הָיֹה הָיָה רַב אֶחָד,

גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, בָּא בַּיָּמִים.

וְלָרַב בַּת יְחִידָה, יְפֵהפִיָּה.

כָּל נִכְבְּדֵי הַקְּהִלָּה בִּקְשׁוּ אֶת יָדָהּ,

אֲבָל הָרַב רָצָה רַק בְּתַלְמִיד־חָכָם לְחָתָן.

פַּעַם אַחַת, בִּימֵי סְלִיחוֹת, חָלַם חֲלוֹם.

בַּחֲלוֹם נִגְלָה אֵלָיו אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וְאָמַר לוֹ,

שֶׁאָמְנָם יִהְיֶה חֲתָנוֹ גָדוֹל־בַּתּוֹרָה כְּמוֹתוֹ,

אֲבָל יוֹם מְלֹאת שָׁנָה לַחֲתֻנָּתוֹ

יִהְיֶה גַם יוֹם מוֹתוֹ,

כִּי כָּךְ נִגְזַר מִשָּׁמַיִם…

חָשַׁב הָרַב שֶׁאִם יַעֲלוּ הוּא וּבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ

לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, אֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ,

אוּלַי יִקְרְעוּ אֶת רֹעַ הַגְּזֵרָה.

יָצְאוּ הָרַב, אִשְׁתּוֹ וּבִתּוֹ לַדֶּרֶךְ

וְעִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה הִגִּיעוּ לְיַעַר גָּדוֹל.

הֵם יָשְׁבוּ עַל יַד אִילָן גָּבוֹהַּ

שֶׁלְּרַגְלָיו נָבַע מַעְיַן מַיִם זַכִּים.

בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה, קָם הָרַב לַעֲרֹךְ “תִּקּוּן חֲצוֹת”

וְהִנֵּה, בְּתוֹךְ דּוּמִיַּת הַלַּיְלָה שָׁמַע קוֹל זִמְרָה.

הָיְתָה הַזִּמְרָה מְתוּקָה לָאֹזֶן, זִמְרַת לִמּוּד תּוֹרָה.

צָעַד הָרַב חֶרֶשׁ, בְּעִקְבוֹת הַזִּמְרָה

וְהִגִּיעַ לְמַעֲרֶה־יַעַר וּבוֹ סֻכָּה קְטַנָּה,

קְלוּעָה מֵעַנְפֵי עֵץ וּמִתּוֹכָה מְנַצְנֵץ אוֹר הַנֵּר.

הֵצִיץ הָרַב מִבַּעַד לְחַלּוֹן הַבַּיִת

וְרָאָה אִישׁ זָקֵן וְעִוֵר מְלַמֵּד תּוֹרָה

לְעֶלֶם חָסֹן וִיפֵה תֹּאַר.

נִכְנַס הָרַב לַסֻּכָּה וְשָׁאַל:

– מַה לָּכֶם, רַבּוֹתַי, יוֹשְׁבִים פְּרוּשִׁים בַּיַּעַר?

אָמְרוּ לוֹ:

– שָׁלוֹם עָלֶיךָ רַבִּי יְהוּדִי, אוֹרְחֵנוּ אַתָּה, שֵׁב –

וְלֹא הֵשִׁיבוּ עַל שְׁאֵלָתוֹ.

אַחֲרֵי תֹּם תַּלְמוּדָם הִתְפַּלְּלוּ תְּפִלַּת שַׁחֲרִית

כִּי כְּבָר עָלָה הַשַּׁחַר,

וְאַחֲרֵי תֹּם תְּפִלָּתָם, פָּתְחוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת הָרַב:

– מַה לְךָ בַּיַּעַר הַזֶּה?

סִפֵּר לָהֶם הָרַב,

שֶׁהוּא וְאִשְׁתּוֹ וּבִתּוֹ הַיְחִידָה

נִמְצָאִים בְּדַרְכָּם לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל…

הֵבִיא הָרַב אֶת אִשְׁתּוֹ וּבִתּוֹ לַסֻּכָּה

וְיָשְׁבוּ שָׁם יַחַד, יָמִים רַבִּים.

נִדְלְקָה אָז אַהֲבָה

בֵּין הָעֶלֶם הַיָּפֶה וּבַת הָרַב.

בִּקֵּשׁ הַזָּקֵן הָעִוֵּר מִן הָרַב

אֶת יַד בִּתּוֹ לְמַעַן בְּנוֹ.

הִסְכִּים הָרַב לְבַקָּשָׁתוֹ וְאֶת סוֹדוֹ לֹא גִלָּה…

כְּשֶׁקָּרַב וּבָא יוֹם הַשָּׁנָה לַחֲתֻנַּת הַצְּעִירִים,

לְאַחַר שֶׁחָיוּ שָׁנָה תְּמִימָה בְּאשֶׁר וּרְנָנִים,

גִּלָּה הָרַב לְבִתּוֹ אֶת דְּבַר הַחֲלוֹם.

