---

הָיֹה הָיוּ אַחִים שְׁנַיִם,

הָאֶחָד עָשִׁיר, הַשֵּׁנִי עָנִי.

שָׁנִים אֲחָדוֹת נָתַן הָאָח הֶעָשִׁיר לָאָח הֶעָנִי

חִטָּה מִקְּצִיר שָׂדֵהוּ, שֶׁיֹּאפֶה מִמֶּנָה מַצּוֹת לְפֶסַח.

פַּעַם אַחַת, בְּעֶרֶב פֶּסַח,

בָּא הָאָח הֶעָנִי אֶל אָחִיו הֶעָשִׁיר,

כְּדַרְכּוֹ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה, לְקַבֵּל חִטָּה.

דָּחָה הָאָח הֶעָשִׁיר אֶת הָאָח בְּאָמְרוֹ:

– בּוֹא מָחָר!

כָּךְ עָשָׂה יָמִים אֲחָדִים.

לְבַסּוֹף גֵּרֵשׁ אוֹתוֹ בְּאָמְרוֹ:

– לֵךְ לַעֲזָאזֵל!

חָזַר הֶעָנִי לְבֵיתוֹ, בְּלֵב נִשְׁבָּר מֵעֶלְבּוֹן וּמַחְסוֹר.

לָקַח אֶת טַלִּיתוֹ וְאֶת הַתְּפִלִּין שֶׁלּוֹ,

נִפְרַד מֵאִשְׁתּוֹ וִילָדָיו וְיָצָא לַדֶּרֶךְ,

לְחַפֵּשׂ הֵיכָן הָעֲזָאזֵל…

הָלַךְ יוֹם, הָלַךְ יוֹמַיִם וּבָא לִשְׂפַת נַחַל,

הוֹצִיא מִתַּרְמִילוֹ לֶחֶם יָבֵשׁ וְאָכַל

וְשָׁתָה מִמֵּי הַנַּחַל.

כְּשֶׁבָּא הַלַּיְלָה, קָרָא “שְׁמַע־יִשְׂרָאֵל”

הִתְעַטֵּף בִּגְלִימָתוֹ וְשָׁכַב לִישֹׁן.

בַּבֹּקֶר הִתְעוֹרֵר, רָחַץ אֶת פָּנָיו בְּמֵי הַנַּחַל,

בֵּרַךְ בִּרְכַּת “הַמּוֹצִיא”

וְשׁוּב אָכַל לֶחֶם יָבֵשׁ וְשָׁתָה מִמֵּי הַנַּחַל.

הָלַךְ עוֹד יוֹם תָּמִים וְרָאָה בַּיִת קָטָן.

אָמַר בְּלִבּוֹ, אוּלַי הוּא הָעֲזָאזֵל?

מָצָא בַּבַּיִת שָׁלשׁ נְעָרוֹת טוֹווֹת בַּפֶּלֶךְ:

הָאַחַת טוֹוָה חוּטֵי זָהָב,

הַשְׁנִיָּה טוֹוָה חוּטֵי צֶמֶר

וְהַשְּׁלִישִׁית – חוּטֵי מֶשִׁי.

קִבְּלוּ הַנְּעָרוֹת אֶת הָאִישׁ בְּשִׂמְחָה

וְהִזְמִינוּ אוֹתוֹ לִסְעֻדָּה.

הַנַּעֲרָה הָאַחַת הֵבִיאָה מַיִם לִנְטִילַת יָדַיִם,

הַשְּׁנִיָּה הֵבִיאָה לֶחֶם וּמֶלַח,

וְהַשְּׁלִישִׁית – מַאֲכָלִים טוֹבִים וּטְעִימִים.

הִרְגִּישׁ הָאִישׁ שֶׁעֲצוּבוֹת הַנְּעָרוֹת. שָׁאַל אוֹתָן:

– מַדּוּעַ אַתֶּן עֲצוּבוֹת, נְעָרוֹת טוֹבוֹת?

הֵשִׁיבוּ לוֹ הַנְּעָרוֹת:

– שָׁנִים רַבּוֹת אֲנַחְנוּ טֹווֹת בְּזָהָב, בְּצֶמֶר וּבַמֶּשִׁי

וּמְחַכּוֹת לַחֲתָנֵינוּ וְהֵם אֵינָם בָּאִים…

נִחֵם אוֹתָן הֶעָנִי:

– אַל תִּדְאַגְנָה, הַחֲתָנִים יָבוֹאוּ גַּם יָבוֹאוּ!

כְּשֶׁיָּצָא לַדֶּרֶךְ הִבְטִיחַ הֶעָנִי לַנְּעָרוֹת,

שֶׁיִשְׁתַּדֵּל לַעֲזֹר לָהֶן בִּמְצִיאַת חַתְנֵיהֶן.

