נפתלי הרץ אימבר

(עד אבוא אל אדוני שעירה)

אַחִים נַחְנוּ מִבֶּטֶן מִלֵּדָה,

אֲנִי הַצָּעִיר, וְאַתָּה הַבְּכוֹר

זֶה רַבּוֹת יָדְךָ עָלַי כְּבֵדָה,

נְשׂוֹא בַל אוּכַל – אֶשְׁאַף לִדְרוֹר.

אָבִינוּ לִפְנֵי מוֹתוֹ בֵּרֲכֶךָ,

אָחִי עֵשָׂו, אִישׁ שָׂעִיר:

"כִּי תִחְיֶה ַעל חַרְבֶּךָ

וְאוֹתִי תַעֲבֹד, אָחִיךָ הַצָעִיר".

אוֹתִי תַעֲבֹד! וּבְמִקְדַשׁ אֱלֹהֶיךָ

לְבֶן עַמִּי – תִּכְרַע בֶּרֶךְ.

אַךְ עָלַי תִּנְחַת יָדֶךָ

בַּנֶשֶׁק תֵּצֵא, חֶרֶב עַל יֶרֶךְ…

הִנֵּה זֶה שָׁנִים אַלְפָּיִם

רָצַחְתָּ, טָבַחְתָּ יְלָדַי וְעוֹלָלָי.

מִדָּם אָדְמוּ זִרְמֵי הַמָּיִם.

חִצֶּיךָ שִׁכַּרְתָּ מִדַּם חֲלָלָי.

נִלְאֵיתִי נְשׂוֹא אָחִי הָעוֹל

נִלְאֵיתִי נְשׂוֹא דִבְרֵי בָלַע…

אִם כֹּחִי רַק בְּקוֹל,

קוֹלִי כַפָּטִּישׁ יְפוֹצֵץ סָלַע…

עָבְרוּ הַשָׁנִים אָחִי הַבּכוֹר,

חָלְפוּ הַזְּמַנּים יְמֵי מַחֲשַכִּים,

גַּם עָלַי יִזְרַח הָאוֹר

וְגֵוִי לֹא אֶתֵּן עוֹד לְמַכִּים…

כַּתַּר לִי זְעֵיר, אָחִי בְכוֹרִי,

אֵרָפֵא מִמַּכּוֹתַי בְּיָדְךָ הֻכֵּיתִי,

כַּתַּר לִי זְעֵיר, וְיִשְׁעִי – אוֹרִי

יְחַבֵּשׁ פְּצָעַי מֵהֶם חֻלֵּיתִי…

רוּחִי עָלֶיךָ אָז אָעִירָה

לֹא אֶפְחַד מִמְּךָ, פֶּרֶא עִם פְּרָאִים,

אָז אָבוֹא לַאֲדֹנִי שֵׂעִירָה

וּבְהַר שֵׂעִיר אֶקְרָא: “בַּרְקָאִי!!”


לָמָּה תֹאמְרוּ עַמִּים

חֵילְכֶם נִשְׁאַף צַמִּים

עֲדֵי אֶפֶס דַּמִּים;

וְכִי נַחְנוּ גֵרִים?

בּוֹאוּ חֶשְׁבּוֹן, עִמִּי,

אֲסַפֵּר לָכֶם לְתֻמִּי

תּוֹלְדוֹת יַחַשׂ לְאֻמִּי

לֹא שָׁכַן חֲרֵרִים.


עֵת אֲבוֹתֵיכֶם כַּפְּרָאִים,

שָׁכְנוּ בַּיְּעָרוֹת, בָּעֳפָאִים,

אוֹ תַּחַת כֵּפִים וּסְלָעִים

וּמִבְּלִי לְבוּשׁ הָלָכוּ;

בִּלּוּ יְמֵיהֶם בְּהוֹלֵלוֹת

כְּכִבְשֵׁי צֹאן וּרְחֵלוֹת,

גַּם מִפַּחַד בַּלֵּילוֹת

קוֹדְרִים אָז שָׁחָחוּ.


אֲבוֹתֵינוּ כְּבָר אַדְמָתָם חָרָשׁוּ,

בִּגְדֵי מֶשִׁי לָבָשׁוּ,

בַּתּוֹרָה וְדֵעָה דָּרָשׁוּ,

מָשְׁלוּ בַּגּוֹיִם וּלְאֻמִּים;

יָשְׁבוּ כַּשָּׂרִים וַאֲדוֹנִים,

בְּהֵיכְלֵי-שֵׁן וְאַרְמוֹנִים,

בַּטִּירוֹת שָׁכְנוּ בַּגְּאוֹנִים,

בְּחַלּוֹנוֹת שְׁקוּפִים אֲטוּמִים.


עֵדָה חוֹמַת מַחֲמַדֵּינוּ,

מֵהוֹד תִּפְאֶרֶת עֻזֵּנוּ,

מִגֹּדֶל דַּעַת אֲבוֹתֵינוּ,

גַּם פַּאֲרֵי הָעַמּוּדִים;

בְּצֹעַן בְּנוּיִים לְתַלְפִּיוֹת,

עֵדִים אַבְנֵי מַשְׂכִּיּוֹת

יְסַפְּרוּ בְּאַלְפֵי פִּיּוֹת

מִקַּדְמוֹנִיוֹת הַיְּהוּדִים.


עֵת אֲבוֹתֵיכֶם לְפָנִים,

רָאוּ בֶּעָבִים וַעֲנָנִים

לָדַעַת עִדָּן וְעִדָּנִים,

בִּפְתַיּוּת מְאֹד הִסְכִּילוּ;

אָז אֲבוֹתֵינוּ כָּתָבוּ

חקִּים, עַמִּים אָהָבוּ,

בְּתוֹרָה וְדֵעָה רָבוּ,

וּבְחָכְמָה מְאֹד הִשְׂכִּילוּ.


עֵדִים הֵמָּה הַמַּכַּבִּים,

לָחֲמוּ בַּשַּׁעַר בַּת-רַבִּים,

שָׁבְרוּ פְּסִילֵי הָעֲצַבִּים

אֲבוֹתֵיכֶם לָמוֹ סָגָדוּ;

אֵיפֹה הֵמָּה הָעַמִּים

חֵילֵנוּ שָׁאֲפוּ צַמִּים

הָרוֹמִים וְהָאֲרַמִּים?

