רקע
אבינעם ילין
מבוא ל"ספר אחיקר החכם"
mנחלת הכלל [?]
aמאמרים ומסות
פרטי מהדורת מקור: ברלין: ירושלים: מוריה-דביר; תרפ"ג

 

מבוא1

אחדים מספרי “אלף לילה ולילה”, האוצר הגדול אשר אסף אל קרבו את אגדות המזרח המלאות זהר השמש וקסמי לילות הירח, נוסף גם ספר אחיקר החכם. אך לא בחצרות בגדד ואף לא בחוצות אל־קאהרה, לא בימי הארון־אלרשיד ואף לא בימי צלאח־אלדין נולד הספר הזה; כי מולדת קדומים מולדתו ומי יודע אם לא בנינוה, עתיקת ימים, מקורו.

כצעֹד המדע קדימה נודע לנו, כי נותר הספר הזה לפליטה לא רק בספרי “אלף לילה ולילה”, כי אם גם בכ"י שונים, ישנים וחדשים, בארמית, סורית, ערבית, כושית, יונית, ארמנית, תורכית עתיקה וסלבית.

תֹכן הספר לפי הנוסחה הסורית. תכן הספר הכללי ידמה כמעט בכל הכתבים האלה; אך לעֻמת זה יבדלו בפרטים ובמליצות.

תכן הספר יחלק לשני חלקים עקריים והם:

א) קורות אחיקר ונדן;

ב) משלי החכמה והמוסר אשר הורה אחיקר לנדן.

ואלה קורות שני האנשים האלה:

היה היה בימי סנחריב מלך אשור איש חכם ועשיר מאד, אשר היה סופר למלך ושומר טבעתו. וישא לו האיש הזה ששים נשים, אך בן לא נולד לו מהן. ויהי בצר לו ויתפלל אל יי לברכו בזרע אנשים. ותצא בת־קול ותאמר לו: “בן לא יולד לך, כי אם נדן בן אחותך הוא יהיה לך לבן”. ויעש אחיקר כאשר צֻוה, ויאמץ את נדן כבן לו, ויגדלהו בכל מנעמים וילמדהו את כל דברי חכמתו. ויהי כי זקן האיש ויבא את הנער לפני המלך למען ישימהו לסופרו ולשומר טבעתו תחתיו. ויהי כראות המלך כי חכם נדן, וימצא חן בעיניו, ויפקידהו תחת אחיקר. ואחיקר הוסיף ללמדו את הדרך הטובה אשר ילך בה.

אך נדן לא הקשיב לתורת אביו ומורהו ויבגד בו. ובחפצו להתנשא עליו ולהגביר עזו בחצר המלך, החל לבוז לתורה הטובה אשר למדהו וילעג לה, ובמרמתו וערמתו הצליח להמיט שואה גדולה על האיש אשר הגדיל חסדו עמו ותחת טובה שלם לו רעה. כי המלך בהאמינו כי בגד בו אחיקר צוה את נבוסמך התלין להסיר את ראשו מעליו. אך בחכמתו הצליח האיש הזה החף מפשע להציל את נפשו ממות, כי הזכיר לנבוסמך את החסד אשר עשה הוא עמו לפנים במלטו אותו ממות כאשר צוהו מלך אשור להרג אותו (את נבוסמך). ויזכר לו התלין את חסדו עמו ויגמלהו טובה תחת טובה, וחלף אחיקר הרג את אחד עבדיו, ואותו החביא בבור אשר בביתו ויאכילהו שם לחם, רק באשור ובנינוה הוציא קול כי מת אחיקר.

ופרעה מלך מצרים שמע כי מת אחיקר החכם ויאמר: “עתה ארע לאשור”. וישלח אל מלך אשור לאמר: “אם תשלח אלי איש אשר יבנה לי ארמון בין השמים והארץ ופתר את כל שאלותי וחידותי, ושלחתי אליך את מס מצרים. אך אם לא תוכל לשלח אלי איש אשר יעשה זאת, ושלמת אתה לי מס”. ויהי כי לא מצא מלך אשור איש בין יועציו אשר חפץ ללכת מצרימה, וינחם על הרגו את אחיקר. אז יגלה נבוסמך את סודו למלך. וישמח המלך שמחה גדולה, ויריצו את אחיקר מן הבור וירד מצרימה, ושם פתר את כל שאלות פרעה, וישב אל נינוה ועמו מס מצרים. ויגדלהו המלך וינשאהו מראשיתו ויאמר לו: “כל אשר חפצת שאל ממני”. ויבקש אחיקר לתת לו את נדן, וייסרהו על כל הרעה אשר הביא עליו ויורהו תורה חדשה. ובכלותו ליסרו ויבקש את יי לשפט בינו ובין נדן, והנה לפתע פתאם תָפַש נדן כנאד וימת.

כרה שחת לרעהו, בה יפל, וגומל רעה תחת טובה – רע ישֻלם לו.

המשלים אשר הורה אחיקר לנדן יחלקו לשנים:

א. משלי חכמה ומוסר;

ב. משלי שועלים.

המשלים הראשונים ידמו מאד ברוחם ובתכנם למשלים אשר “בספרי החכמה” (משלי, קהלת וב"ס), כי גם הם יורו מה יעשה האדם לטוב לו, ילמדוהו לשמר סוד, להתרחק מן האויל ולהלוות אל החכם, לא לשמח ברע לאויבו, לרחק מדבר שקר ולדבר אך אמת, לא לנפל ברשת האשה האורבת לנפשו, לחנך את הילד על פי דרכו, וכו'.

במשלי השועלים ישתמש אחיקר ביסרו את נדן על השואה אשר המיט עליו. הנמשל ברב המשלים האלה הלקוחים מהחי והצומח, הוא מעשה נדן לאחיקר.

