רקע
ס. יזהר
שני משפטים למיכאל אסף
xמוגש ברשות פרסום [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: דבר; 31.1.78

כבוד רב אני רוחש למיכאל אסף ולדבריו ("דבר׳׳ 30.1.78), ורק שתי הערות אלה בשולי מאמרו:

אחת, והיא צדדית, שמיהר הכותב הנכבד לצרפני אל חבורה בﬠלת דﬠות מוגדרות שרחוק אני ממנה, הן מדﬠותיה הן מסגנונה, כרחוק מזרח ממﬠרב. ואולי בא צירוף זה, בגלל טבﬠ בני אדם שאינו סובל מישהו ﬠצמאי בדﬠותיו ובלבטי דﬠותיו, גם כשהוא מבלבל בכך את התיקים שכבר תײקו אותו בהם, כמי שבורח מן התווית שלו.

שנייה, והיא הﬠיקר: שמדינת ישראל היא מדינה ציונית. פשוט, זו האמת. ומוטב שלא להצפינה. כי השלום תובﬠ מאתנו ויתורים וגמישות וגישה ריאליסטית ומחשבה רציונאלית – מוסכם ﬠלי וﬠל רבים. אבל, ﬠם זאת, אסור להשלות איש, כאילו מדינה זאת, ישראל, היא ﬠוד מדינה כשאר כל המדינות, מדינה של “צﬠד אחד” בלבד. ציונותה של ישראל היא: ה-Raison d’être של קיומה כאן, אמת שלא רק שאין להסתירה, אלא אף חובה לומר אותה בקול, קודם הדיונים, בשﬠת הדיונים ובשﬠת הסיכומים – ומוטב שלא לנסות לפרכס אמת יסוד זו בשום הסוואה, גינוני דיפלומטיה או חיוכי נימוסין. אין זה מאקסימאליזם קיצוני, וקנאי, אלא זה תיאור טבﬠה של המדינה. אם לא תדבר על כך בקול היום, תצטרך להילחם ﬠל כך בנשק מחר. זו מדינה ציונית וכוונתה להיות ציונית, ובלי ציוניותה – ﬠצם היותה מופרך. ואסור שזה יהיה “הסוד היהודי” שמסתירים ומכסים אותו בדיוני השלום. מוטב שהמצרים, וכל שאר המﬠורבים בדבר, יידﬠו זאת בגלוי, בקול, מתחילה ואת ההשתמﬠויות של אמת זו.

באופן, שמי שמבקש שלום ﬠם ישראל, שמבקשת אותו מצידה בכל כוחה, בכל מאודה, ובכל ויתור אפשרי ויותר מאפשרי – יידﬠ שהוא מבקש לﬠשות שלום עם מדינה ציונית.


יזהר סמילנסקי, דבר, 31.1.78

המלצות קוראים
תגיות