רקע
תקוה שריג
שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם
xמוגש ברשות פרסום [?]
lפרוזה
פרטי מהדורת מקור: תל אביב: הקיבוץ המאוחד; תשמ"ג 1983


בָּעִיר טְרִיפּוֹלִי וּבְנוֹתֶיהָ, הָעֲיָרוֹת הַפְּזוּרוֹת סְבִיבָהּ,

נְהוּגִים יְמֵי־שׁוּק, בְּכָל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ.

בִּטְרִיפּוֹלִי – שׁוּק שֶׁל יוֹם ג' – “סוּק תַּלַּת”

בְּזַלִּיטִין – שׁוּק שֶׁל יוֹם ו' – “סוּק גּ’וּמְעָה”

וּבְחוֹמְס – שׁוּק שֶׁל יוֹם ב' – “סוּק תַּנְיָה”.

לְכָל יוֹם שׁוּק בָּאִים אִכָּרֵי הַסְּבִיבָה

וּמְבִיאִים סוּסִים וַחֲמוֹרִים, כְּבָשִׂים וְעִזִּים לִמְכִירָה.

וְהַיְּהוּדִים הָיוּ מְבִיאִים תַּכְשִׁיטִים יָפִים לַשְּׁוָקִים

רְבִידִים, טַבָּעוֹת, שַׁרְשְׁרוֹת וּצְמִידִים

מְשֻׁבָּצִים אֲבָנִים יְקָרוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת,

כִּי צוֹרְפִים בְּרוּכֵי כַּפַּיִם הָיוּ

וְלֹא הָיוּ יָפִים מִן הַתַּכְשִׁיטִים שֶׁיָּצְרוּ.


וּבַשְּׁוָקִים – הַדּוּכָנִים סְדוּרִים אֲזוֹרִים־אֲזוֹרִים,

כָּל אֵזוֹר וְהַסְּחוֹרָה הַמְּיֻחֶדֶת לוֹ

וּבְכָל אֵזוֹר – פֻּנְדָּקִים מְלֵאִים עַם רַב.

כָּאן יֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ וְיַעַסְקוּ בְּמִקָּח וּמִמְכָּר.

בַּעֲלֵי הַפֻּנְדָקִים הָיוּ רֻבָּם יְהוּדִים

וְהָיוּ אָמָּנִים גַּם בְּבִשּׁוּל, טִגּוּן וַאֲפִיָּה

וְהָעַרָבִים אוֹהֲבִים מַאַכְלֵיהֶם אַהֲבָה רַבָּה:

אֶת הַדָּגִים הַמְּתֻבָּלִים בְּפִלְפֵּל, וְאֶת הַ“חֲרִימִי”

וְאֶת הַ“קּוּסְקוּס”, וְאֶת מִינֵי הַבָּשָׂר וְהַיְּרָקוֹת.


יוֹם אֶחָד נִכְנַס עֲרָבִי לְפֻנְדָּקוֹ שֶׁל שַׁבְּתַאי חַלְפון.

הוּא1 הִתְיַשׁב לְיַד שֻׁלְחַן קָרוֹב לְשֻׁלְחַן בַּעַל הַפֻּנְדָּק

זָלַל צַלַּחַת אַחֲרֵי צַלַּחַת מַטְעָמִּים מְשֻׁבָּחִים

כְּשֶׁהוּא שׁוֹתֶה כַּד מָלֵא מִיץ עֲנָבִים, כְּיַד הַמֶּלֶךְ.


כָּךְ זָלַל וְסָבָא שָׁעוֹת רַבּוֹת וְלֹא קָם מִמְּקוֹמוֹ.

לְבַסּוֹף, נִגַּשׁ בַּעַל הַפֻּנְדָּק הַיְּהוּדִי

אֶל הַזּוֹלֵל וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ תַשְׁלוּם.

לֹא הָיְתָה לָעֲרָבִי אַף לֹא פְּרוּטָה אַחַת בְּכִיסוֹ.

נָתַן עָלָיו הַיְּהוּדִי בְּכָל קוֹלוֹ וְכָל מְאֹדוֹ,

וְהָיוּ כָּל אוֹרְחֵי הַפֻּנְדָּק עוֹמְדִים לְצִדּוֹ.


הָיָה שָׁם בֵּין הָאוֹרְחִים צוֹרֵף יְהוּדִי,

יִצְחָק עַמִּירָה שְׁמוֹ,

אִישׁ עָשִׂיר וְנִכְבָּד.

שָׁאַל אֶת הַפֻּנְדְּקַאי:

– כַּמָּה צָרִיךְ פַּלָּח זֶה לְשַׁלֵּם לְךָ?

הֵשִׁיב לוֹ שַׁבְּתַאי חַלְפוֹן, הַפֻּנְדְּקַאי:

– חֲמִשָּׁה־עָשָׂר גְּרוּשׁ, נִכְבָּדִי!

שִׁלֵּם הַצּוֹרֵף לַפֻּנְדְּקַאי.

וְהַפַּלָּח שָׁאַל אֶת הַצּוֹרֵף:

– יְהוּדִי, מַה שִּׁמְּךָ וְאֵדָעֵהוּ?

אָמַר לוֹ הַצּוֹרֵף אֶת שְׁמוֹ, יִצְחָק עַמִּירָה,

וְגַם אֶת מְקוֹם מְגוּרָיו אָמַר לוֹ.