שמות האנשים והמקומות הנזכרים בספר (לפי הנוסחה הסורית). רב השמות הנזכרים בספר הם אשוריים, על כל פנים שמיים.

לפי הנוסחה הזאת סנחריב הוא בן אסר־חדן ולא אביו. את המשגה הזה שגו גם יתר הנוסחאות המאוחרות. בכתבי יב ובספר טוביה הסדר הוא נכון כאשר במקרא (ר' מלכים ב' יח, 13 וכו‘; ושם י"ט, 37 וכו’). סנחריב מלך משנת 705 עד 681 לפני ספירתם ואסר־חדן משנת 681 עד 668 לפה"ס.

אחיקר סופר שני המלכים האלה ושומר טבעתם. השם הזה מרכב מ“אח יקר” או “אחי יקר” ונזכר בכתבי היתדות (לפי מיסנר: בשם “אחום יקר” בכתבי היתדות מתקופת חמורבי ו“אחי־יקר” בתקופה המאוחרת), בנוסחות הערביות יקרא חִיקַר וְחַיְקַר וְאַלְחיקאר. בכתבי יב השם הוא “אחיקר”.

אֲבִיקָם – הוא השם אשר בו נודע אחיקר לפרעה בשאלו אותו לשמו. לסמיכות הפעל “קם” לשם – ר' מלכים ב' כ“ה, 22 וירמיהו ל”ט, 14 ומ', 5.

נדן – בן אחות אחיקר אשר אמצהו דודו לבן לו. השרש האשורי “נדנו” הוא השרש העברי נתן (ר' שמואל ב' י"ב).

נבוזרדן – אחי נדן (ר' מלכים ב' כ“ה, 8; ירמיה ל”ט, 9 וכו'). בערבית שמו בנוזרדאן.

אשפגני – אחת נשי־אחיקר. את מקור השם לא ידענו. בערבית “אשעפני” ו“אשפגני” ובארמנית “אבסתן” ו“ארפסתן”.

יבוסמך – הוא התלין אשר הציל את אחיקר ממות. יבוסמך הוא השם בנוסחה הסורית, אך נראה, כי הסופר כתב יוד במקום נון, בהיות כי היוד והנון דומות מאד בסורית. לסמיכות הפעל “סמך” לשם – ר' אֲחִיסָמָךְ בשמות ל“א, 6; ושם ל”ה, 34. בנוסחה הזאת הננו מוצאים תמיד את המלה “כנתי” אחרי שם זה. אך המלה הזאת איננה שם פרטי (כאשר חשב מזל בלכתו בעקבות דילון) כי אם היא מלת “רעי”. הכנוי של גוף ראשון יובן בראותנו כי אחיקר הוא המספר את קורותיו. בנוסחות העממיות השם הוא אבו־סמיך, ואף “אבן־סמיך מסכין כנתי”, ובארמנית הוא “אבוסמך רעי”. בתרגומי לנוסחה הסורית קראתי לו תמיד נבוסמך. את השם בצורתו הראשונה הננו מוצאים בכתבי־יב אשר בהם יקרא “נבוסמסכן” אשר הוא השם האשורי: “נבו־שומו־ישכון”, לאמר: נבו־שם־קרא. לפי מיסנר נזכר השם הזה גם בכתבי היתדות כשם פקיד בימי סנחריב מלך אשור, ואולי הוא האיש אשר בספורנו.

טבשלם ונבואל – שני נערי אחיקר אשר הרכיב על הנשרים. עבואל – הנער אשר על ידו נתן אחיקר את נדן למען שמר עליו. לדעתנו עבואל הוא נבואל הקודם (ראה הערתי במקומה).

מנזיפר – העבד אשר הרָגו נבוסמך חלף אחיקר.

מלבד אלה נזכרו גם פרעה מלך מצרים ו“אכי בר חמסלים מלך פרס ועילם”. בנוסחה הערבית יקרא בשם “אכיש אבן שָה חכים מלך הפרסים”.

המקומות הנזכרים בספר הם: אשור, נינוה, מצרים, פרס, עילם, בקעת נשרים “היושבת בדרום” וההר ציץ. שני המקומות האחרונים אינם ידועים. שטומר מציע לקרא בקעת נהרים (פקעת נהרין) תחת בקעת־נשרים או נסרין, לאמר הבקעה אשר בין שני הנהרות, היא ארם נהרים. שם דומה ל“בקעת נשרים” הוא “קן נשרין”, העיר הידועה בספרות הסורית.


 

כה"י השונים והשנויים אשר בהם.

כתבי יֵב: הכתבים האלה נכתבו במאה החמשית לפני סה"נ בארמית הקרובה מאד לארמית אשר בספר עזרא. הם יפיצו אור גדול מאד על חיי המושבה היהודית אשר ביב2 אך מלבד זה יקרים הם מאד לתולדות עמנו בכלל בתקופה ההיא, ראשית ימי הבית השני.

בין הכתבים האלה נמצאים גם פפירים אשר יספרו לנו על קורות אחיקר ונדן, וכן יודיעו לנו את משליו ותורתו. (הפפירים האלה הם פפירי מ“ט עד נ”ט אשר בספר Prof. Ed. Sachau, Aramäische Papyri und Ostraka aus einer Jüdischen Militärkolonie zu Elephantine).. בגלל קדמות הכתבים האלה – השריד הזה הוא הנכבד מכלם לתולדות הספר הזה. על ידם נדע כי אכן מולדת הספר אחיקר מולדת קדומים היא. צר מאד כי במקומות רבים הכתבים לקויים ועלינו למלא את החסר ע“י השערות וע”י השוואות עם כתבי־היד המאוחרים.

