רקע
תקוה שריג
מֹשֶה וּמֹשֶה
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: הקיבוץ המאוחד; תשמ"ג 1983

הָיֹה הָיָה רַב גָּאוֹן בָּקִיא בְּתוֹרָה וּגְמָרָא

בְּאַחַת מֵעָרֵי מָרוֹקוֹ הַמְּדִינָה וּשְׁמוֹ מֹשֶה.

אֲנָשִׁים רַבִּים נָהֲרוּ אֶל הָרַב לִלְמֹד מִפִּיו תּוֹרָה,

גַּם לִשְׁמֹעַ עֵצָה וְנֶחָמָה.

וְלֹא רַק יְהוּדִים עָלוּ לָרֶגֶל אֶל הָרַב,

גַּם עֲרָבִים, וַאֲפִלוּ מִכֹּהֲנֵי דַת הָאִסְלַאם.

יוֹם אֶחָד שָׁאַל הָאִימַאם אַחְמֶד אֶת הָרַב:

  • רַבִּי, הָאֵר אֶת עֵינַי וְהַסְבֵּר לִי דָבָר.

הֲלֹא הַיְּהוּדִים וְהָעֲרָבִים בְּנֵי אַחִים הֵם,

יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאֵל. הֲכֵן הַדָּבָר, רַבִּי?

  • כֵּן, בְּוַדַּאי – הֵשִׁיב הָרַב לָאִימַאם.

שָׁאַל הָאִימַאם עוֹד:

  • אַתֶּם, בְּנֵי יִצְחָק, מַאֲמִינִים בַּתּוֹרָה וּבְדַת־מֹשֶׁה

וַאֲנַחְנוּ, בְּנֵי יִשְׁמָעֵאל מַאֲמִינִים בַּקוּרְאָן וּבְדַת מֻחַמַד,

אֱמֶת?

  • כֵּן, כְּבוֹד הָאִימַאם, בְּוַדַּאי – הֵשִׁיב הָרַב.

  • אִם כֵּן מַדּוּעַ אַתֶּם הַיְּהוּדִים

אוֹכְלִים רַק בְּשַׂר בְּהֵמָה

מַעֲלָה גֵרָה וּמַפְרִיסָה פַּרְסָה

וְרַק דָּגִים בַּעֲלֵי סְנַפִּירִים וְקַשְׂקֶשֶׂת

וְאִלּוּ אֲנַחְנוּ אוֹכְלִים כָּל בְּהֵמָה וְכָל דָּג?

  • אַסְבִּיר לְךָ בְּחֵפֶץ לֵב, כְּבוֹד הָאִימַאם.

הַט אָזְנְךָ וּשְׁמַע!

כַּאֲשֶׁר פָּגְשׁוּ משֶׁה רַבֵּנוּ

וְהַנָּבִיא מֻחַמַד זֶה אֶת זֶה,

חִלְּקוּ בֵּינֵיהֶם אֶת שְׁנֵי הָעוֹלָמוֹת:

משֶׁה רַבֵּנוּ קִיבֵּל אֶת הָעוֹלָם הַבָּא

וּמֻחַמַד אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה,

משֶׁה אֶת חַיֵּי הָרוּחַ וְמֻחַמַד אֶת חַיֵּי הַחֹמֶר…

לֹא הָיוּ הַשְּׁנַיִם מְרֻצִּים בְּחֶלְקָם.


יוֹם אֶחָד, הִסְכִּימוּ בֵּינֵיהֶם לַעֲשׂוֹת חֲלִיפִין:

מֹשֶׁה רַבֵּנוּ יַעֲנִיק זְכוּת לְמַאֲמִינֵי־מֻחַמַד

לְהִכָּנֵס לָעוֹלָם הַבָּא

וּמֻחַמַד יַעֲנִיק זְכוּת לַיְּהוּדִים

לְהִכָּנֵס לָעוֹלָם הַזֶּה.