הָלַךְ הָאִישׁ וְהָלַךְ עַד שֶׁהִגִּיעַ לְעֵץ עֲנָק.

שָׁכַב בְּצִלּוֹ לָנוּחַ מֵעֲמַל הַדֶּרֶךְ.

אַחֲרֵי שֶׁנִּמְנֵם מְעַט, הִתְעוֹרֵר

וְרָאָה שֶׁיֵּשׁ פֵּרוֹת בְּעַנְפֵי הָעֵץ.

קָטַף פְּרִי, נָגַס בּוֹ, מִהֵר וְיָרַק.

שָׁאַל אֶת הָעֵץ:

– לָמָּה מַר פֶּרְיְךָ?

– אֵינִי יוֹדֵעַ! כָּל הַטּוֹעֲמִים מִפִּרְיִי מְקַלְלִים אוֹתִי.

אָמַר לוֹ הֶעָנִי:

– אַל תִּדְאַג, אִם אַצְלִיחַ בְּדַרְכִּי,

אֶעֱזֹר לְךָ לְהָסִיר מֵעָלֶיךָ קְלָלָה זוֹ.

שׁוּב הָלַךְ הֶעָנִי וְהָלַךְ, יוֹם גַּם יוֹמַיִם וּשְׁלשָׁה,

וְחִפֵּשׂ אֶת הָעֲזָאזֵל…

הִגִּיעַ לְנָהָר רְחַב יָדַיִם

וְעָלָיו מַעְבֹּרֶת

וּבַמַּעְבֹּרֶת אִישׁ

מוֹשִׁיט שְׁתֵּי יָדָיו

וְהוּא בּוֹכֶה מָרָה.

– לָמָה תִּבְכֶּה, בֶּן־אָדָם, כְּתִינוֹק?

– אֵיךְ לֹא אֶבְכֶּה וְזֶה שָׁנִים

אֲנִי מַעֲבִיר מֵחוֹף אֶל חוֹף

כָּל אִישׁ וְאִישׁ

וַאֲנִי עַצְמִי אֵינִי יָכוֹל

לִנְחֹת עַל הַגָּדָה הַשְּׁנִיָּה?

בִּקֵשׁ הֶעָנִי מֵהָאִישׁ שֶׁיַּעֲבִירוֹ אֶת הַנָּהָר

וְהוּא, בְּהַצְלִיחַ דַרְכּוֹ, יַעֲזֹר לוֹ

לִנְחֹת עַל גְּדַת הַנָּהָר הַשְּׁנִיָּה.

הֶעֱבִיר בַּעַל הַמַּעְבֹּרֶת אֶת הֶעָנִי לְעֵבֶר־הַנָּהָר

וְהוּא הִמְשִׁיךְ לִנְדֹּד.

נָדַד יָמִים רַבִּים, עַד שֶׁהִגִּיעַ לְיַעַר גָּדוֹל.

נָדַד בְּתוֹךְ הַיַּעַר וְהִגִּיעַ לְבַיִת קָטָן.

דָּפַק הֶעָנִי עַל דֶּלֶת הַבַּיִת הַקָּטָן

וְהִנֵּה זְקֵנָה יוֹשֶׁבֶת בּוֹ, וְהִיא יוֹדַעַת־כֹּל.

שָׁתָה אֶצְלָהּ וְאָכַל מִכָּל טוּב,

וְשָׁאַל אוֹתָהּ:

– הַאִם יֵשׁ דָּבָר הַמֵּצִיק לָךְ?

הִנְנִי לַעֲזֹר לָךְ, אִם תַּצְלִיחַ דַּרְכִּי!

שָׁאֲלָה אוֹתוֹ הַזְּקֵנָה:

– וְאוּלַי אוּכַל אֲנִי לַעֲזֹר לְךָ?

אֶפְשָׁר יֵשׁ לְךָ שְׁאֵלוֹת לְלֹא תְּשׁוּבוֹת?

– בְּוַדַּאי יֵשׁ לִי שְׁאֵלוֹת לְלֹא תְּשׁוּבוֹת, אִשָּׁה!

– אֱמֹר מָה הֵן שְׁאֵלוֹתיךָ, בְּנִי!

שָׁאַל הֶעָנִי:

– מַדּוּעַ רַע לֵב הֶעָשִׁיר לְאָחִיו הֶעָנִי?

הֵשִׁיבָה הַזְּקֵנָה:

– כִּי לֹא יָדַע מִיָּמָיו מַחְסוֹר…

– וּמָתַי יִשְׂמַח הֶעָנִי?