כְּצֵל חָלָפוּ, נָדָדוּ.


גַּם אַתֶּם גֵּרִים,

פֹּה בַּחֶלֶד זָרִים,

אֶזְרָחִים — רַק שׁוֹכְנֵי קְבָרִים,

שָׁם יֶלֶד, גַּם שָׂב — — —

עַד מָתַי תַּהְבִּילוּ

מֵאָדָם לְאָדָם תַּבְדִּילוּ,

מָתַי לִרְאוֹת תַּשְׂכִּילוּ

כֻּלָּנוּ בְּנֵי אֶחָד, אָב.


סן פרנציסקו 1897



הָבוּ רְעָמִים, הָבוּ קוֹלֵיכֶם,

וְאַרְעֵם בְּקוֹלִי פְּחָדִים וּזְוָעוֹת;

הָבוּ יָמִּים, הָרִימוּ גַּלֵּיכֶם,

שִׁטְפוּ תֵּבֵל וְעִמָּה הָרָעוֹת…


מוֹסְדֵי-עוֹלָם, הָרִים רָמִים,

רִגְזוּ, הִתְפַּלְּצוּ, לִבְשׁוּ חֲרָדוֹת;

הָקִיאוּ מִבִּטְנְכֶם גַּחֲלֵי רְתָמִים,

מוֹקְדֵי עוֹלָם אֵשׁ-פְּלָדוֹת.


אַתֵּנָה, רוּחוֹת, סוּפוֹת וּסְעָרוֹת,

הָאָרֶץ כַּכַּדּוּר תִּצְנְפוּ צְנֵפָה;

הַפַּחְנָה כַּלַּבָּה בְּאֵשׁ עֲבָרוֹת,

וְתֵבֵל וּמְלוֹאָה תְּהִי לִשְׂרֵפָה…


וְאַתָּה, עֶלְיוֹן, יוֹשֵׁב מָרוֹם,

הֲתוּכַל הַבֵּט בְּרָעַת עַמֶּךָ?

אֵיךְ בְּיָם, צָפוֹן וְדָרוֹם,

כַּצֹּאן לְטִבְחָה נְתוּנִים בָּנֶיךָ?


הֲתוּכַל הַבֵּט הַצָּרוֹת, הַתְּלָאוֹת,

אֵיךְ עַמְךָ יִתְבּוֹסֵס בַּדָּם;

הֲתוּכַל הַבֵּט בִּפְרֹעַ פְּרָעוֹת,

בְּנֵי יֶפֶת וְאָהֳלֵי-חָם?


אַיֵּה נִפְלְאוֹתֶיךָ אֲבוֹתֵינוּ סִפֵּרוּ,

פֹּעַל פָּעַלְתָּ אָז לָמוֹ;

אַיֵּה גְבוּרוֹתֶיךָ מְשׁוֹרְרִים שׁוֹרֵרוּ

וּבְפִינוּ עוֹד הַיּוֹם שִׁירָה לָמוֹ…


עוֹרְרָה יְמִינְךָ אֵל-צְבָאוֹת!

לְךָ כֹּחַ, עֹז וְתַעֲצוּמוֹת;

נַחְנוּ אַךְ נִשְׁפֹּךְ דְמָעוֹת,

בִּימֵי קְרָב תְּבוּסָה וּמְהוּמוֹת…



בְּחֹדֶשׁ הָאָבִיב בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה,

בְּיוֹם אַחֲרוֹן לְחַג זְמַן חֵרוּתֵנוּ;

בָּאָה הַשְּׁמוּעָה כְּסוּפָה וּסְעָרָה,

מֵאֶנְקַת צָרַת גּוֹלֵי אַחֵינוּ.


אֵיךְ שָׁם בְּאֶרֶץ רוּסִיָּה,

אֶרֶץ מַרְשַׁעַת, אֶרֶץ הַדָּמִים;

בְּעִיר קִישִׁינוֹב, עִיר הוֹמִיָּה,

נָפְלוּ עֲלֵי יַעֲקֹב הַתָּמִים.


פִּרְאֵי צַר הַצּוֹרֵר, חֲזִירֵי יַעַר,

בְּאָהֳלֵי שֵׁם לַעֲשׂוֹת הֵרֵעוּ;

הָרְגוּ, טָבְחוּ זָקֵן וָנָעַר

וְנָשִׁים הָרוֹת בִּטְנָן בִּקֵּעוּ.


הִבִּיט שַׁדַּי עַל צַר וּמַעֲשֵׂי יָדָיו

פֹּעַל פָּעַל עֲלֵי אֲדָמָה;

לִנְקֹם נִקְמַת דַּם עֲבָדָיו,

עָטָה כַּמֵּזַח חֶרֶב הַנְּקָמָה.


עַל רוּסִיָּה הֵבִיא אָסוֹן כַּסּוּפָה,

קָרָא מוֹעֵד לִשְׁבֹּר בַּחוּרָיו;

יַפַּן לָחַם בְּמִלְחֲמוֹת תְּנוּפָה,

וּבְמַיִם צָלַל צִיָּהּ וְאַדִּירָיו.


* * *


יֵדְעוּ הַגּוֹיִם, יְסַפְּרוּ לַדּוֹרוֹת,

כִּי נִקְמָתְךָ לַחֶרֶב תַּגִּירֵם;

וּדְמֵי עֲבָדֶיךָ, נְשָׁמוֹת טְהוֹרוֹת,

בְּצֵל כְּנָפֶיךָ, שַׁדַּי — תַּסְתִּירֵם…



זכור ימות עולם (דברים)


בְּסֻלַּם הַחַיִּים, עֲלֵי שְׁלָבִּים,

עוֹלִים וְיוֹרְדִים גּוֹיִם וּלְאֻמִּים;

עוֹלִים מְעַטִּים — וְיוֹרְדִים רַבִּים,

עוֹלִים חֲלָשִׁים — וְיוֹרְדִים עֲצוּמִים.


חֲלִיפָה, תְּמוּרָה, גְּבוּל וְצָבָא,

אֵלֶה הַשְּׁלַבִּים עֲלֵי הַסֻּלָם;

גּוֹי וְאָדָם — אֶחָד וּרְבָבָה,

חֻקָּה אַחַת יַחַד לְכֻלָּם.