כתבי יב ילכו בעקבות מלכים ב' אשר בו סנחריב הוא אבי אסרחדן, ולא בנו, כאשר בנוסחות המאוחרות. בימיו החל אחיקר להיות לסופר ולשומר טבעת המלך ואחרי מותו הוסיף לשרת את אסרחדן. הדברים החסרים בכתבים האלה הם: שְׂאת אחיקר ששים נשים, תפלתו, שובו לראות את פני המלך, רדתו מצרימה לפתר שם את כל שאלות מלך מצרים וחידותיו, דבר האגרת אשר שלח נדן אל שני המלכים ואחרית הבן הסורר הזה. בהיות כתבי יב לקויים מאד לא ידענו אם באמת חסרו הדברים האלה גם במקורם. מדברי אחיקר אל נבוסמסכן (פפירוס I, 52, שורה 5): “אחרי כן יזכרני (המלך) ושאל בעצתי” נוכל לשער, לדעתי, כי היה בכתבים האלה דבר שוב אחיקר לראות את פני המלך.

המשלים יאצרו בקרבם משלי חכמה ומוסר ומשלי שועלים גם יחד, אך אינם שני חלקים נפרדים. יש משלים אשר ידמו למשלים בנוסחות המאוחרות. המשלים הנוספים בנוסחות המאוחרות נוספו במשך הדורות הרבים אשר חלפו מעת הכָתב כתבי יב מספרויות שונות. ביחוד גדול מספר המשלים הלקוחים “מספרי החכמה” במקרא ובכתובים האחרונים. אך גם יתכן הדבר כי בין המשלים הנוספים האלה יש אשר היו בכתבי יב ואולם אבדו מאתנו.

לשון המשלים פשוטה מאד. רוח יהודית מיוחדת איננה חופפת עליהם. צר מאד כי משלים רבים לקויים ועלינו למלא את החסר רק בדרך השערה.

הנוסחות הסוריות: הנוסחות הסוריות הן החשובות בין הנוסחות המאוחרות, בהיותן היסוד לנוסחות האחרות, ביחוד השמיות (הערבית והכושית).

כתב־היד בריטיש מוזיאום: הקדום בין אלה הוא כה“י בבית המוזיאון הבריטי, ור' בקטלוג Br. Mus. Add. 7200. כל אשר נותר לפליטה מכתב־היד הזה הוא אך שני עמודים (דף 114 בכה“י הנ”ל) אשר נכתבו בכתב נסטורי במאה השתים עשרה או הי”ג לסה"נ. עם היות הקטע מצער, הנה נכבד הוא מאד, בהוכיחו לנו, כי ההבדל בין המשלים אשר בו ואשר בכתב־היד השלם אשר נכתב כארבע או חמש מאות שנה אחריו, קטן הוא מאד. המשלים שונים רק בסדרם, ופעמים יבדלו גם מעט בלשונם, אך לא בתכנם. המשלים אשר נותרו בו הם רק עשרים ואחד.


בהיות כי ההבדל בין ספור ההקדמה אשר בו ואשר בכה"י השלם גדול, אתן פה את תרגומו: “… ויגד לי (בן לא יהיה לך). ועשרי היה גדול. ואשא לי ששים נשים ואבנה לי ששים ארמנות, אך בן לא היה לי גם מאחת מהן. אחרי כן בניתי לי מזבח רם וָאֶדר לאמר: “אהה יי אלהים! תנה לי בן זכר אשר ישים עפר על עיני במותי”. והנה שמעתי בת־הקול הזאת: “אחיקר! אל תעצב, בן לא יהיה לך. אך הנה נדן בן אחותך, אמץ אותו לבן לך, למען תלמדהו כל דבר כאשר יגדל”. ויהי בשמעי זאת ואקח את נדן בן אחותי ויהי לי לבן. וכה היו דברי אליו: “שמע נדן בני את תורתי וכו' " (פה יחלו משלי החכמה). תפלת אחיקר בקטע כה”י הזה קצרה ופשוטה מן התפלה אשר בנוסחה השלמה. כן נפקד בקטע הזה דבר העלות אחיקר את נדן לפני המלך. אך אולי נזכר הדבר הזה אחרי המשלים, במקור כה”י הזה.


כה"י קמברידג': תרגום ספר אחיקר הנתן בזה הוא מכה“י הסורי הנמצא בבית עקד הספרים אשר לביהמ”ד בקמברידג‘. תחלתו בע’ 66a וסופו בע' 78a אשר לכה“י Add. 2020. כה”י נכתב בכתב נסטורי ברור מאד בשנת 2009 לאלכסנדר שהיא שנת 1697 לסה“נ. למרות היותו צעיר לימים חשוב הוא מאד בגלל היותו הקדום בין כה”י השלמים.


הנוסחות הערביות: את ההבדלים העקריים אשר בין הנוסחות הערביות ובין הנוסחה הסורית צינתי במקומם. בדרך כלל, הספור והמשלים ארוכים בהן מאשר באחרות. פה אזכיר רק הבדל אחד המעיד על רוח התרגומים. לפי הנוסחה הערבית זהו דבר תפלת אחיקר: בראשונה יקריב אחיקר קרבנות לאלילים ואליהם יתפלל, כי כן יעצוהו “הרואים בכוכבים יודעי העתים והמכשפים”. אך בראותו כי לא שמעו האלילים לקול תפלתו נשא קולו ויתפלל אל יי. אך יי כעס על אחיקר על התפללו אל האלילים בראשונה ויגער בו ויענהו לאמר: “יען כי קראת אל האלילים בראשונה ותַּקרב להם קרבנות, ערירי תלך כל ימי חייך. ועתה קח את נדן בן אחותך לבן לך”. מי זה לא יראה כי המתרגם הוסיף פה את הדברים האלה למען הראות על אפסות האלילים ןעל רגז יי על הקוראים אליהם.