– כְּשֶׁמַּחֲזִירִים לוֹ מַה שֶּׁאָבַד לוֹ…

– מַדּוּעַ מְחַכּוֹת הַנְּעָרוֹת הַטּוֹבוֹת

לַחֲתָנִים וְאֵלֶּה בּוֹשְׁשׁים לָבוֹא?

– בִּגְלַל עֲרֵמוֹת הָאַשְׁפָּה שֶׁלִּפְנֵי בֵּיתָן…

– וּמַדּוּעַ מַר פְּרִי הָעֵץ הַיָּפֶה?

– כִּי מִתַּחַת לְשָׁרָשָׁיו טָמוּן אוֹצָר גָּדוֹל

וְהוּא מַפְרִיעַ לַשָּׁרָשִׁים לִינֹק מִן הַקַּרְקַע…

– וּמַדּוּעַ זֶה יוּכַל בַּעַל הַמַּעְבֹּרֶת

לְהַעֲבִיר כָּל אִישׁ וְכָל אִשָּׁה אֶת הַנָּהָר

וְהוּא לֹא יוּכַל לִנְחֹת עַל הַגָּדָה הַשְּׁנִיָּה?

– אּם יַשְׂכִּיל לְהוֹשִׁיב אָדָם אַחֵר בִּמְקוֹמוֹ

יוּכַל הוּא לִנְחֹת עַל הַגָּדָה הַשְּׁנִיָּה…

אָז שָׁאַל הֶעָנִי אֶת הָאִשָּׁה שְׁאֵלָה אַחֲרוֹנָה:

– מִנַּין לוֹקְחִים מַצּוֹת לְפֶסַח?

– לוֹקְחִים מִזֶּה וְנוֹתְנִים לָזֶה…

אָמְרָה הָאִשָּׁה לֶעָנִי, סָתְמָה וְלֹא פֵּרְשָׁה.

יָצָא בַּחֲזָרָה לְדַרְכּוֹ, לַחֲזֹר עַל עֲקֵבָיו.

הִגִּיעַ אֶל הַנָּהָר וְאָמַר לְאִישׁ הַמַּעְבֹּרֶת:

– אִם תּוֹשִׁיב אִישׁ אַחֵר בַּמַעְבֹּרֶת, בִּמְקוֹמְךָ

תּוּכַל אַתָּה לִנְחֹת עַל הַגָּדָה כִּרְצוֹנְךָ.

הוֹדָה בַּעַל הַמַּעְבֹּרֶת לֶעָנִי בְּכָל לֵב

עַל הָעֵצָה הַיְּעוּצָה

שֶׁאוֹתָהּ בְּהִזְדַּמְּנוּת רִאשׁוֹנָה יְבַצַּע.

הִגִּיעַ הֶעָנִי לָעֵץ הַגָּדוֹל,

בִּקֵשׁ אֶת רְשׁוּתוֹ לַחְפֹּר בֵּין שָׁרָשָׁיו

וּמָצָא מַטְמוֹן – מְנוֹרָה עֲשׂוּיָה זָהָב

וְתַכְשִׁיטִים יְקָרִים, עַיִן לֹא רָאֲתָה כְּמוֹתָם.

הוֹצִיא הֶעָנִי אֶת הַמַּטְמוֹן וְהֵשִׁיב הֶעָפָר לִמְקוֹמוֹ,

הוֹדָה לָעֵץ עַל פִּרְיוֹ שֶׁהָפַךְ עֲסִיסִי וּמָתוֹק,

וְהָלַךְ לְדַרְכּוֹ שָׂמֵחַ וְטוֹב־לֵב.

עַכְשָׁו הִגִּיעַ לְבֵית שְׁלשׁ הַנְּעָרוֹת הַטּוֹבוֹת

וְהוּא הִצִּיעַ לָהֶן, וְגַם עָזַר בְּיָדָן,

לְסַלֵּק הֵיטֵב אֶת עֲרֵמוֹת הָאַשְׁפָּה

שֶׁהִצְטַבְּרוּ לְיַד בֵּיתָן…

הֵן הוֹדוּ לוֹ עַל הָעֵצָה וְעַל הָעֶזְרָה

וְנָתְנוּ לוֹ בִּתְמוּרָה כָּל אַחַת חוּט־טְוִיָּה, לִשְׁעַת צָרָה.

הָאַחַת – חוּט זָהָב,

הַשְּׁנִיָּה – חוּט צֶמֶר

וְהַשְּׁלִישִׁית – חוּט מֶשִׁי…

הִגִּיעַ הֶעָנִי לְבֵיתוֹ בְּשִׂמְחָה וּבְשָׂשׂוֹן,

וְהָיָה זֶה עֶרֶב פֶּסַח.

