רקע
תקוה שריג
הָרוֹכֵל מַגְבִּישׁ וּמַאנְסוּר אִבְּן־סַאלַם הַלִּסְטִים
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: הקיבוץ המאוחד; תשמ"ג 1983

כְּמוֹ בְּאַרְצוֹת אֵירוֹפָּה כָּךְ בְּאַרְצוֹת עֲרָב,

בְּכָל מָקוֹם שֶׁהַשַּׁלִּיטִים לֹא הִרְשׁוּ לַיְּהוּדִים

לִקְנוֹת לָהֶם קַרְקַע,

לְעַבֵּד אוֹתָהּ וּלְהִתְפַּרְנֵס מִפֵּרוֹתֶיהָ,

נֶאֶלְצוּ הַיְּהוּדִים לְהִתְפַּרְנֵס מִמְּלָאכָה וּמִסְחָר.

מֵהֶם הָיוּ חַיָּטִים, צוֹרְפִים, סַנְדְּלָרִים, בּוּרְסְקָאִים

מֵהֶם הָיוּ סוֹחֲרִים גְּדוֹלִים וַעֲשִׁירִים

שֶׁסָּחֲרוּ עִם אַרְצוֹת־חוּץ,

מֵהֶם חֶנְוָנִים גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים,

מֵהֶם רוֹכְלִים נוֹדְדִים בֵּין הָעֲיָרוֹת וְהַכְּפָרִים

וּמוֹכְרִים סִדְקִית, בַּדִּים וּשְׁאָר מִצְרָכִים קְטַנִּים.

אֶרֶץ לוּב מְעוּטַת תּוֹשָׁבִים הָיְתָה בַּדּוֹרוֹת שֶׁעָבְרוּ

וַאֲפִלּוּ הַיּוֹם עֲדַיִן בִּלְתִּי מְיֻשֶּׁבֶת הִיא בְּרֻבָּהּ.

בֵּין כְּפָר לִכְפָר, בֵּין עֲיָרָה לַעֲיָרָה – מִדְבַּר שְׁמָמָה,

מַמְלֶכֶת גַּזְלָנִים וְשׁוֹדְדִים.

מֶלֶךְ הַלִּסְטִים, לִפְנֵי דוֹרוֹת אֲחָדִים,

גַּזְלָן שֶׁהִצְמִיחַ מַעֲשִׂיּוֹת וְאַגָּדוֹת לָרֹב,

הָיָה הַשּׁוֹדֵד מַאנְסוּר אִבְּן־סַאלַם.


יוֹם אֶחָד, רָאָה הָרוֹכֵל הַיְּהוּדִי,

מַגְבִּישׁ אַבּוּ־חָדִיד, בִּטְרִיפּוֹלִי,

אָדָם אֶחָד חָסֹן וּשְחֹר עוֹר

עוֹמֵד עִם חֲמוֹרוֹ בְּכִכַּר הַשּׁוּק,

מַבִּיט סְבִיבוֹ בְּעֵינַיִם תּוֹהוֹת־בּוֹהוֹת

וּמַרְאֵהוּ חוֹלֶה מְאֹד;

יְלָדִים נֶאֱסָפִים סְבִיבוֹ וּמִתְקַלְּסִים בּוֹ.

וְהָאִישׁ, עַל אַף חָסְנוֹ,

אֵינוֹ מֵגִיב עַל טַרְדָנוּתָם.

הָיָה הַמַּרְאֶה מוּזָר בְּעֵינֵי מַגְבִּישׁ.

נִגַּשׁ אֵלָיו, בֵּרַךְ אוֹתוֹ לְשָׁלוֹם וְאָמַר לוֹ:

– רוֹאֶה אֲנִי שֶׁאַתָּה חוֹלֶה בַּגּוּף אוֹ בַּנֶּפֶשׁ,

בּוֹא לְבֵיתִי, תָּנוּחַ, תֹּאכַל וְתִשְׁתֶּה וְיִיטַב לְךָ.

הָלַךְ הָאִישׁ עִם חֲמוֹרוֹ אַחֲרֵי מַגְבִּישׁ לְבֵיתוֹ

שָׁהָה שָׁם יְמָמָה אַחַת, נָח, אָכַל וְשָׁתָה

וְרָחַץ אֶת גּוּפוֹ עַד שֶׁהִתְאוֹשֵׁשׁ כָּלִיל.

שָׁלַח מַגְבִּישׁ בְּכָבוֹד וּבִידִידוּת אֶת אוֹרְחוֹ

וְנָתַן לוֹ לְשַׂקּוֹ צֵידָה מְשֻׁבַּחַת לַדֶּרֶךְ.