יתר הנוסחות: מלבד הנוסחות הנ"ל נותרו גם משלים אחדים בכושית ונוסחות שלמות בארמנית, תורכית עתיקה וסלבית. הן נמצאות יחד עם תרגומיהן בספר אחיקר אשר ל־Rendel Harris.

ההבדלים אשר בין הנוסחות השונות באו בגלל השנים הרבות אשר חלפו ביניהן. המתרגם או המעתיק שכח לפעמים, כי עליו למסר בדיוק את אשר מצא לפניו. במקומות שונים נהפך למחבר ויוסף ויגרע כטוב בעיניו, ברצותו לפאר את הספר ע"י מליצותיו או בחפצו לשנות או לבער מתוך הספר דברים אשר לא היו לפי רוחו (ר' הערה למשל ע').


 

יחס ספר אחיקר למקרא ולכתובים האחרונים.

אחיקר והמקרא: הראשון אשר העיר את אזני הקוראים על הדמיון הגדול אשר בין משלי אחיקר ובין ספרי החכמה אשר במקרא ובכתובים האחרונים היה המלומד הערבי, הנוצרי סלחני, בהקדמתו לאֹסף ספורי ערב אשר הוציא לאור בבירות.

בהערותי השויתי תמיד את המשלים האלה למשלי “ספרי החכמה”.

בראש משלי אחיקר נמצא תמיד את מלת “בני” כאשר במשלי שלמה, ואולם בספר משלי הדברים מכֻונים אל השומע והתלמיד בכלל ובספר אחיקר אל נדן, הבן אשר אמץ לו.

בסוף משלי החכמה אשר בנוסחה הערבית נמצאים שני משלים, משלי מספרים, הרגילים ביחוד בפרק ל' ממשלי שלמה. ואלה הם שני המשלים: “בני, ארבעה אלה לא יכון בהם מלך וצבאו: יועץ עושק, רֹע ממשלה, מזמה רעה ולחץ האֻמה. וארבעה אלה לא יוכלו להתנכר: החכם, הסכל, העשיר והעני”.

ממשלי השועלים נותרו לנו רק שרידים אחדים במקרא (שופטים ט‘,8 וכו’; שמואל ב', י"ב 4–1). גם באלה יורה הנמשל על מקרים אשר קרו בימים ההם.

רדת אחיקר מצרימה לפתר את חידות המלך תזכירנו את בוא מלכת שבא ירושלימה לנסות את המלך שלמה בחידות. דבר החידות גם הוא נמצא במקרא (ר' שופטים י"ד 14–12).

אך גם במליצות ובמבטאים נמצא את השפעת ספרי המקרא על ספר אחיקר.

3

ט1.jpg

השפעת הפשיטא. לדעתי השתמש הסופר או המתרגם הסורי בפשיטא. בין המליצות אשר הבאתי למעלה שלש מהן הלכו בעקבות הפשיטא במקום אשר הפשיטא שונה מן המקור המקראי. במשל ג' מצאנו “לעולם חיי” כאשר בפשיטא ולא “לעלמין חיי” כאשר בדניאל. במשל ה' הכנוי נוסף למלת חמר כאשר בפשיטא ולא כאשר בדניאל; במשל ו' “תורעתא” ברבים כאשר בפשיטא ולא ביחיד כאשר במקרא. ברב המשלים האלה תרגום “התרגומים” שונה מאד, ולכן לא יוכל להיות לנו לעזר. גם צורת השמות הפרטיים היא כצורתם בספרי הפשיטא ולא במקרא למשל: פרעון (ולא פרעה) סרחדום (ולא אסרחדן) וכו'.

השמוש במלה “אִם” (אֵן) במשל ס"ב ממשלי החכמה: (אן נקומון מיא דלא ארעא וכו הידין נתחכם סכלא) הוא כשמוש בה במקרא וכן בפשיטא. “אם” זאת תעשה את אי־אפשרות הדבר האחד תנאי לאי־אפשרות הדבר השני (בראשית יג, 16: אם יוכל איש למנות את עפר הארץ גם זרעך ימנה).

אחיקר ובן־סירא. הקרוב בין ספרי הכתובים האחרונים לספרנו הוא ספר בן־סירא. בהערותי השויתי תמיד את שניהם. פה אוסיף לאמר, כי אחדים ממשלי אחיקר ימצאו כתבניתם וכצורתם בספר בן־סירא. למשל:

משל ע"ב ממשלי אחיקר / בן־סירא ט' 8, 9

באנתת דשפירא לא נחורן / (בפשיטא בהוצאת Lagarde)

עיניך ולא תתבקא בשופרא / אפיך באנתתא דשפירא לא

דלא דילך. מטל דסגיאי אבד / נחורן ולא תתבקע בשופרא

בשופרא דאנתתא ורחמתה / דלא דילך. בשופרא גיר

אך נורא דיקדא. / דאנתת סגיאי אבד ורחמתה אך נורא יקדא.