קָנָה מַצּוֹת וְיַיִן, דָּגִים וְכָל מַטְעָמִּים

כֵּלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים, יְקָרִים גַּם נָאִים

וּבְגָדִים וְנַעֲלַיִם לְכָל בְּנֵי בֵּיתוֹ – שְׁפָעִים שְׁפָעִים…

בִּפְרֹס הַפֶּסַח הִזְמִין לְלֵיל הַסֵּדֶר

אֶת אָחִיו הֶעָשִׁיר וְאֶת כָּל בְּנֵי בֵּיתוֹ.

רָאָה הָאָח הֶעָשִׁיר אֶת מְנוֹרַת הַזָּהָב,

אֶת הַכֵּלִים הַיְקָרִים, אֶת הַמַּאֲכָלִים וְהַיַּיִן

וְאֶת בִּגְדֵי אָחִיו וּבְנֵי בֵּיתוֹ

וְחָשְׁכוּ עֵינָיו מֵרֹב קִנְאָה.

הֶעֱמִיד פָּנִים וְאָמַר:

– מִנַּיִן לְךָ, אָחִי יַקִּירִי, כָּל הָעשֶׁר הַזֶּה?

הֵשִׁיב לוֹ אָחִיו:

– הָלַכְתִּי לַעֲזָאזֵל, כְּפִי שֶׁאָמַרְתָּ לִי לַעֲשׂוֹת,

וּמִשָּׁם הֵבֵאתִי אֶת כָּל אֵלֶּה!

– הַרְאֵה גַם לִי אֶת הַדֶּרֶךְ לַעֲזָאזֵל, אָחִי!

זְכֹר נָא, כַּמָּה חִטִּים נָתַתִּי לְךָ

בְּעַרְבֵי־פֶּסַח, לְפָנִים…

– אָכֵן, זָכוֹר אֶזְכֹּר לָנֶצַח, אָחִי!

וְהוּא תֵּאֵר אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ שֶׁעָשָׂה,

עַל בֵּית־הַנְּעָרוֹת, עַל הָעֵץ,

עַל בַּעַל הַמַּעְבֹּרֶת שֶׁעַל הַנָּהָר,

וְעַל הָאִשָּׁה בַּעֲלַת הַתְּשׁוּבוֹת…

בְּיוֹם רִאשׁוֹן שֶׁל חֹל הַמּוֹעֵד,

יָצָא הָאָח הֶעָשִׁיר דָּחוּף לְדַרְכּוֹ

לְחַפֵּשׂ אֶת הָעֲזָאזֵל…

עָבַר אֶת בֵּית הַנְּעָרוֹת הַטּוֹבוֹת

שֶׁכְּבָר עָמַד רֵיק

כִּי בָּאוּ אֲלֵיהֶן חֲתָנִים,

וְנָשְׂאוּ אוֹתָן לְנָשִׁים;

חָלַף עַל פְּנֵי הָעֵץ

וְלֹא הִתְפַּנָּה אֲפִלּוּ לִטְעֹם מִפֵּרוֹתָיו הַמְּתוּקִים,

כִּי מִהֵר כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת לַעֲזָאזֵל…

עָבַר עַל בֵּית הַזְּקֵנָה בַּעֲלַת הַתְּשׁוּבוֹת

וְהִגִּיעַ מִתְנַשֵּׁם וּמִתְנַשֵּׁף לַנָּהָר.

קָרָא לְבַעַל הַמַּעְבֹּרֶת

שֶׁיַּעֲבִירוֹ מַהֵר עַל פְּנֵי הַנָּהָר,

כִּי מְמַהֵר הוּא מְאֹד לַעֲזָאזֵל…

יָדַע הָאִישׁ, מִפִּי הָאָח הֶעָנִי,

אֶת רִשְׁעוֹ שֶׁל הָאִישׁ, הָאָח הֶעָשִׁיר,

וְאָמַר לוֹ:

– בְּחֵפֶץ לֵב, הִכָּנֵס נָא לַמַּעְבֹּרֶת!

עָבְרוּ אֶת הַנָּהָר הַשּׁוֹצֵף לְכָל רָחְבּוֹ,

קָפַץ בַּעַל הַמַּעְבֹּרֶת חִישׁ קַל אֶל הַגָּדָה

וְהָאָח הֶעָשִׁיר נִשְׁאַר

נָע וָנָד עַל פְּנֵי הַנָּהָר…

זֶה הָיָה סוֹפוֹ שֶׁל הָרַע וְהַנּוֹכֵל

וְזֶה הָיָה טִיבוֹ שֶׁל “הָעֲזָאזֵל”.