיתָ

לְפָנַי בַּדֶּרֶךְ, גַּם אוֹתִי קָרָא

שַׁמַּשׁ הַקָּהָל לָבֹא אֶל הָעֲצָרָה.

הַתְהִי בָּעִיר אֲסֵפָה בִּלְתִּי אִם נִקְרֵאתִי?

הֲיָעֵז הַשַּׁמָּשׁ לִפְסֹחַ עַל בֵּיתִי?

וּמֵאֲשֶׁר אֵין עַתָּה פְּנוּיָה שַׁעְתִּי

לָבֹא אֶל הַאֲסֵפָה כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבִי,

לָכֵן אָשִׂימָה בְּפִיךָ אֶת דַּעְתִּי

וְהוֹדַעְתָּהּ בַּקָּהָל בִּלְשׁוֹנִי וְכִכְתָבִי.

וְאַף אִם עוֹד טֶרֶם אֵדַע נְכוֹנָה

מַה-יִּהְיֶה דְבַר הָאֲסֵפָה בָּאַחֲרוֹנָה,

בְּכָל-זֹאת אֶעֱמֹד עַל דַּעְתִּי כַּחַלָּמִישׁ

וּמִמֶּנָּה לֹא אָמִישׁ.

וְעַתָּה שְׁמַע אֶת אֲשֶׁר אֲצַוֵּךָ:

אִם כֹּה יֹאמַר אִיש, וְאִם יֹאמַר כָּכָה –

וְהָפַכְתָּ אֶת דְּבָרָיו, וְהַדֵּעָה הַנֶּהְפָּכָה –

הִנֵּה הִיא דַעַת לֶמֶךְ הַדּוֹבֵר אֵלֶיךָ.

– לִבִּי נוֹקְפִי, לֶמֶךְ, אוּלַי יִקְדְּמֵנִי

אִישׁ אַחֵר הַזָּרִיז וּמְהִיר לָשׁוֹן מִמֶּנִּי? –

הוֹדִיעַ חֲנוֹךְ צַעֲרוֹ וַיִּתְגָּרֵד בְּגַבַּחַת.

– אַל תְּהִי שׁוֹטֶה, חֲנוֹךְ – אַתָּה בְּאַחַת:

שִׁמְעוּ-נָא, רַבּוֹתַי, הַאֲזִינוּ וַאֲדַבְּרָה,

“לֶמֶךְ אוֹמֵר: אַדְּרַבָּה! אִפְּכָא מִסְתַּבְּרָא!”

כִּי בֶּאֱמֶת, שְׁאָלֵנִי וַאֲאֶלֶּפְךָ בִּינָה,

בְּנִידּוֹן דִּידָן אֵין כָּל נָפְקָא-מִנָּהּ

אִם דְּבָרֶיךָ, שֶׁל טַעַם אוֹ לֹא יִשְׁווּ מְאוּמָה, –

מֵיטַב כָּל אֲסֵפָה הוּא הָרַעַשׁ וְהַמְּהוּמָה.

כִּי יִטְעָנְךָ אִישׁ חִטִּים אוֹ שְׂעוֹרִים בָּעֲלִיָּה, –

הוֹדֵה לוֹ בְּקַנְקַנִּים אוֹ בְּמִדְרַשׁ הַפְּלִיאָה;

כִּי יֹאמַר: חַיִּים תִּפְשׂוּם, – עֲנֵה: תִּפְשׂוּם חַיִּים!

אוֹ פְּסֹק לוֹ פְּסוּקֶיךָ, וְהַגְרֵס הַשִּׁנַּיִם¹,

הֶרֶב הַשּׁאוֹן וְתִרֶב הָעִרְבּוּבְיָּה,

וּמִמֵּילָא יַחְלְטוּ לְהֵאָסֵף בַּשְּׁנִיָּה.

נֶאֱמָן נִשְׁקִי זֶה, קֹלֵעַ וְלֹא יַחְטִיא,

נִסִּיתִיו בְּמַסָּה לֹא אַחַת וּשְׁתַּיִם

וּמֵעוֹלָם לֹא נֶהְפַּךְ לִי כְּקֶשֶׁת רְמִיָּה.

עַתָּה לֵךְ לְשָׁלוֹם וַאֲנִי שָׁב אֶל מַחְטִי

לִתְפֹּר כְּסָתוֹת וּמִכְנְסָיִם,

הַמּוּכָנִים מֵאֶתְמוֹל עַל הָאָבְנָיִם.

שיר סאטירי משנת תרנ“ד. פורסם ב”הצפירה" 15 אפריל 1927, לפי כתב יד בארכיון “לוח אחיאסף”

[אַשְׁרֶיךָ, צָעִיר רֹדֵם…]/ חיים נחמן ביאליק

ג

אַשְׁרֶיךָ, צָעִיר רֹדֵם, אֲשֶׁר שָׂפָם גַּאֲוָתֶךָ.

הוֹד וְהָדָר תִּלְבַּשׁ, נַפְתָּ מוֹר בִּגְדוֹתֶיךָ;

מִצְּנִיף רֹאשְׁךָ הַנָּבוּב עַד נַעֲלֵי הָרַגְלָיִם –

כֻּלְּךָ אוֹמֵר בָּחוּר תַּאֲוָה לָעֵינָיִם!

זֶה קָדְקֹד הַשֵּׂעָר וִיפִי זֶה הַבְּלוֹרִית,

הַמְּשׁוּחִים לְמִשְׁעִי בְּתַמְרוּקִים וּבֹרִית;

זֶה שְׂפָמְךָ הַפְּתַלְתֹּל, שְׁנֵי חֻדָּיו הַכְּפוּפִים,

נַפְתוּלֵי זַנְבוֹתָיו הַדַּקִּים וּזְקוּפִים;

זֶה צְנִיפְךָ הֶעָגֹל, הַמַּגְבִּיהִי לָשֶׁבֶת

עַל רֹאשְׁךָ כְּעוֹרֵב בְּרֹאשׁ הַשַׁבְשֶׁבֶת;

מִכְנָסֶיךָ הַתְּפוּרִים לְרוּחַ הָעֵת,

מְעִילְךָ הַקָּצָר, הַיּוֹרֵד עַד הַשֵּׁת,

צַלַּחְתְּךָ הַקְּטַנָּה, הַנֶּחְבֵּאת בַּמִּקְצוֹעַ,

הָעֲשׂוּיָה לְדָבָר בְּלֶכְתְּךָ שְׁלוּב-זְרוֹעַ;

כֻּתָּנְתְּךָ הַצְּחוֹרָה, הַחֹשֶׁן הָעֲנָק,

חֲטוּבוֹת אֵטוּן הוֹלַנְדְּ דַּק אֲשֶׁר דַּק,

מִנְעָלֶיךָ הָאֵלֶּה הַמְּקַלְקְלִים פָּנִים,

חֻדֵּי הַקְּרָנוֹת וְרַחֲבֵי הָאֲדָנִים;