צָבָא לֶאֱנוֹשׁ עֲלֵי אָרֶץ,

וְצָבָא לְגוֹיִם עֲלֵי אֲדָמָה;

קֵץ תַּכְלִיתָם — כִּלָּיוֹן וָקָרֶץ,

מַטָּה יָרְדוּ — הֶעְפִּילוּ רָמָה.


בִּכְתָב עַמִּים קִרְאוּ הָאוֹתִיּוֹת,

הָאוֹתִיּוֹת יַחַד כְּתֻמָּן תָּבֹאנָה;

הַקּוֹרוֹת קָרוּ בְּשָׁנִים קַדְמוֹנִיּוֹת,

גַּם הַיּוֹם כָּאֵלֶּה תִּקְרֶינָה.


קָטָן בָּעַמִּים יָוָן הָיִיתָ,1

וּלְמֶלֶךְ הַכּוּזָר שָׁלַחְתָּ מַס;

שָׁוְא לָעֵזֶר אָז קִוִּיתָ,

עֵת בְּנֵי-קֵדָר בְּךָ בָּזְזוּ בַּז.


וּמֶלֶךְ הַכּוּזָר, מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים,

בְּצִלּוֹ נַפְשְׁךָ חָסָיָה;

עָבַר בְּאַרְצְךָ עִם הַגְּדוּדִים,

הֲדוֹם לְרַגְלוֹ מַלְכְּךָ הָיָה…


וּלְאַט-לְאַט בְּסֻלַּם הַחַיִּים,

עֲלֵי שְׁלַבָּיו עָלִיתָ מַעַל;

שָּׁכַחְתָּ אֵל יוֹשֵׁב שָׁמַיִם,

וַתֹּאמֶר זוּ כֹּחֲךָ לַבַּעַל…


עָלִיתָ מַעַל פִּסְגַּת הָרָמָה,

כַּדָּג בָּלַעְתָּ גּוֹיִם וּלְאֻמִּים;

עַתָּה מַטָּה רְדָה שָׁמָּה

וּשְׁכַב עִם עַוִּים, רְפָאִים וְזַמְזֻמִּים…


מַטָּה רְדָה, וְעַם שָׁסוּי

יִקַּח עֶמְדָּתְךָ יַעֲלֶה מַעַל;

לִבְלִי חַת יְהִי עָשׂוּי

יַעַן לֹא סָגַד לַבַּעַל…


רְדָה מַטָּה וּשְׁאוֹל תַּצִּיעַ,

חֲלִיפוֹת וּתְמוּרוֹת עֲלֵי אֲדָמָה;

יוֹמְךָ פָּנָה, לֵילְךָ הִגִּיעַ,

יִשְׂרָאֵל עַתָּה יַעֲלֶה רָמָה.


ווּדלִין



  1. יון — כינוי לרוסיה.  ↩


כֹּה אָמַר ד' צְבָאוֹת,

לִשְׁפֹּט אֶת יָוָן אֵשֵׁב לַכֵּס,

מִימִינִי לְיָוָן לַמָּוֶת תּוֹצָאוֹת,

וְעַל הַר נִשְׁפֶּה שְׂאוּ נֵס.


הָרִימוּ קוֹל לְיַפַּן וְשָׂרָיו,

הָנִיפוּ יַד לְעוֹבְדֵי חַמָּנִים;

יַחַד יָבֹזּוּ פִּתְחֵי מִבְצָרָיו,

וְכַדּוּרֶיךָ בְּגַת יִדְרְכוּ הַיְּוָנִים.


הָכִינוּ לְיָוָן וּבָנָיו מַטְבֵּחַ,

הָרִיקוּ חַרְבוֹתֵיכֶם, יִתְבּוֹסֵס בְּדָמָיו;

אֲנִי ד' אֶשְׁפֹּט הָרוֹצֵחַ,

בְּדַם עַמִּי רָחַץ פְּעָמָיו.


גִבּוֹרֵי יַפַּן מִשְׁחוּ הַשְּׁלָטִים,

מִרְקוּ הָרְמָחִים עֲלֵי הָרָמָה;

בְּיָוָן עֲשׂוּ נְקָמוֹת וּשְׁפָטִים,

אֲנִי ד' מְפַקֵּד צְבָא-מִלְחָמָה.


דַלְתֵּי נְחוּשָׁה לִפְנֵיכֶם אֶשְׁבֹּרָה,

וּבְרִיחֵי בַרְזֶל אֲגַדַּע בַּשָּׁעַר;

מִדַּם יָוָן חִצֵּיכֶם אֶשְׁכֹּרָה,

חֲלְלָיו — מַאֲכָל לְחַיְתוֹ יָעַר.


הוֹבִישׁ יָוָן, בְּפָנָיו כְּלִמָּה,

רַךְ-לֵב לִבּוֹ כְּנָשָׁיו;

סֵמֶל תִּפְלֶצֶת, אֵשֶׁת הַזִּמָּה,

יוֹבִיל לִפְנֵי חֵילוֹ וּפָרָשָׁיו.


אֵשֶׁת הַזִּמָּה — בּוּל עֵץ,

עֵינֶיהָ בְּתַרְשִׁישׁ מְמֻלָּאוֹת;

לֶאֱמוּנַת שָׁוְא בָּא הַקֵּץ,

וְעִמָּהּ יַחַד יִפֹּל לְמַשּׁוּאוֹת.


הוֹבִישָׁה אִמְּכֶם, תְּהִי לְשָׁלָל,

עֶזְרָתָהּ אַךְ תִּקְוַת שָׁוְא;

לִפְנֵי יַפַּן תִּפֹּל חָלָל,

אַתָּה יָוָן — גּוֹי וֵאלֹהָיו…


וּדלין

(בבוא השמועה כי מבצר פורט-ארטור נפל ביד צבא היפנים)



קִרְבוּ הֵנָּה, גּוֹיִם לִשְׁמֹעַ,

וּלְאֻמִּים מֵּרָחוֹק הַאֲזִינוּ;

הִקָּבְצוּ וְשִׁמְעוּ, דַל וָשׁוֹעַ,

נִפְלְאוֹת אֵל תִּרְאוּ, תָּבִינוּ.


גָּדוֹל בַּגֹּיִם יָוָן הָיָה,

מִשֵּׂאתוֹ חָרְדוּ לְאֻמִּים וְעַמִּים;

בְּחַרְבּוֹ, בְּקַשְׁתּוֹ נַפְשׁוֹ חָסָיָה,

חֵילוֹ בְּיַבָּשָׁה וְצִיּוֹ בְּיַמִּים.


