הָיֹה הָיָה יְהוּדִי בִּטְרִיפּוֹלִי, שַׁאבּוּק שֶׁמוֹ,
עָנִי וַחֲסַר־כֹּל.
נִזְכַּר הָאִישׁ שֶׁיֵּשׁ אָדָם אֶחָד שֶׁחָב לוֹ חוֹב.
יָצָא מִבֵּיתוֹ וּמֵעִירוֹ לְחַפֵּשׂ אוֹתוֹ אָדָם,
כְּדֵי שֶׁיִּגְבֶּה מִמֶּנּוּ הַחוֹב
וְיִקְנֶה בּוֹ מִצְרָכִים לִבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ.
חִפֵּשׂ בָּעֲיָרוֹת וּבַכְּפָרִים וְלֹא מְצָאוֹ.
וּבֵינְתַיִם בִּקֵּשׁ עֲבוֹדָה לְמִחְיָתוֹ.
בָּא לְאִכָּר אֶחָד וּבִקֵּשׁ עֲבוֹדָה בְּשָׂדֵהוּ.
אָמַר לוֹ הָאִכָּר:
– מַה תִּרְצֶה בַּעֲבוּר עֲבוֹדָתְךָ, בְּמֶשֶׁךְ שָׁנָה?
מַשְׂכֹּרֶת, אוֹ אֲגוֹרָה אַחַת “כְּשֵׁרָה”, מְבִיאָה בְּרָכָה?
– רוֹצֶה אֲנִי בְּמַטְבֵּעַ כְּשֵׁרָה – הֵשִׁיב שַׁאבּוּק.
– הֵיטַבְתָּ לְבַקֵּשׁ, יְהוּדִי – אָמַר לוֹ הָאִכָּר.
עָבְרָה שָׁנָה וְהָאִכָּר נָתַן לְשַׁאבּוּק אֲגוֹרָה כְּשֵׁרָה.
– מַה אֶעֱשֶׂה בָּאֲגוֹרָה? – חָשַׁב שַׁאבּוּק.
חָשַׁב חָשַׁב וְקָנָה שְׁלשָׁה רִמּוֹנִים.
מָצָא שְׁלשָׁה מַלָּחִים שֶׁנָּסְעוּ לִטְרִיפּוֹלִי.
בִּקֵשׁ אוֹתָם שֶׁיִּקְחוּ אֶת הָרִמּוֹנִים אֶל אִשְׁתּוֹ וִילְדָיו.
הִפְלִיגוּ הַמַּלָּחִים בִּסְפִינָתָם, בַּדֶּרֶךְ לִטְרִיפּוֹלִי.
בְּאַחַת מֵעָרֵי הַחוֹף שֶׁבָּהּ נָחֲתוּ,
חָלָה הַמֶּלֶךְ בְּמַחֲלָה קָשָׁה.
הִתְאַסְּפוּ כָּל רוֹפְאָיו לְטַכֵּס עֵצָה וְאָמְרוּ:
– לִשְׁתּוֹת מִיץ רִמּוֹנִים – הִיא־הִיא הָעֵצָה!
חִפְּשׂוּ רִמּוֹנִים וְלֹא נִמְצְאוּ בַּשּׁוּק
וְאַף לֹא בְּבֻסְתְּנֵי הַפְּרִי בְּאוֹתָהּ עִיר.
יָצָא כָּרוֹז לִרְחוֹבוֹת הָעִיר וְקָרָא:
– מִי שֶׁיָּבִיא רִמּוֹנִים לַמֶּלֶךְ,
יְקַבֵּל בִּתְמוּרָה זָהָב וְכֶסֶף וּפְנִינִים
שִׁבְעָתַיִם כְּמִשְׁקַל הָרִמּוֹנִים!
שָׁמְעוּ זֹאת הַמַּלָּחִים וְהֵבִיאוּ לַמֶּלֶךְ אֶת רִמּוֹנֵי שַׁאבּוּק.
שָׁקְלוּ עַל יַד הַמַּלָּחִים כֶּסֶף וְזָהָב וּפְנִינִים.
וְהַמֶּלֶךְ שָׁתָה אֶת הַמִּיץ שֶׁסָּחֲטוּ מִן הָרִמּוֹנִים.
הִגִּיעוּ הַמַּלָחִים הַהֲגוּנִים לִטְרִיפּוֹלִי
וְהֵבִיאוּ לְאֵשֶׁת שַׁאבּוּק וּלְבָנָיו כָּל אוֹתוֹ הָאוֹצָר.