כָּל חֲמֻדּוֹת הַמּוֹדָה וִיצִירוֹתֶיהָ הַנָּאוֹת,

הָאוֹכְלוֹת בְּכָל יוֹם מֵעִתְּךָ אַרְבַּע שָׁעוֹת,

הָעוֹטְרוֹת אֶת גֵּוְךָ כְּסַאסְאָה לַשִּׁבֹּלֶת,

עִם כָּל תַּשְׁמִישֵׁיהֶן מִבָּתֵּי הַמַּרְכֹּלֶת,

מֵיטַב פְּרִי רוּחַ כָּל חַכְמֵי חֲרֹשֶׁת,

הַמְכִינִים כַּחֹמֶר מַכְלוּלִים לְתִלְבֹּשֶׁת;

מִבְחַר עֲבוֹדַת הַמְתַפְּרִים הָאֳמָנִים,

גְּאוֹנֵי הַחַיָּטִים וְאֵילֵי הָרַצְעָנִים,

שֶׁלֹּא נוֹפְלִים מִמְּךָ הֵם בְּנֵי הַמֵּאָה הַיּוּד-טֵית,

עוֹשֵׂי מַחַט וּמַרְצֵעַ בְּטַעַם הָעֵת –

נֶאְפָּד בְּכָל אֵלֶּה, כִּי אֶרְאֲךְ יוֹם יוֹם

בַּבֹּקֶר עַל אֶשְׁנַבִּי עוֹבֵר כַּחֲלוֹם –

אָז עַל לִבִּי הָרֵיקָן יַעֲלוּ הִרְהוּרִים

כְּעַנְנֵי בֹקֶר עַל-אוֹדוֹת בְּנֵי הַנְּעוֹרִים,

עַל מַעֲשֵׂי הַחַיָּטִים אַנְשֵׁי הַשֵּׁם,

הַהוֹלְכִים וּמִשְׁתַּלְּמִים בַּיָּמִים הָהֵם;

עַל רֹב חָכְמַת הַדּוֹר וְעַל סִכְלוּת מְעָט,

עַל הַמּוֹדָה בִּכְלָל, וְעַל מִכְנָסַיִם בִּפְרָט,

וּבְלִבִּי אֲשַׁו נֶגְדִּי: כַּמָּה סְחִי וּמָאוֹס,

חֲבוּשִׁים בַּטָּמוֹן תַּחַת אֵלֶּה הַבְּלָאוֹת…

אַשְׁרֶיךָ, גִּבּוֹר צַיִד, זָכָר כַּהֲלָכָה,

מַזָּלְךָ מַזָּל בְּתוּלָה, מַעְיָנְךָ מַעְיַן בְּרָכָה…

כתב יד. פורסם ב“כנסת” ב‘, תרצ"ח, עמ’ 22

וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא

וְעָמַד מֶלֶך תָּקִיף. יִתְנַשֵּׂא כְּאֵל נַעֲרָץ,

בּוֹטֵחַ עֹז כַּנָּמֵר וּכְגוּר אַרְיֵה נֶאְדָּרִי,

וּמִכַּף רֶגֶל גַּאֲוָתוֹ וְעַד רֹאשׁ נִזְרוֹ מֶלֶךְ.

נִיד עַפְעַפּוֹ צָו וּמִשְׁלַח אֶצְבָּעוֹ פְּקֻדָּה.

גַּבְהוּת כָּל-קוֹמָה זְקוּפָה תַּחַת מַבָּטוֹ תִּשַּׁח.

וְצָעַד בַּהֲדַר מַלְכוּת, כַּהֲדוֹמוֹ יִדְרֹך אָרֶץ,

יְכַבֵּד מְקוֹם רַגְלוֹ, מַחֲרִישׁ יִגַּשׁ אֶל-כִּסְאוֹ,

יַחֲזֵק שַׁרְבִיט זְהָבוֹ וַעֲטַרְתּוֹ בְרֹאשוֹ יָשִׂים,

וּמַחֲרִישׁ יַעֲלֶה אֶל-כִּסְאוֹ וְיָשַׁב וְאָמַר: הַמְשֵׁל!

אָז תָּצוּף שִׁפְעַת עֹז וְרוּח מִמְשָׁל תִּשָׁפֵךְ

עַד קְצוֹת רַחֲבֵי אָרֶץ, עַל-כָּל-בָּשָׂר וָרוּחַ,

כְּמַיִם לַיָּם מְכַסִּים וְכִמְלֹאת אַוֵּיר אָרֶץ.

וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד אֱמֶת וָצֶדֶק, כִּי אִם מָשֹׁל וְהִכָּנֵעַ

וְלֹא יֵאָמֵר עוֹד טוֹב וָרָע, כִּי אִם מָשֹׁל וְהִכָּנֵעַ,

וּלְצֶדֶק וָרֶשַׁע לְפָנִים יִקָּרֵא הַיּוֹם מָשֹׁל וְהִכָּנֵעַ.

וְיָצְאוּ פִּסְחִים וְחִפְּשׂוּ וְעִוְרִים בְּיָדַיִם יְגַשֵּׁשׁוּ,

אֵי רֶוַח כִּמְלֹא קָטֳנָם, דֹּק וְשַׁחַק מֹאזְנָיִם,

לָנוּחַ שִׁבְטָם עָלָיו, לִשְׁפּךֹ נֵטֶף מֶמְשָלְתָּם.

וְנִכְבְּשׁוּ כָל-אַפְסֵי אָרֶץ עַד-אֵין מָקוֹם

וְנִגַּשׂ לֵב בְּלֵב מֵאֶפֶס יָדָיִם,

וְרָדְתָה נֶפֶשׁ בְּנֶפֶשׁ וְכָבַשׁ רָצוֹן אֶת רָצוֹן

וַהֲגִיג אֶת הֲגִיג יַהְדֹּךְ וְהִרְהוּר לְהִרְהוּר יִתְכֶּחָשׁ,

וְצָמְאוּ וְרָעֲבוּ יַחְדָּיו צָמָא וְרָעָב לֹא-יִשָּׁבֵרוּ,

וְתַאֲוָה לֹא תִמְלָא תַּדְלִיקֵם: מִמְשָׁל, מִמְשָׁל, מִמְשָׁל.

כתב יד. פורסם ב“כנסת” ב‘, תרצ"ח, עמ’ 22

בִּכְרַכֵּי יָם בִּמְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ

יֵשׁ – בָּרוּךְ שֶׁכָּכָה לוֹ בָּעוֹלָם! –

אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים כַּעֲנָקִים,

עַםָ רָם – מִקְטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם.