מַלְכֵי אֶרֶץ לְפָנָיו כָּרָעוּ,

וּתְהִלָּתוֹ, גְּבוּרָתוֹ בָּאִיִּים הִשְׁמִיעוּ;

מִמִּזְרָח, מִמַּעֲרָב בִּשְׁמוֹ קָרָאוּ,

וּמַלְאָכָיו עַד סִינִים הִגִּיעוּ.


פֶּתַע בְּעַמִּי פָּרַע פְּרָעוֹת,

וּלְנָשָׁיו וְעוֹלָלָיו הֵכִין מַטְבֵּחַ;

אָז קַמְתִּי אֲנִי אֵל צְבָאוֹת,

לִנְקֹם נִקְמַת עַמִּי בְּיָוָן הָרוֹצֵחַ.


קָרָאתִי לְיַפַּן מִמֵּזְרַח שֶׁמֶשׁ,

לִנְקֹם בּוֹ, לְעַמִי עוֹלָל;

גִּבּוֹר יָוָן הָיָה אֶמֶשׁ,

עַתָּה בִּשְׂדֵה קֶטֶל נָפַל חָלָל.


צִיֵּי אַדִּירָיו בַּיָּם צָלָלוּ,

בְּרִשְׁתּוֹ נָפְלוּ עָמֹק כָּעוֹפֶרֶת;

גִּבּוֹרָיו וּפָרָשָׁיו כַּקַּשׁ נָפָלוּ,

עֵת יַפַּן בְּיַמִּים גֹבֶרֶת…


מִי הֶאֱמִין כָּזֹאת לִשְׁמֹעַ,

כִּי יָוָן יִפֹּל כִּיוֵן מְצוּלָה;

לִפְנֵי עַם קָטָן יִכְרַע כָּרֹעַ,

וּבַיָּם צִיָּיו יִצְלְלוּ בַּהֲמוּלָה?


צַעֲקַת עַמִי שָׁמַיִם עָלָתָה,

אֶנְקַת יַעֲקֹב, יֶאֱנַח בַּגּוֹלָה;

אֶצְבַּע אֱלֹהִים זֹאת עָשָׂתָה,

הוֹרִידָה אֶת יָוָן עָמֹק שְׁאוֹלָה…


1

בא קצך אמת בצעך

(ירמיה כ“א י”ג).


הֲתִזְכּוֹר יְוָנִי, מִקֶּדֶם הַיָּמִים,

פֶּרֶא אָדָם חֲזִיר מִיָּעַר,

עֵת אֲבוֹתֶיךָ קָסְמוּ קְסָמִים

סָגְדוּ לִפְסִילִים, אַבְנֵי צְלָמִים.

וְרוּרִיק2 הָיָה אָז נָעַר?


הֲתִזְכּוֹר סָבַלְתָּ תְּלָאוֹת וּנְדוּדִים

מֶשֶׁך יְמֵי עָבְדְּךָ לַבַּעַל,

אֵיךְ צִבְאוֹת גּבִּוֹרֵי יְהוּדִים,

מֶלֶךְ כּוּזָר נָהַג הַגְּדוּדִים,

וַעֲלֵי רֹאשׁךָ הִשְׁלִיךְ נָעַל?


שָׁמַנְתָּ, יָצְאוּ מֵחֵלֶב עֵינֶיךָ

וּכְמָרֶיךָ פִּתּוּךָ לְהִתְהוֹלֵל בַּהֲבָלִים,

תּוֹשְׁבֵי הַיהוּדִים בְּרַחֲבֵי אַרְצֶךָ

רָצַחְתָּ, שָׁלַלְתָּ, כְּאַוַּת נַפְשֶׁךָ

שִׁכַּרְתָּ פְּרָאִים מִדַּם הַחֲלָלִים.


לָכֵן כֹּה אָמַר אֵל צְבָאוֹת:

עַתָּה אָקוּם עַתָּה אֵרוֹמֵם,

עַמְּךָ בְּקִרְבְּךָ יִפְרְעוּ פְּרָעוֹת

כִּסְאֲךָ יְמַגְּרוּ לָאָרֶץ לְמַשֻּׂאוֹת

וּלְאוֹם וְגוֹי עָלֶיךָ יִשְׁתּוֹמֵם…


  1. על רוסיה.  ↩

  2. השר אשר קורא לפנים למשול ברוסיה.  ↩


שִׁמְעוּ אֵלַי, גּוֹיִם, הַקְשִׁיבוּ לְאֻמִּים!

כֹּה אָמַר אֵל צְבָאוֹת;

לְעַמִּי עַתָּה אֲדַבֵּר תַּנְחוּמִים,

וּלְאוֹיְבַי יְמִינִי תּוֹרֶה נוֹרָאוֹת.


הַגִּידוּ בַגּוֹיִם, לָעַמִּים בַּשֵּׂרוּ:

נָפַל יָוָן לִפְנֵי קָמָיו;

נִקְמַת קִישִׁינוֹב לָמוֹ סַפֵּרוּ,

בָּא קִצּוֹ, הָלַךְ בַּאֲשָׁמָיו.


בְּדַם עַמִּי רָחַץ פְּעָמָיו,

הָרַג, טָבַח יְלָדָיו וְעוֹלָלָיו;

עַתָּה יִכְרַע לִפְנֵי קָמָיו,

וְעַל הַרְרֵי נֶשֶׁף יִפְּלוּ חֲלָלָיו.


מִמִזְרַח שֶׁמֶשׁ קָרָאתִי עַיִט,

מֵאֶרֶץ מֶרְחָק אִישׁ עֲצָתִי;

קָרָאתִי לְיַפַּן, גִּבּוֹר צַיִד,

גִבּוֹר לְאַפִּי שֵׁבֶט גַּאֲוָתִי.


עֲלֵי יָוָן הֵרִיקוּ חַרְבוֹתָם,

בַּמַּחֲנֶה — רִנָּה, בְּשִׂפְתֵיהֶם — תְּרוּעָה;

בְּיַם צִיָּה שָׂמוּ אוֹתוֹתָם,

דָּרְכוּ סוּסֵיהֶם מַרְכְּבוֹתֵיהֶם יְשׁוּעָה.


