רקע
תקוה שריג
אֵלִיּהוּ הַנָּבִיא וְהַכּוֹבֶסֶת
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: הקיבוץ המאוחד; תשמ"ג 1983


הָיֹה הָיְתָה אִשָּׁה יְהוּדִיָה עֲנִיָּה

וְהִיא אַלְמָנָה וְלָה עֲשָׂרָה יְלָדִים.

הִתְקָרֵב הַפֶּסַח וְלָהֶם אֵין מְאוּמָה,

לֹא מַאֲכָל לֶאֱכֹל, לֹא מַשְׁקֶה לִשְׁתּוֹת

לֹא כֵּלִים לְפֶסַח וְאַף לֹא בְּגָדִים לִלְבּשׁ.

נִקְּתָה הָאִשָּׁה אֶת הַבַּיִת, עַד שֶׁהָיָה נוֹצֵץ וּבוֹהֵק.

הִפְשִׁיטָה מֵעַל יְלָדֶיהָ אֶת בִּגְדֵיהֶם הַמְּרֻפָּטִים

וְיָרְדָה אֶל הַנַּחַל לְכַבְּסָם לִכְבוֹד הַפֶּסַח.

בְּעוֹדָהּ יוֹשֶׁבֶת וּמְכַבֶּסֶת,

נִגַּשׁ אֵלֶיהָ יְהוּדִי זָקֵן וְשָׁאַל אוֹתָהּ:

– מַה מַּעֲשַׂיִךְ, יְהוּדִיָּה?

– אֲנִי מְכַבֶּסֶת אֶת בִּגְדֵי יְלָדַי לִכְבוֹד הַפֶּסַח.

– וּבֵיתֵךְ כְּבָר כָּשֵׁר לְפֶסַח?

– כֵּן…

– וְכִבְשָׂה יֵשׁ לָךְ לִסְעֻדַּת פֶּסַח?

חָשְׁבָה הָאִשָּׁה שֶׁלֹּא נָאֶה שֶׁתִּתְאוֹנֵן

עַל עָנְיָהּ בִּפְנֵי אִישׁ זָר וְהֵשִׁיבָה:

– כֵּן…

– וְכֵלִים לְפֶסַח יֵשׁ לָךְ?

– כֵּן…

– וּבְגָדִים חֲדָשׁים יֵשׁ לִילָדַיִךְ וְלָךְ?

– כֵּן…

– כֵּן יְהִי רָצוֹן – אָמַר הַזָּקֵן,

קְחִי, אִשָּׁה, מַטְבֵּעַ וּקְנִי עוֹד מַשֶּׁהוּ לִכְבוֹד הֶחָג.

רָצְתָה הָאִשָּׁה לְסָרֵב, אֲבָל לֹא הִסְפִּיקָה,

כִּי נֶעְלַם הַזָּקֵן וּבְיָדָהּ – מַטְבֵּעַ זָהָב נוֹצֵץ.

שָׁבָה לְבֵיתָהּ וְרָאֲתָה שֶׁהַבַּיִת מָלֵא כָּל טוּב,

מַצּוֹת, דָּגִים וְיַיִן,

שֶׁמֶן, פֵּרוֹת וִירָקוֹת וּמִגְדָּנוֹת לָרֹב.

בָּאֲרוֹנוֹת בְּגָדִים – נַעֲלַיִם, צְעִיפִים וּשְׂמָלוֹת

וּבַחוּץ עוֹמֶדֶת כִּבְשָׂה שְׁמֵנָה וּמְלַחֶכֶת עֵשֶׂב…

שָׁחַט הַשּׁוֹחֵט אֶת הַכֶּבֶשׂ וְהָיוּ לָאִשָּׁה וִילָדֶיהָ

כָּל צָרְכֵי הַפֶּסַח שְׁפָעִים,שְׁפָעִים,

וְעוֹד לָהּ מַטְבֵּעַ הַזָּהָב הַיָּקָר…

ציור 2.png

וְלָאִשָּׁה שְׁכֵנָה עֲשִׁירָה, מִרְשַׁעַת וְקַנָּאִית.

וְעַל יַד בֵּיתָהּ –

כִּבְשָׂה שְׁמֵנָה רוֹעָה בָּעֵשֶׂב, לִקְרַאת פֶּסַח.

רָאֲתָה שֶׁלִּשְׁכֶנְתָּהּ הָעֲנִיָּה יֵשׁ לְפֶתַע כָּל טוּב.

שָׁאֲלָה הָעֲשִׁירָה אֶת שְׁכֶנְתָה הָעֲנִיָּה

– כֵּיצַד זֶה הִתְהַפֵּךְ עָלַיךְ גּוֹרָלֵךְ לְפֶתַע, לְטוֹבָה?

סִפְּרָה לָהּ הָאִשָּׁה הָרִאשׁוֹנָה אֶת הַמַּעֲשֶׂה בַּזָּקֵן.


יָרְדָה הָאִשָּׁה הָעֲשִׁירָה לַנַּחַל

וּבְיָדָהּ עֲרֵמַת בְּגָדִים יְשָׁנִים לִכְבִיסָה.

הוֹפִיעַ אֵלֶיהָ אוֹתוֹ זָקֵן.

שָׁאַל אוֹתָהּ:

מָה אַתְּ מְכַבֶּסֶת אִשָּׁה?

– אֶת בִּגְדֵי יְלָדַי, לִקְרַאת פֶּסַח! –

הֵשִׁיבָה הָאִשָּׁה הָעֲשִׁירָה.

– וּבֵיתֵךְ כְּבָר כָּשֵׁר לְפֶסַח?

– לֹא…

– וְכִבְשָׂה לְפֶסַח כְּבָר יֵשׁ לָךְ?

– לֹא…

– וְכֵלִים לְפֶסַח כְּבָר יֵשׁ לָךְ?

– לֹא…

– וּבְגָדִים חֲדָשׁים לָךְ וְלִילָדַיִךְ?

– לֹא…

– כֵּן, יְהִי רָצוֹן – הֵשִׁיב לָהּ הַזָּקֵן – שׁוּבִי לְבֵיתֵךְ…


שָׁבָה הָאִשָּׁה לְבֵיתָהּ

וְהִנֵּה כָּל הוֹנָהּ וְטוּב בֵּיתָהּ – פָּרְחוּ וְאֵינָם.

אֲפִלּוּ הָכִּבְשׁה הָרוֹעָה בָּעֵשֶׂב, גַּם הִיא פָּרְחָה וְנֶעֶלְמָה…


וּמִי הָיָה אוֹתוֹ זָקֵן וְאֵיזֶה הוּא?


הָיָה זֶה אֵלִיהוּ הַנָּבִיא הַזָּכוּר לַטּוֹב,

הָאוֹהֵב אֶת הַעֲנִיּים וְהַמִּסְתַּפְּקִים בְּמוּעָט

וְאֵינוֹ אוֹהֵב אֶת הָעֲשִׂירִים שֶׁעֵינָם צָרָה

וְלִבָּם מְכֻוָּץ כְּאֶגְרוֹף־רֶשַׁע…


המלצות קוראים
תגיות