וְאַנְשֵׁי פְּלָאוֹת הֵמָּה כֻלָּם,

מֵהֶם כָּל דָּבָר לֹא יִפָּלֵא;

בְּאֶצְבַּע קְטַנָּה יַעֲשׂוּ מְדִינָה,

וּבְבֹהֶן יָדָם – עוֹלָם מָלֵא…

גַּם עַתָּה, אֹמְרִים, - לֹא, מַכְרִיזִים! –

כְּבָר מוּכָן הַכֹּל שָׁם בְּוִינָא; -

מִקֵּץ שְׁנֵי רְגָעִים וְדַקִּים חֲמִשָּׁה –

וּתְהִי, לְמַזָּל טוֹב, מְדִינָה!..

וּמְבַשְּׂרִים יוֹצְאִים – לֹא, הֵם רָצִים! –

וּשְׁקָלִים אֹסְפִים, אֹסְפִים, אֹסְפִים;

וְעַל הַנִּסִּים, עַל הַפֻּרְקָן

הֵם כֹּתְבִים סְפָרִים, כֹּתְבִים, כֹּתְבִים.

וּמִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ מְדִינָה!

וּמִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים! –

קְנוּ, קְנוּ יְהוּדִים בְּנֵי רַחֲמָנִים!

בְּזוּזִים שְׁנָיִם, זוּזִים שְׁנָיִם!

וּבְעוֹד הֵד פַּעֲמֵי הָעֲנָקִים

בְּרֹאשׁ הֹמִיּוֹת וּבָרְחוֹבוֹת –

אֲנַחְנוּ חֲגָבִים נִסָּתֵרָה –

מֵרָחוֹק נִשְׁמַע בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת…

(חלק ב' של השיר “ילדות”)

כתב יד. נדפס בספר “ביאליק, חייו ויצירתו” מאת פ' לחובר, עמ' 234–235

ו

מִחוּץ לָעִיר עַל-יַד הַיַּעַר,

בְּבֵית מַרְזֵחַ, חֻרְבָּה יְשָׁנָה,

אָבִינוּ מֵת, רְצוּץ חַיֵּי צַעַר,

אִמֵּנוּ נִשְׁאָרָה אַלְמָנָה.

וַתְּהִי הַיְרֻשָּׁה – מִרְזַח סְרוּחִים:

אַרְבָּעָה כְּתָלִים סְחוּפִים, רְטֻבִּים,

יַי"ש, מִקְפֵּה דָגִים, דָּגִים מְלוּחִים –

וִילָדִים חֲמִשָּׁה וּצְרָכִים מְרֻבִּים.

שָׁם עָבְרָה דֶרֶךְ-חוֹל רְחָבָה,

וּבְרֶדֶת אִכָּר בַּעֲגָלָה

אֶל יוֹם הַשּׁוּק לָעִיר הַקְּרוֹבָה,

סָר לִשְׁתּוֹת כּוֹס – וַיִּסַּע הָלְאָה.

אַף כִּי הַטֹּרַח הָיָה מְרֻבֶּה –

מְאוּם לֹא עָלָה בַּעֲמָלֵנוּ:

הַדַּלּוּת שָׁרְקָה בָאֲרֻבָּה,

הָעֹנִי רִקֵּד בְּזָוִיתֵנוּ.

בַּחוּץ מְנֻדִּים מִשְּׁכוּנַת יְהוּדִים,

מֵחֲדָרִים – קִיטוֹר סְחִי וָלֵחַ,

בַּלֵּילוֹת – חֶרְדַת לֵב וּנְדוּדִים,

בַּיּוֹם… סוֹף דָּבָר – בֵּית מַרְזֵחַ!

כתב יד. פורסם ב“כנסת” א‘, תרצ"ו, עמ’ 22–23

אוֹי מִלֵּב בּוֹקַעַת עוֹד אֲנָחָה אַחַת

עַל מַחֲשַׁכֵּי עוֹלָם, עַל מַשּׁוּאוֹת נֶצַח.

זֵכֶר חַיֵּי רָקָב כְּמַדְקְרוֹת מַחַט

יִפְגַּע מִכְוַת לִבִּי – וּבִלְבָבִי רֶצַח.

אֶזְכֹּר: עַל-יַד דֶּרֶךְ עוֹמֵד בֵּית-מַרְזֵחַ

גַּלְמוּד וְעֲרִירִי וּבַבַּיִת פְּנִימָה

מְהוּמַת סְבוּאִים תָּמִיד, חַדְרֵי קִיא וָלֵחַ,

אַוֵּיר כֻּלּוֹ מַשְׁקֶה, זֻלּוּת אֱנוֹשׁ רִמָּה…

אֶזְכֹּר: שֻׁלְחָן מְגֹאָל, מֻקָּף מְשׂוּכַת-קָנִים,

חָבִיוֹת, בַּקְבּוּקִים, צֵל יְהוּדִי זָעֵף,

צֵל יְהוּדִי מוֹזֵג, אָב לַחֲמִישָׁה בָנִים,

כֻּלּוֹ פִּשְׁתָּה כֵהָה, נִקְשֶׁה, דַּל וְיָעֵף.

אֶזְכֹּר: אֵיזֶה סֵפֶר גָּדוֹל וּפָתוּחַ

הָיָה מֻנַּח תָּמִיד שָׁמָּה עַל שֻׁלְחָנוֹ,

בֵּין מִצְהֲלוֹת סְבוּאִים בִּקֵּש חַיֵּי רוּחַ

שָׁם בְּתוֹךְ הַסֵּפֶר, שָׂם בּוֹ כָל מַעְיָנוֹ.

וּבְהִשְׁתַּקְּעוֹ שָׁמָּה, כְּמוֹ עֱנוּתוֹ סָרָה,

מִצְחוֹ הִתְרַחָבָה, אוֹרוּ שְׁתֵּי בָּבוֹתָיו;

לֹא! לֹא מוֹזֵג אָנִי! – כָּל מַרְאֵהוּ קָרָא,

לֹא לְכָךְ נוֹצַרְתִּי! – אָמְרוּ כָל עַצְמוֹתָיו.

כתב יד. פורסם ב“כנסת” ג‘, תרצ"ח, עמ’ 21

ז

לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה

וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם

(תהלים ט"ז, ג)

אַחִים לַצָּרָה וּלְמַשָּׂא קְשִׁי-עֻלְּכֶם,

אֶת-סִבְלוֹת חַיֵּיכֶם נְשָׂאתֶם נִפְרָדִים,

אַךְ הִנֵּה פָּרַץ הַמַּשְׁחִית בִּגְבוּלְכֶם –

וַתְּאֻסְּפוּ אֶל בּוֹר וַהֲיִיתֶם לַאֲחָדִים.

אִם זָקֵן אִם נַעַר, אִם אִשָּׁה אִם גָּבֶר,

שִׁכְבוּ עַתָּה בֶטַח, אַחִים לַקָּבֶר!

פֹּה תֶּחְדְּלוּ רֹגֶז, שֹד לֹא יְחִתְּכֶם,

עָרִיץ וְחוֹמֵס לֹא יוֹסִיף הַחֲרִידְכֶם.