הָעֵזּוּ גִּבּוֹרַי — אַל תַּחְמֹלוּ,

עַל זָקֵן, יֶלֶד וָשָׂב;

לִפְנֵי צִבְאוֹתֵיכֶם כַּקַּשׁ יִפֹּלוּ —

צִבְאוֹת רוּסִיָה וּמַחֲנוֹת רוֹמַנוֹב.


אֲנִי ד' אֵלֵךְ לִפְנֵיכֶם,

אֲנִי ד' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת;

בְּשֶׁבַע דְּרָכִים יָנוּסוּ אוֹיְבֵיכֶם,

וּבְחֶרֶב נִקְמָתִי אֶעֱשֶׂה נִפְלָאוֹת…


יֵדְעוּ הַגּוֹיִם, מֵרָחוֹק לְאֻמִּים,

עַם בָּחַרְתִּי, יְסַפְּרוּ תְּהִלָּתִי;

לְרִיב קִישִׁינוֹב אֶתֵּן שִׁלּוּמִים,

וּלְצִיּוֹן אֶתֵּן חֶרֶב גַּאֲוָתִי…


מֻקְטָר לִצְעִירֵי “גְדוּד צִיּוֹן” הַמְלַמְּדִים יְדֵיהֶם לַקְּרָב וְאֶצְבְּעוֹתֵיהֶם לַמִּלְחָמָה.


“לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קֶשֶׁת”


גּוֹלְלוּ כַּירִיעָה סֵפֶר יְשָׁרִים,

מֵעַם עוֹלָם מִיָּמִים קַדְמוֹנִים;

וַיְהִי בִּישֻׁרוּן מֶלֶךְ וְשָׂרִים,

לַקְּרָב יָצָאוּ בַחֲרָבוֹת וְכִידוֹנִים.


בִּשְׁכּוֹן יִשְׂרָאֵל בְּאֶרֶץ פְּלֶשֶׁת,

לוֹ הָיְתָה תּוֹרַת הָאָדָם;

“לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קֶשֶׁת”,

מִכָּל צַר וְאוֹיֵב בַּקְּרָב פָּדָם.


מֵרֶחֶם, מִשַּׁחַר טַל יַלְדוּתָם,

לַקְּרָב, לַמִּלְחָמָה, לִמְּדוּ יְדֵיהֶם;

כָּתְנוֹתָם — מָגִנִּים, שְׁלָטִים — כְּסוּתָם,

יֵצְאוּ לְדַבֵּר אוֹיֵב בְּשַׁעֲרֵיהֶם.


לָחֲמוּ בְּעַד עַמָּם וּקְדוֹשָׁם,

בִּשְׂדֵה קֶטֶל הָמוּ כַּגַּלִּים;

אוֹת נָתַן מַלְכָּם בְּרֹאשָׁם,

מִמַּעֲרָכָה הִסְתָּעֲרוּ פָּרָשִׁים קַלִּים.


הַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי נָהֲרוּ אַחֲרֵיהֶם,

כָּאֲרָיוֹת לָחֲמוּ, וּבְלִבָּם בִּטָּחוֹן;

עַד יָדָם הָיְתָה בְּעֹרֶף אוֹיְבֵיהֶם,

וְהֵידָד הִשְׁמִיעוּ בִתְרוּעַת נִצָּחוֹן.


אֶרֶץ רָגְזָה מִשְּׁאוֹן הַקּוֹלוֹת,

מִשַּׁעֲטַת פַּרְסוֹתָם חָרְדָה הָרָמָה;

וּבְנוֹת יִשְׂרָאֵל בְּתֻפִּים, בִּמְחוֹלוֹת,

יָצְאוּ לְקַדֵּם שָׁבֵי מִלְחָמָה.


מִשְּׁלַל אוֹיְבֵיהֶם הֵבִיאוּ קָרְבָּנוֹת,

אֵילֵי נְבָיוֹת וְצֹאן קֵדָר;

תּוֹדָה לֵאלֹהַּ בְּשִׂפְתֵי רְנָנוֹת

הִקְרִיבוּ לַמִּזְבֵּחַ טוֹבוֹת מֵעֵדֶר.


לֹא נוֹעֲדוּ לְדַבֵּר רְתֵת,

כְּאִשָּׁה מְצֵרָה אָפֵס כֹּחָם;

בְּנֵי-בְּלִי-שֵׁם וּבְנֵי שֵׁת

לְשׁוֹנָם לְחִכָּם דָבְקָה מַלְקוֹחָם.


מֵחֲמַת הַמֶּלָךְ, מִשְּׂאֵת הַשָּׂרִים,

מַס נָתְנוּ עוֹבְדֵי הַבַּעַל;

מוֹאָב אָז שָׁלַח כָּרִים

עֲלֵי אֱדוֹם הִשְׁלִיךְ נַעַל.


בַּת צוֹר בַּיַּמִּים גְּבֶרֶת,

וְצִידוֹן, בְּמִנְחָה פָּנָיו קִדְּמוּ שָׂרֵיהֶם;

מֵרַבַּת-עַמּוֹן לָקַח עֲטֶרֶת,

וּמִבְּנֵי חָצוֹר אָהֳלָם וּמִקְנֵיהֶם.


וּמֵאָז עַמִי שָׁכַח שָׁכֹחַ,

אֵיךְ לִדְרוֹךְ מֵיתְרֵי הַקֶּשֶׁת;

בְּאַרְצוֹת הַגּוֹיִם יֵלֵךְ שָׁחוֹחַ

וְלִפְנֵי רַגְלוֹ יִטְמְנוּ רֶשֶׁת.


מִשְׂחָק הִנְּךָ לְנִבְזִים וּנְעָרִים,

יַעַן כְּלֵי גוֹלָה עָלֶיךָ;

בְּאֵין מֶלֶךְ וּבְאֵין שָׂרִים,

עַם בּוּז מִשְׁפָּחוֹת יְהוֹתֵת עָלֶיךָ.


הַבֵּט, הָעַמִּים יִקְרְצוּ עַיִן,

וּשְׁמַע חֶרְפָּתְךָ לַעְגָּם עָלֶיךָ;

נוֹדֵד בּוֹדֵד בְּאוֹת קַיִן,

“יְהוּדִי, הַגֵּד, אַיֵּה אַרְצֶךָ?”