בְּרֶגַע הַפְּרִידָה אָמַר הָאוֹרֵחַ לַמְאָרֵחַ:

– עוֹד נִתְרָאֶה בְּרֶגַע שָׁחֹר…


עָבְרוּ שָׁנִים וְאוֹתוֹ אוֹרֵחַ מוּזָר נִשְׁכַּח מִלֵּב מַגְבִּישׁ.

הוּא הָיָה מְהַלֵּךְ בֵּין הַכְּפָרִים וְהָעֲיָרוֹת

וְחוֹזֵר עַל בָּתֵּי הָעֲרָבִים וּהַיְּהוּדִים וּמוֹכֵר אֶת מַרְכֻּלְתּוֹ

וְשָׁב לִקְרַאת שַׁבָּת לִטְרִיפּוֹלִי, לְבֵיתוֹ.


יוֹם אֶחָד, הָיָה מַגְבִּישׁ מְהַלֵּךְ בַּמִּדְבָּר,

בֵּין כְּפָר לִכְפָר,

וְיוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ, בְּאוֹתוֹ מִדְבָּר, הָרִים וּמְצוֹקִים

וּבֶהָרִים – נְקָרוֹת, מְעָרוֹת וּמִנְהָרוֹת

וּבַמְּעָרוֹת גַּזְלָנִים, שׁוֹדְדִים, לִסְטִים לְמֵאוֹת.

הָיָה מַגְבִּישׁ הוֹלֵךְ בְּעִקְבוֹת חֲמוֹרוֹ

וּמְפַזֵּם לוֹ מִזְמוֹרֵי תְּהִלִּים לְחַזֵּק אֶת לִבּוֹ.

פִּתְאֹם צָמְחוּ לִקְרָאתוֹ, כְּמוֹ צָצוּ מִן הָאֲדָמָה,

שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים לְבוּשֵׁי שְׁחֹרִים,

רְעוּלֵי פָּנִים וְאָמְרוּ לְמַגְבִּישׁ:

– יְהוּדִי! תֵּן לָנוּ אֶת חֲמוֹרְךָ

וְאֶת כָּל הַכֶּסֶף שֶׁבְּכִיסֵי בְּגָדֶיךָ וְלֵךְ לַחָפְשִׁי

בַּדֶּרֶךְ הַקְּצָרָה בְּיוֹתֵר לִטְרִיפּוֹלִי, שֶׁנַּרְאֶה אוֹתָהּ לְךָ…

אִם אַתָּה מִתְנַגֵּד, נַשְׁאִיר לְךָ כָּל מַה שֶּׁבְּיָדֶיךָ,

וְנוֹלִיךְ אוֹתְךָ לְדֶרֶךְ אֲרֻכָּה מְאֹד

שֶׁכָּל הַהוֹלְכִים בָּהּ,

אֵינָם מַגִּיעִים לְעוֹלָם לִמְחוֹז חֶפְצָם…

בָּחַר מַגְבִּישׁ לָתֵת לָהֶם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ

וְלָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ הַקְּצָרָה שֶׁתָּבִיא אוֹתוֹ לְבֵיתוֹ וּמִשְׁפַּחְתוֹ

וַאֲפִלּוּ יִהְיֶה חֲסַר־כֹּל.

הִתְחִיל צוֹעֵד בְּאוֹתָהּ דֶּרֶךְ.

בֵּינְתַיִם יָרַד הַיּוֹם וְחשֶׁךְ מִצְרַיִם כִּסָּה עַל הַמִּדְבָּר.

תַּנִּים יִלְּלוּ, צְבוֹעִים צָחֲקוּ וְדָמוֹ שֶׁל מַגְבִּישׁ

קָפָא בְּעוֹרְקָיו מֵרֹב פַּחַד.

פִּתְאֹם צָמְחָה מוּל עֵינָיו

דְּמוּת שׁוֹדֵד שְׁחֹרָה, רְעוּלָה.

– לְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ לְבַדְּךָ בַּמִּדְבָּר, יְהוּדִי?

הָרֵם מִיָּד אֶת שְׁתֵּי יָדֶיךָ

וְאֵדַע שֶׁאֵין בָּהֶן חֶרֶב!


הֵרִים מַגְבִּישׁ אֶת שְׁתֵּי יָדָיו

וְהוּא רוֹעֵד כְּלוּלָב.

אָמַר לוֹ הַשּׁוֹדֵד:

– אַל תְּפַחֵד, יְהוּדִי, סַפֵּר לִי, מַה מַּעֲשֶׂיךָ כָּאן?

סִפֵּר לוֹ מַגְבִּישׁ עַל שְׁלשֶׁת הַלִּסְטִים

שֶׁלִּסְטְמוּ אוֹתוֹ…

– בּוֹא אִתִּי – אָמַר הַשּׁוֹדֵד

וְלָקַח אֶת יַד הָרוֹכֵל בְּיָדוֹ.