הַחַיִּים עֲדֶנָּה – הֵם יֹאחֲזוּ שָׂעַר,

יִרְאוּ אַחֲרִיתְכֶם וְיִלְמְדוּ בִינָה:

כִּי אוֹי לָעָם, נִדָּף כַּמּוֹץ בְּיוֹם סָעַר,

וַאֲבוֹי לְאֻמָּה, כִּי נִשְׁבְּרָה יְמִינָהּ.

וַאֲנַחְנוּ הַחַיִּים, פְּלֵיטֵי מַטְבֵּחַ,

הָעֵדִים לְאֵימַת חַיֵּיכֶם וּמוֹתְכֶם,

אֶת-עָצְמַת מַכְאוֹבֵינוּ מַה-נְּשׂוֹחֵחַ? –

פִּינוּ בַּעֲפַרְכֶם וְנִדֹּם כְּמוֹתְכֶם.

וּבְכַסּוֹת הָאָרֶץ הַטְּמֵאָה עַל דִּמְכֶם,

דָּם נָקִי וְקָדוֹשׁ, דְּמֵי הַכִּפּוּרִים,

נַחֲרֹת בִּדְמִי לְבָבֵנוּ אֶת-שִׁמְכֶם

בִּמְגִלַּת הַתַּעֲנִית וּבְסֵפֶר הַיִּסּוּרִים.

שיר-מצבה על קבר אחים של הרוגי הפרעות באודסה בשנת תרט“ו. כתב יד, פורסם ב”כנסת" א‘, תרצ"ו, עמ’ 23

חֲזַק וֶאֱמַץ, עֲמֹד אָבֵל!

הֱיֵה מֵחַלָּמִישׁ!

אַל תִּמּוֹג בִּדְמֵי הַהֲרוּגִים,

הַקְּבוּרִים תַּחְתֶּיךָ!

וּבְהָמֵר מְדִינוֹת וְעַמִּים –

מִמְּקוֹמְךָ אַל תָּמִישׁ!

וְהָיִיתָ עֵד קַר וְאַכְזָרִי

וְסָפַרְתָּ הַקּוֹרוֹת

לַבָּנִים הַבָּאִים אַחֲרֵינוּ,

לַדּוֹרוֹת,

כִּי חֻלַּל כְּבוֹדֵנוּ וְדָמֵנוּ.

וְקַיִץ וּשְׁחָקִים זֹאת רָאוּ,

וְשֶׁמֶשׁ לֹא בוֹשָׁה לְהָאִיר,

וְעֵינֵי הָעוֹלָם לֹא כָהוּ…

בֵּן אוֹבֵד כִּי יִתְעֶה מִמֶּנּוּ וְגִשֵּׁשׁ

וְכָאַב בֵּין זָרִים, -

רְמוֹז לוֹ, כִּי יִקְרַב וּמִשֵּׁשׁ

טוּרֶיךָ הַקָּרִים

וְסָפַג בְּרָקְךָ הַשָּחוֹר,

וְיָדַע מַדּוּעַ הוּא חוֹלֶה,

וּמַה כָּל הָעוֹלָם מִסָּבִיב

הַיּוֹצֵר מַצֵּבוֹת כָּאֵלֶּה…

שיר־מצבה על קבר אחים של הרוגי הפרעות בביאליסטוק, תרס“ז; פורסם ב”הדרך" (ורשה), ו' בשבט תרצ“ג; וכן ב”הדאר" כ“ו אב, ת”ש

עוֹמֵד וּמְפַשְׁפֵּשׁ אֲנִי בַּאֲרוֹן סִפְרֵי אַבָּא זְקֵנִי:

אוֹתִיּוֹת, אוֹתִיּוֹת שָׁם שִׁשִּׁים רִבּוֹא שֶׁפָּרְחָה נִשְׁמָתָן,

פִּגְרֵי הֲמוֹן זְבוּבֵי מָוֶת מְחַלְלֵי צִנָּה,

לְעֵת מָטָה כְנָפָם בִּתְחִלַּת הַחֹרֶף הַשָּׁמֵם,

מֵאֲלֵיהֶם אֲלָפִים וּרְבָבוֹת נָפְלוּ, נָפְלוּ, נָפְלוּ,

וּבְסֵתֶר כָּל-פִּנָּה עֲמוּמָה וּבְזָוִית כָּל-בַּיִת

וּבֵין הַשְּׁפַתַּיִם עַל-גַּבֵּי הַכְּתָלִים פִּגְרֵיהֶם מוּטָלִים,

מְעוּכִים מוּטָלִים בָּאָבָק, מְגוֹלָלִים בְּקוּרֵי עַכָּבִישׁ,

וּצְפוּיִם אֱלֵי הַמַּטְאֲטֵא – מִבְּלִי רוּחַ חַיִּים…

לְמַעֲצֵבָה יִשְׁכָּבוּן בְּלֹא טַעַם, בְּלֹא רֵיחַ, בְּלֹא לֵחַ,

רַק רֵיחַ מְקָק נוֹדֵף…רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם!

עוֹמֵד וּמְפַשְׁפֵּשׁ אֲנִי בַּאֲרוֹן סִפְרֵי אַבָּא זְקֵנִי:

שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם, רַבּוֹתַי, מַעַרְכוֹת הַסְּפָרִים הַקְּדוֹשִׁים,

שָׁלוֹם לָכֶם וּלְתוֹרַתְכֶם הַקָּשָׁה, הוֹי זְקֵנִים קַפְּדָנִים,

הַאִם הִכַּרְתּוּנִי? עֲלֵיכֶם הֹרַגְתִּי מִלְפָנִים בַּחֶדֶר,

וַעֲלֵיכֶם הֵמַתִּי אֶת-עַצְמִי בִּישִׁיבוֹת וּבְבָתֵּי הַמִּדְרָשׁ.

אַתֶּם לְבַדְּכֶם הֱיִיתֶם עוֹלָמִי הַיָּחִיד מֵעוֹדִי:

אַוֵּירִי, שְׁמֵי שָׁמַי, יְרֵחִי וְשִׁמְשִׁי, יְגִיעִי, מַרְגּוֹעִי,

תַּאֲוָתִי, דִּמְיוֹנִי, גְּאוֹן אָבִי וְרֹאשׁ תְּפִלַּת אִמִּי הַצְּנוּעָה,

בַּקָּיִץ הֱיִיתֶם פַּרְדֵּסִי, בַּחֹרֶף הַכַּר לִמְרַאֲשׁוֹתַי,

לְעֵת יָמוּט רֹאשִׁי יָגֵעַ וְכָפוּף מֵעֻלְּכֶם הַקָּשֶׁה.

