רקע
תקוה שריג
גּ'וּחָה מְחַפֵּשׂ גִּבּוֹר יְהוּדִי
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: הקיבוץ המאוחד; תשמ"ג 1983

פַּעַם אַחַת, הֶחְלִיט גּ’וּחָה שֶׁהוּא גִּבּוֹר בַּגִּבּוֹרִים

וְהִכְרִיז עַל כָּךְ בְּכָל הַחוֹרִים.

אָמְרוּ לוֹ:

  • בְּמַארַאקֶשׁ יֵשׁ גִּבּוֹר גָּדוֹל מִמְּךָ, וְהוּא יְהוּדִי!

הָלַךְ גּ’וּחָה לְמַארַאקֶשׁ וּפָגַשׁ יְהוּדִי אֶחָד.

שָׁאַל אוֹתוֹ:

  • אוּלַי אַתָּה יוֹדֵעַ אֵיפֹה גָר הַגִּבּוֹר הַיְּהוּדִי?

אָמַר לוֹ הַיְּהוּדִי:

  • יוֹדֵעַ אֲנִי.

אָמַר לוֹ גּ’וּחָה:

  • אֲשַׁלֵּם לְךָ, אִם תַּרְאֶה לִי מְקוֹמוֹ.

אָמַר לוֹ הַיְּהוּדִי:

  • בְּסֵדֶר, אֲבָל יֵשׁ לִי שְׁנֵי תְּנָאִים:

הָאֶחָד – שֶׁתְּשַׁלֵּם לִי מֵרֹאשׁ

וְהַשֵּׁנִי – שֶׁתַּעֲמֹד וְתִתְמֹךְ בְּגַבְּךָ אֶת הַקִּיר,

כִּי עוֹמֵד הוּא לִפֹּל בְּכָל רֶגַע…

שִׁלֵּם גּ’וּחָה לַיְּהוּדִי דִינָר

וְהַיְּהוּדִי הָלַךְ לוֹ לְדַרְכּוֹ וְלֹא חָזַר…


עָבַר אִישׁ אֶחָד וְרָאָה אֶת גּ’וּחָה

תּוֹמֵךְ בְּכָל כֹּחוֹ אֶת הַקִּיר שֶׁמֵּאֲחוֹרָיו.

שָׁאַל גּ’וּחָה אֶת הָאִישׁ:

  • אֶפְשָׁר אַתָּה יוֹדֵעַ אֵיפֹה גָר הַגִּבּוֹר הַיְּהוּדִי?

  • בְּוַדַּאי אֲנִי יוֹדֵעַ,

אֲבָל לָמָּה זֶה תַּעֲמֹד כָּאן כְּגֹלֶם?

הֵשִׁיב לוֹ גּ’וּחָה:

  • יְהוּדִי אֶחָד אָמַר לִי

לִתְמֹךְ אֶת הַקִּיר הָעוֹמֵד לִפֹּל,

וְגַם דִּינָר לָקַח מִמֶּנִּי עַל לֹא דָבָר!

צָחַק הָאִישׁ צְחוֹק גָּדוֹל עַל טִפְּשׁוּתוֹ שֶׁל גּ’וּחָה

וְנֶהֱנָה מֵעָרְמַת הַיְּהוּדִי וְאָמַר:

  • הִנֵּה, אֲנִי בְּעַצְמִי וּבִכְבוֹדִי הַגִּבּוֹר הַיְּהוּדִי!

לֹא הֶאֱמִין לוֹ גּ’וּחָה, וְהָאִישׁ הָלַךְ לְדַרְכּוֹ…

הִתְרַחֵק גּ’וּחָה קְצָת מִן הַקִּיר

ציור 7.png

וְרָאָה שֶׁהַקִּיר עוֹמֵד עַל תִּלּוֹ וְאֵינוֹ נוֹפֵל.

שָׁב וְהָלַךְ לְחַפֵּשׂ אֶת הַגִבּוֹר הַיְּהוּדִי…

הִגִּיעַ לַשּׁוּק וְשָׁאַל אֶת הַבְּרִיוֹת:

– אֵיפֹה הַגִּבּוֹר הַיְּהוּדִי?

אֵיפֹה הַגִּבּוֹר הַיְּהוּדִי?

עָמַד שָׁם יְהוּדִי אֶחָד, אָמַר לְגּ’וּחָה:

– אֲנִי אַסְבִּיר לְךָ אֵיפֹה הוּא גָר!

קַח אֶת סְלִיל הַחוּטִים הַזֶּה וַעֲמֹד כָּאן,

וַאֲנִי אֶמְשֹׁךְ וְאֵלֵךְ עִם רֹאשׁ הַחוּט,

עַד שֶׁאַגִּיעַ לְסוֹפוֹ

וְשָׁם גָּר הַגִּבּוֹר הַיְּהוּדִי…

עָמַד גּ’וּחָה וְתָפַס בַּסְּלִיל

וְהַיְּהוּדִי שֶׁקִּבֵּל דִּינָר מֵרֹאשׁ עַל מַעֲשֵׂהוּ,

הָלַךְ לוֹ שָׂמֵחַ וְטוֹב־לֵב לְדַרְכּוֹ.

עָבַר עֲרָבִי אֶחָד וְרָאָה אֶת גּ’וּחָה

עוֹמֵד וּסְלִיל חוּטִים בְּיָדוֹ.

שָׁאַל אוֹתוֹ:

– מָה אַתָּה עוֹשֶׂה כָּאן

וּמַהוּ הַסְּלִיל הַזֶּה שֶׁבְּיָדְךָ?

אָמַר לוֹ גּ’וּחָה:

– אֲנִי עוֹמֵד וּמְחַכֶּה, עַד שֶׁיַּגִּיעַ אִישׁ אֶחָד,

הַהוֹלֵךְ עִם רֹאשׁ הַחוּט שֶׁבַּסְּלִיל הַזֶּה

לְבֵיתוֹ שֶׁל הַגִּבּוֹר הַיְּהוּדִי שֶׁאֲנִי מְחַפֵּשׂ…

אָמַר לוֹ הָעֲרָבִי:

– אֲנִי רָאִיתִי מֵרָחוֹק אֶת מִי שֶׁדִּבַּרְתָּ אִתּוֹ קֹדֶם,

וַהֲרֵי הוּא הָיָה הַגִּבּוֹר הַיְּהוּדִי בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ!

ציור 8.png

המלצות קוראים
תגיות