הָלַךְ מַגְבִּישׁ עִם הַלִּסְטִים,

כַּהֲלֹךְ יֶלֶד קָטָן עִם אָבִיו מוֹלִידוֹ

עַד לִמְעָרָה אַחַת שֶׁבָּהָר.

נִכְנְסוּ לַמְּעָרָה וְרָאָה בָּהּ מַגְבִּישׁ

אֶת חֲמוֹרוֹ וְאֶת סְחוֹרָתוֹ

וּקְבוּצַת הַשּׁוֹדְדִים גְּלוּיֵי פָּנִים

יוֹשְׁבִים סָבִיב לִמְדוּרָה קְטָנָּה וְשׁוֹתִים קָפֶה.

הִזְעִים הַשּׁוֹדֵד שֶׁהֶחֱזִיק בִּידֵי מַגְבִּישׁ אֶת פָּנָיו וְצָעַק:

– בְּנֵי־בְּלִיַּעַל!

הַחֲזִירוּ מִיָּד לְאָדָם זֶה אֶת גְּזֵלַתְכֶם,

אִם לֹא תָּעֲשׂוּ כֵּן, מָרָה תִּהְיֶה אַחֲרִיתְכֶם!

אָז פָּנָה אֶל מַגְבִּישׁ

שֶׁעֲדַיִן עָמַד חִוֵּר וְשִׁנָּיו נוֹקְשׁוֹת:

– הַאִם אַתָּה מַכִּיר אוֹתִי, יְהוּדִי?

– לֹא – הֵשִׁיב מַגְבִּישׁ בִּרְעָדָה –

לֹא, אֵינִי נִזְכָּר כְּלָל בְּמַרְאֶה פָּנֶיךָ.

– וְאֵינְךָ זוֹכֵר שֶׁהִזְמַנְתָּ לְבֵיתְךָ

אָדָם זָר שֶׁעָמַד חוֹלֶה וְכוֹאֵב

בְּכִכַּר הַשּׁוּק שֶׁבִּטְרִיפּוֹלִי,

וְסָעַדְתָּ אוֹתוֹ, עַד שֶׁהֶחֱלִים,

וְגַם שָׁלַחְתָּ אוֹתוֹ לַדֶּרֶךְ

וְגַם צֵידָה טוֹבָה נָתַתָּ לְתוֹךְ שַׂקּוֹ?

ציור 9.png

– כֵּן, עַכְשָׁו אֲנִי מַכִּיר אֶת פָּנֶיךָ,

אוֹרְחִי מְכֻבָּדִי – נִזְכַּר מַגְבִּישׁ.

– וְהִנֵּה עַכְשָׁו הִגִּיעַ אוֹתוֹ “רֶגַע שָׁחֹר” –

אָמַר הָאִישׁ.

– הַיּוֹם, אַתָּה הוּא זֶה שֶׁנָּפַלְתָּ בְּצָרָה

וְיֵשׁ בְּיָדִי לִגְמֹל לְךָ עַל חַסְדְּךָ עִמִּי.

קַח לְךָ אֶת חֲמוֹרְךָ, אֶת סְחוֹרָתְךָ וְאֶת כַּסְפְּךָ

וַאֲנִי עוֹד אוֹסִיף עַל אֵלֶּה, כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה.

הוֹבִיל הַשּׁוֹדֵד אֶת מַגְבִּישׁ עַד מְבוֹאוֹת טְרִיפּוֹלִי

וְגָדַשׁ אֶת הַשַּׂקִּים שֶׁעַל גַּב הַחֲמוֹר בְּכָל טוּב.

כְּשֶׁנִּפְרַד מִמֶּנּוּ לָחַשׁ לְאָזְנוֹ:

– יְדִידִי, אִם יִשְׁאֲלוּ אוֹתְךָ אַנְשֵׁי הָעִיר

מִיהוּ זֶה שֶׁהִצִּיל אוֹתְךָ בְּרֶגַע שָׁחֹר

גָּמַל לְךָ טוֹבָה וְנָתַן לְךָ אוֹר,

וּמִיהוּ זֶה שֶׁאֵינוֹ שׁוֹכֵחַ אֶת מֵיטִיבוֹ,

תָּשִׁיב לָהֶם:

– זֶהוּ הַשּוֹדֵד הַגָּדוֹל מִכָּל הַשּוֹדְדִים בְּאֶרֶץ לוּב

מַאנְסוּר אִבְּן־סַאלַם הַמְפֻרְסָם בָּעוֹלָם…


המלצות קוראים
תגיות