בְּפִנָּה נִסְתָּרָה יְחִידִי וְחָרֵד הַשְּׁכִינָה מְצָאַתְנִי

וַתִּפְרֹשׂ עָלַי אֶת-כְּנָפֶיהָ וַ– – – – – –,

אוֹתִיּוֹתֵיכֶם צֵרַפְתִּי וָאֶבְרָא לִי עוֹלָם לְעַצְמִי,

גַּם חֲלוֹמוֹתַי שֶׁלִּי, מֵאֲלֵיהֶם בִּלְבָבִי צָמָחוּ,

שָׁלֹב שָׁלַבְתִּי בָּכֶם וָאֲסַנֵּן עֲלֵיהֶם נִשְׁמָתִי.

יֵשׁ שֶׁבַּלַּיְלָה לִפְנֵי כְבוֹת הַנֵּר– – – – –

כתב יד. גרסה מוקדמת ל“לפני ארון הספרים”. פורסם ב“כנסת” ג‘, תרצ"ז, עמ’ 11–12

מַדּוּעַ בּוֹשֵׁשׁ לָבוֹא עַתָּה רַבִּי שְׁמוּאֵל?

רְאֵה, הַתַּנּוּר נִגְרַף עִם הָנֵץ הַחַמָּה

וַיּוֹצֵא חֻמּוֹ לְבַטָּלָה חֲצִי שָׁעָה

וּכְבָר נֶאֱסְפוּ כָל הַמְּגַלְגְּלוֹת וּבָאוּ.

הַיּוֹם, הֲרֵי יוֹדֵעַ אַתָּה, תֵּאָפֶינָה

מַצּוֹתָיו שֶׁל הַגְּבִיר וְהַכֹּל זְרִיזִים

וּכְבָר הֵן עוֹמְדוֹת שָׁם בְּחֶדֶר שֵׁנִי

חֲגוּרוֹת לְבָנִים, חֲשׁוּפוֹת יָד עַד מַרְפְּקֵיהֶן

וַחֲמוּשׁוֹת מַעֲרִיכוֹת.

גורף את הגחלים ומזמר.

הוֹי גֶּחָלִים לוֹחֲשׁוֹת,

לָמָה אַתֶּן רוֹחֲשׁוֹת –

אֶגְרֹף, אֶגְרֹף, אֶגְרֹף

אוֹי נְפָשׁוֹת בּוֹעֲרוֹת

לוֹהֲטוֹת וְסוֹעֲרוֹת –

אֶגְרוֹף, אֶגְרוֹף, אֶגְרוֹף…

אוֹי גֶּחָלִים עוֹמְמוֹת,

לָמָה אַתֶּן דּוֹמְמוֹת –

אֶגְרֹף, אֶגְרֹף, אֶגְרֹף;

הוֹי נְשָׁמוֹת שׁוֹמְמוֹת

דּוֹעֲכוֹת וְזוֹעֲמוֹת

אֶגְרוֹף, אֶגְרוֹף, אֶגְרוֹף…

הַקַּמָּח, קוּם וָלוּשׁ, הֲרֵי הַתַּנּוּר גָּרוּף!

הַנָּשִׁים, לַעֲבוֹדַתְכֶן! אַל תַּעֲמֹדְנָה פְּנוּיוֹת!

הַתַּנּוּר גָרוּף, מוֹצִיא חֻמּוֹ לְבַטָּלָה

הַקַּמָּח, לוּשׁ! וְאַתָּה קַטָּף, לֵךְ וַעֲמוֹד נָא,

בְּרֹאשׁ הַשֻּלְחָן שָׁם עַל יַד צִפּוֹרָה

וְהֱוֵי מְמַעֲכָה, כְּלוֹמַר אֶת הָעִסָּה, יָפֶה יָפֶה.

כתב יד. פורסם ב“כתבים גנוזים” בהוצאת בית ביאליק ודביר

ד

עָבַר הַקָּיִץ. כְּבָר כִּלָּה הָאִכָּר

אֶת כָּל עֲבוֹדָתוֹ בַּשָּׂדֶה, בַּכִּכָּר.

כְּבָר הִשְׁלִיךְ אֶל פִּנָּה חֶרְמֵשׁוֹ, מַגָּלוֹ,

וּבְגָרְנוֹ הוּא יָמֹד שְׁלוּמַת עֲמָלוֹ

וּבְגַאֲוָה הוּא נוֹשֵׂא עַיִן מְלֵאָה עֲלִיצוּת

אֶל רֹאשׁ הָעֲרֵמָה, פְּרִי עָמָל וַחֲרִיצוּת.

גַּם נַחְנוּ נֶאֱסֹף הַיּוֹם לְבֶן-גָּרְנֵנוּ

אֶת תְּבוּאַת שָׂדֵנוּ, אֶת פְּרִי עֲמָלֵנוּ,

וּלְעֵינֵי הוֹרֵינוּ הַשְּׁעָרִים נָמֹדָּה,

מָצָאנוּ בַּקַּיִץ הַהוּא בַּעֲבוֹדָה.

יִרְאוּ: גַּם אָנוּ חָרַשְׁנוּ, זָרָעְנוּ,

וּבְרִנָּה קָצַרְנוּ וַאֲלֻמּוֹת נָשָׂאנוּ,

אַחֲרֵי שַׁעֲשׁוּעִים וָרִיק לֹא הָלַכְנוּ,

אַף כִּי יְלָדִים אֲנָחְנוּ.

מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב גַּבֵּנוּ כָפַפְנוּ,

אֶת תּוֹרַת אֵל חַי וְאִמְרָתוֹ שָׁאָפְנוּ.

מִבְּעַד הַחַלּוֹן הַשֶּׁמֶשׁ הֵצִיצָה

וַתִּקְרָא אוֹתָנוּ הַחוּצָה, הַחוּצָה,

הַצִּפּוֹר הַיָּפָה צִפְצְפֶה אֵלֵינוּ:

אֵלַי, יַלְדֵי חֶמֶד, כָּמוֹנִי רַנֵּנוּ!

גַּם עֲצֵי הַפְּרִי הַיְרוֹקִים, הַמְאִירִים,

אֶל צִלָּם קְרָאוּנוּ: לְכוּ רַקְּדוּ כִשְׂעִירִים!

וַאֲנַחְנוּ אִמַּצְנוּ לִבֵּנוּ וַנֵּשֶׁב

וּלְדִבְרֵי מוֹרֵנוּ הִקְשַׁבְנוּ רַב קֶשֶׁב,

לֹא נִפְתָּה לִבֵּנוּ אַחֲרֵי הַצִּפֳּרִים

הַיָּפִים, הַחָפְשִׁים, הַשְּׂמֵחִים וְשָׁרִים,

לֹא פִתּוּ אוֹתָנוּ גַם עֲצֵי הַמְּגָדִים –

אַף כִּי אֲנַחְנוּ יְלָדִים.

