רקע
נפתלי הרץ אימבר
רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן: הַחֲלוּצִים
mנחלת הכלל [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: הוצאת מרדכי ניומן; 1950

מֵעֹל קָשֶׁה וּמִתִּגְרַת עָרִיצִים

בַּת־עַמִּי קָמָה הִתְעוֹרָרָה;

"הָבוּ נִשְׁלָחָה לְפָנֵינוּ חֲלוּצִים

לְאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ הַיְקָרָה".


אַךְ מִי זֶה יַעֲלֶה לְפָנֵינוּ רִאשׁוֹנָה,

לִמְצֹא לַנִּדָּחִים מְקוֹם מָנוֹחַ?

מִי יְסַקֵּל מְסִלָּה הוֹלֶכֶת צִיּוֹנָה?

מִי יַרְהִיב בְּנַפְשׁוֹ עֹז וָכֹחַ?


שָׁם הַרְרֵי נְמֵרִים וּמְעוֹנוֹת אֲרָיוֹת,

שָׁמָּה אֶפְעֶה, לָבִיא גַם לָיִשׁ;

וּבְנֵי הַדּוֹדָנִים, קֵדָר וּנְבָיוֹת,

עוֹרְקֵי צִיָּה, פְּרָאִים כַּתָּיִשׁ.


כַּנְּחוּשָׁה שָׁמָּה בִּקְעָה וּשְׁפָיִים

סִלוֹנִים, סִרְפָּד, קִימוֹשׁ, חוֹחִים,

חֳרָבוֹת לִרְבָבוֹת עֲלֵי דְרָכַיִם,

וּבְקִרְבָּם יְרַקְּדוּ שְׂעִירִים וְאֹחִים.


שָׁמָּה הָאָרֶץ מְלֵחָה, עֲזוּבָה,

אֶרֶץ אוֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ;

הֲנוּכַל הַרְגִּיעַ בְּאֶרֶץ תַּלְאוּבָה?

הֲנוּכַל שָׁם הוֹצֵא זֵרוּעֶיהָ?


אֵיךְ לַחְמֵנוּ בֶּעָמָל נָבִיא,

אִם אַף נַעֲמֹל בְּזֵעַת אַפַּיִם?

וּבְאֹהֶל בּוֹדֵד, בּוֹדֵד הָעֲרָבִי,

עֲרָבִי בּוֹדֵד שׁוֹדֵד דְרָכַיִם.


פַּחַד, אֵימָה, מָגוֹר מִסָּבִיב שָׁם,

חִנָּם נָשִׁית מְסִּלוֹת צִיּוֹנָה;

כָּכָה שָׁמַעְנוּ תְּלוּנַת הָעָם,

מִי יַעֲבֹר לְפָנֵינוּ רִאשׁוֹנָה?


וּתְלוּנָתָם שְׁמַעְתֶּם – וּבְיַד חָרוּצִים

קַמְתֶּם יַחַד – וּבְרוּחַ נְכוֹנָה

לִפְנֵי אֲחֵיכֶם עֲבַרְתֶּם חֲלוּצִים

פַּנֵּה דֶרֶךְ לְהוֹלְכֵי־צִיּוֹנָה.


חֲלוּצִים עֲבַרְתֶּם לִפְנֵי אֲחֵיכֶם

בְּאֶרֶץ תַּלְאוּבָה מְצֹא מָנוֹחַ,

הָאָרֶץ עַתָּה נִכְבְּשָׁה לִפְנֵיכֶם,

לֹא בְחַיִל, גַּם לֹא בְכֹחַ.


לֹא קֶשֶׁת דְּרוּכָה וְלֹא חֶרֶב שְׁלוּפָה,

מָגֵן וָרֹמַח אַיִן בְּמַחֲנֵיכֶם;

לְחַמְתֶּם, לֹא בְמִלְחֲמוֹת תְּנוּפָה

כְּבַשְׁתֶּם אֶרֶץ לִפְנֵי אֲחֵיכֶם.


