רקע
שולמית הראבן
הוּא בִּכְלָל לֹא אֹורֵחַ
xמוגש ברשות פרסום [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: דביר; תשנ"ט 1999

הָלַכְתִּי בָּרְחוֹב עִם אֲחוֹתִי הַקְּטַנָּה,

וְאֶת מִי רָאִינוּ פִּתְאוֹם בַּפִּנָּה?

שַׁדְרַן טֶלֶוִיזְיָה שֶׁרוֹאִים בְּכָל יוֹם.

אָז נִגַּשְׁנוּ יָפֶה וְאָמַרְנוּ שָׁלוֹם,

וְהוּא –

לֹא עָנָה.

הוא בכלל לא אורח.png

אָמַרְתִּי בְּכַעַס: זֶה מְאֹד לֹא בְּסֵדֶר,

כָּל יוֹם הוּא נִמְצָא אֶצְלֵנוּ בַּחֶדֶר,

מְדַבֵּר אֵלֵינוּ מַמָּשׁ כְּמוֹ אוֹרֵחַ,

אֲנַחְנוּ צוֹחֲקִים כְּשֶׁהוּא מִתְבַּדֵּחַ –

אָז אֵיךְ זֶה שֶׁהוּא לֹא מַכִּיר אוֹתִי

וְאֶת אֲחוֹתִי?

1הוא בכלל לא אורח.png

כָּכָה כָּל הַיּוֹם חָשַׁבְנוּ,

וּמְאֹוד־מְאֹוד נֶעֱלַבְנוּ. 


בָּעֶרֶב הַהוּא אָכַלְנוּ גְּבִינָה,

הָלַכְנוּ עוֹד קְצָת לְשַׂחֵק בַּגִּנָּה,

פָּתַחְנוּ טֶלֶוִיזְיָה – וְשׁוּב הוּא הוֹפִיעַ,

יוֹשֵׁב כְּמוֹ אֹורֵחַ שֶׁכָּרֶגַע הִגִּיעַ,

מַבִּיט יָשָׁר עָלֵינוּ –

וְלֹא מַכִּיר אֶת שְׁתֵּינוּ.


אָז אָמַרְתִּי: עַכְשָׁו אֲנַחְנוּ בַּתּוֹר,

נִקַּח הַשַּׁלָּט וְנִלְחַץ עַל כַּפְתּוֹר. 

לָקַחְנוּ שַׁלָּט וְלָחַצְנוּ שְׁתֵּינוּ –

וְהָאִישׁ הַהוּא נֶעְלַם וְאֵינֶנּוּ.

2הוא בכלל לא אורח.png

בַּלַּיְלָה הַרְבֵּה חָשַׁבְתִּי עָלָיו:

אוּלַי כְּשֶׁסָּגַרְנוּ, גַּם הוּא נֶעֱלָב?

אֵיךְ אֲנַחְנוּ יוֹדְעוֹת בֶּאֱמֶת מָה הוּא חָשׁ

כְּשֶׁהִפְסַקְנוּ אוֹתוֹ בָּאֶמְצַע מַמָּשׁ?


אָז אָמְרָה אֲחוֹתִי: הוּא בִּכְלָל לֹא אוֹרֵחַ,

אַף אֶחָד לֹא עוֹשֶׂה לוֹ קָפֶה, לֹא טוֹרֵחַ,

סְתָם יוֹשְׁבִים מוּל מָסָךְ וְרוֹאִים צִלּוּמִים,

פּוֹתְחִים לִפְעָמִים וְסוֹגְרִים לִפְעָמִים,

וְהוּא מְשַׁדֵּר, מַצְלֵמָה מוּלוֹ,

וּבִכְלָל לֹא רוֹאֶה מִי מַבִּיט בּוֹ, מִי לֹא.


כִּי אִם אֶת כָּל הַצּוֹפִים הוּא יַכִּיר,

לֹא יוּכַל לָלֶכֶת בָּרְחוֹב בָּעִיר,

כִּי מֵרֹב שָׁלוֹם וְשָׁלוֹם וְשָׁלוֹם,

וְשָׁלוֹם חֲבֵרִים, שָׁלוֹם חֲבֵרִים,

לֹא יִהְיֶה לוֹ זְמַן לְשַׁדֵּר שִׁדּוּרִים. 


אָז רָאִינוּ בֶּאֱמֶת שֶׁכָּעַסְנוּ עַל כְּלוּם,

כִּי חָבֵר זֶה חָבֵר, וְצִלּוּם זֶה צִלּוּם,

וְצָרִיךְ לְהַבְדִּיל בְּצוּרָה מֻחְלֶטֶת,

בֵּין חָבֵר אֲמִתִּי לְשִׁדּוּר אוֹ קַלֶּטֶת. 

3הוא בכלל לא אורח.png
המלצות קוראים
תגיות