רקע
נפתלי הרץ אימבר
הַקֶּשֶׁת
mנחלת הכלל [?]
tשירה
פרטי מהדורת מקור: מרדכי ניומן; 1950

מֻקְטָר לִצְעִירֵי “גְדוּד צִיּוֹן” הַמְלַמְּדִים יְדֵיהֶם לַקְּרָב וְאֶצְבְּעוֹתֵיהֶם לַמִּלְחָמָה.


“לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קֶשֶׁת”


גּוֹלְלוּ כַּירִיעָה סֵפֶר יְשָׁרִים,

מֵעַם עוֹלָם מִיָּמִים קַדְמוֹנִים;

וַיְהִי בִּישֻׁרוּן מֶלֶךְ וְשָׂרִים,

לַקְּרָב יָצָאוּ בַחֲרָבוֹת וְכִידוֹנִים.


בִּשְׁכּוֹן יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ פְּלֶשֶׁת,

לוֹ הָיְתָה תּוֹרַת הָאָדָם;

“לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קֶשֶׁת”,

מִכָּל צַר וְאוֹיֵב בַּקְּרָב פָּדָם.


מֵרֶחֶם, מִשַּׁחַר טַל יַלְדוּתָם,

לַקְּרָב, לַמִּלְחָמָה, לִמְּדוּ יְדֵיהֶם;

כָּתְנוֹתָם — מָגִנִּים, שְׁלָטִים — כְּסוּתָם,

יֵצְאוּ לְדַבֵּר אוֹיֵב בְּשַׁעֲרֵיהֶם.


לָחֲמוּ בְּעַד עַמָּם וּקְדוֹשָׁם,

בִּשְׂדֵה קֶטֶל הָמוּ כַּגַּלִּים;

אוֹת נָתַן מַלְכָּם בְּרֹאשָׁם,

מִמַּעֲרָכָה הִסְתָּעֲרוּ פָּרָשִׁים קַלִּים.


הַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי נָהֲרוּ אַחֲרֵיהֶם,

כָּאֲרָיוֹת לָחֲמוּ, וּבְלִבָּם בִּטָּחוֹן;

עַד יָדָם הָיְתָה בְּעֹרֶף אוֹיְבֵיהֶם,

וְהֵידָד הִשְׁמִיעוּ בִתְרוּעַת נִצָּחוֹן.


אֶרֶץ רָגְזָה מִשְּׁאוֹן הַקּוֹלוֹת,

מִשַּׁעֲטַת פַּרְסוֹתָם חָרְדָה הָרָמָה;

וּבְנוֹת יִשְׂרָאֵל בְּתֻפִּים, בִּמְחוֹלוֹת,

יָצְאוּ לְקַדֵּם שָׁבֵי מִלְחָמָה.


מִשְּׁלַל אוֹיְבֵיהֶם הֵבִיאוּ קָרְבָּנוֹת,

אֵילֵי נְבָיוֹת וְצֹאן קֵדָר;

תּוֹדָה לֵאלֹהַּ בְּשִׂפְתֵי רְנָנוֹת

הִקְרִיבוּ לַמִּזְבֵּחַ טוֹבוֹת מֵעֵדֶר.


לֹא נוֹעֲדוּ לְדַבֵּר רְתֵת,

כְּאִשָּׁה מְצֵרָה אָפֵס כֹּחָם;

בְּנֵי-בְּלִי-שֵׁם וּבְנֵי שֵׁת

לְשׁוֹנָם לְחִכָּם דָבְקָה מַלְקוֹחָם.


מֵחֲמַת הַמֶּלָךְ, מִשְּׂאֵת הַשָּׂרִים,

מַס נָתְנוּ עוֹבְדֵי הַבַּעַל;

מוֹאָב אָז שָׁלַח כָּרִים

עֲלֵי אֱדוֹם הִשְׁלִיךְ נַעַל.


בַּת צוֹר בַּיַּמִּים גְּבֶרֶת,

וְצִידוֹן, בְּמִנְחָה פָּנָיו קִדְּמוּ שָׂרֵיהֶם;

מֵרַבַּת-עַמּוֹן לָקַח עֲטֶרֶת,

וּמִבְּנֵי חָצוֹר אָהֳלָם וּמִקְנֵיהֶם.


וּמֵאָז עַמִי שָׁכַח שָׁכֹחַ,

אֵיךְ לִדְרוֹךְ מֵיתְרֵי הַקֶּשֶׁת;

בְּאַרְצוֹת הַגּוֹיִם יֵלֵךְ שָׁחוֹחַ

וְלִפְנֵי רַגְלוֹ יִטְמְנוּ רֶשֶׁת.


מִשְׂחָק הִנְּךָ לְנִבְזִים וּנְעָרִים,

יַעַן כְּלֵי גוֹלָה עָלֶיךָ;

בְּאֵין מֶלֶךְ וּבְאֵין שָׂרִים,

עַם בּוּז מִשְׁפָּחוֹת יְהוֹתֵת עָלֶיךָ.


הַבֵּט, הָעַמִּים יִקְרְצוּ עַיִן,

וּשְׁמַע חֶרְפָּתְךָ לַעְגָּם עָלֶיךָ;

נוֹדֵד בּוֹדֵד בְּאוֹת קַיִן,

“יְהוּדִי, הַגֵּד, אַיֵּה אַרְצֶךָ?”


כְּרָחֵל נֶאֱלָמָה תֵּלֵךְ תּוֹעָה

כְּצֹאן לָטֶבַח בְּיַד פְּרָאִים;

אֵין מַצִּיל — כִּי אֵין רוֹעֶה,

הַכּוֹתָם כְּקֶדֶם בְּעֵמֶק רְפָאִים…


לָכֵן, עַמִּי, עוֹרְרָה יְמִינֶךָ,

עֲלֵה לְצִיּוֹן, לְאֶרֶץ פְּלָשֶׁת;

שָׁם תֵּצֵא בְּעִקְּבוֹת אֲבוֹתֶיךָ:

“לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קֶשֶׁת”.


אָז לֹא תֵלֵךְ עוֹד קוֹדֵר וָמָס,

וְאוֹיְבֶיךָ, מַלְעִיבֶיךָ לְךָ יִכְרְעוּ בֶּרֶךְ;

פָּחֹד יִפְחֲדוּ מִקֶּשֶׁת בַּיָּד,

וּרְעָדָה תֹּאחֲזֵמוֹ מֵחֶרֶב בַּיֶרֶךְ…


המלצות קוראים
תגיות