אָמַר לוֹ הַפַּלָּח:

– אֲדוֹנִי, טוֹבָה גְדוֹלָה עָשִׂיתָ לִי

לֹא אֶשְׁכַּח אוֹתָהּ וְאוֹתְךָ לְעוֹלָם,

וְעַתָּה, כַּבְּדֵנִי עוֹד גַּם בְּסִיגָרִיָּה אַחַת!

קָנָה הַצּוֹרֵף קֻפְסַת סִיגָרִיוֹת לַפַּלָּח.

– הַלְוַאי וְנִתְרָאֶה בְּיוֹם שָׁחֹר שֶׁאֵין בּוֹ שֶׁמֶשׁ…

אָמַר הַפַּלָּח לַצּוֹרֵף וְיָצָא לְדַרְכּוֹ.

הִשְׁתּוֹמֵם הַצּוֹרֵף וְהִצְטַעֵר עַל דִּבְרֵי הַפַּלָּח

שֶׁנִּשְׁמְעוּ בְּאָזְנָיו כְּדִבְרֵי קְלָלָה וְתָהָה עָלָיו בִּלְבָבוֹ.


עָבְרוּ יָמִים, שָׁבוּעוֹת, חֲדָשִׁים, שָׁנִים

וּשְׁנֵי הָאֲנָשִׁים לֹא נִפְגְשׁוּ פַּעַם נוֹסֶפֶת.


יוֹם אֶחָד הָיָה הַיְּהוּדִי רוֹכֵב בְּשַׁיָּרָה,

לְיוֹם שׁוּק, מִטְרִיפּוֹלִי לְזַלִּיטִין

וְעַל אֶצְבָּעוֹ טַבַּעַת זָהָב מְשֻׁבֶּצֶת יַהֲלוֹם נוֹצֵץ.

גַּם לְאַנשֵׁי הַשַּׁיָּרָה הָאֲחֵרִים

הָיוּ תַּכְשִׁיטִים יְקָרִים וְאוֹצְרוֹת דִּינָרִים.


עִם רֶדֶת הַלַּיְלָה, נִקְרוּ לִפְנֵיהֶם שׁוֹדְדִים

וְגָזְלוּ מִכֻּלָּם הַכֹּל־בַּאֲשֶׁר־לַכֹּל

וְעוֹד רָצוּ גַּם לִרְצֹחַ אֶת הַיְּהוּדִים.


אוֹתוֹ רֶגַע – הִגִּיעַ רוֹכֵב אֶחָד, רֹאשׁ הַשּׁוֹדְדִים.

הֶעֱמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים בְּשׁוּרָה

וְשָׁאַל לִשְׁמוֹתֵיהֶם וּמְקוֹם מְגוּרֵיהֶם…

לַמָּחֳרָת בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם, שׁוּב הֶעמִיד כֻּלָּם בְּשׁוּרָה,

פָּנָה אֶל הַצּוֹרֵף, יִצְחָק עַמִּירָה, וְאָמַר לוֹ:

– הַאִם זָכוּר לְךָ פַּלָּח שֶׁאָכַל וְזָלַל בַּפֻּנְדָּק

וְלֹא הָיְתָה בְּיָדוֹ פְּרוּטָה לְשַׁלֵּם לַפֻּנְדְּקַאי?

– לֹא, אֵינִי זוֹכֵר דָּבָר מֵאֲשֶׁר אָמַרְתָּ, אֲדוֹנִי! –

הֵשִׁיב הַצּוֹרֵף.

– אוּלַי תִּזְכֹּר אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאָמַרְתִּי בְּאָזְנֶיךָ:

“הַלְוַאי וְנִתְרָאֶה בְּיוֹם שָׁחֹר שֶׁאֵין בּוֹ שֶׁמֶשׁ”?

– כֵּן, אֲנִי זוֹכֵר אֲדוֹנִי, אַף כִּי לֹא הֵבַנְתִּי כַּוָּנָתְךָ…

– הִנֵּה, עַכְשָׁו בָּא הַיּוֹם הַשָּׁחֹר הַזֶּה –

אָמַר הַשּׁוֹדֵד – שֶׁאֵין בּוֹ שֶׁמֶשׁ, כַּאֲשֶׁר רָצוּ הַשּׁוֹדְדִים,

עוֹשֵׂי דְבָרִי,

לִרְצֹחַ אֶתְכֶם הַיְּהוּדִים, נֶפֶשׁ.

לֵךְ, רַבִּי יִצְחָק עַמִּירָה, לְדַרְכְּךָ,

אַתָּה וְכָל יֶתֶר הַיְּהוּדִים עִמְּךָ.

הוֹדָה רַבִּי יִצְחָק וְהוֹדוּ הַיְּהוּדִים,

עַל הַחֲנִינָה שֶׁקִּבְּלוּ מִידֵי הַשּׁוֹדְדִים

וְיִצְחָק אָמַר:

– הִנֵּה הִתְקַּיֵם בָּנוּ הַפָּסוּק הָעַתִּיק:

"שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל פְּנֵי הַמָּיִם,

כִּי בְרֹב הַיָּמִים תִּמְצָאֶנּוּ"…




  1. “הא” במקור המודפס – הערת פב"י.  ↩

המלצות קוראים
תגיות