שָׂמְחָה הָאִשָּׁה בָּאוֹצָר
וְהִצְטַעֲרָה שֶׁלֹּא שָׁב בַּעְלָהּ.
בָּנְתָה לָהּ אַרְמוֹן וְיָשְׁבָה בּוֹ עִם טַפָּהּ
וְהִתְפַּלְּלָה כָּל הַיָּמִים לְשׁוּב בַּעֲלָהּ, נִשְׁמַת אַפָּהּ.
עָבְרָה עוֹד שָׁנָה
וְשַׁאבּוּק קִבֵּל עוֹד “אֲגוֹרָה כְּשֵׁרָה”.
מֶה עָשָׂה?
קָנָה בָּהּ שְׁלשָׁה חֲתוּלִים לְשַׁעֲשֵׂעַ אֶת בָּנָיו,
וּשְׁלָחָם בִּידֵי אוֹתָם מַלָּחִים שֶׁהִזְדַּמְנוּ לְאוֹתוֹ מָקוֹם.
בְּדַרְכָּם לִטְרִיפּוֹלִי, שׁוּב נָחֲתוּ בְּעִיר הַמֶּלֶךְ.
שָׁמְעוּ הַפַּעַם כָּרוֹז קוֹרֵא בָּרְחוֹבוֹת:
– עַכְבָּרִים מְמַלְאִים אֶת אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ!
כָּל מִי שֶׁיָּבִיא לָאַרְמוֹן חֲתוּלִים,
יִשְׁקְלוּ שִׁקְלֵי כֶּסֶף לְיָדָיו, כְּמִשְׁקַל הַחֲתוּלִים.
הוֹלִיכוּ אֶת שְׁלשֶׁת הַחֲתוּלִים שֶׁל שַׁאבּוּק
לְאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ, וְקִבְּלוּ שִׁקְלֵי זָהָב כְּמִשְׁקָלָם.
הִגִּיעוּ לִטְרִיפּוֹלִי וּמָסְרוּ גַם אֶת הָאוֹצָר
הַזֶּה לִידֵי הָאִשָּׁה וּבָנֶיהָ,
שֶׁהָיוּ גַם עֲשִׁירִים וּמְאֻשָּׁרִים, גַּם עֲצוּבִים וּמְעֻנִּים,
עַל אֲבִי הַמִּשְׁפָּחָה הַנֶּעְדָּר זֶה שָׁנִים.
כְּשֶׁעָבְרָה שָׁנָה שְׁלִישִׁית, קִבֵּל שַׁאבּוּק גַּם הַפַּעַם
“אֲגוֹרָה כְּשֵׁרָה” אַחַת.
יָצָא לַשּׁוּק לְחַפֵּשׂ דָּבָר תְּמוּרַת אֲגוֹרָה אַחַת.
מָצָא רוֹכֵל שֶׁהִצִּיעַ שָׁלשׁ עֵצוֹת בַּאֲגוֹרָה.
קָנָה שַׁאבּוּק אֶת שְׁלשׁ הַעֵצוֹת.
וְזוֹ הָהַצָּעָה הָרִאשׁוֹנָה:
"זְכֹר כִּי הַמָּוֶת
בָּא עִם הַגִּיל"…
וְזוֹ הָעֵצָה הַשְּׁנִיָּה:
"חַבֵּב וְכַבֵּד כָּל אָדָם,
אִם לָבָן הוּא אִם שָׁחֹר".
וְזוֹ הָעֵצָה הַשְׁלִישִׁית:
"מוּטָב שֶׁתִּתְחָרֵט עַל פֶּשַׁע שֶׁלֹּא עָשִׂיתָ
מֵאֲשֶׁר עַל פֶּשַׁע שֶׁאָכֵן עָשִׂיתָ".
אָז הֶחְלִיט שַׁאבּוּק שֶׁהִגִּיעָה גַם הִגִּיעָה הַשָּׁעָה,
לָשׁוּב אֶל עִירוֹ, אֶל בֵּיתוֹ,
אֶל יְלָדָיו וְאֶל אִשְׁתּוֹ.
בְּדַרְכּוֹ הַבַּיְתָה, פָּגַשׁ שַׁיֶּרֶת עַרָבִים.