כְּרָחֵל נֶאֱלָמָה תֵּלֵךְ תּוֹעָה

כְּצֹאן לָטֶבַח בְּיַד פְּרָאִים;

אֵין מַצִּיל — כִּי אֵין רוֹעֶה,

הַכּוֹתָם כְּקֶדֶם בְּעֵמֶק רְפָאִים…


לָכֵן, עַמִּי, עוֹרְרָה יְמִינֶךָ,

עֲלֵה לְצִיּוֹן, לְאֶרֶץ פְּלָשֶׁת;

שָׁם תֵּצֵא בְּעִקְּבוֹת אֲבוֹתֶיךָ:

“לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קֶשֶׁת”.


אָז לֹא תֵלֵךְ עוֹד קוֹדֵר וָמָס,

וְאוֹיְבֶיךָ, מַלְעִיבֶיךָ לְךָ יִכְרְעוּ בֶּרֶךְ;

פָּחֹד יִפְחֲדוּ מִקֶּשֶׁת בַּיָּד,

וּרְעָדָה תֹּאחֲזֵמוֹ מֵחֶרֶב בַּיֶרֶךְ…



בַּת-יְהוּדָה בְּתֵבֵל מוֹלֶכֶת,

לְפָנֶיהָ כּוֹכָב הוֹלֵךְ וָאוֹר;

כְּלַפִּיד שַׁדַּי בִּימִינָהּ תּוֹמֶכֶת,

הוֹלֵךְ וְנוֹגֵהַּ מִדֹּר דֹּר;

תַּכְלִיתָהּ רַק הָלֹךְ קָדִימָה,

בְּהַדְרַת כָּבוֹד רַגְלָהּ דּוֹרֶכֶת;

לִפְנֵי הַלְּאֻמִּים תַּעֲבֹר, הַנְּעִימָה,

וְנַהֲרֵי זֹהַר אַחֲרֶיהָ שׁוֹפֶכֶת.


בַּת-יְהוּדָה, עַלְמָה יְקָרָה,

בְּקֶסֶם יָפְיֵךְ תִּקְּחִי הַחַיִּים;

וְעֵת עַל דַרְכֵּךְ הִנָּךְ נִמְהָרָה,

הַהֵלֶךְ יִפְגָשֵׁךְ, יִכְרַע בִּרְכַּיִם,

הִנֵּךְ הַשֶּׁמֶשׁ יָפָה וּבָרָה,

תַּבִּיט בִּרְאִי תְּכֵלֶת הַמָּיִם;

בְּחֹם צַח, זֹהַר וּנְהָרָה

תֵּרֵד לִרְחֹץ מְלֶכֶת שָׁמָיִם.


בַּת-יְהוּדָה מוֹרָשָׁה לָקָחָה,

אוֹצְרוֹת הָאָרֶץ לָהּ לְמָנָה;

גַּם לְאַחְיוֹתֶיהָ תִּתֵּן בְּרָכָה,

בִּנְדִיבוּת תְּחַלֵּק לָהֶן מַתָּנָה.

אוּלָם הִיא בְּחֵמָה נִתָּכָה,

עַל כְּבוֹדָהּ תִּלָּחֵם כַּלְּבִיאָה,

עֵת לַחָפְשִׁי יָדָהּ תִּשְׁלָחָה,

לִמְחֹץ רֹאשׁ פְּרָעוֹת אַכְזְרִיָּה…


בְּיוֹם ד', בְּעֵת הַתְּחִיָּה,

יִשְׁפֹּט אֲדֹנָי צְבָאוֹת — אֲדָמָה;

מַה פָּעַלְתָּ, בְּאֶרֶץ תַּחְתִּיהָ?

בַּת-יְהוּדָה תִּשָׁאֵל בָּרָמָה.

אָז בְּגָאוֹן תַּעַן הַיְפֵיפִיָּה:

נֶגֶד אֵלֶּה מְאֹד נִפְלֵאתִי

מֶשֶׁךְ נְדוּדַי, בְּתֵבֵל הַצִּיָּה

שִׁמְךָ בְּקִרְבִּי לַגּוֹיִם הוֹרֵיתִי.


(חבצלת, תרמ"ה, גל' 30).


(וַיַּרְא אֶפְרַיִם אֶת חָלְיוֹ וִיהוּדָה אֶת מְזוֹרוֹ)

(הושע י"ג, ה')


בַּעֲזֹב יִשְׂרָאֵל אֶת אֶרֶץ מְגוּרֵיהוּ,

בַּגּוֹלָה שָׁמָּה לְכַתֵּת רַגְלֵיהוּ

עֵת רוֹמִים מִקְדָּשׁוֹ בְּאֵשׁ שָׁלָחוּ

וְעַצְמוֹת גִּבּוֹרָיו לִגְיוֹנִים פָּצָחוּ,

אָז הָגָה אֵימָה, לִבּוֹ מֶה-חָרָד;

רִאשׁוֹנָה בְּדָרְכוֹ עַל אַדְמַת סְפָרָד;

בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה תָּעָה הֶגְיוֹנוֹ

בֵּין עָם וָגוֹי לֹא יָדַע לְשׁוֹנוֹ;

אַךְ בִּרְבוֹת הַיָּמִים, עֵת פָּרַץ לָרֹב

רָאָה מְנוּחָה נָעֵמָה, וְאֶרֶץ כִּי טוֹב,

הֵסִיר שִׂמְלַת שִׁבְיוֹ, נְחָשְׁתּוֹ, כְּבָלָיו,

וּכְמוֹ אֶזְרָח, מַחֲלָצוֹת לָבָשׁ עָלָיו,

שָׁכַח צוּר מַחְצַבְתּוֹ, נִקְרַת הַר מוֹרִיָּה,

נָשָׁה שְׂפַת אִמּוֹ, שְׂפַת הָעִבְרִיָּה,

עָזַב שׁוּלַמִּית, בַּת-צִיּוֹן הַיְפֵיפִיָּה,

הֵחֵל לִרְדֹף קָדִים, חָבַק חֵיק נָכְרִיָּה,

לְגוֹי מוּזָר הִתְחַבֵּר, מֶנּוּ שׁוֹנָה דָתוֹ,

הָגָה בְמִנְהָגוֹ, גַּם דִבֵּר בִּשְׂפָתוֹ;

סָחַר סְחַר הָאָרֶץ לְרֹחַב גְּבוּלָהּ,

בְּתוֹצְאוֹת אַדְמָתָהּ, בִּפְרִי יְבוּלָהּ;

