רקע
תקוה שריג
צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: הקיבוץ המאוחד; תשמ"ג 1983


לְאֹרֶךְ חוֹף הָעִיר מִינְסוֹרְטָה שֶׁבְּאֶרֶץ לוּב

דָּגִים יֵשׁ, דְּגֵי אַמְנוּן וַאֲחֵרִים, בְּשֶׁפַע רַב.

הָיוּ הַדַּיָּגִים הָעֲרָבִים דָּגִים בְּעֶזְרַת חֹמֶר נֶפֶץ

וְהַיְּהוּדִים – בִּרְשָׁתוֹת שֶׁהֵטִילוּ לַיָּם.

בֵּין הַדַּיָּגִים הַיְּהוּדִים הָיָה דַיָּג אֶחָד רַב־אָמַּן,

דַּאבּוּשׁ שְׁמוֹ.

הָיָה דַאבּוּשׁ מֻמְחֶה מֵאֵין כָּמוֹהוּ בְּהַכָּרַת הַיָּם,

בְּמוֹעֲדֵי לַהֲקוֹת הַדָּגִים וּבִמְלֶאכֶת הַדַּיִג,

אֲבָל סִירָה מִשֶּׁלוֹ לֹא הָיְתָה לוֹ.

רָצוּ הָעֲרָבִים לְהִפָּטֵר מִדָּאבּוּשׁ.

מֶה עָשׂוּ?

הִזְמִינוּ אוֹתוֹ לְסִירָתָם וְהִפְלִיגוּ לְמֶרְחֲבֵי יָם,

שֶׁיְּגַלֶּה לָהֶם שְׂדֵה־דַיִג עָשִׁיר

וְיִתְחַלֵּק עִמָּם, חֵלֶק כְּחֵלֶק, בִּשְׁלַל הַדַּיִג.


כַּאֲשֶׁר הִגִּיעוּ לִשְׂדֵה־הַדַּיִג שֶׁהוֹרָה לָהֶם דַאבּוּשׁ

וּפָרְשׂוּ שָׁם אֶת רִשְׁתוֹתֵיהֶם,

הִבְחִין דַּאבּוּשׁ פִּתְאֹם בְּדָג עֲנָק הַחוֹלֵף בַּמְּצוּלָה.

קָפַץ דַּאבּוּשׁ מִן הַסִּירָה וְצָלַל בַּמַּיִם,

כְּדֵי לֶאֱחֹז בּוֹ וְהִרְחִיק לִשְׂחוֹת אַחֲרָיו.

מִהֲרוּ הַדַּיָּגִים לְנַוֵּט סִירָתָם אֶל הַחוֹף

בְּהַשְׁאִירָם אֶת דַּאבּוּשׁ עָזוּב לְנַפְשׁוֹ בְּלֶב־יָם.

דַּאבּוּשׁ אָחַז בַּדָּג הָעֲנָק בִּזְנָבוֹ

וְעָלָה מִן הַמְּצוּלָה

עָלָה וְרָאָה שֶׁנֶּעלְמָה הַסִּירָה וְכָל אֲשֶׁר בָּה

וְכִי בּוֹדֵד הוּא וְנֶעֱזָב בְּלֶב־יָם.

שָׂחָה דָאבּוּשׁ, שֶׁחָסֹן הָיָה וּמְנֻסֶּה,

וְנֶאֱבַק בְּגַלִּים אַדִּירִים שֶׁהִתְרוֹמְמוּ מֵעֲבָרִים,

כִּי סְעָרָה הִסְעִירָה אֶת הַיָּם בְּאוֹתָה שָׁעָה.

כּשֶׁהָיָה נֶאֱבָק וְרוֹאֶה בְּעֵינָיו

אֶת הַמָּוֶת הַקָּרֵב אֵלָיו,

עָלוּ פִּתְאֹם בְּזִכְרוֹנוֹ פְּסוּקִים מִ“שִּׁירַת־הַיָּם”

שֶׁשָּׁר משֶׁה רַבֵּנוּ לְאַחַר נֵס יַם־סוּף.