אחיקר וספר טוביה. החכם ג. הופמאן הוכיח לראשונה4 כי בספר טוביה נמצאו שני האנשים נושאי ספר אחיקר, לאמר: אחיקר ונדן בן אחותו. שני השמות האלה מסורסים בנוסחות השונות, ולכן נמנעו מהכיר אותם, עד אשר הראה הופמאן, כי הם הם אחיקר ונדן אשר בספרנו. בפשיטא בלבד מסורס שם אחיקר וכן שם נדן פעמים: בפרק א‘, 21־22 ובפרק ב’, 10 נמצא “אחיור” ובפרק י"א, 17: “עקיקר”; באחיור באה באין ספק הו' תחת הק' (בהיותן קרובות מאד בסורית. הן תבדלנה רק בזאת, כי הק' תחובר לאות אשר אחריה והו' תפרד ממנה). בנוסחה היונית ובוולגטה השם דומה לשם אחיקר. – נראה, כי לשם נדן היו שלש צורות עקריות בנוסחות השונות: נדן, נדב ונבד. בפשיטא הננו מוצאים לבן ועכב, אך כנראה נשתבשו אלה מן נדן ונדב. לפי הפשיטא היה נדן בן אחות אחיקר, אך לפי נוסחה אחרת היה בן אחיו. בנוסחת הוַּטיקן נזכר כי אחיקר אמץ לו את נדן כבן.

ואלה הם המקומות אשר בהם נזכרו אחיקר ונדן וגם מעט מקורותיהם בפשיטא.

א, 21: וימלך סרחדונצור (הוא אסרחדן) בנו (בן סנחריב)5 וישם את אחיקר (אחיור) בן חננאל אחי על כל אוצר מלכותו ועל ביתו.

א, 22: ויתחנן אחיקר (אחיור) בעדי (לפני המלך) ואבוא אל נינוה. ואחיקר (אחיור) היה שר־המשקים (ושומר) טבעת (המלך) והסוכן.

ב, 10: ואחיקר (אחיור) כלכלני עד לכתי עילמה.

יא, 17: ויבוא שמה אחיקר (עקיקר) ונדן (לבן) בן אחותו עמו אל טוביה.

יד, 10: ועתה בני, אחרי קברך אותי ואת אמך, צא את נינוה כי רשעים רבים בתוכה; כי בה שלם נדן (עכב) (רעה) לאחיקר (עקיקר) אשר גדל את טוביה. כי לא היה (?) הורידהו לאדמה. אך נדן (עכב) ירד אלי חשך ואחיקר (עקיקר) יצא אלי אור מן הפח אשר שם לו נדן (עכב) אך הוא (נדן) ירד לארץ.

מן הפסוק האחרון נראה כי בעיני סופר טוביה היה מעשה נדן המשל המתאים יותר לרשע בני נינוה, אשר חטאתם ידועה גם בכה"ק (ר' ספר יונה). הסופר ידע היטב את קורות אחיקר ועליהן יסד את דבריו. כי אין ספק, כי לולא היו ידועות לו, כי עתה לא היה מסתפק ברמזים לבד, כי אם היה מאריך לתאר איך גמל נדן רעה לאחיקר ואיך שב זה לראות אור.

לפני הִגָּלות כתבי יב חשבו רבים מחכמי המדע כי לא ספר טוביה הוא אשר יֻסד על אחיקר, כי אם להפך, אחיקר הוא אשר יֻסד על טוביה. אך כתבי יב אשר מוצאם במאה החמשית לפני סה"נ הוכיחו להם כי כבר נודע דבר אחיקר ימים רבים לפני הִכָּתב ספר טוביה (במאה השנית לפני סה"נ בערך), וכי טוביה שאב את דבריו ממנו.

בהיות שני הספרים האלה שונים ברוחם ובתכנם, לא יפלא בעינינו, כי הדמיון בין תורת אחיקר לנדן ובין תורת טוביה לנדן בנו איננו גדול. בכל זאת נמצא משל אחד אשר ידמה מעט בשניהם:

טוביה6 / אחיקר

ד‘, 17: פרס לחמך על קברי / משל י’: בני, נסך יין על

צדיקים ואל תתן מאומה / קברי צדיקים ואל תשתהו

לחטאים. / עם בני עולה.

 

אחיקר בספרות התלמוד ובספרות העברית המאוחרת.

אחיקר והתלמוד. גם בספרות התלמוד נמצא עקבות ספר אחיקר. אך פה יקשה עלינו להחליט, אם ספר אחיקר היה המקור הראשון אשר ממנה שאבה הספרות הזאת את החמר הזה, או אם היו הספרות והאגדה המיוסדות על ספר אחיקר אמות השרידים האלה. כי אין ספק, כי ספר כזה הקרוב מאד ללבות האנשים בתכנו ובתורתו יצר במשך הזמן הארך הזה אשר בין הִכָּתב כתבי יב ובין חבור התלמוד ספרות רחבה בכתב ובע“פ. לדעתי היתה הספרות אשר נמסרה בע”פ, ואשר חלו בה באין ספק שנויים רבים, יסוד לשרידים האלה. ספרות עממית איננה מזכירה שֵׁם; היא נעשית לקנין כללי; ולכן לא נמצא לדעתי שם אחיקר בכל ספרות התלמוד הגדולה ורבת הגונים.

מלבד במשלים (ר' משלי י“ג, ל”ד, מ“ו, נ”א, ס“ד, וס”ו; ומשל העץ והגרזן ומשל הסיחים הורגי אמותיהם בין משלי השועלים) נמצא דמיון גם בחלק הספור והאגדה. המספר ששים (ששים הנשים והארמנות אשר לאחיקר) נפוץ גם בתלמוד (בבא קמא צ“ב, ע”ב; בבא בתרא צ“א, ע”א; סנהדרין ז‘, ע“א; חולין נ”ח, ע"ב; בכורות ח’, ע“א; וכן ראה שה”ש ג‘, 7 ושם ו’, 8). דבר בנין הארמון בין השמים ובין הארץ, חבלי החול ורכב הריחים נמצא גם בתלמוד (ר' הערותי).