אִתִּים וּמַחֲרֵשׁוֹת הָיוּ כְּלֵיכֶם,

מָגֵן – שֶׁלֶט; מַעֲצָד – קַרְדֻמּוֹת;

חֲלוּצִים הִנְכֶם לִפְנֵי אֲחֵיכֶם,

נַפְשֵׁיכֶם שִׁעַשְׁעוּ תַּנְחוּמוֹת.


בְּשֵׁם עֵין הַקּוֹרֵא לְפָנִים נוֹדָעָה,

אֶרֶץ שׁוֹמֵמָה גַּם עֲזוּבָה;

“רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן” עַתָּה נִקְרָאָה,

וּלְעֵדֶן הִיא אֶרֶץ תַּלְאוּבָה.


וּבִמְקוֹם לְפָנִים נְחָשִׁים וּפְתָנִים,

תַּחַת חָרוּל וְסִרְפָּד נָהָקוּ,

יַעַמְדוּ עַתָּה זֵיתִים וּגְפָנִים,

בָּתִּים בְּבָתִּים יַחַד דָּבָקוּ.


בִּמְקוֹם אֹהֶל עֲרָבִי וִירִיעוֹתָיו,

יַעַמְדוּ עַתָּה אוּרָווֹת וּגְדֵרוֹת;

הַתֹּמֶר כַּסֻּכָּה יַאֲהִיל כַּפּוֹתָיו,

צִלֹּו יָשִׁית בֵּינוֹת לַשְּׂדֵרוֹת.


בִּמְקוֹם לְפָנִים נִשְׁמַע רִיב מִשְׁפָּחוֹת,

חָמָס, רֶצַח – עָמָל וָטֹרַח;

עוֹבְרֵי דֶרֶךְ, הוֹלְכֵי אֳרָחוֹת,

שָׁלוֹם בְּרַגְלָם יַעַבְרוּ אֹרַח.


אֶחָי! לְחַמְתֶּם, גַם עוֹד תִּלָּחֵמוּ,

הַמְּלָאכָה אָמְנָם רַבָּה הִנֶּהָ;

אָכֵן תּוּכְלוּ גַם תִּתְנַחֵמוּ,

כִּי תִכְבְּשׁוּ אֶת אַרְצֶהָ.


בָּנִים יִוָּלֵדוּ, יָבוֹאוּ אַחֲרֵיכֶם,

פֹּה עֲלֵי מְקוֹם שְׂדֵי־הַתְּרוּמוֹת;

וּבְדִמְעָה זְרַעְתֶּם, יִקְצֹרוּ בְּנֵיכֶם,

יִקְצְרוּ בְּרִנָּה, יִשְּׂאוּ אֲלֻמּוֹת.


יִשְּׂאוּ אֲלֻמּוֹת, שִׁבֳּלִים גַם קָמָה,

יֵאָסְפוּ הַגֹּרְנָה שָׁם לַבָּיִת;

וְּבְצִלְלֵי הַגֶּפֶן הַתְּאֵנָה שָׁמָּה,

יֵשְׁבוּ בֶּטַח מִפַּחַד וָשָׁיִת.


וּבְעֵת מִתִּירוֹשׁ יָשִׁיקוּ הַיְקָבִים

בְּגַת לִדְרֹךְ עִנְבֵי אֶשְׁכּוֹלוֹת,

אָז יָרֹנּוּ עֲלֵי כּוֹס עֲנָבִים,

“הֵידָד” יָרִיעוּ אַלְפֵי קוֹלוֹת.


הֵידָד יַשְׁמִיעוּ וּלְשׁוֹנָם תָּרֹן,

כְּרֹן צִפֳּרִים מֵעֳפָאֵי קִנָּם;

שִׁמְכֶם לִבְרָכָה בַּקֹּדֶשׁ לְזִכָּרוֹן,

שֵׁם: רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן הִנֵּה הִנָּם…

(יפו, תרמ"ו)

המלצות קוראים
תגיות