עִנְּתָה הָאִשָּׁה הַצְּעִירָה אֶת עַצְמָהּ בְּצוֹם,

הִתְפַּלְּלָה לֵאלֹהִים לַיְלָה וָיוֹם,

שֶׁיִּקַּח מִמֶּנָּה אֱלֹהִים אֶת נַפְשָׁהּ,

תַּחַת נֶפֶשׁ בַּעֲלָהּ, הַתַּלְמִיד־חָכָם…

בְּיוֹם הַנִּשּׂוּאִין, יָצָא הַבַּעַל הַצָּעִיר לַיַּעַר

לַחְטֹב עֵצִים, כְּדַרְכּוֹ.

אֲבָל הַפַּעַם, יָצְאָה גַם אִשְׁתּוֹ בְּעִקְבוֹתָיו.

בַּיּוֹם הַהוּא כָּהֲתָה הַשֶּׁמֶשׁ בַּשָּׁמַיִם,

הַיַּעַר כְּמוֹ קָפָא תַּחְתָּיו

וְקוֹל צִפֳּרִים וְחַיּוֹת לֹא נִשְׁמַע.

בְּדִיּוּק בִּשְׁעַת הַצָּהֳרַיִם,

הוֹפִיעַ מַלְאַךְ־הַמָּוֶת בַּשָּׁמַיִם

וּבְיָדוֹ מַאֲכֶלֶת גְּדוֹלָה.

הֵנִיף אֶת חַרְבּוֹ עַל רֹאשׁ הָעֶלֶם

וְהוּא צָנַח וָמֵת.

בִּרְאוֹת הָאִשָּׁה הַצְּעִירָה אֶת בַּעְלָּהּ מֵת,

פָּנְתָה אֶל מַלְאַךְ־הַמָּוֶות וְאָמְרָה:

– מַלְאַךְ־הַמָּוֶת, גּוֹזֶרֶת אֲנִי עָלֶיךָ

לוֹמַר לִי לָמָּה תִּקַּח אֶת נֶפֶשׁ בַּעְלִי

וְהוּא רַק בֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה?

הֵשִׁיב לָהּ מַלְאַךְ־הַמָּוֶת בִּצְחוֹק שְׂטָנִי:

– אִשָּׁה פְּתַיָּה, גְּזֵרָה הִיא מִשָּׁמַיִם!

– אִם כֵּן – אָמְרָה הָאִשָּׁה –

הַחֲזֵר נָא לַאֲבִי־בַּעְלִי אֶת מְאוֹר עֵינָיו!

– כֵּן יִהְיֶה – הִסְכִּים מַלְאַךְ־הַמָּוֶת לִדְבָרָהּ.

וְעוֹד אֲנִי מְבַקֶּשֶׁת,

שֶׁיִּזְכֶּה אֲבִי־בַּעְלִי לִרְאוֹת נֶכֶד בְּמוֹ עֵינָיו

כְּדֵי שֶׁיּוּכַל לְהִתְנַחֵם מְעַט עַל מוֹת בְּנוֹ.

– יִהְיֶה כִּדְבָרַיִךְ – הִסְכִּים מַלְאַךְ־הַמָּוֶת לִדְבָרָהּ.

– אִם כָּךְ – אָמְרָה הָאִשָּׁה הַצְּעִירָה –

– אִם הִבְטַחְתָּ לִי שֶׁיִּרְאֶה חוֹתְנִי

נֶכֶד בְּמוֹ עֵינָיו, וַאֲנִי אֵשֶׁת בְּנוֹ הַיָּחִיד,

עָלֶיךָ לְהַחֲיוֹת אֶת בַּעְלִי,

כְּדֵי שֶׁאֵלֵד לוֹ בֵּן! –

כָּךְ אָמְרָה הָאִשָּׁה הַצְּעִירָה לְמַלְאַךְ־הַמָּוֶת.

עָמַד מַלְאַךְ־הַמָּוֶת אוֹבֵד עֵצוֹת.

הֶחֱזִיר לַבַּעַל הַצָּעִיר אֶת נִשְׁמַת אַפּוֹ

וְשָׁבוּ בְּנֵי הַזּוּג שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי־לֵב לְסֻכָּתָם

וְשָׁם רָאוּ שֶׁשָּׁב מְאוֹר עֵינָיו שֶׁל הַזָּקֵן.

שָׂמוּ פְּנֵיהֶם לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל,

וְנִפְקְדוּ בְּבָנִים וּבְנֵי־בָּנִים בְּרוּכֵי אֵל.