כאשר באו השרידים האלה לספרות התלמוד שֻׁנתה צורתם לפי הצרך ולפי רוח בני הדור. תחת אשר בספר אחיקר יעלו הבונים למרום על כנפי נשרים, יעלה ריב"ח באגדת התלמוד על ידי השם המפֹרש. משל הסיחים הורגי אמותיהם יבאר את קורות אחיקר ונדן, בעוד אשר בתלמוד שנו אותו למען דמותו אל קורות אהרן ובניו.

בנוסחה הסורית הננו קוראים כי בת־קול ענתה לאחיקר (.R.H לח, ש' 4: ואשתמעת לי ברת קלא הדא). בת־הקול פה היא כבת־הקול אשר בתלמוד המודיעה את רצון הקב"ה. בסורית אין למלה הזאת המובן המיוחד הזה, ולכן יש אשר חפצו להוכיח כי ספר אחיקר השפע גם מספרות התלמוד.7

גם באוצר המלים אשר בנוסחה הסורית נמצאו שתי מלים אשר אינן ידועות במלונים הסורים אך נמצאות בספרות התלמודית. והן מלת ארחא (.H.R נ"ח, שורה 15 וכו') ו“ארא” (.H.R ס"ט, 5). מלת “ארחה” היא המלה התלמודית אריח (עירובין י“ג, ע”ב) או ארחא (שבת קכ“ט, סוף ע”א). מלה זו, ארחא, נמצאת גם בכתבי יב (ר' פפירוס נ"ג, ש' 2). מלת “ארא” היא “ארא” הנמצאת בסנהדרין כ“ה, ע”א (ור' הערתי למשל “צפור הצַּפָּר המפילה את רעותיה בפח”).


אחיקר והספרות העברית המאוחרת. גם בספרות העברית המאוחרת נמצא את עקבות ספר אחיקר.

בפרקי רבנו הקדוש כ“ב, ע”ב, בבא דארבעה י“ח (הוצאת ש. שענבלום) הדברים הבאים קרובים למשל ס”ב ממשלי אחיקר: “ארבעה דברים אמרו חכמים בעולם. אם יתלבן השק יתחכם הכסיל; אם יעלה חמור בסולם תדור דעת בכובסים; ואם יגוז גדי מילת (והנוסחה השניה: “אם ידור גדי עם נמר” טובה יותר) תדור כלה עם חמותה (ר' משל מ"ו); ואם ימצא עורב לבן כולו תמצא כשרה בנשים”.

בא“ב דבן־סירא (הוצאת ליוורנו) ד' ע”ב: “אמר לו: אמור: ק'. אמר לו: קנה לך ממון ואשה טובה ויראת השם והרבה לך בנים אפילו הם מאה” (ר' משל כ“ח ודברי להלן ע”ד הזאב והאב). ושם כ' ע"א: “תתיהב לך יד כי הות שביעא ולא דהות כפינא” (ר' משל ע"א).

 

אחיקר והברית החדשה.

לדעת חוקרים שונים השפיע ספר אחיקר גם על ספרות הברית החדשה. במתי כ“ד, 48־50 וכן בלוקס י”ב, 45־46 נמצא כי משל העבד הרע (המרע מאד לרעיו והשותה לשכרה במסבת אנשים ריקים בחשבו כי אדוניו יתמהמה, וכן ענשו על מעלליו) ידמה מאד למעשי נדן לעבדי אחיקר והשתעשעו במסבת רעיו הפוחזים ולגמול אשר שֻׁלם לו.

מלבד המשל הזה יביאו החוקרים עוד ראיות המוכיחות על דבר השפעת ספר אחיקר על הברית החדשה.

 

ספר אחיקר וספרות ערב.

עדי בן זיד. השם אחיקר נזכר בספרות הערבית לראשונה בשיר אחד לעדי בן זיד (נוצרי נכבד, בן שבט בדואים בחירה; בערך 600 אחה"ס). בו יזכיר את אלחיקאר (כן שם אחיקר גם בנוסחה הערבית של הספר) בין שרים אשר נפלו חלל לפני מר־המות: [“וישמידו (שליחי מר־המות) את אלחיקאר בינות גדודיו”]8. אך המשורר לא הוסיף לתאר את השר אלחיקאר, ולכן לא ידענו אם הוא אחיקר נושא ספרנו. גם המבארים הערבים אשר בארו את השיר הזה אינם בדעה אחת. הלסאן יאמר, כי הוא מלך כוש; אך אלגואליקי יאמר, כי הוא אחד מלכי פרס (ר' הערה א').

מלון בר־בהלול. שם אחיקר נזכר גם כן במלון הסורי־ערבי אשר לסופר הסורי בר־בהלול (בחצי המאה העשירית אח"ס). ואלה דברי המלון: “אחיקר – איש נודע, אשר היה יועץ (וזיר) לאחד המלכים. והוא חכם ומבין מאד ולו ספור (או: ודברו) נזכר בספר מלכי בני־ישראל”. (ר' מלון בר־בהלול הוצ' Daval ע' 104, ערך השם אחיקר).

קוראן. בקוראן הננו מוצאים דמיון בין הפסוק 2–1 אשר בשורה 102 ובין משל ס“ו אשר לאחיקר. בקוראן נקרא כי התחרות האדם להגדיל את עשרו תמלא את כל לבו עד רדתו קבר. בהערתי למשל ס”ו הזכרתי גם כן את המשל המובא במסרת הקוראן. אך בהיות כי הקוראן ומסורתו מלאים דברים הנמצאים בספרות התלמודית, אדמה כי מקור המשל הזה במסגרת הקוראן הוא אגדת התלמוד (ר' הערתי למשל ס"ו)..H.R ירבה גם כן לדבר על היחס אשר בין אחיקר ובין לוקמאן החכם הנזכר בקוראן (ר' שורה ל"א)9.

