רקע
תקוה שריג
צֶמַח מוֹכֵר־מֶלַח
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: הקיבוץ המאוחד; תשמ"ג 1983

יוֹם אֶחָד, קָרָא לְפָנָיו מֶלֶךְ מָרוֹקוֹ

אֶת רָאשֵׁי הַמֻּסְלְמִים, הַיְּהוּדִים וְהַנּוֹצְרִים

וּפָקַד עֲלֵיהֶם לִשְׁלֹחַ אֵלָיו גִּבּוֹרִים לְתַּחֲרוּת.

נִמְצְאוּ בֵּין הַמֻּסְלְמִים וְהַנּוֹצְרִים קוֹפְצִים רַבִּים

וּבֵין הַיְּהוּדִים אַף לֹא אֶחָד לִרְפוּאָה…

הָיוּ הַיְּהוּדִים אוֹבְדֵי עֵצָה

וְהַשָּׁעָה הַמְיֹעֶדֶת אָצָה, רָצָה.

בָּא יְהוּדִי מִסְכֵּן לִפְנֵי רַב הָעֵדָה וְאָמַר:

  • אֵין לִי מַה לְּהַפְסִיד,

חַיַּי מָרִים וְכִיסִי רֵיק תָּמִיד,

אוֹ שֶׁאֶזְכֶּה בִּפְרָס,

אוֹ שֶׁאֶהְיֶה לְגַן־עֵדֶן נִכְנָס…


בָּא יַחַד עִם שְׁנֵי הַגִּבּוֹרִים,

הַמֻּסְלְמִי שֶׁהָיָה גַס וּגְבַרְתָּן

וְהַנּוֹצְרִי שֶׁהָיָה מְעֻדָּן כְּחָתָן

וְהוּא – עָלוּב חָלוּשׁ וְקָטָן…


קָרָא הַמֶּלֶךְ לַמֻּסְלְמִי וְצִוָּה עָלָיו:

  • אֱכֹל אֶת הַפִּלְפֵּל הֶחָרִיף הַזֶּה

וְאַל תְֹאמַר “אָח” (כְּלוֹמַר אַל תֵּאָנַח)


נָתַן הַמֻּסְלְמִי הָעֲנָק לְפִיו אֶת הַפִּלְפֵּל,

מָלְאוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת וְהָיָה מִתְפַּתֵּל

נֶאֱבַק עִם יִצְרוֹ מְבַקֵּשׁ לְהֵאָנַח

וּלְבַסּוֹף צָעַק: אָח, אָח, אָח…


בְּדִיּוּק כָּמוֹהוּ נָהַג הַנּוֹצְרִי הַמְעֻדָּן כְּחָתָן.

הִגִּיעַ תּוֹרוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי הַמִּסְכֵּן.

נָתַן אֶת הַפִּלְפֵּל לְפִיו הַפָּתוּחַ

נָשַׁם וְנָשַׁף כְּמַפּוּחַ

וְקָרָא לְבַסּוֹף בְּקוֹל בָּטוּחַ:


  • שְׁמִי צֶמַח

וְגָר אֲנִי בַּמַּלָאח (שֵׁם הַשְּׁכוּנָה הַיְּהוּדִית)

מוֹכֵר אֲנִי מֶלַח

וְהוּא צַח וּמְשֻׁבָּח

יְהִי שֵׁם ה' מְבֹרָךְ

יִתְעַלֶּה וְיִשְׁתַּבַּח…


שָׁמַע הַמֶּלֶךְ שֶׁהַיְּהוּדִי לֹא הִשְׁמִיעַ “אָח”

(אַף כִּי בֶּאֱמֶת, הִשְׁמִיעַ וְהִשְׁמִיעַ פְּעָמִים חָמֵשׁ

בְּסוֹפֵי חֲרוּזָיו שֶׁנֶּחֶרְזוּ כֻּלָּם לְ“אָח”)

וְהִכְרִיז עָלָיו כְּ“גִבּוֹר הַכּוֹבֵשׁ אֶת יִצְרוֹ”.

הֶעֱנִיק הַמֶּלֶךְ לְצֶמַח־מוֹכֵר־מֶלַח

פְּרַס כְּיַד הַמֶּלֶךְ

וְלֹא הָיָה בַּמַּלָאח כֻּלּוֹ עָשִׁיר וּמְאֻשָּׁר כְּמוֹתוֹ.


המלצות קוראים
תגיות