יָרְדוּ שְׁנֵיהֶם מִמְּעוֹנָם בַּשָּׁמַיִם – אַרְצָה וְקָבְעוּ:

כָּל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ בּוֹ כַּף רַגְלוֹ שֶׁל משֶׁה,

יִהְיֶה לַיְּהוּדִים,

וְכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּדְרֹךְ בּוֹ כַּף רַגְלוֹ שֶׁל מֻחַמַד,

יִהְיֶה לַמֻּסְלְמִים.

רָכַב משֶׁה עַל חֲמוֹרוֹ שֶׁצָּעַד לְאַט לְאַט

וּבְכָל מָקוֹם שֶׁעָבַר הָיוּ הַצִּפֳּרִים מִתְעוֹפְפוֹת

וְהַדָּגִים מְזַנְּקִים מִתּוֹךְ מְצוּלוֹת הַיָּם.

הַבְּהֵמוֹת הִתְרוֹצְצוּ סְבִיבוֹ,

וְהַחַיּוֹת – מִשְׁתּוֹלְלוֹת.

בֵּרַךְ משֶׁה אֶת הַצִּפֳּרִים

וְצָמְחָה לָהֶן אֶצְבַּע נוֹסֶפֶת;

אַחַר־כָּך בֵּרַךְ אֶת הַדָּגִים

וְצָמְחוּ לָהֶם סְנַפִּירִים וְקַשְׂקֶשֶׂת;

אַחַר־כָּךְ בֵּרַךְ אֶת הַבְּהֵמוֹת שֶׁנִּצְּבוּ סְבִיבוֹ –

מִיָּד הִתְחִילוּ מַעֲלִים גֵּרָה וּמַפְרִיסִים פַּרְסָה.


מֻחַמַד דָּהַר עַל סוּסוֹ מַהֵר מַהֵר

כְּדֵי שֶׁיִּכְבּשׁ קַרְקָעוֹת הַרְבֵּה.

פַּחַד וְחַלְחָלָה פָּקְדוּ אֶת כָּל הַחַי,

הַצִּפֳּרִים הִתְעוֹפְפוּ בְּבֶהָלָה,

הַדָּגִים צָלְלוּ בְּעָמְקֵי הַמְּצוּלָה,

הַבְּהֵמוֹת הִתְרוֹצְצוּ וְהַחַיּוֹת הִשְׁתּוֹלְלוּ.

אָבְדָה הַנְּשִׁימָה מִפִּי כָּל בַּעֲלֵי־הַחַיִּים

וְנָפוֹצוּ לְכָל עֵבֶר.

כָּךְ הָיוּ סִימָנִים בְּאוֹתָם יְצוּרִים

שֶׁבֵּרַךְ אוֹתָם משֶׁה,

וְנֶעְדְּרוּ סִימָנִים אֵלֶּה מֵאוֹתָם יְצוּרִים

שְׁנָּפוֹצוּ לְכָל עֵבֶר מִפְּנֵי דַהֲרַת מֻחַמַד…

אִם נֹאכַל צִפֳּרִים שְׁאֵין לָהֶן אֶצְבַּע נוֹסֶפֶת

וּבְהֵמוֹת שֶׁאֵינָן מַעֲלוֹת גֵּרָה

וְגַם מַפְרִיסוֹת פַּרְסָה –

נִמָּצֵא גוֹזְלִים בַּעֲלֵי־חַיִּים שֶׁאֵינָם שֶׁלָּנוּ.


הִתְפַּעֵל הָאִימַאם מִדִּבְרֵי הָרַב וְאוֹרוּ עֵינָיו

וְכָל כָּךְ גָּדְלָה הִתְפַּעֲלוּתוֹ,

עַד שֶׁקִּבֵּל עָלָיו אֶת דַּת משֶׁה וְיִשְׂרָאֵל

וּשְׁמוֹ קָרָא משֶׁה, כְּשֵׁם הָרַב.

הָיוּ משֶׁה הָרַב וּמשֶׁה הַגֵּר מִתְרוֹעֲעִים יַחַד

וּמַעֲמִיקִים תַּלְמוּדָם יַחַד, בַּיָּמִים וּבַלֵּילוֹת.

ציור 11.png

המלצות קוראים
תגיות