בּוּר וְעַם־הָאָרֶץ הָיָה דַאבּוּשׁ

ציור 3.png

וְאֶת מִלּוֹת הַשִּׁיר הָעִבְרִיּוֹת לֹא הֵבִין,

אֲבָל בְּשָׁעָה זוֹ שֶׁל יֵאוּשׁ וּמְצוּקָה

הֵבִין פִּתְאֹם כָּל מִלָּה וּמִלָּה שֶׁעָלְתָה בְּלִבּוֹ.

– "יְמִינְךָ ה' תִּרְעַץ אוֹיֵב

וּבְרֹב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרֹס קָמֶיךָ" – חָשַׁב

וְיָדָיו חוֹתְרוֹת בַּגַּלִּים הַגְּבוֹהִים כַּחוֹמָה

הָעוֹלִים עָלָיו לְהַטְבִּיעוֹ.

– "אָמַר אוֹיֵב: אֶרְדֹּף, אַשִּׂיג, אֲחַלֵּק שָׁלָל,

תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי, אָרִיק חַרְבִּי – –" חָשַׁב

וְכָל שְׁרִירָיו כּוֹאֲבִים וּמְתוּחִים

וְהוּא מָלֵא מַיִם וְכִמְעַט רֵיק מֵאֲוִיר,

– “ה' יִמְלֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד” –

וְהוּא הוּטַל עַל הַחוֹף מִתְעַלֵּף

וְהַדָּג הָעֲנָק בְּיָדוֹ.


עוֹבְרִים וְשָׁבִים מָצְאוּ אֶת דַאבּוּשׁ הַתָּשׁוּשׁ

הִשִׁיבוּ אֶת רוּחוֹ וְהֶחְזִירוּהוּ לְבֵיתוֹ.


בְּאוֹתָה שַׁבָּת, עָלָה דַאבּוּשׁ לַתּוֹרָה

וְאַף כִּי לֹא הָיְתָה זוֹ כְּלָל וּכְלָל “שַׁבַּת שִׁירָה”,

קָרָא דָאבּוּשׁ אֶת הַשִׁירָה וְאַף תִּרְגֵּם אוֹתָהּ

לַלָּשׁוֹן הָעֲרָבִית, שֶׁבָּהּ דִבְּרוּ כָּל הָעֵדָה,

וְהֵם פּוֹעֲרִים פֶּה וְזוֹקְפִים אָזְנַיִם,

מַה קָּרָה לוֹ לְדַאבּוּשׁ הַדַּיָג הֶחָסֹן וְהָאַמִּיץ

שֶׁנַּעֲשָׂה בְּדֶרֶךְ נֵס לְיוֹדֵעַ־תּוֹרָה…


וְאוֹתָם דַּיָּגִים מַה קָּרָה לָהֶם?

בְּאוֹתָהּ סְעָרָה הִתְהַפְּכָה סִירָתָם

וְהֵם צָלְלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים.

וְאוֹתוֹ דָג עֲנָק מֶה עָשׂוּ בּוֹ?

סְעֻדָּה־שְׁלִישִׁית בִּשְׁעַת מִנְחָה

לְכָל יְהוּדֵי כְּפָרוֹ שֶׁל דַאבּוּשׁ הַדַּיָּג.


לֵאוֹת שִׂמְחָה קָנוּ בְּנֵי הָעֵדָה לְדַאבּוּשׁ

סִירָה גְּדוֹלָה וַחֲזָקָה בְּמַתָּנָה

וְהוּא גָמַל לָהֶם בִּשְׁלַל דָּגִים שֶׁכְּמוֹתָם

לֹא יָדַע לָדוּג אף לֹא דַיָּג אֶחָד זוּלָתוֹ.



המלצות קוראים
תגיות