שהריסתאני. שהריסתאני (1153–1085 אחה"ס) יזכיר בספרו “כתאב אלמלל ואלנחל” (הוצאת קוריטון סוף ע' 305 וראש 306) שלשה משלים הנמצאים בספר אחיקר. המשל הראשון והשלישי נמצאים בנוסחה הסורית (ר' משל ל“ח ול”ט), אך המשל השני נמצא רק בנוסחה הארמנית והסלבית (ר‘.H.R ע’ 26, משל 8: בני, אל תהיה מתוק הרבה פן יבלעוך ואל תהיה מר הרבה פן יקיאוך). אך שהריסתאני לא יחס את המשלים האלה אל אחיקר, כי אם אל דמוקריט היוני. (ר' להלן).

 

ספר אחיקר וספרות יון.

על היחס אשר בין ספר אחיקר ובין ספרות יון ימצא הקורא חמר רב במאמרי החכם סמנד והחכם נלדקה (ראה שמותיהם של המאמרים האלה ברשימת הספרים והמאמרים שהשתמשתי בהם ע' לו, לז). והקדמת.H.R לספרו. פה אעיר רק כי קלמנס האלכסנדרוני (בערך בסוף המאה השנית אחה"ס) בחפצו להוכיח כי הפלסופים היונים שאבו את רב חכמתם מן המזרח, יזכיר בין הפלסופים האלה גם את דמוקריט. קלמנס יאמר, כי דמוקריט יחס לעצמו משלים בבליים ויוסיף להוכיח זאת על יסוד שמועה אשר הגיעה אליו, כי דמוקריט שם בין כתביו גם תרגום הדברים הכתובים על עמוד אחיקרוס בבבל (ר' H. Diels, Fragmente der Vorsokratiker I, 439 No. 299). אחדים מן המלומדים ישערו, כי דמוקריט זה אשר על אודותיו ידבר קלמנס איננו דמוקריט האמתי, כי אם דמוקריט מזויף (Pseudo־Demokrit) אשר אסף אל כתביו גם את חכמת אחיקר, אשר העתיק מנוסחה יונית מתורגמת ממקור שמי. אולי גם לשהריסתאני (ר' לעיל) הגיע הספר הזה אשר לדמוקריט המזויף והוא יחס את המשלים אשר מקורם בספר אחיקר לדמוקריט.

 

סוף־דבר.

עד הנה השתדלתי איפוא לשים לפני הקורא את תולדות ספר אחיקר, השפעת כה"ק עליו ויחסו אל אוצרות הרוח אשר במזרח ובמערב.

עתה בסוף דברינו נתבונן אל השאלות הנכבדות האלה: א) מה היה המקור ההסתורי של הספר הזה? ב) באיזו לשון נכתב בראשונה? וג) מה היתה לשון הספר אשר עליו נוסדה הנוסחה הסורית אשר ממנה תרגמתי את הספר הנתון בזה?

מקור הספר. בהשוותנו את הנוסחות השונות אשר לספר הזה וראינו כי לפי כלן היתה ארץ אשור הארץ אשר בה קרו קורות אחיקר. גם רב נושאי הספור הזה ושמותיהם אשוריים. לולא באו כתבי יב לעזרתנו, כי אז אולי אמרנו בלבנו כי מעוף הדמיון המזרחי יחס את הספור הזה לארץ החכמים ויודעי העתים, ארץ אשור. אך בראותנו כי גם בכתבי יב אשר נכתבו לכל המאוחר כמאתים וחמשים שנה אחרי אסרחדן, אנשי הספור הם בני אשור אשר חיו בימי אסרחדן, הנה לא יפלא מאתנו לאמר, כי ארץ אשור היתה מולדת הספור הזה וכי קורותיו היו בימי אסרחדן או בזמן קצר אחריו. נוסף לזה ראינו כי שם נבוסמסכן נזכר כפקיד בימי סנחריב, ואולי הוא נבוסמסכן אשר בכתבי יב. כמובן עלינו לחשב כי כל אשר סֻפַּר בספר הזה קרה ויהיה באמת, אך מדוע לא נאמין כי הגרעין הוא אמתי?


לשון הספור המקורית. אם נסכים להשערה, כי המקור ההסתורי הוא אשורי, יוכל איפוא להיות כי גם הלשון העקרית אשר בו נכתב היתה אשורית. כתבי יב היו אולי תרגום מן המקור האשורי הזה או אולי מכלי שני, עברי, אשר אצר בקרבו את קורות אחיקר.


לשון הספר אשר היתה יסוד הנוס' הסורית. אך באיזו לשון נכתב הספר אשר ממנו תֻרגמה הנוסחה הסורית, הנכבדה בין הנוסחות המאוחרות? בדברי על היחס אשר בין המקרא ובין ספר אחיקר הזכרתי את השפעת הראשון על השני, בתכן ובלשון. ובכן אין ספק כי ספר אחיקר אשר עליו נוסדה נוסחתנו חֻבר ע"י איש אשר היה ספוג רוח המקרא ואשר ידיעתו במקרא היתה רחבה מאד. אך ההיה המחבר יהודי או נוצרי? בהיות כי מצאנו בספר שמושים לשוניים אחדים אשר הם עברים (ר' 1, 9, 10 ברשימה בע' ט', ומלת “אם” במשל ס"ב) וכן מלים תלמודיות אשר אינן נמצאות בספרות הסורית (ברת־קלא, ארחא וארא) יקל לנו להחליט כי היה יהודי וכי הלשון אשר כתב בה היתה עברית או ארמית יהודית. אך לעמת זה היה המתרגם הסורי, לדעתי, נוצרי, בראותנו כי בתרגום הפסוקים והשמות המקראיים הלך בעקבות הפשיטא, אשר כנראה לא השתמשו בה היהודים לתרגומיהם. מלבד זה נמצא בו גם כן מליצה הנמצאת בברית החדשה (.H.R מא‘, 18: אף לא לחמא למאכל=קורינתיא ה’,11). לזאת עלינו להוסיף כי נמצאו בספר אחיקר גם מקומות אחדים אשר בהם ידבר על גדול חזירים (.H.R ע“א, 15 וס”ט, 10) אשר היה אסור לבני־ישראל אך מותר לנוצרים. (הנוסחה הערבית תרגמה: רועה מקנך).