כתב יד. נדפס ב“כנסת” א‘, תרצ"ו, עמ’ 21

אַל תִּרְאוּ, שֶׁהַחֹרֶף מוֹלֵךְ

וּבְכֹבֶד צָבָא בָּנוּ מוֹשֵׁל –

כִּי הִנֵּה אֲבִיבֵנוּ הוֹלֵךְ

וּבְכָל מַחֲנֵהוּ יַרְבֶּה כוֹשֵׁל.

עִם מְלֹא יְלָדִים קְטַנִּים בָּא,

בְּזִיו שְׁמֵי עָל וּבְקַרְנֵי חַרְסָה;

וְעַד הַבֹּקֶר אוֹר – מִצְּבָא

הַחֹרֶף לֹא תִּשָּׁאֵר פַּרְסָה.

כתב יד. נדפס ב“כנסת” א‘, תרצ"ו, עמ’ 22

א

אִם הַשָּׂטָן בִּי יִתְעַלֵּל,

קֹב לֹא אֶקֹּב וְלֹא אֶתְפַּלֵּל,

שָׁרֹק אֶשְׁרֹק לִי וְאֵלֶךְ

כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם, רָש וָמֶלֶךְ.

ב

שָׁב אָנֹכִי מִמַּחְפֵּרוֹת,

שָׁב וְאַמְתְּחוֹתַי מְלֵאוֹת

גְּרוּטוֹת-פָּז וְנִתְכֵי-כֶתֶם –

קְחוּ וּצְקוּ לָכֶם מַטְבֵּעוֹת!

וּבַגְּבוּלִין וּבַמְּדִינָה

צְאוּ וְקַשְׁקְשׁוּ בִלְגִינָה.

ג

דֶּרֶךְ גַּנּוֹת וְקַרְפִּיפוֹת

בֵּין שְׂדוֹת בָּר וּשְׂדוֹת הָרִיפוֹת

סְלוּל פְּעָמַי יֵט שְׁבִיל קָטָן,

נָתִיב לֹא יְדָעוֹ שָׂטָן.

אַךְ הַשֶּׁמֶשׁ נָטְתָה אָקוּם –

וַאֲנִי בַּשְּׁבִיל הֶעָקֹם,

הָלֹךְ אֵלֵךְ – לְאָן? אַל לִשְׁאֹל,

סוֹדִי הוּא וְסוֹד הַמִּשְׁעוֹל.

תַּחַת עֵץ עַל-יַד הַגַּנָּה

שָׁמֹר תִּשְׁמֹר לִי הַקְּטַנָּה.

– – – –

שָׁם הַסְּנוּנִית הָרִאשׁוֹנָה

נִגְלָה רֹאשָׁהּ מֵחַלּוֹנָהּ.

א. “אם השטן בי יתעלל” – כתב יד. נדפס ב“כנסת” ב‘, תרצ“ז, עמ’ 11–12. ב. “שב אנכי ממחפרות” – שם. ג. “דרך גגות וקרפיפות” – כנ”ל.

לְמִי אוֹצְרוֹת קֹרַח

וּלְמִי עֶשֶׂר מַכּוֹת

וְלִי שֶׁבַע בָּנוֹת

אֲרֻכּוֹת וְדַקּוֹת.

הָאַחַת הִיא גְרוּשָׁה

עֱגוּנָה מִשְׁנֶהָ,

הַשְּׁלִישִׁית אַלְמָנָה

וּכְרֵסָהּ בֵּין שִׁנֶּיהָ.

הָרְבִיעִית בּוֹגֶרֶת,

הַחֲמִשִּׁית יְרוֹקָה,

הַשִּׁשִּׁית מֵינֶקֶת

בְּאֶרֶץ רְחוֹקָה.

וְהַשְּׁבִיעִית מֻפְקֶרֶת

וּמוּטָב שֶׁתָּמוּת –

וְטַעֲמָן שֶׁל כֻּלָּן

כְּרִיר הַחַלָּמוּת.

שיר עם, נוסח ב‘, כתב-יד. נדפס ב“כנסת” א’, תרצ"ו, עמ' 24

קטע

הִתְעוּנִי חַרְבוֹנֵי צָהֳרַיִם אֶל פִּנַּת סְתָרִים

בַּעֲזוּבַת הַגָּן,

עָיַפְתִּי לַשָּׁרָב וָאֶצְנַח פְּרִי דָשֵׁן, כְּבַד-עָסִיס,

לְרַגְלֵי חָרוּב רַעֲנָן.

מֵעֵבֶר לַחַיִץ יוֹם בּוֹעֵר, מֵעֵבֶר לַחַיִץ

כִּמְרִירֵי יוֹם שָׁרָב;

עַזִּים הַנְּגוֹהוֹת מִנְּשׂוֹא וְלֹא יָכִיל הַיּוֹם

אֶת זְהָרָיו.

הֶחָצָץ בְּצִדֵּי הַדְּרָכִים קְלוּי-אֵשׁ, הַגְּדֵרוֹת

כַּתַּנּוּר נִכְמָרוּ,

רֶמֶץ הָאָבָק, הַבָּתִּים נְעֹרֶת, גֵּץ אֶחָד

וְכֻלָּם כַּמּוֹקֵד יִבְעָרוּ.

נִלְאוּ אִילָנוֹת וְשִׂיחִים אֲרוֹג תַּחְתָּם אֶרֶג הַשָּׁוְא –

קוּרֵי הַצְּלָלִים,

כִּלְשׁוֹנוֹת בַּצָּמָא נָשָׁתּוּ מִשְׁתַּרְבְּבִים שְׁבִילִים

בְּמוֹרְדוֹת הַנְּחָלִים.

אֵין זֹאת כִּי אִם פָּתְחָה הַשֶּׁמֶשׁ כָּל צַנְתְּרוֹת זְהָבָהּ

וַתְּרִיקֵן עַד תֻּמָּן –

(כְּכִנּוֹר מְמַלְמֵל מִתְּנוּמָה קוֹל מִזְרַק הַמַּיִם

בְּנַפְּצוֹ אָת-בְּדָלְחוֹ אֶל שֵׁישׁ הָאַגָּן) – –

כתב-יד. נדפס ב“כנסת” ב‘, תרצ"ז, עמ’ 13

היי עוד הפעם מחסה לי

הֲיִי עוֹד הַפַּעַם מַחֲסֶה לִי, כִּפַּת אֵלָה רַעֲנַנָּה,

בּוֹדֵדָה בְּפִנַּת סֵתֶר, עֲזוּבַת גִּנָּה וּשְׁכוּחַת רֶגֶל,

הַעֲלִימִינִי בְצִלֵּךְ הַמָּתוֹק וּבְחֵיקֵךְ אֶמְצָא אָת-נַפְשִׁי.