בִּקֵשׁ אוֹתָם לְצָרְפוֹ אֲלֵיהֶם וְהִסְכִּימוּ לְבַקָּשָׁתוֹ.
כַּאֲשֶׁר אָזְלוּ הַמַּיִם בְּנֹאדוֹתֵיהֶם,
וְהִגִּיעוּ לִבְאֵר אַחַת,
צִוּוּ עַל שַׁאבּוּק לָרֶדֶת אֶל הַבְּאֵר
לִשְׁאֹב לָהֶם מַיִם.
קָשְׁרוּ בְּחֶבֶל אֶת זְרוֹעוֹתָיו וְשִׁלְשְׁלוּ אוֹתוֹ לְתוֹךְ הַבְּאֵר.
הֶעֱלָה לָהֶם דְּלָיֵי מַיִם כְּכָל שֶׁבִּקְּשׁוּ,
עַד שֶׁמִּלְאוּ אֶת כָּל נֹאדוֹתֵיהֶם
חָתְכוּ אֶת הַחֶבֶל,
וְהִשְׁאִירוּ אֶת שַׁאבּוּק בְּתוֹךְ הַבְּאֵר.
הִתְמַלֵּא לֵב שַׁאבּוּק פַּחַד וְיֵאוּשׁ.
פִּתְאֹם נִזְכַּר בָּעֵצָה הָרִאשׁוֹנָה מִשְּׁלשׁ הָעֵצוֹת
שֶׁקָּנָה בָּ“אֲגוֹרָה הַכְּשֵׁרָה”:
“זְכֹר כִּי הַמָּוֶת בָּא עִם הַגִּיל”…
חָשַׁב שַׁאבּוּק:
הֲרֵי אֲנִי עֲדַיִן צָעִיר לְיָמִים
וְאֵין גִּילִי גִּיל־מָוֶת בְּשׁוּם פָּנִים!
הִתְמַלֵּא תִּקְוָה וְהֵבִּיט סְבִיבוֹתָיו בְּתוֹךְ הַבְּאֵר.
הִבְחִין שֶׁמְּנַצְנֵץ מֵאַחַת הַזָּוִיוֹת אוֹר חִוֵּר.
זָחַל בְּתוֹךְ הַמַּיִם וּבְתוֹךְ הָאֲפֵלָה לְכִוּוּן הָאוֹר.
וְהִנֵּה רָאָה שֶׁקִּיר מַפְרִיד בֵּין הַבְּאֵר לְבֵין הֶחָצֵר.
וּבֶחָצֵר – אוֹר שֶׁמֶשׁ, בֻּסְתָּן מָלֵא פְּרִי
וּבְתוֹכוֹ אַרְמוֹן.
יָצָא מִן הַבְּאֵר אֱל הֶחָצֵר
פָּסַע וְנִכְנַס לְאַרְמוֹן שֶׁפִּתְחוֹ פָּתוּחַ,
כְּמוֹ מַזְמִין הֵלֶךְ עָיֵף וְיָגֵעַ – לָנוּחַ.
נִכְנַס לָאַרְמוֹן וּמָצָא בּוֹ חֶדֶר מָלֵא שַׂקֵּי סֹלֶת,
חֶדֶר שֵׁנִי, מָלֵא כַּדֵי שֶׁמֶן,
חֶדֶר שְׁלִישׁי, מָלֵא כַּדֵּי יַיִן,
חֶדֶר רְבִיעִי דְבֵלֵי תְּאֵנִים וְצִמּוּקִים,
חֶדֶר חֲמִישִׁי גְלִילֵי מֶשִׁי וּקְטִיפָה
חֶדֶר שִׁשִּׁי מְטִילֵי זָהָב וָכֶסֶף…
בַּחֶדֶר הַשְּׁבִיעִי – מָצָא שַׁאבּוּק אִשָּׁה יְפֵהפִיָּה
פָּנֶיהָ חֲלָקִים וּשְׁחֹרִים כְּשַׁיִשׁ שָׁחֹר וְעָנֹג,
שִׁנֶּיהָ כִּפְנִינִים, וְעֵינֶיהָ – גַחֲלֵי אֵשׁ.