טִירוֹת בָּנָה, הֵיכְלֵי שַׁאֲנַנִּים

וַיְהִי כֵן בֶּטַח, בַּחֲצִי אִי-הַשְּׁפַני

- - -


אַךְ פֶּתַע חָלָה יִשְׂרָאֵל אֶת חָלְיֵהוּ,

הָרוֹפְאִים נִלְאוּ לַחְבּשׁ מַכָּתֵהוּ;

וַיָּקָץ בּוֹ הָעָם שָׁכֵן סְבִיבוֹ,

רָאָה חָלָה יִשְׂרָאֵל, נִבְזֶה נִיבוֹ;

אָז לְשִכְנוֹ רוֹפְאָיו מַהֵר דָּרָשׁוּ,

מַיְמוֹן וּבֶן-עֶזְרָא לְרַפֵּא חָשׁוּ,

כֵּלָיו מִשֵּׁשּׂוּ, וַיַּחְלְטוּ מִמֶּנוּ,

כְּאֵב רֹאשׁ כְּאֶבוֹ, מַחֲלָתוֹ תְמִיתֶנּוּ…

מִתּוֹרַת חַכְמֵי יָוָן לֶקַח לָקָחוּ

מֵהֵלֶךְ דִבְשָׁם וְסָלְתָּם רֶקַח רָקָחוּ,

בְּשֶׁמֶן מְלִיצַת יְשֻׁרוּן אוֹתָהּ מָשָׁחוּ,

עַל גַּחֲלֵי עֲרָב הֲפָכוּהָ בְּלִי הֲפוּגָה,

וַיִּתְּנוּ לְיִשְׂרָאֶל לֶאֱכֹל זוֹ הָעוּגָה…

אָכַל יִשְׂרָאֵל, וּבְמֵעָיו נֶהְפְּכָה לִמְרוֹרִים,

נוֹסָף עַל חָלְיוֹ עוֹד הֻכָּה בַּטְּחוֹרִים…

קָצָה בּוֹ עַם סְפָרָד מִשְּׁאֵתוֹ עוֹד

וַיְגָרְשֵׁהוּ וַיְטַלְטְלֵהוּ הָלְאָה לְאֶרֶץ נוֹד…


- - -


שֵׁנִית לָקַח יִשְׂרָאֵל כְּלֵי-גוֹלָה בְּיָדֵהוּ,

עַל אַדְמַת נֵכָר לְכַתֵּת רַגְלֵהוּ,

עֲדֵי בּוֹאוֹ עָיֵף וְיָגֵעַ צָרְפָתָה;

אַךְ גַּם שָׁם מְנוּחָה לֹא לוֹ הָיָתָה;

וְאַף רֶגַע לֹא רָפְתָה מֶנּוּ מַחֲלָתוֹ.

וַיָּקָץ יִשְׂרָאֵל בְּחַיָּיו, זִהֲמַתּוּ חַיָּתוֹ…

אָז קָמוּ לוֹ רוֹפְאָיו בַּעֲלֵי הַשֵּׁמוֹת

וַיְבַקְּשׁוּ לוֹ עֲשָׂבִּים מִבְּקָעוֹת וּשְׁדֵמוֹת,

בִּטְנוֹ-אָמְרוּ-צָבָהּ, חָלְשָׁה קֵבָתוֹ…

מִהַר צֹעֶה לְהִפָּתֵחַ, וְגַם מַחֲלָתוֹ.

בַּעֲלֵיהַ שֵּׁמוֹת, רוֹפְאָיו בִּיעָרוֹת שָׁטָטוּ,

וּזְקֵנוֹת לָמוֹ מוֹזְרוֹת עֲשָׂבִּים לָקָטוּ,

עֲשַׂבִּים אֵלֶּה בַּפָּארוּר בֻּשָּׁלוּ,

גְּוִיָּתוֹ לְמִשְׁעִי, בָּמוֹ רָחָצוּ, טָבָלוּ,

מֵהַנּוֹתָר נָתְנוּ לוֹ רוֹפְאָיו הָאֱוִילִים

לִשְׁתּוֹת עִשְׂבֵי מְרָק פִּגּוּלִים…

וַיֹּאכַל, וַיֵּשְׁתְּ, וַתִּפֹּל עָלָיו תַּרְדֵּמָה

גַּם נַפְשׁוֹ הָעַלִּיזָה הָיְתָה שׁוֹמֵמָה,

מֵרְאוֹת בְּחַיֵּי-עוֹלָם סָגַר עַפְעַפַּיָּם,

שָׁם שְׁנַת-עוֹלָם, יָשֵׁן בְּיַרְכָתָיִם,

שָׁתָה הַמַּשְׁקֶה, וְהוּא עֲכָרוֹ,

וַיִּישַן, וּכְגֶבֶר יַיִן עֲבָרוֹ

בְּחֻמּוֹ דִבֵּר דְבָרִים תַּהְפּוּכִים,

גַם חָזָה חֶזְיוֹנוֹת שָׁוְא וּמַדּוּחִים…


- - -


עַמֵּי הָאָרֶץ רָאוּהוּ בִּשְׁנַת עוֹלָם,

“גֶּבֶר לֹא יִצְלָח” נָתְנוּ עָלָיו בְּקוֹלָם;

מִשְּׁנָתוֹ בְּחָזְקָה הֵן הֵעִירוּהוּ,

מִגּוּר בִּמְגוּרוֹתָם הָלְאָה גֵּרְשׁוּהוּ…

וַיִּגֶל יִשְׂרָאֵל מִגַּלִּיָּה לְאֶרֶץ אַשְׁכְּנַז,

אָכֵן גַּם שָׁם הָיָה לָבַז.