בִּעֲתוּנִי תְשׁוּאוֹת רְחוֹב וּשְׁאוֹן חוּצוֹת הֲדִמָּנִי,

אָבְדָה נַפְשִׁי בְתוֹכָם כְּצִוְחַת צִפּוֹר בּוֹדֵד בַּהֲמוּלַת יָעַר,

רְאִי, הִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ בִּגְבוּרָתוֹ הִכָּה אֶת-כָּל-הָאָרֶץ חֵרֶם – –

כתב-יד. מילואים לנוסח שני של “התעוני חרבוני צהרים”. נדפס ב“כנסת” ב‘, תרצ"ז, עמ’ 14.

1.

(בּוֹאָה, נַעַר, אֶל קִיטוֹנִי

וְאַרְאֶךָּ אֶת מַטְמוֹנִי).

יֵשׁ לִי (שָׁם) מַרְגָּלִית יָפָה,

עַיִן זוּלָתִי עוֹד לֹא חֲשָׂפָהּ.

אֶפְשָׁר גְּנֵבָה וְאֶפְשָׁר מְצִיאָה

וְאֶפְשָׁר נָפְלָה מֵרָקִיעַ.

2.

שְׁתֵּי בָּנוֹת לִי יֵשׁ: אֶבֶן-חֵן וּמַרְגָּלִית,

זוֹ עֵינִי הַיְּמָנִית, זוֹ עֵינִי הַשְּׂמָאלִית.

3.

בְּיָדִי, בָּחוּר, שְׁתֵּי יְקָרוֹת –

סִמָּן הֵן לִשְׁתֵּי נְעָרוֹת.

(כָּאן יֵשׁ דִּנָּר וְכָאן מַרְגָּלִית) -

בְּחַר בַּיְמָנִית אוֹ בַּשְּׂמָאלִית.

• - - עָמַד חָרֵד,

חוֹכֵךְ, יָרֵא וּמִתְגָּרֵד.

וַיִּשָׁאֵר אוֹתוֹ גוֹלָם

רַוָּק זָקֵן עַד הָעוֹלָם.

4.

אֶחָד מוֹצֵא דִנְרִים

אֶחָד עֶשֶׂר מַכּוֹת,

לִשְׁכֶנְתֵּנוּ דְבוֹרָה

יֵשׁ שְׁתֵּי בָּנוֹת רַכּוֹת.

אַחַת אֶבֶן טוֹבָה,

אַחַת דִּנַּר זָהָב –

וּבַסֵּתֶר לִבִּי

שְׁתֵּיהֶן יַחַד אָהָב.

וּבַסֵּתֶר לִבִּי

שָׁאַל – אַךְ אֵין פּוֹתֵר:

אֵיזוֹ יוֹתֵר נָאָה,

אֵיזוֹ אֹהַב יוֹתֵר.

5.

• - אֵשׁ לֶהָבָה

הַנּוֹגֵעַ בָּהּ יִכָּוֶה.

שיר עם. כתב-יד. נדפס ב“כנסת” ה‘, ת"ש, עמ’ 17

אַבְרָם, אַבְרָם,

אַתָּה אָבִינוּ,

וְלָמָּה לֹא תְבַקֵּשׁ

וְלָמָּה לֹא תְבַקֵּשׁ,

רַחֲמִים בַּעֲדֵנוּ,

לִפְנֵי אֱלֹהִים.

שֶׁיִּגְאָלֵנוּ אֶל,

שֶׁיּוֹלִיכֵנוּ אֶל

לְאָן?

לְאַרְצֵנוּ.

יִצְחָק, יִצְחָק,

אַתָּה מְלִיצֵנוּ.

יַעֲקֹב, יַעֲקֹב,

אַתָּה רוֹעֵנוּ.

שיר עם. כתב-יד. פורסם ב“כתבים גנוזים” בהוצאת בית ביאליק ודביר

מֻפִּים וְחֻפִּים, הַכּוּ בַּתֻּפִּים!

מִלֲלַי, גִּלֲלַי, חָלִיל אֶל פִּיכֶם!

נַסְּרוּ הַכִּנּוֹר וִיתָרָיו הַמְּרֻפִּים

הַכּוּ, יִכָּנֵס הַשֵּד בַּאֲבִיכֶם!

הַבְתֻפִּים וּמְחוֹלוֹת יְצָאתֶם? – בִּלְעָדָי!

אָנֹכִי זְקַנְכֶם וְאַתֶּם נְכָדָי.

תַּרְתִּי נַחֲלַתְכֶם לְרָחְבָּהּ וּלְאָרְכָּהּ,

וּרְאוּ, קֻמַּט מִצְחִי וְשֵׂיבָה בּוֹ זָרְקָה.

מִרְטוּ מִזְּקָנִי לְנִימִין נַנָּסָי,

פִּרְטוּ בְּאֶצְבְּעוֹתֵיכֶם עַל שְׂפָתָי.

שַׂחֲקוּ לִי, שַׂחֲקוּ, אֵין דָּבָר, יְלָדָי!

זְקַנְכֶם אָנֹכִי וְאַתֶּם נְכָדָי.

צְמָדִים מְרַקְּדִים הֵם, שְׁנַיִם מוּל שְׁנָיִם,

וְאִישׁ לִקְרַאת אָחִיו בְּתֹף וּמְצִלְתָּיִם!

נִכְנָפִים בִּמְעִילִי וְחוֹסִים בְּצִלִּי,

נִינִים וּנְכָדִים לִמְשׂוֹשִׂי וּלְגִילִי.

רוֹתְמִים אֶת-עַצְמָם בְּטוּרֵי הַשִּׁירִים –

בְּנֵי תַעֲרוּבוֹת וְיַלְדֵי כִלְאַיִם,

שְׁתוּקִים אֲסוּפִים וּפְרִי נַאֲפוּפִים,

מַמְזְרֵי רַעְיוֹן וְנִדְחֵי הִגָּיוֹן –

יֵשׁ מֵאֲלֵיהֶם, וְיֵשׁ בְּעַל-כָּרְחָם - - -

שיר עם, נוסח ב' ל“למנצח על המחולות”, כתב-יד. נדפס ב“כנסת” ו‘, תש"א, עמ’ 5

אַיֵּה אֵיפֹה גַם אַתְּ, דְּבוֹרַת הַזָּהָב הַקְּטַנָּה? בֹּאִי, בֹּאִי וּפִקְדִינִי, הֲמִי בְּאָזְנִי הֶמְיָתֵךְ הַדַּקָּה וְהַמְּתוּקָה עַל רְחוֹקוֹת וְנִשְׁכָּחוֹת. הִנֵּה פִּתְּחָה אָזְנִי רֶגַע לִשְׁמֹעַ שִׂיחַת עָלִים וּדְשָׁאִים וְהֶמְיַת דְּבוֹרִים. הַאֲרִיכִי מֵיתָרֵךְ, מְתָחִיהוּ הָדֵק הֵיטֵב וְהַרְעִידִיהוּ דוּמָם. נִמְתַּח הַדַּק בְּמֵיתְרֵי נַפְשִׁי וְהִנֵּהוּ הוֹמֶה וְרוֹעֵד וּמְיַחֵל דּוּמָם. אַל-נָא יַעֲבֹר חִנָּם רֶגַע הָרַחֲמִים… יִשָּׁנֶה נָא עוֹד פַּעַם אַחַת חֲלוֹם הַזָּהָב, יִשָּׁנֶה נָא זֹהַר הָרָקִיעַ וְיֶרֶק הָעֵשֶׂב, אֵלֶּה אֲשֶׁר פְּקָדוּנִי בִּימֵי קֶדֶם… יִשָּׁנֶה נָא הַחֲלוֹם אַךְ הַפָּעַם.