שְׂעַר רֹאשָׁהּ גָּלַשׁ עַל כְּתֵפֶיהָ
בְּתַלְתַּלִּים שְׁחֹרִים כְּפֶחָם –
וְהִיא מֵינִיקָה תִּינוֹק מְכֹעָר, שֶׁפָּנָיו כִּפְנֵי הַקּוֹף…
נִזְכַּר שַׁאבּוּק בָּעֵצָה הַשְׁנִיָּה שֶׁקָּנָה בָּ“אֲגוֹרָה הַכְּשֵׁרָה”;
"חַבֵּב וְכַבֵּד כָּל אָדָם,
אִם לָבָן הוּא אִם שָׁחֹר"…
מִיָּד קָרָא בְּקוֹל רָם:
– שָׁלוֹם עָלַיִךְ, גְּבֶרֶת יְפֵהפִיָּה וְתִינוֹק שֶׁאֵין מָשָׁל לְיָפְיוֹ!
שָׂמְחָה הָאִשָּׁה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה,
נָתְנָה בְּשַׁאבּוּק מַבָּט מָלֵא תּוֹדָה וְהֵשִׁיבָה:
שָׁלוֹם לְךָ אוֹרֵחַ יָקָר, שֵׁב וְהִנָּפֵשׁ
עַד שֶׁיָּשׁוּב בַּעֲלִי, רֹאשׁ שׁוֹדְדֵי אֶרֶץ לוּב,
וְיִשְׁמַע מַה בְּפִיךָ!
עוֹד הִיא מְדַבֶּרֶת, וְהַבַּעַל קָרָא מִן הֶחָצֵר:
– רֵיחַ אָדָם זָר עוֹלֶה בְּאַפִּי, אִשָּׁה!
– הֵיטַבְתָּ לְהָרִיחַ, בַּעְלִי יַקִּירִי – הֵשִׁיבָה הָאִשָּׁה –
אִישׁ טוֹב־לֵב בָּא לְבֵיתֵנוּ לְהִתְאָרֵחַ.
נִכְנַס הַשּׁוֹדֵד לְבֵיתוֹ,
וְהוּא כּוּשִׁי חָסֹן כָּאֶרֶז
וְעֵינָיו מְזָרוֹת אֵימִים…
קָם שַׁאבּוּק מֵרִבְצוֹ,
שָׁב וְהִשְׁתַּחֲוָה לַשּׁוֹדֵד אַפַּיִם וְקָרָא:
– בָּרוּךְ שׁוּבְךָ אֶל בֵּיתךָ,
אֲדוֹנִי, רַב הַחֶסֶד וְהֶהָדָר,
מַה יָּפִים וּנְעִימִים אַתֶּם כֻּלְּכֶם,
אֵין בָּאָרֶץ כֻּלָּהּ נֶהְדָּרִים כְּמוֹתְכֶם!
ציור 6
יָשְׁבוּ יַחַד, הַשּׁוֹדֵד הַגָּדוֹל וְשַׁאבּוּק הַמִסְכֵּן,
וְהִשְׁתָּעוּ יַחְדָּו, אָכְלוּ וְשָׁתוּ שָׁעָה אֲרֻכָּה.
סִפֵּר שַׁאבּוּק לַשּׁוֹדֵד אֶת סִפּוּרוֹ
וְהַכּוּשׁי הִרְגִּיעוֹ בְּאָמְרוֹ לוֹ:
– אַל תְּפְחֵד, יְהוּדִי,
אֲנִי הָאִישׁ אוֹצִיא אוֹתְךָ מִן הַבְּאֵר!
נָתְנוּ בְּנֵי הַזּוּג הַכּוּשִׁים לְיַד שַׁאבּוּק
סַל מָלֵא פֵּרוֹת, הוֹצִיאוּ אוֹתוֹ מֵהַבְּאֵר
וְשָׁלְחוּ אוֹתוֹ בִּבְרָכוֹת לְדַרְכּוֹ.
הָלַךְ שַׁאבּוּק בְּדֶרֶך־לֹא־דֶרֶךְ בְּמִדְבַּר תַּלְאוּבוֹת,
עָלָה הָרִים, יָרַד גֵּיאָיוֹת,
עַד שֶׁהִגִּיעַ לַיְלָה אֶחָד לִמְבוֹאוֹת עִירוֹ, טְרִיפּוֹלִי.