עבודה זרה בספר אחיקר. בספר אחיקר נמצאו גם כן שרידי ע“ז (.R.H מז, 15 משל 70: ברי, אן תשכח שכחתא קדם צלמא מנתה קרב לה; נ“ו, 9: אלֹהא (ברבים) לא משכחין צבותא דאך הלין למעבד! נ”ט, 17: דמי את מרי לבל ורובנריך לכומרוהי; ס“א. 1: דמי סנחריב מרי ל[בל]; ס”ט, 19: ברי אן אלֹהא (ברבים) גנבין במן מומין להון). השרידים האלה, הזרים מאד לרוח היהודים והנוצרים גם יחד, באו בודאי מאחד המקורות הקדומים אשר לספר אחיקר, כי גם כתבי יב לא נקו מהשפעת ע”ז. אך מאד יקשה עלניו לבאר איככה זה לא הרחיק המתרגם היהודי או הנוצרי את השרידים האלה מתרגומו, כאשר עשו הנוסחות הערביות ויתר הנוסחות במקומות שונים.

הדרך בה הלכנו לא היתה כֻלה סלולה. פה ושם פגשנו במכשולים; בתחנות רבות נשענו על השערות, אך אם לא הגענו אל תכלית האמת הנה התאמצנו להתקרב אליה.

מי יודע, אולי תגלינה לנו בקרוב חרבות נינוה עתיקת ימים, אדמת מצרים בת־היאור, וארץ ישראל חמדת יקרותינו אוצרות חדשים אשר יובילונו הלאה בדרך העולה אל האמת.


 

הספרים והמאמרים העקריים אשר בהם השתמשתי לתרגום הספר הזה.

א: נוסחות. קטע כה“י הסורי אשר במוזיאום הבריטי (בר' מוז') Add. 7200; כה”י הסורי אשר בבית עקד הספרים בקמברידג' Add. 2020; הנוסחה הסורית ויתר הנוסחות אשר בס‘: The Story of Ahikar by F.C. Cowybease, J. Rendel Harris & A.S. Lewis 2nd Edition (Cambridge 1913). למען הקצור קראתי לו בספרי.(Rendel Harris) R.H. הוא המוציא לאור את הספר דברי אחיקר החכם. התרגום העברי אשר לח’ יוסף מזל בהוצ' קרית־ספר מספר 1, נויארק תרס"ה. (התרגום הזה נדפס גם ב“השלח” כרך ד־ה).

ב: מאמרים וספרים ע"ד הספר. הקדמת.H.R בספר הנזכר לעיל.

מבוא ר' מאיר איש שלום והערותיו ב“דברי אחיקר החכם” הנ"ל.

F. Nau, Histoire et Sagesse d’Ahikar L’Assyrien (1909).

J. Halévy, Revue Sémitique (1900).

Th. Reinach, Revue des Etudes Juives XXXVII(1899).

Th. Nöldeke, Abhandlungen der k. Gesellschaft der Wissenschaften zu Göttingen. Phil.־hist. Klasse, Neue Folge, Band 14, No. 4 (1913).

למאמר זה קראנו “נ.”

R. Smend, Beihefte zur Zeitschrift für die A.T. Wissenschaft; No. XIII (Giessen 1908).

(המאמר ע"ד אחיקר ב' Jewish Encyclopaedia (Ahiqar

Br. Meissner; Z D M G XLVIII

Gaster, Journal of the Royal Asiatic Soc. (1990).



  1. בדברי על פסוקיך בתנ“ך צינתי את מספר הפרק באותיות הא”ב ואת מספר הפסוק במספרים הערבים (ישעיה א';4). בדברי על הנוסחה הסורית אשר ב־ H.R. צינתי את מספר העמודים באותיות א"ב ואת השורות במספרים הערבים.  ↩

  2. הוא האי אלפנתינה אשר לעמת סונה במצרים העליונה.  ↩

  3. המספרים בסוגרים הם מספרי העמודים ושורותיהם אשר בני' הסורית של H.R.  ↩

  4. Auszüge aus Syrischen Akten persischer Märtyrer, in Abhandlungen für die kunde des Morgenlandes. Band VII. 3 (1880).  ↩

  5. אסרחדן בן סנחריב כאשר במלכים ובכתבי יב.  ↩

  6. בהוצ' Lagarde  ↩

  7. ר' מאמר ל. גינצברג ב־Jewish Encyclopaedia  ↩

  8. ר' ספר חַמָסָה אשר לבוחתורי (הוצ‘ Geyer ע’ 129, ש' 4): במלון לסאן אלערב (חלק ה‘, ע’ 138), מלת כפתאר משגה למלת אלחיקאר. גם בספר אלמערב אשר לאלגואליקי נזכר השיר הזה (ע‘ 54, ש’ 4).  ↩

  9. ראה הקדמתו לס' אחיקר.  ↩

המלצות קוראים
תגיות