וּמַרְאוֹת וַעֲלִילוֹת יַגִּיעוּ אֵלַי עִם פִּרְכּוּסֵיהֶם וְהֵדֵיהֶם הָאַחֲרוֹנִים, עִם כְּלוֹת כֹּחָם. מֵעֵבֶר לִגְבוּל הַקּוֹלוֹת וְהַמַּרְאוֹת, מִחוּץ לִתְחוּם… הָאֶבֶן הַזֹּאת יְלָדָתְנִי…

הִנֵּה עוֹבֶרֶת עָב קְטַנָּה עָבֹר וּמָחֹה. שָׁפַר רָקִיעַ. כָּל הָעוֹבְרוֹת נִמְחוּ עַתָּה מִנַּפְשִׁי – וְהִנְנִי שׁוּב נָקִי.

צִחְצַח זֹהַר הָרָקִיעַ אֶת-עֵיְנַי וַיְטַהֲרֵנִי. גִּבְעֹל יִתְרַפֵּק עַל לֶחְיִי, מְפַיֵּס וּמְרַצֶּה…

רַק עַד רֶגַע קָטָן נִפְתַּח שַׁעַר הָרַחֲמִים. מַהֲרִי בֹּאִי, דְּבוֹרַת הַזָּהָב, פֶּן יַעֲבֹר הָרֶגַע וְהַשַּׁעַר יִסָּגֵר לָנֶצַח…

שיר בפרוזה. כתב יד. נדפס ב“כנסת” ד‘, תרצ"ט, עמ’ 4

ליקט יעקב כהן

א.

מִחוּץ לִרְשׁוּת אֵל וְשֶׁלֹּא תַּחַת כָּנְפֵי הַשְּכִינָה

נָשַׂאתִי אֶת-רֹאשִׁי וָאֶזְקֹף מְעַט אֶת-קוֹמָתִי

ב.

גָּבְרוּ עֲלִילוֹת בָּאָרֶץ. מֵעֵבֶר לִתְחוּמָם

אֶשְׁכַּב לִי דוּמָם,

מָתוֹק הָאוֹר כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם וּמְתוּקָה וּבְרוּכָה - -

ג.

וְלוּא אֶלֶף פְּעָמִים מִשֶּׁהוּא חֶלְקִי בַּחַיִּים יִצְעַר,

תֵּאָלַמְנָה שְׂפָתַי, אִם תֵּדַעְנָה שֶׁמֶץ תְּלוּנָה –

אָבִיב אָבִיב וּשְׁלוֹמוֹ, קַיִץ קַיִץ וּבִרְכָתוֹ –

וְלוּא אֶלֶף פְּעָמִים מִשֶּׁהוּ חֶלְקִי בַּחַיִּים יִצְעַר,

לְעוֹלָם יְבֹרַךְ שִׁמְךָ, אֵל יִשְׁעִי וּמָעוֹז חַיַּי,

עַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה יְהִי שִׁמְךָ מְבֹרָךְ!

ד.

וְאִם יְאַחֵר, הֲלֹא בֹא יָבֹא לַמּוֹעֵד הַמַּלְאָךְ הַגּוֹאֵל

וּבְחַרְבּוֹ הַשְּלוּפָה לִמְרַאֲשׁוֹתַי יִתְיַצֵּב,

וַאֲנִי טֶרֶם אֵדַע, מַה-זָּמַם אֵל לְנַפְשִֹי

וּמַה-יְצַו עָלֶיהָ לְיוֹם אַחֲרוֹן.

(הַשְּׁחוֹרָה כְּיַנְשׁוּף-לַיְלָה תַּעֲזֹב לָנֶצַח קִנָּהּ,

זְעוּמַת אֱלֹהִים וְאָדָם, נְזוּפָה לַשֶׁמֶשׁ וְלָאוֹר) - -

ה.

חָבֵר אֶחָד קָטָן יֵשׁ-לִי – כּוֹכָב בָּהִיר,

לַיְלָה לַיְלָה אֶשְׁמֹר-לוֹ עַל-יַד חַלּוֹנִי - -

ו.

לִי בְּאֵרִי וְאָנֹכִי עֲשִׂיתִיו

וּמִבְּאֵרִי שָׁאַבְתִּי בְּכַדִּי,

וּבִיבוֹש מְקוֹר אוֹרִי אַל תִּבְכּוּ –

הָבָה אֶדְעַךְ לְבַדִּי!

ז.

כְּעָב בֵּין חַגְוֵי סֶלַע יָלִין זִכְרֵךְ

בֵּין קִמְטֵי מִצְחִי וַחֲרִיצָיו - -

קטעי שירים שליקט יעקב כהן. נדפסו ב“כנסת” ה‘, ת"ש, עמ’ 16–17

ליקט יעקב כהן

אֲהָהּ, לוּ יָדַעְתִּי אֵיךְ אֶשָּׁכֵם וְיִצְעָקוּ

וּבַמָּה אַקְנִיאֵם,

בַּמָּה אַעֲמִיק אָרַע לִלְבָבָם –

––––––––

אֲכַלְתֶּם עוֹלַמְכֶם, אֲכַלְתֶּם מְשִׁיחֲכֶם

וּלְלֹא קֶרֶן-הוֹד,

אִישׁ לְפִי כֹּחוֹ זְלַלְתֶּם, סְבָאתֶם, שְׁגַלְתֶּם,

וּמַה-לָּכֶם עוֹד?

אִישׁ בְּזָוִיתוֹ יִפְלֶה טַלִּיתוֹ וִיחַטֵּט

בְּצָרַעְתּוֹ הַקְּטַנָּה –

––––––––

אֲהָה! בַּמָּה אָרַע לִלְבַבְכֶם וְאֵיכָה

אֲכַס פְּנֵיכֶם בּוּשָׁה

וּבְשַׂרְכֶם בְּשַׂר מֵת וּלְבַבְכֶם בַּרְזֶל

וּמִצְחֲכֶם נְחוּשָׁה?!

שורות שיר כתובות על דף בפנקס כיס קטן, שרשם ביאליק בעת מסעו בארה“ב בתרפ”ו. נתפרסם ב“כנסת” ו‘, תש"א, עמ’ 4