הִתְקָרֵב בַּחֲשַׁאי לַמָּקוֹם שֶׁהָיָה בּוֹ בֵּיתוֹ,
וְהִנֵּה אֵין מִמֶּנּוּ זֵכֶר
וּבִמְקוֹמוֹ מִתְנַשֵּׂא – אַרְמוֹן תִּפְאֶרֶת…
חָשַׁב שַׁאבּוּק בְּלִבּוֹ:
– הִנֵּה שָׁכְחָה אוֹתִי אִשְׁתִּי
וְנִשְּׂאָה לְאִישׁ עָשִׁיר…
הִתְמַלֵּא לִבּוֹ כְּאֵב וְאֵשׁ נְקָמָה:
– אֶרְצַח אֶת הַבּוֹגֶדֶת, אֶשְׁפֹּךְ אֶת דָּמָהּ!
לְפֶתַע צָצָה בְּמֹחוֹ הָעֵצָה הַשְּׁלִישִׁית, הַנּוֹתֶרֶת
שֶׁקָּנָה בָּ“אֲגוֹרָה הַכְּשֵׁרָה”:
"מוּטָב שֶׁתִּתְחָרֵט עַל פֶּשַׁע שֶׁלֹּא עָשִׂיתָ,
מֵאֲשֶׁר עַל פֶּשַׁע שֶׁאָכֵן עָשִׂיתָ"…
הִתְגַּנֵּב וְעָלָה עַל רֹאשׁ הָאַרְמוֹן
וְיָשַׁב שָׁם כָּל הַלַּיְלָה, עַד עֲלוֹת הַשַּׁחַר.
פִּתְאֹם יָצָא אֶל גַּג הָאַרְמוֹן
עֶלֶם צָעִיר יְפֵה־עֵינַיִם
דּוֹמֶה לְשַׁאבּוּק כִּשְׁתֵּי טִפּוֹת מַיִם,
פָּנָה לְכִווּן מִזְרָח, הַצַּד שֶׁבּוֹ הַשַּׁחַר זָרַח,
עָמַד וְנָשָׂא קוֹלוֹ הַמָּתוֹק כִּדְבַשׁ בִּתְפִלָּה וּרְנָנָה.
הֵבִין שַׁאבּוּק, כִּי בְּנוֹ הַבְּכוֹר הוּא,
עַצְמוֹ וּבְשָׂרוֹ…
אָמַר שַׁאבּוּק בְּלִבּוֹ:
– טָעִיתִי, זֶהוּ בֵּיתִי, כָּאן בָּנַי נֶאֱמָנַי,
רָאוּי הוּא שֶׁתִּרְאֶה אוֹתִי רִאשׁוֹנָה –
אִשְׁתִּי הַנֶּאֱמָנָה.
יָרַד לָאַרְמוֹן בַּסֵּתֶר,
רָחַץ בַּחֲדַר הָרַחְצָה
וְלָבַשׁ בְּגָדִים נְקִיִּים שֶׁהָיוּ לוֹ בְּאַמְתַּחְתּוֹ
וְכָךְ, רָחוּץ וְנִנּוֹחַ הִתְוַדַּע אֶל אִשְׁתּוֹ…
שָׂמְחָה הָאִשָּׁה וְשָׂמְחוּ הַבָּנִים
בָּאוֹרֵחַ הַשָּׁב מִמֶּרְחָקִים נַעֲלָמִים..
שָׁאַל שַׁאבּוּק אֶת אִשְׁתּוֹ: – מִנַּיִן הָאַרְמוֹן
וְכָל הַכְּבֻדָה אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ?
אָמְרָה לוֹ:
– הֲלֹא כָּל אֵלֶּה קָנִיתִי
בָּאוֹצָרוֹת אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ לִי!
הֵבִין שַׁאבּוּק שֶׁהֵבִיאוּ הַמַּלָּחִים
אֶת פִּדְיוֹן הַמַּתָּנוֹת שֶׁשָּׁלַח בִּידֵיהֶם, הָרִמּוֹנִים וְהַחֲתוּלִים
שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל יָדָם, בְּדֶרֶךְ פֶּלֶא, אוֹצָרוֹת גְּנוּזִים.
חָיוּ לָהֶם שַׁאבּוּק וְאִשְׁתּוֹ וּשְׁלשֶׁת בְּנֵיהֶם בְּאֹשֶׁר וּבְעשֶׁר,
כְּשֶׁהֵם אוֹהֲבִים זֶה אֶת זֶה
וְהַלְוַאי וְיִשָּׁאֵר גַּם לָנוּ הַשּׁוֹמְעִים,
גַּם קְצָת מִזֶּה וּקְצָת מִזֶּה…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.