מַחֲלָתוֹ עוֹד בּוֹ, מֶנּוּ לֹא רָפָתָה;

נִלְאוּ הָרוֹפְאִים דַעַת מְקוֹר נִקְרָתָה;

וְהִנֵּה קָמוּ רוֹפְאָיו רַפֵּא חָלְיֵהוּ:

הָרוֹפֵא בֶּן מְנַחֵם וַאֲחֻזַּת מֵרֵעֵהוּ,

דַלֶּקֶת בְּעוֹרוֹ, כֵּן מִשְׁפָּט חָרָצוּ,

יַבֶּלֶת בִּבְשָׂרוֹ, לָכֵן עַמִּים בּוֹ קָצוּ,

תַּהְפּוּכוֹת יְדַבֵּר, לָכֵן יִבָּזֶה,

מֵחַיֵּי עוֹלָם יִנָּזֵר, מִשְׁמַן בְּשָׂרוֹ יִרְזֶה,

כְּעַמֵּי הָאָרֶץ יִתְעַנֵּג עַל חֶלְדֵּהוּ,

יֹאכַל, יִשְׁתֶּה, אָז יַחֲלֹף חָלְיֵהוּ;

וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל לְבֶן-מְנַחֵם וַעֲצָתוֹ

הִתְבּוֹלֵל בָּעַמִּים — וּבוֹ מַחֲלָתוֹ,

אָכַל וְשָׁתָה מִכָּל הַבָּא בְּיָדוֹ

כְּעַמֵּי הָאָרֶץ, וְעוֹד חָלְיוֹ עִמָּדוֹ,

וְעַד הַיּוֹם שְׁכֵנָיו יִשְׂנָאוּהוּ

לֹא יֹאבוּ עִמּוֹ הִתְעָרֵב, מִגֵּו יְגָרְשׁוּהוּ…


- - -


אָז נִלְאָה יִשְׂרָאֵל מֵרֹב עָמָל וָכַעַס,

כִּי שֶׁקֶר צֳרִי רוֹפְאָיו נוֹכַח לָדַעַת,

צֳרִי מְזוֹרָם לֹא לוֹ מוֹעִילִים,

לֹא יֵדְעוּ רַפֵּא רוֹפְאָיו הַכְּסִילִים,

כְּרָפְאָם לְיִשְׂרָאֵל בִּמְזוֹר תַּחְבּשֶׁת

עוֹד גָּבְרָה מַחֲלָתוֹ וַיִּנָּזֵר לַבּשֶׁת…

רָאָה יִשְׂרָאֵל חָלְיוֹ וִיהוּדָה מְזוֹרוֹ,

לֹא יַבֶּלֶת בִּבְשָׂרוֹ, לֹא דַלֶּקֶת בְּעוֹרוֹ,

לֹא כְּאֵב רֹאשׁ — כְּאֵבוֹ, חֳלִי בֶּטֶן — חָלְיֵהוּ,

מַחֲלָתוֹ אַךְ קֹצֶר רוּחַ, אָטוּם אַפֵּהוּ…

יַעַן מֵעֵת עָזַב אַרְצוֹ בָּהּ חָיָה מִנְּעוּרֵיהוּ

מַחֲלָתוֹ גָּבְרָה וַתִּתְקְפֵהוּ.

הוּא לֹא יָכוֹל לִשְׁאֹף קִרְבֵּהוּ,

רוּחַ חַיֵּי נְשָׁמוֹת אֲוִיר אַרְצֵהוּ,

לָכֵן מִקֹּצֶר רוּחַ קֹצֶר חַיֵּיהוּ…

אָז אָמַר יִשְׂרָאֵל: “לְאַרְצִי אָשׁוּבָה”

שָׁמָה אֶהְיֶה בָּרִיא אוּלָם, אָנוּבָה,

בַּגִּלְעַד שָׁמָה יִפְרַח פְּרִי צֳרִי

שָׁם אֲרַפֵּא חָלְיִי, אֶגְהֶה מְזוֹרִי.

וַיִּצְטַיָּר יִשְׂרָאֵל, וַיִצְרֹר צְרוֹרוֹ

לָשׁוּב לְאַרְצוֹ לִגְהוֹת מְזוֹרוֹ…


* * *


לֵךְ, עַמִּי, לְשָׁלוֹם, שׁוּב לְאַרְצֶךָ!

הַצֳּרִי, בַּגִּלְעָד, בִּירוּשָׁלַיִם רוֹפְאֶךָ;

רוֹפְאֶךָ ד' רַבָּה חָכְמַת לְבָבוֹ,

לֵךְ, עַמִּי, לְשָׁלוֹם וּרְפוּאָה קְרוֹבָה לָבוֹא.



מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם

עַמִּי נִגְאַלְתָּ,

וְתוֹרַת הַחַיִּים

בְסִינַי קִבַּלְתָּ;

מֵאָז וְעַד הַיּוֹם

רַבּוֹת פָּעַלְתָּ

וּמִכָּל לְאֹם

רַבּוֹת סָבַלְתָּ.


בְּחַגְּךָ תָּחֹגָּה

גְּאֻלַּת מִצְרַיִם,

לִבָּתְךָ לֹא תָּמוֹגָה

מֵעָקַת הַחַיִּים,

גוֹאַלְךָ עוֹד חַי

יָהּ יָהּ צְבָאוֹת

וְעַל כֵּס שַׁדַּי

יְמִינוֹ תּוֹרֶה נוֹרָאוֹת.


נָקָם לְצָרֶיךָ

מִתְהַלְּכִים בַּאֲשָׁמָם,

ד' אֱלֹהֶיךָ

יִדְרשׁ דָּמָם,

כַּשַּׁחַר יִבָּקֵעַ

אוֹר אוֹרֶיךָ,

וּבַשּׁוֹפָר יִתָּקֵעַ

תָּשׁוּב לְאַרְצְךָ.


וְשָׁם בִּירוּשָׁלַיִם

יִתְאַסְּפוּ נִדָּחִים,

מִכָּל אַפְסַיִם

בַּגּוֹלָה שַׁחִים,

אַרְצְךָ תִּבָּנֶה,

חָרְבוֹתֶיךָ תְּקוֹמֵם,

צִיּוֹן תִּבָּנֶה,

דֵּגְלְךָ יְרוֹמֵם.


אָז תָּשִׁירָה

זִמְרָה נְעִימָה,

כִּנּוֹר תָּעִירָה

בְּרֶגֶשׁ פְּנִימָה,

בְּיוֹם חַג חֵרוּתֵנוּ

מַלְּאוּ הַכּוֹסוֹת

וְ“עוֹד לֹא אָבְדָה תִּקְוָתֵנוּ”

שִׂימוּ לָכֶם לְאוֹתוֹת…


(“יום טוב בלֶטֶר” של מיניקס).


תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!
המלצות על הסדרה, מחזור, או שער או על היצירות הכלולות
0 קוראות וקוראים אהבו את הסדרה, מחזור, או שער
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.